התורה על מהר״ל / עמר בן ציון
פרשת בראשית
**״חיסרון חטא הארץ״**
״תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו״ [בראשית א, יא] ״ויהי כן למינהו״
רש״י: ״שיהא טעם העץ כטעם הפרי… לפיכך עשתה לא כן, והיא נפקדה על עוונה, כשנתקלל האדם גם היא נתקללה על עוונה״
על כך עונה המהר״ל שאלה יסודית בהבנת הפסוקים: כיצד ניתן לייחס לאדמה שאין לה יצר הרע ובחירה — חטא? תשובה יסודית: חטא אינו רק משום שיש כח בחירה, ורע וטוב בין בחירה, אלא גם משום חוסר שלימות בבריאה. חיסרון בבריאה עלול להיוצר, חיסרון ביצירה — גורם לחטא שבהכרח.
המהר״ל מסביר: כתוב ״השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם״ [תהלים קטו]. מדוע ניתנה הארץ לבני אדם? כי בני אדם נתונים לבחירה והחיסרון קיים בהם בכח, היות ונמצאת על אותו ערו מן התחתונים. כביכול העולם מתחלק לשניים: הארץ מן התחתונים, והשמים מן העליונים. התחתונים חסרים ביצירתם, והיצורים העליונים שלמים. לכך הוא מביא כסיוע פסוק: ״אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ [קהלת ז] — משום היותו מן התחתונים.
והאדמה, בגלל חסרונה, לא עשתה רצון בוראה שאמר: ״עץ פרי עושה פרי״ — אלא הוציאה ״עץ עושה פרי״.
הסיבה זו השפיעה גם על האדם שנברא מן האדמה, והחיסרון נדבק בו — ולא קיים מצוות בוראו מעץ הדעת באכילה. חטא בחטא.
**חטא הארץ**
המהר״ל מרחיב את ההסבר: האדמה, המקבלת את כחה מן השמים, היתה ראויה להיות פרי בעצמה — אך חטאה בכך שמה שיצא ממנה לא יהיה כמותה. לא טעמה, כי מה שראוי היה שיצא מן האדמה — בעץ שגדל ממנה, ולא בפרי בלבד — התמצה כי רק הפרי שיצא מן העץ יקבל את טעמה.
אך חסרונה בכך שלא נוצרה מסוגלת להוציא את כחה של האדמה ולהראות מה היתה, ואילו היתה עושה את תפקידה — היתה מוציאה מתוכה עץ ופרי בטעם פרי, ומוציאה מתוכה פירות כמותה. אך חסרונה שהיא מן התחתונים התבטא בכך שהוציאה עץ טפל שאין לו טעם פרי — כפי שהיה ראוי להיות.
**חטא האדם הראשון**
מתוך כך, נתאווה לדבר שהוא חסר בעיקרו — עץ הדעת טוב ורע — כך נתאווה האדם לפרי. האדם נחשב ״מקבל״ ביחס לאדמה, שהיתה ראויה להיות פרי בעצמה — עשה זאת מתוך חסרונו כנברא מן האדמה, וקיללת האדמה.
המהר״ל מביא משל הכתוב ברש״י [ג, יז]: ״משלו משל למי שיצא לתרבות רעה בעקבות חטאו — מקללים השדיים שינק מהם״. כן האדם שנוצר מן האדמה — קילל את הרעה בחטאו. מחד, האם מן האדמה שממנה ינק, שגרם לו לחטוא — הוא ינק כך שממנה. מאידך, הקללה שבה לאם שממנה ינק, כפי שיצא ממנה. האדמה התקללה בכך שהאדם חטא באכילה מעץ הדעת, ובכך הועד כי נוצר שממנה האדמה — ובכך התקללה שהאדמה מקוללת.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה