לעומת תורה – תפילה שלושה יחסים מערכות
רמח״ל: ילה– ותפ תורה ה החיים צינור לעו רוחניים העוה״ז אחרי להגרר לא השמירה מת
ח״ל לרמ השם דרך ג' – ב' אותיות ב' פרק ד' חלק
בריותיו לצורך ית' ממנו הנשפעות ההשפעות בכלל ב. יקר היותר הוא שענינה, ההשפעות מכל עליונה אחת השפעה יש
שלו האמיתי המציאות מעין בנמצאות שימצא שאפשר מה תכלית שהוא ינו והי בנמצאים, שימצא שאפשר מה שבכל ומעולה
ית מעלתו אמתת מעין ומעלה ויקר,'ית', ברואיו. אל ויקרו מכבודו ית״ש האדון שמחלק מה הוא והוא
התורה והוא זה, לתכלית ית' ממנו נברא בענין זאת השפעתו את ית' הבורא קשר. ואמנם בחינות, בשתי משתלם זה וענין
ואחריהם תורה, חומשי ה' כלל שהם ומאמרים, מלות כלל ב״ה האדון חיבר הנה כי שם, שביארנו מה וזה, ובהשכלה בהגיון באופן הזאת, ההשפעה בהם וקשר וכתובים, נביאים במדריגה למדבר הזאת ההשפעה תמשך, ההם הדיבורים שכשיודברו
שיהיה ובתנאי אותם. הזה ההגיון בס״ד לפנים לו. וכמ״ש שהוגבלו, בגבולים
וכן בהשכלת מדריגות ואמנם אותם. למשכיל הזאת ההשפעה תמשך האמיתים, דרכיהם לפי ההם בדיבורים שנכלל מה וההשכלה ההגיון בחלקי האלה המדריגות ונתחלקו שבמציאות, והענינים ההשפעות שאר ככל הזאת, בהשפעה יש, מדריגות
נאות היותו העליונה החכמה שראתה מה, כפי מדריגה אחר ובחלק ההשפעה, מן אחת מדריגה תמשך מההגיון אחד שבחלק אם הזאת, הרמה ההשפעה ממדריגות אחת מדריגה בו תמשך שלא התורה מתלמוד חלק לך אין אך בהשכלה. וכן אחרת,
המצטרכים: התנאים בו ישמרו
מה שכל פשוט זה והנה ג. ההשכלה שתתעלה לשון שישכיל מי ישוה ולא ידה. ל ע שתמשך ההשפעה מדריגת יותר תגדל, בה שהעמיק מי ולא יותר, בה שיעמיק מי עם שבהם השטחיית הכונה שישכיל מי ולא כונתם, שישכיל מי עם לבד, המקראות מי שכל עד ההשפעה, מן מדריגה תמשך ההשכלה מן חלק שבכל ית', מחסדו היה אמנם הרבה. בה שיעמיק מי עם קצת
כבר לבד, להגיון אלא השכלה לשום הגיע שלא ומי ההיא בהשכלה שנקשר מה הזאת הגדולה. פעה ההש מן ירויח בה שהשכיל יותר: ומי מעט מי לה, זוכים ישראל של רובן ונמצא הזאת, ההשפעה מן קצת לו גם לשיחולק לו אמצעי יהיה
ח״ל לרמ השם דרך ד' חלק פרק ה' אותי ב' – א' ות
צריך ית', ממנו שפע מקבלים הנבראים שלהיות הוא, העליונה החכמה שסידרה הסדרים מן הנה כי הוא, התפילה ענין א.
והנה להם. ימשך לא יתעוררו לא ואם שפע, אליהם ימשך כן לו התעוררותם וכפי פניו, ויבקשו לו ויתקרבו אליו הם שיתעוררו שפע להם ימשך ידה שעל ביומו, יום דבר זו עבודה להם והכין זמניהם, בכל ברואיו טובת שתרבה ורוצה חפץ ב״ה האדון
העולם: בזה זה מצבם לפי צריכים שהם מה כפי והברכה ההצלחה
מנהג להיות דעה דם לא נתן ב״ה האדון הנה כי והוא, בענין, יש יותר עומק ואמנם ב. והעמי ובתבונה, בשכל בעולמו עצמו ס
האחד– שרשים, שני על מיוסד הזה והענין כלם. צרכיו על מפקח להיות עליו המשא לו שניתן וחשיבותו, האדם של ליקרו
והשני– כראוי. עצמו את מנהל להיות הזאת והדעה השכל במצבו ו שמקיימ ממה וזה בעניניו, וליקשר בעולם עסק לו להיות ההנהגה סדרי כפי זה בזמנו לו שמצט. רך מה והוא קדש, ולא חול דרך שהוא למעלה, שזכרנו האנושי
לו וגורמת לו מצטרכת ירידה היא אבל ולענינו, לו ירידה אחד מצד באמת זה והנה א בחלק כמבואר כן, אחרי.'עילוי
מה כפי הנה כי שראוי, ממה יותר תרבה שלא צריך אחר ד מצ הנה הזה, בעולם ענינו לפי לו מצטרכת זו שירידה כמו ואולם שיקדים מה והוא לזה, תיקון ית' הבורא הכין והנה יותר ומתחשך העליון האור מן מתרחק כך העולם, בעניני להסתבך. שירבה השתדלותו, כל ל ועיקרי כללי ראשית זה ויהיה יהבו, ישליך ועליו צרכיו כל ישאל וממנו ית', לפניו ויעמוד ויתקרב האדם בגופניות וישתקע שיסתבך יקרא לא האנושי, ההשתדלות דרכי שהם ההשתדלות דרכי בשאר כך אחר ימשך שכאשר עד
לה: שקדם הזה התיקון ידי על תסמך אלא רבה, ירידה ירידתו תהיה ולא ית', בו הכל ותלה הקדים שכבר כיון וחומריות,
בשלח פרשת שמות משמואל שם
צריכה תורה צלותא בעי שמעתא ב כ״ח )(מגילה ז״ל ו …ורמז כ״ח כמ״ש)(משלי אפשר אי בודאי תורה בלי ותפילה לתפילה,
תועבה… תפילתו גם תורה משמוע אזנו מסיר
א י' ז״ל)(שבת ואמרו עולם חיי היא ותורה שעה חיי תפלה, היא
מועילים עשבים בעולמו ברא שהקב״ה למשל כמו היינו ו הם רק האדם יחי' עליהם לא מ״מ ממחלתו, האדם לרפאות תוכל ושהאיצטמכא רגליו על אותו ומעמידים אותו מרפאים
מזון במיני ניזון להיות יהי, ביכולתו ואז המאכל 'לבשל
לרפאות שעה חיי אלא עולם חיי בה שאין תפילה היא למשל כן
נכנסת שלומד התורה אז רק ואז בשורשה, ולקשרה הנפש את כי עוה״ב, חיי קונה הוא ובזה להתורה, מחובר ונעשה מעיו לתוך
ע״י מקושר שהוא ובלתי כמוה, הוא הרי בה המחובר כל התפילה
רחוק הוא מהתורה כ״כ עמו מתאחדת, ואינה
בלי ותפילה תורה דומה הרי לשעתו, מקושר שנעשה אעפ״י נמי
אוכל אינו אבל המאכל לקבל טובים עיכול כלי לו שיש ש לאי חדשים… חיים ישאב ומאין
עריכה טבדי בנימין הרב: שמ הזכויות ©כל ו רות
קוק הראי״ה - קצט ו, קבצים שמונה
חיי והיא קבוע, נפשי ומעמד טבעית, בתכונה ההופעה, וכל החכמה כל העבודה, וכל התורה כל את להכניס משמשת התפלה מהטבע למעלה היא, עולם חיי התורה אבל עולם. חיי שפע יניקת מול ישר עומדת להיות השעה, את שמחיה כלומר, , השעה,
טבע וכשיש מאד. ועליונה גדולה הנסים מעלת אז
למען הטבע, את להעמיד מתפללים והננו סדרי שינוי של וגרעון שמיא כלפי טרחא הנסים נקראים מתדלדלת כשהטבע אבל בקרבנו… תמיד המופיעה שעה, חיי תכונת לקביעות ומכוונים אצלנו מבוססים עולם חיי כל יהיו
קוק: הרב ילה– ותפ תורה שכל רב- פנים רגש-ודאי לעומת
ב עמוד לג דף ברכות מסכת בבלי תלמוד
. משנה האומר קן על מודים- מודים שמך, יזכר טוב ועל רחמיך יגיעו צפור אותו. משתקין
גמרא… מרבנן צורבא האי ידע כמה רבה: אמר עלינו. ורחם חוס אתה צפור קן על חסת אתה ואמר: דרבה קמיה דנחית ההוא
למריה-! לרצויי נמי- ורבה תנן אותו משתקין והא! : אביי ליה אמר דבעי הוא לאביי. לחדודי
מח פרק ג חלק הנבוכים מורה ספר
וכשישלח לאכילה, ראוים אינם הרוב על לאמם הצריכים והאפרוחים עליהם האם שכבה אשר הביצים כי הקן, בשלוח ג״כ הטעם וזהו
מ כי הכל, להניח סבה יהיה הרוב ועל הבנים, לקיחת בראות תצטער לא לה ותלך האם ראוי אינו הפעמים ברוב ח לוק שהיה ה
, לאכילה עליהם תורה חסה הנפשיים הצערים אלו ואם אדם. בבני שכן כל ובעופות בבהמות
באמרם עלי תקשה ולא קן על טעם שאין שחושב מי דעת ר״ל זכרנום, אשר הדעות משתי אחת לפי הוא כי וגו רחמיך יגיעו,'צפור
נמשכ ואנחנו לבד, הרצון אלא לתורה השני… הדעת אחר נו
קד פיס' פ״ה ברכות אי״ה עין
ראוי השכל משפט שמצד שאע״פ לומר מאד נכון אמנם
ו למצות, טעם לחפש זוהי שלימות שהוא השכל שלימות
. התורה
הוא שגם ד', בעבודת הלב ות ותמימ הרגש שלימות אמנם
ג חלק קבוע יותר להיות ראוי האנושי משלימות, ול ד מצד ולא שבהם ת' י השם רצון מצד רק המצות על בהשקיף
בהם שימצא. הטעם
אחת מתלקטת החכמה שלימות כי מאד, נכון הדבר וטעם
כל מידיעת לאחת ראוי ע״כ לכללים, להעשות ופרט פרט
בטעמה ולחקור שבה החכמה מצד מצוה כל על, להשקיף וכל
ואהבתו ד' ויראת ימות ושל דעת מוסיף הוא לחקור המוסיף
החכמה. מצד
פרטית המשכה אינה ולעבודה לשלימות הרגש המשך אמנם כולו אותו אנו שמוצאים ית', השם לרצון כללית המשכה כ״א
ד תורת בדר.'כי בערכנו
מוכן הוא ית' השם ברצון ההכרה ע״י הרגש כשמתעורר ע״כ
את תביא צונו ר לעשות ד' בדרכי ההליכה כי טוב, לכל מיד
כללי טוב לכל. האדם
וכשאומר תפילה, לזמן תורה זמן בין ההבדל זהו ע״כ
בחשבונות מבלבל הוא רחמיך, יגיעו צפור קן על בתפילה ההרגש הוד את מצות מי טע של וחשבון חכמה עומק של בתפילה תמים בלב ופשוט טבעי להיות שצריך מצד ש אע״פ,
נכונה דעה היא. עצמה
האמת למרי. לפי לרצוי' מרבנן האי ידע כמה רבה אמר 'ע״כ ערך מזה שישכיל מאד, גדול לאביי לחידודי התועלת ויהי' התורה אל הצריך השכל וערך התפילה אל הצריכים הציורים
והשלימות וענינו. מועדו דבר לכל לתן וידע המדעי,
ד עבודת רגש מצד היינו דבר'" הסתר אלהים '"כבוד
אותו, ת מפסידו היתירות שהחשבונות הנפש והשתפכות
" דבר חקור מלכים "וכבוד - השכל עבודת מצד היינו ימלכו מלכים שבה התורה. ושלימות
כ״א זו בדעה שיש איסור מצד באה ההשתקה שאין ונמצא
למנוחה הראויה התפילה בעת ידה על שיש דעת בלבול ד מצ שהוא אדוני' אל בתשוקתה הנפש והשתפכות שלימה
ית״ש. תהלתה
ל קוק הכהן יהודה צבי הרב הקדמת ראי עולת סידור ה
נת את בהחלט כלל פוסלת המשנה אין באמת כי ינת- הזו הטעם
, למצוה כי; התפלה מטבע לתוך הכנסתה את היא פוסלת אלא הסברה בתור להאמר נתן בודאי לעצמו כשהוא הזה הטעם תורה של וטעמיה פניה רבוי כל בכלל ד', למצות …, אפשרית תורה של הבנתה בחקירת ודעות סברות לכמה מקום שיש וכמו
בתור ולא וכים, מורה-הנב דברי במהלך זו לדעה מקום יש כן
ד בסוד בא מי כי המצוה, של ט;'עמה שזהו החלטה
- ובלתי מסופקות ודעות לסברות מקום אין בתפילה אבל
מוחלטות לודאיות אלא שם), התוי״ט גם העיר זה (וכעין ממילא בתוכה כוללת בכלליותה שהיא והמיוחדת, המוחלטת
ה לאמת המתאימות השונות והדעות הסברות פרטי כל את גם
שמו- "הודאי העליון… הרצון של הודאיות תורה, של כן
"תהלתו.
ותפילה– תורה: צדוק ר' העצמי הקיום וההת ההעדר לעומת )(יש בטלות )(אין
מלובלין- הכהן צדוק ר' סח עמוד מאמרים ליקוטי
אלו, דיבורים שני הם האדם של הדיבורים כלל כי
לאחרים, ומלמד ויודע מחכים שהוא מה הוא תורה
השלמה ומבקש שחסר מה, ותפילה
דצרכי דיבורי מיני בכל תפשטים מ אלו דיבורים מיני ושני
הזה, עולם
מדיבור נמשך הוא השלמה ומבקש חסר שהוא שמה
דתפילה,
דיבורים מהתפשטות זהו ודע י שהוא מה מדבר שהוא ומה
, דתורה
א נ״ד מעברין)(עירובין כיצד בפרק שאמרו כמו בקול היא ותורה
בלחישה, דגריס במאן ברוריה דבטשה מתן בשעת וכן תורה
קו נאמר לות,
ותפילה - בלחש.
מלובלין- הכהן צדוק ר' כד אות לילה רסיסי
השכינה הורדת הוא עבודה וסדר ומזבח המשכן ענין וגוף לכל וקינוח חטאים של וכפרות התיקונים וסדר בתחתונים שכינתו ידי על נמשך והוא הכלה וקישוטי ויפוי לכלוכים מיני
בקרב יתברך שכינתו גילוי שיש דמאחר בתחתונים יתברך הרע ונדחה לכלוך כל מתנקה א ממיל ישראל בני לבות מקום לומר רצה המשכן וזהו נהורא שריה דעמיה והחושך
שכינה.
אבל מקדש היפך ממש הוא קדושה מקום לומר רצה משכן אבל נבדל דבר שהוא והפרשה הבדלה לומר רצה דקדושה
נבדל ואין ומתחבר השוכן הוא שכינה (ויקרא שנאמר כמו
מה ע״ב) סוף נו (יומא ם טומאות בתוך אתם השוכן טז) טז, מטומאה הבדלה הוא קדושה כן: שאין
ב (עירובין משכן איקרי ומקדש מקדש דאיקרי משכן ומצינו בני בתוך שוכן שהקב״ה ביחד אמת ושניהם חד דכולא א)
מהם, נבדל וגם ישראל
יראתי אני ג) פרק (ריש רבה אליהו דבי בתנא שמובא כענין
יראתי. מתוך ושמחתי שמחתי מתוך
וההתחברות האהבה מתוך וכדומה בריעו איש הוא השמחה
ממנו ונבדל שגדול מאדם ארץ הדרך מצד הוא. והיראה
סגי לא הא בלא והא יחד שניהם הם יתברך השם ואצל יראתך הלא ו) ד, (איוב כענין שטות מביא לבד דיראה
ראש, קלות מביא לבד ושמחה וגו, 'כסלתך אמרו זה ועל
נאמר דבתורה העלית שלא ב מוט ע״א) סוף לא (שבת להשם ההתחברות הוא ידה ועל לב משמחי ט) יט, (תהלים ונקדשתי לב) כב, (ויקרא נקרא בתפילה כן שאין מה יתברך.
ישראל. בני בתוך
ושהשם הקדושה הכרת שהוא בציבור תפילה מצות דלכן עשרה בי וכל המתאחד ריבוי ידי על הוא נבדל יתברך
שריא שכינתא א ל)ט (סנהדרין אין אדם דבני שלימה קומה שהם
נפשות עשר הם כאשר שונות דעות עשר וכל שוה דעתן א ו (ברכות ואתיא דקדמה ממילא שריא שכינתא )מישראל
המקדש, קדושת מצד והוא השתדלות שום בלי
לבד ודעתו השגתו כפי היינו עמו שכינה בתורה העוסק דיחיד
המשכן" זהו״קדושת מועד" ו״אוהל עיקרו שהיה לדברי
תורה וגו שוכן ה' דאני 'ן משכ שם הוא זו בקדושה והבליטה
א פא שאמרו)(נדרים וכדרך קבועה אינה וזו חכמים תלמידי דאין במקום קביעות שאינו חכמים תלמידי בניהם להיות מצוים
יתברך להשם התחברות מצד קדושה שהוא לבד מיוחד אהבה ת והתעוררו בקביעות אינו דהתחברות וידוע ודביקות הוא בתמידות כן שאין מה לפרקים רק הוא ודביקות
: היראה
תפילתי" נקרא״בית המקדש ובית המלך דדוד דרגא וכן
ד קט, כטעם)(תהלים ע״ה דהיינו בעבודה כהן וכן תפילה ואני
קבועה קדושה והוא עולם ברית נ. כרת זה תפילה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה