בס״ד ירושלים נחלאות, בצלאל, פינת כורזין. רחוב ״תפארת ישראל״ קהילת כורזין.
כח בטבת ה׳תשע
לסופ״ש פ״ש פרשת ״וארא״
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶה לֵּאמֹר: אֲנִי ה׳, דַבֵּר אֶל פַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵּת כָּל אֲשֶר אֲנִי דֹבֵּר אֵּלֶיָך. וַיֹאמֶר מֹשֶה לִפְנֵּי ה׳: הֵּן אֲנִי עֲרַל שְפָּתַיִם, וְאֵּיְך יִשְמַע אֵּלַי פַרְעֹה? וַיֹאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶה: רְאֵּה נְתַתִּיָך אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, וְאַהֲרֹן אָחִיָך יִהְיֶה נְבִיאֶָך. אַתָּה תְדַבֵּר אֵּת כָּל אֲשֶר אֲצַוָּך, וְאַהֲרֹן אָחִיָך יְדַבֵּר אֶל פַרְעֹה, וְשִלַּח אֶת בְּנֵּי יִשְרָּאֵּל מֵּאַרְצוֹ.
בפרשת השבוע אנחנו נכנסים לתחילת תהליך הגאולה בפועל, בדרכם של משה ואהרון לפגישה החשובה עם מלך מצרים. בנקודה זו, משה שב וטוען כי אינו יכול להיות שליח ה׳ להוציא את בני ישראל, כיוון שהוא ״עֲרַל שְפָּתַיִם״ — טענה שכבר הוזכרה במעמד הסנה. ¹ לקדוש-ברוך-הוא יש פתרון פשוט: משה יתנבא ויקבל את דבר ה׳, יגיד לאהרון, והאחרון ינגיש את הרעיון לאזני פרעה ובני ישראל.
ראוי לדון ולברר: האם לא די באהרון לבדו? מה הצורך בחלוקת התפקידים הזו?
נקדים אבחנה בהצגת דבר כל מציאות: ניתן לתאר כל דבר כמורכב מצורה ותוכן. באדם — האישיות היא התוכן, הגוף הוא הצורה. במחשב — התוכנה והחומרה. כך בכל דיבור — הלוגוס הוא התוכן, ודרכי הבעת הדברים הן הצורה. אהרון ניחן בכישרון רטורי, אבל אינו נביא גדול כמו רבנו משה. יכולתו של אהרון להבין בדיוק מה הקב״ה רוצה להגיד לבני ישראל היתה פחותה מזו של משה. ולכן היה צורך במשה, שיבין מה שהקב״ה רוצה, ובאהרון, שידע להעביר את המסר הזה לעם ישראל ולפרעה. משה אחראי על התוכן, ואהרון דואג לצורה.
ואמנם, איש הצורה צריך לקלוט ולהבין היטב את התוכן וליצור התאמה בין התוכן לצורה. הלשון שבה מסועברת התורה, לדוגמא, אינה רק אמצעי חיצוני — העיצוב עצמו אינו קישוט חיצוני, אלא נושא בחובו רעיונות עמוקים, ואינו נפרד מן הסיפור עצמו. הנבואה היא דוגמה לכך — כל תוכן נביא מלביש בדימויים שונים ובמילים אחרות, וכולן מלמדות גם צורה.
החיבור בין משה ואהרון בא ללמד אותנו שאי אפשר בלא הרמוניה בין השניים. מי שיש לו רעיונות מחודשים אבל לא מוצא את הדרך להעבירם — חסר. מאידך, לדבר בצורה רהוטה עם תנועות ידיים, מבלי שיהיה תוכן מאחורי ההצגה — זה לא סוד חיים. ואנו חיים בדור שבו העטיפה החיצונית מרשימה מאוד, והדברים הפעוטים הופכים ״מעניינים״ כי מוסיפים להם כותרות וצלצולים. צריך לסגל לעצמנו הקשבה מעבר לתמונות; האם אני באמת מבין, ולא רק ״מתרשם״.
נמצאנו למדים שהקנקן צריך להיות נאמן למה שבתוכו, וכן להפך — להשכיל לצרוך תוכן, ולהקשיב ולהבחין מעבר לתמונות, ולהיות מפיצי דבר ה׳ בנעימות ובהוד.
״מַה נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִי״ (תהילים קיט), שבת שלום וחודש מבורך — חנן
שאלה לכל: hanan. bsd@gmail. com | טל׳ 0543982345
---
¹ בפרשה הקודמת ראינו פסוק דומה: ״וְהָיָה הוּא (אהרון) יִהְיֶה לְָך לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵּאלֹהִים״ (שמות ד, טז). וכאן ה׳ אמר שמשה יהיה אלהים לפרעה, ואהרון לאהרון. ואכמ״ל בשימוש המילה ״אלהים״ — משה א-להים לפרעה.
² רש״י (יחזקאל פרק כ): ״נבואה זו ניבא להם אהרון קודם שנגלה הקב״ה על משה בסנה. ראו שם את נבואת אהרון״.
³ חלק מן הדברים שמעתי מהרב יואב שטרנברג שליט״א.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה