ל מאמר פרשת יתרו
' פניכם על יראתו תהיה '
התבוננויות סיני, הר מעמד בתכלית
קניינה ודרכי שמים יראת ובמהות
בס״ד מאת ששון ראובן הרב
© שמורות הזכויות כל
ידי על לאור יוצא מרכז דעה' הארץ 'מלאה
053-6240891 להזמנות: טלפון
להצ טרפ ששון ראובן הרב מאת שבועיים תורה דברי לתפוצת ות
דעה' הארץ 'מלאה למערכת פנייה שלח
053-6240891 במספר או בכתובתuh. deah1@gmail. com
עניינים תוכן
שמים יראת - סיני הר מעמד תכלית … … … ה
לכל ראש … … … … … ה
סיני הר מעמד – שמים ויראת תורה … … … … ה
שופר וקול וברקים קולות … … … … ו
שמים יראת מהי … … … … … ח
היראה מהות … … … … … ח
שמים יראת - הלב אל והחדרתה האמת הכרת … … … ח
ה' בגדולת בחינות חמש … … … …. ט
רב … … … … … … י
שליט … … … … …. . י
עיקר … … … … … יא
שורש … … … … … יב
חשיבין' כלא 'כולא … … … … … יג
שמים יראת – ה' כלפי הנכונה העמדה … … … טו
שמים יראת וקניין ה' בגדולת ההתבוננות … … … … טו
שמים יראת – לבוראו האדם יחס … … … … טו
שמים יראת – התורה כל עיקר … … … … טז
שמים' ירא אדם יהא 'לעולם … … … … יז
קניינה ודרכי שמים יראת … … … … יח
ה' בגדולת ההתבוננות – פעולותיו דרך … … … … יח
שמים יראת – פעולתו דרך הפועל את לראות מכוונת … … … יט
וחכמה תורה יראה, … … … … כא
והיראה החכמה … … … … … כא
העולם דרך ה' הכרת - המציאות על טהורה בעין להביט … … … כב
שבתורה האיכותי היסוד – חטאין' 'דחיל … … … … כד
מק ור שמים יראת – סיני הר מעמד … … … … כד
ימים' תוסיף ה' 'יראת … … … … כו
לה'' 'ביטול במושג ושגויה נכונה הבנה … … … … כו
לה' התבטלות – ה' להופעת כלי להיות … … … … כז
הא עצמיות דם – ה' מאור ניצוץ … … … … כח
דעהו' דרכיך 'בכל … … … … … כט
לחיים סופי אין ערך לצקת … … … … ל
והמצוות התורה תכלית … … … … לא
יתרו פרשת ה |
- יני הר מעמד תכלית שמי יראת
לכל ראש
פרשת יתרו ב נוגעת נשמה הכל ובשורש התורה את לקבל זכינו שבה, . שתוכן הדבר ידוע לבבנו. תוך אל אותו לקנות אנו שמסוגלים עד השבוע, באותו מאיר השבוע פרשת
וממילא יתרו פרשת בה. הדבקות וחשק התורה אהבת את מחדש בלבנו לעורר מסוגלת
בפרשה מאיר מאוד, וגדול יקר נוסף, תוכן ואמנם, אדם כל שיתפלל שראוי תוכן זהו זו.
ויום, יום בכל מישראל, יסוד זהו שמים. יראת הוא הזה התוכן לבו. בתוך לקנותו לזכות
הלבבות. לב והוא עליו, עומד שהכל השורשים, ושורש היסודות ו יראת שנראה, כפי
סיני. הר למעמד מאוד עמוק באופן קשורה שמים
זה במאמר כן, על נעסוק בהתבוננ בירא ות ובין בינה וביחס מהותה, בהבנת שמים, ת
ויה התורה, לזכות הלב תפילת עם זה, קדוש בעניין וההתבוננות שהעיסוק רצון י האדם צורת שהיא שמים, יראת של תגבורת תוספת בליבנו להוסיף יועילו לקנותו,
חיי ותמצית אמן ו, .
סיני הר מעמד – שמים ויראת תורה
הוא, ומפורסם ידוע דבר זכינו סיני הר שבמעמד את רק לא ואולם, התורה. את לקבל
זכינו גם אלא זה, במעמד לקבל זכינו התורה יתברך ה' יראת בנו שתחקק אבן שהיא,
ה'. עבודת לכל היסוד שעיקר מבואר מהפסוקים כן, על יתר מטרת עלינו ה' התגלות
הי סיני בהר ת שמים יראת שתקבע בשביל ה אומר וכך בקרבנו. הכת וב טו- כ )שמות יז: (
" וַיַרְא ָשֵ הָהָר וְאֶת הַשֹפָר קול וְאֵת הַלַפִידִ וְאֶת הַקולת אֶת רֹאִי הָָ וְכָל
מֵרָחֹק וַיַַמְדו וַיָנֻעו הָָ. יְדַבֵר וְאַל וְנִשְמָָה עִמָנו אַתָה דַבֶר משֶה אֶל וַיֹאמְרו
ִע ל א. מָנו ו פֶ הִי נָמות. תִירָאו אַל הָָ אֶל משֶה וַיֹאמֶר אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי
ל הָא. בָא ל הָא. בָא ל הָא. בָא ל הָא. בָא ו הִי הִי הִי הִי טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 ".
האלוקי הדבור את ישמע שהוא ממשה מבקש ישראל שעם הפסוקים, את לבאר נראה
ו אך אליהם. אותו ימסור להם, אומר בתגובה משה אליהם הישירה ה' התגלות שסיבת
פני על יראתו תהיה 'בעבור נועדה כ ם'. שמשה אפשר היה תורה, מתן מצד אומר, הווה
ישראל לבני וימסרה ה' מאת התורה את יקבל רבנו זה, באופן ניתנה התורה שרוב כפי,
| ו פניך באור - תש״פ שמות
לי מסרה ומשה למשה, ה' התגלות ידי על שראל אולם. , שתח בשביל ירא בהם קק ת
ה' התגלות של הזה, הנורא במעמד לעמוד הם צריכים שמים, ישירה בצורה ע ליהם.
שופר וקול וברקים קולות
עשרת רק היה לא סיני הר שמעמד מראה בפסוקים ההתבוננות ה סביבו אלא דברות,
אלה, כל הוצרכו מה ומפני שופר, וקול כבד וענן וברקים קולות באו חלק אינם ולכאורה
מת לי שהתגלה התורה וכן יראת קניין היא העיקרית והמטרה שהיות אלא בסיני. שראל
יתברך. רוממותו ליראת ישראל לבבות להכשיר כדי אלה, כל הוצרכו לפיכך שמים,
הסיבה הבסיסית לכך שבלא בגלל היא תורה מתן למעמד צורפה שמים יראת שדווקא
תורה. אין שמים יראת התורה של תוקפה עיקר שכן אך ה'. דבר שהיא מצד הוא בלא
יחס שום אין שמים, יראת לדבריו. מיוחד ערך אין וממילא לאלוקים, האדם בלב מיוחד
את תקבל שהתורה כדי התורה, בשביל נועדה היראה זה, במובן לה הראוי המשקל מבואר בחז״ל והן בפסוקים הן ואולם, שמים. יראת בנו שתהא צריכים אנו בתוכנו,
אי שהיראה שאומר וזהו התורה. של והעיקר התמצית היא אלא לתורה, הכנה רק נה
הכתוב חכמה", היא ה' יראת "הן שה חכמים ודרשו שהיא להורות אחת, לשון הוא ן
החכמה. לבדה חכמים אמרו וכך ב( לא )שבת:
"ש יראת אלא בעולמו הוא ברו4 להקדוש לו אי אלעזר רבי משו יוחנ רבי אמר
בלבד שמי, שנאמ ר ' ה' מה ישראל ועתה אלוהי ליראה א כי מעמ4 שואל 4
וגו' ', וכתיב ' וגו' חכמה היא ה' יראת ה לאד ויאמר ', קורי יוני בלשו שכ
ה לאחת ".
ש מבואר וכן יראה כאומרו החכמה, ראש היא "יראת אומר וכן ה'", יראת חכמה "ראשית
דעת". ראשית ה' שהו "ראשית", המושג את המהר״ל ומבאר מלשון וכן התחלה מלשון א
ותמצי שורש ת. שהיראה מבואר עוד "סוף כאומרו האדם, בחיי הסופית המסקנה היא
כל זה כי שמור מצוותיו ואת ירא האלקים את נשמע הכל דבר חכמים אמרו עוד האדם".
מלפניו" שיראו עשה "והאלקים כאומרו שמים יראת בשביל נברא שהעולם. א
א "א ר" יודן גדולה היא היראה ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה הה ד" וה אלוהי ם עשה שייראו
מלפניו א״ר ירמיה גדולה היא היראה ששני ספרים שכתב שלמה לא חתמן אלא ביראה הה ד" בספר
משלי ) משלי א״ל ( שקר החן והבל היופי אשה י ראת ה ' היא תתהלל ובסיפרא הדין כתיב סוף דבר הכל
נשמע את ה אלוהי ם מדרש ירא" רבה קהלת פרשה ג פסקה יח. "ולא אמרו: עוד ברא הקדוש ברוך הוא
יתרו פרשת ז |
קודמת שהיראה העובדה את לרא ניתן לחכמה במעלתה שהעדיפו חכמים, מדברי ות
חכם, תלמיד אדם פני על שמים ירא אדם חכמים אמרו וכך ) ילקוט שמעוני קהלת ג המשך
רמז תתקסח(:
"אמר רב יהוד ה לא ברא הקב ה" את עולמו אלא שייראו מלפניו שנאמר
וה אלוהי עשה שייראו מלפניו, כי הא דרבי שמעו ורבי אלעזר ברבי ימו ה וו
יתבי, חל9 ואזיל רבי יעקב בר חמא אמר ליה חד לחבריה ניקו מקמיה דגבר
דדחיל חטאי הוא, אמר ליה איד4 ניקו מקמיה דבר אוריי הוא, אמר ליה
אמינא ל4 אנא דגבר דדחיל חטאי הוא ואת אמרת לי בר אוריי הוא". ב
כן, אם נו כך ומתוך שמים, יראת במהות להתבונן לנו יש מדוע מעט להבין גם בע״ה כל
ראש כמו נערכת היא לתורה. ושורש
לקנותה, והדרך שמים יראת מהות הבנת בשביל רק לא מאוד, היא חשובה זו התבוננות
גם אלא שורש היא היראה שכן בלימודה. התכלית ועיקר התורה מהות את להבין כדי
המבוק מהו גם ממילא נבין היראה, מהות בהבנת ולכן החכמה, שאנו ביותר העמוק ש
תורה. ללמוד ניגשים שאנו בשעה מבקשים,
עולמו אלא בשביל ישראל שיהיו יראים ממנו שנאמר למען תירא את ה ' ואומר וה אלוהי ם עשה שיראו
בתי מלפניו" מדרשות חלק מדרש - א יתברך.
ב תרגומו וזה – רבי לפניהם ועבר יושבים, היו סימון רבי בן אלעזר ורבי שמעון שרבי המקרה כאותו ראוי חברו, לו אמר חטא. ירא אדם הוא שכן לכבודו, נעמוד בא לחברו, אחד אמר חמא. בר יעקב
לו השיב חכם. תלמיד שהוא בגלל לפניו שנעמוד – יר שהוא בגלל לפניו שנעמוד לך אומר אני ח א טא,
ממנה? פחותה מדרגה זהו חכמים, תלמיד שהוא בגלל לפניו שנעמוד לי אומר ואתה גדולה, מעלה שזו
| ח פניך באור - תש״פ שמות
שמי יראת מהי
היראה מהות
דברינו בתחילת הירא של בעניינה מושגים שלושה שישנם נציין יראת הוא האחד ה, בדבר נעסוק כאן ובדברינו חטא. יראת הוא והשלישי הרוממות יראת הוא השני העונש,
ה היראה שהיא הרוממות, יראת העליונה שורשית יראה, של לגמרי אחר סוג היא העונש )ויראת
ביאורם( מקום כאן ואין הרוממות, מיראת המשתלשל סניף היא חטא ויראת.
ב מהות ביאור הרוממות יראת אומר לשונו וזו הקדוש הזוהר )א ב( יא:
"יראה דאיהי עיקרא, למדחל בר נש למאריה בגי דאיהו רב ושליט עיקרא
ושרשא דכל עלמי, וכלא קמיה כלא חשיבי, כמה דאתמר ) דניאל ד לב ( וכל
דיירי ארעא כלא חשיבי, ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי א״נ) ב ( יראה".
וזה תרגומו החופשי: שכן מהקב״ה, האדם שיתיירא הוא ועניינה העיקר, היא היראה
נחש והכל העולמות, כל ושורש עיקר והוא ושליט, גדול הוא הקב״ה לפניו, כאין ב כאין חשובין העולם דיירי כל כלומר חשיבין, כלא ארעא דיירי וכל הכתוב כמאמר
לכ האדם וצריך יתברך. לפניו יר שהוא זה, עליון לשורש ליבו וון שמים. את
אומר, הווה מתוך נחקקת היראה ב התבוננות עיקר הוא שהקב״ה והאדירה, הגדולה אמת
ממ והכל כולם העולמות כל ושורש וכאפס, כאין לגביו חשוב ש להתבונן לנו ויש
אלו. קדושים בדברים
- שמים יראת הלב אל והחדרתה האמת הכרת
לביאור שניגש קודם נציין הדברים מורכ שמים שיראת, למעשה שהם חלקים משני בת יתברך רוממותו את לשער כדי ה', בגדולת ההתבוננות היא הראשון החלק שלבים. שני
מכן, לאחר שמו. וזהו הלב. אל הזו הגדולה האמת החדרת של העמוקה העבודה באה
ש ליבו בתוך הנמצא דבר היא יראה כי שמים. יראת קניין באמת רק ואינה האדם, ל
ומחשבות רעיונות לבבו, תוך אל הזו האמת את הטמיע לא האדם עוד כל מופשטים.
בא לא עוד ה', בגדולת נשגבים בעניינים והוגה חושב שהוא אף שמים. יראת מידת לידי
שמים יראת מעלת עיקר ובאמת נחקקו כמה עד האדם, של לבבו במדרגת נבחנת
ולא בקרבו, הדברים ברוחב ב ו המחשבות היקף העיוניות ה' בגדולת.
יתרו פרשת ט |
האדם בעבודת שלבים שני הם אלו – והשניה ה', בגדולת התבוננות עבודת היא האחת
היסוד את להניח עמוקה, נפשית עבודה היא שיהיו עד האדם, לב בתוך ה' גדולת של ות
היראה בשערי יבוא אז מבשרו. ובשר מעצמיו עצם זו, קדושה למעלה ויזכה הטהורה,
חמודות. כל חמדת שהיא ה כתב כך ועל לשונו וזו מאוד יסודיים דברים זצ״ל קוק רב
קח( ה א ברכות איה )עין:
" לצייר ישתדל אבל אמתיות בהשכלות האד שישכיל יש עומדי שה מה לפי
יבא לא עוד ובזה לנפש, מחו= האמתית ההכרה של העומק לתכלית. שאי מפני
כ נשגב כל לדעת מוכשר האד א י ביחושו מצויר שהדבר הער4 כפי לנפשו.
וע כ ל אל בהשגה המשכילי ו מחו= השקפת נקודת את קובעי וה הית,
כ היראה. מעלת על החכמה מעלת תגדל בה לנפש, בקחת רק תבא היראה י
את האד בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ ג מענפי לענ9 כ ההכרה
כל אל הפנימי ביחו רק ימצא האמת שנקודת משיג ובהיותו האמיתית. השגה,
א כ אל את הדעת שהיא ההשגות, כל של התכלית ו להיות ודאי צריכה הי,
אלי יחו מצד בתוכו נקבעת ה יהי וזה, ה עומק האמת בהשגה."
הם ואלו מעשי, ברובד גם ביטוי לידי תבוא היא אז בלב, נחקקת שהיראה שלאחר נציין תוכו ובצניעות, בנחת שהילוכו שמים, ירא שהוא האדם של ומעשיו הנהגותיו דרכי כל ובישרות, באמונה ומתנו משאו בתורה, ושוקד במצוות הוא מדקדק ואהבה, ענווה רצוף
נ תמיד תהא והאמת י ה' לרגליו. ר באמת אלוקים יראי עם חלקנו תן אמן. ג
ה' בגדולת בחינות חמש
הקדוש. הזוהר לדברי ניגש הזוהר מורכבת שהיא ומציין ה', בגדולת מהתבוננות מתחיל
בחינות, מחמש - שאומר מה והוא "למדחל בר נש למאריה, בגין דאיהו רב ושליט
עיקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשי בין ". כאן יש הבנויים דברים, חמישה
רב האחד - הם ואלו זה, גבי על זה, שליט השני, עלמין דכל עיקרא השלישי, הרביעי
חשיבין. כלא קמיה כלא והחמישי עלמין דכל שרשא
ג שהוא וכו'", דאיהו בגין מיניה "למדחל שכתב הזוהר, בדברי רמוזים הללו הדברים ששלושת נראה
" הגדולה, האמת את מבאר מכן ולאחר היראה, לידי שבא עד האדם, בנפש העניין חקיקת דאי רב הו
האדם של נפשו לנקודת חוזר מכן ולאחר וכו'", ושליט - יראה דאקרי אתר בההוא רעותיה.""ולשוואה
שמים. יראת לאור החיים הנהגת כל ניתוב שזהו
| י פניך באור - תש״פ שמות
גדולה. לשון שהוא רב, עניין זה כי הקב״ה. של גדולתו עניין הוא 'רב', הראשון, העניין
בוא ה' גדולת ועניין שם. וראה א, פרק היראה שער חכמה, ראשית בספר בהרחבה ר
השע מצד הוא ה' גדולת שעניין נציין, תמציתי ובאופן ה' רוממות בדבר האדם רת
וכוחו חקר, לה שאין וגדולתו יתברך, כי ותכלית. סוף להם שאין שמו, יתברך ואדירותו
ובמציא בכוחם מוגבלים הנבראים כל כי יתברך, אליו ערוך אין בגדר ומצומצמים ותם,
בורא כן שאין מה ממנו. לצאת בלי הויתם, נ שאין מאוד, ומהולל גדול כי שמו, יתברך ו
ב מכל למעלה שהם ענייניו, לכל שיעור ואין ולכוחו, ליכולתו סוף בלי הנבראים, חינות
ותכלית. חקר שום
הוא, ברוך סוף אין שלמות בגדולת האדם השערת היא הגדולה שעניין נמצא מעל שהוא
כולם. הנבראים לכל ומעבר
שליט
עניין שהוא ה', בגדולת האדם השערת מתוך ' רב ' חקר שום בלי והגדלה הפלגה לשון,
'שליט', סוד שהוא השני לעניין בא אזי ותכלית, לנבראים. הראשונה היחס נקודת והוא
כל ובין בינו ההבדל בהפלגת רוממותו, מצד ה' בגדולת עסק שבתחילה והיינו הנבראים, ואין בעולמו, היחיד השליט שהוא הנבראים, ובין יתברך בינו היחס לעניין בא וכעת
כ גדול. שהוא רב, בחינת של הראשון העניין מתוך נולד זה ודבר מבלעדיו. שליט י
בעולמו. והיחידה הבלעדית שליטתו את היטב מכיר ה' גדולת מתוך
שום שאין ההכרה את הלב אל מחדיר זה עניין לממשלתו מחוץ לצאת שיכול נברא
יתב ושליטתו האדם בא ומכאן בכל. מושל יתברך שרצונו בשליטה', 'יחיד וזהו שמו, רך
א לאדם להרע שיכול נברא שום אין כי בה', גמור לביטחון יתברך. ברצונו לא מכאן וכן את לעצור יוכל לא גורם ושום בשלמותו, הפועל אל יצא ה' שרצון להכיר האדם בא
המ ועילויה. שלמותה אל ההויה גלגלי את שמניעה האלוקית גמה
להשגת הנתפסת בצורה שהם כפי לעולמות עדיין מתייחסים הראשונים העניינים שני
שעניי והיינו האדם, של נם ושלי רב ע ט ו על ובשליטתו ה' בגדולת כביכול סק המציאות.
עניין אך ההוויה האדם, של השטחית ההשגה בצורת כביכול נותר שה יא עומד ת לעצמ ה,
בעל ת ובאמת, כביכול. יתברך ממציאותו נפרדת ישות ב עומד עדיין היראה עניין תחילת
בהשגת האדם הנבראים ע להשגה עולה כך ומתוך לאדם. נתפסים שהם כפי יותר מוקה
היחס את גם ממילא שמשנה ה', בגדולת עצמה למציאות גדולתו מצד באמת כי.
יתרו פרשת | יא
שי דבר שום אין ורוממותו הב במדרגות שיתבאר כפי יתברך, מעניינו חוץ וצא של אות
היראה.
עיקר
בא כאן ות על גם מדובר כבר כאן עלמין'. דכל ושורשא 'עיקרא הבאות, המדרגות שתי
ההוויה להורות ובא, כבר כאן שיש והיינו העולמות, כל ושורש עיקר הוא שהקב״ה
ה' אל שלהם וביחס העולמות בהשגת מאוד עמוק ביאור שבמדרגה והיינו יתברך. הקב״ה של הבלעדיות זה, במובן עליהם. שליט והקב״ה נפרדים, העולמות היו הקודמת
באה לעלות מתחילים כבר אנו מכאן אך היחידה. בשליטתו ביטוי לידי לבלעדיות
מדרגות בשלוש מופיע זה ועניין ממנו. חוץ מציאות שאין והיינו יותר, נשגבה -, עיקר
וכ שורש, ו לא כלא חשיבין.
מתייחס עיקר למעשה, העולמות. כל עיקר שהוא מהם, הראשונה במדרגה נתבונן
למעשה שהוא העיקר, עניין זה כי הדבר. למהות המרכז טפל בחינת הוא השאר וכל,
ה כולם העולמות של העיקרית שהנקודה לנו, להורות ובא העיקר. אל י אלקי. עניין א
המה העולמות, של העצמי היש זהו אלא אינם העניינים, שאר וכל היחיד, והתוכן ות
זו. עצמית למהות מעטפת
הרבה בה שיש חתונה, כמו משל דרך אחד 'עיקר'. המושג בהבנת רבדים כמה ישנם
ומלצ אוכל - דברים העיקר אך וריקודים, תזמורת מפוארים, שולחנות נאים, כלים רים,
וכ העיקר, זה מתחתנים. והכלה שהחתן העובדה הוא הערך את לבטא בא השאר ל החתן ובהעדר נאים. ובכלים ערבים, במאכלים בניגון, שונות, בצורות הזה, העיקרי
והכלה, ה התוכן לעולמות, ביחס כן השאר. לכל משמעות שום אין את יוצק אלקי
דהוי היא ובלעדיו ההויה, לכל המשמעות י לה ואין מהות, חסרת וממילא טעם, וחסרת ה
שאין כמו קיום. וכלה. חתן בלי לחתונה קיום
התמצית הוא עיקר יותר, עמוק באופן ש שהחתן פי על אף החתונה, במשל כי הכל. ל
הם והכלה ה בלא גם מקום יש העריבה ולמנגינה הטעים, לאוכל מקום מכל עיקר, ומשמעות 'ישות' להם יש מקום מכל אך והכלה, החתן בשביל הובאו הם אמנם חתונה,
כשלעצמם שאין מה. בנמשל כן - העולמות כל עיקר ה', אור לא כ רק ' מרכז ש ', באופן
עקרוני המרחב לכל יש ש אך עצמו, מצד קיום סביבו צ הוא וטפל דדי הוא ה' אור אלא.
נשמת היופי את הנותן הצבע כמו הכל, המראות בכל בכל ההנאה את הנותן והטעם,
הנגינ כלי בכל הערבות כל את הנותנים והצלילים המאכלים, האור, כמשל והוא ה.
יב | פניך באור - תש״פ שמות
המובן זהו וממשות. ישות מתמלא הכל ובהופעתו, חשוך, הכל שבהעדרו תמצית, של
שה י ו העונג נקודת א והדר ה' אור בלא עניין. ובכל דבר שבכל והשגב והפאר והחן היופי דבר של יחס הוא ה' אור אל ההויה כל של שהיחס ונמצא במציאות. מאומה אין כבודו,
המשמ את היוצק דבר. שום אין בלעדיו כי אליו, בטל הכל וממילא לכל, עות
ל ביחס ולב מוח כמו הוא הראשוני במובן שה׳עיקר' לומר ניתן שעדיין האברים, שאר אל הנשמה יחס כמו הוא יותר העמוק במובן ה׳עיקר' ואילו לעצמם, מקום לאברים יש
הנשמה. בלעדי קיום שום לגוף שאין הגוף, צרי בתחילה ובאמת, את לשים האדם ך
הקש שיתעלה וככל כטפלים. החיים מערכות ושאר חייו, כעיקר הקודש ענייני וכל לה' ר
יוכ כן ה', בעבודת ומבטאים הקודש אל קשורים החיים מערכות כל שבאמת להכיר ל
דעהו". דרכיך "בכל הכתוב וכמאמר אותו,
שורש
כי יותר. עליון הוא שורש של המובן ה שורש על מצביע כבר מתקיי שהכל כך מכוחו ם
ממנו ומופיע קיומו מקור הוא שלו שהשורש האילן, כמשל. . ובאמת מתקיימת המציאות
מכוח ש יובן ומכאן אותה, שמחייה עליון השורש הוא נקודת ה למקור חיבור ה עליון
חיים שמעניק. המושגת, למציאות שממעל הרובד אל מתייחס שורש שבחינת נמצא
שב האלקי למקור והיינו כולם. ההויות כל ומושרשים נעוצים ו
ש לנו להורות בא שורש המושג זה, במובן ל עליונה, הוויה יש הנבראים כל שורשם שהיא
ו נברא הווית לכלל ממנו שיצאו טרם העליון, במקור ובלועים כמוסים היותם בחינת היא
לנו. המוכרת בצורתו העומד העליו השורש שהיא באב, שבלועה הזרע לטיפת משל ן
כך, עצמית. לישות ונפרד שיצא טרם הילד, של ל הנבראים כל אלוקי שורש יש ובבחינה,
המד הוא האלקי הרובד זו ו המקורית רגה ה יצאו ממנה שרק הנבראים, של עיקרית
הנפרדת. ותבניתו בצורתו דבר כל עומד בו לנו, המוכרת במתכונתם והופיעו
בא שורש שבחינת נמצא ה מק אל ההויה את להעלות ורה, ולכלול וכבודו, ה' באור הכל
ש ולהורות ב היא הנבראים של העיקרית והמהות העצמי התוכן אמת אלוקי ניצוץ.
לעיקר. שורש המושג בין נבחין מכאן המושג ' עיקר ' ל מתייחס בתוך האור התגלות
בגוף, נשמה בין יחס מעין הנבראים, של ההויה טפל, והגוף עיקר שהנשמה כך
בחי הם שהנבראים הו והעיקר הגוף, נת בהם. שמופיע ה' אור א ' זאת, לעומת שורש ' הוא
מהוויתם מתבטלים הנבראים שבו יותר, עליון רובד שהוא האילן, של השורש כמשל,
הוא שורש בחינת עצמו. מהאילן יותר ועליון נעלם בחינת הנבראים כלולים שהם כפי
יתרו פרשת | יג
במקורם העליון לצורתם שממעל במדרגה ביטולם בבחינת, הנגלית הזרע כטיפת,
ועובּ לאב, לגמרי הבטלה לעצמו ישות ואינו אימו, ירך שהוא ר.
חשיבין' כלא 'כולא
שה העליונה, המדרגה באה אזי זו, בחינה מתוך י 'כ בחינת א ו שה חשיבין', כלא לא י א
בבחינת כי מתבטלת. כולה ההויה שכל עד האלקי, האור הופעת תוקף כבר ' שורש ' אף,
שביטלנו פי על במקורם, הנבראים את בבחינת הוא זה כל מקום מכל אל ההתעלות
ה אך שורש, מציאות הענפים קיימת עדיין כ. אינו השורש אך שורש, לו שיש האילן, מו עליון, שורש לנבראים שיש באומרנו הנמשל, בבחינת גם כך האילן. צורת את מוחק
שב הנעלמת, המדרגה אל התוודענו אזי ה מ בטלים הנבראים מצי אות ונכללים ם
באלקות. עדיין אך ב הגלויה מדרגה עומד הנבראים את רואים אנו ים וקיימ ים בצורתם,
ונ הגלויים. ברבדים לא אך בנסתר, רק הוא הנבראים שביטול מצא
מכאן לאחר אך בה למדרגה עולים אנו האלקי באור הביטול מופיע עד תוקפו, בכל
רואי שאנו הגלויה המציאות שגם להורות שבא וקיימים נפרדים הנבראים את בעיננו ם
זה באמת עצמם, מצד שא שמו, יתברך ייחודו בעוצם ומבוטל בטל מלבדו. עוד ין כי
ומבוטלים בטלים כולם הנבראים וכל כלל, מלבדו עוד אין יתברך, רוממותו מצד באמת.
זוהי היחיד השליט שהוא בשליטה, יחיד רק לא הקב״ה שבה העליונה, הייחוד מדרגת
מלבדו. עוד שאין במציאות, יחיד גם שהוא אלא רצונו, מול שיעמוד מי ואין
להורות שבא מה זהו ' כול חשיבין כלא קמיה א ' ואפס מבלעדיו דבר שום אין שבאמת,
מלבדו. עוד ואין זולתו, לעמוד שיכול נברא שום שאין מאוד נעלמת השגה זוהי ובאמת
והיא עליה, מכל נעלמת או ןי ונל םוש הגשה הב לכ ל רקיעו, קרו בשעה כמימרא, ברגע
שמע בקריאת ב׳אחד' לה' נפשנו מוסרים שאנו ן ו י על סוד לי נעלמת בצורה נקשרים אנו,
ז. דה
ד - מדרגות חמש כאן נמצאו מדרגות לחמש מקבילים והם חשיבין. כלא וכלא שורש, עיקר שליט, רב,
סו כי יחידה, חיה נשמה רוח נפש ב ד חינ ו מקביל נרנח״י ת ות כנודע, בעולמות האלקות אור להופעת
ה נפש ובחינת י ה רוח ובחינת רב, בסוד בתחתונים, העולמות את המחייה הכוח א י אל השולט, הכוח א
ה הרוח כי ילכו, הרוח שמה ילך אשר י התמצית היא כי עיקר, בחינת היא והנשמה וההנהגה. הכיוון א
בס הכל, של העיקרי והתוכן וד המקיף, האור בחינת החיה, הוא והשורש העולמות, בתוך ה' התגלות כלל זולתו ואין יחיד שהוא חשיבין, כלא כלא בחינת הוא והיחידה הנבראים, של העליון השורש
יד | פניך באור - תש״פ שמות
חמשת הן אלו ה' גדולת מהכרת החל בקרבנו, ומתעצמות שהולכות ה', גדולת מדרגות את להכיר אנו באים ומשם בעולם, ושליטתו ממשלתו להכרת ומשם עצמו, מצד במקורם הנבראים שורש את להכיר אנו מתעלים ומשם בגוף, כנשמה בעולם נוכחותו
מלבדו עוד שאין הגמור, לביטול אנו באים ומשם העליון, ש יתברך מו.
כמאמר ואתחנן, בפרשת שמתואר מה כפי סיני, הר מעמד של השיאים שיא זהו והנה
הפסוק – מלב עוד אין האלוקים הוא ה' כי לדעת הראת "אתה דו". 'כי הראשון, החלק באים ומשם ושליט, רב בחינת ולשליטתו, ה' לגדולת מתייחס האלוקים' הוא ה'
מלבדו' עוד 'אין יותר, העליונות למדרגות כלא ו׳כולא ו׳שורש' 'עיקר' בחינת שהוא,
חשיבין'.
שב נציין ובאמת ועיקר. בחינו וה עצמה, המציאות בתפיסת שינוי אין עדיין ושליט רב ת ן הנפש עניין
שה והרוח ן שיעור עדיין קו המבט את לרומם גם ה' גדולת הכרת באה ולמעלה, ומשם עצמו, האדם מת
עצמה, המציאות על והוא עניין בחינת ו הנשמה ל בחינת שהם מעלה, שורש בקרבנו. אלוקי
יתרו פרשת | טו
שמי יראת – ה' כלפי הנכונה העמדה
שמים יראת וקניין ה' בגדולת ההתבוננות
כן, אם הזוהר של מדרגות חמש בבחינת ה', בגדולת להתבונן כיצד אותנו לימד הקדוש
ה' גדולת מול אל הנבראים ביטול את גם ומבארות ההולכות רוממותו, מציאותו. ותוקף
זו התבוננות לקניין השורש היא שמים יראת.
- בעצמה? שמים יראת מהי מתוך הנולדת הקב״ה, ובין האדם בין יחס נקודת היא האמת
רב שהוא מציאותו, ותוקף ה' גדולת בדבר הגדולה עלמין דכל ושורשא עיקרא ושליט,
חשיבין. כלא קמיא וכלא
היראה. עצם איננה עדיין הכל, וקיום מקור שהוא הזו, הגדולה שהאמת לומר, ברצוננו השלכה לה שתהיה בלי האדם, של לנפשו מחוץ ידיעה של בגדר להיות יכול זה דבר כי
הא על היא שהיראה והיינו הקב״ה, ובין האדם בין יחס נקודת שהיא היראה, כן לא דם.
אותה למעשה ה הופעת אמת ה עליונה הזו האדם עוד וכל האדם. של וליבו נפשו בתוך
בלי האלוקות, בדעת זו, עליונה באמת ישכיל ש הדבר ל יתורגם האדם של נפשו עמדת
לאלוקות ביחס עדיין, בכלל אינו ב אלא יראה, חכמה בחינת בלבד. שהאדם כשם כי בדעת להשכיל יכול להבדיל כן הטבע, איתני על נפלאות השכלות להשכיל יכול בא לא האדם, חיי על ממשית השלכה יוצר אינו התוכן עוד כל אך ובגדולתו, אלוקות
ועיקרה. החכמה תמצית שהיא יראה, לכלל
שמים יראת – לבוראו האדם יחס
המ אותנו מלמד זה דבר יחס היא שהיראה הר״ל, ומי עילה בין יחס שהוא לקב״ה, האדם
המהר״ל: כתב וכך ממנו. שעלול
" כי זה עצ הירא כאשר ה- האד הוא עלול אל העלה … אמרנו כי עצ היראה
מה שהאד עלול אל העלה והוא אמיתת היראה, ובמה שהאד הוא עלול אינו
נחשב לכלו, במה שהוא עלול תולה בעלתו ".
דב שראינו, מה לאור מתבארים אלו רים הכל את ומקיים מחייה שהקב״ה לשום ואין,
היוצ אור אלומת כמו הנבראים ונמצאו מבלעדיו. וקיום חיות נברא א שאין האור, ממקור
רגע. בכל אותה שמהווה המקור מצד אלא עצמה, מצד קיום שום זו לאלומה בשעה
טז | פניך באור - תש״פ שמות
ונחקק האדם לב אל חודר הזה הגדול שהיסוד ממשית, בצורה חש האדם אז בקרבו,
נוב קיומו שכל ותודע מהקב״ה, ע כאותה היא חייו ת היונק עלה כמו או אור, אלומת
מהעץ. חיותו
שמים יראת זוהי – ומעמיד מקיים שמהווה כמי האלוקים, אל האדם יחס את עת בכל
הגמור מהאפס. הא צריך לו, מעניקה שהקרקע היציבות את חש שהאדם ממה יותר דם
לה'. ביחס לחוש בא כי שמיא, כלפי מוחלט ביטול מוליד זה דבר שום לאדם אין מת
האלוקי. מהמקור תמיד מתחדשת הוויתו וכל עצמית, ישות האדם צריך הבורא, מול
כלל. שאינו כמי לחוש
הקב״ה ובין האדם בין הקשר ו האדם, מחיי צדדי עניין אינו הוא לא אפילו דבר רק
הנוגע 'מרכזי' בכמ ע ה האדם, של והקיום הישות בעצם נוגע הוא אלא חשובים, ניינים
ו חייו כל את מקיף ממילא להחיותם הגוף אברי בכל המתפשטת כנשמה, . ובמדרגת רק אינו לה' שהיחס מזה, יותר אף מתברר שמע, קריאת ברגעי שמתעצמת השיא,
אלא הגוף, את המחייה כנשמה אין באמת לאדם ועיקר, כלל ישות אי כי עוד ן מלבדו,
ו 'כ ו חשיבין'. כלא קמיה לא
ה שהיראה מלמד, שהמהר״ל מה זה י ביחס כלל, שאינו כמי עצמו מחשיב האדם היות א
ו לבוראו. כ כל יוצרת היא כך מתנפחת, האדם של עצמו שהרגשת ובין האדם בין חציצה
קונו, מ לו ומחסירה מהאמת האדם את מרחיקה ה והגמורה. השלמה שמים יראת
שמ יראת ים – התורה כל עיקר
האדם קיום שעצם כשם הוא וסעיפים כענפים שהם החיים, ענייני לכל והמקור השורש
זה שורש של, כך שמים יראת אי ננה ' התחומים אחד ' האדם חיי תחומי כל מבין. היחס
לה' שמים, יראת שזהו, בחייו לאדם שיש היחסים ממערכות אחד אינו שורש הוא אלא,
ענייני וכל הכל, שלו ביטויים הם החיים.
שבלעדי כמו ממש ה' מציאות לתורה משמעות שום אין ול מצוות ול כי הטובות, מידות
הדבר כן יתברך, שלו גילויים הם בחינת היא שמים יראת נקודת שמים. ליראת ביחס
זה לאלוקים, היחס עצם האדם. של הנפש בעבודת מלבדו', עוד 'אין של הנציגות ו עניין
שמים יראת. ומידות ומצוות כתפילה הקודש, ערכי מתוך פרט אינה שמים יראת כן, על
היא אלא טובות, ויסודית שורשית מנקודה ענפים הם הקודש, ערכי אלה. כל של הנשמה
כלל. מאומה אין שבלעדיה הערכים, כל ערך זו,
יתרו פרשת | יז
שמים' ירא אדם יהא 'לעולם
הו עצם היא אלא לאדם, מעלה 'תוספת' איננה שמים יראת אומרים אנו כך השלמה. ויתו
שחרית בתפילת – יהא "לעולם אדם לא אנו מדוע שמים". ירא בקיצור אומרים – 'לעולם
שמים' ירא יהא –? האדם הווית את משלימה שמים שיראת אלא שכן. האדם מהות הפנס, ובין האור אלומת בין לנתק אפשר שאי כמו שורשו. אל מחובר בהיותו היא השלם
קיו אין כי ב לאלומה ם הפנס, לי שמים, יראת בלא האדם מהות את לצייר אפשר אי כן
נקודת בלא היינו לאלוקות שלו הקשר שה, י חיותו מקור א.
נמצא ש אינ שמים יראת ה האדם, צורת עצם היא אלא האדם, מהות עצם על נוסף דבר
ובלעדיה יש "סוף שאומר מפורש, מקרא הוא זה ודבר האדם. בצלם מהותי חסרון דבר
האדם" כל זה כי שמור מצוותיו ואת ירא האלקים את נשמע הכל שזהו להורות ובא,
מהו אדם. וצורת תואר לו אין אלו עניינים ובלעדי האדם, ת שיראת קוק, הרב מבאר כך
האדם, של צורתו את שמשלימה זו היא שמים לשונו: וזו
" ב החדורה המלאה, שמי יראת שמי, יראת היא האד של מהותו מהותו כל
להב כדי עד חזקה, חיה השפעה בעלת ושהיא הפנימית כל על תכונתה את ליט
ה "את חייו. מפעלי א-לוהי והאד האד". כל זה כי שמור, מצותיו ואת ירא, העצמית, מצורתו משולל חייו, מרגעי רגע בשו פע, בשו להיות שלא מוכרח
השלמה השמי יראת שהיא. ה"
ה וכישרונות. חכמה מלא שהוא פי על אף העיקר, את חסר שמים, יראת מחוסר שהאדם מלמד, המהר״ל
שז מבאר המהר״ל ו הכתוב כוונת ו החן "שקר והיופי החן תתהלל". היא ה' יראת אישה היופי הבל
שה האדם, שלמות של הצדדים בשני נוגעים ם ה החן כי הדעת, ושלמות המידות שלמות ו ההנהגה א והקיום העיקר את חסרים אלו שכל להורות הפסוק ובא החכמה. הוא והיופי ומידות, במוסר הטובה
שה שמים, יראת מחוסר האדם אם שלהם, ב נרמזה יא ה האישה כי ה'', יראת 'אישה מילים י ביטוי א
שז להורות ובא כנודע. מקבל בבחינת והתבטלות, קבלה של נפשית לעמדה ו ובלי הקיום, וזה האמת משורשיו, שנותק נאה אילן כמו טובים. ובמעשים בחכמה האדם מלא אם אף חסר, העיקר שמים יראת
כעת שפרותיו אף וקיום, עתיד לו שאין וכ מתוקים. לשונו וזו המהר״ל כתב ך ) נתיבות עולם נתיב
יראת ג(: "יראת שמים היא המעלה שהיא עיקר כל המעלות, וכך אמר הכתוב ראשית חכמה יראת
השם, ור ל" כמו שפרשנו למעלה כי יראת שמים מה שהאדם הוא עלול אל השם ית ' והוא ראשית
ולהודיע החכמה… מעלת יראת שמים אמר הכתוב )מ שלי א״ל ( שקר החן והבל היופי אשה יראת ה '
היא תתהלל, פירוש דבר זה חן נקרא כאשר האדם נראה שכל מעשיו ישרים וטובים מאוד, והבל היופי
הוא החכמה שנקרא יופי משום שהיופי מאור והחכמה מאירה דכתיב ) קהלת ח '( חכמת אדם תאיר פניו
ואין צריך ראיה על זה. ואמר כי אם האדם הוא י שר במעשיו עד שהוא נושא חן בעיני הכל עדיין אין
יח | פניך באור - תש״פ שמות
קניי ודרכי שמי יראת נה
ה' בגדולת ההתבוננות – פעולותיו דרך
ובין שמים יראת בין ביחס להתבונן נשוב שמים, יראת עניין בביאור מעט שנגענו לאחר כל של והשורש התמצית כמו נערכת שמים יראת שראינו, כפי התורה. שהיא החכמה,
להבין וצריך חכמה". היא ה' יראת "הן הכתוב כמאמר החכמה, בין הקשר עומק את
הירא ובין החכמה ה.
יח היא שהיראה ראינו ה'. בגדולת התבוננות מתוך הנולד לה', האדם ס איך ואולם,
ל ניתן בכלל שמו, יתברך אליו ביחס השגה השיג הוא הלא כלל מושג אינו הוא ו׳לית,
כלל' ביה תפיסה מחשבה שההשגה היא, התשובה והנה. ב בו אינה אמת יתברך אלא,
בנב היינו בפעולתיו, ברא. אשר ראים שכן מעיד הפעולות ות על פו עלן שאם באופן.
או מאוד, עמוקה חכמה מלאת פעולה נראה או מופלא טוב כבירה גבורה - שהם בוודאי
זו, פעולה שפעל המקור על ילמדונו כ להכירו חכם וטוב וגיבור. בו נשיג שלא ואף
וגבורתו בחכמתו ולא מאומה, סופיים האין מקום מכל, הפעו דרך המע לות, על ידות
הפועל. של וחכמתו מגדולתו רושם בנו יחקק הפועל,
הן אלו כל והחכמה. התורה של וכן הבריאה של האמיתית התכלית מהי יובן מכאן
שבה פעולות ן לגדולתו ולהתוודע להשיג נוכל ידן שעל עבורנו, הופיע הקב״ה
סופי האין ולרוממותו ים. מכך ולעילא שבטבע, ה' חכמת – החכמה האין שבתורה, סופית
הוא. ברוך הבורא של ואמיתו חסדו וגבורתו, חכמתו על מעידות וכל הבריאה מהות כל
שז והיינו זה, עליון עניין בשביל נועדו והחכמה התורה עניין והי המבוקשת התמצית
הנבראים והשגת החכמה מכל דרכם יתברך ה' את לדעת, .
לו בזה דבר שהוא עיקר הכל, וכן היופי היא החכמה כ״ג אין החכמה עיקר ושורש לאדם כמו שאמרו
באבות ג״פ) ( כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, ור ל" כי החכמה אינה עיקר
והדבר שאינו עיקר אין לו קיום בעצמו, אבל יר את השם ית ' המדה הזאת היא עיקר ושורש ולכך אמר
אשה יראת ה ' תתהלל, כי אשה ר״ל שהאדם הוא עלול ולכך נקרא אשה כי האשה נחשבת עלול יותר
בזה תתהלל כי יש לו דבר שהוא שורש ועיקר".
שבוודאי שורשיו, בלא האילן כמשל והוא בעצמו', קיום לו 'אין יראה בלא שחכמה מראה המהר״ל
ח סר שמים. יראת עניין שהוא לה', העמוקה הזיקה עצם היא הכל של הקיום נקודת כך, הקיום. לו
- ועימה מאומה, אין בלעדיה, הכל. יש
יתרו פרשת | יט
רוממותו מצד הקב״ה סופית האין א נתפס ינו וכ כלל. וקשר זיקה לנבראים שיהיה די
א ה במידות, התלבשותו ידי על הנבראים אל עצמו המציא אזי ליו, ן מקום של מידותיו
- המידות בזה. כיוצא וכל וגבורתו חסדו ובינתו, חכמתו הן המאציל של התגלות
העליון ו, ומע מצוות ה', וחכמת כתורה הקודש, ערכי כל הופיעו אלו ממידות שים
טובי כל אך ם. בהם. סוף אין רוממות התעצמות מצד הוא קדושתם שורש
הבריאה דרך ה' גדולת את יראה האדם תמיד לא אולם, רק מרוכז יהיה ולפעמים,
דרכה שמתגלה במי ולא בבריאה. לעמוד אדם יכול כך, הנקרה בראש ולראות את
ו הגלים, עוצמות להי בעוצמ מרוכזת מחשבתו מהם. תפעל הים ת ל הנראית ול עיניו, א ואילו הטוב, מטעמה ומתרגש טעימה, עוגה שאוכל לאדם משל אותה. שהיווה במקור
האופה. של מכשרונו ויתפעל העוגה, את יאכל אחר אדם התעניינותו בנקודת תלוי הכל
האדם של – אותו את שפעל במי מרוכז שהוא או עיניו, שלנגד ברובד רק מרוכז הוא אם
הדבר.
בי גם כך חס רב לכל התג די - ה' לות הגלוי ברובד רק מרוכזות מחשבותיו שכל אדם. יש הקשר להעמקת אותו תביא לא החכמה אך ממנה, והתפעלות חכמה מלא יהיה הוא
לא הוא כי ה', לגדולת י את והיווה שחולל מי כלפי יחס לבניין הגלוי הרובד את תרגם
הגלוי. הרובד פ העולם על שהמבט אדם יש לעומתו, אותו ותח גבורת אל של מלכו נעלם שהוא מי אל ממשי, פנימי יחס בתוכו יבנה הגלוי, ברובד המבט ידי ועל עולם,
רעיון. מכל
שמים יראת – פעולתו דרך הפועל את לראות מכוונת
שמים. יראת זוהי את פועלת היא אלא ההתגלות, רבדי אל מכוונת איננה שמים יראת
העצומה, הפעולה בכל להעמיק מושג דבר את ונתפס, היחס לכל שמעבר מי כלפי
תפיסה. מתוך גדולתו את ולהכיר ה', פני נוכח לעמוד האדם את שמכוונת זו היא התפקוד חכמת מתוך חכמתו ואת הים, גלי גבורת מתוך גבורתו את שבטבע, הגדולה
בזה. וכיוצא הגופני
שבאדם המידות כל – קולטים והגבורה, החסד החכמה, האהבה, הרבדים את הגלויים,
הקורא המקורות, מקור הנעלם, מהאין התנוצצות התוך, נקודת היא שמים יראת ואילו ת מצד שהוא בתוכו, שמתלבש מי את הלבוש, מבעד ולהכיר למעלה, מבטו לכוון לאדם
נעלם. מכל נעלם עצמו
| כ פניך באור - תש״פ שמות
ש נבין, כן על סוף האין אל העצמי היחס נקודת היא שמים יראת. ו השגה שאין אף תפיסה
בו מתוך כלל, ומקיים מחייה שהוא מי אל היחס נקבע המושגים, בעולמות התבוננות
כל שבאמת באופן אותם. ומעמיד הגלויים, ברבדים היא בפועל האדם השגת ולא
אך האלקית, בעצמות הנעלם. מקורם אל הלב נפתח דרכם
כתו הנגלים, המושגים עצם הוא האחד פנים, שני בה יש הגלויים במושגים ההשגה רה
אל ומצביעים מעידים היותם הוא השני והפן בזה, וכיוצא והבריאה ומצוות, מקור כל שבהשגת הפסגה נקודת הוא זה ודבר אותם, וברא והאציל שהיווה נעלם, מקורות
הג המושג עצם את משיג רק שלא והיינו דבר, יחס נקודת בלבו חוקק מתוכו אלא לוי,
ההשגה נקודת שבראו. העליון המאציל אל ותפיסה השגה איננה שהיא הזאת, הנעלמת
נפתח הבריאה מתוך אלא בבורא, עצמית הבורא מציאות אל להתוודע הלב.
ה'", יראת חכמה "ראשית שאומר והוא חכמה. שבכל שמים היראת נקודת היא זו השגה
שהתמצ והיינו ממקורה עדות היותה הוא ומהותה, מגמתה שהיא חכמה, כל של ית לבדה שהיא שבחכמה, היראה נקודת זוהי והופיעה. נאצלה היא שבעבורו הנעלם,
החכ כל כי חכמה, בעבורה. באה כולה מה
התורה הן בוראה, על עדות בעבור היא הבריאה כל מהות שבאמת הוא, העניין ויסוד
והמצוות, ה' התגלות שהם בפנימיות, והן ב ה' התגלות שהיא כולה, הבריאה חיצוניות, מתוך מופיע הוא ברוך סוף האין כי הוא, ברוך הבורא גדולת את להופיע נועדו כולם
וז ופעולותיו. מעשיו ו נמצא בוראם. על מעידים להיותם הנבראים, של התכלית
ונו מציאותו בדבר הנעלמת, ההשגה הוא השגה שבכל הפנימי שהגרעין וגדולתו כחותו ונמצא הבורא, מכוח הופיע וכוחותיו תכונותיו בכל נברא, כל כי הבורא, של וגבורתו
נעלמת. בצורה בגרעין חקוק הפרי כי מקורו, על מעיד
יתרו פרשת | כא
תורה יראה, וחכמה
והיראה החכמה
מכ א נבין ן השגת לסוד היינו שמים, יראת להשגת המבוא היא החכמה דווקא מדוע
דרך ה' מציאות הנבראים, כל של הפנימי הגרעין היא החכמה כי נבראיו. הכתוב כמאמר השער היא נברא, שבכל העמוקה בחכמה שההתבוננות באופן עשית", בחכמה "כולם ובין הבריאה בין החיבור חוליית היא שהחכמה נמצא הנברא. אותו את שברא מי אל
רבדים שני בחכמה שיש אלא מקורה. – ההתבוננ עצם הוא האחד ובחכמה בנברא ות
בו, שטמונה וכדומה, האדם גוף של התפקוד חכמת כמו הנעלמת ההכרה הוא והשני אכן, בריאתו. מתוך הבורא השגת שבחכמה, היראה נקודת זוהי שבראו. מי חכמת בדבר רק מסתכלים אנו המבטים ובשני מושג, אינו הוא כי בעצמו, בבורא התבוננות כאן אין
התוכ שהיא הבריאה, על הלב, התעניינות בנקודת הוא ההפרש אלא לנו. המושג ן לבריאה, מבעד ומביט צופה שמים ירא ואילו הבריאה, את רק משכיל החכמה שאוהב דרך שמו, יתברך כלפיו ועמוק חי יחס בונה והוא וטובו, גדולתו חכמתו על בוראה, על
אלינו. התגלותו
בין הקשר בביאור המהר״ל דברי את נבין זאת לאור לשונו וזו ליראה החכמה:
" ועוד פי ' ראשית חכמה יראת ה ', ל״ר כי העיקר מ החכמה יראת הש כי
ראשית הדבר עיקר הדבר, ור ל" כי עיקר החכמה מה שקונה האד ע״י החכמה
יראת הש. וכ מוכח בפרק היה קורא ) ברכות ז, י, א '( שאמרו ש שלא יהיה
האד קורא ושונה ויהיה בועט באביו או ברבו או במי שגדול ממנו בחכמה
ובמני שנא ' ראשית חכמה יראת ה ' שכל טוב לכל עושיה כ״ע, משמע דפי רשנו,
ראשית חכמה היינו כי עיקר החכמה היא היראה ולכ4 אמר דוד ראשית חכמה
יראת ה ', שר ל" שעיקר החכמה מה שעל ידה מגיע ליראת הש י" ובלא זה אי
החכמה נחשבת, ושלמה רצה לומר כי התחלת החכמה היא יראת הש כמו
שבארנו."
לשונו: וזו זצ״ל קוק הרב כתב בדבר כיוצא
" פנימית, היותר העול השקפת על מיודת עמוקה, היותר החכמה היא ד' יראת
את נותנת והיא העמקני היוד והחול בחול. בי בקודש בי תורה, וכל מדע, לכל
ה את דורש כשהוא עצמו, היודית עמקנות זו, למקנה לבוא מוכרח הוא הרי,
כב | פניך באור - תש״פ שמות
השטח על מרפר9 רק כולו הוא הרי המדע, את מבת ד' יראת שאי זמ שכל שכ חכמה היא ד' יראת ה חכמה, בכלל אינ שבאמת המושגי, של החיצו
הינא לאחת קורי יונית בלשו. "
בש נוגעת שהיא מצד עמוקה, היותר החכמה היא ה' יראת שבכל הנעלם ורש כי דבר.
אינ המאציל שעצמות פי על אף באמת ה מושג ת עצמ מצד ה איזושהי קיימת מקום מכל, שהציור כשם כל, ראשית בחינות. משתי והוא נבראיו. דרך עימו יחס ונקודת השגה הבריאה כל כן נוכחותו, של והתגלות הופעה מהווה מסויים ובמובן הצייר, על מעיד
זה, במובן כולה. הצ מציאות עצם במה ורצונו כוונתו וכן וכשרונותיו, חכמתו וכן ייר, שציירו, באומן להתבונן בלי בציור, שיביט ומי הציור. דרך מופיעים אלו כל שצייר, לכל ביחס הדבר כן מאוד. שטחית היא הסתכלותו בוודאי הלא בזה, וכיוצא ובכוונתו
על בוראה, על מעידה כולה היא והמציאות. ההויה חכמת מציאותו, על וכן וגדולתו, ו באומן הוא שמים הירא של העיקרית ההתעניינות ונקודת בזה. כיוצא וכל וכוונתו רצונו
ביצירה. ולא
זו דבר. כל של העמקני' 'היסוד זהו הי וההשגה החכמה עצם על חיצונית תוספת לא
בע הנעלמת הפנימית התמצית אל פנימה, חדירה זוהי אלא ההויה, שבכל ההשגה מקי
כ של ודבר. דבר ל
המציאות על טהורה בעין להביט - העולם דרך ה' הכרת
אך האדם, בדעת ונתפס לעין שנראה מה רק הוא שמושג הדבר שבאמת לומר, ברצוננו במה ההתעניינות, בנקודת היא חיצונית השגה ובין שמים יראת של השגה בין ההבדל
אנ שני במשל, כמו שמעבר. במה או שמוצג מב שים י בצי טים הציור על מסתכל האחד ור, שמים ירא כך, בציור. ולבטא להביע ביקש ומה הצייר מיהו להבין מנסה והשני לבדו, עת ובכל הכל, את שברא במי שמעבר, במה דבר כל של ההשגה תמצית את חוקק מציאות תוקף כך, משום הנעלם. האין אל ואספקלריא כחלון במציאות דבר בכל מתבונן
הב ח הוא ברוך ורא האדם, בחיי נוכחת בוודאי שהבריאה כשם כי עז. ברושם בלבבו קוקה וגדולתו טובו ה', למציאות ביחס כן חושיו, כל דרך ממציאותה, מתמלא פינה שבכל פנימיות היא אלא המציאות, להשגת חיצוני דבר איננה ה' השגת כי בזה, כיוצא וכל
כשם במציאות. דבר בכל התמידית, ההשגה מצבי ציור שכל שציירו. האומן על ע
מנכיחה כולה ההויה שני מצד יתברך, בו השגה שום אין אחד שמצד פי על שאף נמצא צריך שהאדם אלא ועניין. דבר בכל תמיד, אדירה, ובעוצמה בתוקף יתברך מציאותו את
יתרו פרשת | כג
פנימיות אל ורוחו בנפשו להיפתח כדי לבבו, ערלת למול וצריך אטום, להיות שלא
ההש ב שהיא הזו, גה בעבורה. בא שהכל היש, כל של העצמי הגרעין אמת
שאי לחוש האדם עלול ומכך והשגתו, מהאדם מוחלט באופן נעלם הקב״ה אחד מצד
ירא השגת ליצור לאדם לו אפשר ה מספרת כולה ההויה הלא שני, מצד אך יתברך. כלפיו
ל א- כבוד מספרים "השמים כאומרו יתברך, עליו ותוקף עוז בכל מ ידיו ומעשה גיד שלא. או מבוראו, במנותק העולם על מביט האדם האם בשאלה תלוי זה כל אך הרקיע". זה ודבר הבריאה, מציאות את רבה בעוצמה וחווה מרגיש אזי במנותק, רואהו אם כי פותח אם אך שאינו. כמי שהוא וסובר בוראה, אל ויחס השגה שום לו גורם לא כלל
החכמה תמצית אל לבבו והיי ותכליתה, יתברך, פעולותיו כהופעת בבריאה שמביט נו ובכל עוז בכל וגבורתו, וגדולתו ה' מציאות נוכח הוא עומד במציאות פינה שמכל נמצא
ממש. חושיו בכל וממשות, תוקף
ומנותקת אטומה בצורה הבריאה על יביט שלא האדם, לב טהרת בנקודת תלוי הכל אך
בגדי שרואה מי כמשל ממקורה. וארמונו המלך הלא המלך, את רואה שאינו אף העצום,
עצמו. המלך יראה בלבו יחקוק זה דבר
ה היש שבבחינת והסכנה 'יש', בחינת היא החכמה כי האדם, של העבודה נקודת וזוהי י א
עשיתיני ואני יאורי לי שאמר כפרעה ההיפרדות, , הכל. את שהיווה מהמקור עצמו ואטם
וע אוזניו לפתוח האדם צריך זה וכנגד תדיר הביט כי עברי, שנקרא אבינו כאברהם יניו, שאו סוד והוא כולה. ההויה כל דרך ה', פני נוכח ועמד ולנראה, לחוש שמעבר מה על
עיניכ מרום בזה כיוצא וכל אלה, וישמור חכם מי וסוד אלה, ברא מי וראו ם.
והיא שמים, אצולת היא בקרבנו, המתלהטת הקודש נשמת ג אותנו ממלאת ל עגועים ה',
ו לנו קוראת כל בתוך יתברך ה' את לבקש אלא החיצוניות, על רק להביט שלא כל דרך ומופיע אלינו יורד האדירה, ברממותו שמו, יתברך שהוא ולדעת הלבושים,
א ומתוך כיריעה, שמים נוטה כשלמה אור עוטה החיים, לבושי זיו תורה, של ותיותיה
הדבק התורה הוגי כל ומחייה מתעצם סוף אין ה' יתן שמים, וביראת בקדושה בה ים
עמהם חלקנו. ו
ו לשונו: וזו זצ״ל קוק הרב כותב שמים יראת שורש וזה כולה ההויה דרך היא ה' שהופעת ובכך " מקור
הנפלאה ההרכבה מפני הנשמה בעומק מצטייר הוא ד' יראת ה בההשגה אשר ההפכים שני של אלוהי ת, של נפלאה והתמזגות השלמה, במציאותה הידיעה וודאות האלוהות במהות המוחלטת הידיעה העדר
והו הזה, המקום נורא מה שאמר יעקב, זה והנורא, מאד. היא מאיימת הופכיים אדירים ערכים שני א
כד | פניך באור - תש״פ שמות
שבתורה האיכותי היסוד – חטאין' 'דחיל
חקיקת שעניין והיינו בחכמה. כמותי עניין ויש איכותי יסוד שיש לראות צריך זה במובן
שה האדם, בלב היראה י האלק השגת סוד א תלוי איכותי, עניין היא חכמה, שבכל ות
יות הרבה ההתקשרות, בעומק הוא לכך, מסייע שהריבוי ואף החכמה. ריבוי מאשר ר השתרשות עומק הוא הכל עיקר כן על היראה. השגת של האיכותי לתוכן ביחס משני שירא המהר״ל, שמלמד והוא והבינה. החכמה סעיפי ריבוי ולא האדם, בלב שמים יראת
שמי אמר ולכן מרובה. חכמה מבעל יותר גדול ם " דדחיל גברא מקמי איקום חטאין, "
לשונם וזו היראה בשבח חכמים שאמרו זהו אוריין. מבר לעילא שהוא דברים רבה )מדרש
ו יא: (
" תחלה בתורה משה שביר4 הברכה היא איזו ר״א אמר – אלוקינו ה' אתה ברו4
העול מל4 ו וקדשה הזאת בתורה בחר אשר בעושיה רצה, בעמליה אמר ולא
בהוגיה אמר ולא, בעושיה אלא, ש באלו ד את עושי ה תורה ברי בעושיה. אד
ש אני אעשה מה תורה למדתי ולא חכמה למדתי אומר, לישראל הקב״ה אמר
הוא קל אחד דבר התורה וכל החכמה כל חייכ, ועושה אותי שמתיירא מי כל
ד תורה, ברי ב התורה וכל החכמה כל ב התורה וכל החכמה כל ב התורה וכל החכמה כל ב התורה וכל החכמה כל לבו לבו לבו לבו. ראשית קיא( )תהלי שנאמר מני
עו לכל טוב שכל ה' יראת חכמה לעד עומדת טהורה ה' יראת יט( )ש שיה
וגו' חכמה היא ה' יראת כח( )איוב ".
שמים יראת מקור – סיני הר מעמד
לשאול יש אמנם – שלא קריאה בתוכנו באה מהיכן שמים. יראת בנו נולדת מהיכן הלא בהם? המתלבש הנעלם ה' אור אל פנימה, להביט אלא הלבושים, את רק לראות
בתפא המתמזג יצחק, ואוהל אברהם אהל אהלים, יושב תם איש שלילת יראה. חכמה הדר ישראל, רת הטשטוש מפני אותו, מבררת שהיא כשם הידוע, את מטשטשת ידיעה שכל מפני מוכרחת, היא הידיעה הם הרי החיים ועצם ראשית. לה שיש מוגבלת הויה כל של מדע בכל הדין והוא האדם במדע הנמצא
היח ב רק הנתפשת הנעלמת, בידיעה אצור וזה ההויה, של האלוהי ש ואי כמוסה. היותר דליבא רעותא המציאות. קשר יבוטל ובזה ההגבלה, ע״י שתטשטש מפני מובלטת, בידיעה מוגלמת להיות לה אפשר
ה הידיעה את שתתפוס הויה, לשום אפשר אי כן על אלוהי ותכלית מציאותה, תתבטל שלא כדי ת,
הידיעה, והוי החיים חיי מקור ובין בינה שאין וההויה החיים ממשכת ושום מבדיל מסך שום ההויה ית שלילת של עצמותה כ״א ידיעתנו העדר של הציור לא כלומר נדע, שלא מה דוקא הוא חוצץ, דבר הממעטת מוגבלה, יד מגע שום בלא היא מונחת האמיתית הידיעה עצמות העליון שבחשכה הידיעה,
דיוקנה את ד' אמר מלא אני הארץ ואת השמים את כי, ."
יתרו פרשת | כה
היא שלנו ההשגה בנו תוולד מהיכן כן, אם יתברך. ברממותו ולא שנתפס, במה רק
במציאות? שמופיע סוף האין אל להביט העמוקה, התביעה
והתגלה השמים את הקב״ה קרע זה, ונורא קדוש במעמד סיני. הר מעמד היא, התשובה אין בוודאי כי הלבוש, דרך ההתגלות היתה זה במעמד שגם אף ברוממותו. אלינו
תו מחשבה פס בהר ישראל על שהופיעה האדירה ההארה מקום מכל פעם, אף בה' ת
האלוקי הדיבור את ששמענו בעת סיני, – א ה' "אנכי אז שמים, יראת בנו חקקה לוקיך", מאיתנו. יצאה לא ומעולם ומאז וטהרתה, עוזה בכל בקרבנו האלוקית הנשמה הופיעה
שי שמי חכמים, שאמרו זהו עולמים. לנחלת קבלנוה כי שעמדו בידוע פנים בושת לו ש בירושת העת באותה לנו ניתנה שמים שיראת לנו להורות סיני. הר על אבותיו רגלי
עולמי ם.
היא התורה של מהותה כל כי שמו. יתברך לפניו לעמוד ושורשה, התורה נשמת זוהי ועל ובקדושתו. בשמו ולהדבק יתברך עימו להתקשר ביותר והעליונה הפנימית הדרך
כן, ונשמתה התורה שורש עלינו הופיע תורה, מתן בעת – אל העצומה ההתוודעות
כולה התורה שכל וההכרה שמו, יתברך גדולתו וזהו להכירו. והדרך יתברך שמותיו היא
סיני הר מעמד על הכתוב שאמר – עוד אין האלוקים הוא ה' כי לדעת הראת "אתה
מלבדו".
התורה לקדושת אנו זוכים זה מעמד מתוך בנו תעצים לומדים שאנו שהתורה בתמידות,
התו שעסק יודעים, אנו הלב בעמקי כי וקדושתו. אורו את האלוקי, היקר את מכוון רה
מילת על חכמים כמאמר בקרבה. עצמו שנתן התורה, נותן אל להתוודע ' אנכי ' – " אנא
יהבית". כתיבת נפשי
לישראל רבנו משה שאומר זהו – א לשמוע יכול אני אכן, אך לכם. ולהעבירו ה' דבר ת
שתעמד כדי שמים, יראת בכם שתהא כדי ו ותשכילו ותדעו העולם, והיה שאמר מי לפני
ה שכל עסק עומק בפנימיות תבקשוהו שתמיד כך הגדול, לאורו לבושים היא תורה
שלכם התורה – תעמד שאתם צריך זה בשביל ו תהא ובכך העליונה. האלוקית בהתגלות
פניכם על יראתו מי ובין הלבוש בין תפרידו ולא תחטאו, ולא עולמים, לעולמי
כולם. החטאים שורש סוד שהוא בקרבו, שמתלבש
' ה גדולת נו בלב ולעורר, זה ון עלי למעמד לחזור יום, בכל שמע קריאת ין עני הו וז, ותאריו ךכ לכבש םוי דימת ררוענ תא תדוקנ שדוקה וזה ו הבלנ התוא ייחב ונ.
כו | פניך באור - תש״פ שמות
' תוי9 ה' יראת ימי'
נכונה הבנה ושגויה לה'' 'ביטול במושג
ובחיים. בנפש ביטוי לידי באה שהיא האופן את להבין צריך היראה, מהי שראינו לאחר
מאוד חשובה סוגייה וזוהי.
מוחלט, ביטול של יחס והוא לה', האדם יחס היא שהיראה ראינו חשיבין'. כלא 'כולא
ה של השורשית העמדה זוהי תנועות בכל ביטוי לידי לבוא צריכה והיא בוראו, מול אדם
החיים. לא תחושה גורם הוא שגויה, בצורה נתפס לה' ההתבטלות כשמושג אמנם,
למחוק באה שמים יראת כאילו נעימה. משמעות חסר הכל את ולעשות החיים, את
וערך. האדם חיי את ומעצימה מגדילה דווקא שמים יראת האמת, שמצד בעוד, וכמאמר
ה' "יראת הכתוב ימים תוסיף להתבונן צריך כן, על ". ה', לפני ההתבטלות של במהותה
ב ביטוי לידי באה וכיצד מהי כלל האדם. כוחות
ש נדמה שטחית בהבנה 'התבטל המושג ות', ו שאינו', כמי עצמו 'עושה המהר״ל בלשון
ומוחק מדלדל בכוחו ללחום צריך כביכול חייו. כוחות ואת האדם את כדי ולדכאם, תיו וביטול יראה המושג בהבנת יסודית טעות הוא זה דבר אך קיים. שאינו כמי עצמו שיחוש
האלוקות לפני. ה זו טעות ושורש ו ה ובתפיסת האלוקות בהבנת בסיגים א בין הנכון יחס
הקב״ה ובין האדם הדברים את ונבאר, .
קיימים כאשר נפרדים גופים שני, אחד, במרחב הנמצאים ואנ לאחד מורים ו עצמו לבטל
הרי השני, בפני המרחב כל את לתת כדי מציאותו, את וימחק שימעך דרישה שזוהי
לשני. בש כשמדובר זאת, לעומת ת מהויות י ביניה שהיחס, ן כמו הוא הי נשמה בין חס
קיומו, מחיקת איננה לנשמה הגוף התבטלות אז וגוף, סותרת איננה מציאותו עצם כי כוונת אלא המרחב. לאותו שייכים אינם שניהם שכן הנשמה, מציאות את ומצמצמת דרכו. אותה ולהופיע הנשמה, של לתוכן וביטוי כלי להיות צריך שהגוף היא, הדברים
שנים כאן אין המתמו גופים ד ש אלא המרחב, אותו על דים ת את זו המשלימות הוויות י
זו.
בין ליחס זאת להמשיל ניתן המחשבה ובין הדיבור - למחשבות ביטוי כלי הוא הדיבור.
המחשבה את לגלות בשביל נועדה מהותו שכל זה במובן למחשבה, 'בטל' הוא באופן,
ש שצריך למחשבה בנאמנות יפעל לבטאה כדי ק סתם ימלמל ולא, ו חסרות והברות לות
ותוכן מחשבה, וא עיביש כות ן רחא הבשחמהמ. תיתימאה
יתרו פרשת | כז
הם והאדם שה' נדמה ואז מוגדר, כמישהו ה' את מציירת באלוקות, השגויה התפיסה
ה לה' שביטול ונתפס 'עצמים', שני כביכול ו יודעת הנכונה, ההבנה אך האדם. מחיקת א
כך העולם, של החיים מקור והוא בו, השגה שום ואין רעיון מכל נעלם שה' שאורו
הגדול נערך ביחס ודוגמת מעין המציאות יחס עלמין', כל 'ממלא הגוף, כלפי הנשמה
בגמרא חכמים אמרו וכך הכל. את ומחייה א( י )ברכות:
" דוד אמר מי כנגד נפשי ברכי חמשה הני? ברו4 הקדוש כנגד אלא אמר לא
נשמה וכנגד הוא. העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה, את מלאה נשמה א9 את מלאה נשמה א9 את מלאה נשמה א9 את מלאה נשמה א9
הגו9 כל הגו9 כל הגו9 כל הגו9 כל. נראית ואינה רואה נשמה א9 נראה ואינו רואה הוא ברו4 הקדוש מה.
כ העול כל את ז הוא ברו4 הקדוש מה ו לו, הגו9 כל את זנה נשמה א9. מה
טהור הוא ברו4 הקדוש, טהורה נשמה א9. בחדרי יושב הוא ברו4 הקדוש מה
חדרי, חדרי בחדרי יושבת נשמה א9. הללו דברי חמשה בו שיש מי יבא
ו הללו דברי חמשה בו שיש למי ישבח. ז"
לה' התבטלות – ה' להופעת כלי להיות
מכאן ניגש ל לה' התבטלות מושג. אלא וכוחותיו, האדם מחיקת איננה לה' התבטלות
שלה. וגילוי ביטוי כלי שיהיו כדי האלוקית, הנשמה אל חיבורם היא האדם מהות כי
וזה בעולם, ה' אור גילוי ו וסוד הוויתו שורש קיומו. שהאדם פירושה לה' התבטלות
נשמתם סוד אל אותם פותח שהוא עד אותם, ומטהר חייו כוחות כל את מזכך ה' שאור, ומכוון ה', כרצון רצונו עושה האדם בו המתוקן, המצב זהו דרכם. ויתגלה בהם יופיע
הנ הדיבור כמו הוא הרי אז, שבקרבו. ה' אור נשמתו, סוד אל בנאמנות חייו כל את אמן
בעולם אותה ומגלה המחשבה, אל ח.
ז הרב שכתב זהו " לשונו: וזו זצ״ל קוק ה דעת של ומתוקה שלמה היותר הבינה אלוהו היחש הכרת היא ת
ה אלוהי הרוחני הצד הנשמה, יחש והרוחניים, החמריים מפרטיו, ופרט פרט כל ואל הכללי העולם אל
א הגוף, אל והפרחה, קיום אור והממלא המחיה הזה היחש ולהפרחה. לאורה לחיים הנדרש הדבר ל
מתמלא כשהוא ממרירות יותר ושלוה הגיון ונעימות מיראה, יותר אהבה אותם ממלא הוא ונפש, בלב
הזדעזעות ". א התחיה אורות.
ח חיה", לנפש האדם "ויהי הכתוב כמאמר הדיבור, הוא האדם שעיקר מהעובדה להבין נוכל זה דבר
ומתרגם אונקלוס – חייו? בסיפור מספר ומהו מדבר, האדם ומה ממללא'. 'לרוח – האלוקות. נוכחות את המחשבה בחינת הוא האלוקות ואור דיבור, בחינת הוא האדם, יספרו". תהלתי לי יצרתי זו "עם בחינת
האדם. דהיינו הדיבור, באמצעות שמתגלית והנסתרת, הכמוסה
כח | פניך באור - תש״פ שמות
מלמדת בעולם ה' אור את לגלות נועד שהאדם העובדה ש, להיות צריך האדם שלם שכלי ככל כי כישרונותיו. בכל ומפותח חיים בגווני עשיר חייו, כוחות בכל ומלא כמשל יותר. עשירה בצורה להופיע יכול דרכו המתבטא התוכן כך יותר, מפותח הביטוי
נגי כלי ובצלילים ובחן ביופי דרכו מובעת המנגינה כך יותר, משוכלל שהוא שככל נה,
ונאים. עשירים
כן על יתר ה – כוחותיו שכלול את מחייבת האלוקי, לתוכן ביטוי כלי הוא שהאדם עובדה מילואו. בכל להתגלות מוכרח אליו, ערוך שאין יקר, מכל היקר התוכן כי מילואם. בכל
ככלֵ זה והרי נגינה י המשובחים להיות צריכים שהם המלך, הכתרת בטקס לנגן שמובאים
ביותר.
בטומאה ששקוע מי אמנם, בקרבו, להופיע שצריך האלוקי בתוכן ובוגד וברשעות, ישותו את מגדילה החיים הופעת אצלו, כי חייו. הופעת את מאוד שימעיט ראוי באמת
ירא שהוא מי זאת, לעומת אך המקולקלת. התנהלותו ואת לה', חייו את ומקשר שמים,
צ כן ועל האדם, לחיי גדול ערך גם יוצר העליון האלוקי שהערך הרי להיות הוא ריך
ויכולתו. כוחו בכל ה' אור את לגלות כדי בחייו, מפותח
ירא אדם כי האדם. כוחות את ומפתחת מגדלת דווקא שמים שיראת הגדול, היסוד זהו
שם הופעת הם חייו שכל מכיר שמים, חייו פרטי וכל מתעלה, חייו ערך וממילא שמים,
א הוא כך, משום ומרוממת. נצחית משמעות מקבלים כישרון בשום כלל מזלזל ינו מופיע הוא ברוך העליון שהמלך מלכות, בגדי הם אלו שכן ה'. לו שנתן כוח ובשום
בהם.
האדם עצמיות – ה' מאור ניצוץ
הו הביטול עניין של הפנימי השורש למעשה, בעצם האדם, של קיומו נקודת בעצם א
נפ עצמית ישות לאדם אין כאמור, כי עצמו. של הזהות תפיסת אלא רדת, אלוקית נשמה
בקרבו חייו עצמיות שהיא, .
לה' הקשר דבר איננו הוא צדדי. לזולתו, האדם בין היחסים מערכות כשאר אינו בהם
ישות לאדם יש עצמית זולתו. עם במגע הבאה אוטונומית, הקשר לקב״ה האדם בין הוא
והנשמה, הגוף בין כקשר העצמיות שורשי שורש, ש לצייר כלל אפשר אי האדם את ממנו. המשתלשל וענף חיים שורש אלא שניים, כאן אין נשמתו. משורש בנפרדות עומד
יתרו פרשת | כט
לה' האדם בין היחס כך – המשתלשל ענף היא שלנו וההויה שלנו, החיים מקור הוא ה'
ב החיים ממקור חייך" הוא כי בו "ולדבקה הכתוב שאמר זהו הוא. רוך. ט
דעהו' דרכיך 'בכל
נבין, כך מתוך אפ שאי האדם מחיי קטן חלקיק אפילו להפריד שר במנותק ולהעמידו האדם חיי סעיפי כל כך מהנשמה, ומתקיימים ניזונים הגוף אברי שכל כשם לה'. מזיקתו
ל כלים בחינת הם וממילא מה', חיותם מקבלים הגדול. אורו את ולהופיע גלות שום אין
לגל באה שהיא עמוק אלקי תוכן לה שאין האדם מחיי נקודה תנועה שכל כמו אותו. ות
האדם, של החיים לעצם ביטוי איזה היא האדם מחיי היא כך להיות צריכה ביטוי גם
אלקי ואור לתוכן והופעה ל כ ש עד נו, קו בקדושת המתקדש האדם מדרגת וזהו.
ת במסיל מבואר וכ קודש, ל ש מימד מקבלות הגשמיות, ו אפיל לותיו, ופעו אכילותיו
םירשי תדימב, השודקה 'ה זי ונכ.
סעיפי כל האדם של החיים המשפחה בחיי והנפש, הגוף בחיי, וברוח, בחומר והחברה,
ובפרנסה, בבריאות הכל בשורשו מת בא אלקי, לתוכן מחובר להוות נועד דבר וכל
גילוי בחינת והופע אלוקית ה בגדי וילבש חול בגדי ויפשוט ויטהר, שיתקדש לאחר,
החיים וקדושת המצוות ושפע התורה הארת מכוח קודש, . ביטול, שמושג עומק זהו בו חייו, תוכן שכל מבין וממילא אלקית. והופעה שביב היא חייו הווית שכל משיג האדם
וצריכים ראויים ומעשיו, סעיפיו ובכל כוחותיו בכל להיות "כי אלקית. הופעה של עניין
זה. מעניין חוצה לצאת שיכול סעיף שום בלי חייו, מכלול כל האדם", כל זה
ט עצמו, את חווה אדם כל למעשה, מ זו חוויה ומתוך עז תנועה רגיש לנוע עצמו, את לממש רצון של ה
אוש אל שהרגשת היינו, בזה. וכיוצא ושלמותו רו במרכז עצמו את האדם של ברוחו שמה העצמיות
העצמי. מימושו את חש שבה בדרך אחד כל עצמו, למימוש הם תנועותיו וכל שאיפותיו, בשעה
זו, גדולה אמת קרבו אל וסופג מבין שהאדם חייו שעצמות אלו חלק היא ממעל, ק בעומק שיחוש הרי
את לבבו התנוע מעומק הנובע פנימי הכרח כעין העצמי, המימוש תנועת כאותה ה', רצון לעשות ה
בהכנעה ולא האדם, של מהותו ש גורם לפני הבאה נמ מ רק צא אליו. חוץ של הפנימית הדחיפה האדם
שלמותו, אל עצמו לממש האמיתי בשורשה היא א דחיפה הנע ה' רצון הופעת פנימית, לקית בתוך לם
האדם, של עצמיותו ו ומימושו, העצמי האני בקשת של התנועה טיב כל לעשות עזה דחיפה הוא באמת
בהוויה. חפצו ולהשלים ה' רצון לרצון רצונו בין מהותי ניגוד ם שו ש יחו לא שוב האדם, זאת יבין וש
העצמיות רצון א שהו, ה' ן כרצו ש ממ שייעשה ד ע ולרוממו, ' ה לרצון רצונו לבטל ויתאמץ ה', האמיתית.
| ל פניך באור - תש״פ שמות
לחיים סופי אין ערך לצקת
ההתבוננות בצורה האדם מהות כל את שמקיף כמי האלקי העניין את הרואה הזאת,
אך האדם. של וקיומו חירותו את ששולל מאיים, כדבר להיתפס עלולה מוחלטת, תפיסה אלא ומחיקה, צמצום כאן אין אדרבא, הקב״ה. ובין האדם בין ביחס מטעות נובעת זו
כוח בכל נועד, שהאדם מתברר כי אדירה, והעצמה עילוי אור לגילוי כלי להיות ותיו, קץ שאין משמעות ולקבל בנצח, מושרשים להיות מתעלים חייו כל סופי, אין אלקי
ורוממותה לגדולתה י.
משל לשליח ובמהלך תשלום, תמורת למקום ממקום סגורה מעטפה להעביר שנשלח
כ חיי גורל את להציל שעתידה אינפורמציה מכילה זו שמעטפה לו מתברר השליחות ל הגדול המעשה על וישמח ויגיל מאוד, פעולתו יקרת תגדל בוודאי הלא המדינה. בני
לעשותו. שזכה וביטלה מחקה לא הפעולה משמעות ידיעת במשל, המעשה, את אלא
לו הוסיפה עצומה משמעות מצד שנתפס למה מעבר הרבה גדול, תוכן בו ויצקה,
לבדו המעשה. כי המעשה, על מאוד תשפיע זו ידיעה מעשיו, ערך את כשיבין יזדרז
ואף בה, ימעל ולא בשליחותו, מאוד השליחות, ותשלום משכורתו על כלל יביט לא
למרות מכ השכר. משלם מאת שיקבלה גדולת מול אל בעיניו, קל הדבר יהיה מקום ל
המונים. חיי להציל הקודש, משימת ערך
מצי וביטול מהחיים ניתוק אינו לה' שהקשר מובן זה באופן התקדשותם אלא אותם,
העליון. האלוקי האור את וההוד, הנצח את הקודש, את דרכם שיופיעו ועילויים, כך
י עניין הוא לאשתו, האדם קשר לדוגמא, חייו את מנהל וכשהזוג מאוד. וחשוב קר שהוא הרי התורה, של הדרכותיה פי על ורעות, ושלום ואחווה באהבה ובטהרה, בקדושה
שורה והשכינה העליון, המקור אל כלי להיות זוכה החיים ערך מחיקת כאן אין ביניהם.
של עילוי אלא הזוגיות, של הפשוט בח ו, ש ומגלה מבטא שהוא העליון, ערכו יפת
השכינה. אור את בהוויתו ומכוח האומה, של הכללי מאור ניצוץ הוא בישראל בית כל
נבנ הפרטי, הבית הבניין ית דוגמא זוהי הקודש. עיר בירושלים הכללי, בבניין אבן עוד
" י ההכנ עה ה מפני אלוהו להתבטל בקרבה, מתגלה שפרטיות הויה בכל נברא, בכל טבעי דבר שהיא ת, לגבי קץ אין של עליונות בו חש שהוא הכללות, של ההויה מקור בפני וחומר וקל הכללות בפני
פנימית וגבורה שלטון וקוממיות, עונג -אם כי בה, יש ודכדוך צער לא הכלליות, יפי. בכל מעוטרת. .
הקטנתה יו לפני הנשמה של מצמיח הזאת הטבעית ההקטנה צרה. הוד של שלטון אדירה, גדלות ה הולך ומתרחב, ההולך בחלקה ועליזה מצואותה עדנת בענג עת בכל המשחקת מעליא, ונהורא מלכות
עולם גבעות תאות עד קץ, אין חקר, אין עד ומתגדל " אורות, ממרקים יסורים.
יתרו פרשת | לא
אות ומרומם שלנו, החיים מציאות בתוך המופיע עליון ניצוץ של ה לערכ ה ה גדול.
החי כל את לרומם באה התורה ובאמת, שיתגלה האלוקי הנצחי לערך אותם ולחבר ים,
סופי. האין לערכו ולרוממו בו, להתגלות בשביל העולם את היווה ה' באמת כי בהם.
והמצוות התורה תכלית
אינ חייו ותוכן האדם מהות שעצם להבין לה', ההתבטלות של השורש זהו כן, אם ם אלא
לגילו כלי האדם, חיי כל את מקיף זה ודבר האלקות, י בהם למצוא ממש, פרטיו בכל התוכן שהוא יתברך, וקדושתו אורו מגלים הם כיצד ולהבין לאלוקות, זיקה נקודת של חייו מפרטי ופרט פרט בכל יתברך ה' את לדעת דעהו", דרכיך "בכל בפסוק המכוון
האדם.
תכל ומצוותיה. התורה עניין מהו יובן מכאן שהיא במובן שמים, יראת היא התורה ית
מכו האדם את וימלא יתפשט שהאור עד האלוקי, מקורו עם להתאחד האדם את ונת עצם ראשית, בחינות. בכמה נעשה זה ודבר הגוף. כל את הממלאת כנשמה והעולם, סוף, אין אור התגלות היא התורה חכמת כי ה', את לדעת מכוון הוא הרי התורה, עסק
וההתבוננ באדם מעמיקה שמים, יראת מתוך בתורה, ות יתברך מציאותו רושם את
קיומנו. ויסוד חיינו שורש והיותו וגבורתו, ואהבתו וחכמתו, וגדולתו
לגילוי כלי שיעשה כזו בצורה האדם חיי אורח את לנהל מכוון המצוות עסק שנית,
האור. בה הדרכים הן המצוות ם כל את מקיפות המצוות לכן בגוף. תתפשט הנשמה
החיים – הפר והחברה, המשפחה את המאכלים והממון, נסה בגדים וה והשנה, היום מעגל,
חיי מסעיפי סעיף אין ועוד. החיים מאורעות ולכן האלוקי, מהמקור שמנותק האדם
ה כי החיים, פרטי לכל חודרות המצוות ן יופיע למען הראויה, ההתנהגות דרך את מורות
בחיינו. האור לפיכך ישראל את לזכות הקב״ה שרצה עקשיא, בן חנניא רבי שאמר הו ז
בה, מרו טרחה עליו העמיסו ש ויסבור במצוות, האדם יקוץ ואל וות. ומצ תורה להם הרבה מהחיים סעיף וכל סוף. אין שפע אל האדם חיי ערך את לרומם ונות מכו המצוות כי שחקים, מרחבי אל ומצם, ומצ מוגבל ממימד מתרומם הוא הרי מצווה, לאור שזכה
תשודקו וכלמ לש ע םלו תמצעתמ וב.
יופיע כך ומתוך באמת, שמים יראי להיות וטהרה, קדושה מתוך בתורה להגות שנזכה
ואמן! אמן במהרה, שלמה בגאולה אורו, בגדולת אלוקינו ה' עלינו
שבועיים תורה דברי לתפוצת להצטרפות
ששון ראובן הרב מאת דעה' הארץ 'מלאה למערכת פנייה שלח
במספ 053-6240891 ר
או בכתובתuh. deah1@gmail. com
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
