'עם הספר' מול עם המסורת
1. פילון, על החוקים לפרטיהם, ס' ד:
'שלא להעתיק את גבולות הזולת אשר הקימו קודמיך'. דין זה, כמסתבר, אינו נקבע בדבר נחלאות ותחומי שדות בלבד לכריתת החמדנות, אלא גם לשמירת המנהגים העתיקים. הרי המנהגים הם חוקים לא כתובים, גזרות של אנשי קדם, שאינן חרותות על מצבה ולא על קלף הנאכל בעש, אלא בנפשם של השותפים באותה קהילייה.
שכן על הבנים לרשת מהוריהם, לבד מן הנכסים, גם את מנהגי האבות שחונכו בהם וחיו עמם מראשית ימיהם, ולא לזלזל בהם על שום שלא נמסרו בכתב. כי המציית לחוקים הכתובים, לא בדין יהולל, הואיל והוא לומד לקח מן ההכרח ומאימת העונש; ואילו הדבק בחוקים הלא כתובים, הואיל והוא מגלה צדקה מרצון, ראוי לתשבחות.
2. תמים דעים סי' קיט, תשובת רב האי גאון:
מניין אנו יודעים כי יש עלינו מצוה לתקוע ביום זה? ועיקר התורה הכתובה מנין אנו יודעים כי היא תורת משה שכתבה מפי הגבורה? אלא מפי עם ישראל, הנה אלו המעידים עליה, גם הם מעידים כי במעשה זה יצאנו ידי חובותינו, וכי כן העתיקו בקבלה מפי הנביאים הלכה למשה מסיני, ודברי הרבים הוא המוכיח על כל משנה ועל כל גמרא, ויותר מכל ראיה פוק חזי מה עמא דבר (ברכות מה.), זה העיקר והסמך.
ואחר כך אנו מביטים בכל הדברים שנאמרו במשנה או בגמרא בעניין הזה, ומה שיעלה מהם ויתרץ כאשר עם נפשנו, מוטב, ואם יש בה כלום שלא יתכוין כאשר בלבבנו ולא יתברר בראיה — אינו עוקר את העיקר.
3. רבי אליהו בן אמוזג, אם למקרא דברים ו כ:
שכל התורה שבכתב יסודתה במסורת מפה אל פה, שאלו לא היתה האומה כלה מעידה כי כבר היה שעבוד מצרים והאותות והמופתים ואחר כן נתינת התורה ע״י משה, לא היינו בטוחים שספרי הקדש יצאו מיד מחבריהם בקומתם ובצביונם. והרי זו מעין התשובה שהשיב הלל לגר שהיה רוצה ללמוד תורה שבכתב בלבד, והוא ע״ה הפך לו האותיות ביום מחר ואמר לו כמו שאתה סומך עלי בזו סמוך גם בזו (שבת לא.)…
והאומה היא שומרת הדת בכללותה וכל מה שתאמר אליך עשה בין כתוב בין שלא כתוב.
4. רבי אליהו בן אמוזג, טעם לש״ד:
כי הלא זה הדבר שלא יכחיש מציאותו כל היודע קורות דתנו ואומתנו כי פעמים רבות יִמָּצא מנהג בישראל שלא נודע מקורו איה בדברי הקדמונים, ובכל זאת אין להִפָּלא איך יחזיק איש יהודי במנהג ההוא כי מטבע המסורת והקבלה שלא להעלות על ספר אם לא מעט מעט ולעתים רחוקות כפי אשר הכריח יד הזמן לכתוב ולהעלות.
ואם יקרה שהן בעוד הדבר תלוי ברפיון, ולא נכתב בספר ובדיו ישאל השואל: איה מקום כבודו בספרי האומה, ולא ימצאנו, הַיִּטָב בעיני ה' שנכחיש מציאותו ואמיתתו?
5. רבי אברהם אזולאי, אהבה בתענוגים על פרקי אבות ה, כב:
בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ, וּבָהּ תֶּחֱזֵי.
כל מושכלות שהאדם משכיל ומעיין ימצא הכל רומז בתורה, שהתורה היא כמו המראה המאירה זכה וברה, שכל הצורות שיעמדו כנגדה יראה בה כל אחד כפי צורתו, כן התורה כל אחד ואחד מראה בה פירוש כפי שכלו, ויראה בה הצורה ההיא, כי יש בתורה ס' ריבוא פירושים, כי כל אחד מס' ריבוא נשמות קבל פירוש אחד בתורה, כפי הפשט וכפי הרמז וכפי הדרש וכפי הסוד, וכל נשמה ונשמה תפרש בתורה הפירוש שקבלה, ויראה בתורה הפירוש ההוא כמו המראה שמראה כל צורות בני אדם בה ועם היות צורות מתחלפות.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה