Page1
בס״ד זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית
הגדול שבת
1) הלכות ערוך שולחן א סעיף תל סימן פסח בו שנעשה הנס מפני הגדול, שבת אותו קורין הפסח שלפני. שבת
2 ב עמוד פז דף שבת מסכת בבלי )תלמוד שחטו עשר בארבעה ממצרים ישראל יצאו שבו ניסן עברוה: דלא שמע תא אלא דעתך? סלקא לערב בכורות. לקו ולערב יצאו, עשר בחמשה פסחיהם,
היה. בשבת חמישי היום ואותו בכורות. לקו מבערב אימא:
ב עמוד פז דף שבת מסכת תוספות
' כו היה בשבת חמישי יום ואותו - ונמצא פסחיהם שחטו ברביעי כן ואם שבת אותו קורין כן ועל לחדש בעשור היה שאז פסחיהן לקחו שעברה בשבת
גדול נס בו שנעשה לפי הגדול באותה פסחיהם כשלקחו בא) פ' /תנחומא/ רבה (שמות במדרש כדאמרינן
שבת, ושאלום" ישראל אצל העולם אומות בכורות נתקבצו עושין היו למה
כך" מצרים" בכורי שיהרוג לה' פסח להן״זבח אמרו אבותיהם אצל הלכו והרגו מלחמה בכורות ועשו רצו ולא ישראל שישלחו ממנו לבקש פרעה ואל
בבכוריהם מצרים למכה הה״ד הרבה. מהן
3 יח סימן בא פרשת (בובר) תנחומא )מדרש להם: אמרו אבותיהן. אצל הבכורות כל נתכנסו ה). יא (שמות בכור כל ומת
בואו אלא ה, שנחי מבקשין אתם אין עלינו, הביא משה שאמר מה "כל מתים" אנו הרי לאו ואם מבינינו, הללו העברים את ונוציא אותם השיבו,
" להם: ואמרו מכאן" יוצאין אינן מתים- המצרים כל אפילו עשו מה,
ומרים וא פרעה אל מצווחין והיו פרעה אצל להם והלכו הבכורות כל נתכנסו
לו" הזה העם הוצא ממך בבקשה ועליך" עלינו תבא הרעה שבשבילם אמר.
אלו" של שוקיהם וקפחו לעבדיו״צאו להם יצאו מיד הבכורות, עשו מה,
שנאמר" אביו, והרג חרבו מהם ואחד אחד כל ונטל מצרים למכה
כאן, כתיב אין מצרים בכורי למכה י), קלו (תהלים בבכוריהם" למכה אלא
מצרים הוא ברוך הקדוש [עליהן] נגלה אבותיהם משנהרגו בבכוריהם,
בכור" כל הכה שנאמר״וה' והרגן, השבויים חטאו המצרים בכורות אם,
מה " ואומרין שמחין שהיו אלא חטאו, ישראל יצאו ואל בשעבודים נהא
מכאן" השפחה בכור שכן וכל כט), יב (שמות השבי בכור עד הרגן לפיכך,
לטלאים משתחוים המצרים שהיו בהמה, בכור ולמה, הם. ב משעבדין שהיו בכור וכל [לכך הפורענות את בה שלט שלא יראתינו קשה יאמרו שלא
]בהמה.
4 תל סימן פסח הלכות חיים אורח )טור א ס״ק המשנ״ב הביאו )'(וכן
גדול, נס בו שנעשה לפי והטעם הגדול שבת אותו קורין הפסח שלפני שבת בעשור, מקחו מצרים שפסח כדכתיב" שה להם ויקחו הזה לחודש בעשור
ביום( היה ממצרים ישראל יצאו ש ופסח לבית" שה אבות לבית כדאיתא
שבת, היה בחדש שי'.)ונמצא עולם בסדר לפסחו שה אחד כל להם ולקחו
מטתו. בכרעי אותו וקשר לכם"? זה המצריים״למה ושאלום והשיבו
עלינו"! השם במצות פסח לשם "לשחטו ששוחטין על קהות שיניהם והיו
דבר- להם לומר רשאין היו ולא אלהיהן את אותו קורין הנס אותו שם ועל
הגדול: שבת
5 תל סימן חיים אורח יוסף )בית תאמר ואם עד לחודש דמעשור יומי לכולהו למיקרי ליה הוה זה טעם לפי
( הנס נעשה דבכולם גדולים ימים הפסח ערב הד כל 'היה שהנס פי על ואף
ששחטוהו ד' ביום ויותר הפסח, עד ימים לבוש ), לומר ויש היה הנס שעיקר היום שעבר אחר אבל המצריים שיני קהיון עיקר היה שאז בהתחלתה
דשו דדשו כיון הראשון
6 נתן ב״ר אברהם ר' - )המנהיג 'תכג ע 'פסח הל – פרובנס לוניל הירחי–
זה למנהג והטעם הגדול, שבת לקרותו ישראל כל נהגו הפסח שלפני שבת יצאו שבו ניסן ע״ב] [פ״ז עקיבא, פ״ר ובשבת עול' בסדר לן דקיימ' מה לפי
בשב חמשי ממצרים ישראל ואמ בשבת, לחודש בעשור חל היה, ת ר להם
הוא" ברוך הקדוש שה אבות לבית שה איש ויקחו הזה לחודש בעשור
מצ תועבת את נזבח "הן ישראל: אמרו לבית", , יסקל״ונו ולא לעיניהם רי ם
" הוא: ברוך הקדוש להם אמ ר לכם יעשה אשר יי' ישועת את וראו התיצבו
היום" עד למשמרת לכם להיות לחודש בעשור פסחו איש ולקחו הלכו,
והיו מהם לה(ת)נקם רוצים היו המצרי' כשראו לחודש עשר, ארבעה ובחלאי ביסורין ונידונין באש ונדעכין מתחתכים מיעיהם רעי ם ם יכלו ולא
כלל לישראל. להזיקם שבת לקרות נהגו שבת באותו שאירע הניסין אלו ועל
אב״ן. בצרפת. מרבותיי קיבלתי כך הגדול, שבת הפסח שלפני
Page2
7 א סעיף תל סימן חיים אורח )לבוש בא שלא מפני שיהיה, יום איזה לחודש, ביו״ד ולא בשבת הנס שתולים ומה שומרים ישראל שהיו המצריים שידעו שמפני השבת, שמירת ע״י אלא הנס
שהיו מתמיהים היו כח], א, [ש״ר במדרש כדאיתא במצרים השבת מטפלין
כ וע״י בשבת, חי בבעל ך הגדול שבת דווקא קורין לכך. שאלום,
8 - )פרישה אות תל סימן "ח או הכהן– אלכסנדר ב״ר ולק יהושע ר' ב
לשונו וזה כתב א) סעיף (לבוש יפה מרדכי ומהר״ר …
שמעתי ואני אותם וראו בשבת קשר לעשות שאסור יודעים שהיו לפי
מטתם בכרעי קושרים קיימא של קשר בין חילוק שיש ידעו לא כי שאלו לכך היה וא״כ וכו' עליהם השם מצות כי והשיבו קיימא של שאינו קשר ובין
וק״ל: הגדול שבת דוקא קורין לכך השבת בשביל הנס עיקר
א ס״ק תל סימן אברהם מגן 9) ואות לחדש בעשור שה א' כל שלקחו הנס. מפני ה בטור עיין בשבת היה שנה
ה והקשו להו וי המועדים שאר כמו בחול חל אפי' לחדש בי' י״ט לקבוע
ואפשר בו שקבעו מפני שמת תענית ה מרים בו תק״פ: סי' כמ״ש
10 א ס״ק תל סימן חיים אורח )ט״ז הנס. מפני א מקשים רבים ה כן ם הגדול לייחס לן וי בחול אפי' בחדש לי'
ז״ל חריף משה מהר״ר הרב מפי ושמעתי דבאותו נס עוד נעשה לחדש י'
הירדן שנבקע קראוהו לכן הירדן נס מחמת היא שהמעלה סבורים היו וא״כ
ז״ל מו״ח לפני זה והגדתי בשבת היה לא מהירדן עלייתן דיום הגדול שבת
וקלסי ה בפירושו זה הסבר מביא.)(והב״ח
11 ב ס״ק תל סימן חיים אורח ברכה )מחזיק ובתראי קמאי בתורה רבים נכבד מה שמא בתר אזלי למענית״ם האריכו לו ויעש ממקומו איש איש הגדול שבת יקראוהו אשר קוראי״ו לכל היום דוד ראש הקטן בספרי יסדתי האר״ש לפנים בעניותנו אנו ואף מטעמי״ם בדרושי אחדים דברים הקטן בספרי כתבית נפשאי אנא מילין לאלוה ועוד
בס״ד. הגדול שבת שלום שבת דעלמא בשבתות שאומרים מה שבמקום המדקדקים ונהגו
זה בשבת דאמרי אינהו מבורך מבורך. הגדול שבת
12 ) ג- חלק לציון אור שו״ת ב הערה ניסן חודש דיני ה- פרק הערות
כתב ת״ל סימן שם מרן והנה הפסח שלפני שבת לשונו, וזה בלבד אחד סעיף
בו שנעשה. ס הנ מפני הגדול, שבת אותו קורין ביאור וצריך למדנו הלכה איזו
זה על בשו״ע מיוחד סימן מרן שייחד. כאן מינה נפקא ומה שבת נקראת איך שבת ומבורך, שלום שבת במקום זו בשבת לומר זה מטעם שנהגו ויש זו. וכמו מבורך, הגדול שבת או שלום, הגדול שבת או ומבורך, שלום הגדול
חי לכל במועד גם וראה כן. לומר שנהגו ם ש ברכה במחזיק החיד״א שכתב
ע״ש י״ט, אות א'. סימן וכמבואר, זו בשבת שנעשה הנס את לזכור כדי והוא
ע״ש. בטור, כמה נאמרו אחר, בשם ולא הגדול שבת בשם זו שבת שנקראת מה ועל שם על שהוא עוד, לומר שיש ואפשר שם). ברכה במחזיק גם (וראה טעמים,
את ישראל וירא לא), יד, (שמות בשלח בפרשת הכתוב הגדולה היד אשר שם כתוב הרי סוף, ים בקריעת נאמר זה שפסוק שאעפ״י במצרים. ה' עשה
במצרים ה עשה 'אשר הניסים על נמי דקאי והיינו במצריים ולא פתוחה), (ר' בטור כמובא, זו בשבת שנעשה הגדול הנס זה ובכלל מצרים, בארץ שנעשו
שם על כן ועל ע״ש השה, לקיחת בענין שם. ובב״י הגדולה היד שבת נקראת
הגדול. שבת זו
13 ) - מדינוב שפירא אלימלך צבי ר' יששכר- בני ניסן חודש מאמרי
ג מאמר בשם המור שמן בשו״ת טעם טוב ראיתי מצאתי הגדול שבת נקרא ב', טעם ממחרת לכם וספרתם דהנה, זאבי מהר״י הרב נקרא אחד ספרדיי גדול
ג״כ נקרא טוב דיום טבא יומא ממחרת הקבלה באת טו כג [ויקרא, ]השבת
ו ב], סה [מנחות שבת פה שבעל תורה לת בקב מאמינים שאינם האפקורסים ולהוציא הדבר לפרסם חז״ל עשו ענינים הרבה והנה בזה, נתפקרו (צדוקים)
שבת הפסח שלפני לשבת וקראו להיכר עשו זאת גם כן על המינים, מלב של הראשון טוב יום היינו הבאה, בשבוע קטן שבת דאיכא מכלל הגדול,
, עכ״ד השבת יום משביתת קטן הוא ששביתתו שבת ג״כ, שנקרא פסח נחמד. ודבר חשוב הוא זה הטעם לדעתי הע17 הלכה ארחות פ״ב פסח שלמה הליכות הגרשז״א, בשם זה טעם מובא '(וכן )
Page3
14 ) חזקוני- ג פסוק יב פרק בא פרשת שמות - מנוח בן חזקיה רבי
"בעש ו - להם" ויקחו הזה לחודש ר ישראל בו שעשו ולפי היה שבת יום
ראשונה מצוה הגדול שבת נקרא בעשור הפסח מקח. כגון
15 ) ניסן חודש אבודרהם- ספר
הירחי… אבן וכתב שלכך אחר טעם שם ומוסיף ויטרי. במחזור כתוב וכן
הגדול שבת נקרא למצות. שנכנסו ראשון שבת שהוא
16 ) חיים- תורת (צ). ב חולין - שור הירש צבי נפתלי ב״ר חיים אברהם ר'
במדרש דאיתא הא דהיינו ונראה מפני יום עשר ארבעה עד למשמרת לכם והיה
רבי היה דורות בפסח כן צוה שלא מה ימים ארבעה לשחיטתו לקיחתו הקדים מה
הגיע דודים עת עתך והנה ואראך עליך ואעבור אומר הוא הרי אומר חרש בן מתיא כדי בהן להתעסק ת מצו בידם היו ולא בניו את שאגאל לאברהם שנשבעתי שבועה להקשות ויש וכו פסח דם מצות שתי להם ונתן ועריה ערום ואת שנאמר 'שיגאלו
מכן יותר או פחות ולא ימים ארבעה להם הקדים אמאי ועוד בידם הוה לא כי לא אחישנה זכו ודרשו אחישנה בעתה והכתיב השעה שהגיע כיון הוי מאי מצוה
מצוה שום להו הוה דלא תם ה דשאני לחלק דיש גב על דאף בעתה זכו לפרש ונראה מכל יצחק משנולד הזמן להן שחישב וחסדו יתברך חשבונו לפי השעה דהגיע דנהי ומפרש ז״ל הרמב״ן דחק וכבר כתיב שנה מאות ארבע אותם וענו ועבדום מקום וענו ועבדום שנה מאות ארבע זרעך יהיה גר כי כתיב כאלו הוא מסורס שהמקרא
של ושר מצרים של שר שטען כמו לטעון דין לבעל מקום היה מקום ומכל אותם הוא להן הקדים ולכך חלקים ארבעה הוא ברוך הקדוש להן שהקדים על ים מצוה קדמת שבזכות לחלק יום ימים ארבעה שחיטתו קודם הפסח לקיחת יתברך לומר וראויה היתה גדולה זו מצוה כי ארבעה כנגד ארבעה הגאולה לקדימת זכו זו
באותן נצטרפו והמה חומרם לצרף אלא נשתעבדו שלא השעבוד חלקי ה נגד ועצומה גדולה סכנה ונסתכנו בכפם נפשם ששמו מאוד גדול צירוף ימים ארבעה זה למה המצרים ושאלום מטתו בכרעי אותו קשר אחד שכל במדרש כדאיתא על קהות שיניהם והיו עלינו השם במצות פסח לשם לשחטו והשיבום לכם
סכנה דעיקר אלא הוה ימים מד' אחד בכל סכנה ואותה אלהיהן את ין ששוחט גדול, נס בו שנעשה לפי הגדול שבת נקרא ולהכי ראשון ביום היתה גב על אף
גדול יותר הנס אותו היה השבת שביום לפי אלא הוה, גדול יותר סוף ים דקריעת הכי. ליה קרו דשו דדשו דכיון ימים מבשאר
דמהאי נראה ועוד כל מצה חתיכות ארבעה פסח בליל לאכול חז״ל תיקנו טעמא
בכזית אחד שאכילת לפי ואפיקומן כריכה ושל מצה ואכילת המוציא ברכת דהיינו
שם על באה מצה הקץ מהירת הספיק שלא שום על אוכלין שאנו זו מצה כדאמרינן וכיון וגאלם הוא ברוך הקדוש עליהם שנגלה עד להחמיץ אבותינו של בצקם
חלקי לארבע רמז חתיכות ארבעה ממנו לאכול תיקנו חלקים ד' הקץ את שמיהר
מהירות. שהוא ונראה זכיות ארבעה כנגד רבה אמור בסוף כדאיתא בישראל אז שנמצאו את שינו ולא שמם את שינו שלא ממצרים ישראל נגאלו דברים ארבע בשביל
הרע. לשון ולא עריות בהן נמצא ולא לשונם
17 הלקט- י )שבל הרופא אברהם ב״ר צדקיה ר' ס מרומא- רה פסח, דר
ה לשמוע הפסח שלפני בשבת העם שמאחרין לפי אחר טעם דרשה אחר עד
שדורשין עד למנחה סמוך חצות המצות שמירת והלכות ביעור הלכות. שם הפסח ערב ליל עשיית הלכות מועד של חולו הלכות טוב יום מלאכת הלכות הוציאם איך במצרים אבותינו באו איך אלהינו גבורות לספר כדי ועוד עשה אשר כל את בקהל ולדרוש ולספר הים את לנו וקרע לו ראם בתועפות
שאם הכל] [את שיגמור שישמעו עד יהן לבת נפטרין אינן והעם הרבה ומושך שבת שלאחר זאת בשבוע יבא פסח הרי ישמעו אימתי עכשיו ישמעו לא ולהזכירם לחזור העיקר הוא עכשיו שמעו נמי אי שמעו לא עכשו עד ושמא כן ועל אחר מיום יותר וארוך גדול היום העם בעיני נראה זה משך ומפני
רבא צומא הגדול צום אומר אתה בדבר כיוצא. הגדול שבת זה לשבת קראו ועל וגדול ארוך היום נראה להתפלל הכנסת בבית עומדין הן היום שכל לפי היום כל ולכאן לכאן הולכין כשאינן אדם בני ומנהג ורבא גדול שמו קראו כן
לומר מנהג לעשות מה להם ואין אחד במקום יושבין אלא גדול: יום זה כמה
18 ר' – משה )מטה ס' פסח דיני העבודה מת-עמוד אברהם ב״ר משה
תקמב מקשים ויש כמו רבה, שבת לקרות הוה ארמי לשון היה לשונם שכל מאחר
רבה הושענא רבה, . צומא ז״ל הרב מורי ותירץ )(מהרש״ל אותו קורין לכך כי
הגדול, שבת ההפטרה שם על דכתיב שבת, בההיא שקורין אנכי הנה בה
בוא לפני הנביא אליהו את לכם שולח הגדול ה' יום גם יתורץ ובזה והנורא.
גדול שבת ולא הגדול שבת אותו שקורין מה. כן הוי, ז״ל מורי הקשה אך שבת חזון, שבת כמו ההפטרה, התחלת שם על וערבה, שבת לקרות להו
. נחמו והנס. ההפטרה הגדול, במלת מרומז והא דהא לי ונראה
Page4
19 ) ה גבורות מפראג- המהר״ל שם לט פרק - לך ואין זה על באו דברים והרבה הגדול, שבת נקרא הפסח שלפני, ושבת
ה יום בא לפני כתיב ובו ג') (מלאכי לה' וערבה שמפטירין׳בו לפי רק לומר נקרא מצרים יציאת כי זה ופי' הגדול. שבת נקרא זה ומפני והנורא הגדול ממצרים יצאו כאשר ופעל שעשה הנוראים מעשיו גדלות שם על, גדול
הקדוש ויעשה עליונה, יותר מדריגה עוד ישראל יקנו הבא לעולם ולעתיד זכו שכאשר נוראות. כל על נוראות גדולות כל על גדולות עוד הוא ברוך
ישר יותר למדריגה יזכו עמהם, גדולות שעשה מצרים יציאת למדריגת אל
לעה״ב גדולות עמהם שיעשה. עליונה שבת נקרא פסח שלפני שבת ולפיכך
לעה״ב וזכר מעין הוא שבת כל כי הגדול, השבת ולפיכך ג״כ, שבת שנקרא לפי והנורא, הגדול יום שהוא הגדול לשבת זכר הוא הפסח קודם שהוא במעלה וראשון קודם לעתיד שיהיה עה״ב שהוא הגדול שבת שאותו יום כי וזה תשובה, שבת נקרא הכפורים יום שלפני השבת וכן ליציאה.
הראשונה חזקתם אל שבים שהכל התשובה יום הוא הכפורים ידי על וכך ידוע… וזה ה' אל ושבים להם מוחל שהוא הוא ברוך הקדוש מחילת הגדול שבת לקרותו יש הפסח שלפני שבת כי התבאר והנה הגדול, שבת לענין הוא יתגדל שעוד השבת הוא לו הסמוך ושבת כדלעיל, גדול הוא שהפסח
בו ואין ן הנכו הוא כי מאוד זה והבן יותר, והנורא הגדול יום שהוא יתברך
למבינים: ספק
20 א עמוד ה דף כתובות מסכת בבלי )תלמוד במוצ״ש אשה ישא )(לא זירא רבי אמר: אלא עוף. בן ישחוט שמא גזירה
תוספות עוף- בן ישחוט שמא עוף בו גורסים יש נקבה לשון דשבת גב על אף היא
יומת מות מחלליה לא) (שמות דכתיב זכר לשון הוי ה״נ בו העושה כל עוף בן נמי גרסינן ושפיר נו) (ישעיה מחללו שבת שומר לה) (שם מלאכה
ה יונ בני שני ה) (ויקרא כדכתיב והקטנים הרכין לשחוט אדם בני דדרך
לו (דף דקידושין קמא: ובפרק לו. קבע שכן צאן לבן מה עוף מבן אתיא )
21 פסח של הגדה )שבת
- ראבי״ה יואל ב״ר אליעזר ר'
- הלוי מ ב- חלק ' ס פסחים סכת
תכה ולקרות להקדים התינוקות נהגו זה ובענין הגדול. שבת ביום האגדה ונראין עמרם. רב בסדר כתוב בפיהם להסדיר שכדי הדברים
וישאלו. בפסח ויבינו
הגר״א ביאור תל סימן חיים אורח
א סעיף ע״י הגאולה התחיל שמאז והמנהג.
לקיחתו, דהא שאינו דבר הוא אבל
בא" פ' סוף במכילתא מפורש שומע ביום אי ההוא ביום ת״ל מר״ח אני בעבור ת״ל יום מבעוד יכול ההוא מונחים ומרור מצה שיש בשעה זה
" כו 'לפניך: קעז אות פסח הלכות רב מעשה
במנחה הגדול בשבת אומרים אין
היינו" "עבדים המבואר מטעם
במכילת א בהגדה" ונתקנה יכול
בשעה זה בעבור מר לו תלמוד מר״ח כו ומרור 'שמצה " סי שלו ש״ע '(ע'
ב ס״ק )'ת״ל
הלכה)(שם באור ההגדה– במנחה הגר״א ובשם משום בזה, נוהג היה שלא כתבו
יום מבעוד "יכול בהגדה ". . דאיתא
תל סימן פסח ערוך שולחן א 'ע ס
: הגה ההגדה במנחה לומר, והמנהג על לכפר עד היינו עבדים מתחלת
עונותינו. כל ב ס״ק ברורה 'משנה
ההגדה– במנחה בו שהיתה לפי
והניסים הגאולה. התחלת לב (עמ' פסח עובדיה )חזון
סבירא "יכול שאמרו דמה ליה זה בעבור לומר תלמוד יום, , מבעוד שמצה בשעה אלא אמרתי לא
היינו לפניך מונחים,"ומרור בזה יש אבל חובה, דרך לאומרה
תורה כלומד שכר שלא (מנהגינו
בזה.)כהרמ״א
יכול בד״ה (הגדה היעב״ץ סידור
)מר״ח הגדול בשבת ההגדה את לומר, אין
מבעוד ה מצ לאכול שאסור וכשם
חביבים חדשים שדברים לפי. יום ולפיכך מהישנים, יותר אדם על קודם ההגדה את לומר שלא ראוי בשעת נפשו שתתפעל כדי החג,
הסדר בליל. אמירתה ולהעמיק ללמוד איסור אין אולם ואדרבה ההגדה, בדברי יום מבעוד לירד החג קודם לטרוח מצוה לא אך ונאה, ראוי וכך לעומקה,
יקראנה כסדרה בקריאה. בשפתיו
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
