- נשיכה או נשיקה ובהלכה באגדה לעשו היחס
תישאר גל בג וַיִּבְכּוּ. וַׄיִּׄשָּׁׄקֵׄהׄוּׄ צַוָּארָו עַל וַיִּפֹּל וַיְחַבְּקֵהוּ לִקְרָאתוֹ עֵשָׂו וַיָּרׇץ
םוגר תימלשורי היל ןוכבו ושע אכב לע ארעצ יונישד וזימזמתאד טהר} ושע היתומדקל ףיפגו היל ןיכרתאו לע הירווצ וישנו בכא ויעקב
שרד מהבר דּוקָנ יָלָע, ו רַמָא יִּבַר עְמִׁש ןֹו ןֶּב ָעְלֶא רָז לָכְּב קָמ םֹו ַאֶׁש הָּת אֵצֹומ בָתְּכַה הָּבַר לַע ְּנַה עַל רַבָּה הַנְּקֻדָּה הַכְּתָב, אֶת הָּדֻקרֵשׁ הָּתַא ֹוד נְְ וְלֹא הַנְּקֻדָּה עַל רַבָּה כְתָב לֹא כָּאן הַנְּקֻדָּה, אֶת דוֹרֵשׁ אַתָּה הַכְּתָב מְלַמֵּד אֶלָא הַכְּתָב עַל רַבָּה קֻדָּה הַשָּׁעָה בְּאוֹתָהּ רַחֲמָיו שֶׁנִּכְמְרוּ
ָכְּבֹוקָׁשְנּו ל. ֹוּבִל אֹלֶׁש אָּב מְלַמֵּדְּׁשַנְל אֶלָּא עָלָיו, נָקוּד לָמָּה כֵּן אִם יַנַּאי רַבִּי לוֹ אָמַר וְקָהוּ שַׁיִשׁ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁל צַוָּארוֹ וְנַעֲשָׂה אָּלֶאֹוק, ֹוכְּׁשָנְל.
רי״ש – וישקהו בן שמעון ר׳ אמר לבו. בכל נשקו שלא לומר זו נקודה שדרשו יש דספרי: בברייתא בדבר חלוקין ויש עליו. נקוד
: יח יו וכפהנ וימחר התואב העש הכלהו איה עודיב ושעש אנוש בקעיל לבו. בכל ונשקו
***
רג״בל תייהה שלא על להורות זו, תיבה על נָקוּד תייהה ולזה הנינע, עצוממ ןיב הקישנה רדעהו הקישנה היה אבל שלם, בלב נשיקתו
והמחק. הכתיבה בין ממוצעת התיבה זאת
אלאנברב והקשיו וכביו םהינש ךותמ ח ורכיזו ו יבה ן אחיו. את איש ראו שלא שנפרדו והשנים אחוותם
יב םהרבא ןבא רארזע
–.
והדרש בוט אוה יקיתעל םידשמ ) ירפס רבדמב (ט - יֵלּומְּג" בָלָחֵמ יִּתַע יֵק ["םִיָדָּׁשִמ ט] כח ישעיהו לעשות עשו חשב לא הפשט דרך על כי,
תישארב (המ ).
בתכ הלבקהו הה לבדו והכנוי לבד הפועל לו וינשק לו ויחבק נאמר בלבן אבל הכנויים, בחבור וישקהו ויחבקהו כאן שאמר לפי בזה טעמם הכתוב ישמש אז חיצונית וכונה במקרה ולא בעצם ממנו הנפעל עם ומתקשר מתעצם שהפועל בזמן כי שביניהם וההבדל
, . . שתשובת כדבריו אם כי עליו להשיב הצורך מן אין לאחיו, רע לעשות עשו חשב שלא ואמר דברים כאן הטיח והראב״ע
פחד. ולמה ליעקב צר למה פניו, ולקבל לכבדו הוא עמו, איש מאות וארבע לקראתך הולך אליו, המלאכים
ר״ש רשריה דמעות כן לא אך פנים; העמדת של מעשה גם להיות יכולה נשיקה עשו. על גבר אמיתי אנושי שרגש מעידה ״ויבכו״ תיבת
אברהם. של כנכדו עשו את גם מציגות אלו ודמעות זו נשיקה שכאלה. ברגעים הזורמות. םא אל היה, הזכ דציכ הלע ודיב חילצהל טלתשהל לע לכ תוחתפתה? תושונאה ברחה, הדבל םע חכ עורזה סגה, ומצעלשכ פרא
. זה יהיה ויעקב לאנושיות. מקום יתן ויותר ויותר קמעה, קמעה חרבו את להניח עתיד עשו גם
קינעיש ול תא תונמדזהה תוארהל אלא זו אין, זק, דע המכ רבג ובלב ןורקע. תוישונאה רשאכ קזחה דבכמ תא תויוכז חה נעשה אז רק התוקפנות, חרב את מידיו ומשליך החלש צווארי על נופל כאן, עשו כדוגמת החזק, כאשר אך מחוכמת. זהירות
והאנושיות. הצדק בלבו שגברו ברור
דר" צןמפוה תודוקנה לעש, ״והקשיו״ תושרפתמ יפל רדמה יתשב. . םיכרד ש האב היכב ירחא הליפנ לע וצ ומו) טכ די, (המ שלהלן מכיוון ואר,
אווצ על נפילה מאשר לבביות של פחותה דרגה מבטאת שנשיקה ממה, שמשתמע ומכיוון כאן שבא כפי הפעולות סדר הרי ר,
) שעשו העובדה אלא, תמוה. א ךותמ שגר יעבט יכ םא לע יפ החגשהה לאה ללא ו תיה נהג
קווד ואולי רגיל. הבלתי הסדר את המסבירה היא שנהג, כפי א להדגיש ״וישקהו״ המלה ניקוד ידי על המסורה בעלי בקשו
צוארו״ על ״ויפל אחרי באה היא כאשר כמיותרת, שנראית זו מלה של אמיתותה את ).
***
- ו ת״וש ץיצ רזעילא גי בי רתומ ןגנל יעטק הלפת תושקבו ינוגינב. םיבגע אם
רומי של כרך שבס' דברים של בגופן גם לעיין בידי עלה מיכן ולאחר (יסמן ) האמין לא ולבי המראה על נשתוממתי וממש.
ל זו. . םימכח םילודג םירקוחו דימת רחא תמאה ונוש עומק פי ועל ערך יודעים שבאמת זאת עוד בידינו, אלקינו תורת לשמור מתחזקים בהיותנו אשם עלינו שאין מצאו וחכמתם חקירתם
תורתנו על יתלוצצו לא ומעולם
ניתוליפת ומנהג ו רוע על היא התלוצצות יקרה אם אלא הנוצרים כחכמי גדולים לחכמים חלילה והעבודה התפלה עצם מצד
ונתגהנה לכב ונידבעמ טרפבו יתבב ונתלפת המודכו ול. ל״כע סדר
ומוש םימש ארקמל המ תיפי הזכ לשם ולגנות התשובה, בעל מפי בושה, כל וללא יוצא מפורש וחכמיהם הנוצרים לאמונת
בבתי ובפרט מעבדינו בכל הנהגתנו סדר רוע את בצד כך תניתוליפ הצרה עלינו באה כן ועל בזה כביכול האשמים ושאנחנו ו?
- (ל״ו וישלח פ' ברש״י מובא רשב״י דברי הרהשכח םיצצולתמש? ונילע שקו
תרשרש הכורא לש תואמ םינשב םהייוניעמ תוינטשה על כך, על תזעק מקיר אבן והלא בקעיל. ישראל מבני רבבות לאלפי
תייה היחידה שאשמתם ה םתוקיב םתנומאב, םתרותבו תפירשמו יתב ונשדקמ םיידומלתה רשא היא לקוש היאו דרפוס איזה על לסנגר שם בדבריו שמוסיף כפי או התלוצצות? של מקרה יקרה הלזה לנו, עוללו אשר את לנו ולפרט להשמיענו שיוכל
ייוגה ם? וכו' האיסור ואיה לחכמיהם? קילוס לקרוא המותר ובכלל ככה? האומנם האמת? את תמיד חוקרים שחכמיהם שכותב: זה ומהו
. אל םנחת ונשיש של. ? רבדב - המוסיקה אהבת משום זה וכל תירצ הבבחמש וירבדב דע? תחאל אנמחר ןלציל יאהמ. אתעד הנו כזה רע לדבק ואומר הנוצרים עם אחת בשורה אותנו ומעמיד שמשוה זה על לומר, רצוני ח״ו, בשיתוף הע״ז כולנה על והעולה
ייניעל, אוי וליאכ ו״ח ונא םהו םילושמ יתשל תועיטנ תוקנוי אמוגמ? תחא טוב ם
יפמ בר הזכש? שממ לכ ילוכ חתור, הזמ ינניאו אצומ חונמ. ישפנל םאה ןתינ דמלל וילע תוכז רמולו מפני רק דבריו את שכתב
י םולש ללגבו ותויה ברוקמ רויפיפאהל ילודגלו ימור, ? םהיפושיבו םשלו המ היה חרכה סיפדהל? תאז דרכ
- ת״וש תורגא השמ ןשוח טפשמ ב זע רתומ עובתל ירש הנידמה ינפב םיטפוש הנידמב. תרחא אם שונא שעשו בידוע היא הלכה ארשב״י דוישקהו קרא על ד') (ל״ג, וישלח פ' החומש בפי' רש״י שהביא הלשון על אמרתי וכבר
בקע המד ךייש הז, הכלהל לי אוהד ומכ הכלהש אל תינתשמ ךכ תאנש ושע בקעיל אל תינתשמ טוב באופן שנוהגות אלו דאף מאיזה אך זה יעשו שלא שאמר פאדאווא הרב טעם ודאי וזהו איבה ולגרום בהם להתגרות ח״ו שלכן בעצם גדולה שנאתן
אל הצר רמול. ומעט טעם
הרוי העד יתלפ פח רק חכמים הרחיקו דלא נבלה, בשר אוכל והנכרי אחד בשולחן הנכרי עם לאכול מותר דישראל הר״ן בשם הביא הש״ך והנה ובאמת השולחן. . על הזר עם נאכל אין דאורייתא דחלה מהך הש״ך והקשה שרי. לחודא והאי שרי לחודא דהאי בחלב בבשר
אל יתנבה ימ םש הוחא תועירו ןיב ידוהי, ם״וכעל אלה תובב, תוקוחר הל חן שימת ואפילו ןיאו, דוריפ תובבל דוריפכ תותדה כאוהבין נראים דתות, בעלי שני מבין איבה יותר והיש זה, את זה מכירין שאינם אדם וכבני כאכסניא ליה הוי וא״כ אסרוהו,
ת ןתאנה בשע.'וכו
- תובושת ארביא זטק בר ףסוי והילא הןיקנה 1973 - 1881 )
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה