בס״ד
ירושלים מול צר, רוחניות וגשמיות – מהלך השיעור
בספר יחזקאל יש כמה נבואות על העיר צר. העיר הזאת נמצאת לחוף הים במדינת לבנון.
יחזקאל מתנבא על חורבן העיר צר בגלל שמחתה על חורבן ירושלים, המכונה "דלתות העמים". – מקור 1.
מה פירוש הכינוי "דלתות עמים"?
אחר כך הוא אומר עליה קינה – מקור 2. בקינה הוא מכנה את צור "כלילת יופי" (פסוק ג), ורש״י (בהמשך המקור) מפרש שהיא כנגד ירושלים שגם היא "כלילת יופי".
צור היא כנגד ירושלים?
התיאור של צר הוא תיאור של עיר המסחר העולמי. איזו עיר/מדינה מתאימה לתיאור הזה כיום?
1. יחזקאל פרק כו
(א) וַיְהִי בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה:
(ג) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו:
(ד) וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע:
(ה) מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק וְהָיְתָה לְבַז לַגּוֹיִם:
(ו) וּבְנוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב תֵּהָרַגְנָה וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק:
2. יחזקאל פרק כז
(א) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
(ב) וְאַתָּה בֶן אָדָם שָׂא עַל צֹר קִינָה:
(ג) וְאָמַרְתָּ לְצוֹר הַיֹּשֶׁבֶת עַל מְבוֹאֹת יָם רֹכֶלֶת הָעַמִּים אֶל אִיִּים רַבִּים כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי:
(ד) בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ יָפְיֵךְ:
(ה) בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ אֵת כָּל לֻחֹתָיִם אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ:
(ו) אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי <כתים> כִּתִּיִּים:
(ז) שֵׁשׁ בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה הָיָה מְכַסֵּךְ:
(ח) יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד הָיוּ שָׁטִים לָךְ חֲכָמַיִךְ צוֹר הָיוּ בָךְ הֵמָּה חֹבְלָיִךְ:
(ט) זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ כָּל אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ:
(י) פָּרַס וְלוּד וּפוּט הָיוּ בְחֵילֵךְ אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּךְ מָגֵן וְכוֹבַע תִּלּוּ בָךְ הֵמָּה נָתְנוּ הֲדָרֵךְ:
(יא) בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ עַל חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב וְגַמָּדִים בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ הָיוּ שִׁלְטֵיהֶם תִּלּוּ עַל חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב הֵמָּה כָּלְלוּ יָפְיֵךְ:
(יב) תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּכֶסֶף בַּרְזֶל בְּדִיל וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ:
(יג) יָוָן תֻּבַל וָמֶשֶׁךְ הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּנֶפֶשׁ אָדָם וּכְלֵי נְחֹשֶׁת נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ:
(יד) מִבֵּית תּוֹגַרְמָה סוּסִים וּפָרָשִׁים וּפְרָדִים נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ:
(טו) בְּנֵי דְדָן רֹכְלַיִךְ אִיִּים רַבִּים סְחֹרַת יָדֵךְ קַרְנוֹת שֵׁן <והובנים> וְהָבְנִים הֵשִׁיבוּ אֶשְׁכָּרֵךְ:
(טז) אֲרָם סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב מַעֲשָׂיִךְ בְּנֹפֶךְ אַרְגָּמָן וְרִקְמָה וּבוּץ וְרָאמֹת וְכַדְכֹּד נָתְנוּ בְּעִזְבוֹנָיִךְ:
(יז) יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ:
(יח) דַּמֶּשֶׂק סֹחַרְתֵּךְ בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּיֵין חֶלְבּוֹן וְצֶמֶר צָחַר:
(יט) וְדָן וְיָוָן מְאוּזָּל בְּעִזְבוֹנַיִךְ נָתָנּוּ בַּרְזֶל עָשׁוֹת קִדָּה וְקָנֶה בְּמַעֲרָבֵךְ הָיָה:
(כ) דְּדָן רֹכַלְתֵּךְ בְבִגְדֵי חֹפֶשׁ לְרִכְבָּה:
(כא) עֲרַב וְכָל נְשִׂיאֵי קֵדָר הֵמָּה סֹחֲרֵי יָדֵךְ בְּכָרִים וְאֵילִים וְעַתּוּדִים בָּם סֹחֲרָיִךְ:
(כב) רֹכְלֵי שְׁבָא וְרַעְמָה הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּרֹאשׁ כָּל בֹּשֶׂם וּבְכָל אֶבֶן יְקָרָה וְזָהָב נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ:
(כג) חָרָן וְכַנֵּה וָעֶדֶן רֹכְלֵי שְׁבָא אַשּׁוּר כִּלְמַד רֹכַלְתֵּךְ:
(כד) הֵמָּה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻלְתֵּךְ:
(כה) אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ שָׁרוֹתַיִךְ מַעֲרָבֵךְ וַתִּמָּלְאִי וַתִּכְבְּדִי מְאֹד בְּלֵב יַמִּים:
(כו) בְּמַיִם רַבִּים הֱבִיאוּךְ הַשָּׁטִים אֹתָךְ רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים:
רש״י פסוק ג
רוכלת העמים - כך היה מנהגם סוחרים הבאים לה זה מצפון וזה מדרום לא היו רשאין לעשות סחורה זה עם זה אלא יושבי העיר לוקחין מזה ומוכרין לזה:
את אמרת אני כלילת יופי - עד עכשיו הכל אומרי' על ירושלים כלילת יופי (איכה ב) משוש כל הארץ (תהלים מח) עכשיו את מתגאה לומר אני כלילת היופי סוף גמר היופי כלול בי:
מי זאת צר? חז״ל אומרים שהכוונה היא לרומא – אם נכתב בלי וא״ו – צר. וכך בפסוק הראשון של הקינה. מקור 3.
3. בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה סא ד״ה וישלחם מעל יצחק
מי יעץ זאת על צור המעטירה וגו' (ישעיה כג ז ח) אמר ר' אלעזר כל צור שכתוב במקרא שלם בצור המדינה הכת' מדבר, חסר ברומי הכתוב מדבר.
רומא היא עומדת כנגד ירושלים. שניהם "כלילת יופי". רומא וירושלים נלחמים זה בזה. אנחנו רואים את זה ביין, כפי שנאמר בגמרא מקור 4.
למה דווקא ביין?
4. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מב עמוד ב
ױאמר רב נחמן (בר יצחק): בתחלה, כשהיו מביאין נסכים מיהודה - לא היה יינם של יהודה מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, והיו קורין אותו חומץ סתם. ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, וקורין אותו חומץ האדומי. לקיים מה שנאמר (יחזקאל כו) אמלאה החרבה, אם מלאה זו - חריבה זו, ואם מלאה זו - חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא (בראשית כה) ולאם מלאם יאמץ.
רש״י
בתחילה - כשבית המקדש קיים, היו מביאין נסכים מיהודה, ובזכות הנסכים היה טעם ביינם ולא היה מחמיץ כו'.
אמלאה החרבה - רישא דקרא יען אמרה צר לירושלים האח וגו' אתמלא מן חורבנה של ירושלים, וצור מאדום היא.
ולאם מלאם יאמץ - כשעשו גבור יעקב חלש - אין מלכות שניהם מתקיים יחד.
היין הוא סמל של רוחניות – אומרים עליו קידוש, אין אומרים שירה אלא על היין, ולכן היו אומרים שירה בבית המקדש בניסוך היין, הוא רמז לפנימיות התורה.
היין הוא סמל של גשמיות שמתקלקלת – כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. גשמיות שמתקלקלת בגלל שהיא בלי גבול ובלי סוף.
ירושלים היא היסוד של הרוחניות, של יראת ה', של תורה. כך נאמר בתוספות במסכת תענית מקור 5.
5. תוספות מסכת תענית ט, א
הר שיצאה ממנו הוראה לישראל - י״מ דזה ירושלם שנקרא על שם אברהם שקראוהו הר ה' יראה (בראשית כב), והעיר היה נקרא כבר שלם, כדכתיב (שם יד) ומלכי צדק מלך שלם, ונקרא ירושלם על שם יראה ועל שם שלם. לכך אין אנו נותנין יו״ד בירושלם בין למ״ד למ״ם על שם שלם. וההר נקרא מוריה על שם תורה, כדכתיב (ישעיה ב) כי מציון תצא תורה, וכתיב (דברים לג) יורו משפטיך ליעקב והוא לשכת הגזית המוריה זה סיני.
בירושלים נמצא הייחוד של הקב״ה בעולם, וזהו מקור הברכה בעולם – כך נאמר בזוהר הק' מקור 6. לפי שיטת הרמב״ם בפירוש המשנה כל ירושלים נקראת "מקדש" ולכן בירושלים נוטלים לולב בשבת כמו במקדש, וגם תוקעים בשופר בשבת כמו במקדש.
6. זוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רלה עמוד א
גדול כבודו בגין דאיהו גדול דכתיב (שם קמז) גדול אדונינו ורב כח, ודאי אקרי גדול ורזא דא (בראשית א) ויעש אלהים את שני המארת הגדולים גדולים הוו ודאי, ועם כל דא איהו אקרי גדול כמה דאתמר גדול אדונינו ורב כח וקודשא בריך הוא לא אקרי גדול אלא בהאי דכתיב (תהלים מח) גדול יי' ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו במה איהו גדול בעיר אלהינו הר קדשו. (שם כא) כי תשיתהו ברכות לעד, כי תשיתהו ברכות בגין דהאי איהו ברכתא דכל עלמא וכל ברכאן דכל עלמא מהכא נפקי ודא איהו ברכה ורזא דא (בראשית יב) והיה ברכה דהא הכא שריאן כל ברכאן דלעילא ומהכא נפקי לכל עלמא ועל דא אקרי ברכה, תחדהו בשמחה כתיב הכא תחדהו בשמחה וכתיב התם (שמות יח) ויחד יתרו בגין דזמין קודשא בריך הוא לאקמא לה לכנסת ישראל מעפרא ולאתקפא בה ברזא דימינא ולחדתותי לה חדתותא דסיהרא בשמשא, כתיב תחדהו בשמחה את פניך, את פניך למהוי קמך ולמהוי בחדו לקבל אנפך בההוא שלימו דאשתלים בההוא זמנא, דהא בזמנא דאתחרב בי מקדשא אתרקינת מכל מה דאתמליא כמה דאת אמר (ירמיה טו) אמללה יולדת השבעה, וכתיב (יחזקאל כו) אמלאה החרבה.
דוד המלך בספר תהילים מקור 7 מתפלל לה' מתוך הצרה שיזכה להתהלך לפניו "בארצות החיים", לפי פירוש הרד״ק מקור 8 ולפי הילקוט שמעוני מקור 11 הכוונה היא לעניינים רוחניים. אבל לפי הגמרא במסכת יומא – זה מקום שווקים – מקום עם עושר של גשמיות מקור 9, גם לפי הירושלמי הכוונה היא לעיר צר וקיסריה – שהיו ערים של העושר הגשמי הגדול מקור 10.
7. תהלים פרק קטז
(א) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי:
(ב) כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא:
(ג) אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא:
(ד) וּבְשֵׁם יְקֹוָק אֶקְרָא אָנָּה יְקֹוָק מַלְּטָה נַפְשִׁי:
(ה) חַנּוּן יְקֹוָק וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם:
(ו) שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְקֹוָק דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ:
(ז) שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי יְקֹוָק גָּמַל עָלָיְכִי:
(ח) כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי:
(ט) אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְקֹוָק בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים:
8. רד״ק תהלים פרק קטז פסוק ט
(ט) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, עוד אתהלך לפני ה' בארץ ישראל ששכינתו שם. ולפי שהיה גולה בין פלשתים, ובברחו אמר זה. וערי ישראל הם ארצות החיים, ונקראת ארץ ישראל חיים כמו שנקראת ארץ צבי (יחזקאל כה, ט), ארץ חפץ (מלאכי ג, יב), כי היא חמדת הארצות והיושבים בה הם חיים ובריאים. חיים ענין בריאות, כמו (יהושע ה, ח): עד חיותם, כי ארץ ישראל אוירה טוב מכל הארצות (ב״ב קנח, ב), כמו שפירשנו בפסוק (מזמור מח, ג) יפה נוף משוש כל הארץ. וכן נאמר עליה (ישעיה לג, כד): ובל יאמר שָׁכֵן חליתי, כלומר, השוכן בירושלם לא יאמר חליתי. ורז״ל אמרו (ירוש' כלאים ט, ד) כי היא נקראת ארץ חיים לפי שמתים שלה חיים בתחיית המתים. ויש מפרשים כי אמר בארצות החיים, כנגד מה שאמר כי חלצת נפשי ממות. ורבותינו ז״ל דרשו (פסחים קיח, א): אתהלך לפני ה' בארצות החיים, רמז בו שיהיה מתהלך לפני הצדיקים, לפני ה', בתחיית המתים:
9. תלמוד בבלי מסכת יומא דף עא עמוד א
אתהלך לפני ה' בארצות החיים - אמר רב יהודה: זה מקום שווקים.
רש״י
זה מקום שווקים - שאדם מוצא לקנות מזונותיו, ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר.
10. תלמוד ירושלמי מסכת כתובות פרק יב ה״ג
רשב״ל אמר אתהלך לפני יי' בארצות החיים והלא אין ארצות החיים אלא צור וקיסרין וחברותיה וכו'. רשב״ל בשם בר קפרא ארץ שמתיה חיים תחילה לימות המשיח מה טעמא נותן נשמה לעם עליה מעתה רבותינו שבבבל הפסידו אמר ר' סימאי הקב״ה הוא מהלך לפניהן אל הארץ והן מתגלגלין כנודות וכיון שמגיעין לארץ ישראל נפשותיהן עמהן מה טעמא והבאתי אתכם אל אדמתכם ונתתי רוחי בכם וחייתם.
11. ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמז
עשרה דברים נקראו חיים, הקב״ה אלהים חיים, תורה שנאמר עץ חיים היא, ישראל שנאמר ואתם הדבקים בה' וגו' חיים וגו' חכמים שנאמר תורת חכם מקור חיים, צדיקים פרי צדיק עץ חיים גן עדן ועץ החיים בתוך הגן, ארץ ישראל ונתתי צבי בארץ חיים, ירושלים אתהלך לפני ה' בארצות החיים, גמילות חסדים שנאמר כי טוב חסדך מחיים, מים שנאמר מקור מים חיים:
גם קיסריה היא כמו צר – הניגוד לירושלים, כפי שנאמר בגמרא מגילה מקור 12
12. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א
קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן - אל תאמן, ישבו שתיהן - אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי - תאמן. שנאמר (יחזקאל כ״ו) אמלאה החרבה: אם מליאה זו - חרבה זו. אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כ״ה) ולאם מלאם יאמץ.
גם ישעיהו הנביא מתנבא על חורבן צר שהיא רומא כמו שראינו לעיל, וגם מתנבא שהיא תיבנה לאחר שבעים שנה – שזה כמו בנין ירושלים אחר גלות בבל – מקור 13. ובסוף הנבואה – העושר של צר לעתיד לבוא יהיה לצדיקים.
מדוע שבעים שנה – רש״י מסביר – כמו שנות החיים של דוד המלך, ואינו יודע מדוע. ורד״ק מנסה להסביר את העניין. אבל חז״ל בגמרא סנהדרין הסבירו שזה כנגד ימות המשיח מקור 14.
13. ישעיהו פרק כג
(א) מַשָּׂא צֹר הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ:
(ב) דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ:
(ג) וּבְמַיִם רַבִּים זֶרַע שִׁחֹר קְצִיר יְאוֹר תְּבוּאָתָהּ וַתְּהִי סְחַר גּוֹיִם:
(ד) בּוֹשִׁי צִידוֹן כִּי אָמַר יָם מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר לֹא חַלְתִּי וְלֹא יָלַדְתִּי וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת:
(ה) כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר:
(ו) עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי:
(ז) הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר:
(ח) מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ:
(ט) יְקֹוָק צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי לְהָקֵל כָּל נִכְבַּדֵּי אָרֶץ:
(י) עִבְרִי אַרְצֵךְ כַּיְאֹר בַּת תַּרְשִׁישׁ אֵין מֵזַח עוֹד:
(יא) יָדוֹ נָטָה עַל הַיָּם הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת יקֹוָק צִוָּה אֶל כְּנַעַן לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ:
(יב) וַיֹּאמֶר לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן <כתיים> כִּתִּים קוּמִי עֲבֹרִי גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ:
(יג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים הֵקִימוּ <בחיניו> בַחוּנָיו עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה:
(יד) הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מָעֻזְּכֶן: ס
(טו) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה:
(טז) קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר זוֹנָה נִשְׁכָּחָה הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי:
(יז) וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִפְקֹד יְקֹוָק אֶת צֹר וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה וְזָנְתָה אֶת כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(יח) וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַיקֹוָק לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְקֹוָק יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק: פ
רש״י ישעיהו פסוק טו
כימי מלך אחד - ימי דוד שבעים שנה היו ואיני יודע מהו הסימן הזה הניתן כאן:
רד״ק ישעיהו פסוק טו
(טו) והיה ביום ההוא - ביום שתחרב צור יהיה נגזר עליה שתהיה נשכחת שבעים שנה שלא תבנה:
כימי מלך אחד - ופירשו המפרשים כימי מלך דוד, ולא פירשו למה נתן הסימן הזה, והנראה בעיני כי אמר כימי מלך אחד לפי שימי האדם הם שבעים שנה ברוב, כמו שאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואמר כי זמן זה תשבת ממלוכה, ולפי שהיתה לה מלוכה גדולה וכבוד גדול, כלומר כמו שיוכל לחיות מלכה ומלכותה כן תהיה מאין מלוכה, ולדברי המפרשים שפירשו כימי מלך דוד נראה לי הטעם לפי שמלך דוד היה לו ברית עם חירום מלך צור ואחרי מות דוד ושלמה לא שמרו הברית והרעו לישראל כפי יכולתם, ואמר כי זמן זה תשבת מלכותם כדי שיזכרו ברית דוד שהיה לו עם מלכם והם לא שמרו הברית וידעו כי באותו עון בא להם הגזרה הזאת, מקץ שבעים שנה יהיה לצור כשירת הזונה, לפי שהיתה צור רבת הסחורה ומכל הגוים והממלכות יוצאים לה ובאים לה בסחורה דמה אותה לזונה שיבאו אליה בני אדם רבים ופעמים תשכח ולא יבא אליה אחד, כן תהיה צור שתשכח מן הזונים אחריה והם הסוחרים, ובסוף ע' שנה יהיה לה פקידה כמו שירת הזונה, כי הזונה אחרי שתהיה נשכחת זמן רב ורואה הזונים עוברים ולא יפנו אליה היא מרימה קולה בשיר כדי שיבאו אליה, כן צור לסוף שבעים שנה תבנה וישובו הסוחרים אליה כאלו היא הרימה קולה בשיר כדי שיפנו אליה וישובו אליה:
14. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א
תניא, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר (תהלים צ״ה) ארבעים שנה אקוט בדור. רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר (ישעיהו כ״ג) והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד. איזהו מלך מיוחד - הוי אומר זה משיח, רבי אומר: שלשה דורות, שנאמר +תהלים ע״ב+ ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.
לפי דברי חז״ל במדרש העושר הגדול של העולם יגיע לעם ישראל מרומא, מאדום. מקור 15 – 16.
בירושלים יהיה אחדות של הגשמיות עם הרוחניות.
מי מסמל היום את כל הגשמיות של העולם – ארצות הברית! ! ! היא רומא וצר של ימינו.
15. קהלת רבה (וילנא) פרשה א ד״ה ט ד״א כל
כל הנחלים הולכים אל הים כל הממון אינו עולה אלא למלכות אדום ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם דא״ר לוי כתיב (משלי כ״ז) ועיני האדם לא תשבענה ועיני אדום לא תשבענה תאמר משהממון נכנס באדום שוב אינו חוזר לבעליו ת״ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת למקום שהממון מתכנס למלכות אדום בעוה״ז משם הוא מתפזר לימות המשיח דכתיב (ישעיה כ״ג) והיה סחרה ואתננה קדש לה' וגו', ר' ישמעאל בר' יוסי בעא קמיה ר' אמר ליה מהו דין דכתיב (שם /ישעיהו כ״ג/) כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה, א״ל כגון את וחבריך ושני עטופי סדינים כיוצא בך שאין אתם חשובים בעצמכם כלום,
16. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בלק סימן יד
כעת יאמר ליעקב ולישראל ראתה עינו שישראל יושבין לפני הקב״ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה, וכן הוא אומר (ישעיה כג) כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, ואומר (ישעיהו ל) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך, ומלאכי השרת שואלים מה הורה לכם הקב״ה, לפי שאינן יכולין ליכנס למחיצתן, שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
