131. כי תבא תשפ''ד - ואמר כל העם אמן

ואמר כל העם אמן

. 1 לברך או לענות אמן? ]מעלת עניית אמן[

אמר ליה רב לחייא בריה ברי חטוף ובריך וכן אמר רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך למימרא דמברך עדיף ממאן דעני אמן והתניא רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך אמר ליה רבי נהוראי השמים כן הוא תדע שהרי גוליירין יורדין ומתגרין ]במלחמה[ וגבורים יורדין ומנצחין תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך יותר מן העונה אמן. ]ברכות נג ב[

ופליגי תנאי ואמוראי הי מינייהו עדיף אי המברך או העונה אמן. ופסקו רבוותא דהמברך עדיף, מדאמרינן לעיל בפרק שלשה שאכלו גדול מברך והשאר עונים. ]ראבי״ה חלק א - מסכת ברכות סימן קמד[

ענין אמן גדול מאד באותיותיו וניקודו, ולפיכך אמרו ז״ל )ברכות נ״ג ב׳( שגדול העונה אמן יותר מן המברך ]הלכות ברכות לריטב״א פרק ו אות יח[

וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך. ]רמב״ם פ״א מ הל׳ ברכות הל׳ יא[

העונה אמן אחר המברך הרי הוא כמי שבירך כל שכיון לשמוע את הברכה ולא עוד אלא שרוב פעמים כונת המטה אזן לשמוע גדולה יותר מכונת המדבר ועל סמך זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך ודרך משל אמרו שהרי גוליירין ר״ל עבדים ורגליים מתגרין תחלה במלחמה וגבורים באין לסוף ומנצחין ומ״מ כל שאומד את עצמו להיות ברכתו בכונה מעולה נוח לו שיברך ועל כונה זו היו אומרין גדולי החכמים לבניהם חטוף ובריך כלומר שיהא זריז בכך ולא יסרהב בדבר יותר מדאי וכן אמרו אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע כלומר ששניהם מקבלים שכר בשוה אלא שמן השמים ממהרים למברך תחלה לשלם שכרו ומ״מ אחד המברך ואחד העונה אמן חברים עם כל ישראל נתברך באלהי אמן א״א ]מאירי נזיר סו ב[

מעלת עניית אמן

גם בזה יש ענין נעלם לבעלי החכמה ואמנם לפי פשטן של דברים כן הדעת נותנת. שלשון אמן, יש בו קיום דבר ואמר כל העם אמן והמברך אין בלשונו אלא הודאה כגון יוצר אור יוצר האדם. וע״כ נתנו בו הטעם ואמרו שם בגמרא תדע שגבורים עושין מלחמה וגוליארין מנצחין /החיילים הפשוטים מתחילים. / במשל זה שהמברך כמעורר והעונה אמן כגומר את הכל. ]שו״ת הרשב״א חלק ה סימן נג[

גדול העונה אמן יותר מן המברך. לפי שהוא גומר המצוה. ]תוס׳ רא״ש ברכות נג[

וארז״ל גדול העונה אמן מן המברך ופותחין לו שערי ג״ע שנא׳ פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים א״ת אמונים אלא אמנים. ואמרינן באגדתא אמונים שומר ה׳ שאמר אמן באמונה. אחר תחיית המתים עונין אמן ועדיין לא ראו תחיית המתים ומאמינים שהקב״ה מחיה מתים. אחר גאל ישראל עונין אמן ועדיין לא נגאלו ואחר בונה ירושלם ועדיין הוא בחרבנה הוי אמונים שומר ה׳. וטעם למה גדול עונה אמן יותר מן המברך לפי שהמברך דומה לשטר חתום ולא נתקיים בב״ד ויכול אדם להכחישו וכשמתקיים אין אדם יכול להכחישו ואמן הוא קיום חתימת הברכה כמו שמצינו בפ׳ סוטה ואמרה האשה אמן אמן לקיים מה שהשביעה הכהן וכן וענו כל העם ואמרו אמן וכן בירמיה אמן כן יעשה ה׳. וי״א כי מפני זה הוא גדול העונה אמן מן המברך לפי שאמן עולה בגימט׳ כאותיו׳ השם ככתבו וכקריאתו פי׳ ביו״ד ה״א ובאל״ף דל״ת והמברך ברכו ככתבו והעונה ברכו בזה ובזה ומאמן אותו בהן. ]אורחות חיים חלק א דין עניית אמן אות ד[

. 2 עניית אמן אחרי שמיעת ברכה ברמקול

תנו רבנן אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו: ]ברכות מז א[

יתומה - שלא שמע הברכה, אלא ששמע שעונין אמן, והא דאמרינן בהחליל )סוכה נ״א א׳( שבאלכסנדריא של מצרים היו מניפים בסודרים כשהגיע עת לענות אמן אלמא לא שמעי וקא ענו, הנהו מידע ידעי שהם עונים אחר ברכה, ועל איזו ברכה הם עונים, אלא שלא היו שומעים את הקול. ]רש״י[

ירושלמי איזו היא אמן יתומה רב הונא אמר ההוא דמחייב לברכה והוא עני ולא ידע מה עני. ]רי״ף ברכות לה א[

ולא יענה אמן יתומה, דהיינו שהוא חייב בברכה אחת וש״צ מברך אותה וזה אינו שומעה, אף על פי שיודע איזו ברכה מברך הש״צ, מאחר שלא שמעה, לא יענה אחריו אמן, דהוי אמן יתומה. הגה: ויש מחמירין דאפילו אינו מחויב באותה ברכה, לא יענה אמן אם אינו יודע באיזה ברכה קאי ש״צ, דזה נמי מקרי אמן יתומה )טור בשם תשב״ץ(. ]שולחן ערוך או״ח סי׳ קכד סע׳ ח[

גם ראיתי במצודת דוד להרב פלדמן שכתב בקצור שו״ע הל׳ מגילה: ״וכן אם רשאי לענות אמן אחר ברכת חברו ששומע ע״י הטלפון, עיין שו״ת מנחת אליעזר ועוד אחרונים שדברו מזה״. ולפי הדברים שאמרנו נראה שיש לשמיעה זו דין הנפת סודרים שהיתה באלכסנדריא של מצרים דחשיב רק כיודע באיזו ברכה הש״צ עומד ולא יותר, וכיון שכן נראה שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחויב לצאת בה, ואף גם ברכה שאין השומע מחוייב לצאת ידי חובתה ג״כ אפשר דרק אם עומד בבית הכנסת או אפי׳ סמוך לו ושומע חזרת הש״ץ או שאר ברכות ע״י רם קול אז שפיר נגרר אחר הצבור ועונה אמן מידי דהוי אאלכסנדריה של מצרים, משא״כ כשעומד רחוק ושומע ע״י טלפון נלענ״ד שאין לענות כלל אמן על שום ברכה ודינו כעונה אמן לבטלה, הואיל והוא שומע את הברכה רק מממברנה ולא מפי אדם, וכמו״ש כמה פעמים שע״י תנודות הממברנה חשוב רק כיודע לכוין את הרגע שהאדם עומד ע״י המיקרופון ומברך )וגם זה לא תמיד כי יתכן שזה כבר נשמע מתקליט(, וכיון שכך מסתבר דבכה״ג שהוא עומד רחוק ואין לו שום צירוף עם המברך דאין לענות אמן על ברכה זו. ]שו״ת מנחת שלמה חלק א סימן ט[

שאלה: השומע סליחות בביתו דרך הרדיו בשידור חי, האם חייב לענות אמן אחר הקדיש שאומר השליח צבור, והאם חייב גם כן לענות י״ג מדות עם הצבור?

תשובה: במסכת סוטה )דף לח: (, אמר רבי יהושע בן לוי, אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. והסבירו התוספות במסכת ראש השנה )דף בז סוף ע״ב(, שהכוונה לומר שאם שומע קדושה ואמן יהא שמיה רבה מהצבור, עונה עמהם, ואין המחיצה מפסקת למונעו מלענות עם הצבור… גם הגאון רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בשו״ת מנחת אלעזר חלק ב׳ )סימן עב(… דן שהשומע ברכה מחבירו דרך הטלפון, לא יענה אחריו אמן, משום שמסתמא ישנה טינופת או עבודה זרה מפסקת בין חבירו לבינו. ולפי זה גם בנידון שלנו אין לו לענות קדיש וי״ג מדות עם הצבור. אולם דעת הגאון רבי אליהו מווילנא במעשה רב )סימן מז(, שמבית לבית השומע קדיש וקדושה ואמן יכול לענות עם הצבור, אפילו כשיש בינתים הפסק של טינופת או עבודה זרה, כיון שאינו רואה.

והן אמנם הקול הנשמע דרך הרדיו, איננו הקול הטבעי היוצא מפי השליח צבור, אלא הוא קול הבא על ידי זרם חשמלי באמצעות ממברנא, ואין לדמותו לשומע מתקליט של גרמופון שבודאי אינו עונה אמן אחר ברכותיו, וכמבואר בתשובת הגאון רבי חיים ברלין שהובאה בשו״ת אהלי אהרן חלק ב׳ )סימן סד(, וכן פסק בשו״ת פרי השדה חלק ג )סימן צא אות ג(. אכן החילוק מבואר, ששם הקול של המדבר נפסק מכבר, ופנים חדשות באו לכאן, כשהוא שומע מהתקליט, שאינו בר חיובא, וכפיס מעץ יעננה. אבל השומע מהרדיו בשידור חי, סוף סוף ברור שבאותה שעה הצבור עומדים במקום מסויים ואומרים קדיש וי״ג מדות וכדומה, לפיכך נראה שרשאי לענות עמהם. והרי זה דומה למה שאמרו בסוכה )נא: ( במעשה של בני אלכסנדריא של מצרים שהיה שם קהל רב ולא היו יכולים כולם לשמוע מפי השליח צבור את הברכות, והיו מניפים בסודרים כדי שידעו חתימת הברכות ויענו אמן.

והגאון רבי יהודה ליב צירלסון בשו״ת מערכי לב )עמוד תעז( אסר לענות אמן וקדושה וברכו אחר מי שמשמיע קולו דרך הרדיו, שמסתמא לא נעשה לשם שמים אלא להשמיע קולו הנעים, והוא בבחינת מה שאמרו בפסחים )נז ע״א( שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים, ובסנהדרין )דף קא ע״א( אמרו, הקורא פסוק משיר השירים ועושה אותו כמין זמר, התורה חוגרת שק עליו ואומרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו לצים כו׳. לפיכך פיגול הוא ולא ירצה לעבודת ה׳ ואין לענות אחריו אמן וקדושה וברכו. ע״כ. וראה עוד בשו״ת ביכורי יעקב זריהן )סימן א וב׳(. אולם בנידון שלנו שההקלטה בשידור חי נעשית בבית כנסת, על ידי שליח צבור וקהל בני תורה, האומרים סליחות בכובד ראש ובדרך הכנעה ותחנונים, לא שייך הטעם הנ״ל, ולכן יש לענות אחר השליח צבור אמן וי״ג מדות.

נתבאר שכל שהוא שומע ברכת חבירו בביתו לכל הדעות אין הטינופת מפסקת, וצריך לענות אחריו אמן, אלא שאינו יוצא ידי חובתו, הואיל ולא שמע הברכה מפי אדם בר - חיובא, כדי שנאמר עליו שומע כעונה. וכן פסק ידידנו הגאון ר׳ שלמה זלמן אוירבך שליט״א, והובאו דבריו בשערים המצויינים בהלכה )עמוד פא(.

בסיכום: השומע סליחות וי״ג מדות דרך הרדיו בשידור חי, עונה אמן וי״ג מדות, אבל השומע קידוש או מקרא מגילה מהרדיו, אינו יוצא ידי חובתו, שחייב לשמוע מפי אדם בר - חיובא, ולא דרך גלי האתר. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. ]שו״ת יחוה דעת ב סי׳ סח[

. 3 עניית אמן אחרי ברכה של ילד קטן

בעי מיניה שמואל מרב מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן אמר ליה אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין והני מילי בדלא עידן מפטרייהו אבל בעידן מפטרייהו עונין: ]ברכות נג ב[

אחר תינוקות - כשלומדים ברכות מפי רבן. הואיל ולהתלמד עשויין - שאין מתכוונים לברך אלא ללמד. אבל בעידן מפטרייהו - כשאומרים ההפטרה ומברכין בתורה ובנביא - עונים אחריהן אמן. ]רש״י מסכת ברכות דף נג עמוד ב[

בעידן מיפטרינהו עונין, פי׳ בשעה שמברכין לפטור עצמן על אכילתן אף על פי שאינה אלא לחינוך דמכל מקום חנוך מצוה היא, ורבינו שלמה ז״ל פי׳ בשעה שמברכין כשמפטירין בבה״כ או בשעה שקורין בתורה. ]רשב״א[

תינוקות של בית רבן שהם מתלמדים ואומרים איזו ברכה דרך התלמדות אין עונין אחריהם אמן אבל אם אומרים אותה דרך מצוה אף על פי שאינן חייבים כגון תינוק שאכל ומברך לעצמו ברכת המזון דרך יציאת ידי מצוה עונין אחריהן אמן וזהו שאמ׳ בעדן מפטרינהו עונין כלומר בשעה שנפטרים מסעודתם ובאין לברך ויש גורסין בעדן אפטורינהו ור״ל בשעה שמפטירין האפטרה וזהו עיקר קריאה בבית הכנסת ומברכין ברכות ההפטרה הואיל ותקנו בו שיכול להפטיר והוא הדין לקריאתו בתורה אלא שאינו קורא אלא מפטיר: ]מאירי[

אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן וה״מ בעידנא דקא גמרי להו אבל בעידנא דקא מפטרי נפשייהו עונין פי׳ הראב״ד ז״ל בשעה שאכלו דחינוך מצוה הוא וי״מ בעידן מפטרייהו אחר שלמדו נפטרין משם ואומרים קדיש. ]רא״ש פ״ח סי׳ ה[

והא דאין עונין אמן אחר תינוק, דוקא בשעה שלומד הברכות לפני רבו, שמותר ללמד לתנוקות הברכות כתקנן ואף על פי שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד; אבל בשעה שהם מברכין לפטור את עצמן, כיון דבני חינוך הם עונים אחריהם אמן; וכן בשעה שאומרים ההפטרה בבית הכנסת. ]שו״ע או״ח סי׳ רטו סע׳ ג[

משמע דעל ברכה שמברך על אכילה וכה״ג קודם שהגיע לחינוך אין לענות אמן עליו ]פמ״ג בחידושיו על ברכות[

]משנה ברורה סימן רטו ס״ק טז[

ובאשר לשאלתך אודות מה שהעלתי בס״ד בשו״ת יביע אומר ח״ב )חאו״ח סי׳ יג( שאין לענות אמן אחר ברכת תינוק שהוא מבן שש ומעלה אלא אם כן יודע למי מברכים ומברך לפטור עצמו, שאז כיון שהוא בר חינוך צריך לענות אמן אחר ברכתו. ואם יש ספק בדבר אם יודע למי מברכים, אין לענות אמן אחריו אלא עד תשע שנים, )וזאת ע״פ הגמ׳ גיטין נט. שמבן שש עד תשע כל חד וחד לפום חורפיה(. מה הדין בזמנינו דאכשור דרי והילדים של החרדים לדבר ה׳ וחושבי שמו לומדים בתלמודי תורה מגיל ארבע וחמש שנים, וקרוב לודאי שבגיל שש ומעלה יודעים למי מברכים, האם יכולים לענות אמן אחר ברכתם.

הנה שאלת חכם חצי תשובה, שאע״פ שמספק אם יודעים למי מברכים אם לאו, אין לענות אמן אחריהם, שספק אמן לקולא, וכמ״ש המשנה ברורה בביאור הלכה )ס״ס רטו( … מכל מקום כשעל פי הרוב יודע הקטן למי מברכים, אזלינן בתר רובא ועונים אחריו אמן. ונראה עוד שאם יש ספק אם הקטן מלאו לו שש שנים או לא, וע״פ הרוב יודע למי מברכים, יש לענות אמן אחריו… ולפ״ז כשהוא ספק אם מלאו לו שש שנים יש כאן ספק ספיקא, שמא הוא בן שש, ואת״ל שעדיין לא הגיע לעונת הפעוטות, שמא הלכה כהרא״ה והריטב״א ושטמ״ק, שגם מבן חמש שיודע למי מברכים נחשב הגיע לחינוך. הילכך יש לענות אחריו אמן.

וגדולה מזו אני אומר כי בהגלות נגלות דברי הרא״ה והריטב״א, אף בידוע שלא מלאו לו שש שנים, והוא מבן חמש שנים ומעלה, ויודע למי מברכים, העונה אמן אחר ברכותיו יש לו על מה שיסמוך. ובכל זה אין חילוק בין תינוק לתינוקת, ולאפוקי ממ״ש בס׳ ערוך השלחן להגרי״מ אפשטיין )סי׳ רטו ס״ב(: ״שתינוקת שאינה בת חינוך אין עונים אחריה אמן, עד שתהא בת י״ב שנה ויום אחד״, וכוונתו למה שאמרו בנזיר )כט א( בנו חייב לחנכו בתו אינו חייב לחנכה. ואשתמטיתיה דברי התוס׳ ישנים )יומא פב א( שזהו רק לענין נזירות, אבל לשאר מצות חייב לחנכה. וכ״כ המג״א )סי׳ שמג סק״א( ושכן הוא בילקוט… ]שו״ת יביע אומר ח״ח א ו״ח סי׳ כה[

. 4 עניית אמן אחר ברכותיו

תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה לא קשיא הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות. ]ברכות מה ב[

וכבר כתבתי בסימן נ״א )נג: ד״ה ואחר( שיש מפרשים דאחר בונה ירושלים דוקא קאמר ושיש מפרשים דהוא הדין לכל סיום ברכה כעין בונה ירושלים וזה דעת הרי״ף )לג: ( והרמב״ם )ברכות פ״א הט״ז( וה״ר יונה )שם ד״ה הא( והרא״ש והרשב״א )שם ד״ה לא(: וכתב שם הרא״ש בה״ג )ברכות פ״ז י ע״ד( מפרש הטעם דודאי על הפירות ועל המצות אי עני אמן אחר נפשיה הוי דרך בורות שכן דרך בורים דמשתעי בתר ברכה והדר טעמי אבל בסוף ברכה הרי זה משובח. ודעת ה״ר יונה )שם ד״ה ונמצינו( כדעת הגאונים אבל סמ״ג )עשין כז קיא. ( כתב כדברי הרמב״ם והעיד רבינו על הרא״ש שהיה נוהג כדבר

---

נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות