בס״ד
והגדת לבנך – כיצד מקיימים מצווה זו?
1. ספר החינוך פרשת בא מצוה כא
מצות סיפור יציאת מצרים
לספר בענין יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח השם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם, שנאמר [שמות י״ג, ח'] והגדת לבנך וגו'. וכבר פירשו חכמים דמצות הגדה זו היא בליל חמשה עשר בניסן בשעת אכילת מצה, ומה שאמר הכתוב לבנך, דלאו דוקא בנו, אלא אפילו עם כל בריה.
וענין המצוה, שיזכור הניסים והענינים שאירעו לאבותינו ביציאת מצרים, ואיך לקח האל יתברך נקמתינו מהן. ואפילו בינו לבין עצמו, אם אין שם אחרים, חייב להוציא הדברים בפיו, כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדבור יתעורר הלב.
2. ביאור על ספר המצוות לרס״ג (הרב פערלא) עשין עשה לג
איברא דחזינא ליה לרבינו הגאון (רס״ג) ז״ל שלא מנה מצות ספור יציאת מצרים במנין העשין. והוא דבר מתמיה טובא לכאורה דהא הו״ל עשה המפורשת בקרא דכתיב והגדת לבנך ביום ההוא וגו'.
ואמנם רבינו הגאון ז״ל איננו יחיד בדבר זה. שגם הבעל הלכות גדולות והר״א הזקן והר״ש בן גבירול ז״ל לא מנו עשה זו במנין העשין שלהם…וגם להרא״ם ז״ל ביראים ראיתי שהשמיט מצות עשה זו ולא מנאה במנין המצות עיין שם.
3. פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תעט
ודע דהגדה מצות עשה מן התורה הוא לספר נסים ונפלאות, כמו שכתב הר״מ ז״ל פרק ז' ממצה הלכה א' וה', …
ומה הוא חיוב הגדה? אם לומר דווקא ג' דברים פסח ומצה ומרור, או הם דרבנן רק לספר בנסים שעשה ה' לנו במצרים, צ״ע,
4. מנחת חינוך פרשת בא מצוה כא
והנה לכאורה צ״ע על הר״מ דמונה המצוה לספר בליל ט״ו מאי מעליותא דליל זה מכל הלילות הא מצוה להזכיר יצ״מ בכל יום ובכל לילה ע' ברכות י״ב מזכירין יצ״מ בלילות אף דלכאורה חכמים פליגי מ״מ רה״פ והר״מ מכללם פ״א מהק״ש ה״ג פסקו כב״ז דמצוה להזכיר יצ״מ ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ע״ש וי״מ ביום ובלילה הוא מדאוריית' ע' ברכות כ״א ס' אמר אמת ויציב חוזר וקורא די״מ דאוריית' אף למאן דסובר ק״ש דרבנן א״כ מאי נתוסף בליל ט״ו?
חילוק א: זכרון או סיפור?
5. מאמר חמץ לרשב״ץ
מצות עשה מן התורה לספר בליל הפסח בנסים ונפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו ביציאת מצרים. שנאמר (שמות יג, ח) והגדת לבנך ביום ההוא [לאמר] בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. כמו שהוא מפורש בהגדה. וזאת המצוה היא מיוחדת בליל הפסח נוספת על מצות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה שאומרים פרשת ויאמר שנזכרת בה יציאת מצרים.
אבל זאת המצוה המיוחדת בזמן הגאולה היא להגיד אל הבנים זכר הנסים והנפלאות שנעשו לנו בזמן הגאולה. כדי שישאר הזכר לדורות כענין שנאמר (יואל א, ג) "עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם [ובניהם] לדור אחר". כדי שיגדלו הילדים וגם עד שיבה וזקנה על זאת הידיעה. כי היא עקר האמונה ומבטלת כל דעת הפילוסוף ומין ואפיקורוס מכחיש האלהות והחדוש והנבואה וידיעת האל והגמול והעונש.
וזה כי מה שנעשה לאבותינו להוציאם ממצרים מתחת יד מלך עז [פנים אשר לא נשא פנים] ע״י מכות משונות על יד נביא שלוח בדבר האל. מורה כי האל הוא משגיח במעשה בני אדם לגמול טוב לטובים ולענוש לרשעים. וזהו עיקר התורה כולה. ואם הוא גומל ועונש כבר קדמה לו הידיעה בהם. וזהו כנגד האומרים עזב ה' את הארץ (יחזקאל ח, יב; ט, ט). ושיהיה זה במכות יוצאות מהדרך הנהוג במנהגו של עולם כמו מכת הדם והצפרדעים ושאר המכות וכ״ש קריעת ים סוף. שתי כתות סמוכות זו לזו. האחת עוברת ביבשה והאחרת צוללת כעופרת. זה יורה כי יש אלוה מחדש העולם ומשנהו כרצונו…
6. חשוקי חמד פסחים דף קטז עמוד א
כשהבן פטור ממצה ומרור האם אביו חייב במצות סיפור יציאת מצרים
שאלה. אב שגר בחו״ל והגיע לפסח לבנו בארץ ישראל, ועתה ביום טוב שני האב עושה ליל הסדר שני, והבן מחמת הכבוד לאביו משתתף בסדר, האם יש ענין לבן לשאול את הארבע קושיות לאביו? והאם מקיים האב מצות סיפור יציאת מצרים, של 'והגדת לבנך'?
תשובה. יש לחקור מה הוא המצוה של והגדת לבנך, האם המצוה על האב לספר, או האם המצוה שהבן ישמע את סיפור יציאת מצרים, ומסתבר דעיקר המצוה שהבן ישמע ויכנס בו אמונה, ומאחר ואצל בנו עתה זה לא ליל הסדר, אין צריך הבן לשאול את הקושיות וגם האב מסתבר דאינו יוצא המצוה. וכמו כן נראה דאם הבן מעבר לקו התאריך והאב מצד זה והבן ישאל את אביו לא יצא, כי הסיפור צריך להיות כשמצה ומרור מונחים לפניך ואצל הבן אין כעת מצוה.
הקדמת ביניים להמשך…
7. חידושי הגר״ח מסכת פסחים דף קטז עמוד א - במצות והגדת לבנך
הנה בכל לילה יש מצוה של זכירת יציאת מצרים, וא״כ מה נתוסף בליל פסח במצות סיפור יציאת מצרים שאין בזכירה של כל השנה. ונראה לומר, שיש ג' חילוקים בין המצוה של זכירת יציאת מצרים להמצוה של סיפור יציאת מצרים: א) לקיים מצות זכירה אין צריך אלא להזכיר לעצמו יצי״מ, אבל בסיפור יציאת מצרים המצוה היא לספר לאחר דרך שאלה ותשובה כדכתיב "והיה כי ישאלך בנך וגו' ואמרת אליו" וכדכתיב "והגדת לבנך וגו'". ובהגדה הבן שואל מה נשתנה והאב משיב עבדים היינו, וההלכה היא שאפילו אם אחד לבדו צריך לשאול לעצמו ולומר עבדים היינו כדרך סיפור לאחר. ב) בסיפור צריך לספר כל ההשתלשלות, וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, ולקיים מצות זכירה סגי בזכירת יציאת מצרים לחוד. ג) מצוה לספר טעמי המצוות של אותו הלילה, כמ״ש במשנה (פסחים קטז ע״א) רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן פסח מצה ומרור, פסח על שום מה וכו' מצה על שום וכו' מרור על שום וכו'.
(הובאו דבריו באריכות גם במועדים וזמנים (הגר״מ שטרנבוך), ח״ג עמ' קכו-קכז)
חילוק ב: אופן הסיפור
8. רמב״ם הלכות חמץ ומצה פרק ז
וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו,
אין לו בן אשתו שואלתו,
אין לו אשה שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה, ואפילו היו כולן חכמים,
היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה.
9. ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא לחג הפסח
[ב] בגמרא (פסחים קט״ו ב) לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה, והיינו שצריך להיות דרך שאלה ותשובה הבן שואל מה נשתנה ואביו משיבו וכמו שאמרו (שם קט״ז א) בנו שואלו וכו' אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו, וכן במאמר רבן גמליאל מצה שאנו אוכלין על שום מה וכו' מרור על שום מה וכו' ואין אומרים סתם מצה שאנו אוכלין על שום שלא הספיק וכו' רק דרך שאלה ותשובה (וכן הוא גירסת הרא״ש) והיינו שבלילה צריך האדם להרגיש בנפשו חדשות, שצריך האדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו' והיינו שאז הרגיש אדם בנפשו הרגש חזק שיצא מן המיצר, וכן צריך כל אדם להרגיש בכל ליל פסח כאילו הוא יצא ממצרים ולא יהיה הדבר אצלו כדבר הרגל לאכול מצה ומרור וכדומה, וכן כל עיקר תקנת טיבול ראשון אמרו שהיא כי היכי דליהוי הכירא לתינוקות (שם קי״ד ב) והיינו שיתעורר האדם מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שיש שינוי בזה ויצא מהרגל וכו'
חילוק ג: הבנת התהליך
10. אור החיים שמות פרק יג
(ח) והגדת לבנך וגו'. צריך לדעת למה לא אמר ואמרת כי תיבת הגדה מצינו לרבותינו ז״ל שאמרו (שבת פ״ז א) שיתכוין בה דברים קשים כגידים. עוד קשה אומרו ביום ההוא ובסמוך גמר אומר בעבור זה ודרשו רבותינו ז״ל (מכילתא ובהגדה) בשעה שמצה ומרור וגו' והוא בלילה ולא ביום ואם כן לא היה לו לומר אלא והגדת לבנך לאמר בעבור זה ואני יודע זמן ההגדה שהוא בלילה. עוד צריך לדעת אומרו לאמר והוא כבר אמר והגדת:
ונראה כי יכוין על דרך אומרם ז״ל (פסחים קט״ז ב) מתחיל בגנות ומסיים בשבח, יאמר גנות אבותיהם של האבות כי לא היה דבר משובח, והוא אומרו והגדת דברים קשים שלב האדם נעקש מהם, ואחר כך מסיים בשבח, והוא אומרו לאמר אמירות משובחות משמחים את הלב ומסעדים אותו, ואמר ביום ההוא הודיע במתק לשון צדיק כי הלילה ההוא יום יקרא לא לילה והוא אומרו (תהלים קל״ט) ולילה כיום יאיר, ולא חש שתטעה לומר יום ממש ממה שגמר אומר בעבור זה שהוא בשעת מצה כו' כאומרם ז״ל. ואולי כי סמך ביום ההוא עם והגדת כי גם נס זה בכלל מצות ההגדה:
11. ספר נצח ישראל פרק א
כאשר הדבר הטוב נודע מהפכו ידיעה אמיתית, וכן כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן ההפך, כי מן מראה השחור יכול לדעת מראה הלבן שהוא הפכו, וכן כל ההפכים, מן האחד נקנה הידיעה בהפך שלו. ומוסכם הוא כי 'ידיעת ההפכים הוא אחד'. ובשביל זה אמרו בערבי פסחים (פסחים קטז א) בהגדה 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח'. ולמה מתחיל בגנות, רק שמפני שאין לשבח הכרה אמיתית רק מן ההפך. ולכן אין לפרש ענין הגאולה האחרונה, אם לא שנבאר ענין הגלות והחורבן. שבזה יוודע הטוב והתשועה שאנו מקוין. וכאשר אנו באים לבאר ענין הגלות ידיעה אמיתית, צריך לבאר קודם הסבה לגלות. והדברים השייכים אל הגלות.
חילוק ד: הבנת המשמעויות של מצוות ליל הסדר
12. פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תפה
ועיין ר״מ פרק ז' הלכה א' ממצה דהגדה מצות עשה מן התורה, ולכאורה אף שקרא קריאת שמע בלילה והזכיר יציאת מצרים, מכל מקום מצות עשה הוה,
ולומר ג' דברים פסח ומצה ומרור ולפרש טעמן…ובר״ן שם [כה, ב ד״ה כל] כתב דמן התורה יצא כל שלא אמר ג' דברים ולא יצא כראוי, וראיה מסוכה כ״ח [ע״א], יע״ש.
ולקמן בסימן תרל״ד סעיף ד' כאלו לא אכל בסוכה, משמע כאלו לא יצא כלל מן התורה. ועיין תוספות סוכה ג' א' ד״ה דאמר, כל דעבר אדרבנן לא יצא מן התורה, וכן כתבו בברכות [יא, א ד״ה תני] גבי קריאת שמע, ועיין תוספות יום טוב בסוכה פרק ב' משנה ז' [ד״ה לא] ופסחים שם [פ״י משנה ה ד״ה כל] כתב התוספות יום טוב דמצה ומרור איתקוש לפסח, סובר "ואמרתם" [שמות יב, כז] מהכי נפקא שצריך שיאמר טעם הדבר, דאלו מ״הגדת" [שם יג, ח] י״ל דאין צריך לפרש טעם [הדבר], ומן "ואמרתם" י״ל דווקא כשהבן שואל, וי״ל. ועיין ר״מ ז״ל פרק ז' [הלכה א] לא הביא קרא דהגדת לבנך.
13. רמב״ם הלכות חמץ ומצה פרק ז
הלכה א
מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן. .
הלכה ב
מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך, לפי דעתו של בן אביו מלמדו, …
הלכה ג
וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה…
הלכה ד
וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, …וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח.
הלכה ה
כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר לא יצא ידי חובתו ואלו הן, פסח מצה ומרור, …
ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה