פשרת יתרו ומעלת ארץ ישראל

*תובנה לפרשת בהעלותך*

*ממשנת רבי עובדיה ספורנו*

בפרשה מתואר דו-שיח בין משה ליתרו, שבו משה מבקש מיתרו להישאר עם ישראל ולהיכנס איתם לארץ, ואילו יתרו מבקש לחזור לארצו. סופו של הסיפור לא מובא בפרשה, אבל עיון בפסוקי הנביאים מגלה שצאצאי יתרו נכנסו לארץ וזכו בנחלות. שאלות רבות עולות מן הסיפור: מה היו *הנימוקים* של משה ויתרו בוויכוח הנוקב, ואם יתרו עזב — *כיצד בניו נכנסו לארץ*?

רבי עובדיה ספורנו מוסיף פרטים המעשירים את השיחה העמומה. יתרו רצה לחזור אל ארצו *מנימוק בריאותי* — לעת זקנה, גופו לא יסתגל לאויר ולמזון של ארץ אחרת (שאינה מדברית…). משה מבקש ממנו להישאר מחשש *לחילול השם*: אם יתרו עוזב, כל אומות העולם (שהתפעלו מהגעתו אחרי שמיעת הניסים…) יאמרו שיתרו גילה שאין לעם ישראל שום יתרון אלוהי מיוחד.

לכן הגיעו הצדדים *לפשרה*: יתרו הזקן אכן יחזור לארצו, אבל בניו ישארו עם ישראל ויכנסו לנחלת הארץ. בכך כולם יבינו שהסיבה לעזיבה היא בריאותית ולא אידיאולוגית, שהרי יתרו מעוניין שבניו ימשיכו עם העם המיוחד שזכה לניסים ולהתגלות.

כעת הסיפור יותר ברור, וכעת גם מובן יותר התיאור על משה בסוף התורה ש״לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה״ — ללמדך שמשה לא נכנס לארץ לא מכלל נימוק בריאותי אלא בגלל גזירה אלוהית. אבל השאלות נותרו פתוחות ומעוררות מחשבה על מי שנותר בגלות: מה אנו למדים על מי שבחר *לשמור על בריאותו ובכך להפסיד את מעלת ארץ ישראל*? והאם *ילדים יכולים להגשים את החלומות של ההורים שלהם*? …

_אבינדב אבוקרט_

_רב קהילת ״אבני החושן״ גבעת שמואל_

---

נשלח על ידי: אבינדב אבוקרט
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

פרשת בהעלותך תשפא

פרשת בהעלותך א׳ תשפ״ה

**הגדול הויכוח**

״וְהָיָה כִּי תֵלְֵך עִּמָנּו וְהָיָה הַּטֹוב הַהּוא אֲשֶׁר יֵיטִּיב ה׳ עִּמָנּו וְהֵטַבְנּו לְָך״ (במדבר י, לב)

משה רבנו מציע ליתרו חותנו שיבוא איתם לארץ ישראל. משה רבנו מכיר את מידותיו של יתרו, ואם יתרו יהיה בקרבת עם ישראל, הם יוכלו ללמוד ממנו איך להיות בעלי מידות טובות. ¹

**מדוע יתרו סירב לבוא? **

עונה בפרשתינו בספר ״חוט של חסד״ הרב אליהו הכהן האיתמרי (מגדולי חכמי איזמיר לפני כ-300 שנה): כך מובא במסכת יבמות (דף כד עמוד ב) שאין מקבלים גרים כאשר היה לעם ישראל בהיסטוריה מעמד ושררה מיוחדים. ולכן כאשר יתרו שמע ממשה שהוא רוצה להטיב לו, אמר לעצמו יתרו: יאמרו שבאתי לקבל עושר ושררה מישראל בהיותם במעלה, ולכן לא רצה.

משה עונה לו: ״וַיֹּאמֶׁר אַל נָא תַעֲזֹּב אֹּתָנּו, כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָ חֲנֹּתֵנּו בַמִּדְבָר, וְהָיִּיתָ לָנּו לְעֵינָיִּם״ (במדבר י, לא). אין לך לחשוש מפתיחת הפה של אנשים שיגידו שבאת אלינו מסיבת עושר ושררה, שהרי כבר שהיית אלינו כאשר חנינו במדבר, למרות שהיינו במקום בלי עושר ושררה. ²

**ויכוח הלכתי בין משה ליתרו**

בספר ״זרע יעקב״³ מבאר שכאן היה ויכוח רוחני-הלכתי בין משה לליתרו.

יתרו סבר שכדי שאדם יזכה לחיי העולם הבא, הוא צריך לגור דרך קבע בארץ ישראל. ואילו משה סבר שגם אם אדם עובר והולך בארץ ישראל, הוא יזכה לעולם הבא. ולכן יתרו אומר שילך אל ארצו ולדתו, ומוסיף שדירת קבע בארץ ישראל נקנית ביסורים, ויתרו כבר זקן ואין לו כוח ליסורים, ולכן רצה לעבור בארץ ישראל רק כדי לזכות לעולם הבא.

משה לו עונה: ״וְהָיָה כִּי תֵלְֵך עִּמָנּו״ — כשתלך, וביאורו: שאלתי את ה׳ אם זה צריך להיות בשווה עימנו, כמו שעם ישראל — אתה יתרו אך הולך לגור בדירת קבע גם אתה. ⁴

**הבדל בין נסיעה להליכה**

הכלי יקר⁵ עומד כאן על הבדל בין דברי משה: ״לְכָה אִּתָנּו… אֲנַחְנּו נֹסְעִים״ (במדבר י, כט), לבין תשובת יתרו: ״לֹּא אֵלְֵך כִּי אִּם אֶׁל אַרְצִּי וְאֶׁל מֹולַדְתִּי״ (שם, ל), ותגובת משה: ״וְהָיָה כִּי תֵלְֵך עִּמָנּו״ (שם, לב).

לשון נסיעה בתורה בא לציין שהולך ברגלי למקום אחר, למרות שבמחשבתי ותודעתי עדיין אני קשור למקום שממנו הלכתי. לעומת זאת לשון הליכה בתורה בא לציין שיש גם ניתוק של המחשבה והתודעה מהיכן שבאתי. ⁶

משה אמר ליתרו שעם ישראל נוסעים לארץ ישראל, ויש להם ניתוק בתודעה ובמחשבה מהיכן שבאו. וכאשר משה פונה ליתרו ומציע לו לבוא לארץ ישראל, הוא אומר לו לשון הליכה, כי משה חושב שיתרו יסלק את הקשר המחשבתי למולדתו.

יתרו עונה לו ״לא אלך״ — צער היה ליתרו על שמשה חושד בו שמחשבתו עדין משוטטת במקום מולדתו. באמת התורה היתה חביבה על יתרו עד כדי כך שסילק כל רצון לשוב למולדתו ולארצו, ולכן אמר יתרו: ״כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך״ — אלך אליהם לגיירם, אבל תמיד תודעתי ומחשבתי איתכם עם ישראל ובארץ ישראל.

משה אומר לו: מעולם לא חשדתי בך. רק דאגתי על זה שאולי בגלל שאתה יתרו ראית את חניית ישראל במדבר ואת כל תלונותיהם, לא תרצה לחזור אלינו כאשר תחזור לארצך. בסוף משה שיכנע את יתרו להישאר איתם.

**לימוד לדורנו**

אנו צריכים ללמוד ממשה רבנו, לכבד ולהעריך את בני המיעוטים שנמצאים איתנו בארץ ישראל, ולומר להם: אתם עיניים שלנו, אנו מוקירים את פעולכם ותרומתכם לצבא ולמדינה — בתנאי שאתם לויאלים ונאמנים אלינו.

---

¹ כן כתב הרב דוד עדני ע״ה (הרב דוד עדני היה מחכמי עדן בתימן לפני כ-700 שנה) על במדבר י, כט במדרש הגדול.

² בתוספות קידושין (דף ע עמוד ב) ביארו בשם ר׳ אברהם כתב: כיון שגר צדק את׳ה עובד המצוות בדקדוק יותר מישראל, ולפיכך רצה לילך אל ארצו ומולדתו שלא יהיה מזה לפעמים קטגוריא על ישראל, ולפיכך רצה לילך אל ארצו ומולדתו. ועונה לו משה: ״וְהָיִּיתָ לָנּו לְעֵינָיִּם״ — אל תירא יתרו, אנו נלמד ממעשיך ומדקדוקי המצוות שלך, וכן שלא תיפול ממדרגתך — כי עיניינו פקוחות עליך, אלא תלך בדרכי התורה והמצוה כל ימי חייך (ראה בספר מכתם לדוד לרבנו שמואל שאלתיאל ניניו ע״ה בפרשתינו עמודים קיד-קטו ד״ה והיית לנו לעינים).

ודע שאין נשמתם של הגרים שרושה באותיות התורה, אלא בתגין שעל גבי אותיות התורה (ולכן רבי עקיבא שהיה בן גרים, דורש דווקא כתרי אותיות). יתרו סירב ולא רצה לבוא להיות עם עם ישראל אלא ללכת לארצו ומקומו, כי חשב שאין לו אחיזה באותיות התורה. משה אומר לו: ״לְכָה אִּתָנּו וְהֵטַבְנּו לְָך כִּי ה׳ דִּבֶׁר טֹוב עַל יִּשְרָאֵל״ (במדבר י, כט) — דהיינו יש לך חלק ב״ישראל״ — אותיות אלו שיש על גבי ישראל (ישראל = י ש ר א ל = תגי האותיות שיש עליהם = תורה) כמו שרמוז במילת ״ישראל״.

³ זרע יעקב דרוש ב למעלת ארץ ישראל, אות ג, עמוד פח במהדורת מכון שיח שמואל, לרבנו יעקב שאלתיאל ניניו ע״ה — הרב היה מגדולי המקובלים, מחבר הספר המפורסם ״אמת ליעקב״, חי לפני כ-180 שנה.

⁴ ולדיון ולויכוח על עולם הזה ועולם הבא, ניתן למצוא במי שברך אותו מיוחד — הרמב״ם כתב לעובדיה הגר שברכו: ״הבא ובעולם הזה ובעולם הבא ונתן לו שכרו ואת אברהם רבך הבא״ (שו״ת הרמב״ם בלאו סימן תמח).

⁵ הרב שלמה אפרים מלונטשיץ, חי לפני למעלה מארבע מאות שנה, היה רב העיר פראג, חי בתקופת המהר״ל מפראג. מכונה ״הכלי יקר״ האשכנזי, להבדיל מ״בעל הכלים״ הרב שמואל לאנייאדו ע״ה, שהיה גר בצפת ונשלח על ידי הרב יוסף קארו לכהן כרב בארם צובא. הרב לאנייאדו כתב סדרת ספרים ״כלי יקר״ — ״כלי חמדה״ פירוש על נביאים ראשונים, ועוד פירוש על התורה.

⁶ הכלי יקר מביא דוגמא מהנאמר אצל אברהם אבינו ״לְֶך לְָך מֵאַרְצְָך״ (בראשית יב, א): מסתמא עדין נפשו היתה קשורה לבית אביו, ואט אט התנתק אברהם משם. שם בפסוק ב׳ ט נאמר: ״וַיִסַע אַבְרָם הָלֹוְך וְנָסֹוע הַנֶׁגְבָה״ — תחילה היה זה בנסיעה, ואחרי ששכח והתנתק מבית אביו אז היה בהליכה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אור החיים הקדוש 32- פרשת בהעלותך תשפב

טבדי בנימין הרב ▪ תשפ״ב בהעלותך פרשת הקדוש– החיים אור בפי' שבועי שיעור

י פרק במדבר

נֹּסְעִּים מֹּשֶה חֹּתֵן הַמִּּדְיָנִּי רְעוּאֵל בֶּן לְחֹּבָב מֹּשֶה וַיֹּּאמֶר (כט) לְכָה לָכֶם אֶתֵּן אֹּתוֹּ ה' אָמַר אֲשֶר הַמָּקוֹּם אֶל אֲנַחְנוּ

יִּשְרָאֵל עַל טוֹּב דִּּבֶּר ה' כִּּי לָךְ וְהֵטַבְנוּ: אִּתָּנוּ אֵלֵך מוֹּלַדְתִּּי וְאֶל אַרְצִּי אֶל אִּם כִּּי אֵלֵךְ לֹּא אֵלָיו וַיֹּּאמֶר: ְ(ל) )(לא

עַל כִּּי אֹּתָנוּ תַּעֲזֹּב נָא אַל וַיֹּּאמֶר לְעֵינָיִּם לָּנוּ וְהָיִּיתָ בַּמִּּדְבָּר חֲנֹּתֵנוּ יָדַעְתָּ: כֵּן הַטּוֹּב וְהָיָה עִּמָּנוּ תֵלֵךְ כִּּי וְהָיָה (לב)

לָך וְהֵטַבְנוּ עִּמָּנוּ ה' יֵיטִּיב אֲשֶר: ְהַהוּא דֶּרֶך לִּפְנֵיהְם נֹּסֵעַ ה' בְּרִּית וַאֲרוֹּן יָמִּים שְלֹּשֶת דֶּרֶךְ ה' מֵהַר וַיִּּסְעוּ ֶ(לג)

מְנוּחָה לָהֶם לָתוּר יָמִּים: שְלֹּשֶת הַמַּחֲנֶה מִּן בְּנָסְעָם יוֹּמָם עֲלֵיהֶם ה' וַעֲנַן: (לד)

י פרק במדבר החיים אור

וגו אנחנו )(כט׳נוסעים לומר ך הוצר למה לדעת צריך.

להם. הדבר היה ידוע הלא זה

שנתכוין כאן) (ספרי ואמרו מזה הרגישו ורז״ל אחת נסיעה אלא להם נשאר שלא לומר זה במאמר

חפצם. למחוז ויגיעו

במאמר בהעיר הכתוב עוד ויתבאר לכם אתן אותו

תיבת לומר לו היה שלא אותו.

לתת לאבותינו בהבטחותיו ה' הבטיח שלא לצד אכן

לנו וכמאמרם, ועוג סיחון ארץ ולא כנען ארץ אלא

מ״ב. (ז' למעלה וכתבנוהו רצ״ט) ח)ב (ספרי "ז״ל

לחובב אמר ועוג סיחון לארץ נוסעים אז שהיו ולצד

ה אמר אשר המקום אל אנחנו 'נוסעים אתן אותו גם

כן לכם ידע כי לנו אותו יתן לאבותינו נתנו שלא, הגם

להיות. שעתיד מה בנבואה

לשונם: וזה (שם) בספרי שאמרו והגם

מעצמיכם. שנטלתם ועוג סיחון לארץ פרט

ע״כ.

להם ונתנה ה' הסכים כן פי על. אף

במאמר נתכוון עוד לכם אתן אותו סיחון ארץ כי רמז

להם ה' יתנם ועוג בכינוי הוא כי משה אל גם לרמוז

לומר ודקדק, המטה וחצי המטות לב' והורישה לכדה

אלא יתננה למשה לא כי כנען ארץ למעט אותו

ליה: ושע

לצד הוא הדברים כוונת. וגו לך והטבנו אתנו 'לכה קל״ב: ח״א (ספרי ז״ל )שאמרו

ו לשבטים נתחלקה ישראל ארץ לגרים. לא

תוך חובב לבני ונחלה חלק לתת מקום אין ומעתה

ישראל משה כשבא ולזה, מחלקם מתנה בדרך זולת

לו לומר דקדק להבטיחו מחלק ש פירו לך והטבנו

בת לו יתנו ישראל הטבה. ורת

מה משה במאמר יחפצו שלא משה שחש 'ולצד מבחינת יסובבו ג' מהדבר, יסובבו אשר סיבות

ההבטחה. מבחינת וב' המתנה,

המתנה. מבחינת ג'

אומרם דרך על מהמשפיע הנשפע שיתבייש לצד א'

פ״א ערלה (ירושלמי דיליה דלאו דאכיל מאן ה״ג)

'וכו.

מתנה המקבל כבוד שיתמעט לצד ב' א ול הנותן בעיני

הראשון. בכבוד בעיניו עומד יהיה

לו תהיה גדול אדם בערך המתנה המעטת לצד ג'

מציאותה וימאס לחרפה. מהעדרה

ההבטחה. מבחינת ב'

דיבר אשר הטוב מדברו שינחם לחוש שיש מצד א' מטובו מתת עינו תרע כי עין צרות מצד או, לעשות,

בלבו. ממנו המובטח אהבת יתמעט כי או

(ויק״ר רז״ל וכמאמר עשות, ידו תשיג שלא לצד והב'

פכ טהורות. אמרות ה' אמרות בפסוק "ו)

חששות הה' כל והסיר דבריו בנועם משה נתחכם ולזה

הנזכרים:

וגו והטבנו אתנו במאמר׳לכה האירו דבריו ופתח

פירוש לך. הטבנו עמנו הליכתך בעד

ולהוציא לתבוע ויכול חנם ב אינה ההטבה ומעתה

בדיינים.

דלאו דאכיל דמאן הבושה חוש מי הוסר זה ובדרך

דיליה.

מי גם ממנו. שנהנה לצד בכבודו המעטת חוש

הולך אינו שהרי יתנחם כי ההבטחה ביטול מיחוש גם

זה. בתנאי אלא ונחלתו ארצו ועוזב עמם

ואומרו לך והטבנו שיהיה ההטבה שיעור פירוש כאן

ישראל בני ם ע חלק מכל וטוב מובחר חובב בני חלק כאן )י (ספר רז״ל אמרו וכן המובחר, חלק לו שיתנו

יריחו של דושנה לו. שנתנו

ואומרו טוב דבר ה' כי המיחושים ב' סתר בזה

הטבה ה המעטת והם: שרשמנו, מהמיחושים שנשארו

הבטחון. לקיים יד השג ומניעת

טוב דבר ה' כי זה ולשיעור היא, מופלאת ה' וטובת

גדולת ההטבה תהיה חזקה גם להתכבד, וראויה הערך

ה כי חזרה בה ואין 'ובריאה ויתנחם וגו' הוא איש לא שניחם הוא הרעה על דוקא כי הטוב, מדברו ובפרט

לב (שמות דכתיב הרעה. על ה' וינחם )

לומר ודקדק ישראל על לצד הטוב חיזוק לתוספת על ינחם ולא העולם לאומות ולא לישראל שהוא

להם: הטובה

)(ל כי אלך וגו' ארצי אל. אם הוצרך למה לדעת צריך

תיבת לומר אלך כי אלך לא מאומרו הוא מובן והלא

וגו. 'אם

וזה יתרו) (מכילתא ז״ל אומרם דרך על יתבאר

לשונם:

חותנו. את משה וישלח

עולם. של מכבודו שלחו אומר יהושע 'ר

מהנה הנר כלום לו אמר אומר המודעי ר״א

החושך, במקום אלא חמה בין מהנה אני מה

ולבנה. בני כל ומגייר לארצי הולך אני אלא עשה ולא הלך יכול וכו' ללמוד ואביאם מדינה

וגו. קני ובני א) (שו׳פטים אומר הרי כן

לא שיתרו סובר יהושע שרבי משמע דבריהם מתוך

מ ושלחו נתגייר נתגייר. ולר״א עולם, של מכבודו שה

נכון. על אלך יתור יתיישב שניהם ולדברי

הדרך: זה על לומר נתכוון יהושע לר' אם כי אלך לא זה זולת אבל לבד ארצי חביבות לטעם ולא ארצי אל

לא יושב, הייתי פנים. כל על אלך אלא הוא כן

לחלוטין פירוש אלך לא הדרך זה על ר״א ולסברת אל פירוש מולדתי ואל ארצי אל אם כי זו בהליכה

ולשוב לגיירם אלך, י ומולדת ארצי לבני יאות אשר מקום אמצא אם לומר ומולדתי ארצי לומר וכפל

מולדתי בני ולפחות מדינתי בני כל: אגייר

וגו אותנו תעזוב אל.'נא (לא) על יתבאר ר״א לדברי שעה לפי אפילו ילך שלא ממנו שמבקש הדרך זה

בתיבת שרמז מה והוא לחזור, שדעתו הגם וכנגד, נא

כי הטעם אמר ממנו קבלה שלא בטיהרא שרגא טענת במדבר חנותנו ידעת כן על דרכינו האירו ידך ועל

וגו העם מכל תחזה יח׳ואתה (שמות דכתיב )בעצתך וגו משה וכתיב׳ויבחר עצתך על ה' והסכים כן אם

ולבנה. חמה לפני אפילו להאיר אתה יכול

הדרך זה על יתבאר יהושע ר' ולדברי נא אל פירוש

ידעת כן על כי והטעם אותנו, ב לעזו עתה נכון אין

'וגו פירוש, , אין עיקר כל אצלינו באת לא אם בשלמא

ו שבאת עתה אבל לך חושש אני במדבר חנותנו ידעת יודע אדם ואין בעננים מכוסים שישראל לצד פירוש

א… ג ר״ה פי״ט (במד״ר ז״ל מקומם)כמאמרם

תחנותם נודע לא לכן קודם מעתה אמור וחובב

ישראל. של חנותם ה' הודיעו

והוא בעצתו, עיניהם שהאיר למה ה' שהסכים לו ועוד

וגו. לנו אומרו׳והיית

חילול בזה יש כי זה, כל אחר אותם לעזוב נכון ואין

כך כל והחשיבוהו אמונתם על מד שע יאמרו כי ה', מופתי אצלו הוצדקו שלא אלא זה אין אותם ועזב

משה גרשו קבל וכשלא כן עשות נכון ואין, האמונה

עולם: של מכבודו

למה לדעת צריך. וגו והיה וגו' תלך כי )(לב׳והיה לומר כפל והיה ב. 'פעם

עוד הנאמרים הדברים הן ן שה מיותר הכתוב כל

ראשון. במאמר

תיבת ר״א לסברת הסברות, לב' ויתבאר והיה 'וגו

לנו והיית הדרך זה על שלמעלה מה עם נמשכת

והיה - לעינים כן כמו עמנו תלך כי זו במדרגה תחשב

לדברי כמאמרך ולבנה חמה לפני נר בגדר תהיה ולא

ר״א.

גדול זה במצב שתעמוד רצה י יהושע ר' ולדברי

בעינינו.

פירוש, וגו ההוא הטוב ואומרו׳והיה

נכון אין אליו אמר ולחזור ללכת שרצה ר״א לדברי ה אשר בעת מצוי שתהא רוצה אני כי ולחזור 'ללכת ממנו היפה בחלק לך שנטיב כדי לעמו הטוב, יתן הארץ חילוק בעת מצוי תהיה לא אם כן לא, אשר שנגזרה כשראה זמן שאחר אלא הדבר על ונתרצה

הלך נה ש מ' במדבר להתעכב ישראל על גזירה

בעת א ונמצ וחזר עירו בני לגייר הטוב דברו לעשות

משה כמאמר לישראל ה'. הטבת

יראה שלא לו לומר נתכוון כן גם יהושע ר' ולדברי מהעם שפלה במדרגה שיהיה גר היותו עצמו בעיני

כמאמר מולדתי ואל ארצי אל אם כי שחפץ שיורה הוא כן לא אמר לזה מכירין, לו שיש במקום ללכת

ה ייטיב אשר ההוא הטוב א׳והיה אל עמנו יהיה שפלה במדריגה יחשבוהו שלא יחד כולנו עם פירוש שבחלקים והמובחר הטוב חלק לך שיהיה ועוד, מהם.

מאמר והוא לך: והטבנו

החיים אור כא יח, שמות

פרשה ידו על שתכתב יתרו ה זכ איך לב לתת וראיתי שכרו והנה ה' עבד משה כבד הוא כי אמת והן זו, אחר כבוד דרך לו עשות יכול ה' היה אלא ה', שכבדו ה בעם ידיעה כפחות ושלום חס שיראה זה בדרך 'לא

והשכילם מדין כהן שבא: עד

ישראל בני את ה' להראות הוא הדבר טעם כי ונראה

כי ודור דור וכל ההוא הדור גדולים באומות יש בעצתו יתרו מהשכלת ולמד וצא ובהשכלה, בהבנה מכירים באומות יש כי בחר אשר אדם בני סדר ואופן הבחירה באה לא כי בזה והכונה המאושרים, דברים

מכל יותר והכרה השכלה בהם שיש לצד בישראל לא כי למדת הא יתרו השכלת האות לך וזה האומות,

והשכל ישראל חכמת מרוב אלא הם ב ה' בחר תם

האבות ולאהבת עליון. לחסד

דאמר למאן זה טעם לחיך יערב ויותר קט״ז (זבחים קודם זה על ה' נתחכם כי בא תורה מתן קודם יתרו א) חכמים יותר באומות שיש שהגם לומר תורה מתן בנו ובחר אליו ה' הביא אותנו כן פי על אף, מישראל מצד בנו בחר לאשר לשבח עלינו בפרט זה ועל

. חסדיו

שופטים טז א,

הָעָם וַיֵּשֶב: אֶת וַיֵּלֶךְ עֲרָד בְּנֶגֶב אֲשֶר יְהוּדָה מִּדְבַּר יְהוּדָה בְּנֵי אֶת הַתְּמָרִּים מֵעִּיר עָלוּ מֹּשֶה חֹּתֵן קֵינִּי וּבְנֵי

טז פסוק א פרק שופטים רד״ק

… ישראל בני עם היה לא יתרו כי לו וילך כתוב כן כי

ת ופרש ארצו אל לחובב משה ויאמר וישמע ופרשת

יתרו מארץ לצאתם השנית בשנה היה אחד בזמן

מצרים.

משה חותן חובב מבני שכתוב כמו יתרו הוא וחובב

ופרשת - נכתבה במקומה שלא יתרו וישמע דבר לחבר

עמלק. דבר עם יתרו

להם והצר ממצרים בצאתם לישראל הרע עמלק כי

כל סוף עד ר הדב הוא ברוך הקדוש לו שמר לפיכך

הדורות שכתוב כמו דור, מדור בעמלק לה' מלחמה

להם והטיב בטובתם ושמח לישראל הטיב ויתרו

כל סוף עד הטובה הוא ברוך הקדוש לו ושמר בעצתו

הדורות.

מקום להם ונתנו יהודה בני עם שישבו אומר הנה כי

בארצם לשבת ישראל. לדת ושבו

היו הלים בא כי עמלק עם יושבים היו שאול ובימי

למקום. ממקום ונוסעים יושבים

וגו עמלקי מתוך רדו שאול׳סורו להם ואמר ואתה

וגו ישראל בני עם חסד,'עשית היה החסד כי הנה

לעולם. להם שמור

כד פרק במדבר

רֵאשִּית וַיֹּּאמַר מְשָלוֹּ וַיִּּשָּא עֲמָלֵק אֶת וַיַּרְא (כ)

אֹּבֵד עֲדֵי וְאַחֲרִּיתוֹּ עֲמָלֵק ִּגּוֹּי: ם אֶת וַיַּרְא (כא) וְשִּים מוֹּשָבֶךָ אֵיתָן וַיֹּּאמַר מְשָלוֹּ וַיִּּשָּא הַקֵּינִּי

קִּנֶּך: ָבַּסֶּלַע

כא פסוק כד פרק במדבר רש״י

כענין עמלק, אצל תקוע קיני שהיה לפי הקיני- את וירא הזכירו ו) טו, א' (שמואל וגו' הקיני אל שאול ויאמר שנאמר בהם שנאמר יתרו בני של בגדולתן נסתכל עמלק, אחר

נה ב א' הימים (דברי שוכתים שמעתים:)תרעתים

יתרו פרשת (וילנא) רבה שמות

עמלק פתי, יחכם לץ בענוש כא) /משלי/ (שם וכה״א יערים תי ופ תכה לץ יט) (משלי הה״ד יתרו וישמע ד״א ו ועשה תוהא העוה״ב ומן העוה״ז מן עמלק את הוא ברוך הקדוש שאבד יתרו כשראה פרעה עם בעצה היו ויתרו אלוה אצל אלא לילך לי אין אמר יתרו, וישמע ואח״כ עמלק זכר את אמחה מחה כי למעלה כתיב שכן תשובה

ישראל. של

צדוק ר' מח אות ב חלק המנחה קומץ מלובלין- הכהן

יערים ופתי עמלק זה תכה לץ ו') כ״ז, רבה (שמות חז״ל דרשת על ששמעתי כמו קצוות שני שהם ופתי לץ יש כי ואינו כלל מאמין אין ולץ וכו') זרה עבודה הניח לא (ויתרו דבר לכל עבודות ומלא דבר לכל מאמין פתי יתרו. זה

כלל. עובד

ד פרק שופטים

אֵלֵך לֹּא עִּמִּּי תֵלְכִּי לֹּא וְאִּם וְהָלָכְתִּּי עִּמִּּי תֵּלְכִּי אִּם בָּרָק אֵלֶיהָ וַיֹּּאמֶר: ְ(ח)

סִּיסְרָא אֶת ה' יִּמְכֹּּר ה אִּש בְיַד כִּּי הוֹּלֵךְ אַתָּה אֲשֶר הַדֶּרֶךְ עַל תִּּפְאַרְתְּךָ תִּהְיֶה לֹּא כִּּי אֶפֶס עִּמָּךְ אֵלֵךְ הָלֹּךְ וַתֹּּאמֶר (ט) ָּ

קֶדְשָה בָּרָק עִּם וַתֵּלֶךְ דְּבוֹּרָה: וַתָּקָם

דְּבוֹּרָה עִּמּוֹּ וַתַּעַל אִּיש אַלְפֵי עֲשֶרֶת בְּרַגְלָיו וַיַּעַל נַפְתָּלִּי: קֶדְשָה וְאֶת זְבוּלֻן אֶת בָּרָק וַיַּזְעֵק (י)

קֶדֶש אֶת אֲשֶר: בְּצַעֲנַנִּּים <בצעני>ם אֵלוֹּן עַד אָהֳלוֹּ וַיֵּט מֹּשֶה חֹּתֵן חֹּבָב מִּבְּנֵי מִּקַּיִּן נִּפְרָד הַקֵּינִּי וְחֶבֶר (יא)

ס תָּבוֹּר: הַר אֲבִּינֹּעַם בֶּן בָּרָק עָלָה כִּּי לְסִּיסְרָא וַיַּגִּּדוּ (יב)

וֹּן קִּיש נַחַל הַגּוֹּיִּם: אֶל מֵחֲרֹּשֶת אִּתּוֹּ אֲשֶר הָעָם כָּל וְאֶת בַּרְזֶל רֶכֶב מֵאוֹּת תְּשַע רִּכְבּוֹּ כָּל אֶת סִּיסְרָא וַיַּזְעֵק (יג)

תָּבוֹּר מֵהַר בָּרָק וַיֵּרֶד לְפָנֶיךָ יָצָא ה' הֲלֹּא בְּיָדֶךָ סִּיסְרָא אֶת ' ה נָתַן אֲשֶר הַיּוֹּם זֶה כִּּי קוּם בָּרָק אֶל דְּבֹּרָה וַתֹּּאמֶר (יד)

אַחֲרָיו אִּיש אֲלָפִּים: וַעֲשֶרֶת

נָס וַי הַמָּרְכָּבָה מֵעַל סִּיסְרָא וַיֵּרֶד בָרָק לִּפְנֵי חֶרֶב לְפִּי הַמַּחֲנֶה כָּל וְאֶת הָרֶכֶב כָּל וְאֶת סִּיסְרָא אֶת ה' וַיָּהָם ֶּ(טו)

: בְּרַגְלָיו

אֶחָד עַד נִּשְאַר ל: א חֶרֶב לְפִּי סִּיסְרָא מַחֲנֵה כָּל וַיִּּפֹּּל הַגּוֹּיִּם חֲרֹּשֶת עַד הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי הָרֶכֶב אַחֲרֵי רָדַף וּבָרָק ֹּ(טז)

הַקֵּינִּי חֶבֶר בֵּית וּבֵין חָצוֹּר מֶלֶךְ י: בִּין בֵּין שָלוֹּם כִּּי הַקֵּינִּי חֶבֶר אֵשֶת יָעֵל אֹּהֶל אֶל בְּרַגְלָיו נָס וְסִּיסְרָא ָ(יז)

בַּשְּמִּיכָה וַת: כַסֵּהוּ הָאֹּהֱלָה אֵלֶיהָ וַיָּסַר תִּּירָא אַל אֵלַי סוּרָה אֲדֹּנִּי סוּרָה אֵלָיו וַתֹּּאמֶר סִּיסְרָא לִּקְרַאת יָעֵל וַתֵּצֵא ְּ(יח)

וַתְּכַסֵּהו וַתַּשְקֵהוּ הֶחָלָב נֹּאוד אֶת וַתִּּפְתַּח כִּּי: ּצָמֵאתִּי מַיִּם מְעַט נָא הַשְקִּינִּי אֵלֶיהָ וַיֹּּאמֶר (יט)

אָיִּן וְאָמַרְתְּ אִּיש פֹּּה הֲיֵש וְאָמַר וּשְאֵלֵךְ יָבוֹּא אִּיש אִּם וְהָיָה הָאֹּהֶל פֶּתַח עֲמֹּד אֵלֶיהָ וַיֹּּאמֶר: (כ)

בְּרַקָּתו הַיָּתֵד אֶת וַתִּּתְקַע בַּלָּאט אֵלָיו וַתָּבוֹּא בְּיָדָהּ הַמַּקֶּבֶת אֹּת וַתָּשֶם הָאֹּהֶל יְתַד אֶת חֶבֶר אֵשֶת יָעֵל וַתִּּקַּח ֶ(כא)

וַיָּמֹּת וַיָּעַף נִּרְדָּם וְהוּא בָּאָרֶץ: וַתִּּצְנַח

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות