המקור
אסתר פרק ט, יט-כב
(יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ: פ (כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים: (כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: (כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד א
תני רב יוסף: ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאיש אחד. ומתנות לאביונים - שתי מתנות לשני בני אדם. רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה: קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים…אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי.
רש״י מסכת מגילה דף ז עמוד ב
מחלפי סעודתייהו - זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו.
רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו
כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר 'ומשלוח מנות איש לרעהו' שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח, ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.
שולחן ערוך סימן תרצה סעיף ד
חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, יט ו - כב) שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח; ואם אין לו, מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים: ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, יט ו - כב).
טעמי המצוה
תרומת הדשן סימן קיא
שאלה: בני אדם השולחים לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים וכהאי גוונא, יוצאים ידי משלוח מנות או לאו?
תשובה: יראה דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כ[ד]משמע בגמ' פ״ק (מגילה ז ע״ב) דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי. וכן דקדק הרמב״ם בלשונו שכתב וחייב לשלוח שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שתי מיני דאוכלים, ונראה דשתייה בכלל אכילה. ובמתנות לאביונים כתב מעות או מיני מאכלים. אלמא דגבי משלוח מנות סבר דווקא מידי דמיכלי.
לבוש אורח חיים סימן תרצה סעיף ד
והמנות יהיו מיני מאכל או מיני שתייה, שאין לשון מנות אלא לשון מאכל ומשתה. ועוד שאין טעם המשלוח אלא כדי שיהיה לכל אדם לאכול די סיפוקו ודברים המענגים ומשמחים את האדם כדי לשמוח בפורים, הלכך כל המרבה לשלוח לרעהו הרי זה משובח…
מנות הלוי, אסתר פרק ט, פס' טז-יט
ומשלוח מנות…כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה, היפך מה שאמר הצורר מפוזר ומפורד…
ומשלוח מנות איש לרעהו, כמו שהיה עניינם כאיש אחד להיקהל כל אחד עם חבירו, היפך איש צר ואויב, לשון רמיה, האומר עם אחד מפוזר.
ב״ח אורח חיים סימן תרצה ס״ק ה
ולעד״נ בטעם מנות ומתנות אלו שהוא כדי שתהא השמחה כוללת שמחת עבודת יוצר הכל - והם המתנות לאביונים, וגם כן כוללת שמחת האדם עם אוהביו וריעיו - והם המנות. ובהיות שהתשועה בפורים היתה כוללת שתי תשועות: האחת - שנפרע לנו מכל צרינו ונקם נקמתנו. שנית - שהושיע לנו עד שלא נפקד מאתנו איש, והם באמת שתי מתנות טובות ומרומזים יפה בשתי מתנות שנתן אחשורוש: האחד - בית המן שבזה נפרע לנו מצרינו, והשני - נתינת הטבעת שלא יפגע בנו שום אויב וצר וכן כתוב (אסתר ח א) ביום ההוא נתן המלך [וגו'] את בית המן וגו' וכתיב (שם ב) ויסר המלך את טבעתו [וגו'] ויתנה למרדכי וגו' וע״כ לזכר אלו שתי מתנות תיקנו לנו חכמינו ז״ל בין בשמחת עבודת היוצר ובין בשמחת האדם עם אוהביו וריעיו ליתן מידו ומהונו שתי מתנות לזכר שתי תשועות אלו…
ב״ח אורח חיים סימן תרצה ס״ק ו
בפרק קמא דמגילה אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופירש רבינו דבפורים שעמדו בו עכשיו בשנה זו היו מחליפין סעודתם זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים משלוח מנות ועשו כן לפי שלא היתה ידם משגת כדי שיוכל לשלוח מנות לרעהו ולהשאיר גם לעצמו כראוי ועל כן היו צריכין להחליף סעודתן וכן פירשו הרמב״ם (פ״ב הט״ו) והר״ן ז״ל (ג ב ד״ה גמ' מתני') אבל רש״י ז״ל כתב וזה לשונו מחלפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו עכ״ל ומשמע שרוצה לומר שלא היו שולחין זה לזה ופשיטא שאין שנה שניה מועיל להוציא את חבירו ידי חובת משלוח מנות משנה שעברה אלא כך הוא הפירוש דכיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהא שמח ושש עם אוהביו וריעיו ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה וריעות אם כן אם יסעוד אחד עם חבירו ורעהו הרי הם בשמחה ובטוב לב משתה יחד ופטורים הם מעתה מחיוב משלוח מנות והוא הדין בשנה שניה וכן בכל שנה ושנה אם יחזור ויסעוד אצלו כמו בשנה שעברה נמי יוצאין שניהם ידי חובתן אלא האמת אומר שהיו מחליפין בשנה שניה ועיקרו לא אתא אלא לאשמועינן האי דינא דבסועד אצל רעהו פטורין שניהם מחיוב משלוח מנות ולפי זה אין צריך לפרש כלל שהיו עניים אלא אפילו בעשירים כן הדין אלא שהמה היו אוהבים זה את זה ביתר עוז והסכימו שטוב ויפה להם לשבת אחים יחד בסעודת פורים בשמחה ובטוב לב משתה כברכת ה' אשר נתן להם כן נראה לי דעת רש״י ומקובל לע״ד משאר פירושים שנאמרו בו.
נפקותות להלכה:
א] השולח מנות וחברו מסרב לקבל
רמ״א בהגה סימן תרצה סעיף ד
ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם, או מוחל לו, יצא.
פרי חדש אורח חיים סימן תרצה סעיף ד
ומה שכתב בהגה [ואם שולח מנות לרעהו וכו'] או מחל לו יצא. תימא, דזה מנין לו.
שו״ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קצו
וא״כ יפה כתב פרי חדש מנ״ל לרמ״א דכוונת מתקני משלוח מנות היינו מרדכי ובית דינו אי הי' לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו.
והנה ראיתי בזה ב' טעמים, בתה״ד [סי' קי״א] כתב כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות, אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו עיין שם, וי״ל אפילו אית לי' טובא מ״מ תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מס' תענית [כ״ו ע״ב], וא״כ כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אין במחילתו כלום אלא אפי' אית לי' מ״מ לא ימחול משום שלא לבייש, אך בס' מנות הלוי להרבות השלום והריעות, היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות, א״כ י״ל כיון ששלח והראה חבתו אעפ״י שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו, ויפה כתב פר״ח מנ״ל למהר״י ברי״ן ולרמ״א שכ' משמו להכריע בזה.
שו״ת בנין ציון סימן מד
ולענ״ד טעם המהר״י ברין ורמ״א כמו שכתוב ומשלוח מנות ולא כתיב ונתון מנות כמו דכתיב ומתנות לאביונים דלשון נתינה שייך גבי מנות כדכתיב ונתן לפנינה וגו' מנות ולחנה יתן מנה אחת אפים מזה נראה דלא הקפיד הכתוב אלא על השילוח דהיינו שיוצא מן המשלח אבל מתנה לא אקרי רק מה שבא מיד הנותן ליד המקבל דרק אם בא לידו נקרא מתנה ולכן אם העני אינו רוצה לקבל לא יצא ידי מתנות לאביונים אפילו אם מועיל לענין נדר לומר הרי הוא כאלו התקבלתי כיון דלא קיים כאן מצות הכתוב ויכול לקיים בעני אחר אבל כאן דכתיב ומשלוח מנות דאין זה רק מצות שילוח מששלח יצא.
ב] השולח מנות בעילום שם
שו״ת כתב סופר אורח חיים סימן קמא
ב) מה שנסתפקת מי ששולח מנות לרעהו ואין המקבל יודע מי שלח לו אם יוצא המשלח מצות משלוח מנות לפום רהיטא נ״ל דתלי' בטעמא, לטעמא דתרומת הדשן דמצות משלוח מנות כדי למלאות חסרון מי שאין לו מסתבר דיוצא גם כשאין חבירו יודע מי ששלח לו, סוף כל סוף הגיע לתכלית המכוין ויש מצוה ביותר כעין מצות צדקה דאמר ר״ח היכי דמי מצות צדקה שאינו יודע ממי נטלה כדי שלא לבייש, אבל לטעמא משום חיבה שלום וריעות וכן משמע לשון 'איש לרעהו' בוודאי אינו יוצא כשאין המקבל יודע מי המשלח דאין שלוח כזה דרך חיבה וריעות ואינו מקרב לבבות, וכיון שהחזקנו דינו של הרמ״א דיוצא כשאין מקבלו וכטעמא דמ״מ משום חבה וריעות ממילא נשמע דאינו יוצא כשאין המשלח יודע מי שלח לו כנלפע״ד.
ג] השולח קודם פורים והגיע ביום פורים
שו״ת תורה לשמה סימן קפח
שאלה: מי ששלח לחבירו מעיר אחרת משלוח מנות קודם פורים כי חשב שתגיע לידו ביום פורים וכן היה שהגיע לידו ביום פורים אם יצא י״ח בזה דאזלינן בתר המקבל שקבלם בפורים או דלמא אזלינן בתר השולח ששלחם קודם פורים ולא יצא י״ח. יורינו המורה לצדקה ושכמ״ה.
תשובה: הנה דבר זה תלוי בפלוגתא שיש בטעם של משלוח מנות בפורים, כי ב' טעמים יש בזה, והם: האחד, הטעם שכתב בתרומת הדשן ז״ל והוא כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות. והב', הטעם שכתב במנות הלוי ז״ל, והוא להרבות שלום וריעות היפך מן המלשינות של המן שאמר 'מפוזר ומפורד במחלוקת' ולכן תקנו משלוח מנות. והנה, לפי טעם תרומת הדשן ז״ל נראה דיוצא ידי חובתו דעיקר התקנה היתה בשביל אדם שנשלח אליו כדי שיהיה לו הרוחה בפורים וכבר הגיע לידו בפורים. אך לפי טעם מנות הלוי ז״ל, להרבות אחוה וריעות, הנה זה נוגע למשלח, שצריך לשלוח כדי להראות אהבה וריעות. ולפי זה בעינן שתתראה האהבה והריעות מאת המשלח ביום הפורים עצמו ולא מהני ליה מה שעשה קודם פורים כי החיבה הנראית מצידו היא בעת שיצא מידיו המנות.
והנה מפסק הרמ״א ז״ל שפסק בש״ע בהגה סי' תרצ״ה דאם שלח מנות לרעהו ואינו רוצה לקבלו או מוחל לו יצא משמע דס״ל כטעם הרב מנות הלוי ז״ל יען דלפי טעם של הרב תרומת הדשן ז״ל למה יצא? ! איך שיהיה בנידון השאלה לא נפיק זה י״ח אליבא דכ״ע דלפי מנות הלוי לא יצא. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כה דברי הקטן יחזקאל כחלי נר״ו.
כף החיים תרצד ס״ק טו
וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים דילמא אכלי ליה קודם פורים. מגן אברהם שם. ומוכח מדברי המאור אלו דאם שולח אדם מעות פורים לאביונים שבמדינות הים ומגיעים לידי האביונים ביום פורים עצמו, לא קודם ולא אחר פורים - יצא ידי חובת מתנות לאביונים אף שהוא שלחם הרבה קודם פורים כיון שהגיעו לידי האביונים ביום פורים. וכן כתב יד אהרן בהגהות בית יוסף, בית עובד אות א'. והוא הדין לענין משלוח מנות. יד אהרן שם. וכ״כ אשל אברהם שבגליון השולחן ערוך אות א'.
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצה סעיף יז
ויש להסתפק כששלח מנות לרעהו שבמרחקים קודם פורים ויגיעו לו בפורים אם יצא בזה ידי משלוח מנות ויש מי שאומר דיצא [באה״ט סק״ח בשם י״א] ולי נראה דלא יצא דבעינן משלוח מנות בפורים עצמו ועוד דהא עיקר המשלוח מנות הוי משום שמחה ואיזה שמחה היא לו עתה מה ששלח מקודם.
ד] היוצא לדרך ובני ביתו שולחים בשבילו
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצו סעיף ג
יראה לי דלצאת לדרך מביתו בפורים אינו נכון דעיקר שמחה הוא עם בני ביתו כדכתיב [דברים יד, כו] ושמחת אתה וביתך במעשר שני וברגלים כתיב ושמחת אתה ובנך ובתך אם לא שהנסיעה נחוצה היא לו ומצוה להיות פורים בביתו עם אשתו וזרעו וגם הנוסע בדרך והוא מוכרח לעמוד באיזה מקום לקריאת המגילה יראה לעמוד גם איזה שעות ולקיים סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ואינו מועיל מה שבביתו נותנים בשבילו ואפשר דבמתנות לאביונים יצא אבל בשילוח מנות שלא בפניו וודאי דלאו כלום הוא.
קול צופייך ויקרא תש״ס, גליון מס' 75
למעשה חייל או מי שיוצא לדרך לפני פורים יכול לתת לרעהו מנות או מתנות לאביונים עוד לפני פורים ויאמר לו מפורשות שמה שאני נותן זה יהא אצלך פקדון ותזכה בו לעצמך כמשלוח מנות או אם מתנות לאביונים לעני - ביום פורים בבוקר לאחר קריאת המגילה.
השולח כשרות שאינה מהודרת או מאכלים שאינם בריאים
נשמת אברהם, הלכות חולים רופאים ורפואה סימן תרצד
האם אדם יוצא ידי חובה במה שהוא שולח לחבירו דבר שמטעמי רפואה אסור לו לאכול, כגון השולח ממתקים לחולה סכרת. וראה בשע״ת שכותב דעיקר התקנה משום שמחה, ולפי זה מסתבר שמכיון שאין לחולה סכרת שמחה בזה שמקבל ממתקים ואדרבא, יתכן שיש לו אפילו עגמת נפש אינו יוצא י״ח והסכים אתי מו״ר הגרי״י נויבירט שליט״א
שו״ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן עד
/הוספות ומילואים/…והנה בקול סיני כתבתי שהשולח בשר לחבירו, צריך שישלח בשר חלק (גלאט) בהשגחה מעולה, אם חבירו מקפיד על כך. וראיתי עתה בשו״ת קנין תורה ח״ז (ס״ס נה) דמשמע שכל שהוא רק חומרא בעלמא יוצא י״ח משלוח מנות. ואינו מוכרח. אבל מ״ש שהשולח מיני מתיקה שחבירו אינו אוכלם מטעמי בריאות, בודאי שיוצא י״ח, כיון שראוי לו הדבר כשיבריא, בלא״ה הרי ראוי לבני ביתו, ואין הכי נמי שיוצא בזה ידי חובת משלוח מנות.
תרומת הדשן
מנות הלוי
טעם המצוה
שיהיה למקבל מה לאכול בסעודה.
להרבות אהבה ואחוה שלום וריעות.
השולח מנות וחברו מסרב לקבל
לא יצא ידי חובה כיון שלא סיפק מאכלים לסעודה (פרי חדש)
יצא ידי חובה כיון שהראה אהבה ואחוה (רמ״א)
משלוח מנות בעילום שם
יצא ידי חובה, כיון שסיפק מאכלים לסעודה
לא יצא ידי חובה, כיון שאין ריבוי אהבה ואחוה.
השולח קודם פורים והגיע ביום פורים
יצא ידי חובה, כיון שהגיע ביום פורים לסעודה.
לא יצא, שצריך המשלח לשלוח ביום פורים עצמו כדי להראות אהבה וריעות.
השולח דברים שאינם מיני מאכל
לא יצא ידי חובה כי לא שלח צרכי סועדה
יצא ידי חובה, כיון שהרבה אהבה ואחוה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
