יום רביעי, 25 בינואר 2017

וארא תשעז

בס״ד ירושלים נחלאות, בצלאל, פינת כורזין. רחוב ״תפארת ישראל״ קהילת כורזין.

כח בטבת ה׳תשע

לסופ״ש פ״ש פרשת ״וארא״

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶה לֵּאמֹר: אֲנִי ה׳, דַבֵּר אֶל פַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵּת כָּל אֲשֶר אֲנִי דֹבֵּר אֵּלֶיָך. וַיֹאמֶר מֹשֶה לִפְנֵּי ה׳: הֵּן אֲנִי עֲרַל שְפָּתַיִם, וְאֵּיְך יִשְמַע אֵּלַי פַרְעֹה? וַיֹאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶה: רְאֵּה נְתַתִּיָך אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, וְאַהֲרֹן אָחִיָך יִהְיֶה נְבִיאֶָך. אַתָּה תְדַבֵּר אֵּת כָּל אֲשֶר אֲצַוָּך, וְאַהֲרֹן אָחִיָך יְדַבֵּר אֶל פַרְעֹה, וְשִלַּח אֶת בְּנֵּי יִשְרָּאֵּל מֵּאַרְצוֹ.

בפרשת השבוע אנחנו נכנסים לתחילת תהליך הגאולה בפועל, בדרכם של משה ואהרון לפגישה החשובה עם מלך מצרים. בנקודה זו, משה שב וטוען כי אינו יכול להיות שליח ה׳ להוציא את בני ישראל, כיוון שהוא ״עֲרַל שְפָּתַיִם״ — טענה שכבר הוזכרה במעמד הסנה. ¹ לקדוש-ברוך-הוא יש פתרון פשוט: משה יתנבא ויקבל את דבר ה׳, יגיד לאהרון, והאחרון ינגיש את הרעיון לאזני פרעה ובני ישראל.

ראוי לדון ולברר: האם לא די באהרון לבדו? מה הצורך בחלוקת התפקידים הזו?

נקדים אבחנה בהצגת דבר כל מציאות: ניתן לתאר כל דבר כמורכב מצורה ותוכן. באדם — האישיות היא התוכן, הגוף הוא הצורה. במחשב — התוכנה והחומרה. כך בכל דיבור — הלוגוס הוא התוכן, ודרכי הבעת הדברים הן הצורה. אהרון ניחן בכישרון רטורי, אבל אינו נביא גדול כמו רבנו משה. יכולתו של אהרון להבין בדיוק מה הקב״ה רוצה להגיד לבני ישראל היתה פחותה מזו של משה. ולכן היה צורך במשה, שיבין מה שהקב״ה רוצה, ובאהרון, שידע להעביר את המסר הזה לעם ישראל ולפרעה. משה אחראי על התוכן, ואהרון דואג לצורה.

ואמנם, איש הצורה צריך לקלוט ולהבין היטב את התוכן וליצור התאמה בין התוכן לצורה. הלשון שבה מסועברת התורה, לדוגמא, אינה רק אמצעי חיצוני — העיצוב עצמו אינו קישוט חיצוני, אלא נושא בחובו רעיונות עמוקים, ואינו נפרד מן הסיפור עצמו. הנבואה היא דוגמה לכך — כל תוכן נביא מלביש בדימויים שונים ובמילים אחרות, וכולן מלמדות גם צורה.

החיבור בין משה ואהרון בא ללמד אותנו שאי אפשר בלא הרמוניה בין השניים. מי שיש לו רעיונות מחודשים אבל לא מוצא את הדרך להעבירם — חסר. מאידך, לדבר בצורה רהוטה עם תנועות ידיים, מבלי שיהיה תוכן מאחורי ההצגה — זה לא סוד חיים. ואנו חיים בדור שבו העטיפה החיצונית מרשימה מאוד, והדברים הפעוטים הופכים ״מעניינים״ כי מוסיפים להם כותרות וצלצולים. צריך לסגל לעצמנו הקשבה מעבר לתמונות; האם אני באמת מבין, ולא רק ״מתרשם״.

נמצאנו למדים שהקנקן צריך להיות נאמן למה שבתוכו, וכן להפך — להשכיל לצרוך תוכן, ולהקשיב ולהבחין מעבר לתמונות, ולהיות מפיצי דבר ה׳ בנעימות ובהוד.

״מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי״ (תהילים קיט), שבת שלום וחודש מבורך — חנן

שאלה לכל: hanan. bsd@gmail. com | טל׳ 0543982345

---

¹ בפרשה הקודמת ראינו פסוק דומה: ״וְהָיָה הוּא (אהרון) יִהְיֶה לְָך לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵּאלֹהִים״ (שמות ד, טז). וכאן ה׳ אמר שמשה יהיה אלהים לפרעה, ואהרון לאהרון. ואכמ״ל בשימוש המילה ״אלהים״ — משה א-להים לפרעה.

² רש״י (יחזקאל פרק כ): ״נבואה זו ניבא להם אהרון קודם שנגלה הקב״ה על משה בסנה. ראו שם את נבואת אהרון״.

³ חלק מן הדברים שמעתי מהרב יואב שטרנברג שליט״א.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום חמישי, 5 בינואר 2017

בטחון בהשם - יוסף הצדיק

הבטחון ""מעלת

הזו– התקופה כל באמונתו נשאר יוסף איך השאלה נשאלת הסוהר ובית פוטיפר בית, המכירה, הבור של

ממשפחתו והניכור הניתוק הקשיים כל? ?

שאליה והאמונה הביטחון מידת את לנו מגלה המלוכה כיסא אל במצרים מהבור הצדיק יוסף של העליה סיפור

המציאות על מצביעים כולם יוסף, של הניסיונות פרעה, של החלומות להגיע. דבר של בסופו אמורים אנו

עולם בורא של מציאותו האמיתית, . היחידה

הפרשה קורות

עַל- עֹמֵּד וְהִנֵּה חֹלֵּם, יָמִים; ּופַרְעֹה שנתיים מִקֵּץ "וַיְהִי, פותחת, הפרשה החלומות פתרון אחרי שנתיים הַיְאֹור".

חלומות- שני חולם פרעה האופים, ושר המשקים שר של יפות פרות שבע אוכלות מראה, רעות פרות שבע

אצל פתרון מחפש מאוד, מוטרד פרעה ומלאות. אות ברי שיבולים שבע בולעות שדופות, שיבולים שבע מראה,

דעתו את מניח אינו פתרון שום המרובים. . יועציו

המדרש העבד על לו וסיפר המשקים שר אליו פנה אז רק להורג יועציו את להוציא החל שפרעה מתי מספר

שנות שבע כי מגלה ו חלומותיו את פותר יוסף יוסף. את להביא שולח פרעה יוסף. החלומות, פותר העברי- מאבדון מצרים את שיציל חכם אדם למנות לפרעה מציע גם הוא כבד. רעב שנות שבע ואחריהן מגיעות. שובע יוסף דבר. יישק פיו על מצרים, כל על שליט נהיה יוסף למלך, משנה להיות יוסף את ממנה פרעה כך, בעקבות

ומנשה אפרים את לו יולדת והיא פרע פו. טי בת אסנת את לאישה נושא הוא גדול, הון צובר השליט,

מכל הדורש נושא עולם. בבורא והבטחון האמונה בחינת הרוחנית, בעבודה גדולה בחינה בפנינו מעלה הפרשה

שהפעיל אחד כח ישנו בבריאה. אחת תנועה רק שיש אותנו מלמדת הפרשה עמוקה. התבוננות מאיתנו, אחד

לעומת העליונה, בהשגחה הבטחון בנושא כשנוגעים אולם, ונים. הש והמקרים המעשים כל את ופועל מפעיל זאת סוגיה על אור מעט לזרות ב״ה ננסה שאלות. הרבה עולות עצמו, האדם על המוטלת. ההשתדלות

החלום בפתרון ההשגחה

בחלומות- ומסתיים מתחיל הסיפור כל הצדיק, יוסף אצל הבור אל אותו שהורידו שלו הנעורים מחלומות

הראש כיצד שנתבונן חשוב המלוכה כס אל. ר היש במצרים, מהבור אותו שהעלו החלומות עד במדבר, ון

פר של החלומות ההשגחה. עניין על אותנו מלמדים עה

ל פִתְרֹנִים--סַפְרּו- לֵּאֹלקִים "הֲלֹוא יוסף, להם משיב הקודמת, בפרשה שנזכרו האופים ושר המשקים שר חלומות

מפרש הזוהר לִי". , נָא, ואומר כן? שאמר הטעם,"מהו בהקב״ה הפתרון לתלות החלום, לפתור צריכים כן. כי

כח יש הפתרון", נמצא ובו הכל קיום הוא שם כי התמונות. כל מאחורי אחד

אֶת-כָל- וַיִקְרָא וַיִשְלַח רּוחֹו, וַתִפָעֶם בַבֹקֶר, "וַיְהִי פרעה, על מסופר החלום, שאחרי בבוקר חַרְטֻמֵּי וְאֶת- מִצְרַיִם,

וְאֵּין- אֶת-חֲֹלמֹו, לָהֶם פַרְעֹה וַיְסַפֵּר כָל-חֲכָמֶיהָ; לְפַרְעֹה- אֹותָם "פֹותֵּר של והחרטומים החכמים היועצים, כל ירדו כשפים קבים "עשרה בגמרא, כתוב פשוטים, אנשים היו לא אלו החלומות. את לפתור הצליחו לא פרעה,

מצרים נטלה תשעה "לעולם

ר שהדברים ועוד החלום, פתרון לו להודיע וחרטומיו, הגדולים חכמיו יכלו שלא אפשר איך, מקשה בחיי בנו ואילו דעת בר לכל פשוט הפתרון כביכול, רעב. שנות ושבע שובע שנות שבע על בפרוש מרמזים שהם מוכיחים,

שתקבור בנות שבע הן. הרעות הפרות ושבע לך שייוולדו בנות שבע הן הטובות הפרות שבע לו; אמרו חכמיו בך? שימרדו ממלכות שבע הן הרעות השיבולים ושבע שתכבוש ממלכות שבע הן הטובות השיבולים שבע.

יתעלה הסיבות מבעל סיבה היה הכל בחיי ממשיך, רבנו כעניין חכמתם אחור והשיב עצתם שסיכל

(ישעיהו יְסַכֵּל" וְדַעְתָם חֲכָמִיםָאחֹור, שכתוב,"מֵּשִיב הפתרון מהם מנע הקב״ה כ״ה.)מ״ד

להגיב או לעשות או וכך כך לומר צריך הייתי חושבים, אנו לנו, שקרה מקרה אחרי רגע שלפעמים כפי ממש

, ללמוד חשוב לנו שעובר מה מכל שאמנם להפנים צריך אחרת… אחרת לנהוג יכול הייתי שאני לחשוב אבל

בהשגחה כפירה של ענין ויש. כאן הסיבות במסובב האמונה את סותר זה

בחלום מההשגחה מסר

ותחת המקרה ביד מסור בעולם שקורה מה שכל ודעתם בהשגחה כופרים הרשעים ועמו פרעה כי ידע יוסף

העולם את המנהיגים הלכת כוכבי. ממשלת

כנרמז העפר ויסוד והחומר הטבע אחר פרעה נמשך שהיה מתוך 'העפר'. אותיות 'פרעה' אומר, בחיי, רבנו

והעפר- המים שהם הכבדים, היסודות שני מתוך חלומות שני השמיים מן לו הראו בשמו, עולות פרות שבע כל על שיש להשגחה סימן היה ורעב שובע לעניין בהן הרמז העפר. מיסוד צומחות שיבולים ושבע המים, מיסוד

בו היום השנה, ראש יום זה היה במקרה לא השנה. בראש עליהם נקבע שבה בדרך והכל הגשמיים, הברואים

העולם כל של הפרנסה בשמיים נגזר בו היום זה הבור, מן יוסף. יצא

והנותן היסודות בעולם המשגיח ית' הוא כי להודיע, ההשגחה, בעניין ית' מהבורא לפרעה מופת היה זה כל

והעונש השכר פי. על ולהחלישם להגבירם בידו לכת. כוכבי שבעה על המושל השליט והוא ורעב, שובע בו (יחזקאל עֲשִיתִנִי" וַאֲנִי יְאֹרִי, "לִי אומר, והיה אלוק עצמו עושה שהיה מפני לפרעה, להודיע צורך היה כך

ג.)'כ״ט

ומנורת7 פרועה חלום קנים

"וָאֵּרֶא לבנו. תשומת את דורש וזה שבע המספר של עניין יש פרעה בחלום שליט״א, שיינברגר הרב, אומר

ֲבַח אֶחָד-- בְקָנֶה עֹֹלת שִבֳּלִים, שֶבַע וְהִנֵּה ֹלמִי; זה האלה השיבולים ששבע מראה אחד', 'קנה וְטֹבֹות". מְלֵּאֹת

צורות- הרבה יש אחת. מקשה בנויה שהיתה המקדש, בית של במנורה כמו אחד. גוף בסה״כ הקנים, צורות

צורות. אחד דבר הכל מחולק, לא זה אבל הבסיס, צורת הפרחים,

זה "אֶל- שכתוב, מה להאיר צריכים הנרות שבעת ב'). ח' (במדבר הַנֵרֹות" שִבְעַת יָאִירּו הַמְנֹורָה, פְנֵי מּול

אחדות של כח יהיה אלא נרות, שבעה יהיה לא שזה לאחדות, יגיע שהכל. ככה

הּוא- אֶחָד פַרְעֹה "חֲלֹום לפרעה, אומר "יוסף הִגִיד עֹשֶה, הָאֱֹלקים אֲשֶר "אֵּת החלקים כל את לאחד. צריך

"לְפַרְעֹה- למראית עין. מראית לפי לא הדברים, את עושה הוא איך של הסוד את לך גילה האלוקים יוסף. אומר

את שמניע משגיח אחד כח רק יש למעשה אולם נפרדים. מרכיבים של כאוסף פועל הטבע כל כאילו נראה עין

בטבע השוני. ם והגילויים ההיבטים כל

מסביר וכך שיש מברסלב נחמן רבי המקדש7 במנורת הנרות את בהעלותך " בתורה נאמר שעליהם נרות

"אֶל- לאדם7 יש כן וכמו הַנֵּרֹות" שִבְעַת יָאִירּו הַמְנֹורָה, פְנֵּי מּול לעשות רק מוכוונים להיות צריכים שהם נרות

ה "רצון בזוהר שמובא כמו אלקי שפע לבחינת הגיע ל שכדי לבוא אפשר אי והן ואזניו, ועיניו וחוטמו פיו את שיקדש אלא

הי אלקי שפע לו מאירים הן אמונת לו ויהיה שמים, יראת לו ויהיה מפיו, שקר מלהוציא עצמו את שישמר נו, י הן הן כי ברע, מראות עיניו ויעצים, חכמים, והח הפה כי לבוא, אלקי שפע את המעוררים והעיניים ו טם והאזנים

פה כי הנרות, שבעת הן והן במח, תלויים הנרות שבעת בחינת הם והאוזניים והעניים והאף להיות שצריכים

עולם בורא אל מוכוונים

יוסף פתרון

לך פתרו הפותרים נמצא. שאתה איפה לא זה שלך הפתרון לדעת, צריך אתה ראשון דבר לפרעה, אומר יוסף

נמצאים והם שאתה. ממקום אֶת- הֶרְָאה עֹשֶה, הָאֱֹלקִים "אֲשֶר מהמקום, בא האמיתי הפתרון משם פַרְעֹה",

העולמות בכל שולט שהוא ומיוחד יחיד, חד, א יש הּוא", אֶחָד פַרְעֹה "חֲלֹום אומר, יוסף והפתרון. החלום בא השתנה ולא ויהיה, הווה היה, כולם, המעשים כל את ועושה ופועל, משגיח הוא הנמצאים, כל ממציא, והוא

ישתנה- ולא משתנה לא אחדות של מראה זה החידוש. זה אלוקים. השם זה כולם. הכוחות של הכוח. זה

מהאחד באה. ההשגחה

בקב״ה תלוי הקץ

כת לַחֹשְֶך, ּולְכָל- שָם "קֵץ, באיוב, וב בחיי רבנו אומר ג'). כ״ח (איוב וְצַלְמָוֶת" אֹפֶל אֶבֶן חֹוקֵר: הּוא, תַכְלִית,

קוצב שהוא יורדים, הם בקצבה הגשמים אפילו יוצא. הוא בקצבה הקב״ה, מפי שיוצא ודבר דבר "כל

הצמחים על יורדים זוכים, וכשישראל השנה, בראש לבריות על יורדים הם חוטאים, וכשהם האילנות ועל

שְֹלשִים מִקֵץ "וַיְהִי, שנאמר, מצרים ליציאת נתן קץ לחושך", שם "קץ שאמר, זהו הימים. ועל המדבריות

קץ מ״א), י״ב ות מִצְרָיִם"(שמ מֵאֶרֶץ ה', כָל-צִבְאֹות יָצְאּו הַזֶה, הַּיֹום בְעֶצֶם וַיְהִי, שָנָה; מֵאֹות, וְַארְבַע שָנָה, הכל בחיינו. תופעה לכל וקץ גבול ששם זה הוא משגיח אחד כח אותו האסורים". מבית לצאת ליוסף נתן

בזמן בדיוק אחרי, אחד ולא קודם אחד רגע לא במדויק, . קורה

בשם בטחון

בחיים חושך של זמנים שיש יודעים כולנו בקב״ה. הביטחון בעניין להתבונן אפשר זה, את מבינים שאנו אחרי משורש גם מגיעה 'קץ' המילה לחושך". שם "קץ החושך, סוף של הזמן מגיע אבל העולם. של בחיים האדם, של

את מוצא עולם יסוד צדיק חושך של למציאות נכנס הצדיק יוסף בעולם. לחושך גבול יש התחלה. שזה,'יקיצה'

בטחון על שעור אותנו ללמד כדי זאת "ה. הקב שם? אותו שם מי במצרים. בבור חשוך, הכי במקום עצמו

. בשם

אומר השם ישועת הביטחון. מידת את באדם לפתח זה בבור יוסף של שהייתו של העניין "כל הבעש״ט,

המושיע הוא שהשם לאדם, שיש הביטחון במידת."תלויה

אומר יוסף כאשר ק ר שכח. ובבוקר חלם לילה כל שנתיים, הזה החלום את חלם,"פרעה הקדוש החיים אור מגיעה מיד שלם, בטחון בוטח האדם אם חלומו. את זכר פרעה אז בשם, הביטחון במידת שלם היה

."הישועה

זה 'המבטיח' שבוטח, אדם אותו זה 'הבוטח' ומובטח'. מבטיח 'בוטח, יש "כי ואומר, הבעש״ט ממשיך

זה 'המבטיח' למשל, . הטובה תבוא ידה שעל הסיבה זה ו׳המובטח' שפעו, כל את לנו שמבטיח עולם בורא ובוטח השם בדרכי שהולך האדם זה 'הבוטח' הפרנסה. את לו ייתן בדרכיו ילך שאם לאדם מבטיח ית', השם

פי על אף הזה, בעולם אדם שעושה וההשתדלות העבודה אותה זה 'המובטח' הפרנסה. את לו ייתן שהשם

השם מאת היא שהפרנסה."שיודע,

עיקר לא עדיין זה שעושה, השתדלות באותה בוטח גם אבל בהשם, הבוטח "שהאדם, הבעש״ט מסביר

אדם וכו'. בכשרון לא בבוס, לא בעבודה, לא אחרת סיבה בשום ולא ית' בשם להאמין זה, העיקר."האמונה העבודה אם אבל מסוימת. עבודה לו גלגל כך ובשל פרנסה של מסוימת מידה לו גזר ית' שהשם להאמין צריך

צריך צדיקים. של דרגתם באמונה, מאוד גבוהה דרגה זאת אחר ממקום תבוא הפרנסה. תצליח, לא הזאת לחתור ולשם גבוהה הכי המדרגה מה. לדעת

ב שבוטח האיש ז'). י״ז (ירמיהו מִבְטַחֹו" ה', וְהָיָה בַה'; יִבְטַח אֲשֶר הַגֶבֶר, "בָרּוְך כתוב, לכן השם אז שם, ה

מבטחו גם. הוא אֶל- וְֹלא-פָנָה מִבְטַחֹו; ה', הַגֶבֶר--אֲשֶר-שָם "אַשְרֵּי בתהילים, כתוב כָזָב"(תהילים וְשָטֵּי רְהָבִים, יוסף שנים. שתי לו נתוספו והזכרתני", "זכרתני המשקים לשר שאמר בשביל יוסף, זה רבה, מדרש אומר ה'). מ'

הנמוך מהמקום מהכלא, היציאה כזב'. ושטי, ם 'רהבי המשקים, בשר שבטח בגלל בכלא שנתיים עוד נשאר מדרגה זה הבעש״ט, אומר בזה, להאמין הכל, את עושה לבד ית' השם שלמה. באמונה תלויה מהייסורים,

מאוד. גבוהה

אין חז״ל, אמרו. הקב״ה אחד, לכיוון רק לפנות צריכים שלנו הכוחות טובים, הלא מהמקומות לצאת בכדי

מלא בבטחון רק הכלים. של האותיות, של נכונים לא צרופים זה כרע אצלנו פס שנת מה מלמעלה. יורד רע מצב כמו שנראה מה עין", כהרף השם "ישועת לטובה. האותיות של הצרופים את להפך אפשר בשם, ואמונה

שלמה אמונה רק זה החושך את שיגמור מה להשתנות. ברגע יכול שנים, של מצב לעיתים אפשרי, . בלתי

במד סתירה בבור נשאר שיוסף הסבות רש-

המדרש מדוע אז המשקים, בשר שבטח כך על נענש יוסף אם שהזכרנו. במדרש סתירה זאת בכל נשארה

אֶל- וְֹלא-פָנָה מִבְטַחֹו; ה', הַגֶבֶר--אֲשֶר-שָם "אַשְרֵּי הפסוק, את עליו מביא כאן יש כביכול, כָזָב"? י וְשָט ֵּרְהָבִים,

סתירה? ?

אדם חייב הלא טובה, ממנו להשיג המשקים שר אצל יוסף שהשתדל זה הוא חטא "מה, ל׳וי ה׳בית אומר במידת מופלג כך כל היה שיוסף אלא לבטחון סתירה כלל זה ואין בצרה, נתון כשהוא בידו אשר כל. לעשות הוא לפיכך ית'. בהשם מבטחו כל שם אם כי ודם, בשר של השתדלות בשום רצה לא שלעולם עד הבטחון,

עצמו על עונש וקיבל לחטא הדבר את ראה."עצמו

אֶת- שַר-הַמַשְקִים "וְֹלא-זָכַר הקודמת הפרשה בסוף "כתוב מאמשינוב הרבי, אומר וַיִשְכָחֵּהּו- "יֹוסֵּף, כאן יש מעשה שעשה בדעתו, מיד נמלך הצדיק שיוסף אלא, "וישכחהו". כי מסתבר הרי זכר", "ולא אם בלשון, כפילות

, רע יפיק לא למען העניין, את המשקים שר שישכח ית' השם לפני והתפלל בהשתדלות, ודם בשר אל בפנותו

לנו יש העניין כל את ממנו להשכיח פעל שיוסף משום יוסף, את זכר לא המשקים שר מהשתדלותו. ."תועלת

אפשר, האמונה בהתחדשות זכינו ברגע חדשה, בדעת שזכינו ברגע מחדש. רגע בכל לתקן אפשרות

חיינו של המהלך כל את. לשנות

דבר סוף

הבטחון בבחינת מתחזקים איך בהשגחה? בוטחים איך זה? את עושים בעצם איך? אז

כמובן דרך. לעצמו לברור חייב מאתנו אחד כל ומהיר. מוכן פתרון ואין אחת דרך שאין להבין חייבים, ראשית

עצמם- הניסיונות את יש דרך, מורי יש ם, שיעורי יש הקדושים. והספרים התורה של במסגרת כל זה, כל מתוך הצדיקים של מידתם הבטחון, של השלמה המידה מהי ללמוד צריך שאמרנו, כמו באמונה. דרכו את מפלס אחד

- אחרים- ורבים דוסא בן חנינא רבי כמו יוחאי, בר שמעון רבי כמו אנו לאן וכיוון, אחיזה נקודת לנו תהיה כך

להיווכח נזכה כי עד הבטחון, במדרגות מעלה, מעלה, ולעלות באמונה, להתחזק שנזכה בע״ה, להגיע. מחויבים הקב״ה רק זה הכל אחד, הכל באמת. כי


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ריבית לגוי ושמירת הזהות היהודית בפרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה- אוריאל דוד שלומי מִצְוַת ״אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ״ – שְׁמִירָה עַל הַזְּהוּת הַיְּהוּדִית 1. הַיַּחַס לְאַחֵינוּ ב...