תפילת בית המדרש - חובה או רשות? | הלכות תפילה - סימן קי | כולל טל תורה - טל מנשה

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב יצחק שטרן

---

נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

מכירת חמץ - דף מקורות מתוך שירת הים

בס״ד

**למעשה — דגשים במכירת חמץ לגוי**

## א. יסודות דין מכירת החמץ

**ירושלמי פסחים פ״ב ה״ב (פרק כל שעה): **

זֶׁה {הישראל} הָרֵי יִשְׂרָאֵל בְּׂיָד וְׂחָמֵץ בַּּסְּׂפִינָה בָּאִין שֶׁהָיוּ וְׂעָכּוּ״ם יִשְׂרָאֵל — {המוכר את החמץ} וְׂלוֹקְׂחו וְׂחוֹזֵר מַּתָּנָה לוֹ נוֹתְׂנוֹ אוֹ לְׂעָכּוּ״ם. וּבִלְׂבַּד שֶׁיִּתְׂנוֹ לוֹ מַּתָּנָה גְּׂמוּרָה. הוּא אוֹמֵר לַּעָכּוּ״ם {את} מִמֶּׁנּו יִשְׂרָאֵל: עַּד שֶׁאַּתְּׂ {לוקח את החמץ} {לפני} הַּפֶּׁסַּח לְׂאַּחַּר — בְּׂמָאתַּי לָךְׂ וְׂקַּח בּוֹא בַּּמָּנה, {חמץ} מְׂעָכּוּ״ם לָךְׂ לוֹקֵחַּ שֶׁאַּתְּׂ עַּד — בּוֹא וְׂקַּח לָךְׂ מִיִּשְׂרָאֵל {ממני} וְׂאֶׁקַּּח מִמְּׂךָ אֶׁצְׂטָרִיךְׂ שֶׁמָּא אַּחַּר הַּפֶּׁסַּח. {ותרוויח מכך}

❑ השו״ע (סימן תמח סעיף א) כתב ע״פ הראשונים: "ואם מכרו {את החמץ} או נתנו לנוכרי קודם הפסח, לבית שמחוץ — לא יגע בו כלל, אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו — אף על פי שמכרו הישראל לנוכרי ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה, תנאי שום בלי — {שלא יעבור הנכרי על התנאי ותבטל המתנה למפרע} (משנ״ב סקט״ז), או, שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט."

❑ והוסיף (פסקי תשובות סימן תמח אות י): "עיקר תקנת מכירת חמץ לנכרי היה היתר של שעת הדחק, בלית ברירה, ותחילתה היה רק לאלו שהיה ברשותם חמץ רב, כמו אלו שמכרו יי״ש ונשאר להם בפסח חביות רבות של יי״ש, ואם היו צריכים לבער להם היה חמץ מרובה, ולהם התקינו סדר מכירת חמץ."

❑ וכתב עוד (פסקי תשובות): "אבל בשאר מיני חמץ שאין בהם הפסד לבערם — לא התקינו מכירת חמץ, משום פסק, וחששו עוד שמא לא תהיה המכירה כהוגן, שהרי כו״ע ידעי שהנכרי חוזר אחר הפסח ומחזיר ליהודי… ועוד שהרי אין מוסרים החמץ לנכרי, ועוד, מפתח." אמנם במרוצת הדורות התירו.

## ב. העברת החמץ לרשות הגוי שקנה אותו

❑ המשנה ברורה (סקי״ב) כתב כמה דינים לגבי העברת החמץ לרשות הגוי במכירה:

א. "עיקר הקפידא … פשוט שיוציא הנוכרי החמץ מבית ישראל, אבל בדיעבד אפילו לא יחד כלל ואין לאסור — כל מקום שהיה המכירה כדין, נמי לו."

ב. "אם יש לו חמץ הרבה ואי אפשר לו להוציאו מביתו — ימכור לו גם החדר, והוי כמו שמכר לו חוץ לביתו, וצריך למסור לו את המפתח מחדר שמונח בו החמץ."

ג. "הוא גמור איסור להניח שום חותם או מסגר על החדר או על החמץ כדי שלא יוכל הנכרי ליטול את החמץ — דמוכח מזה דכל המכירה לא היה רק הערמה בעלמא."

ד. "אם מכר בתחלה כדין ואח״כ נתן מסגר על החדר או חותם על החמץ — מ״מ, אף שאסור לעשות כן, אין החמץ נאסר."

❑ כתב (פסקי תשובות אות י): "והיום נוהגים בכל תפוצות ישראל שהנכרי לא לוקח את החמץ וכליו מבית היהודי, אלא מקנים לנכרי חלק בבית היהודי מפני הקושי שבדבר, וזה אין לפי עיקר תקנת מכירת חמץ… אמנם במרוצת הדורות התירו, כי עד היום כל בית ל… ומוכר חמצו לנכרי ובלי להוציא החמץ כלל מהבית."

## ג. שליחות למכור את החמץ

❑ המשנה ברורה (סקי״ד) כתב: "יכול אפילו ע״י שלוחו או אשתו להקנות את החמץ."

❑ כתב (פסקי תשובות אות יז): "וכן המנהג בדורות האחרונים בכל תפוצות ישראל שממנים שליח למכור את החמץ — הרב, ע״י שחותמים על כתב ההרשאה שבידי הרב, ומקבלים קנין ע״י הנפת סודרו של הרב."

❑ והוסיף (פסקי תשובות אות יז): "אם לא חתם על שטר ההרשאה או לא קיבל קנין מהרב — ג״כ המכירה שרירה וקיימת… והטעם שעושים כן הוא כדי שיהיה יותר חיזוק הענין ולצורך גמירות דעת, ולכן מי שאינו יכול — יכול לשלוח שליח לילך לרב לבדו, וכן יכול לטלפן לרב, ודי בכך, והרב ירשום שמו וכתובתו ומקום החמץ, ויכול לשלוח מכתב לרב או לבקשו שימכור חמצו."

## ד. אופן מכירת החמץ לנוכרי

**באיזה קניינים קונה נוכרי את החמץ** (משנ״ב סקי״ז, בה״ל ד״ה שיתננו):

- רש״י וסיעתו — קנינו של נוכרי הוא רק בכסף. - רמב״ם, ר״ת, רמב״ן, רשב״א וריטב״א — נוכרי קונה בכמה דרכים: במשיכה, בהגבהה ובכסף. - ר׳ ירוחם — נוכרי קונה בכל הדרכים, כולל קניית מטלטלין אגב קרקע, קנין חצר וקנין סודר.

**הכרעה: ** כתב המשנ״ב: "לכתחלה בודאי צריך להקנות בקנין גמור ומוסכם לכו״ע, דהיינו בכסף ובמשיכה ביחד… אבל בדיעבד אם לא מכר אלא בכסף בלבד או באחד מקנינים שהזכרנו, שמכר באחד מקנינים משארי — מותר, מאחר שנוגע באיסור דאורייתא… ועבר עליו הפסח."

## ה. דגשים במכירת חמץ

❑ הבאור הלכה (סימן תמח״ד בדבר מועט ה) כתב כמה דינים שצריך להקפיד בשעת כתיבת שטר מכירת החמץ:

א. "מנהג היום — מועט בדבר, במקח הסמוך לשויו — שאין כל ישראל {את} מוכרין החמץ לנוכרי אלא לשויו של חמץ, וזוקפין השאר עליו ומקבלין ממנו איזה זהובים לתחלת פרעון במלוה."

ב. "צריך לפרש כל מין חמץ שיש לו… רק אין צריך המדידה דוקא שיהיה קודם פסח, אלא יכול להתנות שהשומא או המדידה יהיה אחר הפסח, ועם הנכרי ועבר… ואם אמר סתם: ׳כל שיש בו חשש חמץ׳ — מצדדים בדיעבד להקל."

ג. "מהנכון שיאמר לו בפירוש שמקנה לו, והיכא שעושה כמה קנינים — כי ואף באחד מהקנינים, בכולם."

ד. "וטוב שיפקיר: יאמר ׳יהיה הפקר גמור׳ — כי אם הנכרי אינו קונה באלו הקנינים, עכ״פ ג״כ יהיה לפני בית דין… ב."

❑ כתב (פסקי תשובות אות טז): "מסקנת הפוסקים שיש עכ״פ להקפיד שיהיה כתוב בשטר המכירה שהזכות ביד הקונה מתי שירצה לקבל את המפתחות… ויש שהוסיפו לכתוב שמוסכם בין שני הצדדים שחלות המכירה תהיה ע״י הקנינים והחתימה, ומסירת המפתחות לא תעכב את חלות המכירה."

## ו. המוכר חמצו פעמיים דרך שני מקומות

❑ כתב (פסקי תשובות אות ו): "המוכר את חמצו לשלוחי בית דין שכל ב״ד — אין שום חשש בזה, שהרי מכירה אחת ודאי תופסת."

## ז. הקדמת ביטול החמץ למכירתו לגוי

**פסק (ת אות ז): מה יש להקדים — שריפת חמץ וביטולו, או מכירת החמץ לגוי: **

- חת״ס ור׳ משולם איגרא — יש למכור את החמץ קודם, שמה שביטל כוונתו שיבוטל החמץ שלא מכר. - שדי חמד, מנחת יצחק ובית שלמה — יש לבטל את החמץ קודם, שמה שבדעתו של אדם למכרו לנכרי אינו בכלל הביטול, וחלק מכוונת המכירה היא הביטול, ושמא אין הביטול כראוי ובלב שלם.

**הכרעה: ** כתב הפסקי תשובות: "המנהג המקובל בתפוצות ישראל — …שבתי הדין מוכרים את החמץ בסוף, בשעה החמישית של יום י״ד, ובשעה זאת כבר קיימו מצוות שריפת חמץ וכבר ביטלו את החמץ."

## ח. הסוחר בפסח בחמץ שמכר לגוי

**פסק (ת אות כ): האם המכירה בטלה למפרע — המוכר חמצו לגוי, ובתוך הפסח הסוחר בחמץ עצמו: **

- שדי חמד, מהר״ם שיק, פרי שדה והאדמו״ר מסטמאר — המכירה כלל לא חלה, והחמץ אסור בהנאה. - ד

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

השלמת קריאת התורה

אליב לכתא — השלמת קריאת התורה של שבת

**הקדמה**

קריאת התורה מהווה כעין מעמד סיני קטן, ותלמוד תורה ציבורי. משה רבינו תיקן שיקראו בתורה ביום שבת ובשני ובחמישי. קריאת התורה חשובה ביותר, בפרט עבורנו שגרת יומנו עמוסה, ולא תמיד אנחנו זוכים לעסוק בתורה בתדירות ביותר.

שאלה: כיצד ינהג מי שלא התאפשר לו לקרוא בתורה בתפילת שחרית של שבת?

**א. זמן קריאת התורה לכתחילה הוא בתפילת שחרית**

עולה מלשון הרמב״ם שזמן קריאת התורה הוא בתפילת שחרית:

*רמב״ם הלכות תפילה פרק יב הלכה א: *

משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה. ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום קרנות יושבי. וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה אדם, ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.

*כסף משנה על הרמב״ם שם: *

כלומר (היינו גם על יום שבת) קאי נמי אשבת, מה שכתוב ׳בשחרית׳ — (הרמב״ם): בקצת ספרי רבינו כתוב ׳בשחרית׳. אבל במנחה לא, דתקנת עזרא היא. בשבת דוקא בשחרית.

**ב. השלמת קריאת התורה בשבת הבאה**

הרמ״א כתב בנוגע לציבור שלא קראו בתורה בשבת:

*הגה על שולחן ערוך אורח חיים סימן קלה סעיף ב: *

אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור, קורין הבאה לשבת אותה פרשה עם הפרשה השייכת לאותה שבת.

*משנה ברורה על השולחן ערוך שם ס״ק ח: *

והיינו שיקראו כסדר הכתובות בתורה: מתחילה של שבת העבר וכך אחר של שבת זו. (והטעם לכך שיש להשלים את הפרשה הקודמת — כתב שם ב׳אור זרוע׳ כי מימות משה רבינו עליו השלום נתקן שיקראו בפרשיותיה ולהשלימה כדי להשלים לעם מצוות וחוקים לקרות התורה.)

מדוע לדעתך מקדימים את קריאת הפרשה שעברה, ורק אחר כך משלים — בשונה ממי שהחסיר תפילה, שעליו להתפלל קודם את התפילה שמחוייב בה כעת, ורק כך אחר כך משלים את התפילה שהחסיר?

לעומת זאת, יחידים שלא קראו בתורה בשבת, אינם רשאים להשלים את הקריאה בשבת שאחריה:

*משנה ברורה סימן קלה ס״ק ז: *

אם בטלו הקריאה בבית כנסת אחת, ורוב הצבור שמעו התורה בבית כנסת אחרת — אין צריכים להשלים. אבל אם רוב הצבור לא שמעו כלל, אף על פי שיש שם בתי כנסיות אחרות שקראו שמה כדין, ואותן שלא שמעו הקריאה והם רוב הצבור של בית הכנסת הזה — צריכין להשלים.

מדוע לא ניתן להשלים את קריאת התורה עבור מי שלא יכול היה לשמוע את קריאת התורה בזמן תפילת שחרית?

**ג. השלמת קריאת התורה של שחרית במנחה של שבת**

בנוגע להשלמת קריאת התורה של שחרית במנחה של שבת, כתב בעל ה׳נודע ביהודה׳ בספרו ׳דגול מרבבה׳:

*דגול מרבבה אורח חיים סימן קלה סעיף ב: *

אם ביטלו שבת בשחרית הקריאה, ובמנחה כבר מצאו מנוחה ויש פנאי לקרות כל הסדרה (כל הסדרה-הפרשה) — יקראו במנחה כל הסדר ויקראו שבעה גברי (עולים). כי יום השבת כל הוא זמן הקריאה. אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה, לא יקראו בשני או בחמישי כל הסדרה מהשבת העבר, אלא יקראו רק הפרשה מן הסדרה של שבת הבא, כי יש ביטול מלאכה לעם.

דעת החיד״א היא שאין אפשרות להשלים את קריאת התורה של שחרית במנחה:

*שו״ת חיים שאל חלק ב סימן טז: *

והרי האור זרוע ומהר״י וייל והאגודה ומור״ם (הרמ״א) וכל האחרונים יחד עונים ואומרים, דאם לא קראו — שקורין אותה לשבת הבאה, ובלשון סתמית (ואמרו) קאמרי וסתמא, ולא חילקו ואמרו היכא דמצו למיקרי במנחה יקראו במנחה. ולא אשתמיט חד מכלהו רבנן למימר הכי, וקא עסקי ותנו לקרותה בשבת הבאה. אלא כתבו רק להשלים בשבת הבאה (אפשרות זו של קריאה במנחה לא הוזכרה בדברי הפוסקים).

המשנה ברורה נקט למעשה כדעת ה׳דגול מרבבה׳:

*משנה ברורה סימן קלה ס״ק ה: *

(ומדובר) ומיירי אבל אם ביטלו רק בשחרית, ובמנחה כבר מצאו מנוחה ויש פנאי לקרות כל הסדרה — יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו שבעה גברי (עולים). כי יום השבת כל הוא זמן הקריאה.

ובאופן הקריאה למעשה, כתב שער הציון:

*שער הציון סימן קלה ס״ק ה: *

ויקראו הסדר (הפרשה) של שחרית קודם התחלת המנחה, וכך אחר כך יאמרו ׳אשרי׳ ו׳ובא לציון׳, וכך אחר כך יקראו קריאה של מנחה כנהוג.

*ילקוט יוסף אורח חיים סימן קלה סעיף ו: *

ציבור שנאנס, ולא קראו בתורה בשבת בשחרית — אין להם לקרוא בתורה שבעה עולים בשבת של מנחה, אף אם יש פנאי לצבור לשמוע קריאת הפרשה כולה. וכל שכן שאין להם לקרוא את הפרשה בימי שני וחמישי שאחריו, משום ביטול מלאכה לעם. אלא בשבת הבאה יקראו את שתי הפרשיות.

כיצד יש להורות למעשה לאנשים שהחסירו את קריאת התורה של שחרית של שבת?

**ד. השלמת קריאת ׳ארבע פרשיות׳**

דעת המשנה ברורה ברורה שציבור שקרא אחת מקריאות ארבע פרשיות, אינם רשאים להשלימה בשבת הבאה:

*משנה ברורה סימן תרפה ס״ק ב: *

אם אירע שלא קראו [הפרשה] מענינו של יום — אין לה תשלומין לשבת הבאה.

וכן הורה הגר״מ אליהו (מקראי קודש — פורים, פרק א סעיף ט).

לעומת זאת, דעת הגר״ע יוסף שישלימו את הקריאה בשבת שאחריה:

*חזון עובדיה פורים עמוד כא: *

ומכל מקום יש אומרים שיש תשלומין לפרשת שקלים בשבת הבאה אחר קריאת ספר תורה בשחרית, ויש אומרים שמכיון שעבר השבת שוב לא יקראוה בשבת הבאה. ואפשר לסמוך על סברא לקרוא ׳פרשת שקלים׳ בשבת הסמוכה שהיא שבת ׳זכור׳ ראשונה.

האחרונים נחלקו האם ניתן להשלים במנחה, או שתקנת הקריאה נקבעה דווקא לשחרית. את הדעות סיכם בספר ילקוט יוסף:

*ילקוט יוסף סימן תרפה סעיף ו: *

אם שכחו ולא קראו פרשת שקלים, ולא נזכרו עד שעת מנחה של השבת — יש אומרים שבכל זאת מוציאים ספר תורה של פרשת שקלים ויקראו בו אחר קריאת ספר תורה של מנחה. ויש אומרים שהתקנה לקריאת פרשת שקלים אינה אלא בשחרית, ולכן כשלא נזכרו עד שעת המנחה הרי זה כעבר זמנו בטל קרבנו.

**ה. הלכה למעשה**

א. ניתן לסמוך על הפוסקים המקילים לציבור שהחסירו את קריאת התורה בשחרית, להשלימה במנחה. וכן יש לנהוג גם כשהחסירו קריאת פרשה מ׳ארבע פרשיות׳, ובייחוד בפרשת ׳זכור׳ שחיובה מהתורה.

ב. החסירו את קריאת התורה במשך כל השבת — ישלימו בשבת הבאה.

ג. החסירו קריאת ׳ארבע פרשיות׳ במשך כל השבת — לא ישלימו בשבת הבאה (אם יש אומרים שבדיעבד). ניתן להשלים את קריאת פרשת ׳פרה׳ ׳פרשת החודש׳ בשבת שאחריה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אליבא דהלכתא - תחילת זמן תפילת מנחה

דהלכתא- אליבא מנחה תפילת זמן תחילת

: הקדמה לר טרודים אנו בו זמן היום, בצהרי היא מנחה תפילת – הזה העולם י בעניינ וב מתמשכת בעשייה

פעולותינו שכל שנזכור כדי להתפלל, אנו צריכים אז ודווקא רוחניים. מעניינים לשכוח לנו לגרום העלולה חיל לעשות כוחות בנו. ונותן כולם את מחייה אשר הקב״ה, אל חיבורינו מכח באות הצבאיות

חיי: שאלה רק מנחה להתפלל ובאפשרותו ם, היו בצהרי מבצעית פעילות ל היוצא ל כלל מנחה יתפלל? ולא פטור הוא שמא או אז יתפלל האם היום, בחצות

היום מחצות מנחה תפילת א.

בברייתא: נאמר

ב עמוד כו דף ברכות מסכת בבלי: תלמוד

שעות( משש גדולה? מנחה היא איזו ) ''זמניות היום) חצות לאחר שעה ולמעלה(חצי ומחצה היא ואיזו,

ולמעלה. ומחצה שעות מתשע קטנה? נחה מ

ב עמוד כח דף יומא מסכת בבלי: תלמוד

מנחה) דאברהם(תפילת צלותיה ספרא: רב אמר כותלי( משחרי מכי המזרחיים שהכתלים זמן

- משחירים היום) חצות יוסף רב אמר: . וניגמר( ניקום מאברהם אנן היום) בחצות כבר שהתפלל. ? . .

- שבת בערב להיות פסחים ערבי חל דתנן: ליה; קשיא קא הא יוסף רב רבא: אמר אלא בשש נשחט

כותלי( משחרי מכי ונשחטיה ומחצה. בשבע וקרב ומחצה ומחצה שש משעה קרב התמיד שקורבן, הרי,

ולמה בית ד כותלי ודילמא קושיא? מאי )! , אברהם של התפילה לזמן בדומה מחצות לשוחטו הקדימו לא

טובא( מכווני דלא משום משחרי, ומחצה בשש המקדש ולכן למעלה וצרים למטה רחבים עשויים היו

) חצות לאחר שעה חצי רק הקריבו דאיצטגנינות אברהם שאני נמי: אי! נמי אי בלבו, היתה: גדולה

הוה בישיבה ויושב דזקן. משום

שם הריטב״א: חידושי

יבא ולא לצמצם יכול בשעות בקי שהיה דאברהם פירוש בלבו. היתה גדולה נות דאצטגני אברהם שאני

) בחצות התפלל להקדים(ולכן, מפני ומחצה, שעות שש עד זמן חכמים להם הרויחו אדם כל שאר אבל

נמי אי לכן. קודם להתפלל יבאו כתלי, משחרי וכי בצמצום היום בחצי להם מתירין אנו שאם שאני

בשעות יטעה ולא באיצטגנינות גדול חכם מדהוה דבר של פירושו בישיבה. , שב ויו דזקן אברהם היה

זמן קודם להקדים יטעה ולא קבוע בישיבה ויושב בתורה. חכם

❖? הדין מעיקר מנחה זמן מתחיל, מתי הגמרא למסקנת

❖ אדם, האם השונים התירוצים, לפי דעתך חווה כבר להתפלל יכול בימינו היום מחצות שמצויים

מדויקים? זמנים ולוחות שעונים

דהלכתא- אליבא מנחה תפילת זמן תחילת

ט הלכה ג פרק כפים ונשיאת תפילה הלכות: רמב״ם

תשלומי והשנייה מנחה תפלת ראשונה שתים מנחה יתפלל היום חצי ועבר שחרית התפלל ולא, טעה

. שחרית

חצות אחר שעה חצי שכוונתו ביאר משנה: הכסף

ט הלכה ג פרק כפים ונשיאת תפילה הלכות משנה: כסף

) שכתב(הרמב״ם ומה דכבר יותר שעה וחצי היום חצי ועבר קאמר: דהכי דוקא, לאו היום, חצי ועבר

היום בחצי דאילו המנחה, זמן הגיע תפלת ראשונה קאמר היכי המנחה זמן הגיע לא עדיין ד כיון? המנחה

כדאמרן ודאי. אלא

לעומת כפשוטו הרמב״ם דברי את ביאר חדש הפרי: , ו

א סעיף רלג סימן חיים אורח חדש: פרי

מתחיל אימתי מנחה תפילת זמן בענין דקדקו שלא בתורה וגדולים לרבים שראיתי לפי באתי, עתה

) ב כו, השחר(ברכות תפילת בפרק ן דאמרינ דהא וסברו ומחצה שעות משש גדולה מנחה היא ואיזו

שם( רש״י מדברי נראה וכן הדין, מעיקר הוא ולמעלה מנחה ד״ה שזמנה דברים של ועיקרן ), גדולה לערוב השמש מתחיל זה מזמן כרחך דעל ז' שעה מתחילת דהיינו ואילך היום מחצות הוא העיקרי לבית

( בא בפרשת החומש בפירוש בהידייא רש״י כתב וכן מבואו, ו) יב, שמות ( אמור ובפרשת ויקרא, כג

ה) השחר( תפילת בפרק אמרו הערבים בין של תמיד כנגד נתקנה המנחה שתפילת וכיון … כו, ברכות

) ב דהיינו ואילך היום מחצות התפלל אם אבל ולמעלה ומחצה שעות משש גדולה מנחה היא ואיזו

ט) תפילה(הלכה מהלכות פ״ג בסוף משנה הכסף וכן דיצא… פשיטא ע שב מתחילת אמה( ) מה על

) דק שתים(לא מנחה יתפלל היום חצי ועבר שחרית התפלל ולא טעה הרמב״ם שכתב מאי ולפום,

) תמיד (קרבן דבתמיד היכי דכי הראיות אלו כל לדחות יש מיהו נכון… על הרמב״ם לשון אתי דכתיבנא

חכמ מגזרת לתפילת הדין הוא ומחצה, שש עד נשחט היה לא ים ודוק תקנוה התמיד שכנגד. מנחה

הסיק וכן ומחצה, בחצות התמיד הקרבת מזמן אלא להתפלל התיר לא חדש הפרי למסקנה כן, אם

יהודה מטה: בספר

א סעיף רלג סימן יהודה: מטה

חדא כתבם ומפי מפיהם אמרו והם וכו' הדבר מן תסור לא מלא מקרא ז״ל ברבותינו הנאמר גדול גזרה

דזמן רבנן, ועל ישראל על היא וכמו לכן. מקודם ולא דוקא ומחצה משש הערבים בין של התמיד שחיטת

קודם להתפלל ירצה אם ובכן דוקא… ומחצה מו' מנחה זמן כן עבר ואם רשאי, אינו זה זמן לא והתפלל

ולהתפלל לחזור וצריך. יצא

אחר מטעם: אברהם המגן כתב לכך בדומה

א ס״ק רלג סימן אברהם: מגן

) חצות לאחר שעה חצי לכן(לפני דקודם משמע כדאיתא שעות ו' אחר זמנה דבאמת גב על ואף יצא, לא

יצא לא בקיאין אנו. דאין כיון מקום מכל כ״ח, דף ביומא

❖? הטעמים בין מינה נפקא יש האם

דהלכתא- אליבא מנחה תפילת זמן תחילת

בדיעבד מחצות המתפלל ב. ברורה המשנה כתב: להלכה,

: ב ס״ק רלג סימן ברורה משנה

מכל חצות, שאחר שעה החצי שנשלם קודם להתפלל אסור דלכתחלה דאף להו דסבירא מאחרונים ויש

שנית יתפלל לא שעה. החצי בזו שהתפלל בדיעבד מקום

בכך הסתפק הציון בשער: אולם,

ו ס״ק רלג סימן הציון: שער

) חצות לאחר שעה מקודם(חצי אסור זה ומשום בקיאין אנו דאין אף ובאמת או התפלל מספק גרע מי,

ומתפלל חוזר דאינו התפלל, לא הוי ומחצה, ו' אמרו והם התפלות זמני חז״ל שקבעו דכיון לדחות, ויש

מתח למעשה עיון וצריך בזמנה. התפלל כלא. לה י

❖ ברורה? המשנה של הספק צדדי מהם

ומתפלל חוזר שאינו פסק החיים: כף

ב אות שם החיים: כף

דרבנן תפלה להו סבירא הפוסקים ורוב להקל, ברכות ספק בדרבנן לן וקיימא בזה, פלוגתא דאיכא כיון והתפלל טעה אם כן, אם התפלה… נוסח ולא התורה מן התפילות מנין אין דאורייתא להסוברים וגם

צריך דאין לומר יש ) חצות (לאחר שביעית שעה מהתחלת מנחה ולהתפלל. לחזור

נדבה בתורת ולהתפלל לחזור רצוי כן: פי על שאף כתב נאה הגר״ח

א הערה א אות י סימן חיים: שנות

לו יש אך ולהתפלל, לחזור לחייבו אין ולפיכך יצא… אם בזה נחלקו ולמעלה שעות מו' התפלל ואם

ברכות שספק פי על ואף וז״ל: יח ס' קח סימן הגר״ז ערוך בשולחן שכתב כמו נדבה בתורת להתפלל

יחזור מוכרע שהדבר מקום כל לפיכך היום כל אדם שיתפלל והלואי הואיל בתפילה, ם מקו מכל להקל, דבר בה לחדש צריך ואין נדבה בתורת. ויתפלל

שאם יתנה זאת ובכל הדין, מן ולהתפלל לחזור שצריך להלכה שהעיקר נקט, יוסף הגר״ד זאת, לעומת

: נדבה תפילתו תהיה חובתו, ידי יצא

ג סעיף: רלג סימן ברורה הלכה

חצי קודם חצות אחר מיד התפלל אם ובדיעבד היום. חצות אחר שעה חצי קודם מנחה להתפלל אסור

חייב אני אם ויאמר: נדבה, של תנאי על יעשה שיתפלל וקודם מכן לאחר ויתפלל יחזור, שעה, להתפלל

נדבה תפלת זו. תפלה תהיה להתפלל חייב איני ואם תפלה, לחובת זו תפלה תהיה

❖, האם השונות שהשיטות לפי באר להתפלל יכול שאינו הדחק בשעת, חצות לאחר שעה מחצי

? בחצות להתפלל לו נתיר

דהלכתא- אליבא מנחה תפילת זמן תחילת

דמי כדיעבד הדחק שעת ג. אפשרות להם תהיה ולא בחצות, רק מנחה להתפלל היכולים חיילים ינהגו כיצד לדון יש המתבאר, לאור

יותר מאוחר? להתפלל

יעקב השבות: כתב

קי סימן ג חלק יעקב שבות: שו״ת

לכתחלה אפילו הדחק בשעת מתירין בדיעבד, שמותר מה. כל להתפלל מותר יהיה האמור, הכלל לפי

אחרת ברירה לו אין. שר כא מחצות הדחק בשעת

יוסף הגר״ד כתב: אולם,

ה אות שם ברורה: הלכה

לאחר להתפלל יוכל שלא ויודע חצות, שאחר שעה חצי בתוך אלא כלל להתפלל יכול אינו שאם לומר יש

שעת שהוא פי על ואף נדבה, של בתנאי ואפילו חצות. שאחר שעה בחצי יתפלל לא כן פי על אף מכן,

הפוסקים רוב דעת נגד בזה להקל אין מקום מכל הדחק, שעה חצי קודם כלל יוצא שאינו להו דסבירא

חצות. שאחר

❖ שהמתפלל הסוברים הפוסקים גם יורו כך האם? בדיעבד חובתו ידי יצא זו בשעה מנחה? מדוע

היום חצות שלאחר השעה חצי חישוב ד. או30 מניות ז בשעות היא זו שעה חצי האם הסתפק ברורה המשנה: דקות

ח ס״ק רלג סימן הציון: שער

איתא בגמרא דהא זמניות, שעות כן גם הוא גדולה למנחה חצות שאחר שעה החצי דאף לי, ונראה

הכי זמניות הוא דשם היכי וכי גדולה, למנחה ומחצה ושש קטנה למנחה ומחצה ט' הדדי, כי תרוויהו שעה חצי דהוסיפו יון כ דלכאורה אף זמניות, הוא גדולה במנחה נמי אנו דאין יטעו שלא כדי הוא בקיאין

- עיון צריך ועדיין שעה, חצי תמיד להיות. צריך

לפי30 שמחשבים כתב מאזוז הגר״מ: דקות

שלו סימן א חלק נאמן: מקור

שלושים או זמנית היא האם גדולה, מנחה להתפלל כדי היום חצות אחר שמוסיפים שעה החצי שאלה:

רגילה שעה בחצי סגי כותלי דמשחרי דלשיעורא תונס… מנהג וכן בלבד, דקות שלושים בה: תשו דקות? . זצ״ל כדורי נסים ר' הרה״ג בלוחות הוא וכן בחורף. בין בקיץ בין

אויערבך הגרש״ז כתב: אולם,

א הלכה יג פרק תפילה שלמה: הליכות

חשבון לפי לחשבו בירושלים ג המנה היום, חצות לאחר שעה חצי שהוא המנחה, תפלת זמן תחלת

זמניות. שעות

❖? קבועה שעה חצי לקבוע הסברא מהי

❖ כיצד לדעתך? זמנית שעה חצי שמחשבים הסוברים כך על ישיבו

למעשה הלכה ה. היום חצות לאחר שעה מחצי אלא הדחק, בשעת אפילו מנחה להתפלל אין. א.

תפילה לו עלתה היום, מחצות התפלל אם בדיעבד. ב.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שאלה שבועית בהלכה 6 בא תשפב

פרשת בא | ערש״ק בס״ד תשפ״ב

**שאלה הלכתית שבועית — הרב בנימין טבדי**

**האם סלט קצוץ מותר בשבת? **

**דין ״פרים סילקא״ — רש״י והרא״ש**

מובא במסכת שבת (עד, ב):

אמר רב פפא: מאן האי דפרים סילקא — חייב משום טוחן.

הגמ' אומרת שה״פורם״ סלק עובר על מלאכת ״טוחן״ מהתורה. רש״י מפרש את המילה ״פורם״ — היינו ״מחתך כו׳ הדק״, חיתוך הסלק לחתיכות קטנות ודקות.

הראשונים תמהו על הסבר רש״י, שהרי לכאורה קציצת אוכל דק-דק אינה עושה שינוי מהותי במאכל, ומאידך היא נחשבת לחלק ממשי מהאכילה — ומאחר שאכילה מותרת בשבת, נראה שקציצת ירק דק-דק היא חלק אינטגרלי מהאכילה. כיצד ניתן לאסור קציצת ירק דק-דק?

ועי׳ הרא״ש (שבת, ז, ה):

מה שפרש״י דפרים סילקא שמחתך ירקות דק דק — הוא פירוש תמוה, שהוא דבר שאוכל אותו ומחתכו דק-דק — אין ביה שייך טחינה.

(וביאר הקרבן נתנאל בפירושו על הרא״ש שם: כי התורה לא נתנה שיעור לאכול חתיכות קטנות.)

והיינו, הרי שהתורה התירה לאכול מאכל בשבת, ולא שמענו בשום מקום שיש בעיה לאכול חתיכות קטנות — ואם כן, הסברה אומרת כך: אין איסור טוחן חל בחיתוך ירקות.

טחינה וכתישה ממש אסורה לכולי עלמא. יש לציין שה״טחינה״ שנעשית בבית המקדש היתה ב״שחיקת סממנים״, והיינו שהיו לוקחים כל מיני תבלינים ושוחקים אותם על מנת לייצר מהם צבע. וממילא ניתן היה להבין את שיטת הרא״ש שהוא דוקא מלאכה שאיננה קשורה לאכילה.

כך גם ניתן היה להבין מדברי הרא״ש בפירושו ל״סילקא״ שבסוגיא — שה״סילקא״ המדובר כאן הוא סוג של עץ, שכאשר חותכים אותו יוצא ממנו כמין קמח. ונראה שלדעת הרא״ש אין איסור לחתוך כל מאכל דק-דק, הואיל והתורה התירה לאכול בשבת, ובכלל זה התירה גם לחתוך את הירקות והפירות לשם כך.

אלא שלמעשה אין הבנה זו נכונה, שהרי הדוגמא של חכמים מאיסור טוחן בשבת הוא חלק מסדר הכנת הפת, כלשון המשנה (שבת ז, ב):

הקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה… והחורש והזורע.

מכח קושיא זו נראה, כפי שכתב החזון איש, שכל מחלוקת הפוסקים היא דווקא באופן שחותך דק-דק — אך באופן שטוחן וכותש ממש, ודאי יש איסור טוחן גם בירקות ובכל גידולי קרקע — שהכתישה ממש משנה את צורת הדבר עד שלא ניכרת צורתו הראשונה לגמרי. וממילא ניתן להבין שלכל הראשונים ״פנים חדשות באו לכאן״ — יש כאן מחשבת מלאכה ממש.

**שיטות ראשונים נוספות בחינוך — לאור קושיית הרא״ש**

עד כאן ראינו את מחלוקת רש״י והרא״ש, ובפרט את קושיית הרא״ש על רש״י — כיצד ניתן לומר שאסור לחתוך דק-דק, הלא כך היא צורת האכילה. מכח קושיה זו התפתחו מספר כיוונים בדברי רבותינו הראשונים, ונמנה כאן את ההסברים המרכזיים.

**הסבר ראשון** — מובא בתוס׳, שכתבו שהאיסור לחתוך הוא דווקא על הירק המוזכר בסוגיה — ״סילקא״. האגלי טל (טוחן, סקי״ז) הסביר את שיטת התוס׳ שהואיל והסילקא אינו ראוי לאכילה אלא על ידי בישול, חיתוך שלפני הבישול מהווה סוג של הכנה לבישול — וזה הוא שנאסר. אך חיתוך ירק או פרי חי שאינו מיועד לבישול — כגון הנאכל חי — מותר.

**הסבר שני** — מובא בביאור בית יוסף לרמב״ם. הרמב״ם כתב שמדובר דווקא בחיתוך שהוא הכנה לבישול. הבית יוסף הסביר שמדובר אפי׳ בירק שאפשר לאוכלו ללא בישול (ולא כתוס׳ שהעמידו דווקא בירק שאי אפשר לאוכלו ללא בישול) — שגם אם מדובר בירק שאפשר לאוכלו ללא בישול, אם חותכים אותו על מנת להכין אותו לבישול — יש בזה איסור מהתורה. והיינו שמי שרוצה לאכול פטרוזיליה ללא בישול — מותר לחתוך אותה דק-דק, אך אם זה חלק מהכנה לבישול — יש בזה איסור. יש לציין שהאגלי טל טען שאף הרמב״ם סובר כשיטת התוס׳, שאיסור חיתוך ירק הוא רק בירק שאי אפשר לאוכלו ללא בישול.

**הסבר שלישי** — מובא ברשב״א. נראה באופן עקרוני שהרשב״א מסכים עם רש״י שאסור לחתוך כל ירק דק-דק, אפי׳ ירק כזה שאפשר לאוכלו חי. אלא שהרשב״א התיר לחתוך דק-דק סמוך לסעודה. נראה שבזה הוא מיישב את קושיית הרא״ש — הלא הרא״ש הקשה שהתורה התירה לאכול בשבת ולא חילקה בין חתיכות גדולות לקטנות. הרשב״א מקבל את הטענה, אך מסביר שאכן אפשר לאכול אפי׳ חתיכות קטנות, ובלבד שמה שחותכן דק-דק נעשה סמוך ממש לסעודה — כמו שבירת פסולת אוכל ביד המותרת סמוך לסעודה, כי הדבר נחשב כ״דרך אכילה״. כך גם חיתוך ירק דק-דק סמוך לסעודה הוא ממש חלק מהסעודה ומותר.

**פסק הרמ״א וערוך השלחן — דברי בית יוסף**

רבי יוסף קארו, בית יוסף, הביא את הדעות השונות ולבסוף כתב:

נמצינו למדין דמותר לחתוך בשבת קיבוץ ירקות שקורין אינשלאד״ה (=סלט) והוא שיאכל לאלתר לדברי הרשב״א… ולדברי הרמב״ם היכא כל שאינו מחתך כדי לבשל פטור ואפשר דמישרי נמי לכתחלה… ועוד דסילקא ד״פרים״ משמע שמחתכו לחתיכות דקות ביותר וכדדייק לישנא דרש״י… ואינשאלד״ה אין דרך לחתכה לחתיכות דקות כל כך, הילכך נראה דלכולי עלמא שרי. ומכל מקום נכון הדבר להזהיר שיחתכום לחתיכות גדולות קצת ושיאכלו לאלתר וכל כהאי גוונא נראה דלית ביה מיחוש לדברי הכל.

לכאורה מדברי הבית יוסף נראה שהוא מתיר לחתוך דק-דק, ובתנאי שהם ראויים לאכילה חיים, וכן שהחיתוך סמוך לסעודה. וכחומרא סובר הבית יוסף שנכון לחתוך את הירקות לחתיכות גדולות קצת על מנת לצאת ידי כל חשש.

והנה השלחן ערוך פסק למעשה הלכה (או״ח, שכא, יב):

המחתך הירק דק, דק — חייב משום טוחן.

מרן לא חילק כלל בין סוג החיתוך, והדבר מתמיה כמובן שנראה כסותר את דבריו בבית יוסף. ומסתבר שמרן נטה להחמיר ולאסור למעשה, והתיר רק אם חותך חתיכות גדולות מעט מהרגיל.

הרמ״א העיר על דברי השו״ע:

וכל זה לא מיירי אלא בחותך ומניח, אבל אם לאכלו מיד — שרי הכל מידי דאבורר דשרי לאכול מיד.

נראה שהרמ״א הכריע כשיטת הרשב״א, שאכן אסור לחתוך ירק דק-דק אפי׳ בירק הראוי לאכילה חי — ומכל מקום מותר סמוך לסעודה. כמו״כ הרמ״א לא הצריך לחתוך חתיכות גדולות מעט.

**הכרעת המשנה ברורה למעשה**

המשנה ברורה פסק למעשה (שם, סקמ״ה) שאין ודאי כרמ״א, ואין למחות במי שנוהג כן. אך לכתחילה יש להורות לחתוך את הירקות בחתיכות גדולות קצת, וכדעת בית יוסף, ובתנאי שהחיתוך נעשה בסמוך לסעודה. וכן הלכה.

יש לציין שיש מחלוקות בין הפוסקים בהגדרת ״סמוך לסעודה״.

יש אומרים שהוא כזמן הילוך מיל (כ-18 דקות). וכן פסק המשנ״ב והילקוט יוסף. יש שכתבו שהוא כחצי שעה, בשם החזו״א. ושיטת הבן איש חי שהוא שעה של ששים דקות.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות