121. שלח תשפ''ד - ציצית

, בס״ד כג תשפ''ד- סיון פרשת שבת שלח

ציצית להם ועשו

" ם הֶ לָ שּו וְּעָ ם הֶ לֵּ אֲ תָ רְּ מַּ וְּאָ ל אֵּ רָ יִשְּ י נֵּ בְּ ל אֶ ר בֵּ דַּ

ת יצִ צִ ל עַּ נּו תְּ וְּנָ ם דֹרֹתָ לְּ ם יהֶ דֵּ גְּ בִ י נְּפֵּ כַּ ל עַּ ת יצִ צִ

" ת לֶ כֵּ תְּ יל תִ פְּ ף נָ כָ הַּ

[במדבר, לח] וט

1. צריך כוונה איזו התכוון שלא מי של? ו דינ ומה בציצית,

לסוכה מחוץ אכל כאילו נחשב כוונה, ללא? כה בסו שאכל אדם 2.

3. את מברכים ומתי האם? ציצית' מצוות 'על ברכת

ציצית מצוות על ברכת

המצוות? ברכת או שבח בעל? ברכת מדוע

קטן טלית על ברכה

מברכים האם הברכה נוסח בנוסח טעויות

בציצית? וציונו מברכים כיצד

דרבנן חיוב מנהג ציווי בלשון בתורה נכתב דריתחא בעידנא עונש

כוונה ללא עשה מצוות קיום

בסוכה אכילה ציצית מעקה מזוזה

בדיעבד? מעכבת הכוונה האם

לעניינה ולא מצווה לשם רק כיוון לפסח ציצית בין דמיון

בציצית כוונה

מצרים יציאת זכרון המצוות כל זכרון

1. ציצית ב כוונה

ם יכֶ אֹלהֵּ לֵּ ים דֹשִ קְּ ם יִיתֶ וִהְּ י צְֹּותָ מִ ל כָ ת אֶ ם יתֶ שִ וַּעֲ רּו כְּ זְּ תִ ן עַּ מַּ לְּ

[ מ] טו, במדבר

לעשותם מצותיו כל שנזכור כדי להתעטף המקום שצונו בהתעטפו ויכוין

ח סי' או״ח ][טור

. הוא פשוט

][ב״י

כו יראתם ותהי עליהן שנ' מאותן יהא ולא כו' פעלם לשם עשה בנדרים 'וכמ״ש

[ הגר״א באור טז] ס״ק

כה (סי' תפילין בהלכות וכן בהתעטפו שיכוין דבעי להורות לרבינו שהכריח )מה

למען מ) טו (במדבר ציצית בפרשת שכתוב דלפי נראה תרכה) (סי' סוכה ובהלכות

ביד כי בפיך ה' תורת תהיה למען וגו' לאות לך והיה ט) יג (שמות ובתפילין וגו' תזכרו

(ויקרא ובסוכה ממצרים ה' הוציאך חזקה עיקר כי יורה גו' דורותיכם ידעו למען מג) כג

מצות שאר כן שאין מה המצוה קיום בשעת שיכוין בכונתה תלויה וקיומה המצוה

שציוה ה' לשם המצות שעושה אם כי דבר בה יכוין שלא פי על אף חובתם ידי דיוצא

. דשמיא בסייעתא א) סעיף (שם סוכה בהלכות שאכתוב במה ועיין לעשותם אותו

[ב״ח]

2. ? בדיעבד מעכבת הכוונה האם

' ח סימן ב״ח עיין לשם רק כיון לא אם ומיהו יע״ש. כן, וציצית בתפילין שיכוין שצריך

. בדיעבד יצא בלבד מצוה

[ מגדים פרי ] ו ס״ק כה סי' א״א

לצאת רק כוון כשלא יצא בדיעבד אבל לכתחלה, רק אינם אלו שכוונות עוד, וכתב

ראי זה אין ולענ״ד ד'). סעי' ס' (סי' באו״ח כדפסקינן דוקא לצאת כוונה צריכה,'דמצוה

שציווי בסוכה, אבל בהם. פרטית כוונה התורה צותה שלא מצוות בשאר דוקא דזה

יצא לא בדיעבד דאפילו י״ל הב״ח, ,"כ כמש ידעו מלמען כן שיכוון הוא הכתוב

חובתו ידי יצא לא בפסח אלו דברים ג' אמר שלא כל ע״ב) קטו (פסחים. וכדאמרינן

כזית שוב לאכול להחמיר יש זו, כוונה בלא בסוכה ראשונה בלילה אכל אם ולכן

מצות כוונת ראשונה בלילה ביתו ולבני לבניו ולספר ללמד א' כל יזהר ועכ״פ בכוונה.

בפסח גם הר״ן דלשיטת (ואף פסח. בליל המצות טעם להם ללמד שצריך כמו וכה, ס

דשם יצא דלא דס״ל משום היינו ומרור, מצה פסח טעם פירש לא אם בדיעבד יצא

להר״ן דגם י״ל הוא, דאורייתא א״כ ידעו, למען דכתיב בסוכה אבל דוקא. מדרבנן הוא

בדיעבד. יצא לא בפסח אפילו התוס' ולשיטת יצא. לא

ג] ס״ק תרכה סימן יעקב [ביכורי

3 – כוונה בלי ציצית לובש. על עבר? עשה

וסוכה ציצית דמצות מדבריהם דמשמע תרכ״ה ובסימן ח' בסימן ובפמ״ג בב״ח ועיין

או טליתו ולוקח לתורה קראוהו אם ולפ״ז המצות בשאר כמו לעיכובא בהם הכונה

לקיים בלבישתו אז מכוין אינו ומסתמא בהול זמנו שאז לבימה לעלות הקהל טלית

המ״ע על בזה עובר ממילא ציצית של המ״ע יוכל ואז מצוה לשם כשמכוין לא אם

את אז ללבוש רוצה שאין דכיון שטעמם ואולי בזה נזהרין אינם והעולם ג״כ לברך

המחייבתו לבישה זה אין קלה לשעה התורה כבוד מפני אלא לובשו ואינו הטלית

. מציצית אז שפטור מידתו לקונה להראות שלובש דמי דומיא בציצית

וי״א] ד״ה ד סעיף ס סימן הלכה [באור

הבאה מצוה משום הפסולין וציצית סוכה לענין שכ״ה במצוה המנ״ח העלה כידוע

אותן ורואין עביד לא מיהא עבירה גם מ״מ אבל מצוה משום בזה דאין דנהי בעבירה,

אותו רואין אין אבל כנפות, ד' של בגד כלל לבש לא או בסוכה כלל ישב לא כאילו

ציצית בלא כנפות ד' של בגד, לבש או לסוכה חוץ כאוכל ולחושבו עשה על כעובר

נראים אינם דבריו עיקר גם כהתוס', לא הוא שחדושו שם דמבואר מזה חוץ אולם

וכן ציצית, בו להטיל חייבתו רק ציצית בלא בגד ללבוש כלל אסרה לא התורה דהרי

תדורו כעין תשבו אמרה שהתורה אלא איסור שום כלל ליכא לסוכה חוץ באכילת גם

בא שהוא וכל מצות עליו חל בבית אלא בשוק לאכול רגילין שאין קבע אכילת לאכול

וכן עשה, ביטול של עבירה נמי איכא ממילא הרי מצוה עשה דלא אמרינן ואי סוכה,

נתכוין שלא כיון בנד״ד גם אף שכן וכיון שם, עיין פי״ט ג' שער יושר בשערי גם מבואר

לובש או לסוכה חוץ כאוכל דינו ו עשה מצות כמבטל נמי חשיב מצוה שום עשה ולא

ציצית. . בלא כנפות ד' של. בגד

דלא שמסתבר גב על אף למצוה נתכוין ולא לגגו מעקה שהעושה דכמו נלענ״ד והיה

הלאו על עובר שאינו כמו מ״מ אבל כוונה, צריכות ומצוות הואיל עשה כמקיים חשיב

משום והיינו מעקה, עשיית של העשה על גם עובר אינו כך בביתך דמים תשים לא של

גב על אף בגגו מעקה לו שיש מי בל א בעשה, עובר מעקה בלא גגו שמניח מי דרק

עכו״ם ע״י או מאליה שנעשתה כגון מצוה שום כלל קעביד דלא זה באופן שנעשתה

חיוב שום כלל עליה רמיא לא דמהשתא כיון בעשה עוד עובר דאינו פשוט אפ״ה

… מעקה לעשות

שפיר אמרן בעבירה הבאה מצוה דהוי גווני האי דבכי אמנם הן וסוכה דבציצית אפשר

ראויים ואינם דהואיל משום היינו עשה, על כעובר נמי חשיב מצוה עשה ולא דהואיל

ביטול נמי איכא דממילא שפיר אמרינן בעבירה הבאה דמצוה טעמא משום למצוה

רק ואם וחסרון פגם שום בלי צוה למ כשרים והסוכה שהציצית בנד״ד משא״כ עשה,

לבש שאם דאע״ג אמרינן שפיר בכה״ג העשה, את לקיים שפיר יוכל למצוה יתכוין

בשעה גם ממנו בטלה לא שהמצוה למזוזה דמי (ולא מצוה עשה לא למצוה כיון ולא

כשפשטן מיד בציצית משא״כ האוצר, ובית התבן אבית דהוי מידי הבית, מן שיוצא

בבגד ציצית בעשיית כלל מחויב שאינו כיון ליכא לעשה ביטול גם מ מ המצוה) "פקעה

ונמצא בעשה, דעובר שכתב הנ״ל כהמשנ״ב ודלא וכדת, כדין בו תלויין כבר שהציצית

בכל שפיר מקיים למצוה ומכוין ולובשו חזר שאם אף בבגדו ציצית שתלה דלאחר

ואין מכוין אינו אם מ״מ לברך, וצריך עשה מצות שלובש פעם אפי״ה מצוה שום לו

מציצית… שפטור כנפות ג' של כבגד אותו רואין ציצית בהטלת חייב ואינו הואיל

לציצית סוכה בין לחלק דיש אפשר בה מסופקים שאנו החקירה דבעיקר, חושבני

נמי עבירה אבל הוי לא דמצוה כוונה בלא הלובש על לומר שפיר יכולים דבציצית דנהי

שנוגע מה ולכן ציצית, בו שיש בגד ללבוש גברא חובת כלל דליכא משום היינו הוי, לא

כסוי למצות דומה זה הרי הלבישה להיתר כיסהו או במתכוין שלא כיסה שאם הדם

כך מכוסה, עכ״פ שהדם כיון לגלותו חייב אינו אפי״ה מצוה עשה שלא דאע״ג הרוח

חובת נמי דאיכא בסוכה כן שאין מה ציצית, בו שיש כיון בלבישתו נאסר אינו כאן גם

שבעת בכל להתנהג וחייב בבית, תדורו כעין ימים שבעת תשבו בסכות של גברא

הימים בתוך אלא לעשותו רגילין שאין דבר לעשות כשרוצה ומיד כבית, סוכתו עם

בישיבתה וחייב סוכה במצות תיכף מתחייב לישון או קבע אכילת לאכול כגון, בית

כמניח הו״ל מצוה שום כלל עושה אינו מתכוין שאינו וכל דהואיל אפשר שכן וכיון

ההנחה מעשה שלא כיון לין תפ מנח דלא כקרקפתא שפיר דחשיב כוונה בלא תפלין

הכרע צריך והדבר בסוכה, וה״נ עיקר הוא המצוה קיום אלא העיקר. הוא

[ א סי' קמא שלמה מנחת ]שו״ת

4. בציצית להתעטף חובה אין אם מברכים? מדוע

ם דמברכי והא חובת למ״ד אפי' להתעטף חובה שאין גב על אף בציצית להתעטף

כדאמרי הוא גברא אפי וליטעמיך התכלת פ' נן לו אן ד למ אמר נהי הוא גברא חובת

חייבי מי חיובא בת דלאו טלית מכסי כי חיובא בת טלית מכסי כי רחמנא דחייביה ה

. חייב בה שנהג הואיל י נ מי א מדרבנן לכסות דחייב לומר יש רחמנא

[ זרוע אור סי' המוציא ברכת הל' קמ]

לו אפשר אי דהתם מברך לאכול שוחט כשהוא ואפ״ה ולאכול לשחוט מחוייב שאינו

התם וגם קידושין בלא ורביה פריה לקיים אפשר הכא אבל שחיטה בלא לאכול

ועוד איש יקח כי כתיב הכא אבל ואכלת וזבחת דכתיב ציווי בלשון קרא אפקיה

שחיטה כל על מברכין הילכך שחיטה בלא אפשר אי. דבקדשים

[ רא״ש 'יב] סי פ״א כתובות

כלל באכילתו מצוה אין דהתם המוציא, לברכת דמי דלא אחר טעם לי נראה, אמנם

קאי האוכל על זו דעשה לומר ואין דוזבחת. עשה מצות מקיים מקום מכל הכא אבל

הוה שהחיינו דאפילו ותדע, מקיים, נמי דהשוחט אינו. זה שיאכל, מה לשחוט שיניח

שמ״ח ב', (סעיף כ״ח סימן כדאיתא לברוכי ליה ערבים ישראל וכל פשוט. וזה ג'), סעיף

למפטר טצדקי יעביד לא מניעה לו ואין עשה לקיים ישראל לבר שכשיזדמן בזה זה

במנחות כדאמרינן עלה, ונענש בידו היא עבירה למפטר, טצדקי עביד אי דהא ממנה.

(ע״א מ״א.)דף

סי פ״ג (ר״ה דין בית ראוהו פרק סוף אשר״י בהגהות פסק טעמא דמהאי לי 'ונראה

לא למימר דאיכא גב על אף בציצית להתעטף לחבירו לברך יכול דאדם כגון) ד״ה י״ג

נתעטף בשכבר דהתם לומר ודוחק הוא. גברא חובת לאו דהא ליברך, ולא, לתעטף

שכתבתי כמו טעמא אלא ח'), (ס״ק.' ח סימן אברהם מגן ועיין לסתום, ליה הוה דלא

] נט ס״ק א סימן שור [תבואות

5. על מברכים איך קטן? טלית )(ולובשים

או מתעטף כשהוא שהחיינו ברוך או' לעצמו ציצית העושה קדש אשר ברוך מר נו

במצ וצו ותיו. יום בכל עליהן לברך וצריך בציצית להתעטף ונו

[ ] י הל' פ "ו (ליברמן תוספתא)ברכות

בטלית כתב יצחק וה״ר בציצית, להתעטף אקב״ו יברך מצוייצת בטלית המתעטף

. להתעטף עטוף של ובטלית ציצית מצות על יברך קטן

כב] סימן כלבו [ספר

לשעבר דעל ז:) (פסחים לן דקיימא דכיון הקשה ז״ל אבוהב מהר״י הגדול ורבינו

מצוה על יברך היאך לעשייתן עובר עליהן מברך המצות דכל (שם) לן וקיימא משמע

על מברכין שיש י) סי' מהרי״ל (תשו' מולין מהר״י בשם כח) (סי' האגור כתב וכן על זו

נוסח כי עיטוף בו יש אם לחוש ואין ם חיי באורח משמע וכן להתעטף קטן טלית

משמע חיים שבאורח שכתב ומה עכ״ל רבות וכהנה בסוכה לישב כמו היא הברכה

בחלוקו ציצית לו יש שאם בסמוך שכתב ממה הוא להתעטף קטן טלית על שמברכין

. בציצית להתעטף ויברך וכו' מיד ללבשו יכול

ה סע' ח סי' או״ח ][ב״י

מלפניו הטלית חצי שהוא הצואר כבית אם אותו, מתקנים היאך קטן טלית, שאלה:

יעשה האיך וגם, מאחוריו? בצוארו ברצועה הטלית כל תולה אם או מלאחוריו, וחצי

ת בברכ? קר ו ב בכל כשלובשו קטן טלית

שאבאר כמו הדיעות, כל ידי לצאת כדי ולעשות, לדקדק אנו דצריכים יראה. תשובה:

א הר״ח מתשובה העתיק הגדולים מן אחד ו "ז ט״ק על לברך הורה מהר״ם וז״ל: דכתב

כתב מורי ואבא להתלבש, לברך שיש מורי ואמר אותו ולובשים הצואר בית לו, שיש

עיטוף דרך אלא לבישה דרך מחייב דלא כנפים, ד' בת יהיו שלא לתפור, א״צ, דחלוקים

ל לסרב כמו הצואר בית כשעושין י״ח, יוצאין דאין אמר, זה מטעם להתעטף. מדברכינן

נהגו ת״ח כמה ראיתי דא״ז ומהך עכ״ל. עיטוף ולא היא, לבישה דדרך לחלוק, או

ב רק בכתפיים, למעלה מאחוריהם הטלית כל ומונח בצואר, ברצועה ט״ק 'לתלות

לבוש ולא עיטוף חשיב זה, בדרך ולדעתם החזה. על לפניהם נכפלו העליונות. ציציות

וכן אחריו, הגדולים תלמידיו וכן צית, צי במצות מאד זהיר שהיה מהגדולים אחד אבל

ברכו אם שפיר ידענו לא אמנם צואר. בית לו שיש בטלית נהגו אחריו, ת״ח כמה

לעיל כמבואר ברצועה הטלית דלתלות ונראה ציצית; מצות על או בציצית, , להתלבש

עטיפת משמע דוכתין בכל דעיטוף מיקרי, עיטוף לאו נמי דרך דבאותו דמי, שפיר לאו

שהקטן טלית כדאמר והגוף, הראש המכסה בכסות רגילים היו ובימיהם ש, הרא

להתעטף לברך תיקנו ולכך בציצית, חייב עראי, בו יוצא וגדול ורובו, ראשו בו מתכסה

דכל ולדידן להתעטף. עליו לברך אין לעולם הראש, מכסה שאינו כסות אבל בציצית,

כתיבה לא דעיטוף מציצית, בה ר שיפטו כלל נראה אין הגוף, לכסות רק שלנו כסות

דבעינן נראה אלא קאתינא, א״ז אדברי להפליג לא ומ״מ, בדאורייתא. רמיזה ולא

שי בטלית והנוהג א״ז, ידי גם ביה, דנפקינן בדרך למעבד ש קצת יעשנו הצואר, בית לו

ויפשילנו ראשו על יעטפנו ברכה בשעת מאחוריו, ורובו ראשו לכסות שיוכל גדול,

ראשו מעל ימשכנו ואח״כ אמות, ד' הילוך כדי לפחות מעוטף כך ויעמוד לאחוריו,

להתעטף שפיר מברך וכה״ג הטלית, של הצואר בבית בצוארו נתלה שיהא, לפניו,

אמות ד' בו שהלך או ששהה לאחר לגמרי להפשיטנו רוצה היה ואם בו, נתעטף שהרי

רשאי. היה

מה] סי' הדשן [תרומת

וי״א הגה: לובשו. אלא מתעטף שאינו פי על אף להתעטף, לברך יכול קטן טלית על

לשנות. ואין נוהגין וכן ציצית, מצות על עליו: שמברכין

ה סע' ח סי' או״ח ][שו״ע

יכול בס״ג כמבואר בו שמתעטף בט״ק אבל בו מתעטפין שאין שלנו בט״ק היינו

ט״ג על שבירך או להתעטף ט״ק בכל בירך אם ובדיעבד להתעטף לברך לכתחלה

לכל אמה רבעי ג' ארכו עכ״פ שיהיה עד ט״ק על לברך דאין ודע יצא. ציצית מצות על

אמה נוהגין מעשה ואנשי רובו תוח פ שיהיה וגם המנין מן עולה אין הצואר בית ונקב צד

. זה מענין עוד שכ' מה ט״ז בסימן ובה״ל במ״ב ועיין מלאחריהם ואמה מלפניהם

[ ברורה משנה ] יז ס״ק

5 ציצית מצוות על ברכת.

לא ולכן כזה קטן בטלית יוצאין שאין הפוסקים לדברי חששו כי לי נראה המנהג וטעם

רק כהוגן המצוה מקיימין דעכשיו משמע הוה דאז להתלבש או להתעטף מברכין

כתקנה עכשיו אותה מקיימין שאין ואף ציצית מצות לנו שנתן יתברך השם מברכין

ז״ל הרא״ש כתב וכן המנהג ם טע לי נראה כן משמע דלשעבר על לשון תקנו ולכן

לענין י) (סי' דפסחים קמא ופרק י) (סי' דמילה אליעזר רבי פרק (שבת) ר״ת בשם

שם. ועיין מילה ברכת

ה אות ח סי' ]"ח או משה [דרכי

ז״ל ר״ת בלמ״ד שתיקנו מהן ויש בעל שתיקנו מהן יש ברכות במטבע שחלקו ומה

מקרא על כגון על עליהן לברך שייך מיד דנעשות מצות דכל לדבר טעם נותן היה

אכילת על מצה אכילת על תרומה הפרשת על ידים נטילת על הטבילה על מגילה

יש בסוכה ולישב בציצית להתעטף תפילין להניח אבל מרור מורה והלשון שיהוי בהן

כל ולטייל לאכול בסוכה ולישב בציצית עטוף ולהיות בתפילין מעוטר להיות כך על

ב כא (דף מדליקין בבמה כדאמרינן במצותה שיהוי יש חנוכה נר ולהדליק )היום

שיהוי יש שופר קול לשמוע וכן השוק. מן רגל שתכלה עד החמה משתשקע מצותה

הברכות סדר על שופר מצות. קר דעי התקיעות בין להפסקה

[ רא״ש י] סי' פ״א פסחים

[ חת״ס חידושי או שו״ע תלב] סי' "ח

---

נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

האם נשים יכולות לברך על לולב

תשפ״ג סוכות המועד לחול שיעור בס״ד

א גרמ מן שהז עשה מצוות על לברך יכולות ם י נש האם

נשמת לעילוי מוקדש השיעור

שרה בן דוד עבדלנבי ז״ל

תנצב״ה

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

1. א עמוד לא דף קידושין מסכת בבלי תלמוד ועושה מצווה שאינו ממי ועושה מצווה גדול. דאר״ח: כר״י הלכה לי אמר דהוה מאן ה״א, מריש יוסף: רב, אמר לרבנן טבא יומא עבידנא המצות, מן פטור סומא, דאמר: להא דשמעיתא השתא עבידנא, והא מיפקידנא לא דהא מצווה שאינו ממי יותר ועושה מצווה גדול חנינא: דא״ר

יהודה כרבי הלכה דאין לי דאמר, אן מ אדרבה, ועושה, לרבנן טבא יומא. עבידנא

שי הראשונים דעות ך לבר כולות

2. א1 עמוד לא דף קידושין מסכת תוספות

ועבדינא- מפקידנא דלא דנשים ר״ת מדקדק מכאן דפטורות גב על אף גרמא שהזמן עשה מצות על מברכות שמתו מי פרק כדמוכח מיחייבי לא מדרבנן דאפילו לגמרי

הן יכולות מ״מ כ:) דף (ברכות לא משום כאן ואין לברך ברכה מברכות משום כ) (שמות לשוא שמו את תשא והלא יוסף רב שמח היכי הכי לאו דאי צריכה שאינה

כולן הברכות כל. מפסיד

3. ב עמוד ט דף השנה ראש מסכת הרי״ף על הר״ן עליהן נוטלות דהא כוותיה נקטינן ז״ל ר״ת שהורה כיון

ממי ועושה המצווה גדול חנינא ברבי יוסי ר' מדאמר שכר שאינו למי אלמא גדול דמדקאמר ועושה מצווה שאינו הן מצוה בכלל הלכך שכר לו יש נמי ועושה מצווה וצונו יאמרו היאך נצטוו ולא הואיל נימא ולא דמברכות א כג (דף מדליקין במה בפרק חנוכה נר גבי )[וכדפרכינן]

ואף נצטוו שהאנשים דכיון קשיא דלא צונו היכן הן

וצונו יאמרו שפיר שכר: נוטלות

4. קכג סימן א חלק הרשב״א שו״ת אם פטורות שהנשים גרמא שהזמן עשה מצות עוד שאלת /רשאיות רשאות המצוה בברכת הן מה לעשותה /רצו היא ז״ל ראשונים שמחלוקת פי על ואף לא? או לברך

הסכמתך על לעמוד אני. רוצה

ותוס ע״א לג דף השנה בראש עוד ועיין 1 רבי א ה ד״ה שם פות

. יהודה

. איותיהם ור הראשונים מחלוקת ידעת כבר תשובה מצות כל עושות רצו שאם שאומר מי כדברי והסכמתי מנחת שהיתה שאול בת דמיכל ממעשה ומברכות עשה וסתמא עבדא חכמים כרצון אלא בידה מיחו דלא תפילין.

מברכת דמנחת כיון. דמילתא

5. א2 סימן השמים מן שו״ת

השמים מן ותשובות. ת שאלו

שמברך מי ועל הלולב על שמברכות הנשים על שאלתי ברכה הוי ואם בדבר עבירה יש אם שופר תקיעת על להן

לאו ואם מצוות שאינן אחרי. לבטלה

שמע שרה אליך תאמר אשר כל דרי, אכשיר וכי והשיבו, ה את וברכו לאהליכם לכם שובו להם אמור ולך 'בקולה,

והעד אלהיכם, מצינו מה לי ופירשו וחנוכה, מגילה בהם חייבות הנס באותו שהיו מאחר וחנוכה במגילה לו שאין לדבר סמך מצינו נמי ובלולב עליהם, ומברכות אמרינן נמי ובשופר שבשמים, , לאביו אחד לב אלא שתמליכוני מלכיות לפני אמרו הוא ברוך הקדוש שאמר

לטובה, י לפנ אבותיכם זכרון שיבא זכרונות עליכם, לפניו זכרונן שיבא צריכות נמי והנשים בשופר, ובמה,

בידן הרשות ושופר בלולב לברך באו אם לפיכך. לטובה,

לברך להן שאין הראשונים דעות

6. ב פרק ולולב וסוכה שופר הל' משנה מגיד שנשים שאע״פ הראשונים שהעלו ז״ל הרשב״א וכתב כן נראה ואין נהגו. וכן ולברך לתקוע רשאות פטורות

ששי פרק רבינו מדברי יג: ][הלכה

7. ו פרק ולולב וסוכה שופר הל' רמב״ם יג הלכה בסוכה יושבין טובים, ימים שני עושין שאנו הזה בזמן של ראשון טוב יום שהוא השמיני וביום ימים, שמונה וכן בסוכה, לישב מברכין ואין בה יושבין עצרת שמיני בסוכה לישב מברכין אין לעולם ואנדרוגינוס טומטום

טומטום וכן מספק מברכין ואין מספק חייבים שהן. מפני

2 במאות13 בצרפת חי ממרויש, יעקב רבי - 12 מבעלי היה הוא.

. התוספות

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

מספק חייבים שהן מפני לישב מברכים אין לעולם. ואנדרוגינוס ואין כלל מברכות אין רשות שהם שהנשים מדבריו אני רואה א״א

…לו מודים הכל

8. תקפט סימן חיים אורח יוסף בית מברכות נשים שאין ודאי רבינו לדעת המגיד הרב וכתב (פ״ג ציצית הלכות ובסוף פטורות והן וצונו יאמרו והיאך

וטומטום ועבדים שנשים הרמב״ם ן כ גם כתב ה״ט) בציצית מתעטפין אם מברכין אין ואנדרוגינוס

9. מב סימן עשין גדול מצוות ספר לא מחוייבת שאינה בדבר וציונו מהו תימא דבר זהו אבל דרבנן אמצות דמברכין מאי דהא מדרבנן ולא מדאורייתא נר גבי א) כג, (שבת מדליקין במה בפרק כדמפרש היינו

חנוכה עשה במצות נשים אבל תסור מלא ציונו היכן כמו פטורות (נשים) סופרים מדברי אפילו גרמא שהזמן חייבות נשים גבי ב) (כ, בברכות שמתו מי בפרק שמוכיח

שם בר״ה (תו' תורה דבר היום:)בקידוש

ורמ״א השו״ע פסיקת

10 ו סעיף תקפט סימן השנה 'ראש הל או״ח שו״ע.

שיצא אחר וכן לתקוע; ת יכולו פטורות, שנשים פי על אף יברכו ולא מברכות אין אבל להוציאן, לתקוע יכול כבר,

גרמא שהזמן עשה מצות על מברכות שהנשים והמנהג הגה: . להן

אם להן יברכו לא אחרים אבל לעצמן, תברכנה כאן גם כן על המחוייב לאיש תוקעין אם אבל לנשים, רק תוקעין ואין יצאו, כבר

תקפ״ה סימן שנתבאר כמו יצאו, שכבר י פ על אף לו מברכין (ד״ע א' הגהה ב'.)סעיף

יד״א הח דעת

11 תרנד סימן חיים אורח יוסף ברכי. ב ס״ק זה לולב, על לברך הצבי בארץ נשים קצת שנהגו מה ב.

כך דנהגו זה, על ערערתי רבות שנים קבלנו ואנן מעצמן, ושאלתי לברך. שלא פסקו והם ומרן, הרמב״ם הוראות

תובב״א ובירושלים ישראל בארץ המנהג ש הללו החיד״א כדברי 3

ע ומברכות לולב נוטלות שהנשים קדמוניות משנים ליו עוד נקטו

ומהם: ים אחרונ כמה המפקד(ה שער י״א), סעיף סוכה לכות נהר

ל דף ג אות ע (מערכת אליהו זכרונות; ם ש פקוד ב); טוב שם כתר

פ דף (ח״ז ב.) סתהון חיים בארץ ועיין סימן(תקפ ) ס״ו ט בשם

נ) אות סוף ברכות דיני או״ח לאברהם(ח״א הזכור שבמקום

. סב״ל אמרינן לא מנהג

דקצתן טעות, מנהג דהוא אמרו והם דורנו, זקני לחכמים האיר זמן ואחר המנהג. לבטל ויש דעת, בבלי הכי נהוג ראיתי ושם זלה״ה, הרב למורי בכסף נחפה ספר וזרח ע״ש תע״ב. המנהג המבטל וכל טעות מנהג שהוא שכתב מרבינו קונטריס לידי בא רב זמן ואחר ע״ד. קפ״א דף שבלי הרב ליה דמייתו קמאי, מרבוואתא ממרוי״ש יעקב ל״א דף הגדולים שם בקונטריס כמ״ש והמרדכי הלקט מן שואל שהיה החסיד), יעקב רבינו ערך גדולים (מע' על שאלתי וז״ל, א) (סי' שם וכתוב לו. ומשיבים השמים

יש אם שופר, תקיעת ועל הלולב על שמברכות הנשים מצוות שאינן אחרי לבטלה ברכה הויא ואם. עבירה, שמע שרה אליך תאמר אשר כל דרי, אכשור וכי והשיבו, ה את וברכו לאהלכם לכם שובו להם אמור ולך 'בקולה, שהיו שמאחר לי ופירשו וחנוכה. מגילה והעד אלהיכם.

שאין סמך נו מצי נמי בלולב ומברכות, חייבות הנס באותו אמר אמרו ובשופר שבשמים, לאביהם אחד לב אלא לו עליהם שתמליכוני מלכיות אמרו הוא ברוך, הקדוש בשופר ובמה לפני לטובה אבותיכם זכרון שיבא, זכרונות אם לפיכך לטובה, זכרוניהם שיבא צריכות נמי והנשים

. בידם הרשות ושופר בלולב לברך באו

12 פב3 סימן אומץ יוסף שו״ת. ן מ שהשיבו מה שראיתי מעת הדל אני הלכה ולענין הקטן בספר שהבאתי כמו ממרוי״ש יעקב לרבינו השמים שיברכו לנשים לומר נהגתי ב' אות תרנ״ד סימן יוסף ברכי בעה״ק הנשים נוהגות שהיו קדום וכמנהג הלולב. על

ודאי נראה יברכו. שלא פסק ז״ל דמרן והגם ת״ו. ירושלם בתשובות הקדושים עיניו מאור שלטו ז״ל מרן דאלו

לברך כח יהבי מיהב דמשמיא ממרוי״ש יעקב נו רבי לא שייך לא האי ובכי ומנהיג. פוסק היה כך ודאי לנשים דסבירא בפוסקים גדולים הרבה דיש דכיון היא בשמים סיעתא לן דאית כיון כמותם לפסוק לן אהניא דיברכו להו בקונטריס זו בחקירה עמדתי זעירא אנא וכבר דשמיא.

. בס״ד יו״ד ערכת מ בראשון הגדולים שם

לארץ בחוץ הספרדים עדות רוב מנהג היה וכן הרב שכתבו כמו

( ללב יפה;) סק״ב תר״מ וסי' סק״י גבוה(תקפ״ט שולחן סי 'ח״ב

ה.) אות 'תרנ״ח שמובא ) י״ב סי' ח״א ישרים פעלים(סוד רב

ו ואנ שמברכות פשוט שמנהג קל״ו כלל מ' מערכת שד״ח; לקמן בדבר; להרהר ואין הנ״ל החיד״א דברי אלא לנו אין כתר עוד ועי'

וטורקיה. מצרים סוריא מנהג שכן פ״ב דף ח״ז טוב שם

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

3 עמוד

חי איש הבן בעל יע״א ז חיים יוסף רבינו דעת

13. - א חלק פעלים רב שו״ת יב סימן ישרים סוד כסברת ולברך ליטול יכולים שהנשים דאע״פ לומר יש בהולכה הנענועים סדר לעשות להון יאות לא מ״מ ר״ת, בביתינו כן ועל האנשים, עושין כאשר החזה אל, והובאה

ניח מ אני אין הלולב, על לברך דידן הנשים שנוהגים הגם החזה אל והובאה בהולכה הנענועים סדר לעשות אותם הלולב ונוטלין מברכין רק אלא עושים, אנחנו כאשר

. . . בידם

14 מג פרק ם הנשי חוקי. בו נזהרות בעירנו נשים מעט ואתרוג לולב נטילת מצות

לקיימו) מתרבות לשנה (ומשנה שמציאות והטעם

בעירנו, מעטה האתרוג אצל גם המצוה לקיים מספיק ואין

האנשים, בשביל ויספיק והלואי הנשים, האנשים ומריבוי הנשים לרוב ומעבר מקום נותנים לא בעירנו יוסף פורת בן

. המצוה את ולקיים להתקרב

15. של תשובה עמ223, ששון, אבות 'נחלת

לציון הראשון לרבנית זצ״ל ניסים יצחק הרב

ע״ה ששון פרחה מוהרי״ח שרבינו חושבים ם ה בגדאד עירינו חכמי וכל הלולב. על יברכו שנשים בבגדאד הזה המנהג חידש ואני

בעירינו, קדום הוא זה שמנהג להם הראתי בס״ד כמו ולא

חדשו, חיים יוסף שרבינו חושבים שהם הרב כתב שכן

וז״ל, לאמר יוסף בקונטרס אברהם ויקרא קדמון מנהג

א שהו אף הלולב על מברכות דנשים תובב״א בירושלים

גר שהזמן מ״ע יע״א, בבל בעוב״י המנהג הוא וכן אמ, לי שהיה ראשון מבית שמעתי שכן [= לאשתו כוונתו

מבגד שהייתה הראשונה אד, ] כשאיני זה על מקפדת והיתה

לברך. לה נותן שקדמה להיות עכשיו לי שיש השני והבית נותן ואני מקפדת היא גם עושה שהייתי ממה הידיעה לה

מ החכמים שראו אחרי עכ״ל. לברך לה שכתב ה הרב

. המנהג על עוד פקפקו לא הנ״ל אברהם ויקרא

פסיקת דורנו אחרוני

16. ד- כרך עוזיאל משפטי שו״ת כלליים עניינים

ד סימן

4 ועיין בסימ עוד שם ב שהאריך לט-מב נים כן ו זה. ין ד חזון ספרו ב הוא

עובדיה-סוכו )ש שלט (עמ' ת מברכ שים שנ מנהג ה נגד יצא ות על

שהם דכיון ושופר לולב זה מכלל יוצא המצוות. בכל וזהו שבשמים לאביהם ישראל כל לב להתאחדות רומזים לכן בו, שייכות הנשים גם ובזה לפניו זכרונם ולהעלאת

סי (או״ח החיד״א מר״ן וכ״כ עליהן. 'לברך רשאות לא ומינה ישראל. תפוצות בכל המנהג נתפשט וכן תרנ״ד)

כתבתי והנלע״ד. תזוע.

17. א- חלק אומר יביע שו״ת מב4 סימן חיים אורח

מצות על לברך רשאות הנשים שאין דדינא מסקנא (י) מרן הוראות עלינו שקבלנו לדידן גרמא, שהזמן. עשה שלא בא״י אשכנז בני הנשים על גם לדון מקום (והיה

שהם תרוגים הא פיסול מטעם ובייחוד הלולב, על יברכו מהר״י לדברי לחוש ואין בסמוך). לפמש״כ מורכבים, מן ההוראה ע״פ שמברכות, מנהגן ליישב שכ' ממרויש

… היא בשמים דלא השמים, חיל לאנשי להודיע מצוה גם מחשש עליו, לברך לנשים הלולב מלתת שיזהרו ה', יראי

תתן לא עור לפני רבותינו דעת שלפי כיון, מכשול חושבים שיש כמו ודלא לבטלה, ברכה הוי ומרן הרמב״ם

לזכות כדי מצוה שים עו הם וכאילו בזה, למהדרין עצמם יודיע בביתו, שורר איש וכל עליו, לברך לזרזן הרבים, את

נעימה… באמירה ביתו לאנשי הדבר כתבתי. והנלע״ד

יעב״א. והשי״ת

18 חי מקור. (פ ישראל ת לבנו ים ס לב רק | )ב יף ע

זצ״ל הלוי דוד חיים רב ה

עד שמענ ות נהג שנשים הפוסקים מגדולי ו ב לול ליטול ו

ולברך אנ וגם. עד מצרף כי שראית ותי ימי ב י תי ילדו

לנשותיהם לולב שנתנו הרבנים גדולי את בירושלים,

ול ובירכו. שנוהגות ספרדיות נשים כן, ימשיכו לברך,

המ ברב ולא בהן, למחות ואין לברך להן ורה. לברך

19. מ פרק ב חלק החדש הראשי הרב שו״ת

לולב נטילת בברכת ספרדיות

: ט שאלה נשים לעניין דעות כמה שיש בצעירותי שמעתי הזאת הסוגיה את שלמדתי וכעת הלולב, ברכת, לברך הראשונים רברבי". ב״אשלי תלוי זה שבאמת וראיתי גרמא שהזמן המצוות ברכות בכל נשים בענין, נחלקו על לברך לנשים שאין כתב ס״ו תקפ״ט סי' בשו״ע ומרן

לברך. הגו שנ כתב שם והרמ״א גרמא, שהזמן מ״ע שבשו״ת להלכה, זה בדבר נחלקו האחרונים ורבותינו

הלול אם ש וכתב ב, פצות ח הן ואף ברכה. בלא יטלוהו לולב, ליטול

ש ברכת. ו יברכ לא החיינו

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

אלגזי (למהרי״ט יו״ט שמחת ובשו״ת ק״ט סי' )מהראנ״ח בברכי החיד״א ומרן ס״ו תקפ״ט בסי' חדש והפרי י״א סי' מרן ואולם לברך. לנשים שאסור כתבו נ״ה סי' חו״מ יוסף פ״ב סי' אומץ יוסף בשו״ת וכתב בו חזר עצמו החיד״א

ונגררו לברך, רשאיות שנשים השמים מן בשו״ת מצא ש רש״י דעת שגם יצויין אחרונים. וכמה כמה אחריו גדול זרוע אור בספר רש״י תשובת (והובאה, כהרמב״ם

רס״ו. סי' )ח״ב

דעתו לחוות שליט״א מעכת״ר את לשאול הנני לזאת אי והספרדים המזרח עדות בנות נשים האם למעשה, הלכה

לברך יכולות לולב"? נטילת "על

תשובה: מצוות על כלל מברכות נשים אין הדין מעיקר בשו״ע כמובא לולב מצות ובכללן גרמן, שהזמן עשה ע״כ לברך, שנהגו כתב שהחיד״א מכיון אך תקפ״ט). (סי'

. להמשיך יכולה לברך, שנהגה אשה

בסוכה וישיבה לולב בברכת נשים

י: שאלה לישב או הלולב על מברכות הנשים האם

בסוכה?

תשובה: "לישב על לא אך לברך, הנשים נהגו לולב על

להקל ברכות ספק אומרים לא שנהגו וכיון בסוכה". לבטל שיש תרנ״ד) (סימן ברכ״י עיין מנהג, במקום לומר "ונהגתי בו: שחזר כתב אומץ" וב״יוסף המנהג, נוהגות שהיו קדום דכמנהג הלולב, על שיברכו לנשים אמרינן לא מנהג ובמקום ת״ו, ירושלים בעיה״ק הנשים

סב״ל[ ]לז.

לז- הערה ] הערת: רך העו בביתו הרב מרן הנהיג וכן

. ] ברכה עם לולב יטלו הבית שבנות

20. פרק ולימים למועדים מרדכי מאמר נ ף סעי א

: לה

הספרדיות הנשים אין שאינ מצוות על לברך יכולות ן תברכנה לא נשים ולכן עליהן. לברך נהגו ולא בהן חייבות

. לברך הנשים נהגו לולב על אך דו', וכ שופר סוכה, על שהזמן ה עש מצוות על לברך נהגו נשים הרמ״א ולדעת

גר. מן

21. כז סעיף נב פרק ולימים למועדים מרדכי מאמר

ספרדיות נשים גם עליו. ולברך בלולב נענע ל נהגו נשים. לולב על מברכות

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות