בס״ד
קיצור הלכות תרומות ומעשרות.
מקור החיוב- עי' בפסוקים סכמו מה מהותה של כל תרומה ותרומה ומה קדושתה מה שיעורה ולמי נותנים?
תרומה גדולה- במדבר פרק יח פסוק יב כל חֵ֣לֶב יִצְהָ֔ר וְכָל־חֵ֖לֶב תִּיר֣וֹשׁ וְדָגָ֑ן רֵאשִׁיתָ֛ם אֲשֶׁר־יִתְּנ֥וּ לַֽיקֹוָ֖ק לְךָ֥ נְתַתִּֽים:
דברים פרק יח (ג) וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֥ת הָעָ֗ם מֵאֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַזֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן הַזְּרֹ֥עַ וְהַלְּחָיַ֖יִם וְהַקֵּבָֽה: (ד) רֵאשִׁ֨ית דְּגָֽנְךָ֜ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ וְרֵאשִׁ֛ית גֵּ֥ז צֹאנְךָ֖ תִּתֶּן־לּֽוֹ: (ה) כִּ֣י ב֗וֹ בָּחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ מִכָּל־שְׁבָטֶ֑יךָ לַעֲמֹ֨ד לְשָׁרֵ֧ת בְּשֵׁם־יְקֹוָ֛ק ה֥וּא וּבָנָ֖יו כָּל־הַיָּמִֽים: ס
מעשר ראשון- במדבר פרק יח (כא) וְלִבְנֵ֣י לֵוִ֔י הִנֵּ֥ה נָתַ֛תִּי כָּל־מַֽעֲשֵׂ֥ר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְנַחֲלָ֑ה חֵ֤לֶף עֲבֹֽדָתָם֩ אֲשֶׁר־הֵ֣ם עֹֽבְדִ֔ים אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: (כב) וְלֹא־יִקְרְב֥וּ ע֛וֹד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לָשֵׂ֥את חֵ֖טְא לָמֽוּת: (כג) וְעָבַ֨ד הַלֵּוִ֜י ה֗וּא אֶת־עֲבֹדַת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהֵ֖ם יִשְׂא֣וּ עֲוֹנָ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה: (כד) כִּ֞י אֶת־מַעְשַׂ֣ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤ימוּ לַֽיקֹוָק֙ תְּרוּמָ֔ה נָתַ֥תִּי לַלְוִיִּ֖ם לְנַחֲלָ֑ה עַל־כֵּן֙ אָמַ֣רְתִּי לָהֶ֔ם בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה: פ
תרומת מעשר- במדבר פרק יח (כה) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (כו) וְאֶל־הַלְוִיִּ֣ם תְּדַבֵּר֘ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶם֒ כִּֽי־תִ֠קְחוּ מֵאֵ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַֽמַּעֲשֵׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם מֵאִתָּ֖ם בְּנַחֲלַתְכֶ֑ם וַהֲרֵמֹתֶ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ תְּרוּמַ֣ת יְקֹוָ֔ק מַעֲשֵׂ֖ר מִן־הַֽמַּעֲשֵֽׂר: (כז) וְנֶחְשַׁ֥ב לָכֶ֖ם תְּרוּמַתְכֶ֑ם כַּדָּגָן֙ מִן־הַגֹּ֔רֶן וְכַֽמְלֵאָ֖ה מִן־הַיָּֽקֶב: (כח) כֵּ֣ן תָּרִ֤ימוּ גַם־אַתֶּם֙ תְּרוּמַ֣ת יְקֹוָ֔ק מִכֹּל֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר תִּקְח֔וּ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְתַתֶּ֤ם מִמֶּ֙נּוּ֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְקֹוָ֔ק לְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן:
מעשר שני- ויקרא פרק כז (ל) וְכָל־מַעְשַׂ֨ר הָאָ֜רֶץ מִזֶּ֤רַע הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּרִ֣י הָעֵ֔ץ לַיקֹוָ֖ק ה֑וּא קֹ֖דֶשׁ לַֽיקֹוָֽק: (לא) וְאִם־גָּאֹ֥ל יִגְאַ֛ל אִ֖ישׁ מִמַּֽעַשְׂר֑וֹ חֲמִשִׁית֖וֹ יֹסֵ֥ף עָלָֽיו:
דברים פרק יד (כב) עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה: (כג) וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֘ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־הַיָּמִֽים: (כד) וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַל֘ שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָרֶכְךָ֖ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ: (כה) וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ: (כו) וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ:
מעשר עני- דברים פרק יד (כח) מִקְצֵ֣ה׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כָּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ: (כט) וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה: ס
חיוב תרו״מ בזמננו- עי' ברמב״ם, ראב״ד ושו״ע, ועי' בדרך אמונה ובשו״ע שלא' יא'.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א
הלכה ה- כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא, והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית …
הלכה כו- התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא״י בלבד, ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונ' וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה, וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה. +/השגת הראב״ד/ התרומה בזמן הזה וכו' עד שהן עתידין לחזור בירושה שלישית. א״א לא כיון להלכה יפה דהא קי״ל כרבי יוחנן דאמר ביבמות תרומה בזמן הזה דאוריי' והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא. +
דרך אמונה ולעתיד לבא. ולכן אותן המקומות שכבשו עולי בבל נוהג בהן גם היום תרו״מ מה״ת אמנם דעת רבנו לקמן הכ״ו דמטעם אחר תרו״מ בזה״ז מדרבנן ואפי' בבית שני משום שלא היו רוב יושביה עליה וכן לענין שביעית ולשו״פ אבל לענין כלאים וביכורים וספק ערלה נשאר מה״ת גם בזה״ז. אמנם יש מקצת ראשונים חולקים עליו וס״ל דדין שצריך רוב יושביה עליה לא נאמר רק לענין חלה אבל לענין תרו״מ א״צ רוב יושביה עליה ובבית שני הי' באמת מה״ת אבל בזה״ז בטלה קדושת הארץ לגמרי גם לענין תרו״מ וכלאים וכל דבר ויש מקצת ראשונים שכתבו דבאמת בזה״ז גם תרו״מ מה״ת אבל לא נהגו כן:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא
סעיף ב- בזמן הזה, אפילו במקום שהחזיקו בו עולי בבל, ואפילו בימי עזרא אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה, אלא מדבריהם. מפני שנאמר: כי תבואו משמע ביאת כולכם ולא ביאת מקצתן, כמו שהיתה בימי עזרא. הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דחייבין עכשיו בארץ ישראל בתרומות ומעשרות מדאורייתא, אך לא נהגו כן (טור בשם ר״י).
שיעור התרומה- עי' ברמב״ם תרומות (ג' כג') חשבו לפי״ז מה הטעם שנקראת גדולה? (כמו כן חשבו מה דינו של מי שנותן לכהן שמן לשימושו להדלקה)
רמב״ם הלכות תרומות פרק ג
הלכה א'- תרומה גדולה אין לה שיעור מן התורה, שנאמר ראשית דגנך כל שהוא אפילו חטה אחת פוטרת הכרי, ולכתחלה לא יפריש אלא כשיעור שנתנו חכמים ובזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה יש לו להפריש כל שהוא לכתחלה.
הלכה ב'- וכמה הוא שיעורה שנתנו חכמים, עין יפה אחד מארבעים, והבינונית אחד מחמשים, רעה אחד מששים, ולא יפחות מאחד מששים.
דין תרומה טמאה- עי' בגמ' שבת, ועיי״ש במח' רש״י ותוס'.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כה עמוד א
אמר רב: כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו, כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת. ואמרה תורה: בשעת ביעורה תיהני ממנה. …
תוספות כך אתה מצווה לשרוף את התרומה - פי' בקונטרס משום דלא ליתי בה לידי תקלה לפי טעם זה נראה דלאו דוקא שריפה אלא ה״ה שאר ביעור וכ״פ בהדיא באלו עוברין ול״נ דבסוף תמורה (דף לג:) קתני תרומה טמאה בהדי הנשרפין וקתני התם הנשרפין לא יקברו ע״כ נראה דשריפה דוקא משום דדמיא לקדש ומדרבנן א״נ מדאורייתא מדאיקרי קדש …
משפטי ארץ (עמ' 160)
תרומה טמאה מצוה לשורפן. אין לו עצים לשורפה, קוברה או יעטפנה בשקית נילון וכיו״ב ויניחנה באשפה. תרומת משקין אין לאבדה בדרך בזיון, ולכן אין לשופכה לביוב.
משפטי ארץ (עמ' 159) תרומה טהורה הראויה למאכל אדם מותר ליתנה לפני בהמת כהן, ולא יאכילה ביד אלא יניח במקום שהולכת מעצמה ואוכלת. ויש מקומות שמוכרים הבהמות לכהן כדי שיוכלו להאכילם תרומה. תרומה טמאה, יש מהאחרונים שכ' לאסור לתת לפני בהמת כהן, ויש אומרים שדינה כתרומה טהורה שמותר לתתה כתרומה טהורה שמותר לתתה לפני בהמת כהן.
מעשר ראשון- עי' בשו״ע, ועי' בשו״ע בדין מי מותר לאכול אותו. והאם נותנים כיום?
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף יט
ואחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה, והוא נקרא מעשר ראשון ונותנו ללוי. וי״א אף לכהן (טור). ועל זה נאמר בתורה: כי את מעשר בני ישראל וגו' (במדבר יח, כד) ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל וגו'
רמב״ם הלכות מעשר פרק א הלכה ב
מעשר ראשון מותר באכילה לישראל ומותר לאכלו בטומאה שאין בו קדושה כלל, וכ״מ שנאמר במעשרות קדש או פדייה אינו אלא מעשר שני, …
משפטי ארץ (עמ' 172)- בזמנינו שהכהנים והלויים עולים לתורה ע״פ עצמם שלא בעדים ושלא ע״פ ב״ד, דעת החזו״א שאין חיוב לתת להם מעשר. ויש מן הפוסקים שכ' שהכהנים והלויים אף בזה״ז בחזקתם הם עומדים, וע״כ אין לאדם לפטור עצמו מלתת המעשר ללוי.
מעשר שני- שימוש ומטרה של מעשר שני עי' רמב״ם מעשר שני ג' א'.
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה א
אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה מפרישין מעשר שני שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך, ובשנה שלישית וששית מפרישין מעשר עני חלף מעשר שני כמו שביארנו.
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ג הלכה א
האוכל מע״ש =מעשר שני= בטומאה לוקה שנאמר ולא בערתי ממנו בטמא, בין שהמעשר טמא והאוכל טהור, בין שהמעשר טהור והאוכל טמא, והוא שיאכלנו בירושלים קודם שיפדה, שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו, אבל אם אכלו בטומאה חוץ לירושלים מכין אותו מכת מרדות.
הכשרות כהלכה (עמ' תקכט')
מעשר ראשון בזמנינו כאמור אין עליהם קדושה ומותר לאוכלם לכל אדם, משחרב ביהמ״ק ובטלה העבודה מן הכהנים והלויים, בטלו ספרי יוחסין. וכן בן לוי שבא ותובע יכול הישראל לומר המוציא מחברו עליו הראיה …
מעשר שני- שימוש ומטרה של מעשר שני עי' רמב״ם מעשר שני ג' א'.
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה א
אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה מפרישין מעשר שני שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך, ובשנה שלישית וששית מפרישין מעשר עני חלף מעשר שני כמו שביארנו.
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ג הלכה א
האוכל מע״ש =מעשר שני= בטומאה לוקה שנאמר ולא בערתי ממנו בטמא, בין שהמעשר טמא והאוכל טהור, בין שהמעשר טהור והאוכל טמא, והוא שיאכלנו בירושלים קודם שיפדה, שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו, אבל אם אכלו בטומאה חוץ לירושלים מכין אותו מכת מרדות.
שנות מעשר שני- עי' ברמב״ם מעשר שני א' א', עי' במשפטי ארץ מה שלב הגידול הקובע את שנת המעשר.
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה א
אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה מפרישין מעשר שני שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך, ובשנה שלישית וששית מפרישין מעשר עני חלף מעשר שני כמו שביארנו.
משפטי ארץ- עמ' 178.
תבואה וקטניות שהגיעו לשליש גידולם קודם ר״ה מתעשרים כפירות שנה שעברה, לאחר ר״ה כשנה הבאה.
ענבים וזיתים שהגיעו לשליש גידולם קודם ט״ו בשבט מתעשרים כפירות שנה שעברה לאחר ט״ו בשבט כשנה הבאה.
ירקות שנלקטו קודם ר״ה, מתעשרים כירקות שנה שעברה. י״א שאם הירק נגמר גידולו קודם ר״ה ואינו משביח יותר בגידולו, אף שהוא נלקט אחרי ר״ה מתעשר כירק שנה שעברה, לכן ירקות שנגמר גידולם קודם ר״ה ונלקטו לאחר ר״ה יש לנהוג בהם במבואר להלן- כספק.
פירות האילן שחנטו קודם ט״ו בשבט מתעשרים כפירות שנה שעברה, לאחר ט״ו בשבט כשנה הבאה. נח' הראשונים מהי חנטה, י״א שהוא שלב מסויים בתחילת יציאת הפרי, וי״א כשהגיע הפרי לעונת המעשרות שהוא כשליש גידולו.
בשנה הראשונה לשמיטה פירות שחנטו קודם ט״ו בשבט מתעשרים כפירות השנה השמינית ומפריש מהם מעשר שני.
חיוב תרו״מ באילנות וירקות- עי' רמב״ם הלכות תרומות והלכות מעשר. וברמב״ן דברים יד' כב'.
רמב״ם הלכות תרומות פרק ב
הלכה א- כל אוכל אדם הנשמר שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה, ומצוה עשה להפריש ממנו ראשית לכהן שנאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו, מה דגן תירוש ויצהר מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנאמר דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות וכן במעשרות.
הלכה ו- הירקות אף על פי שהן מאכל אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהן, לפי שנאמר במעשר תבואת זרעך תבואה וכיוצא בה, אבל הירקות אינן בכלל התבואה, וכן יראה לי שהוא הדין בתרומה, שהרי נאמר בה דגנך תירושך ויצהרך כל הדומה לאלו אבל תרומת הירק מדבריהם כמעשר.
רמב״ם הלכות מעשר פרק א הלכה ט החרובין אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם, לפי שאינן מאכל [רוב] אדם, והשקדים המרים בין בגדלן בין בקטנן פטורין לפי שאינן אוכל. +/השגת הראב״ד/ החרובין אין חייבין במעשרות וכו'. א״א אף לא שאר אילנות חוץ מתירוש ויצהר ונראה דחרובי שיטה וחרובי צלמונה קאמר דפטורים לגמרי שאינן מאכל אדם והכי איתא בספרי. +
רמב״ן דברים פרק יד פסוק כב הזכיר המינים המחוייבים להתעשר, מעשר דגנך ותירשך ויצהרך - וכן יזכיר בכל מקום … כי אלו בלבד הם החייבים בתרומה ובמעשרות מן התורה … ופירוש דגן בלשון הקדש, חמשת המינין הידועין בתבואה, ופירוש תירוש, היין החדש אשר ישיקו היקבים, ויצהר, השמן אשר בהן. ואין מין אחר בכל הזרעין ובכל פירות האילן חייבין מן התורה כלל לא בתרומות ולא במעשרות, … ופשוטו של מקרא כך הוא, שאפילו זיתים וענבים מעשר שלהם אינו מן התורה עד שיעשו תירוש ויצהר. ותהיה בזה נזהר, שכבר טעו בו מגדולי המחברים …
חזון איש (דמאי טו' א')
הנה מעיקר הדין חייבים לשרוף תרומה טמאה כמש״כ תוס' ביצה (כז:) ועל אף שאנו נוהגים להקל בקבורה מפני שטורח עלינו שריפתן וחיישינן שמא אתו עלה לידי תקלה, מ״מ קלקול בידיים אפשר דאסור וכעין דאמרינן בפסחים כ: גרמא אין בידים לא,
במהלך השיעור בסופו הראנו סרטון ממכון התורה והארץ.
בשיעור כלל לא קראנו את המקורות אלא רשמנו על הלוח את הדין של כל תרומה ותרומה ואח״כ עברנו על נוסח ההפרשה מתוך דף מצולם ועשינו את זה על שקדי מרק. ואח״כ הראנו את הסרטון.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
