ללא העגל - לא היה משכן! * ספורנו לפרשת כי תשא * הרב אבינדב אבוקרט

צפייה ביוטיוב

ערוץ: קהילת 'אבני החושן' - הערוץ הרשמי

---

נשלח על ידי: אבינדב אבוקרט
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

עלון לשבת- עין יעקב- כי תשא תשפד

התשפ״ד- א' אדר כ״ב יעקב– עין מושב שבת עלון תשא כי פרשת

תורה– דבר קנטרוביץ- אייל הרב המושב רב

הכיור- הידיים ניקיון

השבת ה תשא כי פרשת את נקרא המשחה שמן הכיור, השקל, מחצית נושאים, , מגוון ב עוסקת

הדורות לכל שלו וההשלכות העגל חטא הפרשה. כז במר וכמובן הקטורת, על כתבה שהתורה מעניין הכהונה. ובבגדי וכליו במשכן התורה עסקה ותצווה תרומה בפרשיות יז- ל, (שמות, התורה אומרת וכך שלנו בפרשה רק הכיור )כא

מֹועֵּדּובֵּין בֵּין־אֹהֶל אֹתֹו וְנָתַתָ לְרָחְצָה נְחֹשֶת וְכַּנֹו נְחֹשֶת כִּׂיֹור וְעָשִׂיתָ ר: לֵּאמ הֹאֶל־מֹשֶה '"וַיְדַבֵּר מֹועֵּד אֶל־אֹהֶל בְבֹאָם וְאֶת־רַגְלֵּיהֶם אֶת־יְדֵּיהֶם מִׂמֶּנּו אַהֲרֹןּובָנָיו וְרָחֲצּו מָיִׂם: : מָה ש וְנָתַתָ ָהַמִׂזְבֵּחַ

ְיִׂר יָמֻתּו וְלֹא חֲצּו־מַיִׂם ל- אִׂשֶה לְהַקְטִׂיר לְשָרֵּת אֶל־הַמִׂזְבֵּחַ בְגִׂשְתָם אֹו וְרַגְלֵּיהֶם יְדֵּיהֶם וְרָחֲצּו:'ה

לְדֹרֹתָם לֹוּולְזַרְעֹו חָק־עֹולָם לָהֶם "תָה יָמֻתּוְוְהָי וְלֹא מיתה חייב? מקדש, ב ועבד ידיו נטל שלא שכהן הכיור, מן ידיים ליטול כך כל חשוב מדוע

הרשב״א דברי לפי הוא בבוקר ידיים נוטלים שאנחנו הסיבות אחת 'לפי: אדרת בן שלמה,)(רבי

אנו צריכין תך אמונ רבה לבקרים חדשים דכתיב חדשה כבריה נעשים אנו השינה אחר שבשחר כות הבר אותן כל בשחר תקנו זה דבר ועל שמו ולברך לשרתו לכבודו שבראנו יתברך לו להודות

הכלי מן ידינו וליטול בקדושתו להתקדש בשחר תקנו זה דבר גם לכן בוקר בכל מברכין שאנו עבודתו קודם הכיור מן ידיו שמקדש. ככהן במקדש עובד שהוא לפני הכיור מן ידיו את, וטל הנ מהכהן לומד אדרת), בן שלמה (רבי הרשב״א ומתכוננים בבוקר ידינו את נוטלים יום בכל אנחנו שגם וטובה ברוכה בעשייה מלא חדש, , ליום

טובים ומעשים. תפילה בתורה השם, בעבודת אותו שנמלא יום ללמד כדי במקדש, לעבוד להתחיל אפשר אי שבלעדיו הכיור, הוא במקדש ביותר החשוב הכלי של והרצונות המחשבות את לפועל המוציא האיבר שהוא הידיים, של הניקיון חשיבות על אותנו

, האדם שיהי צריך ו שלום שבת שנזכה. . וטהור נקי ה

פורים- המגילה קריאת הלכות

בדיני נעסוק ם, פורי עד הקרובים בשבועות. ולברכה לטובה עלינו הבא הפורים חג

חובה ידי יוצא המגילה קריאת את והשומע, וגרים. נשים גברים, מגילה, במקרא חייבים הכל לא במצוות, חייב שאינו מקטן השומע אבל במצווה, שחייב ממי הקריאה את שישמע ובתנאי

א- תרפט (שו”ע יצא )ב. המגילה קריאת מצוות של עניינה עיקר את מנהיג הוא שה’ ולהודיע ולגלות הנס, ת א לפרסם

הכל את ומכוון עליו, ומשגיח העולם לבסוף מתהפכות ביותר הנוראות הצרות ואפילו לטובה,

העולם. ולתיקון יתברך שמו לגילוי יותר ונפעל בלבבות, האמונה תתחזק כך ומתוך לטובה.

המקדש בבית שעבדו, הכהנים שאפילו עד הנס, את לפרסם כדי עם ברוב הקריאה חשובה כך וכל לשמוע כדי שחר של התמיד קרבן הקרבת את דוחים היו הציבור עם יחד המגילה מקרא, את שהם למרות בתורה, שעוסקים חכמים תלמידי וכן התמיד. את מקריבים היו מכן לאחר ורק

לב ללכת כדי מלימודם מבטלים תלמודם, במקום במניין המגילה את לקרוא יכולים ת הכנס ית

א. ג, (מגילה עם ברוב הציבור עם יחד המגילה את )ולשמוע

יחד כולם יתאספו שבפורים ראוי מניינים, כמה יום בכל בו לקיים שרגילים כנסת בית לפיכך, המתפללים שמספר למרות קטן, כנסת בבית להתפלל שרגיל מי אמנם עם. ברוב המגילה לקריאת

קביע את לבטל צריך אינו מועט, בו כדי ותו שישמע ובתנאי גדול, כנסת בבית מגילה מקרא לשמוע

י. ח, שעה”צ ז, מ”ב ח”א, ב, תרפז, במניין)שו”ע המגילה קריאת את ( (שו”ע ובברכה ביחיד המצווה את לקיים אפשר במניין, לקוראה אפשרות כשאין בדיעבד, ורק

.) יח תרצ, ורמ”א אל צרתם בעת שזעקו כמו והטעם, ביום. ה לקורא ולחזור בלילה המגילה את לקרוא אדם חייב שם. רש”י א; ד, (מגילה ובלילה ביום המגילה את לקרוא צריך כך ובלילה, ביום )ה’ זמנה היום וקריאת השחר. עמוד ועד הכוכבים מצאת הלילה, כל זמנה בלילה המגילה קריאת

למצוות קדימים מ וזריזים החמה. שקיעת ועד השחר) מעמוד (ובדיעבד החמה מהנץ היום, כל

תפילת אחר מיד יום של הקריאה ואת ערבית, תפילת אחר מיד ילה ל של הקריאה את וקוראים ד. תרצג, א, תרצג, א; תרפז, (שו”ע )שחרית

הזמנים: לוח

השבת10: כניסת 17:

השבת22: צאת 18:

מנחה השירים, שיר

שבת, קבלת דרשה: וערבית 10 17:

שבת של: שחרית 7: 30

לילדים00: שיעור 15:

: משמרה 30 15:

שבת5 של: מנחה 4 16:

ערבית: מוצ״ש 0 1 18:

חול ימי תפילות: זמני

: שחרית30 5: , 8: 00

5: מנחה 2: 17

: ת18: 00 ערבי

: לרפואת אתי בן דוד דביר נעימה חתון, בת נעימה חנה,

קרן חנה, בת רחמה, מרים בת בן רפאל מרים, בת רבקה

בן עזרא ורה בן אהרון, האני,

מדלן, מתתיהו בן, משה יעקב בת שרה אסתר, בן (גבריאל) חי יצחק יאיר שושנה, מינדל מרים בן, יחזקאל

שמחה בת. דבורה

חתון בן אקרם נשמת: , לעילוי מרסל בן בועז לולו, בן, רחמים בת צילה בנוושה, בת עליזה בת אסתר רחל, בן סלים רחל, בת נזימה נגה, בן הראל טפחה,

נזימה בן אברהם. אלמאס,

הקהילה: חדשות

1. א5. 3 אדר כ״ה שלישי 'ביום ( )

תתקיי אזכרת ם השלושים

ז״ל( נזימה בן לאברהם של אח

לוזון וכרמלה אלוני )נורית בבית

בשעה16: 30 במושב העלמין.

תפי וסעודת רבית וע מנחה לת

בשעה17: 15 ה מצוו.

2. עבור לתרום שרוצה מי במושב תורה לימוד, אחזקת

לצורך אייל לרב פנות ל יכול זו חשו. בה מצוה

לשבת- סיפור שבור בלב תפירה

את לתפור אליו פנו ותמיד אומנתו את העריכו הכפרים, אדוני הם הלא הפריצים, יהודי. חייט התגורר פשיסחא העיירה בקרבת

. בגדיהם

פריס הגדולה בעיר שנקנה יקר, אריג לו הראה הלה הפריצים, אחד של ביתו אל החייט נקרא אחד. יום

כראוי וטוב נאה הבגד שיהא השתדל כן ועל ביותר, יקר אריג זהו כי לך, דע "אך הפריץ. ציווה זה", מאריג בגד לי שתתפור "רצוני

משובח כה."לאריג

האריג את ונטל ובגאווה בביטול. ייט הח צחק מומחה?" חייט אינני "כלום

– למדידה הפריץ אל הבגד כשהוא ימים כעבור והשליך מביתו גֶרשו החייט. צעק היקר!" האריג את "הרסת בעיניו. חן נשא לא

הבגד את. אחריו

לחמו את איבד והוא בגדיהם את לתפור החייט את להזמין הפריצים חדלו זה מאורע. בעקבות

במר אשתו נוכחה אליו אתה גם סע מפשיסחא. הקדוש' ה׳יהודי של בנו ירחמיאל, רבי לצדיק נוסעים "הכל לו: ויעצה."! גורלם

ליבו צרת את והסיח ירחמיאל רבי אל ובא אשתו לעצת החייט. שמע

לפריץ או"! תו והבא התפרים באותם ותתפרנו תשוב ואחר ההוא, הבגד תפרי כל את "התר ירחמיאל: רבי לו אמר תעשה", אשר "זה

אותה– ביצע זאת למרות אך העצה, פשר את הבין לא החייט להפסיד יכול היה מה? וכי

סליחתו את ביק המעולה, התפירה את שיבח הוא הפריץ, בעיני חן הבגד נשא והנה, לפריץ. שוב הביאו מחדש היה תפור וכשהבגד

שהייתה. לו הנפש עוגמת על רחבה ביד מתת לו העניק ואף החייט של

אירע אשר את לו וסיפר ירחמיאל רבי אל החייט. חזר

הרב כשרונך על וגאווה יהירות מתוך הבגד את תפרת הראשונה בפעם "כי סיפורו, את החייט כשסיים הצדיק אמר בך", ."הכרתי

גאווה– מתוך שנעשה דבר ואולם הפריץ בעיני חן הבגד נשא לא כן ועל הוא. חן. חסר

אתה– ונכנע ברך ששפל נוכחתי פרנסתך, שנתקפחה חר לא אלי, כשבאת אך מתוך מחדש ולתופרו הבגד את לפרום לך אמרתי ולכן

והכנעה– שפלות בחן הבגד נתפר אז "! או

לפרשת ותשובות שאלות תשא כי המשפחה לכל

1. השקל20 שווה גרה? כמה. גרה

2. השקל20 מחצית לתת חייבים גיל? מאיזה. שנה

3. הכפורים כסף על נפשתיכם"? על לכפר ה' לפני לזכרו. ן ישראל "לבני נאמר מה על

4. מנחושת וכנו? הכיור עשויים. ממה

5. . מזבח ה ובין מועד אוהל בין הכיור? את לשים צריך בדיוק היכן

6. המזבח אל בגשתם מועד…או אהל אל "בבֹאם ורגליהם? ידיהם את לרחוץ הכֹהנים צריכים."מתי

7. וקידה קנה קנמון, . , מור המשחה? לשמן לקחת משה נצטוה בשמים אלו

8. הין המשחה? לשמן לקחת צריך זית שמן. כמה

9. מעמיו ונכרת זר? על המשחה משמן שיתן איש של דינו. מה

10 ולבונה חלבנה שחלת, . נטף, לקטורת לקחת? שה מ נצטוה סמים אלו.

11. כמתכונתם לעשות הסמים? קטורת לגבי והן המשחה שמן לגבי הן שנאסר הדבר. מהו

12. שבת מחלל על יומת"? בפרשה. מות נאמר מי על "

13. לאהרון העם אלהים"? לנו עשה "קום למי אמר. מי

14. אהרון מחר"? לה' "חג אמר. מי

15 מצרים בהרים"? אֹתם. הרֹג ל הוציאם "ברעה חלילה, יאמר, מי.

16 א- "מעשה נאמר מה על. המה?"לקים הלוחות. על

17. למשה יהושע במחנה"? מלחמה "קול למי אמר. מי

18 מהמים בנ״י את השקה ד. במים, פיזר ג. , טחן ב. באש, . ף שר א. לעגל? משה עשה מה.

19. לוי בני כל אלי"? לה' "מי משה אמר כאשר משה אל נאסף. מי

20 אחיו את איש "והרגו. מהעם נפלו כמה …" איש אלפי "כשלשת היום? ."באותו

21."רי מספ אמחנו לי חטא אשר "מי כתבת"? אשר מספרך נא "…מחני משה לבקשת ה' תשובת הייתה מה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שיעור במדרשי אגדה שיעור 20 - פרשת כי תשא תשפד - מעלת תורה שבעל פה

ה מעלת פה שבעל תורה

תשפ״ד│ תשא כי פרשת אגדה, במדרשי שבועי שיעור טבדי בנימין הרב

נפש מסירות ודורשת יותר קשה פה שבעל התורה

1 כז פסוק לד פרק שמות.

יִשְּרָאֵל וְּאֶת בְּרִית אִתְּךָ כָרַתִי הָאֵלֶה הַדְּבָרִים פִי עַל כִי הָאֵלֶה אֶת: הַדְּבָרִים לְּךָ כְּתָב מֹּשֶה אֶל ה' וַיֹּאמֶר

2 ב עמוד ס דף גיטין.

תורה- אלעזר: א״ר שנא פה, על ומיעוט בכתב:'רוב כמו תורתי רובי לו תוב אכ

; נחשבו זר ע רוב אמר: יוחנן ור' האלה הדברים פי על שנא. כי:'תב, בכ ומיעוט פה ל

הכתיב נמי ואידך ו ל אכתוב מתמה: קא אתמוהי ההוא! תורתי רובי לו אכתוב

נחשבו זר כמו הלא תורתי? . רובי

משום ההוא! הכתיב נמי ואידך למיגמרינהו. דתקיפי. . האלה הדברים פי על כי דברים בשביל אלא ישראל עם ברית הוא ברוך הקדוש כרת לא יוחנן: א״ר

ישראל ואת ברית אתך כרתי האלה הדברים פי על שנאמר. כי פה, : שבעל

3. רש״י שם

שכתובה במדרש תלויה רה התו רוב - בכתב רוב מדות ושאר שוה וגזירה ופרט בכלל למידרש

בהן נדרשת. שהתורה

- פה על ומיעוטה בתורה לה ללמוד רמז שאין

פה. על נאמר למשה אלא

- וגו פי על 'כי אלמא ברית נכרת פה שבעל על

רובא. הואי איהי

- מתמה אתמוהי לכתוב לי היה תורתי רובי וכי

והלא להם שכ באותה נחשבו. זר כמו להם תבתי

4 ג סימן נח פרשת (ורשא) תנחומא מדרש.

של שמו יתברך המלכים מלכי מלך שבחר הוא ברוך הקדוש

נחלתו חבל יעקב עמו ה' חלק כי ש כמ אומות משבעים בישראל

ל)ב (דברים וסתומות צפונות ברמז בכתב התורה את לנו ונתן

ש בתורה ופרשום בע״פ אלא עוד ולא לישראל, אותם וגלה

ש ותורה כללות שבכתב שתורה ש ותורה פרטות בע״פ בע״פ

ותור הרבה ש ועל מעט שבכתב ה בע״פ מדה מארץ ארוכה נאמר

י)א. (איוב מני ורחבה ים

ומאי כ,)ח (איוב וכתיב החיים בארץ תמצא ולא בארץ תמצא לא

ש תורה תמצא שלא אלא תמצא המתים בארץ וכי החיים בע״פ הזה בעולם וגדולה וכבוד תאוה העולם עונג שיבקש מי אצל

ימות כי אדם התורה זאת מר שנא עליה עצמו שממית במי אלא

י)ט (במדבר ומים תאכל במלח פת תורה של דרכה וכך באהל אתה ובתורה תחיה צער וחיי שן תי הארץ ועל תשתה במשורה

עמל.

על אלא ישראל עם ברית הוא ברוך הקדוש כרת שלא לפי

ש התורה בע״פ ברית אתך כרתי האלה הדברים פי על כי שנאמר

ש תורה היא …וזו ל)ד (שמות בע״פ בה ויש ללמוד קשה שהיא

בחשך ההולכים העם שנאמר לחשך משולה שהוא גדול צער

ט )(ישעיה גדול אור שראו התלמוד בעלי אלו גדול אור ראו

שהקב ולעתיד ובטהור, בטמא והתר באיסור הם עיני מאיר ה

לבא בגבורתו השמש כצאת ואוהביו ה. )(שופטים

ברוך הקדוש עליהם שכפה עד התורה את ישראל קבלו ולא

ואמר )ט י (שמות שנאמר כגיגית ההר את הוא ההר בתחתית ויתיצבו

מקבלים אם לישראל הוא ברוך הקדוש ל א חמא בר דימי רב ואם קבורתכם תהא שם לאו, ם וא מוטב התורה את אתם

תאמר משעה והלא ההר את עליהם כפה שבכתב התורה על

נעשה ואמרו כלם ענו התורה, את אתם מקבלין להן שאמר

מעט והיא וצער יגיעה בה שאין מפני על להן אמר אלא ונשמע ש התורה בע״פ והיא וחמורות קלות מצות דקדוקי בה שיש

, קנאתה כשאול וקשה כמות עזה אלא אותה לומד שאין לפי מאודו ובכל נפשו ובכל לבו בכל הוא ברוך הקדוש שאוהב מי

'שנא (דברים מאודך ובכל נפשך ובכל לבבך בכל אלהיך ה' את ואהבת

… )'ו תורה ללמוד יכול אינו ותענוג עושר שאוהב מי שכל

ש״פ בע ומנבל מבלה ויש שינה ונדוד גדול צער בה שיש לפי

ההולכים העם שנאמר ב לעה שכרה מתן לפיכך עליה עצמו שגנזו ראשון ביום שנברא אור גדול אור גדול, אור ראו בחשך

לעמ הוא ברוך הקדוש ש תורה לי בע״פ שבזכותן ובלילה ביום

שנאמר עומד העולם ל)ג (ירמיה ולילה יומם בריתי לא אם ה' אמר כה

ביום שנוהג ברית הוא זה אי שמתי לא וארץ שמים חוקות

תלמוד… זו ובלילה

תורה תשכח שלא ישראל עם ברית כרת הוא ברוך הקדוש ואף

הדורות כל סוף עד זרעם ומפי מפיהם ש״פ בע נט 'שנא)(ישעיה שמתי אשר ודברי עליך אשר רוחי ה' אמר אותם בריתי זאת ואני

כתיב ולא אלא זרע ומפי זרעך ומפי מפיך וגו׳ממך ימושו לא בפיך

זרעך.

שיהיו לישראל ישיבות שתי הוא ברוך הקדוש קבע ולפיכך באדר בשנה פעמים שתי ומתקבצין ולילה יומם בתורה הוגין תורה של במלחמתה ונותנין ונושאין המקומות מכל ובאלול ומן ראיה ומביאין לאמתה והלכה בוריו על דבר שמעמידין עד ישראל יכשלו שלא כדי התלמוד ומן המשנה ומן המקרא

קיט שנא)(תהלים 'ת, בד … מכשול למו ואין תורתך לאוהבי רב שלום

שלט ולא שלל ולא שמד ולא שבי ראו לא ישיבות ב' ואותן

הוא ברוך הקדוש והוציאן אדום ולא יון לא בהן קודם שנה ב י

כל את והגלה כתיב שכך ובתלמודן בתורתן ירושלים חרבן וכל גולה אלפים עשרת החיל גבורי כל ואת השרים כל ואת ירושלים

מה וכי, כד ב )(מלכים הארץ עם דלת זולת נשאר ולא והמסגר החרש

בגולה? ההולכים אדם בבני יש גבורה תורה גבורי אלו אלא

כ)א (במדבר בה נאמר שכך ה מלחמות יאמר׳בספר כן על ומתוכן

חרש- והמסגר, החרש הכל נעשו מדבר מהן שאחד שבשעה או וטהרה טומאה דברי סוגר מהן שאחד כיון מסגר כחרשין,

ולהתיר… לטהר לפתוח שיכול בעולם אין והתר איסור

לאומות ישראל בין להבדיל באה פה שבעל התורה

5 ד הלכה ב פרק פאה מסכת ירושלמי תלמוד.

רבי אמר לא אלו ספריהם מוציאין ואלו ספריהם מוציאין אלו לאומות בינן מה תורתי רובי לך כתבתי אילולי אבין נחשבו, זר כמו

מוציאי דפתריהון. מוציאין ואלו דפתריהן ן. . אלא התוספות מן ולא ההגדות מן ולא ההלכות מן לא למידין אין שמואל בשם ז ר

התלמוד. מן

6 א סימן מז פרשה (וילנא) רבה שמות.

הה", האלה הדברים את לך, כתב ח )(הושע ד נחשבו זר כמו תורתי רובי לו אכתוב על למשה אמרה לישראל תורה ליתן בסיני הוא ברוך הקדוש שנגלה בשעה

שנאמר ואגדה, תלמוד ומשנה מקרא הסדר (שמות )כ הדברים כל את אלהים וידבר באותה למשה הוא ברוך הקדוש אמר לרב שואל שהתלמיד מה אפילו האלה, אמר לישראל, למדה לו אמר הוא ברוך הקדוש מפי שלמדה מאחר שעה,

מפני, בכתב להם ליתנה מבקש איני לו אמר להם, אותה אכתוב רבש״ע לפניו ויהיו מהם אותה וליטול ם בה לשלוט עתידים כוכבים שעובדי לפני שגלוי והתלמוד והמשנה במכתב, להם נותן אני המקרא אלא כוכבים בעובדי בזוים יהיו בהם וישתעבדו כוכבים עובדי יבואו שאם פה, על להם נותן אני והאגדה

אני ומה נחשבו, זר כמו תורתי רובי לו אכתוב אם לנביא אמר, מהם מובדלים כתב פה בעל והאגדה והתלמוד, שנה והמ בכתב המקרא את נותן להם עושה

המקרא, זה בין מבדילים שהם והתלמוד המשנה זו האלה הדברים פי על כי

כוכבים העובדי לבין. ישראל

7 י סימן יד פרשה (וילנא) רבה במדבר.

תורות שתי לישראל הוא ברוך הקדוש שנתן תורה להם נתן פה שבעל ותורה שבכתב תורה

למלאם כדי מצות תרי״ג בה שיש שבכתב

שנאמר(ישעיהו ולזכותם מצות )מב למען חפץ ה' שבעל תורה להם נתן ויאדיר תורה יגדיל צדקו כך שעל האומות משאר בה מצויינין להיות פה

ישמעאלים יזייפוה שלא כדי בכתב נתנה לא שבכתב תורה שעשו כשם ישראל שהם ויאמרו

ח הכתוב)(הושע אמר זה ועל רובי לו אכתוב

הוא ברוך הקדוש אמר נחשבו זר כמו רתי תו המשנה זה תורתי רובי לישראל אכתוב אם

נחשבו. זר כמו המקרא מן גדולה שהיא

8 ו סימן וירא פרשת (בובר) תנחומא מדרש.

לתרגם העולם אומות שעתידין על הוא ברוך הקדוש וצפה בכתב, המשנה אף שתהא משה בקש שלום ב״ר הלוי יהודה ר' אמר

כן ואם יב) ח (הושע תורתי רובי לך אכתוב הוא ברוך הקדוש א״ל ישראל, אנו אף אומרין והן יונית, אותה קרות ול התורה את י״ב,) ח נחשבו(הושע זר כמו מסטורן מגלה הוא ברוך הקדוש ואין הוא, ברוך הקדוש של שלו מסטורן שהמשנה אלא למה כך, וכל

לצדיקים. אלא שלו ליראיו ה' סוד

9 בתר בבא. א עמוד יב דף א

מיום חיפה: דמן אבדימי רבי אמר נבואה ניטלה המקדש, בית שחרב אטו לחכמים. וניתנה הנביאים מן אף קאמר: הכי הוא? נביא לאו חכם מן הנביאים, מן שניטלה פי על אמימר אמר ניטלה. לא: החכמים ונביא שנאמר: מנביא, עדיף וחכם הוי במי? נתלה מי חכמה, לבב

קטן אומר: אביי אמר בגדול. : נתלה מילת רבה גברא דאמר,'תדע, רבה דגברא משמיה ומתאמר' ומאי רבא: אמר כוותי'. אחרינא חד בני תרוייהו ודילמא קושיא? תדע רבא: אמר אלא נינהו! , מזלא

ומתאמרא מילתא, רבה גברא דאמר

. יה כוות יוסף בר עקיבא דר' משמיה דלמא קושיא? ומאי אשי: רב אמר אלא הוא! מזליה בר מילתא להא גברא דאמר תדע, אשי: רב אמר הלכה ומתאמרא מילתא, רבה כסומא ודלמא כוותיה. מסיני למשה

יהיב טעם ולאו? בארובה!

11. הרמב״ן חדושי שם

אף המקדש בית שחרב מיום דאמרי' הא

נבואה שנטלה פי על מן הנביאים מן

פי על אף ז״ל פרש״י נטלה. לא החכמים

חכמים. שאינן הנביאים מן שנטלה במסכת אמרי' דהא בה להשיב ויש

משרה הוא ברוך הקדוש אין נדרים ויש ועשיר, גבור חכם על אלא שכינתו משרה הוא ברוך הקדוש שאין שהשיבו

שכינתו חכם, על אלא הפסק בלא אבל

בן יונה נבואת כגון חות שלי של נביא - שעה לפי שהוא נינוה בשליחות אמיתי החסידים על אף שכינתו הוא משרה

לן מנא התם דאמרי', חכמים שאינם ממנו פסק לא משה ואלו ממשה

לשון וזהו נבואתו, גב על ואף, משרה א בל נביא מיונה, עשיר נמי דמייתי

לנינוה. אלא נשתלח ולא היה הפסק

נוחה, דעתי ואין על אף קאמר הכי אלא שהוא הנביאים נבואת שנטלה פי שהיא החכמים נבואת והחזון, המראה יודעים אלא נטלה, לא החכמה בדרך

שבקרבם. הקדש ברוח האמת

11 ז מאמר שבת קדושת צדיק פרי.

לבו בחכמת שכשיגע לב חכם כל ובלב

(מגילה אמרו זה על להשיג. השגתו כח וכל

'ו)ב לשון בפירוש וידוע ומצאת יגעת הדעת בהיסח הוא דמציאה. מצאת מה שמשיג מציאה דרך כך אחר שהשגתו לא ההשגה קודם כי כלל. עליה יגע שלא רק כלל כזו השגה על עצמו לייגע יכול משפיע יתברך ה' תורה בדברי שיגע למי שלמעלה מה גם להשיג חכמה בו ונותן

שאמרו( כמו והשגתו מחכמתו א י״ב בתרא )בבא מסיני למשה הלכה דאתאמרא תדע

שבעל. כוותיה תורה חכמת השגת וזהו הגדולה כנסת מאנשי שהתחיל פה שהוא מישראל הנבואה משנסתלקה כמו הוא ברוך הקדוש של המסטורין

במדרש שאמרו "ר (שמו מ״ז ל״ד תשא.)ותנחומא וסוד

ה יראת דהן סודו ולישרים ליראיו 'ה'

שה מה דזהו בינה. מרע וסור 'חכמה היא האדם השתדלות שהוא מעמך שואל וזהו התורה. פי על ומעשיו לבו בישרות יתברך ה' שלאלו האדם שבלב החכמה

וסתריו. סודותיו ומגלה חכמה נותן

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

סדר שבועי - שיעור מספר 19 - טו אדר א תשפד - [לקראת כי תשא, מה קריאת מגילה מבטלת]

דוחה מגילה מקרא מצוות? מה │ טבדי בנימין הרב

הפשוטה– וההבנה הסוגיה דאורייתא דוחה דרבנן אין

1 א עמוד ג דף מגילה מסכת בבלי תלמוד.

ומשפחה משפחה לדרשה, ועיר ועיר ומדינה מדינה דאמרת והשתא

חנינא בר יוסי רבי אתא: אמר? למאי ולויה כהונה משפחות להביא

אמר יהודה רב דאמר מגילה. מקרא לשמוע אין וב עבודתן שמבטלין במעמדן- וישראל בדוכנן ולוים בעבודתן, כהנים רב: מבטלין כולן

מגילה. מקרא לשמוע ובאין עבודתן

במעמדן- וישראל בדוכנן, ולוים בעבודתן, כהנים: הכי נמי תניא כולן

מגילה מקרא לשמוע ובאין עבודתן. מבטלין רבי בית של סמכו מכאן

בטלין שמ לשמ ובאין ת״ת: מעבודה וחומר קל מגילה, מקרא וע ומה

חמורה- שהיא עבודה, מבטלינן - ת״ת שכן כל? לא

- תורה- מתלמוד חמורה? ועבודה ביריחו יהושע בהיות ויהי והכתיב והיכי (לאפיו). וישתחו [וגו'] לנגדו עמד איש והנה וירא עיניו וישא

לחבירו שלום שיתן לאדם אסור י: לו בן יהושע רבי והאמר הכי? עביד צבא שר אני כי ליה דאמר התם שאני הוא! שד שמא חיישינן בלילה,

.'ה- משקרי-? ודלמא לו אמר לבטלה. שמים שם מפקי דלא: גמירי

בטלתם ועכשיו הערבים, בין של תמיד בטלתם אמש! ת״ת - לו: אמר

יהושע וילן מיד באתי עתה לו: אמר באת- מהן איזה? על בלילה

יוחנן רבי אמר העמק. בתוך: ההוא הלכה של בעומקה שלן. מלמד

תמידין מהקרבת יותר תורה תלמוד. גדול אוניא בר שמואל רב: ואמר

באתי! עתה שנאמר - הא- קשיא: לא והא- דרבים, . דיחיד

- רבי מטפחות. לא אבל מענות, במועד נשים והתנן: קל? ודיחיד

למטה- ות סמוכ היו אם אומר: ישמעאל חדשים בראשי מטפחות.

ובפורים- בחנוכה מקוננות לא אבל, ובזה בזה ומטפחות. מענות

בפני מועד אין הונא: בר רבה ואמר ופורים חנוכה שכן כל ת״ח. ,

-, ת״ת חמור דיחיד- תורה כבוד קאמרת תורה, כבוד קל. דיחיד

2 א עמוד ג דף מגילה מסכת רש״י.

הקרבן בשעת צבור תמידי, ל ע עומדין - במעמדן וישראל במועדו לי להקריב תשמרו א): (כו, תענית במסכת כדתנן הראשונים נביאים תיקנו גביו על עומד אינו אם שומר היאך מעמד היה ומשמר משמר כל על משמרות, וארבעה עשרים

.'כו - הכי עביד והיכי פניו על ויפול דכתיב לו, שהשתחוה

. וישתחו אנו באתי עתה שהשיבו שובה בת - כו ביטלתם 'אמש אמש דברים: בשני האשימן המלאך, דברי תחלת, למדין הערב תמיד להקריב לכם היה היום, כשהעריב כלומר זמן שאין חנם העיר במארב ונשתהיתם אותו, ובטלתם

[משתחשך בלילה. ]מלחמה

- ועכשיו אינכם שהרי בתורה, לעסוק לכם היה לילה, שהוא

בלילה. נלחמים

ב עתה - אתי עכשיו של. על

- העמק בתוך ההוא בלילה יהושע וילן מיד באותו לא חזר מיד קאמר: והכי העי, על שצר בלילה אלא כתיב, הלילה

במצור- אחר לילה וכשבא מדבריו, יהושע בתורה. עסק

הוו. ישראל כל דהתם - דרבים הא

מענות- המת על. הספד

- מטפחות ולא לבן. על

- מקוננות לא אבל קינה ואיזהו עינוי איזהו מפרש: והתם

עינוי- קינה- כאחת, עונות שכולן עונות וכולן אומרת אחת

. אחריה - דיחיד תורה תלמוד ופורים מעבודה קל מלמודו. ביטול

3 שכן כל ד״ה ב עמוד ג דף מגילה מסכת תוספות.

אלמא מגילה ממקרא דמבטל גב על אף להספידם שמותר ופורים- חנוכה שכן כל מגילה ממקרא חמור. ת״ת

4. תוספות שם

לשמוע מעבודתן כהנים מבטלין

מגילה- מקרא מבטלין אמאי וקשה שהות הרבה יש הקריאה אחר והלא

לעבודה? דמשהאיר דכיון לומר ויש אותה מניחין והם עבודה זמן הוי היום

הקריאה- בשביל ליה קרי הכי משום

ביטול. ואחר מיד עבודתן ויעשו וא״ת

י כך לבדם? המגילה קראו דטוב וי״ל טפי דהוי משום הצבור עם לקרות

ניסא. פרסומי

5 א עמוד ג דף מגילה מסכת הריטב״א חדושי.

המגילה אח״כ ולקרוא עבודתם לעבוד ביום שהות שיש דאע״פ לפניו, כששתיהם פי' והכי מלך, הדרת עם ברוב משום בצבור עכשיו לקרוא כדי מעבודתן מבטלין הכי אפילו

לחזור בשיכולים דדוקא דברים ונראין מגילה מקרא לשמוע דבאין לישנא, ע משמ עדיף מגילה מקרא מגילה ומקרא עבודה לקמן דאמרינן ומה לא, הכי לאו הא לעבודתן

וכדאמרן. בציבור לקרותה כדי מגילה מקרא דמקדמינן היינו חנינא, בר מדר״י

שתיהם לקיים אפשר בשאי אלא תן או מבטלין אין בעבודתן שהתחילו שכל דברים ונראין אחר שמבטלין אפשר דבהא המגילה, קורא להם יהיה לא שוב תחלה יעבדו שאם כלל

וכדאמרן. . מבטלין אין הכי לאו הא לעבודה, וחוזרין. שהתחילו

עבודתן מבטלין מפרשים ויש לגמרי וחכמים לעבודתן לחזור ביום שהות כשאין אפילו

התורה מן דבר לעקור יכולים כדאמרן. אלא מחוור, ואינו תעשה ואל בשב

6 ב עמוד ב דף מגילה מסכת הרי״ף) (על ר״ן.

מקרא לשמוע ובאין מעבודתן שמבטלין תענית במסכת כדאיתא הקרבתן בשעת צבור קרבנות על היו עומדין במעמדן. ישראל

דוקא ומיהו בצבור מגילה לשמוע י כד מעבודתו מבטלין אפ״ה לקרות ואח״כ עבודה לעבוד ביום שהות שיש פי על אף מגילה דרבנן מגילה משום דאורייתא העבודה מבטלין אין ודאי הכי לאו הא העבודה להשלים אח״כ: בשיכולים

לחלוטין עבודה דוחה מגילה שמקרא וסוברת החולקת לגישה והסברא המקור

7 א עמוד ג דף מגילה מסכת הש״ס גליון.

פסקי ' עי כו'. אחר והלא כו' מבטלין ד״ה תוס'

אות ערכין תוס' יט:

8. יט אות מעריכין הכל א- פרק ערכין תוספות פסקי

מגילה לקרות מבטלים במעמדן וישראל בדוכנן ולוים בעבודתן כהנים

שם בתוס' ועי' במגילה (ד״ז הקרבן:): זמן עובר אפי'

9 א עמוד ג דף מגילה מסכת אבן טורי.

אחר והלא בטלין מ אמאי התוס מבטלין׳הקשה כו' בעבודתן. כהנים

לעבודה. שהות יש הקריאה עבודה זמן הוי היום דמשהאיר כיון ותי'

ביטול. לי' קרי מש״ה הקריאה בשביל אותה מניחין והן ויעשו וא״ת הצבור עם לקרות דטוב וי״ל לבדן המגילה יקראו ואח״כ מיד עבודתן

ניסא פרסומי טפי. דהוי

לא כה״ג כל ודאי דהא קשה, ודאי הא ולדידי לשון״ביטול" שייך עדיין שהות יש הקריאה דלאחר לגמרי בטלה עבודה דאין כיון

לעבודה, המגילה קריאת שמקדים אלא לעבודה. שמקדימין והל״ל

לעבודה המגילה. קריאת שישמעו כך בתוך עבודה זמן כשיעבור דמיירי למימר ליכא נמי והא

אלא אינן ן במעמד וישראל וכו' בעבודתם כהנים דהא ליתא המגילה, בתמידין, קרב אינו שחר של תמיד והא ע״א כ״ז )(דף דתענית רפ״ד כדתנן ד פרק ריש כדאמר לרבנן חצות ועד יהודא לרב שעות ד' עד 'אלא

כ״ו, דברכות)(דף למר עבודה זמן יעבור שקורין שבעוד מיירי ואי

- ליה כדאית ולמר ליה כדאית עבודתן מבטלין אמאי תקשה דא״כ

לקריאה הרבה שהות יש ועדיין עוברת מצוה שהיא כיון חילה ת יעבדו כ? בפ״ב)'(דף לקמן כדתנן המגילה לקריאת כשר היום כל דהא קאי הערבים בין של אתמיד דקאמר עבודתן מבטלין דהאי ונ״ל ביום שהות נשאר דלא עד לערב סמוך עד המגילה קרו בשלא ומיירי

מבטלין זה או זה או אלא מגילה ולקרות עבודה לעבוד לשניהם כדי

מגילה. מקרא לשמוע ובאין לגמרי עבודתן

11 א עמוד ג דף מגילה מסכת אמת שפת.

פי כו' עבודתן מבטלין כו' בעבודתן כהנים בגמ' 'שם מיהו לגמרי, לבטל ולא העבודה לאחר דהיינו התוס'

גרסו התוס' מעבודתן שלפנינו הגמ' לשון אבל עבודתן

כ והריטב״א לגמרי, 'משמע חכמים ביד כח דיש די״א מחוור שאינו ומסיים בשוא״ת מה״ת דבר, לעקור כגון ביה״ע של לתמיד דנ״מ לפרש האריך והטו״א

לחשיכה. סמוך עד מלקרות שאיחרו בחנם הבנתו ולפי כגון שניהם לעשות שהות שאין משכחת דבלא״ה האריך

המגילה… למקום היום כל לילך שצריך

דרבנן מגילה אין לה שכחת מ אי דאפי' העיקר אבל ז״ל. הראשונים כמ״ש דאורייתא עבודה דוחה וכן אב בית שבאותו דהכהנים אפ״ל הי' לפע״ד אבל עדיין שמעו לא אם מבטלין זה שביום מעמד אנשי למלאות המגילה שמעו שכבר אחרים והולכין המגילה נקרא שפיר עליהם מוטל דהחיוב כיון רק מקומן

דייק ובהכי מבטלין, ומשפחה דמשפחה הדרש טפי נדחה זמנו א' לכל ולוי' כהונה משפחת של דהקביעות עבודה דאפי' למסקנא מוכח הי' ולפ״ז המגילה, מפני דמשפחה עבודה ביטול דהא דיחיד מת״ת חמור דיחיד

עדיף מ״מ ד״ה בתוס' וכ״מ דיחיד עבודה רק היא: זו

התוספות בדברי הט״ז של המחודשת ההבנה

11 תרפז או״ח יוסף בית.

ובאין מעבודתן שמבטלין הר״ן וכתב

מגילה מקרא לשמוע אע״פ שיש כך ואחר עבודה לעבוד ביום שהות מעבודתן מבטלין הכי אפילו לקראה בצבור מגילה מקרא לשמוע ובאין כך אחר בשיכולים דוקא ומיהו

ודאי הכי לאו הא העבודה להשלים מדאוריי' העבודה מבטלין אין משום

דר מגילה בנן… התוס' דעת הוא וכן מבטלין ד״ה )(ג. שכתבו לשמוע מעבודתן כהנים מבטלין מבטלין אמאי וקשה מגילה מקרא שהות הרבה יש הקריאה אחר והלא דמשהאיר דכיון לומר ויש לעבודה אותה מניחין והן עבודה זמן הוי היום ליה קרי הכי משום הקריאה בשביל

ביטול חר וא מיד עבודתן ויעשו וא״ת לומר ויש לבדם המגילה יקראו כך דהוי משום הצבור עם לקרות דטוב

ניסא. פרסומי טפי

12. ג ב- ס״ק תרפז סימן חיים אורח ט״ז

… משפחה מדכתיב לה וילפינן עדיף דמגילה בגמ' דאמרי' ועבודה מגילה ולענין

מגילה. מקרא לשמוע ובאים עבודתן שמבטלין ולוים כהנים משפחות להביא ומשפחה 'וכ מבטלין אין ודאי הכי לאו הא העבודה להשלים אח״כ בשיכולים דוקא ומיהו הר״ן

דרבנן. מגילה משום מדאורייתא העבודה מפניה לגמרי נדחית בת״ת והתם תורה מתלמוד עדיף מגילה אמרי' דהא זה על וק״ל

א הי אח״כ שילמוד שמה בתשלומין א״א זו בשעה חיוב עליו עכשיו שיש הלימוד דהיינו אמרי דהא הוא וק״ו עבוד' לענין נמי ה״ה המגיל' מפני נדחה ואפ״ה עצמה בפני 'מצוה

מעבודה. . עדיף דת״ת. בגמ' מדרבנן, ומגילה דאורייתא דעבודה הר״ן ומ״ש קבלה דברי שקי״ל קבלה דברי דהיא י״ל

העבודה. תדחה אמרי' שפיר …וע״כ כד״ת וז דכתבו הר״ן כדעת התוס' דדעת כ' "והב״י ל: מגילה לשמוע מעבודתן מבטלין כהנים היום דמשהאיר כיון וי״ל לעבודה הרבה שהות יש הקריאה אחר והלא מבטלין אמאי וק'

עכ״ל. ביטול. ליה קרי הקריאה בשביל אותה מניחין והן העבודה זמן הוה

להר״ן, להסכים מזה הוכחה רואה איני ואני מבטלין שאמר התלמוד לשון על קאי דהתוס'

מעב היום, משהאיר שהוא יום בכל עבודתן בזמן דהיינו ודתן שהות יש הא מקשים וע״ז

היום. כל אח״כ מקרא לפניו ויש שלה שיעור כלות קודם קטנה שעה עד העבודה נעשית דלא מקרי אי אבל עדיף ניסא פרסומי שניהם לקיים שא״א כיון לגמרי העבודה דוחה דמגילה אה״נ מגילה

: כנלע״ד

13 ח ז- סעיף תרפז סימן חיים אורח ן השולח ערוך.

דאורייתא ה מצו שום אין שתיהן לעשות א״א אם אבל שתיהן לעשות שהות בדאיכא אלא מיירי לא זה דכל הרמ״א רבינו וכתב

… מגילה מקרא מפני נדחה לגמרי נדחית ת״ת והרי המגילה מפני נדחית דאורייתא מצוה שום דאין במ״ש גם שחולק מי ויש

אז, ת״ת זמן אין מצוה לעשות וכשצריך ובלילה ביום ת״ת דהרי לגמרי שנדחית לומר שייך לא דת״ת כלל. ול״ק שם ][ט״ז מצות. לעשות יוכל לא לעולם הרי דאל״כ

לשיטתו– הט״ז הערת מגדים הפרי

14 ב עמוד ג דף מגילה מסכת בבלי תלמוד.

מגילה מקרא מגילה- ומקרא עבודה לי: פשיטא רבא: אמר בר יוסי מדרבי, עדיף

חנינא. רבי. בית של, מדסמכו עדיף מגילה מקרא מגילה- ומקרא תורה תלמוד

מצוה- ומת תורה תלמוד להוצאת תורה תלמוד מבטלין מדתניא: עדיף, מצוה מת

כלה ולהכנסת. מת

מולאחתו עדיף, מצוה מת מצוה- ומת עבודה … לומר תלמוד מה ולאחותו? דתניא:

למת. מצוה מיטמא משום עדיף מגילה מקרא עדיף? מינייהו הי מצוה ומת מגילה מקרא רבא: בעי

עדיף- מצוה מת דלמא או ניסא, פרסומי הדר דבעיא בתר הבריות כבוד? משום את שדוחה הבריות כבוד גדול מר: דאמר עדיף. מצוה מת פשטה: שבתורה. ל״ת

15 ג מגילה תוספות. ב,

אלחנן הר״ר הקשה עדיף- מצוה מת למה

מק״ו, ליה תיפוק קרא, לי דחמירא ת״ת ומה

המת, כבוד משום מבטלין לא דקילא עבודה

דרבים תורה למוד ת אפילו דהא שכן. כל המת, כבוד משום מבטלין פ״ב כדאמר

ושם? יז. דכתובות)(דף

וי״ל ומתני, ותני דקרי למאן דה״מ דצריך

- ותני קרי דלא למאן אבל האי, כולי לא

האי. כולי צריך דלא מצוה במת מיירי והכא

דולאחותו. קרא צריך הכי ומשום ותני קרי

16 ב ס״ק תרפז סימן זהב משבצות חיים אורח מגדים פרי.

(השני מת ד״ה תוספות על אמר; גמרא ד״ה ע״ב שם יוסף ])[ראש בחידושינו מבטלין, ד״ה א' ג' מגילה בתוספות ][הט״ז שפירש מה ו מזה: כתבנו

17 ב עמוד ג דף מגילה מסכת יוסף ראש.

כו… דכתובות פ״ב כדאמר מבטלין דרבים כו' דחמירי ת״ת מצוה׳כו' מת וד״ה מעבודה עדיף בים דר דת״ת קושייתם וכוונת

ד מאחר וא״כ לעיל, כדמסיק ד לראות ויש מעבודה. כ״ש דרבים מת״ת עדיף מצוה מת מצוה מת שילמדו דרבים מת״ת עדיף

קרא. וצריך מנלן, לגמרי נדחית עבודה משא״כ אח״כ, קשה א״כ - אי״ה שם בפריי ויבואר ב' אות בתרפ״ז הט״ז כמ״ש ולילה יומם והגית מקרי לגמרי נדחית דת״ת סברי דתוס' וכ״ת

לגמרי, עבודה מבטלין שהות באין אפילו והא אח״כ, עבודה לעבוד שהות ביש מבטלין ד״ה ע״א מ״ש של סמכו מכאן דאל״כ

לגמרי. הרגע בזו נדחה יהא ות״ת לגמרי נדחית אין דעבודה ק״ו ליכא והא מק״ו רבי בית ד״ה שפירש שם לט״ז סעד לכאורה וזו

דמשה להם דהוקשה כאן, יע״ש. השחר איר

שו״ת מ ראיה להט״ז הדשן תרומת

18 רסו סימן הדשן תרומת.

… מפניו נדחה מגילה שמקרא דבר לך שאין מ״ג וס הרמב״ם כתב וכן מלשון קורא. ואח״כ תחילה קוברו בו שהפוגע בלבד, מצוה מת אלא אותו עושה ואח״כ תחילה קורא המצות כל דבשאר בהדיא משמע. זה מגילה קריאת מפני נידחית דהאי ולומר לדחוק באנו אם ואפילו

לקיים זמן לו יש אם ספיקא דאיכא היכא ר״ל דקאמרי אז שניהם, משום תחילה לקרותו שצריך המצות מכל עדיפא מגילה מקרא אבל יעשנה. אחריו המצוה שוב לעשות יכול ואם ניסא, פרסומי דתדיר משום במילה יקדים שניהם לקיים בידו שוודאי היכי כל לעולם משמע והכי במוקדם. כמו במאוחר לעולם איכא ניסא ופרסומי הוא,

מ״מ ע״ש. וחנוכה דר״ח הפטרה גבי דליקין מ במה פ' באשירי חילק קבוע וזמנה הואיל מילה לגבי תדירה חשיבא נמי מגילה דמקרא נראה

שנה. . . בכל הוא עיקר דלעיל וסמ״ג הרמב״ם מדברי. והראייה

19 ט סעיף תרפז סימן חיים אורח השולחן ערוך.

מקרא לשתיהן שהות יש אם מגילה ומקרא מילה שהות כשאין אבל ניסא פרסומי משום קודם מגילה

דרבנן][פר״ח מגילה דוחה דאורייתא מילה לשתיהן אבל

רס״ו הדשן][סי' תרומת בעל שהות דביש להיפך כתב

קודמת מילה דמילה משום קודמת מגילה שהות ובאין

ראשונה. כדיעה והעיקר למחר][כנה״ג. להיות יכול

וגם … ע״ש כן מסיק במסקנתו הדשן התרומת ובאין

שהות, יש אם בספק רק כלל כתב לא שהות וודאי ובזה

מילה ד וודאי מגילה מפני ספק מילת דוחין דאין הוא כן

מגילה, משא״כ למחר גם יש שהות ליכא בוודאי אבל

קודמ מילה ודו״ק. ע״ש בשמיני מצותה דעיקר ת

21 ה ס״ק תרפז סימן אברהם מגן.

שהות. בדאיכ' צידד רס״ו סי' בת״ה אבל ומגיל' מילה וה״ה יקרא שהות וכשאין המילה יקדים שהות דכשיש איפכא לומר

תרצ״ג. עססי' [כ״ה] בתשיעי למול דיכול הטעם ונ״ל המגילה,

21 ה ס״ק תרפז סימן אברהם אשל חיים אורח מגדים פרי.

מילה שהות דבאין לן קיימא ולהלכה מ״א. עיין בדאיכא.

ב דעיקרה קודם, לקמן. מצוה למת דמי ולא שמיני,

הרמב״ם שיטת סביב הדיון

22. וחנוכה מגילה הלכות רמב״ם א א,

וגרים ונשים אנשים בקריאתה חייבים והכל נביאים, תקנת שהיא ידועים והדברים סופרים, מדברי עשה מצות בזמנה המגילה קריאת לקרותה הקטנים את ומחנכין משוחררים, , ועבדים, מגילה מקרא לשמוע ובאין עבודתן מבטלין בעבודתן כהנים ואפילו מבטלים וכן

מ לשאר וחומר קל מגילה מקרא לשמוע תורה תלמוד, מגילה מקרא מפני נדחין שכולן תורה של צות מקרא שנדחה דבר לך ואין

קורא. כך ואחר תחלה קוברו בו שהפוגע קוברין לו שאין מצוה ממת חוץ מפניו מגילה

23 ב אות תרפז סימן חיים אורח יוסף בית.

… ישראל ד״ה (ב: הר״ן )וכתב דוקא ומיהו הכי לאו הא העבודה להשלים כך אחר בשיכולים משום מדאורייתא העבודה מבטלין אין ודאי

דרבנן. מגילה ז״ל המזרחי אליה מהר״ר וכתב דברי על ע״ד) כג מגילה הל' לסמ״ג (בביאורו

פ״א לה (מגי הרמב״ם מדברי גם נראה וכן הר״ן: קוברין לו שאין מצוה ממת חוץ שכתב ה״א) דמשמע קורא כך ואחר בתחלה קוברו בו שהפוגע ואחר כן לא דאם לא לא ואי אין שהות איכא אי

עכ״ל. לי למה קורא כך

שמה סבור שהרמב״ם כיון דבריו פירוש וכך עדיף מצוה מת מגילה ומקרא מצוה דמת שאמרו

מגילה מקרא שתתבטל לא אבל קדימה לענין הוא דכשאמרו הדין הוא כן אם מצוה מת מפני ביטול לא מגילה מקרא בשביל מעבודתן מבטלין

קדימה. אלא קאמר ממש

24 תרפז סימן חיים אורח ב״ח.

קורא כך ואחר קוברו מצוה מת שהמוצא עד וכו' ד. בר לך ואין הוא כך

(ה״א. מגילה מהלכות א' בפרק הרמב״ם )לשון דמיירי זה מלשון ומשמע וכן תחלה קורא שהות ליכא הא הקבורה לאחר לקרות שהות בדאיכא

לסמ״ג. בביאוריו הרא״ם כתב עבודתם מבטלין דכהנים הא זה ולפי

לאו דאי העבודה להשלים שהות דאיכא ב נמי היינו מגילה מקרא לשמוע הר״ן כתבו וכן דרבנן מגילה משום דאורייתא העבודה מבטלין אין הכי

יוסף… ובית ערוך בשלחן פסק וכן והרא״ם הר״ן לדעת כתבנו זה כל

( )ס״ב.

לפרש יש אבל רבינו דכתב הא קורא כך ואחר קוברו בדאיכא דוקא דלאו קבורת נמי הקבורה אחר מגילה לקריאת שהות בדליכא אפילו אלא שהות

קודם, מצוה מת קבורת דחי גוונא דבכל דתלמודא מסתמא משמע דהכי

זמן. ואפילו בבזיון כלל מונח יהא שלא מגילה למקרא מצוה מת מועט

כיון תימא דלא לן קמשמע רבותא קורא כך ואחר קוברו מר שאו ורבינו משום להקדים דמצותה מגילה מקרא נקדים שניהם לקיים שהות דאיכא קורא כך ואחר וקוברו קודם מצוה מת אלא דלא לן קמשמע ניסא פרסומי

צ״ע הלכה ולענין לטור) (בביאורו מהרש״ל בשם כתוב ראיתי: וכן

25. מגילה מסכת שדה מרומי א ג,

בסוס״י ז״ל הרמ״א דעת וזהו דמבטלין ס״ל הרמב״ם אבל תרפ״ז. הוי ההוכחה ועיקר כן, גם לגמרי דמשמע בעבודתן, דכהנים מהא בעצמו וזה ויוצא, עבודתו שמניח מגילה דמקרא מפני אלא איסור, הוי שביארנו וכמו לגמרי, מצוה דוחה ל״ד שאילתא שאלה בהעמק בס״ד

ה. 'אות

26 לד- סימן גאון אחאי דרב שאילתות ל ע שאלה העמק. ה אות

ובאין עבודתן מבטלין בעבודתן כהנים ואפי' בזה״ל. וכ' דקדק הרמב״ם באמת אבל נה״ח או עה״ש מלפני עסוקין כבר שהם משמע יתירא בעבודתן ולשון מ״מ. לשמוע

כביטול דומה וזהו מ״מ. לשמוע לבהכ״נ ובאים ויוצאין העבודה את מניחין בעבודה בשעת המקדש מן שיצא כהן ה״ה פ״ב המקדש ביאת ה' הרמב״ם וכמש״כ ממש עבודה כו תמותו פן תצאו לא א״מ ומפתח שנא' כ״ה בין כה״ג בין מיתה חייב בלבד.'עבודה מוכח כבר מכ״מ ויוצא. עצמו צרכי בשביל כשמניח אלא אינו זו מיתה דחיוב ואע״ג

שהרי העבודה כבוד לבטל חשוב מגילה דמקרא החינוך ספר וע' להניחה שרי בשבילה במעמדם וישראל בדוכנם דלווים הא מגילה בה' הרמב״ם הביא שלא והיינו שמיני. . פ'

כך על שנזהרו עבודתם באמצע כהנים היא הרבותא. דעיקר

למעשה– הלכה מגילה מקרא מפני דאורייתא מצווה ביטול

27. או״ח ערוך שולחן ב סעיף תרפז סימן

דבר לך שאין מגילה, מקרא מפני נדחים שכולם תורה של מצות לשאר וחומר קל מגילה, מקרא לשמוע תורה תלמוד מבטלים

קוברים לו שאין מצוה ממת חוץ מפניו מגילה מקרא שנדחה צרכו (כד,)י קורא ואח״כ תחלה קוברו בו. שהפוגע מיירי לא זה וכל הגה:

אלא )(ט שתיהן)(י לעשות שהות, בדאיכא (ר״ן מגילה מקרא מפני נדחית דאורייתא מצוה שום אין )(יא שתיהן לעשות אפשר אי אם אבל תוספות בשם וב״י מזרחי… )ומהר״א

28. יא ט- ס״ק תרפז סימן ברורה משנה

בדאיכא )(ט - וכו 'שהות קודם מגילה שתיהן לעשות שהות איכא ומגילה מילה לענין וה״ה

ופרמ״ג ניסא][פר״ח פרסומי משום תרצ״ג][ח״א: סימן בסוף וכדלקמן המגילה קודם למול נוהגין והעולם

)(י ההוא… ביום יעשנה לא אם לגמרי דאורייתא המצוה שיתבטל ר״ל - וכו א״א אם 'אבל

מדרבנן. רק הוא מגילה שמקרא מפני - וכו נדחית דאורייתא מצ׳וה שום אין )(יא בט״ז ועיין ג״כ בביאורו והגר״א ניסא פרסומי משום קודם מגילה מקרא דתמיד וב״ח רש״ל בשם שהביא

עי״ש: הכי סובר

29 סקי״ט תרפז סימן או״ח על החיים כף.

תפלת ולפניו היום בסוף עומד ואם

דקריאת ה נרא מגילה, ומקרא מנחה יש אם להקדימה בין קודמת מגילה אי לגמרי לדחותה ובין לשתיהם שהות שתפלת שכן וכל לשתיהם, שהות ליכא

שלום נהר בתשלומין. אפשר: מנחה

31. הגר״א באור ב סעיף תרפז או״ח

כו זה.'וכל הר״ן כ״כ דמ״ש שם היינו כו' עבודתן שמבטלין

העבודה אח״כ להשלים ולין שיכ דאורייתא שהיא כיון. ודבריו

תמוהין שם רבא דבעי הא דא״כ

ומ״מ מגילה מקרא מצוה ][=ומת

'כו, עבודה דוחין דשניהם כיון ר״ל

[מת "מ מ ע״כ הא איתא ואם ות״ת,

לגמרי. עבודה דדוחה עדיף, ]מצוה

31 רפז סימן (ישנות) מהריט״ץ שו״ת.

… נמי מגילה דבמקרא שפירש זלה״ה להר״ן ולהקשות לדברינו ראיה להביא יש ועוד

לעבודה, זמן נשאר אם אלא לגמרי עבודה מידחי לא מצוה מת רבא בעי מאי כן הוא אם

מצוה מת דהא ההכרח מכח ף עדי מצוה דמת תפשוט עדיף, מינייהו הי מגילה ומקרא כן אם לגמרי בכרת שהוא פסח שדוחה כיון זלה״ה רש״י שפירש מולאחותו עבוד' דוחה

לעבודה, שהות יהא לא אפילו לגמרי עבודה ידחה גם דמגילה זלה״ה הר״ן כדברי ואם מאי כן אם לא הכי לא הא אין לעבודה שהות נשאר אם אלא לגמרי עבודה מבטלת אינה

מה מולאחותו לגמרי עבודה דדחי דאמרת כיון עדיף מצוה דמת פשיטא הא רבא בעי לא, הכי לאו הא אין עבודה לעבוד שהות יש אם אלא מגילה דוחה שאינו דברי כפי

צהלון טוב יום הצעיר עיון. . וצריך זלה״ה הר״ן לדברי עצומה קושיא זו הרי ז״ל. הר״ן

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

סדר שבועי - שיעור מספר 19 - טו אדר א תשפד - [לקראת כי תשא, מה קריאת מגילה מבטלת]

מגילה│ מקרא מצוות דוחה? מה טבדי בנימין הרב

הפשוטה– וההבנה הסוגיה דאורייתא דוחה דרבנן אין

1 א עמוד ג דף מגילה מסכת בבלי תלמוד.

ומשפחה משפחה לדרשה, ועיר ועיר ומדינה מדינה דאמרת והשתא

חנינא בר יוסי רבי אתא: אמר? למאי ולויה כהונה משפחות להביא

אמר יהודה רב דאמר מגילה. מקרא לשמוע אין וב עבודתן שמבטלין במעמדן- וישראל בדוכנן ולוים בעבודתן, כהנים רב: מבטלין כולן

מגילה. מקרא לשמוע ובאין עבודתן

במעמדן- וישראל בדוכנן, ולוים בעבודתן, כהנים: הכי נמי תניא כולן

מגילה מקרא לשמוע ובאין עבודתן. מבטלין רבי בית של סמכו מכאן

בטלין שמ לשמ ובאין ת״ת: מעבודה וחומר קל מגילה, מקרא וע ומה

חמורה- שהיא עבודה, מבטלינן - ת״ת שכן כל? לא

- תורה- מתלמוד חמורה? ועבודה ביריחו יהושע בהיות ויהי והכתיב והיכי (לאפיו). וישתחו [וגו'] לנגדו עמד איש והנה וירא עיניו וישא

לחבירו שלום שיתן לאדם אסור י: לו בן יהושע רבי והאמר הכי? עביד צבא שר אני כי ליה דאמר התם שאני הוא! שד שמא חיישינן בלילה,

.'ה- משקרי-? ודלמא לו אמר לבטלה. שמים שם מפקי דלא: גמירי

בטלתם ועכשיו הערבים, בין של תמיד בטלתם אמש! ת״ת - לו: אמר

יהושע וילן מיד באתי עתה לו: אמר באת- מהן איזה? על בלילה

יוחנן רבי אמר העמק. בתוך: ההוא הלכה של בעומקה שלן. מלמד

תמידין מהקרבת יותר תורה תלמוד. גדול אוניא בר שמואל רב: ואמר

באתי! עתה שנאמר - הא- קשיא: לא והא- דרבים, . דיחיד

- רבי מטפחות. לא אבל מענות, במועד נשים והתנן: קל? ודיחיד

למטה- ות סמוכ היו אם אומר: ישמעאל חדשים בראשי מטפחות.

ובפורים- בחנוכה מקוננות לא אבל, ובזה בזה ומטפחות. מענות

בפני מועד אין הונא: בר רבה ואמר ופורים חנוכה שכן כל ת״ח. ,

-, ת״ת חמור דיחיד- תורה כבוד קאמרת תורה, כבוד קל. דיחיד

2 א עמוד ג דף מגילה מסכת רש״י.

הקרבן בשעת צבור תמידי, ל ע עומדין - במעמדן וישראל במועדו לי להקריב תשמרו א): (כו, תענית במסכת כדתנן הראשונים נביאים תיקנו גביו על עומד אינו אם שומר היאך מעמד היה ומשמר משמר כל על משמרות, וארבעה עשרים

.'כו - הכי עביד והיכי פניו על ויפול דכתיב לו, שהשתחוה

. וישתחו אנו באתי עתה שהשיבו שובה בת - כו ביטלתם 'אמש אמש דברים: בשני האשימן המלאך, דברי תחלת, למדין הערב תמיד להקריב לכם היה היום, כשהעריב כלומר זמן שאין חנם העיר במארב ונשתהיתם אותו, ובטלתם

[משתחשך בלילה. ]מלחמה

- ועכשיו אינכם שהרי בתורה, לעסוק לכם היה לילה, שהוא

בלילה. נלחמים

ב עתה - אתי עכשיו של. על

- העמק בתוך ההוא בלילה יהושע וילן מיד באותו לא חזר מיד קאמר: והכי העי, על שצר בלילה אלא כתיב, הלילה

במצור- אחר לילה וכשבא מדבריו, יהושע בתורה. עסק

הוו. ישראל כל דהתם - דרבים הא

מענות- המת על. הספד

- מטפחות ולא לבן. על

- מקוננות לא אבל קינה ואיזהו עינוי איזהו מפרש: והתם

עינוי- קינה- כאחת, עונות שכולן עונות וכולן אומרת אחת

. אחריה - דיחיד תורה תלמוד ופורים מעבודה קל מלמודו. ביטול

3 שכן כל ד״ה ב עמוד ג דף מגילה מסכת תוספות.

אלמא מגילה ממקרא דמבטל גב על אף להספידם שמותר ופורים- חנוכה שכן כל מגילה ממקרא חמור. ת״ת

4. תוספות שם

לשמוע מעבודתן כהנים מבטלין

מגילה- מקרא מבטלין אמאי וקשה שהות הרבה יש הקריאה אחר והלא

לעבודה? דמשהאיר דכיון לומר ויש אותה מניחין והם עבודה זמן הוי היום

הקריאה- בשביל ליה קרי הכי משום

ביטול. ואחר מיד עבודתן ויעשו וא״ת

י כך לבדם? המגילה קראו דטוב וי״ל טפי דהוי משום הצבור עם לקרות

ניסא. פרסומי

5 א עמוד ג דף מגילה מסכת הריטב״א חדושי.

המגילה אח״כ ולקרוא עבודתם לעבוד ביום שהות שיש דאע״פ לפניו, כששתיהם פי' והכי מלך, הדרת עם ברוב משום בצבור עכשיו לקרוא כדי מעבודתן מבטלין הכי אפילו

לחזור בשיכולים דדוקא דברים ונראין מגילה מקרא לשמוע דבאין לישנא, ע משמ עדיף מגילה מקרא מגילה ומקרא עבודה לקמן דאמרינן ומה לא, הכי לאו הא לעבודתן

וכדאמרן. בציבור לקרותה כדי מגילה מקרא דמקדמינן היינו חנינא, בר מדר״י

שתיהם לקיים אפשר בשאי אלא תן או מבטלין אין בעבודתן שהתחילו שכל דברים ונראין אחר שמבטלין אפשר דבהא המגילה, קורא להם יהיה לא שוב תחלה יעבדו שאם כלל

וכדאמרן. . מבטלין אין הכי לאו הא לעבודה, וחוזרין. שהתחילו

עבודתן מבטלין מפרשים ויש לגמרי וחכמים לעבודתן לחזור ביום שהות כשאין אפילו

התורה מן דבר לעקור יכולים כדאמרן. אלא מחוור, ואינו תעשה ואל בשב

6 ב עמוד ב דף מגילה מסכת הרי״ף) (על ר״ן.

מקרא לשמוע ובאין מעבודתן שמבטלין תענית במסכת כדאיתא הקרבתן בשעת צבור קרבנות על היו עומדין במעמדן. ישראל

דוקא ומיהו בצבור מגילה לשמוע י כד מעבודתו מבטלין אפ״ה לקרות ואח״כ עבודה לעבוד ביום שהות שיש פי על אף מגילה דרבנן מגילה משום דאורייתא העבודה מבטלין אין ודאי הכי לאו הא העבודה להשלים אח״כ: בשיכולים

לחלוטין עבודה דוחה מגילה שמקרא וסוברת החולקת לגישה והסברא המקור

7 א עמוד ג דף מגילה מסכת הש״ס גליון.

פסקי ' עי כו'. אחר והלא כו' מבטלין ד״ה תוס'

אות ערכין תוס' יט:

8. יט אות מעריכין הכל א- פרק ערכין תוספות פסקי

מגילה לקרות מבטלים במעמדן וישראל בדוכנן ולוים בעבודתן כהנים

שם בתוס' ועי' במגילה (ד״ז הקרבן:): זמן עובר אפי'

9 א עמוד ג דף מגילה מסכת אבן טורי.

אחר והלא בטלין מ אמאי התוס מבטלין׳הקשה כו' בעבודתן. כהנים

לעבודה. שהות יש הקריאה עבודה זמן הוי היום דמשהאיר כיון ותי'

ביטול. לי' קרי מש״ה הקריאה בשביל אותה מניחין והן ויעשו וא״ת הצבור עם לקרות דטוב וי״ל לבדן המגילה יקראו ואח״כ מיד עבודתן

ניסא פרסומי טפי. דהוי

לא כה״ג כל ודאי דהא קשה, ודאי הא ולדידי לשון״ביטול" שייך עדיין שהות יש הקריאה דלאחר לגמרי בטלה עבודה דאין כיון

לעבודה, המגילה קריאת שמקדים אלא לעבודה. שמקדימין והל״ל

לעבודה המגילה. קריאת שישמעו כך בתוך עבודה זמן כשיעבור דמיירי למימר ליכא נמי והא

אלא אינן ן במעמד וישראל וכו' בעבודתם כהנים דהא ליתא המגילה, בתמידין, קרב אינו שחר של תמיד והא ע״א כ״ז )(דף דתענית רפ״ד כדתנן ד פרק ריש כדאמר לרבנן חצות ועד יהודא לרב שעות ד' עד 'אלא

כ״ו, דברכות)(דף למר עבודה זמן יעבור שקורין שבעוד מיירי ואי

- ליה כדאית ולמר ליה כדאית עבודתן מבטלין אמאי תקשה דא״כ

לקריאה הרבה שהות יש ועדיין עוברת מצוה שהיא כיון חילה ת יעבדו כ? בפ״ב)'(דף לקמן כדתנן המגילה לקריאת כשר היום כל דהא קאי הערבים בין של אתמיד דקאמר עבודתן מבטלין דהאי ונ״ל ביום שהות נשאר דלא עד לערב סמוך עד המגילה קרו בשלא ומיירי

מבטלין זה או זה או אלא מגילה ולקרות עבודה לעבוד לשניהם כדי

מגילה. מקרא לשמוע ובאין לגמרי עבודתן

11 א עמוד ג דף מגילה מסכת אמת שפת.

פי כו' עבודתן מבטלין כו' בעבודתן כהנים בגמ' 'שם מיהו לגמרי, לבטל ולא העבודה לאחר דהיינו התוס'

גרסו התוס' מעבודתן שלפנינו הגמ' לשון אבל עבודתן

כ והריטב״א לגמרי, 'משמע חכמים ביד כח דיש די״א מחוור שאינו ומסיים בשוא״ת מה״ת דבר, לעקור כגון ביה״ע של לתמיד דנ״מ לפרש האריך והטו״א

לחשיכה. סמוך עד מלקרות שאיחרו בחנם הבנתו ולפי כגון שניהם לעשות שהות שאין משכחת דבלא״ה האריך

המגילה… למקום היום כל לילך שצריך

דרבנן מגילה אין לה שכחת מ אי דאפי' העיקר אבל ז״ל. הראשונים כמ״ש דאורייתא עבודה דוחה וכן אב בית שבאותו דהכהנים אפ״ל הי' לפע״ד אבל עדיין שמעו לא אם מבטלין זה שביום מעמד אנשי למלאות המגילה שמעו שכבר אחרים והולכין המגילה נקרא שפיר עליהם מוטל דהחיוב כיון רק מקומן

דייק ובהכי מבטלין, ומשפחה דמשפחה הדרש טפי נדחה זמנו א' לכל ולוי' כהונה משפחת של דהקביעות עבודה דאפי' למסקנא מוכח הי' ולפ״ז המגילה, מפני דמשפחה עבודה ביטול דהא דיחיד מת״ת חמור דיחיד

עדיף מ״מ ד״ה בתוס' וכ״מ דיחיד עבודה רק היא: זו

התוספות בדברי הט״ז של המחודשת ההבנה

11 תרפז או״ח יוסף בית.

ובאין מעבודתן שמבטלין הר״ן וכתב

מגילה מקרא לשמוע אע״פ שיש כך ואחר עבודה לעבוד ביום שהות מעבודתן מבטלין הכי אפילו לקראה בצבור מגילה מקרא לשמוע ובאין כך אחר בשיכולים דוקא ומיהו

ודאי הכי לאו הא העבודה להשלים מדאוריי' העבודה מבטלין אין משום

דר מגילה בנן… התוס' דעת הוא וכן מבטלין ד״ה )(ג. שכתבו לשמוע מעבודתן כהנים מבטלין מבטלין אמאי וקשה מגילה מקרא שהות הרבה יש הקריאה אחר והלא דמשהאיר דכיון לומר ויש לעבודה אותה מניחין והן עבודה זמן הוי היום ליה קרי הכי משום הקריאה בשביל

ביטול חר וא מיד עבודתן ויעשו וא״ת לומר ויש לבדם המגילה יקראו כך דהוי משום הצבור עם לקרות דטוב

ניסא. פרסומי טפי

12. ג ב- ס״ק תרפז סימן חיים אורח ט״ז

… משפחה מדכתיב לה וילפינן עדיף דמגילה בגמ' דאמרי' ועבודה מגילה ולענין

מגילה. מקרא לשמוע ובאים עבודתן שמבטלין ולוים כהנים משפחות להביא ומשפחה 'וכ מבטלין אין ודאי הכי לאו הא העבודה להשלים אח״כ בשיכולים דוקא ומיהו הר״ן

דרבנן. מגילה משום מדאורייתא העבודה מפניה לגמרי נדחית בת״ת והתם תורה מתלמוד עדיף מגילה אמרי' דהא זה על וק״ל

א הי אח״כ שילמוד שמה בתשלומין א״א זו בשעה חיוב עליו עכשיו שיש הלימוד דהיינו אמרי דהא הוא וק״ו עבוד' לענין נמי ה״ה המגיל' מפני נדחה ואפ״ה עצמה בפני 'מצוה

מעבודה. . עדיף דת״ת. בגמ' מדרבנן, ומגילה דאורייתא דעבודה הר״ן ומ״ש קבלה דברי שקי״ל קבלה דברי דהיא י״ל

העבודה. תדחה אמרי' שפיר …וע״כ כד״ת וז דכתבו הר״ן כדעת התוס' דדעת כ' "והב״י ל: מגילה לשמוע מעבודתן מבטלין כהנים היום דמשהאיר כיון וי״ל לעבודה הרבה שהות יש הקריאה אחר והלא מבטלין אמאי וק'

עכ״ל. ביטול. ליה קרי הקריאה בשביל אותה מניחין והן העבודה זמן הוה

להר״ן, להסכים מזה הוכחה רואה איני ואני מבטלין שאמר התלמוד לשון על קאי דהתוס'

מעב היום, משהאיר שהוא יום בכל עבודתן בזמן דהיינו ודתן שהות יש הא מקשים וע״ז

היום. כל אח״כ מקרא לפניו ויש שלה שיעור כלות קודם קטנה שעה עד העבודה נעשית דלא מקרי אי אבל עדיף ניסא פרסומי שניהם לקיים שא״א כיון לגמרי העבודה דוחה דמגילה אה״נ מגילה

: כנלע״ד

13 ח ז- סעיף תרפז סימן חיים אורח ן השולח ערוך.

דאורייתא ה מצו שום אין שתיהן לעשות א״א אם אבל שתיהן לעשות שהות בדאיכא אלא מיירי לא זה דכל הרמ״א רבינו וכתב

… מגילה מקרא מפני נדחה לגמרי נדחית ת״ת והרי המגילה מפני נדחית דאורייתא מצוה שום דאין במ״ש גם שחולק מי ויש

אז, ת״ת זמן אין מצוה לעשות וכשצריך ובלילה ביום ת״ת דהרי לגמרי שנדחית לומר שייך לא דת״ת כלל. ול״ק שם ][ט״ז מצות. לעשות יוכל לא לעולם הרי דאל״כ

מגילה למקרא דרבים תורה תלמוד מבטלים האם

14 ב עמוד ג דף מגילה מסכת בבלי תלמוד.

מגילה מקרא מגילה- ומקרא עבודה לי: פשיטא רבא: אמר, עדיף חנינא. בר יוסי מדרבי

רבי. בית של, מדסמכו עדיף מגילה מקרא מגילה- ומקרא תורה תלמוד

מצוה- ומת תורה תלמוד כלה ולהכנסת מת להוצאת תורה תלמוד מבטלין מדתניא: עדיף, מצוה. מת

מולאחתו עדיף, מצוה מת מצוה- ומת עבודה … לומר תלמוד מה ולאחותו? דתניא: למת. מצוה מיטמא

עדיף- מצוה מת דלמא או ניסא, פרסומי משום עדיף מגילה מקרא עדיף? מינייהו הי מצוה ומת מגילה מקרא רבא: בעי משום

הבריות? כבוד שבתורה. תעשה לא את שדוחה הבריות כבוד גדול מר: דאמר עדיף. מצוה מת פשטה: הדר דבעיא בתר

15. וחנוכה מגילה הלכות רמב״ם א א,

מדברי עשה מצות בזמנה המגילה קריאת תקנת שהיא ידועים והדברים סופרים, אנשים בקריאתה חייבים והכל נביאים, ומחנכין משוחררים, ועבדים וגרים ונשים כהנים ואפילו לקרותה, הקטנים את לשמוע ובאין עבודתן מבטלין בעבודתן

תורה תלמוד מבטלים וכן מגילה, מקרא מגילה מקרא לשמוע לשאר וחומר קל

מקרא מפני נדחין שכולן תורה של צות מ מגילה מקרא שנדחה דבר לך ואין, מגילה קוברין לו שאין מצוה ממת חוץ מפניו

קורא. כך ואחר תחלה קוברו בו שהפוגע

16 א הלכה א פרק וחנוכה מגילה הלכות משנה לחם.

עבודה ומה מעבודה ק״ו ת״ת שמבטלין אמרו ג') (דף בפ״ק תורה. תלמוד מבטלין וכן

דת״ת שם ואמר חמירא ת״ת דאדרבא הקשו ובגמ' כ״ש לא ת״ת מבטלין חמורה יא שה מעבודה. חמירא דרבים מגילה מקמי מבטלינן לא דרבים דת״ת לכאורה נראה וא״כ

מעבודה. לה ילפינן דלא כיון לרבים יחיד בין חילק ולא ת״ת מבטלין סתם אמר למה ז״ל רבינו על קשה. וא״כ

ודאי ונראה מבטלינן. דרבים ת״ת דאפילו עדיף, מנייהו הי מצוה ומת מגילה מקרא שם שאלו דבגמרא והראיה דמת קיי״ל ואנן

דרבים. תורה תלמוד אפילו דוחה מצוה ליה, קמבעיא מאי מגילה, מקרא דוחה דרבים תורה תלמוד אי וא״כ תלמוד השתא

אותה דוחה מצוה מת מגילה מקרא דדוחה דרבים תורה כן ש כל דרבים, ][=ת״ת

מצוה. מת מפני שנדחית מגילה מקרא ליה: קמבעיא ולהכי מגילה מקרא מפני נדחה דרבים תורה תלמוד דאפילו ודאי אלא

17 ג מגילה תוספות. ב,

עדיף- מצוה מת אלחנן הר״ר הקשה

מק״ו, ליה תיפוק קרא, לי למה ת״ת ומה

המת, כבוד משום מבטלין דחמירא עבודה

שכן. כל לא דקילא למוד ת אפילו דהא המת, כבוד משום מבטלין דרבים תורה

ושם? יז. (דף דכתובות פ״ב )כדאמר

וי״ל ומתני, ותני דקרי למאן דה״מ דצריך

- ותני קרי דלא למאן אבל האי, כולי לא

האי. כולי צריך מצוה במת מיירי והכא קרא צריך הכי ומשום ותני קרי דלא

דולאחותו.

18. מגילה הלכות החיים צרור א א, מז ב, יעקב בשבות "[וכעי]ז

…ותירץ. . הלח״מ והקשה עכ״ד. . וז״ל: יצ״ו חאקו אליהו כמהר״ר ורב עצום השלם החכם והקשה להרב הגיד ומי

ותני, דקרי למאן דהיינו דרבים, ת״ת דמבטלינן מצוה במת מיירי דרבא ז״ל והלא

' אפי דמבטלינן עסיקינן ומתני ותני דקרי מצוה במת לאו מכריחים בתוס' שם

כלל. . קושיא ליכא א״כ דרבים. ת״ת. כל דהתם דרבים הא שפי' ז״ל כפירש״י ס״ל דהרמב״ם נראה קושייתם ולעיקר

היו. ישראל דרבים הא דיחיד הא תלמודא משני דמאי לרש״י דקשיתיה ובודאי

יהושע- דלגבי פירש״י זה ומכח הוו רבים נמי רבי בית והלא ישראל כל דהתם

ב יחידים מקרו הוו- מגילה. מקרא מפני ונדחה רבי ית ז״ל רבינו פסק משו״ה יהיו ישראל שכל במציאות דליתיה מיקרי דיחיד דעכשיו דת״ת חילק ולא סתמא

וכו אחד במקום.'מקובצים

19 א עמוד ג דף מגילה מסכת למאירי הבחירה בית.

וישראל בדוכנם ולויים בעבודתם ים כהנ עוברת, שעה שהן פי על אף מפניה, נדחות מצות שהרבה עד חביבה המגלה קריאת מגלה. מקרא לשמוע ובאים מתבטלין כלם ישיבתם בבית ותלמידים במעמדם לך ואין דבר מת אלא מפניו מגלה מקרא שידחה

מצוה. לך שאין מצוה בנו את ולמול פסחו את לשחוט הולך ושהיה ונזיר גדול כהן ואפי' עבודה אפי' מצוה מת מפני תדחה שלא

מצוה. מת מפני נדחה רבים של אפילו תורה תלמוד וכן מצוה. למת מיטמא

אחד, לרב מתייחדת שהיא ישיבה כל ר״ל - יחיד של אלא עבודה, מפני או מגלה, מקרא מפני נדחה ת״ת שאין פי על ואף של הא

נ ואעפ״כ תמידין, הקרבת מפני ולא מגלה מקרא מפני נדחית אין גדולה ישראל של כנופיא שהם ר״ל רבים מצוה. מת מפני דחית

שיטת ואין נשיא שהיה מצד דרבים תורה תלמוד ר' של ישיבתו קורין והם המגלה מפני נדחה רבים של תורה תלמוד שאף וי״א

ביהושע. האמור כענין העם לכל כללית ישיבה היא אא״כ כן מוכחת הסוגיא

מגדים הפרי הסבר

21 ב ס״ק תרפז סימן זהב משבצות חיים אורח מגדים פרי.

(השני מת ד״ה תוספות על אמר; גמרא ד״ה ע״ב שם יוסף ])[ראש בחידושינו מבטלין, ד״ה א' ג' מגילה בתוספות ][הט״ז שפירש מה ו מזה: כתבנו

21 ב עמוד ג דף מגילה מסכת יוסף ראש.

כו… דכתובות פ״ב כדאמר מבטלין דרבים כו' דחמירי ת״ת כו' (בי״ת) מצוה מת 'וד״ה עדיף בים דר דת״ת קושייתם וכוונת

ד מאחר וא״כ לעיל, כדמסיק מעבודה מעבודה. כ״ש דרבים מת״ת עדיף מצוה מת

ד לראות ויש קרא. וצריך מנלן, לגמרי נדחית עבודה משא״כ אח״כ, שילמדו דרבים מת״ת עדיף מצוה מת

קשה א״כ - אי״ה שם בפריי ויבואר ב' אות בתרפ״ז הט״ז כמ״ש ולילה יומם והגית מקרי לגמרי נדחית דת״ת סברי דתוס' וכ״ת

לגמרי, עבודה מבטלין שהות באין אפילו והא אח״כ, עבודה לעבוד שהות ביש מבטלין ד״ה ע״א מ״ש של סמכו מכאן דאל״כ

לגמרי. הרגע בזו נדחה יהא ות״ת לגמרי נדחית אין דעבודה ק״ו ליכא והא מק״ו רבי בית

דמשה להם דהוקשה כאן, ד״ה שפירש שם לט״ז סעד לכאורה וזו יע״ש. השחר איר

למעשה– הלכה מגילה מקרא מפני דאורייתא מצווה ביטול

22. או״ח ערוך שולחן ב סעיף תרפז סימן

לך שאין מגילה, מקרא מפני נדחים שכולם תורה של מצות לשאר וחומר קל מגילה, מקרא לשמוע תורה תלמוד מבטלים

קורא ואח״כ תחלה קוברו בו שהפוגע צרכו), (כד. י קוברים לו שאין מצוה ממת חוץ מפניו מגילה מקרא שנדחה דבר

אלא מיירי לא זה וכל הגה: )(ט שתיהן)(י לעשות שהות, בדאיכא דאורייתא מצוה שום אין )(יא שתיהן לעשות אפשר אי אם אבל

(ר״ן מגילה מקרא מפני נדחית תוספות בשם וב״י מזרחי… )ומהר״א

23. יא ט- ס״ק תרפז סימן ברורה משנה

בדאיכא )(ט וכו- 'שהות והעולם ופרמ״ג] [פר״ח ניסא פרסומי משום קודם מגילה שתיהן לעשות שהות איכא ומגילה מילה לענין וה״ה

תרצ״ג][ח״א: סימן בסוף וכדלקמן המגילה קודם למול נוהגין

)(י ההוא… ביום יעשנה לא אם לגמרי דאורייתא המצוה שיתבטל ר״ל - וכו א״א אם 'אבל

מדרבנן. רק הוא מגילה שמקרא מפני - וכו נדחית דאורייתא מצ׳וה שום אין )(יא מקרא דתמיד וב״ח רש״ל בשם שהביא בט״ז ועיין

עי״ש: הכי סובר ג״כ בביאורו והגר״א ניסא פרסומי משום קודם מגילה

24 ב סעיף תרפז סימן חיים אורח הגר״א באור.

שיכ היינו כו' עבודתן שמבטלין דמ״ש שם הר״ן כ״כ כו'. זה וכל דאורייתא. שהיא כיון העבודה אח״כ להשלים ולין

ומ״מ מגילה מקרא שם רבא דבעי הא דא״כ תמוהין ודבריו מצוה ][=ומת ות״ת, עבודה דוחין דשניהם כיון ר״ל 'כו, איתא ואם

לגמרי. עבודה דדוחה עדיף, מצוה [מת מ]"מ ע״כ הא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

כי תשא - אהרון בחטא העגל

העגל בחטא אהרון

**1. ** בפרשת כי תשא פסוקי הָעָם וַיִּקָּהֵל הָהָר מִן לָרֶדֶת מֹשֶׁה בֹשֵׁשׁ כִּי הָעָם וַיַּרְא {א} אַהֲרֹן עַל יֵלְכוּ אֲשֶׁר אֱלֹהִים לָנוּ עֲשֵׂה אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ לֹא יִם מִצְרַ מֵאֶרֶץ הֶעֱלָנוּ אֲשֶׁר הָאִישׁ מֹשֶׁה זֶה כִּי לְפָנֵינוּ {ב} יָדַעְנוּ לֹא לוֹ הָיָה מֶה אַהֲרֹן אֲלֵהֶם וַיֹּאמֶר הַזָּהָב נִזְמֵי פָרְקוּ {ג} אֵלָי: וְהָבִיאוּ בְנֹתֵיכֶם וּ בְנֵיכֶם נְשֵׁיכֶם בְּאָזְנֵי אֲשֶׁר {ד} אֶל וַיָּבִיאוּ בְּאָזְנֵיהֶם אֲשֶׁר הַזָּהָב נִזְמֵי אֶת הָעָם כָּל וַיִּתְפָּרְקוּ: אַהֲרֹן מַסֵּכָה עֵגֶל וַיַּעֲשֵׂהוּ בַּחֶרֶט אֹתוֹ וַיָּצַר מִיָּדָם וַיִּקַּח {ה} מִצְרָיִם מֵאֶרֶץ הֶעֱלוּךָ אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֶיךָ אֵלֶּה: וַיֹּאמְרוּ {ו} אַהֲרֹן וַיַּרְא לַה׳ חַג וַיֹּאמַר אַהֲרֹן וַיִּקְרָא לְפָנָיו מִזְבֵּחַ וַיִּבֶן וַיֵּשֶׁב שְׁלָמִים וַיַּגִּשׁוּ עֹלֹת וַיַּעֲלוּ מִמָּחֳרָת כִּימוֹ וַיַּשְׁכִּימוּ {ז} מָחָר: לְצַחֵק וַיָּקֻמוּ וְשָׁתוֹ לֶאֱכֹל: הָעָם

אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר {כא} הַזֶּה הָעָם לְךָ עָשָׂה מֶה כִּי אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר {כב} גְדֹלָה: חֲטָאָה עָלָיו הֵבֵאתָ אַף יִחַר אַל לִי וַיֹּאמְרוּ {כג} א: הוּ בְרָע כִּי הָעָם אֶת יָדַעְתָּ אַתָּה אֲדֹנִי אֲשֶׁר הָאִישׁ מֹשֶׁה זֶה כִּי נוּ לְפָנֵי יֵלְכוּ אֲשֶׁר אֱלֹהִים לָנוּ עֲשֵׂה לָהֶם וָאֹמַר {כד} לוֹ: הָיָה מֶה יָדַעְנוּ לֹא ם מִצְרַי מֵאֶרֶץ הֶעֱלָנוּ הָעֵגֶל וַיֵּצֵא בָּאֵשׁ וָאַשְׁלִכֵהוּ לִי וַיִּתְּנוּ הִתְפָּרָקוּ זָהָב לְמִי {כה}: הַזֶּה אַהֲרֹן עֹה פְר אָכִי הוּ פָרֻעַ כִּי הָעָם אֶת מֹשֶׁה וַיַּרְא בְּקָמֵיהֶם: לְשִׁמְצָה

עַל הָעָם אֶת ה׳ וַיִּגֹּף {לה} אַהֲרֹן: עָשָׂה אֲשֶׁר הָעֵגֶל אֶת עָשׂוּ אֲשֶׁר

**2. ** ספר היהודים, שלישי, עמ׳ 84: ״קדמוניות — כך היו פני הענינים בשעה שמשה שב על הר סיני (לאחר הודעה מוקדמת והם כך). כשעבר זמן רב מעלייתו (ארבעים בילה כי ראוהו בשעת עלייתו) — פחד תקף אותם, שמא קרהו דבר במקום מרחוק מהם, ובחשבם שמא נתיתמו ממנהיג ומפרנס שלא דבר. אולם מאוד מתעצבים היו כל הזמן למצוא כדוגמתו, וכשם שהתקווה לבשורה טובה על אודות האיש לא הרשתה להם לחשוש לו, כך גם לא יכלו שלא להתעצב ולספוד. ולא העזו להסיע את המחנה, משום שמשה ציווה אותם להישאר במקום. וכבר עברו ארבעים יום וארבעים לילה (כל הזמן) שלא טעם משה מאכל מהמאכלים המקובלים בין בני האדם. ואז הופיע (אך שום) וכשהופיע נתמלא המחנה שמחה. ״

**3. ** משנה מגילה י״ד: מעשה עגל — הראשון נקרא ומיתרגם, והשני נקרא ולא מיתרגם.

**4. ** פירוש ר״ע מברטנורא: מעשה עגל השני — מן ״ויאמר משה אל אהרן״ עד ״וירא״, ופסוק ״ויגוף ה׳ את העם״ וגו׳ — כל אלו נקראים ולא מתרגמין, משום יקרא דאהרן.

**5. ** בבלי סנהדרין ז׳ א: אמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל, שנאמר ״וירא אהרן ויבן מזבח לפניו״. מה ראה? אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: ראה שחור עבדו שזבוח לפניו, אמר: ׳אי לא שמענא להו, עבדו לי כדעבדו בחור — ומיקיים בי ה׳ יהרג כהן במקדש׳. מוטב דליעבדו ולא הויא להו תקנתא לעולם, אפשר לעגל, הויא להו תקנתא בתשובה.

**6. ** רש״י שם: ״כנגד מעשה העגל. אלא זה מקרא ה׳ נִאֵץ בֵּרֵךְ בֹּצֵעַ״ — שאהרן עשה פשרה בינו לבין עצמו, והורה לעצמו היתר לעשות להם את העגל.

**7. ** תוספות שם: [״כנגד מעשה העגל. תּוֹרַת אֱמֶת — קאי אקרא דתורת אמת, וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִּשְׂפָתָיו, בְּמִישׁוֹר וּבְשָׁלוֹם הָיְתָה בְּפִיהוּ, וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן״], כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון — שיהא להם תקנה, כדמסיק.

**8. ** ספר הכוזרי, פסקה צ״ז: אבל התנצלות הגדולים בעשותו, היה בעבור לסייעו, כדי להרוג הממרה העובד הירא מהמאמין, הממרה — ובהוצאתו מן הכח אל המעשה, ונאשם אותו.

**9. ** שמות ל״ב כ״ה ורש״י שם: ״כִּי פָרֻעַ אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם״ — ״פרוע״: מגולה, כמו ״ופרע את ראש האשה״, נתגלה שמצו וקלונו.

**10. ** בבלי קידושין מ׳: אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה מחשבה רעה, שנאמר ״אם ראיתי בלבי און לא ישמע ה׳״. ואלא מה אני מקיים ״הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם״? מחשבה שעושה פרי — הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. מחשבה שאין בה פרי — אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. ואלא הא דכתיב ״למען תפוש את [בית] ישראל בלבם״ בעבודה זרה? אמר רב אחא בר יעקב: עבודה זרה חמורה, דאמר מר: כל הכופר בה כמודה בכולה התורה, דכתיב.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

זכר למחצית השקל

מחצית השקל – מצוה לדורות

שמות פרק ל, יא-טז

(יא) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: (יג) זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה': (יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה': (טו) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: (טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:

שמואל ב פרק כד

(א) וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם: ס (ג) וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה: (ד) וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל…(ט) וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ: (י) וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה ה' הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד: (יא) וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר וּדְבַר ה' הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר: (יב) הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ה' שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ: (יג) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר: ס

(יד) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רחמו רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה: (טו) וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ: (טז) וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ ה' הָיָה עִם גֹּרֶן האורנה הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי: ס (יז) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי: פ (יח) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי:

רמב״ן שמות פרק ל פסוק יב

ומפני שלא נתפרש כאן אם היא מצות דורות, או לשעה למשה במדבר, טעה דוד ומנה אותם בלא שקלים, והיה הנגף בהם, והתודה עליו, ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאד אשר עשיתי… וכן נראה ממה שאמר הכתוב (דהי״ב כד ו) מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאהל העדות, יראה מזה כי משאת משה מצוה לדורות להביאו לבדק הבית אף על פי שלא ימנם…וכן כתוב (נחמיה י לג לד) 'והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו…מכאן מפורש שהיו מביאים שקלים בכל שנה לקרבנות ולבדק הבית.

דברי הימים ב פרק כד

(ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן הָיָה עִם לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ אֶת בֵּית ה': (ה) וַיִּקְבֹּץ אֶת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיֹּאמֶר לָהֶם צְאוּ לְעָרֵי יְהוּדָה וְקִבְצוּ מִכָּל יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף לְחַזֵּק אֶת בֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְאַתֶּם תְּמַהֲרוּ לַדָּבָר וְלֹא מִהֲרוּ הַלְוִיִּם: (ו) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ לֹא דָרַשְׁתָּ עַל הַלְוִיִּם לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל לְאֹהֶל הָעֵדוּת: (ז) כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וְגַם כָּל קָדְשֵׁי בֵית ה' עָשׂוּ לַבְּעָלִים: (ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד וַיִּתְּנֻהוּ בְּשַׁעַר בֵּית ה' חוּצָה: (ט) וַיִּתְּנוּ קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם לְהָבִיא לַה' מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר: (י) וַיִּשְׂמְחוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד לְכַלֵּה: (יא) וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת הָאָרוֹן אֶל פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ בְּיַד הַלְוִיִּם וְכִרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וּפְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ וִיעָרוּ אֶת הָאָרוֹן וְיִשָּׂאֻהוּ וִישִׁיבֻהוּ אֶל מְקֹמוֹ כֹּה עָשׂוּ לְיוֹם בְּיוֹם וַיַּאַסְפוּ כֶסֶף לָרֹב: (יב) וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶל עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה' וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים חֹצְבִים וְחָרָשִׁים לְחַדֵּשׁ בֵּית ה' וְגַם לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת לְחַזֵּק אֶת בֵּית ה': (יג) וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה וַתַּעַל אֲרוּכָה לַמְּלָאכָה בְּיָדָם וַיַּעֲמִידוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים עַל מַתְכֻּנְתּוֹ וַיְאַמְּצֻהוּ: (יד) וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית ה' כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית ה' תָּמִיד כֹּל יְמֵי יְהוֹיָדָע: פ

נחמיה פרק י

(לג) וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: (לד) לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: ס

אבן עזרא נחמיה פרק י פסוק לג

(לג) שלישית השקל - נוסף על מחצית השקל לצורך הענינים הנזכרים.

מלבי״ם נחמיה פרק י פסוק לג

(לג) שלישית השקל, נוסף על מחצית השקל למפ', ועי' (מלכים א' ז' כ״ו) שאז נשתנה המטבע, ושלישית השקל היה כמחצית השקל הקודם, וכמ״ש ביחזקאל (מ״ה י״ב).

"לכפר על נפשותיכם" בימי דוד, המן ועוד

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו' אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים.

תוספות מסכת מגילה דף טז עמוד א

שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם ודוק ותשכח.

ירושלמי שקלים פרק ב הלכה ג [עם פירוש ידיד נפש]

כְּתִיב (שמות ל) זֶה יִתְּנוּ כֹּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקּוּדִים. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה חלוקים בעניין. חַד אָמַר, לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְּמַחֲצִית הַיּוֹם שהעגל נעשה בחצות היום, ודרשו את המלים כי בושש משה לבא, בא שש [שעות, שהיום מתחלק לשתים עשרה שעות] ולא בא, לכן יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. וְחַרָנָה והאחר אָמַר, לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹם, יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, דְעַבַד שִׁיתָא גָרְמְסִין שיש בו שש מטבעות שהיו בזמן משה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּי רַבִּי נְחֶמְיָה אמר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי, לְפִי שֶׁעָבְרוּ עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, יִהְיֶה נוֹתֵן כֹּל אֶחָד וְאֶחָד עֶשְׂרֵה גָּרָה שהוא מחצית השקל כי השקל הוא עשרים גרה.

רַבִּי בְּרָכְיָה רַבִּי לֵוִי אמר בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לַקִּישׁ, לְפִי שֶׁמָּכְרוּ את יוסף שהיה בְּכוֹרָה הבן הבכור שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף היינו ה' סלעים שבכל סלע ד' דינרים יִהְיֶה כֹּל אֶחָד וְאֶחָד פּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף היינו ה' סלעים שנותנים לכהן בפדיון הבן. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אמר לְפִי שֶׁמָּכְרָה בְּכוֹרָה שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וְנָפַל לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם טִבְעָה טבעה הוא שני דינרים, כי היו שם עשרה אחים לְפִיכָךְ יִהְיֶה כֹּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן שִׁקְלוֹ טִבְעָה חצי סלע שהוא שני דינרים.

זכר למחצית השקל לאחר חורבן בית המקדש

משנה מסכת שקלים פרק ח משנה ח

הַשְּׁקָלִים וְהַבִּכּוּרִים אֵין נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אֲבָל מַעֲשַׂר דָּגָן וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה וְהַבְּכוֹרוֹת, נוֹהֲגִין בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת, בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. הַמַּקְדִּישׁ שְׁקָלִים וּבִכּוּרִים, הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָאוֹמֵר בִּכּוּרִים קֹדֶשׁ, אֵינָן קֹדֶשׁ:

מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כא הלכה ג

וצריכין כל ישראל לתת שקליהן לפני שבת זכור, ואסור לומר עליהם לשם כופר, אלא לשם נדבה. וצריכין להספיק מים ומזון לאחיהם העניים, משום קולבון, ומשום מתנות לאביונים. ויש שמספיקין לחם ויין, ויש שמספיקין לחם ודגים, מכל מקום לא יפחות משתי מתנות, אפילו חיטין ופולין.

ספר חוקי התורה, בית תלמוד שנה א (מופיע בגנזי הגאונים, בבא בתרא פרק השותפין ולא יחפור, ירושלים תשנ״ה, עמ' רסא)

בהסכמת הגאונים על אודות התורה להכין אותה ולסעדה להרבותה בישראל וביהודה…חק רביעי, לגבות מכל ישראל י״ב פשיטים בשנה לעבודת המדרש, במקום מחצית השקל שהיו אבותינו מביאין לעבודת בית המקדש ולצורך הקרבנות. כן אנחנו חייבין להביא נדבה לעזרת המדרש מדי שנה בשנה לפרנס התלמידים ולפרוע הרבנים והמתרגמנים ולקנות ספרים.

תשובות הגאונים - גאוני מזרח ומערב סימן מ

ובפורים אין קצבה כל שמבקש כל אחד מישראל ליתן יתן מפני שהוא צדקה וצדקה כל אחד ואחד לפי עין יפה שלו נותן מהם שמכריזין במקומכם על השקלים לא יפה הם עושים שקוראין אותם שקלים ונאסרו איסור הנאה.

שולחן ערוך סימן תרצד סעיף א

חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים. הגה: יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר; ומאחר ששלשה פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג' (מרדכי ריש פ״ק דיומא); ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי״ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו; ויש ליתן ג' חצאים גדולים במדינות אלו, כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו; ובמדינות אוישטריי״ך יתנו ג' חצי וויינ״ר, שנקראו ג״כ מחצית, וכן לכל מדינה ומדינה; ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה, ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו, ואין נוהגין כן.

כמה נותנים?

הבן איש חי, פורסם בספרו "קרן ישועה" מהדורת תשע״ו, עמ' 24 הלכה כב

בענין השקלים, צריך להיזהר לתת חצי מטבע, וזה ה׳קמרי' שהוא גרוש אחד – אינו חצי מטבע.

כף החיים תרצד ס״ק יט-כ

שם הגה. י״א שיש ליתן קודם פורים וכו' כתב זה בשם יש אומרים, לפי שהרמב״ם והטור והש״ע לא הזכירו מזה כלום ומשמע דלא ס״ל, ומכל מקום המנהג כדברי מור״ם ז״ל בהגה כדי לעשות זכר למחצית השקל שהיו נותנין ישראל באדר לעבודת בית המקדש ומבואר הסדר במס' שקלים יעו״ש…ועל כן מי שידו משגת יש לעשות זכר למחצית השקל בשלימות, דהיינו שיתן מטבע שמצוי באותו מקום ששמו מחצית ויש בו כסף מזוקק שיעור מחצית השקל או יותר…ושיעורו שלשה דראה״ם כסף [=9. 6 גרם]…ואם לא נמצא כזה במקומו אז יתן מטבע כסף שיוכל לקנות בו מחצית השקל דהיינו שלשה דראה״ם כסף [=9. 6 גרם]…ואם אין ידו משגת לזה אז יתן מטבע ששמו חצי הנהוג באותו מקום כפי יכולתו יהיה מה שיהיה כיון שאינו אלא לזכר בעלמא.

מאמר מרדכי למועדים וימים (סג, א)

טוב לתת ערך של חצי שקל דהיינו מחיר עשרה גרם כסף ממש עם מע״מ, וצריך לחשב כל שנה לפני פורים את ערך השקלים. ואם יש לו מטבע ממש של כסף - הנה מה טוב. ובדיעבד אפשר לתת מטבע שנקראת חצי כגון 'חצי שקל' של ימינו שלא שווה הרבה אבל יש בה זכר למחצית השקל.

למי נותנים?

הרב חיים פלאג׳י זיע״א, רוח חיים, סימן תרצד, אות ב

ומנהג עירנו איזמיר יע״א בכל שנה ושנה בשבת שקלים מכריזין בבתי כנסיות כי כל יחידי סגולה, זה יתנו, מחצית השקל, ובאחד באדר יוצאין ב' תלמידי חכמים עם שמש הרב הכולל שבעיר וגובים מכל היחידים המחצית השקל ומביאים כל מה שגובים ליד הרב הכולל שבעיר ועושה פדיון מאותן מעות נדבה בעד ובשם כל יחידי העיר, ואחר כך מחלק על ידו לכל התלמידי חכמים הנצרכים שבעיר וקצת לעניים צנועים בעלי כבוד יראי שמים כי כן יעשו שנה בשנה עד ביאת הגואל ואז נקים מצות מחצית השקל ככתוב בתורת משה להקריב קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן בעגלא ובזמן קריב אמן.

כף החיים, תרצד ס״ק כב

ויש מקומות שמניחים פקידים לגבות מחצית השקל מכל בני העיר ואחר כך מאספים אותם יחד ושולחים אותם לחכמי ארץ ישראל, והוא זכר למחצית השקל בזמן הבית שהיו גובין אותן מחוץ לארץ ושולחין לירושלים ת״ו לעבודת בית המקדש. ובארץ ישראל עצמה יש נוהגין לתת אותם לגבאי להוצאות בית הכנסת זכר למקדש, ויש נותנין אותם לתלמידי חכמים הנצרכים בצנעה" עכ״ל.

חזון עובדיה -פורים עמ' קה

מעות הללו שהם זכר למחצית השקל ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים…

הרב מרדכי אליהו (כתב יד)

הכי טוב לתת כספי מחצית השקל לישיבה או לבית כנסת שרוצים לבנות או לתלמיד חכם.

מתי נותנים?

דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרצד

ובמהרי״ל (שם עמ' תכא) כתב דבמנחה של תענית אסתר נוהגין לגבותו כשהולכין לבית הכנסת עכ״ל וכן המנהג ודלא כחידושי אגודה (סוף מס' סופרים) בשם מסכת סופרים (פכ״א ה״ד) שכתב דיש ליתן קודם פרשת זכור עוד כתב בחידושי אגודה (שם) דאל יתנו לשם כפרה אלא יתנו לשם נדבה.

רמ״א סימן תרצד סעיף א

ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי״ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו;

מגן אברהם שם ס״ק א

בליל פורים. ובמדינתנו נותנין בשחרית קודם קריאת המגילה:

כף החיים סימן תרצד ס״ק כה

כשם בהגה. ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה. והיינו ביום התענית כמ״ש בד״מ וכ״כ בסידור הרש״ש ז״ל המנהג ביום התענית קודם מנחה לתת כל יחיד מחצית השקל ליד גבאי יעויין שם. והיינו כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר ומשמע דאפי' אם התענית דחוי כגון שחל פורים במו״ש ומתענין יום ה' ג״כ יש ליתנו ביום התענית קודם מנחה כדי לצרפו לתענית ולכפר.

הקונטריס היחיאלי דף לט ע״א סעיף יט

ומצוה מן המובחר, להשתדל לתתו תיכף ומיד אחרי ראש חודש אדר ושמיעתו פרשת שקלים, הואיל והוא זכר למצווה, אשר בזמן הבית היו נותנים שקלים מיום ראש חודש כנזכר במשנה … ולכן מצווה להקדים ככל מאי דאפשר, ואין מחמיצים את המצוות, והזריז נשכר, ולכל הפחות יקדימנה לפרשת זכור. הואיל והטעם, אמרו ז״ל: 'כדי שיקדימו שקליהם לשקלי המן' ובקראינו את פרשת זכור - כבר מתעורר למעלה מעשה עמלק והמן שהוא מזרעו, ובפרט הנוהגים. לקרוא מי כמוך בשבת. זו שאז כל סיפור המן חוגד [חוזר], ונחשב ח״ו שלא הקדים שקליו לשקלי המן, אם עדיין לא נתן, ואפילו שהבאר היטב לעיל הביא משם מוהרי״ל שנהגו לתת שקליהם ליל פורים קודם מנחה, אך זה הוא רק לעת הדחק ולמי שלא השיגה ידו קודם לכן. אבל לכתחילה מצוה מן המובחר להקדים ולשלמן מר״ח אדר, ולא יאוחר עד לפני שבת זכור…

מי צריך לתת?

רמב״ם הלכות שקלים פרק א הלכה ז

הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.

ספר מהרי״ל (מנהגים) הלכות פורים אות ד

ואמר מהר״י סג״ל דכל בן עשרים שנה ומעלה חייב במחצית השקל

רמ״א או״ח תרצד, א

ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה.

דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרצד

וכתב מהר״י ברי״ן אף מעוברות נותנים ג' מחציות וסימנך זה יתנו כל העובר (שמות ל יג) עכ״ל.

כף החיים תרצד ס״ק כז

ואין חייב ליתנו רק שהוא מבן עשרים וכו'. זהו לדעת הרע״ב (במס' שקלים פ״א) אבל התיו״ט שם כתב שהפוסקים חולקים וסבירא להו דבן י״ג חייב ונשים פטורות יעוין שם. ובהגהות מנהגים כתב דנשים וילדים חייבים ולא ידעתי מנא ליה האי. מגן אברהם סק״ג. ונראה משום דכתיב בשקלים לכפר על נפשותיכם ועל כן נותנים גם בעד הנשים וילדים כדי לכפר על הנפש. ועיין במס' שקלים שם שכתב אעפ״י שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלים מידם וכל שכן בזמן הזה שהולכין לצדקה.

האם היו נותנים זכר למחצית השקל בימי מרדכי ואסתר?

שו״ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן רצג

וכנראה שכבר אז בימי מרדכי ואסתר נתנו מחצית המטבע לזכר מחצית השקל שהיה נוהג במקדש. וי״ל בדרך אגדה, דמבואר במגילה י״ב ע״א הם לא עשו אלא לפנים אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים, וגם מחצית השקל נתנו אז לצדקה בתורת זכר למקדש בבחי' לפנים, וזה היה חשוב ומקובל מאד קמי שמיא וזכות המצוה הגין בעדם להצילם משקליו של המן.

שו״ת שואל ונשאל חלק ג סימן לב

שאלה מפני מה נוהגים פה אי ג׳רבא ובכל הכפרים והערים הנגררים אחריה, לתת ביום פורים מחצית השקל לקופת הקהל? …וכבר כתבתי בהקדמתי לסה״ק ברית כהונה, דעירנו אי ג׳רבה היא עתיקה מאד, וכמעט הישוב בה קדם לכל הישובים שבכל הערים אשר במחוזנו, כי להשערת מז״ק ז״ל, הישוב פה מאחינו הוא מחרבן בית א', ולהשערת הרב השומר אמת ז״ל הישוב הזה מחרבן בית ב', ע״ש. ואם כן אינו רחוק אם המנהג הזה נמשך דור אחר דור מימי בית א' והלאה, או מימי בית ב' והלאה, למר כדא״ל [כדאית ליה] ולמר כדא״ל.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מעלתו של אהרון הכהן

Page 1

בס״ד ב זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש ית

הכהן אהרון של מעלתו

1 ) לב פרק תשא כי פרשת שמות ספר

ָע ָה וַיִקָהֵ֨ל מִן־הָהָָ֑ר לָרֶֶ֣דֶת מֹשֶֶׁ֖ה כִִּֽי־בֹשֵׁ֥ש הָעָָ֔ם וַיֶַַּ֣֣רְא )(א קֶּ֣ום׀ לָיו֙ א אמְרּ֤ו וַי עִַּֽל־ֹאַהֲרֹֹ֗ן ם

הָא מֹשֶֶ֣ה כִי־זֶֶ֣ה׀ לְפָנָ֔ינּו יִּֽלְכּו֙ אֲשֶ֤ר אֱֹלהִֹ֗ים ה־לֶָ֣נּו ִֹ֗עֲש אֲשֶ֤ר יש נּו יָדֶַׁ֖ע לֵֹׁ֥א מִצְרַָ֔יִם מְאֶֶ֣רֶץ ֙הִֶּֽעֱלֵָ֨נּו

לִֹּֽו: מֶה־הֵָׁ֥יָה

)(ב בְא אֲשֶר֙ נִזְמֶ֣יָהַזָהָָ֔ב פִָּֽרְקּו֙ אַהֲרָֹ֔ן הֶם֙ אֲל וַיֹ֤אמֶר זְנֶ֣י יכ ֶָ֔נְש יכֶֶׁ֖ם בְנ ם וְהָבִֶׁ֖יאּו יכֶָ֑ם ּובְנֹת

לִָּֽי: א

)(ג ו יהַם בְאָזְנ אֲשֶֶ֣ר הַזָהֶָׁ֖ב אֶת־נִזְמֵׁ֥י כָל־הָעָָ֔ם ֶָ֑וַיִתְפִָּֽרְקּו֙ אִֶּֽל־אַהֲר: ן יָבִֶׁ֖יִֹּֽאּו

)(ד ר אֲש יִשְרָאָ֔ל אֱֹלהֶ֙יך֙ א֤לֵֶׁ֥ה וַיֶאמְרָּ֔ו כֶֹ֣ה מָָ֑ס עֶ֣גֶל וִַַּּֽ֣יַעֲשַהּו בַחֶָ֔רֶט אֹתֹו֙ וַיָ֤צַר מִיָדָֹ֗ם וַיִקֶַ֣ח ֶׁ֖

מִצְרִָּֽיִם אֵֶׁ֥רֶץ מ: הֶעֱלֶּׁ֖וך

)(ה מ: חִָּֽר לַיקֹוֶָׁ֖ק חָג וֵַׁ֥מַָ֔ר אִַּֽהֲרֹןַיֹא וַיִקְרָ֤א לְפָנָָ֑יו מִזְבֶׁ֖חַ וַיִֵׁ֥בֶן אַהֲרָֹ֔ן ֙וַיֶַַּ֣֣רְא

2 יונתן )תרגום לארמית- תרגום הוא ירושלמי'), 'תרגום אותו המכנים (שיש עוזיאל, בן יונתן לתנא המיוחס התורה תרגום יהודית הצמוד לאונקלוס בניגוד עתיקים. ירושלמיים ותרגומים אונקלוס תרגום בסיס על הגאונים בתקופת כנראה שחובר

ב התורה- לפסוקי ילולי מ כמעט- באופן אחרות ותוספות ממדרשים, ה והלכ אגדה דברי גם משוקעים 'יונתן' תרגום

אחר. ממקום ידועות אינן שחלקן

יהֹון… לְגַבְר יהֹון תַכְשִיט לְמִיתַן נְשַיָא וְסָרִיבּו )(ג

קֳדָמֹוי נְכִיס חּור יַת אַהֲרֹן וַחֲמָא )(ה מֹוי קֳד מַדְבְחָא ָּודְחִילּובְנָא עָצ בִקַל ּוְקְרָא אֲמַר ַו יב

מְחַר… דַיְיָ חַגָא

3 ) רש״י

בתבנית כ) קו (תהלים שנאמר חיים, רוח בו היה ש - אהרן וירא )(ה אוכל שור, עשב

מעשה שהצליח וראה לגמרי לדחותם פה לו היה ולא: שטן,

מזבח- ויבן: לדחותם

ומדרשו פשוטו. זהו שיעבדוהו, קודם משה יבא מא ש היום, ולא - מחר לה' חג ויאמר ג /י/, (ה רבה )בויקרא דב, אהרן ראה הרבה רים

(פירוש: והרגוהו מוכיחם שהיה אחותו, בן חור ראה העגל מעשה על הוכיחן חור

חכמים.) שפתי יהרגוהו שמא מלהוכיחן אהרן וירא, והרגוהו לפניו- מזבח ויבן וזהו

לפניו מזבוח ויבן לפניו" "(מזבח ח מזבו א) ז (סנהדרין דדרשינן חור" בגימטריא״זהו

ה, בעל לפניו. טורים)

ראה ועוד ואמר, בהם ולא הסירחון בי שיתלה מוטב

ראה ועוד ונמצאת אבן, מביא וזה צרור מביא זה המזבח, אותו בונים הם אם ואמר כך ובין כך בין במלאכתי, ומתעצל אותו בונה שאני מתוך אחת, בבת נעשית מלאכתן

בא: משה

ב - לה 'חג המקום את ויע: בדו משה, שיבא היה בטוח לשמים, היה לבו

4 לב פרק תשא כי פרשת שמות עזרא )אבן המחבר אברהם )(א. אמר העגל דבר על להאריך אני. צריך, שאמרו מהקדמונים יש

פחד אהרן והנה חור, . שנהרג שהשם יהרגוהו, אם ישראל, על פחד כי, שאומר מי ויש

כולם. ימיתם הפשט דרך ועל מתו והלא, שיהרג אהרן פחד למה ע״ג, העגל מעשה אם, כף לפרסת בחסידות אהרן למעלת מעלתם הגיע שלא מישראל, חסידים כמה אחריו

השם ייחוד על אהרן. רגל והנה ישתחוו שלא בעבור האש לכבשן הושלכו דניאל חבירי

כג ג, .)ניאל (ד לצלם פסל! ? אהרן יעשה ואיך אהרן והלא מהשתחויה קשה. שהמעשה

יהיה והנה אחיו. משה עם ידו על נתנו רבות צות ומ ישראל, על ונביא היה השם קדוש

ואם ממנו? ! טוב חור והנה העגל. עובדי קודם להרגו משה היה חייב ע״ג, עשה הוא

עד וזרעו הוא ישראל בני על מכפר כן אחר היה ואיך הרג והעובדים בעדו, התפלל. משה

הדורות כל. סוף כי ב), ט, יקרא (ו לחטאת" בקר בן עגל לך דבר״קח אל לבך תשים ואל

העגל דבר על. אינו כמוהו הנה כי בקר בן פר לתת מצוה משוח כהן לכל הכפורים ביום איתמר ובני אלעזר בני היו הכהנים כל כי האב, חטאת בעבור לומר נוכל ולא, לחטאת.

פנחס נולד. וכבר ועוד לחטאת" אחד עזים ישראל״שעיר שיתנו בפרשה ג ט, ,)(ויקרא

שעיר. ת דמו עשו לא והם - ע״ג על לכפר איננה אדומה פרה גם וכל הטמאים לטהר. רק

ע״ג יעבוד בסופו כי שידע שליח, יבחר לא השם כי מודים, המחקר. אנשי כל ואין

שליח. נביא חסידך" לאיש ואוריך "תמיך מותו לפני משה שאמר ראינו והנה לג, (דבר'

.)ח העגל דבר הזכיר לא והנה מי דבר והמה במשה, שנמצא ה מ אלא בו נמצא לא רק,

במקומו. . אפרש כאשר. מריבה,

5 לב פרק תשא כי פרשת שמות בחיי )רבינו בנה חור ראה ראה, מה א) ז (סנהדרין רז״ל: ודרשו ראה, הרבה ראיות אהרן. וירא (ה)

לפניו הזבוח מן התבונן לפניו". מזבח "ויבן כבר. שהרגוהו מרים. של ן אהר היה ואולם

שאם חושש כליה, כלם ישראל יתחייבו להריגה עצמו ימסור ב (איכה שנאמר: , כענין

ונביא כהן ה' במקדש,"יהרג "אם כ) ראה, ועוד בהם ולא החטא בו שיתלה ורצה אם בונה שאני ומתוך כאחד, הכל ונעשה צרור מביא וזה אבן מביא זה המזבח בונין הם

בינתים משה ויבא בו, אתעצל לומר נוכל ועוד ולא יהרג בכלל העשיה שאין שראה עליה עצמו מסר לא ולכך פסל", לך תעשה "לא ד) כ, (לעיל של: בלאו אלא. יעבור

6 לב פרק תשא כי פרשת שמות )אלשיך רן ומ טאיטצק יוסף ר' דאז, הדור גדולי אצל ולמד רס״ז1507) ה״א בשנת בתורכיה נולד אלשיך, המהר״ם הוא אלשיך, משה רבי (

קארו יוסף. ר' י ע הוסמך הוא המפורסמת, הסמיכה בפרשת מרן. של דינו בבית חבר והיה בצפת, התיישב ישראל, לארץ עלה "הוא חיים רבי היה הנגלה בתורת תלמידו לתנ״ך. המפורסמים פירושיו הורכבו השבוע פרשת על מדרשותיו הסנהדרין. בסמיכת מרן

שנ״ג1593 ה״א שנת אחרי פטר נ( הוא הנסתר). בתורת האר״י של תלמידו שהיה (מי ויטאל.) נאמר עצתם, שומע ובלתי ממאן היה אם להורגו אהרן על התקוממו איך ולהורות

אליו"… ויאמרו אהרן על העם "ויקהל הקהל היה עניינם ותחלת עיקר כי והוא.

אלהים" לנו עשה אמרו״קום כך ואחר, עליו והתקומם באומרם היתה נגדו וטענתם.

לעשות היה דעתם כי ואף נכזבה. תוחלתם כי ח״ו נראה ועתה מצרים, מ העלם אחיו כי על העם ויקהל וזהו עליו. התקוממות בדרך התחילו אהרן יסרב לבל זרה, עבודה להם אל העם ויאמרו נאמר לא כן ועל וכו'. ויאמרו כך ואחר מפסיק טעם באהרן ויש אהרן.

והוא, כו'. קום אהרן אל ויאמרו העם ויקהל או כו', קום אהרן א ול ימיתוהו בל מפחדו

לשון בחלקת ויתנכלו נגדם, פניו שת לא, ונביא כהן בהורגם תקומה עוד להם יהיה בס״ד יבא כאשר אלהים, לנו עשה באומרם הרעה, מעשה: לעשות

Page 2

7 ) כט טז- פסוק ח פרק ב מלכים

יִשְרָא מֶֶ֣לְֶך בֶן־אַחְאָב֙ יֹורָ֤ם לָ֔ חָמֹ֗ש ְ(טז)ּובִשְנֶַ֣ת ל י מְלְֶך ֶָׁ֖וִיהֹושָפֶֶ֣ט מָלְַַ֛ך הּודָָ֑ה יְהֹושָפֶָׁ֖ט בֶן־ יְהֹורֵָׁ֥ם

יְהּודִָּֽה: מֵֶׁ֥לְֶך ש שנה בְמָלְכָֹ֑וּושְמֹנֶֶ֣ה הָיֶָ֣ה שָנֶָׁ֖ה בֶן־שְֹלשִֵׁ֥יםּושְתַַ֛יִם ָ(יז) נִָ֔י בִירּושָל: ם מָלְֶַׁ֖ךִִִָָּֽֽ ם

הִָּֽי בְת־אַחְאָָ֔ב ִכַי אָָ֔ב אַח בֶ֣ית עָשּו֙ כַאְשֶ֤ר יִשְרָאֹ֗ל מַלְכֶ֣י בְדֶֶ֣רְֶך׀ וַיֵ֨לְֶך ֲ(יח) לְאִשָָ֑ה תָה־לֶֹׁ֖ו רֶַׁ֖ע וַיֵַׁ֥עַשָה

יְקֹוִָּֽק ינֵׁ֥י: בְע כ עַבְדַֹו דָוִֶ֣ד לְמֶַׁ֖עַן אֶת־יְהּודָָ֔ה לְהַשְחִֶ֣ית יְקֹוָק֙ וְלִֹּֽא־אָבָ֤ה ָ֑(יט) אֲשֶֶ֣ר לְבָנֶָׁ֖יו נִַ֛יר לֵֹׁ֥ו תֵ֨ת ל ָאִָּֽמַר־לֹֹ֗ו

ָכָל־הַי: מִִּֽים יהֶֶׁ֖ם עֲל וַיַמְלִֵׁ֥כּו יַד־יְהּודָָ֑ה מִתֶַׁ֖חַת אֱדָֹ֔ום פָשֶַ֣ע בְיָמָיו֙ (כ) ֶמִֶּֽל: ְך

וַי לָיְלַה קֶָ֣ם וִַַּּֽ֣יְהִי־הּ֞וא עִמָֹ֑ו וְכָל־הָרֶֶׁ֖כֶב צָעִָ֔ירָה יֹורָם֙ וַיַעֲבֹ֤ר ַֹ֗(כא) תֵָׁ֥ וְא לָיו֙ א הַסֹב֤יב אֶת־אֱדֹו֙ם כֵֶ֨ה

לְאֹהָלִָּֽיו הָעֶָׁ֖ם וַי: נָס הָרֶָ֔כֶב שָרֶ֣י ה: הִִּֽיא בָעֵׁ֥ת לִבַנֶָׁ֖ה תֵַׁ֥פְשְע אַָ֛ז הַזֶָ֑ה הַיֶֹ֣ום עֶַׁ֖ד יַד־יְהּודָָ֔ה מִתַ֙חַת֙ אֱדֹֹ֗ום וַיִפְשֶַ֣ע ִ(כב) יְהּודִָּֽה לְמַל: כֵׁ֥י הַיָמְים דִֶׁ֖בְרֵׁ֥י ל־סִפֶר כְתּובִֹ֗יםַעַ֛ הֲלִֹּֽוא־הֶ֣ם עָשָָ֑ה וְכָל־אֲשֶֶ֣ר יֹורֶָׁ֖ם דִבְרֵׁ֥י וְיֶַ֛תֶר (כג)

)(כד עִם־אֲבֹתָָ֔יו יֹורָם֙ וַיִשְכַ֤ב וִָ֑דַוַ֛יִמְֹל ד בְעִֶ֣יר עִם־אֲבֹתֶָׁ֖יו ָוַיִקָבֵׁ֥ר אֲחַזְיֵָׁ֥הּו ְך תַחְתִָּֽיו בְנֶֹׁ֖ו פ:

רָא יִשָ֑ מֶֶ֣לְֶך בֶן־אַחְאֶָׁ֖ב לְיֹורֵָׁ֥ם שָנָָ֔ה ים־עֶשְרֶ֣ה שְת בִשְנַת֙ ְ(כה) מָלְַַ֛ך ל מֵֶׁ֥לְֶך ן־יְהֹורֶָׁ֖ם ֶב אֲחַזְיֵָׁ֥הּו

: יְהּודִָּֽה עֲתַלְיָָ֔הּו אִמֹו֙ ש֤ם ירּושָלִִָָָֽ֑םְו ב מִלְֶַׁ֖ך אַחָת וְשָנֶָ֣ה בְמָלְכָֹ֔ו אֲחַזְיֶָ֣הּו שָנָה֙ בֶן־עֶשְרִֵ֨יםּושְתַ֤יִם ַָ֔(כו)

יִשְרָאִּֽל: מֵֶׁ֥לְֶך בַת־עָמְרִֶׁ֖י ח חְאָָ֑בֲכִַ֛י א כַבֶ֣ית יְקֹוְק ינֵׁ֥י בְע הָרַַ֛ע וַיַַּ֧עֶָׁ֖ש אַחְאָָ֔ב בֶ֣ית בְדֶ֙רְֶך֙ וַיֹ֗לְֶך ַ(כז) הִּּֽוא: ית־אַחְאֶָׁ֖ב ב תֵַׁ֥ן

מִֶּֽלְֶך־א עִם־חֲזָהאֵׁ֥ל לַמִלְחָמַָ֛ה בֶן־אַחְאָֹ֗ב אֶת־יֹורֶָ֣ם לְֶך וַי ֲ(כח) רֶָׁ֖ם אֲרַמִֶׁ֖ים יַכֵּׁ֥ו ו גִלְעָָ֑ד ֶֹ֣בְרָמַת

: אֶת־יֹורִָּֽם מִן־הַמַכִיםֲאֵֶ֨ש֤ בְיִזְרְעֶֹ֗אל לְהִתְרַפֶ֣א לְ֙ך הַמֶ יֹורֵָ֨ם וַיָשָב֩ ֶ(כט) בְהִלֶָ֣חֲמָֹ֔ו רָמָָ֔ה אֲרַמִיםִָּֽב יַכ֙הּו ר

רְאֹ֞ותֶא ל יָרִד יְהּודָֹ֗ה מֶֶ֣לְֶך ם בֶן־יְהֹורָ ַוַאֲחַזְיֵָ֨הּו אֲרָָ֑ם מֶֶ֣לְֶך אֶת־חֲזָהאֶׁ֖ל ־אַחְאַָ֛ב בֶן ת־יֹורַָּ֧ם

פ הִּּֽוא: כִִּֽי־חֹלֵֶׁ֥ה בְיִזְרְעֶֶׁ֖אל

ט פרק ב מלכים 8) ו ֶ(א) הַנְבִיאִָ֑ים מִבְנֶ֣י לְאַחֶַׁ֖ד קָרָָ֕א הַנָבִָ֔יא אֱלִישָע֙ בן (יונה מתי א ה חֲגֶֹ֣ר לֹו וַיֵֹ֨אמֶר ) רש״י יה,

גִלְע: ד רָמֵֹׁ֥ת וְלְֶׁ֖ך בְיָדֶָ֔ך הַזֶה֙ הַשֶ֤מֶן פְֶַ֣ך וְְ֠קַח ִָּֽמָתְנֶֹ֗יך

שָָ֑מָהּורְאִּֽה־שְָ֠ם (ב)ּובֶָׁ֖אתָ בֶן־נִמְשִֹ֗י ט בֶן־יְהֹושָפָ הֵּ֨וא י יאת ב וְה אֶחָָ֔יו מִתֵָֹׁ֥וְך וַהֶ֣קִּֽמֹתֹו֙ ָּ֙ובֲאתָ֙

בְחִָּֽדֶר חֵֶׁ֥דֶר: אֹתֶֹׁ֖ו אֶל־יִשְרָא לְמֶֶׁ֖לְֶך תִֵׁ֥יךִּֽ מְשַחָ֑ יְקֹוָָ֔ק כָה־אְמֶַ֣ר וְאִָּֽמַרְתָ֙ עַל־רֹאשָֹ֔ו וְיָצַקְתֶָ֣ פְַך־הַשֶ֙מֶן֙ וְלָקַחְתָ֤ ִֹּֽ(ג) ל

תְחַכִֶּֽה וְלֵֹׁ֥א וְנֶַׁ֖סְתָה הַדֶַ֛לֶת: ּופָתַחְתֵָׁ֥

גִלְעִָּֽד רָמֵֹׁ֥ת הַנָבִֶׁ֖יא הַנֵַׁ֥עַר הַנַַ֛עַר וַיַּ֧לְֶך: (ד)

ו יִֹּֽשְבִָ֔ים הַחַ֙יִל֙ שָר֤י וְהִנֵ֨ה וַיָבֹֹ֗א ַ(ה) יָֹ֕אמֶר לָָ֔נּו מִכ אֶל־מִֶ֣י הּוא י שָָ֑רֶוַיֹ֤אמ֙ר ה לַיך א לֶֶׁ֖י ִַ֛דָבֵָׁ֥ר

וַיֶֹׁ֖אמֶר הַשִָּֽר לֵֶׁ֥יך: א יִשְרָאָ֔ל אֱֹלהֶ֣י ק֙ יְקֹו ִֹּֽכָה־אָמַ֤ר אמֶרֹֹ֗ול אֶל־רֹאשָֹ֑וֶֹ֣וַי הַשֶֶׁ֖מֶן וַיִצֵֹׁ֥ק הַבַָ֔יְתָה וַיָבֶֹ֣א וַיָ֙קָם֙ (ו)

אֶל־יִשְרָאִּֽל יְקֹוֶָׁ֖ק אֶל־עֵַׁ֥ם לְמֶַ֛לְֶך: מְשַחְתִַּ֧יךִּֽ

עֲב דְמֶ֣י׀ וְנִקַמְתִ֞י אֲדֹנֶָ֑יך אַחְאָב אֶת־בֵׁ֥ית וְהִֵ֨כִיתָָ֔ה ֶָׁ֖(ז) דֶַ֣י ד מִי יְקֹוֶָׁ֖ק כָל־עַבְדֵׁ֥י יאִֹ֗יםּודְמֵַׁ֥י ִהַנְבַ֛

: אִיזִָּֽבֶל ו בְקְיר מַשְתִֶ֣ין לְאַחְאָב֙ וְהִכְרַתִ֤י אַחְאָָ֑ב כָל־בֶ֣ית וְאָבֶַׁ֖ד ִָ֔(ח) עָצֵּׁ֥ור ב: יִשְרָאִּֽל ְוְעָזֶּׁ֖וב

עְשֵָׁ֥אֶב: ן־אֲחִיִָּֽה ב בֶן־נְבָָ֑טּוכְבַית יָרָבְעֶָ֣ם כְבֶׁ֖ית אַחְאָָ֔ב אֶת־בֶ֣יתֶׁ֖ וְנִָּֽתַתִי֙ (ט) הַדֶֶׁ֖לֶתַו: יָנִֹּֽס ח וֵַׁ֥יִפְת קֹבַר וְאֶ֣ין יִזְרְעֶֶׁ֖אל בְחֵׁ֥לֶק הַכְלָבִַ֛ים יֹאכְלַּּ֧ו בֶל וְאֶת־אִיזֶ (י) ָ֑

מַדַּוע הֲשַ֛לָֹ֔ום לֹו֙ וַיֹ֤אמֶר אֲדֹנָָ֔יו אֶל־עַבְדֶ֣י יָצָא֙ הֹּ֗וא וְי ָ(יא) וַיֶֹ֣אמֶר לֶָ֑יך א זֶֶׁ֖ה ה גֵָׁ֥ע ַבִָּֽא־הַמְש

יהֶָ֔ם אֲל וְאֶת־שִיחִֹּֽו אֶת־הָאִֶׁ֖יש יְדַעְתֵֶׁ֥ם: אַתֶַ֛ם

)(יב וַיֹאמְרֶּ֣ו לָָ֑נּו הַגֶד־נֶָׁ֖א שֶָ֔קֶר וַיֹֹ֗אמֶר יְקֹוָָ֔ק מֶַ֣ר א ה כֹ לָאמָֹ֔ר לַי֙ א מַ֤ר א וְכָזֹאת֙ ָכָזֹ֤את

אֶל־יִשְרָאִּֽל לְמֶֶׁ֖לְֶך ִּֽמְשַחְתִֵׁ֥יך: רֶּׁ֖ו בַשֹופָָ֔רְוַיֹאמ תְקְעּו֙ וִַַּּֽ֣י הִַּֽמִעֲלָֹ֑ות אֶלֶֶַּ֣֣־גַרֶם תַחְתֶָׁ֖יו וַיָשִֵׁ֥ימּו בִגְדָֹ֔ו אִֶ֣יש וַיִקְחּו֙ וִַַּּֽ֣יְמַהֲרֹּ֗ו (יג)

הִּּֽוא: י מָלְֵַׁ֥ך

אֶל־יֹורָָ֑ם בֶן־נִמְשִֶׁ֖י בֶן־יְהֹושָפֵָׁ֥ט הַּ֛וא י שֹ֗ר )(ידַוַיִתְק וְיֹ֩ורָם וְכָל־ הּוא גִלְעָֹ֗ד ת בְרָמ ר הָיֵָ֨הֹשֶֹ֣מ

מִֶּֽלְֶך־אֲרִָּֽם חֲזָאֶׁ֖ל מִפְנֵׁ֥י: יִשְרָאָ֔ל אֶת־ בְהִלֶָ֣חֲמָֹ֔ו ים אֲרַמ יִָ֔כֶ֣הּו מִן־הַמַכ֙יםֲאַשֶֶ֣ר בְיִזְרְעֶֹ֗אל לְהִתְרַפֶ֣א לְֶך הַמֶ יְהֹורֵָ֨ם וַיָשָב֩ ִ(טו)

הּוא י אֲרָָ֑ם֙וַיֹ֤אמֶר מֶֶ֣לְֶך חֲזָאֶׁ֖ל צ֤אָפ֙לִיט אַל־י נַפְשְכֶָ֔ם אִם־יֶ֣ש הַגִֵׁ֥יד לָלֶֶׁ֖כֶתְל יר ִָ֔מִן־הָע

: בְיִזְרְעִֶּֽאל ש שֹכֶ֣ב יֹורֶָׁ֖ם כִֵׁ֥י יִזְרְעֶָ֔אלָה וַיֶ֣לְֶך הּוא֙ י וַיִרְכַ֤ב ָָ֑(טז) אֶת־ לִרְאֵֹׁ֥ות יָרֶַׁ֖ד הּודָָ֔ה מֶֶ֣לְֶךְי זְיָה֙ ִַּֽוַאֲח מָה

יֹורִָּֽם: בֹאָֹ֔וָֹ֕וַי ְב י֙הּוא ת אֶת־שַ֤פְע וַיַ֞רְא בְיִזְרְעֶֹ֗אל ל עִַּֽל־הַמִגְדָ עֹמֵ֨ד וְהַצֹפֶה֩ ִ(יז) אמֶר רֹאֶָ֑ה אֲנִֶ֣י שִפְעֶַׁ֖ת

יְהֹורָֹ֗ם וַיֶֹ֣אמֶר וְי לִקְרָאתֶָׁ֖ם רַכַָ֛בּוִּֽשְלֵַׁ֥ח ֹקֵַׁ֥ח הֲשָלִֹּֽו: ם אמֵַׁ֥ר

שלמה

ירבעם רחבעם

אחאב

עתליה י(ה)ורם ישראל מלך

יהוא

יהושפט ן ב נמשי בן

יהוידע

הכהן

זכריה

יהושבע

י(ה)ואש

אחזיהו

י(ה)ורם יהודה מלך

דוד

ישראל ממלכת יהודה ממלכת

איזבל אתבעל בת צידונים מלך

Page 3

לִקְרָאתֹֹ֗ו֙וַיֹ֙אמֶר הַסּוס רֹכֵ֨ב לְֶך֩ וַי (יח) ה הַמֶ֙לְֲך֙ ֶכִֹּֽה־אָמַ֤ר ם שָלָֹ֔ו מַה־לְךֵּׁ֥ולְשָלֶֹׁ֖ום הַּ֛וא י וַיַֹּ֧אמֶר

ו עַד־הֶׁ֖ם בִָּֽא־הַמַלְאְֵָׁ֥ך אמָֹ֔ר ל הַצֹפֶה֙ וַיַג֤ד אִֶּֽל־אַחֲרָָ֑י ְסֶֹ֣ב לִֹּֽא: ־שִָּֽב

הֶָ֔ם אֲל וַיָבֶֹ֣א נִי֒ ש סּוס֘ רֹכֶ֣ב לַֹ֗ח וַיִש ְ(יט) וַיַֹ֛אמֶר מֵַׁ֥רַה ָכִֹּֽה־א שָלָֹ֑וםַֹּ֧וַי מֶֶׁ֖לְֶך הַּ֛וא י אמֶר ֵׁ֥מַה־לְך

אִֶּֽל־אַחֲרִָּֽי סֵֹׁ֥ב: ּולְשָלֶֹׁ֖ום כ֙מִנְהַג וְהַמִנְהְג וְלִֹּֽא־שָָ֑ב יהֶֶׁ֖ם עַד־אֲל בֵָׁ֥א אמָֹ֔ר ל הַצֹפֶה֙ וַיַג֤ד ָֹ֗(כ) בְשִגָעֶֹׁ֖ון כִֵׁ֥י מְשִָ֔י בֶן־ִנ הֶּ֣וא י

: יִנְהִָּֽג

יְהֹורָם )(כא֙וַיֹ֤אמֶר מ יְהֹורֶָ֣ם צֶ֣א רִכְבָֹ֑וִֶּֽוַי וַיֶאְסֶֹׁ֖ר אֱסָֹ֔ר וַאֲחַזְי ל לְֶך־ָיְִ֠שְרֵָ֨א ה מִֶּֽלְֶך־יְהּודָ הּו אִֶ֣יש

אלִִּֽי הְיִזְר: ע נָבַֹות בְחֶלְקֶַׁ֖ת וַיִמְצָאָ֔הּו הָּ֔וא י לִקְרֶַ֣את וַיִּֽצְאּו֙ ֵׁ֥בְרִכְבֹֹ֗ו

)(כב הָּ֑וא י הֲשָלֶֹ֣ום וַיֶֹׁ֖אמֶר הָּ֔וא אֶת־י יְהֹורָם֙ כִרְאֹ֤ות וַיְהִֹ֗י ֹ֙וַי֙אמֶר ֶָ֣מ הַשָלָֹ֔ום ה אִיזֶַּ֧בֶל עַד־זְנּונ֞י

הָרַבִִּֽים: אִמְךַּ֛וכְשָפֶֶׁ֖יהָ

)(כג אֶל־אֲחַזְיֶָׁ֖הּו וַיֵֹׁ֥אמֶר וַיָנָֹ֑ס יָדֶָׁ֖יו יְהֹורַָ֛ם וַיַהֲפְַֹּ֧ך מֵָׁ֥הֲאִָּֽחַזְי: ה ִמְר

)(כד הּ֞וא וְי ו זְרֹעַיו בֶ֣ין אֶת־יְהֹורָם֙ וַיְַַּ֤֣ך בַקֶֹ֗שֶת יָדֶֹ֣ו ָָ֔מִלַּ֧א צֵׁ֥א י מִל ִהַחֶׁ֖צִי בְרִכְבִֹּֽו: וַיִכְרֶַׁ֖ע בָֹ֑ו

ש בְחֶלְקַָ֕ת הַשְלִכָ֔הּו א שָ שִָּֽלִשָֹ֔ו אֶל־בִדְקַר֙ וַיֹֹ֗אמֶר ְ(כה) נָבֶֹ֣ות דֶׁ֖ה ה וָאַֹ֗ת אֲנִֶ֣י כִִּֽי־זְכֹ֞ר אלָי ְהַיִזְרִָ֑ע

הַזִֶּֽה אֶָׁ֖ת־הַמַש: א עָלֶיו נָשֶָ֣א וִַּֽיקֹוָק֙ אָבִָ֔יו אַחְאֶָ֣ב י֙ אִַּֽחֲר צְמָדִים֙ רֹכְבִ֤ים ָָ֔אֶ֣ת נ אֶ֙מֶש֙ רָאִ֤יתִי יו בָנָ וְאֶת־דְמֵ֨י נָבֹות֩ אֶת־דְמֶ֣י א אִם־לֹ ְ(כו) ם־ א יְקֹוָָ֔ק חֶלְקֵָׁ֥ה ב לְךַ֛ ִֵׁ֥וְשִלַמְתַי

כִדְבֵַׁ֥רְיִָּֽקֹו: ק בַחֶלְקֶָׁ֖ה הַשְלִכַ֛הּו שַָּ֧א וְעַתָֹ֗ה ם־יְקֹוָָ֑ק נְא הַזֶֹׁ֖את

הַגַָָּ֑֣ן בֶ֣ית דֶֶׁ֖רְֶך וַיָָ֕נָס רָאָָ֔ה מִֶּֽלְֶך־יְהּודָה )(כז֙וַאֲחַזְיָ֤ה רְדֵֹ֨ףַא ִוַי הֹּ֗וֶ֣ י יו חֲרָ הּו הַכ גַם־אֹתֹ֞ו וְַ֠יֹאמֶר א

ש מְגִדֹוַוִָּֽיֵָׁ֥מָת וַיֵָׁ֥נָס אֶת־יִבְלְעָָ֔ם אֲשֶֶ֣ר ה־גּור֙ אֶל־הַמֶרְכָבָֹ֗הֶׁ֖בְמִַּֽעֲל ם:

דָוִִּֽד… ב: עִֵׁ֥יר רָתַֹ֛וִעְם־אֲבֹתֶָׁ֖יו קְב ב אֹתַֹּ֧ו וַיִקְבְרֵּ֨ו יְרּושָלְִָָָֽ֑מָה עֲבָדֶָׁ֖יו אֹתַֹ֛ו וַיַרְכִַּ֧בּו ִ(כח)

9 )מל יא פרק ב כים

)(אֲוִַּֽע אֲחַזְיָָ֔הּו אֶ֣ם תַלְיָה֙ כָל־זֵֶַּׁ֥֣רַעַה ת א ד תְאַבֶׁ֖ וַתָ֙קָםַוָ֔ בְנָָּ֑ה מֶ֣ת כִֶ֣י ֙רָאֲתֶָׁ֖ה מַמְלָכִָּֽה:

וַתִקֶַ֣ח (ב) אֶת־ֶָ֣יֹוא הּו אֲחַזְיָ אֲחֵֹ֨ות בַת־הַמִֶּֽלְֶך־יְֹ֠ורָם יְהֹושֶֶ֣בַע בֶן ש ־אֲחַזְיָֹ֗ה ִוַת מִתֹ֤וְך אֹתֹו֙ גְנֹ֤ב

הַמ בַחֲדֶַ֣ר ינִקְתֶֹׁ֖ו וְאֶת־מ אֹתֵֹׁ֥וִ הַמֶּ֣ומָתִָ֔ים ֙בְנִּֽי־הַמֶ֙לְֶך וַיַס טָֹ֑וְת אֹתַֹ֛ו תִַּ֧רּו וְלֵֹׁ֥א עֲתַלְיֶָׁ֖הּו מִפְנֵׁ֥י

: הּומִָּֽת ע מַלֵֶׁ֥כֶת וֶָׁ֖עֲתַלְיֹה שָנִָ֑ים שֶ֣ש מִתְחַבֶׁ֖א יְקֹוָָ֔ק בֶ֣ית אִתָּה֙ וַיְהִ֤י ַ(ג) ל־הָאִָּֽרֶץ פ:

לֶָׁ֖יו א אֹתַָ֛ם וַיָבֵׁ֥א צִָ֔ים וְלֶָ֣ר לַכָרִי֙ אָֹות אֶת־שָרֶ֣יַהֹ֗מ וַיִקֶַ֣ח׀ ע יְהֹויָד שָלֵַ֨ח הְַ֠שְבִיעִית ָ(ד)ּובַשָנֶָ֣ה וַי יָָ֔קֹוֵַַּׁ֣֥ק בְבֶ֣ית אֹתָם֙ וַיַשְבַ֤ע ית בְרִ לָהֵֶ֨ם וַיִכְרֹת֩ יְקֹוָָ֑ק ְבֶ֣ית אֶת: ־בֶן־הַמִֶּֽלְֶך אֹתֶָׁ֖ם רְא

בָאֶ֣י מ֙כֶם הַשְלִשִ֤ית תִעֲשָּ֑ון אֲשֶֶ֣ר הַדָבֶָׁ֖ר זֵֶׁ֥ה אמָֹ֔ר ל וַיְצַּוֶ֣ם ַ(ה) בֵׁ֥ית מִשְמֶֶׁ֖רֶת שֶֹ֣מְרָ֔י ו ְהַשַבָָ֔ת

: הַמִֶּֽלְֶך הִָ֑רָצְיםּוש אַחֶַ֣ר בַשֶַׁ֖עַר וְהַשְלִשִֵׁ֥ית סָּ֔ור בְשֶַ֣עַר וְהַשְלִשִית֙ ָ(ו) הַבֶַׁ֖יִת מִשְמֵֶׁ֥רֶת אֶת־ מַרְתֶַ֛ם

: מַסִָּֽח אְת־מִש וְשִָּֽמְרַּ֛ו הַשַבָָ֑ת יֹצְאֶ֣י כֶֹׁ֖ל בָכֶָ֔ם הַיָדֹותֶ ֙(ז)ּושְת֤י מֵֶׁ֥רֶת אֶל־הַמִֶּֽלְֶך ית־יְקֹו: ק ֶָׁ֖ב

אֶת־הַמֶֶׁ֖לְֶך וִהְיֵּׁ֥ו ת יּומ רֶֹׁ֖ות אְל־הַשָָ֑ד וְהַבֶא בְיָדָֹ֔ו לֶָ֣יו וְכ יש אִ סָבִֹ֗יב לְֶך עַל־הַמֶ וְהִקַפְתֵֶ֨ם ֵָׁ֥(ח)

אתֵֹׁ֥וּובְבֹאִֹּֽוִַַּּֽ֣: בְצ

ן הַכ֒ה יְהֹויָדֶָ֣ע אֲשֶר־צִּוָה֘ כְכֶֹ֣ל אֹֹ֗ות הַמ שָרֶ֣י וֹיַעֲשּ֞ו (ט) עִֶׁ֖ם ת הַשַב בָאֶ֣י אָָ֔ת־אֲנָשָָ֔יו אִֶ֣יש ְוַיִקֶחּו֙

הַכֹהִּֽן אֶל־יְהֹויָדֵָׁ֥ע וַיָבֶֹׁ֖אּו הַשַבָָ֑ת: יֹצְאֶ֣י יְקֹוִָּֽק בְבֵׁ֥ית אֲשֶֶׁ֖ר דָו: ד לִָ֑מֶֶ֣לְֶך יםֲאַשֶֶׁ֖ר וִָ֔אֶת־הַשְלָט אִֶּֽת־הַחֲנִית֙ אֹֹ֗ות הַמ לְשָרֶ֣י ן הַכֹה וַיִתֵ֨ן ְ(י) הַבַ֤יִת מִכֵֶ֨תֶף בְיָדֹֹ֗ו לֶָ֣יו וְכ אִֶ֣יש׀ ים הָרָצִ וַיַעַמְדֵּ֨ו (יא) הַשְמָאלִָ֔ית יִת֙ הַב ְהַי֙מָנִיתַעַ֙ד־כֶ֤תֶף

סָבִִּֽיב עַל־הַמֶֶׁ֖לְֶך וְלַבָָ֑יִת: לַמִזְבֶׁ֖חַ

ו ַ(יב) א וֹיַמְלִֵׁ֥כּו הֶָ֣עַדָּ֔ות וְאֶת־ אֶת־הַנ֙זֶר֙ עָלָיו֙ וַיִת֤ן אֶת־בֶן־הַמֶֹ֗לְֶך יֹוצִֶ֣א ־כָָ֔ף וַיַכּו וַיִמְשָחָ֑הּו תֶֹׁ֖ו

הַמִֶּֽלְֶך יְחִֵׁ֥י וַיֹאמְרֶּׁ֖ו ס:

י: קֹוִָּֽק בֵׁ֥ית אֶל־הָעֶָׁ֖ם וַתָבֵֹׁ֥א הָעָָ֑ם הִָּֽרָצִֶׁ֖ין אֶת־קֵֹׁ֥ול עֲתַלְיָָ֔ה וַתִשְמֶַ֣ע ְ(יג) ־עַ֤ם וְכָל אֶל־הַמֶָ֔לְֶך וְהַחֲצִֹּֽצְרֹות֙ וְהַשָרִ֤ים כַמִשְפָֹ֗ט עִַּֽל־הָעַמּוד עֹמֵ֨ד הַמֶלְֶך֩ וְהִנֶ֣ה רֶא וַת (יד)

ו בַחֲצִֹּֽצְרָֹ֑ות וְתֹקֶׁ֖עַ שָמָ֔חַ ַהָאָ֙רֶץ֙ קִָּֽשֶר קֵֶׁ֥שֶר וַתִקְרֶָׁ֖א אֶת־בְגָדֶָ֔יהָ עֲתַלְיָה֙ תִקְרַ֤ע ס:

אֹתָּה הֹוצ֙יאּו יהֶם֙ אמֶרֲאִ֤ל וַי הַחַֹ֗יֹ֤ל דֶ֣י פְק אֶֹ֣ות׀ אֶת־שָרֵׁ֥יִהַמ ן ה הַכ יְהֹויָדֵָ֨ע וַיְצַו֩ (טֹו) אָמֶַ֣ר י כִ בֶחָָ֑רֶב הָמֶ֣ת אַחֲרֶֶׁ֖יהָ וְהַבֵָׁ֥א רָֹ֔ת לַשְד אֶל־מִבֶ֣ית יְקֹוִָּֽק ב: ית ל־תּומֶַׁ֖ת אֵׁ֥ ֹהַכַהָ֔ן

ה בַית הַסּוסִֶׁ֖ים דִֶּֽרְֶך־מְבֵֹׁ֥וא וַתָבַֹ֛וא יָדַָ֔יִם לָּהֶ֣ וַיָשִ֤מּו ֙(טז) ש וִָּֽתּומֶַׁ֖ת מֶָ֑לְֶךַ ם… ס:

10 ) יב פרק ב מלכים פ בְמָלְכִֹּֽו: יְהֹואֵָׁ֥ש שָנִֶׁ֖ים בֶן־שֵֶׁ֥בַע (א) מ שָנָָ֔ה וְאַרְבָעִֶ֣ים יְהֹואָָ֔ש מָלְֶַ֣ך הּוא֙ לְי בִשְנַת־שֶ֤בַע ָ(ב) מִבְאֵׁ֥ר צִבְיֶָׁ֖ה אִמָֹ֔ו ם וְש לִִָָָֽ֑ם בִירִּּֽוָשֶ֣ לְֶַׁ֖ך

: שִָּֽבַע

הַכ יֹהֹויָדֶָׁ֖ע הֹורְהּו אֲשָָ֔ר כָל־יָמָָ֑יו יְקֹוֶָׁ֖ק ינֵׁ֥י בְע הַיָשַָ֛ר יְהֹואַָּ֧ש )(גֶֶ֣וַיֵַ֨עַש הִּֽן:

בִּֽבָמ: ֹות… מְזַבְחִֵׁ֥יםּוִּֽמְקַטְרִֶׁ֖ים הָעַָ֛ם עֵֹׁ֥וד לֹא־סָָ֑רּו הַבָמֶֹׁ֖ות רֵַׁ֥ק ַ(ד)

יֹואֶָׁ֖ש דִבְרֵׁ֥י וְיֶַ֛תֶר )(כ לְמַלְכֵ֥י ים הַיָמ בְרֵ֥י ד פֶר עַל־ס ם כְתּובִֹ֗יַ֛ הֲלֹוא־הֶ֣ם עָשָָׂ֑ה וְכָל־אֲשֶׁ֣ר

יְהּודָָֽה:

1 1 ) כד פרק ב הימים דברי

בְמֹות שִּֽנֶָׁ֖ה אַָּ֧הּושִַֹ֛לשָים בֶן־מ וַיָמָֹ֑ת יָמִֶׁ֖ים וַיִשְבֵַׁ֥ע יְהֹויָדַָ֛ע )(טוְוַיִזְקַַּ֧ן וֹ:

טֹובָה כִִּֽי־עָשָ֤ה עִם־הַמְלָכִָ֑ים בְעִיר־דָוִֶׁ֖יד וַיִקְבְרֵׁ֥הּו ֙(טז) שְרָא ִבְיָ֔ ל יתִֹּֽו הָא: ֹלהִֶׁ֖יםּוב ֱוְעִֵׁ֥ם

ל יְהּודָָ֔הֲוַיָֽשְתַחַוּו שָרֶ֣י אּו בָ יְהֶֹ֣ויָדָָ֔ע מֹות֙ וְאִַּֽחֲרֵׁ֥י (יז) שָמ ָאֵַ֥ז - מָׂ֑לְך יהָֽם: אֲל לְך הַמ ע

(י קֶֹ֗צֶף וִַַּּֽ֣יְהִי עֲצַבִָ֑ים וְאֶת־ה רִָּֽים אֶת־ִֶׁ֖הָאֲש וַיִַּֽעַבְדֵּׁ֥ו יהֶָ֔ם אֲבֹות אֱֹלהֶ֣י יְקֹוָק֙ אֶת־ב֤ית וַיִַּֽעַזְבֹּ֗ו ח)

זִֹּֽאת בְאַשְמָתֶָׁ֖ם וִירֶּ֣ושָלִַָ֔ם יְהּודָה֙: עַל־: זִִּֽינּו הֶא וֱלֵֹׁ֥א ידּוֶָׁ֖בְם וַיָע אֶל־יְקֹוָָ֑ק לַהֲשִיבֶָׁ֖ם נְבִאִָ֔ים בָהֶם֙ וַיִשְלַ֤ח ִֵׁ֥(יט) ס

12 ב סימן ח פרשה וארא פרשת (וילנא) רבה )שמות חירם הן, ואלו לנפשם והרעו אלהות עצמן שעשו אדם בני מד' אחד היה, פרעה

, יהודה מלך ויואש ופרעה, ונבוכדנצר,

מנין חירם /יחזקאל (שם שנאמר לנפשו ששחת ומנין אני", אל ותאמר וגו' צור לנגיד כח״אמור /יחזקאל/ (שם )שנאמר

בך" לראוה נתתיך מלכים לפני השלכתיך ארץ על יפעתך על חכמתך שחת ביופיך לבך )/כ״ח״גבה,

מנין נבוכדנצר לעליון" אדמה עב במתי על יד״אעלה (ישעיה דכתיב אלוה עצמו )שעשה (שם הוא ברוך הקדוש א״ל,

/ בור" ירכתי אל תורד שאול אל י״ד״אך )/ישעיהו, במלכותו שהוא עד למדבר הגלהו הוא ברוך הקדוש לו עשה מה שנאמר נקבה בדמות אותו רואין והחיות הבהמות והיו יאכל, כתורין ועשבא ד) (דניאל שנאמר כבהמות עשב והאכילו

י בהמות ב״ושוד )(חבקוק קריה"… ארץ וחמס אדם מדמי חיתן ת זא כל ועל בם", תתחתן ז״ולא (דברים שנאמר )כענין

יתוב" עלי ומנדעי נטלת לשמיא עיני נבוכדנצר אנא יומיא ד״ולקצת (דניאל דכתיב ליה יהיב אינש )ולבב,

אלוה עצמו שעשה מנין ופרעה ר שנאמ אויביו ביד הוא ברוך הקדוש מסרו עשיתני", ואני יאורי כט״לי (יחזקאל )שנאמר

מצרי מלך חפרע פרעה את נותן הנני ה' אמר מד״כה )(ירמיה ם" ה האש ראש את ה״ופרע (במדבר שנאמר כענין חפרע מה ),

הזכרון" מנחת את כפיה על ונתן כנשים" מצרים יהיה ההוא יט״ביום (ישעיה וכתיב ), ,

אלוה עצמו שעשה מנין יואש כד" ב (ד״ה )דכתיב יהודה שרי באו יהוידע מות ואחרי

אליהם" המלך שמע אז למלך- וישתחוו, מהו אמרו, אלוה שעשאוהו למלך- וישתחוו

לו, הקדשים קדשי מבית שנים שבעה לאחר יוצא היית לא אלוה שאתה אלולי אמר

ב הימים /דברי (שם שנאמר ', לנפשו והשחית אלוה ליעשות עצמו על וקבל הוא כך להן ארם" חיל עליו עלה השנה לתקופת )/כ״ד״ויהי כ״ד ב' הימים /דברי (שם וכתיב )/,

שפט עשו יואש "ואת שפוטים אלא שפטים תקרי אל ים", לנשים שם "ותהי (ל'

י) כג יחזקאל בה", עשו ושפוטים י כ ממנו כ״ד״ובלכתם ב' הימים /דברי (שם וכתיב )/,

וגו רבים במחלויים אותו עזבו המלכים". בקבורת קברוהו ולא וימת. . '

Page 4

3 1 ) כד פרק ב הימים דברי כֶֹ֣ה׀ ם לָהֶ יֵֹ֨אמֶר ו לָעָָ֑ם מַעֶַ֣ל עֲמֶֹׁ֖ד הַכֹהָ֔ןִַַּּֽ֣וַי בֶן־יְהֹויָדֶָ֣ע כַרְיָה֙ אֶת־ְז לִָּֽבְשָה֙ אֱֹלהִֹ֗ים וְרֶּ֣וחַ (כ) תַצ וְלֶֹ֣א יְקֹוָק֙ אֶת־מִצְֹו֤ת ים עֹבְרִ אַתֵֶ֨ם לָמָה֩ הָאֱֹלהִֹ֗ים ְאָמֶַ֣ר וַיִַּֽעֲזֵֹׁ֥ב ת־יְקֹוֶָׁ֖ק י־עֲזַבְתֵֶׁ֥םֶא כ לִָ֔יִִּֽחּו

: אֶתְכִֶּֽם ב ר בֶַׁ֖חֲצֵׁ֥ הַמֶָ֑לְֶך בְמִצְוֶַ֣ת אֶֶׁ֖בֶן ַוַיִרְגְמֵׁ֥הּו עָלָָ֔יו וַיִקְשְרֶּ֣ו (כא) יְקֹוִָּֽק: ית

יְהֹויָדָ֤עָא֙בִיו ה עָשָ אֲשֵֶ֨ר הַחֶ֙סֶד֙ הַמֶֹ֗לְֶך יֹואֶָ֣ש וְלֹא־זָכַ֞ר (כב) עִמָֹ֔ו ו אֶת־בְנָֹ֑ו וִַַּּֽ֣יַהֲרֶֹׁ֖ג אָמַַ֔ר ּכְמֹותֶֹׁ֣ו

: פ דְרָֽש וְי ק יְקֹוָ א יֵֵ֥֥ר

וַיָבֹֹ֗אּו אֲרָם֒ חֶ֣יל עָלָיו֘ עָלֶָ֣ה הַשָנָֹ֗ה לִתְקּופֶַ֣ת וַיְהִֶ֣י׀ (כג) אֶת־כָל־ וַיַשְחִַ֛יתּו ם וִירֶּ֣ושָל אֶלָ־יְהּודִַָ֔ה֙

דַרְמִָּֽשֶק לְמֵֶׁ֥לְֶך שִלְחֶּׁ֖ו וְכָל־שְלָלֵָׁ֥ם עָָ֑ם מ הָעֶָׁ֖ם: שָרֵׁ֥י

אֶת־יְקֹוֶָׁ֖ק עִָּֽזְבָּ֔ו כִֶ֣י ד מְא לָרֶֹ֣ב חַ֙יִלָֹ֔ בֵָׁ֥יָד֙ם נָתֵַ֨ן וִַּֽיקֹוְק֙ אֲרָֹ֗ם חֶ֣יל בֶָ֣אּו׀ ים אֲנָשִ בְמִצְעֵַ֨ר כִי֩ ָ(כד)

שְפָטִִּֽים עָשֵּׁ֥ו וְאֶת־יֹואֶָׁ֖ש יהֶָ֑ם אֲבֹות: אֱֹלהֶ֣י

אֹתֹו כִִּֽי־עָזְבֶּ֣ו מִמֶֹ֗נּ֘ו (כה)ּובְלֶכְתֶָ֣ם רַבִיםִהַתְק ֒בְמַחֲלּוֶ֣יִם שְרֵּ֨ו ע יֶָ֣הֹויָד י֙ בְנ י֙ בִדְמ עֲבָדְיו יו ָֹ֗עָלָ

וַיָמָֹ֑ת עַל־מִטָתֶֹׁ֖ו וַיִַּֽהַרְגֵׁ֥הּו הַכֹהָ֔ן ו דְוִָ֔יד בְעָיר ִֶ֣וִַַּּֽ֣יִקְבְר֙הּו֙ הַמְלָכִִּֽים בְקִבְרֵֹׁ֥ות קְבָרֶׁ֖ה: ּו לֵֹׁ֥א

4 1 ב עמוד נז דף גיטין מסכת בבלי )תלמוד קרחה בן יהושע רבי אמר אבין בר חייא רבי: אמר ירושלים מאנשי אחד זקן לי, סח תשעים הרג ובירושלים רבוא, עשרה ואחת מאתים טבחים רב נבוזראדן הרג זו בבקעה ודמים שנאמר: מה לקיים זכריה, של בדמו ונגע דמן שהלך עד אחת, אבן על רבוא וארבע

נגעו. בדמים, וסליק מרתח קא דהוה דזכריה לדמיה אשכחיה: אמר ליה האי: אמרו? מאי

להו אידמו: אמר, לא ו דמי אייתי דאשתפוך. זבחים דם או- ל ואי מוטב, לי- אמריתו אי

ליה דפרזלי: אמרי במסרקי לבשרייכו. מסריקנא קא דהוה בן הוה נבייא לך, נימא מאי

דמיה נייח קא דלא שנין כמה והא ליה, וקטלינן עילויה קמינן דשמיא, במילי לן. מוכח

( 252 רבה) קהלת בשם יוסף עץ שנה- ליה. א מפייסנ אנא להו: אמר אייתי גדולה סנהדרי

תינוקות אייתי נח, ולא עילויה קטל ובתולות בחורים נח, ולא עילויה קטל קטנה וסנהדרי

נח: א״ל ולא עילויה קטל רבן בית, של לך ניחא איבדתים, שבהן טובים זכריה, זכריה,

נח הכי ליה כדאמר לכולהו? . דאבדינהו בדעתיה תשובה הרהר שעתא בההיא ומה אמר: ,

נשמתא- הני כל דקטל רא גב ההוא כך, אחת- נפש על אם כמה אחת על אזל ערק כמה! ו

רש״י נכסיו), על תהא מה שפרט צוואה (שטר פרטתא שטר שדר ואגייר. בביתיה

15 כ פסוק ב פרק )איכה וְִּֽהַבִָ֔יטָה יְקֹוָק֙ רְא֤ה יםִפ֙רְיָם נָש אִם־תֹאכֵַ֨לְנָה כָֹ֑ה עֹולֶַ֣לְתָ ִ֤לְמִֶׁ֖י טִפ עֹלֲלֶ֣י חִָ֔ים,

: יא וְנָב כֹהֵׁ֥ן אֲדֹנֶָׁ֖י בְמִקְדֵַׁ֥ש הָרַ֛ג אִםִִּֽ־י

רש״י על דרשוהו ורבותינו אמותם בטפוחי לים גד שעודן רכים ילדים טפוחים- עוללי (כ) מה לפי המקדש לבית זהב לתת יום בכל בטפחים מודדתו אמו שהיתה יוסף בן דואג

אכלתו ולבסוף גדל: שהיה

ר ונביא- כהן ה' במקדש יהרג ם א משיבתם הקדש וח את שהרגתם לכם נאה וכי

ליואש להשתחוות כשבאו שהוכיחם הימים בדברי שכתוב כמו יהוידע בן זכריה

, (ד״ה ע״א ועשאוהו והרגוהו ונביא כהן והיה יהוידע בן זכריה את לבשה ורוח כד) ב

: בעזרה

( בזה ירמיהו של למאמר זו תשובה בטעם, יתכן ההקדש גם שוב ונביא כהן והריגת המקדש שחללו דכיון

לביהמ שלה עד)) הערה ב פרק איכה הערות תמימה, , (תורה עליה הגין לא ולכן חולין נעשה "ק

6 1 ) אלשיך אמנם אחד ענינם והבטה ראיה וגם ה'. והביטה ראה יאמר מהראוי וכו'. ה' ראה. (כ)

ישראל כנסת אומרים וכו העטופים עוללים נפש בזכות,'חמים ר לבקש הודיעונו הנה, למי הביטה וגם וכו', העטופים מהעוללים הנזכרת הצרה ה' ראה אומרים, ואנו

כי אמותם, אהבום שלא ולא פרים, נשים באומות תאכלנה אם כה. עוללת מהאומות שהיא זו צרה אל תביט לא ולמה טפוחים עוללי היו, הלא, שהבנים כפולה חטא בלי

האמהות צרת, וגם למאכל היו מראש ה' תאמר ואיך רב, אכזריות והוא לכך שהגיעו

במקדשך חמתך שפוך ידי על עלינו חמלת כי א) (ב: הקינה

, יתברך הוא משיב עשיתם אתם הלא במקדש יהרג אם כי, אחד בנושא משולשת רעה נביא היותו אל ולא כהן, היותו אל ולא ה', מקדש אל הבטתם שלא ונביא, כהן. ה'

שלש עשיתם ואתם אחד, בנושא רעות שתים היות על חמלתי שלא תאמרו: ואיכה

7 1 א עמוד ז דף סנהדרין מסכת בבלי )תלמוד אלא זה מקרא נאמר לא חנילאי בר תנחום רבי דאמר חנילאי. בר תנחום דרבי: ופליגא

אמר ראה מה? , לב (שמות לפניו)" מזבח ויבן אהרן שנאמר״וירא העגל, מעשה כנגד אלעזר רבי אמר יפת בר בנימין: רבי להו- שמענא לא אי אמר: לפניו, שזבוח חור ראה

, ב (איכה ונביא)" כהן ה' במקדש יהרג בי״אם ומיקיים בחור, כדעבדו לי עבדו השתא בתשובה תקנתא להו הויא אפשר לעגל, דליעבדו מוטב לעולם. תקנתא להו הויא. ולא

רש״י )א

ברך. ובוצע זה- מקרא שרה פ אהרן שעשה העגל- מעשה כנגד אלא לעשות לעצמו היתר והורה עצמו, לבין בינו

העגל את. להם

מהזבוח הבין מזבח- ויבן את שהרגו לפניו

להם עשה שלא על. חור

היה ונביא כה. ן אהרן- שות לע סופן דהא תקנתא- להו הויא ולא המקדש בית ויחרב יהוידע, בן בזכריה כן,

כך. על

תוס )א פות

העגל- מעשה כנגד אקרא כדכתיב קאי אמת תורת ד כדמסיק תקנה להם שיהא מעון השיב ורבים. בסיפיה

זקנים דעת )ב לב פרק תשא כי פרשת שמות ד 'פס'

ועל התורה על התוספות בעלי מאת פירושים לקט הוא זקנים 'ו׳הדר זקנים 'דעת 'ספר נלקט ומתי המלקט מי ידוע לא רש״י. . פירוש

ולהשהות לאחר כדי צורות בו עושה שהי' אותו. צר וי משה שיבא עד שמים לשם היתה כונתו וכל כמו

דכתיב" משבחו שהכתוב שמצינו כהן שפתי כי

דעת" ישמרו מ השיב וכתיב״ורבים " עון עון ה ז -

העגל הרגוהו- ואלו ויתקיים תקנה להם היתה לא

ונביא." כהן ה' במקדש יהרג בהם״אם

)ב הב בית למאירי חירה דיני לענין נבחרת שהפשרה פי על אף

כן, אינו איסור לענין ממונות, יאמר ואל זו את יאכל שלא כדי זו את לו נתיר הדיין

בזה וכיוצא זה מקרא נאמר לא שאמרו הוא

י״י" נאץ ברך ר״ל״ובוצע אהרון כנגד אלא

לפניו" מזבח ויבן אהרון שנאמר״וירא ר״ל

על לפניו זבוח חור ה רא לפניו מזבוח ויבן איני אם ואמר כך להם לעשות רצה שלא אם בהם ומתקיים כך לי עושים להם שומע נביא חור שהרי ונביא כהן י״י במקדש יהרג

עונש ליענש שלא תקנה להם יהא ולא היה ואפשר העגל להם שאעשה מוטב מרובה

בתשובה: תקנה להם שיהא

זקנים הדר )ג לב פרק תשא כי פרשת שמות ג 'פס'

בחרט אותו. ויצר צורה צר והיה גריפ״א חרט

של ופשטיה משה ביאת עד אותם לאחר. כדי המפרש כדברי שלא מוכיח זו פרשה מקרא

דסנהדרין בפ״ק מקרא נאמר לא התם דקאמר

העגל מעשה כנגד אלא. זה לגנאי ליה ומפרש

אקרא" וקאי ה" נאץ ברך 'ובוצע. ואינו דח״ו

. כדפירשנו שמים שם ל אלא אהרן נתכוון לא ביה" דכתיב משבחו שהכתוב ומצינו שפתי כי

דעת ישמרו כהן" וכתיב" בשלום

מעון" השיב ובמישור…ורבים העגל מעון פי' בתשובה תקנה להם היה לא הרגוהו דאלו

בהו" דמתקיים כהן ה' במקדש יהרג אם

ונביא" כהן-. ונביא- אהרן זה חור: זה

Page 5

18 אגד חידושי )מהרש״א א עמוד ז דף סנהדרין מסכת ות

)א שבנה ממש דבר בו ראה מה פשוטו לפי ר״ל כו לפניו חור שזבוח ראה כו' ראה.'מה כי שנאמר נתכוין היה דלשמים אהרן דעת הכתוב גילה דקרא בסיפא שהרי כו' מזבח כזה מעשה עשה דלכך אהרן התנצלות אלא אינו קרא דהאי דרשו וע״כ וגו' לה' חג

דלא שעשה מה לעשות מזה והבין לפניו זבוח חור את שראה לפי וגו' עגל הו ויעש שזכר ש ואפשר לחור דעבדי כמו ליה עבדי לפניו הזבוח היה חור כי בידם היה קבלה וקראי

כן מוכיחין עמלק במלחמות אהרן עם בפרט הוא נזכר המפורסמים מעשים בכל שהרי

ו אמר״אהרן בידיו" תמכו חור תורה" ובמתן והנה ו אהרן עמכם"… חור משה שהעמיד

מאותו אח״כ מקום בשום מצינו ולא בהר שהיה יום מ' זמן כל תחתיו וחור אהרן את

אהרן עם חור שהוזכר ואילך מעשה באותן משה במקום היה ואהרן שהוא אמרו וע״כ

ע מוכיחן הוא היה וכשנתעכב יום 'מ ו כך ל. אותו הרגו

כו ונביא כהן ה' במקד.'ש יהרג אם בי ומקיים ודקאמר )ב נתנה לא אז שעדיין אף

משכן ולא מקדש היה ולא לאהרן הכהונה בבכורות היה והעבודה היה בכור אהרן בכל

בבמה מקום במקדש ככהן וה״ל כן לעשות סופן דהא תקנתא להו הויא דלא ופרש״י

יהרג כמ״ש״אם החורבן עיקר היה כך שעל משיבו הקדש רוח שהרי עכ״ל כו' בזכריה ונביא" כהן ה' במקדש יואש המלך בימי החורבן קודם שנים כמה נהרג שזכריה ואף

ע נגזר שאז אפשר כך, ל שנהרגו הניזקין פרק כדאי' החורבן זמן עד תוסס דמו והיה

נבוזראדן ע״י זכריה של דמו על וכמה. כמה

)ג וע לשמ לנו נתנה שהתורה לפי לעולם תקנתא להו הויא דלא זה עון שעל. ושאמר

אליהם ישמע לא אשר מי מיתה הכתוב וענש ונביא- כהן והם תורה לחכמי כמ״ש

ממרא בזקן וגו הכהן אל שמוע לבלתי בזדון יעשה אשר והאיש וגו' הכהנים אל 'ובאת

וגו האיש 'ומת אמר ובנביא אנכי וגו' ישמע לא אשר האיש והיה וגו' להם אקים נביא

שהיה זכריהו והנה וגו מעמו 'אדרוש צדדים, שמשני ונביא כהן אלו- להם היה

ע״ז, לעבוד שלא לו לשמוע במקום הרגוהו ל אב לו, שמעו שלא להם די לא והם-

א כזה עון המקדש, בתשובה, להתכפר אפשר י להם שנתכפר העגל מעשה משא״כ

בתשובה וק״ל עגל דליעבדו מוטב: כדקאמר

19 א עמוד ז דף סנהדרין מסכת חיים )תורת סטנוב בערים ואב״ד כר״מ שימש רבנים. של מיוחסת למשפחה בן היה שור הירש צבי נפתלי ב״ר חיים ם אברה ר' שצ״ב1632 בשנת נפטר הדור. גדולי בין ונחשב שבגליציה, ובלז ( בלז בעירו.) בתשובה תקנתא להו הוי אפשר לעגל דליעבדו. מוטב תימה לכאורה עבודת והלא

שבתורה עבירות ומכל מים ד משפיכות חמורה ומזלות כוכבים דאע״ג לומר ויש כולה התורה בכל ככופר הוא הרי ומזלות כוכבים עבודת העובד דכל חמירה דעונשו

בתשובה תקנה לה יש מקום מכל ומודה ומזלות כוכבים בעובדי וכופר דכשחוזר

בהקב״ה- מתוקנת חטאו אבל אפשר הוה לא ונביא כהן ה' קדוש אהרן נהרג ח״ו אם

ההוא חטא ה לתקן ולהחיותו, לחזור אפשר אי שנהרג דאחר על הכתוב קנא ולכך

שעבדו ומזלות כוכבים עובדי חטא על שקנא ממה טפי זכריה הריגת בכמה כדאשכחן

מקראות ולהכי לו לעשות הכתוב צוה בתשובה וחזרו בעגל ישראל שחטאו בשעה

העגל מעשה על לכפר מקדש יש אלהיך ב-"אלה חטאו במדרש כדאיתא ב- ונתרצו ראל"

המשכן" פקודי "אלה שהחריב בזה גרמו אדרבה הנביא לזכריה ישראל שהרגו ובשעה

בתשובה. אפשר הוה דלא משום מקדשו את הוא ברוך הקדוש

20 )רמב ד פרק הנפש ושמירת רוצח הלכות "ם

- ח הלכה אחר האחד ראהו אלא כאחת אותו רואין העדים שני היו ולא נפשות ההורג

ולא בבדיקות העדים שהוכחשו או התראה, בלא עדים שני בפני שהרג ו א האחד, הרצחנין- אלו כל בחקירות, הוכחשו ומים צר לחם אותן ומאכילין לכיפה אותן כונסין מכובד נבקעת שכריסם עד שעורים אותן מאכילים כך ואחר מיעיהן שיצרו עד לחץ

. החולי - ט הלכה מחוייבי לשאר זה דבר עושין ואין דין, בית מיתת מיתה- נתחייב אם אלא

מיתה- חייב אינו ואם אותו ממיתין חמורין עונות שיש שאע״פ אותו, פוטרין

ע״ז, אפילו דמים כשפיכות עולם של ישובו השחתת בהן אין - דמים משפיכות ואין

שבין מעבירות הן העונות שאלו דמים כשפיכות אינן שבת חילול או עריות לומר, צריך

אדם להקב״ה, אבל דמים שפיכות עון בידו שיש מי וכל חבירו, לבין שבינו מעבירות

גמור רשע הוא הרי זה יצילו ולא זה עון כנגד שקולין ימיו כל שעשה המצות כל ואין

שנ" הדין מן 'אותו ( וגו נפש בדם עשוק 'אדם אַל־יִתְמְכּו־ב יָָ֝נֹּ֗וס ִּֽעַד־בֵֹׁ֥ור כח, שלי,"מ ֹו י)ז.

מאחאב ולמד צא ע״ז עובד כאחאב" היה לא בו״רק נאמר שהרי עונותיו וכשנסדרו ששקול אחר דבר שם היה ולא כלייה שחייבו עון נמצא לא הרוחות אלהי לפני וזכיותיו

שנ" נבות דמי אלא 'כנגדו " ה לפני ותעמוד הרוח 'ותצא נבות, רוח זו - לה ונאמר

בידו. להורג וחומר קל ב- סיב אלא בידו הרג לא הרשע הוא והרי תוכל" וגם "תפתה 21 ) י פרשה צו פרשת (וילנא) רבה ויקרא

וגו אתו בניו ואת אהרן את,'קח ב [ח, ]א סימן אמר ה ש ז ה כתוב ת "אהב מה )(תהלים

רשע"… ותשנא צדק ב קריא פתר עזריה רבי בשם יודן ר' אבינו… אברהם

ב קריה פתר סימון בר יהודה רבי בשם עזריה ר' ב סימן ישע יה…

ג סימן ב קריא פתר כהנא בר אבא רבי בשם ברכיה רבי אהרן

מעשה אותו ישראל שעשו בשעה חור אצל הלכו בתחלה לב (שמות לו )אמרו שלא כיון אלהים לנו עשה קום

ב /ירמיהו (שם חור של דמו וזהו וגו' דם נמצאו בכנפיך גם ב (ירמיה והרגוהו)הה״ד עליו עמדו להן שמע לא '/)

במחתרת ישראל אלהיך אלה עשו אשר על אלה כל על כי מצאתים " לו אמרו אהרן אצל הלכו ואח״כ קום

אלהים" לנו עשה לפניו" מזבח ויבן אהרן "וירא לב (שמות נתיירא)הה״ד מיד כן אהרן ששמע כיון נתיירא

לפניו מהזבוח שאני אותי הורגים אם עכשיו נביא שהיה חור את הרגו הרי אעשה מה אהרן אמר מתקיים כהן

גולין. הם ומיד ונביא" כהן ה' במקדש יהרג ב״אם (איכה שכתוב המקרא )עליהם

אחת. בבת כלה מלאכתם ונמצאת אבן וזה צרור מביא זה אותו הם בונין אם ראה? מה אהרן" "וירא ד״א א בונה שאני ומתוך לע״ז ומעבירה יורד משה ורבינו במלאכתי מתעצל אני אותו בונה שאני מתוך ה בונ אני ותו

מחר" לה' חג ויאמר אהרן לב״ויקרא (שמות הה״ד הוא ברוך הקדוש של בשמו )אותו כתיב אין מחר לעגל חג

מחר. לה' חג אלא כאן

ד״א בהן, נתלה הסרחון אותו- הן בונין אם אהרן אמר ראה מה אהרן וירא מוטב

משל אבא ר' בשם יודן בר אבא רבי בישראל. ולא בי הסרחון שיתלה מלכים לבן

אביו את לחתך הסייף את ולקח עליו לבו שנתגאה עצמך, את תייגע "אל פדגוגו א״ל תן

חותך" ואני לי עליו המלך הציץ כוונתך, היתה להיכן אני "יודע א״ל שיתלה מוטב

חייך! בבני! ולא בך הסרחון זייע, את לית דידי- פלטין מן א את פתורי- ומותר כיל,

די פלטין מן כך נסיב. את - אנונס וארבע עשרים לי יצא," לא המקדש זייע״ומן את לית

ובניו" לאהרון (תהיה המנחה מן אכיל״והנותר את פתורי ומותר,) וארבעה עשרים

הוא ברוך הקדוש לו אמר ולבניו לאהרן שניתנו כהונה מתנות כ״ד אלו נסיב את אנונס

לאהרן צדק- אהבת מלחייבן- ושנאת בני את לצדק אהבת אלהים משחך כן על

אלהיך- אתה! אלא גדולה לכהונה נבחר לא לוי של שבטו שמכל חייך! לו אמר אתו". בניו ואת אהרן את ח״קח )(ויקרא

Page 6

22 ) ח א- פסוק ט פרק שמיני פרשת ויקרא יָשְר: אִּֽל לְאַהֲרֶֹׁ֖ןּולְבָנָָ֑יוּוִלְזִקְנֶׁ֖י מֹשֶָ֔ה קָרֶָ֣א הַשְמִינִָ֔י בַיֶֹ֣ום וַיְהִי֙ (א)

אִֶּֽל־אַהֲרֹֹ֗ן וַיֶֹ֣אמֶר (ב) את לְחַטָ ן־בָקָָ֧ר ב ל עֶׁ֣ג קַח־לְְָ֠ך יְקֹוִָּֽק לִפְנֵׁ֥י וְהַק: רֶׁ֖ב תְמִימִָ֑ם לְעְלֶָׁ֖ה ִוְאֵַׁ֥יֹל מִימִֶׁ֖ם ת י־שָנַָ֛ה וָכֶַּ֧בֶשְבְנ גֶל וְע את לְחָָ֔טֵ֨ שְעִיר־עִזִים֙ קְחּ֤ו אמָֹ֑ר ל תְדַבֶ֣ר יִשְרָאֶׁ֖ל וְאֶל־בְנֵׁ֥י ַ(ג)

: לְעֹלִָּֽה נִרְאֵָׁ֥ה יְקֹוֶָׁ֖ק יָֹ֔ום כִֶ֣יַה מֶן בַש בָָ֑לֶָ֣ה יְקֹוָָ֔קּומִנְחֶָׁ֖הְלּו לִפְנֶ֣י לִזְבֵֹ֨חַ֙ לִשְלָמִֹ֗ים יִל וָאַ וְשֵֹ֨ור (ד)

יכִֶּֽם: אֲל ו דָָ֔ה כֶָ֣ל־הַע וִַַּּֽ֣יְקְרָבּו֙ מֹועָ֑ד אֶֹ֣הֶל אֶל־פְנֶׁ֖י מֹשֶָ֔ה צִּוֶָ֣ה אֲשֶֶ֣ר ת א וַיִקְחֹּ֗ו ִ(ה) יְקֹוִָּֽק: לִפְנֵׁ֥י יִַּֽעַמְדֶּׁ֖ו

וְי תַעֲשָּ֑ו יְקֹוֶָׁ֖ק אֲשֶר־צִּוֵָׁ֥ה הַדָבַָ֛ר זֶַּ֧ה מֹשֶָ֔ה וַיֶֹ֣אמֶר (ו) רֵָׁ֥א י: קֹוִָּֽק כְבֵֹׁ֥וד יכְם ֶֶׁ֖אֲל

אֶתִָּֽ־חַט֙אתְךְוֶָ֔אֶת־עֶֹ֣לָת וַעֲש֞ה זְבֵּ֙ח ל־הַמ א אִֶּֽל־אַהֲרֹֹ֗ןֵַּ֙קְרַַ֤ב ה מֹשֶ וַיֵֹ֨אמֶר (ז) ך ד ּובְע בַָֽעַדְָך ֶַׁ֣וְכַפֵ֥ר

הָעָָׂ֑ם צִּו כַאֲשֶֶׁ֖ר בִַּֽעֲדָָ֔ם וְכַפֶ֣ר הָעָם֙ אֶת־קָרְבַ֤ן ֵָׁ֥וַעֲש֞ה יְק: ֹוִָּֽק ה

אֲש הַחַטֶָׁ֖אֶת אֶת־עֵׁ֥גֶל וַיִשְחַַ֛ט אֶל־הַמִזְבָ֑חַ אַהֲרֶֹׁ֖ן וַיִקְרֵַׁ֥ב (ח) ר־לִֹּֽו:

23 ) תרגום יונתן

א- לְעִיגְל י מִדַמ בְקַרְנֹוי מַדְבְחָא אַהֲרֹן דְחָמָא יוָן וַהֲוָהָכ (ז) לְג יְלַמִיקְרַב יסְתְפ ִא יּה ב ן בְכ

ח יַת וַעִיבַד י תִסְתְפ וְלָא לְמַדְבְחָא יב מִנְדְעְָךּוקְר אָנִיס משֶה יּה ל ְאָמַר וְיַת טָאתְָך עֲלָתְָך

ר וְכַפ עַמָא קָרְבַן יַת וְעִיבַד עַמָא וְאַמְטּול אַמְטּולָתְָך ר וְכַפ יְי דְפַק: ָיד כְמָא י ה יהֹון עֲל

24 ) רש״י ש המזבח- אל קרב (ז) - בוש אתה למה משה לו אמר לג. שת וירא בוש אהרן היה לכך

: נבחרת

25 ז פסוק ט פרק שמיני פרשת ויקרא )רמב״ן אומרים ויש משה נכנס נו, ממ מתירא והיה שור כתבנית המזבח את רואה אהרן היה, לכך אליו, קרב ובא דעתך הגס מתירא, שאתה ממה תירא לא אחי אהרן לו אמר אצלו

בזריזות המזבח, אל ויקרב המזבח. אל קרב: אמר

, זה דבר וטעם העגל מעשה זולתי חטא בנפשו ואין ה' קדוש אהרן שהיה בעבור, כי

ה" נא (תהלים שנאמר כענין ), במחשבתו לו קבוע ההוא החטא היה נגדי וחטאתי

תמיד" דעתך הגס לו אמר ולכך בכפרותיו, מעכב שם העגל צורת כאילו לו נדמה והיה, ,

מעשיו את אלהים רצה שכבר כך כל רוח שפל יהיה. שלא מפרשים ואחרים שהיה לכפר המקום שנתרצה פי על אף אחי אהרן שם, שאמרו כמו כן, לו מראה השטן

של פיו לתוך ליתן אתה צריך עונותיך בתורת וכו' למקדש בביאתך ישטינך שמא שטן

ג מלואים (שמיני:)כהנים

26 ז פסוק ט פרק שמיני פרשת ויקרא פלטיאל חיים )ר' )ורק (מיידב למגדבורג עבר ואח״כ שבצרפת, פלייזא בעיר ישב השישי1240). האלף תחילת סביב נולד יעקב ב״ר פלטיאל חיים רבי (

תלמידו- היה שבגרמניה. והתכתב מרוטנברג מהר״ם של חברו בשו״ת נמצאות ומתשובותיו משאלותיו וכמה הלכה, בענייני מו ע בעריכת התוספות בעלי של מדרשם מבית התורה על פירושים של לקט הוא פלטיאל חיים רבי מאת התורה' 'פירושי ספר מהר״ם.

בנו. אהרן בוש שהיה רש״י פי' המזבח. אל קרב. (ז) צווי עשות ל בוש היה אמאי ותימה

, השם וי״ל העגל- שעשה שם על עגל להקריב לו דהיה לפי בוש דהיה ירא היה ולהכי

משה א״ל ולכך סניגור נעשה קטיגור שאין נבחרת לכך בוש אתה מה המזבח, אל קרב

לכפר. לך שיש

27 ז פסוק ט פרק שמיני פרשת ויקרא יפות )פנים תצ״א1730 בשנת שבפולין טשורטקוב בעיר נולד הורוויץ) יש א( (או: הורוויץ הלוי הירש צבי ב״ר פינחס רבי אביו מפי תורה למד רבנים. למשפחת ) מאוחר ניקלשבורג. העיר של רבה לימים שמלקא, שמואל ור' פרסקרוב, בעיר אב״ד לימים נחום, ר' הגדולים אחיו ומפי בטשורטקוב, אב״ד שהיה

דב לר' שמואל ור' פינחס ר' האחים התקרבו יותר תקל״ב ובשנת שונות, בערים ברבנות פינחס ר' שימש בהמשך הבעש״ט. תלמיד ממזריטש, בר

( 1772 תקכ״ט- בשנת (נפטר אביש אברהם ר' של מקומו את למלא מונה ) 1768 במשך33 שימש זה ובתפקיד דמיין, פרנקפורט של כרבה ) עד שנים,

הכולל הפלאה', 'ספר הוא ביותר הידוע ספרו סופר'. ה׳חתם הוא שבהם פורסם המ רבים, תלמידים העמיד הוא תקס״ה1805). בשנת פטירתו ( יפות- 'פנים וספר קידושין, מסכת על המקנה' 'ספר כתובות, מסכת על כתובה' 'ספר ספרים: שלושה 'למעשה כמו מגילות. וחמש התורה על דרשות

'הפלאה השם תחת נוספות מסכתות על חידושיו נדפסו.'כן

א ז [סנהדרין חז״ל מ״ש ע״פ לפ]רש יש עוד שמא מתירא שהיה לפניו מזבח ויבן שצ״א [תשא ילקוט במדרש כדאיתא ונביא כהן שהרגו תקנה להם יהיה ולא ]יהרגוהו

א כג [נזיר ישראל]ואחז״ל כל את להציל לשמה זו עבירה שהיה הרי עבירה גדולה

ע״י שנמשח שראה כיון מתיירא אהרן שהיה אלא וכו', לשמה כמה והקריב משה

היה לא שבתחלה סבור והיה כהונה בקדושת נתקדשו אלו הדברים כל שע״י, קרבנות משה לו ואמר נפשו למסור לו והיה ונביא כהן הוי ולא כהונה קדושת עליו בחנם כי

כהונה קדושת עליו להיות מתחלה לכך נבחר שכבר מפני בוש הוא לשמה עבירה. והוי

שמעתי משכלת אשה דודי בת ובשם א לד [ברכות חז״ל דברי עפ״י היה ]שכוונתו ביורד

סט״ז נג סי' [או״ח הפוסקים כתבו וכו]אך מסרב ראשונה פעם תיבה,'לפני דבשליח

לסרב- צריך אין ציבור " נבחרת אמר״לכך לכך - לסרב לך: ואין

28 שמיני ויקרא ב' ליקוטים סופר )החת״ם

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות