תורה לשמה – אז מה לומדים?
1. אשר בנחל, מוהרא״ש:
אתה, בני חביבי, התמד כסדרן לסיים ולטייל בכל מקומות התורה הקדושה – מקרא, משנה, בבלי, ירושלמי, תוספתא וכל המדרשים וספרי הזוהר הקדוש והתקונים ורמב״ם, טור ושולחן-ערוך וכו'. ואף שיש הרבה עניינים, שאינך מבין, ואתה שוכח – צריך שתדע, ששוב דבר לא נאבד, ושם, בעולם העליון, תזכה להשיג הפנימיות שבהם.
2. ספר חסידים רסא
אהוב לך את המצוה הדומה למת מצוה שאין לה עוסקים. כגון שתראה מצוה בזויה או תורה שאין לה עוסקים, כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים תלמוד סדר קדשים, ואם תראה שאין חוששים ללמוד מועד קטן ופרק מי שמתו, אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם. כי הם דוגמת מת מצוה, אהוב אותן מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אין רגילים בהם. שזה דומה לאחד שהיו לו בנות ותבעום בני אדם והשיאם להם ונשארה בת אחת שלא תבעוה לינשא, אמרה לאביה: אחיותי יודעות אומנות נקייה מעשה אורג מעשה רוקם לכך קפצו עליהם הכל והיו לאנשים, אבל למה נתת לי אומנות שהכל מרחיקים ממנה לארוג בגדי אבל לתכריכי מתים? אלו הייתה אומנתי בגדי שמחה הייתי לאיש כאחת מאחיותי.
3. עבודה זרה יט: אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו.
4. אורות התורה פרק ט פסקה ו
יֶשְׁנָם שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה, מִפְּנֵי שֶׁבְּדֶרֶךְ לִמּוּדָם וְהַשְׁלָמָתָם הָרוּחָנִית בָּגְדוּ בִּתְכוּנָתָם הָאִישִׁית הַמְיֻחֶדֶת. הֲרֵי שֶׁאֶחָד מֻכְשָׁר לְדִבְרֵי אַגָּדָה, וְעִנְיְנֵי הַהֲלָכָה אֵינָם לְפִי תְּכוּנָתוֹ לִהְיוֹת עָסוּק בָּהֶם בִּקְבִיעוּת, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לְהַעֲרִיךְ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ הַמְיֻחָד הוּא מִשְׁתַּקֵּעַ בְּעִנְיְנֵי הֲלָכָה, כְּפִי הַמִּנְהָג הַמֻּרְגָּל, וְהוּא מַרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ נִגּוּד לְאֵלֶּה הָעִנְיָנִים שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם, מִתּוֹךְ שֶׁהַהִשְׁתַּקְּעוּת בָּהֶם אֵינָהּ לְפִי טֶבַע כִּשְׁרוֹנוֹ הָעַצְמִי.
אֲבָל אִם הָיָה מוֹצֵא אֶת תַּפְקִידוֹ וּמְמַלְּאוֹ, לַעֲסֹק בִּקְבִיעוּת בְּאוֹתוֹ הַמִּקְצֹעַ שֶׁבַּתּוֹרָה, הַמַּתְאִים לִתְכוּנַת נַפְשׁוֹ, אָז הָיָה מַכִּיר מִיָּד שֶׁהַרְגָּשַׁת הַנִּגּוּד שֶׁבָּאָה לוֹ בְּעָסְקוֹ בְּעִנְיְנֵי הַהֲלָכָה לֹא בָּאָה מִצַּד אֵיזֶה חִסָּרוֹן בְּעַצְמָם שֶׁל הַלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּחוּצִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ מְבַקֶּשֶׁת מִקְצֹעַ אַחֵר לִקְבִיעוּתָהּ בַּתּוֹרָה, וְאָז הָיָה נִשְׁאָר נֶאֱמָן בְּאֹפֶן נַעֲלֶה לִקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וְעוֹשֶׂה חַיִל בַּתּוֹרָה בַּמִּקְצֹעַ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, וְגַם עוֹזֵר עַל יָד אוֹתָם שֶׁיָּדָם גּוֹבֶרֶת בַּהֲלָכָה, לְהַטְעִימָם מִנֹּעַם הָאַגָּדָה.
אָמְנָם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת סִבַּת הַרְגָּשָׁתוֹ הַנִּגּוּדִית בְּלִמּוּד, וְהוּא מִתְגַּבֵּר נֶגֶד טִבְעוֹ, תֵּכֶף כְּשֶׁנִּפְתָּחִים לְפָנָיו אֵיזֶה דְּרָכִים שֶׁל הֶפְקֵר הוּא מִתְפָּרֵץ וְנַעֲשֶׂה שׂוֹנֵא וְעָר לַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה, וְהוֹלֵךְ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי, וּמֵהֶם יָצְאוּ מַה שֶּׁיָּצְאוּ מִבְּנֵי פָּרִיצֵי עַמֵּנוּ, הַמִּתְנַשְּׂאִים לְהַעֲמִיד חָזוֹן וּלְסַמּוֹת עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם. - וּבְחִלּוּק הַמִּקְצוֹעוֹת הַשּׁוֹנִים בְּסִדְרֵי הַלִּמּוּד, לְפִי הַתְּכוּנוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת, יֵשׁ מִי שֶׁנְּטִיָּתוֹ חֲזָקָה לְחָכְמוֹת מְיֻחָדוֹת, שֶׁגַּם הוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לְפִי נְטִיָּתוֹ הַפְּנִימִית, וְיִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה, וְזֶה וָזֶה יַעֲלֶה בְּיָדוֹ, כִּי יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וּכְבָר נִסְתַּפְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת-יְשָׁנִים בְּשִׁלְהֵי יוֹמָא בָּזֶה, מַה שֶּׁיִּהְיֶה עִקָּר וְטָפֵל, וּבִכְלָל הַדָּבָר תָּלוּי לְפִי הַתְּכוּנָה וְטֶבַע הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
ח. נ ביאליק – כתבים גנוזים 231
נסעתי בן חמש עשרה לוולוז׳ין, על סמך השמועות שפשטו בעירי בין הבחורים, שבוולוז׳ין לומדים בגלוי או בסתר יחד עם הגמרא גם שבע חכמות ושבעים לשון. . בקיצור בוולוז׳ין לא למדתי שבע חכמות ושבעים לשון אלא רוסית בלבד. אבל תחת זה נשתקעתי בחדשים האחרונים בלימוד הגמרא ואעש בה חיל. 'אין זאת כי אם מבני בניו של ליטאי אתה – אמר לי ראש הישיבה בשעת הבחינה בחדש השלישי לבואי – זאת הפעם הראשונה שאני רואה בחור ווליני יודע תלמוד כמוך. כמעט שנואשתי מן ההשכלה ועטרת הרבנות שבה להתנוצץ לפני באויר. . מיום ליום שקעה התלהבותי הראשונה לגמרא וההשכלה חזרה וניעורה. עומד הייתי אצל שולחן תורתי שעות שלמות, פי דובב "אמר אביי" ולבי בעולמות אחרים. בימי האביב הראשונים הייתי משתמט מבית הישיבה ורץ כמטורף במבואות העיר ובסמטאותיה ונפשי מתלבטת בי כצפור אסורה".
מה ללמוד?
ללמוד מה שאני אוהב.
ללמוד הכל.
ללמוד מה שעם ישראל צריך.
כל זה משל למטרה שלי בחיים. מה אני עושה בזמן הפנוי שלי? כל אלו.
אחוזים אוהבים גמרא בסוף התיכון:
לא: אם זה קשה זה לא 'מתאים' לי. הנושא, התחום. אחרי זה? שבור שיניים.
המשך מוהרא״ש: ואין כאן מקומו להאריך בזה מה שנעשה ברוב בני-הנעורים בדור הזה, שמעמידים משגיחים וראשי ישיבות, אשר אינם ראויים לאותה אצטלא כלל, והם בעצמם עדיין לא שמשו כל צרכן, וכל הרוצה ליטול את השם, נוטל, ועל-ידי-זה אין להם שום השגה כלל מה שבחורים צריכים ובאיזה דרך להנהיגם, ומזה בא ויוצא, רחמנא לצלן, מה שבא ויוצא, כי הרוב בני-הנעורים, שאין להם מוח והבנה טובה, הולכים בטל וכו`, וכל הלמוד הוא בשבילם לעול כבד ולמשא, ומזה בא שנפגמים יותר ויותר וכו`, כי אין היצר-הרע בא אלא בלב פנוי מהתורה כי מי שבלבו תורה, אין היצר הרע שולט בו, שנאמר (תהלים לו): תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו; וכן משה אמר (דברים יא): ושמתם את דברי אלא; וכן דוד אמר (תהלים קיט): בלבי צפנת אמרתך למען לא אחטא לך (עיין כל זה בילקוט-משלי, רמז תתק״מ; עיין שם) ומזה בא שכל-כך בני-הנעורים בורחים אחר-כך מהתורה ומהיהדות, כי לא היה מי שידריכם כלל, ותמיד היה להם צרות ויסורים, בזיונות ושפיכות-דמים מאלו המשגיחים והראשי-ישיבות, המשתררים עליהם בחינם, על לא דבר ברציחה.
אורי אורבך: לפני מאתיים שנה בוולוז׳ין, הניחו גמרא על סטנדר כי זה היה הנכון ביותר לשעתם, למצטיינים שביהודי רוסיה. ומאז, ממש על טייס אוטומטי, דור אחרי דור, כל הבנים מתנדנדים מול תנא קמא ובבא בתרא. הגמרא מחדדת את המוח – אמרו לנו תמיד, אבל איפה ראש הישיבה שיחדד את המוח כדי לשאול את עצמו אם זה הכיוון המתאים ביותר. מה הועילו רבנן אם לימוד הגמרא - לא הוא זה שהופך אותם לאוהבי תורה ויראי שמים? לפעמים אפילו ההפך.
קטון-קטונתי אל מול עוצמת היצירה התורנית המופלאה שנקראת תלמוד. לא עם הגמרא אני מתווכח אלא עם מלמדיה. ילמדונו רבותינו, כלום לא עדיף שבארבע-חמש השעות היומיות המוקדשות ללימוד תורה במשך כל-כך הרבה שנים, ילמדו גם (אני מדגיש וחוזר ומדגיש וחוזר ומדגיש: גם!) לימודים בסיסיים החשובים יותר לבניית עולמם הדתי, רגע לפני שהם יוצאים לעולם המעשה? הרי יותר נחוץ שיעמיקו ב״כוזרי" וב״חובות הלבבות".
בזמן היקר מפז הזה אפשר להספיק לחרוש את "מסילת ישרים", פרקים שלמים ב״היד החזקה", "אורות התשובה", ה״חפץ חיים", "ספר החינוך", עיקרי הלכות שבת וכשרות, משניות וטעמי המצוות, חומש עם מפרשים, דע מה שתשיב ודע מה שתשאל, תפילה ויסודות הבית היהודי. להכיר את הארץ דרך התנ״ך ואת התנ״ך דרך הארץ. וזה בלי לדבר על שירה בדבקות, ושיחות-נפש ועוד חוויות שאינן רק לימודיות. הנה הבנות הדתיות באולפנות כבר זוכות להשכלה תורנית משובחת מזו של הבנים. עולמן הדתי שלם וחיוני יותר, גם בלי גמרא בסיטונות. זו גם אחת הסיבות שהן נשארות דתיות יותר.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה