פרשת וישלח הרב קרויזר

# פרשת וישלח

לאחר שחמור בן שכם פגע בדינה, מגיעים שכם ואביו חמור ליעקב ומבקשים אישור שיוכל ששכם לקבל את דינה לאישה. יעקב אומר להם לחכות עד שבניו יגיעו, ואז מגיעים שמעון ולוי כשהם עושים תרגיל לשכם ואביו ואומרים להם שהם מוכנים לעשות את זה, אך בתנאי שימולו עצמם. לאחר שנימולו, באים שמעון ולוי והורגים את כל העיר שכם. ולטענת יעקב למה עשיתם זה… עונים שמעון ולוי להגנתם: ״הכזונה יעשה את אחותינו? ״

ונשאלת השאלה: מדוע שמעון ולוי הרגו את כל אנשי שכם? הרי לשיטתם גם, היה להם להרוג רק את חמור ושכם בלבד?

דבר שני — מה עמד מאחורי הוויכוח בין יעקב לשני יעקב? ומי צדק בסוף?

---

הרמב״ם מסביר בהלכות מלכים פרק ט:

וכיצד הן מצווין על הדינין — חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות, ולהזהיר את העם, ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף. ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל וראו וידעו ולא דנוהו. ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד, בלא התראה…

כל בני שכם נתחייבו הריגה בסייף, שהרי לא קיימו אחד משבע מצוות נח — העמדת דיינים.

---

אמנם המהר״ל בספרו גור אריה הקשה על הסבר זה ברמב״ם:

מה מצפים מאנשי שכם? הרי הם לא יכלו לעשות כלום! הרי שכם היה המלך — ואם היו אומרים לו מיד… האם נצפה מאזרח בצפון שיקרא לדין את ראש ממשלתו שמתעלל בעמו? ודאי שלא, הרי כל שלטון בעבר היה שלטון רודן — אז מה מצפים מהם?

אלא המהר״ל מסביר: כאן היה עניין אחר לחלוטין. כשיוצאים למלחמה, אין צורך לברר בדיוק מי פגע בנו — צריך להילחם בכל הכוח עם כל האמצעים, ולא לנסות תוך כדי המלחמה לדאוג לאויב על חשבון החיילים שלך.

דבר זה פגשנו במקומות נוספים — כשה׳ אומר למשה ״צרור את המדינים״, לא צריך לברר בדיוק מי. זה אלא מלחמה כללית של אומה כנגד אומה — כך שלח ביתו מהם.

---

אם כך נשאר לברר — מה היתה טענת יעקב כנגדם? ומה ענו לו ״עכרתם אותי… להבאישיני״ ו״הכזונה יעשה את אחותינו״?

המדרש מביא בבראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח:

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי, עכרתם אותי — אמרי רבנן: החבית היתה צלולה ואתם עכרתם אותה. כלומר — אתם מסכנים אותנו, עכשיו יבואו כולם להילחם בנו.

ומה ענו שמעון ולוי? אמר רבי יהודה בר סימון: החבית היתה עכורה ועכשיו צללנו אותה — עכשיו לא ימשיכו לפגוע בנו.

---

אור החיים מסביר אותם בבראשית פרק לד:

כי אדרבא יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ועשה ופעל כחפצו ורצונו, לא תהיה תקומה לשונאיהם בין העמים — ואדרבה בזה תהיה חתתם על העמים וירעדו מפניהם. דהיינו הטענה שלהם — ברגע שלא יהיה תגובה, אז יתחילו לנסות לפגוע בנו.

---

אז מי צדק? האברבנל אומר — צדקו בני יעקב. וכך מעיד הפסוק: ״ויהי חיתת…״ — רואים אנחנו שבאמת היה פחד גדול על כל העמים מכיוון שני יעקב, מה שעשו עשו.

עניין זה פגשנו אצל דוד המלך שנהג ״באכזריות״ מול מואב (שמואל ב פרק ח): ״ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה, וימדד שני חבלים להמית ומלוא החבל להחיות״ — שני שלישים מהם נידונו למוות, ורק שליש אחד הושאר בחיים.

---

לפי זה, מדוע יעקב מבקר את שמעון ולוי בסוף ימיו בפרשת ויחי?

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.

בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר.

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

במבט ראשון — יעקב כועס עליהם ממש על זה שהרגו איש, כפי שרש״י מסביר: ״אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובים כולם אלא כאיש אחד לפניהם. ״

לפני שנענה על זה — נראה דבר מוזר ביותר: דגל שמעון היה בצבע ירוק והיה מצוייר עליו שכם. פרשני המדרש הסבירו שהתגאו במסירות נפש שלהם… ומדוע שיעקב יכול להיות לא… ובכל זאת הם שמים את זה כסמל להצלחה.

---

ויותר מזה — רש״י מסביר על הפסוק ״אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל״, שיעקב אומר לשמעון ולוי: ״אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהו נפוצים. ולוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות, ונתן לו תפוצתו דרך כבוד. ״

נשאלת השאלה — האם יכול להיות שיעקב אבינו ימנה את שבט שמעון למלמד תינוקות, אם הוא חושב שהם שבט ״בעייתי״? הרי אנחנו צריכים את הטובים ביותר שיש למלמדי תינוקות! ויכול להיות שימנה את לוי לכהונה, שנאמר עליהם ״יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״ — אם הם שבט בעייתי?

---

תשובה — אם כך, למה כעס עליהם בכל זאת? מסביר רש״י: ״וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר״ — רצו לעקר את יוסף שנקרא שור.

יעקב אומר להם — נסביר: חז״ל אומרים על הפסוק ״ויאמר איש אל אחיו״… אלו שמעון ולוי.

יש לכל מטבע שני צדדים. יעקב אומר: הסכמתי עליכם על מידת הקנאה החיובית, אבל בצד השני אתם משתמשים באותה מידה באופן שלילי — על זה היתה ביקורת.

אבל עוד כל שלא תתקן את שני הצדדים — צריך לדעת שלכל מידה ומידה יש 2, והשלילי… אתה בסכנה ענקית.

---

אז מה הפיתרון? ״בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי… בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי״ — כאשר הם ביחד יש ביטוי שלילי, אבל כשהם מחולקים — מידת הקנאות צריך ללמד בישראל. זה דבר מדהים — זה גבורה של קדושה שמרימה את העולם… רק בזהירות.

שנזכה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מנחת אשר פדיון שבויים ושחרור מרצחים - מנחת אשרP 231129 211226

מרצחים ושחרור שבויים פדיון

מרצחים המון לשחרר רצוי או מותר אם כתבם ומפי מפיהם וטובים רבים לשאלת

הנלענ״ד את בקיצור לבאר הנני לביתו חטוף חייל ולהביא לפדות כדי. ומחבלים

תיקון מפני דמיהן כדי על יתר השבויין את פודין "אין ע״א) מ״ה (גיטין במתניתין שנינו

השבוין תקנת מפני אומר רשב״ג העולם. תיקון מפני השבויין את מבריחין ואין."העולם.

שם. ובגמ'

לגרבו דלא משום או הוא דציבורא דוחקא משום העולם תיקון מפני האי להו "איבעיא

ומאן אביי אמר זהב. דינרי אלפי בתליסר לברתיה פרקא דרגא בר דלוי ת״ר טפי. ולייתו

עביד חכמים ברצון שלא דלמא עביד, חכמים דברצון לן."לימא

תקנת מפני אומר רשב״ג העולם, תיקון מפני השבויין את מבריחין "ואין שם. ועוד

חד אלא דליכא בינייהו מאי."השבוין.

בגמ ונסתפקו דמיהן, כדי על יותר השבויים את פודין שאין חכמים שתיקנו לן 'הרי

הציבור לדחוק לנו "אין שם וכדפרש״י דציבורא דוחקא משום אם זו. הלכה בטעם

"דלא שם וכדפרש״י ולייתי לגרבו דלא משום או אלו", בשביל עניות לידי ולהביאו

לו יש אם ונפ״מ ביוקר, אותן שמוכרין מפני טפי ולייתו וליגרבו נפשייהו עכו״ם ימסרו

הציבור על יפילהו ולא בדמים לפדותו שרוצה עשיר."אב

מדובר לא שהרי ליכא דציבורא דוחקא דמשום אלה טעמים בשני ני״ד תלוי ולכאורה

יש ודאי ולחטוף לשבות יוסיפו שלא החשש לפי אך לתת, הציבור שעל בכספים

ההלכה שורת מה אנן נחזה וא״כ. לחשוש,

על ביתר השבויים את פודין "אין הי״ב) (פ״ח עניים מתנות בהלכות הרמב״ם כתב

את מבריחין ואין לשבותם. אחריהם רודפין האויבים יהיו שלא העולם תקון מפני דמיהן

ומרבים העול את עליהן מכבידין האויבים יהיו שלא העולם תקון מפני השבויים

."בשמירתן

עי״ש ד', סעיף רנ״ב סימן ביו״ד גם הוא. וכך

בני״ד הדין הוא לכאורה וא״כ ולייתו. ליגרבו דלא זו הלכה דטעם להלכה לן. הרי

ונבאר טעמים מכמה להקל נראה באמת. אך

גדול לכרך שהלך חנניה בן יהושע ברבי מעשה "ת״ר מבואר ע״א נ״ח בגיטין דהנה

סדורות וקווצותיו רואי וטוב עינים יפה האסורים בבית יש אחד תינוק לו אמרו שברומי

וישראל יעקב למשיסה נתן מי אמר האסורים בית פתח על ועמד הלך תלתלים לו

שמעו ולא הלוך בדרכיו אבו ולא לו חטאנו זו ה' הלא ואמר תינוק אותו ענה לבוזזים

שאפדנו עד מכאן זז שאיני העבודה בישראל הוראה שמורה בו מובטחני אמר בתורתו

ימים היו ולא הרבה בממון שפדאו עד משם זז לא אמרו עליו שפוסקין ממון בכל

אלישע בן ישמעאל רבי ומנו בישראל הוראה שהורה עד."מועטין

ותירצו הרבה, בממון פדאו ואיך דמיהם מכדי יותר פודין אין דהלא הקשו שם והתוס'

דרכים. בשתי

סכנה בו יש שבוי וכל כפקו״נ, מוגדר פדיון דכל ואף שאני, נפשות סכנת במקום א:

החורבן בשעת כגון ישירה סכנה כשיש מ״מ ס״ה, רנ״ב יו״ד ובשו״ע ח' בב״ב כמבואר

דמיהן מכדי ביותר אף פודין הרשעה רומי מלכות. ע״י

מכדי יתר לפדותו מותר ת״ח להיות שבכחו חריף תלמיד ואף שאני. בחכמה מופלג ב:

עי״ש. דמיו,

ולא סתמו ליגרבו". דלא שייך לא הבית חרבן "בשעת לתרץ עוד הוסיפו שם מ״ה ובדף

דרכים בשתי דבריהם לפרש יש ולכאורה כונתם, . פירשו

הרגה הרשעה רומי ומלכות למשיסה היה העם כל הכי בלאו הבית חורבן בשעת א:

עדיף ומשו״כ ולייתו, דליגרבו חשש ואין פיה, מלא אכלה המות וחרב חמלה ולא

פורתא הצלה. להציל

בקשרי לעמוד רוחו את ולאמץ העם לב לחזק שאפשר וכל שאני מלחמה שעת ב:

גדולה הצלה בזה יש. מלחמה

בשעת "זו כתב זה תירוץ ובביאור התוס', תירוצי ככל שכתב שם בגיטין במאירי וראיתי

הרי ונשבו". גלו כולם שהרי טפי בהו דליגרבו למיחש וליכא היתה הבית חורבן

גלו כולם דבלא״ה משום הוא ולייתו דליגרבו חשש שייך לא החורבן שבשעת דהסיבה

. ונשבו

מכדי יותר אף פודין חריף תלמיד או חכם דבתלמיד נפסק ד' סעיף שם בשו״ע והנה

הרמ״א ע״י ולא השו״ע ע״י לא הובא לא שאני דסכנה התוס' תירוץ אך. דמיהן,

(מ״ה בגיטין הרמב״ן דמיהן, כדי על ביתר אף פודין סכנה דבמקום התוס' שתירצו ובמה

לפדות שלא תיקנו ואעפ״כ מות בסכנת עומד שבוי כל דהלא דבריהם על חולק ע״א)

עיקר ונקט לעריות, חשש שיש אף לאשה איש בין חילקו דלא ועוד מדמיו, ביותר

עי״ש תמורתו, לנו אין שמת חכם דהלא שאני חכם. דתלמיד

בין לחלק כתב ולא להדיוט חכם בין לחלק כתב דהלא הרמב״ן כשיטת משמע ובשו״ע

בזה עיין בעלמא, לשבי סכנה. מקום

להלכה זו בשאלה הפוסקים האחרונים גדולי נחלקו. וכבר

שלטון ע״י שנתפס ישראל נער בענין נשאל ט״ו סימן מלובלין מהר״ם בשו״ת

ונשאל דת, להמרת או למות לדונו ורצו ישמעאלית זונה עם שנתפס בעון הישמעאלים

לפדותו דמצוה ואת״ל זו, צרה לעצמו שגרם כיון לפדותו כלל מצוה יש האם, מהר״ם

מדמיו ביותר אף כן לעשות יש. האם

הזונה עם היותו בעון שנתפס במה כלל נפ״מ ואין לפדות מצוה דודאי מהר״ם והשיב

שיכתוב פוסק שום מצינו דלא דמיו מכדי ביותר לפדות שאין פסק מ״מ אך הנכריה,

סימן וייל מהר״י משו״ת והביא דמיו. מכדי ביותר לפדותו צריך להרגו מבקשים דאם

גמורה סכנה במקום דאף נקט ומהרי״ו שהיה במעשה הראשונים בזה שנחלקו קמ״ח

עי״ש מכד״ד, ביותר פודין. אין

עי״ש דמיהם, מכדי ביותר פודין אין דת המרת חשש כשיש דגם שם כתב. ועוד

שם תשובה פתחי ועיין הרמ״א, על חלק מהרש״ק הגאון וכן רנ״ב סימן יו״ד הלל ובבית

ד.'ס״ק

ונאף שגנב מעללים רע אחד באיש הוא אף נשאל ל״ח סימן יחזקאל כנסת ובשו״ת

וכתב מדמיו, ביתר לפדות צריכים אם נפשות בסכנת נמצא והוא המלכות ע״י ונתפס

אם אלא זה אין שאני סכנה דבמקום התוס' דמש״כ מלובלין מהר״ם דברי את לחזק

הציבור על דבסכנה דציבורא, דוחקא משום זו תקנה דכל דמילתא דטעמא נאמר

אם דהלא מסתברא איפכא ולייתו ליגרבו דלא זו הלכה טעם אם אבל ביותר, להתאמץ

את להציל ומהי״ת נוספים, אנשים שיתפסו גדולה סכנה יש מדמיו ביותר זה איש נפדה

כטעם שפסקו ובשו״ע ברמב״ם שמבואר וכיון אחרים. אנשים ולסכן הסכנה מן פלוני

עי״ש סכנה, במקום אף להקל מקום אין ולייתו ליגרבו. דלא

של עתידית סכנה מחשש מיידית מסכנה האחד מהצלת להמנע יש אם נחלקו ולכאורה

מכניס הוא שעי״כ אף ודאית בסכנה שנמצא מי להציל דיש בזה לצדד יש ועוד רבים,

וצ״ע אחרים רבים ולסכן היחיד את להציל דאין י״ל מאידך אך סכנה, לספק אחרים

. בכ״ז

מדובר דכאשר מבינתי נשגבים יחזקאל וכנסת גנור״ד דברי עיקר דכל אכחד לא אך

לא והלא ולייתי ניגרבו דלא בזה שייך מה עבירה מחמת השלטון ע״י שנאסר במי

וצ״ע דמיהן, מכדי ביתר אף פודין כה״ג כל ולכאורה סתם, . אסרוהו

בעד לשחררו והסכימו השלטונות ע״י ונאסר שנתפס מרוטנבורג דמהר״ם מעשה וידוע

משום בדבר מיאן שמהר״ם אלא הסכום כל את לשלם מרוצה היה והקהל הרבה ממון

האסורים בבית בהיותו עולמו לבית נסתלק ובסוף מדמיהן, ביותר פודין שאין. שפסק

גדול דהלא מהר״ם הנהגת על תמה ס״ו סימן פ״ד גיטין שלמה של בים והמהרש״ל

שאם מהר״ם דשיער הנ״ל, סברא כעין וכתב תורה, ביטול משום תיפ״ל ועוד היה, הדור

ותלמידיהון רבנן נוספים ישראל גדולי ייתפסו הרבה, ממון תמורת לפדותו יסכימו

תורתו ולבטל זה את ולסכן ותורתו זה את להציל ומהי״ת מישראל, תורה, ותשתכח

. עי״ש

אף השבויים את לפדות נהגו שהאידנא שם הרש״ל רבינו כתב כבר למעשה אמנם

ליתן כתבו ושניהם נהגו שכך מ' סימן ח״א הרדב״ז גם כתב וכך דמיהן, מכדי ביתר

יש דלמעשה נקטו שכתבו, הסברות יתר ובין ההלכה, עפ״י זה במנהג ותבלין טעם

עי״ש לשבוי, ברורה סכנה כשיש. להקל

כני״ד גמורה סכנה במקום ובפרט בזה להקל שנהגו מה דמלבד בני״ד, עיקר, והנראה

טפי להקל נראה משאול קשים וייסורים עינוי חשש יש דכאשר לומר שיש מה, ומלבד

נראה באמת ע״ב, ל״ג כתובות תוס' עיין ממות, קשים דייסורים הראשונים כתבו וכבר

מכדי יותר שבויין פדיון בענין וההלכה הגמ' סוגית לכל כלל דומה דידן שאלה דאין

. דמיהן

שום לפדות שאין נפסוק ע״כ זו, לסוגיא דידן ענין לדמות באנו אכן דאם אומר, וראשית

לחלק תיתי ומהיכי חליפתו. זה תמורתו זה ויחיד, אחד מחבל תמורת אלא שבוי חייל

לשחרר לאסור דעתו על יעלה ולא יציע לא אחד שאף ומכיון ואלף. למאה שנים בין

תמורת רבים אף להחליף שמותר הטעם והוא הדין הוא אחד, יהודי תמורת מחבלים שני

. יחיד

זאת גם דהלא הזרוע, בכח שבוי חייל ולשחרר לנסות לצבא דאסור לפסוק נצטרך ועוד

תיקון מפני השבויין את מבריחין דאין ע״א) מ״ה (גיטין שם דמתניתין בסיפא שנינו

זה שבוי אלא בידם כשאין דנפ״מ מבואר שם ובגמ' השבויין. תקנת מפני או, העולם

שבוי לשחרר לנסות שאסור מודים כו״ע נוספים שבויים אויבינו בידי יש דאם ונמצא

אחד אלא בידם אין אם אף אסור בגמ' אחד ולדרך. בכח,

כדי על יותר מושג כלל שייך לא גברא בחילופי מדובר דכאשר פשוט נראה וע״כ

ומהי״ת כנ״ל, בשנים אחד ולא באחד אחד אלא להחליף שאין נפסוק דאל״כ דמיהן,

דמיהן מכדי יותר הוי אלף או ומאה דמיהן בכלל הוי שלשה או דשנים. לומר

וכדומה מאות שלש אלא אלף משחררים היינו לא אילו דאף פשוט נראה דבאמת, ועוד

לקבוע ומנ״ל מידה, באותה יהודים לחטוף ומשתדלים מתאמצים המחבלים היו

מאות שלש או מאתיים מבשביל יותר ישתדלו אלף. שבשביל

שכל בזמן בתכלית, אחרת מציאות על דיברו והם חכמים, שתיקנו מה אלא לנו ואין

יד תמוט שלא וכדי הקהילות, מן כספים לסחוט כדי היה יהודים בחטפם הגויים כונת

יסכינו שעי״כ בהנחה דמיהן, כדי על יתר לפדות לא תיקנו בשבי בנ״י ילכו ולא הציבור

יסכימו רבים נשחרר לא שאם להניח אין בזמנינו אבל בדמיהם, עמנו בני את לשחרר

לא ובכה״ג וטבעם, כדרכם להורג יוציאוהו אלא המועט תמורת החטוף את לשחרר

מלחמתה הלוחמים בניה את לשחרר הבאה מדינה עם קשר כל לזה ואין תיקנו.

שאני מלכות דדין. באויביה,

דדיני האחרונים כתבו וכבר שאני, מלכות ודין מלחמה דשעת נראה אלה כל ומלבד

המלכות ביד נתונה דהרשות בני״ד גם ונראה שלום, שבשעת פקו״נ מדיני שאני מלחמה

כל את תשקול והמלכות מחבלים. לשחרר היא מוכנה תנאים באילו ולהחליט לקבוע

מה כל יעשו ששולחיו ויודע לקרב היוצא שהחייל ידוע השאר ובין השיקולים, מכלול

ולא וגבורה עוז ברוח להלחם יותר נפשו ימסור הביתה, בשלום להשיבו כדי דאפשר

לבבו. ירך

שבויים פדיון בדין בגלות ישראל לקהילות שתיקנו חז״ל תקנת כלל לדמות אין סו״ד

שלגביהן ישראל מלחמת במסגרת שנשבו מלחמה שבויי לדין כסף בצע למען שנשבו

למילתא מילתא בזה לדמות ואין רבים צדדים לשקול הממשלה. על

בכ״ז ודו״ק זה, בענין וברורה פסוקה הלכה לקבוע בידנו דאין נראה זה כל. ומשום

לבנים יצירה אבות מעשי

עוסק שתחילתו משום היצירה ספר קרוי זה שספר שמות לספר בפתיחה הרמב״ן כתב

ספר הכתוב "השלים וז״ל לבנים, יצירה שכולם אבות במעשי והמשכו העולם בבריאת

שהם כולם האבות ובמקרי נוצר, כל ויצירת העולם בחדוש היצירה ספר שהוא בראשית

אלא לבנים סימן רק לא הם אבות מעשי מדבריו, למדנו גדול ודבר לזרעם". יצירה כעין

למקומם מכוונים היו לא הקדושים אבותינו של הגדולים מעשיהם לבנים, יצירה אף

לאורך ישראל לבני ותעצומות עוז נתנו אשר הם והן עולם, לדורות אלא בלבד ושעתם

עילאיים ובכוחות נפש במסירת הנסיונות בכל לעמוד. הדורות

שבקלים קל ואף במעשיהם פגם כל הלא ולחסד, לשבט האבות, מעשי גדולים כמה

כ״ז (כ״א וירא בפרשת חז״ל בדברי וכדחזינן רבים, לדורות עצומה השפעה )השפיע

מה לאברהם אבימלך ויאמר לאבימלך ויתן ובקר צאן אברהם "'ויקח ד') (נ״ד בב״ר

חייך רצוני בלי כבשות שבע נתת אתה הוא ברוך הקדוש לו אמר כבשת' שבע הנה

כנגד חייך רצוני בלי כבשות ז' לו נתת אתה דורות. שבעה בניך בשמחת משהה שאני

בניו ושלשת ושאול ושמשון ופנחס חפני הן ואלו צדיקים שבעה מבניך הורגים הם. כן

אהל הן ואלו משכנות, ז' מבניך מחריבין בניו כן כנגד רצוני בלי כבשות ז' לו נתת אתה

תרין עולמים ובית ושילה וגבעון נוב וגלגל."מועד

שבע לו ונתן אבימלך עם ברית אבינו אברהם שכרת דבשעה הדברים. מבהילים וכמה

שתינתן תורה היתה דראויה דורות שבעה תורה מתן ונדחתה גזירה נגזרה צאן כבשות

חרבו מקדשות דשבע ועוד משה, ביד וניתנה דורות שבעה ונתאחרה אבינו אברהם ע״י

מתן היא הלא הבריאה כל תכלית בחומרתן. מבהילים והדברים הצאן, כבשות ז' בעון

שבעה נדחה תורה ומתן ראשית, שנקראת תורה בשביל אלא העולם נברא דלא תורה

בבית בישראל השכינה השראת וגם אבימלך, עם אבינו אברהם של בריתו בעון דורות

זה בעון היא אף נדחתה מ״ו) כ״ט (שמות הרמב״ן כמ״ש גבוה צורך שהוא. המקדש

משעבדת שאינה בעולם אומה לך "דאין י״ט ז' פרק רבא אליהו דבי בתנא עוד ועיין

גוי עם ברית אברהם שכרת בשביל אלא שנה מאות מכמה יותר ישראל את "ומענים

דאברהם י') ט״ז (בראשית הרמב״ן שכתב במה עוד ועיין בחומרתם. מבהילים והדברים

ישראל את לצער ישמעאל לבני כח בכך ונתן שרה, יד תחת כשנתנה בהגר חטא. אבינו

רום לפום אלא כלל ועון חטא היה לא ודאי אלו במעשים הלא הדברים, נוראים וכמה

שהקב״ה אלא פשעו, ומה חטאו מה ידענו לא ואנחנו בענקים הגדולים אבוה״ק מעלת

שהיה חטא משמץ נורא סבל בנ״י סבלו ואעפ״כ השערה, כחוט צדיקים עם מדקדק

ע״א י״א (סוטה חז״ל אמרו הלא ק״ו של בנו בן ק״ו מזה ללמוד ועלינו האבות, במעשי

והלא פעמים, מאות חמש פורענות ממדת מרובה טובה דמדה ע״ב) ק' וסנהדרין

שיעור לאין היו וכוכביהם רום שמי עד והנשגבים הרמים אבוה״ק של הטובים מעשיהם

והחסד שהטובה ברור הרי וא״כ בחטאם שהיה והדק הקל הפגם מן יותר גדולים

הכוחות כל האבות של ומכחן וקץ, ערך לה אין האבות ממעשי עולם לדורות הנשפע

עולם לדורות הבנים של הנפש. והתעצומות

בדברי רבים במקומות למדנו הוא האבות כח ישראל כלל של כוחו שכל זה ויסוד

עצמן ועזריה מישאל חנניה שמסרו בשעה י') א' ז' השירים (שיר במדרש יעויין חז״ל,

אבותיהם של שפתותיהם ונשקו "רדו השרת למלאכי הקב״ה אמר האש כבשן לתוך

מסי״נ שע״י הרי באש" לפני בניהם פעלו כך באש, לפני הם שפעלו שכשם אלו של

מסירות תכונת כולה האומה בנפש השרישו יצחק ובעקידת כשדים באור האבות של

דחנה במעשה ע״ב) נ״ז (גיטין הגמ' דברי את לפרש זה בדרך ואמרתי להקב״ה, הנפש

אמרה להורג הוצא בניה קטן וכאשר השם קדושת על נפשם את שמסרו בניה ושבעת

מזבחות שבעה עקדתי ואני אחד מזבח עקדת אתה אבינו, לאברהם ואמור "לך,"לו

יותר עצמה את להגדיל או אבינו באברהם להתגרות באתה וכי היא, תימה ולכאורה

ומכחך אחד" מזבח עקדת "אתה לפרש נראה אלא זו, באמירה כוונתה ומה ממנו

ולאורך לדורותם ישראל בני של כוחם דכל מזבחות! שבעה לעקוד כח לי נתת הגדול

הנפש כוחות את ישראל בני בלב השרישו אשר הם והן הוא, אבות של כחם גלותם

ובאמונתם בתמימותם ולדבוק הגלות בנסיונות. לעמוד

בב״ב חז״ל כונת וזה זה, בכלל האבות וכל היו, לבנים יצירה האבות מעשי כל והנה

ולרחבה לארכה בארץ התהלך "קום הקב״ה לו שאמר אבינו אברהם לגבי ע״א) (ק'

הקודש אדמת על אבינו אברהם הליכת דע״י הרי בניו" לפני לכבוש נח שיהא כדי וכו'

נתקדש יצחק עקידת וע״י בניו, לפני לכבוש נוחה שתהא בכך גרם ישראל ארץ של

ישראל בית תפילות כל וגם והמקדש, הקודש מקום להיות והוכשר העקידה מקום

"ואמר י״ד) כ״ב (בראשית אונקלוס בתרגום כמבואר זה ממקום למרום עולות לדורותם

היו מעשיו שכל בפרט מצינו אבינו יעקב לגבי אך דריא", פלחין יהון הכא ה' קדם

ימיהם בסוף ותעצומות עוז להם לתת ישראל גלות ולאורך הימים לאחרית מכוונים

שאמרו מה את פירשו חסידות ובספרי עולמים. ישועת ולהיוושע להגאל ראויים שיהיו

מקום בכל ולילה היא, הלילה תפילת דערבית ערבית", תיקן "יעקב ע״ב) כ״ז (ברכות

ויגש פרשת חכמה במשך וכ״כ בגלות, דרך לישראל תיקן אבינו ויעקב היא, לגלות רמז

תירא "אל הקב״ה לו ואמר מצרים לארץ בניו עם שירד זה הוא אבינו, יעקב ב'), (מ״ו

את לגלות יעקב וביקש עלה", גם אעלך ואנכי מצרימה עמך ארד אנכי מצרים, מרדה

הגאולה את ולקרב באתכסיא ולא באתגליא בעולמו, ית' כבודו את לגלות היינו הקץ

אבות "תפלות במאמר וירא פרשת לקמן (ועיין הגאולה. זמן את להודיע רק ולא

.)"תקנום

א ברכות, ארבע חייו בימי קיבל אבינו שיעקב מבואר תולדות בפרשת הקדוש.'ובזוהר

כ״ז כ״ז (בראשית תורתו בחכמת מעשו שהוציא יצחק של הברכות ב– כ״ט), .'

ג כ״ח (בראשית בתואל לבית כששלחו יצחק שברכו 'הברכות הברכות– ג'. ד'),

י״ג כ״ח (בראשית בחלומו אליו כשנגלה הקב״ה שברכו שברכו– הברכות ד'. ט״ו),

כ״ח ל״ב (בראשית לו יכל ולא עמו כשנאבק עשו של שרו שקל– אבינו ויעקב כ״ט).

הגדולות הברכות שלושת ואת לעצמו ולקחו שבברכות הקטנה את רוחו במאזני ומדד

אבינו שיעקב ברכותיו שלושת בזכות הגלויות משלושת נגאלו ישראל ובני לזרעו, הנחיל

יעקב של ופועלו עבודתו כל היתה וזו תולדות), פרשת לקמן בזה (עיין עי״ש הנחילם

גלותם בסוף ושארית תקוה ישראל לבני לתת האבות בחיר. אבינו

"אותי מצרימה להורידו בנו בנימין את ממנו בניו כשבקשו לבניו אבינו יעקב אמר והנה

מ״ב (בראשית כולנה" היו עלי תקחו, בנימין ואת איננו ושמעון איננו, יוסף שכלתם

חשש יעקב דכאשר ח״ב) סוף רענן זית בשו״ת (כמובא מוילנא הגאון בשם וידוע ל״ו).

בני קללתך "עלי רבקה לו אמרה יקללנו פן במרמה מיצחק הברכות את "לבקש

שנגזר ליעקב רומזת ורבקה יוסף, לבן עשו ר״ת דעלי הגאון וביאר י״ג) כ״ז (בראשית

וגזירת יוסף, של קצפו ואת לבן, של אחיו, עשיו של סבלם, את לסבול השמים מן עליו

היו "עלי ימיו, בערוב לבניו יעקב שאמר וזה ממנה, להמלט יוכל ולא הוא שמים

בני מבנימין אותי לשכל עוד לכם ומה עלי היו כבר הללו הגזירות שלשת הלא! כולנה"

גדולה תשועה אלא זו היא גזירה שלא נתגלה.)(ואכן

ומה לדורותיהם, יעקב לבני הם יצירה ויוסף לבן עשו אלה, שלשת דגם לי אומר ולבי

גולה ודור, דור שנות נא בינו ודור. דור בכל זרעו על גם נגזר עליו ונגזר ליעקב שאירע

היה פנים, לשתי מתחלקת ישראל שגלות נבחין לכשנתבונן וסורה. גולה גולה, אחר

את להרוג שזמם עשו גזירת וזו ואחשורוש, המן כגזירת וכליון הריגה גזירת עלינו ונגזר

וזו היונים, כגזירת והמצוה התורה וביטול שמד גזירת עלינו ונגזר יש אך אבינו. יעקב

יכולנו אלה לכל אמנם ולאבד. להרוג לא אך הכל, את לעקור שבקש הארמי לבן גזירת

אחים שנאת של הנוראה הגזירה שהיא יוסף גזירת מכולם הקשה אך שמים בחסדי

עצמנו לבין. בינינו

כולנה היו "עלי הגזירות שלשת את שכמנו על סבלנו אנו בדורנו שגם ואומר אען."ועוד

להשמיד ביקשו יחון" לא ונער זקן פני ישא לא אשר פנים עז "גוי והנאצים ימ״ש היטלר

עדיין ימ״ש, שאולה בדם ירדו ה' שבחמלת ולאחר לפניהם, וכהמן כעשו ולאבד להרוג

מחוקי ולהעבירם תורתך להשכיחם וגזרו ימ״ש הבולשביקים וקלגסיו סטאלין נשארו

"היא אחים שנאת "יוסף" גזירת מכולם הקשה אך ה', בחמלת נושענו מהם וגם רצונך,

נושענו לא עדיין ממנה בינינו" מרקדת ועדיין היכלנו את ושרפה ביתנו את, שהחריבה

ופליט שריד לה להשאיר ולא מקרבנו לעקרה מוטל ועלינו תלויה היא בנו זו, . דגזירה

בהן לשלוט יכולה ולשון אומה כל אין אחת באגודה שישראל! בזמן

מ״ב כ״ו (ויקרא יעקב" בריתי את "וזכרתי אבינו יעקב על רש״י כתב נפלא )ודבר

נטל יעקב מקומות בחמשה (אליה), חסר ואליהו מלא יעקוב נכתב מקומות "בחמשה

להביא פועלו בתוקף אבינו יעקב בניו", גאולת ויבשר שיבא ערבון אליהו של משמו אות

את להבטיח כדי אליהו של משמו ערבון נטל האחרונה מגלותם ישראל לגאולת

דוקא אליהו של משמו אות יעקב נטל למה דרכים כמה התורה מפרשי (וכתבו הגאולה

לאליהו יעקב והשביעו תורה חומשי חמשה כנגד דזה כתב המזרחי מקומות, בחמשה

מקומות דחמשה כתב למהר״ל אריה ובגור לבניו, גאולה ויבשר שיבא חפצא בנקיטת

הנביא אליהו עי״ש). ידו כף לו נותן ערבון דהנותן היד כף של אצבעות חמש כנגד הם

את הקדושה עבודתו בכח שפעל הוא אבינו ויעקב הגאולה בשורת ויבשר שיבא הוא

האחרונה. הגאולה

לזמר אנו נוהגים משיחא, מלכא דוד בסעודת מלכא, מלוה בסעודת במוצש״ק והנה

יעקב עבדי תירא "אל אבינו יעקב של לכבודו וזמר הנביא, אליהו של לכבודו,"זמר

קודש דשבת ידוע דהלא המבואר, הוא המנהג ושורש הדברים שסיבת לי אומר ולבי

הרמב״ן וכמ״ש עולם של שבתו הוא השביעי דהאלף הגאולה ימי כנגד מכוונת

משיחא מלכא דוד סעודת היא מוצ״ש וסעודת ב') כ״ה ויקרא ב', ח' ג', כ' (בראשית

יעקב של ולכבודו הגאולה מבשר אליהו של לכבודו זו בסעודה לזמר נהגו כך ומשום

ימלא התשבי אליהו יעקב, עבדי תירא אל זו, גאולה נשפע ובכוחו אליהו את שהשביע

לבניך גאולה ויבשר! שליחותך

ובמדותיהם בדרכיהם לדבוק אנו צריכים מכוחם ולינוק אבות מזכות ליהנות כדי אמנם

למעשי מעשי יגיעו מתי לומר אדם חייב כ״ה) פרק אליהו דבי (תנא חז״ל אמרו וכבר

לגעת לפחות אלא למעשיהם להגיע הכונה שאין מרוז׳ין הרה״ק בשם ואמרו אבותי,

אנו יונקים בדרכיהם וללכת אבותינו במעשי לדבוק מתיגעים שאנו כך ידי ועל בהם

בזכותם להיוושע וזוכים. מכוחם

למעשי מעשי יגיעו מתי לומר אדם חייב דבאמת מאמרם פשטות לפי נראה באמת אך

אב ברחמי אלינו יורדים הגדול בכוחם אשר הם הן אבות, של כחם גופה וזה אבותי,

בפקודת להפקד כדי במעשיהם, ולדבוק אליהם להתקרב שנוכל מנת על אם ואהבת

ורחמים. ישועה

וכו מהם ישיבה פרשה לא אבותינו של "מימיהם ע״ב) כ״ח (יומא חז״ל אמרו 'והנה

יעקב היה, בישיבה ויושב זקן אבינו יצחק וכו', היה בישיבה ויושב זקן אבינו אברהם

הגה״ק מרן כ״ק ממו״ר רבות שנים לפני ששמעתי וזכורני בישיבה", ויושב זקן אבינו

ט״ו תורה למדו שהאבות א' אות קדמות במדבר החיד״א מש״כ על שעמד זצ״ל מצאנז

שעות שאר בכל עשו ומה מזה יותר למדו שלא יתכן וכי גדולה תמיה ותמה ביום שעות

הראשונים "חסידים ע״ב) ל״ב (ברכות חכמים אמרו הלא פשוט, ביאור בזה ואמר היום,

תפלה שכל הרי אחת" שעה ושוהין וחוזרין אחת שעה ומתפללין אחת שעה שוהין היו

תפלות ג' התפללו שהאבות הוא פשוט והלא ואחריה, לפניה שהיה עם שעות ג' ארכה

יומא ובתו״י שם תוס' (עיין ניתנה שלא עד כה״ת קיים אבינו אברהם דהלא יום בכל

לתלמוד שעות וט״ו התפלה לעבודת ביום שעות תשע הקדישו וא״כ ואכמ״ל), כ״ח

קדשו דברי על והוספתי ולעבודה, לתורה מוקדשים היממה שעות כ״ד כל והיו תורה

שם קדמות המדבר על העין" "קדמת בהגהות שהקשה מה אצלי נתיישב דלפי״ז

אפילו בתורה עסקו דהאבות כתב חסידים ספר על דבהגהותיו דבריו סותר דהחיד״א

אלא סתירה בזה שאין רק לא המבואר ולפי ביום, שעות ט״ו רק ולא לילה, בחלום

שעות את כוללים בהכרח תורה של השעות דט״ו אלו, את אלו משלימים דבריו אדרבא

שעות ט״ו לנו אין כן דאילולי וחלומותיהם. שנתם

פורסם אוקטובר, 8 2013 - 8: 25

דף ח״א בזוה״ק וכמבואר העולם עמודי משלושת אחד תיקן מהאבות אחד כל והנה

שנאמר וכמו החסד יסוד הוא דאברהם חסדים גמילות עמוד היה אבינו שאברהם קמ״ו

להיות המוריה הר נתקדש יצחק דבעקידת העבודה עמוד היה יצחק לאברהם, חסד תתן

תם איש ויעקב זה, ממקום לשמים עולים ישראל בני תפילות כל וגם המקדש מקום

"התפארת נ״ח ברכות ועיין "תפארת" ספירת הוא (יעקב התורה עמוד היה אהלים יושב

וגאולתנו הגואל ביאת תלויה התורה עמוד שהוא יעקב של זו ובמדה תורה"), מתן זה

בזכות האחרונה דהגאולה תצוה, בפר' החיים האור שכתב וכמו האחרונה, הגלות מן

מאז ואמרתי התורה". מן הבטלנים עם לגאול חפץ אינו רבינו "ומשה יהיה רבינו משה

שנשא מהימנא רעיא מרע״ה וכי ישראל, את לגאול חפץ שאינו מרע״ה על לומר דח״ו

אלא ישראל, בני את לגאול חפץ אינו היונק את האומן ישא כאשר בחיקו העם את

אותו פעל ישראל, לכלל ישועה שפעל העולם מאבות אחד דכל בכונתם, פשוט נראה

הגבורה במדת יצחק החסד במידת אברהם דהיינו המסויים ובכחו המיוחדת במדתו

משה תורת "זכרו שמו על נקראה והתורה ישראל לבני תורה שנתן רבינו ומשה וכדו',

עם לגאול יכול ואינו התורה בכח רק ישראל את לגאול יכול בחורב" ציויתי אשר עבדי

התורה מן. הבטלנים

מתחנן מרע״ה את ושומעים רואים היינו שומעות ולאזניים לראות לעינים זכינו אילו

קצת עוד לשמה, תורה קצת עוד לי תנו יקרים בנים אנא נפשו, על ומבקש בפנינו

הגואל ביאת את להחיש אוכל למען דשמעתתא. חדוותא

התורה עמל ע״י רק התפארת, ומדת התורה עמוד שהוא אבינו יעקב של בכחו וכך

את נענג הבה התורה בעמל ואומץ כח נאזור הבה עולמים, בישועת ניוושע ושמחתה

בב״א צדק גואל לביאת נזכה ת״ת ובזכות ושעשועה בשמחתה. נפשנו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

לך לשלום או לך בשלום

בס״ד זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית

" לך ל שלום" או" לך ב שלום"?

1 א עמוד סד דף ברכות מסכת בבלי )תלמוד הלוי אבין רבי: ואמר לך אלא בשלום, לך לו יאמר אל מחברו הנפטר. שלום ל

למשה" לו שאמר יתרו שהרי לך ל - (שמות, ד, יח שלום)" והצליח, עלה

לאבשלום" לו שאמר דוד לך ב - (ש״ב, טו, ט שלום)" ונתלה. הלך

ה מן הנפטר הלוי אבין רבי: ואמר מת לך אלא לשלום לך לו יאמר אל, שלום ב

בשלום" אבתיך אל תבוא שנאמר״ואתה )(בראשית, טו, טו.

רש״י המת- מן הנפטר אותו מלוים היו לקבורה למקום ממקום ארונות מוליכים כשהיו קרי והחוזרים והלאה, משם אותו מלוים ואחרים אלו וחוזרים לעיר, מעיר

נפטרים- ממנו להפטר רשות. נוטלין

למאירי הבחירה בית תבא "ואתה כתוב שכן בשלום לך אלא לשלום לך יאמר אל המת מן הנפטר אל

עמך שהוא השלום עם כלומר. לך בשלום" אבותיך

2 כא סימן שמות פרשת (ורשא) תנחומא )מדרש לך בו שנאמר מי כל מוצא אתה לשלום" לך למשה יתרו "ויאמר יח] [ד, (כא)

לשלום- בשלום- לך בו שנאמר מי וכל וחוזר, הולך "וישלח מנין? חזר, ולא הלך

ג- ב )(שמואל בשלום וילך אבנר את "דוד "לך למשה שאמר ויתרו חזר, ולא הלך

"לשלום- וחזר. הלך

3 ד הלכה ד פרק אבל הלכות )רמב״ם למעלה ופניו בו אותו וקוברין המערה בצד כוך ועושין מערות בעפר, וחופרין אומרין אותו והמלוין עץ, של בארון לקבור להן ויש עליו, והאבנים העפר ומחזירין

"לך לו בית כל את ומציינין בשלום", אבותיך אל תבוא "ואתה שנאמר שלום" ב קברותיהם על נפש להם בונים אין והצדיקים הקבר, על נפש ובונין הקברות

הקברות לבקר אדם יפנה ולא זכרונם, הם. שדבריהם

4 ד סעיף קי סימן תפילה הלכות חיים אורח ערוך )שולחן שתוליכנו אבותינו ואלהי אלהינו ה' מלפניך רצון יהי יתפלל: לדרך, היוצא ל שלום היה ואם כשיאמרנה, מלילך יעמוד אפשר ואם רבים, בלשון לאמרה וצריך וכו',

לירד צריך אין רוכב. יא

5 ) ט) אברהם(ס״ק מגן (גמ לשלום לך אלא בשלום לך לחבירו אדם יאמר ואל:)'לשלום.

6 ) (ס״ק ברורה משנה יז)

לשלום– המת מן וכשנפטר לשלום לך אלא בשלום לך לו יאמר אל מחבירו הנפטר ובמהרש״א בהכותב בע״י ברכות סוף ע' והטעם לשלום. ולא בשלום: יאמר

7 - )הכותב יעקב העין על חביב בן יעקב ר' " בביאור: הדורשים בפי במפורסם עניין זכרון זה במקום לכתוב ראוי מן הנפטר

לשלום" לך לו יאמר אל המת- שורש על בנוי ונכון אמיתי טעם הוא הפשט וכפי

והוא: אצלנו הקדום אמיתי בחיים בהיותו להשתדל חייב ישראל איש כל כי

ובמעשה, בעיון שבשמים אבינו רצון לעשות כמו הגמול עולם הוא הבא ועולם

שכרם. ליטול ומחר לעשותם, "היום "שאחז״ל

י וא״כ ה מן נפטר לכל תחייב מת להשתדל בו שהכוונה לשלום" "לך לו יאמר שלא

אלא" השלום ישיג איך לך ב שר״ל שלום" בהיותך בו יגעת אשר השלום עם לך

בחיים. בהפך" לו יאמר חי ה מן הנפטר זה ומטעם לך ל שר״ל שלום" שלמותך על להוסיף

שילך יורה שזה - בשלום" לו״לך יאמר ואל. חייך ימי כל עד דרש שכבר בשלום

ח״ו יוסיף ולא. היום

8 א עמוד סד דף ברכות מסכת אגדות חידושי )מהרש״א כו אלא לשלום לך לו יאמר.'אל יעקב בעין הכותב בדברי בזה עיין הכתובים אבל

להאריך ואין הכונה זאת על מורים אין שמביא כפשטן הדברים ונראין ימי כל כי אשר מקום בכל במעשיו שיצלח דהיינו השלום אל לו צריך האדמה על האדם

שם לילך וחפצו מגמתו אבל אלא בו שיצלח מעשה שם אין בקבר המוות אחרי חפציך שתצלח בו שהרצון לשלום לך לו יאמר חפצו למקום שהולך בחיים לחברו

לשם שתלך מקום ותו בא שתמצא לשלום פי' ויהיה תלך אשר במקום רצונך כפי ולא עמך שלום לך תהיה שבהליכתו שמשמעו בשלום לך לו יאמר לא אבל שלום

שם לילך חפצך אשר במקום אבל שיצלח לשלום לך יאמר לא המת מן הנפטר

בשלום לך יאמר אלא ורצון חפץ בקבר שם אין כי במקומו חפצו דהיינו שבדרך

הר״ן ודברי בקבר אבותיו אל א שיב עד מעכב באין שלום לך יהיה לקבר הליכתך

לדברינו מטין בזה: ע״ש

9 ) בגמרא סד דף (ברכות קמז יעקב העין על יוסף )ענף

זכויותיו נקראים דשלום לפי נראה הטעם בשלום. לך לו יאמר אל מחברו נפטר שבשמים אביו ובין בינו שלום שמשימין אדם של במהרש״א. ועיין ע״א י )(ב״ב

שבידו זכויות כאלו עתה של בשלום דפירושו בשלום לך לומר שייך אין בחי והנה

כבר. שסיגל נכון אינו וזה שאפשר מה כל ולהוסיף עוד לסגל צריך עת בכל דהא לסגל ופירושו להבא לשלום לך אומרים לכך ומצוות. תורה לעמל יולד לעמל ואדם

וזכויות שלומים עוד הוא במת אבל חייו ימי כל לך לו לומר פשר א דאי להיפך

ודרשינן" חופשי" "במתים דכתיב לרש לועג דהוה עוד שיסגל לשלום שמת כיוון

זכויות באותן בשלום לך לו אומרים אלא ממצוות" חופשי נעשה בעוה״ז שסיגל שנאמר בעוה״ב ולא בעוה״ז לא מנוחה להם אין ת״ח שאמרו ואע״ג יותר ולא

מעשה מ״מ חיל" אל מחיל "ילכו חכמים (סמיכות שם. .)אין ולא לעשותם (היום

שג עמ' א' אבילות חזו״ע ע״א, ג ע״ז לעשותם, )למחר

10 איה עין ) קוק הראי״ה - סד )(ברכות כו לשלום" "לך אלא בשלום" "לך לו יאמר אל מחברו הנפטר הלוי, .'ואר״א

לשלום "לך לו יאמר אל המת מן הנפטר "ואר״א, כו בשלום" "לך.'אלא

חברו בעיני הדרך את שמחליק ומי מלחמות, מלאים הם החיים על מעוררו ואינו מכשולים בין רוחניים מכשולים בין החיים, בדרך שיש והמכשולים החתחתים

, גשמיים הדברים נגד במלחמה חמוש להיות רוחו גבורת את ממנו נוטל הוא

התכליתי לחפצו מלבא האדם את המפריעים. הרבים את האדם יעורר כן על לא עוד מאתנו, הוא רחוק עוד השלום כי לך דע לאמר: ממנו, נסעו בעת חבירו

לנו לוחמים רבים כי יען, השגנוהו, הטוב אל מלבא מונע כל להסיר השתדל כן. על

שאתה עד משלום, מרוצפת היא עצמה הדרך שגם תחשוב לא אבל, לשלום ""לך השלום נעדרי מכשולים מלאה היא, הדרך לא השלום, בתוך בשלום, , הולך. השלום אל תבוא אלה כל על להתגבר ובהשתדלותך

הנפשות מנוחת תעודת היא כן לא, לו אין לוחמים כבר בחייו, חוקו שהשלים מי, הנטיות של הגופניות שהמלחמות היא המעלה ותכלית אפסו, מנוחתו מפריעים

מלך פני באור להתענגד ה', הר אל בעלותו כלל מקום תופסות יהיו לא החומריות הדרך גם כלומר, בשלום עולמים""לך מנוחת אל לבוא היא הברכה כן על, חיים. אבל מעלה, ע״ג למעלה ג״כ אפשרות שיש החפץ, מחוז לבד מושלמת לפניך תהיה

התגברות ומצריך השלום את המשבית דבר ימצא, לא ומונע מפריע. דבר

מצויירים ביחוד במנוחה המוות וציור בעמל, החיים ציור המוסר, קוטבי שני. בזה

המוות ציור ולחריצות. לעבודה כח יוסיף, התחזקות וחיוב בעמל החיים ציור במשך ולפעול לעבוד ג״כ ויעודד הרוח, את וירגיע המוות פחד את ימעט במנוחה,

. ום והשל הטוב להרבות לעבוד אלהים, מתנת החיים, ימי הפעולות זמן

11 כא פסוק כח פרק ויצא פרשת )בראשית לֵאֹלהִֽים ל֖י יְקֹוָָׁ֛ק וְהָׁיָָׁ֧ה אָׁבִ֑י אֶל־בֵֵּ֣ית בְשָׁלֹ֖ום: ְשַׁבְתִּ֥י

12 כג פסוק יח פרק יתרו פרשת )שמות עַׁל־מְקֹמֹ֖ו הַׁזֶֶׂ֔ה כָׁל־הָׁעֵָּׁ֣ם וְגַׁם֙ עֲמִֹ֑ד וְיִָֽׁכָׁלְת אֱֹלהֶׂ֔ים וְךֵּ֣ וְצ תַׁעֲשֶֶׂ֔ה הַׁזֶה֙ אֶת־הַׁדָׁבָָׁ֤ר אֵּ֣ם ָׁ֖(כג)

בְשָׁלִֹֽום: יָׁבִֹּ֥א

13 ) י פרק יהושע כא פסוק אֶת־ לְא֖יש שְרָׁאֵָ֛ל י בְנֵָ֧י ל לִֹֽא־חָׁרַַׁ֞ץ בְשָׁלִֹ֑ום מַׁקֵדָׁ֖ה אֶל־יְהֹושָֻׁ֛עַׁ אֶל־הַׁמַׁחֲנֶָ֧ה כָׁל־הָׁעָָׁ֨ם וַׁיָׁשֻׁבוּ֩

: לְשֹנִֹֽו

14 ) השנה ראש מסכת משנה ט משנה ב פרק הכפורים ביום ובמעותיך במקלך אצלי שתבא עליך גוזרני גמליאל רבן לו שלח מה שכל ללמוד לי יש לו אמר מיצר עקיבא רבי ומצאו הלך בחשבונך להיות שחל אשר קודש מקראי ה' מועדי אלה כ״ג) (ויקרא שנאמר עשוי גמליאל רבן שעשה

רבי אצל לו בא אלו אלא מועדות י ל אין בזמנן שלא בין בזמנן בין אתם תקראו צריכין גמליאל רבן של דינו בית אחר לדון אנו באין אם לו אמר הרכינס בן דוסא (שמות שנאמר עכשיו ועד משה מימות שעמד דין ובית דין בית כל אחר לדון אנו נתפרשו לא ולמה ישראל מזקני ושבעים ואביהוא נדב ואהרן משה ויעל כ״ד)

הרי ישראל על דין בית שעמדו ושלשה שלשה שכל ללמד לא א זקנים של שמותן משה. של דינו כבית הוא גמליאל רבן אצל ליבנה והלך בידו ומעותיו מקלו נטל לו אמר ראשו על ונשקו גמליאל רבן עמד בחשבונו להיות הכפורים יום שחל ביום

בוא דברי שקבלת ותלמידי בחכמה רבי ותלמידי רבי ב: שלום

15 א אות ב פרק השנה ראש מסכת בועז ראל- יש )תפארת דס״ד ]וברכות א כ״ט [מ״ק דאמרינן גב על 'ואף אם כי "בשלום יאמר דאל

."לשלום ברכות סוף הכותב מ״ש ע״פ נ״ל דבשלום ללשלום, בשלום בין דהחילוק

. למולו שהשלום משמע לשלום משא״כ יגרע. ולא יוסיף לא שבו השלימות משמע לך יאמר לא מהמת דהנפטר נ״ל ומה״ט שלימות. ומוסיף אליו מתקרב והוא א ד״ג [כע״ז כתוב לעשותן דהיום שלימות שם שיוסיף א״א זה דהרי. ]'לשלום השלימות השגת כבר כאילו בעה״ב שידנוך יה״ר כלומר בשלום לך לו יאמר אבל

מקללו הוא בשלום לך לו כשיאמר מהחי, הנפטר משא״כ, הראוי. יוסיף שלא

בין גדול חלוק יש א״כ שלימות תוסיף שתמיד לשלום, לך לו יאמר אבל. שלימות.

לביאה הליכה מחזי לשלום, בא א״ל אילו, יהושע רבי אצלו שבא גמליאל דרבן, שלימות יוסיף אצלו שיבא וע״י עדיין, שלם שאינו וכמגדפו. כיוהרא אבל בא א״ל

וגזירתי דברי קיימת שבך ובשלימות אצ. לי תבוא בך שיש בשלימות ר״ל בשלום,

16 יז הלכה ד פרק ביכורים הלכות )רמב״ם אנשי "אחינו בשלומן ושואלין מפניהם עומדין שבירושלים אומניות בעלי כל

בואכם פלוני מקום ב מהלכין והם שלום", עד לפניהם מכה והחליל ירושלים בתוך כתיפו על סלו ואחד אחד כל נוטל הבית להר הגיעו הבית, להר מגיעים שהם והם הללויה יה תהלל הנשמה כל עד וכו' בקדשו אל הללו הללויה ואומרין בשיר הלוים דברו לעזרה הגיעו לעזרה, שמגיעין עד וקוראין הבית בהר מהלכים

דליתני כי יי' ארוממך.'וגו

17 יז הלכה ד פרק ביכורים הלכות ההלכה ביאור אמונה )דרך בשלום בואכם. * הגירסא במשנה לפנינו הגי ב' ל״ג לשלום׳ובקידושין באתם

הגי ב' נ״ד בחולין לשלום׳אמנם בואכם רבנו גי' על העירו וכבר רבנו שהעתיק כמו

א ס״ד בברכות 'ממ״ש לשלום לך אלא בשלום לך לו יאמר אל מחברו הנפטר לך לאבשלום לו שאמר דוד והצליח עלה לשלום לך למשה שא״ל יתרו שהרי שנא בשלום לך אלא לשלום לך לו יאמר אל המת מן הנפטר ונתלה הלך 'בשלום

בשלום אבותך אל תבא ואתה מבואר הרי 'עי לשלום אלא בשלום לומר אין דלחי

נ באמ׳ת אמנם בזה מש״כ שם אנשי ותוס' ארי' בן הגהות אלא הקפידו לא דחז״ל

אחר ל' על ולא קראי דכתיבי הליכה לשון על רבי בשלום בא א כ״ה ר״ה 'עי'

ב י״ט ותלמידי׳ובנזיר בשלום בני יבא אם ה״א דברכות פ״ג ובירו' לצאת גמרת

א ס' בשלום׳ובברכות תבא א י״ב בשלום׳ובסנהדרין שיצא רחמים יבקש יצאו

בשלום י״ב ובשבת בשלום ושבתו א' י״ז כ״ב ובמ״א בשלום לביתו איש ישובו

ט״ו ובש״ב ב ס״ו בשלום׳וביומא העירה שובה וכ״נ ואתה אני בשלום אהא (

שכ שם 'במהרש״א ע״ש לשלום לך אומרים דלחי משום הליכה ל' אמר )דלא

ב ט' 'ובתענית בשלמא רבנן ליזלו צ״ע ושם דוקא ושמא הליכה ל' הוא שליזלו

פ נועם האמרי קו' מיושב 'ובזה לשלמא הע״י דגי' בגליון וע״ש קפידא, יש בלה״ק שהקשה אבי בית אל בשלום ושבתי בפ' ויצא וכן לשלום ולא בשלום אמר למה

ובזה שפיר אתי ולהנ״ל בקושיא ונשאר בשלום עמו את יברך ה' מש״כ על הק'

בגמ דגריס ר״ל סי' בא״ר שהביא הא״ח גי' 'מיושב שהוצאתני ניך לפ אני מודה בשלום ותסמכנו בשלום תוליכנו כן בשלום שהוצאתני וכשם בשלום ע״ז ותמה

לשלום אלא בשלום לחי לומר אין שהרי הכל שפיר אתי ולהנ״ל הא יל״ע אך

הגמ 'דמייתי אבותיך אל תבא ואתה שנא' בשלום לך לו יאמר המת מן הנפטר גבי

בשלום קפידא אין בחי גם ובזה כה הלי בלשון מיירי לא התם מהתם ראי' ומה

וי״ל א״כ לעוה״ב עולמו בית אל שיבא הכונה שהרי היא הליכה דהתם דביאה שעצם הכונה חי דגבי ביאות הני כל אבל לג״ע אבותיו אל שהולך כאן הכונה

הני כל וכן בשלום המלחמה מן בני יבא אם כמו בשלום היא הביאה הכא וכן

ישפות והשי״ת בזה קפידא אין ולכן ום בשל לכאן שבאתם היינו לשלום בואכם

בשלום: עמו את יברך ה' לנו שלום

8 1 עטלניגר יעקב ר' יעקב- עיון ) שמאריך ה' פ' שמות פרשת ביפ״ת עיין וכו בשלום לך לו יאמר לא מחברו.'הנפטר

בזה וגם רעה מקרה להן אירע ולא בשלום שאמרו בפסוק פעמים כמה מצינו כי

ח״ו רע דיבור יהיה אם בשלום לך לבנו דוד יאמר. היאך ואפשר חילוק אין דבאמת פעם שמצינו כיוון כן לחברו יאמר לא שהוא אך בשלום או לשלום בין טוב או רע מוכח בשלום לך ואמר ברכו שאביו אף לאבשלום רעה מקרה שאירע אחת

וזה לעה״ב הזה העולם מן שילך רעה ג״כ סובל בשלום שתיבת שעוה״ב בשלום אבותיך אל תבוא "ואתה וכדכתיב תחרות ולא קנאה ולא שנאה לא בהם אין

כן- לו יאמר אם לכן בשלום". יאמר לכן לאבשלום, שנעשה כמו שמקללו יסבור קאמר לכן בעולם", שלום מרבים חכמים "תלמידי בסמוך וכדאמר לשלום

הוא וממילא לאשתו יש א ובין רעהו ובין איש בין שלום לעשות כלומר לשלום, שאמר בגדול מצינו לא ולהכי בחזירתו, ולא בהליכתו לא ניזוק ואינו מצווה שליח

המת- מן "הנפטר נמי, ולה״ק רעה, מקרה לו שאירע לשלום לך לחברו יאמר לא לרש כלועג הוי ובאמת לחברו, איש בין שלום לעשות דמשמע לשלום", לך

המצוות מן חופשין. שהמתים ועי״ל לו אין ת״ח הא לשלום לך למת יאמר דהיאך

וק״ל העוה״ז מן בשלום לך אלא בסמוך כדאמר בעה״ב. מנוחה

19 א עמוד כט דף קטן מועד מסכת הר״ן )חידושי ימצא לא הוא אבל בשלום תהיה שההליכה דמשמע פירוש בשלום לך לו יאמר אל

. שלום בשלום לפקדו וצריך נפחד שהוא מפני בשלום לך לו אומר המת מן הנפטר אבל

. בהליכתו ז״ל הר״א וכתב וכנגדן לבם אל הדבר ומשיאין שמנחשין אדם בני שיש

ע״כ כלום. מזיק הדבר אין קפיד דלא למאן אבל חכמים כאן. דברו

20 ח הערה טו פרק בראשית הערות תמימה )תורה

)ח האמורא זה פסק זה וכנגד לך אלא בשלום לך לו יאמר לא החי מן שהנפטר

, לשלום ראיה ומביא שמות- (פ' לשלום לך למשה שאמר )מיתרו והצליח, עלה

ט״ו- (ש״ב בשלום לך לאבשלום שאמר )ודוד לא אלו דינים ושני ונתלה. הלך

המאמר הובא מאבל ה״ד פ״ד וברמב״ם, ק״י סי' במג״א זולת בפוסקים הובאו

לענין זה על נתעורר וכבר בזה טעם וצריך הלכה, פסק בלשון ולא אגב בדרך, מת

( השכחה אומר בקונטרס ברלין הגר״י ברלין פיק ישעיה 'ר ממשפחת (ברוך), בועז יהושע ר' של הש״ס מסורת על (הגהות

– השכחה. אומר לאיטליה מספרד שגלתה )ברוך להשמטתם) טעם גם וברובם הפוסקים, בספרי שהושמטו הגמרא מאמרי. כל

כאן יעקב בעין הכותב הרב, כי בזה ונראה ללשון בשלום לשון בין החילוק הסביר שיוסיף לו היא וברכה בחי, שייך וזה העתידה, לשלימות משמע דלשלום לשלום,

שלמות, לקנות משא״כ במת שייך וזה לו יש שכבר בשלימות משמע, בשלום לו נחשב לחי כן כשאומרים ולכן שלמות, לקנות עוד יוסיף ולא מכל חפשי שנעשה

דר״ה ספ״ב תפ״י בס' שלמות. וע״ע עוד יקנה שלא לקללה, זאת בראיות והנה

פעמים כמה מצינו, שהרי צ״ע ומאבשלום מיתרו הגמרא הלשון בחי גם שנאמר

בשלום" ביעקב״ושבתי כמו, בשלום ואין, גופיה וביתרו לשטן, פיו פותח אדם

בשלום" יבא מקומו על הזה כתיב״העם כ״ד במ״א כ״ט, בש״א י', ביהושע וכן, ,

בשלום הלשון כתוב י״ח, בדה״ב מ״ג, , בירמי' יהושע לר' ר״ג שאמר מצינו ובגמרא

רק ודילמא לבד, מאבשלום הראי' אולמא מאי וא״כ א כ״ה (ר״ה בשלום,)'בא

מו״ק מס' סוף הנמוק״י כמש״כ לומר נראה ולכן עמו. קרה שנ מה הי' מקרה זה רעיון ומשימים שמנחשים אנשים כנגד רק אלא זה בענין דברה לא דהגמרא

חושבים שאין תמימים באנשים אבל הכותב בשם כמש״כ וקללה ברכה, ][כלומר

בזה קפידא כל אין רע דבר ליה קשה דהיה ויתכן, מן שהערנו מה להנמוק״י

הדבר בטעם י״ל ומעתה בכלל הענין ליישב כדי זה דבר חידש ולכן בזה, . ת הסתירו לעקר הראשונים השתדלו כמה הוא ידוע כי זה, דין הפוסקים שהשמיטו המאמין נאור עם לישראל נאה לא אמנם אשר בכלל, נחוש ענין כל ולהשכיח תמימים דלאנשים ומכיון כאלה, בענינים להשתקע לבדו בה' טהורה אמונה ענין כל ישתקע למען זה ענין כל השמיטו לכן בזה, קפידא אין מנחשים שאין

בטח ילך בתום והולך: נחוש,

21 בהערה ו סימן ג חלק יצחק מנחת )שו״ת מכתבי סיום קודם עוד פה קולמסי שביתת שבעת היות, והנה התועדות ל נקראתי

כסלו י״ט הגה״ק כ״ק של הגאולה חג לחגיגת חב״ד חסידי אצל הרב ש״ע בעל

שם המסובין לפני אמרתי אשר את פה, להציע אמרתי. , ז״ל לבשר ז״ל, לוי קדושת בעל להגה״ק ז״ל התניא בעל שכתב מהמכתב ידוע הנה

: בזה״ל" שם, וכתב מהתפיסה חפשי שיצא לו י״ט יום לנו, ד' עשה זה יום כי

ושקראתי "ע, נ הקדוש דרבינו רבא הילולא יום טוב, כי בו שהוכפל יום כסלו,

בפסוק תהלים בספר יצאתי שלאחריו פסוק שהתחלתי קודם, , נפשי בשלום פדה

בשלום הישועה לו שבא שדייק מה הכוונה לפרש ויש לה״ט. ע״כ שלום מד' י״ט פסוק ג״כ היא זה פסוק (ואגב, וגו', בשלום דפדה הפסוק זה עם משונאיו,

והי אבי בית אל בשלום 'תי ושב ויצא) (בפ' הקרא לפרש בהקדם נ״ה), בקאפיטל

לא לי,'ד' מדקדקים וראיתי חכז״ל אמרו הרי בשלו', ושבתי יעקב, שאמר מה על

דוקא לשלום לומר יש דלחי ס״ד), . (ברכות וי״ל אונקלוס התרגום דברי בהקדם

לא לי דד' מימרא ויהי ויצא/, /פר','שם המפרשים ותמהו תיבת שהוסיף מה על

בקרא שאינו, מימרא, וא הכוונה מרתי שכו, החיים האור לדברי בזה ון, הקדוש

תכוון שנ הוא כתב״והנכון רש״י, פי' ועל הקרא על דיוקים איזה שדייק, שאחרי

לאלוקים ד' שם אליו שיתיחד לומר אברהם אלוקי אבותיו, על שנתיחד ך כדר, ביחוד לי פי', , לאלוקים 'לי אומרו והוא יעקב, אלוקי עליו יאמר גם יצחק, 'ואלוקי

ודבר, ישראל' אלוקי אל לו 'ויקרא דכתיב היה, שכן ותמצא בזה, יעקב דבר גדול

הזאת" אבן לעשות נדר אשר נדרו שלם כן ואחרי התרגום דברי כן גם ואלו. עכ״ד

עליו שיתיחד דד- מימרא ויהי יעקב, שהתפלל ', אונקלוס עליו ויאמר ד', שם אליו

– לאלוקים– ""לי. יעקב אלוקי

קראו שהקב״ה חכז״ל ודרשו ישראל, א' לו דויקרא הקרא, לפרש בזה להוסיף ויש דהוי והיינו הנ״ל, הפסוק על כ') ל״ג (וישלח ברש״י והובא י״ח), (מגילה א' ליעקב דאמאי וצ״ב כ'/, ל״ג /וישלח שם שפ״ח ועי' א', לו ישראל א' ויקרא אמר כאלו

אמנם ודרשיהו, המקרא סרס ונהי' ישראל, א ואח״כ א' בקרא קודם כתיב 'באמת יעקב על ית' שמו יחוד הוי ישראל, א' דכתיב בהא דהנה י״ל, , להנ״ל וקשה הרי שמו שייחד במקרא מצינו דלא י״ג), כ״ח, ויצא (ר״פ ברש״י והובא חכז״ל אמרו לא בקדושיו הן ט״ו) (איוב שנאמר פלוני, א' לכתוב בחייהם, הצדיקים על ית'

, יאמין ו ביצחק רק פסק הרע ויצר כמת הוא והרי בבית וכלוא עיניו שכהו לפי

שם עיין (תנחומא), ממנו וא״כ על שמו הוא ברוך הקדוש ייחד למה טעם צריך

הרי א', ליעקב הוא ברוך הקדוש שקראו כיון אבל בחייו עליו הנ״ל, בקרא, יעקב ית שמו ייחד ע״כ עליו, שליטה ליצה״ר ואין איש, אינו 'שוב נכון ובזה, עליו שפיר שוב ע״כ א', ליעקב קרא שהקב״ה א', לו ויקרא דכיון, בקרא, ההמשך מאד בשלום דושבתי הקרא ג״כ בזה נכון ומה ישראל. א' וקראו ית', שמו עליו ייחד

,'וגו והכוונה דקרא, בסיפא כדכתיב, לאלוקים לי ד' "והיה בקשתו, שהי' "דכיון

ג״כ בקש וע״כ איש ולא א' נקרא שיהי' מטעם, כ וע כנ״ל, ד' שם אליו "שיתיחד

בלשון כתב ברכות) (סוף בע״י הכותב, דהנה לשלום ולא בשלום, ושבתי, דלשלום, שלימות עוד שיוסיף שא״א ונפטר למולו, והשלום עדיין שלם שאינו, משמע שלימות השגת כבר כאלו בעוה״ב, שידינוך יה״ר כלומר בשלום, לך לו אומרים

לשלימות הגיע שכבר שברור דלמי ניקל לנבון דעת, ולפי״ז שם, ין עי הראוי, בשלום י״ל בעוה״ז, עוד, השלם מה סופ״ב), (ר״ה ישראל בתפארת עי' (וכה״ג

יוכל ומי החיים בין עוד בהיותו אף בשלום), בא לר״י ר״ג שאמר בהא, שכתב

למדריגה איש ממדריגת שעלה ממי בזה, יותר בטוח להיות נקרא להיות עליונה

דייקא בשלום ושבתי תפילתו הי' ע״כ. , 'א, ז״ל התניא לבעל שנרמז מה י״ל וזה

כ״ט תהלים (על למשה תפלה בס' שראיתי ועפי״מ הנ״ל בקרא ישועתו, בהצמחת

א ד' ואומר ק״ש הקורא שכל בזה״ל שם שכתב ד'), , אות, נו לוקי הלא, עליו קשה

וכו בחייהם,'ים הצדיק על שמו מייחד אינו השי״ת לזה התירוץ אך על דדוקא כולם שיסכימו שא״א ישראל כלל על אבל יחטא, שמא שמו מיחד אין היחיד

ישראל- כלל תוך עצמו שכולל וכיון, שמו מיחד לרעה צריך לכך דמי, שפיר

כדי ישראל, כל באהבת עצמו ר ולקש כמוך, לרעך ואהבת מ״ע ע״ע לקבל מקודם

עכ״ל- שראל י כל בין כלול שיהיה ז״ל להגה״ק לו שבא מה לרמז, בא זה וכל שהגיע דייקא, בשלום פדה לומר לו שראוי כלומר, זה, קרא עם הישועה

הדבור אליו ליחד שראוי עד, להשלימות, שמו מיחד הוא ברוך הקדוש שאין דאף ז״ל הגה״ק מרן על שעבר מה כל אבל ביחיד, כ״ז מ״מ בחייהם, הצדיקים על

בשביל הי' במכתבו שם וכמ״ש, זלה״ה הבעש״ט תורת להפיץ הרבים זכות

ב כי דקרא- בסיפא ונרמז רבים עמדי- הי' בשלום י״ל שפיר זה, לכלל שהגיע, וכיון

יצאתי במכתבו ג״כ סיים וע״כ המצע וקצר להאריך יש עוד ו דייקא. בשלום

. מהשתרע

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת וישלח - הרג חפים מפשע במלחמה

כסלו ט״ו בס״ד ה׳תשפ״ד

במלחמה מפשע חפים הרג

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

חכמה או רמאות

1. ז א- לד, פרק בראשית וישלח ][פרשת בִבְנוֹת לִרְאוֹת לְיַעֲקֹב יָלְדָה אֲשֶׁר לֵָּאה בַת דִינָה וַתֵּצֵּא (א)

הָָארֶׁץ נְשִיא הַחִוִי חֲמוֹר בֶׁן שְכֶׁם אֹתָּה וַיַרְא (ב )הָָארֶׁץ:

וַיִקַח וַיְעַנֶׁה אֹתָּה וַיִשְכַב: ָאֹתָּה בַת בְדִינָה נַפְשוֹ וַתִדְבַק (ג) שְכֶׁם וַיֹאמֶׁר (ד) הַנַעֲרָ: לֵּב עַל וַיְדַבֵּר הַנַעֲרָ אֶׁת וַיֶׁאֱהַב יַעֲקֹב (ה לְאִשָה: הַזֹאת הַיַלְדָה אֶׁת לִי קַח לֵּאמֹר חֲמוֹרָאבִיו )אֶׁל מִקְנֵּהו אֶׁת הָיו ובָנָיו בִתוֹ דִינָה אֶׁת טִמֵּא כִי שָמַע וְיַעֲקֹב

בָֹאם עַד יַעֲקֹב וְהֶׁחֱרִש: בַשָדֶׁה אֶׁל שְכֶׁם אֲבִי חֲמוֹר וַיֵּצֵּא (ו) כְשָמְעָם הַשָדֶׁה מִן בָאו יַעֲקֹב ובְנֵּי (ז) אִתוֹ: לְדַבֵּר יַעֲקֹב

בְיִשְרָאֵּל עָשָה נְבָלָה כִי מְאֹד ם לָה וַיִחַר הָאֲנָשִים ֶׁוַיִתְעַצְבו

יֵּעָשֶׁה… וְכֵּןֹלא יַעֲקֹב בַת אֶׁת לִשְכַב אֶׁת יַעֲקֹב בְנֵּי וַיַעֲנו (יג)

דִינָה אֵּת טִמֵּא אֲשֶׁר וַיְדַבֵּרו בְמִרְמָה חֲמוֹרָאבִיו וְאֶׁת שְכֶׁם

: אֲחֹתָם

2. יג פסוק לד פרק בראשית רש״י

במרמה– בחכמה. טמא- אשר היתה שלא אומר הכתוב

אחותם. דינה את טמא שהרי רמיה,

3. יג פסוק לד פרק בראשית (רא״ם) מזרחי

ח: פ, רבה (בראשית רבה )בבראשית שמואל רבי "אמר הקודש רוח כאן, יש דברים רמיות סבור את מה נחמן: בר ומאחר כלומר אחותם'", דינה את טמא 'אשר אומרת עמו להשתמש צריך בישראל, הזאת הנבלה ועשה שטמא

חכמה אלא רמאות זו. ואין התשובה בזאת

4. לד פרק בראשית רד״ק

יעקב- בני ויענו ) (יג פי על אף במרמה דבר לא הוא אבל והם לבניו, הדבר והניח בשפתיו מרמה דבר לא לו שחטא לא אחותם דינה את שטמא ובעבור במרמה. להם ענו

. בדבריהם אותו ירמאו אם לעון זה חשבו

5. כז פרק תולדות פרשת בראשית הטורים בעל

לה פסוק בני ויענו במרמה. אחיך בא במסורת. ב' במרמה. (לה) בשביל מדה כנגד מדה יג). לד (שם במרמה וגו' יעקב

לפניו. במרמה בניו ענו במרמה לאביו בא שהוא

ולוי שמעון מעשה

בְנֵּי שְנֵּי וַיִקְחו כֹאֲבִים בִהְיוֹתָם הַשְלִישִי בַיוֹם וַיְהִי (כה)

חַרְבו אִיש דִינָה אֲחֵּי וְלֵּוִי שִמְעוֹן ֹיַעֲקֹב הָעִיר עַל וַיָבֹאו

זָכָר כָל: וַיַהַרְגו בֶׁטַח הָרְגו בְנו שְכֶׁם וְאֶׁת חֲמוֹר וְאֶׁת ֹ(כו)

וַיֵּצֵּאו שְכֶׁם מִבֵּית דִינָה אֶׁת חָרֶׁב: וַיִקְחו לְפִי יַעֲקֹב בְנֵּי (כז) אֶׁת (כח) אֲחוֹתָם: טִמְאו אֲשֶׁר הָעִיר וַיָבֹזו הַחֲלָלִים עַל בָאו אֲשֶׁר וְאֶׁת בָעִיר אֲשֶׁר וְאֵּת חֲמֹרֵּיהֶׁם וְאֶׁת בְקָרָם וְאֶׁת צֹאנָם

נְשֵּיהֶׁם וְאֶׁת טַפָם כָל ת וְא חֵּילָם כָל וְאֶׁת (כט) לָקָחו: ֶׁבַשָדֶׁה שִמְעוֹן אֶׁל יַעֲקֹב וַיֹאמֶׁר (ל) בַבָיִת: אֲשֶׁר כָל וְאֵּת וַיָבֹזו שָבו

הָָארֶׁץ בְיֹשֵּב לְהַבְאִישֵּנִי אֹתִי עֲכַרְתֶׁם לֵּוִי וְאֶׁל בַכְנַעֲנִי אֲנִי וְנִשְמַדְתִי וְהִכונִי עָלַי וְנֶׁאֶׁסְפו מִסְפָר מְתֵּי וַאֲנִי ובַפְרִזִי

וַיֹאמְרו (לא) ובֵּיתִי: פ: אֲחוֹתֵּנו אֶׁת יַעֲשֶׁה הַכְזוֹנָה

6. לד פרק בראשית רמב״ן יג פסוק - במרמה אביו חמור ואת שכם את יעקב בני ויענו הנה ענה לא הזקן אבל דברו, אחיה ואל אביה אל ושכם חמור כי לכבודו, הזה בענין במקומו ידברו בניו כי דבר, אותם לדבר פיו שיפתח ירצו לא לקלון להם הדבר היות בעבור

. כלל בו

שאלה כאן, ויש ענו ובעצתו אביה ברצון כי נראה, שהדבר כן ואם ידברו, במרמה כי מענם היודע והוא היו, לפניו כי בתו להשיא רצונו שיהיה יתכן שלא ועוד, כעס. למה הזה המענה ענו האחים כל והנה אותה. טמא אשר לכנעני אפם ארר והאב המעשה, עשו לבדם ולוי ושמעון במרמה,

. לבדם להם

והתשובה זכר כל להם להמול באמרם היתה המרמה, כי ישמעו אולי ואם העיר, בני כן יעשו שלא חשבו כי בהיותם השלישי ביום יבואו נמולים כלם ויהיו לנשיאם האחים כל עצת וזאת שכם, מבית בתם את ויקחו כואבים כל והרגו מהם להנקם רצו ולוי ושמעון אביהם, וברשות

. העיר אנשי

7. ספר מט פרק בראשית מְכֵּרֹתֵּיהֶׁם חָמָס כְלֵּי וְלֵּוִיַאחִים שִמְעוֹן: (ה) בְסֹדָםַאל (ו) אִיש הָרְגו בְאַפָם כִי כְבֹדִי תֵּחַד בִקְהָלָםַאל נַפְשִי תָבֹא

שוֹר עִקְרו: ובִרְצֹנָם )(ז ָארור קָשָתָה כִי וְעֶׁבְרָתָם עָז כִי אַפָם

בְיִשְרָאֵּל וַאֲפִיצֵּם בְיַעֲקֹב: אֲחַלְקֵּם

8. על רש״י ה פסוק מט פרק בראשית

בידכם הוא חמס רציחה של זו אומנות - חמס כלי מברכת

הימנ. ו אותה חמסתם ואתם היא שלו אומנות זו היא עשו

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

מפשע חפים מהרג הזהירות

9. יג פסוק לד פרק בראשית על "ן רמב

ואיך ישאלו, ורבים עָשו הזה המעשה הצדיקים יעקב בני

? נקי דם לשפוך

10 כה פסוק לד פרק בראשית החיים אור. שלא מי יהרגו למה קשה וגו'. חמור ואת זכר. כל ויהרגו

? תחילה עבירה בבעל הקדימו לא למה ועוד חטא.

11 לב פרק בראשית ספר.

) (ח וַיִירָא מְאֹד יַעֲקֹב וַיֵּצֶׁר אֲשֶׁר הָעָם אֶׁת וַיַחַץ ֹלו וְאֶׁת ֹאִתו

: מַחֲנוֹת לִשְנֵּי וְהַגְמַלִים הַבָקָר וְאֶׁת הַצֹאן

12 על רש״י. ח פסוק לב פרק בראשית

- לו ויצר יהרג, שמא - ויירא אם יהרוג הוא. אחרים את

13 ח פסוק לב פרק בראשית על חכמים שפתי.

יש, עשו את יהרוג שמא ירא היה לא ודאי דיעקב לומר

, להרגו השכם להרגך )הבא ע״א עב (סנהדרין לן דקיימא

שיעקב אלא של אנשים הוא יהרוג שמא מתיירא היה

, ואולי עשו הם את להרוג באו לא ויעקב …יעקב היה ירא

שמא אותן יהרוג מכח בלבול …המלחמה

14. יח פרק בראשית

רָשָע עִם צַדִיק תִסְפֶׁה: הַַאף וַיֹאמַר וַיִגַשַאבְרָהָם )(כג )(כד תִשָא וְֹלא תִסְפֶׁה הַַאף הָעִיר בְתוְֹך צַדִיקִם חֲמִשִים יֵּש אולַי

בְקִרְבָּה אֲשֶׁר הַצַדִיקִם חֲמִשִים לְמַעַן: לַמָקוֹם חָלִלָה (כה)

כַצַדִיק וְהָיָה רָשָע עִם צַדִיק לְהָמִית הַזֶׁה כַדָבָר מֵּעֲשת לְָך

כָרָשָע: מִשְפָט יַעֲשֶׁה הָָארֶׁץֹלא כָל הֲשֹפֵּט לְָך חָלִלָה

15 ספר. טו פרק בראשית לֵּאמֹר בַמַחֲזֶׁה אֶׁלַאבְרָם יְדֹוָד דְבַר הָיָה הָאֵּלֶׁה הַדְבָרִים ַאחַר

מְאֹד הַרְבֵּה שְכָרְָך לְָך מָגֵּן תִירָאַאבְרָםָאנֹכִי: ַאל

16. מד פרשה לך לך פרשת (וילנא) רבה בראשית

ד סימן

אמר: לוי ר' ואומר מתפחד אברהם אבינו שהיה לפי

אוכלסין אותן תאמר וירא אחד צדיק בהם שהיה שהרגתי

שהי לאחד משל אחד, שמים ה מלך של פרדסו לפני עובר וראה המלך והציץ ונטלה וירד קוצים של חבילה ראה

לו א: מר מפניו, מטמן התחיל אותו מטמן? אתה מה מפני שקששת עכשיו אותה שיקושו צריך הייתי פועלים כמה

שכר וטול בא אותה - הוא ברוך הקדוש אמר כך

… היו כסוחים קוצים שהרגת אוכלסין אותן לאברהם:

ולוי- שמעון מעשה ורמב״ן רמב״ם מחלוקת

17. ט פרק מלכים הלכות רמב״ם

א- הלכה ע״ז על הראשון: אדם נצטווה דברים ששה, על ועל עריות, גילוי ועל דמים, שפיכות ועל השם, ברכת ועל בידינו קבלה הן שכולן פי על אף הדינים, ועל הגזל, יראה תורה דברי מכלל להן, נוטה והדעת רבינו, ממשה בשר אך שנאמר החי מן אבר לנח הוסיף נצטוה, אלו שעל

… מצות שבע נמצאו תאכלו לא דמו, בנפשו

יד- הלכה להושיב חייבין הדינין, על הן מצווין וכיצד

דיינין אלו מצות בשש לדון ופלך פלך בכל, ושופטים אלו מצות משבע אחת על שעבר נח ובן העם, את ולהזהיר

הריגה שכם בעלי כל נתחייבו זה, ומפני בסייף, יהרג דנוהו ולא וידעו ראו והם גזל שכם, שהרי נהרג נח ובן לא אבל קרובין פי ועל התראה בלא אחד ובדיין אחד בעד

להם אשה תדון ולא אשה. בעדות

18. ז פסוק כ פרק בראשית וֶׁחְיֵּה בַעַדְָך וְיִתְפַלֵּל הוא נָבִיא כִי הָאִיש אֵּשֶׁת הָשֵּב וְעַתָה

לְָך אֲשֶׁר וְכָל אַתָה תָמות מוֹת כִי דַע מֵּשִיב אֵּינְָך: וְאִם

19 א עמוד ט דף מכות מסכת לנר ערוך. לקחת שרצה כיון עדיין, גזל דין כאן הי' לא עתה עד והנה היא כי הוא ברוך הקדוש שהודיעו אחר אבל לאשה. אותה

" לו: אמר בעל בעולת הָאִיש" אֵּשֶׁת הָשֵּב וְעַתָה שאפילו,

כל עם בה תגע לא זה אברהם שאשת לך שהודע אחרי

כגזל" לך יחשב. היא תָמות מוֹת כִי דַע מֵּשִיב אֵּינְָך וְאִם

לְָך" אֲשֶׁר וְכָל: אַתָה מצווים וב״נ הגוזל שאתה כיון פי', שכתב כמו יתחייבו, הם גם אותך ידונו לא ואם הדינים על יעקב בני דנו שלכך הי״ד) (פ״ט מלכים הל' הרמב״ם הם גם אותו דנו לא והם גזל ששכם כיון שכם לאנשי

. נתחייבו הוא ברוך דוש הק שאמר שמזה לומר יש זה ולפי. שכם לאנשי לדון יעקב בני למדו וגו' משיב אינך ואם

20. ב עמוד נו דף סוכה מסכת בבלי תלמוד בת במרים מעשה רבנן: תנו בדרום. חולקת לעולם בילגה אחד לסרדיוט ונשאת והלכה דתה, שהמירה בילגה מבעטת היתה להיכל יוונים כשנכנסו יוונים. ממלכי מתי עד לוקוס, לוקוס ואמרה: המזבח, גבי על בסנדלה עליהם עומד אתה ואי ישראל של ממונן מכלה אתה

טבעתה את קבעו, ר בדב חכמים וכששמעו הדחק! בשעת

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

3 עמוד

חלונה… את. וסתמו בילגה בת מרים דאמר למאן אלא

לדידיה- ליה קנסינן ברתיה משום דתה, ? שהמירה אמר או בשוקא, דינוקא שותא אינשי: כדאמרי אין, אביי:

דאימיה- או. דאבוה לכולה קנסינן ואימיה אבוה ומשום

? משמרה- לשכינו אוי לרשע אוי אביי: , אמר

21. יג פסוק לד פרק בראשית רמב״ן הזה המעשה הצדיקים יעקב בני עשו ואיך ישאלו, ורבים (רמב״ם שופטים בספר השיב והרב נקי. דם לשפוך

על מצווים נח שבני ואמר הי״ד) פ״ט מלכים הלכות

הדינים… היה כן שאם בעיני, נכונים הללו דברים ואין פחד ואם במיתתם, וזוכה קודם להיות חייב אבינו יעקב וענש זמנים, כמה אחר אפם וארר בניו על כעס למה מהם ובטחו מצוה ועשו זכו הם והלא והפיצם, וחלקם אותם

… והצילם באלהים

שבעה וכל שכם אנשי וכי חיוב, הרב בהן יבקש ומה כל ועושים עריות ומגלה זרה עבודה עובדי לא עממין מקומות בכמה עליהן צווח והכתוב היו, השם תועבות עץ כל ותחת הגבעות ועל הרמים ההרים על ב) יב (דברים עריות ובגלוי ט), יח (שם וכו' לעשות תלמד לא וגו', רענן

אלא כז), יח (ויקרא וכו' עשו האל ות התועב כל את כי הדין בהם לעשות ובניו ליעקב מסור הדבר: שאין

שכם אנשי שהיו בעבור יעקב, בני כי שכם, ענין אבל בחרב מהם להנקם רצו כמים להם חשוב ודמם רשעים וסרים הם, עבדיו כי עירו אנשי וכל המלך והרגו נוקמת, בעיניהם נחשב נמולו אשר הברית ואין משמעתו, אל להם אמר ויעקב לאדוניהם, להחניף היה כי למאומה

להבאישני אותי עכרתם, אמר שנ בסכנה הביאוהו כי בכאן להם שאמרו העיר לאנשי חמס עשו כי אפם ארר, ושם בוחרים היו והם אחד, לעם והיינו אתכם וישבנו במעמדו

חנם אותם, והרגו ה אל ישובו ואולי בדבורם, ובעטו 'בהם מכרותיהם חמס כלי שאמר וזהו כלל. להם הרעו לא כי

ה. מט )(להלן

22 ה פסוק מט פרק בראשית רמב״ן.

ויהיה הדבר נעשה בעצתו כי יאמרו שלא לו חרה ועוד אל בסודם טעם וזה ושוד. חמס הנביא שיעשה השם חלול

נפשי- תבא במרמה בענותם בסודם היה שלא, התנצלות יקלל ולכן והרגום. העיר על כשבאו נתיחד לא ובקהלם נפשי הות לא ברזיהון אונקלוס תרגם וכן ועברתם. אפם

למהך באיתכנשיהון. 'וכו

23 כה פסוק לד פרק בראשית החיים אור. שלא מי יהרגו למה קשה וגו'. חמור ואת זכר. כל ויהרגו

? תחילה עבירה בבעל הקדימו לא למה ועוד חטא.

עבירה בעל אלא להרוג בדעתם היה לא יעקב בני הנה אכן יהרגו לבל כנגדם בפרץ לעמוד רצו העיר בני שכל אלא ויהרגו אומרו והוא רודף, מדין הרגום כן על אשר מלכם זה וזולת שכם ואת חמור את להרוג השיגו ובזה זכר כל

מיתה להם מהמחוייב נקם לנקום יכולין היו: לא

שכם בעזר היו שהם לצד העיר בני כל שהרגו טעם עוד על אבל הגזל על מיתה מחוייבים נח ובני דינה לגזול

איש אשת היתה לא דינה כי חיוב אין: העריות

מלחמה בעת מוסריות שאלות

24. טז סימן ישראלי שאול הרב הימני, עמוד

- קצג עמ' בין הנהוג פי על נעשית שהיא ככל המלחמה דמלכותא דינא בכלל והיא התורה, מן מותרת היא העמים

רב- מ' ע …דינא הסכמה לידי כולם העמים יבואו אם הנהוג חוק מלהיות יפסוק שזה באופן המלחמה, לאסור הכיבוש ולא החוקית, המלחמה תהא לא שוב, בעמים, דמים ושופך רוצח בדין נדון יהא למלחמה שיצא …והעם

קפ״ד עמוד - המקובלת האומדנא שלפי מכיון פעולת את אופנים מיני בכל מעודדת האוכלוסיה פעולותיהם ולהרחבת להגברה עוזר ודאי וזה הכנופיות, בתורת זה במקרה היא האוכלוסיה שכל ונמצא בעתיד, ביחס אמור זה כל אולם בנפשם. להציל שניתן רודף

את מעודד ככולו שרובו האוכלוסיה של המבוגר לציבור בנוגע כן שאין מה שידוע, כמה עד הרצחניות הפעולות בידיעה בהם לפגוע אסור היה זה, בגדר שאינם לילדים

תחילה. ובכוונה

- רה עמ' ונקם תגמול לפעולות מקום שיש זה, מכל היוצא

. ה מצו מלחמת בגדר היא כזו ופעולה ישראל, צוררי נגד ולילדיהם בריתם ובני לפורעים שקורה ופגע אסון, וכל חובה שום ואין ישאו, עוונם והם לזה, שערבים הם הם חפים מזה שיפגעו חשש מחמת תגמול מפעולות להימנע נקיים ואנחנו עצמם הם כי הגורמים, אנו לא כי. מפשע בחטא אלא נמצינו לא כזה בילדים לכתחילה לפגוע אכן

מן כן על ע״ז. וה בהם. מלנגוע עצמם לשמור 'הראוי

מארץ רשם וש צורריו את וצרר עמו בעני יראה הטוב

. חיים. .

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

25. - בשלח ישמעאל דרבי מכילתא דויהי מסכתא

א פרשה שהיו הבהמות היו מי משל בחור, רכב מאות שש ויקח כבר והלא היו מצרים משל תאמר אם המרכבות טוענין משל תאמר ואם ו) ט (שמות מצרים מקנה כל וימת נאמר אשר במקנך הויה ה' יד הנה נאמר כבר והלא היו פרעה היו ישראל משל תאמר ואם ג) ט/ /שמות (שם בשדה

מקנינו וגם נאמר כבר והלא פרסה תשאר לא עמנו ילך ה דבר את הירא של היו מי של אלא כו) י /שמות/ '(שם לישראל תקלה היו הם ה' דבר את הירא למדין נמצינו הרוג שבגוים טוב אומר יוחאי בן שמעון ר' היה מכאן

מחו. את רצץ שבנחשים טוב

26 ז פסוק יד פרק שמות בחיי [רבינו]. להרגו שמותר הוא בלבד מלחמה בשעת כי הדבר: , ובאור אתה אף להרגך כנגדך ובא עמך נלחם שהוא מאחר כי בשעת אף שהרי אסור, מלחמה בשעת שלא להרגו, השכם לשבעה ואפילו לשלום, להם לקרוא נצטוינו מלחמה כל תחיה "לא טז) כ, (דברים בהם: שכתוב עממים

הקדוש כנגד בא כשהוא אבל נשמה", שהוא הוא ברוך בשעת שלא אפילו המצריים, כענין בו למרוד מכוין המצריים שהרי לה', מלחמה שהוא לפי מותר מלחמה ובכבודו בעצמו שהקב״ה בכורות במכת כבר שראו כיון אלא כונתם היתה לא הים, על חוזרין ועכשיו המכה הוא "ה משה: להם אמר ולכך הוא, ברוך הקדוש עם 'להלחם

מעתה אחריכם רודפים שעדיין כיון כלומר, לכם "ילחם. בים להטביעם נתחייבו ולכך היא, יתברך לשם המלחמה

לוי שבט של הטהורה הקנאות

27. יא פסוק ב פרק שמות בְסִבְֹלתָם וַיַרְא אֶׁחָיו אֶׁל וַיֵּצֵּא מֹשֶׁה וַיִגְדַל הָהֵּם בַיָמִים וַיְהִי

מֵּאֶׁחָיו עִבְרִי אִיש מַכֶׁה מִצְרִי אִיש: וַיַרְא

28 יא פסוק ב פרק שמות פרשת שמות רש״י. עברי- איש מכה בת שלומית של ובעלה ורודהו. מלקהו מביתו והוציאו העמידו ובלילה עיניו, בה ונתן היה, , דברי

אשתו על לבית, ובא ונכנס חזר והוא שהוא כסבורה אותו וכשראה בדבר, והרגיש לביתו האיש וחזר בעלה,

. היום כל ורודהו מכהו היה בדבר, שהרגיש מצרי

29. פסוק ב פרק שמות פרשת שמות חכמים שפתי

ז אות יא

[ כן לא דאם - אשתו על ]""ובא דאטו הורגו משה היה לא

מיתה? חייב היה מכהו שהיה משום על שבא משום אלא הוא נח בני מצות משבע דהא מיתה חייב ובודאי אשתו

… באשתו ודבק דכתיב

30 ] העגל מעשה [לאחר כו פסוק לב פרק שמות. אֵּלָיו וַיֵָּאסְפו אֵּלָי לַייָ מִי וַיֹאמֶׁר הַמַחֲנֶׁה בְשַעַר מֹשֶׁה וַיַעֲמֹד

לֵּוִי בְנֵּי: כָל

31 יא- כה, פרק במדבר. יב מֵּעַל חֲמָתִי אֶׁת הֵּשִיב הַכֹהֵּן בֶׁןַאהֲרֹן אֶׁלְעָזָר בֶׁן פִינְחָס (יא) בְנֵּי אֶׁת כִלִיתִי וְֹלא בְתוֹכָם קִנְָאתִי אֶׁת בְקַנְאוֹ יִשְרָאֵּל בְנֵּי בְרִיתִי אֶׁת לוֹ נֹתֵּן הִנְנִי אֱמֹר לָכֵּן (יב) בְקִנְָאתִי: יִשְרָאֵּל

: שָלוֹם

32 מ. קבי ב פרק כהנא) (מהדורת א ם העיר למודיעים המעל על המאלצים המלך אנשי ויבואו

לזבוח: ובניו ומתתיהו אליהם באו מישראל ורבים

נאספו: ראש לאמור מתתיהו אל וידברו המלך אנשי ויענו

ובאחים: בבנים ונתמך הזאת בעיר אתה וגדול ונכבד עתה העמים כל עשו כאשר המלך מצוות ועשה ראשון קרב ובניך אתה והיית בירושלים והנשארים יהודה ואנשי ובמתנות ובזהב בכסף תכובדו ובניך ואתה המלך מאוהבי

רבות:

אבותינו מעבודת איש כל יסורו לו ויאמר מתתיהו ויען

אבותינו: בברית מלך ואחי ובני ואני במצוותיו: ויבחרו ומצוות: תורה לעזוב לנו חלילה נשמע לא המלך לדברי

שמאל: ואו ימין מעבודתנו לסור את לדבר וככלותו על לזבוח כולם לעיני יהודי איש קרב האלה הדברים

המלך: כמצוות במודיעים הבמה ויקנא מתתיהו וירא על ויזבחהו וירץ כמשפט חרונו וישלח כליותיו וישתונן

הבמה: ההיא בעת המית לזבוח המאלץ המלך איש ואת

הרס: הבמה ואת לזמרי פנחס עשה כאשר לתורה ויקנא

סלוא: בן כל לאמור גדול בקול בעיר מתתיהו ויקרא

אחרי: ילך בברית העומד לתורה המקנא ובניו הוא וינס

בעיר: להם היה אשר כל ויעזבו ההרים אל

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

נשיקה או נשיכה - היחס לעשו באגדה ובהלכה

- נשיכה או נשיקה ובהלכה באגדה לעשו היחס

תישאר גל בג וַיִּבְכּוּ. וַׄיִּׄשָּׁׄקֵׄהׄוּׄ צַוָּארָו עַל וַיִּפֹּל וַיְחַבְּקֵהוּ לִקְרָאתוֹ עֵשָׂו וַיָּרׇץ

םוגר תימלשורי היל ןוכבו ושע אכב לע ארעצ יונישד וזימזמתאד טהר} ושע היתומדקל ףיפגו היל ןיכרתאו לע הירווצ וישנו בכא ויעקב

שרד מהבר דּוקָנ יָלָע, ו רַמָא יִּבַר עְמִׁש ןֹו ןֶּב ָעְלֶא רָז לָכְּב קָמ םֹו ַאֶׁש הָּת אֵצֹומ בָתְּכַה הָּבַר לַע ְּנַה עַל רַבָּה הַנְּקֻדָּה הַכְּתָב, אֶת הָּדֻקרֵשׁ הָּתַא ֹוד נְְ וְלֹא הַנְּקֻדָּה עַל רַבָּה כְתָב לֹא כָּאן הַנְּקֻדָּה, אֶת דוֹרֵשׁ אַתָּה הַכְּתָב מְלַמֵּד אֶלָא הַכְּתָב עַל רַבָּה קֻדָּה הַשָּׁעָה בְּאוֹתָהּ רַחֲמָיו שֶׁנִּכְמְרוּ

ָכְּבֹוקָׁשְנּו ל. ֹוּבִל אֹלֶׁש אָּב מְלַמֵּדְּׁשַנְל אֶלָּא עָלָיו, נָקוּד לָמָּה כֵּן אִם יַנַּאי רַבִּי לוֹ אָמַר וְקָהוּ שַׁיִשׁ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁל צַוָּארוֹ וְנַעֲשָׂה אָּלֶאֹוק, ֹוכְּׁשָנְל.

רי״ש – וישקהו בן שמעון ר׳ אמר לבו. בכל נשקו שלא לומר זו נקודה שדרשו יש דספרי: בברייתא בדבר חלוקין ויש עליו. נקוד

: יח יו וכפהנ וימחר התואב העש הכלהו איה עודיב ושעש אנוש בקעיל לבו. בכל ונשקו

***

רג״בל תייהה שלא על להורות זו, תיבה על נָקוּד תייהה ולזה הנינע, עצוממ ןיב הקישנה רדעהו הקישנה היה אבל שלם, בלב נשיקתו

והמחק. הכתיבה בין ממוצעת התיבה זאת

אלאנברב והקשיו וכביו םהינש ךותמ ח ורכיזו ו יבה ן אחיו. את איש ראו שלא שנפרדו והשנים אחוותם

יב םהרבא ןבא רארזע

–.

והדרש בוט אוה יקיתעל םידשמ ) ירפס רבדמב (ט - יֵלּומְּג" בָלָחֵמ יִּתַע יֵק ["םִיָדָּׁשִמ ט] כח ישעיהו לעשות עשו חשב לא הפשט דרך על כי,

תישארב (המ ).

בתכ הלבקהו הה לבדו והכנוי לבד הפועל לו וינשק לו ויחבק נאמר בלבן אבל הכנויים, בחבור וישקהו ויחבקהו כאן שאמר לפי בזה טעמם הכתוב ישמש אז חיצונית וכונה במקרה ולא בעצם ממנו הנפעל עם ומתקשר מתעצם שהפועל בזמן כי שביניהם וההבדל

, . . שתשובת כדבריו אם כי עליו להשיב הצורך מן אין לאחיו, רע לעשות עשו חשב שלא ואמר דברים כאן הטיח והראב״ע

פחד. ולמה ליעקב צר למה פניו, ולקבל לכבדו הוא עמו, איש מאות וארבע לקראתך הולך אליו, המלאכים

ר״ש רשריה דמעות כן לא אך פנים; העמדת של מעשה גם להיות יכולה נשיקה עשו. על גבר אמיתי אנושי שרגש מעידה ״ויבכו״ תיבת

אברהם. של כנכדו עשו את גם מציגות אלו ודמעות זו נשיקה שכאלה. ברגעים הזורמות. םא אל היה, הזכ דציכ הלע ודיב חילצהל טלתשהל לע לכ תוחתפתה? תושונאה ברחה, הדבל םע חכ עורזה סגה, ומצעלשכ פרא

. זה יהיה ויעקב לאנושיות. מקום יתן ויותר ויותר קמעה, קמעה חרבו את להניח עתיד עשו גם

קינעיש ול תא תונמדזהה תוארהל אלא זו אין, זק, דע המכ רבג ובלב ןורקע. תוישונאה רשאכ קזחה דבכמ תא תויוכז חה נעשה אז רק התוקפנות, חרב את מידיו ומשליך החלש צווארי על נופל כאן, עשו כדוגמת החזק, כאשר אך מחוכמת. זהירות

והאנושיות. הצדק בלבו שגברו ברור

דר" צןמפוה תודוקנה לעש, ״והקשיו״ תושרפתמ יפל רדמה יתשב. . םיכרד ש האב היכב ירחא הליפנ לע וצ ומו) טכ די, (המ שלהלן מכיוון ואר,

אווצ על נפילה מאשר לבביות של פחותה דרגה מבטאת שנשיקה ממה, שמשתמע ומכיוון כאן שבא כפי הפעולות סדר הרי ר,

) שעשו העובדה אלא, תמוה. א ךותמ שגר יעבט יכ םא לע יפ החגשהה לאה ללא ו תיה נהג

קווד ואולי רגיל. הבלתי הסדר את המסבירה היא שנהג, כפי א להדגיש ״וישקהו״ המלה ניקוד ידי על המסורה בעלי בקשו

צוארו״ על ״ויפל אחרי באה היא כאשר כמיותרת, שנראית זו מלה של אמיתותה את ).

***

- ו ת״וש ץיצ רזעילא גי בי רתומ ןגנל יעטק הלפת תושקבו ינוגינב. םיבגע אם

רומי של כרך שבס' דברים של בגופן גם לעיין בידי עלה מיכן ולאחר (יסמן ) האמין לא ולבי המראה על נשתוממתי וממש.

ל זו. . םימכח םילודג םירקוחו דימת רחא תמאה ונוש עומק פי ועל ערך יודעים שבאמת זאת עוד בידינו, אלקינו תורת לשמור מתחזקים בהיותנו אשם עלינו שאין מצאו וחכמתם חקירתם

תורתנו על יתלוצצו לא ומעולם

ניתוליפת ומנהג ו רוע על היא התלוצצות יקרה אם אלא הנוצרים כחכמי גדולים לחכמים חלילה והעבודה התפלה עצם מצד

ונתגהנה לכב ונידבעמ טרפבו יתבב ונתלפת המודכו ול. ל״כע סדר

ומוש םימש ארקמל המ תיפי הזכ לשם ולגנות התשובה, בעל מפי בושה, כל וללא יוצא מפורש וחכמיהם הנוצרים לאמונת

בבתי ובפרט מעבדינו בכל הנהגתנו סדר רוע את בצד כך תניתוליפ הצרה עלינו באה כן ועל בזה כביכול האשמים ושאנחנו ו?

- (ל״ו וישלח פ' ברש״י מובא רשב״י דברי הרהשכח םיצצולתמש? ונילע שקו

תרשרש הכורא לש תואמ םינשב םהייוניעמ תוינטשה על כך, על תזעק מקיר אבן והלא בקעיל. ישראל מבני רבבות לאלפי

תייה היחידה שאשמתם ה םתוקיב םתנומאב, םתרותבו תפירשמו יתב ונשדקמ םיידומלתה רשא היא לקוש היאו דרפוס איזה על לסנגר שם בדבריו שמוסיף כפי או התלוצצות? של מקרה יקרה הלזה לנו, עוללו אשר את לנו ולפרט להשמיענו שיוכל

ייוגה ם? וכו' האיסור ואיה לחכמיהם? קילוס לקרוא המותר ובכלל ככה? האומנם האמת? את תמיד חוקרים שחכמיהם שכותב: זה ומהו

. אל םנחת ונשיש של. ? רבדב - המוסיקה אהבת משום זה וכל תירצ הבבחמש וירבדב דע? תחאל אנמחר ןלציל יאהמ. אתעד הנו כזה רע לדבק ואומר הנוצרים עם אחת בשורה אותנו ומעמיד שמשוה זה על לומר, רצוני ח״ו, בשיתוף הע״ז כולנה על והעולה

ייניעל, אוי וליאכ ו״ח ונא םהו םילושמ יתשל תועיטנ תוקנוי אמוגמ? תחא טוב ם

יפמ בר הזכש? שממ לכ ילוכ חתור, הזמ ינניאו אצומ חונמ. ישפנל םאה ןתינ דמלל וילע תוכז רמולו מפני רק דבריו את שכתב

י םולש ללגבו ותויה ברוקמ רויפיפאהל ילודגלו ימור, ? םהיפושיבו םשלו המ היה חרכה סיפדהל? תאז דרכ

- ת״וש תורגא השמ ןשוח טפשמ ב זע רתומ עובתל ירש הנידמה ינפב םיטפוש הנידמב. תרחא אם שונא שעשו בידוע היא הלכה ארשב״י דוישקהו קרא על ד') (ל״ג, וישלח פ' החומש בפי' רש״י שהביא הלשון על אמרתי וכבר

בקע המד ךייש הז, הכלהל לי אוהד ומכ הכלהש אל תינתשמ ךכ תאנש ושע בקעיל אל תינתשמ טוב באופן שנוהגות אלו דאף מאיזה אך זה יעשו שלא שאמר פאדאווא הרב טעם ודאי וזהו איבה ולגרום בהם להתגרות ח״ו שלכן בעצם גדולה שנאתן

אל הצר רמול. ומעט טעם

הרוי העד יתלפ פח רק חכמים הרחיקו דלא נבלה, בשר אוכל והנכרי אחד בשולחן הנכרי עם לאכול מותר דישראל הר״ן בשם הביא הש״ך והנה ובאמת השולחן. . על הזר עם נאכל אין דאורייתא דחלה מהך הש״ך והקשה שרי. לחודא והאי שרי לחודא דהאי בחלב בבשר

אל יתנבה ימ םש הוחא תועירו ןיב ידוהי, ם״וכעל אלה תובב, תוקוחר הל חן שימת ואפילו ןיאו, דוריפ תובבל דוריפכ תותדה כאוהבין נראים דתות, בעלי שני מבין איבה יותר והיש זה, את זה מכירין שאינם אדם וכבני כאכסניא ליה הוי וא״כ אסרוהו,

ת ןתאנה בשע.'וכו

- תובושת ארביא זטק בר ףסוי והילא הןיקנה 1973 - 1881 )

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת ויצא - תודה ובקשה לעתיד

בס״ד

**ויצא — פרשת ובקשה תודה**

רגשות מעורבים: ברגעים כאלו כולנו עוברים על כך. חוזרים שבויים ששוחו, ויש משתחררים מהשבי, מהכלא, מחבלים — ובאותה העת כך. על הי על דם הרבה או דם מעט (עם.) דיים.

אבל יודעי דבר מבינים שגם השני שהצד שמחה מהולה בעצב. יום חג. התקשורת משדרת שמחה, וזאת מסיבות שתיים רבות:

א. כדי להרוג את החיילים, כדי למלא את הא כך, חיים זמן להתחמש. קפסה שלהם.

ב. פי 3 מחבלים משתחררים מכל החטופים.

אישית, אמר לי חברי, הרב רפאל נגנבנו מנהיר שי, לוחם, שבנו אוריה נפל בשמחת תורה כשהגן על חבריו: ״הבן שלי נהרג מכוחו ומעידודו של המחבל הרוצח אסמאעיל הנייה, ששוחרר מכלא ישראל אחרי 3 שנים — בזמן שנשפט למאסר עולם — ידם של המשחררים על גופת בני. ״

אנחנו לא יודעים הכל, ולא. אבל מנהיגינו שלנו עומדים בלחץ שעומדים.

על החלק הטוב צריך להגיד תודה. ועל החלק שפחות טוב צריך הרבה הרבה תפילות.

בפרשתנו (בראשית כט, לה) ברצוני להתמקד בלידת יהודה ופר על לידת 11 השבטים:

״וַתַּהַר עֹוד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אֹודֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמֹו יְהּודָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת״

**שאלה: ** מדוע דווקא אז פסקה מללדת?

האבן עזרא מבאר: ״אחמוד לא להיות לי עוד, כי יש לי ארבעה בנים, אודה השם… על כן עמדה מלדת. ״

חידוש עצום כאן: כשאדם אומר ״תודה״, יש כאן מפסיק להגיע השפע מה׳.

**שאלה: ** איך אפשר להבין את זה?

ר׳ צדוק מלובלין (האדמו״ר מצאנז קולייזנבוגר) מבאר בשם הדברי יציב, שבכל שפע שיש צריך לומר תודה, כשאומרים תודה תמיד צריך להמשיך ולבקש עוד שפע, להאיר פתח לעוד שפע. ומביא שבאמירת תודה יש סתימה של השפע, חלילה.

**3 דוגמאות: **

א. בברכת ״מודים אנחנו לך״ בתפילה, אנו מוסיפים מיד אחר כך ״ועל כולם אנחנו מודים לך״ — זכור שאנחנו זקוקים לעוד שפע, ומיד אחר כך מבקשים עוד הודות, לשון עתיד. ומיד אחר כך ״שים שלום. ״

ב. וכן בברכת מודים דרבנן — ״כן תחיינו ותקיימנו ותאסוף גלויותנו לחצרות קודשיך לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלב שלם. ״

ג. בברכת ״אשר גאלנו״ בליל הסדר אנו אומרים ״וכן תגאלנו. ״

עוד 2 דוגמאות מביא ברכת אברהם:

ד. הלל — אנו אומרים את ה׳ בחשבה ומוסיפים בסוף ״אנא ה׳ הושיעה נא, ״ ״אנא ה׳ הצליחה נא. ״

ה. בסיום מסכת — ״מודים אנחנו לפניך ששמת חלקנו מבית המדרש… וכשם שסיימתי מסכת זו, כן נזכה לסיים מסכת ס״פים וספרים. ״

הרב ברוך הלוי עפשטין (בעל תורת תמימה) אמר שבספר ״ברוך שאמר״:

ו. כותב שזה היסוד לברכת הגומל (הגומל לחייבים טובות… יגמלך) — שמה שלא מצאנו באף ברכה אחרת, הוא שמי שמברך הגמל, מברך.

ז. בברכת המזון ברכת ״נודה לך״ באה מיד אחרי ברכת ״רחם נא. ״

הלכך, חוששים שהוא כך כל כך שקוע בהודאה על ההווה, שלא נותן ליבו לבקש על העתיד — לכן אנו מתפללים עבורו על העתיד.

אנחנו גם נוקטים באותה מטבע:

א. מצד אחד, מודים לה׳ על החסדים הגדולים שה׳ עשה לנו — על הניצחונות, על שחרור 13 או 50 חטופים.

ב. מצד שני, ממשיכים בכל הכוח להתפלל שה׳ יושיע ויגאל אותנו וישמיד את שונאינו.

רוצים לומר ברכות לגבאים היוצאים: מיכאל נוימן, איתן גוטמן, חנניה מרינברג — תודה רבה על עשייה מעומק הלב לשם הגדלת שמך. ובאותה נשימה מברכים הנכנסים הבאים: אריאל פלנר, רון, ויעקב לוין עופר.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

נר חנוכה חשמלי

חשמלי חנוכה נר

1. רמב״ם (וכן תרע״ג שו״ע) — כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, על אף שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה. אחר: הגהּוּמִיהו זַיִת שֶׁמֶׁן הַמֻּּבְחָר, מִן מִצְוָה אוֹרו כִּי שַעֲוָה, שֶׁל בְּנֵרוֹת לְהַדְלִיק אֵלּוּ בִּמְדִינוֹת ֹוְנוֹהֲגִים שֶׁמֶׁן כְּמוֹ צָלוּל, וְאֵין הָאוֹר נִתְלֵית יָפֶה בְּאוֹתָן הַפְּתִילוֹת.

2. ולכאורה נראה שהוא הדין שיוצאים ידי חובה בחנוכיה חשמלית, ובפרט שהיא שו״ת יחוה דעת חלק ד סימן לח. וכן פסק הרה״ג רבי יוסף משאש מאירה יפה, ויש בה הידור למצות נר חנוכה. אולם האמת ניתנה להיאמר, יש טעם נכון לומר בשו״ת מים חיים (סימן רע״ט).

מפני והוא שאין יוצאים ידי חובת מצות הדלקת נרות חנוכה בחנוכיה חשמלית, מפני שאין בחנוכיה חשמלית לא שמן ולא פתילה, והנס שהתרחש במנורת בית המקדש הוא בשמן, שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליק שמונה ימים. והמצוה בהדלקת נרות חנוכה כדי להזכיר את הנס, אבל בחנוכיה חשמלית שאין שם שמן כלל, אין בזה זכר לפרסומי ניסא.

וכן אין לה דמיון למנורת בית המקדש, שהרי אין בה שמן ולא פתילה, ואם כן מנורת חשמל אין יוצאים בה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. ונראה שאם אין לו נרות חנוכה הכשרים להדלקה אלא מנורת חשמל בלבד, ידליקנה בלא ברכה, ואם נזדמן לו אחר כך נר חנוכה כשר להדלקה, ידליקנו בברכה.

3. חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא. אמר לה: בתי, למאי עציבת? אמרה ליה: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת. אמר לה: בתי, מאי איכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק, יאמר לחומץ וידלוק. תנא: והיה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה.

4. שו״ת הר צבי אורח חיים ב סימן קיד, אות ב

אמרתי גם לענין זה בדין זה של השו״ע שצריך שיעור בשעת ההדלקה, לענין לצאת ידי חובת הדלקת נר חנוכה בנרות של חשמל, דבשעת הדלקתו לאו דמצדו דולק היה, ונמצא שלא היה דולק שם מדליקין דהיו בתחנת הכח. והנה הוכחתי מדברי המג״א (סימן רסג ס״ק יא) לענין הדלקת נר של שבת, וכן יורה שאין המצוה שידליק בידים, אלא שישתדל שיהא נר דלוק בבית.

וכן לשון הרמב״ם (ה', שבת ה, ב) שכתב: ״אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת״ — משמע דאין מעשה ההדלקה עיקר המצוה. וא״כ גם על הדלקת נר של שבת של חשמל י״ל דאפילו את״ל דהוי גרמא, מ״מ לא גרע מהדלקת הגוי, וגם יכול לברך, משום דעיקר המצוה היא הנאת האור.

אולם כל זה לא שייך לענין נר חנוכה (המחבר שו״ע תרעה) שאם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום. עדיין יש לדון למעשה אם לכתחילה יש לברך על זה, דבוודאי לכתחילה יש לברך על התחלת עשיית המצוה, וההדלקה עצמה היא גם חלק מהמצוה ויש מצוה בעשייתה.

והרה״ג אברהם ישראל משה סלמון מחארקוב הגיד לי ששמע מאיש שהגאון רבי יוסף ראזין נשאל על מאור החשמל אם מברכין עליו ״בורא מאורי האש״ במוצאי ש״ק, ואי הדלקת נר של שבת, והורה דשרי לברך עליו במוצאי ש״ק, דהא הוא אש, אבל לא בעש״ק, וזה חשיב לא נר להדליק מדליק.

5. האש מאורי (הגרש״ז) פרק ה ענף ב

נסתפקתי אם אפשר לקיים מצות נר חנוכה במאור האלקטריא. ונראה להקדים עוד ספק אם אפשר לקיים מצוה זו על ידי, שהם עשויים עצים הדלקת. ״ג שהדליקו ומינכר שאין העץ כלה אלא לאחר שיעור חצי שעה להאיר, בכה מצווה. לצורך דמנורה דומיא בעינן מי שבמקדש, פתילה ״י ע הוא האור ה, שמן ות כאן, וה״נ, אף שלא הצריכו חכמים שמן אם כי למצוה, מ״מ בעינן שתהא פתילה השואבת את השמן, ״עכ מה דבר המובחר פ. או דילמא דאף לענין כך דחשיבי כפתילה, כן שאין עצים מה האור, בל א דמנורה דומיא ן בעינ לא אם כי למצוה מן המובחר.

וכעין זה נשאל הגאון שו״ת בית יצחק (לא) ב יו״ד בנ״ח שהשמן דולק בלא פתילה, רק מונח טס קטנה וזכוכית, ולא דמיא למנורה שיהיה בו שמן ופתילה, אם בעינן קנה חלול דק בתוכו, א ל או לעיכובא, והשיב שם דלא בעינן דומיא דמנורה אם כי למצוה מן המובחר ולא.

6. הרב יוסף משאש — נר מצווה יג

ומ״ש עוד שאור האליקטרי הוא בלא ממשות תפישת, גם זה אינו כי בלא חוט נחשת עיקר וא״כ לא תאיר כלל, והוא כמו השמן שלא יאיר בלא פתילה, ודאי והוי כפתילה, ועוד ספר באיזה מצינו דבעינן תליית האור הוא בחוט. ב ממש תפישת, ות שיהיה איך יהיה האור הוא עיקר, והרי האור לפניך! הגע עצמך אם היה השמן יכול להאיר בלא פתילה, האם בעינן פתילה למנורה? ודאי הלא דלא בעינן, וא״כ איך נאסור בשביל חסרון דבר שאינו חובה אפי׳, רק משום דלא אפשר במנורה.

ומ״ש עוד אחר המח״ר שהמנורה היתה נדלקת ע״י אדם, וכאן ע״י מכונה, כי אופן הדלקתו האליקטריס וכבודו לא ידע מכבודו, וכמדומה לי הוא כך: באותו המפתח של נחשת חוטי שני ראשי מחוברים, הכבוי וההדלקה, האחד הוא משוך וקשור עם חוט זרם תמיד המלאים והרחובות והשוקים הכללית, הגדולה מהמכונה ליקטריסיטי, והאחד משוך הוא מהמפתח עד מנורת הבית, וכשמטה האדם את המפתח לצד ההדלקה הוא מחבר חוטי מנורת הבית עם הרחובות הדלוקים ואז נדלקת גם המנורה, והוי ממש חוט המנורה הכבויים עם חוט המנורה, כמדליק פתילה מנר, וכשמטה המפתח לצד הכבוי הוא מפריד, ואז נכבית המנורה ממש חוט הרחוב.

הרי לך מבואר שעיקר ההדלקה והכבוי הם ע״י אדם ״המקיף״ כלצדדין המפתח, ולא ע״י המכונה ממש, ואף שבאמצעות המכונה הקנה הטנט מתחברים החוטים הקבועה עם המפתח, מאחר שהכל נעשה ומדליק, אין דבר, ורק בכח אדם המקיף. וא״כ פשוט וברור דאור החשמל כשר לנר חנוכה, ועליו קרינן ח׳שמל ו׳נ׳ר (ונ״ח) ומצא חן בעיני, משפט הבכור (ה, ו).

7. נר מצוה טו

ואני אומר דפשוט וברור שאם היה אור האלקיטריסי מצוי בזמן המקדש, ודאי היו מדליקין בו המנורה, שאי שנמלא להיות אפשר, משום שאור החשמל היקר הזה הוא מעין דוגמא של גדולים באורים החולין בתינו, שאפי׳ מעלה זית בשמן נדליק בבית אלהינו הקדוש, ולא מואסים אותו בזה״ז, ופשוט שממנו נדליק בבית האחרון שיבנה בב״א.

משום שע״י ההדלקה בשמן זית היה ניכר שהשכינה שורה בישראל ע״י נר המערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים, כמ״ש בשבת דף ב״ב ע״ב, ע״ש, ובזה גם היה נעשה נס ע״י נר המערבי, ונותן אורה ממדרגה של עשרה פחות או יותר מאות מחשמ, כמדרגת האלהי השוכן בציון שאין מעצור לה׳ לראות נפלאותיו באופן שירצה.

ומאחר שכן הוא ודאי טוב ודאי לעשות ממנו נרות חנוכה, ויהיו מסודרים ומונחים על מזוזות פתחים, וכל נר במפתח מיוחד או מפתח אחד המכיל תשעה הקפות להדליק כ״א בפני עצמו, וכל זה פשוט וברור לבעל שכל ישר.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

סדר שבועי - שיעור מספר 7 - ט כסלו תשפד [לקראת וישלח] - לא תביא תועבה אל ביתך וגניבת התרפים

- מס7 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי כסלו יג תשפ״ד │ עמוד1

התרפים│ וגניבת לרשותו זרה עבודה הכנסת איסור טבדי בנימין הרב

הראשונים בדברי ויישובו המנהג דגמרא, דינא

כו פסוק ז פרק דברים 1.

הוּא. חֵרֶם כִּי תְּתַׁעֲבֶנּוּ וְתַׁעֵב תְּשַׁקְּצֶנּוּ שַׁקֵּץ כָּמֹהוּ חֵרֶם וְהָיִיתָ בֵּיתֶךָ אֶל תוֹעֵבָה תָבִיא וְלֹא

2. זרה עבודה ב עמוד כ דף

בתים להם משכירין אין מתני'. בא״י, ואין

שדות. לומר צריך ובסוריא להם משכירין

שדות. לא אבל בתים להם מוכרין ובחו״ל

שדות. ומשכירין בתים דברי. ר״מ

אומר יוסי רבי בתים להם משכירין "י בא:

שדות. לא אבל בתים מוכרין ובסוריא

אלו. ואלו מוכרין "ל ובחו שדות. ומשכירין דירה לבית לא להשכיר, שאמרו במקום אף

עבודת לתוכו מכניס שהוא מפני אמרו,

ביתך. אל תועבה תביא לא שנאמר כוכבים, . .

…'גמ אמ שמואל, אמר ר״י יוסי כרבי. הלכה

3. רש״י שם

לעכו״ם - בתים משכירין אין מתני'. שנותן היא דאורייתא דאיסור מכירה משום גזירה בא״י

בק. רקע חנייה להם - שדות לומר צריך ואין בגמרא כדמפרש לאיסורא תרתי. דאיכא

ל וסמוכה צובה ארם סוריא- א״י לקדושת וחיברה דוד וכיבשה א״י ובלא הדבור פי על שלא

יחיד. כיבוש ליה וקרי ריבוא ששים

- בתים להם משכירין אדאורייתא עבר לא מכירה לידי אתי נמי דאי מכירה אטו גזרינן ולא

כ דכי לא, לכתחילה מכירה ומיהו חנייתה דחשיבא כתיב בא״י וחנייה חן להם תתן לא תיב

ד מכירה משום דגזרינן א״י.

- שדות לא אבל לאיסורא תרתי. דאיכא

ו - חו״ל דא״י מכירה אטו דהתם מכירה למיגזר וליכא. דמרחק

- שדות ומשכירין בתים מוכרין גזרינן תרתי דאיכא כיון לא דשדות מכירה. אבל

ותיבנא. בציבי בהו לאשתמושי אלא אמרו דירה לבית לא בתים - להשכיר שאמרו במקום אף

ט הלכה ב פרק זרה עבודה מסכת תוספתא 4.

וכאן כאן זרה עבודה לתוכה שמכניס שבידוע מפני לגוי ביתו את ישר' ישכיר לא ופונדקאות אוצרות אוריאות להן משכירין אבל

לתוכו שמכניס שבידוע פי על אף זרה. עבודה

ירושלמי, 5. זרה עבודה י א,

'מתני מפני אמרו דירה לבית לא להשכיר שאמרו במקום אף והיית ביתך אל תועבה תביא ולא שנאמר ע״ז לתוכה שמכניס

וגו… כמוהו 'חרם 'גמ. לו מוכר למכור שנהגו במקום הא

דירה בית אפי' לו ומשכיר דירה בית. אפילו

6. משה פני שם

במקום אף מתני' להשכיר. שאמרו בא״י אף יוסי ולר' דוקא בסוריא: לר״מ

"ב וכיוצ עצים שם להכניס אלא אמרו דירה לבית. לא מא וכד.' פירות וצר

למכור. שנהגו במקום הא גמ' קפדינן לא יוסי לר' ובסוריא לר״מ בח״ל כגון

מותר: דירה לבית אפי' להשכיר ובין למכור ובין

7. כא דף זרה עבודה מסכת תוספות במקום אף ד״ה א עמוד

לבית לא להשכיר שאמרו במקום אף

וכו- אמרו 'דירה היו מה על לפקפק יש בתים ולהשכיר למכור אדם בני סומכים

כו״ם לע דירה. לבית ואף

להתיר ראי' להביא רוצים ויש מדתניא

בתוספתא)(פ״ב אדם ישכיר לא וכאן כאן

ביתו לעכו״ם שמכניס שידוע מפני

כ עבודת לתוכה וכבים, משכירין אפ״ה על אף ופונדקאות ואוצרות ארוות להם

כוכבים. עבודת לתוכו שמכניס שידוע פי

מקום בין שמחלק משום הטעם משמע בין בקביעות כוכבים עבודת שמכניס

מכניס. שאינו מכניס אינו שאומר ובהנך

שרי. - בקביעות כוכבים עבודת

אינם שבינינו כו״ם שהע בעת זה ולפי

מכניסין בקביעות כוכבים עבודת לבתיהם וגם למות שנוטה או מת שם כשיש אלא

מותר. אותם עובדין אינן שעה אותה

לתלות יש כי גמורה ראיה אין משם אכן

לא דשמא ואוצרות דארוות היתר טעם לדירה, העשויה בבית אלא התורה אסרה

ביתך" אל תועבה תביא דכתיב״לא ולשם

בתים ותם א אבל אסור. עראי דרך אפילו תורה, אסרה לא לדירה עשוים שאינם

ואוצרות. ארוות שרי ולהכי

כהן חיים ורבינו ראיה מביא היה

בירושלמי מדגרסינן להתיר, במקום אף

אמרו, דירה לבית לא להשכיר, שאמרו למכור- שנהגו במקום הא אף מוכר

דירה. לבית אף ומשכיר דירה לבית

לא לארץ דבחוץ הטעם לו נראה והיה

מיקרי״ביתך" בארץ. אלא

טוב בה וקשו ח א, לר״י נראה אין כי דא

"ל בחו ישראל שיגרע יהודה ][רבנו מ עכו״ם,

קנין אין למ״ד דאפילו ב לעכו״ם - א״י

קנין. לו יש מיהא בחו״ל

לר קשה ועוד "י, דכתיב מזוזה דגבי

'ביתך' בית לו שיש דמי תימא נמי הכי

המזוזה, מן יפטר בחו״ל בפ אמר 'הא

כל בחו״ל בית השוכר )מד (מנחות התכלת המזוזה מן פטורה יום ל' ואילך מכאן

כדפרי' והטעם חייבת שסוברים לעיל שלו היא דאם משמע שלו שהיא העולם

מיד. חייבת. .

דהירוש' לר״י נראה מיהו שהביא ר״ח

היא. גמורה ראיה. . מטעמיה ולאו

דר "ח, הטעם אלא אלחנן הר״ר מפרש

תועבה תביא לא ה תור כשאמרה מפני

ביתך- אל אלא אסור לא למימר איכא בתוכו דר שהוא עצמו הישראל בבית

בא״י, ואפי' בו, דר בעודו במזוזה כמו

בו. דר בעודו בביתו אלא בה חייב שאינו

מן פטור בא״י אף בית השוכר אבל

התורה, מן המזוזה דגזרו הוא ורבנן

להשכיר שלא לעכו״ם שמכניס מפני

לתוכו״עכו ם.

לדירה העשויים בתים דדוקא והשתא

גזרו. לא לדירה עשויים אינם אבל ולכך

ואוצרות. ארוות להשכיר התירו

אלא אסור אינו דירה בית דשכירות וכיון

בארץ, אף מדרבנן כן אם בחו״ל. הקלו

- מס7 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי כסלו יג תשפ״ד │ עמוד2

שם זרה עבודה מסכת על יונה רבנו תלמידי 8.

ה״י [פ״א בירושלמי אמרינן דהכי דירה. לבית אף להשכיר מותר, ]למכור מותר שאמרו דבמקום ז״ל כהן חיים רבנו פירש כן על לבית אף להשכיר מותר למכור שאמרו במקום הא ע״ז, לתוכה שמכניס מפני אמרו, דירה לבית לא להשכיר, שאמרו במקום אף

בביתו בהכנסתה ליה ניחא או מביאה כשהישראל היינו ביתך אל תועבה תביא דלא דקרא והטעם. דירה אדעתא מביאה או

גזור. לא בחו״ל אבל בא״י אלא היתה לא זו וגזרה דנפשיה.

אלא אסור אינו התורה דמן ועוד בבית אבל, דירתך ביה ודרשינן ביתך, מזוזות על דכתיב דמזוזה דומיא דר עצמו שהישראל בבית

במזוזה חייב אינו שם דר. שאינו שא פי על אף בביתו ע״ז להכניס אסור מדרבנן אבל רבנן. גזור לא ובחו״ל שם, דר ינו

מדרשו ובית הרמב״ן וטענות מכות– במסכת ראשונה סוגיה

א כב, ב–, כא דף מכות 9.

מלאכות חילוק ואין בשבת, מלאכות חילוק יש רבא: אמר

טוב. . . ביום טוב ביום מלאכות חילוק ואין אביי: ? איתיביה: והתנן

ואכלו- טוב ביום בחלב גיד המבשל חמש: לוקה לוקה

שלא טוב ביום מבשל משום ולוקה גיד אוכל, משום

אוכל משום ולוקה בחלב, גיד מבשל משום ולוקה, לצורך בחלב, בשר משום איתא, ואם; הבערה משום ולוקה

מ לא הבערה בשולו. משום ליה איחייב דהא חייב, . . ולא מהכא: ואזהרתיה אשירה, עצי ועייל הבערה אפיק אלא,

ולילקי: אשי לרב דרבא בריה אחא רב א״ל וגו בידך.'ידבק במאי הכא אלא ביתך! אל תועבה תביא לא משום נמי

עסקינן- מהכא ואזהרתיה הקדש, בעצי שבישלו: כגון

באש תשרפון …ואשריהם אלהיכם לה' כן תעשון. לא

11 א עמוד כא דף זרה עבודה מסכת הרמב״ן חדושי.

שנאמר ע״ז לתוכה שמכניס מפני אמרו דירה לבית לא דתנן הא במקום אף פירושא דהכי משמע ביתך. אל תועבה תביא לא תביא לא משום דירה לבית התירו לא סוריא כגון להשכיר שאמרו

בארצנו ע״ז להכניס שלא מצווין אנו דבא״י ביתך, אל ועבה ת סוריא וגזרינן ברשותנו, שהוא מקום בכל משם לעוקרה וחייבים לא בח״ל (אמר) אבל כיבוש, שמיה לאו למ״ד ואפילו א״י. אטו כתיב עצמו ישראל בהבאת דקרא היא דרבנן הרחקה ומיהו

בהנאה דאסורה (כ״ב דמכות בתרא בפ' איתא והכי, .)'א הכי דאמרי בירושלמי דאשכחן משום פירושא להאי, ואצטריכנא ומשכיר דירה לבית אפילו לו הוא מוכר למכור שנהגו במקום הא נמי וחזינא בפירושיו כתב ז״ל ור״ח דירה, לבית אפילו לו הוא

בכך. שמיחה מי ראיתי ולא להשכיר דעלמא מנהגא. . אפשר ואם

אף מלהשכיר לפרוש צריך נפש בעל. בח״ל

11 כה פסוק ז פרק דברים רמב״ן.

לאסו כמהו- חרם והיית ביתך אל תועבה תביא ולא עוד והזהיר והנויין שלה ותקרובת ומשמשיה היא ע״ז: , עניני כל בהנאה ר

12 א עמוד כא דף זרה עבודה מסכת הריטב״א חדושי.

דירה… לבית לגוים בתים להשכיר נוהגים אנו היאך ר״ת הקשה אמרו. דירה לבית לא להשכיר שאמרו במקום אף מתני' והנכון

ע״ז באיסור אלא מיירי לא גופיה קרא דאילו קרא אהאי ואסמכוה בבתינו ע״ז הכנסת לגוים שאסרו היא מדרבנן דרשא, דהאי

גזרו כחנו בכל זרה עבודה משם לעקור שנצטוינו בסוריא או ישראל בארץ הילכך, , ממנה ליהנות לבתינו נכניסנה ושלא והנאתה

לארץ בחוצה לא. אבל

13 א עמוד טו דף זרה עבודה.

להשכיר שאמרו במקום אף והתנן: קניא? מי, ושכירות עבודת לתוכו שמכניס מפני אמרו, דירה לבית לא

מעייל- קא כי האי קניא, שכירות ס״ד ואי כוכבים;

דחמירא כוכבים, עבודת שאני מעייל! קא לביתי' ביתך אל תועבה תביא ולא. דכתיב:

14. רש״י שם

- במקום אף בחו״ל אבל בא״י בתים להן משכירין אין במתני' קתני הכי העובד בו שידור אמרו דירה לבית לא להשכיר שאמרו במקום ואף משכירין

לתוכה יס שמכנ מפני האוצרות לבית העצים לבית אלא כוכבים עכו". ם

- קנייא שכירות ואי כוכבים עובד לה עייל אם לישראל ליה איכפת מאי

מעייל קא בדידיה כוכבים. עבודת

15 א עמוד טו דף זרה עבודה מסכת הריטב״א חדושי.

תביא לא אמרה והתורה ע״ז לתוכו שמכניס מפני אמרו דירה לבית לא להשכיר שאמרו במקום אף והתנן קניא מי ושכירות איסורא דהאי מוכח בדוכתה לקמן ודאי הא פירוש מעייל. קא דנפשיה לביתא מעייל כי קניא שכירות ס״ד ואי ביתך אל תועבה

הוא דאורייתא איסורא לאו ע״ז לתוכו שמכניס באיסור איירי לא דקרא הוא, בעלמא אסמכתא וקרא היא דרבנן איסור א אל

מע״ז. יהנה שלא לומר הנאה באיסור אלא הכנסה מעייל קא דנפשיה לביתא מעייל קא כי הכא דאקשינן והא מורי אומר ביתך אל תועבה תביא מלא איסורא דהאי פירושא דהכי

רבנן, אסמכוה דגוי וביתא קניא דשכירות איתא ואם איכפת דמאי בהא ר למיס נמי להו הוה ולא שפיר, אסמכתא אתיא לא הוא

בהא. לישראל ליה לא דשכירות משום ודאי אלא דאסרו. הוא דישראל ביתא והוי קניא

אל תועבה תביא לא כ״ו) ז' (שם וכתיב החרם מן מאומה בידך ידבק לא י״ח) י״ג (דברים דכתיב דחמירא ע״ז שאני ופרקינן

יג שלא ביתך, ביה. קרינן וביתך עליו שמו דמ״מ שאולה או דאגרה היכא ואפילו כלל, ביתו תוך ע״ז להכניס רום

רדב" וכן, כו פסוק ז פרק דברים בחיי ינו ברב עו', ז ספר כד תעשה לא מצות אזהרות מצוה ספר דוד מגדל

- מס7 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי כסלו יג תשפ״ד │ עמוד3

הרמב״ן כמו הרמב״ם– שיטת

16 כד תעשה לא מצות לרמב״ם המצוות ספר.

שהזהירנו היא הכ״ד והמצוה ולהחזיק ליהנות שלא מממון בדבר מן מאומה בידך ידבק ולא (שם) תעלה י אמרו והוא הנדחת עיר

. החרם (שם מסנהדרין עשירי בפרק זו מצוה משפטי התבארו וכבר מלקות:). חייב דבר ממנו שלקח ומי

17 כה תעשה לא מצות לרמב״ם המצוות ספר.

שהזהירנו היא הכ״ה והמצוה ממוננו אל זרה מעבודה דבר מחבר

והוא אליה שייוחס מה ומכל ומבתיה ממנה נרחק אבל אמרו

בדבר שנהנה ומי ביתך אל תועבה תביא ולא עקב) (ר״פ. יתעלה

שבישל שמי א) (כב מכות בסוף ביארו וכבר. מלקות חייב ממנה שתים לוקה אשרה בעצי ביתך אל תועבה תביא לא משום אחת

זה ודע החרם. . מן מאומה בידך ידבק ולא משום ואחת

18 ד דברים הח״ח], [חתן זאקס מנדל מנחם ר' חידושי.

כמוהו. חרם היית מונה הרמב״ם ע״ז, בהנאת לאוין שני בעיר הכתובה החרם מן מאומה ידבק ולא מן ואחד

הנידחת. ולכאו' עיר חרם שייך ומאי אחר ענין הוא

החרם, על הוא דהלאו אלא לע״ז. הנידחת מקרי וע״ז

חרם, כאן" שנאמר כמו כי הוא." חרם אסור חרם וכל

לב החרים אם זולת בהנאה, הבית ד. ק

19. רמב״ן השגות ט שורש לרמב״ם לספהמ״צ

אחד בעניין אינם הלאוין שאלו פי על ואף

בלבד, זרה עבודה בפרט האחד אלא

יכלול, והשני בענין נאמר שהוא לפי

הנדחת, מעיר הנהנה זרה עבודה בו ויכנס

חרם. בכלל שהיא

21 סימ יראים ספר. ק ן

וזהב כסף תחמד ולא באש תשרפון אלהיהם פסילי עקב בפ' דכתיב זרה. עבודה

וחרם כמוהו חרם והיית ביתך אל תועבה תביא ולא ליה וסמך עליהם. . (אשר) כל ואת וכתיב בה אשר כל ואת אותה החרם הנדחת בעיר דכתיב הוא הנאה אסור

מא בידך ידבק ולא באש ושרפת רחובה תוך אל תקבוץ שללה וע״ז. החרם מן ומה

ישראל או גוי אלוה שעשאו דבר כל: נקראת

21. זרה עבודה הלכות רמב״ם ב ז,

וכל שלה ותקרובת ומשמשיה כוכבים עבודת

בשבילה הנעשה בהנאה אסור שנאמר" ולא

ביתך". אל תועבה תביא באחד הנהנה וכל

, תביא ולא משום, אחת שתים לוקה אלו מכל מא בידך ידבק ולא משום ואחת החרם. מן ומה

22. משנה כסף שם

עכו״ם דתניא הא אוקימנא הלוקין הן אלו פרק כ״ב) (מכות וכו'. ומשמשיה ואזהרתיה אשרה בעצי בשבשלו דהיינו חמש לוקה ואכלו בחלב גדי המבשל ולא משום נמי ולילקי אשי לרב דרבא בריה אחא רב א״ל בידך ידבק מולא

לוקה מאשרה דנהנה הרי ליה מבעי שש שלוקה וא״כ ביתך אל תועבה תביא

מילי מכל לנהנה הדין והוא תביא ולא ידבק מלא שתים דעכו״ם.

23. זרה עבודה הלכות רמב״ם ד י,

לא להשכיר שהתירו במקום אף

דירה לבית שהוא מפני התירו

ונאמר כוכבים עבודת לתוכה מכניס

אבל, ביתך אל תועבה תביא לא אוצר. לעשותן בתים להן משכיר

24. הפני מראה י הלכה א פרק זרה עבודה מסכת ם

… בעלמא אסמכתא דקרא ואפשר בפ״י שכתב ז״ל הרמב״ם מדברי נראה הוא וכך מכניס שהוא מפני התירו דירה לבית לא להשכיר שהתירו במקום אף ד' הלכה מעכו״ם

וגו תביא לא על ועובר כתב שלא הרי '. ביתך אל תועבה תביא לא ונאמר עכו״ם לתוכה

דאסמכוה ולומר קאמר ונאמר אלא התורה מן איסור בו שיש מקום בכל ומר ל ז״ל כדרכו דירה. לבית להשכיר חכמים התירו ולא קרא אהאי

איך הסתירה ידי ל ע במכות? הסוגיה את התוספות בעלי יסבירו הסוגיה בתוך

25 א כב, ב–, כא דף מכות.

'מתני… משום׳ח עליו וחייב א' תלם חורש יש: לאוין בכרם וכלאים מוקדשין, והן וחמור, בשור, החורש

ובש הטומאה. בבית ונזיר וכהן טוב, ויום ביעית,

'גמ. . . הזורע נמי וליחשוב הושעיא: רב לה מתקיף ולא בו יעבד לא אשר מהכא: ואזהרתיה איתן, בנחל את המוחק נמי וליחשוב חנניא: רב לה מתקיף יזרע! שמם את ואבדתם מהכא: ואזהרתיה בהליכתו, השם

לה כן תעשון לא 'וגו'! אלהיכם… רב לה מתקיף

: אשי ואזהרתיה אשירה, בעצי החורש נמי וליחשוב

וגו! מאומה בידך ידבק ו׳לא מהכא:

26 א עמוד כב דף מכות מסכת לנר ערוך.

בג׳מ בידך ידבק ולא מהכא. ואזהרתיה ק״ק האזהרה ג״כ קחשיב לא למה

הנראה וכפי כן, לעיל הקשה גופא אשי דלרב, ביתך אל תועבה תביא דלא ודאי והרי הקדש, עצי וקחשיב בו חזר שהרי הקושיא, אשי רב קבל שם

בלאווין. להרבות דרצה כיון לאווין, תרתי לחשוב עדיף

לנהנה אינו תביא דלא דהלאו לקמן שכתבתי למה ראיה לכאורה, ומזה כפשוטו. לביתו למביא אלא אשרה, מעצי גם דליחשוב מקשה ולעיל בחרישה דאיירי הכא אבל בהם, ובישל לבית אשרה עצי דהביא זה, לאו לא ולכן זה, לאו שייך לא א״כ בשדה, רק בבית לחרוש דרך אין והרי

יד מולא רק פריך בק. דבכל ה״ב עכו״ם מהל' )(פ״ז הרמב״ם שיטת לפי אבל זה. לאו גם אשי רב קחשיב לא דלמה קשה שתים, לוקה מע״ז נהנה

27 ב הלכה ה פרק עניים מתנות הלכות פענח צפנת.

לאו נמי חשיב לא דאמאי חורש דיש משנה על שם דמקשה במה ע״א כ״ב דף מכות ועי' ידבק לא ומשום אשרה בעצי חורש אם הך יש שם דירה של בית גבי דדוקא ע״א כ״א דף ע״ז התוס' כ' דהא משום וע״כ תועבה תביא דלא מלאו גם מקשה לא ולמה כו'

הבקר… ובית התבן בית גבי והנה כרם הוה דשם אף דירה בית מיקרי לא דמכות ובמשנה לדירה עשוי שאין במקום לא לאו

- מס7 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי כסלו יג תשפ״ד │ עמוד4

28 הל בית שו״ת. מז סימן א חלק וי

גיד המבשל דתני' הא מפרשינן כ״ב ד' מכות דבמס' כשבישלו דאיירי חמש לוקה ואוכלו טוב ביום הנשה מן מאומה בידך ידבק מלא ואזהרתי' אשירה בעצי נמי וללקי אשי לרב דרבא ברי' אחא רב א״ל החרם שבישלו כגון אלא ביתך אל תועבה תביא לא משום

באותו ושם הקדש בעצי על איתא כן אחר תיכף עמוד שמונה משום עליו וחייב א' תלם חורש יש דתנן הא בעצי החורש נמי ולחשב אשי ר' לה מתקיף לאוין גם דלג למה ולכאורה כו' ידבק מלא ואזהרתיה אשירה הוי הא חורש דסתם ניחא ולפי״ז תביא דלא לאו הך רב דהקשה והא תביא לא משום וליכא בבית ולא בשדה

לא משום נמי דללקי דהמבשל הך על אשי לרב אחא דהכי י״ל בשדה שבישלו דאיירי ליה משני ולא תביא אשרה בעצי בשבישלו ברייתא הך איירי דאי פריך המלקות שיתרבו באופן למתני ה״ל ע״ג באיסורי ואיירי בשדה הוי דמסתמא בחורש אבל בביתו שבישלו וכגון

תביא לא דלחשב שייך לא בבית. ולא

על קאי עיקרו תביא דלא בשיטתו והעומדים הרמב״ם ול הך צע״ק לשדה בית בין בזה חילוק וליכא הנאה

תביא דלא הך הוזכר לא חורש גבי למה. שדקדקנו

29. פראנק פסח, צבי הרב צא עמ' השלם ציון כרם שביעית, צבי הרב

מ במסכת הנשה גיד המבשל דתניא הא מפרשינן ע״א כב דף ות כ ואזהרתיה אשירה בעצי כשבשלו דאיירי חמש לוקה ואכלו ביו״ט

החרם. מן מאומה בידך ידבק מלא כגון אלא ביתך אל תועבה תביא לא משום נמי ולילקי ופריך

אחד תלם חורש יש דתנן א ה על בגמרא ושם הקדש בעצי שבשלו

בעצי החורש נמי וליחשוב יך פפ לאוין. שמונה משום עליו וחייב וכו. ידבק מלא ואזהרתיה 'אשירה לאו הך הגמרא השמיטה למה הקשה מז סימן ח״א הלוי בית בספר וליכא בשדה היא חרישה דסתם ותירץ ביתך אל תועבה תביא דלא

ביתך. אל תועבה תביא דלא לאו

וכי בשדה היא חרישה דסתם בכך דמה מאד דחוק צו תירו ולענ״ד כדי בבית חורש לחשוב דמתניתין לתנא לו היה לא זה בשביל דלא לאווין כמה דליחשוב פריך בגמרא והרי יתירי בלאווי לאטפויי מעל חושן המזיח חרישה בהדי דליחשוב דפריך כמו כלל שכיחי

מחרי טפי שכיחי לא דודאי ארון בדי והמסיר האפוד בבית… שה

ו הלוי, בית על קושייתי תירץ וינוגרד ישעיה ר' הגאון דהגמרא

תועבה, תביא דלא השני הלאו על גם והכוונה ידבק ולא קאמר

נקט. מינייהו וחדא המנין, על דקשה כן לתרץ א״א הברייתא על והנה הקושיא על אבל

אה "דליחשוב ואינ הלאוין, שני על דמכוין די״ל נ אחד. אלא מזכיר ו

[וע" ע, ו ע סימן קמא) (מהדורא א חלק בשמים הרי שו״ת קצה] סימן א-ב) (כרך א דעה יורה חלק שלמה בית שו״ת

והרמב״ן הרמב״ם מחלוקת

31 ט שורש לרמב״ם המצוות ספר.

אבל והעשה הלאוים למנות ראוי שאין התשיעי השרש

בהם… והמצווה מהם המוזהר הדברים בענין ישוב פעמים כי

אחר צווי בו יבא וכן לחזוק אזהרה אחר אזהרה בעצמו ד אח לחכמים לשון כשתמצא לא אם האלוהים כן. גם לחזוק צווי כל או מהם לאו שכל המפרשים לך ויבארו הענינים בהפריש כי העשה או האחר הלאו שיכלול הענין זולת ענין כולל עשה

בל א לחזוק היותו נשאר לא אז כי ספק. בלא למנותו ראוי אז

בענין שהוא מורה מהכתוב גלה שהנ פי על ואף ענין לתוספת

. אחד. .

המצוות ירבו העשה או הלאוין ברבוי לא כי התבאר כבר. הנה עשרה שתים בתורה נכפל לנוח בשבת שהציוי נודע כבר כי שיאמר המצוות ימנו מאשר אחד שיחשוב התראה פעמים.

. ות מצ עשרה שתים והיא בשבת המנוחה עשה מצות מכלל

. פעמים שבע דם מאכילת האזהרה באה וכן כן גם היחשוב

שלא מה זה מצות שבע הדם שאיסור ויאמר משכיל. שום

מכלל אחת מצוה שהיא שבת בשביתת כלומר. אחד בו יטעה

אחת מצוה שהיא דם מאכילת ובאזהרה (קנד) עשה מצות

(קפד תעשה לא.)ממצות

שיעבור י מ כי החכמים לשון תמצא ואפילו אתה כי ודע דבר שיבטל מי או לאוין וכך כך על עבר הפלונית האזהרה הלאוין שתמנה מזה יתחייב לא עשה, וכך כך על עבר פלוני אחד הענין כי ביחוד. עשה כל ולא ביחוד אחד כל כלם ההם וכך כך או עשה וכך כך עובר שהוא אמרו ואמנם כפל. בו ואין

הוא כי ההיא ה במצו האזהרה או הצווי הכפל בעבור לאוין לא אם האלהים רבים. צוויים או רבות אזהרות על עבר אחד כל ימנה שאז שלש לוקה או שתים לוקה יאמרו תמצאם

אחד. . שם על מלקיות שתי אחד ילקה לא כי ביחוד. ואולם. ענינים שני לומר רצוני שמות. שני על מלקיות שתי ילקה

בין פרש הה הוא וזה ביחוד. מהם ענין בכל אזהרה שבאה או שתים לוקה אמרם ובין כך ומשום כך משום עובר אמרם

שלש. לוקה

31 ט שורש לרמב״ם המצוות לספר הרמב״ן השגות.

המצות. . במנין גדול מפתח לו והם רבות גזירות ז״ל הרב בו יגזור התשיעי. העיקר בהן שאין מהן והרבה לאוין שס״ה ונין מ אנו שהרי ברורה. אינה המלקיות פי על המצות למנות שלהרב שהסכמתו אומר ואני

לסברתו זה נמחול והנה כלל. מ, לקות גדול בשיבוש הזו בשיטה נשתבש שכבר. אלא כן. אינו אחת אלא לוקה שאינו אחד באיסור שבאו הרבה בלאוין שאמר מה כי …

מהכא ואזהרתיה אשרה בעצי שבשלו כגון עוד אמרו א) (כב ושם הח מן מאומה בידך ידבק ולא רם נמי ולילקי עליו והקשינו

תביא לא משום ביתך אל תועבה אחד, בשם שתים לוקה בכאן הרי הקושיא זאת. ועמדה לאוין בשני עליו עובר שהוא. מפני

עכשיו… לו נזכר ולא הלאוין מן כ״ה במצות זה הרב הביא וכבר

- מס7 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי כסלו יג תשפ״ד │ עמוד5

32 ט שורש שורשים אסתר מגילת.

אשרה בעצי מהמבשל עוד שהביא מה

ואחת ידבק ולא משום אחת שתים דלוקה נ״ל ביתך, אל תועבה תביא ולא משום הוא שתים אותו שנלקה הטעם כאן שגם

שנהנה אחד איסורים בשני עברו על שפירושו ידבק לא אומר והכתוב ממנה תועבה תביא ולא משום ואחד יהנה לא הנאה בלא אף שפירושו ביתך אל

זה. בלאו עובר בלבד אליו אותה בהבאתו בהבאה נאמר תביא ולא של שלאו וראיה

(דף דע״ז פ״ק בסוף שאמרו ממה בלבד

)כ״א להכשיר שאמרו במקום אף במתניתין מכניס שהוא מפני אמרו דירה לבית לא אל תועבה תביא ולא שנאמר ע״א לתוכו

נאמר ממש בהבאה זה שלאו הנה, ביתך כתב שבדין נאמר כן ואם בהנאה, ולא

שהמבשל כ״ה סימן שלו בסמ״ק הרב משרשו. זז ולא שתים לוקה אשרה בעצי

33. [ב זרה עבודה עני ]מנחת

כתב בשבילה הנעשה וכל שלה ותקרובת ומשמשיה "ז ע ה״ב: דעכו״ם בפ״ז הרמב״ם אלו מכל באחד הנהנה וכל ביתך, אל תועבה תביא ולא כו] ז, [דברים שנאמר בהנאה, אסור

יג [דברים החרם מן מאומה בידך ידבק, ולא משום ואחת תביא, לא משום אחת שתים, לוקה

וכתב, ]יח הכ״מ כן שם דמבואר א כב, דף דמכות מסוגיא. שלמדו

והפר״ח כפשטיה דלמא לנהנה, מיירי תביא ולא דקרא לן לימא דמאן הקשה, בביאורו ע״כ. , ד דין עשירי פרק וכדלקמן ביתו, לתוך ע״ז 'שמכניס

… לתוך ע״ז להכניס שאסור שכתב אעפ״י ה״ד דעכו״ם בפ״י שם באמת אמנם מנאו לא וגם דלוקה, הכניס אם כתב לא ביתך אל תועבה תביא ולא משום, ביתו,

דסנהדרין. בפי״ט הלוקין במנין אותו שנלקה הטעם נ״ל שכתב ו' אות מא דף ט' בשורש אסתר מגילת להרב: וראיתי

והכתוב ממנה, שנהנה אחד איסורים, בשני עברו על הוא שתים לא שפירושו ידבק, לא אומר אליו אותו בהבאתו הנאה, בלא אף שפירושו ביתך, אל תועבה תביא לא משום ואחד יהנה, בסוף שאמר מזה בלבד, בהבאה נאמר תביא לא של שלאו וראיה זה. בלאו עובר הוא בלבד

, ז ע לתוכו שמכניס מפני אמרו, דירה לבית לא להשכיר, שאמרו במקום אף א כא, דע״ז "פ״ק נאמר וא״כ בהנאה, ולא נאמר ממש בהבאה זה שלאו הנה ביתך, אל תביא ולא שנאמר

עכ״ל. , שתים לוקה אשרה בעצי שהמבשל כ״ה, סי' שלו בסמ״ק הרב כתב שבדין

כ״ה במצוה הרמב״ם בלשון נדחק אם דאפילו תמוהים, , ודבריו הגדול בספר הרי

דההבאה דס״ל ובע״כ שתים ההנאה על דלוקה בפירוש כתב לעיל, שהבאתי

היא… בעלמא אסמכתא

ניסיון ה את ליישב – האזל אבן יסוד פי על רמב״ם והערה החינוך ספר בדברי

34 יט הלכה ז פרק זרה עבודה הלכות האזל אבן.

ע״א מ״ח דף ובפסחים כ״ב ף ד במכות דהנה בזה והנראה בידך ידבק לא משום לוקה אשרה בעצי המבשל אמרינן אל תועבה תביא לא משום נמי ולילקי ופריך החרם מן מאומה

וכ ביתך שתים. דלוקה ב' הלכה הרמב״ם פסק ן דחייב אמר עכו״ם משמשי מוציא גבי ע״א צ' דף בשבת והנה

המעוטרות יות חנו גבי י״ג דף ובע״ז ידבק, ולא משום בכ״ש ולא משום דעובר נמי אמר מריחא מתהני דקא והדס בורד דנעשה יוסי ר' אמר לרוח וזורק שוחק גבי שם מ״ג ובדף ידבק של מרחץ גבי שם מ״ד ובדף ידבק לא משום ואסור זבל עכו״ם של ממרחץ נהנה דהרי גמליאל לר' א״ל אפרודיטי

הזכיר לא המקומות אלו ובכל ידבק, לא קרא ואמר הלאו את

תביא. דלא בית להשכיר דאסור אמר כ״א בדף ובמשנה ט״ו בדף אך תביא ולא קרא ואמר לביתו ע״ז שמכניס משום לעכו״ם

אסור. קניא שכירות אי דאפי' ט״ו בדף ואמר ביתך אל תועבה

ענינים: שני נכלל זה דבלאו לומר וצריך נכניס שלא אחד

מהא מוכח ש וכמו הנאה בלא אפילו ומשמשיה ע״ז לביתנו

מעכו״ם, ליהנות שלא נכלל וגם לעכו״ם. בית דמשכיר וכמו דבר מחבר שהזהירנו כ״ה ל״ת המצוות בספר הרמב״ם שכתב שמיוחס מה ומכל ומבתיה ממנה נרחיק אבל ממוננו אל מע״ז

ביתך אל תועבה תביא ולא אמרו והוא אליה מדבר שנהנה ומי

מלקות. חייב ממנה הדברים. ב נכלל דבזה מדבריו 'ומשמע חלוקים תועבה תביא דלא ואיסורא ידבק דלא דאיסורא ונראה

הם, מעכו״ם ההנאה עצם על קאי ידבק דולא דאיסור

לע״ז. התקרבות איסור על קאי תביא דלא ואיסור ומשמשיה דלא איסור שייך לא ממילא בא והאיסור זבל בנעשה ולפ״ז ג״כ מהריח נהנה וממילא בהולך וכן ידבק לא אלא תביא

ליכא תביא לא משום אבל ידבק לא משום רק הוא איסור ה לע״ז. התקרבות כאן דאין

35. החינוך ספר תכט מצוה

שלא נדביק מעבודה דבר שום וברשותנו ממוננו עם זרה ז,'[דברים נאמר זה ועל, בו ליהנות

", ]כ״ו אל תועבה תביא ולא

ביתך" … 'וגו זה איסור ונוהג בזכרים זמן, ובכל מקום בכל

. ונקבות ום ש ולקח זה על ועובר

זרה מעבודה והביאו דבר שתים לוקה, , בו ונהנה לרשותו ומשום וגו', תביא ולא משום הרמב״ם כתב כן וגו', ידבק ולא

ה״ב. זרה מעבודה ז״ל][פ״ז

36 א אות תכט מצוה עקב פרשת חינוך מנחת.

דוקא נר הר״מ 'ומדברי הלאוין, שני על עובר הנהנה בו- להנות כדי המכניס אבל בו אין

המכניס. הביא מדלא כלל לאו

נראה דבריו בתחלת הרהמ״ח ומדברי וכו, תב׳יא דלא בלאו עובר להנות כדי דהמכניס

וצע״ק. נהנה שלא כ״ז להנות כדי המכניס על ולא לוקין ההנאה על דוקא נראה דבריו ובסוף בלאו, עובר דאין סוברים דכולם נראה להנות שלא מע״ז דבר לביתו הכניס אם פסק וכן אף

בלשונו ע'. הרהמ״ח ע״ז שמכניס לעכו״ם בית המשכיר דאף כ״א דף בע״ז מבואר ובאמת

משפטים. בסוף והרהמ״ח כאן, בפי' הר״מ כ' וכן וכו, תביא דלא הזה בלא׳ו עובר לתוכה רק הוא לעכו״ם בשכירות רק עובר בודאי ברשותו מכניס הישראל דאם שם בע״ז בתוס' וע'

ע״ש. מדרבנן, הזה, מפסוק דכתב התורה מן שהוא נראה פ״י הר״מ ודעת הכנסת על לוקין אין ובודאי

נראה בו להנות רוצה שאינו אף בידים לביתו מכניס ב אבל עביד, מידי לאו דאיהו העכו״ם קצת. וצ״ע הזה, מלאו ג״כ ללקות ראוי והוא וכו' תביא ולא הזה בלאו דעוברים

- מס7 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי כסלו יג תשפ״ד │ עמוד6

37 ה ל״ת לאוין פערלא) (הרב לרס״ג המצוות ספר על באור.

ז״ל הרמב״ם לפמש״כ זו אזהרה וענין ביתך. אל תועבה תביא דלא לאו תועבה. תביא ולא ה״ב ע״ז מהלכ)ות (בפ״ז הוא כ״ה )(לאוין ובסה״מ

ידבק ולא שום מ ואחת תועבה תביא לא משום אחת שתים. לוקה מהן הנהנה וכל שלה. ותקרובות ומשמשין מע״ז הנאה איסור

החרם… מן מאומה בידך ליהנות כדי לביתו דבמכניסה הם. ענינים שני בידך ידבק דלא ולאו תועבה תביא דלא דלאו בהדיא כן ביאר שם דבחינוך אלא תביא לא משום אחת שתים. לוקה וכשנהנה ממנה. שיהנה עד לוקה שאינו אלא ביתך. אל תועבה תביא דלא בלאו עובר כבר

בדבריו שם עיין בידך ידבק לא מש. ום והשנית תועבה לביתו ההכנסה על להזהיר דאתי כפשוטו פירושו ביתך. אל תועבה תביא דלא זה דלאו דס״ל דמאחר צלי. א תמוהים ז״ל ודבריו לחוד הכנסה על ולא שיהנה. עד לו. קה שאינו לומר מנ״ל א״כ רשותו. או זה ב. לאו עובר ליהנות ע״מ שלא אפילו הכנסה בכל ודילמא ממנה. ליהנות ע״מ כשמכניסו אלא הלאו על עובר דאינו מנ״ל וגם דמסתמא הכנסה. משום אלא אינו שם דמכות וסוגיא זה. בלאו עובר אינו לרשותו הכנסה בלא הנאה דמשום לומר אפשר וגם

ולוקה. . זה בלאו עובר בידו או. משנטלן בהן. לבשל לביתו העצים מכניס ואם קרא. קאמר ממש ביתך דאל דס״ל להחינוך אבל ליכא מלקות אבל גרידא. בהכנסה בלאו עובר איסורא דלענין זו. פשרה לעשות מנ״ל תמוה זה. בלאו עבר לא בביתו הכניסו לא

ז הראשונים בכל בזה חבר לו מצאתי לא וגם דוכתא. בשום לזה מקור שום מצאתי ולא שיהנה. עד "ל.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות