לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא
שו״ת מאמר מרדכי חלק א' מבוא
יש הלכות רבות בזוהר שהתקבלו בכל הציבור, ישנם שהתקבלו בחלקם, וישנם שעדיין לא התקבלו אלא רק לנשמות גבוהות ומיוחדות. יתירה מזאת, גם ההלכות שלא התקבלו עדיין בציבור השפיעו על פסיקת ההלכה… הלכות רבות הנוהגות כיום, מקורן בזוהר הקדוש, בכתבי האר״י ז״ל ובדברי המקובלים. הלכות אלו - בדרך כלל - הן נחלה של הציבור כולו, אך יש והן רק של רובו. יש מהלכות אלו שנהגו כמותן בכל מקום בעולם, ויש שהתקבלו רק בארץ ישראל.
יסוד גדול שקבע מרן רבי יוסף קארו זצוק״ל בספרו בית יוסף (או״ח סימנים ל״א, נ״ט, ועוד) הוא, שבכל מקום שלא נתבאר בגמרא במפורש נגד הזוהר - הולכים כמו הזוהר, ואפילו שזה נוגד את דעת הפוסקים. יסוד זה הורחב על ידי מרן הרב חיד״א זצוק״ל (בספרו טוב עין סימן ז' ובעוד כמה מקומות), ועל ידי מרן רשכבה״ג רבנו יוסף חיים בעל ה״בן איש חי" זיע״א, ובספר כף החיים, ובעוד מקומות נוספים.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א
תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. זה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי? - אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו. תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין
ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני. אמרו: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש, ונמנו עליו וברכוהו. ואמרו: מי ילך ויודיעו? - אמר להם רבי עקיבא: אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים, ונתעטף שחורים, וישב לפניו בריחוק ארבע אמות. - אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומים? - אמר לו: רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך. - אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו, ונשמט וישב על גבי קרקע. זלגו עיניו דמעות, לקה העולם שליש בזיתים, ושליש בחטים, ושליש בשעורים. ויש אומרים: אף בצק שבידי אשה טפח. תנא: אך גדול היה באותו היום, שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר נשרף. ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו. - אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי. מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה. ההוא יומא ריש ירחא הוה, ואיחלף לה בין מלא לחסר. איכא דאמרי: אתא עניא וקאי אבבא, אפיקא ליה ריפתא. אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה: קום, קטלית לאחי. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב. אמר לה: מנא ידעת? אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.
תוספות מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב
לא בשמים היא - והא דאמר בפ״ק דיבמות (ד' יד. ושם ד״ה רבי) דהלכה כב״ה משום דיצאה בת קול שאני הכא שבא לחלוק על דברי תורה דכתיב אחרי רבים להטות אבל התם אדרבה ב״ה רובא אי לאו דהוה מספקא לן אי אזלינן בתר רובא משום דב״ש הוו חריפי טובא ועוד דכאן לא יצאה בת קול אלא משום כבודו דר״א שאמר מן השמים יוכיחו.
שו״ת מאמר מרדכי מבוא
יש שואלים על כלל זה שקבע מרן הב״י, והמשיכוהו פוסקים נוספים - איך ניתן לפסוק על פי הזוהר והמקובלים, הרי "לא בשמים היא", ואיך ניתן לפסוק על פי גילוי אליהו ורוח הקודש, הרי גם נביא לא יכול לחדש דבר ולפסוק על פי נבואתו…מחמת קושי ותוקף השאלות צריך להבין שאין כאן שאלה כלל, אלא שיסוד הענין הוא אחר, והוא שבעצם כל מה שנפסק בזוהר ובדברי האר״י ז״ל, נפסק על ידי גדולי הלכה שידם רב להם בתורת הנגלה. ומי לנו גדול מרשב״י שמתורתו אנו חיים. ועל גדולתו של האר״י ז״ל בפשט ובתורת הנגלה ניתן ללמוד מדברי המהרח״ו ז״ל (שער רוח הקודש דרוש ג' דף ט' ע״ג) על האר״י ז״ל "שהיה מעיין ששה פירושים של פשט בהלכה, ופירוש שביעי על דרך הסוד". וברור הוא שגדולי עולם אלה פסקו דבריהם על פי חכמתם בתורת הנגלה, וכוחם ברוח הקודש סייע להם להעמיד הלכה על בוריה, וכמו שסייע לכל חכמי ישראל מאז ומעולם.
כיסוי ראש
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד ב
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש [תרגום: ישולם שכרי, שלא הלכתי ארבע אמות בגילוי הראש]
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב
דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקיה לקיבורא בשיניה.
[תרגום: אמרו החוזים בכוכבים לאמו של רב נחמן בר יצחק: בנך יהיה גנב. לא הניחתו לגלות ראשו. אמרה לו: כסה ראשך, כדי שתהיה עליך יראת שמים ובקש רחמים. לא היה יודע מדוע אמו אומרת לו כך. יום אחד היה יושב ולומד תחת הדקל [שהיה שייך לאחרים]. נפלה הגלימה מעל ראשו. הרים את עיניו וראה את הדקל. תקפו יצרו, ועלה, וחתך את צרור התמרים בשיניו].
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד ב
כי פריס סודרא על רישיה, לימא: ברוך עוטר ישראל בתפארה.
ספר אבודרהם ברכות השחר
ועוד מוסיף בגמ' כשמניח סדינו על ראשו מברך עוטר ישראל בתפארה על שם (שם קג, ד) המעטרכי חסד ורחמים ועל שם (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר. והטעם לברכה זו לפי שהיו עוטרים מצנפת כדי שלא ילכו בגלוי הראש. ואמר כאן ישראל לפי שהשכינה שורה עליהם ולא על הגוים. ובכל ארץ ישמעאל נוהגין לאומרה מפני שהם מניחים מצנפת על ראשם, אבל באלו הארצות אין נוהגין לאמרה כי אינם מניחין מצנפת.
בית יוסף אורח חיים סימן מו
ועכשיו נהגו כל העולם לאמרה אף על פי שאינם עוטרים מצנפת וכן דעת התוספות (ס: ד״ה כי פריס) שכתבו כי פריס סודרא על רישיה והוא הדין לכל כובע ולכל כיסוי ונראה לי שטעם ברכה זו לפי שאסור להלך בגילוי הראש כדמשמע בפרק כל כתבי (שבת קיח:) ואפילו לדברי המפרש שאינו אסור לילך בגילוי הראש מכל מקום מודה דמדת חסידות היא שלא לילך בגילוי הראש כמו שיתבאר בסימן צ״א (ד״ה ומ״ש רבינו ויכסה) בסייעתא דשמיא [ובספר הזוהר ברעיא מהימנא בנשא (קכב:) בר נש אסור למיזל ד' אמות בגלויא דרישא משום דמסתלקי חיי מיניה]
שו״ע או״ח הלכות תפלה סימן צא סעיף ג
יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וי״א שיש למחות שלא ליכנס בבהכ״נ בגלוי הראש.
שו״ע או״ח סימן ב סעיף ו
אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש. .
משנה ברורה סימן ב ס״ק יא
ומידת חסידות אפילו פחות מד' אמות ואפילו בעת השינה בלילה ויש שמצדדין לומר דאפילו ד' אמות אינו אסור מדינא רק להצנועין במעשיהן אבל כבר כתב הט״ז לקמן בסימן ח' דבזמנינו איסור גמור מדינא להיות בגילוי הראש ואפילו יושב בביתו
זוהר רעיא מהימנא על פרשת נשא (דף קכ״ב ע״ב)
וּבְגִין דְּאִיהִי עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַּר נָשׁ, אָסִיר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֵיזַל ד' אַמּוֹת בְּגִלוּי דְּרֵישָׁא, דְּאֵם הִיא אִסְתָּלָקַת מֵעַל רֵישֵׁיהּ דְּבַּר נָשׁ, מִיַּד אִסְתְּלָקוּ חַיִּים מִנֵּיהּ. [תרגום: וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא עַל רֹאשׁ הָאִישׁ, אָסוּר לוֹ לָאָדָם לָלֶכֶת אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִלּוּי רֹאשׁ, שֶׁאִם הִיא מִסְתַּלֶּקֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם, מִיָּד מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ הַחַיִּים].
ברכת הנותן ליעף כח
טור אורח חיים סימן מו
עוד ברכה אחת יש בסידורי אשכנז: 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הנותן ליעף כח', ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב״ה עייפה מעבודה קשה כל היום, ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה…
בית יוסף אורח חיים סימן מו אות ו ד״ה עוד ברכה
אף על פי שיש סמך יפה לברך ברכה זו מאחר שלא נזכרה בתלמוד איני יודע איך היה רשות לשום אדם לתקנה ומצאתי שכתב האגור (הל' ברכות סי' פז) שראה מקטרגים עליה מטעם זה והרמב״ם וסמ״ק והרוקח לא הזכירוה והכי נקטינן.
שולחן ערוך אורח חיים סימן מו סעיף ו
יש נוהגין לברך: הנותן ליעף כח, ואין דבריהם נראין. הגה: אך המנהג פשוט בבני האשכנזים לאומרה.
ברכי יוסף אורח חיים סימן מו
יש נוהגים לברך הנותן ליעף כח ואין וכו'. עתה נתפשט המנהג בגלילותנו לברך זאת הברכה, עפ״י כתבי רבינו האר״י זצ״ל (שה״כ דף ב ע״ב). כי אף דקבלנו הוראות מרן קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר״י זצ״ל, גם הוא יורה לברכה. ומה גם שכתב הרב כנה״ג דאיכא מאן דשמע דהדר ביה מרן בסוף ימיו. וכן ראוי לנהוג. ודלא כהרפ״ח.
שבע כריכות בתפילין
שולחן ערוך אורח חיים סימן כה סעיף יא
אחר שקשר של יד על הזרוע, יניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע.
משנה ברורה סימן כה ס״ק לח
ובספר כוונות האר״י ז״ל כתוב שהיה נוהג לכרוך השבעה כריכות סביב זרועו תחלה [אבל לא הג' כריכות שעל האצבע] מפני שהוא סובר כיון דלכתחלה גם הכריכות הוא מצוה לפיכך אין זה הפסק וכן המנהג בכ״מ. ועיין בתשובת משכנות יעקב סימן כ״ח דעתו ג״כ כמנהגנו לכרוך קודם על הזרוע לחיזוק דבלא״ה לא מתקיים ואינו נקרא קשירה.
תפילין בראש חודש
שו״ת רדב״ז חלק ד סימן פ (אלף קנא)
שאלה שאלת על מה סמכו העולם לחלוץ התפילין בתפלת מוסף ראש חודש?
תשובה: דבר זה לא נמצא בגמ' ולא בפוסקים הנמצאים אצלנו ונמצא בספר אלקנה על המצות ועליו סמכו ונהגו כולם לחלוץ התפלין. ואעפ״י שאינם יודעים טעמו של דבר אלא (כגון) [כיון] שראו למקצת המתעסקים בספרי הקבלה שחולצין אותם גם הם עושים כן מצות אנשים מלומדה כהלכתא בלא טעמא. אבל הוא ז״ל נתן טעם יעויין מספרו. כי אין אדם רשאי לכותבו בתשובת שאלה הנעתקת ממקום למקום. וגם אני נוהג לחלוץ אחר שראיתי הספר ועמדתי על הדבר לפי שיש בידי כלל גדול בכל דבר שנכתב בגמרא או באחד מן הפוסקים או בעלי ההלכות אפילו שיהיה הפך ממה שכתוב בספרי הקבלה אני מודה בו ולא אחוש למה שכתוב באחד מאותם הספרים ולעצמי אם הוא חומרא אני נוהג אותו ואם קולא לא אחוש לה וטעמו של דבר לא ראיתי לכותבו פה וא״ת הרי מנהג זה הפך הגמרא שהרי דין התפילין כל היום הא לא קשיא שאם היינו נוהגים כך שפיר קאמרת אבל כיון שהן צריכין גוף נקי לסבה קלה אנו חולצין אותם ובלא סבה נמי מיד אחר רביע שעה צריך לחלוץ א״כ כדאי הוא אלקנה להקדים בשבילו רביע שעה ומ״מ אין אני מורה לאדם לחלוץ ושלא לחלוץ ואפשר לתת קצת טעם לפי הפשט כיון דבמוסף דומה ראש חדש לימים טובים שנקראו אות ראוי לעשות לו היכר זה ועוד שהתפילין נקראו כתר והוא אומר כתר בקדושת מוסף ואין ראוי שיהיו שני כתרים ביחד ואפילו ביחיד שאין שם קדושה כיון שהוא זמן הראוי לכתר ראוי שלא יהיו על ראשו תפילין והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא:
קידושין בטבעת
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן כז סעיף א
בכסף כיצד, נותן לה בפני שנים פרוטה או שוה פרוטה, ואומר לה: הרי את מקודשת לי בזה. הגה: וי״א שי״ל לה: כדת משה וישראל (כל בו). וכן נוהגין לקדש בטבעת, ויש להם טעם בתיקוני הזוהר (דברי הרב).
קבלת הוראות מרן (ציטוטים מהגר״מ אליהו)
שו״ת הרב הראשי תשמ״ח-תשמ״ט סימן קצ״ב
מרן הבית יוסף קבלנוהו כפוסק עלינו ואין לזוז מדבריו. הוא כתב בהקדמתו שאין הוא בא לשנות מנהג שנהגו במקום מסוים שבזה הם ימשיכו לנהוג כן. לפיכך יש דינים רבים שאנו נוהגים להחמיר או להקל נגד מר״ן אם נהגו כן מקדמא דנא… ואפי' דברים שכל ישראל נהגו גם אחרי מרן וקבלו עליהם חומרת פוסק מסוים אין לנו כוח היום לבטל מנהגם… ולא זו בלבד אלא אסור לשנות ממה שנהגו ראשונים וקבלו עליהם חומרת אחד הפוסקים."
ספר "דרכי הלכה" על הקיצוש״ע - הקדמה
מרן ח״ר יוסף חיים זיע״א שילב בספריו ובמיוחד בספרו העיקרי "בן איש חי" את פסקי מרן רבי יוסף קארו ז״ל ואת פסקי הזוהר והמקובלים ובראשם האר״י הקדוש זיע״א וחיבר בין הנסתר והנגלה וכל חלקי התורה. והוצרך רבי יוסף חיים ז״ל בספרו לשקול במאזני צדק ברוח קודשו איזה דברים אפשר לציבור לילך בהם כדברי האר״י ז״ל והמקובלים ואיזה מהם בנתיים רק ליחידי סגולה. וזיכהו הקב״ה ונתקבלו פסקיו בכל ישראל, עד שאמרו עליו גדולי הדור הקודם שהוא הפוסק האחרון ועל פיו ישק בית ישראל.
מאמר מרדכי שיעורי י״ג אלול (אבה״ע סימן יא) עמ' תקיא
אנחנו קיבלנו את הוראות מרן הבית יוסף ואת הוראות מרן הבן איש חי שהוא כמרן הבית יוסף.
נשלח על ידי: הרב שלו שבתאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
