בֵּין - לְמַעֲשִּׂיּות מַהּות הר הרה״ר- בפסקי השוואתי עיון עוזיאל והבצמ״ח קוק אי״ה שמואל גבעת החושן' 'אבני קהילת רב אבוקרט, אבינדב הרב
נשים- בחירת העזר: אבן מהות בין לשוויון
] פנינו" על מטפחת או״המציאות " כלל עדין מושקף איננו זה עתיד ["חזון
ד- עוזיאל משפטי שו״ת ו משפט חושן לעצמי הלכה ברור לשם בשעתה כתבתי זו, תשובה עתה אולם, למעשה הלכה זאת בשאלה ולהורות לפרסמה רציתי ולא
מאליה נפתרה זאת ששאלה אחרי ת״ש )(שנת תורה יגדיל משום לפרסמה לטוב. מצאתי
היית זו שאלה ה ומאמרים חוברות ואזהרות, וכרוזים כולה. ישראל ארץ הזדעזעה ומפניה ישראל בארץ המחלוקת לסלע
בעיתוני ם ואלה תורה דין על דבריהם סמכו אלה לגמרי; בבחירות הנשים השתתפות את לאסור לבקרים חדשים נתפרסמו
כולם ודעת המשפחתי, הבית שלום על ואלה והצניעות, ר המוס גדר שמירת על היית ה מן אסור "חדש ההגדה אותה על נשענת
."התורה. הפועלת- האקטיבית הבחירה א) סעיפים: לשני מתחלקת עצמה זאת שאלה (הפאסיבית הבחירה ב) )לבחור.
להיבח - הפעולית. ר
1. הראשונה על מקבלת הדעת, ואין לאסור ברור יסוד שום מצאנו לא אלה בבחירות הלא כי זאת, אישית זכות מהנשים לשלול
ייפו ונותנים לראשינו אלופים אנו מרכיבים כו י מ ולהטיל ישובנו עניני את לסדר בשמנו, לדבר לנבחרינו ח רכושנו על, סים י
- אי בדרך או ישר בדרך והנשים להוראותיהן ונשמעות אלה, נבחרים של מרותן עליהן מקבלות ישר וחוק הציבוריי ם יה ם
זכות מהן ולשלול העם, נבחרי של המשמעתית החובה עליהן להטיל ראשין: בשני החבל לתפוס אפשר ואיך, והלאומיים
? בחירתן
2. הבוחרים מכלל להוציאן לנו יאמרו ואם קלות שדעתן מפני לבחור יודעות ואינן בראויי ם נאמר אנו אף הצבור, בראש: לעמוד
על מטפחת המציאות ואולם הארץ, מקרב לעולם יחסרו שלא הדעת, קלי שהם האנשים את גם הבוחרים מכלל נוציא א״כ
פנינו את ולנהל ולקנות למכור וליתן לישא כאנשים, הן ודעת השכלה בנות נשים זאת, בתקופתנו וגם בעבר שגם לנו ומראה
ענייניה שממנים הזה כדבר נשמע והאם טוב, כי ה באופן ן אפוטרופוסי ם על אישה מדעתה שלא? גדולה
3. קלות" רז״ל״דעתן שאמרו ומה ל חכמה אין שכתוב מה וכן לגמרי, אחר מובן לו יש אישה אלא אינו ס״ו) (יומא בפלך אלא
ש מעיד עצמו התלמוד ובאמת שאלתה, על מלהשיב להשתמט יפה מליצה אישה שאלה ואמר: כמה, ח היתה עצמה זאת אישה ל יתירה בינה הוא ברוך הקדוש שנתן מלמד הצלע, את ה' ויבן רז״ל: אמרו ומפורש אליעזר. ר' את חכמה אישה מ״ח.)(נדה
4. ומשום לחוש באנו ואם בחירתו, כרטיס את ומוסר הקלפי אל הולך אחד שכל, הזה בדבר להיות יכולה פריצות? איזו פריצות להיכנ או ברחוב, ללכת יהיה ואסור בריה, לכל חיי שבקת לא לכך ס לישא יהיה שאסור או יחד, ונשים אנשים אחת לחנות
עם ולתת אדם אמרו לא וזה פריצות, לידי גם וממילא דעת, קרוב לידי יבואו כך ידי שעל משום אישה. מעולם
5. ומשום א״כ יצ״ו: המחבר הרה״ג כתב יפה? הבית שלום, אביהם שלחן על הסמוכים והבנות מהבנים גם הבחירה זכות נשלול
ה השוו לאיבה חכמים שחשו מקום וכל אישה יש שעדיין אלא י״ב) מציעא (בבא אביהם שלחן על הסמוכים הגדולים לבנים שחלוק לאיבה, מקום כאן אין באמת אבל עליהם? להוסיף בא ואתה מצטערים אנו הראשונים על ולומר: לחלוק דין לבעל
המיוסדת המשפחתית האהבה ואולם ודעותיו. השקפתו את לכבוש יכול אדם ואין שהיא, צורה זו באי מתבטאות ההשקפות כאלה השקפות מחלוקי במאומה נפגמת שאינה חזקה, די היא המשותפת העבודה. על
6. שבהולנד] רוטרדם של הראשי ריטטער[רבה ד״ר הרה״ג לנו חידש חדש דבר עדה ולא קהל שאינן לפי מהנשים הבחירה זכות לשלול נניח אכן שם). דבריו, מתוך למדתי זה ואת כעת לפני איננו המאמר (גוף למשפחותם התילדו ולא ישראל בני לפקידי נמנו ולא
ענינים להם אין והאם? ובדעת בצלם שנבראו יצורים אינם אבל, כלום. ולא פקידים ולא משפחה ולא עדה ולא קהל שאינן בניהן חנוך לרכושן, הנוגע בכל בהוראותיו לו נשמעות ושהן ידו, על שיבחר הועד או הנבחרים, אספת אל הקשורים משותפים
? ובנותיהן מהצבור שחלק לשאלה, לסרב אפילו או להתנגד זכות של צד שום מוצא אני אין זה, לאיסור רמז שום מצאנו שלא אחרי ובכן,
מ״ב פ״ד (פאה כהלכה שאמר שומעים לזה לבוז אומר ואחד לחלק אומרים צ״ט אפילו נאמר: זה.)גון כ שעל ואולי בו, רוצים בנידון שכן ומכל כאיסור, דמחזי גב על ואף ט״ז (חגיגה לנשים רוח נחת לעשות כדי נשים עליו וסמכו אמרו: מזאת,)וגדולה
והונ לעלבון להם תהיה מלשתפם והמניעה בדבר, איסור צד שאין זה, אה בוודא י זכותן להן לתת אנו צריכים זה. שכגון
אישה ה אם הנבחרים שאלת היא השניה השאלה נבחרת להיות. יכולה וממנו מלכה. ולא מלך תחתיו, אחר מתמנה מת תשים שום ט״ז): כ״ט דברים (ספרי מפורש, אסור לכאורה מצאנו אמנם ובזה
מעמידים אין הרמב״ם: למד במלכות אישה אלא בהם ממנים אין שבישראל משימות כל וכן מלכה. ולא מלך, ליך ע שנאמר: ,
ולא איש אישה הגנוזה. . להלכה מתאים וזה הצבור. על פרנסה ממנים שאין מכאן, אותו ממנין האיש אמרו מכאן נכרי איש
ממנין ואין הצבור, על פרנס אישה הצבור על. פרנסה
אולם ה ל פסו משום היא זו הלכה אם בדבר מסתפק אני ב״ד שאין במקום מינה ונפקא, הצבור כבוד משום או לדיינות אישה לקבל רשאי היחיד שאין כמו מהני לא זה גם הראשון לצד וב״כ, שלוחם בתור בה בוחרים הצבור מן חלק אלא אותה ממנין
עדות עליו שרק בחירתם הניא שמ לומר יש השני ולצד אותה, פסלה והתורה הואיל וכדומה, וקידושין, גטין בעניני אישה למשרה למנותה רשאים אינם הדיינים או כולו הצבור וב״כ. שלוחם בתור בה לבחור רשאי העם מן חלק אבל ציבורית הא.
אישה למנות בדבר איסור שאין למדת למשרה ציבורית דלא הצבור עלבון משום בזה שיש אלא הצורך בשעת למנותה ומותר
. וקבא נ חד אלא להו דדאין מאן להו אישתכח
7. ולכן הצבור. כבוד משום דין בית מנוי ידי על הצבור על מלכה ממנים שאין כן מתפרשים הספרי דברי שגם הדבר ברור זה ולפי
בוחריה של ובזכותם בה לבחור וזכאים רשאים היחידים או היחיד. הנבחרים לחבר היא מצטרפת
8. מהלכה זה את לסתור מוכיחות ראיות שיש או. ה, פסוק הלכה הם הרמב״ם ופסק הספרי דברי אם תהיה חקירתנו אבל ומכיוו בגמרא ולא במשנה לא בתלמוד נזכרה לא זו שהלכה שכיון לומר, נראה היה ראשונה, בהשקפה ן הלכה נאמרה שלא
מנוי אסור של זאת אישה הפוסקים בדברי היום, גם שנוהג הצבור על, לפרנס. דחויה. הלכה זו הרי
9. מצאנו שלא כל ודיוקים בהוכחות הרמב״ם ופסק הספרי לדחות ולא להיות צריך שכך ובאמת דבר, ב מהסס הלב עדיין. . ואם ע״י הנעשה במנוי אלא זאת הלכה נאמרה שלא והוא אחר, מטעם בחירתם להכשיר מקום יש זאת בכל דעתם, נגד: מפורש
לאותם ואמונו הסכמתו דעתו את הקהל רוב מכריע הבחירות ידי שעל, קבלה אלא מנוי כאן אין בשאלתנו אבל סנהדרין,
כל על לפקח חו ו כ באי יהיו שהם הנבחרים, ענייניה הציבוריי ם ם, . .
10. מצד אבל עליהם, קבלוה מדין בה לבחור ויכולים הקבלה מועלת ההלכה מצד שאמנם ולומר, לפקפק מקום נשאר עדין אולם
הצניעות וגדר המוסר לומר יש בזה וגם אחד דבר הם והתורה המוסר כי יצ״ו ר המחב הרה״ג כתב ויפה בדבר. איסור יש אולי, הצניעות מפני לאסור מקום היה ולו פריצות משום לאסור שאין יוצא מזה מנוי, בדרך אלא תורה אסרה שלא שלמדנו, שאחר
לא היית מתרת התורה ה יש זה ון בכג אם ונראה, זו, השקפה מנקודת גם הדבר על נתבונן בדין מתונים להיות כדי זאת ובכל.
לפריצות. חשש הנשים עם נפגשים האנשים ויום יום וכל פריצות, משום בה אין מועילה ושיחה רצינית כנסיה דכל לומר נותנת הסברא צו ושום פרץ שום אין זאת ובכל ונותנים, ונושאים מסחרי, ומתן במשא יהרהרו לא בעריות, פרוצים היותר ואפילו. ו חה
ה עם שיחה תרבה אל רבותינו אמרו ולא במסחרם. ות ברצינ שעוסקים בשעה באיסור אישה בטלה בשיחה אלא ה') א' (אבות
הגוררת היא כזאת ושיחה לצורך, שלא וכוח של שיחה לא אבל, עוו ן בענייני ם חשובים וציבוריי במחיצה הישיבה ואין; ם
והנשים האנשים ישראל וכל ראש, לות ק לידי ומביאה לעבירה, מרגילה הקדש, עבודת שהיא הצבור, עבודת לשם אחת וכפיפה
והמוסר. הצניעות גדר בפריצת חשודים ואינם הם, . קדושים
11 ל האקטיבית אפילו הבחירה זכות נתינת אסור בטעם לגמרי חדשה המצאה ראיתי דמלתא אסיפא. אישה אסור חשש משום
, חנופה בה. . רוצה שבעלה האיש. , או המפלגה לאותה בחירתה את לתת אישה ה תחניף שמא יית ומי לומר: מוסיף ואני, ן
במ לבעליהן, יקר יתנו הנשים שכל הזה, כדבר והיה לתת לחיוב זה טעם לומר ואפשר רצונו. מפני רצונה בטול של כזאת דה י
ש כדי הבחירה זכות כן ידי על ו לבעלה, והוקרה חבה להראות אישה ה תבוא כן ידי על ישראל בבית השלום. ירבה השלום מפני לדעתו שהסכימה לומר לו ותחניף בעלה לדעת תתנגד שמא לחוש מסתברא, איפכא אדרבא לזה, לחוש באנו ואם וקרובים בבנים גם ישנו זה דחשש משום חשאיות ובלתי גלויות בחירות לתקן צריכים היינו כן שאם אלא היראה, מפני או
השלום למען לשנות לאדם לו "מותר בגדר נכנס זה אלא חנופה זו אין באמת."אבל וידידים באהובים, וגם
: מסקנא
ה א) בבחירות גמורה זכות לה יש אישה העם בראש יעמדו אשר להנבחרים המשמעתית החובה בכלל שתכנס. כדי
ה ב) נבחרת להיות גם יכולה אישה הצבור ותקנת. בהסכמת
כ. . אוסרים הללו ולכאן, לכאן פנים בה ונאמרו הפרק על עמדה שכבר אחרי בלבד הלכה ר ברו לשם כתבתיה זאת תשובה י כללית שאלה שהיא זה בדבר הלכה לקבוע לא אבל נוטה הדין להיכן צריך אני וללמוד היא תורה אמרתי לכן מתירים, , והללו
ב היא ישראל שגאולת כשם כי ישראל, . . , גאולת גם תלויה שבה ישראל בתורת ויסודית ונפלאותיו. . ה' חסד ישראל מדינת כן,
. . והשגחתו ברצונו יכונו ומשפטיו שופטיו ומלכות
רמו ד עוזיאל מכמני
רסז( ד עוזיאל מכמני תרפ״ה)
ד- עוזיאל משפטי שו״ת ה משפט חושן
לפני להתדיין התורה מן אסור דאין אישה להכשיר יש טעמא ולהאי לעדות, דין דמדמים משום היינו, להפוסלים אפילו דהא, לעשות נכון לא בישראל דין ענין של חשיבות מפני שלדעתנו אלא בעדות. זה גם שמועיל כמו התקנה, מצד עליהם, בקבלוה
אם די י על אלא להעשות יכול שאינו התמידי וטפולם הבנים וחנוך הישראלי הבית משק בהנהלת פוגעת שהיא כזאת, תקנה
אמת להיות יכול הדין ושאין ביתה, הליכות צופיה שהיא רחמניה שה מרובים, רחמים רגשי של פסיכולוגיות מסבות אישה
הדיין מתנאי דאחד לדון אותה ממנים אין ולכן, מצויה ודמעתה מרובה שהונאתה רגשותיה עדינות מסיבת וגם בהם, חוננה
ברו ואמיצים בחכמה, גדולים חיל, אנשי הוא: . הוא לאלקים המשפט כי איש מפני תגורו לא שמקימים חם,
= תתקפ ד הראיה אגרות נשים בחירת הראיה/על מאמרי א הדבר אם הדין, בדבר א): סעיפים לשלשה מתחלקת שהשאלה חושב הנני תצמח אם הכלל טובת בדבר ב), . אסור או מותר
לישראל טובה בדבר ג) השלילה. מן או החיוב מן את שוללת היא המוסרית הכרתנו אם, האידיאל העניי ן מחיבתו. . או
א. אחד קול שומעים, הננו ובאגדה בהלכה ובכתובים, בנביאים בתורה שקדמוני. הרבנים דברי על להוסיף מה לי אין הדין, בדבר
הגברים על היא מוטלת הקבועה הצבור עבודת שחובת דר ש״האיש, הא ואין לכבש כו של ושתפקידים לכבש" דרכה שה י
. פנימה היא כבודה וכל לה, שייכים אינם עדות, ושל משפט של משרה, בקבוצים המינים תערובות את למנוע, וההשתדלות
צ הנהגה של התחדשות כל היא הדין שנגד ודאי וממילא בכללה. התורה במהלך חורז כחוט היא לידי בהכרח המביאה בורית י
הכלל של התדיריים החיים במהלך אחת, ובמסבה בקבוצה בהמון, המינים של. בות התער
ב. השונים. . החוגים מכל אחינו לכל להודיע לנו שחובה חושב אני זה ועל הכלל, טובת מצד בדבר לדון לנו, נשאר יסודה כי שידעו,
הבריטית. . , הממשלה של הדקלרציה של אומות שטובי המבט, על בעיקרו טבוע הוא, ביחוד. . , הבריטי העם וטובי בכלל העולם,
התנ״ך ורוח שבזמננו התרבות עמי של גדול היותר לחלק המקודש התנ״ך של קדש של האספקלריה מתוך בזה מושפעים, שהם
העלולה השחתה מכל והיראה, בכלל הצניעות צד על הולך שהוא שבעולם, מכריע היותר החלק אצל עכשיו גם הוא משוער
מ לעולם לבוא לנטי ביחסו האדם חולשת צד י ה אל המיוחד הכבוד ורגש המינית, ה. הבית. בחיי ומרוכז מבוסס בו הוא אישה
בעלילה, הרבה עכשיו משתמשים מבחוץ, ובין מבית בין -ישראל, שונאי קישור את אבד הצעיר שישראל ו הקדוש הספר, אל
הננו ואנחנו התנכי״ת, הארץ על הזכות לו לא כן ועל חייבי ם חיה ישראל שנשמת עולם, באי לכל להראות המשמר על לעמוד
, . . על- התנכ״י לעם היא מגיעה התנכי״ת והארץ צביונה בעצם, היא צביון לאיזה הצעד בראשית כי היא, הקדושה חובתנו כן
יובלט וזה עולם, מדורות בחיינו הממוזג התנכ״י והטוהר חתום חותם כראוי ניכר יהיה שלנו חברתי מדיני א דו וק שנמנע במה
מהחידו ש הלאומי והמסרת התנ״ך לרוח הזר האירופי ה של הסתבכותה שהוא ממנו, הנובעת ת אישה ובחיים בבחירות
בהמון ורועשים ההומים. הציבוריים
ג. האידיאל דבר על אמנם בוודא י הניקיו של האידיאל בנשמתו עמוק הוא טבוע חטא. מכל ן אל הכח מן הזה האידיאל וכשיצא
ה של והקדושה העדינה הטהורה, והשפעתה לפעולתה ובטוחים ישרים דרכים אז וימצאו העולם יטהר אז, הפועל האם, אישה
במ י המיוחד, הפנימי ערכה אל וההתאמה ההשפעה בשלמות ובפרט, בכלל בחיים בישראל, - החזון לוי עטרת חיל אשת כל
אבל בעלה. ה התרבות בחיי כלל עדין מושקף איננו זה עתיד חזון מגוהצים שהם פי על אף, מבפנים רקובים שהם זמניים
, מבחוץ ה ערך על השקפתנו עם להתחשב מבלי שלנו הכלליים החיים במהלך עושים שאנחנו פזיזות של צעד וכל אישה בחיים
הזה. האידיאלי המהלך את מעכב אם כי איננו בדורנו עמוק המוטבעת ובעתיד בהוה יבא בא וזה, . דווק על- א שמירת ידי
גאולה ושל עליון חפש של קרן, רוממות של חיים בדרכי אותנו מדריכה שהיא משפטיה התורה חוקת ככל האמתי. צביוננו
ב נשים בחירת הראיה/על מאמרי
. . שלנו למדינאים רשות יום כי לחשוב, אפשרות לנו שתהיה עד הדת, מן אצלנו המדיניות כך כל נפרדה לא עוד כי אני, חושב
בארץ הדת של האוטריטטים כל של דעתם עם התחשבות שום בלא ביחוד, הארצישראלי הצבור בשם כללי, בר ד איזה לעשות לדעתי כן על הגדול. ברובם ישראל, הדוחק הזמן ומצב, זה על משפטם את יחליטו יחד ישראל ארץ רבני שכל הוא, הכרח
אפשרי היותר במוקדם. ל הפוע אל הזאת האספה שתצא דאפשר כמה להזדרז הגדול הגורם הוא ביחוד
. . שאנו האחד הקול ממקור דעתם את שאבו כה עד הדין מצד האיסור את שהודיעו שהרבנים לומר, מוכרחני עתה כן כאז
התורה מן שומעים הוא עומד וטהרתו, בצביונו כולה האומה שרוח המורה ההגדה, ומן ההלכה מן הכתובים, ומן הנביאים מן
נגד החידו ש כאן עצמנו את מטים אנו ואם הזה, המודרני דווק א מעשה בזה עושים אנו הרי החדיש, האירי המוסר לתכונת
היהדות "למוסר אנו, למוסרנו ביחס "בגידה התחיה של המבצר את לארץ ולהוריד האומה ח רו את לנבק שמביא מה,
. . הלאומית המשפחה בכלל. הזמניים התרבות עמי של מהמבט טהור ויותר עדין יותר הוא החברתיים החיים על שמבטנו מאמינים, אנו
ה של וכבודה אושרה של היסוד וזהו המודרני, העולם בכל שהיא ממה עמוקה, יותר הרבה בצורה קדושה לנו היא שלנו שה אי
. . בישראל מעמדן ידי על בעקרו בא לנשים, זכויות בשם הבחירות של הפומביות את לקרא הזאת, הדרישה של הנפשי הגורם
האלה העמים אצל ההמוניות הנשים של. האומלל על בישראל שהוא כמו, ומכובד שלו כך כל שלהם המשפחה מצב היה אם
הרוב, פי ר והמוס המדע אנשי ולא בעצמן הנשים היו לא והאידאלים 'זכויות בשם: קוראים שהם מה את דורשים הגבוהים
גדול רקבון לבא מוכרח זה מקלקול ואשר הבית, שלום את לקלקל עלול שהוא הרגיל, הנוסח באותו, לנשים בחירה 'של י הי מתוך אבל בכלל. והלאומיים המדיניים לחיים באחרית רים הגב של הגסות מהלך לרגלי הבאים הנפש, ומרירות אוש
חשבו המשפחה, חיי בקלקול להיעז ר איזה ידי על ייפו ציבור ח וכ י מבלי פנימה, בבית ההרוס מצבן הטבת את בזה לנסות, י זה מבלעדי כך כל פרציו רבו שכבר אחרי זה, ידי על בו המתוספים הבדקים על עוד. לחוס
במעמד אחיותינו את לראות נרצה ולא כזה, למעמד נרד ולא ירדנו לא אנחנו קדש מכון עתה גם הוא אצלנו הבית כזה. , ירוד
ומחלוקותיהן הדעות המולת ידי על אותם למרר מקום ולתן אחיותינו, חיי של הזהר את להשבית לנו וחלילה בעניינ י הבחירות
המדיניות. והשאלות ה אישה פי על לא לה, המיוחד הנפש ערך של העדין התוכן פי על זכויותיה את מבססת הישראלית
וחתוכים קצובים, קים וח עשויי איננה רוב פי ועל נפשה, לעדנת כלל הולמים שאינם ברזל, קרני בעדה שהם, מוכנית ביציקה ם הנפשיים היחושים של ביסודם מקלקלים שהם מה את להשלים, חם ו בכ ואין בהם, להשתמש הטבעי, אפיה לפי חזקה, די
כולו החיים שטח כל על בהקפתם. השולטים
תמ הננו. . ה לדעת ההקשבה של המוסרית החובה דבר על להכריז מוכנים יד אישה כלליות לשאלות בנוגע גם בישראל בית בכל
לצאת היא מוכרחת המוסכמת הדעה אבל ומדיניות. חברותיות דווק א להוציא והמשועבד בתומתה, מהמשפחה הבית. מן
אישה ה מן דורשים וכשאנו המשפחתית. הדעה של פרסומה חובת מוטלת שעליו המשפחה אבי האיש הוא הרבים לרשות אותה משתי אחת עושים אנו אז בכלל, ומדיניות בחירות בשאלות דעתה בפרסום ותסתבך המדינית, הרבים לרשות תצא שהיא
בזה מקלקלים שאנו הכרתה, כפי שלא קולו, פי על קולה את ולתן לאיש להחניף בחנופה, זה ידי על מתלמדת שהיא או אלה:
שבמשפחה הקליליים והבדקים הבית שלום מצב נהרס וחלוקיהן, הדעות מהומות ידי שעל או הפנימי. חופשה ואת ה מוסר את. . באומה גדול פרץ להביא. מוכרחים בבניי החפצים ואחיותינו אחינו לכל אני קורא הפנימית, הכרתי ומצד עמנו. . ן אמותינו זכויות של היסודות ביסוד תגעו, אל
על המיוסדות האיתנות המקוריות הזכויות את נו. ובנותי אחיותינו י ייפו ערכה ועל המיוחד, הפנימי והטבעי המוסרי ח הכ ו
ה של והנעלה העדין המקודש אישה אותן תמירו אל קיים אושר אותן ומאשרות בחיים עמוקים שרשים עושות שהן. בישראל,
בתור, הנייר על רק ברובן נשארות שהן כתובות, קלילות, בזכויות גיהו ץ חייהן את בתוצאותיהן וממררות חיצוני, חופש, של
תסיסת בימי הזה, בזמן מאד מאד לנו דרושים אמונה ויותר הדעת וישוב מתינות יותר מעט פנימה. בבית תחייתנ ישוו אלה. ו
תחייתנ את בחיים להגשים אמץ לנו ויוסיף והדדיות, התאמה ורוח שלום בקרבנו ירבו הם והדר, הוד עלינו מכלנו. נשאפת ה ו נובעים הנם שאמרתי הללו הדברים אופי שבכל לב, על לשום הם צריכים בבחירות הנשים השתתפות בעד המחזיקים אלה וגם
הרבבות ואלה פנימה. ורוחה האומה לחיי ונפשם לבם בכל המקושרים ישראל, כשרי אחינו רבבות של נפשית הכרה מתוך
ישראל בארץ עמנו הם, חיים צריכ ואנחנו שאנחנו החדשים העולים בכלל להיות כן גם הם ועתידים, כחותיהם לשיתוף מאד ים בצורה החדיש, האירי הפומבי הסגנון פי על בבחירות, הנשים השתתפות של הדבר מצב הוא עומד ומצדם להם, מצפים כך כל
עמוקה נפשית מניעה. של או אלה משתי אחת לנו לבור צריכים כשאנו האומה, : בנין ל ונאות טוב יותר הוא איך הישר, השכל במשקל נא נשקול ועתה
הנשים של הבחירה שתוף של הזאת ההתקדמות על כעת שנותר עומדים פוליטי, המוסרי במצבנו ונהיה הפומבית, בצורתה
חדוש לפני אנגליה של במעמדה את נאחד בזה אבל זו, בפנה עדיין התקדמו שלא הגדולות הממלכות ויתר למשל, זו, הלכה
והארץ האומה לבנין אחד כאיש ישראלי הארצי הצבור של הכח, כל ידי על לנו ילקח המחודש הנוסח באותו דוקא לנשים, הבחירה השתתפות של התביעה יסוד על החזקה העמידה ידי שעל, או
הראשו הבסיס זה יהיה מוצק מדיני לאומי יסוד ותחת כעת, ליסדו כולנו חפצים שאנו, כלליים פוליטים לאומיים חיים של ן
מפורר מפלגתי יסוד. לנו ואז החדישה, דרישתם על ולותר שלהם, הדין משורת לפנים לעשות המודרניים אחינו דוקא צריכים הזאת, שבפעם חושב אני
שאין הוא פשוט דבר הלא וזה בכללה, האומה רוח הוא נוטה צד לאיזה מאליו תברר י הלא האומה את לרכז בידינו כשיעלה כרחה בעל תרבות דרכי שבעולם אומה לשום. מלעיטים הנשים של הזכויות שיווי שקוראים מה את הדורש המוסר, של שהתוכן האומרים, אלה עם הצדק, היה אם ואפילו
ה והשתתפותם דבר בעדנו שהוא אנו רוחנו פי על לנו שמוכר כמו ולא ומתקבל, נאה דבר א הו המודרני הנוסח פי על ציבורית ערכיה פי על הכעור, ואת היפה את הרע, ואת הטוב את מערכת שהיא תאמר, אומה כל הלא מקום מכל מתקבל! ואינו כעור
. . שלנו הערכים פי על עולמנו את לבנות חפצים אנו וגם היא,
הראיה כרוזי
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
