בס״ד
שמחה על טביעת מצרים – מותרת?
(שיעור של הרב ב. ז. בנדיקט זצ״ל)
1. בית יוסף אורח חיים סימן תצ
ד כל הימים של חול המועד ושני ימים אחרונים של י״ט קורין ההלל ואין גומרין אותו. כך מפורש בערכין פרק ב' (י.) והתם יהבינן טעמא מאי שנא בחג דאמרינן כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא.
ושבלי הלקט (סי' קעד סט:) כתב בשם מדרש הרנינו פרשת סוכה שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא לפי שנטבעו המצריים וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח.
2. ספר כלבו סימן נב
וכ״א יום גומרין אותו ומברכין לפניו ולאחריו, ואלו הן ב' ימים של פסח וב' של שבועות וט' של סכות וח' ימי חנוכה, וצ״ע למה אין קורין בלי דילוג בימים אחרונים של פסח כמו שעושין ימים ראשונים מפסח עצמו ומה בין אלו מכל ימי החג שבכל ימי החג קורין אותן בלי דילוג?
ויש נותנים טעם בדבר לפי שפסח כל הימים שוים בקרבנותיהם ולפיכך אין מברכין אלא על יום ראשון ושני שגם הוא ספק ראשון. אבל בשביעי אף על פי שהוא קדש, מפני שהוטבע פרעה וכל חילו בים בו ביום, על דרך שאמרו ז״ל בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, השיב להם מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני, לפיכך אין קורין אותו אלא בדילוג.
3. תלמוד בבלי מסכת ערכין דף י עמוד א-ב
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב (הראשון) של עצרת; ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת.
מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא? דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן.
שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא! לא איקרי מועד.
ראש חודש דאיקרי מועד לימא! לא איקדיש בעשיית מלאכה.
4. רמב״ם הלכות ברכות פרק יא הלכה טז
כל דבר שהוא מנהג אף על פי שמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכין עליו.
5. ערוך השולחן אורח חיים סימן תצ
ובחול המועד וימים אחרונים של פסח אין גומרין את ההלל מפני שבשביעי של פסח נטבעו המצריים ואמר הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני, וכיון שבז' אין גומרין אותו אאין אומרים בחול המועד לגמור דלא יהא עדיף מיו״ט עצמו [ט״ז סק״ג]. וזהו טעם ע״פ דרש ועיקר הטעם לפי שאין הימים חלוקין בקרבנותיהן משא״כ בחג הסוכות, וזה הטעם איתא בגמ'.
6. שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תצ סעיף ו
לא תקנו חכמים לקרות ההלל אלא בשני ימים טובים הראשונים של פסח אבל לא בחולו של מועד וימים טובים האחרונים שאינן דומים לחולו של מועד של סוכות שתקנו לקרות בו בכל יום לפי שכל יום הוא חלוק בקרבנותיו מיום חבירו ומיום טוב הראשון והרי כל יום הוא כמועד בפני עצמו, מה שאין כן בפסח שקרבנות כל הימים הן שוין לקרבנות יום טוב הראשון לפיכך כולן טפלים ליום טוב הראשון ואין שום אחד מהן כמועד בפני עצמו.
7. אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח
הרי הוא אומר, בנפול אויבך על תשמח [וגו'] (משלי כ״ד י״ז), ולהלן הוא אומר, באבוד רשעים רנה (שם /משלי/ י״א י'), כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, בתלמיד חכם שנצחך בהלכה היום, ובא לידו דבר למחר, אל תשמח לו, פן יראה ה' ורע בעיניו. אם ראית אחד מישראל שרוצה ברעתו של חבירו, זהו רשע גמור, מנין, תדע לך שכן, צא למד מנבל הכרמלי, שבאו אותן עשרה תלמידים וראו כל אותה אכילה ושתייה ולא נהנו ממנו, היו אומרים, לא ביקש זה אלא להורגן. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, שכשם שביקש נבל מיתתן של תלמידי חכמים, לפיכך נפל ברוחו עשרת ימים, שנאמר ויהי כעשרת הימים ויגוף וגו'.
8. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב
ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה - בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?
9. שמות פרק יד, יט-כ
(יט) וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם: (כ) וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה:
10. פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מא
וראו העליונים בצרתן של ישראל כל אותה הלילה ולא נתנו שבח והודאה לאלהיהם, שנ' ולא קרב זה אל זה כל הלילה.
11. מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה א
אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנ' אשירה להי וגו'. ר' מאיר אמר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום שנ' במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח כז) ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת שנ' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם ח ב).
12. ישעיהו פרק ס פסוק כא
וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶר מַטָּעַ֛י מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר:
13. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ה הלכה ד
ביקשו לומר שירה ושרת עליהן רוח הקודש. ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה…
מה תלמוד לומר לאמר? לאמר לדורות.
14. תהלים פרק קמט, ז-ט
(ז) לַעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽוֹכֵחֹ֗ת בַּל־אֻמִּֽים: (ח) לֶאְסֹ֣ר מַלְכֵיהֶ֣ם בְּזִקִּ֑ים וְ֝נִכְבְּדֵיהֶ֗ם בְּכַבְלֵ֥י בַרְזֶֽל: (ט) לַעֲשׂ֤וֹת בָּהֶ֨ם׀ מִשְׁפָּ֬ט כָּת֗וּב הָדָ֣ר ה֭וּא לְכָל־חֲסִידָ֗יו הַֽלְלוּ־יָֽהּ:
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה