תענית ל: ט״ו באב מאי היא?
אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה. מאי דרוש? (במדבר לו, ו) ״זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד וגו׳״ — דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.
אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל, שנאמר (שופטים כא, א) ״ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה״. מאי דרוש? אמר רב — ממנו ולא מבנינו.
רבה בר בר חנה א״ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר, דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר (דברים ב, טז) ״ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי״ — אלי היה הדבור.
עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר לאיזה שירצו יעלו.
רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה אתקנו ביבנה הטוב והמטיב — הטוב שלא הסריחו, והמטיב שנתנו לקבורה.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא וקרו ליה יום תבר מגל.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, (משלי ל״א) ״שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל״, ואומר ״תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה״. וכן הוא אומר: (שיר ג') ״צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו״. ביום חתונתו — זו מתן תורה, וביום שמחת לבו — זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן.
מה מיוחד בט״ו באב? ניתן להבין יום כיפור — זה נקרא יום חתונתו, בו ניתנו לוחות הברית לעם ישראל. אבל ט״ו באב, מה יש בו? האהבה של ה' אלינו באה לידי ביטוי, בין השאר, במחילת העוונות. המיוחד בכיפור שה' סלח על חטא העגל. בט״ו באב ה' סלח על חטא המרגלים, ולכן כלו בו מתי מדבר. כאשר יש מחילה והתפייסות יש השראת שכינה. ביו״כ קיבלנו לוחות שניים, נחנך מקדש שלמה. בט״ו באב — מקדש שלישי (עיין מקור 5). אהבת ה' אלינו נמשלת לאהבת איש ואישה, כמו למשל בשיר השירים, לכן בנות ישראל יוצאות לחול בכרמים בימים אלה.
יש הקבלה בין מה שאירע בט' באב לבין ט״ו באב כהליך של תיקון: חטא המרגלים — פסקו למות. חורבן בית ראשון — עבודה זרה — הסרת הפרוסדיות. חורבן בית שני — הותרו שבטים זה בזה, כולל שבט בנימין — זה תיקון אהבה במובן של עם. נלכדה ביתר — ניתנו לקבורה. נחרשה העיר — ביטוי לחורבן מלא — קרבן עצים, ביטוי לבניין מחודש. לא היו עצים בתחילת בית שני, לכן הומצא המושג הזה.
פרי צדיק דברים ט״ו אב, א: … ולכן קבעו מחולות בט״ו באב שאז יהי' הבנין לעתיד כמ״ש בפסיקתא. וזה הפי' מה שא' במשנה זה בנין בהמ״ק שיבנה ב״ב דהיינו בנין העתיד שאז יתוקן הכל. וזהו שמחת לבו ע״ד שא' (סנהד' צ״ט.) ללבי גליתי לאברי לא גליתי, היינו למדות שבהן מתנהג העולם כמו שנא' ביעקב אע״ה שבקש לגלות את הקץ ונתכסה הימנו. ולכן קבעו אז בט״ו באב יו״ט ומחולות בעיגול כעטרה, וע״ז מסיק בגמ' עתיד הקב״ה לעשות מחול וכו' וכל אחד מראה באצבעו שנא' וכו' ״זה ה' קוינו לו״ — זה מורה כמו שמראה באצבע, דהיינו שכל אחד רואה כפי ההשגה והכרה שהי' לו בעוה״ז.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה