תורה לא לשמי

תורה לשמה – אז מה לומדים?

1. אשר בנחל, מוהרא״ש:

אתה, בני חביבי, התמד כסדרן לסיים ולטייל בכל מקומות התורה הקדושה – מקרא, משנה, בבלי, ירושלמי, תוספתא וכל המדרשים וספרי הזוהר הקדוש והתקונים ורמב״ם, טור ושולחן-ערוך וכו'. ואף שיש הרבה עניינים, שאינך מבין, ואתה שוכח – צריך שתדע, ששוב דבר לא נאבד, ושם, בעולם העליון, תזכה להשיג הפנימיות שבהם.

2. ספר חסידים רסא

אהוב לך את המצוה הדומה למת מצוה שאין לה עוסקים. כגון שתראה מצוה בזויה או תורה שאין לה עוסקים, כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים תלמוד סדר קדשים, ואם תראה שאין חוששים ללמוד מועד קטן ופרק מי שמתו, אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם. כי הם דוגמת מת מצוה, אהוב אותן מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אין רגילים בהם. שזה דומה לאחד שהיו לו בנות ותבעום בני אדם והשיאם להם ונשארה בת אחת שלא תבעוה לינשא, אמרה לאביה: אחיותי יודעות אומנות נקייה מעשה אורג מעשה רוקם לכך קפצו עליהם הכל והיו לאנשים, אבל למה נתת לי אומנות שהכל מרחיקים ממנה לארוג בגדי אבל לתכריכי מתים? אלו הייתה אומנתי בגדי שמחה הייתי לאיש כאחת מאחיותי.

3. עבודה זרה יט: אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו.

4. אורות התורה פרק ט פסקה ו

יֶשְׁנָם שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה, מִפְּנֵי שֶׁבְּדֶרֶךְ לִמּוּדָם וְהַשְׁלָמָתָם הָרוּחָנִית בָּגְדוּ בִּתְכוּנָתָם הָאִישִׁית הַמְיֻחֶדֶת. הֲרֵי שֶׁאֶחָד מֻכְשָׁר לְדִבְרֵי אַגָּדָה, וְעִנְיְנֵי הַהֲלָכָה אֵינָם לְפִי תְּכוּנָתוֹ לִהְיוֹת עָסוּק בָּהֶם בִּקְבִיעוּת, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לְהַעֲרִיךְ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ הַמְיֻחָד הוּא מִשְׁתַּקֵּעַ בְּעִנְיְנֵי הֲלָכָה, כְּפִי הַמִּנְהָג הַמֻּרְגָּל, וְהוּא מַרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ נִגּוּד לְאֵלֶּה הָעִנְיָנִים שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם, מִתּוֹךְ שֶׁהַהִשְׁתַּקְּעוּת בָּהֶם אֵינָהּ לְפִי טֶבַע כִּשְׁרוֹנוֹ הָעַצְמִי.

אֲבָל אִם הָיָה מוֹצֵא אֶת תַּפְקִידוֹ וּמְמַלְּאוֹ, לַעֲסֹק בִּקְבִיעוּת בְּאוֹתוֹ הַמִּקְצֹעַ שֶׁבַּתּוֹרָה, הַמַּתְאִים לִתְכוּנַת נַפְשׁוֹ, אָז הָיָה מַכִּיר מִיָּד שֶׁהַרְגָּשַׁת הַנִּגּוּד שֶׁבָּאָה לוֹ בְּעָסְקוֹ בְּעִנְיְנֵי הַהֲלָכָה לֹא בָּאָה מִצַּד אֵיזֶה חִסָּרוֹן בְּעַצְמָם שֶׁל הַלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּחוּצִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ מְבַקֶּשֶׁת מִקְצֹעַ אַחֵר לִקְבִיעוּתָהּ בַּתּוֹרָה, וְאָז הָיָה נִשְׁאָר נֶאֱמָן בְּאֹפֶן נַעֲלֶה לִקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וְעוֹשֶׂה חַיִל בַּתּוֹרָה בַּמִּקְצֹעַ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, וְגַם עוֹזֵר עַל יָד אוֹתָם שֶׁיָּדָם גּוֹבֶרֶת בַּהֲלָכָה, לְהַטְעִימָם מִנֹּעַם הָאַגָּדָה.

אָמְנָם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת סִבַּת הַרְגָּשָׁתוֹ הַנִּגּוּדִית בְּלִמּוּד, וְהוּא מִתְגַּבֵּר נֶגֶד טִבְעוֹ, תֵּכֶף כְּשֶׁנִּפְתָּחִים לְפָנָיו אֵיזֶה דְּרָכִים שֶׁל הֶפְקֵר הוּא מִתְפָּרֵץ וְנַעֲשֶׂה שׂוֹנֵא וְעָר לַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה, וְהוֹלֵךְ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי, וּמֵהֶם יָצְאוּ מַה שֶּׁיָּצְאוּ מִבְּנֵי פָּרִיצֵי עַמֵּנוּ, הַמִּתְנַשְּׂאִים לְהַעֲמִיד חָזוֹן וּלְסַמּוֹת עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם. - וּבְחִלּוּק הַמִּקְצוֹעוֹת הַשּׁוֹנִים בְּסִדְרֵי הַלִּמּוּד, לְפִי הַתְּכוּנוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת, יֵשׁ מִי שֶׁנְּטִיָּתוֹ חֲזָקָה לְחָכְמוֹת מְיֻחָדוֹת, שֶׁגַּם הוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לְפִי נְטִיָּתוֹ הַפְּנִימִית, וְיִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה, וְזֶה וָזֶה יַעֲלֶה בְּיָדוֹ, כִּי יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וּכְבָר נִסְתַּפְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת-יְשָׁנִים בְּשִׁלְהֵי יוֹמָא בָּזֶה, מַה שֶּׁיִּהְיֶה עִקָּר וְטָפֵל, וּבִכְלָל הַדָּבָר תָּלוּי לְפִי הַתְּכוּנָה וְטֶבַע הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

ח. נ ביאליק – כתבים גנוזים 231

נסעתי בן חמש עשרה לוולוז׳ין, על סמך השמועות שפשטו בעירי בין הבחורים, שבוולוז׳ין לומדים בגלוי או בסתר יחד עם הגמרא גם שבע חכמות ושבעים לשון. . בקיצור בוולוז׳ין לא למדתי שבע חכמות ושבעים לשון אלא רוסית בלבד. אבל תחת זה נשתקעתי בחדשים האחרונים בלימוד הגמרא ואעש בה חיל. 'אין זאת כי אם מבני בניו של ליטאי אתה – אמר לי ראש הישיבה בשעת הבחינה בחדש השלישי לבואי – זאת הפעם הראשונה שאני רואה בחור ווליני יודע תלמוד כמוך. כמעט שנואשתי מן ההשכלה ועטרת הרבנות שבה להתנוצץ לפני באויר. . מיום ליום שקעה התלהבותי הראשונה לגמרא וההשכלה חזרה וניעורה. עומד הייתי אצל שולחן תורתי שעות שלמות, פי דובב "אמר אביי" ולבי בעולמות אחרים. בימי האביב הראשונים הייתי משתמט מבית הישיבה ורץ כמטורף במבואות העיר ובסמטאותיה ונפשי מתלבטת בי כצפור אסורה".

מה ללמוד?

ללמוד מה שאני אוהב.

ללמוד הכל.

ללמוד מה שעם ישראל צריך.

כל זה משל למטרה שלי בחיים. מה אני עושה בזמן הפנוי שלי? כל אלו.

אחוזים אוהבים גמרא בסוף התיכון:

לא: אם זה קשה זה לא 'מתאים' לי. הנושא, התחום. אחרי זה? שבור שיניים.

המשך מוהרא״ש: ואין כאן מקומו להאריך בזה מה שנעשה ברוב בני-הנעורים בדור הזה, שמעמידים משגיחים וראשי ישיבות, אשר אינם ראויים לאותה אצטלא כלל, והם בעצמם עדיין לא שמשו כל צרכן, וכל הרוצה ליטול את השם, נוטל, ועל-ידי-זה אין להם שום השגה כלל מה שבחורים צריכים ובאיזה דרך להנהיגם, ומזה בא ויוצא, רחמנא לצלן, מה שבא ויוצא, כי הרוב בני-הנעורים, שאין להם מוח והבנה טובה, הולכים בטל וכו`, וכל הלמוד הוא בשבילם לעול כבד ולמשא, ומזה בא שנפגמים יותר ויותר וכו`, כי אין היצר-הרע בא אלא בלב פנוי מהתורה כי מי שבלבו תורה, אין היצר הרע שולט בו, שנאמר (תהלים לו): תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו; וכן משה אמר (דברים יא): ושמתם את דברי אלא; וכן דוד אמר (תהלים קיט): בלבי צפנת אמרתך למען לא אחטא לך (עיין כל זה בילקוט-משלי, רמז תתק״מ; עיין שם) ומזה בא שכל-כך בני-הנעורים בורחים אחר-כך מהתורה ומהיהדות, כי לא היה מי שידריכם כלל, ותמיד היה להם צרות ויסורים, בזיונות ושפיכות-דמים מאלו המשגיחים והראשי-ישיבות, המשתררים עליהם בחינם, על לא דבר ברציחה.

אורי אורבך: לפני מאתיים שנה בוולוז׳ין, הניחו גמרא על סטנדר כי זה היה הנכון ביותר לשעתם, למצטיינים שביהודי רוסיה. ומאז, ממש על טייס אוטומטי, דור אחרי דור, כל הבנים מתנדנדים מול תנא קמא ובבא בתרא. הגמרא מחדדת את המוח – אמרו לנו תמיד, אבל איפה ראש הישיבה שיחדד את המוח כדי לשאול את עצמו אם זה הכיוון המתאים ביותר. מה הועילו רבנן אם לימוד הגמרא - לא הוא זה שהופך אותם לאוהבי תורה ויראי שמים? לפעמים אפילו ההפך.

קטון-קטונתי אל מול עוצמת היצירה התורנית המופלאה שנקראת תלמוד. לא עם הגמרא אני מתווכח אלא עם מלמדיה. ילמדונו רבותינו, כלום לא עדיף שבארבע-חמש השעות היומיות המוקדשות ללימוד תורה במשך כל-כך הרבה שנים, ילמדו גם (אני מדגיש וחוזר ומדגיש וחוזר ומדגיש: גם!) לימודים בסיסיים החשובים יותר לבניית עולמם הדתי, רגע לפני שהם יוצאים לעולם המעשה? הרי יותר נחוץ שיעמיקו ב״כוזרי" וב״חובות הלבבות".

בזמן היקר מפז הזה אפשר להספיק לחרוש את "מסילת ישרים", פרקים שלמים ב״היד החזקה", "אורות התשובה", ה״חפץ חיים", "ספר החינוך", עיקרי הלכות שבת וכשרות, משניות וטעמי המצוות, חומש עם מפרשים, דע מה שתשיב ודע מה שתשאל, תפילה ויסודות הבית היהודי. להכיר את הארץ דרך התנ״ך ואת התנ״ך דרך הארץ. וזה בלי לדבר על שירה בדבקות, ושיחות-נפש ועוד חוויות שאינן רק לימודיות. הנה הבנות הדתיות באולפנות כבר זוכות להשכלה תורנית משובחת מזו של הבנים. עולמן הדתי שלם וחיוני יותר, גם בלי גמרא בסיטונות. זו גם אחת הסיבות שהן נשארות דתיות יותר.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

חג הביכורים או חג מתן תורה - הלל מרצבך - שני עמודים - מהלך השיעור בהרחבה

תורה מתן חג או הביכורים חג

מרצבך הלל – מהלך השיעור

במקרא? תורה מתן מוזכר לא למה

שנאמר מה. כל תורה מתן כחג השבועות חג מצוין לא כלל בתורה

. הביכורים חג הוא שבועות חג כי הוא

"וְחַג: משפטים בפרשת בִּּכּורֵי הַקָּצִיר תִזְרַע אֲשֶׂר מַעֲשֶׂיךָּ

טז כג, (שמות.)בַשָּדֶׂה"

בִּּכּורֵי לְך תַעֲשֶׂה שָּבֻעֹת תשאָּ״וְחַג כי: בפרשת קְצִיר

"חִטִים. כב לד, )(שמות

אמר: בפרשת תְנּופָּה … לֶׂחֶׂם תָּבִיאּּו "מִּמוֹשְבֹתֵיכֶׂם

בִּּכּורִּים ַל- יז.) כג, (ויקרא "'ה

חֲדָּשָּה מִנְחָּה בְהַקְרִיבְכֶׂם הַבִּּכּורִּים "ּובְיוֹם פינחס: בפרשת

עֲבֹדָּה מְלֶׂאכֶׂת כָּל לָּכֶׂם יִהְיֶׂה קֹדֶׂש מִקְרָּא 'בְשָּבֻעֹתֵיכֶׂם לַה

תַעֲשּו: לֹא כו כח, (במדבר )"

מתן ידי על מאופיין הוא בתורה מוזכר השבועות שחג מקום בכל מתן היא השבועות חג לחגיגת שהסיבה מובא לא. בתורה הביכורים

קבלת עניין את יותר ומציינים מתרכזים אנו כיום בפועל, אך תורה לידי בא זה. דבר הביכורים מתן עניין את מאשר יותר התורה

ביטוי:

: בלבד" תורה מתן את מציינים אנו בה בתפילה א. לנו ותיתן א- ה'

זמן הזה, השבועות חג יום את …להנו תורתנו." מתן

ב ב. קוראים שאנו התורה קריאת בתורה סיני. הר מעמד תיאור את

לאבותינו כתיקון זה בלילה עושים, שאנו שבועות ליל תיקון ג. מתן לזמן מתכוננים אנו הלימוד ידי, ועל תורה מתן בליל שישנו

בבוקר. המגיע תורה

שזה לכך המקור תורה מתן חג

חז״ל בדברי נמצא השבועות בחג לישראל תורה שניתנה לכך המקור

ב) עמוד פו שבת (בבלי:

לחודש בשישי רבנן: "תנו )(סיון הדברות עשרת נתנו

בו בשבעה אומר יוסי רבי."לישראל.

שאלות: שתי לשאול ויש

הרבה, שכן בתורה נזכר לא התורה מתן של התאריך מדוע א. קביעת את דווקא? מדוע בה צויינו פחות חשובים הנראים תאריכים

לחז״ל? השאירה היא תורה מתן של התאריך

כפי התורה קבלת עניין את ביטוי לידי יותר מביאים אנו מדוע ב. נציין שלא למשל, מדוע היום ענייני בשאר והן בתפילה, הן שביארנו

,' הזה הביכורים הבאת יום 'את ונאמר הביכורים מתן את בתפילה משמעותה? , מהי התורה מתן בעניין דווקא התרכזותנו

מתנה של משמעותה

', וה אדמתנו 'מפרי לה נותנים. אנו מתנות של חג הוא השבועות חג לו. שיש ביותר המשובח הדבר את נותן אחד כל התורה. את לנו נותן זו תורה מתן שיום לנו )מספרת ב עמוד כו דף (תענית הגמרא המתנה את לנו לתת 'מחליט ה אז,'ודווקא ה עם שלנו החתונה

ביותר: הגדולה

לו שעטרה בעטרה שלמה במלך ציון בנות וראינה "צאינה

שמחת וביום חתנתו ביום אמו מתן זה - חתנתו, ביום "לבו

- לבו שמחת, וביום תורה, שיבנה המקדש בית בנין זה

. בימינו במהרה

ש לבאר ויש הוא לחופה נכנס כשחתן עשה הוא כמה מתפאר לא

הוא מיוחדת, היא כמה אלא אשתו, למען חבריו בפני מתפאר

נדוניה, כמה יפה היא, כמה לו שיש המהוללה בכלה וקרוביו הוריה

הביאו, איזו לו קנתה היא יפה ש״ס (איזה בו השקיעה היא, כמה לו

אילו מספר לא כלל בדרך.)…החתן לו הביאו הוריה יקרה דירה שנים כמה אחרי רק קורה (זה לכלתו קנה הוא מתנות כשמתחילות

המריבות☺ ). 1 את נותן. עמ״י בביכורים אותנו משבח החתונה ביום הקב״ה הראשונים הפירות.' ל-ה ביותר היפים הילולים פרי,

המדהימה היהלום בטבעת החתן את משבחת הכלה זה לעומת

נתן שהוא הקדושה 'בתורה ה את משבחים. אנחנו לה קנה שהוא

את לנו נתן שהוא 'שזכינו ה של שבחיו את מזכירים אנו, ולכן לנו התורה. שמספר. כפי לנו לתת 'יכול שה ביותר הגדולה המתנה היא התורה רמז תהלים שמעוני, ילקוט א עמוד קטז דף זבחים (בבלי המדרש

תשי:)

הולך קולו, היה לישראל תורה הוא ברוך הקדוש "כשנתן

רעדה אחזתן העולם מלכי, וכל סופו ועד העולם מסוף

הזה ההמון קול מה. א״ל בלעם אצל, נתקבצו בהיכליהן

א" ששמענו? … שגנוזה גנזיו בבית לו יש טובה חמדה: ל

( דורות תתקע״ד אצלו 974 )דורות2 העולם שנברא קודם

ונותנה."לעמו

מטרות שתי מתנה בנתינת

חיצונית. האחת מטרות שתי לו יש לחברו מתנה נותן אדם כאשר יותר: פנימית והשנייה

ל - החיצונית המתנה. בגוף המקבל את שמח

בו יעשה שחברו היא מטרתו, הרי ספר לחברו אדם נתן: אם דוגמא הרי לאשתו תכשיט אדם קנה. ואם ושישכיל בו, שיקרא שימוש הדרך. זה על. וכן ממנו ותהנה התכשיט את שתענוד היא מטרתו – יותר הפנימית.) המתנה שמאחורי (המכתב השני אל להתקרב

. אנו המתנה מקבל אל קרבה רוצים אנו מתנות נותנים כשאנו

1 3 אפשריות: בדיחות

. א מקבל?" שאני הנמוכה המשכורת עם להסתדר "תוכלי חברתו: את בדאגה שואל גבר החתונה, לפני משיבה היא

תחיה?" אתה ממה אבל שכן, לי "נראה לו:

. ב הספר: בית למקצועות נישואים בין משותף מה

• בכימיה– מתחילים המשיכה. חוקי לפי

• בפיזיקה– ממשיכים ההתמ חוקי לפי דה.

• בגאוגרפיה– נגמרים אחר. במקום אחד כל

. ג השטן". עם מתחתנת הייתי אם היה, עדיף איתך שהתחתנתי: חבל לבעלה" אומרת אישה

משפחה קרובי עם להתחתן אסור, אבל מותק: אבל לה" משיב הבעל … "

2 בראשית במילה רמוז שזה מבאר המדרש ( תהלים מדרש בגימטריא "בראשית צ): )מזמור (בובר

', י שלשים הרי 'דאלב״ם ל עם מתחלף 'דבראשית, א מאות תשע הרי תש״ר, כיצד הוו תתקע״ד, הרי ארבעה לחשבון מצטרפת ביתי״ן כשני גדולה 'שהיא, ב ארבעים הרי 'דאתב״ש מ עם מתחלף

וארבעה, ושבעים מאות תשע

, לגלות המקבל כלפי הטבה של ורצון אהבה של רגש להביע מנסים

המקבל. עם להתקשרות רצון

לי תביא אם, אפילו לי משנה: לא לבעלה" אישה פעם שאמרה (כפי משהו.)" לי שתביא, העיקר פרח רק

מתגלם. הרגש המתנה נתינת ידי על בפועל ביטוי לידי בא הדבר סמויה מטרה טמונה מאחוריו, אך בתכשיט או בספר דבר של בסופו

, יותר עמוקה משמעות תכשיט או ספר לאותו הנותנת יותר רצון, של להתחברות רצון, של להתקשרות רצון של משמעות

להטבה.

הבחינות בשתי תורה מתן מעלת

שני, קבלנו 'התורה 'מתנת את לנו 'נתן ה כאשר כי מובן וממילא

דברים:

ש התורה עצם את א. . הזה בעולם נכון לחיות, כיצד חיים דרך היא

כמותה. מאין נפלאה,"מתנה מפנינים היא "יקרה דבר קיבלנו זו נפלאה מתנה נתינת מאחורי - לב, ותשומת אהבה ב. והתחברותו קרבתו אהבתו את זו מתנה ידי על גילה. הקב״ה נוסף אליו. ומחוברים אליו קשורים שאנו העובדה, את אלינו

, לישראל התורה נתינת של העמוקה המשמעות הוא זה חיבה גילוי

בנו בחר. אשר תורה" מתן על ולשמוח לחגוג הפנימית הסיבה וזו בחירתו את מגלה התורה "נתינת תורתו את לנו ונתן העמים מכל

בינינו. הקיים הקשר ואת בנו רצוננו הוא המתגלה, הערך ביכורים מקריבים אנו כאשר גם וכך רצון, של אהבה רגש,'לגלות בה, להדבק, להתקשר להתקרב להתקרב.

השבועות. בחג המתנות נתינת של המשמעויות הן אלו

התקרבויות מיני שני

ישנן בשבועות כי )מבאר תרל״ו שנת שבועות (במדבר אמת השפת

. השבועות בחג התקרבות של תנועות שתי

התקרבות: 'מיני ב יש "בשבועות ישראל בני אלבות

המקום בוהתקרבות להשי״ת וזה ישראל לבני הוא. ברוך

. והשי״ת תורתינו מתן יום מתפארין. ובנ״י הלחם שתי

דכתיב בנ״י לבות התקרבות על החג עיקר מחשב בתורה

ביום "הביכורים.

ומחובר אליהם 'קשור שה להראות רוצים המתקרבים ישראל," תורתנו מתן, יום מתפארין" הם, ולכן אותם ואוהב אליהם אלינו 'המתקרב וה 'אלינו. ה קרבת את מבטאת התורה שנתינת ברגש, ושמח הביכורים, שהם לו מביאים שאנו במתנות מתפאר

אליו. התקרבות של, לרצון מגלים שאנו

קרבתנו מתגלה שבזה הביכורים עניין את רק בתורה כ תב הקב״ה. מתפאר הוא, ובה אליו

עניין, את התורה נתינת עניין את מדגישים זאת לעומת ישראל ורוצה אלינו 'התקרב שה בזה מתפארים, ובכך לנו 'נתן שה המתנה

השאירה שהתורה הסיבה זו.'אולי לה מתקרבים כך ידי, ועל בנו יבטא ישראל שעם, כדי התורה נתינת תאריך את לכתוב לחז״ל 'אליו. ה של התקרבותו את ויפאר

ב- מתפאר ועמ״י בעמו מתפאר ה' 'ה

'מניח שה התפילין. בתיאור 'מניח ה תפילין אלו לנו מתארת הגמרא א:) עמוד ו דף ברכות (מסכת ישראל של שבחם מתואר

שהקדוש: מנין יצחק רבי אמר אדא רב בר אבין רבי "אמר

- תפילין מניח הוא ברוך ובזרוע 'בימינו ה נשבע שנאמר

-; בימינו עזו, ובזרוע למו דת אש: מימינו, שנאמר תורה זו

… יתן לעמו 'עז: ה, שנאמר תפילין אלו - עזו

תפילין: הני אבין בר חייא לרב יצחק בר נחמן רב ליה אמר

: ליה? אמר בהו כתיב מה עלמא דמרי ישראל כעמך "ומי

בארץ" אחד גוי בשבחייהו הוא בריך קודשא משתבח. ומי

? דישראל - ' )וה (וכתיב היום 'האמרת ה: את, דכתיב אין

: אתם לישראל הוא ברוך הקדוש להם. אמר היום האמירך

חטיבה אתכם אעשה, ואני בעולם אחת חטיבה עשיתוני

: , שנאמר בעולם אחת חטיבה עשיתוני; אתם בעולם אחת

חטיבה אתכם אעשה. ואני 'אחד ה 'אלהינו ה ישראל שמע

בארץ." אחד גוי ישראל כעמך: ומי, שנאמר בעולם אחת

שתיאר. כפי נפלאה זוגיות. זו אותנו 'משבח,'וה ה את משבחים אנו:), ב" כז פרק (משלי המלך שלמה זאת וְלֹא ר ז יְהַלֶּלְך פִיך" זה

ב אומרים שאנו התפילה משמעות זמירות" "אנעים תפילת: " פארו

עליו" ופארי עליי הצד את ומשבח מהלל אחד. כל תפילין זה )(פאר

ביותר. השלם באופן להתממש יכולה הזוגיות ככה, ורק השני

: לסיכום

תורה. , ומתן ביכורים: מתן השבועות בחג עניינים שני שישנם ראינו ובקריאת, בתפילה, ובחז״ל בלבד הביכורים עניין מודגש בתורה מיני שני יש זה. בחג התורה ניתנה זה שביום, מובא התורה חברו. של במתנה מתפאר צד וכל התקרבות את מדגיש בתורת ה'

, ומצידנו התורה מתן את ומסתיר הביכורים עניין את מדגישים אנו

תורה 'מתן ה של שבחו ל- ומראים, בתורה שמחים כ״כ שאנחנו ה'

הלילה. כל אותה לומדים אנו ולכן

שנדע חשוב היום גם

. כפי שנה כל קיימת תורה במתן קיימת שהייתה בחינה אותה תרלו): שנת שבועות (במדבר, אמת השפת שכותב כתיב לא. ראו הקולות את רואים העם וכל "בפסוק

בכל ומשיגים רואים שבנ״י מה 'שכל פי רואים אלא

שכל חז״ל כמאמר הקולות מאותן הכל ודור דור

הקולות את נאמר. ולכן נבואתן מסיני קיבלו הנביאים

מאלה 'הנמשך פי "הקולות.

חתונה של: קולות הקולות את לקבל 'שנזכה ל-ה נתפלל

של, קולות אהבה של,)"קולות שמחה וקול ששון "(קול נתפאר ואנו שלנו בביכורים 'יתפאר שה. קולות חיבור. הקדושה בתורתו

ו ש נזכה בעז״ה,"נגיע תורה מתן שזה - חתנתו "ביום מתוך

, שיבנה המקדש בית בנין זה - לבו שמחת ל״ביום בקרוב שמח. ."חג בימינו במהרה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

לג בעומר קרשים גחלים

ל״ג בעומר

דרשה

בכל פעם שיוצא לי לעשות מנגל ואני מתעסק בגחלים שחורות קרות שאח״כ מגיעות לחום פסיכי, אני נזכר בדברי הרמח״ל, בעל המסילת ישרים, בספר דרך עץ חיים:

״הנה בדקדוק גדול נמשלה (התורה) לאש ובהשוואה מדוקדקת, כי כאשר תראה הגחלת שאינה מלובה, השלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה, אשר בהפיח בה (יעני לנפנף…) אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת והולכת, ובשלהבת ההיא נראים כמה מיני גוונים, מה שלא נראה בתחילה בגחלת, והכל מן הגחלת יוצא. כן התורה הזאת אשר לפנינו, כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת הן, אשר בהצית אותן כן כאשר הן, לא ייראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות. ומי שישתדל לעסוק בה (לנפנוף על הגחלת), אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה, ממולאה בכמה גוונים - הן הידיעות העומדות צפונות בתוך האות ההיא…״.

ביום רביעי בלילה המוני ילדים, נוער וגם מבוגרים ישבו ליד מדורות ההילולא של רבי שמעון ויחגגו את ל״ג בעומר. בהקשר הזה אני נזכר בסיפור על תלמידי האריז״ל. כידוע, רבי יצחק לוריא אשכנזי מצפת, הארי החי, היה גדול המקובלים. בתקופת חיים קצרה מאוד (נפטר בגיל 37) הספיק להפוך את עולם הקבלה על ראשו, לחדש שפה קבלית, נוסח תפילה ומנהגים משלו, ואף לקבע כמה הלכות שכולם כיום נוהגים בהם על פי הסוד. ובכל זאת, בסיפור שאספר לכם בשורות הבאות האריז״ל עצמו כמעט שפספס.

היה זה בל״ג בעומר באחת מהשנים האחרונות לחייו של האר״י הקדוש. תלמידי האר״י, הלוא הם הגורים, התכוונו לעלות יחד לרבם למירון ושם לחגוג את ההילולא בדברי תורה, שמחה וריקודים. חבורה קדושה זו של הגורים היו גדולי תלמידי החכמים והמקובלים של צפת. ביניהם ניתן היה למצוא את רבי ישראל סרוג, רבי שלמה הלוי אלקבץ בעל הלכה דודי, רבי מאיר פאפירש, וכמובן בראש החבורה רבי חיים ויטאל תלמידו הגדול של האריז״ל.

ואכן, החבורה עשתה מהלך חצי יום מצפת למירון. בסוף התהלוכה הרמה הלך גם אלעזר שהיה השמש של החבורה. בהגיעם להר התפרצה בקרבם השמחה והתחילו לשיר את שירי ההילולא ולרקוד. עד מהרה הצטרפו גם מעט הנמצאים בציון, וביניהם גם זקן אחד. לפתע נכנס הזקן הלא מוכר למרכז המעגל ובשמחה עצומה ׳סחב׳ איתו את האר״י ואת אלעזר השמש, וכך היו הם רוקדים במרכז ושאר הגורים נשארו במעגל החיצוני.

לאחר ששככה מעט השמחה ניגשו הגורים אל האריז״ל ושאלו — ילמדנו רבינו, מדוע דווקא אלעזר זכה לרקוד עם כבודו ואילו אנו היינו מבחוץ? אז פנה ואמר להם האר״י הקדוש: ׳הן אמת שגם אני לא ידעתי מה מעלתו של אלעזר זה, אך כשראיתי שרבי שמעון רוקד עמו ודאי נתרציתי גם אני׳. בעקבות אירוע זה התחילו כל התלמידים לכבד את אלעזר, ולא עברו ימים רבים עד שנודע שמו בישראל — רבי אלעזר אזכרי, בעל ספר חרדים. אתם מבינים? רבי שמעון בר יוחאי גילה את הסוד שלו, גילה אותו.

יש תופעה מעניינת בקשר לגחלי אש. כשאני מסתכל על קרש אינני רואה בו שום אנרגיה וחום, סתם קרש יבש ומשעמם. יתרה מזו, גחל שכבר הייתה בו אש ודלק, מצבו נראה אף גרוע יותר — שחור ומת. אך מצאנו דבר מעניין: אם נשיב עליו רוח נגלה שמתוכו שוב פורצות להבות אש. הרוח מגלה את העוצמה הפנימית שנמצאת בגחל. הרוח מגלה את הסוד שבו.

חשבתם פעם מדוע מדליקים מדורות לכבוד רבי שמעון?

תורת הסוד היא השבת הרוח שמגלה את הסוד שבתוכנו, שבתוך כל יהודי. עולם ההלכה עוסק בנגלה מאתנו לאחרים, במעשה ולכל היותר גם בדיבור. עיקר עיסוקו של זוהר עולם הנסתר הוא הנסתר שבנו — עולם הכוונה, הרגש והמחשבה. כשיהודי עוסק בתחומי הנסתר שבו הוא מגלה את האור הגנוז בנשמתו. רשפיה רשפי אש שלהבתי-ה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

רבי מאיר בעל הנס

רבי מאיר בעל הנס

יד אייר תשע״ט

שורשיו

מסכת גיטין דף נו עמוד א

שדר עלוייהו לנירון קיסר. כי קאתי, שדא גירא למזרח אתא נפל בירושלים, למערב - אתא נפל בירושלים, לארבע רוחות השמים - אתא נפל בירושלים. א״ל לינוקא: פסוק לי פסוקיך, אמר ליה: ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו', אמר: קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה, ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא! ערק ואזל ואיגייר, ונפק מיניה ר״מ.

אחרי מרד בר כוכבא

מסכת יבמות דף סב עמוד ב

מתניתין דלאו כרבי יהושע; דתניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים; ר״ע אומר: למד תורה בילדותו - ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו - יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך וגו'. אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר״ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר״מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א״ר נחמן: אסכרה.

מסכת סנהדרין דף פו עמוד א

דאמר רבי יוחנן: סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא.

מסכת סנהדרין דף יד עמוד א

שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך - יהרג, וכל הנסמך - יהרג, ועיר שסומכין בה - תיחרב, ותחומין שסומכין בהן - יעקרו. מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם. וסמך שם חמשה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה. כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן: בניי, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא עליך? - אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל, ועשאוהו ככברה. - רבי יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה, והאי דלא חשיב להו - משום כבודו דרבי יהודה בן בבא. - ורבי מאיר רבי יהודה בן בבא סמכיה? והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל האומר רבי מאיר לא סמכו רבי עקיבא - אינו אלא טועה! - סמכיה רבי עקיבא ולא קיבלו [רש״י: לפי שעדיין היה בחור], סמכיה רבי יהודה בן בבא - וקיבלו.

מרגליות הים, אות ז

ונראה שרוצה לומר ולא קבלו היינו שלא נצטרפו לר״ע עוד שנים לסמיכה זו, דאלו נסמך כדין לא מצינו שיכול מי שהוא להתנגד ועי״ז לבטל הסמיכה, ורק משום דיניק הוי לא צרפו עצמם לעיקר הסמיכה, ויתכן שר' מאיר היה אז פחות מבן י״ח.

מסכת עבודה זרה דף יח עמוד א

ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנינא בן תרדיון הואי, אמרה לו: זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות. שקל תרקבא דדינרי ואזל, אמר: אי לא איתעביד בה איסורא מיתעביד ניסא, אי עבדה איסורא לא איתעביד לה ניסא. אזל נקט נפשיה כחד פרשא, אמר לה: השמיעני לי, אמרה ליה: דשתנא אנא. אמר לה: מתרחנא מרתח, אמרה לו: נפישין טובא (ואיכא טובא הכא) דשפירן מינאי. אמר: ש״מ לא עבדה איסורא, כל דאתי אמרה ליה הכי. אזל לגבי שומר דידה, א״ל: הבה ניהלה, אמר ליה: מיסתפינא ממלכותא, אמר ליה: שקול תרקבא דדינרא, פלגא פלח ופלגא להוי לך. א״ל: וכי שלמי מאי איעביד? א״ל: אימא אלהא דמאיר ענני ומתצלת. א״ל: ומי יימר דהכי איכא? [א״ל השתא חזית]. הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי, שקל קלא שדא בהו, הוו קאתו למיכליה, אמר: אלהא דמאיר ענני! שבקוה, ויהבה ליה. לסוף אשתמע מילתא בי מלכא, אתיוה אסקוה לזקיפה, אמר: אלהא דמאיר ענני! אחתוה. אמרו ליה: מאי האי? אמר להו: הכי הוה מעשה. אתו חקקו לדמותיה דר' מאיר אפיתחא דרומי, אמרי: כל דחזי לפרצופא הדין לייתיה. יומא חדא חזיוהי, רהט אבתריה, רהט מקמייהו, על לבי זונות. איכא דאמרי: בשולי עובדי כוכבים חזא, טמש בהא ומתק בהא. איכא דאמרי: אתא אליהו אדמי להו כזונה, כרכתיה, אמרי: חס ושלום, אי ר' מאיר הוה לא הוה עביד הכי. קם ערק אתא לבבל. איכא דאמרי: מהאי מעשה, ואיכא דאמרי: ממעשה דברוריא.

רש״י עבודה זרה דף יח עמוד ב

איכא דאמרי - משום האי מעשה ערק.

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

מסכת מגילה דף יח עמוד ב

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. מיתיבי, אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה ברבי מאיר שהלך לעבר שנה בעסיא, ולא היה שם מגילה, וכתבה מלבו וקראה. אמר רבי אבהו: שאני רבי מאיר דמקיים ביה ועפעפיך יישרו נגדך. אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה מדפתי: מאי ועפעפיך יישרו נגדך? אמר לו: אלו דברי תורה, דכתיב בהו התעיף עיניך בו ואיננו, ואפילו הכי - מיושרין הן אצל רבי מאיר.

ירושלמי כלאים פרק ט הלכה ג

רבי מאיר הוה אידמך ליה באסייא אמר אימורין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון. אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא דכתיב [תהילים כד ב] כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה.

הקמת אושא

שיר השירים רבה פרשה ב אות ג

בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא, ואלו הן, ר' יהודה ורבי נחמיה ר״מ ור' יוסי ורשב״י ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב, שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבא וילמד, וכל מי שאינו למד יבא וילמוד, נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון, כיון שהגיע זמנם להפטר אמרו מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם, חלקו כבוד לר' יהודה שהיה בן עיר ולא שהיה גדול מהם בתורה אלא מקומו של אדם הוא מכבדו.

מסכת הוריות דף יג עמוד ב

א״ר יוחנן: בימי רשב״ג נישנית משנה זו, רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב״ד, כי הוה רשב״ג התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה, כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו, אמר רשב״ג: לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו? תקין הא מתניתא. ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם, למחר כי אתו, חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא, אמרי: מאי האי? אמרו להו: הכי תקין רשב״ג. אמר ליה ר״מ לרבי נתן: אנא חכם ואת אב״ד, נתקין מילתא כי לדידן. מאי נעביד ליה? נימא ליה: גלי עוקצים, דלית ליה, וכיון דלא גמר, נימא ליה: מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, למי נאה למלל גבורות ה'? מי שיכול להשמיע כל תהלותיו, נעבריה, והוי אנא אב״ד ואת נשיא. שמעינהו רבי יעקב בן קרשי, אמר: דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא, אזל יתיב אחורי עיליתיה דרשב״ג, פשט, גרס ותנא, גרס ותנא. אמר: מאי דקמא? דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי, יהב דעתיה וגרסה. למחר אמרו ליה: ניתי מר וניתני בעוקצין, פתח ואמר. בתר דאוקים, אמר להו: אי לא גמירנא כסיפיתנן, פקיד ואפקינהו מבי מדרשא. הוו כתבי קושייתא [בפתקא] ושדו התם, דהוה מיפריק מיפריק, דלא הוו מיפריק כתבי פירוקי ושדו. אמר להו רבי יוסי: תורה מבחוץ ואנו מבפנים? אמר להן רבן [שמעון בן] גמליאל: ניעיילינהו, מיהו ניקנסינהו דלא נימרו שמעתא משמייהו. אסיקו לרבי מאיר אחרים, ולר' נתן - יש אומרים. אחוו להו בחלמייהו זילו פייסוהו [לרבן שמעון ב״ג], רבי נתן אזל, רבי מאיר לא אזל, אמר: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. כי אזל רבי נתן, אמר ליה רשב״ג: נהי דאהני לך קמרא דאבוך למהוי אב ב״ד, שויניך נמי נשיא? מתני ליה רבי לרבן שמעון בריה, אחרים אומרים: אילו היה תמורה לא היה קרב. אמר לו: מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים? אמר ליה: בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך. אמר ליה: גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה! אמר ליה: האויב תמו חרבות לנצח. אמר ליה: הני מלי היכא דאהנו מעשייהו, רבנן לא אהנו מעשייהו! הדר אתני ליה, אמרו משום רבי מאיר: אילו היה תמורה לא היה קרב. אמר רבא: אפילו רבי דענוותנא הוא, תנא אמרו משום ר״מ, אמר ר״מ לא אמר.

משפחתו

מדרש משלי פרשה לא

ד״א אשת חיל מי ימצא. אמרו מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו, מה עשתה אמו /אמן/, הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם, במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו, אמר לה היכן שני בני, אמרה לבית המדרש הלכו, אמר לה צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם, נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר היכן שני בני, אמרה לו הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים, הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך, לאחר שבירך אמרה לו רבי [שאלה אחת יש לי לשאול לך, אמר לה אמרי שאלתך, אמרה לו רבי] קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא, אמר לה בתי מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו, אמרה לו רבי חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו, מה עשתה תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר בני בני רבי רבי, בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן, באותה שעה אמרה לו לר' מאיר רבי לא כך אמרת לי אני צריך להחזיר הפקדון לרבו, אמר, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא). אמר ר' חנינא בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר אשת חיל מי ימצא. אמר ר' [חמא בר] חנינא מפני מה נתחייבו בניו של ר' מאיר ומתו בבת אחת, מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש ויושבין באכילה ובשתיה. אמר ר' יוחנן ואפילו בדברי הבטלה, שבשעה שניתנה תורה לישראל לא הזהירן אלא על דברי תורה, שנאמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות (דברים כו טז).

ענוותנותו

ירושלמי סוטה פרק א הלכה ד

רבי זבדיה חתניה דרבי לוי הוה משתעי הדין עובדא ר' מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא והוה תמה חדא איתתא יליפה שמעה קלי'. חד זמן עני דריש אזלת בעית מיעול לבייתה ואשכחת בוצינא מיטפי אמר לה בעלה הן הויית'. אמרה ליה מישמעא קליה דדרושא. אמר לה [דף ה עמוד ב] מכך וכך דלית ההיא איתתא עללה להכא לבייתה עד זמן דהיא אזלה ורקקה גו אפוי דדרושא. צפה ר״מ ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש בעייניה. אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינה תיתי תילחושי. אמרין לה מגירתא הא ענייתיך תיעלין לביתיך עבדי גרמיך לחשה ליה ואת רקקה גו עייניה. אתת לגביה אמר לה חכמה את מילחוש לעיינא. מאימתיה עליה אמרה ליה לא. אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה. מן דרקקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת ליה והיא רקקה שבעה זימנין. אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה. אילו אמרת לן לא הוינן מייתי ליה ומלקין ליה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה. אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. ומה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. וכבוד מאיר לא כל שכן:

מסכת ברכות דף י עמוד א

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך? - משום דכתיב: יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא: ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם? אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה - ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה.

תורתו של רבי מאיר

בראשית רבה פרשה ט אות ה

בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב, והנה טוב מאד והנה טוב מות, א״ר שמואל בר נחמן רכוב הייתי על כתפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את ר״ש בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר, הנה טוב מאד הנה טוב מות, רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן, רבי חמא בר חנינא אמר ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה ולמה נקנסה בו מיתה אלא צפה הקדוש ברוך הוא שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות ולפיכך נקנסה בו מיתה הה״ד (יחזקאל כח) בעדן גן אלהים היית, וכי בגן עדן היה חירם, אתמהא, אלא אמר לו אתה הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות, רבי חייא בר ברתיה דר' ברכיה משום רבי ברכיה (שם /יחזקאל כ״ח/) את כרוב ממשח, אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות, א״ל רבי יונתן א״כ יגזור מיתה על הרשעים ואל יגזור מיתה על הצדיקים אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, ושלא יהו הרשעים אומרים כלום הצדיקים חיים אלא שהן מסגלין מצות ומעשים טובים אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים נמצאת עשיה שלא לשמה, רבי יוחנן ור״ש בן לקיש, רבי יוחנן אמר מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקב״ה הה״ד (מלאכי ב) הוגעתם ה' בדבריכם, כיון שהן מתים, הן פוסקים מלהכעיס להקב״ה, שנאמר (איוב ג) שם רשעים חדלו רוגז שם חדלו מלהכעיס להקב״ה, מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן, כיון שהם מתים הם נחין, הה״ד (שם /איוב ג'/) ושם ינוחו יגיעי כח, דיינו מה שיגענו, ורשב״ל אמר ליתן שכר לאלו בכפליים ולהפרע מאלו בכפליים, ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראוים לטעום טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה לפיכך (ישעיה סא) לכן בארצם משנה יירשו, ולהפרע מן הרשעים שלא היו צדיקים ראויים לטעום טעם מיתה ובשבילן קבלו עליהן מיתה לפיכך משנה שכרן יירשו.

בראשית רבה פרשה כ אות יב

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בתורתו של ר״מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ר' יצחק רביא אומר חלקים היו כצפורן ונאים כמרגליות, א״ר יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן,

בראשית רבה פרשה צד אות ט

ויש אומרים חושים בן דן השלים עמהן את המנין, בתורתן /בתורתו/ של רבי מאיר מצאו כתוב ובן דן חושים, הה״ד (שמואל ב כד) ויבואו הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי וגו', בית ירח, ירח סינים, מדה כנגד מדה, דן נכנס בצלמוניתו אצל אביו ומתברך בשבעים אלף, ובנימין נכנס בעשרה ומתברך בארבעים אלף,

מסכת סוטה דף כ עמוד א

א״ר יהודה אמר שמואל משום ר״מ: כשהייתי למד תורה אצל ר״ע, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר; כשבאתי אצל ר' ישמעאל, א״ל: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני, אמר לי: בני, הוי זהיר, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תתיר אות אחת, נמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו; אמרתי לו: דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו, אמר לי: וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו? התורה אמרה: ומחה, כתב שיוכל למחות. מאי קא״ל ומאי קא מהדר ליה? הכי קא״ל: לא מבעיא בחסירות ויתירות דבקי אנא, אלא אפילו למיחש לזבוב דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלי״ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי״ש, דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו. איני? והא תניא, אמר רבי מאיר: כשהייתי למד תורה אצל ר' ישמעאל, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר, כשבאתי אצל ר״ע אסרה עלי; קשיא שמוש אשמוש! קשיא אסרה אאסרה! בשלמא שמוש אשמוש לא קשיא, מעיקרא אתא לקמיה דר' עקיבא, כיון דלא מצי קם אליביה, אתא לקמיה דר״י וגמר גמרא, הדר אתא לקמיה דר״ע סבר סברא, אלא אסרה אאסרה קשיא! קשיא.

רש״י מסכת סוטה דף כ עמוד א

אם תחסר אות אחת - כגון א' וה' אלהים אמת (ירמיהו י) או תייתר אות אחת כגון בראשית בראו אלהים.

עיין אחרון בבויסק, פרק כה

מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

דאמר רבי יוחנן: כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא, תילתא אגדתא, תילתא מתלי. ואמר רבי יוחנן: שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא שלש:

גדולתו של רבי מאיר

מסכת עירובין דף יג עמוד ב

אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו - שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים. תנא: לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר - שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה. ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו, ולמה נקרא שמו נהוראי - שמנהיר עיני חכמים בהלכה. אמר רבי: האי דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי. דכתיב והיו עיניך ראות את מוריך. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה, ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה. תנא: תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים.

מסכת סנהדרין דף כד עמוד א

והלא כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה!

מסכת קידושין דף פא עמוד א

רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא, נקט מצרא [רש״י: חבל מתוח משפת הנהר אל שפתו ואוחזין בו לבא על דף קצר המוטל ברוחב הנהר] וקא עבר. כי מטא פלגא מצרא שבקיה, אמר: אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו, שויתיה לדמך תרתי מעי.

אלישע בן אבויה

מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו! - אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי. רב חנינא אמר מהכא: שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו'. קשו קראי אהדדי! - לא קשיא, הא - בגדול, הא - בקטן. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא. דרש רבא: מאי דכתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו' למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה - אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח - אין תורתו נמאסת. אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. אמר ליה: אמאי? - משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. אמר ליה: אמאי? רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק! אמר ליה: השתא קאמר: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת - קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים - קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך.

רות רבה פרשה ו

ומהיכן היה לו המעשה הזה אמרו פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד שעלה לראש הדקל ונטל האם על הבנים וירד בשלום, במוצאי שבת ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל הבנים ושלח את האם וירד והכישו נחש ומת, אמר כתיב (דברים כ״ב) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, היכן טובו של זה והיכן אריכות ימים של זה, ולא ידע שדרשה ר' עקיבא בצבורא למען ייטב לך בעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, ויש אומרים על ידי שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב, אמר אם הלשון שיגע בתורה כל ימיו כך, לשון שאינו יודע ואינו יגע בתורה עאכ״ו, אמר אם כן לא מתן שכר לצדיקים ולא תחיית המתים, וי״א על ידי שכשהיתה אמו מעוברת בו עברה על בתי עבודת כוכבים והריחה ונתנו לה מאותו המין ואכלה והיה מפעפע בכריסה כריסה של חכינה, לאחר ימים חלה אלישע בן אבויה אתון ואמרין לר' מאיר אלישע רבך חולה, אזל לגביה, אמר ליה חזור בך אמר ליה ועד כדון מקבלין, אמר ליה ולא כתיב (תהלים צ') תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש, באותה שעה בכה אלישע בן אבויה ומת, והיה ר' מאיר שמח ואמר דומה שמתוך תשובה נסתלק רבי, וכיון שקברוהו באתה האור לשרוף את קברו, אתון ואמרין ליה לר' מאיר קבר רבך נשרף, יצא ופרש טליתו עליה, אמר ליה ליני הלילה בעולם הזה שכולו לילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, והיה בבקר בעולם שכולו טוב, אם יגאלך טוב יגאל, זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (שם /תהלים/ קמ״ה) טוב ה' לכל, ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר ודמכת לה, אמרון ליה ר' לעלמא דאתי אין אמרין לך מה את בעי אבוך או רבך, מה תימא אמר אבא ובתר כן ר', אמרין ליה ושמעון לך אינון אמר להון ולאו מתניתא היא מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין מצילין אלישע בזכות תורתו.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

לתוקף אתחלתא דגאולה

התשע״ט. אייר לק״י בן-שאול, ציון — דגאולה אתחלתא לתוקף

**רקע**

ליקוט נקודות קטן שכתבתי לקראת שיעור — הכנה ליום העצמאות. השיעור העברתי בבית כנסת הרש״ש בקרית אונו בשנת התשע״ח — שבעים למדינת ישראל. זהו בסיס לשיעור ואי״ה נרחיבו בהתאם לצורך ולענין לעתיד לבוא.

**מטרה עיקרית של השיעור**

הכרה בהשגחת השם הברורה במהלך קיבוץ הגלויות והקמת מדינת ישראל, ומתוך כך עירור הכרת הטוב והודיה לשי״ת.

הכרה זו תושג באופן ״בינו שנות דור ודור״, התבוננות ביחודיות המהלך, ותיאור השינוי העמוק והמהותי לטובה ורוב הטובה מעבר לכל ציפיה. מתוך התבוננות המבקשת אמת ואינה מחפה על פערים הטעונים תיקון — יובאו נקודות הממחישות את צד ״אתחלתא ה׳״ שבדבר ואת העניינים הדורשים תיקון, שכן מהלך אלהי זה נעשה מגובה רום המחשבה האלהית המכוונת לתהליך שבו העם שותף ביד ההשגחה בגיבורים המתקן מצידו את הדורש תיקון (ע״ד ״לעזרת ה׳ בגיבורים״).

נתחיל בע״ה:

**מה נשתנה במצב עם ישראל, ואף יותר, בשנים האחרונות ומאה וחמשים? **

**א. קיבוץ גלויות** — נאסף עם ישראל והגיע לארץ מארבע כנפות הארץ, עשרות אם לא מאות מדינות, כאילו אתמול יצאנו כולנו מהארץ, מתוך ערבות הדדית ואחווה. אמנם מרחק הזמן ועיוותים גלותיים עדיין לא אפשרו באופן מיידי אחווה חסרת פער ומסך, אך הזמן עושה את שלו לטובה, כמו גם מדיניות מכוונת של הממסד המאפשר מיזוג והיתוך גלויות — דבר שבבסיסו חיובי, אם נעשה באופן מכבד ושמירה על יחודיות ובחירה.

וזה לא היה כדבר הזה מאז גלות ישראל מארצם. בהחלט מימוש מפורש של דברי התורה: ״ושב ה׳ אלהיך את שבותך… וקבצך מכל העמים אשר הפיצך… ונדחך יהיה מקצה השמים״ (דברים) ודברי הנביאים. דורנו זכה לאחר כאלפיים שנה להתגשמות דברי ה׳ ונבואות אלה!

**ב. ישוב הארץ ע״י עם ישראל** — לאחר אלפיים שנה של שממון בארץ (כפי שהעיד הסופר מארק טוויין בסיורו בארץ), הארץ נענית (נבעלת) ליהודי ולא לאחר — כלשון הנביא ״וארצך תבעל״ — לבעליה היחידים, עם ישראל, מתוקף ״החופה״ שפרש ה׳ עליהם, וקדש אותם זה לזו וזו לזה. גם כאן כמה יש להודות. ברורה השגחת ה׳ בעינינו. זהו דבר נפלא מעבר לכל דמיון. גם כאן דורנו זוכה למימוש דברי הנביאים — ״עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון! ״

**ג. ** יכולת הגנה של עם ישראל, בעזרת ה׳, על עצמו עם צבאו — ולא יהא עוד למרמס קלגסים.

**ד. ** הפחתה כמעט מלאה של התלות בחסדי העמים וציפיה לפעולתם ולהטבתם בכל דבר הקשור לגורל העם היהודי.

**ה. ** עם ישראל אינו נתון לתהפוכות, גזרות ופורעניות של העמים.

**ו. ** הדבר נעשה שלא במרידה בינלאומית, אלא בתיאום מסוים (ועידת סן רמו, הצהרת בלפור, הכרזת האו״ם בכ״ט בנובמבר תש״ז). יש להדגיש כי בין עם ישראל לכלומר — שבעים זאבים — הדבר לא ניתן להיעשות אף פעם בתיאום גמור ורצון מלא מכולם, כי רוממות קרן ישראל תמיד מביאה לתגובות מחאה ולאומית מצד האומות בכל דור ודור. לכן יש להפעיל יוזמה ובטחון בדרכי הדברים, גם להיעזר הרבה בדיפלומטיה, גם כשנשמעים קולות מחאה מבין האומות — אך לא להישען עליהם כמשענת ולהמתין להסכמות לפעולותינו.

**ז. ** סייעתא דשמיא ברורה ועילאית — ניצחון המעטים וחסרי נסיון את הרבים, בפרט במלחמת יום הכיפורים הצלה גדולה, ובכלל לאורך שנות קיום המדינה.

**ח. ** יכולת שלטון פנימית בעם ישראל — ממשלה יהודית נבחרת ע״י העם היהודי. השפעה פנימית של העם היהודי על הנהגתו ועל קביעת מדיניות המדינה ככלי למימוש רצון העם (ותיקון — איזון הדורשים עניינים, כדי עודף כח המערכת המשפטית המאפשר באופן דחיקת רצון העם לעיתים קרובות מדי ותופעות נוספות אחרות).

**ט. ** הצלה גשמית של פליטים יהודים, עקורים ונרדפים, ממרחבי תבל — בפרט פליטי השואה, אודים מוצלים מאש הנוראה. ללא מדינת ישראל זה לא היה קורה בעיתו הקריטי. לראשונה יש מדינה שקוראת ליהודים ומעדיפה אותם בהיקפים הנדרשים ובכלל, לעלות אליה ולחיות בה מתוקף ״חוק השבות״.

**י. ** שגשוג בניין תורני בהיקף שלא היה כמוהו — ישיבות, בתי כנסת, מוסדות תורה, היקף הספרות התורנית שלא היה כמותו.

**יא. ** ארצנו פורחת ויפה יותר מתמיד, מתוך מצב של שממה — הפרחת הארץ ע״י יהודים. וזה סימן ברור לגאולה (כמאמר חז״ל: ״ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא — אין לך קץ מגולה מזה״).

**יב. ** זיקה מסוימת (אם לא מלאה) של המוסדות השלטוניים של המדינה למסורת העם היהודי ותורתו — צבא שומר שבת וכשרות באופן המתחייב בפקודות, וכן קיום רבנות ראשית במדינה, קביעת לוח השנה היהודי ומועדי העם היהודי כמחייבים לכלל המסגרות והמוסדות ובצבא.

**יג. ** שגשוג כלכלי וטכנולוגי — עם ישראל הקטן בארצו הקטנטונת, מוביל ברמה עולמית במדע וטכנולוגיה שלא היה כמוהו. צבא ההגנה לישראל משוכלל ותקיף באופן שאין לפקפק בו.

---

**עם זאת — גם עינינו פקוחות הרואה את הדרוש תיקון: **

**א. ** תהליך התחלנות שעבר על קהילות שומרות דת ומסורת, בעיקרן מיהדות עדות המזרח, ספרד ותימן, צפון אפריקה — עקב החשיפה הצמודה לתרבות חול, חלקן מסיבות שונות, ללא הכנה מוקדמת והיערכות מצד עולים תמימים אשר ניסו לשרוד וליישב את ארצם. סיבה נוספת היא השפעה ממסדית אשר פעמים רבות היתה מכוונת כחלק מהרצון לבסס דמות ״יהודי חדש חלוץ״ לא גלותי. ניתן להרחיב עוד בנושא ואין כאן מקום להרחיב.

**ב. ** חלק מהיסודות הערכיים המוסדיים של המדינה — מערכת המשפט מבוססת ברובה על תשתית הלקוחה מהגויים או המתפתחת על פי ערכים זרים לרוח היהדות, והדבר בעוכרינו שכן כוחה של מערכת המשפט במדינתנו רב מאד.

**ג. ** ההווי הציבורי החיצוני בערים רבות — בתקשורת/מדיה, שילוט, פרסום, בתי תרבות, קניונים עירוניים, מרכזי קהילה וציבור — כל אלה מנחילים לכל החשוף אליהם ערכים רחוקים ומנוגדים לערכי התורה, ורבות פעמים דימויים, רעיונות, רגשות, תאוות ויסודות חומרניים ויצריים.

**ד. ** ישנם גורמים בכנסת ואף בממשלה — לעיתים המקדמים אג׳נדות וחוקים זרים ליהדות ומנוגדים לה בתחומי החינוך, שלמות המשפחה והזהות המינית, קדושת התורה ושלמות הארץ. גם גופי ממסד, ועדות, תרבות ומוקדי כח והשפעה נתונים בידיים אשר רוחן זרה ליהדות — ומצב זה מביא לקידום בקלפי גם אם הציבור בוחר אחרת, ומקשה על רעיונות ממקור יהודי להתפשט ולהתבסס במערכות הנדות הזרות ליהדות. גם בתחומי הביטחון (אף בצבא) השתרשו תפיסות מוסר מנוגד לחוץ ומדיניות המרחמות על בני האויב באופן מוגזם המביא לפגיעה בעמנו ובחיילינו ומתעתע את האויב בהר.

---

מכל הנאמר לעיל ברור כי זכינו לאתחלתא דגאולה אשר יש לבסס אותה ולתקן את הטעון תיקון. (ובע״ה נרחיב עוד מאמר זה כפי הצורך כדי שנזכה לגאולה השלמה בב״א.)

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מצוות ישיבת הארץ

התשע״ט איר א' ב״ה העצמאות ויום ישראל ארץ יישוב מצוות

ההתיישבות חובת 1. העשין שכחת לרמב״ם המצוות לספר הרמב״ן השגות

שנצטוינו רביעית מצוה נעזבה ולא וליעקב ליצחק לאברהם לאבותינו ויתעלה יתברך האל נתן אשר הארץ לרשת

לשממה או האומות מן זולתינו. ביד כי בה וישבתם הארץ את והורשתם שם) ורמב״ן לג (מסעי להם אמרו והוא

אמרו כ אחרים במקומות זו במצוה העניין כזה ונכפל הארץ. את והתנחלתם אותה לרשת הארץ את נתתי לכם ומצריה בגבוליה כולה זו במצוה להם אותה ופרט לאבותיכם נשבעתי אשר הארץ את ורשו באו א) (דברי' יתב'

מקום ממנה יניחו וגו. שלא הים ובחוף ובנגב ובשפלה בהר בערבה שכניו כל ואל האמורי הר ובואו שאמר.'כמו

עוד ואמר תחת. ואל תירא אל לך אלהיך י״י בר ד כאשר רש עלה (שם) המרגלים בענין ית' אמרו מצוה שזו והראיה במאמר לעלות אבו לא וכאשר לכם נתתי אשר הארץ את ורשו עלו לאמר ברנע מקדש אתכם י״י ובשלוח ט) (עקב

והבטחה יעוד לא מצוה שהיתה בקולו. הוראה שמעתם ולא לו האמנתם ולא אלהיכם י״י פי את ותמרו כתוב, הזה יהודה רב אמר ב) (מד סוטה בגמר אמרו וכך מצוה. מלחמת מ״ו) פ״ח (סוטה אותה קורין שהחכמים היא וזו וירשתה יד) יז (שופטי' ספרי ולשון רשות. הכל דברי להרווחה דוד מלחמת חובה הכל דברי לכבש יהושע מלחמת

המצוה היא הזאת המצוה כי ותאמר תשתבש ואל תשב. שתירש בזכות בה וישבת שנצטוו עממים שבע' במלחמת ואם עמנו בהלחמם ההם האומות להרוג נצטוינו שאנו כן. הדבר אין תחרימם. החרם שופטי') (ס״פ שנ' לאבדם האומות מן זולתם ביד ולא בידם אותה נניח לא הארץ אבל ידועים בתנאים ונעזבם עמהם נשלים להשלים רצו

לו והלך פנה הגרגשי שופטי') (דב״ר כמאמרם להם, והלכו, נינו מפ ההם האומות ברחו אם וכן הדורות. מן בדור ולהושיב המדינות ולכבוש בארץ לבוא אנחנו נצטוינו אפריקי, זו כארצם טובה ארץ הוא ברוך הקדוש להם ונתן את להם ולכבוש הארץ את לעזוב שבטינו כן אחר רצו אם הנזכרים העממים את הכריתנו אחרי וכן שבטינו. בה

מלחמת וממאמרם ובישיבתה בכיבושה שנצטוינו רשאין. אינם המקומות מן וזולתם אשור ארץ את או. ר שנע ארץ בכבוש היא הזו המצוה כי תבין לכבש. יהושע בו רגלכם כף תדרוך אשר המקום כל עקב) (ס״פ בספרי אמרו וכן

בידם רשות או שלכם הוא הרי האלו המקומות מן חוץ שתכבשו המקום כל להם אמר וכו' כאשר נתתיו לכם וכו אשר המקום כל כך ואחר ועצומים גדולים גוים וירישתם לומר תלמוד א״י יכבשו שלא עד לארץ חוצה.'לכבוש כתורה שלא עשה דוד אמרו שם, נוהגות מצות ואין צובה וארם נהרים ארם דויד כיבש מה מפני תאמר ואם ואמרו

הדורות בכל בכיבוש נצטוינו הרי כן. עשה לא והוא לארץ. ה חוצ לכבש רשאין תהיו א״י משתכבשו אמרה התורה כתובו וכעי״ז ה״ד פ״ה בהר (ת״כ שאמרו עד ישראל ארץ דירת והיא בה מפליגין שהחכמים המצוה כי אני 'ואומר גרשוני כי שנאמר זרה עבודה כעובד בעיניך יהא לארץ בחוצה ודר ממנה היוצא שכל ספ״ה) מלכים וש״נ, ב, קי

ממצות הוא הכל בה שאמרו גדולות הפלגות זה וזולת אחרים אלהים עבוד לך לאמר י״י בנחלת סתפח מה היום בזמן ואפילו ממנו יחיד כל מתחייב לדורות עשה מצות היא כן אם בה ולשבת הארץ לרשת שנצטוינו הזה. עשה

ור חרש בן מתיה ור' 'תירה ב בן יהודה ברבי מעשה כט) יב (ראה ספרי ולשון הרבה. במקומות בתלמוד כידוע גלות עיניהם את וזקפו ישראל ארץ את וזכרו לפלטיה והגיעו לארץ חוצה יוצאין שהיו נתן ור' יהושע ר' אחי בן חנניה ישראל ארץ ישיבת אמרו לעשות ושמרת בה וישבת וירשתה הזה המקרא וקראו בגדיהם וקרעו דמעותיהן וזלגו

שבתורה המצות כל כנגד: שקולה

פרטית מצווה אישי חיוב לדורות. חיוב ויש. יבה. ירושה

2 ר״ח. שיטת

יא משנה יג פרק כתובות מסכת משנה

מוציאין הכל ואין לירושלם מעלין הכל מוציאין הכל ואין ישראל לארץ מעלין הכל [*] הנשים ואחד האנשים אחד בארץ אשה נשא ישראל ארץ ממעות לה נותן ישראל בארץ וגירשה ישראל בארץ אשה נשא עבדים) ואחד (נ״א ממעות לה נותן ישראל בארץ וגירשה בקפוטקיא אשה נשא ישראל ארץ ממעות לה נותן בקפוטקיא וגירשה ישראל

נותן בקפוטקיא וגירשה בקפוטקיא אשה נשא קפוטקיא ת ממעו לה נותן אומר גמליאל בן שמעון רבן ישראל ארץ

קפוטקיא ממעות: לה

ב עמוד קי דף כתובות מסכת תוספות

- כו לעלות אומר 'הוא לדור מצוה אינו דעכשיו חיים רבינו אומר והיה דרכים סכנת דאיכא הזה בזמן נוהג אינו

עליהם ולעמוד בהם ליזהר יכ. ולין אנו דאין עונשין וכמה בארץ התלויות מצות כמה יש כי בא״י

כח סימן דעה יורה ב- חלק מהרי״ט שו״ת

שכ״ח1568 ה״א בשנת בצפת נולד המבי״ט, מטראני, משה ר' של בנו המהרי״ט, טראני, יוסף רבי ( בשנת שבתורכיה בקושטא ונפטר )

שצ״ט1639 ה״א ( שנ״ט1599 ה״א בשנת לקושטא הישוב( בשליחות יצא הוא בצפת, ישיבה כראש ). ומאוחר ישיבה לראש מונה ושם ) פירושים אחריו השאיר הוא המפורסם. הגדולה הכנסת בעל בנבנישתי, חיים ר' גם היה תלמידיו בין תורכיה. כל של הראשי לרב יותר

הרבה תלמידים העמיד וכן תשובות, ובעיקר דרשות. לגמרא,

. אנדרונופלא אשתו תלד אם ונדר בשפתים בטא שנתים זה כי יצ״ו יצחק הר' לו יקראו אשר שמו זה זה הל האיש שאל שאול ילדיו ואת ביתו את עזב ועתה מלתא ליה אסתייעא לא שעברה ובשנה זכר אשתו וילדה ישראל לארץ ללכת זכר

אם פינו את לשאול ובא בידו מאומ' כל אין ולרש נדרו מעון מדבר מדאגה ובא אנדרינופלה בעירו על לישאל יוכל הים מגאון אחזתהו רעדה כי וגם עמים נדיבי שערים פתחי על לדפוק ויצטרך הפזור די משגת ידו אין כי נדרו

מרפא חכמים לשון נפשו בקשה ע״כ אשר גליו. ומשאון כתב הרי מדוחק אלא עליהם נשאלין אין הקדש נדרי שאמרו אעפ״י איברא בתשובה הרא״ש וז״ל י״ב כלל סוף

יודעים ג' לפני ילך ונתחרט נדר ואם נדרים לשאר כמו התרה נדר לאותו שיש דע לא״י ללכת שנדר בענין לת ששא לו. ויתירו נדרים בטיב הרב ומורי סאגיש שלמה מהר״ר לשיטת דאזיל משום הרא״ש של שטעמו אומר היה ז״ל

וכמה בארץ התלויות מצות מה כ יש כי בא״י לדור מצוה אין דעכשיו כתובות בשלהי בתשובה שהובא חיים הר' נדרים. כשאר התרה הזה לנדר שיש אמר ולפי' בהם ליזהר יכולים אנו שאין עונשי'

התוס מיסוד שאינה הרא״ש׳ונ״ל סמך דעלה יתכן ולא בהלכות לא וגם בתוספותיו הביאה לא ז״ל הרא״ש שהרי

הזה בזמן דאיירי מאיר רבי' ר' שפי האשה אחר לעלות האיש את כופין דאין דירושלמי ההוא הביא ואדרבה דעיקר ועוד האשה את כופה האיש הזה בזמן דאף ומסתמא הבית בזמן האיש את כופה נמי דהאשה ומשנתינו

ז״ל הרמב״ן כמ״ש בחרבנה הזה בזמן אפי' הוא ישיבתה ומצות ישראל ארץ קדושת משום הטעם המצות בפ'

קיום משום ואי המצו' כל כנגד שקול' א״י שישיבת עד דספרי א עובד ומייתי בה וישבתם אותה דוירשתם מקרא לענין דקידושין בפ״ק אמרו הרי לעלות האיש את כופה שתהא אלו במצות עבידתה מאי אשה בה התלויו' המצות מצות לשאר וכ״ש עליה אחרים שרשות מפני לעשו' בידו ספק אין אשה לעשות בידו ספק יש איש ואם אב כבוד

היא ולא בקרקע התלויות במצות דמחייב הוא ואיהו בעלה קנה אשה שקנתה מה דכל בארץ תלויות ה מצות וכ״ש מח״ל שברח עבד לאיתויי דאמרי' בארץ התלויות במצות שייך מה עבד ותו לא״י. לעלות בעל' את תכוף ולמה

הרמב״ם ופרשו עבדים י לאיתוי מעלין הכל נמי ואמרי' ישראל ארץ ישיבת משום וזיל הכא זבניה ליה דאמרי' לארץ ומה. ז״ל הראב״ד בשם כתבו וכן עמו לעלות רבו את שכופ' לא״י לעלות שאמר כנעני בעבד עבדי' מה' ח' בפ' ז״ל לו לקנות שירצ' שמי הם תימה דברי בהם להזהר יכולי' אנו שאין עונשין וכמה התליות מצות כמה שיש שאמר

ועוד ידו על מעכב ומי בהם יזהר נמי ל״ת ומצו' בהם וכיוצ' ופא' ה שכח לקט כגון מ״ע כל לקיי' יכול בא״י קרקע לא חיים דהר' מילי להני איתניהו ואי. מד״ס והכלאים הלכה הערלה כדתנן בח״ל נמי איתנהו וערלה דכלאים

ז״ל ואחרונים ראשונים הפוסקים כל מינה שתקי הוו

ומצאתי קצ״ט סי' למהר״ם בתשובות הזה בזמן בין לחלק באים אדם בני שיש ראיתי כי ועל הזה בלשון שכתב דכתובות דבריי' נ״ל עד וכו' כתובו' בשלהי בירושלמי אמרי' דהא בזה לחלק דאין לבאר אני צריך הבית בזמן בין

ע״כ. לעלות האשה את כופין ואפ״ה הזה בזמן דירושלמי וההיא אדמתן על שרויין שישראל בזמן

התוס מיסוד 'ן אינ חיים הר' שדברי למד אתה ומכאן ז״ל והרא״ש ממהר״ם התוס' בדברי בקי לנו מי כי

שלום שהיה בימיהם דה״מ בתשובה כהן חיים רבינו כת' הזה כלשון מרדכי בהגהות שמצאתי עיני את והאיר אם ואפי' ולסטים חיה גדודי למקום להוליכה חפץ כמו דהו״ל לכופה יכול אינו משובשים שהדרכים עכשיו אבל

ע״כ צריך ערבא ערביך לממון מגוף רבים ע לה יעמיד

הגהת בא״י לדור מצוה דאין בתו' ומ״ש הדרכי' סכנת מטעם אלא באה לא ז״ל כהן חיים הר' שתשובת הרי

כלל. . היא דסמכא ולאו היא. תלמיד

עלי הטריח הנז' הנוד' והנה מעשיו ית' האלהי' רצה כב' כי לביתו וישו' ילך והתרנו' דמתיבת' רבנן סברוה טעמי לין אי מכל. . לך נדרת במדין וכדאמרינן נדרו על כעובר שומע יחשדהו פן חשדא משום עמו שהדין עינים כסות לו להיות זכותו לו לכתו'

זלה״ה מטראני משה בכמהר״ר יוסף שמי וחתמתי כתבתי דעתי לע. נייות והנראה לאודיעו בעי הא כי וכל נדרך והתיר

מג סימן דעה) יורה חיים, (אורח א חלק הרב״ז שו״ת

… והאגודה דבהרא״ש וכתב, הנ״ל, חיים רבינו בשם כתובות להתוס' הביא סק״כ, ע״ה סוס״י אה״ע בב״ש וגם

וגם בזה״ז. גם מצוה דיש משמע ז״ל והטור ראשונים הפוסקים מכל דמבואר כתב כ״ו סי' צדקה מעיל בתשו' שם אפרים" ה״יד דברי שכל יראה היטב והמעיין יעו״ש. ז״ל כהן חיים דרבינו הא להו סבירא דלא ז״ל, ואחרונים

פה האסף עט ולא הם. תמוהים: במחכת״ה

3. שלושת השבועות

ב עמוד קי דף כתובות מסכת בבלי תלמוד

זירא ר' לארץ מבבל העולה כל יהודה: רב דאמר ישראל, לארץ למיסק דבעא יהודה, דרב מיניה קמשתמיט הוה

א עמוד קיא דף כתובות מסכת בבלי תלמוד שנאמר בעשה, עובר: ישראל נאם אותם פקדי יום עד יהיו ושמה יובאו בבלה

או בצבאות ירושלים בנות אתכם השבעתי אחרינא: קרא כתיב יהודה? ורב כתיב. שרת בכלי ההוא? זירא ורבי ה'. זירא ורבי כתיב. אחרינא השבעתי יהודה? ורב בחומה. ישראל יעלו שלא ההוא זירא? ורבי וגו'. השדה? באילות

שלא אחת, למה? הללו שבועות ג' דאמר: חנינא, ברבי יוסי לכדרבי ליה מיבעי ההוא ואחת בחומה; ישראל, יעלו העובדי את הוא ברוך הקדוש שהשביע ואחת, העולם; באומות ימרדו שלא ישראל את הוא ברוך הקדוש שהשביע ליה מיבעי זירא? ורבי כתיב. תעוררו ואם תעירו אם יהודה? ורב מדאי. יותר בישראל בהן ישתעבדו שלא כוכבים

לתא- ת למה? הללו שבועות שש דאמר: לוי, לכדרבי אינך- דאמרן, הני הקץ את ירחקו ושלא הקץ, את יגלו, שלא

כוכבים לעובדי הסוד יגלו. ושלא

א עמוד קיא דף כתובות מסכת רש״י

- בחומה יעלו שלא חזקה ביד. יחד

א עמוד קיא דף כתובות מסכת אגדות חידושי מהרש״א

חזקה ביד ביחד יעלו שלא אלא לא״י לעלות מישראל אחד לכל דרשות ודאי ר״ל '. כו בחומה ישראל יעלו שלא וגו נהיה ולא העיר חומת ונבנה שאמר ונחמיה ירושלים חומות להם 'ולבנות היה המלך ברשות ואף שם כמ״ש

יודעים היו לא מורדים אתם המלך העל החומה בנין על לנחמיה שאל וטוביה וגו' לי אמר אשר המלך דברי שברשות

בגלות כשהם אחרים בדברים אלא החומה בנין היינו לאו ימרדו שלא דאחת צ״ל בשמעתין ומיהו היה: המלך

א עמוד קיא דף כתובות מסכת רש״ש

ע״ש כו' כחומה עצמכם עשיתם אם ב) (ט ביומא וכדאיתא כחומה צ״ל אולי בחומה. ישראל יעלו שלא ההוא: גמרא

האומות רשות 4. תנד סימן דעה יורה חלק נזר אבני שו״ת

שוב שמה ולהתיישב לעלות רשות השיג אם אבל לעלות מהממשלה רשות לו כשאין רק הוא זה דכל איברא. נו)

לעלות מחויב ביחיד, ליתא בציבור דליתא דכל הטעם ליכא דמעתה יחשב לא לעלות ישראל לכל רשות יותן שאם

פקודה יחשב לכולם רשות יותן כי. אם י״ל גם חזקה. ביד פרש״י בחומה כי בחומה. שעולין היינו זה דבאופן אף רק ברשות אפי' לעלות חיוב שאין ברור זה אך בציבור. איתא שנקרא בזה. י״ל מ״מ בציבור. ליתא פקודה בלא

קיבוץ בתוך שמה להתיישב כשרים אנשים קיבוץ כי בהפסדו. שכרו ח״ו יצא לאו באם כי הכשרים. מישראל אנשים

כמובן בארץ התלויות למצות וביחוד בכלל המצות כל לקיום גדול תועלת: הוא

תנו סימן דעה יורה חלק נזר אבני שו״ת

)א חזקה ביד יחד בחומה פירש דרש״י שבועה יהי' לא לעלות לכולם רשות יותן שאם נ״ו באות שכתבתי מה דבר

שבספר העיר וכבודו חזקה ביד זה אין ברשות ואם יונתן אהבת דרשה דברי אסור. ברשות ' דאפי כתב מפראג )(הגר״י מפירש״י זז הי' לא לדינא בעצמו מוהריז״ל והגאון ממקומם. רש״י דברי יזיזו לא בהם כיוצא ואלף: הם.

אלמלא ע״ב] [ט דיומא דבפ״ק משום רש״י כוונת זה דאולי הכוונה הי' פקודה. יחשב דאפשר שם כתבתי ואשר ) ב עזרא בימי כולכם ועליתם כחומה עצמיכם עשיתם הי ברשות עזרא בימי דעלי' ברשות כחומה פירש ושם.'כו'

מותר דברשות ברש״י מפורש הדין רש״י כוונת שיהי' איך פקודה. מ״מ יחשב דאפשר כתבתי. לזאת ומעלתו דחשיב רק "אפשר" תיבת כבודו השמיט פקודה יחשב דאפשר שכתבתי ומה מפירש״י. שכתבתי מה השמיט

וכן השגות כתב וע״ז פקודה. יעשה. לא

ל עמוד חמדה ארץ ד

לה עמוד

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות