הרצינות שבצחוק.docx

חכמת השמחה - על הרצינות שבצחוק ועל הצחוק שברצינות

מתי בפעם האחרונה צחקתם באמת מכל הלב?

ועכשיו שאלה יותר מאתגרת - מתי בפעם האחרונה צחקתם בזמן לימוד תורה?

מה פתאום לצחוק בלימוד תורה? זה הרי דבר רציני!

היום נלמד יחד סוד עמוק שטמון בחכמת השמחה והצחוק, ואיך דווקא הם יכולים להוביל אותנו לעומקים רוחניים מפתיעים.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, כותב בספר קהלת דבר שנראה במבט ראשון כמעט בלתי מתקבל על הדעת: ״יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט״ (קהלת י, א). שלמה המלך אומר לנו שלפעמים, דווקא מעט סכלות — יקרה יותר מחכמה ומכבוד!

המדרש בויקרא רבה (פרשה ב, סימן א) מחזק את הרעיון הזה באופן מפתיע. המדרש מונה עשרה דברים שנקראו יקרים, והסכלות היא אחת מהם! כן, שמעתם נכון — הסכלות, או במילים אחרות, היכולת שלנו לצאת לפעמים מהרצינות המוחלטת, נחשבת לאחד מעשרת הדברים היקרים ביותר.

הגמרא במסכת שבת (דף ל עמוד ב) מספרת לנו: ״כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא״. כלומר, רבה, לפני שהיה מתחיל ללמד את תלמידיו, היה אומר דבר של בדיחות והתלמידים היו צוחקים. רק אחר כך היה מתיישב באימה ופותח בלימוד התורה.

זה לא מקור בודד! אותו סיפור מופיע גם במסכת פסחים (דף קיז עמוד א), וזה לא מקרי — חז״ל רצו שנבין את החשיבות העצומה של הצחוק והשמחה כהכנה ללימוד התורה.

הזוהר הקדוש (ח״ג מז:) מעמיק עוד יותר ואומר: ״אלמלא לא הוה שטותא שכיח בעלמא לא הוי חכמתא שכיח בעלמא״. כלומר, אם לא הייתה שטות בעולם, לא הייתה חכמה! והוא ממשיך ומספר על רב המנונא סבא, שכאשר היה מלמד את החברים סודות חכמה, היה מסדר לפניהם פרק של דברי שטות, כדי שתבוא תועלת לחכמה בגללם.

אגב, מעניין לציין שגם בספר אנשי פאנפילוב (עמ׳ 103), שמספר על לוחמים בחזית המלחמה, כתוב משפט מדהים: ״הצחוק הוא הדבר הרציני ביותר בחזית״. תחשבו על זה — אפילו במצבים הקשים והמאתגרים ביותר, הצחוק הוא לא רק בריחה מהמציאות, אלא כלי להתמודדות איתה!

הרב יהודה לאון אשכנזי, המכונה ״מניטו״, היה אומר משפט שנראה כמעט פרדוקסלי: ״רב שלא צוחק, הוא לא רציני״. כן, שמעתם נכון — דווקא היכולת לצחוק היא סימן לרצינות אמיתית!

אז מה אנחנו לומדים מכל זה לחיים שלנו?

1. לא לקחת את העולם הזה ברצינות גדולה מדי בחיצוניותו. זה יכול לייאש ולהעציב.

2. להבין שהצחוק והשמחה הם לא סתם ״הפוגה״ מהחיים הרציניים, אלא חלק בלתי נפרד מעבודת ה׳ שלנו.

3. לזכור שלפעמים, דווקא דרך קצת ״סכלות״ או קלילות, אפשר להגיע לחכמה עמוקה יותר.

4. להכיר בכך שהיכולת לצחוק ולשמוח היא מתנה יקרה מאין כמוה.

5. להבין שלפעמים בעיות מאוד קשות וויכוחים מרים יכולים להיפתר רק ככה, עם מעט הומור.

בפעם הבאה שתשבו ללמוד תורה, או שתתמודדו עם אתגר בחיים, זכרו שלפעמים דווקא מעט ״סכלות״, מעט צחוק ושמחה, יקרים יותר מכל חכמה וכבוד.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת בראשית - שבת כל שבוע חג

1/5

בראשית פרשת חג- שבוע כל – שבת

drashotforyou. blogspot. com/2016/10/blog-post_30. html

של נפלאה תקופה עברנו דשמיא בסייעתא חג יום לנו נתן בחסדו ה' בחושך, נשארנו לא אבל חגים

בשבוע! פעם

בראשית יֹוםַהְּׁשִביִעיַוְיַקֵּדׁשֹאתֹוִּכי "ַוְיָבֶרְךֱאֹלִהיםֶאת (ב, ג): רָּבָראֱאֹלִהים בֹוָׁשַבתִמָּכלְמַלאְכּתֹוֲאֶׁש

."ַלֲעׂשֹות

החגים מכל קצת בשבת שיש לומר: אפשר

אפי' כהלכתו שבת המשמר כל יוחנן א''ר אבא בר חייא ר' אמר:): שבת אנוש" כדור ע''ז עובד (קיח מחללו וגו' זאת יעשה אנוש אשרי נו, ב) (ישעיה שנאמר לו מוחלין מחילת – לו" מחול אלא מחללו תקרי אל

עוונות כיפור ביום. כמו

כמו המלכה שבת הקב״ה- של המלכה "ִיְׂשְמחּוְבַמְלכּוְת שבת: בתפילות אומרים אנו לכן השנה, בראש

."ׁשֹוְמֵריַׁשָּבתְוקֹוְרֵאיֹעֶנג

שנאמר ולשון אומה בהן שלטה לא ראשונה שבת ישראל שמרו אלמלי רב אמר יהודה רב "אמר שם:

טז, כז) (שמות כמו מאויבים הגנה – עמלק" ויבא בתריה וכתיב ללקוט העם מן יצאו השביעי ביום ויהי

ופורים. בחנוכה

רבי משום יוחנן רבי "אמר שם: מיד כהלכתן שבתות שתי ישראל משמרין אלמלי יוחי בן שמעון נגאלים

בתריה וכתיב שבתותי את ישמרו אשר לסריסים ה' אמר כה נו, ד) (ישעיה שנא' קדשי הר אל והביאותים

גאולה – " וגו' בפסח. כמו

לקבל צריכים היו ישראל במרה, השבת נצטוו למה "הטעם קיב): (עמ' רמח״ל אוצרות רצה וקודם התורה,

לקבלה, רואיים שיהיו ולהכינם ישראל של נשמותיהם לקדש הקב״ה כמו ישראל שמקדש דבר שום יש לא

קודם השבת ונתינת וישראל, השבת מקדש בסוד: "השבת, התורה שיקבלו כדי הזמנה היה תורה מתן

לשבועות. הכנה

קה): (ויקרא זוה״ק (פרשת ספרי השבתות- אלו." הוא חדוותא יומא "האי שמחתכם "וביום בהעלותך): הוא חדווה זה (יום חדווין", דכל חדוותא ותתא, לעילא השמחה כמו – השמחות) כל שמחת ולמטה, למעלה

הסוכות. בחג

קדושתם את שואבים החגים כל לזה, : מעבר מהשבת

."זוה״ק "ְוַעלָּדאֻּכְּלהֹוןְזִמיִניןַּבֹּקֶדׁש, ּוִמְתַקְּׁשָרן צג:): (ויקרא ְּבַׁשָּבת, ּוִמְתַעְּטָרןֵּביּה

היום הוא השבת "יום ): עמ התשס״ז אל בית כהן, יעקב (הרב מבראשית 'חגים שהתקדש68 היחיד יֹוםַהְּׁשִביִעי ״ַוְיָבֶרְךֱאֹלִהיםֶאת ב, ג): (בראשית בבריאה 'מקרא נקראים כולם המועדים וכל ַוְיַקֵּדׁשֹאתֹו״,

אמור בפרשת קרויה זה בשם. קדש'. עצמה השבת גם

2/5

״ּוַבּיֹום כג, ג): (ויקרא נאמר השבת המועדים-לגבי בכל נאמר דרמה וציווי ְמָלאָכהֹלאַתֲעׂשּו״ ַהְּׁשִביִעי…ָּכל

."ְמֶלאֶכתֲעֹבָדה, ֹלאַתֲעׂשּו-(ויקרא ״ָּכל כג, ז): בתורה הוזכרו ההלכתי, המלאכה איסור מלבד ביום 'עצרת׳. או 'שבתון׳ ״שבת׳. המילים מועד לכל ביחס השבת'. ״ממחרת פסח של הראשון על כך נקרא השבועות חג אלהיך". לה' ״עצרת פסח של השביעי ביום שבועות״ ׳׳שבעה שם הכיפורים ביום תרועה" זכרון שבתון לכם ״יהיה השנה בראש שבתות״. ״שבע שהם נאמר עצרת ובשמיני שבתון". הראשון ״ביום הסוכות בחג לכם״. הוא שבתון ״שבת פעמיים השמיני ״וביום

לכם תהיה היא״. ו״עצרת ״עצרת נאמר ועליו."שבתון" המועדים שכל היא, זו השוואה משמעות הקבלה יש מועד ובכל השבת, מקדושת קדושתם את יונקים

השבת של מייחדת. לבחינה הבריאה שפרשת בכך, גם זאת לראות ניתן מתחילה המועדות ופרשת השבת, בקדושת מסתיימת

המועדות שקדושת ומכאן השבת, . בקדושת השבת מקדושת יונקת ללמדך מועדות? אצל שבת ענין "מה כג): ויקרא ברש״י מובא (בספרא, חז״ל אמרו וכך את המחלל שכל

מעלין המועדות את המקיים וכל השבתות, את חלל כאלו עליו מעלין המועדות את קיים כאלו עליו

. השבתות״

מוציאים שבמועדים היא הדברים. משמעות הפועל אל מהכוח השבת קדושת את ישראל

המעשה ימי אל מקבילים הקודש שמקראי כיון מעלים הקודש שמקראי לומר ניתן בחוברת), שם (כמובא

של קדושתה אל המעשה ימי כל."את השבת

מהשבת מתרחקים אנחנו השבוע כל. במשך הבאה לשבת ויותר יותר ומתקרבים הקודמת

רמב״ן אלא מונים, שהאחרים כדרך מונה תהא לא אומר, יצחק רבי "במכילתא כ, ח): (שמות מונה תהא

יום לכל יקראו עצמן, הימים לשם השבוע ימי מונין שהגוים ופירושה, שבת. לשם על או עצמו, בפני שם

וישראל להם, שיקראו אחרים שמות או כנוצרים, המשרתים, שמות אחד שבת, לשם הימים כל מונים

לזכרו בו שנצטוינו המצוה מן זו כי בשבת, שני."בשבת, יום בכל תמיד

רחוקים ממש כבר אנחנו שישי שביום. עד אחת עוד וצריכים משתוקקים ממש וכבר הקודמת מהשבת

בגלל ישב' למבול 'ה' אומרים אנחנו דודי לכה לפני ): קרליבך 'הרב שבערב118 עמ ח״ג נשמה (סיפורי להכין כדי במבול, גבול ללא עצומים חסדים שירדו כמו גבוהים מאוד אורות יורדים שבת לכניסת העולם את

מתאימים כלים לתוך נכנס זה ובשבת שבת, בערב כך נראה הבית לכן. שבת, נרגע והכל

ממשיכות העליות עצמה בשבת: גם

קרליבך 'הרב עמוקה119 יותר הזמן כל נהיית "השבת.): עמ ח״ג נשמה (סיפורי

לא הם אם גם יהודים הרבה שבת, בליל ההתחלה. רק זה אבל גוואלד, כבר זה קודש, שבת ליל כך- כל

דתיים המשפחה- עם לאכול ויושבים קידוש עושים כנסת, לבית הולכים נרות, מדליקים. כמו הוא שבת ליל בבדיחותא: לומר רגיל. אני הולכים כולם היסודי הספר לבית יסודי. ספר בית

׳שומר להיות שזכה מי רק תיכון. עושים כולם לא תיכון ספר בית כמו זה ביום, כך אחר לבית- הולך שבת'

והאורחים, והילדים האישה עם לאכול יושב רבה', ׳קידושא עושה. הכנסת, גוואלד זמירות. שרים וכולם

3/5

כמו כבר זה דרעווין׳ ׳רעווא שעת, אבל לשבת- ממש שצריך מבינים וחסידים תורה בני רק אוניברסיטה. ניגונים ולשיר, ביחד בשבת לאחוז ממש צריך שלישית בסעודה השבת. של העומק את לטעום כדי עמוקים,

לתת. לא להסתלק לה

קצת שייך אתה אם המבחן מה יודעים …אתם שבת במוצאי מתנהג אתה איך שבת? לקדושת

מוצאי על חושב כבר אתה השבת בסוף אם ׳שומר- אתה אולי לפיצה, או לסרט לצאת מתכנן אתה שבת

. שבת שבת׳ ל׳עונג שייך לא עדיין אתה אבל כהלכתה', את ועוד עוד להמשיך משתוקק אתה אם אבל ׳בפנים׳- אתה אז אהה, . השבת קדושת את השבת, מנוחת

סעודת שבת במוצאי מיוחדת סעודה, ויש קדושת את להמשיך הוא שלה שהעניין סעודה מלכה׳. ׳מלווה

השבוע ימי לתוך. השבת

עם רק שבת. כמו הוא."…שבת מוצאי גיטרה-אצלי,

היה זה הקדושים'. 'ההיפאלאך לנו קרא "שלמה הרחוב): מקרן (הרבי קרליבך שלמה ר' עם השבת מסע

כולנו. ב-כינוי היינו1968-פרנציסקו, בסן והתפילה האהבה בבית שהתגוררו מאתנו לאלה שלו החיבה מסורים שהיינו כך היהדות, עם הראשון מפגשנו היה וזה רוחני, בחיפוש, שקועים למעשה לשלמה. כליל

מקום לכל אותו שליווינו כך, כדי עד נאמנים חסידים. היינו הלך שאליו בקליפורניה שלמה אלינו טילפן שכאשר אירע השבוע-"כך בסוף 'שבתון' לערוך עומד שהוא וסיפר יורק, מניו אחד יום רפורמי בטמפל שלמה-הקרוב את ולפגוש החוף לאורך לנסוע התכוננו נעשה. מה ברור היה אנג׳לס, בלוס

צופנת מה לשער יכולנו לא אך הרפתקה, תמיד זו שלמה עם להיות אנג׳לס. לנו-בשדה לוס של התעופה

בחּוּבה הזו! השבת 'היפיות' מכוניות היו מאתנו לשניים נדחסנו שלתוכן – לה דומה מכונית ועוד אחת, קטנה חיפושית – קטנות

אמהות יחד: כביש-כולנו במורד פעמינו ושמנו וכו', מרים תופי תופים, גיטרות, עגלות, תינוקות, בהריון, אל להיכנס בו להאיץ והעזנו שישי, ביום מאוחרת בשעה התעופה בשדה אותו פגשנו החוף. אך המכונית.

התעופה. בשדה אדם כל כמעט בירך הוא ראשית, פשוט. היה לא זה שלמה עם התחיל הוא מכן לאחר כבר נעשינו זה בשלב העולם. רחבי בכל לאנשים טלפון שיחות לערוך להגיע לסיכויינו באשר מאוד מתוחים

שיחות מנהל הוא ובעוד השקיעה, לפני הטמפל אל על בטירוף ושוב שוב אנו הצבענו בטלפון, נמרצות התחנן אחת!' שיחה עוד 'רק שעונינו. בריכוז התעופה שבשדה בשעון עינינו את נעצנו אנו ואילו פעם, בכל

בסופו והולך. גדל אנחת שחררנו המהיר. הכביש על ולעלות החיפושית אל אותו לדחוף הצלחנו דבר של

. רווחה כללית שלנו והעצבנות במהירות, "התקדמנו התנועה ואז, פגה. כמעט שבת לפני הטמפל אל ההגעה סיכויי בעניין

משאית כליל. נעצרה את חסמה והמשטרה הכביש, על לבנה אבקה של עבה שכבה ופיזרה התהפכה הבטנו כולו. האזור לבסוף עכשיו? נעשה מה האופק. אל וקרבה הולכת השמש בעוד בפאניקה בזה זה שלמה, וללכת-קרא המכוניות מן לצאת מוכרחים אנחנו שבת. כמעט אבל מצטער, כך כל אני 'חברהל׳ך,

כמה לבשנו בשבת), לטלטל שלא (כדי הכיסים את רוקנו הכביש, בצד עצרנו הדרך'. שאר את שכבות לא ללכת. והתחלנו המפתחות עם מחוכם משהו עשינו המכוניות, את נעלנו, בגדים, נמצאים אנו היכן ידענו

הזו. ההליכה להיות עומדת ארוכה כמה או לטמפל להגיע כיצד של בריבונו הן – אמונה לנו הייתה אבל

יסתדר שהכול ששיערנו כך – בשלמה והן. עולם דבר של בסופו עד המהיר, הכביש לאורך דקות כמה.'הלכנו 'שדרתֵסּפּולֵווַדה לעבר יציאה על שהורה לתמרור שהגענו

בשמחה שאג מאתנו אחד – ממש זו בשדרה נמצא שהטמפל בטוח כמעט הוא – מוכר לו נשמע שהשם

לשם פנינו וכולנו נורא היה לא זה הכול ככלות בשמחה, לזה זה אמרנו רואים, אתם קולנית. בתרועה בלבד. מועט זמן שרדה שלנו האופטימיות שם. ואנחנו – בלבד הליכה דקות עשרה מהר-כך. חמש-כל עוד

בעדינות להתנסח אם מדי, מוקדמת הייתה שההתלהבות גילינו. מאוד

4/5

קרוב שדרתֵסּפּולֵווַדה לאורך הלכנו יכלו לא שפגשנו הבודדים הרגל והולכי לעין נראה לא הטמפל לשעה.

אך מידע, כל לתרום סיפורים סיפר עמנו: שבת' 'עשה שלמה הליכה, כדי תוך אפילו נפלה. לא רוחנו

. חסידיים, שמחה מתוך והכול זמירות, שר תורה, לימד לקבוצה סמוך מכונית נעצרה צועדים בעודנו שהיא התברר בפראות. בידיה לנו לנופף החלה והנהגת שלנו,

הרפורמי, הטמפל לצעוק-מזכירת החלה היא אותנו. לחפש כדי המודאגת הקהילה, ידי על שנשלחה אנחנו,'שלמה, בעדינות השיב שלמה שלי!' למכונית היכנס בוא, לך! מחכים כולם מדאגה! משתגעים לא אני קשה, שזה כמה מצטער, ממש אני אבל ההצעה, על לך מודה כך כל אני להיכנס-'יקירתי, יכול

'! עוד 'יש המזכירה, מחתה שלמה', 'אבל ללכת'. מוכרח אני למכונית. הטמפל43 עד קילומטרים התחולל פנימי מאבק פעימה. החסיר לבנו שמרו לא מאתנו כמה האמהות. ושל ההרות הנשים של בקרבן

היה לא ובכנות, מעולם, שבת מהרחוב אותנו שיחלץ היתר איזה למצוא מצליח היה שלמה אם לנו אכפת

אותנו ויכניס כך השבת, מן יותר עבורו קדוש היה לא ודבר להלכה, לגמרי נאמן היה שלמה אך למכונית! הכי הטובה את לי תעשי בבקשה 'יקירתי, למזכירה, עונה אותו כששמענו נכזבו. שתקוותינו בעולם גדולה מוכרחים הקדושים וההיפאלאך הקטן שאני שלך הקהילה לחברי תגידי בבקשה ואנחנו הטמפל, אל ללכת

הם אם אולי, תתייאשו. אל בבקשה האפשר. ככל מהר הולכים להישאר יכולים כולם שאפשר, מרגישים

שנגיע עד ולחכות משהו.'ולעשות לעשות ממשיך כששלמה ללכת, המשכנו, וכך חסידיים סיפורים לספר ממשיך ובשמחה, בנחת שבת אתנו

זמירות. ולשיר תורה ללמד המאיימים מהעננים הקר, הלילה מאוויר ולהתעלם בדבריו להתרכז ניסינו מעלינו, התלויים כברת עברנו וכבר בלילה, עשר כבר היה שלנו. והצמא הרעב ומן המייבבים מהתינוקות

. דרך קטנה לא מכונית הטמפל אלינו שלח זמן בכמה פעם בערך מתקדמים. אנחנו וכיצד מצבנו מה לבדוק כדי נוספת ביחס חששותינו נתאמתו, בחצות צנוע זרזיף או קל טפטוף לא אבל נפתחו. השמים וארובות האוויר, למזג

גשם אלא אבל גנחנו, עצמותינו. לשד עד רטובים הגנה, כל בלא זה, כל באמצע שם ואנחנו זלעפות, לכם סיפרתי 'חבר׳ה, בודדת. אנחה לא אפילו תלונה, של אחת מילה ולו שמענו לא משלמה את פעם

דאגה של צל בלא זורחות, פניו אלינו, פנה קדוש?', קמצן יוסל׳ה על. הסיפור עליהן הגשם בוקר, לפנות ושלושים באחת בערך שלא מכונית – לצדנו נעצרה נוספת ומכונית בעוז, ירד עדיין הקודמות. בפעמים האירוח-ראינו תוכנית מנחה אנג׳לס, בלוס מפורסמת אישיות הנהג היה להפתעתנו הלילה', כך-'ינשוף כל אותו הפעים הדבר שלנו. השבת צעידת על שמע שאיכשהו המקומית, הרדיו בתחנת

! עד עיניו במו המחזה את לראות כדי לשדרתֵסּפּולֵווַדה עד ונסע מכוניתו אל נכנס שהוא לשלמה האיש צעק עושים?', אתם מה 'הי, אתם 'למה לצדנו. ונוסע מכוניתו חלון את פותח כשהוא בעניין

למה הזה? במבול הולכים שלמה כאן?' קורה מה כבר? הולכים אתם זמן כמה לנסוע? יכולים לא אתם לו, להסביר החל מנחה אותה. לחלל האיסור ועל קדושתה על השבת, של יופייה על וברהיטות, בסבלנות שיח דו אתו ערך – בו נגעו אף ואולי אותו הרשימו שלמה של שדבריו – האירוח כמה-תוכנית במשך ערני

לנו היה לא לדרכו. פנה מכן לאחר רבות. שאלות אותו שאל ובמהלכו דקות, היה שעה אותה שכל מושג

אותנו והקליט שפעל הקלטה, מכשיר ברכיו על. מונח שדרת שבה שעה בוקר, לפנות בשתיים בערך הבחנו לא עצמנו שאנו ולאחר כלל, בדרך שוממת ֵסּפּולֵווַדה

זמן, מזה כלשהו רכב בכלי והאנשים לצדנו, נעצרו הן בעקבותינו. נוסעות מכוניות שלוש לפתע ראינו שאלו, שבפנים לרגע לעצור בלי שלמה השיב אהוביי', 'כן, קרליבך?' הרב 'אתה שלמה, את בהתרגשות

אתם '?'ומי 'ינשוף של למנחה האזינו הללו האנשים את ושידר שלמה עם שלו המפגש אחרי לתחנה שחזר הלילה', כך כל הוקסם הוא כולה. כולה-השיחה התוכנית את להקדיש שהחליט עד שלמה של המרוממים מדבריו יושבי השבת. על 'לדיבור הלילה 'ינשוף למעשה, עמוקות. שלמה של דבריו נגעו בהם שגם סיפרו המכוניות

את תיאר אלינו להצטרף באו והם דמיונם את ששילהב עד כך, כל דרמטי באופן שלנו הנפש מסירות

הזדהות של! כמחווה משום בייחוד ללבנו, נגע שלהם המעשה למעשה הפכה ושדרתֵסּפּולֵווַדה מאוד, כבד גשם ירד שעדיין הודינו שוצף. לנהר יוכלו שם לביתם, לשוב בהם האצנו אך שלהם, ההזדהות הפגנת על החדשים לידידינו

5/5

להישאר והתעקשו השדרה, את כעת שהציפו הזועפים למים לבם שמו לא מִצדם, הם, ובטוחים. יבשים

לבד היו לא והם הדרך. ביתרת אותנו. ללוות מכונית, הופיעה המשתאות עינינו,'לנגד הלילה 'ינשוף לתוכנית האזינו אנשים מכונית. ועוד מכונית, ועוד היו אם ובין בעקבותינו, נסעו הם שלנו, השבת צעידת על הסיפור מן נלהבים או מסוקרנים מוקסמים, החנו

מכן לאחר עשרה, היו בתחילה שורותינו. אל והצטרפו הדרך בצד מכוניותיהם. את שלושים ואז עשרים, אמיתי למצעד שהפך במה אנשים ממאתיים יותר אתנו צעדו במהרה יהודי היה מי ידענו לא השבת! לכבוד

אחדות של חזקה תחושה חשוב? זה מה אבל לא, ומי כמו ממש לילה, באותו בינותינו געשה הרמוניה ושל

עם ידיים שילבנו סביב. שסערו אל-המים בִבטחה אותנו ללוות כך כל רבה אהבה מתוך שבאו אחינו,

אותם חיבקנו! הטמפל, שמחה של שבת שאֵּבעס', 'גוט להם ואיחלנו את משרכים בעודנו הזה… הזמן וכל ללמד סיפורים, לספר בנחת שלמה המשיך המוצפת, בשדרה רגלינו

וכולם שירים, לשיר תורה, בארבע לבסוף, שמחים. חשנו וכולנו ונמרצת, איתנה הייתה רוחנו אתו. שרו לפנות וחצי המקום היה ולשמחתנו ולתדהמתנו הטמפל, אל – ואישה איש מאתיים – כולנו הגענו בוקר,

מגבות, להם היו היטב: ערוכים היו והם הלילה, כל לנו המתינו הקהילה חברי לפה! מפה מלא בגדים

חם שוקו ואפילו. יבשים להתפלל שלמה החל בוקר לפנות בחמש בערך באורך תפילה ערך הוא תלאותינו כל ולמרות שבת, קבלת

לימד נוספים, סיפורים סיפר מלא, בערך שמונה. בשעה לקידוש לבסוף שהגענו עד תורה, ועוד תורה

בבוקר, בשבת וחצי. בשמונה שבת ליל לסעודת סוף סוף ישבנו

עם הזו השבת צעידת את אשכח לא חיי כל מהפך עבר הזו בהליכה חלק שנטל מי כל קרליבך. שלמה שלא ילדים חבורת היינו. רוחני. עליה אותנו ללמד שלמה של דרכו הייתה וזו אז, עד שבת על דבר ידעו את שרואים אחרי לשמור שלא אפשר איך ותשוקה… חום בכאלה כזה, בלהט שבת שומר קרליבך שלמה

לאחר."? …שבת מכן

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

בראשית תשפ''ה

בראשית תשפ״ה:

תגובת אדה״ר לשאלת ה' מדוע עבר על ציוויו, מפתיעה:

האשה - אשר נתת עמדי - היא נתנה לי מן העץ ואוכל.

אדם יכול היה לומר: "האשה נתנה לי". אולם הוא לא רק הטיל את האשמה על האשה, אלא הוא הוסיף: "אשר נתת עימדי" - כדי להאשים את הקב״ה שהביא את האשה כדי להכשיל אותו!

אומר רש״י: "כאן כפר בטובה". וכן אמרו חז״ל במסכת ע״ז ה, א שאדה״ר היה כפוי טובה. היינו שהוא הביט אל הקב״ה כמי שרוצה ברעתו ושנתן לו את האשה כדי שהיא תכשיל אותו בחטא, לא פחות!

וצריך להבין כיצד הגיע אדה״ר למידה רעה זו כלפי מי שברא אותו כמבחר כל הנבראים, ומי שהשליט אותו עליהם, ומי ששם אותו במבחר המקומות – גן עדן, ומי שברא לו עזר כנגדו. כיצד ניתן להביט אל מי שכל מה שיש לך בא ממנו – כמי שרוצה ברעתך?

נראה שמה שהיפך את דעתו של האדם על בורא עולם היו דברי הנחש לחוה. מה אמר הנחש לחוה?

בתחילה הוא שואל האם נאסר להם לאכול מכל עץ הגן:

וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: אַף כִּי אָמַר -ֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן?

כלומר הוא שואל האם הם כבעלי החיים שלא אוכלים אלא את עשב השדה, וכפי שדייק הרמב״ן עה״פ בפרק א:

וַיֹּאמֶר -ֱלֹהִים: הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.

וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן.

היינו שלאדם ניתן לאכול את הזרעים והפירות ואילו לחיות רק את העשבים. אם כן שאל הנחש את חוה האם ה-לוהים השווה אותם לשאר בעלי החיים? ועל כך עונה לו חוה:

מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר -ֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן.

הם ראוים לכל פרי העץ כי הם מעל לבעלי החיים והם שולטים עליהם ועליונים מהם – חוץ מאחד שנאסר עליהם. ולכך כיוון הנחש: איך כל הפירות ראוים להם ורק אחד לא? ! אלא ברור שגם הוא ראוי להם! והאיסור – אינו לטובתם אלא לרעתם – למנוע מהם את מעלתם ה-לוהית שעל ידה הם יוכלו להתחרות בו – ב-לוהים:

לא מוֹת תְּמֻתוּן. כִּי יֹדֵעַ -ֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּ-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע.

רש״י:

כי יודע - כל אומן שונא את בני אומנתו, מן העץ אכל וברא את העולם. והייתם כ-להים - יוצרי עולמות!

זוהי הסתת הנחש! הוא הצליח לערער את האמון של האדם וחוה ב-לוהים: הוא נראה כלפי חוץ כמי שבא להטיב לכם, אבל באמת הוא שונא אתכם ומקנא בכם וחושש מכם! האיסור אינו לטובתכם אלא לטובתו! הוא דואג רק לאינטרס שלו! למרות שאתם יכולים להיות כמותו הוא שם אתכם תחתיו כדי שתשרתו אותו בטיפול בעולם שברא במקום שתבראו לכם עולם שלכם!

כך הנחש הפך את הטוב – לרע, והכניס באדם מבט שלילי כלפי -לוהים שאין הוא רוצה אלא ברעתו. הוא ברא אותו כדי להשתמש בו ולשרת אותו, ומונע ממנו להתעלות להיות כמוהו!

לכן התכונה שהתורה מייחסת לנחש היא העורמה: "הנחש היה ערום מכל חיית השדה".

גם יוצאי מצרים הביטו על בורא עולם באותו מבט של חוסר אמון, והוביל למרד בחטא המרגלים:

בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ.

איך ניתן לומר דבר כזה על מי שעשה להם ניסים במצרים והוציאם מעבדות לחירות? שקרע להם את הים וכלכל אותם במדבר במן ובאר ונתן להם תורה?

הדרך היחידה היא ע״י הסתה: מישהו שיפרש להם את כל המהלך כמעשה שכולו "אינטרס" -לוהי, כך שהם משרתים גחמה -לוהית ולא יותר. אין כאן אהבה ואין כאן חסד ונתינה, אלא שימוש ציני בעבדים לטובתו האישית של -לוהים.

מי החדיר בהם את המבט השלילי הזה? לא אחר מאשר פרעה הנחש, שרגע לפני שארצו הושמדה ע״י ה', הוא נטע את זרעי ההסתה בישראל:

כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם:

אומר רש״י:

אמר להם פרעה: רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה.

וכשחטאו ישראל בעגל וביקש הקדוש ברוך הוא להרגם, אמר משה בתפילתו: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם", זו היא שאמר להם "ראו כי רעה נגד פניכם". מיד: "וינחם ה' - על הרעה" והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר: "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם", שהיו אומרים לכם: דם אנו רואין עליכם במדבר.

המצרים הצליחו לערער את האמון בה', ולהפוך את פרעה לאוהב ישראל ולדואג להם ואת בורא עולם לשונא, וזאת ע״י הסתה כאילו הוא משתמש בהם למען האינטרס האישי שלו ואח״כ הוא יזרוק אותם, והראיה – התורה והמצוות שהוא מחייב אותם כדי להגביל אותם ולשלוט בהם ולמנוע מהם כל טובה.

וזו כוונת חז״ל במסכת ע״ז ה, א-ב:

תנו רבנן: "מי יתן והיה לבבם זה להם" - אמר להן משה לישראל: כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים", היה להם לומר: תן אתה! כפויי טובה, דכתיב: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל"; בני כפויי טובה, דכתיב: "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל".

עם ישראל הביט על המצוות שקיבל בעין רעה, כמי שבאים לקחת ממנו טובה ומעלה והנאה ולצמצם אותו, יראת ה' שלילית, מחלישה ומגבילה את האדם ומונעת ממנו חופש. ממש כמו שהביט אדה״ר על הציווי שלא לאכול מהעץ.

מה הפתרון? הגמרא ממשיכה:

אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, שנאמר: "ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה", וכתיב: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה. אמר רבה, ש״מ: לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין.

קרה משהו אחרי ארבעים שנה. וכך אומר רש״י על הפסוק הזה:

שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב: "ויתנה אל הכהנים בני לוי" באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו: משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם: "היום הזה נהיית לעם לה' -לוהיך" - היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.

אחרי ארבעים שנה עם ישראל החל לראות בתורה טובה וברכה של הקב״ה! "ברוך אתה ה'… אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו!". משה הצליח דרך לימוד התורה לישראל להפוך את המבט שזרע פרעה הנחש על התורה ועל נותן התורה. גילינו שהתורה לטובתנו ולמעלתינו ולא לרעתנו ח״ו. בעין טובה נתן לנו ה' את התורה. באהבת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים! לכן רק בספר דברים נתחדשו מצוות אהבת ה' ויראת ה' והדבקות בו, כי רק בשנת הארבעים עם ישראל עקר מעצמו את התחושה שה' שונא אותו ורוצה ברעתו!

לכן משה רבנו נחשב "נותן התורה": "תורה ציווה לנו משה" "זכרו תורת משה עבדי". ועל זה נאמר: "ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה" – למהפך תודעתי!

אנו מקדימים לפרשת בראשית את יום "שמחת תורה", בו אנו רוקדים סביב התורה, מנשקים אותה ומעלים את כל הקהילה וכל אחד מברך: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", כי זהו התיקון לחטא עץ הדעת שנקרא בבראשית, שהוא השורש לחטא העגל והמרגלים.

ואין ספק שזהו התיקון הגדול הנצרך כ״כ גם לדור הגאולה האחרונה. יש חלקים בעם שמפחדים מהתורה, שמסתכלים עליה בעין רעה, שחוששים שהיא מצמצמת אותנו ומחזירה אותנו לחושך, לעבדות, לגלות. ויש מי שבעורמה עושה את עבודת הנחש, והופך את הטוב לרע, מסית ומפחיד ומאיים ומבהיל.

ואנו צריכים לילך בדרכו של משה רבנו. לתת אמון עצום בעם ישראל, שניתן ואפשר להפוך את המבט של הדור הזה שאומר: "בשנאת ה' אותנו" למבט שתאב לתורה ושמח בה.

משה ראה את המתיקות שיש בתורה – והוא הדביק בתחושתו את עם ישראל. וגם אנו – ככל שנבדק בה, נאהב אותה ונשמח בה – גם הרחוקים ביותר – ירקדו מחר לכבודה, עד שגם אנו נוכל לומר את דברי משה לדור הנכנסים לארץ:

היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מהרל על התורה בראשית

התורה על מהר״ל / עמר בן ציון

פרשת בראשית

**״חיסרון חטא הארץ״**

״תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו״ [בראשית א, יא] ״ויהי כן למינהו״

רש״י: ״שיהא טעם העץ כטעם הפרי… לפיכך עשתה לא כן, והיא נפקדה על עוונה, כשנתקלל האדם גם היא נתקללה על עוונה״

על כך עונה המהר״ל שאלה יסודית בהבנת הפסוקים: כיצד ניתן לייחס לאדמה שאין לה יצר הרע ובחירה — חטא? תשובה יסודית: חטא אינו רק משום שיש כח בחירה, ורע וטוב בין בחירה, אלא גם משום חוסר שלימות בבריאה. חיסרון בבריאה עלול להיוצר, חיסרון ביצירה — גורם לחטא שבהכרח.

המהר״ל מסביר: כתוב ״השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם״ [תהלים קטו]. מדוע ניתנה הארץ לבני אדם? כי בני אדם נתונים לבחירה והחיסרון קיים בהם בכח, היות ונמצאת על אותו ערו מן התחתונים. כביכול העולם מתחלק לשניים: הארץ מן התחתונים, והשמים מן העליונים. התחתונים חסרים ביצירתם, והיצורים העליונים שלמים. לכך הוא מביא כסיוע פסוק: ״אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ [קהלת ז] — משום היותו מן התחתונים.

והאדמה, בגלל חסרונה, לא עשתה רצון בוראה שאמר: ״עץ פרי עושה פרי״ — אלא הוציאה ״עץ עושה פרי״.

הסיבה זו השפיעה גם על האדם שנברא מן האדמה, והחיסרון נדבק בו — ולא קיים מצוות בוראו מעץ הדעת באכילה. חטא בחטא.

**חטא הארץ**

המהר״ל מרחיב את ההסבר: האדמה, המקבלת את כחה מן השמים, היתה ראויה להיות פרי בעצמה — אך חטאה בכך שמה שיצא ממנה לא יהיה כמותה. לא טעמה, כי מה שראוי היה שיצא מן האדמה — בעץ שגדל ממנה, ולא בפרי בלבד — התמצה כי רק הפרי שיצא מן העץ יקבל את טעמה.

אך חסרונה בכך שלא נוצרה מסוגלת להוציא את כחה של האדמה ולהראות מה היתה, ואילו היתה עושה את תפקידה — היתה מוציאה מתוכה עץ ופרי בטעם פרי, ומוציאה מתוכה פירות כמותה. אך חסרונה שהיא מן התחתונים התבטא בכך שהוציאה עץ טפל שאין לו טעם פרי — כפי שהיה ראוי להיות.

**חטא האדם הראשון**

מתוך כך, נתאווה לדבר שהוא חסר בעיקרו — עץ הדעת טוב ורע — כך נתאווה האדם לפרי. האדם נחשב ״מקבל״ ביחס לאדמה, שהיתה ראויה להיות פרי בעצמה — עשה זאת מתוך חסרונו כנברא מן האדמה, וקיללת האדמה.

המהר״ל מביא משל הכתוב ברש״י [ג, יז]: ״משלו משל למי שיצא לתרבות רעה בעקבות חטאו — מקללים השדיים שינק מהם״. כן האדם שנוצר מן האדמה — קילל את הרעה בחטאו. מחד, האם מן האדמה שממנה ינק, שגרם לו לחטוא — הוא ינק כך שממנה. מאידך, הקללה שבה לאם שממנה ינק, כפי שיצא ממנה. האדמה התקללה בכך שהאדם חטא באכילה מעץ הדעת, ובכך הועד כי נוצר שממנה האדמה — ובכך התקללה שהאדמה מקוללת.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מבט לחדשות - פרשת בראשית מלחמת חרבות ברזל

מבט לחדשות – מתוך הפטרת פרשת בראשית תשפ״ה

מלחמת ׳חרבות ברזל׳

**פתיחה: **

כמה פעמים להערכתכם ישראלי מצוי נכנס ביום לפלאפון להתעדכן בחדשות?

למה?

חשוב לנו להיות מעודכנים, לדעת ראשונים, לא לפספס דבר – לשלוט במציאות.

(אני לא אכנס להנדוס תודעה של אתרי החדשות והערוצים, לחולשה, יאוש והטשה שהם עושים לנו…)

אנחנו מנסים להבין מה צפוי להיות, מה מדיניות המלחמה וכו׳.

(אופציה לפתיחה: לפני מספר שבועות הייתה תקיפה גדולה מאירן על מדינת ישראל, מעל 300 טילים בליסטיים בדקות ספורות, מדינה שלמה מושתקת. האם מדינת ישראל הגיבה? ! אם נסיים כאן את הסיפור – מדינת ישראל הפסידה, בושה למדינה, רפיסות וכו׳, אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון ומדינת ישראל מבשלת מכה חזקה לאירן.)

**מבט אחר ואמיתי לחדשות: **

ההפטרה שנקרא השבת תעזור לנו להישאר מעודכנים, לדעת לנתח נכון את האירועים ולקבל מבט ישר ללא ׳הנדוס תודעה׳ על האירועים המתרחשים סביבנו.

**ההפטרה: **

סיכום ההפטרה: הנביא ישעיהו מתאר את הקריאה לעם ישראל לפקוח עיניהם, לבטוח בה׳ שברא את העולם ובחר בהם להיות לו לעם, לראות את הנהגתו הגואלת אותם, ומכה בגויים על הצרות שהרעו לעם ישראל.

למה קוראים את ההפטרה דווקא בפרשת בראשית?

עם ישראל תכלית הבריאה, כפי שאומר המדרש (ויקרא רבה לו, ד) – ״א״ר ברכיה: שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל דכתיב (בראשית א, א): ׳בראשית ברא אלהים׳ ואין ראשית אלא ישראל שנאמר (ירמיה ב, ג): ׳קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה׳״.

**נוסח ההפטרה: **

ישעיהו מב, ה-כא:

**התעוררות וחיזוק הבטחון של עם ישראל בה׳ לשיבה מהגלות (ה-ט): **

ה - כֹּה אָמַר הָאֵל יְ-הוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.

ו - אֲנִי יְ-הוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם.

ז - לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת (לפקוח לעם ישראל שיראו הגאולה והנבואות ויעלו לארץ) לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ.

ח - אֲנִי יְ-הוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים.

ט – (דעו עם ישראל הנבואות) הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם (אני משתף אתכם בנבואות מה יהיה, תדעו להביט נכון ולראות את השגחתי, לדעת לראות ולזהות תהליכים!)

**הלל ושבח שישבחו אומות העולם את ה׳ (י-יג): **

י – (קריאה לאומות העולם לשיר שיר לכבוד ה׳ בעל כרחם על נפלאותיו שעושה לבניו) שִׁירוּ לַי-הוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם.

יא - יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ.

יב - יָשִׂימוּ לַי-הוָה כָּבוֹד וּתְהִלָּתוֹ בָּאִיִּים יַגִּידוּ.

יג – (מה השבח שיאמרו הגויים?) יְ-הוָה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר.

**דרכי הנהגת ה׳ בנקמה בגויים (יד-יז): **

יד – (דרכו של ה׳ פעמים לשתוק מלהגיב למרעים לעם ישראל, נרחיב: לפני מספר שבועות הייתה תקיפה גדולה מאירן על מדינת ישראל, מעל 300 טילים בליסטיים בדקות ספורות, מדינה שלמה מושתקת. האם מדינת ישראל הגיבה? ! אם נסיים כאן את הסיפור – מדינת ישראל הפסידה, בושה למדינה, רפיסות וכו׳, אבל אנחנו יודעים שזה לא נכון ומדינת ישראל מבשלת מכה חזקה לאירן. מכאן נקרא את הפסוק:) הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק (עד כאן הבלימה, אבל אח״כ יותר לא אשתוק – אלא) כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה (אצעק) אֶשֹּׁם (שממון) וְאֶשְׁאַף (בליעה) יָחַד.

טו - אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת וְכָל עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ.

טז – (לאחר המכה הגדולה בגויים, אקח את עם ישראל) וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים.

יז - נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱ-לֹהֵינוּ.

**עם ישראל צריך לפקוח עיניים לנפלאות ה׳ (יח-כ): **

יח - הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת.

יט - מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְ-הוָה.

כ - רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע.

**סיכום מטרת ה׳ (כא): **

כא - יְ-הוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

פירוש הרד״ק: ה׳ חפץ למען צדקו - יעשה לא למענכם שיגדיל תורתו עדין בימי הגאולה ויאדיר אותה כמו שכתוב: כי מלאה הארץ דעה את ה׳ ואז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תשמענה אבל עתה הם חרשים ועורים ובזויים, כי הוא עם בזוז ושסוי ולא יבינו ולא ישכילו כי בעונותיהם יהיה להם זה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שלה הקדוש 1 פרשת בראשית - צלם ודמות וכתנות אור

השבוע│ פרשת סביב הקדוש בתורתהשל״ה שבועי שיעור טבדי בנימין הרב

פתיחה אדם תולדות של״ה – הקדמת אדם תולדות

בדמות אדם אלהים ברא ביום אדם תולדת ספר זה ה', 'בשם שמם את ויקרא אתם ויברך בראם ונקבה זכר אתו. עשה אלהים

הבראם ביום 'אדם א- ה, כו; ד, (בראשית בצלם והנברא הנעשה האדם.)ב

אלהים האלהים הוא כי׳ה' 'לדעת כז א, ,)(שם 'להיות ו לה ד, ,)(דברים

ה ג, בראשית,)(עפ״י 'כאלהים שרשים: שלשה הם אלה שלשה שורש

שורש, השם מציאות שורש, השם תורת. בשם דבקות

האדם למציאת וסימן אות הוא אלהים בצלם והנברא הנעשה

אדם [כ]מראה דמות ה]כסא [דמות בסוד''ועל, השם כו א, ,)(יחזקאל

כו יט, נאמר)(איוב ו אלוה אחזה ''ומבשרי אם בארוכה זה ל כ ואבאר.

עמדי אלהים. יהיה

האלהים הוא ה' כי שנברא''לדעת ומה לה ד, ,)(דברים באמצעית זהו

הוא ה' כי לדעת הראת 'אתה תורה במתן שנאמר כמו, השם תורת ענין הוא מה או זה, ענין וביאור, מלבדו עוד אין 'האלהים

בארוכה נבאר. יעה, היד

כאלהים הוא''להיות ותכליתו ה ג, בראשית )(עפ״י כמו בשמו, דבקות

ד ד, שכתוב)(דברים, היום כלכם חיים אלהיכם בה' הדבקים ''ואתם

נצחיי כאלהי להיות האמיתי השכר. והוא

הדבקים הפסוק''ואתם זה כי הגם חיותו בחיים בעודו מיירי

'היום׳לעשותם ענין הזה, בעולם יא ז, )(שם במצותיו דבק להיות

לעשותם הדבקות''היום זו היא היא מקום מכל יתברך, ובמדותיו

שכרם' לקבל ל׳מחר עצמיית, סיבה היא א כב,)(עירובין דבקותו להיות

מצוה- שכר בסוד רוחניים, נצחיים חיים הבא, עולם בחיי, מצוה

עבירה- ושכר מ״ב פ״ד עבירה,)(אבות הסכמיים אינם והעונש השכר כי

עצמיים- רק בשרשיה דהיינו הבא, העולם האמיתי החיות של העונש מינן, בר עבירה, עונש לענין אמור הוא וכן למעלה.

ולענה הרע''ראש שרשה דהיינו בעצמה, עבירה היא עבירה (דברים

האדם. ת בבחיר תלוי והכל אי״ה, בארוכה יתבאר זה ודבר יז,)כט,

בדבקות שיבחר האדם את יתברך השם ברא זה לתכלית אמנם

יט ל, שכתוב)(שם כמו החיים, הברכה לפניך נתתי והמות 'החיים

(שת)בחרו לכם מורה אני רש״י ופירש, . בחיים ובחרת 'והקללה בנחלתי יפה חלק לך בחר לבנו האומר כאדם החיים, , בחלק

נאמר זה ועל לך, ר ברו זה את לו ואומר יפה, חלק על ומעמידו

על ידי הנחת גורלי', תומיך אתה וכוסי חלקי מנת 'ה' ה טז, )(תהלים לך קח זה את לומר הטוב, גורל לשונו כאן. עד

ודלא יתברך, מהשם בכוונה באות כולם והרעות, הטובות הענין, בעצם נמשכות הטובות כי ואמרו, שהתחכמו וסיעתו כרלב״ג

הכל רק כך, לא החומר. הכרח מ במקרה והרעות יתברך, מהשם ובורא שלום 'עשה יתברך הוא כי יתברך, מאתו מכוונת בכוונה

'רע ז מה, ,)(ישעיה עבירה ועונש המצוה, מצד בעצם מצוה ושכר לזולתן והרעות לעצמן מכוונות הטובות אך העבירה. מצד. בעצם שוה הטובות כתכלית הרעות תכלית כי נמצא נדקדק וכאשר

בראו לא [בעולמו] הוא ברוך הקדוש שברא מה כל כי בשוה, לכבודו אלא מהשם ירא היה לא הרעות ואלמלא מי״א פ״ו,)(אבות

, יתברך לשמה בא לשמה שלא ומתוך רבותינו אמרו וכבר ב נ.)(פסחים

בלבד שמים יראת אלא הוא ברוך להקדוש לו ב. אין לא )(שבת ז״ל יעשה אשר כל כי 'ידעתי יד ג, וכתיב)(קהלת יהיה הוא האלהים

מלפניו שיראו עשה והאלהים וגו'.'לעולם הדרוש כל נתבאר הרי

כמו הזה, בצדיקים מתקדש יתברך שהשם וברש״י ג י, )(ויקרא כך

ברשעים- מתקדש עשה משפט ה' ''נודע יז ט, .)(תהלים 'וגו

והרעות- יתברך, השם אהבת תכלית הטובות, כי העולה, הכלל

. היראה

התכלית שהוא בחיים לברור גורלנו, תומך יתברך, השם אמנם

לח ג, הרעות,)(איכה תצא לא עליון ''מפי ו לומר רצוני הטוב, רק

גם יתבארו הללו דברים ו בטוב. לבחור הגורל תומך יתברך שהוא

בארוכה. כן

יסד עקרים בעל שהרב עקרים שלשה והם שרשים שלשה, הרי

ספרו ועונש ושכר השמים, . ן מ ותורה יתברך, השם מציאות:

שהתחלתי. הפסוק רומז שלשה אלה ועל ספר זה ה', ''בשם 'וגו

א ה, כו; ד, .)(בראשית

ה תיבות'''בשם כי הגם הוחל אלמעלה''אז קאי מקום מכל וגו',

ומטה מעלה ואחור, פנים נדרשת, ברמיזה. התורה

ה '''בשם ספר ה''זה מציאות,'הוא תורה הזאת התורה ספר, הוא

השמים. מן

לשון''זה ואמר תולדות 'אלה לומר יכול והיה באצבע, כמורה

שהתורה למה בכאן, רמז הוא כי, תולדות כל''אלה כמו 'אדם

פרצופין היא''דו פה שבעל ותורה שבכתב, תורה א סא ברכות,)(עפ״י בזהר שהוזכר כמו ונקבה, זכר כדמות ע״א ל״ט דף י,)"ט, תקון זהר, (תקוני וגם הפשט דרך על הן האמת, דרך ההולכים הן המחברים, , בדברי

ז רבותינו אמרו מקום "מכל ל ליתני תוד״ה ב, ב קדושין וראה ב; ב ערכין א; צג )(מנחות

בזכר נכללת הנקבה כי, נאמרה זכר בלשון כולה התורה כל, קטן במספר שוים ו׳זה' 'זאת' לדבר, ורמז מכבודו. ומאירה

כט טו, כתוב)(במדבר וכן אחדותם. על המורים לכם. יהיה אחת ''תורה

זכר. בלשון ספר אמר''זה כן על

יעקב תולדות כמו''אלה פירושו אדם ''תולדות ו ב לז, ,)(בראשית וכמו

רש״י- שפירש ישוב לכלל שבאו עד וגלגוליהם ישוביהם אלה

המאורעות אדם' 'תולדות הם וכן, ישראל ארץ ש עד לל לכ באים

נצחיי. שלמעלה ישראל ארץ ישוב

א ה, אמר)(בראשית כך אחר ברא ''ביום שלשה מפרש קא פרושי וגו',

עשה אלהים בדמות אדם אלהים ברא 'ביום שכתוב מה אלה,

ה על'''בשם פירוש וזהו, 'אותו אם ונפרש למעלה. שאמרתי כמו

אלוה אחזה ענין''מבשרי בארוכה השם ירצה יט,)כו, (איוב שמצלם

ו השם. מציאות ונתגלה נודע אדם דמות

אותם ברא ונקבה,''זכר פירוש זהו ' על,'ספר בריאת שתכלית

ס״א פ״ח רבה פרצופין,)(בראשית ד״ו סוד יצירתו כן בתורתו, אדם

כח א, כתיב.)(בראשית ''וכבשה

אדם על''תולדת פירוש זהו, אדם שמם את ''ויקרא אם וסופו.

שמו נקרא בדרכיו, לילך יתברך לו ומתדמה לה למע הוא דבוק

, יד יד, לעליון)(ישעיה 'אדמה מלשון ', בעצם''אדם [דמות 'ועל

אדם [כמראה] דמות 'ה]כסא עצמו את מפריד הוא ואם, כו א, )(יחזקאל

נקרא''אדם אז מהדבקות, ממנה לוקח אשר האדמה שם, על

הוא ועפר ישוב. ולעפר

כי התכלית, עיקר זהו לעליון' 'אדמה על המורה 'אדם' שם ם אמנ כדפרשתי, הטוב, בעבור רק נברא לא הרע בעצם אדם שם כן, על

במילואו- הגדול כשמו במספר עולה שכן ה״א וא״ו ה״א. יו״ד

(קמא דוד בית אדם תולדות )של״ה

של הענין מהו בינה אשכילכם יצ״ו, בניי ועוד 'כתנות ומהו, 'אור

. האור

לאור ומאור לאור מאור ערך, בלי עד והולך מתרבה שהאור, כמו

עץ- ואותו עץ, בו ותדליק אחד נר קח כי סוף בלי עד אחר, עץ

לתכליתו. תיכף אדם בריאת היתה כן האור יתגבר. וגבול

ממה להיפך א ז, נאמר)קהלת, שחטא( אחר שעתה המות יום 'טוב

הולדו 'מיום עולם חיי דהיינו הבל, חיי חי הוא אשר ד בעו כי, זוהמת ממנו בהסתלק המות, יום עד הולך בחושך אז הזה,

לם עו הנקרא העליון באור זוכה אז הנחש, מצד הבא החומר

חטא כשלא - מיתה לאחר לאדם הבא שהוא הבא, הזה הטוב היה כן כי בהנצחיות, העליון באור לידבק יצירתו, בעת לו מגיע

שהוא הבא עולם סוד בבינה, פרצופים ד״ו סוד מ היה נשמתו קדשים קודש סוד העליון, עדן גן. שורש

(בראשית מטה של מזבח ממקום הקודש, ממקום גופו נלקח כך אחר

בגן ונפש בגוף מקומו והיה מעלה, של נגד המכוון, ס״ח פי״ד )רבה הד״ו גילוי מעלה, של הבנין משורש מסתעף שהוא שלמטה, עדן

ונחתם אדם נעשה אשר במקומו, הבנין דהיינו, פרצופין הולך והיה והנפש, הגוף תמים יהיו ויחדיו אלו, בחותמות לקיחה לכלל בא שהיה עד להשגה, מהשגה לדבקות, מדבקות

כד ה, חנוך)(בראשית כמו (מלכים- ואליהו י ב, ,)ב מזה יותר מעלות, ואלף

הזה עולם י כ לאור, מאור להאיר נצחי חיות תמיד שהיה באופן הוא במקומו, הבנין אצילות כמו הבא, מהעולם רושם הוא שלו עולה העליה ובעת בבינה, הנעלם שרשם עם אחד באחדות בלי האדם הסתלקות היה כן בבינה, לשרשם שבמקומו האצילות

נצחי הכל כי ונפש, בגוף למעלה ולקיחה עילוי רק. מיתה,

היה לא מאליה, ית נעש מלאכתו היתה עדן בגן היותו ובעוד(ו) הקדושה מצד היה והכל מלאכה, ולשום ולזריעה לחרישה, צריך טבע מהכרח הוא כן כי הבריאה, בכל חסרון שום היה ולא ונוקב הולך השפע שיהיה בשלמות, הכל שהוא מאחר הרוחניות,

העולמות… בכל וברכה היה כי הברכות, כל חותם ושלום בכל, וענין בנצחיות. תמיד והיה רע, פגע ואין שטן ואין בשלמות, הכל אין כי להשגה, ומהשגה להשגה מהשגה יפסק שלא הנצחיות, לבוא לעתיד הבא עולם ענין וזהו יתברך. בו להשגה וגבול, סוף

חיל אל מחיל ''ילכו ח פד, .)(תהלים

בא בריאתו מעת אדם כי רואה ו, ל שכל שעיני למי נמצא גן כי עולמו, תיכף רואה היה במעלתו נשמר היה אם לתכליתו, כן גם אז התורה והיתה שלמעלה, עדן מגן רושם שלמטה עדן

ברוחניות. . והכל מצותיה ומקיים בה עוסק והיה. רוחניות,

למעלה כתבתי כבר והענין רק הסכמיים אינם והשכר העונש כי ולהמשיך המקור לפתוח למעלה, הדבקות מטבע כי טבעיים, אל מתפשטת ומשם סופה, עד המחשבה מראש הברכה, האדם הולך והיה נצחיי, רק פוסק היה לא הטוב וזה התחתונים.

וזהו סוף, בלי ומתחכם מתחכם היה כי יות, לנצח מנצחיות לטוב מטוב מתרבה היה הטוב זה כי לו, שנשפע הטוב, בעצמו

פ״ד (אבות מצוה שכר כי, למעלה שכתבתי דרך על בעצמו, הוא והוא

)מ״ב בעצמה. . המצוה. היא

היה לא ן שעדיי האדם, בקלקול עתה אחת, הקדמה עוד אקדים אם שתדע צריך הקלקול, שיתוקן עד הבריאה, בכוונת העולם

אז מתוקן, יהיה האדם עור כתנות ולא חושך, עִוֵר עתה שהם, שחטא קודם אור שהיה ממה אור יותר ויהיה לאור, יחזור, אור,

ענין[ וזהו ' מכח כי יג), ב, (קהלת החשך' מן [ה]אור כ]יתרון

לאור יתרון יהיה. החושך

אשכול סחטה חוה ס״ה), פי״ט רבה (בראשית אמרו ז״ל בותינו ר שם [שיש] ידוע ענבים בעודן הנה גדול. רמז בזה ויש ענבים, של אדם כשסוחט לא אם ניכרים, ואינם מעורבים אבל שמרים, שהיו ומה מהיין, השמרים נבדלים אז יין, ונעשה ענבים אשכול

יצאו עתה למים, נע היו כי בפועל, ולא בכח השמרים מתחילה

והיו ניכרים, היו לא מתחילה כי לשמרים, גריעותא ויש, חוצה עתה מעליותא יש אבל רעים, והם שמרים נעשו ועתה מתאחדים, והיין נקי, הכל רק סיג שום בו ואין צלול, נעשה כי להיין, ביותר ידי על כמו מהשמרים, מסולק לומר, רצוני משומר, נשאר

הסחיטה. קודם שהיה ממה יותר ובהיר זך והוא משמרת,

בו היה מקום מכל טוב, כולו אור בכתנות כשהיה האדם, הוא כך

חוצה בהוציא עתה, אבל בהנעלם להקליפות התעוררות, כח מקום מכל כו', הרע היצר השטן הוא רעה קליפה נעשית באמת והטוב לו, הלך חלף אז לגמרי, ומבטלו ומכניעו אותו שכובש מי

טו הוא הנשאר שמרים. בלי זך וברור בהיר ב

פ״ד (אבות ואמר עליו, ומגביר יצרו את שכובש השלם האדם וזה

אדרבה הורגו, אינו כי רומז, אמר''ההורג ולא ''הכובש )מ״א שהיה ממה היפך טוב, להיותו תח. תיו, כובשו

נתהפך רע שמלאך עד ומטהרו עליו מגביר כי גדול, ענין והוא

ושנאה וחמדה קנאה דהיינו רע, שהם ו מדותי לוקח למשל, לטוב. קנאה- דהיינו לטהרם, ידו תחת כובשם רק מבטלם, ואינו כו',

וחמדה- סופרים, לקנאת ושנאה- גנוזה, לחמדה לשנאת

שנאה 'תכלית כב קלט, (תהלים דוד שאמר כמו )הרשעים,

שאמרו וזהו מאד, טוב הוא הנה כאלה, ענינים ואלף, 'שנאתים

ס״ז פ״ט ר)בה בראשית (ראה הרע, יצר זה 'מאד' טוב, יצר זה - ''טוב אז כי

לטוב. נתהפך אף נתבטל, שהרע זו לא כי הגדול, הטוב גרם הרע

ובצרות בחורבנות והצירוף, הזיכוך לאחר לעתיד, יהיה וזה מלאך ועתיד הקליפות, ישבתו בתשובה, ומעוררים שסובלים,

נב,)א סוכה (ראה לישחט המות הצדיקים זכות מכח יתמתק, והרע ואז הקודש, לעבודת ולקחהו לעיל, כנזכר יצרם על שכבשו

להיות יתהפך, עִוֵר לשון שהוא בעי״ן, - עור ''כתנות כי, רואה עין

מכח עִוֵר עין מכח החשך, מן לאור יתרון ויהיה הראות, יתגדל, אור כתנות להיות הבריאה לכוונת העולם שיחזיר זו ולא החשך,

בשוב יראו בעי״ן עי״ן 'כי בסוד, אור תוספות יהיה אפילו אלא

ציון 'ה' ח נב, ,)(ישעיה לעי״ן יוחזר עור, כתנות שהוא רעה עי״ן כי

רואי טוב. טוב, לנביאים מושג היה שלא גדול אור כך כל, ויהיה

ג סד, שכתוב)(שם כמו ואמרו זולתך', אלהים ראתה לא 'עי״ן

ז״ל רבותינו ב לד (ברכו,)ת ימי מששת בענביו המשומר יין זהו

, בראשית ממנו יצאו משומר, שהיין דברתי אשר הדבר הוא בטוב יהיה לא כי אור, יותר יהיה לעתיד אור כתנות ואז השמרים,

בנעלם. אפילו סיג תערובות שום ההוא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

דרשה לשמחת תורה תשפה 241023 154953

תו לשמחת דרשה תשפ״ה- רה עזה עוטף יישובי. לטבח שנה

יום עצרת, שמיני ליום כעת נכנסים אנחנו ובעמ״י בתורה שמקביל נושא על לדבר ורציתי התורה. , שמחת

יש ר״ת וישראל בתורה, אות יש יהודי לכל כידוע, לתורה- אותיות ריבוא שישים ריבוא שישים כנגד הם ש

ישראל. נשמות היא ישראל, לעם התורה בין קבלה שהה להבין מקובל בדר״כ אז נשגב דוש ק דבר היא שהתורה שכשם, עו צו ם

ממש ממעל אלוק וחלק קדושה עצומה נשגבת היא יהודי. כל של נשמתו גם כך אנושית תפיסה מכל, ה למעל

ואף ונכונה, ודאי, אמיתית היא הקבלה ואכן מקו גם לה יש מ ר במסכת הגמרא שאומרת במה קריעה, ות הלכ

שבת בגדו את לקרוע לו יש נשמתו, יציאת בעת מישראל מת על שהעומד (קה:) והטעם בגמרא נאמר לכך "הא

דומה זה למה שנשרף "לס״ת

רש "וביאר "הר י לקרוע חייב שנשרף ס״ת ואה שאין בישראל ריק לך שאין לו, מה דו הניטלת ישראל נשמת אף …

ומצות תורה."בו

אבל להדג רוצה אני לעמ״י התורה בין. אותיות ה להקבל אחר פן גם יש

הרשע המן שאמר מפורסם משפט. ואקדים

בשי המן ש המשתה מן יוצא הוא כאשר רוממתו, א אומר הוא ואחשוורוש, אסתר עם סעוד ל הוזמן הוא אליו

כך: לאוהביו המלך עם לה קרוא אני למחר וגם אותי, עם כי עשתה המשתהאשר אל המלך עם המלכה אסתר הביאה לא."אף

המלך בשער יושב היהודי מרדכי את רואה אני אשר עת ליבכל שווה איננו זה וכ."ל

הת שסופי ימצא זה, בפסוק המתבונן והנה ה שם.'מסתתר, ו של יבות

ז "וכל איננ ה " יל שוו ה ו פסו הוי שם הצירוף הוא זה ק תמוז חודש )רי מאמ יששכר תמוז(בני בחודש השולט "ה

גמורה דין בחינת ומורה. על לגמרי, למפרע שהוא משום

ואכן לעמ נצר ישראל, עם של הגדול מהאויב לומדים אנחנו וכאן מהגויים, רק ללמוד שניתן דברים יש ל הרשע ק

ה -המן! ! ! ד אח בודד יהודי של עוצמתו מהי אגגי, ומלואו עולם בעיני. וים שו לא לי, משתחווה שלא בעולם אחד יהודי יש עוד כל המן, אומר

ה זה שפסוק ומכך ה וא הוי שם הצירוף את המהווה פסוק שבו תמוז בחודש שדווקא למדים, אנחנו בתמוז, "ה

כוח איזה לנו, שקרה הנורא החורבן את לתקן נוכל כיצד ייאוש אלינו להתגנב היה עלול הגדול, החורבן, מתחיל

ושלמה דוד מלכות בזמן ישראל עם התפארה? של לימי לחזור לנו יש

ו ה האמונה את לגייס צריך כח, ולתת ישראל, את לנחם כדי אז דווקא, אל ישר של בכוחם ביותר עמוקה וחו ובכ

יהודי כל. של לנצח ינצח לא שעמלק אותו ו. מפחיד אותו, מטריד בודד אחד יהודי כמה עד לומדים מהמן. לומדים הזה הכח את

ממטורף דווקא יהודי בכל יש ש העצומה העוצמה מהי ללמוד ניתן כזה, . צמו ע בפני בודד

ישראל לנשמות התורה אותיות בין בהקבלה ל. ראות גם ניתן הזו, הנקודה את

בלבד אחת אות חסרה שאם הרי להפליא, יפה ובכתב בהידור, כולו נכתב תורה הספר אם אפילו ש ידוע שהרי בזה וכיוצא ככולו רובו אמרינן ולא פסול! ! ! ! שכולו הרי הספר, . מכל

י כל שגם מלמדנו וזה שלימות חסר כולו שהעם עד ממש, כפשוטו ומלואו עולם הוא ישראל מעם די ויהו הודי

מאד, משמעותית ישראל מנשמות ואחד אחד כל. בחסרון

אישית בהשגחה וחיזוק קטן, יהודי כזה דבר! אין

הרבי ל ש המזכירות חדר אל דחופה קריאה העולמי חב״ד שליחי מפעל קוטרלסקי, רכז משה הרב קיבל תשמ״ב בשנת אחד ום י שאסע ביקש "הרבי מלובביץ'. סיפר קראסאו" לאי ביותר הגבוהה במהירות הרב לימים היהודים כל את אכנס "שם קוטלרסקי,

שליחי מערך על כאחראי השנים רבת עבודתו במסגרת חיזוק". דברי לפניהם ואדבר המקומיים הכיר קוטלרסקי הרב בעולם, חב״ד

יותר ובילה תבל קצוות כל את שעות הזה האי על זאת, בכל שבברוקלין. בביתו מאשר במטוסים מיהרתי שמע לא מעולם …הוא "

לסו ושאלתי שלי, הנסיעות כן ענה 'בודאי', קראסאו. הזה- המקום איפה יודע הוא אם אותו האיים ליד קטן באי 'מדובר הסוכן,

לדרום בסמיכות הקריביים מדי אמריקה. מנ יוצאת יום בני קנדי התעופה מל אחת טיסה יורק ו הפסדת כבר היומית הטיסה את. לשם.

נא מחר, לטוס רוצה אתה אם לה יכול י מה מושג לו היה לא קראסאו. לאי קוטלרסקי הרב יצא למחרת כרטיס'". לך זמין להיות הולך

שיחות סדרת ב פתח ומיד היפהפה, הטרופי לאי הגיע הוא שאלות. לשאול בלי לדרך יצא נאמן כחסיד אבל שם, טלפון כדי אינטנסיבית

את70 לאסוף לאירו במקום, שהתגוררו היהודיות המשפחות בא חיזוק ע גדולה. הייתה "ההצלחה מקומי. ולם הגיעה היעודה בשעה

נראו רובם אבל יהודים, היו הם עמוק. צער הרגשתי קראסאו. של היהודית האוכלוסייה כל למקום גמורים". גויים כמו התחיל הרב

פרש על לדבר ה לאי להביא אותו ששלח כמי מלובביץ' הרבי את הזכיר הדרשה כשבמהלך השבוע, ת " ודיים. יה חיים זה ראיתי מיד

משהו, לומר רוצה שהוא עליו ראו הללו. המילים לשמע כולו נרעד הנוכחים "אחד הרב, אמר בקהל", תזוזה לדבר מתבייש אבל

מיד כולם. בנוכחות ל ביקש יהודי אותו הדרשה, בסיום סיפורו. את סיפר ואז עיניים, בארבע איתי שוחח ממשפחה במקורו בא הוא

חסי של א חב״ד, די שלו, הסבתא יהדות. על כלום ידע לא וממילא הקומוניזם, השתלטות של בדור גדל בל גדולה צדקת, שהייתה

לכל קראה שיצטרכ פעם שבכל להם ואמרה פטירתה לפני ילדיה יפנו ישועה, ו היהודי סיפר לאחרונה", "עד מלובביץ'". לרבי

משה השתנה כעת אבל מיוחדת, בעיה בשום נתקלתי "לא מקראסאו, הולנד. למדינת שייך קראסאו האי ו. הם ההולנדי העם שבני כיוון

נוצרים גם כך מאוד, אדוקים פרוטסטנטים חי היהודיים המקומיים הילדים קראסאו. תושבי הנוצרים בבית ד ללמו ברירה בלית יבים

הספ אחת בשעה יום ומדי פרוטסטנטי, נוצרי כמובן שהוא הכללי ר לכנסיה להיכנס התלמידים כל חייבים הצהריים לפני עשרה

הבעיה היהודיים, לילדים פטור שנתן ליברלי־סלחן מנהל הספר לבית היה לאחרונה עד היומית. לתיפלה הספר בית שבשטח היא

מא כעס החדש וזה התחלף שהמנהל הז הפטור על וד הייתה לא היהודיים לילדים הנוצרית. בתיפלה להשתתף כולם את וחייב ה ברירה

א נכנס, לא הוא ובאמת הזמן כשהגיע בכנסייה. לדרוך ולא למות מוכן שהוא אמר גרוסמן, אלי שלי, הבן רק להשת. תף לא המנהל

דרישה המקומי בעיתון ופרסם דים, התלמי כל לעיני אותו השפיל באכזריות, אותו היכה ולהחרים לנדות התושבים מכל משפחת את

" גרוסמן… קטן אי "זה סיפורו, את היהודי סיים לעשות!" מה ידעתי לא והרגשתי לנו, לעזור שיכולה בעולם נפש אף לנו אין ומבודד.

שאני של בצוואתה נזכרתי ומיד מלובביץ', 'הרבי המילים את והזכרת הגעת אתה פתאום נחנק! מלפני40 סבתי מבקש אני לכן! שנה

אות שיושיע הרבי עם ולדבר טובה לי לעשות יכול אתה אולי ממך, נו?". מבין אני "עכשיו אדיש: נשאר לא מצידו קוטלרסקי הרב

מדוע עבו מצוין פתרון לי יש נא, שמע נוראה! במצוקה שרויים הרי אתם כזאת! בדחיפות לכאן לנסוע לי אמר הרבי יש אלי. בנך ר

על דאגותיו וכל יורק, לניו אתי אותו אקח תרצה- אם עבורו. במיוחד מתאים סד מו יורק בניו לנו צווארי". ועל י היה ששמו היהודי,

למשמע להאמין התקשה גרוסמן, יוסף חיים אלי, שלו– הבן כזאת. בפתאומיות אליו הגיעה שהישועה אוזניו, את ושמע סקרן שהיה

ה של ההצעה קוטלרסק רב שני אפילו בזבז לא י, מוכנה מזוודה עם דקות כמה אחרי וחזר הביתה רץ הוא יה. עבר הוא לנסיעה.

לתפארת חסידית משפחה הקים ולימים יורק בניו חב״ד ליש, יבת

יו חיים כתב תשמ״ד הפסח חג לקראת )כמ למשפחתו שהושיט העזרה על לרבי תודה מכתב אלי, הנער של אביו גרוסמן, סף פר סו

תש את שהסב כך ועל בכתבה(, ובמכתבו, א לבו איחרה לא הרבי תגובת כלשונו. מקראסאו", קטן "יהודי של למצוקתו לבו ומת

הו באשר יהודי של מערכו הממעיט הניסוח על חולק הוא הראשון( )בחלקו כאן המובא ומעודד א, בה אלוקית נפש כבעל צמיחתו את

המק מהמכתב חופשי תרגום עצומים. כוחות נטועים ג ב״ה, באנגלית: ורי גרוסמן יוסף חיים מר נ. י. ברוקלין, התשמ״ד, בניסן ' ת״ד

2073 ברידרסטראט74 תפים המשו ידידינו באמצעות ברכותיך את לקבל שמחתי וברכה, שלום הולנדיים ה האנטילים קוראסאו,

מקרא קטן "יהודי עצמך את שכינית הכינוי על לחלוק עליי אולם, הנכבדים. הר סאו". ב להדגיש צורך כל אין י באריכות פניך כל כי

אל "חלק המהווה אלוקית, נפש לו יש אישה, או איש יהודי, ממ וקה הפרק בתחילת בתניא, שמוסבר כפי על", קיים לא לפיכך השני.

ול קטן", "יהודי כזה דבר שלו/ה. העצום בפוטנציאל לזלזל פעם אף אסור יהודי

שמח מחג שנה אנחנו הנה ש חג שעברה, שנה תורה ת הת בכאב מלא ישראל בעם נורא. וצער

ה את ראינו אחד ומצד באשר יהודי וכל העולם, מן ישראל שם למחוק שאפו ש הרשעים, אויבינו ל ש הרצחני דחף

איום להם הווה מ הוא ה ולכן בדרכם שנקרה כל. יהודי, נים וזק טף נשים אנשים רחם ללא רצחו ם

אבל להשמידנו, ושואפים וצים ר שאמנם הרשע, המן בבחינת והם שלהם הגיונית הלא השנאה דווקא מלמדת

הם תוכם בתוך כמה עד אותנו יהודי כל כי סכנה, להם הווה מ יהודי שכל מבינים שיכולים צמה ועו כח בו יש

לטובה כולו העולם את. להכריע

כספר אנחנו והרי כולו, העם עבור עצום חלל הם תורה, בשמחת שנרצחו ואחיותנו מאחינו ואחת אחד כל ן ואכ תור תורה שמחת ביום ונרקוד נשמח וכיצד ח. סרים, שאותיות ה כולה המלחמה במשך היום ואותו הנורא היום באותו שני, מצד אך עם הוא ישראל עם כמה עד בפועל, ה נתגל,

למערכה שרצו חיילים אותם בכל יש נפש מסירות כמה, קדוש בחי ונלחמו נחיה למען ישראל, עם מען ל נפש ר וף

בבטחה. קודש ה בארץ כאן

לפרסום הותרו פתאום ש חיילים אדם כבני בתוכנו שהתלכו אנשים כולו. אל ישר לעם ולדגל לסמל הפכה צוואתם

הוא מהם אחד שכל גילינו מותר ולאחר רגילים, אדם. ת בדמו מלאך

לעם תקווה והביא האיר מהם אחד כל שיש לנו ויבשר מבשר יבוא רא והנו הגדול השבר שמתוך כולו, ישראל

תקוו ציון. לנחת במהרה ונזכה לגבולם, בנים וישובו לאחריתך ה

ניגשי אנחנו הקדושים, אותם של גבורתם ומתוך ל היום ם הלב אבל בוכה, במר עין אמנם, רה התו בשמחת שמוח

שמח ש שמח, אחד כל יהודי" "איש שנקרא העצום לפלא ף ונחש ראה כולו העולם מ וא ה ונרצחו, שנהרגו אחינו

שמהווה מלואו ו עולם יהודי איש משפחות כל בך ונברכו לאברהם הקב״ה אמר יו שעל" לעולם, גדולה בשורה

"האדמה.

נשמח היום ואנחנו חיילים אותם ל כ ישראל, עם למען נפשם שמסרו הגיבורים אותם כל של ומכוחם לכבודם

מלו בתורה, אות לו יש מהם אחד וכל יהודי" "איש שהם ואזרחים בשמ לשמוח היום, אותנו וה תורת התורה, חת

. אויבנו כל על נצחון הקב״ה ישלח זה ובזכות הנצח, לעם נצח

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

דרשת שמחת תורה

דרשת ליל שמחת תורה תשפ״ה:

מרכז עבודת היום שלפנינו - בהקפות שמקיפים את התיבה שבע פעמים. וזה המשך לשבע ההקפות שעשינו ביום הושענא רבה. למה מקיפים את התיבה?

אומרת המשנה בסוכה שבכל יום מימי סוכות היו מקיפים במקדש את המזבח פעם אחת, וביום השביעי היו מקיפים שבע פעמים. למה הקיפו?

אומר הירושלמי (סוכה ד, ג): ״אמר רבי אחא: זכר ליריחו״. וכ״כ הכלבו בשם המהר״ם שיש קשר בין ״ואסובבך את מזבחך ה׳״ ל״ואסובבה בעיר״.

מה היה שם? יהושע פרק ו:

וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.

עם ישראל חנה חודשים בעבר הירדן המזרחי כשמולו ניצבת יריחו מעבר הירדן, ובה חומה שעליה אמר משה: ״ערים גדולות ובצורות בשמים״. גובה החומה ועובי החומה לא איפשרו, בכלים שהיו פעם, לכבוש את העיר. זה היה מעל הטבע. עד שמקובל לומר שיריחו היתה ״מנעולה של ארץ ישראל״.

הקב״ה בחר לפתוח את המלחמה על הארץ דווקא ביריחו, כי החומה נראתה בלתי ניתנת לחדירה, ובני העיר עצמם היו נחשבים לגיבורים:

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל.

איך?

וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת, כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים. וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן.

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת.

[ששה ימים הם תוקעים, והתקיעה נעשית דווקא בימים טובים לשמחה כמש״כ: ״וביום שמחתכם… ותקעתם…״, אבל התרועה זה בעת מלחמה: ״וכי תבואו מלחמה בארצכם… והרעותם…״]

וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה - וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ.

כלומר הכהנים תוקעים והעם מרעים – קול תקיעה וקול תרועה.

על ההפלה של חומת יריחו ע״י יהושע, התנבא בלעם, כששאל אותו בלק מי יעמוד אחרי משה, והוא ענה לו שיעמוד אחריו מנהיג כמוהו – במדבר רבה:

״ה׳ אלהיו עמו״ - אמר לו בלק: הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני שמשה משמשן, ראה זה שעומד אחריו מה יהיה? אמר לו: אף הוא קשה כמותו: ״ותרועת מלך בו״ - תוקע ומריע ומפיל חומה.

מה העניין ששבע ההקפות ושבעת הימים הפילו את חומת יריחו?

מסביר האמרי אמת (הוש״ר תרע״ח) שעניין זה קשור למש״כ ביומא כ, ב שכשהכה״ג מתוודה ביוה״כ ומזכיר את שם המפורש:

אמר: ״אנא השם״ - ונשמע קולו ביריחו.

מה הקשר ליריחו?

איתא במשנה (יומא סו, א): ״והכהנים והעם וכו׳ כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול וכו׳ ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ - שאז נתגלתה מלכות שמים…

השבעה אומות (הכנעני וכו׳) מסתירים ל-ז׳ מידות - מסתירים הידיעה ש: ״לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו׳״ (דה״י א כט, יא).

כלומר יש כוחות בעולם שמסתירים מהתודעה העולמית את ההנהגה של ה׳ בעולם. האדם מביט במסך מעוות שלא רואה את ה׳, את ידו והנהגתו.

וכ״כ הרוקח שע״פ המדרש היה ליריחו שבע חומות. והכוונה לשבע הסתרות שהסתירו את הנהגת ה׳ בעולם!

ממשיך האמרי אמת:

״ודוד המלך גילה זאת לעיני כל הקהל: ׳ויברך דוד את ה׳ לעיני כל הקהל׳ (שם פסוק י)… יהושע כבש המלכים שבארץ ישראל וזהו: ׳ותרועת מלך בו׳… ודוד המלך רצה לכבוש כליל את המלכויות״.

אם כן עניין כל הקפה היא לשבור איזה מחסום תודעתי עולמי:

אחד כנגד החסד – שמעוות את החסד, כמו הטעות של אחאב שנקרא ״מלך חסד״ - שחשב שנכון לעשות חסד עם אויב כמו בן הדד שיצא אליו למלחמה [וכמו שחשבו שאם תעשה חסד על חמאס ותעביר לו כספים יהיה שקט]. ובאמת זו תודעה שמשרתת את הרשעה.

ואחד כנגד הגבורה – שמעוות את הגבורה כאילו להילחם ברשעים ולעשות עימהם דין זו רשעות ואכזריות. ובאמת זה חוסם את הצדיקים מלפעול כנגד הרשעים.

ואחד כנגד התפארת – מידת האמת שהופכים את הרע לטוב ואת הטוב לרע [עד שרוצים לתת פרס נובל לארגון אונר״א שכולו תומך טרור].

וכך הלאה…

החומות הגשמיות והכוח הגשמי של הרשעים – נובע מכוח רוחני. כשהצל שלהם למעלה נופל – גם הכוח למטה נופל.

הנס של הפלת חומות יריחו התחיל מעבודה עצומה של עם ישראל בהקפה שבכל יום הקיפו את יריחו ושברו ״חומה״ אחת, וביום השביעי – כללו את כל השבע יחד והתגלתה מלכות ה׳ בעולם!

הווידוי של הכהן הגדול ביוה״כ – נשמע עד יריחו. כי זה עניינו – לפרוץ ולשבר את החומות הללו.

ולכן בתוך יריחו – נמצאת גם רחב שאומרת למרגלי יהושע את מה שכולם יגלו בעתיד:

יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה׳ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם…

כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת.

יהושע שומע את דברי רחב, והוא מחבר אחרי כיבוש יריחו את ״עלינו לשבח״ ושם מוסיף לדבריה עוד שתי מילים: ״אין עוד״!

היכולת של עם ישראל שהרשעה תיפול תחתיו – תלויה בהקפות. יהושע התחיל בהם, דוד המלך המשיך ואמר: ״לך ה׳ הגדולה״. ואנו בימות המשיח צריכים לסיים, עד שיתגלה החלק השני של עלינו לשבח: ״לראות מהרה בתפארת עוזך… לתכן עולם במלכות שדי… כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד״. עד ש״והיה ה׳ למלך על כל הארץ״.

---

לסעודה:

מה הכוח של היום הזה?

ראינו בערב חג שההקפות זכר לחומת יריחו, ושם ראינו שחומת יריחו נפלה כשהכהנים תקעו והעם הריע:

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה - וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ.

למה החיבור של שניהם הוביל למפלה?

מלבי״ם: תקיעה היא בימי שמחה: ״וביום שמחתכם… ותקעתם״. והתרועה בימי צרה ומלחמה: ״וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם״.

וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּ

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שיעור איך דוד המלך מנהל מלחמה מקוצר לחיילים

רבה– הושענא מלחמה מנהל המלך? דוד איך

ברזל חרבות מלחמת ערב הזה השיעור על אישי …סיפור

למלחמה שקשור חג גם אלא השלום, חג רק לא הוא …סוכות

היא האמת שלום… לך יהיה למלחמה מוכן אתה אם שרק

."… גדול מקל ושא ברכות: דבר רוזוולט" (טדי) תיאודור

קַדְמָאָה בְיֹומָא אִּתְמַר אַמַאי אַבָא, אַבָא וְאָמַר, אֶלְעָזָר רַבִּי "קָם.): (כט הזהר תקוני מָאנֵי בְרִּי לֵיּה אָמַר ג), כג (ויקרא הָדָר עִּץ פְרִּי הָרִּאׁשֹון בַּיֹום לָכֶם דְסֻּכֹות, ּולְקַחְתֶם

א קְרָבָא מָאנֵי לֹון, ּובְאִּלֵין נָטְלִּין בִּימִּינָא ִּקְרָבָא דִּינָא… דְנָצְחִּין רְׁשִּימִּין יִּשְרָאֵל ינּון."

סֻּכֹות הָרִּאׁשֹוןׁשֶל בַּיֹום נֶאֱמַר לָמָה אַבָא, אַבָא וְאָמַר: אֶלְעָזָר רַבִּי קָם, : [תרגום בְיָמִּין נֹוטְלִּים הַקְרָב אֶתּכְלֵי בְנִּי, לֹו: אָמַר הָדָר? עֵץ פְרִּי הָרִּאׁשֹון בַּיֹום לָכֶם, ּולְקַחְתֶם

בַדִּין…] רָאֵלׁשֶמְנַצְחִּים יִּש רְׁשּומִּים הַלָלּו הַקְרָב ְּובִּכְלֵי

רבה מדרש בַּיֹום לָכֶם בִּזְכּותּולְקַחְתֶם אָמַר, לֵוִּי רַבִּי בְׁשֵם בְרֶכְיָה "רַבִּי ל, טז): (ויקרא

הָרָׁשָע, עֵשָו זֶה הָרִאׁשֹון מִן לָכֶם רִּאׁשֹון, ּופֹורֵעַ לָכֶם נִּגְלָה אֲנִּי הֲרֵי הָרִּאׁשֹון, דִּכְתִּיב מָרֹום כָבֹוד בֵיּה: ּכִּסֵא דִּכְתִּיב הַמִּקְדָׁש, בֵית זֶה רִּאׁשֹון, לָכֶם הָרִּאׁשֹון, ּובֹונֶה וַּיֵצֵא בֵיּה: רִּאׁשֹון בֵיּה: דִּכְתִּיב הַמָׁשִּיחַ, מֶלְֶך זֶה רִּאׁשֹון, לָכֶם מִּקְדָׁשֵנּו. ּומֵבִּיא מְקֹום מֵרִּאׁשֹון

ה הִּנֵה ִּלְצִּּיֹון." אֶתֵן מְבַשֵר וְלִּירּוׁשָלִַּם נָם

ישראל ארץ את לכבוש התחילו ישראל עם רבה הושענא ביום! בנוסף,

) ה״ג פ״ד סוכה ירושלמי ב ועיין קסו' מועדים נועם אמרי אברג׳ל (הרב ל חז "לפי סוכות ימי שבעת היו יריחו חומת את ישראל עם הקיפו בהם ימים …השבעה

עשו7 השביעי ביום הושענא ביום גם כך נוהגים אנו לכן החומה, את והפילו הקפות

! רבה

סוכות המועד חול בשבת הנקראת ההפטרה (לח, יח– מיחזקאל לקוחה )לט, טז

ומגוג גוג. במלחמת ועוסקת

נקבעה למה לא (מגילה הגמרא של קביעה אלא ממנהג חלק לא היא הזו,). הקריאה

זו הפטרה? דווקא

רש״י השלמה היא ומגוג גוג על ביחזקאל ההפטרה שבחירת מסביר ״ביום״) (ד״ה של ראשון חג בהפטרת קראנו שאותה בזכריה המתוארת הימים אחרית למלחמת

. סוכות

ישראל על שיצורו הגוים, כנגד העתידית ההגנה במלחמת עוסקות האלו הנבואות שתי

הימים. באחרית

ירושלים על הגשמית המלחמה את יותר מדגיש הנביא, זכריה הנביא, יחזקאל

מלחמת של העיקרי שהמוקד מדגיש זאת, לעומת עולם ה יהיה הימים אחרית ב

בעולם שמים שם. קידוש

כדי האלו המלחמות את עורך היה הוא איך על להתעכב רציתי המלך דוד של ביום

לימינו …ללמוד

מהמילואים ישר מהקהילה מישהו של מצוה לבר הגעתי אחד ערב ב מדי 'עם

ונשק …מאובקים

רב אתה אותי ושאלה צרפת תושבת מהמוזמנות אחת אליי ניגשה תורה הדבר לאחר

בצבא מפקד? ! ? או

לה, עניתי המלך דוד את מכירה? את

תהלים בטח! בהתרגשות! ענתה

לארץ חוזרים ואנחנו ומגן… חרב עם ממש נלחם גם הוא מהתהלים שחוץ לה אמרתי

כמוהו בדיוק הפיזית המלחמה עם התהלים את ולשלב לחזור וצריכים! ישראל

בהלם היתה …היא

גשמית- מלחמה הסוף עד לחסל

וְעַצְמֹתֵיהֶם צָרָיו יֹאכַלּגֹויִּם ״ (כד, ח-ט): במדבר1 יִּמְחָץ: ּכָרַעׁשָכַבּכַאֲרִּי וְחִּצָיו יְגָרֵם

אָרּור וְאֹרְרֶיָך בָרּוְך מְבָרֲכֶיָך יְקִּימֶנּו מִּי."ּוכְלָבִּיא

הללו בלעם שדברי מסביר (שם) הנצי״ב - שאול מלכות בין ההבדל את מתארים

בחינת גאולתנו, של הראשון בשלב המלכות אופי את המסמלת, הזמנית המלכות

יוסף בן, משיח בשלב המלכות אופי את המסמלת, הנצח מלכות דוד- של למלכותו

בחינת גאולתנו, של והסופי השני דוד בן. משיח

זה הבדל של משמעותו ומה, אלו מלכות הנהגות שתי בין העקרוני ההבדל מהו

והתחייה הגאולה דור? לדורנו,

- מז (יד, א׳ שמואל אֹיְבָיו בְכָל סָבִּיב וַּיִּלָחֶם יִּשְרָאֵל עַל הַמְלּוכָה לָכַד ״וְׁשָאּול מח):

צֹובָהּובַפְלִּׁשְתִּים עַמֹוןּובֶאֱדֹוםּובְמַלְכֵי בְמֹואָבּובִּבְנֵי יַרְׁשִיע. ״ יִפְנֶה אֲׁשֶר ַּובְכֹל

מאוד תמוה ירשיע׳, יפנה אשר ׳ובכל זה, פסוק של. סיומו היה לא וכי ׳ירשיע׳?

׳יצליח׳ לומר יותר? מתאים וביסוס אויביו כל על שאול של שניצחונותיו לומר הייתכן

׳רשע׳ היו אלו, בפסוקים כמתואר מכך, כתוצאה? מלכותו

לבין במלחמה, שאול של והנהגתו מטרותיו בין עקרוני הבדל שהיה הנצי״ב, מבאר

דוד של. אלה

, תחתיו׳ אויביו את ׳להפיל רק הייתה במלחמותיו שאול של מטרתו לנצחם דהיינו שלטון והעמדת המקום כיבוש ללא אך ממוקד, סיכול מעין נקודתי, באופן במלחמה

אויביו של במקומם. וריבונות

רק אויביו את מחליש היה ששאול היו זו מלחמה שיטת של המעשיות תוצאותיה

שנית בו ולהילחם ראש להרים שבים היו זמן לאחר אך. לשעה, זו מלחמה, שיטת

כפולה לרשעות: גרמה

ובמלחמתם ממפלתם, שהתאוששו לאחר להילחם שבו פעם שבכל, לאויביו ביחס. א ישראל עם עד במלחמתם חדשה רשעות הוסיפו. הנוספת

מדומה אשליה יצר הרגעי שהניצחון משום וזאת, עצמו ישראל לעם ביחס. ב גדול לתסכול וגרמה הבאה, במלחמה שהתנפצה אשליה הסתיימו, שהמלחמות

ישראל עם אצל. וייאוש

המלך דוד לעומתו, כמלחמה- אויביו על בניצחון רק הסתפק לא אויביו 'להפיל

נצחונו לאחו אלא תחתיו', שלו שלטונו את שם העמיד אויביו, מיד המקום את. כבש

המלחמות- של הסופי לסיומן שהביא דבר, לחלוטין אויביו את מיגר ובכך דָוִד ׳וַיְהִי

מַשְכִיל׳ דְרָכָו! לְכָל

1 טמיר ערן לרב. אמונה בנין

בנוי בשטח לחימה בתורת 'זיג פתיחת בעת (למשל שטח' תא 'פותח כשאתה '(לש״ב),

– מסתכן אתה אפשרי) אויב מבחינת ידוע לא תחום אל לפינה מעבר זהירה הסתכלות אם גם אחורה חוזר לא לעולם אתה שטח התא את פותח כשאתה לכן הפתיחה, בעת

עליך לירות מתחיל. מישהו

הזה השטח פתיחת בעת שוב להסתכן תצטרך שהיא) סיבה (מכל אחורה תחזור, אם שקט של רגע "בכל החשוב: הכלל (לפי מיקום שינה והאויב חדשים יהיו הסיכונים

ומשתנה מתרחב האיום.)"! מעגל

מסוגל שאתה בקצב עליה תעבוד עליה, לעבוד מידה לקחת אם, המידות בעבודת גם המערכה את שהכרעת עד אותה תעזוב אל! אבל

דברים אותם עם מתמודד החיים כל עצמך את תמצא למידה ממידה תדלג …אם

אחיעד הרב על סיפור, אטינגר של אבא בערב אגוז של בקרב נפל אטינגר הראל סרן

הי״ד השנה! , ראש עד ברורה במשנה קטן סעיף עזב ולא בישיבה מאחורי שלמד

לנצח אותו ש…יזכור בטוח שהיה

׳ - נכתבה׳ לדורות שנצרכה נבואה שאול מלכות בין המסובכת המעבר בתקופת כאז

היום כן הנצחית דוד למלכות, הארעית בן משיח לתקופת יוסף בן משיח תקופת בין נקודתי ניצחון ידי על ממוקד סיכול רק איננה לנקוט עלינו שבה המלחמה שיטת דוד, התקיימותה עד ארצנו, מרחבי בכל ריבוני שלטון העמדת אלא אויבנו, עם כמאבק

במילואה בלעם נבואת של. בע״ה

רוחנית- מלחמה ה בשם 'לקרוא

מצרים ביציאת כבר נתקלים אנו בפלשתים "לֹא- כאשר, אֶרֶץ דֶרְֶך אֱֹלהִּים נָחָם

וגו;'פְלִּׁשְתִּים" והם, השופטים תקופת כל במשך בפלשתים נתקלים אנו מכן לאחר אָמְרּו יִּשְרָאֵלּכִּי אֶרֶץ בְכֹל יִּמָצֵא לֹא "חָרָׁש אשר עד מכולם, יותר ישראל לעם שהציקו

נעלמו הפלשתים אולם יג, יט א' (שמואל חֲנִּית" אֹו חֶרֶב הָעִּבְרִּים יַעֲשּו פֶן;)פְלִּׁשְתִּים

דוד בית מלכות. לאחר

. וגוליית דוד מלחמת – השטח מן אותם שסילק הוא אחד אירוע

המערכה באותה ישראל עם בקרב המורל את מתארים: הפסוקים וְכָל "וַּיִּׁשְמַעׁשָאּול אֶת בִּרְאֹותָם יִּשְרָאֵל אִּיׁש וְכָל … מְאֹד וַּיִּרְאּו וַּיֵחַתּו הָאֵלֶה הַפְלִּׁשְתִּי דִּבְרֵי אֶת יִּשְרָאֵל

יז, יא- א' (שמואל מְאֹד" וַּיִּירְאּו מִּפָנָיו וַּיָנֻסּו הָאִּיׁש האוהלים אל ברח ישראל עם כד).

אל הממדי״ם, ואל למיניהן הברזל' 'כיפות ואל הבטון …חומות

העם של והירוד השפל מצבו על המצביעה הצעה ישראל מלך מציע אז: או "וְהָיָה

חָפְׁשִּי יַעֲשֶה אָבִּיו בֵית וְאֵת לֹו יִּתֶן בִּתֹו וְאֶת עֹׁשֶרּגָדֹול הַמֶלְֶך יַעְׁשְרֶנּו יַּכֶנּו אֲׁשֶר הָאִּיׁש

בגלית– להלחם שיעז מי כה (שם.)'בְיִּשְרָאֵל" המלך בת עם יתחתן כסף, המון, יקבל

מס מלשלם פטור …ויהיה

הזו ההצעה מול אל נדהם המלך, דוד "וַּיֹאמֶר אז או העם, של הנורא מצבו על המעידה הַלָז הַפְלִּׁשְתִּי אֶת יַּכֶה אֲׁשֶר לָאִּיׁש מַהּיֵעָשֶה לֵאמֹר: עִּמֹו הָעֹמְדִּים הָאֲנָׁשִּים אֶל דָוִּד

חַּיִּים."ֹלהִּים א מַעַרְכֹות חֵרֵף הַזֶהּכִּי הֶעָרֵל הַפְלִּׁשְתִּי מִּי יִּשְרָאֵלּכִּי מֵעַל חֶרְפָה ֱוְהֵסִּיר ממס פטור חתונה? כסף? גליית? את שיכה למי המלך הבטיח מה אחרות: ? ? ? במילים הֶעָרֵל הַפְלִׁשְתִי מִי כִי יִשְרָאֵל מֵעַל חֶרְפָה ש״הֵסִיר מי הוא גליית את שיכה מי הרי

חַיִים אֱֹלהִים מַעַרְכֹות חֵרֵף כִי!"הַזֶה

הָעָם וַיְׁשִּבֻהּו הַזֶה וַיֹאמֶרּכַדָבָר אַחֵר מּול אֶל מֵאֶצְלֹו "וַּיִּסֹב לאחד, מאחד דוד הולך וכך

מדברים שאתם למה תקשיבו הָרִּאׁשֹון". ! דָבָרּכַדָבָר

גליית מול אל ניצב דוד דבר של בסופו הַפְלִּׁשְתִּי "וַּיַבֵט אבנים. חלוקי וחמשה מקל עם דָוִּד אֶל הַפְלִּׁשְתִּי וַּיֹאמֶר מַרְאֶה. יְפֵה עִּם וְאַדְמֹנִּי נַעַר הָיָה וַּיִּבְזֵהּוּכִּי דָוִּד אֶת: וַּיִּרְאֶה

בֵאֹלהָיו דָוִד אֶת הַפְלִׁשְתִי בַמַקְלֹות."וַיְקַלֵל אֵלַי בָא אַתָה אָנֹכִּיּכִּי! ? הֲכֶלֶב

בשם הקריאה על היא ישראל לבין הפלשתים בין שהמלחמה במפורש אמר גוליית

,'ה בְחֶרֶבּובַחֲנִּיתּובְכִּידֹון אֵלַי בָא "אַתָה משמעי: חד באופן שאמר זה הוא דוד ורק יְסַּגֶרְָך הַזֶה הַּיֹום חֵרַפְתָ! אֲׁשֶר יִּשְרָאֵל מַעַרְכֹות אֱֹלהֵי צְבָאֹות ה' בְׁשֵם אֵלֶיָך בָא וְאָנֹכִּי

לְעֹוף הַזֶה הַּיֹום פְלִּׁשְתִּים מַחֲנֵה פֶגֶר וְנָתַתִּי עָלֶיָך מ רֹאׁשְָך אֶת וַהֲסִּרֹתִּי וְהִּּכִּיתִָּך בְיָדִּי ֵה' הּכִּי הַז הַקָהָל וְיֵדְעּוּכָל לְיִּשְרָאֵל! אֱֹלהִּים יֵׁש הָאָרֶץּכִּי וְיֵדְעּוּכָל הָאָרֶץ ֶהַשָמַיִּםּולְחַּיַת מכריע למעשה בכך בְיָדֵנּו". אֶתְכֶם וְנָתַן הַמִּלְחָמָה לַה' ה׳ּכִּי יְהֹוׁשִּיעַ בְחֶרֶבּובַחֲנִּית לֹא

הפלשתים עם הקרב את. דוד

אנו כאשר ורק ה', בשם הקריאה על מלחמה היא הפלשתים עם שהמלחמה מפני

הנאו- את נכריע ה– בשם 'נקרא ימינו של! פלשתים

חומרית ה בתפיסה כללי אבל חומרי; מבחינה יותר חזק שיהיה מי הוא שינצח מי

משתנים המשחק הוא שינצח מי אלו במלחמות ישראל: בעם להילחם באים כאשר

. יותר גדולה רוח בעל שיהיה מי

שניצחה היא הרוח הסוד: זהו! כיצד? בְחֶרֶב אֵלַי בָא אַתָה הַפְלִּׁשְתִּי: אֶל דָוִּד "וַּיֹאמֶר חֵרַפְת אֲׁשֶר יִּשְרָאֵל מַעַרְכֹות אֱֹלהֵי צְבָאֹות ה' בְׁשֵם אֵלֶיָך בָא וְאָנֹכִּי,"ָּובַחֲנִּיתּובְכִּידֹון

צְבָאֹות ה' אָמַר בְרּוחִּי אִּם בְכֹחַּכִּי וְלֹא בְחַיִּל "לֹא."כי

הנשק כלי עם ומיומן, מאומן צבא יהיה שלנו שהצבא לכך לדאוג שעלינו ודאי

זאת– עם יחד אבל ביותר, והטובים החדישים אז כי הרוח, בנו תהיה לא חלילה אם

וחס חלילה ועפיפונים, בלונים עם אותנו להכריע …יוכלו

קוק הרב להיות אופן בשום תוכל לא "האומה תקעא): אגרת ב, הראי״ה, (אגרות … לא … ועזו יפיו כל עם, ז״ל הרצל ד״ר של חלומו של הצרה בהעוגה רק מצטמצמת

שנאוי שעם קול, הד להשיב ראוי לבדו מרודפיו, בטוח מקלט לו לבקש הולך בעולם,

נעור יהודה, אריה גור העמים, סגולת קדוש, שגוי אלא חייה את זו עולמים, לתנועת

סֶלָה אָהֵב אֲׁשֶר יַעֲקֹב 'ּגְאֹון אל נחלתו, אל ושב הולך הוא והנה."', הארוכה מתרדמתו

במלחמה המלך דוד: כוונות

תֹורַת -י) (יט, ח תהלים עֵדּות נָפֶׁש. מְׁשִּיבַת תְמִּימָה 'ה 'ה פֶתִּי מַחְּכִּימַת. נֶאֱמָנָה

פִּקּודֵי מִּצְוַת לֵב. מְשַמְחֵי יְׁשָרִּים 'ה יִּרְאַת עֵינָיִּם. מְאִּירַת בָרָה 'ה 'ה עֹומֶדֶת טְהֹורָה

מִּׁשְפְטֵי לָעַד. 'ה יַחְדָו צָדְקּו."אֱמֶת

: בא״ח …" ופגעו בדרך כשאדם וקבלתי הויות, שש יש מזהב, הנחמדים עד זה בפסוק

הוי- שם ויבוא מהאגודל ויתחיל אצבעותיו, על אלו פסוקים יאמר אויבים בו תמיד ה הויה שם מופיע פסוק שבכל כיוון בסתם, אצבע הנקרא לגודל, הסמוך האצבע על

. האויב. . נגד ההיא האצבע את יראה כך ואחר השניה, במילה

הוי- פעמים שש עליה מזכיר וכאשר, גבורה היא זו אצבע כי הטעם, לי ונראה שהיא ה

אותה. ממתק, חסד

שלכן לי, ונראה האויב. נכנע הגבורה מיתוק דעל-ידי וידוע, עליו המלך דוד של המגן

השלום ידם על נוצח שהיה אלו, הויות שש כנגד קצוות, ששה בו היה

לַקְרָב יָדַי הַמְלַמֵד צּורִּי ה' בָרּוְך "לְדָוִּד קמד, א): (תהלים הכתוב רמז בס״ד פרשתי בזה

" לַמִלְחָמָה אֶצְבְעֹותַי – דיקא!'אצבעותי'

בשעת האדם שיניחם המונח כפי למטה, ופניהם למעלה, גבם ידים שתי תשים אם

באצבעות ברית כורתי שבעה את ותמנה בהם, שמברך, ברכה הסמוכה אצבע תהיה

שם עליה ששורה באצבע הוא מקומו נמצא, , השלום עליו המלך דוד כנגד לגודל אצבע כי ", עִמֹו וה' מַשְּכִּיל דְרָכָו לְכָל דָוִּד "וַיְהִּי יח, יד): א' (שמואל אמר ולכן 'הויה',

'הוי- שם רמוז שבו 'ה-. עִּמֹו

בסגולה לומר, רצה " בְיָדֶָך אֱֹלהֶיָך ה' אֹיְבֶיָךּונְתָנֹו עַל לַמִּלְחָמָה תֵצֵא "ּכִּי שאמר: וזהו שביו ושבית תנצח ובזה לאויב היד את תראה ששוב הנזכרת בכונה בידך. שתעשה

נִקְרָא ה הָאָרֶץּכִּיׁשֵם עַמֵי "וְרָאּוּכָל יובן 'בזה שקורין דיקא, 'נקרא' מִּמֶךָ", וְיָרְאּו עָלֶיָך שם עליה שנקרא האצבע להם תראה כאשר ממך', 'ויראו האצבע, על בפה הויות שש

'הוי-. " 'ה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שיעור מלכות בית דוד

דוד בית מלכות רבה– הושענא

המיוחד יומו הסוכות, חג כל של שיא שהוא יום רבה, הושענא של הזה המיוחד היום

השלום עליו המלך דוד. של

היום של המיוחדת המהות המלך דוד כי למה? . כולם האושפיזין כל את בתוכו כולל המלך דוד של האושפיזין

הספירות כל את. המידות, כל את שכוללת ה״מלכות" הוא ישראל– כנסת הנקראת המלכות מידת אליה כונס הספירות כל. ששפע

החוחים בין כשושנה כתיב פתח חזקיה "רבי א.): (בהקדמה הקדוש הזוהר כדברי ברכה של כוס ברכה, של כוס דא אשא ישועות כוס ישראל… כנסת דא שושנה מאן תקיפין עלין חמש על דיתבא דשושנה כגוונא יתיר, ולא אצבען חמש על למהוי אצטריך

ברכה של כוס איהו דא ושושנה אצבען, דחמש."דוגמא כולם הימים כל כנגד לתיבה, הקפות שבע היום עושים אנחנו. לכן

הברכה וכוס המלך דוד

[אמי דרב משמיה ליה אמר זימנין עוירא, רב "דרש קיט:): , ](פסחים מספרת הגמרא - ויגמל הילד ויגדל כא) (בראשית דכתיב מאי אסי: דרב משמיה ליה אמר וזימנין יצחק של לזרעו חסדו שיגמל ביום לצדיקים סעודה לעשות הוא ברוך הקדוש. עתיד

איני להן: ואומר לברך, כה בר של כוס אבינו לאברהם לו נותנין ושותין שאוכלין לאחר שיצא מברך, איני להן: אומר וברך! טול ליצחק: לו אומר ישמעאל. ממני שיצא מברך, אחיות שתי שנשאתי מברך, איני להם: אומר וברך! טול ליעקב: לו אומר עשו. ממני איני להם: אומר וברך, טול למשה: לו אומר עלי. לאוסרן תורה שעתידה בחייהן, טול ליהושע, לו אומר במותי. ולא בחיי לא ישראל לארץ ליכנס זכיתי שלא מברך, א הימים (דברי נון בן יהושע דכתיב: לבן, זכיתי שלא מברך, איני להן: אומר 'וברך! לברך נאה ולי אברך, אני להן: אומר וברך: טול לדוד: לו אומר בנו. יהושע בנו נון, ז)

אקרא ה' ובשם אשא "ת ישועו כוס קטז) (תהלים שנאמר אברך "אני ואמר הכוס את לקח והוא לברך, העזו לא הקודמים."כל

עמוק- משהו הבין המלך דוד כי למה? ה״אני של השפלות, של המקום מתוך דווקא

זו ושלום, חס גאווה לא זה. האמיתית לברכה להגיע אפשר משם דווקא ואביון", עני לברך יכול הוא האמיתי, במקומו מכיר כשאדם שדווקא העמוקה. ההכרה

- הנופלת דוד סוכת הנפילה של העומק

עמוס: )(ט, יא"." הַּנֹּפֶלֶת דָוִיד סֻכַּת אֶת אָקִים הַּהּוא בַּּיֹום

"נופלת דווקא למה הנופלת"? דוד "סוכת זה?"מה

בתהלים רַּגְלָי נָטָיּו כִמְעַּט "וַּאֲנִי כתוב: ."(עג, ב)

." לַּהֲמִיתֹו הַּבַּיִת אֶת: וַּּיִשְמְרּו כתוב" (נט, א) וכן

נפילה כמעט של סכנה, של במצב נמצא הוא הזמן וכל ה', בחיר ישראל, . מלך

אבל- על לנו אין ביותר: הגדול הסוד את מגלה המלך דוד הזה, המצב מתוך דווקא

לא זה מהקב״ה. חוץ הזה בעולם להישען מה לאמיתה האמת זאת! סטיקר

האמיתית המשענת בגלל דווקא אבל הגבול. על תמיד בסכנה, תמיד היו המלך דוד של החיצוניים החיים

ידע הוא זה - מוחלטת בוודאות אחד דבר מלבד הזה בעולם להישען מה על לו אין

. הקב״ה עצום שיעור כולנו את ולימד אותו שלימד קבוע מצב היה זה זמני. מצב היה לא: זה

מקבלים אנחנו ורגע רגע בכל. מאליו מובן דבר לא זה שלנו, הקיום כל שלנו, החיים

מהקב״ה שלנו החיים. את

הקב״ה על ההישענות להבין- צריך מאיתנו ואחת אחד כל המלך. דוד לגבי רק לא זה הוא: הקב״ה

, אינסופי, אור לעד תקיף קיו, ם אדירה, מציאות הכל ושורש עיקר - הוא תומך ש זה

אותנו מעמיד בידינו, אוחז בנו, רגע! בכל

? הערבה יום הוא רבה הושענא דווקא למה לערבה? קשור זה כל איך

לא פעם אף רבה הושענא יום ש בחז״ל כלל לנו יש יחו מקרה, לא זה בשבת, ל חלק זה

ראש: אד״ו של''לא המפורסם מהכלל

- ו ד', א', בימים חל לא השנה 'ראש

ו- ד' יום - 'ו- א או ו' בימים יצא לא כיפור שיום 'כדי

- - א 'יום בשבת יחול לא רבה שהושענא כדי

( בירושלמי 'לא ד״ה מג: סוכה בתוספות מובא ה״א, סוף )'פ״ד ש כתוב, סימון ר' את לדחות בין לבחור צריכים אתם "אם להם: ואמר החודשים קובעי את הדריך

- רבה בהושענא הערבה את או השנה בראש השופר תדחה ולא שופר שידחה עדיף

. ! ערבה" הקדושים הספרים פי על עמוק. סוד כאן יש כי: למה?

- בשבת- חל השנה כשראש במרומים מאיר השופר אור

- במרומים מאיר הלולב אור בשבת- חל כשסוכות

- לעשות יכול ישראל עם רק הערבה- חביטת אבל בחביטת ישראל עבודת את להחליף יכולים לא העליונים האורות כל מדהים! דבר זה

. הערבה לקב״ה ישראל בין ב. קשר עמוק סוד כאן יש כי למה?

ה וה ערבה העצמית סגולה

ירמיהו ריק מקום זה, ערבה בָעֲרָבָה כְעַּרְעָר "וְהָיָה "(יז, ו): דבר שום ובלי מים …בלי אבל ממצוות. ריקים כביכול ריח, ולא טעם לא בהם שאין אלו את מסמלת הערבה

גדול הכי הסוד מתגלה הזה, במקום דווקא שם, : דווקא

- ישראל עם של העצמית הסגולה

ישראל של העצמי האור - - פנימי יהלום בך יש

- מה מיוחדת וידידות ערבות בך 'יש

בנים שני לו שיש אב לכם: תארו

- שמים- וירא חכם צדיק, אחד מעלותיו בגלל אותו אוהב האב

- - השני מיוחדות מעלות שום בו אין אהבה זו שם כי השני. לבן באהבה דווקא העצמית? האמיתית, האהבה מתגלה מתי

דבר בשום תלויה. שלא

: רבה הושענא ביום מאהבה תשובה הכיפורים ביום שהחלה החתימה נשלמת הזה שביום כותב הקדוש. האר״י

עצום הבדל יש: אבל

- מיראה תשובה תשובה: ימי בעשרת

- מאהבה תשובה רבה: בהושענא

מופיעה רבה בהושענא לגמרי ששונה אדירה לתשובה גורמת ש אדירה עצמית אהבה

של…יראה שובה מת

לימוד ה רבה הושענא בליל

הקדוש האר״י את ללמוד שצריך אומר למה הלילה? . חצות עד דברים ספר

ש ספר זה - … מלמעלה לא זה אותו, דיבר רבינו משה כתבנו, אנחנו

- - החמישי- הספר זה > כנגד השם של ה' -- המלכות ספירת, > מלכות את מייצג זה

- - ישראל >! המלך דוד של ליומו מתאים מלכות של מיוחדת הארה מאירה הזה שביום כותבים. המקובלים

1 הקפות שבע עושים אנחנו רבה בהושענא.

2 המידות שבע כנגד זה שבע.

3 מלכות היא השביעית והמידה. ישראל. מלכות את ולהאיר לתקן מיוחד כוח יש המלך, דוד של יומו הזה, ביום דווקא

: הזלה מלכות סנהדרין במסכת כתוב: (צח:) מישראל הרוח גסי שיכלו עד בא דוד בן אין חנינא: רבי אמר זעירי.""אמר שופטים כל שיכלו עד בא דוד בן אין שמעון: ברבי אלעזר רבי משום שמלאי רבי "אמר

מישראל."ושוטרים חנינא בר חמא רבי:"אמר שנאמר: , מישראל הזלה מלכות שתכלה עד בא דוד בן אין תִשְמָעּו שֹופָר וְכִתְקֹּעַּ תִרְאּו הָרִים נֵס כִנְשֹּא אָרֶץ וְשֹּכְנֵי תֵבֵל יֹּשְבֵי '(כָל יח) )…(ישעיהו

צ- לַּה' שַּי יּובַּל הַּהִיא 'בָעֵת בתריה: וכתיב בַּמַּזְמֵרֹות', הַּזַּלְזַּלִים ְוְכָרַּת מְמֻשְָך עַּם בָאֹות

צ- ה' שֵם מְקֹוְם אֶל ּומֹורָט… צִּיֹון הַּר."'בָאֹות

הזלה מלכות אומר זה? מה שציפינו מה לגמרי לא היא אבל מלכות! …יש גשמית קומה עם מלכות רוצים אנחנו

ונצחונות מלחמות של ובטחון ושלום משגשגת ומדינה חזקה וכלכלה האויבים …על

הזאת הקומה לכל בנוסף קדושה מלכות רוצים אנחנו בלבד, זה לא! אבל

מפראג המהר״ל מלכות שקוממיות ועוד נ, נא, סג (פרקים ישראל נצח בספר )מסביר

רוחני עניין גם אלא שלטון, של פיזי עניין רק לא היא. ישראל

קוק הרב להיות אופן בשום תוכל לא "האומה תקעא): אגרת ב, הראי״ה, (אגרות … לא … ועזו יפיו כל עם, ז״ל הרצל ד״ר של חלומו של הצרה בהעוגה רק מצטמצמת

שנאוי שעם קול, הד להשיב ראוי לבדו מרודפיו, בטוח מקלט לו לבקש הולך בעולם,

נעור יהודה, אריה גור העמים, סגולת קדוש, שגוי אלא חייה את זו עולמים, לתנועת

סֶלָה אָהֵב אֲשֶר יַּעֲקֹּב 'גְאֹון אל נחלתו, אל ושב הולך הוא והנה."', הארוכה מתרדמתו

רוחנית קוממיות נראית? איך

- רוחנית קומה זקיפות

היהדות עקרונות על עמידה - - ישראל עם של הייחודיות על שמירה

- התורה פי על ישראל ארץ לשטחי דאגה

המקדש בית לבנין דאגה - בעולם ה' למלכות דאגה - המדרש כותב - ח א שמואל שמעוני (ילקוט קו:)רמז אומר יוחאי בן שמעון רבי "תני ובבנין דוד, בית ובמלכות שמים, במלכות למאוס: ישראל בני עתידים דברים בשלשה

המקדש. בית אֶת הָעָם 'וַּּיָשִיבּו דכתיב: הוא הדא ירבעם, בימי שלשתם? מאסו אימתי

בְדָוִיד– חֵלֶק לָנּו מַּה לֵאמֹּר 'הַּמֶלְֶך יִשַּי– בְבֶן נַּחֲלָה 'וְלֹּא שמים. מלכות 'זו מלכות זו

. אלה ימינו עד בידם זה ועוון המקדש. לבית ולא – יִשְרָאֵל לְאֹּהָלֶיָך 'אִיש דוד. 'בית ב, (דה״י הַּזֶה' הַּּיֹום עַּד דָוִיד בְבֵית יִשְרָאֵל 'וַּּיִפְשְעּו.)י אין מנסיא בר סימון רבי: אמר

'אַּחַּר דכתיב הוא הדא, שלשתם ויבקשו שיחזרו עד לעולם גאולה סימן רואין ישראל

אֱֹלקֵיהֶם– ה' אֶת יִשְרָאֵלּובִקְשּו בְנֵי "יָשֻבּו מַּלְכָם– דָוִד 'וְאֵת שמים. מלכות 'זו זו

טּובֹו– וְאֶל ה' אֶל 'ּופָחֲדּו דוד. בית 'מלכות המקדש בית."…זה

בענין: השתדלות

ב שמואל 'בספר )(ז, טז עֹולָם עַּד בֵיתְָךּומַּמְלַּכְתְָך "וְנֶאְמַּן: המלך לדוד מבטיח הקב״ה

עֹולָם עַּד נָכֹון יִהְיֶה כִסְאֲָך."לְפָנֶיָך

מלוכה- של הבטחה סתם לא זו נצחית מלכות של. הבטחה זו ימלכו וזרעו שהוא מהקב״ה מפורשת הבטחה עם לעשות צריך המלך דוד מה אז

? לעולם רגל על רגל לשבת …לכאורה בפועל מולך המלך דוד איך? אבל עדולם מערות גת, נוב, צופים, (רמתיים וייסורים סבל של ארוכה דרך דרך, לאחר

. גדי עין זיף, מדבר קעילה, ביהודה, חרת יער )מואב,

למלכות שהגיע אחרי וגם דבש ליקק לא ממש ממש …הוא

פה עלינו שמוטלת ההשתדלות את ויש הקב״ה של ההבטחה את יש כי למה?

… בעולם

באחריותנו זה: כל יט, ו":)(שמות שכתוב כמו ישראל. ממלכות חלק הוא מאיתנו ואחת אחד כל וְאַתֶּם

מַמְלֶּכֶּת לִּי תִּהְיּו." קָדֹוש וְגֹוי כֹּהֲנִים הקדושה השכינה המלכות, ספירת של ניצוץ הוא ישראל מעם ואחד אחד. כל

דוד בית מלכות של הבאה הקומה להבאת ולפעול ולדרוש לרצות שצריכים אלו אנחנו

ישראל! בעם

השאיפות ואת הדרישות את: להרים

ישעיה:)(מ, ט " הַר- עַל ַגָּבֹה עֲלִי- צִּיֹון מְבַּשֶרֶת לְָך קֹולְֵך בַכֹחַ הָּרִּימִּי יְרּושָלִָם מְבַּשֶרֶת

אַּל- הָרִימִי אֱלהֵיכֶם הִנֵה יְהּודָה לְעָרֵי אִמְרִי."תִירָאִי

הראי״ה את וירושלים בישראל, המלכות את מסמלת ציון תרב ראי״ה:)'(מועדי "

בישראל. "הקדושה

כי - בישראל המלכות להחזרת היא שואפת ציון מבשרת לא גבוה, הר על לעלות עליה

בקשת הגויים. ככל ישראל שאין, הגויים ככל לאומי בית בבקשת להסתפק

- העמים שאר לבקשת דומה אינה לאומיותנו הנוגע הוא קדוש עניין בקשתנו שכן

כולו. לעולם

, לעומתה ירושלים מבשרת היא נמצאת לישראל. הקדושה להחזרת היא שואפת

להשמיע קולה, בכח להרים עליה אך נכונה. ה' בשם מדברת גבוה, הר על כבר עומדת

כולן. ולאומות לאומה, וברורה נחרצת בצורה אותו

וירושלים מציון וכך, ונישא רם קול יוצא: , יחד גם - א 'הנה! ." 'להיכם

במהרה לראות שנזכה רצון: יהי

- שמים מלכות בהתגלות

דוד בית מלכות בהקמת - - המקדש בית בבניין

- השלמה בגאולה במהרה ישראל, מלכות של האמיתית הקוממיות מהתגלות חלק להיות כולנו ושנזכה

אמן! בימינו טובה וגמר! חתימה שמח חג

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

לשמחת תורה 20241021 225240 0000

אותנו מלווים הסוכות חג ימי שבעת במהלך האושפיזין שבעת. בסוכה לאחד הקפה כל נקדיש מהסוכה פרידתנו עם מייצג שהוא ולערך, מהאושפיזין אנו שבה במלחמה ביטוי לידי בא שהוא כפי האחרונה בשנה.

שרויים ימינו ואורך חיינו שהיא בתורה, נשמח. והחסד הגבורה מעשי את נזכור, הנרצחים ועל הנופלים על הכאב עם נתייחד, החטופים השבת למען נתפלל, ישראל בנצח באמונתנו ונחזיק שבשמיים לאבינו ישראל עם בין הנצח ובברית.

הקפות סדר תורה שמחת ברזל חרבות למלחמת שנה

ה״זעב ה״פשת׳ה

: הבתכ הרשוא סיסע

נא הושיעה ה׳ אנא בחירך אברהם לבני וצדקה חסד. המרבים

נא הצליחה ה׳ אנא והסיוע העזרה בזכות פצוע ולכל דורש לכל תנו. שִנ

נא הושיעה הרוחות אֹלהי הנפש מסירות בזכות ושורה זק״א אנשי של הנרצחים כבוד על לקבורה. והבאתם

נא הצליחה לבבות בוחן רחמנים בני רחמנים, בזכות שלהם החסד שמעשי ובוהקים זוהרים מספור רבים.

חזק. גואל בזכותם קוראנו ביום עננו.

וחתפ םירעש

ימיקמ הנה המ בוט המו םיענ

םיוונע ןכבו םיקידצ רוא עורז קידצל

ןתו ונב ו אלש סעכא םויה

רהטו ונביל ו ה-יות תוכז בא

ראשונה הקפה

אבינו אברהם הקפת החסד — הקפת

נא הושיעה צדקות דובר ובקבע במילואים בסדיר, הגיבורים, לחיילים שמך קידוש על נפשם. המחרפים

נא הצליחה בלבושו הדור ובני אימותיהם החיילים, נשות למען, משפחותיהם בגבורה שפתיים חושקים מאחוריהם. העומדים

וחסיד, ותיק הגבורה מעשי כל את ראה אנא שעבר התורה שמחת ביום שהחלו עתה עד, ונמשכים ביטחון רכזי שוטרים, של נפש עזי יחידים, של המסורים הרפואה אנשי של ישראל עמך ובנותיך, בניך כל, ושל תמימה עולה יצחק, של, בניו.

גבורתם, ראה ראנו ביוםָק. ועננו

: ימ ןימאמש אל דחפמ םירמוש דקפה ךריעל

התא ונתרחב לא ארית לארשי לגי בקעי חמשי לארשי

ךורב רבגה

יכ אל שוטי

ינרכוז אנ

וצוע הצע ינאו יתתנ ךל

שנייה הקפה

אבינו יצחק הקפת הגבורה — הקפת

נא הושיעה וישר זך התורה לומדי, בזכות הספרא את מידם הניחו לא הסייפא. שעם

נא הצליחה ורחום חנון רבן בית של תינוקות של פיהם הבל בזכות, ומלמדיהם ישראל עמך מושבות ובכל בנוטעי. כאן

ומטיב, טוב תורתך בתלמוד הנאחזים בניך, ראה אוהלים יושב תם איש. כיעקב לימיננו התורה לימוד זכות תעמוד, אנא קראנו ביום. ועננו

תעצה םיריש המ יתבהא ךתרות

הפי המתו יכ ןויצמ אצת הרות

תרות ׳ה המימת תרות תמא ןתנ ונל השמ תמא ותרותו תמא

דובכל תדמח יבבל

רשא רחב ונב

ושיש וחמשו

ליגנ שישנו ידוקיפ ׳ה םירשי

׳ אוה חתפי

שלישית הקפה

אבינו יעקב הקפת התורה — לומדי הקפת

נא הושיעה מחשבות יודע לישועתך אנו מצפים כי יודע אתה ממצרים אותנו שגאלת כשם כי ומתפללים עבדך משה ידי, על עתה גם תגאלנו. כן

נא הצליחה כבירֹכח ח הֶנַצ עם של מלחמתו את ח, וַנַּצ ברזל ׳חרבות׳ במלחמת הביך אהּוביך־אֹו ם שלַע, מלחמתו הנצח בתורת, האוחזים ובטומאה ברשעה. הנלחמים

צדקות, לובש וחסד צדקה עימנו עשה אנא קראנו ביום. ועננו

תעצה םיריש

הנה יכונא התא םוקת

לוק ךייפוצ

םיוונע לכ םלועה ולוכ

לעו ידי הז תחימצו ןרק

חמשי השמ ינברקו ךילא

הללהא

רביעית הקפה

רבנו משה הקפת הנצח — הקפת

נא הושיעה עולמים, מלך הכהן אהרן בזכות שלום ורודף שלום. אוהב כתף אל כתף הנלחמים בניך את, וראה שונות ודעותיהם שונים שפרצופיהם. אף

נא הצליחה ואדיר, נאור מינים ארבעה קמו כיצד וראה היכלך את סובבים הם אחת. ובאגודה

וסועד, סומך בליבותינו ישראל אהבת, השכינה בעמנו ופילוג פירוד עוד נדע, ולא קראנו ביום. ועננו

: ירענתה רפעמ ימוק

, אברדא ןת ונבילב

ןעמל יחא יערו התעו םינב וריש ךלמל

דחי דחי לכ לארשי

ונירשא יכ אל שוטי רוכז תבהא םימודק

בוטה בוטה הנה המ בוט ואבו םלוכ תירבב דחי

חמישית הקפה

אהרן הקפת האחדות — הקפת

נא הושיעה דלים עוזר נזכור תורתנו שמחת ביום אשתקד זה ביום שאירע השבר. את ונאנקים הנמקים החטופים את נזכור חמאס. במנהרות

נא הצליחה ומציל, פודה הבור מן הצדיק יוסף את שהעלית, וכמו משביים החטופים את ותציל תפדה, כן משפחותיהם חיק אל. ותשיבם

עולמים, צור ואחיותינו אחינו את זכור אנא ונרצחו ונטבחו שנפלו זה ביום שחלפה השנה. ובמהלך

נקמתם, נקום קראנו ביום. ועננו

: לוק המרב עמשנ

ןעמל יחא יערו וניחא לכ תיב לארשי

ייודפו ׳ה ןובושי אהת העשה תאזה ת

יפנכ חור וליפאו הרתסהב ךאלמה לאוגה יתוא יתעבשה ןכתא תונב םילשורי

םיקולא תואבצ בוש אנ א

ואבו םידבואה תוכזב ףסוי קידצה

שישית הקפה

יוסף הקפת החטופים — למען הקפה והנרצחים הנופלים ולזכר והפצועים

נא הושיעה ונורא קדוש ישראל מדינת את וברך גאולתנו צמיחת. ראשית

נא הצליחה וחנון רחום חיינו בית היא כי ציון על. ורחם

נא הצליחה שחקים, שוכן השמים מן ממעוןֹקדשך והשקיפה לנו נתתה אשר האדמה ואת ישראל את עמך את, וברך ודבש חלב זבת ארץ לאֹבתינו נשבעת. כאשר

נא הושיעה תמימים, תומך עמך ישראל קרן. והרם

נא הצליחה לעד, תקיף משיחך קרן. והרם

במעשיו, תמים ישראל עמך מעשי את נא ראה ייחודך על נפשם, המוסרים הנופלת דוד סוכת הקם קראנו ביום. ועננו

תעצה םיריש דוד ךלמ לארשי

החמש ךצראל

התעו םינב ינבו לארשי םיאצוי

הרוע ידובכ ונארהו ונינבב ו

ןתת תירחא ת ואוב וירעש הדותב

תחא יתלאש

שביעית הקפה

דוד הקפת המלכות — הקפת

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מצוות שינה בסוכה עם אשתו (1) (1)

בס״ד

ון- שלמה יהושע הרב דייק

איתמר ישיבת ראש

אשתו עם בסוכה שינה מצוות

משה הדרכי דברי א.

שינת אפי' ישנים ואין תרל״ט) (סי' הטור כתב

לסוכה חוץ. עראי

: א) ג( ס״ק (שם הדר״מ זה על )'וכתב פרק והמרדכי על סמכו העולם "אבל כתב תשמ״א) (סי' הישן

מצינה, שיראים זה דבר נתפשט מזה ואפשר דחה אך הסוכה". בשינת מקילים שרבים המנהג

זאת, מספיק אינו שהטעם וכתב הד״מ ברוב שהרי יכולים והיו הסוכות בימי כ״כ קר אינו המקומות

וכסתות בכרים בסוכה. לישן

כי להקל שנהגו נראה "ולי הד״מ: וכותב ומוסיף עם איש בביתו שישן כמו בה לישן סוכה מצוות תשבו ע״א) כו' (סוכה חז״ל שדרשו וכמו אשתו עם ישן שהיה ד') (סי' במהרי״ל וכמ״ש תדורו, כעין סוכה אחד לכל שאין הזה ובזמן בסוכה, אשתו אחת בסוכה ושותים אוכלים רבים אלא, מיוחדת כאחת בסוכה נשותיהן עם לישן להם אפשר, אי בסוכה ישנו והאנשים בביתן נשותיהן יניחו ואם וכבר תדורו. כעין מיקרי ולא מצטער הוי לפעמים

עמ "נשי ע״ב) (ס״ג בעירובין אמרו י מבית תגרשון ואשתו שאיש בחדר הישן זה ט') ב' (מיכה תענוגיה

ישנ מצוות עי״ז יבטל ואף נדה, אשתו ואפי' שם ם י אתה "ושמחת שנאמר מה יבטל או לפעמים, עונה אשתו לפעמים כי כ״ו) י״ד (דברים וביתך" להקל המנהג נשתרבב ועי״ז זה, על מצטערת שיוכל מקום לו ישתדל ה' דבר אל החרד אך בדבר, ה את ויעבוד שם ויישן צער בלא שם 'לישן בריש אמרינן וכן המדקדקים נוהגין וכן בשמחה שלא דבמקום בהדיא ע״ב) ג' (דף דערכין קמא פרק ופטור תדורו כעין מיקרי לא אשתו עם להיות יוכל חתן גבי (שם) הישן בפרק משמע וכן הסוכה מן הסוכה מן פטורות נשים וגבי הסוכה, מן שפטור מזה מ״מ לדחות שיש ואף ע״ב). כ״ח דף (שם

" היא גדולה וסברא המנהג. נשתרבב

, דבריו בכל היטב לעיין יש הד״מ דברי אריכות וכפי

להסבירם לקמן. וננסה

שינה על הקפידו לא שהרבה הד״מ בדברי רואים אכילה מדין יותר חמור שינה שדין למרות, בסוכה

. אכילה משא״כ אסורה ארעי אפי' שינה שהרי דאורייתא בדין העולם הקלו כיצד קשה וא״כ

זה מנהג על להגן הד״מ מנסה כך ועל. חמור.

מאד קר אלו שבמדינות הצינה מחמת שמא א.

הסוכה, מן שפטור כמצטער דינו ולכן הוא אך עם לדור יכול שאינו כ״כ קר לא כי זאת דוחה

חמים, ובגדים שמיכות את דוחה הוא ולכן

צינה דין על. הסתמכות ה

שבעת תשבו "בסוכות דרשו סוכה במצוות ב.

"ימים– בביתו דר שאדם כדרך תדורו כעין תשבו בחג בסוכתו לדור צריך כך השנה כל במשך באותו בביתו דר השנה כל שאדם ומכיוון הסוכות.

גם כך לדור צריך הוא לפיכך אשתו עם חדר אך הסוכה, מן פטורה שאשה ואע״פ בסוכתו.

בבית, דירתו כמו בסוכה לדור צריך האיש ולכן

בסוכתו אשתו עם להיות. צריך הוא

סעיף סוכות (הלכות המהרי״ל על הסתמך והד״מ

מהר" "אמר וז״ל: ד') לישן המצווה עיקר סג״ל י

בימי כן נהג שהוא אמר וכן, בסוכה עמו אשתו עם לישן המצווה עיקר בדבריו, דוק בחורותיו".

בביתו השנה כל. נוהג הוא כן כי בסוכה עמו אשתו ולא בחורותיו בימי המהרי״ל כן שנהג ומה

קשה היה זקן היה הוא שכש לומר נראה בזקנותו, הי ולא בסוכה לישון לאשתו חג שמחת לה ה ית מצטער בגדר היה הוא אף ושמא כן. נהג לא ולכן מפורש זה שאין אלא וכדו', הצינה מפני בזקנותו

בלא לבדו בסוכה בזקנותו ישן הוא ודלמא בדבריו,

אשתו, . וצ״ע

קצ״ג אות סוכה (דיני המנהגים בהגהות כתב )וכן אשתו עם ללון בחרותו בימי נהג "מהרי״ל וז״ל:

בסוכה המצווה עיקר כן כי סוכה בריש כדאמרינן חייבים הכל י. ו.) ע״ב ג' דף ערכין בריש (צ״ל "תשבו אמינא דעתך דסלקא כהנים, אפי' בסוכה ואינן עבודה בני הוו דכהנים ופרש״י תדורו" כעין לנשותיהן נזקקין דאין ואשתו איש לדור יכולין

מא אי וכו' הרגל מפני קמ״ל בסוכה לחייבו."לא

"עיקר בסוכה אשתו עם שינה על כתב מדוע וצ״ע

"המצווה, בסוכה אשתו עם ושהות מאכילה? יותר

בסוכה ישיבה מצוות דהגדרת דכיוון לומר וצריך היא "כיצד ה״ה) פ״ו סוכה (הלכות הרמב״ם כתב ודר ושותה אוכל שיהיה בסוכה, הישיבה מצוות

כדרך בלילה בין ביום בין הימים שבעת כל בסוכה

יותר א״כ ", השנה ימות בשאר בביתו דר שהוא אשתו בלא בביתו לבדו פעמים אוכל שאדם מצוי תמיד בביתו שאשתו זמן כל דבשינה שינה, מאשר

חדר, באותו עמה ישן הוא ימות כל במשך הוא וכך

בביתו. כשהאדם השנה אכילה בעניין משא״כ

ושתיה, שוהה לא עבודתו מפני שאדם דפעמים

אוכל לביתו שב הוא וכש אשתו, אכילת בזמן בבית

לבדו. דעיקר המהר״ל כתב דווקא בשינה ולכן מהגדרת חלק שזהו אשתו עם ללון הוא המצווה

את נבאר ולקמן תדורו". כעין "תשבו המצווה

ערכין1 ממסכת. ראייתו

הרמ״א של הפטור טעמי ב.

הלנים על מליץ שהוא יראה בד״מ המעיין והנה,

שונים טעמים מכמה לסוכה. מחוץ

הצינה מן שיראים כהמרדכי לומר רצה בתחילה א. הסוכה מן הפטורים כמצטערים או כחולים, והוי בימי כ״כ קר אינו ברוב שהרי זאת, דחה אך

וכסתות בכרים שם לישן יכולים והיו."הסוכות

לישן סוכה מצוות "כי תדורו", כעין "תשבו מצד ב.

אשתו, עם איש בביתו שישן כמו "בה וכפי

המהר בשם שהבאנו."ל י

לא מדוע בסוכה אשתו עם? שינה האדם קיים מ הי שלא הד״מ כותב כך על ית מצוי ה ה סוכה אחד לכל שאין "ובזה״ז וכדבריו לכך, מיוחדת בסוכה ושותים אוכלים רבים אלא מיוחדת סוכה

א אי אחת בסוכה נשותיהן עם לישן להם שר פ כמעט השונות בגלויות ואכן כאחת". היה לא ש

שלאדם בנמצא לו לשינה פרטית סוכה היה ת

ל גם הוא כן ו. ולאשתו בארץ הערים בני מ הרבה

. ישראל

בהסבירו תשס״ט) סי' סוכה (מסכת כי ד המר וכמ״ש כ מבר לא מדוע בבנ שהחיינו ים כפי הסוכה ית י

ע״א, מ״ו (דף סוכה בגמ' )שמובא שכל "לפי וענה מברך היה לפיכך לעצמו (סוכה) עושה היה אחד

,)(שהחיינו למאה עושה שאחד עתה אבל נראה אין אתה עיי״ש. יברכו". לא והשאר העושה שיברך

בגלות, קשה סוכה מצוות היתה כמה לדעת הראת פרטית, חצר עם פרטי בית להם שהיה ומעטים

כדי ש יהיה ניתן להם שינה סוכת לבנות

. ולנשותיהם

בלא בסוכה לבדו האיש שיישן א״כ תאמר, שמא ג.

אשתו. נשותיהן יניחו "ואם הד״מ עונה כך על מצטער הוי לפעמים בסוכה יישנו והאנשים בביתן

אמנם, תדורו". כעין מקרי ולא רק כתב הוא בהחלטיות כתב לשו״ע בהגהותיו אך "לפעמים" סוכה לו שאין אשתו עם לישן יוכל שלא "ובמקום תשבו דין בין הרמ״א חיבר וא״כ פטור". מיוחדת

מצטער, לדין תדורו כעין ללון דרך דאין דכיוון מצטער הוי כן יעשה אם א״כ אשתו, בלא. בביתו

מ״מ, מכך מצטער האדם תמיד שלא נאמר אם ואף נראה ולכן פטור. ולכן תדורו" כעין "תשבו הוי לא

כ ותשבו (ב.) מצטער (א.) סיבות: ב' מטעם שזה ין ע

. תדורו

טהורה כשאשתו רק שייך זה טעם ש נאמר שמא ד. נידתה, בימי ולא הם דאז בקירבה. אסורים ממילא

1 יש אייכנשטיין מרדכי משה (הרב עורך:)הערת האישה עם השינה חשיבות רואים שמכאן, לציין רואים ולפעמים השנה, כל זה על מקפידים לא ורבים

לימודו בחדר לישון נשאר שהוא גבורה, כמעין

מזה מוד לל ויש לאישה, מאד מפריע שזה והאמת

מ אינו בגמ' כי רב, מוסר יישן לא זר שאיש רק רש ופ

נידותה בימי אפי'. שם

(ע אמרו "וכבר וכותב הרמ״א זאת דוחה ס״ג רובין י הישן זה תענוגיה" מבית תגרשון עמי נשי ע״ב) נדה אשתו ואפי' שם ישנם ואשתו שאיש."בחדר

מצטער2 (א.) הטעמים: לב' שהתכוון ונראה דאם,

, נדה שהיא אף ואשתו איש של בחדר לדור אסור תגרשון עמי "נשי הפסוק את כך על הגמ' ודורשת

עם היות ל אשה ל עונג שזה משמע תענוגיה, "מבית

בעלה הוא אם וא״כ נידה, היא אם אף בחדר יחד

מצטער3. הוי בלינה הסוכות בחג ממנה ייפרד

תדור כעין "תשבו מדין ואף (ב.) האדם צריך " ו לן אדם כש השנה שכל דכשם אשתו. עם להיות נדה כשהיא אף חדר באותו אשתו עם לן, בביתו

הסוכות בחג ג״כ להיות צריך כך. א״כ

בסוכה לבדו יישן אדם דאם הרמ״א מוסיף ועוד ה.

עונה במצוות, פגוע ל הדבר יכול אשתו בלא עונה מצוות זה ידי על יבטל "ואף וכדבריו

הוי עונה דמצוות היא דכוונתו ונראה לפעמים". סוגי לפי הראויים בימים או טבילתה ביום

השונים, האנשים ר״מ. סי' (או״ח בשו״ע )כמובא

כדוגמת אלו, זמנים על יקפיד האדם אם שאף אלא אם של דין גם יש מ״מ שבת, לליל שבת מליל ת״ח אותו ומרצה משדלתו שהיא בה מכיר הוא

ומ ק, עליה דעתו שיתן כדי לפניו עצמה שטת

א. סעיף (שם בשו״ע כמובא לפוקדה )'שחייב ואם

הוא לבדו, בסוכתו יישן הוא ו י לא, בכך להבחין כל עונה מצוות זה ע״י יבטל "ואף הרמ״א הוסיף ולכן

." לפעמים

הרמ״א: הוסיף לכך בנוסף ו. שנאמר מה יבטל "או לפעמים כי כ״ו) י״ד (דברים וביתך" אתה "ושמחת

זה. על מצטערת "אשתו על נאמר זה שפסוק ואף לשמח מצווה יש הסוכות בחג גם מ״מ שני, מעשר החג שמחת במצוות חייבת היא ואף אשתו, , את כשבעלה א״כ בביתה, לבדה לישן תצטער היא ואם

. מצווה ומקיים משמחה הוא הרי עמה ללון יבוא

כי יחד, שניהם את לקיים יכול לא הוא ש ומכיוון הוי א״כ יחד, ולאשתו לו הראויה סוכה לו אין

. המצווה מן שפטור במצווה עוסק מדין פטור "וכן בהמשך שכתב הד״מ נתכוון דלזה ונראה

הסוכה מן שפטור חתן גבי הישן בפרק."משמע

זה מטעם פטור ט') ס״ק תרל״ט (סי' הט״ז כתב וכן

הדרכי את ראה לא הוא ש וניכר הוא, מסברתו

הש על הרמ״א הגהות את רק אלא משה שם ש ו, "ע

סוכה דמצוות "משום הפטור טעם את רק תן ינ

2 סוכה יעויין בוטון): משה (הרב עורך הערת

הוא הסוכה מן פטורו שהחתן דאיתא כה: , ופתוח צר "שהמקום ופרש״י: חתן" "צער משום

עם לשחק ובוש דפנות שלש אלא לה שאין שבדרך מדבריו לדייק יש אם לעיין ויש כלתו".

צער בכך ואין אשתו בלא בסוכה ישן הבעל כלל

. לפוטרו

3 ועיקר אייכנשטיין מרדכי משה (הרב עורך:)הערת כי תודרו כעין שאיו אלא מצטער, שזה לא לו, הטענה

וצ״ע מצטער לשונו ואמנם הדיור, של הצורה היא כך

השנה. כל דר שהוא כדרך ואשתו איש וביתו "איש

ו ע״ז לקול טעם לתת "ונלענ״ד (שם) הט״ז כתב ת דהיינו פטורים מצוה דשלוחי בגמ' דאיתא השינה היו ר״ג פני לקבל שהלכו ור״ח הונא רב בר רבה שחייב אשה שנשוי למי וה״נ לסוכה, חוץ ישנים ונשים תקכ״ט סי' כדלעיל ברגל אשתו את לשמח לפרוש רוצה אינו אם א״כ הסוכה מן פטורות הסוכה מן פטור וע״כ מצווה דבר מקרי מאשתו מ״מ טהורה איננה אשתו אם ואפי' בשינה בלילה טעם כנ״ל בחדר… עמה כשבעלה שמחה שייך

בו שמיקל למי בזה."הקולא

באפשרותו שאין למי זה דכל הרמ״א מדגיש אך אל החרד "אך סיים אך בסוכה, אשתו עם לישן צער בלא שם לישן שיוכל מקום לו ישתדל ה' דבר נוהגים וכן בשמחה ה' את ויעבוד שם ויישן

."המדקדקים

סוכה ממצות פטורה דאשה דאף בדבריו, , מבואר אשתו עם בסוכה לדור צריך לכתחילה הבעל אך

הוא ש כדרך בביתו. השנה בכל דר זו מצווה וא״כ

פו״ר, למצוות דומה איש אך פטורה שאשה

אשתו בלא זאת לקיים יכול, לא, המצווה כך אף

אדם נשוי, חייב ללון בסוכה אשתו. עם

מצוות מקיים גם הוא זאת מאפשרים וכשהתנאים

בכך, אשתו את משמח ואף כדבעי, סוכה הוא וא״כ את מקיים וגם בשמחה" ה' את "עבדו מקיים גם ידי ויוצא ברגל, אשתו את לשמח שחייב המצווה

שניהם. חובת

הרמ״א בדברי רואים אך שהחומרא, היא עם לישון

לשו״ע: בהגהותיו כתב וכן בסוכה אשתו "וטוב כל דר שהוא כמו אשתו עם שם ולהיות להחמיר

לא אך " מיוחדת סוכה לו להיות אפשר אם השנה

אשתו בלא לבדו בסוכה ולישון. להחמיר שיש כתב וז כ אין ש ומשמע. אופציה

בסוכה ישנו שלא למנהג הרמ״א שהביא הראיות ג.

והנה, שאינו מי את לפטור ראיות ג' הביא הד״מ

בסוכה אשתו עם לישן: יכול

(א). ע״ב (ג' דערכין קמא פרק בריש )"אמרינן אשתו עם להיות יוכל שלא דבמקום בהדיא

הסוכה מן ופטור תדורו כעין מקרי."לא

(ב). גבי ע״א) כ״ו (סוכה הישן בפרק משמע "וכן

הסוכה מן שפטור."חתן

(ג). כ״ח (שם הסוכה" מן פטורות נשים "וגבי

)ע״ב

מ״מ לדחות, שיש "ואף דבריו הרמ״א שסיים אלא והמעיין היא". גדולה וסברא המנהג נשתרבב מזה אחד דמצד בדבריו. כביכול דסתרי בתרתי יווכח

הוא זה ומנהג אלו ראיות לדחות שיש כותב הוא לכתחילה, שאינו ומשמע שרבוב, הוא שני ומצד

היא, גדולה "וסברה "מסיים אלו שראיות דמשמע

הרמ״א נקט בכוונה ושמא וצ״ע. ומוצקות חזקות

זו, לשון על יוותרו מדי רבה בקלות שלא כדי

ג ומאידך בסוכה, שינה מצוות הישנים על יגן סא י כאלה או ח״ו עבריינים ייחשבו שלא לסוכה מחוץ

יר״ש. שאינם. ודו״ק

או לחזק אחרונים הרבה דנו הרמ״א ראיות ועל

לסתור, הרמ״א של ראיותיו את לבאר קודם וננסה

כוונתו הייתה. ומה

). (א חייבים "הכל מובא ע״ב) ג' (דף בערכין גמרא ב לא הני אי פשיטא. וישראלים. לוים כהנים בסוכה סד״א ליה איצטריכא כהנים מיחייבי, מאן מיחייבי תשבו מר ואמר תשבו" "בסוכות וכתיב הואיל אף ואשתו איש דירה מה תדורו כעין ימים שבעת עבודה ובני הואיל כהנים והני ואשתו איש סוכה עבודה בשעת דפטירי נהי קמ״ל ליחייבו, לא נינהו אהולכי דהוה מידי מיחייבי חיובי עבודה שעת בלא מן פטורין ביום דרכים הולכי מר דאמר דרכים

בלילה וחייבים ביום."הסוכה

דהואיל נינהו) עבודה ובני ד״ה (שם רש״י וביאר איש לדור יכולין "ואין נינהו עבודה בני והכהנים דרמיא לנשותיהן נזקקין שאין בסוכה ואשתו

קמ״ל– נחייבו. לא אימא הרגל, עבודת עלייהו

"דא דאפשר היכי תדורו כעין להו אפשר דלא "ג ע עבודה בעידן שלא פטירי עבודה ובעידן חייבי להו הוסיפו עבודה) ובני ד״ה (שם והתוס' מיחייבי". אלא למיפטרינהו ליכא דרכים הולכי "דמטעם ושאר המוקד בית בלשכת לא אבל בשדות

בהמ״ק."מקומות

הי ומה (שם המג״א המסקנה. ומה בגמ' ההו״א ה ית שכיוון סברו שבתחילה שהבין נראה ח') ס״ק

הם בחג נשותיהן עם להיות יכולים לא שהכהנים

עבודה, בשעת שלא גם מסוכה לגמרי יפטרו הם כש

כן נשותיהם. עם להיות יכולים המשנה וחידשה

הם עבודה בשעת שלא בסוכה, חייבים בשעת ורק

הם עבודה פטורים. דרכים שהולכי שמצינו וכמו

ממנה פטורים הם ש למרות בלילה, בסוכה חייבים

. ביום

בסוכה אשתו עם להיות יכול שלא שמי א״כ יוצא אלא תדורו, כעין תשבו מטעם הסוכה מן פטור עם להיות ממנו שנמנע בזמן רק הוא זה שפטור ולפי״ז בסוכה. חייב נמנע שלא ובזמן אשתו, כמו נשותיהם עם בלילה להיות יכולים הכהנים

נדה אשתו עם. בעל

לא בלילה אף בביהמ״ק שהכהנים להבין ואפשר

הן ש נשותיהם עם היו בביתם, נשארו והכהנים

הי וההו״א לביהמ״ק. בסמוך נשארו שמכיוון תה י להם אין א״כ העבודה, מחמת נשותיהם, בלא שהם דירה מה תדורו" כעין "תשבו המצווה הגדרת את

יהיו הם וא״כ ואשתו, איש סוכה אף ואשתו איש

לגמרי. מהסוכה פטורים הולכי כמו שהם קמ״ל

דרכים, וכמו בלילה. וחייבים ביום שפטורים וללון ביתו את מלעזוב נמנע לא השנה כל שאדם

בדרך, פטורים כשעובדים ביום בכה״ג הכהנים אף

מהסוכה, בלילה אך בסוכה, חייבים הם כפי

. חונים הם כש בלילה בסוכה חייבים דרכים שהולכי

חייבים דרכים שהולכי גמ' ב מצאנו שלא וכפי נשותיהם, עם דווקא בלילה בסוכה הם אלא חייבים שהכהנים ה״ה לבד, הם אם אף חייבים זה אין אך לבד. לנים הם אם אף בסוכה בלילה איש דירה "מה הגמ' דרשת את דורשים שלא מפני

ואשתו, איש סוכה אף "ואשתו אדרבה, אלא

וישן אשתו עם דר תמיד הוא אז בביתו, כשאדם

חדר, באותו עמה עמה להיות שצריך ה״ה א״כ

תדורו. כעין דתשבו בסוכה, הדין את סותר זה ואין

בלילה, בסוכה שחייבים דרכים הולכי של למרות אותה נדרשת שם אף כי נשותיהן, בלא שהם מלעזוב נמנע לא אדם השנה שכל שכפי דרשה,

לצורך הולך הוא כש בדרכים וללון אשתו את, במקדש כשעובדים הכהנים ה״ה א״כ חשוב,

חשוב, לצורך שהולכים בסוכה חייבים הם וע״כ

. לילה ב

אשתו עם בביתו שרוי שכשאדם ראיה, מכאן, אך

ה״ה א״כ חדר, באותו אשתו עם ללון שדרך פשיטא

הסוכות, בחג צריך הוא אשתו עם שרוי אדם אם

תדורו, כעין דתשבו יחד, איתה ללון דירה ומה

ואשתו. איש סוכה אף ואשתו איש הוא אם ולכן קטנה הסוכה כי בסוכה אשתו עם ללון יכול, לא

זו, בסוכה ישנים ילדיו כי או לא הסוכה כי או

אין כי בסוכה, מהלינה פטור הוא א״כ וכדו', צנועה תדורו כעין תשבו של הדין. את

בפרק משמע "וכן הרמ״א הביא שניה ראיה (ב.) שכוונתו ונראה הסוכה" מן שפטור חתן גבי הישן אמר זבדא בר אבא "וא״ר ע״ב) כ״ה (דף סוכה לגמ'

מן פטורים החופה בני וכל והשושבינין חתן רב וליכלו למיחדי דבעו משום שבעה כל הסוכה בסוכה וישמח יאכלו הגמ' ושואלת, בסוכה". חופה במקום אלא שמחה אין הגמ'. ותירצה

בסוכה חופה "וליעבדו בהמשך הגמ' "ושאלה אמר ורבא ייחוד משום אמר אביי הגמ' ותרצה רבא דברי בביאור רש״י וכתב לחתן. צער משום אלא לו שאין ופתוח צר "שהמקום חתן) צער (ד״ה

כלתו עם לשחק ובוש דפנות."שלש

מתאימה אינה שכשהסוכה הגמ' מדברי רואים וכמו הסוכה. מן פטור הוא הרי אשתו עם לשמוח יש בחג כן כלתו, את לשמח חובה יש שלחתן

אשתו. את לשמח לאיש מצווה התנאים אם וא״כ למצטער נחשב הוא הרי זאת מאפשרים לא בסוכה

הסוכה מן. ופטור

שמכיוון כתב י״א) ס״ק תר״מ (סי' המג״א ואכן יש דפנות ד' של סוכה לבנות היא הרגילות שהיום בסוכה והשמחה והסעודות החופה את. לעשות

לישן חייב הוא ש צנועה, סוכה לו שיש לאיש וה״ה

בסוכה אשתו. עם

אשתו עם ללון באפשרותו שאין אדם לפי״ז אך מדין פטור הוא הרי וכדו' צניעות מטעמי בסוכה

חתן כמו. מצטער

הרמ" שמביא השלישית הראיה ). (ג ' מהגמ אי ה א

סוכה ( דף )לגבי ע״ב כ״ח. מסוכה נשים פטור

במשנה (שם ועבדים שנשים )מובא ע״א כ״ח

. ורבה הסוכה מן פטורים וקטנים נלמד שזה אמר

'לשם הגמ. ושאלה מסיני למשה מהלכה מה צריך

ונשים גרמא שהזמן עשה מצוות זו והרי הלמ״מ, ? פטורות

'אמר הגמ" וענתה סוכה לעולם אביי הלכתא

ואי, צטריך "מה תדורו כעין "תשבו סד״א דירה איש

ואשתו סוכה אף איש אמר. רבא ל קמ" ואשתו

איצטריך חמשה יליף סד״א עשר חמשה עשרה

חייבות נשים להלן מה המצות מחג אף נשים כאן

." ל קמ" חייבות

כעין "תשבו דרשת את דורש לא רבא ולכאורה וכ״כ מאביי, שונה תרוץ מתרץ ולכן תדורו"

אמר. רבא ד״ה (שם )הריטב״א קשה שאז אלא

בערכין, מהגמ' דורשים שהכל משמע שמהקושיא

זו, דרשה דאביי אליבא היא זו דדרשה תרצו ולא

דרבא. אליבא ולא לנר בערוך כתב זו קושיא ומכח

לומר צריך "ולכן ואשתו) איש סוכה אף ד״ה (שם הא" לענין סברא הך ס״ל רבא גם דבאמת.

שאף הו״א היה זה ומכח לכו״ע. היא זו דרשה וא״כ פטורה דאשה הלל״מ וקמ״ל בסוכה חייבת. אשה נשוי אדם ולכן תדורו כעין בתשבו חייב איש אך

עם שישן כדרך אשתו עם בסוכה לישון ך צר י שהאשה פו״ר כמצוות והוי השנה. כל אשתו אשתו בלא לקיימה יכול לא האיש אך פטורה

כשא ש שינה לחדר פתוחה הסוכה שאם או, עמו תו בסוכה ישן והאיש המקורה בחדר ישנה והאשה כעין תשבו מקיים שבהכ״ג פשיטא אליה, בסמיכות

ואע״פ תדורו לסוכה המטה את מוציא הוא ש בסמיכות בחדרם מיטתה להשאיר יכולה. והאשה

דנשים דאע״ג ח') ס״ק תרל״ט (סי' המג״א כתב וכן בסוכה חייב אינו הבעל מ״מ הסוכה מן פטורות לאו ואם אשתו, עם שם לדור שיכול במקום, אלא

של" וכ״כ שם לישן ופטור מצטער ליה הוה."ה

, השל״ה בשם המג״א שכתב ומה בשל״ה מובא

ט, (סי' סוכה )'מסכת (סי משה מטה "כתב 'וז״ל בסוכה אשתו עם לישן המצוה עיקר …תתקי״ו) יכול שאין משום בשינה, עכשיו מקילין זה ומטעם ולכן מיוחדת, סוכה לו שאין אשתו, עם שם לישן "וממורי רבו בשם השל״ה כתב ובהמשך פטור". אחר טעם שמעתי ז״ל מהר״ש הגאון, החסיד כעין תשבו כי אשתו, עם בחדרו לישן שמותר והאדם בו, דר שאדם בית כמו היא הסוכה תדורו, להחדר מביתו להולך מיוחד חדר לו יש בביתו שדר

הסוכה, וכן אשתו. עם לשכב ויוצא בית, לו הוא עושה שהוא כמו אשתו עם לשכב להחדר מהבית מיוחדת סוכה שיש למי מ״מ השנה. ימות, בכל כמו בסוכה עמה לישן יותר טוב לי נראה

". שכתבתי

הרמ״א ראיות את לדחות אפשר מדוע ד.

ן אינ אלו שראיות במפורש כתב הרמ״א שאף אלא נשתרבב מ״מ לדחות שיש "ואף וכדבריו חותכות, גם מקום יש א״כ היא", גדולה וסברא המנהג אפשר מדוע לקמן ונבאר אלו, ראיות לדחות

אלו ראיות. לדחות

"א פש שאלה״טי בערכין הגמרא (א.) חיוב על הגמרא וענתה בסוכה. וישראלים לוים כהנים מה תדורו, כעין תשבו בסוכות וכתוב הואיל סד״א והני ואשתו, איש סוכה אף ואשתו איש דירה קמ״ל לחייבו לא נינהו עבודה ובני הואיל כהנים חיובי עבודה שעת בלא אך עבודה בשעת דפטירי

ביום שפטורים דרכים אהולכי דהוה מידי מחייבי

בלילה. וחייבים

הרי ולאשתו לו מיוחדת סוכה לו שאין אדם ושמא

דרכים, הולכי כמו הוא אף בסוכה חייב שבלילה לבד יוצא שאדם פעמים כי אשתו, בלא נמצא, אם לו מיוחדת סוכה לו כשאין הכא, ה״ה א״כ

לבדו, לישון בסוכה חייב הוא הרי ולאשתו, כמו אף בסוכה לישון שחייבים בלילה דרכים הולכי

. לבדם

נתן (לרב ערכין מסכת על נתן חוק בספר כתב וכן

בורג׳יל, , קמ״ל ד״ה ע״ב ג' דף תוניס) מחכמי שבאר בלי שהם למרות בסוכה חייבים בלילה שהכהנים אבל למצווה אלא דירה כעין בעינן "דלא נשותיהם

קיימת, הדרשה כלומר לעיכובא". לא ולכתחילה

מקיים כך וכשישן בסוכה, אשתו עם לישון יש

האדם כעין "תשבו בלא גם אך בהידור. מצווה

חייב דרך שהולך וכמו בסוכה, חייב הוא "תדורו סוכה לו שאין אדם ה״ה אשתו, בלא גם בלילה

ולאשתו לו. מיוחדת

כל נמנע לא אדם שאמנם ולומר, לחלק יש [ועדיין אשתו בלא גם בדרך וללון מביתו מלצאת, השנה

ישן הוא לעולם שלו, בביתו אך עם זה א״כ אשתו,

תדורו, כעין ""תשבו מאשתו להיפרד שייך ולא

השל״ה של מורו וכדברי לבד, ]. ולישן

בערכין הגמ' של שהקמ״ל לומר ניתן כן, כמו

נדח לא שאמנם ית תדורו כעין תשבו של הדרשה אך ואשתו, איש סוכה אף ואשתו איש דירה מה

לי אלא דווקא לשינה זה לימוד אין אשתו עם שב י וכן העולם. וכמנהג ושהייה שתיה באכילה בסוכה

כתב בן יצחק לרבי ערכין מסכת על הערך קר י: וז״ל בסוכה) חייבין הכל (ד״ה ארדיט שלמה כעין הוי לא אפילו דאי דאע״ג ברייתא "קמ״ל חייבין אפ״ה נזקקין, שיהיו דהיינו האי כי תדורו בסוכה להתחייב נזקקין שיהיו בעינן דלא, בסוכה, אשתו עם לישב היינו תדורו" כעין "ותשבו

ברור כנ״ל."בסוכה…

ליפשיץ זלמן שלמה לרב שלמה בעולת כתב וכן

וז״ל: וכו') תדורו כעין תשבו בגמרא ד״ה (שם "וע״ז דצריכים (הכהנים) פטירי עבודה דבשעת נהי אמר לילך דיכולים עבודה בשעת שלא בביהמ״ק, להיות רש״י פרוש את מסביר וכך בסוכה מחייבי לבתיהם אפשר דלא דאע״ג "קמ״ל שכתב קמ״ל) ד״ה (שם בסוכה (לישב להו דאפשר היכי תדורו, כעין, להו בעידן שלא פטירי עבודה ובעידן מיחייבי, י. ו.) (הכהן צריך "ע״כ הסיק ולכן מחייבי". )עבודה

אפ אי ושם (בביהמ״ק) בלשכה הסוכה לעשות ר ש

שחיי קמן הא לאשתו". לזקק ב גם בסוכה לישן

אשתו. בלא

(דף סוכה מהגמ' הרמ״א שהביא השניה הראיה ב.) אפשר הסוכה, מן שפטור חתן לגבי ע״ב) כ״ה לשמח שחייב לחתן מיוחד דין שזהו ולומר, לדחות

א, ולם המשתה. ימי בשבעת כלתו את רגיל אדם וחייב וכדו' בתכשיטין אשתו את לשמח יכול דומה ואינו אשתו בלא לבדו יישן אם אף בסוכה

. לחתן

סוכה מהגמ' הרמ״א שהביא השלישית והראיה ג.)

משום בסוכה חייבות דנשים דהו״א ע״ב) כ״ח (דף סוכה אף ואשתו איש דירה מה תדורו כעין תשבו לדחות ניתן פטורות. דנשים קמ״ל ואשתו איש שלא רואים הגמ' ממסקנת שאדרבה, ולומר

זה, לעניין זו דרשה דורשים מסוכה פטורות ונשים

חייבים. ואנשים בלא אף בסוכה חייבים לישון ואף ולא לאביי נאמרה זו דרשה שמא ועוד, נשותיהם.

לרבא, אמר רבא ד״ה (שם הריטב״א )וכפרוש דירה (מה הא "דלגבי וסובר אביי על חולק שרבא כעין תשבו למדרש ליכא סוכה) אף ואשתו איש

עיי״ש האי" לכולי קרא אתא ולא. תדורו,

נראה מ״מ אלו, ראיות לדחות שיש ולמרות

דחא, ן לא שהרמ״א שיש "ואף בד״מ סיים שהרי גדולה וסברא המנהג נשתרבב מזה מ״מ לדחות,

גדולה ש״סברא "סיים הוא ש משמע א״כ היא". לא ששם לשו״ע בהגהותיו מוכח וכן אלו. ראיות

הסתפק, שנוהגין "ומה וז״ל בהחלטיות כתב אלא רק בסוכה ישנים שאין בשינה עכשיו להקל דיש צינה משום אומרים יש במצוות, המדקדקים משום נראה, ולי הקרים, במקומות לישון צער שהוא כדרך ואשתו איש וביתו איש סוכה דמצות אשתו עם לישון יוכל שלא ובמקום השנה, כל דר ולהיות להחמיר וטוב פטור. מיוחדת סוכה לו שאין אפשר אם השנה כל דר שהוא כמו אשתו עם שם

, קמן הא מיוחדת". סוכה לו להיות דברי את שרק

, כ״כ קר לא מדינות בהרבה כי דחה המרדכי הלימוד את אך וכסתות, כרים עם לישון ואפשר אף ואשתו איש דירה מה תדורו כעין "תשבו של לו אין שאם במפורש כתב ואשתו" איש סוכה שהוסיף ואף פטור. ולאשתו לו מיוחדת סוכה לבדו ולישן להחמיר שטוב כתב לא להחמיר, שטוב

בסוכה, אשתו עם ולישן להחמיר יכול אם רק אלא

וכנ״ל. בסוכה

"ומה בדבריו פתח שהרי בדבריו צ״ע ועדיין בסוכה ישנים שאין בשינה עכשיו להקל שנוהגים

מה בדבריו, לדון ויש ". במצוות המדקדקים רק ישנים היו האם עושים, היו במצוות המדקדקין

נשותיהן, ללא בסוכה עם ישנים היו דלמא או

כהמהרי״ל, נשותיהם. וצ״ע

הגר״א דעת ה.

נגד כתב תרל״ט) (סי' לשו״ע בהגהותיו והגר״א

הד״מ, בשינה חייב אדם הגמ' שלמסקנת וכתב

עמו, לא אשתו אם אף בסוכה רש״י דעת שזו וכתב

הי שהסד״א ותוס'. בני וכהנים "שהואיל ה ית בסוכה ואשתו איש לדור יכולין ואין נינהו עבודה

עבודת עלייהו א י דרמ לנשותיהן נזקקין שאין להו אפשר דלא "דאע״ג קמ״ל שם) (רש״י הכלל" נשותיהן עם להיות יכולים לא (כי תדורו )כעין נשותיהן בלא גם בסוכה (להיות להו דאפשר )היכי

פטירי, עבודה ובעידן מחייבי, עבודה בעידן שלא נשותיהם בלא אף בסוכה שם) (רש״י. מיחייבי" אשתו בלא אף שחייב מישראל אחד לכל וה״ה "כעין שדין הגר״א סבור וכנראה בסוכה. לישן

ו יכ תדורו" אחרים, בדברים להתקיים ל שיעלו כגון

ומצעותיהם, כליהם את לסוכה דרים שהם כדרך

. בביתם

עבודה, בשעת דפטירי "נהי הגמ' והמשך שעת בלא דרכים אהולכי דהוה מידי מיחייבי חיובי עבודה הסוכה מן פטורין ביום דרכים הולכי מר דאמר שאף אחר, עניין הוא בלילה" וחייבים ביום עבודה בשעת מ״מ בסוכה, חייבים שכהנים וכן הגר״א וסיים דרכים. הולכים כמו פטורים,

. עיקר

המ״ב דעת ו.

שחולק הגר״א דעת את הביא י״ח) ס״ק (שם והמ״ב זה דמשום מסיק במג״א "וגם והוסיף הרמ״א על מיפטר לא י. ו.) ואשתו. איש תדורו כעין (תשבו ליה דהוי משום העולם על אחר זכות ולימד וקשה אשתו". עם שם לישון יכול כשאין, מצטער

הוי "לפעמים דמפורש הד״מ הביא זה טעם שהרי

מצטער של כוונתו זו א״כ תדורו", כעין מקרי ולא

השו״ע על בהגהותיו האריך שלא אע״פ ש הרמ״א, בד״מ שכתב למה שכוונתו. פשיטא

(של זה טעם לפי "והנה הוסיף דהמ״ב צ״ע, ועוד מצטער אין אם י. ו.) אשתו בלא לישון, מצטער לפטור לו אין עכשיו, עונה זמן אצלו שאין כגון

, הרמ״א לדברי בניגוד ודאי וזה השינה". מן עצמו המצטער טעם את בד״מ הביא הרמ״א. שהרי

וכמו נדה כשאשתו גם קיים זה שצער וכתב "נשי הפסוק על ע״ב) ס״ג (דף בערובין בגמ' שדרשו

, ט ב' (מיכה תענוגיה" מבית תגרשון )'עמי הישן זה נדה אשתו ואפי' שם ישנים ואשתו שאיש. בחדר

, אחד בחדר אשתו עם לישן לאיש עונג הוי א״כ בדברי וצ״ע צער. ליה הוי לסוכה יעזבנה אם וא״כ

הד״מ מדברי התעלם כיצד. המ״ב

פסולה אינה אשתו בלא סוכה מדוע ז.

אינו אם הרמ״א דלפי הקשה ט') ס״ק (שם והט״ז לא באכילה גם א״כ אשתו עם בסוכה לישן יכול

יד״ח, יצא שינה לדירת מיוחדת סוכה לו שאין כיון תר״מ סי' בב״י (הובא המרדכי כמ״ש אשתו, עם במקום סוכה עשה דאם המרדכי) כתב ד״ה

יצא לא אכילה ידי אף בשינה. המצטער

לאכילה כשרה דהסוכה תרץ ח') ס״ק (שם והמג״א אך דירה, הוי ולכן לבדו שם לישן יוכל אדם כי

מצטער משום ממנו פטור. הוא

בסוכה לישון לאדם מותר הרמ״א לדעת האם ח.

אשתו? בלא

יכול לא אדם אם דהרי עיון. צריכים הרמ״א ודברי מיוחדת סוכה לו אין כי בסוכה, אשתו עם לישון מסוכה משינה הרמ״א אותו פטר ולכן ולאשתו, לו

מצטער. מדין להחמיר לו מותר יהיה האם א״כ תרל״ט (סי' כתב הרמ״א והרי לבדו? בסוכה ולישן הסוכה מן הפטור "וכל מימוניות הגהות בשם ס״ז) אלא ואינו שכר מקבל אינו משם יוצא ואינו

"הדיוטות. כגון מ״ד) ס״ק (שם המ״ב וכתב

, במצטער 4 מיקרי אשתו בלא שינה אם א״כ

, הרמ״א כדברי מצטער לישן לו אסור יהיה א״כ ב סעיף (שם הרמ״א כתב וכיצד בסוכה, )'לבדו ישנים שאין בשינה עכשיו להקל שנוהגין "ומה זה אין והרי במצוות", המדקדקים רק בסוכה נאמר אא״כ הדיוטות? מעשה אלא במצוות דקדוק

נשותיהם, עם הישנים למדקדקים התכוון שהרמ״א שם ולהיות להחמיר "וטוב דבריו בסוף שכתב כפי

אשתו, "עם במפורש זאת כתב שלא תימה. אך

. וצ״ע

הוי בכה״ג מצטער דדין ולומר ליישב ניתן ואולי

ואינם סובייקטיבי. דין ים שוו ואם האדם, בני כל ב ואף בסוכה השינה מצוות עליו חביבה כ״כ זה אדם

ואשתו, שמחה. לו גורמת שמחת את הרואה א״כ בסוכה, שיישן ומסכימה לו מוחלת בעלה,

מצטער, כדין הסוכה אין זה לאדם בכה״ג יכול ולכן נתכוון לזה ושמא אשתו, בלא אף בסוכה לישן המדקדקים רק בסוכה ישנים "שאין הרמ״א

."במצוות

להו סבירא המדקדקים שמא ליישב, יש ועוד

נתן, כהחק היא בערכין הגמ' שמסקנת דאיש

ולחיוב. לעיכובא לא אך למצווה רק זה ואשתו קמ״ל ד״ה (שם ערכין על הגרמ״ד בשיעורי וכ״כ

)נהי, ותוס רש״י לשון מפשטות משמע 'שכך תדורו כעין זה שאין אף בסוכה חייבים. שלמסקנה

בסוכה להיות יכול לא הוא אם אף זו הבנה ולפי

אשתו, עם הוא אפ״ה בסוכה. לישן חייב והרמ״א

הגמ, מסקנת בהבנת הסתפק 'בעצמו וכדברינו

זו, כדעה להו סבירא המדקדקים לעיל וכדעת

יבקש האדם אם ובפרט לעיל. שהבאנו הגר״א מצטער, יהיה לא והוא לו שתמחל מאשתו וכפי

לעיל. שכתבנו שניהם חובת ידי יצא ממ״נ, א״כ

בסוכה ולן דקדק. וע״כ

הרמ״א בדברי החידוש ט.

חומרא, גם יש הרמ״א שבדברי ונראה בא״י ובפרט

פוטר הוא אם שהרי רבים, במקומות בזה״ז

מצו מ ות איש סוכה דמצוות "משום בסוכה השינה

השנה, כל דר שהוא כדרך ואשתו איש "וביתו א״כ

בכה״ג, רק מיירי זה יוכל שלא "ובמקום וכדבריו אך פטור". מיוחדת סוכה לו שאין אשתו עם לישון

בגלות, רק מיירי זה כל כ הי שלא אפשרות ה ית ועוד הגויים מפחד לבתיהם בצמוד סוכות. לעשות

אחת סוכה לו ויש קומות בבתי בעיר שדר למי וכן

אשתו עם לישון יכול לא הוא ו ולבניו, לו בקושי. בסוכה לישן צריכים הגדולים בניו גם כי בסוכה עם לישן יוכל שלא "מקום מיקרי בכה״ג וא״כ

"אשתו. בסוכה לישון תסכים לא שאשתו וכ״ש

צניעות. מפאת ברה״ר העומדת אדם דבריו, לפי אך קרקע צמוד בבית כפר, או מושב או בישוב, הגר

4 כבר אייכנשטיין): מרדכי משה (הרב עורך הערת מגשמים רק מחום, כגון מצטער, בכל אינו שזה ידוע

אם ואף סוכה, כל נקרא שלא הגר״א אדונינו שלשון מפורש וכן וכדו', קיתון רבו לו כשופך הוי כוותיה, לא

זכרוני אין אם במ״ב, והובא כמדומה יעקב בביכרוי

בכזיב

סוכות ב' לבנות מקום לו ויש פרטית, חצר, עם לבניו ולשינה ולמשפחתו לו לאכילה אחת, סוכה

הוא א״כ ולאשתו, לו לשינה מיוחדת שניה וסוכה

ולאשתו. לו מיוחדת סוכה לבנות בכה״ג, חייב ואין כעין תשבו של סוכה במצוות גדר אלא הידור, זה איש סוכה אף ואשתו איש דירה מה תדורו,

להיפטר יכול לא כן עשה לא הוא ואם ואשתו. תר״מ (סי' פסק השו״ע שהרי מצטער, דין מטעם זה מצטער איזהו הסוכה… מן פטור "מצטער ס״ד) מפני או הרוח מפני בסוכה לישון יכול שאינו הריח מפני או בהם וכיוצא והפרעושים. הזבובים

שם שעשה אחר במקרה הצער לו שבא ודווקא

לכתחילה סוכתו לעשות לו אין אבל, הסוכה יש ואם ". אני מצטער ולומר הרוח או הריח במקום לצורך ולאשתו לו מיוחדת סוכה לבנות ביכולתו בטענת להיפטר יכול לא א״כ כן, עשה ולא לינה,

. מצטער

לו המיוחדת סוכה לבנות שיכול אדם ובכה״ג

המיוחדת סוכה לעשות, חייב הוא א״כ ולאשתו, בשם השל״ה שכתב וכפי תדורו, כעין תשבו מדין שהולך מיוחד חדר לו יש בביתו שדר שהאדם רבו לבנות שצריך הכא ה״ה א״כ אשתו, עם לשכב זוג כן וכמו ולאשתו. לו לשינה במיוחדת סוכה הסמוכה צנועה סוכה להם ויש בביתם ילדים שאין בסוכה אשתו עם לישן חייב יהיה בכה״ג. לביתם,

לישון יכול לא הוא אם נפסלת האכילה סוכת (ואין היא ראויה שהרי (שם) הרמ״א כפסק אשתו. עם

לעיל שבארנו וכפי יחיד לאדם או לבניו.)לשינה

סי (שם דבריו בסוף הרמ״א שכתב מה 'ולכאורה

ס״ב )תרל״ט " להחמיר וטוב אשתו עם שם ולהיות סוכה לו להיות אפשר אם השנה כל דר שהוא כמו

מיוחדת" להחמיר "טוב בלשון רק כתב ומדוע ",

חומרא רק ולא הדין מעיקר זה? והרי

היו שלא בגלות שמיירי או לתרץ ונראה יכ לו ים במקום ולבנותה לביתם, בסמוך סוכה לעשות

טירחא. הוי שם וללשון רחוק חומרא רק זו וע״כ

הדין מעיקר. ולא

אינו ואשתו איש שדין כהגר״א הלכה שמא או עם להיות יכול אינו אם אף בסוכה וחייב מעכב, תדורו כעין שהדין נתן כהחק שהלכה או אשתו,

. ועיכובא לחובה לא אך למצווה רק זה ואשתו איש אלא חובה אינו בסוכה, אשתו עם ללון ולכן

. חומרא

סוכה לו אין שאם הרמ״א שהכריע מה וכל מנהג על לסנגר רק זה פטור לאשתו מיוחדת

העולם, להקל שנוהגין "ומה דבריו שפתח כפי המדקדקין רק בסוכה ישנים שאין בשינה עכשיו

"במצוות, שנהגו העולם מנהג על להגן כלומר

בשינה. להקל ליה ברירא לא עצמו לרמ״א אך

מילתא, משה בדרכי המסופקת. וכלשונו

תנאים להם היו כשלא בשינה שהקלו אלו מ״מ השתנו אם ולאשתו, לו המיוחדת סוכה לבנות

לו ויש קרקע צמוד לבית עבר הוא ש כגון התנאים, אחת סוכות שתי לבנות ובאפשרותו פרטית חצר

ללינה. ולאשתו לו ואחת לאכילה ולמשפחתו לו

מדין עצמו ופטר הרמ״א על הסתמך הוא בעבר אם חייב יהיה הוא כעת מצטער, לו סוכה לבנות

בסוכה, איתה וללון ולאשתו שטרא לזכות דא״א

לב י. תרי

לו מיוחדת סוכה יבנה לא הוא אם ובכה״ג הוא הרי כן, לעשות ביכולתו ויש בה, ללון ולאשתו

עשה מצוות. מבטל

לבדו, בסוכה ללון ונהג הקל, שלא מי ואף כהגר״א סוכה לבנות ביכולתו כשיש מ״מ ועוד, נתן והחק אינו אם (אף מצווה זו הרי ולאשתו, לו מיוחדת כעין תשבו של המצווה מהגדרת חלק וזהו חובה)

תדורו, קיום של נכון כחלק אלא כהידור רק ואינו

בבני להשתדל שצריך נראה וע״כ כדין. המצווה ת י רק זהו דהתם מינים, בד' מהידור יותר אף זו סוכה

ואנוהו, אלי "זה מצד הידור, "מצד זהו הכא ואילו

הידור רק ולא הדין מהגדרת. חלק

רב מעשה י.

זה, חידוש לך מניין השואל ישאל ושמא חזי ופוק בגדולי מצינו ולא ליה, עבדי קשישאי רבנן מאי להם ללינה מיוחדות סוכות עושים שהיו ישראל

? ונשיהם

דרובא דרובא הוכחה, זו שאין לומר נראה אך הם בארצנו ואף בערים, גרים היו ישראל דגדולי לסוכה מקום יש ובקושי קומות, בבתי בערים גרים סוכה לבנות ביכולתו ואין וכדו', במרפסתו בביתו

. ולאשתו לו נוספת מיוחדת לא ברחוב ולבנות

הצניעות. מפאת שייך כהמהרי״ל נהגו לא. וע״כ

בכפרים שגר ומי אפשר. משאי אפשר דנים אין אך המיוחדת סוכה לבנות וביכולתו קרקע צמוד בבית

זאת, לעשות צריך ולאשתו לו לשינה כחלק

תדורו כעין תשבו של סוכה מצוות. מהגדרת

מסקנה י״א.

לו בסוכה מקום ויש לבדם אשתו עם הדר לבנות ביכולתו ויש בכפרים הדר וכן ולאשתו,

ידי לצאת רוצה הוא אם ולאשתו. לו צנועה סוכה

חייב הוא ש הרי בסוכה, שינה במצוות עות הד כל כנלענ״ד5. ולאשתו. לו ללינה מיוחדת סוכה לבנות

5 וכך אייכנשטיין): מרדכי משה (הרב עורך הערת לבנות שנהג זצ״ל זקס הלל ר' הגאון למו״ר ראיתי

לאבותיו כן שראה ויתכן ולאשתו, לו בגג סוכה מסברא מעצמו כן שנהג או ואילך, מהח״ח, ורבותיו,

ואנשי חסידים שהיו שמעתי ועוד זאת. לברר ויש

מדוייקים שמות אצלי אין אבל כן, שנהגו. מעשה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות