ב״ה
ה' אורי וישעי
על מהות הביטחון - בנפש האדם. מדברי חובות הלבבות ועוד גדולי ישראל
ר' בחיי אבן פקודה (1050-1120) חובות הלבבות, שער הבטחון
אשר למהות הבטחון, היא רגיעת נפש הבוטח והשענות לבו על מי שבטח עליו, שיעשה לו היותר טוב ומתאים לו בענין שהוא בוטח בו עליו, כפי יכולתו וידיעתו את מה שמתאים לו.
רבי משה בן נחמן (רמב״ן) - האמונה והבטחון, א
האמונה והבטחון הם שני עניינים, שהאחד צריך לחברו, ואין חברו צריך לו – שהאמונה קודמת לבטחון ומתקיימת בלב המאמין אע״פ שאין הבטחון עמה… אבל הבטחון הוא מורה עליה, שאי אפשר לו להיות קודם לה ולא להתקיים בלעדיה. וכל הבוטח יקרא מאמין, אך לא כל המאמין יקרא בוטח.
כי האמונה כמו האילן, והבטחון כמו הפרי, והפרי הוא לאות על האילן… שגידל את הפרי ההוא. ואין האילן לאות על הפרי. כי יש אילנות, שאינם עושים פרי, אבל אין פרי בלא אילן… וכן הבטחון והאמונה: כל הבוטח מאמין לפי שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו שהיכולת בידו למלאות שאלתו, ואין כל המאמין בוטח.
הרב אברהם ישעיה קרליץ ׳החזון איש׳ (1878-1953) / על ענייני אמונה, ביטחון ועוד, תשי״ד, עמ' טז
טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג ׳ביטחון׳. שם ביטחון, המשמש למידה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה במושג ״חובה להאמין״ - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא טובה שניה, כי בטח יהיה הטוב. ואם מסתפק, וחושש על היפוך הטוב, הוא ׳מחוסר ביטחון׳. ואין הוראה זו ב׳ביטחון׳ נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה, גורל העתיד אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ד' וגמולותיו יתברך? אבל עניין הביטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש, הכל בהכרזה מאתו יתברך.
ואכן מדת הביטחון קנין הלב… ורק למעשה תלוה עמו ביטחון ועוצמה בו ית', לא יחת אם רעהו פותח חנות, ואדרבה ישתדל עוד לעזור לרעהו, לתקנו בעצה טובה, לעשות עבורו, ולשקוד על תקנתו. וכמה מן הקדושה מוסיף בעולם לראות איש עושה חסד עם המתעתד להתחרות עמו.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק ״עין אי״ה״, שבת, א, עמ' 166 פסקה קצב
אחת המידות היותר קדושות היא מידת הביטחון בשם השי״ת, הראויה להיות מתרחבת והולכת בנפש האדם. אמנם תכליתה היא קרבת אלוקים הנמשכת ממנה וגבורת הנפש בעז ה' הנמשכת ממנה בעת צר, שהאדם מוצא לו תמיד מחסה בשם ה'. וגם בעת אשר כל המסבות הטבעיות כבר חדלי כח הן להצילו מרעתן, עז ה' ישגבהו.
אבל כמה צריך האדם להיות נזהר שהמדה היקרה הזאת שהיא אור העולם לא תהפך לרועץ, שלא תהיה הסבה לעצלות ולשפלות ידיים, שהוא ההיפוך מההשלמה האמיתית של האדם. על כן כל מה שאדם יותר דבק בקונו ויותר נאזר במידת הביטחון בשם ה', ראוי לו ביותר להראות זהירותו וזריזותו בכל הנוגע לפעולות אדם, למען ידעו כל העם כי העטרה הגדולה של מדת הביטחון, ככל המידות הקדושות הנמשכות מדעת ה' ויראתו הטהורה, רק את הטוב יביאו להולכי בדרך ה' באמת ואין עמן מכשול.
הרב אהרון ליכטנשטיין זצ״ל – שיחה תשל״ד בעקבות מלחמת יום הכיפורים
שני סוגי ביטחון מוכרים במסורת היהודית: הסתמכות שמקורה באמונה, מלאת תקווה וציפייה, וגם ביטחון יציב ומייחל, היונק מן האהבה - ״כגמֻל עלי אמו״… מה חושב התינוק בהתרפקו על אמו? האם הוא פונה אליה כמי שתחלץ אותו ממצוקה? … לא הציפייה המעשית היא שבראש מעייניו של התינוק. בראש וראשונה הוא פונה אליה מפני שהוא פשוט רוצה להיות דבק בה. כרגע הוא אינו חושב על תכניות עתידיות, אינו מצפה להגשמת חזונות והבטחות. הוא יודע רק דבר אחד: העולם הוא מקום קר ומאיים, ואילו כאן, במחיצת האם, ישנה תחושת חמימות וביטחון.
האם אף מלטפת ומנחמת אותו, ״כאיש אשר אמו תנחמנו״; אך, פרט לכל פעולה מצִדה, עצם הנוכחות במחיצתה, מחייה ומחזקת אותו. ממילא, היונק נגרר אחרי אמו בכל מקום ובכל מקרה. אין זה מתוך נכונות מחושבת למסירות נפש למענה, אלא מפני שאין גורם בעולם המסוגל להפרידו ממנה. תפנה לאן שתפנה, הוא אחריה, אוחז באצבעותיו הקטנות בכנף שמלתה. כאן מאופיינת בטחון האהבה בדימוי: ״כגמֻל עלי אמו… יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם״.
בטחון האהבה הוא שהניע את עם ישראל בשנות הנדודים במדבר: ״לכתך אחרַי במדבר בארץ לא זרועה״ (ירמיהו ב', ב). ושוב, אין כאן בהכרח נכונות מובהקת למסירות נפש, אלא פשוט חוסר האפשרות להתרחק מן הקב״ה. … ככלל, עלינו לחתור לאיזון בין הביטחון האופטימי המבוסס על אמונה ותקווה, לבין הביטחון המסור הנובע מאהבה…
יהיה ההסבר אשר יהיה, העובדה כשלעצמה ברורה: אבד לציבור הדתי הלאומי בארץ האיזון בין שני סוגי הביטחון. הדבר השתקף, ועדיין משתקף, במערכת החינוך. חינכנו היטב לביטחון של אמונה, דיברנו על תהליכי גאולה, בנינו תקוות, בישרנו גדולות; אבל לא חינכנו מספיק לביטחון האהבה, לדבקות בקב״ה ללא סייג וללא תמורה. לא חישלנו את בנינו ואת עצמנו לקראת אפשרות של משבר, לא לימדנו שיש לשיר את שיר ה' אף על נהרות בבל. מחובתנו להפנות יתר תשומת לב לביטחון האהבה, לפתח נכונות להיאחז בקב״ה פשוט מפני שהוא צור מבטחנו, ותהיינה התוצאות מה שתהיינה.
אנחנו חייבים להתמודד עם המימד הטרגי של הביטחון, לעורר מחדש תחושת ״הן יקטלני לו איחל״. פסוק זה מבטא את תמצית הביטחון היהודי מול מצבים טרגיים… היכולת לבטוח תוך כדי ייסורים חשובה לאדם, אף אם נדמה לו שייסורים אינם צפויים באופק. מידת הביטחון היא, אם כן, בעלת משמעויות מנוגדות. מצד אחד, היא תובעת מן האדם, שיהיה משוכנע שהקב״ה יעזור לו; מצד שני, היא דורשת ממנו שיכשיר את עצמו לקראת שעה שבה, חס ושלום, לא יעזור לו. בהיותה בעלת משמעויות מנוגדות, הרי שלא קל לחנך לקראתה; אבל המודל בכל זאת קיים.
הבה נזכור את המסופר במסורת שלנו על אותה דמות נשגבה והרואית - רבי עקיבא. מלא היה בביטחון האמונה, כל כולו מצפה לתחיית כנסת ישראל בארצה… מצד שני, חייו היוו דוגמה מופתית לביטחון האהבה, שכן קיים הוא בנפשו ובדמו ״הן יקטלני לו איחל״. רבי עקיבא קיווה; הוא ציפה לטוב, והאמין שיבוא. ברם, משלא התגשמה התקווה, ונגזרה עליו מיתה משונה ואכזרית - בשעתו האחרונה והמרה, חייך. כפי שהסביר לטורנוסרופוס הרשע, הנציב הרומאי, לא היה חיוכו משום שהוא ״מבעט ביסורין״, אלא אות לאיתנות בטחונו הגדול.
האם אנחנו מצליחים ללכת בעקבות המופת של רבי עקיבא? חוששני שבתנועה הנושאת את שמו, תנועה שאני מעריץ, נוטים יותר להדגיש את הגישה הראשונה שבביטחונו של רבי עקיבא, על חשבון הגישה השנייה… תכונת הביטחון היא חלק ממכלול זיקתו של האדם לקב״ה. קיומה תלוי בעבודה שבלב, בשמירת מצוות מעשיות, בהתמסרות לתלמוד תורה, בתחושת נוכחותו המתמדת של הקב״ה, בבחינת ״שִויתי ה' לנגדי תמיד״ (תהילים ט״ז, ח). דרך זו אמנם קשה וארוכה. היא אינה מציעה קיצורי דרך, היא בורחת מסיסמאות. אך דומני, שהיא בבחינת דרך ארוכה שהיא קצרה; על כל פנים, אני אינני מכיר אחרת.
אין תפישה זו מתיימרת לענות על כל השאלות, אך יכולה היא לפחות להקהות את עוקצן… יש לעודד את תלמידינו לשאול. אח
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
