יום רביעי, 25 בספטמבר 2019

בקשת מחילה מחבירו

אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו

1- מסכת יומא פז.

אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר {משלי ו-א} בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים…

ר' זירא כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא לא אתא לקמיה במעלי יומא דכפורי אמר איהו איזיל אנא לפיוסי ליה פגע ביה רב הונא אמר ליה להיכא קא אזיל מר אמר ליה לפיוסי לפלניא אמר אזיל אבא למיקטל נפשא אזל וקם עילויה הוה יתיב וקא פלי רישא דלי עיניה וחזייה אמר ליה אבא את זיל לית לי מילתא בהדך בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה.

2- מרדכי יומא סימן תשכג

מנהג ישראל לבקש מחילה ערב יום הכיפורים, כדאמרינן במדרש שובה ישראל יתברך שמו ויתברך זכרו שהוא מחבב את ישראל, ותקן להן עשרת ימי תשובה שאפילו היחיד העושה תשובה בהם מקבלים תשובתו כתשובת צבור.

לפיכך צריכין כל ישראל להחזיר בתשובה ולעשות שלום בין איש לרעהו ולמחול זה לזה בערב יום כיפור כדי שתתקבל תשובתן ותפלתן לפני הקב״ה בשלום ובחיבה.

3- רמב״ם הלכות תשובה פ״ב ה״ט-יא.

אֵין הַתְּשׁוּבָה וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם כְּגוֹן מִי שֶׁאָכַל דָּבָר אָסוּר אוֹ בָּעַל בְּעִילָה אֲסוּרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּגוֹן הַחוֹבֵל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ הַמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ אוֹ גּוֹזְלוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ נִמְחַל לוֹ לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתֵּן לַחֲבֵרוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ וִירַצֵּהוּ.

אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ צָרִיךְ לְרַצּוֹתוֹ וְלִשְׁאל מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְחל לוֹ. אֲפִלּוּ לֹא הִקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ אֶלָּא בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ וְלִפְגֹּעַ בּוֹ עַד שֶׁיִּמְחל לוֹ. לֹא רָצָה חֲבֵרוֹ לִמְחל לוֹ מֵבִיא לוֹ שׁוּרָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם מֵרֵעָיו וּפוֹגְעִין בּוֹ וּמְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ. לֹא נִתְרַצָּה לָהֶן מֵבִיא לוֹ שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. לֹא רָצָה מְנִיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ וְזֶה שֶׁלֹּא מָחַל הוּא הַחוֹטֵא…

אָסוּר לָאָדָם לִהְיוֹת אַכְזָרִי וְלֹא יִתְפַּיֵּס אֶלָּא יְהֵא נוֹחַ לִרְצוֹת וְקָשֶׁה לִכְעֹס וּבְשָׁעָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹטֵא לִמְחל מוֹחֵל בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. וַאֲפִלּוּ הֵצֵר לוֹ וְחָטָא לוֹ הַרְבֵּה לֹא יִקֹּם וְלֹא יִטֹּר. וְזֶהוּ דַּרְכָּם שֶׁל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וְלִבָּם הַנָּכוֹן.

אֲבָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַרְלֵי לֵב אֵינָן כֵּן אֶלָּא וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח. וְכֵן הוּא אוֹמֵר עַל הַגִּבְעוֹנִים לְפִי שֶׁלֹּא מָחֲלוּ וְלֹא נִתְפַּיְּסוּ וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.

הַחוֹטֵא לַחֲבֵרוֹ וּמֵת חֲבֵרוֹ קֹדֶם שֶׁיְּבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וּמַעֲמִידָן עַל קִבְרוֹ וְיֹאמַר בִּפְנֵיהֶם חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי זֶה שֶׁכָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתִי לוֹ. וְאִם הָיָה חַיָּב לוֹ מָמוֹן יַחֲזִירוֹ לַיּוֹרְשִׁים. לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ יוֹרְשִׁין יַנִּיחֶנּוּ בְּבֵית דִּין וְיִתְוַדֶּה:

האם יש מקרים שבהם אין הנפגע חייב למחול? .

4- מסכת יומא פז.

רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי עייל אתא ר' חייא הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא אתא ר''ש ברבי הדר לרישא אתא ר' חנינא (בר) חמא אמר כולי האי נהדר וניזיל לא הדר איקפיד ר' חנינא אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי ולא איפייס והיכי עביד הכי והאמר ר' יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים רב שאני ור' חנינא היכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו אלא ר' חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי אמר שמע מינה בעי למעבד רשותא ולא איפייס כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל.

רש״י.

חלמא חזא ליה לרב. ראה חלום על רב שתלאוהו בדקל והוא סימן נשיאות ראש וגדולה ור' חנינא ראש ישיבה היה … וכשראה חלום זה על רב דאג למות לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אמר אדחייה מהכא ויברח לבבל מפני ושם יהיה ראש ולא נדחין למות בשבילו.

5- בית חדש סימן תרו

ודע דבגמרא פריך ורבי תנינא היכי עביד הכי להיות אכזרי מלמחול ופריק חלמא חזא ליה לרב דזקפוהו בדיקלא וכו' משמע דכל היכא שהמוחל אינו עושה כן לאכזריות אלא לשום טעם כגון שיש לו רווח בזה יכול לעשות כן. ובהגהות שלחן ערוך כתוב שיכול שלא ימחול כשמכוון לטובת המבקש מחילה. נראה שהיה מפרש ההוא עובדא דקאמר התם רבי חנינא אמר שמע מינה בעי למיעבד רשותא, פירוש ויטילו עליו צרכי צבור ולא איפייס כי היכי דליזיל ולגמר אורתא בבבל ולא יתבטל מדברי תורה.

דלפי פירוש זה עשה כן רבי חנינא לטובתו של רב. ומשמע אבל לטובת המוחל עצמו אינו יכול לעשות ואיני יודע היכן מצא פירוש זה כי רש״י פירש בהיפך וכסברא הראשונה.

משנ״ב תרו ס״ק י

והוא הדין אם מכוון לטובת עצמו שמתירא שיגיע לו היזק כשימחול. (שאז אינו חייב למחול י. ב.)

רמ״א תרו

והמוחל לא יהא אכזרי מלמחול אם לא שמבקש לטובת מבקש המחילה. ואם הוציא עליו שם רע אין צריך למחול לו.

משנ״ב- א״צ למחול לו דאיכא דשמע בחשדא ולא שמע בפיוס ונשאר השם רע, ומ״מ מדת ענווה למחול גם בזה.

האם נדרשת גם תשובה כלפי שמיא? .

6- רמב״ם הלכות תשובה א, א

וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְהַמַּזִּיק מָמוֹנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כָּזֶה לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה-ו) 'מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם.

תנופה חיים’ (הרב חיים פלאג’י, ירמיה אות ס): וכלשון הרמב”ם בהלכות תשובה דבעבירות שבין אדם לחבירו צריך שיעשה תשובה גם בנוגע למקום, ויתודה על חלק גבוה שעבר על מימרא דרחמנא.

האם מחילה הנפגע מועילה ללא בקשת סליחה.

7- מועדים וזמנים[הרב משה שטרנבוך] ח״א סימן נד

אמנם כשנתבונן בגמ' סוף יומא פז נראה דאם חטא או ציער לחבירו לא סגי במה שאינו מקפיד עוד עליו

ומוחל לו רק חבירו לא נתכפר אלא אם ביזה עצמו לבוא ולבקש מחילה דבמה שמכניע ומבייש עצמו לבקש מחילה היא גופא חלק מכפרתו שמעכב דבגמרא שם איתא דרב רצה דוקא שהטבח יבקש מחילה והמתין כל היום עד שמת הטבח ע״ש היטב ולא הסתפק במה שהסכים למחול. שהטבח לא נתכפר אלא אם הכניע עצכן לבקש מחילה וכן שמעתי שהגאון רבי יצחק בלזר זצ״ל הכריע מגמרא הנ״ל האי יסוד דרק כשמבקש מחילה מתכפר בזה שמבזה עצמו.

הליכות שלמה (הרב שלמה זלמן אויבעך) יום הכיפורים פ״ג

בקשת מחילה באופן כללי שמבקש מחבירו מחילה על כל מה שחטא לו, מועילה לפגיעה קלה בלבד.

מי שסיפר לשון הרע על חבירו, ואין חבירו יודע מזה, ואם יגלה לו הדבר כדי לבקש מחילתו יצטער הלה בשמעו על כך, לא יגלה לו את הדבר.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שלישי, 24 בספטמבר 2019

עד שירצה את חברו - סליחה

"עד שירצה את חברו" – הנסלח והסולח

חובת הפוגע

משנה יומא ח, ט

אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז), עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.

גמרא יומא פז

אמר ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר (משלי ו-א) בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ, נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ, עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ. אם ממון יש בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים. .

ר״י פינטו על עין יעקב

אם לא שב מעבירות שבינו לחבירו גם עבירות שבינו למקום אינו מתכפר.

שו״ע או״ח תרו

עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּפַיְּסֶנּוּ; אֲפִלּוּ לֹא הִקְנִיטוֹ אֶלָּא בִּדְבָרִים, צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ. וְאִם אֵינוֹ מִתְפַּיֵּס בָּרִאשׁוֹנָה, יַחֲזֹר וְיֵלֵךְ פַּעַם שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית.

משנ״ב

ויפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט מה שחטא לחבירו אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא אזי לא יפרט אותו ומי שהוא מבקש מחילה מרבים בכלל אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד בפרט.

פלא יועץ, תשובה

ואם היא גזלה או גנבה שלא ידעו בה בעליה ולא נצטערו עליה, יוכל להשיב בלי ידיעת בעלים, על ידי הבלעה בחשבון וכדומה, ואף לרצותו אינו צריך. אבל אם צער חברו וחטא כנגדו בין בגופו בין בממונו בין בכבודו, אינו נמחל לו עד שירצהו ואף אם הנחבל ימחל מעצמו ויעביר על מדותיו, וכמנהג העולם שאומרים בכל לילה הריני מוחל וסולח וכו', לא סגי בהכי, דנהי דמועיל הרבה, אבל על כל פנים חיובא רמיא עלה דאנש לעשות את מה שמטל עליו ולרצות את חברו.

תדע, דהא מיתי בש''ס (יומא פז א) עבדא דרב, דהוה מהדר וממצי נפשה לההוא טבחא בכל מעלי יומא דכפורי כי היכי דלשאל מנה מחילה, ותהוה לה כפרה, שמע מנה דלא סגי כשימחל הנחבל מעצמו לחוד, ומה גם שאין אדם יודע אם מחל לו חברו, שעל הרב האומרים נסח הריני מוחל וסולח, אין פיהם ולבם שוים, ויש דלא מאי קאמר, והראיה, שביום שאחריו, הקפידה במקומה עומדת ביתר שאת.

הנה כי כן, לא סגי בלי שאלת מחילה, ואם יקשה בעיניו להתביש עם חברו פנים אל פנים, יוכל לעשות על ידי שליח או על ידי כתב, כי באמת הכתיבה היא סמא טבא לכל הדבר הקשה לדבר מפני הבושה, יכתב ידו ולא יראו פניו עם שכנגדו. וישראל קדושים הם והם רחמנים, ובודאי שבבוא אחיו הישראלי לשאל ממנו מחילה, לא יהיה המוחל אכזרי, ותכף יתרצה למחל לו מחילה גמורה, כדי שלא יענש אחיו הישראלי בסבתו.

חובת הנפגע

יומא פז

ר' זירא כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה. רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא, לא אתא לקמיה. במעלי יומא דכפורי, אמר איהו: איזיל אנא לפיוסי ליה.

רש״י

ממציא נפשיה. לפני מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה וימחול לו: חליף ותני. עובר ושונה ומשלש פעמים רבות.

רא״ש שם כד

וישים אדם אל לבו ערב יום הכפורים לפייס כל אדם שנוטר לו איבה. . ואמרינן נמי התם (שם) רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא נטר ליה תריסר ירחי דשתא ולא אתא, כי מטא מעלי יומא דכיפורי אמר איזל אנא ואפיק ליה מדעתיה, כדי שיהא לב כל ישראל שלם עם חבירו. .

שפת אמת שם

אף שלא היה כדין מה שהקפיד אזיל רב לפייסו, דהא משמע דביוה״כ איכא קפידא שיתפייס אחד עם חבירו ואין נפקותא אם הצדק עמו במה שמקפיד עליו או לא מ״מ צריכין להתפייס.

מועדים וזמנים חלק א סימן נד

. . דאם חטא אי ציער לחבירו לא סגי במה שאינו מקפיד עוד עליו ומוחל לו, רק חבירו לא נתכפר אלא אם ביזה עצמו לבוא ולבקש מחילה, דבמה שמכניע ומבייש עצמו לבקש מחילה היא גופא חלק מכפרתו שמעכב.

אז נדברו, חלק ח סימן סח

פעולת המוחל בעצמו

הרב משה צבי נריה, מועדי הראי״ה

פעם אחת למחרת יוה״כ היה הרב קוק שרוי בשמחה רבה, יותר מבכל שנה. והסביר הרב "אגלה לשמחה מה זו עושה, ביום כפורים זה פעלתי אצל עצמי שאנהג כלפי כל אלה שפגעו בי, לפנים משורת הדין, ואסלח להם במחילה גמורה גם אם לא חזרו בתשובה ובדעתם להמשיך ולפגוע בי. ומעתה בטוח אני שגם אתי ינהג הקב״ה לפנים משורת הדין, ובמדה כנגד מדה אף הוא יסלח לי על כל עוונותי…ועל זאת ישמח לבי".

תהילים קל, מצודות דוד

"כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא" - כי עמך הסליחה. ולא מסרת סליחת העון לאחד מהמלאכים. למען תורא. כי אם מסר הסליחה אל המלאך היה נפתה לה האדם לומר המלאך יתפייס לנו הואיל ולא לו חטאנו וישא את העון, והיה ממעט ביראת המקום.

עולת ראיה, יה״ר שלפני פרשת התמיד

ענין הסליחה הוא שאיננה מקושרת לא לדבר חצוני. . ולא גם לדבר פנימי של זה הנושא בעצמו. . אלא הוא ציור מיוחס אל הסולח בעצמו, מצד ערכו המרומם לבדו. . המאיר על מחשכי הנשמה, להעביר את יסוד הרשע העמוק הזה ממקורו, על ידי התגלות עוצם הטהר, הרוממות והגודל, של אור ה' עליון.

מלבי״ם שם

יש הבדל בין בשר ודם הסולח ומוחל למי שחטא כנגדו, שיעשה זאת מצד איזה ענין שמצא בהחוטא, על ידי שחוטא התחרט ובקש סליחה, או על ידי שרחם עליו, או על ידי שמצא חן בעיניו, ואם כן סבת הסליחה לא נמצא עם הסולח רק עם מי שסולחים לו. מה שאין כן אתה סבת הסליחה נמצא בך, כי אי אפשר שיצוייר אל בורא ומקיים ברואיו אם לא יהיה סולח לעולם. וגם שגדר הסליחה הוא שיעביר את העון כאילו לא היה במציאות כלל, וזה לא יוכל האדם לעשות שיעשה מדבר שהיה במציאות כאילו לא היה, ועל כן לא נמצא בשום מקום בתנ''ך סליחה מאדם לאדם רק מה'.

מהלך השיעור

ר״י פינטו - ולאחר מכן הביא את דברי הפרי חדש שבעוון הפגיעה בחברו יש שני חלקים, בין אדם לחברו ובין אדם למקום, ובעוון זה מחילת העבירות שבין אדם לחברו מעכבת את מחילת העבירות שבין אדם למקום.

אז נדברו – בנימין זילבר. הגרע״י כתב עליו בנימין הצדיק.

עומק

הרב קוק - הסליחה איננה תוצאה של בקשת הנסלח, לא הוא פועל את הסליחה. הסליחה משויכת אל הסולח בלבד. זו גבורה אלוקית מיוחדת הנובעת מתכונתו העצמית של הקב״ה. הוא סולח כי הא-ל סולח, ככה הוא. רצון טהור להעלים את הרשע על ידי סליחה.

כעת נבין את דבריו של משה רבינו: סלח לעם, כי הם קשי ערף. והרי זה אמור להיות טענה לסתור! אלא כך אומר משה: הם בני אנוש ואתה רם ונשא. סלח לעם, כי תמיד אתה סולח. ככה אתה. ומסכים עמו השי״ת ועונה: כדברך. אכן כך, אתה מכיר אותי היטב. כזה אני. בעל גבורה אלוקית ויכולת לסלוח מצד עצמי ללא כל חשבון.

כמה פעמים בתנ״ך מופיע שאדם סלח לאדם אחר? אפס. בתנ״ך לא מוזכרת סליחת אדם לאדם כיוון שזו מידה אלוקית עליונה. יש צורך ללמוד אותה דווקא מהקב״ה. כמה קשה לנו לסלוח באמת על פגיעה, למחוק לגמרי את העוול שנעשה לנו. זה כוח על-אנושי.

אנו אומרים סליחות בכדי לעורר בנו את התחושה כמה אנו רוצים שיסלחו לנו, בכך מתעורר בנו בעצמנו כוח הסליחה. העמדה שלנו איננה רק כמבקשים, אלא כתלמידים המבקשים להתנהג בעצמנו במידות אלו.

מצודות - שמידת הסלחנות לא נמסרה למלאכים, כמידות האחרות, אלא היא שייכת לקב״ה בלבד. והרי אנו מצווים להתנהג במידותיו של הקב״ה, "מה הוא רחום אף אתה…" מכאן שכאשר אנו מתנהגים בסלחנות אנו דבקים בקב״ה ממש באופן ישיר. וזו יראה גדולה, יראה במובן של התעלות לגודל מיוחד. להיות דבק לגמרי בקב״ה זה משהו גדול ונשגב.

מדה כנגד מדה

הרי כתוב "בצרתם לא [לו] צר". אמנם אפשר לפרש את הכתוב ביחס לגלויות, אבל אפשר אולי גם על כל צרה שבאה על ישראל בפרט ובכלל. אם כך, צר לו (כמו לכל אב) כשבניו רבים - בלי קשר למי צודק. אם כך, במדה מסויימת שניהם (גם הפוגע וגם הנפגע) חוטאים לרע העליון שלהם בכך שהם לא משלימים ביניהם.

סיכום

יש לנו סבכים בלתי פתורים בחיים. איזה משקע שנשאר מאחור. בימי הרחמים והסליחות אנו נקראים להידמות לקב״ה. לבחור לנהוג בגבורה וממש לסלוח ללא כל חשבון. גם אם הנסלח לא התנצל, או לא הבין כמה פגע וכו' בידינו הכוח האלוקי המופלא לסלוח ללא כל חשבון.

ומובטחים אנו שמי שינהג במידותיו של הקב״ה עם אחרים, מעורר בכך שיבואו הרחמים העליונים עלינו.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שבת, 21 בספטמבר 2019

טרבלסי 6

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 263

טרבלסי אליהו הרב

עולם גאולת את נפשי גואל בך *’‘אשמח זצ”ל הכהן משה כלפון רבי של הגאולית משנתו

תרל”ד השנים בין חי זצ”ל הכהן משה כלפון תש”י-הרב ג’רבא1874-1950( באי ) מעבר באי. העתיקה הקהילה מראשי והיה הדין בית כאב כיהן הוא שבתוניס, הענפה ההלכתית על1לכתיבתו העולים בנושאים רבים מאמרים כלפון רבי כתב עולמיות היסטוריות התרחשויות מלאת בתקופה חי כלפון רבי הציבורי. היום, סדר חיבר ואף ולימוד, עיסוק חשיבה של רבות שעות האלו למאורעות הקדיש והוא הגאולית משנתו ופרסמם. אלו בנושאים נלמדה-ספרים כבר כלפון רבי של הציונית רבים מאמרים עליה ונכתבו ידע2ונחקרה, ברכישת רב מאמץ השקיע הרב ובמקביל, המתרחשים השונים התהליכים לגבי והנהגתית הלכתית תורנית עמדה ובגיבוש מרחבים הכוללת גאולה עיניו לנגד ראה הוא בגאולה עסק כלפון כשרבי בעולם. להביא יכולתו בכל פעל אלא גרידא, מדרשי בית בלימוד רק עסק לא הוא רבים. מסתיימת איננה לשיטתו הגאולה במעשים. אותה ולקרב מימוש לכדי הגאולה את בגאולה לא ואפילו פיסי, גלויות בקיבוץ לארצו, ישראל בחזרת לאומית, בגאולה כתיקון-רוחנית הגאולה את כלפון רבי ראה רוחו בעיני ישראל; עם של גדולה תורנית

כולו. העולם זה ובמאמר מספיק, ונלמדה נדרשה לא עדיין כלפון רבי של האוניברסלית משנתו שהתרחשו הגלובליים המאורעות לאור בתורתו הגדול החידוש אחר מעט נתחקה גדולי בין המעטים מן למעטים כלפון רבי מצטרף באוניברסליות בעיסוק בימיו. במינה מיוחדת דרך המתווה ומפורטת, פרקטית מעשית משנה וסדרו שכתבו ישראל

בכללו העולם. לגאולת תרפ”א בשנת למשל כך הרב1921( תבע הכנסת בבית השבוע לפרשת בדרשה )

הגדולה ‘המלחמה בעקבות ההרוסה אירופה של הזוועה קולות את לשמוע: ’מהציבור במלחמה הנפצעים דמי קול העולמית, במלחמה הנרצחים אדם בני קול מעיר והמטולטלים המגורשים קול ויתומיהם, אלמנותיהם קול העולמית,

ונשאל שואל שו”ת מנהגי- על כהונה ברית ספר קטן, ערוך שולחן תשובות, אלפים כשלושת 1 יד בכתב עדיין שחלקם רבים ספרים ועוד. ג’רבא,

‘תהילה בשם ובניינה ישראל לארץ ההתייחסויות את כתביו מתוך המלקט ספר גם לאור יצא 2 זה בעניין משנתו את לחקור מה הרבה עוד ויש מאמו, ראובן ד”ר מאת. למשה’

זצ”ל סאלי הבבא אבוחצירא ישראל ר’ מאת בך’ ‘אשמח הפיוט מתוך בכותרת. המילים *

גיליון264 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

טרבלסי אליהו הרב

ובצמא ברעב והמעונים הנדכאים החיים וקול למדינה… וממדינה לעיר לב ואשר ואוהבו. האמת דורש כל באוזני מצלצלים ואיננו, המוות אל ומחכים של צרותיהם על תיזולנה דמע אגלי עיניו אבן, כמו לבבו הקפיא ולא לו, בשר החלה אשר מעת גווייתו. יצורי כל את תמסנה ודמעותיהם האלה, העשוקים הרוסית רעיונות-המלחמה בקרבי התנוססו שנים, וכמה כמה מזה יפנית

לבבי והרה הגה אשר גליונות על והזכרתי העולם. …3לתקנות הראשונה העולם מלחמת של העולמי הסבל הרב שבעיני היא לציון ראויה נקודה יפן במלחמת תרס”ד-מתחיל בשנים לפניה שנים כמה שהתרחשה תרס”ה-רוסיה גם1904-1905( מה דווקא, יהודי בסבל מתמקד שאינו אנושי כלל סבל זהו ולדעתו ), ובכל הרב, של מגוריו וממקום מג’רבא רב גאוגרפי במרחק התרחשה הזו שהמלחמה

העולם בתיקון בצורך הרב של התעסקותו את המכונן האירוע זהו. זאת ברבים אלה בעניינים דעתו את מלהביע להימנע הרב החליט: בהתחלה הממלכות ושבילי נתיבי את הכרתי ולא חכמה, למדתי לא אנוכי בעיתון ראיתי שנים איזה עבור ואחרי מידי, עטי את הנחתי אז וחוקותיהם. אשר התכונה אל קרוב כמעט שכתב התבל מאדירי אחד בשם “אלצבאח”

ורעיוני הגיוני. 4הרו את לאור להוציא והחליט דומים, בכיוונים דעתם מביעים שאחרים ראה הרב ישראל בגאולת כאמור מסתיימת לא כלפון רבי אצל הגאולה זה. בנושא רעיונותיו ובנביאים בתורה הפסוקים כללי. עולמי לשלום בדאגה אם כי לציון, ובשיבה הגאולה בזמן לבוא העתידה גדולה עולמית שלווה לאותה בנוגע מפורשים וְעֵגֶלּוכְפִירּומְרִיא יִרְּבָץ עִםּגְדִי וְנָמֵר עִםּכֶבֶׂש זְאֵב וְגָר כגון: פסוקים השלמה. נֹהֵגּבָם קָטֹן וְנַעַר חַרְבֹותָם5יַחְּדָו וְכִּתְתּו רַּבִים לְעַּמִים וְהֹוכִיחַ הַּגֹויִם וְׁשָפַטּבֵין או, מִלְחָמָה עֹוד יִלְמְדּו וְֹלא חֶרֶב אֶלּגֹוי גֹוי יִּׂשָא לְמַזְמֵרֹותֹלא וַחֲנִיתֹותֵיהֶם, 6לְאִּתִים כי רחוקה, ותקווה נפש משאת רק לא כלפון לרבי משמשים רבים, פסוקים ועוד לקרב כוחו בכל להשתדל אל, עם לפעול הגאולה, להופעת לעזור מעשי ציווי אם

עולם גאולת אותה. את העולם מלחמת של זוועותיה את הרב מתאר המלחמה סיום לפני שנאמרה בדרשה

הגאולה של בואה את המבשרים כמאורעות: הראשונה

וישב פרשת ב חלק משה. דרכי 3

. שם 4

ו פסוק יא פרק. ישעיהו 5

ד פסוק ב פרק. ישעיהו 6

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 265

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

דעתי לפי אשר העולמית, התבל …מלחמת ומגוג גוג מלחמת היא …זו בעולם שלום דרכי נעשו באלפור הצהרת אחרי כי לדעתי, מוחלטת …וראיה הלזו המלחמה כי מלא בפה אומרים הממלכות אדירי כי בימינו נתחדש ועוד גוי אל גוי עוד ישא לא “כי אומר: לגזור ובדעתם המלחמות, כל של הסוף היא

מלחמה עוד ילמדו ולא. 7”חרב (=חבר העמים’ ‘אגודת הקמת את בחיוב מציין הוא המלחמה סיום לאחר כחודש

:)הלאומים ‘אגודת בשם: נקרא גדול דין בית הוצב כבר כי בעיתונים המדובר וכפי ממלכה ושום יבוא, אליו וממשלה ממשלה בין יהיה כי ריב כל אשר העמים’, הגדול דין מהבית רשיון נטילת בטרם אופן בשום מלחמה לעשות תוכל לא האדירות הממשלות כי ייתן ומי למאוד, נכבד הוא זה רעיון ואמת הנזכר. האפשריים התנאים בכל ולחזקו לעודדו כימים לילות לו ישימו הודם ירום ומן המלחמות, מן לגמרי בטוחים יהיו העולם כל כי עד התחזקות, מיני ובכל

ברעב אבדו הרבה אשר בעולם, מתוח ח”ו היה אשר. 8האבדון (תר”פ זו דרשה לאחר חודשים הקונטרס1920-כשמונה כתיבת את הרב מסיים ) ומערכת עולמית ממשלה להקמת ומעשית מפורטת הצעה המהווה העולם’, ‘צרכי בתחומים העוסקים סעיפים ותשעה שלושים כולל הזה הפרק בינלאומית. משפט והקמת עולמי בנק הקמת עולמי, כלל משפט בית הקמת העולמי, השלום של שונים לאחר נכתב העולם’ ‘צרכי של הזה הפרק ויישומי. תאורטי באופן עולמית, ממשלה

תר”פ בשנת הלאומים” “חבר הוקם בטרם עוד ורסאי, . הסכמי והממשלה העולמי הדין בית בהקמת הנחיצות את הרב מסביר הראשון בסעיף

העולם לתיקון בדרך: העולמית כללי דין בית בדרך- ואנשיה העולם טובת את הרואה ישר שכל בעל כל חופשיי באופן רק ורצון, הנאה לאיזה או העצמית להנאתו יביט ולא כלליי, מאוד נחוץ כי ויסכים וידע יבין יכיר ואנשיו, העולם הליכות אל יחדור ודרוריי העולם לכל כללי דין בית ועד יהיה בו אשר מיוחד מקום בעולם להיות מאוד פיו ועל יחנו פיו על אשר גבוה היותר המשפט בית יהיה שהוא במטרה כולו, ואם9יסעו ‘חלכאים’). מלשון (=עני, כחלך כמלך כגדול, כקטן האדם, בני כל המכשירים באמצעות לאחוז יש פנים כל על להיות, רחוק זה כי גלוי הדבר כי

תבוא כי פרשת ב חלק משה. דרכי 7

יב דרוש משה. זכות 8

לגאולה בדרך ממצרים בצאתם לישראל הדרך את המורה הענן מעמוד הלקוח. ביטוי 9

גיליון266 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

בני כל לטובת ומביט משגיח הוא וגם קשה, דבר כל לפניו מובא שיהיה לזה

ואחווה בהשוואה. 10האדם אלא עולמי, דין בית רק כללה לא העולם גאולת להבאת הרב של המלאה התוכנית שצוטטה וישב בפרשת האומות. מנציגי המורכבת לאומית בין ממשלה הקמת גם

ואומר הרב ממשיך: לעיל אדירי כל בראותי העולמית, המלחמה ככלות אחרי ויגל ליבי שש מאוד מה הלאומים ‘בחבר ותעצומה עוז בכל משתדלים הנאורות הממלכות ’התבל ראיתי בזה רעיונות הרבה כי אכחד ולא תוכניותיו. ושאר ופירושו ובביאורו ערך יקרי הם ובאמת ליבי, על עלו ולא והערבים העברים העיתונים על, כתוב בזה רעיונות אצלי נמצא זאת לעומת, אך מהם גליונות, על כתובים מהם

מפי יצאו לא ועוד ורעיון במחשבה עודם ומהם. למזכרת, והטבת מלחמות, מניעת היא הבינלאומיים המוסדות של מטרתם כלפון רבי לפי עמדתו מתוך נובעת זו מבט נקודת כפרטים, וגם ככללים גם האדם בני כלל מצב

עולם גאולת לאותה בנוגע: הייחודית לבלתי יחד נחוצים וממלכה ממלכה בין תהיינה אשר דעות הפרשי כל והגבורה הכח האלימות באמצעות, השתמש המשפט פי על רק והצדק דבר יקום. לפניהם דין עורך מהם אחד כל יקריבו הנפרדים הכוחות, ושני דין “בית בשם יקרא אשר הנזכר הצירים ועד לפני יעמדו דין עורכי ושני לחוות הדבר על יעמדו כיאות החקירה ואחרי דבריהם שמוע ואחרי הגדול”, ביניהם הבדל יהיה ואם והסכמתם. דעותיהם את דבר- יקום הרוב פי על.

והתאבקות מלחמה מין כל בעד לעצור כולו לעולם כלליית הנאה. 11ומזה

והמחוקק השופט המנהיג העליון כגוף מוצג הלאומים: חבר ושמאל ימין מדבריו יטו ולא העליונה, על הלאומים חבר יד וישבו12להיות,

לנצח המוות ובלע ישראל… בית עמנו זה ובכלל לבטח העמים. 13כל ותהווה התקפי, בנשק תשלוט הצבאות, גודל את תגביל העולמית הממשלה

מלחמה להכרזת רשות מתן לגבי העליונה. הסמכות תת ובו משה’, ‘ויקהל לקובץ צורף העולם’ ‘צרכי ‘שלום-הקונטרס בשם פרק

בהקדמה הרב כותב וכך: עולם’.

עמוד10 העולם’ ‘דרכי משה, ויקהל. 23

ב11 סעיף שם.

בירושלים12 הגדול הדין בית כדין.

שם13.

טרבלסי אליהו הרב

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 267

של בחוזקתו תלוי וקיומו העולם יישוב אשר הכוח וכפי הלאומים, חבר לבבנו ולדאבון ושלומו. העולם יישוב ויגדל ירבה כן הלאומים חבר ביד יהיה להמציא נלאו הנשמע וכפי כח. בלתי מוסרית, הנהגה רק בידו אין היום עד ולכן הפועל. אל הדבר יצא לא עתה ועד ועוצמה, כח לו רבה למצוה חושב אני אני ואשר לזה, כח איזה וימציא בזה שיתעניין מי לכל דרכים- כעת לי אחזה,

ויקרב יבחר. והמעיֵן בית ברעיון התומך עולמי מרכזי כלי שיהווה בינלאומי עיתון להפיץ מציע הרב בכדי נועד הזה המהלך המדינות. לאזרחי ישירה פנייה ידי על הבינלאומי, הדין

רחב ציבורי תודעתי לשינוי. להביא כל על המדינות. מנהיגי של מעמיקה חינוך עבודת לבצע גם הרב מציע בנוסף הזה הספר מבית הסמכה תעודת בעלי בוגריו, שרק מקצועי ספר בית להקים, מדינה

העולם ממדינות באחת בכירה משרה או שליטה לקבל: יוכלו על להשפיע מטרתו כל אשר ספר …בית בעלי להיות בו הלומדים כל ודת גזע הבדל בלתי [בעיניהם] שווים יהיו אדם בני וכל זכויות, . השוואת הממשלה נשיא פריזידאן, או וסגן משנה יהיה לא או מלך ימלוך שלא, ובכלל תעודה ובידו שם, ללמוד העובר רק בעל והוא ומידותיו דעותיו שנחקרו

זו במידה דבוק להיות זה על הממונים להשביעו מוסיפים ועוד זה, . 14כשרון רעיונותיו את לחשוף בוחר הרב הנ”ל משה דרכי בספרו וישב בפרשת ובדבריו

כולו לעולם בעתיד שתצא טיוטא למעין אותם ולסדר: העולמיים, סדר על למערכות מחולק מיוחד בקונטריס הכל את לאסוף אמרתי ועתה סתום-א כל ולבאר ופרט פרט כל על לעמוד התבל חכמי אל וליבי ועיני, ב, ישמיטו בעיניהם ישר לא ואת יקריבו, הישר ואת הטוב. את חזקה כה תקוותי ותשובות שאלות קונטרסים, עיתונים, ספרים, זמנים, יקבעו התבל חכמי, כי ופירושים ביאורים וניגודים, . תוכחות חובה אלא רשות, זה דבר אין ולדעתי עולם לגדולי ומסורים הנתונים בדברים לעיין אני מה הקורא יאמר ואל? ומצוה.

באיוב ברכאל בן אליהוא כמאמר תבינהו, שדי ונשמת באנוש היא רוח. כי רבנו כתב “וזה נכתב: שבתחילתו קטע ישנו הרב גנזי בתוך שנמצאו הקטעים בין

בו נכתב וכך יהודי’”. ‘אל הנקרא לעיתון לשלוח: המחבר צירו את איש איש עמים ונשיאי המלכים כל ישלחו, …ושם חכם והיותר תהיה ומזה וצדקה. משפט בעל והיותר מחוכם כללית ריב. ממשלה ובהיות בין ומדנים אומר לגזור לפניהם כוחם באי את יקריבו שניהם וממלכה, ממלכה

ז14 סעיף העולם’ ‘צרכי קונטרס.

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

גיליון268 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

יזעק בעת וכן הצדק. מי עם דבר ולהקים החוסה הממלכה ממצוקי ועדה גוי נכונה כי ובראותם הכללית, הממשלה אל במכתב דבריהם יקריבו כנפיה, תחת בא את להקריב או לתקן הממשלה אותה אל להודיע דבריהם יחישו בפיהם אחד אם אך שמה. . וטענותיהם דבריהם לערוך מהעדה, כח בא עם כוחה אז אחרת, בממלכה מה תיקון לבקש לבו אל ערב האומה נשיאי או מהמלכים

לתקן ממלכה אותה מפי לקח לקחת דבריה את תחיש הכללית. 15הממשלה בדיני העוסק מסודר ספר לחבר כוונתו את הרב הציג ידו כתב מגנזי אחרת בפסקה תפוצה בעל לאומי בין משפט בדיני שיעסוק ספר העולם, וגאולת העולמי השלום

עולמית: כלל בשם קונטריס נדר בלי אחבר ידרוש הקדמה”“השלום לו יהיה הזה הספר … אדפיסהו אותו אגמור ואחרי ופרקים, …מבוארת, שום בלי בעולם ואפיצהו לשונות בשאר שהוא כמות להדפיסו למדפיסים רשות ואתן כלל, מחיר עיתונם בתוך [=בהמשכים] פרטים להדפיסו עיתים מכתבי לכל וכן העולם, שכתוב ממה בזה אעתיק וגם בזה. ביאור אוסיף ועוד שירצו… מה בלשון הספר סביב יהיה גם נבחרים. דברים וניירות קונטריסים בכמה לפנים אצלי אחר באופן ולא כך צריך למה ויכוח ואחד המילות, ביאור אחד ביאורים, , שני

הדרך זה על. 16וכן במתכונת הערוך עולמי, שלום בהלכות ערוך שולחן כעין להיות אמור היה הספר והביטויים המילים פשטי הסבר הגמרא. של הדף” “צורת בסגנון היטב לרב המוכרת ופירוש רש”י לפירוש הדומה צורה השני, הצד מן סוגיה בכל רחב ודיון האחד, הצד מן

הגמרא על. תוספות המהפכה וערכי ההשכלה האמנציפציה כלפון רבי לדעת כיוון, לאותו בהמשך את נחרצת כמעט בצורה מבטאים העולם ברחבי בדורו שהתפשטו הצרפתית

ה רצון: ’התגשמות חופש להיות הוסכם ממלכות ובכמה לגמרי, הגולה סדרי שנשתנו בזמנינו הסכימה לא אשר ולשון אומה וכל כנודע, זכויות שיווי עם לישראל גם ודרור פראי ואדם ובהמה חיה בתור ידועה הכל בפי כמעט עתה היא, לזה ה ’כי

האדם בני כל בלב והדרור החופש ההשכלה רוח קודשו ממעון …17העיר

ישראל15 ע’ של במאמרם ע”ע חורב- וד’ מנהיגות-פליסהואור והעולם: העם האדם, ‘גאולת בצלאל, עמ [תשע”ג] כט ישראל’ ‘דיני מג’רבא’, הכהן משה כלפון הרב של בינלאומית והגות ’מקומית 217

. ואילך

ש”א16 משה תורת יעקב, ברית.

עמוד17 משה זכות בתוך משה, גאולת. 32

טרבלסי אליהו הרב

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 269

בזה רק להסתפק אפשר אי כי כלפון ר’ כותב שמות פרשת א חלק משה בדרכי של תפיסתו פי על ובבטחה. בשלווה בשלום לחיות ולביתו, לעצמו ידאג אחד שכל יהיה “אל העולמי: לשלום יכולתו כפי לדאוג אדם כל על חובה קיימת כלפון רבי

כולו העולם מן או אחי מן לי אכפת ומאי באוהלי, שלום הנה לאמור בלבבו …”חושב נרקמת הגדולה שאיפתו ואת להתגשם, מתחיל חזונו את לראות זכה לא הרב האנושות כלל של הגדולה והאחווה העולמי השלום בדמות חיה לתנועה, והופכת ועושים שמתפקדים ועוד העולמי הבריאות וארגון העולמי והבנק האו”ם ומוסדות כל מפורטת בצורה בעבר נשמעה שלא כיוון קריאת כאן ישנה בעולם. טוב הרבה באחדות ולעסוק ולבקש לרצות מאיתנו ואחת אחד מכל ובקשה דרישה והיא כך,

הגאולה את לקרב ובכך בעולם, . הגדולה

***

הכהן משה כלפון רבי מאת העולם’ ‘צרכי 18נספח:

יביט ולא כלליי, בדרך ואנשיו העולם טובת את הרואה ישר שכל בעל כל כללי: דין בית א. הליכות אל יחדור ודרוריי חופשיי באופן רק ורצון הנאה לאיזה או העצמית להנאתו מיוחד מקום בעולם להיות מאוד מאוד נחוץ כי ויסכים וידע יבין יכיר ואנשיו, העולם המשפט כבית יתפקד שהוא במטרה כולו, העולם לכל כללי דין בית ועד יהיה בו אשר כחלך כמלך כגדול, כקטן האדם, בני כל יסעו פיו ועל יחנו פיו על אשר גבוה, . היותר לזה המכשירים באמצעים לאחוז יש פנים כל על להיות, רחוק זה כי גלוי הדבר כי ואם בהשוואה האדם בני כל לטובת ומביט משגיח הוא וגם קשה, דבר כל לפניו מובא שיהיה

. ואחווה

יהיו כי שואף וממלכה עם כל כי הוא הפעולה אל זה דבר להוציא קשה היותר והדבר מלך כל כי הקצרה דעתי לפי היא לזה התרופה אמנם ובארצו. וטעמו פיו על דין הבית ברוב להם יבחרו האלה הצירים וכל כוחו, ובא נאמן לציר לו להיות אחד איש בשם יקרא ואחר וכתביהם, מדברותיהם יהיו וכתב שפה ובאיזו עמידתם תהיה ארץ באיזה דעות אשר והזמנים השעות לפי ביטול כל מבלתי תמידית אחת לאסיפה יספו הצירים כל כך

ועולמיי כלליי גדול דין לבית יהיו עצמם והם לזה, . יקבעו

לפניהם ישימו אשר המטרות הם: ואלה

השתמש לבלתי יחד נחוצים וממלכה, ממלכה בין תהיינה אשר דעות הפרשי כל ב. דבר יקום לפניהם והצדק המשפט פי על רק והגבורה, הכח האלימות, באמצעות ושני ועד לפני יעמדו הדין עורכי ושני דין, עורך מהם אחד כל יקריבו הנפרדים הכוחות

עמ18 משה” “ויקהל הספר מתוך במאמר, המוזכר העולם’ ‘צרכי הקונטרס רצ”ב ’ עקב21 ואילך. את הדפסנו והיברובוקס, החכמה אוצר הדיגיטליים במאגרים גם עדיין נמצא שאינו הספר, נדירות

קלים לשון תיקוני עם כאן הזה. הקונטרס

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

גיליון270 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

החקירה ואחרי דבריהם שמוע ואחרי הגדול”, דין “בית בשם יקרא אשר הנזכר הצירים פי על ביניהם הבדל יהיה ואם והסכמתם, דעותיהם את לחוות הדבר על יעמדו כיאות

והתאבקות מלחמה מין כל בעד לעצור כולו לעולם כלליית הנאה ומזה דבר. יקום. הרוב

בין או וממלכתה עדה איזה בין או ממלכתו ובין עם איזה בין תהיינה אשר דעות הפרשי כל ג. בשם יקראו והמה הנזכר, הכלליי הוועד אל עצומותיו להגיש התובע יוכל וממלכתו, יחיד והגישו הממשלה, אותה לה תבחר אשר והאחד התובע לו יבחר אשר האחד דין, עורכי שני הנאה יהיה ומזה דבר. יקום כלליית הסכמה או דעות רוב פי ועל לפניהם, עצומותיהם

המקומית הממשלה נגד וערמומיות התאבקות פרעות, כל בעד לעצור לעולם. כלליית

ממנו ציר בהמשך) הרבה מופיע הזה הביטוי (=ימנה; בשם יקרא הנזכר הגדול דין הבית ד. כפי למחלוקותיהם התובע דברי את לקבל עיר ובכל מדינה בכל כוחו ובא סוכנו להיות והשעה העניין כפי התלגראף או הדואר ידי על הגדול דין הבית לפני ולהציגו. הנזכר, בו שיש דבר אותו רק לפניהם יבוא לבל הגדול דין להבית למאוד נקל יהיה ומזה באמצעות משפט ולתת שראוי, מה כל שלוחם באמצעות לדבר יוכלו למען וכן ממשות,

בתביעתו צודק הוא אשר למי. שלוחם

ועל הצירים, קריאת ועל הנזכר, דין הבית דברי קיום על ויסכימו יחתמו כולם הממלכות ה. הנצרכים ההנהגות. כל

להבית בשכירות בחיריי כחלק חלק הראוי צבאיי כח מהם אחד כל יתן כולם הממלכות ו. בזדון דבריהם את ולהממרה דבריהם על להמסרב הצורך בעת בו להשתמש ההוא דין הנזכר הגדול דין הבית יבררו אשר ראויות התראות אחרי וזה הוא, ישאוף אשר אל

לזה היסוד מעת הממלכות. בהסכמת

יקחו והמה כחלק, חלק וממשלה ממשלה כל תשלם הנצרכים לההוצאות ההכנסות ז. הזמנה מכתבי אם הנזכר, הגדול דין הבית יכניסו אשר ההכנסות כל כחלק חלק, להם

בזה כיוצא וכל להם, תקבענה אשר והמיסים המשפטים מהוצאות. אם

הבא כל ובו עיתון תוציא אשר העיר באותה אגודה איזה ידו תמלאנה הנזכר דין הבין ח. מיליונים ממנו יודפסו הזה והעיתון והמשפט, והבירור והנתבע התובע מדברי לידם

יט אות עיין והוצאתו והכנסתו והקונים. המנויים כפי. רבים

חינוך אופני בעולם להמציא מטרתו תהיה אשר ועד, בשם תקראנה הנזכר דין הבית ט. אחד כל ולהיות ותרמית, עוולה משטמה, כל תסור למען האדם, בני לכל מוסריי חי אדם מכל הדרושים והשלום האמת והמשפט הצדק דרכי מכיר. מהנבראים ולשכללו אודותיו לחקור הנזכר דין הבית לפני הוועד בני יגישו האלה והתהלוכות ומפלגה צד כל דברי שמוע ואחרי התבל, מלכי לכל ממנו ההודעה אחרי בו ולהסכים

הבדל. בלי

בשם שווים מטבעות בעולם להמציא יחקור אשר ועד בשם יקראו הנזכר דין הבית י. וממלכה ממלכה כל שם כי רק הבדל, ביניהם ואין הממלכות, לכל ובמשקל ובמידה

יט באות הנזכר דרך על יהיה וקיומו מדינותיו. מטבעות על וחתום. נזכר

טרבלסי אליהו הרב

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 271

שווים ומשקלים מידות בעולם להמציא יחקור אשר ועד בשם תקראנה הנזכר דין הבית יא. הבדל שום ביניהם ואין בשמות, שווים ויהיו הלחים, ולדברים היבשים לדברים, בעולם,

הקודם באות הנזכר דרך על מידותיה, על וממלכה ממלכה כל שם כתיבת. רק

מתהלך שווה ולשון שווה כתב להמציא ישאוף אשר ועד בשם תקראנה הנזכר דין הבית יב. כל ילמד וזה העולם. שפת מסחרית, לשפה האדם בני כל בו ומתחנכים העולם, בכל כתבים השני בקי יהיה אדם כל כי באופן ממלכתו, או אומתו שפת לימודו אחרי אדם והשנית ללאומיותו הראשונה העולם, ולשון וכתב האומה ולשון כתב לשונות, ושני

ומלאכתו ומסחרו. לפרנסתו

קיטור ואוניית ברזל מסילת להמציא ישאוף אשר ועד בשם תקראנה הנזכר הדין הבית יג. הים יפסיק אשר והמקום לסופו, מסופו העולם מרחבי בכל המתהלכת יבשית או- איזה ידי על או שם, בניין וחומרי וחול גדולות אבנים ידי על מקום בו ליבש ישתדלו איזה ידי על הבניינים בין בינתיים הנמצאים המים והורקת בים הצדדים בשני בניינים אוניית תעבור ועליהם ברזל, תקרות יוטלו ועליהם הים, בתוך למאוד חזקים בניינים

יגונה לא המוכרח מקום, באיזה אפשר אי זה ואם. הקיטור.

בני לכל בעולם ודרור שחרור להמציא מטרתו אשר ועד בשם תקרא הנזכר דין הבית יד. האדם אל הנצרך דבר בכל העולם מכל המיסים כל הסרת ידי על בפרנסתם, האדם והירושות הרווחים כל על מיסיים חוקים יושמו זה ותחת צרכיו, ושאר ופרנסתו לחיותו יותר או למאה עשרה אם אדעתיי, או אומניי או מסחרי שהרווח בין לאדם, תהיינה אשר שחרור קו כל נגד כולו זה אשר לגולגולת, מס מין כל תחילה כל תסיר וביחוד מזה. מעט בכללותם אלה אשר והדירה, והיצהר התירוש הדגן מיני על מס מין כל תסיר וכן וחופש.

וקיומו חייו האדם מעצמי עצם. הם

בכל המדע חוכמת הרופאים פקודת פי על יעבוד אשר ועד תמצאנה הנזכר דין הבית טו. ואשר כולו, העולם בכל ובאים משמשים כאלה חוקים להיות והבריאות, הניקיון חוקי

פיהם על יוגבל ושעתו במקומו תלוי. מהם

מים אוניות קיטור, באוניות המרוחקים, לקרב שמטרתו ועד תמצאנה הנזכר דין הבית, טז.

והאלחוטים המוחטים שמע וחוטי המושך, וחוטי אווירוניים, . אוניות,

אדמה שום תהיה לבל שונים באמצעות ישתדל אשר ועד בשם תקראנה הנזכר דין הבית יז. לו תמסור ולשומרה לעובדה ביכולתו אין אשר אדמה ובעל לה, הראויה עבודה בלתי חכירותה או ושכירותה אדמתו ערך כפי בשנה שנה מידי לו המגיע חלקו את, האגודה

חשבונה על האדמה את תעבוד. והיא

בבתי הנעשה מכל בקצרה פרטיי וחשבון דין ממלכה מכל יוגש הנזכר דין הבית לפני יח. לפניהם יגישוהו נכון איננו אשר והדבר לעיין, ועד בשם יקראו והם גבאיה, ובבתי דיניה

ולדורשו. לחוקרו

גדול באנק להקים למושבם הנבחרת המדינה באותה אשר ועד תמציא הנזכר דין הבית יט. וכל כסף משלוח כל נקל יהיה למען בעולם, אשר הבאנקים כל עם המשמש כלליי

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

גיליון272 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

מידי הבאנק והכנסות בעולם. אשר העיירות ושאר העיר אותה בין נצרכת השתתפות והממלכה הממלכות. לכל שווה באופן הנזכר דין הבית ידי על הגורל יוטל בשנה שנה להלוות לעניים לעזרה בידה להיות הממשלה אותה של לבאנק ימסר בגורלה יעלה אשר הקרן שיהיה באופן חלקיים יהיו והתשלומים לשנה, מה שיעור עד מה משיעור להם את קבלו לא עדיין אשר הממשלות שאר על הגורל יוטל האחרת ובשנה לעולם. קיים או הנזכר, הבאנק בהכנסת יוכלל להם יראה אם העיתון של הרווחים הכנסת וכן חלקם.

הנזכר הדרך על הגורל עליו. שיוטל

ועד להיות בעדם ציר לשלוח כן גם יכולים ומדינה מדינה בכל (=המיעוטים) העמים כ. נגד והיחיד הרבים עצומות את לראשונה יוגש ולהם מדינה, באותה העמים מן הצירים

הבחינה על לעמוד ומזה מזה מה מחלק או מכולם אסיפה תהיה כך ואחר. הממשלה,

לזה הנצרכים הצדדים שיח לערוך משכורת, בלתי קבועים דין עורכי בעיר שם יוצגו. כא.

לבלע אומה שום תשאוף לבל רצויים באופנים הנזכר דין הבית מן תהיה פרטית השגחה כב. מיני שאר או מעצורים, ידי על או והכתוב, הלשון ידי על אם אחרת, אומה איזה בתוכה

והדומה בקרקעות בזה כיוצא וכל אטיית, ועבודה ופוליטיק’א. שאיפות

להעיק ואומה ממשלה שום תשאוף לבל כן גם תהיה מאוד ונשמרת מעולה השגחה כג. בחוקי מטרתה את ובהבליעה באומרה הגזע, ושנאת הדת אל בנוגע זולתה על ולהצר נתון והחירותי והמודרר המשוחרר הגמור הרישיון בזה וגדול קטון דבר וכל המדינה. היותר הצד על ולתקן לחקור הגדול, דין הבית לפני בזה המחאות להציע וגדול קטון לכל

ונאות. טוב

לדעתי הנזכר הגדול דין הבית בה יהיה אשר המדינה כד. ירושלים שתהיה יותר שם, ראויה כי לכל קדושה עיר והיא ולישמעאלים, לנוצרים היהודים, לנו העמים, לכל גדולה שאיפה וכן למזמרות, וחניתותיהם לאתים חרבותם וכתתו ישעיה מאז התנבא וכן כמעט. העולם

נאותה היותר היא ולכן וגו’. תורה תצא מציון כי. אמר

ומדינה מדינה לכל שטרותיו המלוה כללי באנק לתקן יש בנקל לדעתי ההוצאות: , כה.

ההוצאות כל להוציא יכולים וכיוצא למאה שלושה כמו הקל. ומהריבית

שאינו בשטר השתמש לבלתי והעמים הממלכות העולם לכל מניעה תהיה השטרות: כו. היותר יהיה וזה יכופר. לא ועוונו כמוהו, והמזייף במלכויות, כמורד והעובר הנזכר, מהבאנק

שטרות בכסף השתמשו העולמית במלחמה הנלחמים רוב כי המלחמות, לביטול. סיבה

ממשלה לאיזה כח יהיה לא למען באחרים, ויוחלפו השטרות יבטלו שנים לעשר אחת כז.

למו התוו אשר הדרך מן תסור כי אף הרבה הון. לאסוף

פרטית או כללית מלחמה מכל העולם) את מסדר (=מרגיע, העולם שמיישב במה. כח. לסיבות נמשכות המלחמות הרוב פי דעל לי נראה בהסתר: או בגלוי יחידית, או ציבורית תחת אשר קטנה או גדולה ואומה ממשלה שבין ב. וממשלה. ממשלה שבין א. אלה: פרטיי איש שבין ד. רשותה. שתחת קהל או חברה או עדה או עיר שבין ג. רשותה. שזה א. אלו: תיקונים יש העולם ולישוב וכיוצא. ומשפט חוק איזה על בהערה לממשלה

טרבלסי אליהו הרב

גיליון המעין א231 [ס, תש”פ תשרי • ] | 273

אם ב. יכריע. והרוב שלישי יבררו הם נשתוו לא ואם לפשרה, אחד בורר וזה אחד בורר על ואם לה, המיוחדים שלום של דין בית לפני משפטו יציע שמערער, יש פנים כל עם עם האמת לדון אחד לו בורר וזה אחד לו בורר זה בדרך משפטו יציע מערער יש פנים כל הדין בית לפני דבריו יציע מערער יש ואם מכריע. והרוב שלישי יבררו נשתוו לא ואם מי, ועוד הנזכרים. הארבעה החלקים לכל זו דרך על ויהיו מי, עם האמת לברר לכך המיוחד שכבר אחרי המסרב של כורחו בעל לפועל הדבר להוציא מיוחד, ועד עם ועד, ראש יהיה

בעה”י לזה להמציא שיש התנאים כפי המסרב אל כפייה של תנאים ויהיו הדין, . נגמר

בה יתרו כי עונשה, יהיה זה הכלליי, דין הבית דברי על תעבור כי מהממשלות ממשלה כט. תאבה לא אם הכלליי, הגדול דין מהבית ושלישית ושנייה ראשונה פעם מהם- תהיה לזמן בה למשול אחרת ממלכה רשות תחת ולהיכנס לממלכה, עוד תהיה לא כי הסכמה השלישית בפעם וכן בזמן, העונש לה יכפילו זמן אותו אחרי תעבור עוד ואם. פלוני, והעם מהממשלה נמשך זה אם ודרישה, חקירה תהיה השלישית הפעם ואחרי אז- מהממשלה רק נמשך זה ואם ועם, ממלכה מהיות אותם יסירו קשה- אותה יענישו

בזה היו אנוסים כי אחרי חנינה תהיה העם ואל מארצם, גולים האנשים כל. להיות

הממלכות כל של העיר מטבעות בכל חותמו לתת צריך הנזכר דין הבית כי יראה, ועוד ל. קשה ויענש יחשב וגנב לפראי והמזייף כלום, שווה אינו הנזכר החותם בו יהיה לא, ואשר

הגדול דין להבית כפופים הממשלות כל יהיו זה ידי. ועל

במדינת וממלכה ממלכה לכל אוצרות אוצרות רק יהיה לא כי אומר ליבי זיין, הכלי גם לא. (=כמות קל דבר רק ישאר ולא יצא, רשיונם פי ועל יכנס רשיונם פי ועל הנזכר, דין הבית

כלל מלחמה לשם ולא והמדינה, העיר שמירת לשם ממלכה כל ביד קל) נשק של. קטנה

להתגייס או להתנדב, שרוצה אחד כל רק בהכרח, והצבא המחנה גיוס לגמרי יבוטל לב. כפי הגבלה לזה יהי אלו וקבלת הורדת וגם יישכר, או יתנדב לממשלה, במשכורת

הנזכר הגדול דין הבית הועד. הסכמת

יקובל לא אלילים, מעובדי שהוא מי וכן בה’, אמונה בו ואין לגמרי חופשיי שהוא מי כל לג. חופש לפי לכפותו אפשר אי כי ואם העולם. בכל הממלכות ממשרות משרה לשום או אלילים עובד שהוא מי כי משרה, לשום זה יקובל לא פנים כל על והדתות, הדעות והיושר הצדק מידת פנימה בקרבו מקננת שתהיה אפשר אי אמונה מכל חופשיי, שהוא

זולתו גוף או בנפש כי ואף תהלה ישים בנפשו גם כי והטוב, האמת והחנינה, . הרחמים

וארץ שמים קונה אחד באל להאמין גדול ועד מקטון חניכיהם את ספר בתי כל יחנכו, לד. ברוחני בגשמי גדול עיקר והוא הנפשות, את מרגיע זה כי שדי, במלכות עולם לתקן

. ובמדיני

יתקנו וכן שיהיה, ואופן צד בכל כולו העולם מכל הזימה בנות כל ויבערו ירחיקו הרחק לה.

מראש אצלם קבוע זה להיות לילדים וחינוכים. לימודים

וכן לשכרות. המידות כל יבטלו כי שכן וכל העולם, מכל המשכרים הדברים כל יסירו לו.

וכיוצא מסחרו או במלאכתו עסוק אחד כל ויהיה כסף, ושווה בכסף שחוק מיני כל. יסירו

עולם גאולת את נפשי גואל בך ’‘אשמח

גיליון274 המעין | א231 [ס, תש”פ תשרי • ]

דבר בכל לעיין העולם מכל הרופאים ראשי כל יבואו ושם מדינה, באותה מקום יוקבע לז.

הכללות טובת אל עיון. הצריך

להודיע הודעות זה ועם הגדול, דין והבית הבקיאים פי על תהיינה הממלכות חוקי כל לח. שנית לעיין בבואם מה זמן ואחרי כתובת, אותה אל יפנה הודעה איזה לו שנראה מי שכל

שיש החסרון. יתקנו

מטרתם שזו ממונים שם כן גם יהיו לט. שוד כל ולהסיר בעולם, והשלום הביטחון להרבות רק

והשלום והיושר הצדק אל רק ויפנו וכיוצא, וגזלה וגניבה. וחמס

טרבלסי אליהו הרב

שבעים בין העומדת ישראל פזורה שה הנבחרת, האומה וקיום היהדות יסוד אשר תוה”ק של למסורת הודות הוא הזה, היום עד שנה לאלפיים קרוב זאבים וקודם ע”ה. רבינו משה האלהים איש ע”י הגבורה מפי ניתנה מאז אבותינו שמרו והמצוה התורה בדרכי ינהגם אשר העדה על איש לפקוד דאג העולם מן סילוקו עוד דאגו כנה”ג שיירי עד המסורת, מקבלי ודור דור זקני אחריו וכן המסורת, ע”פ המנהיגים החכמים לשלמות דברים שלושה על והזהירו תוה”ק. של קיומה, על הרבה תלמידים ‘העמידו בישראל תורה ולהרביץ ובהוראה, בדין מתונים, ’להיות וכן למשמרת. ומשמרת וגדר סייג שיעשו ה’ ביראת קדוש עם המוני ולשלמות הזה היום עד ומנהיגיו מנהליו ודור דור חכמי לב ישרי כל ואחריהם ז”ל, הם, עשו קשורה כשלהבת קיימים הם והמסורה הכתובה ותורתו ישראל בית עמנו כך וע”י היקרים ומעשיו פעולותיו על שמענו ובאוזנינו בעינינו ראינו וכזאת וכזאת בגחלת. מעו”מ הרה”ג תפארתינו ומשוש ועט”ר מו”ר האשכולות איש צדיק אותו של משה כלפון רבי מוה”ר ואגפיה עירנו רבני ראש ופרישא חסידא קדישא סבא היהדות על להגן חזק ופטיש ברזל לעמוד היה ימיו כל אשר וזיע”א, זצוק”ל הכהן לחוכמתם קודמת שיראתם ות”ח רבנים ולהעמיד בפרץ, ולעמוד גדר לגדור של עולה להקים שמים, ויראי כשרים ישורון לעדת ופרנסים הציבור, בראשי ולהכשירם להדריכם דמלבלבי, אילני להני בישראל תורה בהרבצת תורה האלהים חוקי שמועה ולהבין דעה להורות יבואו, לימים והפסק ההוראה בדרכי מקומות בכמה וגם בקודש המשרתים ואגפיה עירנו רבני כל וכמעט ותורותיו, בקביעות ישב שנים ושלוש וכשלושים תלמידיו. ידי ועל ידיו על מים יצקו אחרים הלך ובמישור בשלום מרעיתו, צאן צאנו את לרעות והצדק המשפט כיסא על

מעוון השיב ורבים …אתם

ונשאל ‘שואל שו”ת של ראשון לחלק ג’רבה רבני הסכמת ’מתוך

כהן כלפון משה רבי מאת


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום חמישי, 19 בספטמבר 2019

השמחה במשנת רבנו בחיי

אשר בן חיי — רבנו במשנת השמחה

דברי רבנו בחיי פרשת כי תבוא, פרק כח, פסוק מז

״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה׳ בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ. ״

פסוק מז — ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ… בְּשִׂמְחָה״

הכתוב יאשימנו על עבודת הש״י בלא שמחה, לפי שהאדם חייב על השמחה בהתעסקו במצות, והשמחה במעשה המצוה היא מצוה בפני עצמה, מלבד השכר שיש לו. ועל כן יעניש כאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה, ולכך צריך שיעשה בשמחה ובכוונה שלמה.

וכן אמרו במדרש רות רבה (ה, ו): אלו יודע היה ראובן שהקב״ה מכתיב עליו ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ״ (בראשית לז, כא), היה מוליכו לאביו בכתפו. ואלו יודע היה אהרן שהקב״ה מכתיב עליו ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ (שמות ד, יד), היה יוצא לקראתו בתופים ובמחולו. ואלו יודע היה בועז שהקב״ה מכתיב עליו (רות ב, יד) ״וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע״, היה מאכילה עגלים פטומים.

ספר הקמח — שמחה

״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. דְּעוּ כִּי ה׳ הוּא אֱלֹהִים, הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. ״ (תהלים ק, א)

אין השמחה הראויה בעוה״ז אם כי בעבודת הש״י, ולא תמצא בספרי הקדש שישבח השמחה אלא בענין העבודה וההשגה בהקב״ה. שכתוב ״רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה׳״ (תהלים לג), וכתיב ״שִׂמְחוּ בַה׳ וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב״ (שם), וכתיב ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ״ (תהלים קיט).

הצדיקים זריזים לעבוד את הש״י בשמחה, כי השמחה הזאת היא מצוה שנצטוה עליה האדם מן התורה, כי היא עבודה גמורה לשי״ת, חשובה יותר מן המצוה.

רמב״ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח

השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן היא עבודה גדולה, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר (דברים כח) ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. ״

רבנו בחיי, במדבר ד, כב

והנה שלמה ע״ה כוון בזה להודיענו שיתחייב האדם להיות שמח במצות כשיעשה אותן, או כשיראה אחרים עושין. וידוע כי השמחה במעשה המצות היא מצוה בפני עצמה, וכשם שהמצוה היא עבודה לשי״ת, כך השמחה על המצוה נקראת עבודה. וכן כתיב (דברים כח, מז): ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה״, והוא שכתוב (תהלים ק): ״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה״, כי השמחה היא שלמות העבודה.

ועל כן היה ענין השיר במשכן ובמקדש, והכלי שמביא נפש האדם לדרך השמחה לעבוד. ומכאן אמר הכתוב ״לַעֲבֹד בְּלֵוִי״ (במדבר ד), ודרשו רז״ל: ״עֲבוֹדָה זוֹ אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַשִּׁיר״ (ערכין יא, א), כי הלוים היו מוזהרים ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן, כדי להיות מעשה המצוה בשמחה.

ספר הקמח — שמחה

על זה הזכיר דוד כאן ״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה״, כי השמחה היא שלימות העבודה. ועל כן היה ענין השיר במשכן ובמקדש, והכלי שמביא נפש האדם לדרך השמחה לעבוד, וז״ש הכתוב ״לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה״ (במדבר ד), ודרז״ל: ״עֲבוֹדָה זוֹ אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַשִּׁיר״, כי הלוים היו מוזהרים ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן, כדי להיות מעשה המצוה בשמחה.

ומצינו בפסיקתא (תהלים קיח): ״זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה׳ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ״ — אמר רבי: איני יודע אם ביום אם בך. ופי׳ שלמה: בהקב״ה, בתורתך, בישועתך — בך.

דברים פרק כו, פסוק טו

״הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ״

רבנו בחיי

ומה שהזכיר לשון ״הַשְׁקִיפָה״, ואינו נזכר לעולם אלא בפורענות, להורות כמה גדול שכר המצות כשהן בשמחה, שהיא מהפכת מדת הדין למדת רחמים.

אוצר החיים — לאדמו״ר מקאמארנא, פרשת ויקרא

אבל אפשי ואפשי, ונפשי חשקה בה, אבל מה אעשה שבוראי וקוני גזר עלי בכל עביר, לומר אסור לומר אי אפשי בעבירה. ואני מקבל את גזירותיו ועושה באהבה ובשמחה.

---

© כתיבה ועריכה: הרב בנימין טבדי יו״ל ע״י ״בית מדרש להכשרת רבנים לשמה״ — כל הזכויות שמורות ליצירת קשר: MIGDOL100@gmail. com


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ריבית לגוי ושמירת הזהות היהודית בפרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה- אוריאל דוד שלומי מִצְוַת ״אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ״ – שְׁמִירָה עַל הַזְּהוּת הַיְּהוּדִית 1. הַיַּחַס לְאַחֵינוּ ב...