בס״ד
מעלת תפילה בבית הכנסת ובמניין (שיעור נ).
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד א:
תניא, אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, "בבית הכנסת, ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב." שנאמר: לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה.
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת שנאמר: אלהים נצב בעדת אל;
ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם — שנאמר: אלהים נצב בעדת אל;
ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם — שנאמר: בקרב אלהים ישפוט; ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם — שנאמר: אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וגו׳. מאי ולחושבי שמו? אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה — מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו — שנאמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.
וכי מאחר דאפילו חד — תרי מבעיא? תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות. וכי מאחר דאפילו תרי — תלתא מבעיא? מהו דתימא: דינא שלמא בעלמא הוא, ולא אתיא שכינה — קמשמע לן דדינא נמי היינו תורה. וכי מאחר דאפילו תלתא — עשרה מבעיא? עשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא — עד דיתבי.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד ב:
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד — הקדוש ברוך הוא משאיל בו, שנאמר: מי בכם ירא ה׳ שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו; אם לדבר מצוה הלך — נוגה לו, ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו. יבטח בשם ה׳, מאי טעמא — משום דהוה ליה לבטוח בשם ה׳ ולא בטח.
אמר רבי יוחנן: בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה — מיד הוא כועס, שנאמר: מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה.
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו — אלהי אברהם בעזרו. וכשמת — אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו! ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום? דכתיב: וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: ויעמוד פינחס ויפלל.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב:
אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? אמר ליה: לא יכילנא. אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי. אמר ליה: טריחא לי מלתא. ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון — אימתי עת רצון — בשעה שהצבור מתפללין.
רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא: כה אמר ה׳ בעת רצון עניתיך. רבי אחא ברבי חנינא אמר, מהכא: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב — לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב — לי וגו׳. אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור — מעלה אני עליו כאילו פדאני, לי ולבני, מבין אומות העולם.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א:
אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל — נקרא שכן רע, שנאמר: כה אמר ה׳ על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל; ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם.
רמב״ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח הלכה א:
תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ:
ישתדל אדם להתפלל בב״ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב״ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ״מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים, וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ״כ יתפלל בב״ה.
כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור, אלא אם כן השעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת. (אבל בלא שעה עוברת, יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה וע״ל סימן מ״ח).
מי שיש לו בהכ״נ בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו.
ישכים אדם לב״ה, כדי שימנה עם היו״ד הראשונים.
בית המדרש קבוע קדוש יותר מבהכ״נ, ומצוה להתפלל בו יותר מב״ה, והוא שיתפלל בי׳. הגה: וי״א דאפי׳ בלא י׳ עדיף להתפלל בבה״מ הקבוע לו; ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי. ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן, שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מב״ה. וכ״ש שלא יעסוק בתורה בב״ה בזמן שהציבור אומרים סליחות ותחינות (הגהות אלפסי החדשים).
משנה ברורה סימן צ ס״ק כז:
להתפלל בבהכ״נ — ואפילו אם יש לו עשרה בביתו ישתדל בבהכ״נ.
משנה ברורה סימן צ ס״ק לד:
עם הצבור אסור — אף על גב דבסעיף הקודם כתב דאפילו הוא בביתו יכוין לשעה שהצבור מתפללין היינו כדי שתהא תפלתו נשמעת אבל איסורא ליכא אי מקדים לתפילת צבור, אבל כשעומד עם הצבור ומקדים איסורא נמי איכא. ועיין באורחות חיים שכתב הטעם מפני שהוא כמבזה את הצבור, ומשמע בגמרא דאפילו אם הוא רוצה לעשות זה בשביל לימוד התורה כגון שיש לו שיעור קבוע ללמוד תורה אצל אחד. כתב הב״ח דאם צריך הוא למהר תפלתו כגון שיוצא לדרך יצא מבהכ״נ ויתפלל בביתו ואפשר דבשביל לימוד התורה ג״כ מותר לעשות כן, וכן משמע בספר מאמר מרדכי אך שם איירי לענין תפילת מוסף ואפשר דה״ה לענין שחרית ועיין לקמן בסי״ח.
משנה ברורה סימן צ ס״ק מז:
כדי שימנה וכו׳ — ודוקא שיתפלל שם עמהם והאר״י לא היה מן הראשונים כי הוצרך לפנות שהיה לו חולי וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבהכ״נ וזה אי אפשר קודם היום, ובזוהר נשא איתא שיתאספו עשרה ביחד ויבואו לבהכ״נ.
ילקוט יוסף קצוש״ע אורח חיים סימן צ סעיף ט׳ — דין תפלה בצבור:
צריך להתפלל בכל יום ויום במנין עשרה, אלא אם כן הוא אנוס, שאז יתפלל בשעה שהצבור מתפללים. ויש אומרים שחיוב תפלה בצבור הוא חיוב גמור, שהרי צריך לטרוח עד ד׳ מילין להולך בדרך כדי למצוא מנין להתפלל בצבור. ויש אומרים שתפלה בצבור היא בכלל חובת השתדלות לאחר שחז״ל הפליגו בחשיבות הדבר. ומכל מקום לכל הדעות אם אין לו אונס, צריך להתפלל בצבור.
ומכאן תוכחת מגולה לבעלי חנויות או לשאר אנ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
