ערוב תבשילין

בס״ד

עירוב תבשילין

שו״ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כ ד״ה עירוב תבשילין

עירוב תבשילין, אם כבר הכין כל מה שצריך לאפות ולבשל לצורך שבת, וגם שיש לו נר דלוק, ליכא מצוה לעשות עירוב תבשילין. וכן הוא כמפורש במג״א סימן תקכ״ז סק״א שכתב דמי שהוא בבהכ״נ ולא הניח ע״ת, ואם ילך לביתו להניח ע״ת יעבור זמן המנחה, יתפלל מנחה ולא יניח ע״ת, דיוכל להקנות קמחו לאחרים. ואם הוא חיוב מצווה בכל אופן, הרי יש לחייבו לילך לביתו ולעשות ע״ת מצד המצווה. אלא משמע דרק כשצריך לבשל לצורך השבת איכא חיוב מצוות ע״ת, ולא כשאינו צריך.

ולכן מחדש המג״א דאף בצריך לבשל לצורך השבת נמי, אם יש לו עצה להקנות קמחו לאחרים, אינו צריך לחזור לביתו. אבל מ״מ לאחד שישאל מתחלה בערב יו״ט איך שיעשה, אם יכין הכל מעיו״ט ולא יצטרך לעשות ע״ת, אם יש לו גם נרות דלוקין, או שיעשה ע״ת ויבשל ביו״ט ערב שבת לצורך שבת, צריך וודאי לומר לו שיותר טוב שיצטרך לעשות ע״ת, כדי שלא יצא מזה קלקול.

שו״ת שיח יצחק סימן קד

בטעם שאין מברכין שהחיינו על עירוב תבשילין.

ואשר התעורר למה לא יאמרו גם שהחיינו על עשיית העירוב. אם כי דבריו יפים, דסומכים אזמן דרגל גם בזה, [כהרא״ש] מובא בט״ז סי' תל״ב [סק״ב]. אמנם צ״ע מ״ט, אם חל פסח כבשתא דא פסח הבעל״ט ז״א, ויו״ט האחרון ו' ז', דאז אין מברך זמן. ואפשר יען דהוא רק הכשר מצוה, והוה רק כטבילת כלים, דאין מברכים שהחיינו.

ולענ״ד, דהמג״א בסי' תכ״ב סק״ה מביא מאבודרהם, שלזאת אין אומרים שהחיינו אהלל, לפי שבר״ח לפעמים אין ל' יום מיום שאמרוהו, יעו״ש במג״א היטב. וגם בירחא דתשרי או גם ביו״ט דפסח לפעמים הע״ת בתוך איזה ימים. ועיין תוס' בכורות דף מ״ט ע״א [ד״ה לאחר], אין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה ומילה, כמו על פדיון הבן, דשאני מצות פדיון הבן דלא שכיחא, עכ״ל. ועל פי זה עירוב תבשילין ג״כ מידי דשכיח הוא, והבן.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

תפלה על החולה שימות

כתובות קד.

ההוא יומא דנח נפשיה דרבי, גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי, ואמרי: כל מאן דאמר נח נפשיה דר׳, ידקר בחרב. סליקא אמתיה דרבי לאיגרא, אמרה: עליוני׳ מבקשין את רבי והתחתוני׳ מבקשין את רבי, יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים. כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא, וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, אמרה: יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים. ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי, שקלה כוזא שדייא מאיגרא לארעא, אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי.

נדרים מ.

…בתלמיד אחד מתלמידי ר׳ עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר׳ עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, א״ל: רבי, החייתני! יצא ר׳ עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים — כאילו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר: כל המבקר את החולה — גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה — גורם לו שימות. מאי גרמא? אילימא כל המבקר את החולה — מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה — מבקש עליו רחמים שימות, שימות ס״ד? אלא, כל שאין מבקר חולה — אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות.

רש״י שם

לא שיחיה ולא שימות — שהרי אינו יודע בעניינו של חולה.

ר״ן שם

אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות — נראה בעיני דה״ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות קד) דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי ומש״ה קאמר דהמבקר חולה מועילו בתפלתו אפי׳ לחיות מפני שהיא תפלה יותר מועלת ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות אלא אפי׳ היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפי׳ אותה זוטרתי אינו מהנהו.

שו״ת אגרות משה חו״מ ח״ב סי׳ עד

…וגם העיר כתר״ה שיש לבאר יותר הראיה מאמתיה דרבי בענין מניעה מתפילה וכעין שהר״ן הזכיר למה שהזכרנו מזה לענין מניעה מליתן רפואה, ובודאי ראיה גדולה היא מאמתיה דרבי כיון שהיתה תפלתה מקובלת ועדיף מגדולי תורה שלא ברור קבלת תפלתן, ולאינשי כר״ח בן דוסא וכדומה שתפלתן מקובלת יעשו כפסק הר״ן שאם אין תפלתו מקובלת ידוע להו שא״א לו שוב לחיות שאז צריכין אלו אינשי להתפלל כשיש להחולה יסורין למיתה כדכתב הר״ן שפעמים צריך להתפלל שימות כשהוא טוב להחולה והוא רק בכהאי גוונא שלא נתקבלו תפלות דרבנן שלאנשי דורותינו לא שייך זה אפילו לגדולי תורה אלא אולי ליחידים שלא ידוע לנו מהם. ואם ישנם יש להם לעשות כפסק הר״ן שהוא כרב דימי דפסק שיש לפעמים להתפלל שימות כעובדא דאמתיה דרבי. אבל הוא רק בתפלה ולא לקצר ימים במעשה שזה אסור אפילו כשהוא טובתו של הנרצח, וחייב מיתת סייף כרוצח משנאה וכעס לכוונת רציחה לרעה.

ציץ אליעזר, רמת רחל פרק ה

…והנה דברי ר״ן אלה שיוצא לנו מהם הלכתא גבירתא שעל חולה שמחלתו אנושה שאין לו מנוס ממנה ומתפתל ביסוריו יהא מותר להתפלל עליו שימות, מבלי לחשוב על רגעי חיי אנוש בעוה״ז היקרים מפז בתיקונים שונים גלויים ונעלמים גם כשבעל כרחו הוא חי, וכדברי התנא באבות (פ״ד מי״ז): יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. אלא להעדיף במצב זה ההתגאלות של החולה מיסוריו הגופיים הנוראים, ולו ע״י מעבר גופי מהיש להאין ומחיים למיתה. מכיון שהרי רק מתפלל לה׳ שיקח כבר נשמתו ממנו והוא אינו עושה ח״ו שום פעולה חיובית או של ילית לקירוב המיתה שזה אסור אפילו בגוסס שמיתתו בטוחה ולרגעים תבחננו, ומי שעושה כן הרי כרוצח יחשב. כידוע בהלכה.

---

נשלח על ידי: Netanel Buchs
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

המדריך הפרקטי ללימוד תורה נשי בדורנו.לימוד תורה לנשים שיעור 2 #תורה #נשים #חיזוק #הלכה #שיעוריתורה

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב רועי אמגר Rabbi Roi Amgar

---

נשלח על ידי: רועי אמגר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

המדריך הפרקטי ללימוד תורה נשי בדורנו.לימוד תורה לנשים שיעור 2 #תורה #נשים #חיזוק #הלכה #שיעוריתורה

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב רועי אמגר Rabbi Roi Amgar

---

נשלח על ידי: רועי אמגר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

מחיצה בתפילה מחוץ לבית הכנסת

הרבים ברשות בתפילה מחיצה הלכה: בירור

טבדי בנימין הרב

ג שאלה זו בתפילה מחיצה לעשות שצריך כתוב? היכן חד איננה עליה שהתשובה, דולה

בסוגיה סדר לעשות וננסה. משמעית,

א. לח-מא [א, משה האגרות שיטת ש יב], ה, ; רבוביה ע איסור מטעמי היא המחיצה חובת

לנשים גברים בין. לו מחוצה ובין הכנסת בבית בין, מזמינים שאנחנו מקום כל, לדעתו

לנשים- גברים בין הראויות ההלכות את שישמור ע שידו מראש, מוגדר קהל חובת אין אף שמא או מחיצה, ללא אך הפרדה צריך לדעתו אם להסתפק [ויש הדין מן מחיצה יש שכן מחיצה, לעשות חובה יש הרחב לציבור הפתוח ובאירוע צריך]. לא הפרדה

המינים. ן בי הרחקה בנושא ההלכה על מקפידים כולם ולא אנשים, מיני כל בציבור

, אחר ציבורי או פרטי למרחב כנסת בית בין עקרוני הבדל אין הדין שורת מצד לשיטתו, , ה מו קזח מראש הקבועים במוזמנים מדו, בר האם בשאלה תלוי והכל שמקפידים י כמ ים

לא. או צניעות הלכות על לעניין1 הנוגעות משה האגרות מבעל חשובות תוספות שתי מצאנו: אמנם. מקרה- בכל

בתערובת להתפלל אין מוגדר קהל עם, פרטי בבית כגון כנסת, בבית שאינה תפילה גם.

– מראש וידוע לבין הגברים של התפילה מרחב בין ברורה חלוקה שתהיה צורך יש

הרבה שיש האבל בבית ש משה, האגרות מוסיף זאת, [עם עומדות שהנשים המקום

שונים אורחים – מראש מוזמנים כולם שלא, 2 הדין]. מן מחיצה חובת יש ברשות גם.

מראש ומוגדר ידוע שאינו בקהל, הרבים, משה האגרות, מודה ש כל בתפילה מדובר

ארעי" "דרך ל שרוצים אנשים שיש (כגון במסעדה) כגון מסויים, במרחב התפלל ואין

ו התנגדות בגלל מחיצה לשים אפשרות בעל. כך בשל התפילה את למנוע אין כד',

בביטוי הכוונה מה מגדיר לא משה האגרות שמדובר שכוונה ונראה ארעי". רך "ד

ב סיטואצי שנ מתוכננת, לא ה אפשרויו: ת שתי שיש זה, באופן כרחם. בעל אליה קלעו או

כלל– להתפלל לא או מחיצה ללא ולהתפלל לפינה ללכת אין הת. פילה את לבטל

ב. הוא זה בנושא משה האגרות בעל של הבר־פלוגתא מסאטמר, האדמו״ר יואל הג״ר

לטייטלבוים י סימן [או״ח יואל דברי בשו״ת. ]זצ״ל, מספיק תהיה שהמחיצה דרש הוא

כדי ומה ואט גבוהה המטרה הסובר משה האגרות שלדעת, אומרת זאת הסתכלות. למנוע ראש לקלות להביא שיכול מה ונשים, גברים בין ערבוביא למנוע היא המחיצה של

, וכדומה ויצירת ההתערבבות את שימנעו כאלה אטימות וברמת בגובה במחיצה די ולכן

התקשורת רק שלא סובר יואל הדברי זאת לעומת לנשים. הגברים בין נוחה תקשורת ואטומה גבוהה יותר הרבה להיות צריכה המחיצה ולכן ההסתכלות, עצם אלא. אסורה

ג. מלכה משה הג״ר דברי את זה בהקשר לציין יש ז בשו״ת צ״ל, כו יו״ד [ד, המים, ]מקוה

אחד מהותי ובעניין הלכה, בשני. ענייני משה האגרות בעל על החולק

הן1 ההלכתיות: ת הנקודו. לנשים גברים בין המחיצה שחובת הטענה את מלכה הרב

2 מדרבנן בחובה שמדובר הוא. סובר אלא מהתורה, חובה היא מלכה הרב סובר מאידך, .

הסתכלות למנוע היא המחיצה שחובת הנ״ל, יואל הדברי בעל שכתב כמו עליה ולכן

ואטומה גבוהה. להיות

האגרות של ההתדיינות שמאופי לכך, נוגעת מלכה הרב מעיר שעליה המהותית דה הנקו והיינו עדיהן. בה יתנו שהראיות "רגילה" הלכתית בסוגייה ובר שמד משמע משה דאורייתא היא המחיצה שחובת והפוסקים, חז״ל מדברי להוכיח, מנסה משה, שהאגרות

הראיות– את וידחה מישהו יבא אכן שאם ממנו ומשמע על לוותר לו יותר כביכול

עוסקים אנו כאשר עיר ה זו ולא הדרך זו שלא טוען מלכה הרב התפילה. בשעת המחיצה

בשאל: א שכזו" ה הביא, לא ברורה ראיה ושום פלפול, דרך הם שם ראיותיו כל באמת ך לנשים להתיר יש וממילא התורה מן איסור כאן שאין הנחה מתוך לצאת הקורא ועלול

הוא! כן לא ובאמת מחיצה, ללא הכנסת לבית לבוא מן לאסור ראיה שאין שאע״פ

שאי לעריות וגדר סיג ומשום מדרבנן, מאד חמור הוא האיסור התורה- מה, תורה סורם

ושמ בכלל זה והרי למשמרתי." משמרת עשו משמרתי את רתם

ד. בדברי מצאנו נוספת שיטה לה סימן חיים אורח משפט אורח קוק][שו״ת הראי״ה הטוען

קדושה" של ולכל״התקבצות הכנסת ולבית לתפילה מיוחדת המחיצה שחובת והיינו.

לענייני יחד מתקבץ ישראל שעם שבשעה מתנגדים של התעוררות גם יש קדושה,

לגרום שיכול מה בכל יזהר ולה מחיצה להעמיד חובה יש ולכן לבטל, צריכים שאותם

ב קלקול מ קדושה של למטרה שם מתקבצים כשישראל קדוש, "למקום, : הקדושה עלות מזיק ויותר חמור יותר סורו אי נעשה אחר במקום יצה״ר סרך משום שאסור דבר שכל ואת הכונה את ומפסיד קדוש גוי של הקודש מעלות כל את עי״ז ופוגם קדוש, במקום

הטהורה." והעבודה התפילה קדושת של הנפש רוממות קוק הרב מסביר דבריו, בהמשך

בתפילה שהבעייתיות שמים שם מזכיר שאולי הפרטי האדם מצד רק אינה, מחיצה אלל

רא שאינה בצורה אלא ויה, השם חילול מצד וה משה בתורת יד רמת ציבורית: בצורה

" ועדה קהל של פעולה בתור שנעשה מה הוא, האיסור של הענין את שמחמיר ומה

עברת ובכל איסור שבכל מ״א, פ ח״ג נבוכים במורה הרמב״ם ע״ז כתב שכבר וישראל, קודש לזרע וחלילה הנדחת, עיר דין לזה יש מישראל עדה ע״י רמה ביד שנעשה מצוה

כזאת רעה במצודה."שיכנסו

ה. זצ״ל וינברג הגרי״י של מדבריו עולה נוספת, שיטה "ורק עז]: [א, אש שרידי בשו״ת משום להסתכל יוכלו שלא גבוהות, מחיצות לעשות קדומה תקנה יש הכנסת בבית

וקר תפילה בברכות[כ כמבואר ערוה, מטעם אסור ש שמע, יאת א] ד, וכן מגולה שטפח בשעת או לחופה כלה הכנסת בשעת כגון רשות, של באספות אבל ערוה, באשה שער אנשים ישבו שלא מדקדקים ורק מחיצות לעשות מעולם הקפידו לא ודרשות נאומים

זה עם זה יתערבו ולא יחד."ונשים

ה בעל דברי על להעיר ויש שרידי הערות1: מספר של גישתו ת בא מ זו האם לדון. יש באותה אליה שהתייחס יוחדת המ לשאלה בהתאם זאת כתב שמא או אש, השרידי בעל

תשובה ישורון ארגון מפעילות כחלק שבת, שירי יחד לשיר ולבנות לבנים [ההיתר

בתשוב שכן מהת]בוללות, היהודי הנוער את להציל שנועד אחר ה אש שרידי ה בעל של ת

ב שנוקט כתב ח] [א, 2 לראיותיו. ומסכים משה האגרות בעל של עמדתו. ויינברג הרב

שהחלוקה משמע פשוט באופן ו רשות של להתקבצות תפילה של הת, קבצות בין מחלק

נעשית הפעילות האם לשאלה נוגעת אינה 3 הכנסת לבית או. מחוץ כנסת בבית אם גם.

שדעת נאמר קדו תקנה יש הכנסת בבית שדווקא אש השרידי תערובת איסור של ה מ

מחיצה- וחובת מראש המתוכננת לתפילה, מכ, וונת התקבצות שכל מאד, מסתבר

מקורי יהודי אופי ונ, את שו הקדומה התקנה בכלל. היא

ו. מנהג רק המחיצה בעניין הרואה ההלכתית לגישה התייחס קוק שהראי״ה לציין, יש

עניין על מדובר כאשר בפרט ה, מחיצ על להקפיד להיזהר יש זו שיטה לפי שאף וכתב לקדושת הנוגעים בעניינים שאת וביתר קודמים, לדורות דורנו של שייכות שמבטא סמלי מנהג מפני רק אסורים הללו הדברים היו אם "ואפילו שם]: משפט [אורח ישראל היו אז גם הנה מנהג, של דברים רק שהם ואומרים בזה טועים שיש כמו בלבד, אבותינו

ע״ב נ' פסחים בגמ' ע״ז ואמרו תורה, גופי הם הם אבות ומנהגי מאד, חמורים הדברים אמך תורת תטש ואל אביך מוסר בני שמע שנאמר עליהם, אבותיכם קבלו, כבר ושאלו שבאו האבות, של מנהגים עניני על אמרו צ״ד פ' ובב״ר שם פסחים, ובירושלמי

שמזה נפש. נוחי אבותיכם מנהג תשנו אל להם והשיבו אבות של המנהג שזלזול נראה שבע״פ תורה בכלל הוא והכל נפש… נוחי האבות בכבוד מזלזל נחשב איסורים, בעניני ושהם לרבים, המסורים בענינים ובפרט הקדושים, אבות במנהגי להקל מקום שום ואין

ישראל. קדושת יסוד על "מיוסדים

ז. כ שיטה, עוד יש בנים בני בשו״ת [מובאת זצ״ל הנקין הגרי״ה ל ש יחידאית, מעט א- א,

שה שטוענת ב], לה מנת על הדין מצד מחוייבת מחיצה בעשרה די וממילא, רשויות פריד

ב טפחים זזה [שלא קשיחה מחיצה של לבד. ]ברוח בשעת בה שמשתמשים שיטה זוהי

מאחורה והנשים מקדימה הגברים אם ורק גדולה, הדחק של ליך תה ל שמדובר ובתנאי,

והתקדמו תיקון רוחנית לפירצה לגיטימציה מתן ולא ת, הערה11 יד ו, הבזק [במראה. ]

חוץ ש לציין יש ו זו, שיטה על שיש הגדולות מהקושיות ש מה כן למנהג בניגוד היא

בו להסתפק המקובל ו למחיצה ילון קשיחה מחיצה צריך הנקין הגרי״ה לשיטת [ואילו

רשוי להפריד כדי בה שיש גדול בקהל מדובר כאשר מאד קשה טה השי של יישומה - ו]ת

שכן בחג או בשבת כזו מחיצה להזיז בעיה ה תהי זו שלשיטה נציין עוד הרבים. וברשות לסוגרה אפשר אי שוב נפתחה המחיצה שאם אומרת זאת המתרת. מחיצה על מדובר

טוב ויום. בשבת

ח. ש לציין יש שיית ע המחייבות אחרות הלכתיות בעיות שאין באופן הוא הנ״ל הדיון כל

הבע התפילה. בשעת מחיצה האיסור היא ביותר, המובהקת יה איברים מול להתפלל

או מחיצה לעשות יש אלא עיניים בעצימת די לא ההלכה מצד כהלכה מכוסים. שאינם אלא מראות אותן בראיית לא הוא האיסור שכן מראות, מאותם כולו הגוף את להסיט

כנגדן ה' שם. באזכור ללבוש הנוגעות ההלכות על מקפידים לא בו מקום שבכל, מכאן,

הדין עיקר מצד תפילה, במקום מחיצות של הגדולה חשיבות. יש

ט. ל הדב אור ברור דעתי, עניות ם, ל יר מחוייבת הכנסת לבית מחוץ המונית תפילה גון שאר

דווקא המחייב במנהג שמדובר לטעון שיתעקש למי גם השיטות לכל מחיצה, עם. להיות

ולייצג הכנסת בית גבולות את להרחיב היא הללו התפילות מטרת הלא הכנסת, בבית

אותו– גם תפילה כאיזור מסויים איזור הפיכת של מראש, כנון בת מדובר הרבים. ברשות שם מחיצה מהנחת מכוונת והימנעות והתקדשות, ב היא, אפשרות של ה יציר עצם

כשרות. חותמת עם מעורבת לתפילה חתונות אולם או במסעדה תפילה לדמות, אין הציבורי למרחב יהדות הנגשת שעניינה פעילות לבין קהילתי, בטיול או החדר, . בפינת

המנהג– מצד והן ההלכה מצד הן, לפיכך מחיצה שם שתהיה חובה. לפעול

י. עיר- של ברחובה ציבורית תפילה מארגנים כאשר, כמובן להיות צריכה המחיצה אולי או בתפילה, לצפות מסביב אנשים יבואו אם מתפללים. של גדול לקהל מותאמת אבל לא. או לכך המיועד למתחם להיכנס האם האישי עניינם כמובן זה חלק, בה לקחת

שו וברור, פשוט דעתי לעניות מחיצה על ו, יתור את שהופכת קטנטנה מחיצה עשיית או

משמעות– וחסר לטכני העניין הוא. אסור

המחיצה חובת גדרי מה ההלכתית חקירה מה מהותית פחות לא שהיא נוספת, נקודה יא. והיא בתפילה, הפרק על עלתה הזו השאלה שבו הה. קשר מיעוט של ניסיון הוא ההקשר

אג׳נדה בעלי קטן, ו פלגנית אנטי־יהודית הציבורי מהמרחב ה. יהודית הזהות את למחוק,

ל רק בהתנגדות מדובר לא כידוע על אלא התפילה, עת בש מחיצה של שיטתי חילול

והחגים, השבתות מגדרית רב מינית לזהות גן מגיל חינוך החדשה, "המשפחה "וערכי

ועוד היהודית וההיסטוריה מהתנ״ך. ניתוק אהבת של במסווה הזו, ג׳נדה לא ויתור

ישראל מאהבת ההיפך. הגמור א וה ישראל–

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

רפורמת הכשרות

הכשרות רפורמת

נאמן אחד עד

ב גיטין רש״י: שהרי באיסורין נאמן אחד עד. הפרשת על מישראל ואחד אחד כל תורה האמינה תרומה והחלב, הגיד ניקור ועל השחיטה ועל.

וי״ל שם תוס׳: ומנא לן דעד אחד נאמן באיסורין? דילפינן מנדה דדרשינן בפרק המדיר (כתובות דף עב): ״וספרה לה׳ שבעה לעצמה״.

רש״י יבמות פח: והא ודאי פשיטא לן, דסמכינן עליה כל זמן שלא נחשד, דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו.

רמב״ם שחיטה יד, י: כל טבח שהוא יודע הטריפות והרי הוא בחזקת כשרות, מותר לו לשחוט ולבדוק לעצמו ולמכור, ואין בזה חשש, שעד אחד אין לו נאמן באיסורין, בין שיש לו הנייה בעדותו בין שאין לו הנייה בעדותו.

ויוצא נכנס משגיח

המניח עובד כוכבים בחנות, אף על זרה עבודה — שיצא ונכנס מפליג, מותר. ואם הודיעו שהוא פי ויגוב, ויסתום שישתום כדי.

עובד זרה עבודה לט: ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים, ועובד כוכבים חולב לו ומביא לו, ואינו חושש. היכי דמי? אי דליכא דבר טמא בעדרו — פשיטא, ואי דאיכא דבר טמא בעדרו — אמאי? לעולם דאיכא דבר טמא, וכי קאי חזי ליה, וכי יתיב לא חזי ליה. מהו דתימא: כיון דלא חזי ליה דיתיב, דלמא מייתי ומערב ביה — קמ״ל: כיון דקאי חזי ליה, מירתת אירתותי ולא מיערב ביה.

כשרות השגחת

רמב״ם מאכלות אסורות יא, כ: בזמן שהיתה ארץ ישראל כולה לישראל, היו לוקחין היין מכל אדם מישראל ואין חוששין לו. ובחוצה לארץ לא היו לוקחין אלא מאדם שהוחזק בכשרות. ובזמן הזה אין לוקחין יין בכל מקום אלא מאדם שהוחזק בכשרות.

רדב״ז שם: שלא נחשדו עמי הארץ אלא למכור דבר שחושבין שהוא מותר, כגון דמאי. אבל דבר שהוא אסור לכל מן הדין — לא נחשדו עליו.

ערוך השלחן יו״ד קיט, ד: ונראה טעמו של הרמב״ם, דאע״ג דהתורה האמינתו לכל אחד מישראל על האיסורים, מ״מ חנוני קבוע שמוכר תמיד בכל עת ובכל שעה, שאני, דהוא מורה התירא.

משיב דבר ב, ז (סי׳ הרמ״א הגהת): ומזה הטעם כתב הרמב״ם בשם ס״א קי״ט, דאין קונין יין וכדומה ממי שאינו מוחזק בכשרות, אף על פי שמותר לאכול ברבים. מכל מקום בעינן שיהא מוחזק בכשרות בביתו, מטעם שלא יחכמו רבים לדקדק אחריו, אם יהא דבר שיהא מקום לחשוד.

הגבלות

משנה כתובות ב, ז: שני אנשים זה אומר אני כהן וזה אומר אני כהן, אינן נאמנין.

רא״ש: משום דהוי שבח כהונה ורווח מתנות כהונה לו ולזרעו לדורותיו.

שו״ע יו״ד קיט, א-ל: הֶחָשׁוּד לֶאֱכֹל דְּבָרִים הָאֲסוּרִים, בֵּין אִם הוּא חָשׁוּד בְּאִסּוּר תּוֹרָה בֵּין אִם הוּא חָשׁוּד בְּאִסּוּר דְּרַבָּנָן, אֵין לִסְמֹךְ עָלָיו בָּהֶם. וְאִם נִתְאָרַח עִמּוֹ, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁלּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁהוּא חָשׁוּד עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ מִמִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד, רַק שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא מֻחְזָק בְּכַשְׁרוּת, אָסוּר לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ יַיִן אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לְאִסּוּר. מִיהוּ אִם נִתְאָרַח אֶצְלוֹ, אוֹכֵל עִמּוֹ.

מ-ז: חוּץ מִמִּי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם בְּאַחַת מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְחִלּוּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא, בִּשְׁאָר אִסּוּרִים נֶאֱמָן, אֲפִלּוּ עַל אוֹתוֹ דָּבָר, נֶאֱמָן בְּשֶׁל אֲחֵרִים, וּמַאֲמִין בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל, לוֹמַר הוּא מֻתָּר.

ש״ך שם ס״ק א: אבל קשה, שהרי בסי׳ א׳ פסק המחבר כהרמב״ם דבעינן שיהא השוחט נאמן, דהיינו דלא כדעת המרדכי שכתב שא״צ, דסתם ישראל בחזקת כשרות הוא. וצ״ל דדעת הטור ויוסף לחלק, דשאני טבח שוחט, דשחיטות דיני מרובים, וגם דשכיחא טובא, ויכול לעשות שהייה או דרסה או שאר פסולים, ואם לא הוחזק בכשרות אסור.

בכורות לה: כל המומין הראויין לבא בידי אדם — רועי כהנים אינן נאמנין, רועי ישראל נאמנין. ר״מ אומר: החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. רשב״ג אומר: נאמן הוא על של עצמו.

תחרות ויצירת הפרטה

משנה דמאי ז, ד: החמרים שנכנסו לעיר, אמר אחד שלי מתוקן ושל חבירי ישן, ושל חבירי מתוקן — אינן נאמנין. רבי יהודה אומר: נאמנין.

לרמב״ם: ר״ל שכבר הופרשו שם. ה״מ פי שהוא מזכה ממנו המעשרות, אף על פי שהוא נאמן אינו נאמן, מפני שהם שותפין, או שאנו חושדים אותם זולתו, מפני שזה גומל זה את זה. ואין הלכה במה שהביאו למדינה, כר׳ יהודה.

ערוך שולחן סימן לו: שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר מהם אחד על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה. לפיכך איש ואשה שנשתדכו זה לזה וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע, שיעכב מי שלא לינשא לאחר, והעביר המועד — והלה מותר ואינו צריך התרה. וגם המעכב עצמו מותר בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו. הגה: ואפילו אם טען העובר המועד שהיה אנוס, אינו נאמן זה שיתחייב, שכנגדו עדיין בשבועתו.

ביאור הגר״א שם ס״ק כב: דלא הוי אפי׳ כגוי, כיון שנוגע בעדותו לאו כמיניה כל, ואף לענין איסורא.

אגרות משה יו״ד א, ד: שעיקר המעלה שהמשגיח ומועד הכשרות נוטל שכרו מהבעלים, ולא מהכשרות, שלכן אינו צריך להחניף את הבעלים, רק שרוצים שיתירו להם הכל, והם משלם שכירותם, כי ועד הכשרות עליו, ולא בעלי בתי החרושת והחנויות הבעלים שצריכין השגחה. שלכן עושה המשגיח מלאכתו באמונה, דאין לו שום צורך להחניף לבעלים. והועד הוא ועד הכשרות, אלו שנמנו מהרבנים, דאין שום שכר לועד הכשרות יותר כשיכשירו משיאסרו.

ואיני רואה שיוכלו ליתן הכשר אלא דוקא במשגיח, וליכנס בכל מקום ושיוכל לבא בכל עת תמידי, ובלא רשות שום ובלא עיכוב שום מבית החרושת. ובאם שלא יהיה המשגיח ירא שמים ואמיץ רוח — לפתחו תיכף יאסור. כי הבעלים וכל הפועלים שלא להאמין להם כלל, ויחזיקם לחשודים, הבעלים וכל הממונים וגם הפועלים, ואם יזדמן איזה חשד, יאסור בלא קבלת שום תירוצים. ויהיה זה כתוב וחתום בכתב חוזה, שיהיה לו כח גם בדיני המדינה. ואם המשגיח הוא איש שאינו חושד באינשי כל כך, אינו ראוי להיות משגיח. וכן אם חסר לו אומץ רוח ויפות דעתו, אינו ראוי להיות משגיח.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אשר יבטח באדם - ביטוח חיים לאור ההלכה - מיכאל סטבון

באדם יבטח "…! ?"אשר

בה ובטחון ביטוח פוליסות 'על

2 א-ב עמוד מח דף סוטה מסכת בבלי. תלמוד

- המקדש בית משחרב: משנה אמנה אנשי, ופסקו צופים, ונופת השמיר בטל

מאמינין שהן אדם בני: אלו יצחק רבי אמר אמנה" אנשי "ופסקו …מישראל: גמרא

וימים שבתות ולהוצאת ולצדקה מצוה הדור לנוי ממונם [לוותר בהקב״ה ]טובים אליעזר, רבי דתניא

- למחר אוכל מה ואומר בסלו פת לו שיש מי: כל אומר הגדול. אמנה מקטני אלא אינו

קטנות? ליום בז מי:"כי דכתיב, מאי 'אלעזר ר דאמר והיינו ל גרם מי (זכריה- )" צדיקים

בהקב״ה. האמינו, שלא בהן שהיה? קטנות לבא לעתיד שולחנן שיתבזבז א [הרב ליהו

דסלר א173 מאליהו, , (מכתב ): אמנם שמאמינים, יש דרגות, כמה באמונה שהרי

ו אבל…" ודאי, מאמין "אני ירגישו במחשבתם בני שפסקו היינו אמנה. אנשי סקו פ

"אבל כל לבלי היא שאמונם ]…"אדם

1 יז פרק. ירמיהו ה-ז,

אָמַר כֹּה … בָאָדָם יִבְטַח אֲשֶּר הַגֶּבֶּר אָרּור 'ה ּומִן יָסּור 'ה … ֹּלִּבו הַגֶּבֶּר בָרּוך יִבְטַח אֲשֶּר וְהָיָה ב׳ה 'ה. ֹּמִבְטַחו

3. מהר״ל ( 1609 - 1520 סוטה אגדות, , חיד' ) פז, עמ'

יתברך והוא יום", יום ה' "ברוך שכתיב: כיון פת לו שיש מי וא״כ ויום, יום כל בריותיו מפרנס מקטני זה הרי למחר אוכל מה ואומר בסלו מפרנס יתברך שהוא מאמין שאין אמונה,

בו- מאמין היה שאם עולמו, מסתפק היה לא שהוא האמונה עיקר כי למחר'? … אוכל 'מה

יתברך בו מאמין, כל לו ויש סוף] לו [אין שכחו כאשר זה ובשביל יתברך, בו מאמין הוא ולכך כפי יתן אז הטוב, יתן יתברך שהוא הזמן יגיע כחו גדול שכך בו מאמין הוא שהיה מה כוחו יתברך בו האמינו שלא מאחר כי והבן ויכולתו…

שהוא לכך, , כלל חסרון מבלי עולמו את מפרנס

שולחנם ג״כ יהיה הבא בעולם שהוא כמו קטון, יתברך בו מאמינים היו אם אבל אמונה, מקטני וזה חסרון, מבלי עולמו את מפרנס שהוא מלא שולחנם ג״כ הבא בעולם יהיה הזה, בעולם

יתברך בו דבק שהאדם מה לפי הוא הכל. וגדול,

4 א עמוד יח דף מגילה מסכת בבלי. תלמוד

מאי רבנן ידעי הוו לא ל ע לֵך ש "ה 'ה " ָיְהָבְך - הוה חדא: זימנא חנה בר בר רבה אמר

אגמלאי. ושדי יהביך: שקול לי, ואמר טונא דרינא, וקא טייעא ההוא בהדי אזילנא ה אחת [=פעם יהבך את קח לי: ואמר משא, תי ונשא אחד ערבי עם בדרך מהלך ייתי

ומכאן הגמל. על והטל (משאך) משא פירושו שיהב. ]בינו ה

5 פקודה אבן בחיי רבי הלבבות. חובות ( 1120 - 1050 )ד – הבטחון שער

- הבטחון, שער הרביעי השער לבדו. יתברך האלהים על בבטחון אמר

להביא, ראיתי האלקים עבודת קבלת בחיוב מאמרנו שקדם: מפני המחבר

הבטחון,'והוא ית האלקים לעובד הדברים מכל יותר צריך שהוא מה אחריו

בכל עליו בוטח איננו שאם, מפני אדוניו על לבטח חייב שהעבד כמו …דבריו

, מעליו השגחתו האלהים 'מסיר ה בזולת שבוטח, ומי בזולתו בוטח באלקים

עליו שבטח מי ביד אותו ומניח בה' יבטח אשר הגבר:"ברוך הכתוב ואמר …

: ואמר 'מבטחו"… ה והיה ומן זרועו בשר ושם באדם יבטח אשר הגבר "ארור

'יסור ה והשתדלותו גופו וכח ותחבולותיו חכמתו על יבטח. ואם "לבו

חפצו. מהשיג תחבולתו, ותקצר כחו ויחלש לריק ויגע 'לנפשו ה יעזבהו

7 ( פישר יעקב ישראל. הרב 2003 - 1925 ישראל אבן )שו״ת קסא סימן קצה', ט, ,

לימין לעמוד הדבר מוטל עליהם אשר הצבור, על להקל כדי חיים בביטוח עצמו יבטח אחד כל שעל הדבר נכון אי כבודו, מעל ששאל מה קרן לעשות כיום הנהיגו מה משום יודע איני באמת הנה חיים. מבטוח לקבל ויוכלו לעתידם ולדאוג מעמדם את לבסס נפגעו, אשר המשפחה

את עכשיו שמשימין יותר מרויחים עתה שאוספים שע״י נתיישבתי אכן עבורם, יאספו אז להנשא, זמנם כשיגיע זמן יש הרי ליתומים, קיים אחד כל לעשות הציבור את לחייב רואה אני אין מ״מ אמנם להשיאם, כסף יותר יהיה זה ידי ועל רווחים, מתהוה זה ידי ועל בבנק הכסף

אביהם דרך הולך מזונותם אשר והבנים האשה בזכות ימיהם את מאריך עי״ז להם שידאוג אדם, ריך שצ שעי״ז להיות שיכול חיים, ביטוח לעצמו ואלמנות יתומים עבור לצדקה כסף יותר נותנים אז כספים, שאוספין ע״י ועוד, , זה זכות כבר להם אין אז חיים ביטוח להם יהיה אם כן שאין מה

להקהל גדול זכות הוא זה, וכל והחסד מהצדקה הרבה ישראל לכלל יחסר חיים ביטוח וע״י. במצבינו זכותים הרבה צריכים אנו אשר, ירחם. ה'

8 רכז עמ' במדבר, פרשת חן', 'אבני איטח יהודה. הרב

להם– היו לא ובנים ה'… לפני ואביהוא נדב ""וימת חז״ל שאמרו מה ע״פ לבאר ונראה להם, היו לא שבנים לזה וימות, בין הקשר להבין צריך אות זה הרי בצער, שרויה החבורה כך ועקב מת החבורה מבני דאחד דכיון לזה והטעם כולה, החבורה כל תדאג שמת החבורה מבני אחד

לא הקב״ה הרי צער, לו שיגיע החבורה מבני לאחד אפילו מגיע יה ה לא שאם צער, באותו שותפו הם גם זה ובגלל חטא להם שיש להם וסימן שרק דעים תמים מפלאי אחד זה במשפט, ה' ודרכי ליענש. לו ראוי עצמו מצד הוא באמת אם אפילו החבורה מבני אחד להמית עושה היה

להעניש שצריך בכלל כן גם צער להם וא שיב להם מגיע אם ולבחון הנענש, של והקרובים לנוגעים התוצאה מכלול את להכיל יכול הקב״ה אף האב מיתת את מעכבים שהיו הרי צער להם מגיע לא הבנים שאם בו, תלויים דטפלי אב להמית זה רח״ל ביותר המצוי והדבר דהו. מאן

הביטוח סך, והאשה הבנים יקבלו מות של שבמקרה חיים, ביטוח לעשות מתנגד היה אשר הדור מגדולי אחד הדעת וידועה מיתה לו מגיע, אם כלל ודרך הזו, מהגזירה כתוצאה יפגע מי שוקלים אז אלא שעשה, רע מעשה על האב על מיתה גזירת שנגזרה שפעמים בכך, התנגדותו ונימק האב מעל נדחית או הגזירה מתבטלת הבנים אליו שיגיעו המצב בגלל ואז לחמם, מטה נשבר והלאה מעתה אשר הבנים זה זה, במצב הפגיעה

של הכלכלי מצבם הדין גזר בשיקול נכנס לא שאז הרי הבנים מצב יפגע לא כלכלית מבחינה אם אבל אליהם, שיגיע זה צער להם מגיע לא ם א לפועל יוצאת הגזירה וח״ו. הבנים להם– היו לא ובנים ואביהוא נדב "וימת שאמר "וזה למות ואביהוא נדב על הגזירה שנגזירה הסיבה דהיינו

צער יגיע שלא שכדי הרי בנים להם היו אם אבל זו, מגזירה ליפגע שעלולים בנים היה שלא להם, היו לא שהים משום זה יהם, על חסו ולא והיו בחיים נשארים היו האבות בנים להם היו אם אבל זה, לצורך בחיים האבות את להשאיר יש הבנים את יחנכו שהאבות בכדי וגם לבנים,

ח״ו האב על נגזר אם שגם פעמים זה וצורך חינוכית, דמות להם שיהיה לאב זקוקים שהבנים שפעמים יתה. מ לא אבל אחר בעונש נענשים מהאב הגזירה את יבטלו זה בגלל ארץ, ודרך מוסר מחוסרי לגדול ועלולים חינוכית דוגמא בלי ישארו והבנים ימות שאם הרי. מיתה,

6 א עמוד יט דף ברכות מסכת בבלי. תלמוד

- לפניהם מוטל שהמת, בזמן בהספד: העוסקים רבנן תנו אחד נשמטין ההספד [מן ]אחד, אין שמע [קריאת ]וקורין

- לפניהם מוטל המת והוא וקורין יושבין [המספידים] הן

עומד והוא ומתפללין עומדים, הם ודומם יושב [האבל]

, הרבה העולמים: רבון, ואומר הדין את עליו ומצדיק

רצון, יהי אלף מני אחד ממני נפרעת ולא לפניך חטאתי בית עמך כל ופרצות פרצותינו שתגדור 'אלהינו ה מלפניך

למימר לאינש ליה מבעי: לא אביי. אמר ברחמים ישראל

דרבי משמיה תנא, וכן לקיש בן שמעון רבי, דאמר הכי. לשטן פיו אדם יפתח אל: לעולם יוסי

סטבון מיכאל

9. פיינשטיין משה הרב ( 1986 - 1895 " שו ) ת אגרות משה, ב, או״ח תשכ" מרחשון [כ״ז קיא ]ד

אם בדבר או מעלה איזה יש פאליסע אינשורענס ליקח איסור חשש איזה גם ביטוח ][=פוליסת שהוא מצד לו כחסר ח״ו בטחון בהשי״ת שביכלתו

דעתי לעניות. הנה גדול סך ליורשיו אחריו אף שישאר לעשרו אין חסרון שום בזה, בהשי״ת בבטחון עניני ככל דהוא, מסחר שהאדם לא רק

שרשאי אלא מחוייב גם מסחר לעשות לפרנסתו ועבודה שאף לומר לו ואסור אם יזמין כלום יעשה לא, אופן באיזה פרנסתו השי״ת לו דמנא לו

, כזה זכות לו שיש אף הנס על לסמוך איסור ה לבד "כ וא נס… "ת השי לו שיעשה להתפלל אף אסור, דהא נס להם להעשות שראוין לאלו ודאי

לסמוך שאסור לו שישלח השי״ת פרנסתו בלא שום שכל לידע צריך שהוא, אף ומסחר עבודה שמרויח מה רק הוא ומסחרו מעבודתו 'מה

שנקצב מה כפי יתברך מקום מכל, אבל השנה מראש לו "ת מהשי נגזר כך י ע" שרק מעשה איזה ומסחר עבודה ישלח "ת השי לו וכיון פרנסתו…

אף כן שהוא לגדולים שראוי וצדיקים ליעשות להם נס לאלו כ״ש שבדורנו שאנן יתמי שאסור דיתמי לנו ואין הנס על לסמוך חטא שום על מה

לבקש שמשתדלין וקלה נוחה יותר אומנות וראויה יותר האנשים שומת לפי פרנסה ליתן יכול שהשי״ת להאמין שצריך, אף להרויח מכל

אומנות וא" שהיא… כ אינשורענס גם הוא ככל עניני מסחר וכדומה שעושין לפרנסת עצמו ופרנסת בניו שרשאין ליקח זה הוא ש כיון מעשה

זה יקיל אולי, וגם פרנסה לעבוד יצטרך שלא מעליו זקנותו לעת שישאר להניח הרבה וגם זוכה אינו נס שבדרך, כיון אחריו לבניו ולירושה אסור

ע" להתפלל ולכן …ז נתן שהשי״ת כיון האחרונים בדורות דעה בעולם אינשורענס של זה עסק שיהיה לזקנותו השארה שהוא ולירושה בדרך

שקונה מי, דגם נכסין למיקני עצה הנותן שהוא השי״ת על רק ובוטחים השי״ת יראי כשרים לאנשים גם וראוי טוב דבר, הוא טבעי אינשורענס

השי״ת עצת נמי הוא, וכן מחוייבין שאנו הבטחון וזהו שנה בכל הזמן בהגיע לשלם שיוכל "ת השי על ובוטח אינשורענס למיקני הוא

שריפה של באינשורענס של והאינשורענס וגניבה שכל הקארס][=מכוניות הוא אלו שום בזה שאין דבר חסרון שנהגו וכמו הבטחון לענין היתר

ביותר. השי״ת יראי אף העולם כל. . [אגרות משה מח ד, או״ח, לעשות עצה לו שנתן בזה הוא והבטחון: שנה בכל לשלם שיוכל וע״ז, זה כפי

, שצריך וישלם בלא קושיים. לשלם כשיצטרך אבל לידע צריך ממילא על מה הוא יותר מובטח שאין ומחוייב נחוץ כל כך לאינשורענס משום

, ועל אחר מדבר פרנסתו לו יהיה אינשורענס שבלא יש מה יותר לחוש לו בשביל שטוב, משה ידידו אינשורענס] ליקח זה. פיינשטיין

11 יוסף עובדיה. הרב (נולד1920 פה סימן ג חלק דעת יחווה שו״ת )

, לאסור יש שמא, או חיים ביטוח עצמו את לבטח ההלכה מצד אדם רשאי האם שאלה:

ולהשאיר להעשירו, שביכולתו הוא ברוך בהקדוש ביטחון לו אין כאילו שנראה משום? במעט או ברב 'להושיע לה מעצור אין, כי ולרווחתם יורשיו לפרנסת רב ממון אחריו תשובה: ' ה יברכך, למען אומר יעקב בן אליעזר, רבי,)שנינו כ״ג (מזמור טוב בשוחר

אשר בכל לומר? תלמוד ובטל יושב יהא. יכול תעשה אשר ידך מעשה בכל אלהיך מוטלת האדם ש על. ומבואר מתברך אינו עושה אינו ואם מתברך עושה. אם תעשה

לו ימציא השתדלותו ידי,'שעל בה לבטוח שעליו, אלא לפרנסתו ההשתדלות חובת אנשי פסקו המקדש בית )משחרב ע״ב (מ״ח סוטה במסכת במשנה שנינו ואמנם פרנסתו.

אמנה…, רבי, כדתניא הוא ברוך בהקדוש המאמינים אלו אמנה, אנשי בגמרא ומפרש

מקטני אלא, אינו למחר אוכל מה ואומר בסלו פת לו שיש, מי אומר הגדול אליעזר

ב מבואר. אולם אמנה ברוך שהקדוש, שמאמינים חסידים משנת שזוהי שם, מהרש״א

את במשנה זה על הזכירו. ולכן כנים ביצי עד ראמים מקרני חי לכל ומפרנס זן הוא מבני אמונים פסו כי חסיד גמר 'כי ה "הושיעה הפסוק הצדיקים מדת כן שאין מה "אדם,

של מהמזון יותר להשיג, כשמשתדל הדין מן איסור אין פנים כל שעל. ומשמע 'ע״ש וכו כחי יאמר, ולא הוא ברוך מהקדוש מבטחו יסיר שלא, ובלבד מחר לצורך היום אותו הזה. החיל את לי עשה ידי ועוצם בזה, אין ביטוח בפוליסת עצמו את המבטח גם. . ולכן

השי״ת. . השגחת פי על שהכל מאמין שהוא, כיון הדין מן איסור חשש שום. בהיות

, כי, הקובע בתאונה מות למקרה לביטוח בנספח סעיף קיים מסויימות ביטוח שבפוליסות

בדרך המות שלאחר ניתוח בה ולבצע הגופה את לבדוק הזכות תהיה לביטוח לחברה, זה לסעיף להסכים להתיר מקום אין ההלכה פי שעל ולהזהיר להבהיר, יש לה שתיראה

מתים נתיחת של האיסור חומרת שגדולה נ״ו (כתובות אמרו בזה כיוצא ועל …וניוולם

מראש להסכים אדם לכל. ואסור בטל תנאו בתורה שכתוב מה על המתנה )כל ע״א גופו על ובעלות רשות לאדם, שאין המות שלאחר ניתוח בגופו לבצע שכזה לתנאי

האדם. יוצר השי״ת של קנינו הוא, שהכל ונפשו בפוליסת סעיף להוסיף יש זאת. . לעומת

לעשות שנהוג. וכמו רבית מאיסור להנצל, כדי עיסקא היתר ע״פ נעשה, שהכל הביטוח

משום בזה, ואין חיים ביטוח עצמו את לבטח לאדם: מותר בסיכום בישראל… בבנקים

תורתינו יסוד על ההלכה פי על ייעשה שהכל. ובלבד הוא ברוך בהקדוש בטחון חוסר שלום. נתיבותיה וכל נועם דרכי דרכיה, אשר הקדושה

10 ( דייטש אליעזר. הרב 1916 - 1850 ) שו״ת השדה פרי, ב מ״ד

"אסעקאראציאן הבטחות שעושים מה "בעניו כשיגדלו לבניהם מהחברה מעות סכום, שיקבלו

ליכא אם ושאל… כי בה' בטחון מניעת משום בזה די לו שיהיה בהקב״ה לבטוח צריך שמים ירא והנה לבניו… נישואין לצורכי כשיצטרך מחסורו

אנו דעכשיו מהימנא ראיה הביא כבודו, מעלת

בתוספות שהרי, בטחון מניעת כ״כ שייך לא בגלות לקדש נוהגין דעכשיו כתב (מד.), קידושין במסכת

ועוד בזה, כתב ויפה בגלות, ו שאנ משום קטנה בת ללוות אסור היה מדינא שהרי ראיה להביא יש

בריבית לעכו״ם משא שאר ואפילו בריבית לעכו״ם לנו אפשר שאי משום הזה… בזמן התירו ומתן ונתן שנשא לא אם ומתן משא בשום להשתכר ואני הבטחון. מניעת נקרא זה אין כן כל עמהם,

שכתוב מה לפרש: רגיל יבטח אשר הגבר ר "ארו

"…באדם – דהכוונה איזה שעושה מי וודאי כי האדם על או זה, על רק וסומך לפרנסתו השתדלות ארור בכלל וודאי זהו וסעד, עזר איזה ממנו שמבקש כי דרכיו בכל שמאמין מי אמנם ליצלן… רחמנא מניעת נקרא לא זה הסבות, כל סבת הקב״ה

בה בטחונו מ״מ כי.'הבטחון, מי אפילו כן ואם

כי בה', לבטוח צריך ה, החבר אצל הבטחה שעושה להם לעשות אנשים יחדיו שנועדו השמים מן זהו בלא דבר שום ואין אדם, בני לטובת כזה עסק

מיניה פנוי אתר לית הקב״ה …השגחת והנראה

ליום הלילה…אור ות בחפזי…כחצ כתבתי לענ״ד

ו…התרס״ז[ 1907 ] דייטש. אליעזר

12 חיים. הרב (. ערנרייך צ 1937 - 1872 שו״ת ) כו חיים', קב

שנוגע במה והנה אסעקאראציא״ן… הבטחת בדבר פורענותא אינש מקדים לא משום לחששא

או לנפשיה לשטן פיו יפתח אל הלא…אין וכדומה ככל לפני במחשבה עלה וכן חששא שום בזה בתשובת מבואר מזו גדולה ועוד הזה, החיזיון

מותר בריא …שאדם יוסף בבית הובא הריב״ש

ותכר קבר עצמו להכין דהוא בנדון… כן ואם … יכים שאם התנאי מקודם מזכיר אם ובפרט בריא אדם לאשתו ינתן ח״ו ימות שאם אומר אח״כ ורק יחיה כלל מיחש לית בודאי וכדומה לנדוניא לבתו או שום בזה דל״ש פשוט דעתי ולעניות כמובן… שדרך דרכו לבקש צריך אדם דכל בטחון… חסרון

לו המבוקש להשיג, ית, האנוש בהשתדלות הטבע ועניני לבד ניסים במעשה לבטוח רשאי …ואין בהשם הבטחון בגדר כלל חסרון הוי לא השתדלות

וסיבה עילה לבקש הנכונה המידה שרק, יתברך זו ידי שעל בה' בטוח ויהי דבר לכל טבעי] [=גורם

חפצו …ישיג - [תרפ״ה 1925 ]

13 שטערנהעלל יצחק. הרב כב סימן א חלק ', יצחק( כוכבי (שו״ת, ברוקלין 1969 ) חיים ביטוח [=לעשות שזה שאדרבא שאמר זצ״ל, משינאווע הגדול רבנו בשם ]שמעתי מזלם הצלחה ובעלי עשירים הם האחריות שבעלי מטעם ימים, לאריכות סגולה עוד

נפסדים יהיו שלא כדי אסון שום לו יארע שלא. יגרום

14 הלוי דוד חיים. הרב ( 1998 - 1924 ) רב לך עשה שו״ת צב ו,

בכך לראות עצמו…ואין את יבטח שאדם הלכתית מניעה כל למכתבך…אין בתשובה בהקב״ה בטחון חוסר בכך לראות ואין וכדומה, חולים בקופת עצמו בטחון, חוסר או אפשרית, רעה כל פני לקדם שביכולתנו כל לעשות מאתנו תורה מנעה לא שמעולם

ואדרבה בחיינו, מצבנו של יתר, לביסוס מלעסוק ונמנע בהקב״ה כביכול טח הבו אדם תוצאה שזו הבריות, יאמרו כי, שמים שם חילול גורם ביתו, בני וצרכי צרכיו כל בסיפוק אם אדם בני מצרכי צורך שום מספק הקב״ה אין כי זאת, היא וטעות בה', בטחון של

אשר בכל וברכתיך בתורה, נאמר וכך לעצמם. הם דואגים אינם רבותנו ודרשו, , תעשה ח״ו שאם נאמר לא "האם טענתך ועל מברכך. אינו עושה אינו ואם מברכך עושה אם

שא רב ממון שיפסיד אדם על גזירה נגזירה ם כן אין מהגזירה", להצילו יוכל לא הביטוח

, הדבר דו גזירה הוא לאדם שקורה מה כל שלא בחיים מאוד רבים מקרים ויש קא. ו בתבונה הדברים פני ובקידום בזהירות למונעם ניתן שהיה שונות, מסבות שנגרמים המותר דבר הוא למיניהם הביטוח סוגי יתר כל וכן חולים בקופות הביטוח ולכן וכדומה.

הפוסקים גדולי כל להלכה העלו כך ספק, כל. ללא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות