פירוש בן זמננו בקריאת שניים מקרא ואחד תרגום
שאלה: האם פירוש בן זמננו לתורה נחשב ״תרגום״ לעניין קריאת שניים מקרא ואחד תרגום?
תשובה: מובא בגמרא (שבת ח סע״א): ״אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו: עטרות ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו״.
ובגדר התרגום נחלקו רבותינו הראשונים. בספר התניא הקדמון (סימן טז) כתב בזה״ל: ״ומצאתי בשם מורי הרב חביבי רבי יהודה בר׳ בנימין הרופא ז״ל, שהלעז שלנו הוא במקום תרגום שלהן, שהתרגום ארמי הוא היה הלעז שלהן, ויוצא ידי חובתו אם יאמר הפסוק בלעז כמו שהיה אומר אותו התרגום, שעיקר התרגום היה כדי להשמיע לנשים ולעמי הארץ, ועתה לא היו מבינים כי אם איש איש בלשונו. על כן יראה שכל אדם ילעוז בלשונו במקום התרגום. והוא מצוה מן המובחר״.
אמנם, התוספות (ח, א ד״ה שנים) הביאו פירוש זה ודחו אותו, וז״ל: ״יש מפרשים והוא הדין ללועזות בלע״ז שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים, כי כמו שהתרגום מפרש לעמי הארץ – כך הם מבינים מתוך הלע״ז. ולא נהירא, שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי, כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ד׳ ג.) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר. ע״כ אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום״. וכ״כ הרא״ש (א, ח).
מבואר מדבריהם, שתרגום מילולי בלבד אינו מועיל, ותרגום אונקלוס אינו תרגום מילולי בלבד אלא גם מפרש דברים שלא ניתן להבין מהכתוב לבדו. ולפי זה, כתב הרא״ש: ״ונראה, שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום, כיון שמפורש בו כל מלה ומלה״.
וכן כתב הטור: ״ואם למד הפרשה בפירש״י חשיב כמו תרגום, שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין. אבל אם קורא בשאר לעז – לא״.
ויתר על כן כתב הסמ״ג (עשין סימן יט): ״ואני דנתי לפני רבותי, שהפירוש מועיל יותר מן התרגום, והודו לי רבותי״. אבל מיד אחר כך כתב: ״ולא נראה לרבינו יצחק. וכן [אמר] רב עמרם שהשיב רב נטרונאי דוקא תרגום שזכה לינתן בסיני כדמשמע פרק קמא דמגילה (ג, א)״. ניתן להבין מדבריו, שלדעת רב נטרונאי לא יוצא כלל בפירוש, וניתן להבין שיוצא ידי חובה, אך אין הוא מועיל יותר מן התרגום.
אמנם בהגהות מיימוניות (תפילה יג אות ש) משמע, שלא אמר כן רב נטרונאי אלא שלא יוצא בתרגום אחר, אך לא דיבר על פירוש. ועיין עוד בשו״ת הרמ״א (סימנים קכז-קל).
והבית יוסף הביא לשון הסמ״ג, וכתב: ״וירא שמים יצא את כולם ויקרא התרגום ופירוש רש״י״. וז״ל בשולחן ערוך: ״אם למד הפרשה בפירוש רש״י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש״י״. ומבואר מדבריו שמעיקר הדין יוצא ידי חובה בפירוש.
וכתב הבאו״ה (ד״ה תרגום), שמתוספות והרא״ש נראה שדווקא תרגום זר בלי פירוש גרוע מתרגום אונקלוס, אבל פירוש התורה שמפרש העניין והמילים ע״פ יסודות חז״ל, כפירוש רש״י, אינו גרוע מתרגום. ובסמ״ג ניכר להדיא למעיין שחסר כמה תיבות, ורב נטרונאי קאי על לשון לעז לחוד, וכמו שכתוב בהגהות מיימוניות, ואפשר שגם הוא מודה שהפירוש שמפרש העניין יותר מתרגום – חשוב יותר מהתרגום על אף שניתן בסיני.
ועיי״ש במה שתמה על הבית יוסף. וסוף דבר כתב: ״היוצא מדברינו, דאין לנו פוסק מפורש שיסבור דהתרגום חשוב טפי מפירש״י, ומ״מ נראה לדינא לנהוג כהב״י, דאף שפירש״י מפרש את הענין יותר מתרגום, אבל מפני שיש כמה תיבות וגם כמה פסוקים שאין עליהם פירושו של רש״י, וא״כ לא נשאר לו שם כ״א מקרא לבד, והתרגום מפרש כל פסוק וכל תיבה״. וכ״כ במ״ב (ס״ק ד ו).
וכתב עוד (ס״ק ו): ״ובאמת, כן ראוי לנהוג לכל אדם, שילמוד בכל שבוע הסדרה עם פירש״י לבד התרגום, כי יש כמה פרשיות בתורה ובפרט בחלק ויקרא שא״א להבינם כלל ע״י תרגום לחוד״. ועיין בכף החיים (פלאג׳י כז, ז).
אמנם, כתב כף החיים (ס״ק כ כב), שלפי המקובלים יש קפידא בתרגום דווקא, ולכן אם אין לו שהות ללמוד שניהם – ילמוד תרגום. ורק אם בא בדרך ואין לו תרגום אלא פירוש רש״י – יסמוך על המקילים.
על כל פנים, מבואר מהנ״ל, שהקורא בפירוש התורה שאינו תרגום גרידא – נחשב לו כתרגום. ונראה ברור מהנ״ל שלאו דווקא פירוש רש״י, אלא הוא הדין שאר המפרשים, וגם המפרשים בני זמננו, כל שמפרשים את הכתוב ולא רק מתרגמים.
אמנם, עיין בט״ז (ס״ק ב) שכתב: ״וכתב בטור: אבל אם קרא בשאר לעז – לא, עכ״ל. והיינו מי שיכול להבין בפירש״י כראוי פי׳ המקרא, אבל מי שאינו בר הכי – ודאי ראוי לקרות בפי׳ התור׳ שיש בל׳ אשכנז בזמנינו, כגון ספר צאנה וראנ׳ וכיוצ׳ בו, כדי שיבין ענין הפרשה״.
וכן כתב המשנה ברורה (ס״ק ה): ״מי שאינו בר הכי שיבין את פירש״י ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע״פ פירש״י ושאר חכמינו ז״ל הבנוים על יסוד התלמוד״.
ומלשונם ניתן להבין שלא יוצאים בזה ידי חובה, ורק שראוי לעשות כן. וכן כתב בפסקי תשובות (אות ה): ״ומי שאינו מבין כלל לשון הקודש או התרגום, ואינו יודע כלל מה אומר, וגם פירש״י לא יעזור לו, פטור ממצוה זו. אמנם ראוי לו להשתדל למצוא פירוש בלשון לע״ז שיודע, אשר יתרגם לו את המקרא״.
אמנם, לפי המבואר לעיל, הוא יוצא ידי חובה בפירוש כזה ואין הוא פטור מן הקריאה, שהרי לא הקפידו אלא על כך שיהיה פירוש ולא תרגום. וכן מדוייק מלשון הביאור הלכה, וז״ל: ״והנה המעיין בתוס׳ והרא״ש יראה, דס״ל דדוקא לשון לעז שאין פירוש מספיק גריעא מתרגום, אבל פירוש התורה שמפרש את הענין והמלות [וע״פ יסודות של חז״ל] וכמו פירש״י – לא גריעא מתרגום״.
העולה למעשה: מעיקר הדין, פירוש בן זמננו המבאר את תוכן הפסוקים על פי חז״ל (ולא רק מתרגם מילה במילה) נחשב כ״תרגום״ ויוצאים בו ידי חובה. עם זאת, וודאי שההדרכה הראויה היא לקרוא דווקא את תרגום אונקלוס ופירוש רש״י גם יחד.
נשלח על ידי: רעות שבתאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
