ארץ זבת חלב ודבש
למקומה של הרחבת הגשמיות בראשית צמיחת גאולתנו
סנהדרין צח. ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר {יחזקאל לו-ח} ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. רשי: מגולה מזה. כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר.
עין איה / ברכות א / פרק ראשון-מאימתי / קיד. ברכות ט/א
{שמות יא-ב} דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי ר' ינאי. אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקב''ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק {בראשית טו-יג} ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום:
עיקר הכונה העליונה של יציאה ברכוש גדול, הי' כדי לרומם את רוח העם שניתן בשפל מצב העבדות שנים רבות, בטבע השפלה נפשו ואינו מבקש גדולות. ע״כ ראוי להרגיל נפשו בבקשות גדולות, כדי שיבא מזה ג״כ לשאוף לגדולות במעלות הנפשות והמדות העליונות. ע״כ להורות שאין זה עיקר התכלית לשאוף אל אהבת כסף וזהב, ע״כ לא בא הדבר בתורת ציווי כ״א בבקשה, למען יעלה הדבר בשלימות. רוחם השפל יתרומם ע״י ראותם עצמם מסובלים בעושר, ועם זה ידעו שלא זה הוא תכלית המבוקש, שהרי כל הענינים התכליתיים נאמרו להם בתורת ציווי ואזהרה, ודבר זה נאמר בלשון בקשה והתנצלות, כדי שלא יאמר אותו צדיק. ואמירתו של אברהם ג״כ י״ל מפני שכל מטרתו היתה להעמיד אומה המכרת את ד', ומודיעה שמו הגדול בעולם ע״י מציאותה והנהגתה כדרך שעשה הוא ע״ה בהיותו אחד בעולם. ולפעול על עמים רבים צריך גדולת הנפש ושאיפה ג״כ לרכוש ומקנה וקנין, שעי״ז מתקרבים עמים רבים זה לזה ולמדים איש מדרכי רעהו. ע״כ ע״י אהבת הכסף שמזה בא מקנה וקנין כשהוא במצב הגון, לעשות עושר במשפט, מביא ג״כ לידי התכלית המבוקש להאיר אור ד' ע״י ישראל בעולם. מה שא״כ אם יסתפקו בשפלות נפשם רק להיות מרעים בעדר ואיכרים לבדם, ודבר לא יהי' להם עם אדם, ועמים זולתם לא ידעום, איך מתפשט אור ד' בעולם. ע״כ אברהם לתכליתו העליון בקש להרגיל נפשם אחרי שפלות עבדותם, שהי' כור הברזל לצרף סיגיהם ולהרגילם בהכנעה הדרושה לעול תורה ומצותי', שעם זה יחד יתרגלו ברוממות הנפש ושאיפה לחיים מדיניים חברותיים שיבאו ע״י הרצון להרבות הרכוש. וביאר יפה ע״י המשל, שישראל מצד מצבם הנשפל שנמשלו לחבושים בבית האסורים, לא היו יכולים כלל לצייר אושר יותר גדול מהיציאה מעבדות להיות אדונים לנפשם, והתרוממות הנפש אל הרכוש הי' דרוש להעשות בדרך בקשה להגיע את התכלית המבוקש.
משנה מסכת מעשר שני-פרק ה - משנה יג -
{טו} הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶֽת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּֽאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַֽאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָֽשׁ: דברים פרק-כו -
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם (דברים טו), עָשִׂינוּ מַה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, אַף אַתָּה עֲשֵׂה מַה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים וּבְבָנוֹת. וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, בְּטַל וּבְמָטָר וּבְוַלְדוֹת בְּהֵמָה. כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב …
עין איה / מסכת מעשר שני / כו. מעשר שני ה/
יחס ארץ זבת חלב ודבש להבטחת האבות היא מכוונת מאד. כי לעם שפל א״צ הרחבת החיים ועוד תזיק לו ברכת הטבע היתירה והדגושה, שתתנהו לנום בחיק עצלות באשר אין לו מעורר הכרחי, או שתוציאהו לתרבות רעה. אבל עם נעלה וגוי קדוש ראוי הוא שיחיה חיים של הרחבת הדעת, לא על הלחם לבדו כ״א על כל ברכת ד', חיי התענוג הנלקח לתעודת רוממות הנפש, הוא מרומם גוי. ע״כ לאות על מצב ישראל הרם שלסוף כל סוף יגיעו אליו, באה ההבטחה כי ארצם תהי' ברוכה ארץ זבת חלב ודבש. ובזאת נתבשרו האבות שיהיו בניהם אנשים רמי מעלה, שברכת ד' הרוחנית תתגבר בהם ע״י חיי השלוה והעידון. אע״פ שבאשמת הדורות שהרעו בחירתם נתקיים בעונינו "ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים", מ״מ זאת היא מחלה עוברת, ויתעכל הרע ע״י צירוף הגליות וכור הצרות שעברו עלינו. אבל הגוי שנוצר לגדולות ישאר על אופיו, להיות מלא זיו החיים, ועם הנוצר לחכמה ודעת להפיץ אורה ובינה רבה בעולם, אי אפשר לו שיחיה חיים של צמצום באין דבר המרחיב דעתו. ע״כ זבת חלב ודבש היא גזרה להקיש על יתר נועם החיים כפי הדרוש לנפש גדולה של עם הוגה דעות ופונה רק למעלה. וכן אמרו חז״ל שדבש וכל מיני מתיקה מרגילין את הלשון לת״ת. ע״כ יסוד ארץ זבת חלב ודבש שנשבעת לאבותינו אינו מציין רק את הריבוי הכמותי של העושר החומרי שעדיין אין בו מפורש היתרון של העם הצריך לברכה זו, כ״א היתרון האיכותי שתתן טוב בפירות, כלומר טעם נאה וערב מעדן את הנפש ומשמחה. זהו דבר גדול ועקרי בעם אשר פנייתו היותר אדירה היא לשלמותו הרוחנית, השכל וידע את ד', שזאת היתה מגמת שבועת ה' לאבות
עין איה / ברכות ב / פרק שישי-כיצד מברכין / יד. ברכות לו/ב
היה ר''מ אומר ממשמע שנאמר וערלתם ערלתו את פריו איני יודע שעץ מאכל הוא אלא מה ת''ל עץ מאכל להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה ואיזהו זה הפלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום שנאמר {דברים ח-ט} ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. עיקר הדבר הוא להורות, שהמעלה השלמה שישראל ראויים לזכות בה ע״י א״י, שיהיו במדרגה כזאת שלא די שקנינים של עושר ומותרות לא יזיק להם לשלימותם הרוחני האמיתי, כ״א יוסיפו על ידם אומץ בשלימות ודרך ד' הישרה. ומהטוב הגשמי נבא אל הרוחני, שכמו שמצד המזג הראוי הי' מקום הפלפלין בטבעם רק בארצות הקצוות, כמאמרם ז״ל חוט היוצא לכוש וזורע בו פלפלין, וכוש הוא בקצה הישוב. מ״מ אין א״י שהיא באמצע הישוב חסרה כל טוב, אפי' מהדברים הראויים להיות במקומות הקיצוניים. וכן כל הטוב הרוחני של כל הידיעות והחכמות שבעולם, אע״פ שמצד מקומם ומדרגתם של הידיעות ישנם שהם ראויים להיות אצל עמים אחרים שמיוחדים לכך, מ״מ א״א שתהי' א״י חסרה כלום. ע״כ נקראת רבתי בדיעות.
אורות התחיה / טו
כְּשֶׁכּחַ יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל וְנִשְׁמָתוֹ מְאִירָה בְּקִרְבּוֹ בְּהוֹפָעָה וַעֲנָפָיו הַמַּעֲשִׂיִּים מְתֻקָּנִים, בְּסִדּוּר מָלֵא, בִּקְדֻשָּׁה בְּיִחוּד וּבִבְרָכָה, בְּמִקְדָּשׁ וּמֶמְשָׁלָה, בִּנְבוּאָה וְחָכְמָה, אָז הַהִתְרַחֲבוּת לְצַד הַחֹל, לְעִנּוּגֵי הַחוּשִׁים הָרוּחָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים, לַהֲצָצָה חֲדִירִית וּפְנִימִית לְתוֹךְ חַיֵּיהֶם שֶׁל הָמוֹן עַמִּים וּלְאֻמִּים שׁוֹנִים, לְמִפְעֲלֵיהֶם וְסִפְרִיּוֹתֵיהֶם, הִתְגַּבְּרוּת עז הַחַיִּים הַטִּבְעִיִּים, כָּל אֵלֶּה טוֹבִים הֵם וּמְסֻגָּלִים לְהַרְחִיב אֶת אוֹר הַטּוֹב, וְהַתְּחוּם אָרךְ הוּא: י״ב מִיל כְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ 36, הַכּוֹפֵל בֶּאֱמֶת אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּאֵיכוּתוֹ, "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" 37. מִשֶּׁחָשַׁךְ הָאוֹר, מִשֶּׁגָּלְתָה שְׁכִינָה, מִשֶּׁנֶּעֶתְקוּ רַגְלֵי הָאֻמָּה מִבֵּית חַיֶּיהָ, הֵחֵל הַצִּמְצוּם לִהְיוֹת נִתְבָּע. כָּל עז חִלּוֹנִי עָלוּל לִהְיוֹת לְרוֹעֵץ, כָּל יפִי טִבְעִי וְחֶשְׁקוֹ עָלוּל לְהַאֲפִיל אֶת אוֹר הַקּדֶשׁ וְתֹם הַטָּהֳרָה וְהַצְּנִיעוּת, כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁלּא נִתְגַּדְּלָה כֻּלָּהּ בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יְכוֹלָה לַהֲרס אֶת סֵדֶר הָאֱמוּנָה וְהַחַיִּים הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים, כָּל שְׁמֵנוּת קְטַנָּה מְבִיאָה לִידֵי בְּעִיטָה. מִכָּאן בָּאוּ הָעצֶב וְהַסִּגּוּף, הַקַּדְרוּת וְהַפַּחְדָנוּת, וּבְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁפָּעֲלוּ אֵלֶּה עַל הַחַיִּים הַגַּשְׁמִיִּים פָּעֲלוּ עַל הַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים, עַל רחַב הַמַּחֲשָׁבָה, עַל תְּעוּפַת הַהַרְגָּשָׁה, עַד אֲשֶׁר יָקִיץ הַקֵּץ, שֶׁקּוֹל קוֹרֵא בְּכחַ: "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ, אַל תַּחְשׂכִי, הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדתַיִךְ חַזֵּקִי, כִּי יָמִין וּשְׂמאול תִּפְרצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ" 38. וְהַתְּחוּם שֶׁל אַלְפַּיִם אַמָּה 39 הַקָּצָר הוֹלֵךְ הוּא וּמִתְרַחֵב, כְּמִדַּת יְשׁוּעָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוֹלֶכֶת וְאוֹרָה קִמְעָא קִמְעָא 40.
עין איה / ברכות ב / פרק שישי-כיצד מברכין / ה. ברכות לה/א
ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב {תהילים קטו-טז} השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה.
ראוי להכיר את הענינים הגשמים כולם כמכשירים את השלימות הרוחנית, שאמתתה היא הדעת את ד'. והמכיר כזה לא ימצא תכלית לחיזוק הכוחות הגשמיים והרחבתם כ״א כפי ההכרח, שמבלעדיהם לא תכון ההשלמה הרוחנית, וזה יובן במאמר "לד' הארץ ומלאה". אבל באמרו "והארץ נתן לבנ״א" יורה שיש יתרון בעצם התגדלות הכוחות הגשמיים והרחבתם בקנינים רבים והשתלמם ע״י חכמה וכשרון מעשה. והמדה הישרה שבזה היא, שאם לא ישקול האדם את ערך הנאותיו הגשמיות לקחת מהן הערך הראוי לההשלמה הרוחנית שיש בכל דבר גשמי, אז הגדלתו את הכוחות הגשמיים תמשכהו להתבהם ולרדת כרוח הבהמה למטה. אמנם בהיותו יודע להוקיר את הצד הרוחני שיש בכל הנאה גשמית, כפי שימושה אל הצדק ואל השכל האמיתי כראוי לפי היושר האלהי, שהיא כללות הנהגת התורה ביחוד, אז לא זו [בלבד] שלא יעיקו ההרחבות הגשמיות לההשלמה הרוחנית, כ״א יוסיפו לה אונים. ע״כ קודם ברכה, שעוד לא הרים מכסת ההערה הרוחנית שיש באותה ההנאה הגשמית, ראוי שיכיר כי "לד' הארץ ומלאה", וכפי המדה הראויה אין נכון להשתמש בהנאות חומריות כ״א לפי ההשתמשות האפשרית לצד המעולה שבאדם. אבל לאחר ברכה, שצייר היחש הרוחני שיש לו עם ההנאה ההיא הגשמית, אז בהרחבתו להשתמש בהוספת כח גשמי, תרחיב דעתו תמיד, וכוחותיו הגופניים בהתגדלם יהיו תמיד מוכנים לפעול צדק וטוב כפי ההערה הרוחנית אשר תפעול עליו כל פגישה של הנאה גשמית. ע״כ במעמד כזה ראוי לשון "והארץ נתן לבנ״א", ולהביט בעין טובה על העוסקים בישובו של עולם לשכלל את העולם המעשי גם מכל צדדיו הגשמיים. ע״כ ישועות ונחמות היעודות לנו ע״י הנביאים משובצות בהרחבות גשמיות רבות, שהן לעדה על רוממות המצב הרוחני שאליו נקוה, שכל אלה הגדולות החומריות יהיו ראויים להיות לנו לתפארת, "ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך לימודי ד' ורב שלום בניך, בצדקה תכונני רחקי מעושק". שלא יהי' צורך לעשוק כל כח וכל חפץ מחוקו, כי הכל יפנה ישר אל הראוי והטוב.
חבש פאר / פרק טז
ימים. והנה מעלת ארץ ישראל היא שיעלו בה ישראל לעבודה רמה כל כך, עד שכל מה שיתוסף להם ברכה בעניני העולם כן יוסיפו כבוד בנפשם ברוממות מעלה וקדושת אמונה ואהבת ד' באמת, ולתכלית זה אמרה תורתנו הקדושה תמיד עניני היעודים על טובות העולם הזה, אף על פי שהן נבזות ופחותות אצל כל בר דעת מצד עצמם, אבל באמת הכל מיוסד על זה הסוד הגדול, שאין פחיתות כלל לשלמות החומר, אדרבה מעלה היא, אלא שעל ידי חלישות השכל תהיה במקרה שבה לענין רע, אבל כשתהיה קדושת השכל ברוממות תכליתה אז זהו תקפו וגבורתו ותפארתו, כשיהיה לו כל טוב עולמי, ועל ידו יחרץ בעניניו לגדל ולרומם עניני הקדושה העליונה למען כבוד שם ד' יתברך. לפי זה כיון שעל כל פנים ארץ ישראל יסדה הקדוש-ברוך-הוא בתכלית הטוב לעניני הגוף: "ארץ זבת חלב ודבש.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
