ידועה מחלוקת הראשונים בקשר לשופר: מה המצווה — שמיעה או תקיעה?
אפשר להגיד שזה הבדל נפשי מאוד גדול. האם התקיעה היא קול שבא חיצוני לאדם, מעורר אותנו משנתנו, וכמו במעמד סיני שהשם קורא לנו בקול גדול וכו׳ — או שזה מבטא קול פנימי שלנו שיוצא החוצה בקריאה אל ה׳.
אם תרצה לומר: יש תקיעה דמיושב בהתחלה, שאנחנו יושבים ושומעים, ויש אחר כך תקיעות על סדר הברכות, על סדר התפילה, ששם התקיעה היא חלק מהתפילה שלנו אל ה׳.
והביטוי של זה הוא שבהתחלה אנחנו מברכים על השופר ״לשמוע קול שופר״, אבל בסוף העמידה אנחנו מברכים ״שאתה השם שומע קול שופר עמו ישראל״.
אני נהניתי מזה לפחות.
נשלח על ידי: שי דאום
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה