תרגום ירושלמי דברים פרק כו פסוק יז
)יז( יַת מֵימְרָא דַיְיָ אַמְלִיכְּתּון עֲלֵיכֹון יֹומָא דֵין לְמֶהֱוֵי לְכֹון לֶאֱלָהָא:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד א
מר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין - שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו; בימינו - זו תורה, שנאמר: מימינו אש דת למו, ובזרוע עזו - אלו תפילין, שנאמר: ה' עז לעמו יתן. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל - דכתיב: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? - אין, דכתיב: את ה' האמרת היום )וכתיב( וה' האמירך היום. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
חדושי הרשב״א - פירושי ההגדות מסכת ברכות דף ו עמוד א
ומעתה התבונן שהוא יתברך אחד וייחדנו לו, כדכתיב דודי לי ואני לו, וכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, רצונו לומר גוי אחד מיוחד למיוחד. ונתננו עליון לתהלה לשם ולתפארת, דכתיב ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת. והעיד שאנו ראשית המחשבה בבריאת העולם, דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. ושהוא יתברך מעיד בנו שהוא משתבח בעולמו כאשר אנו דבקים בעבודתו, כדכתיב את ה' האמרת היום וה' האמירך היום וגו', וכתיב ישראל אשר בך אתפאר, והוא יתברך מעיד ששורש המחשבה בבריאת העולם היותנו בעולם, דכתיב שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, מורה ליחדנו ולקרבנו אליו, ושההתחלה היתה בנו, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל מחשבתן של ישראל קדמה לכל, וכן ההתפשטות מחמתינו, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וע״כ אמרו שמניח יתברך תפילין של יד ושל ראש, ועשאנו ארבעה דגלים ומשכנו באמצע… כוונת כל המאמר לומר שה' יתברך זכרון ישראל לפניו ותמיד עיני השם עליהם מתעלה מתוך מה שהם מעלים אותו יתברך, ושההתחלה וההתפשטות בבריאה מהם ובהם, ושהם מפארים אותו ומתפאר בהם ודבקים אליו.
קובץ שיטות קמאי מסכת ברכות דף ו עמוד א
נמצאת למד: כי כונת התפילין בנו גם בהקב״ה הכל ענין אחד ורמז אחד, כי בנו הם אות על ייחודו, ובהקב״ה הם אות על יחודנו שהוא יתברך מתאחד עמנו, גם באשר אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ואם כן פעולת התפילין כדי לאמת הדעת ההיא, שהשכינה דבקה בישראל. ולכך תמצא שיש במצות התפילין רמז לשכינה, והוא השי״ן שאמרו עליה חכמי האמת, שי״ן של תפילין הלכה למשה מסיני.
דרשות הר״ן דרוש ז
ואני תמה על אמרו אתם עשיתם לי חטיבה אחת בעולם, ששמע ישראל אינו מאמר ישראל שיקלסו בו השם יתברך, אבל היא מצוה נצטוינו בה מאתו יתברך להאמין יחודו. ואם היותנו שומרים זה העיקר, יאמר שעשינו לו חטיבה בכך, ראוי שיאמר כן באנכי ה' אלהיך )שמות כ ב(, שהיא מצוה להאמין במציאותו ואנו מאמינים אותו, והרי אנו עושים אותו חטיבה אחת, ונמצאו על הדרך הזה כמה חטיבות. אבל לפי דעתי מה שדרשו כאן, ירמוז למה שאמר בפרק מקום שנהגו )פסחים נו א( דרש ר' שמעון בן פזי כתיב )בראשית מט א( ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה וגו', וכתיב )שם ג( ראובן בכורי אתה, ביקש יעקב לגלות את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר חס ושלום שמא במיטתי יש פסול כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל, וכיצחק אבא שיצא ממנו עשו, אמרו לו שמע ישראל וגו', כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. ולפי זה הדרש, אף על פי שהכתוב הזה הוא מצות עשה, כבר אמרוהו השבטים וקילסו בו השם, אף על פי שנכתב במקומו למצוה קבועה לדורות, וזהו שאמר אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם.
אבודרהם תפילת מנחה
ומתפללין שלש ראשונות ואחר כך אומר אתה אחד ושמך אחד לפי שבשחרית של שבת ניתנה התורה והתפללנו ישמח משה שהוא מדבר במתן תורה תקנו לומר במנחה אתה אחד כלומר כשם שאתה אחד ואין כמוך כמו כן מי כעמך כישראל גוי אחד שהם לבדם רצו לקבל תורתך ולא האמות. והיינו דדרשינן בפרקא קמא דברכות וחגיגה את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר הב״ה אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד ב
ורב יהודה אמר: זו אשה ושבעה בניה. אתיוהו קמא לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: אנכי ה' אלהיך, אפקוהו וקטלוהו. ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: זובח לאלהים יחרם, אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: לא תשתחוה לאל אחר, אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אפקוהו וקטלוהו. אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום, כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.
רש״י דברים פרק כו פסוק יז
)יז( האמרת - והאמירך )פסוק יח( אין להם עד מוכיח במקרא ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה הבדלתי לך מאלהי הנכר להיות לך לאלהים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת כמו יתאמרו כל פועלי און )תהלים צ״ד, ד(:
אבן עזרא דברים פרק כו פסוק יז
)יז( האמרת - מלשון גדולה, וקרוב מגזרת בראש אמיר )ישעי' יז, ו(. ויאמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ״ע, כי המלה מגזרת ׳ויאמר׳, והטעם - כי עשית הישר, עד שיאמר שהוא יהיה אלהיך. גם הוא עושה לך. עד שאמרת שתהיה לו לעם סגולה, ויפה פירש. והנה תהיה מלת האמרת פעל יוצא לשנים פעולים.
בכור שור דברים פרק כו פסוק יז - יח
)יז( את ה' האמרת: אית דמפרשי: לשון תמורה וחליפין, כלומר: החלפת והאמרת כל אלהות שבעולם בו, שהנחתם כולם ובחרת בו להיות לך לאלהים.
)יח( וה' האמירך: שהחליף כל אומות העולם בך, שמאס בם, ובך בחר לשמור מצותיו.
רמב״ן דברים פרק כא פסוק יד
האמרת היום, רוממת וגדלת אותו להיות לך לאלהים, האמירך היום )להלן כו יח(, רומם וגדל אותך על כל העמים להיות לו לעם סגולה… וטעם את ה' האמרת היום - כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובחדושיה, הנה גדלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלהים לא תודו באל אחר כלל… ואמר וה' האמירך היום - כי היום הזה לכם כיום סיני, והשם רומם וגדל אתכם בקבול התורה שתהיו לו לעם סגולה מכל העמים, ולשמר כל מצותיו - כי לכם לבדכם יתן תורתו ויצוה אתכם בכל המצות הרצויות לפניו לא לעם אחר, כענין שכתוב )תהלים קמז יט כ( מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי:
ר' חיים פלטיאל דברים פרק כו פסוק יז
)יז - יח( האמרת והאמירך פי' רש״י אין להם עד במקרא. וצ״ע והא כתיב אמרו לצדיק כי טוב, וכן יתאמרו כל פועלי און, ולפי פשוטו משמע דהוא לשון אמירה את יי האמרת, יחדת אמירה שלך אליו, ויי האמירך היום גם הוא מכל אומה יחד אמירה שלו אליך מכל אומה ולשון.
יפה תואר שמות פרשה מה סימן ב
וכן הוא אומר את ה' האמרת. דריש אמרה מלשון פורפירא, כדדריש באיכה רבתי ]ב, כא[ בצע אמרתו, בזע פורפירון דיליה. ולפי זה פירוש את ה' האמרת שהלבשת אותו לבוש, כי גאות לבש על ידי מה שקלסוהו ישראל:
עץ יוסף שמות פרשה מה סימן ב
וכה״א את ה' האמרת היום כו' פי' המצות שב״א עושים הם המלבושים כידוע ליודעו חן. וזהו פי' הכתוב את האמרת היום שעשית לו מלבוש רוחני )ופי' האמרת ל' בגד( ע״י עשיית המצות. וגם השי״ת האמירך היום ועשה לך לבוש רוחני ג״כ:
תורת משה דברים פרק כו פסוק יז
)יז( את ד' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום. עפ״י מ״ש מורי בהפלאה בפסוק שלפניו לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, שר״ל שהקב״ה מסבב שנולד לו קושיא עד שהדבר בעיניו כחק שלא במשפט, עד שיעיין וימצא תי' ויהי' הגון בעיניו כמשפט, ושוב יתקשה גם בזה ויהי' כחק בעיניו, ושוב יזכה למצוא טעם, וכן לעולם כדי לעלות ממדרגה למדרגה. והנה מבואר שכל דבר שנתחדש אצל ת״ח הקדוש ברוך הוא יושב בישיבה שלמעלה ואומר ת״ח בני זה כך הוא אומר )כגיטין ו' ע״ב(, ושוב נותן בו דעה ומחדש דבר אחר ואומרו משמו. והיינו את ד' האמרת היום שעשית אותו אומר דבר בשם אומרו, וה' האמירך היום שתאמר אתה חידושי תורה, ושוב יאמר ד' ושוב תוסיף אתה, והיינו את ד' האמרת וה' האמירך וק״ל.
את ה' האמרת. יל״ד דהזכיר ד' דברים חוקיו משפטיו מצותיו ולשמוע בקולו פירש רמב״ן דברי נביאיו, ובפסוק השני ה' האמירך לא הזכיר אלא מצותיו, והוסיף ולהיותך עם קדוש. ונ״ל כי חוקיו המה המצות שנעלם ממנו טעמם בעוה״ז, ולעתיד לבוא יתגלו ולא יהיו עוד חוקים כי כולם יהיו מצות, כמו שדרשו חז״ל בפ' אלו עוברין )נ' ע״א( אור יקרות וקפאון. ע״כ בה' האמירך לא הזכיר עוד חוקיו, וגם משפטיו פי' רמב״ן לעשות משפט בעוברי עבירה, ולא יעברו עבירה ולא יצטרך למשפט, גם לשמוע בקול נביאיו, כי כולם ידעו את ה', ככתוב )עמוס ב' י״א( ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים. וכ' בחו״ה )שער יחוד המעשה פ״ה ד״ה ונאמר( שאין להוסיף חסידות על מ״ש בתורה אם לא קיים תחלה גוף התורה, ע״כ אחר שנזכה לוה' האמירך כנ״ל אז ולהיותך עם קדוש ופרוש משבעים שערי היתר אבל לא קודם לזה.
כלי יקר דברים פרק ו פסוק ד
ה' אחד. במלת שמע העי״ן גדולה ובמלת אחד הדל״ת גדולה, רמז למה שאמרו במדרש )תוס' חגיגה ג ב ד״ה מי כעמך( שהקב״ה וישראל מעידין זה על זה וכו' כמו שנאמר )ישעיה מג י( אתם עדי נאום ה'. וחז״ל אמרו שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין )ברכות ז א(, וענין קשר זה הוא כדמסיק )שם( תפילין של מרי עלמא מה כתיב בהו וכו' ומסיק שם שכתוב בהם את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר הקדוש ברוך הוא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד גם אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם וכו'. וזהו ענין קשר של תפילין כי כשם שאנו קושרים כחותם על לב וזרוע יחוד ה' יתברך כך הקדוש ברוך הוא משים אותנו כחותם על לבו וכחותם על זרועו לעשות אותנו גוי אחד בארץ, וזהו הקשר שבינינו עם בוראינו יתברך ששנינו מעידין זה על זה ענין האחדות כדרך שבא לראות כך בא ליראות, וזה ענין נכון מצד פשוטו:
יסוד ושורש העבודה הקדמת המחבר
אך האמת יורה דרכו, הוא הדבר אשר דברנו למעלה, כי מאהבת ה' אותנו בחר בנו לחלקו ולגורלו הקדוש והוא תמך גורלינו בשמירת מצותיו הקדושים. וז״ש משרע״ה: וה' האמירך וגו' להיות לו לעם סגולה וגו', הרצון בזה, כי לא מחשבותיו ית״ש מחשבותיכם, והעולה על רוחכם כי שמירת חקיו ומצותיו ית״ש הוא כהעמסת גזירת המלך על עבדיו, כמ״ש בפסוק את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וגו' ולשמור חקיו וגו', ולא כן הוא, כי נהפוך הוא: בעבור זה עשה ה' לנו ונתן לנו מתנה גדולה לאין ערך ותכלית, והוא שמירת מצותיו הקדושים, הוא למען גודל אהבתו אותנו ובחר בנו להיות לו לעם סגולה. וזהו כוונת אומרו: וה' האמירך וגו' להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו. ועתה קורא משכיל שיעור ידידות, איך ומה ראוי לאדם ליתן הודאה עצומה בשמחה רבה ולשמוח מאד באלהותו ית״ש ויתעלה, בכל עת ובכל שעה שמקיים איזה מצוה מן המצות שצוה לו הבורא ית״ש, כי אות הוא בינו ובין בני ישראל שהם עם סגולתו. וראו על ככה אנשי כנה״ג לתקן שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, ברכה ותהלה לבוראנו ית״ש, על זה שקידש אותנו בקיום מצותיו ובחר בנו להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה.
בעל שם טוב דברים פרשת כי תבוא אות ד
ד. את ה' האמרת וגו' וה' האמירך וגו'. פירש רש״י שהוא לשון תפארת עיין שם, כתיב )ישעיה מ״ט, ג'( ישראל אשר בך אתפאר, וכתיב )איכה ב', א'( תפארת ישראל, ואמר אלוקי רב ב״ש, שהקב״ה אינו יכול להתפאר, כי מי יוכל להבין עצמותו, לכן מתפאר עצמו בבניו, כמו שמתפאר עצמו האב בבניו, כן היה האהבה להאציל בני ישראל, כדי לקבל מהם התפארת, נמצא התענוג נתגלה בזה ההתפארות: )כתבי קודש דף כ״ד ע״ג(
קדושת לוי דברים פרשת כי תבוא
את ה' האמרת היום וכו' )כו, יז(. הכלל הוא, כי השפע מהבורא ברוך הוא נקרא דבור, כנאמר )תהלים לג, ו( ׳בדבר ה' שמים נעשו׳, וכשישראל הם במדריגה עליונה, אז כביכול ישראל גורמים הדיבור בהקב״ה להשפיע עליהם טובות, כי אם חס ושלום אינו כן נאמר )שמות טו, יא( ׳מי כמוך באלים׳, ודרשינן באלמים כו'. וזהו הרמז ׳את ה' האמרת היום׳, אתה גורם היום בדיבור בהקב״ה להשפיע שפע טובה על ישראל, וזהו כשישראל הם במדריגה עליונה בבחינת ׳היום׳, שבכל יום ויום יהיה בעיניהם כחדשים )עי' רש״י דברים כו, טז(: וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כו' ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת )כו, יז - יח(.
ליקוטי מוהר״ן תורה רנט
כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני הש״י, ומתודה ומתחרט על גודל הפגמים שעשה, אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה ומנחמת אותו, כי כל פגם ופגם שפגם בנשמתו, פגם אצלה ג״כ כביכול, וזה בחי' )דברים כו( את ה' האמרת וה' האמירך וכו'. והיא מנחמת אותו שתבקש תחבולות ל
נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
