לשבועות לימוד
ז פרשה (לרנר) רבה רות
ר אמר קאי? הוה תרעא לאחורי א) ד: (רות בעז דבר 'אשר עובר הגואל והנה שם וישב השער עלה ובעז ומצטער יושב הצדיק אותו יהא שלא והביאו, המקרא הסיטו העולם, בסוף היה אפי' נחמן]. [בר שמואל
יישובו. בתוך
א פסוק ד פרק רות טוב) (לקח זוטרתא פסיקתא
ור אליעזר '' ר עולם גדולי שני דרשו כך ברכיה רבי אמר טוב. זהו הגואל. והנה שם וישב השער עלה ובועז ברוך הקדוש אמר שלה, את עשת ונעמי שלה את עשתה ורות שלו את עשה בועז אמר אליעזר ר' יהושע,
שנאמר משם, והעבירו טוב את והוליך למלאך הוא ברוך הקדוש שיגר מיד שלי, את אעשה אני אף הוא
עבר הגואל והנה השער עלה: ובועז
תרז רמז רות שמעוני ילקוט
חורש היה אחד פעם שכיר, נעשה לסוף כשרה אשתו והיתה מנכסיו שירד אחד בחסיד ה מעש תרז] [רמז או עכשו אותם מבקש אתה אימתי טובות שנים שש לך יש א״ל אחד, ערבי בדמות ז״ל אליהו בו פגע בשדה
בפעם פעמים, שלש עד אצלו וחזר בשלום מעלי הפטר אלא לך ליתן מה אין אתה קוסם א״ל ימיך, בסוף
וא״ל פעמים שלש עד אותו והטריח אחד אלי בא וא״ל אשתו אצל הלך באשתי, ואמלך אלך א״ל ת שלישי אמור לך א״ל אומרת, את ומה א״ל ימיך, בסוף או עכשו אותם מבקש אתה אימתי טובות שנים שש לך יש
שתראה עד חצרך לשער מגיע אתה ואין לביתך לך א״ל עכשו, אותם הבא לך א״ל עכשו, אותם הבא לו ולא לאמן, וקראו שנים שש בו שיזונו ממון ומצאו בעפר בידם לחפש בניו יושבים והיו בבית פרוסה ברכה אשתו עשתה מה עליו, דעתו ונחה להקב״ה הודה מיד אותו, ובשרה לקראתו אשתו שיצאת עד לשער הגיע
נעסוק שנים שש זון מ ממון לנו ונתן חסד של חוט הוא ברוך הקדוש עלינו משך כבר מקום מכל א״ל הכשרה יום בכל שעשתה מה כל עשתה, וכן משלו, לנו מוסיף הוא ברוך הקדוש שמא הללו שנים חסדים בגמילות הגיע כבר לו אמר ז״ל אליהו בא שנים שש לסוף עשה, וכן נותנין שאנו מה כל כתוב קטן לבנה אמרה ויום
אלא אחזיר לא מחזיר כשאני אף תי אש מדעת אלא נטלתי לא כשנטלתי א״ל לך, שנתתי מה ליטול עונה אדם בני מצאת אם לו אמור לך א״ל שלו, את ליטול הזקן בא כבר לה אמר אצלה הלך אשתי, מדעת טובה להם והוסיף שעשו חסדים וגמילות דבריהם הוא ברוך הקדוש וראה פקדונך, להם תן ממנו נאמנים
שלום הצדקה מעשה והיה שנאמר מה לקיים טובה, : על
טז פרק במדבר הירש רש״ר
אל הליכה בחשיבותו, נעלה שהוא למקום כה הלי גם אלא גבוה למקום הליכה רק מציין איננו "עלה" אולם השער עלה "ובעז ז), כה, (דברים השערה" יבמתו "ועלתה משפט: לבית הליכה בייחוד מעלה, רם "איש
א ד, )(רות
ד פרק רות רש״י
אלמני- פלני (א) וטמיר כסי כא) א' (שמואל בנביאים: מתורגם
הסולם- מהדורת חדש זוהר תריז באות [המתחיל רחוק וגואל קרוב גואל מאמר ]רות
רֹוב קָ ל, ֹואֵ חֹוק. ּג רָ ל וְגֹואֵ רֹוב קָ ל ינּון, ּגֹואֵ אִ ין יחִ שִ מְ ין רֵ תְ דִ כָאן, מִ י. נַחֲלָתִ ת אֶּ ית חִ שְ אַ פֶּן לִי ל לִגְאָ אּוכַל לֹא
ט סִ ְמִ א יחָ שִ מְ יהּו אִ א וְדָ יק. צַדִ י רֵ קְ אִ דְ ף יֹוסֵ יהּו. אִ אן ף. ּומַ יֹוסֵ בֶּן א יחָ שִ מְ א דָ חֹוק, רָ ל ינָא. ּגֹואֵ יָמִ דְ א רָ י תֵ אָ דְ
ינְָך יְמִ יעָה הֹושִ בֵיּה יב תִ כְ ינֹו, יְמִ חֹור אָ יב שִ הֵ יב תִ כְ דִ א, לַאֲחֹורָ יהּו אִ דְ ינָא יָמִ א הָ דְ לִי, ל לִגְאָ אּוכַל לֹא אשֹון. , רִ
רֹוק וְיִפְ י תֵ אָ ף יֹוסֵ בֶּן יחַ שִ מָ א הָ דְ י. תּגְאֻלָתִ אֶּ ה אַּתָ לְָך ל לִי. ּגְאַ ל לִגְאָ אּוכַל לֹא א, דָ ע אִּתֹושַ דְ וְעַד וַעֲנֵנִי.
גָנִיז יהּו אִ דְ נִינָן, אּתָ דָ וְעַל ק. וְצֶּדֶּ יק צַדִ, לָלּו הַ ים יקִ צַדִ ין רֵ לִתְ יהּוּגָנּוז אִ דְ נִיזָא, גְ ינָא יְמִ א עָרָ תְ אִ ר לְבָתַ ה, אָ מָ דְ קַ ה מָ רֹומֵ ה' ין יְמִ ין א, ּוכ. דֵ עָלְמָ בְ ין יןּופֵירִ יבִ אִ בַד יעְ לְמֶּ גְנִיזָא, בִ א יאּובְּתָ תֵ בְ רּון בְ חַ וְיִתְ יְקּומּון ים. ּובָזֶּה יקִ ְלַצַדִ
קמה באו]ת [המתחיל מואביות נשים להם ויקחו מאמר רות הסולם- מהדורת חדש זוהר
וִד דָ ע וְזֶּרַ. בָּה שֶּ סִּגִים מִּתֹוְך ק זּוקָ מְ ף כֶּסֶּ לָא אֶּ זֶּה. נְיַן עִ בְ הֹות מָ אִ הָ ן מִ בָאּו ה מָ נֵי פְ מִ ר, םּתֹאמַ וְאִ קנב] [אות
ע רָ הָ יֵצֶּר הַּטֹובּובְ יֵצֶּר בְ יָך, יְצָרֶּ נֵי שְ בִ וגו', לְבָבְָך כָל בְ. יָך אֱֹלהֶּ ה' ת אֵ בְּתָ הַ וְאָ יב, תִ כְ דִ זֶּה. צַד זֶּהּומִ צַד מִ צָרּוף
כֵי הָ יְך רִ טְ יצְ אִ וִד דָ ע וְזֶּרַ ד. חָ אֶּ כְ יְך צָרִ כֹל. הַ
רות מגילת במדבר המאיר אור
מאז כלומר תפלה, במערה בהיותו לדוד משכיל זמירותיו, בנועם דוד שרמז באמת הנאמרים דברים ואלו
מכח להוציאו בכדי דוד, בשביל הכוונה עיקר במערה, יין הוא ברוך הקדוש כשזימן בכח, בהיותו ומקדם
תפלה במערה בהיותו וזהו עליו, לבא העתידה מאורעותיו בחינת על יתברך לפניו התפלל שם וגם, ל, לפוע כך אחר לבוא העתידין הצרות אותן אגיד, לפניו צרתי שיחי לפניו אשפוך אזעק, ה' אל קולי לומר והתחיל
והתחיל צערי, להקל בכדי בואי, עת טרם עתה, לפינו אגיד זה כל העשיה, בעולם לבוא נשמתו בהשתלשלות התעוררת התחלת מאז כלומר נתיבתי, ידעתי ואתה רוחי, עלי בהתעטף יתברך, לפניו שיחתו לפרש אלה כל כן גם לו אירע לגילוי, מהעלם להתגלות לבא ומקורה, בשורשה קדוש ממקום רוחי, , השתלשלות
בדבריו רמז ולזה ך, לבב עם כאשר לתכליתה לבא נשמתי, הליכות יושר לכת תת לבלתי עלי לקטרג פח טמנו תיכף מחצבה, ממקום להלך נשמתי התחילה כאשר כלומר לי, פח טמנו אהלך זו באורח הנעימים,
הכוונה מכיר, לי ואין וראה ימין הבט המאורע ומפרש כמבואר, יושר לכת תת לבלתי ברוחניות אפילו לי,
אשר עובר הגואל והנה ד) א, (רות פסוק על א (פח, חדש בזוהר וכדאיתא בועז דיבר אשר הגואל על )לרמז ממש אלמוני אלמוני, מאי אלמוני, פלוני עלאה, ימנא לפורקן קרוב יתיר קרוב גואל איהו דא בעז, , דיבר אלמוני הוא כדין לארעא שכיבת הימין קץ דהא בגין אלא אמאי, ימינו, אחור השיב ג) ב, (איכה כתיב, דהא
שם גם מכיר, לי ואין לעזר, יהיה אולי עלאה, ימינא סגי לפרקן קרוב ואל לג היינו ימין, הבט שרמז וזהו הרומז הגואל אמר רות, של הגשמי במאורע כך אחר הגורמת וזאת עלאה, מימין ברוחניות רוחי בהתעטף
אבד אומר גמר ולזה עמונית, ולא בעמוני וטעה זרעי, ופרש״י נחלתי, את אשחית פן לגאול אוכל לא עליו,
ורצוני נפשי עם כאשר הפסוק, את שידרוש מי אין כלומר לנפשי, דורש אין האבידה, היא ומה, מני, מ מנוס בזרעו פגם שיתן מחשבתו על עלתה לא בודאי דורש, היה כך ואם עמונית, ולא עמוני. והיינו
מרות שבא דוד זרע ליחס באה את ז שמגילה להיות הגואלים, שני שבין החילוק שכלינו קט לפי והנראה ואנו ותשבחות, בשירות הוא ברוך להקדוש שריוה דוד ממנה שיצא רות, נקראת כך שם ועל המואביה, (ברכות הגידו חכמים וכאשר הנמוכים, מדריגות להעלות הבורא בעבודת והשתדלותו דוד, של מדתו רואין
ישינים ומערב מזרח מלכי שכל אני חסיד ולא י, אנ חסיד כי נפשי שמרה ב) פו, (תהילים פסוק על א) ד, לבעלה אשה לטהר כדי ושליא ושפיר בדם מלוכלכות וידי להודות, אקום לילה חצות ואני וכו', , בכבודם וגבורה חסד א) יז, (בהקדמה בתיקונים כדאיתא המדות, לבחינת רומזים ידים בזה, הכוונה למעלה ובארנו
התחתונים למדריגת מדותיו פרטי עם עצמו את שהכניס השלום, עליו לך המ דוד עבודת וזאת דרועין תרין היינו לבעלה, ה' יראת אשה לטהר כדי והתאמצו מגמתו וכל ושליא, ושפיר דם, בשם הכינוים והנמוכים, ואל בידך, נקוט זה כלל כי ושכינתיה, הוא בריך קודשא יחוד וזהו שבתם, למרום השכינה איברי להעלות
הכתוב שם על השכינה, התלבשות שם יהיה שלא בעולם דבר שום שאין רגע, כמעט אפילו יניך, ע מנגד ימוט נחשבו ותוהו לאפס בהעדרה כי להחיותם, בתוכם השוכנת עולמים, כל מלכות מלכותך יג) קמה, , (תהילים
הרמז א ב ולזה בבנינה, ימיהם כל העוסקים חכמים התלמידי מצד אם כי ונייחא, ישיבה לשכינה לה ואין לה יש מאין בא להורות והעמדה, נייחא לשון מקום בכל ישיבה לשון כי הקוצרים, מצד ותשב זו, במגילה
אלו הקוצרים, מצד הכל ונייחא, גמורה השבה בשלימות בניינה תיקון היינו ומצב, מעמד כביכול לשכינה
עת טרם כי כראוי, ונייחא ישיבה לה יש דייקא מצידם בבניינה, תדיר שעוסקים חקלא, מחצדי צדיקים כי ולהיות ע״ש, למעלה מזה הארכנו כאשר חוורא, בלי שחורה נקודה בסוד היא אזי הקוצרים, של בואם נתפשטו זה לכוון אשר הגשמיים, אפילו פעולותם באופני השגתם ועומק מעשיהם, בהכשר תולה שהכל כן,
ועונש השכר תולה ובזה בטוב, רע, ערובות ת הנמוכים מדריגות עד יהלכו קדוש וממקום השכינה, איברי גם להעלות בטוב, ולבחור ברע למאוס נפלאה, בחכמה הכל עשות להשכיל השכל התפשטות להם בהיות
להנאות או לאל אם מחשבתו, פנימיות יפנה לאן האדם ביד חפשית הבחירה וכאן השכינה, איברי משם
אשה לטהר בכדי התחתונים במדריגת לעסוק וון, במתכ עצמו את להכניס גדולה סכנה הוא ובאמת עצמו, אתו כח אם עניינו, יודע יתברך והוא במתכוון, לשם אותו הוא ברוך הבורא שהביא מי אם כי לבעלה,
במקום לעמוד ויטול, יבוא השם את ליטול שרוצה מי כל לא ולכן אלו, ממדריגות עצמו את להעלות
חזקה שהכרתו מי אם כי לבעלה, אשה לטהר בכדי, תחתונים, ה במדריגות לעסוק יפה שכחו ולומר גדולים, עבודתינו עיקר זאת בזה והכלל הקליפות, אחרי ח״ו נגרר לבלתי נפשו, לשמור לדעת רוחו, אל את ונאמנה ובזה אחרא, הסטרא קומת כללות ברע, שנתערב הטוב חלק ולהעלות מזולל, יקר להוציא עתה, הזה בעולם
וכל מכל אחרא הסטרא קומת ותתרוקנה אמיתי, הבירור. לום בתש הגאולה, עיקר תולה
נחלתו את לגאול העתידה, הגאולה עיקר תולה שבו הקרוב גואל רצה לא למה לדעת, תשכיל, ומעתה פן והכוונה כנודע, יו״ד, באות הכינוי לחכמה הרומז יו״ד, נחלת כלומר נחלתי, את אשחית פן באומרו
הנמוכים מדריגות אל עצמי את בהכניסי עליונה, מחכמה הנמשכים צין והנצו האורות אותן ח״ו אשחית ביצר יצרים בשני הבורא את ולעבוד ועונש, ושכר הבחירה תולה בזה אשר זמנם, קודם עתה והפחותים,
בך אתה, גאל אמר ולכן הכי, אצטריך דוד וזרע חדש הזוהר וכדברי כאחד, צריך הכל הטוב וביצר הרע
עם מלחמות עשה דוד של ימין כל תמצא ולכן העיקרית, גאולה עת עד עתה, ותך מד שזה תולה, הדבר הנזכר כוונה בעבור הכל: אויביו,
ומעותד העומד עילאה, לימינא הקרוב גואל וכמבואר נחלתי, את אשחית פן לגאול, אוכל לא הגואל ויאמר
כללות את עתה האסף עת לא אחרונה, לגאולה בפעם התחתונים ממדריגות השכינה, איברי התחלקות
הבחירה אשר ישראל, קדוש עם עבודת בטל כן ואם טוב, מכל אחרא הסטרא קומת ותתרוקנה אחת, בחינתו לערך ואחד אחד כל הרע, היצר הוא הצורר צר מול מלחמתם וללחום בידם, חפשית להיות צריכה
עולמו לבריאת הפשוט רצונו בקדימת יתברך, חכמתו גזרה, ר כאש עניינו לתקן הזה, בעולם שנברא והכרתו להיות תולה הדבר בם כי ודאי, לגאול אוכל ולא לצדיקים, וצפון הגנוז מטוב להטיבם ישראל נשמות בשביל
תיכף אגאל ואם בטוב, ולבחור ברע למאוס התחתונים, במדריגות בעוסקיהם אפילו בידם, חפשית הבחירה
חדש הזוהר וכדברי דוד, בזרע פגם ואתן יו״ד, נחלת את אשחית פן אומר גמר ולזה הבחירה בטילה, נמצא כסף אלא וגו', דוד זרע ליחס כדי אלא באה לא זו מגילה אם אני, תמוה קסמא בן יוסי רבי אמר שהתחלנו,
וגו לבבך בכל אלהיך ה' את ואהבת דכתיב זה, ומצד זה מצד צרוף דוד וזרע שבה סיגים מתוך,'מזוקק
הגאולה זמן עד הענין ונוהג הכי, אצטריך דוד וזרע כאחד צריך הכל הרע, וביצר טוב ביצר יצרך, בשני נחלתי את אשחית פן לגאול, אוכל לא קרוב גואל אמר הזמן וקודם מסיגים, הכסף וזיכוך הברור תשלום
. כמבואר
ולם- הס מהדורת חדש זוהר רות הסולם- מהדורת חדש זוהר צריך היה מכאן מודע ולנעמי מאמר רות
תסח באות [המתחיל ]להתחיל
כֵיוָן בָה, שּו הַּתְ א בָרָ שֶּ עַד ד. עֹומֵ יָה הָ וְלֹא לְפָנָיו, עֹולָם הָ יט חֲרִ מַ יָה הָ עֹולָם, הָ רֹוא לִבְ צָה רָ הקב״ה שֶּ כְ נִינָן, ּתָ
כֵיוָן עֹולָם. יְסֹוד יק צַדִ הּוא נִיהּו. אי מַ א'. עַמּוד עַל דֹו. עָמְ עַל ידֹו עֱמ וְהֶּ עֹולָם, הָ ת אֶּ א בָרָ שּובָה, הַּתְ א בָרָ ִשֶּ א רָ נִבְ סֹופֹו, ּובֹו וְעַד עֹולָם הָ סֹוף מִ יר אִ וְהֵ יק הִ בְ הִ הּוא הַ אֹור וְהָ נָּה, מֶּ מִ אֹור נֹוצֵץ תְ הִ שּובָה, הַּתְ ת אֶּ א בָרָ שֶּ
ים יקִ לַצַדִ בָא הַ לָעֹולָם זֶּה, ּוגְנָזֹו הַ בָעֹולָם לָבֹא ים ידִ עֲתִ הָ ים עִ שָ בָרְ כֵל. סְּתַ וְנ הוא, ברוך הקדוש הּו אָ רָ עֹולָם. ִהָ בֹו רֹא בְ ל לָא אֶּ אֹו רָ בְ לֹא זֶּה, אֹור הוא ברוך הקדוש א בָרָ שֶּ כְ לָא אֶּ אֹו. רָ בְ ה לָמָ לְגֹונְזֹו, יד עָתִ וְהּוא יל הֹואִ ִוְא״ת,
הקב״ה שֶּ פי על אף הַּיֹום, וְעֹוד בָא, הַ לָעֹולָם ים יקִ לַצַדִ לָבֹא, ּוגְנָזֹו ים עִ שָ רְ ים ידִ עֲתִ שֶּ ה אָ וְרָ כֵל וְנִסּתַ עֹולָם. הָ ת ְאֶּ ח מֹו כְ וְהּוא נּו. מֶּ מִ ט״ב) פ״ה (דף הַּיֹוצֵא ר חֵ אַ אֹור בְ א, ימָ אֵ לָא אֶּ ס״ד. בֹו קַּיֵים. תְ מִ עֹולָם הָ בֹו ּגְנָזֹו, צֵא הַּיֹו ּוט
ע זֶּרַ וְיָצָא יל שְּתִ ה נּו מֶּ עֹולָם. ּומִ יְסֹוד יק וְצַדִ ר נֶּאֱמַ שֶּ עֹולָם, ל שֶּ עַמּודֹו וְהּוא קַּיֵים. תְ מִ בֹו עֹולָם וְהָ אֹורּגָדֹול, ִמֵ
זֶּה יק צַדִ מִ וִד, דָ ל שֶּ עֹו זַרְ וְכָל י. נֶּגְדִ ש מ כַשֶּ אֹו סְ וְכִ ר נֶּאֱמַ שֶּ הּוא לַדֹור, לַה' יְסֻפַר נּו דֶּ יַעַבְ ע זֶּרַ ר נֶּאֱמַ שֶּ ע״ה, וִד ֶּדָ
עֲנֵהּו לַמַ ה' פָעַל כֹל זֶּה נְיַן עִ כְ. יָצָא.
טו יד- סימן ה פרשה (וילנא) רבה רות
וישת בעז ויאכל המזון אחר מתיקה מיני שאכל לבו וייטב ד״א מזונו, על שבירך לבו וייטב למה לבו, וייטב
פיך תורת לי טוב קי״ט) (תהלים שנאמר תורה בדברי שעסק לבו וייטב ד״א לתורה, לשון מרגלת, שהיא
'ר הערמה בקצה לשכב ויבא טוב, מצא אשה מצא י״ח) (משלי שנאמר אשה, מבקש שהיה לבו וייטב, ד״א שהיו לפי לו אמר הערמה, בקצה אמרת ואת היה הדור גדול בועז חמא בר פנחס ר' קומי בעא נשיאה יהודה
גיל אל ישראל תשמח אל ט') (הושע הה״ד הגרנות, מן לזונות שכר נותנין והיו בזמה שטופים הדור אותו
ממונם וע״כ הגזל מן וקים רח שהצדיקים לפי אלא עוד ולא כן, לעשות צדיקים של דרכן ואין וגו', כעמים
עליהם. חביב
ליקוטים שלמה תפארת
לו מברכין ובניו שאשתו למי לו אוי בגמרא ג״כ ואי' המזון. ברכת מברך שהיה בגמרא אמרינן לבו. וייטב
ובניו שאשתו למי לו אוי וז״ש ישראל. כללות על בתפלתו מגמתו כל לשום האדם שצריך במ״א ופרשנו
א״ע ומשמח טובתו על להש״י והודיה שבח נותן הוא טובות השפעות לו נותן הש״י ר כאש פי' לו. מברכין איננו האמיתי הצדיק אבל הכלל. לטובת מצפה ואיננו עמו בטובה שהם וב״ב בניו על ברכותיו וכל בזה הכלל בטובת היה שמחתו וכל רבו ותירושם דגנם מעת בלבי שמחה נתתי ע״ה המלך דוד כמ״ש הזה. בדרך
וז״ש שבח נותן היה שלו בהתבואות ברכה רואה שהיה בשעה ברהמ״ז מברך שהיה לבו וייטב בועז אצל ג״כ
דייקא להם לחם להם לתת עמו את ה' פקד כי וז״פ בישועתם. ישראל בני הכלל טובת על עצומה. והודיה
ולא ור הד בטובת שמחה לה שהיה שמחה לשון הוא שמעה אלא לכל. ידוע היה הלא כו' שמעה כי וז״ש לאדם הרפואה שעיקר עולם. להשמחת והיתה ותתרפא תתחזק אז וז״ש כלל. עצמה לטובת השגיחה
ישראל בישועת א״ע משמח. כשהוא
שבועות מועדים שלמה תפארת
הוא הדרך זה כי ' כו חסדך הטבת לד' את ברוכה וז״ש בצרה. אנכי עמו כמ״ש לכבודך נוגע הגאולה כי פי' גלות עבור להתפלל חפצו וכל ישעו כל רק עשיר. ואם דל אם לו שיש במה מסתפק האדם כאשר לפניו לרצון
ית״ש לפניו לרצון תפלתו יתקבל אז: השכינה.
קב תורה תניינא מוהר״ן ליקוטי
וכו אנכי גואל כי ג) (ברות שכתוב כמו גואל בחי' הוא בועז כי לתפילה. גאולה סמיכת סוד הם ורות 'שבועז
שריוה דוד ממנה שיצא רות שמה נקרא למה ע״ב) ז' (ברכות רז״ל שאמרו כמו תפלה בחי' היא ורות
ותשבחות בשירות. להקב״ה
השנה לראש דברים אפרים מחנה דגל
שנודע אנכי וגאלתיך ושלום חס לאו ואם יגאל שבך טובים המעשים היינו טוב יגאלך דאם הנשמה על דקאי
תשוב היא אנכי שמלת אנכי סוד שהוא התורה אור שתשוב והיינו ה
הסולם- מהדורת חדש זוהר תרמג באות [המתחיל יבום מצות מאמר ]רות
ת יִכָרֵ וְלֹא יב, תִ כְ דִ לְהקב״ה. ף שּוּתָ ה נַעֲשָ מָּה, לִשְ יִבּום וַת צְ מִ קּיֵים מְ הַ שֶּ יִבּום, וַת צְ מִ ר, ּגְדֹולָה מַ אָ חֲנִינָא ַר' כָל־בָשָָׂ֛ר וְלֹֹֽא־יִכָרֵֵ֧ת ם כֶֶּ֔ אִּתְ י֙ יתִ רִ ת־בְ אֶּ י מֹתִִ֤ וַהֲקִ יב, תִ ת. ּוכְ מֵ הַ ם שֵ
התורה למעלת ה דרוש יהודה מלכי
מאד וטוב עידית ועידי מובחר הוא אחד זו לשדה יש טובות מעלות שלשה אמר בחכמתו בעז. אלא
והיא מאחינו הוא אחת כחות משני בא הוא וגם והמפואר. והמשובח החשוב לומר בה' השדה שאמר וזהו ובודאי והגון גדול צדיק היה אלימלך בעצמו וגם למטה ממטה נחלה שתסוב ראוי ואין אבותינו נחלת למעות צריך המוכר כי משויו ופחות בזול נמכר הוא וגם בנחלתו לידבק וראוי ארצו ה' מבורכת יהיה הגמור
מלאה אני כ״א] א' [שם שאומרה כמו כל ובחוסר עירום ב מואב משדי השבה נעמי מכרה וזהו דוחקו. מפני מחמת לקנותו צריך כן אם גדול בזול ימכרנו מואב משדי היא ששבה כיון ולכן ה' השיבני וריקם הלכתי
סיבות. השלשה
ח פסוק לח פרק בראשית ריקאנטי
כל כי לומר נראה היה בארובה, כסומא בהם האדם ילך הקבלה ובלעדי קבלה צריכים אלו שהדברים ולולי
הותרה ולפיכך יפרוצו. ולא הזנו י] ד, [הושע כד״א, לו הנגזרת זוגו בת אינה בודאי מאשתו זרע לו שאין מי למה לי, שהוקשה אחר ספק יתיישב ובזה לו. הנגזרת אחיו אשת היתה לא כי בנים, לו שאין אחיו אשת לו
זה ולפי אחרות, עונות מחמת ליבום יצטרך בנים לו יש אם אף שמא ערירי, כשמת רק הייבום נצטוה לא
וזרע וגרושה אלמנה תהיה כי כהן ובת יג] כב, [ויקרא פסוק הוא זה על ירני שהע ומה שרמזנו. כמו יתישב היטב זה כל והבן כנעוריה, אביה בית אל ושבה לה. אין
רות רמזי במדבר ושמש מאור
בנים בלא המת נפש למשוך וצריך מנוחה, לו דאין משום הוא יבום שכוונת הקדוש הזוהר פי על לי ונראה
צריך היה לזה והנה ב). (קד שפטים מ בפרשת בסבא כדאיתא מהיבמה, הנולד הולד בנפש העולם לזה לבוא ונפש רוח למשוך לכוין רק הגשמיות להתפשטות צריך והיה הגשמיות, תאוות מכל עצמו את לפשוט היבם יבמתו על הבא כל ב) לט (יבמות דיבמות בגמרא כן גם איתא והנה לכך. זוכה אדם כל ולא הזרע, לזה המת
ידי על לֹון חְ מַ נשמת למשוך צריכין היו רות אצל בכאן הנה ו אחיו. אשת בערות פוגע כאלו וכו- נוי 'לשם נעמי מיד השדה קנותך ביום לגואל כן כשאמר הצדיק בועז והנה נחלתו. על המת שם להקים זו, ביאה
הפעם באותו שיבוא לגואל הצדיק בועז הביא נחלתו, על המת שם להקים וגו' המואביה רות ומאת
כל שלאו והבין לְיַבֵם, כשרוצים מהגשמיות עצמו את לפשוט צריך כן הי עד והבין הגשמיות, להתפשטות אשחית פן לי לגאול אוכל לא לבועז השיב כן על באמת, כן שיכוין לזה לבוא לו אפשר ואי דא, סביל מוחא ידע כי גאולתי את אתה לך גאל כנ״ל. אחיו אשת בערות פגע כאלו דהוי בגמרא כדאיתא פירוש, נחלתי את
הוא זה פירוש, בישראל לפנים וזאת הפסוק ליה סמיך שפיר לזה הוא, לא אכל הצדיק בועז יכול ין הענ שזה שיהיה המת של ורוח הנשמה את לגאול רוצים כשהיה פירוש, הגאולה על בישראל, הפנימיות דהיינו הפנים
ורוח הנשמה ת א לגאול רוצים וכשהיו ר״ל, התמורה' 'עולם יש הנה כי פירוש, התמורה ועל מנוחה, לו דבר כל לקיים בפסוק הכוונה וזה להנשמה, ומנוחה קיום לו שיהיה העולם, לזה ולהביאם התמורה מעולם
נְעָלֶּיָך ל שַ ה) ג (שמות ע״ה רבינו משה גבי הפסוק על פירוש הקודש בספרי כדאיתא פירוש, נעלו איש שלף
איש שלף וזה שם. עיין העולם, מזה עצמו את לפשוט וא ה שפירושו טו), ה (יהושע יהושע גבי וכן גְלֶּיָך, רַ עַל מֵ
נעלו- ב״ה להשי״ת הנפש במסירות עצמו את למסור פירוש, לרעהו ונתן העולם, מגשמיות עצמו את לפשוט
כך אחר כתיב שפיר כן על בישראל. התעודה וזאת וגו', יָך בִ אָ עַ וְרֵ עֲָך רֵ י) כז (משלי כדאיתא 'רעהו' הנקרא
שעה לפי לו שהיה הגואל על הן וקאי סתם דכתיב דהיינו פירוש, נעלו וישלף לך. קנה לבועז הגואל ויאמר הגשמיות התפשטות בודאי לו שהיה הצדיק בועז על והן הצדיק, בועז בלבו ם שָ שֶּ מה הגשמיות התפשטות
הקדוש שתלשלות ה וכל עֹובֵד ונולד הזה הקדוש היבום ידי על הולד לזה ונשמה הרוח שְַך מָ רק וכל, מכל קונה- של בכליו קונין אומרים יש למי, נתן מי פירש ולא נעלו וישלוף דכתיב מתורץ כן על הזה. נתן ובועז
מקנה- של בכליו קונין אומרים ויש לגואל, ולפי א); (מז מציעא דבבא בגמרא כדאיתא לבועז, נתן וגואל
כנ״ל שנ. יהם על דקאי נעלו וישלוף סתם דכתיב ניחא, הנ״ל דברינו
פסוק כה פרק דברים הירש רש״ר ו
על- "יקום של האמיתי התוכן הוא זה רק דבר של לאמיתו אולם "ולא- ושל המת" אחיו שם שמו ימחה הדומה מהמאורע בוודאות מוכח זה ודבר הבא; שבפסוק בישראל" שם לאחיו "להקים של וכן מישראל",
ונאמר בנים, בלא שמת מחלון על שם מסופר בהמשך. אליו נשוב עוד ואשר רות במגילת המתואר, לייבום הקניין ותכלית נכסיו; את גם קנה הוא האלמנה עם ויחד אלמנתו את נשא קרובו שבועז כך אחר
שם- "להקים היא האלה והנישואים על- המת ולא- נחלתו שם- יכרת מקומו ומשער אחיו מעם "המת
שם- "להקים את כך מפרש (שם) "י רש וגם וי); ה ד, (רות על- המת ובאה יוצאה שאשתו "מתוך נחלתו":
שנולד רות של בנה ואכן עליה". נזכר שמו מחלון, אשת היתה זאת אומרים, ומוציאה, ומכנסת בנחלה של כוונתו משמעות זו היתה אילו לו, הראוי השם הוא שזה פי על אף מחלון, בשם נקרא לא מכן לאחר
שם- קים "לה בועז עובד- הילד שם את שקראו השכנות כן, על יתר וגו'. המת" מחלון- ולא שאמרו הן
"ילד- זה שבילד אשר- כלתך "כי לנעמי", בן "ילד- ואותו ילדתו"; אהבתך "נתינת בפיהן כונה לנעמי" בן
לו- "ותקראנה שם": דברים ידי על מושפעים שאינם עם חיי כאן רואים אנחנו ויז)! טו שם (שם שם" השפעות ידי על מודרכים העם של והמעשים המחשבות אלא המילולית, במשמעות שמות כדוגמת חיצוניים
השקפות ידי על המונחים זה מסוג עם חיי יסוד על עומדת ייבום ומצות ומוסריים. רוחניים ויחסים
ומוסריות. רוחניות התרומה כי ייבום, במצות יטוי ב לידי הבא הרעיון פעל עמנו של היסוד בהנחת כבר אכן לבנים זכה שלא לאדם פיצוי משום בה והיה לבן תחליף נחשבה בן של ולחינוכו ללידתו והמוסרית הרוחנית
על- "ותלד רחל: אמרה זה וכעין ב), טז, (בראשית ממנה" אבנה "אולי שרה: אמרה זה פי ועל משלו; ברכי
גם- ואבנה ג ל, (שם ממנה".)אנכי הבית ולחיי הנישואים לחיי דעתו יתן בנים בלא למות שהולך י מ גם וכן יהיו הם עצמו. של הבית ולחיי הנישואים לחיי המשך בהם יראה והוא עזבונו, ועם אלמנתו עם יחיה שאחיו
שמו ימחה ש״לא לעצמו יאמר פטירתו ובשעת אדמות, עלי שלו רצונותיו ושל הווייתו של המשך בעיניו
."מישראל
רות מגילת מישרים מגיד ספר
וגו ביתך אל הבאה 'ה האש את ה' דיתן בקרא למידק איכא והא וגומר עמך ה' לניסן י' שבת ליום אור מחזי דהוה דמשום מפרשייא דאמור ואוף ביתך. אל הבאה מאי ותו האשה את מאי ותו ה' יתן אמר אמאי
אשר מאי ותו וכלאה כרחל מאי ותו במילתא. איכא עוד הכי אמרו מ״ה למרגלותיו דאתא מאי כפריצותא
ותו ללאה רחל הקדים אמאי ותו ישראל בית את מאי ותו שתיהן בנו מאי ותו שם וקר' חיל ועשה מאי שבק ואמאי פרץ כבית ביתך ויהי מאי ותו נינהו. קרתא דחד שמהן תרווייהו והלא לחם בית מאי אפרתה
ותו לך ה' יתן אשר הזרע מן מאי ותו ליהודה תמר ילדה אשר מאי ותו וזרח פרץ כבית למימר והוה זרח
יבמה כעין הוה דרות דמשום למימר איכא והא סוד בדרך ובתר פשט בדרך ונתרץ הזאת הנערה מן: מאי ומחזי אבתריה אהדרת דהיא לולי למנסבה דעתיה הוה לא כאילו מחזי כן ואם היבם אחר הולכת והיבמה סיועא דתהא ה' יתן הוה שמים דלשם ביתך אל הבאה האשה אמרו הכי משום הלב גרושת בני בניה כאילו
בהדייהו. דהקב״ה
א אות בלק פרשת חמדה כלי
עבדי דוד מצאתי ד'] מ״א, [ב״ר המדרש דברי בביאור זצוקלה״ה מגור הקדוש מרנא שאמר מה וידוע תשובה היה זה פנימה, מלך בת כבודה משום באוהל היתה ששרה זה ידי דעל בסדום, כ״א] פ״ט, [תהלים
הצניעות גדר שפרצה נראה שלכאורה במה זאת תקנה דרות נראה ובאמת בקהל, לבא שמותר דוד על
בת דכבודה הענין והוחזר בשלימות הדבר נתקן זה ידי על בלבד שמים לשם שהיה מפני אך לבועז, שהלכה
דוד בית מלכות ממנה שיצאה זכתה זה ידי ועל פנימה, . מלך
וסופה זנות לשם עיבורה תחילת אמרי רבנן י״ד] [ה', הגורן דותרד בקרא רות המדרש כוונת שזה ונראה
לשם דהיה כיון בשיטים, מואב בנות שקלקלו מה תקנה דרות מבואר ותעש הגורן ותרד אמר וכן שמים, מה יובן ולכן פנימה, מלך בת כבודה דכל הסברא ונשארת הקדום חטא נתקן זה ידי על שמים לשם לגמרי
שקודם ל, הנ מטעם באמת שהוא עמונית ולא דעמוני הלכה נתחדשה שאז ג'] פ״ה, רבה [רות חז״ל "שאמרו היו ולא לזנות דיצאו דחזינן כיון דעמונית הלכה להתחדש יכולה היתה לא מואב בנות חטא רות שתקנה
זו הלכה נתחדשה גמורה בתשובה רות זאת שתקנה אחר אך פנימה, מלך בת כבודה. בגדר
ות ר המדרש דברי בביאור שאמר זצלה״ה מאלכסנדר הקדוש הגאון הרב מרנא דברי מאוד עלי וערבין רצה דמה חסא ר' כוונת על כולם ותמהו באת, אשר חסא ר' אמר י״ב] ב', [רות לחסות באת דאשר בקרא
מבטוח בה' לחסות טוב הקרא שם] תהלים רש״י [עי' המפרשים שביארו מה פי על זצ״ל מרן ואמר בזה,
לו שאין השי״ת על מו עצ שמשליך רק הבטחה בלי היינו חסיון דענין דהכוונה ח'], קי״ח, [תהלים וגו' באדם בד לחסות טוב כי הכתוב ואמר טובה, לו לעשות חבירו לו שהבטיח היינו הבטחון וענין ממנו, רק 'תשועה שבועז חסא ר' שאמר וזה טובה, לו הבטיח שחבירו מאפילו יותר טוב בהשי״ת שחסיון היינו באדם מבטוח
לא עדיין דאז כיון בטחון, שום לה היה לא עצמה את לגייר שבאה שבשעה לחסות, באת אשר לרות אמר כן ואם טובה, ודרישת דחיתון איסורים עליה היו ממילא וא״כ עמונית, ולא דעמוני הלכה נתחדשה לגייר נפשה מסרה להשי״ת אהבתה בגודל רק ומשענה, עזר שום לה יהיה שלא למקום עצמה את השליכה
האמת דלפי דאע״ג לחסות באת אשר חסא ' ר שאמר וזה השכינה, כנפי תחת חוסה ולהיות עצמה את יפה בועז לה כשאמר אז אמנם אח״כ, היה זה גרידא, חסיון זה אין עמונית ולא דעמוני הלכה דנתחדשה שהיא מפאת גמול תשלום תמצא לא אצלינו כי כנפיו, תחת לחסות באת אשר וגו' פעלך ד' ישלם לה אמר
ונתחדשה בתכלית שמים לשם זאת שעשתה זה ידי על ב מוא בנות של הפגם כשתקנה אח״כ אמנם מואבית, דוד בית מלכות ממנה ויצאה זכתה עמונית ולא דעמוני. הלכה
בהר פרשת ויקרא אפרים מחנה דגל
ז ד', (רות הפסוק לבאר ונקדים רמז בדרך בזה לומר יש כד). )'(כה, לארץ תתנו גאולה אחוזתכם ארץ ובכל דברים מדבר או ומתן במשא או באכילה עוסק כשאדם דהנה התמורה ועל הגאולה על בישראל לפנים וזאת
שורשים להם ויש העליון העולם מן הבאים קדושים אותיות הם הכל כי שידע צריך וסיפורים גשמיים
ויראת ודעת בשכל הנ״ל הדברים וכשעושה לגשמיות ונתחלפו מלובשים הזה לם לעו שבאו אך קדושים מחשכיותם אותם ומאיר ליצלן רחמנא התמורה מן הדברים אותם וגואל לשורשן הדברים מקשר אז שמים
פני הארת כן גם גורם הוא ובזה כנ״ל התקשרותו ידי על לגאולה ומשיעבוד גדול לאור מאפילה ומוציאם
הוא שאדם התנועה כמו לומר רצה צל כמו היינו צלך ה' ה') קכ״א, (תהלים שכתוב כמו ליו ע עולם המלך חס פניהם מחזירים כשישראל לכן כזה תנועה כנגדו עושה שהקב״ה מלמעלה מעורר הוא כך מלמטה עושה
ואז חלילה מהם פנים מחזיר כן גם הוא הוא ברוך הקדוש אזי בו ושוכחים הוא ברוך הקדוש מן ושלום פני ובאור פנים לנו יחזיר שהקב״ה הוא תפילתינו כל לכן י״ז) ל״א, (דברים וגו' וצרות רבות רעות ומצאוהו
מעשינו ידי על המלך פני לאור זוכין ומהיכן שלום לך וישם כנ״ל אליך פניו ה' יאר וזהו נלך חיים מלך
פניך באור כי שאומרים כמו הקדושים ואותיותיו תורתו ידי ועל הטובים וזהו וגו', חיים תורת לנו נתת לעיל שנזכר מה ויחכם לחכם תן אך רחב ביאור צריך זה ולהבין ח') ט״ז, (תהלים תמיד לנגדי ה' שויתי שגם כנ״ל בפנים פנים הוא ברוך הקדוש עם והם ישראל נקרא וזהו עסקיו בכל פניו נגד תמיד ה' שישים
להם פניו מאיר הוא הוא ברוך: הקדוש
הוא ברוך הקדוש פני הארת שנעשה הדבר זהו בישראל לפנים וזאת ז') ד', (רות הפסוק שיעור פרש ל יש וזה שנתחלפו התמורות מן אותם וגואל לשורשם האותיות כשמחזיר היינו התמורה ועל הגאולה על לישראל
כנ״ל החיים באור להם פנים מחזיר הוא הוא ברוך הקדוש זה ידי ועל בגשמיות
ז פרק הקודש איגרת תניא
קץ לאין רבים לפרטים מתחלקת ומצוה מצוה כל הנה פרט בדרך אבל כלל. בדרך הוא זה מספר והנה
מסכתות ס' הן מלכות המה ששים כמ״ש מספר הם ל שאין מצוה שבכל פרטיות הלכות גופי הן והן ותכלית כל הנה כי האדם בנשמת ממש הוא וכן כו' העליון רצון המשכת שהן כו' ההלכות הן מספר אין ועלמות כו'
ושס״ה אברים רמ״ח תרי״ג למספר נחלקת נשמתו היתה כלל ודרך באדה״ר כלולות היו שבעולם הנשמות
אין לניצוצות נחלקת פרט דרך אך גידים ביאת עד והשבטים האבות מימות ישראל כל נשמות שהן מספר שופריה והנה מרוב. יספר ולא ימד לא אשר הים כחול בנ״י מספר והיה מ״ש אז שיקוים בכלל ועד המשיח מעולם שבישראל הנשמות מכל כלולה ג״כ נשמתו והיתה אדה״ר חטא שתיקן דאדה״ר שופריה מעין דיעקב
וכו אדם כמראה דמות הכסא דמות ועל כמ״ש אדם בשם שנק' שלמעלה 'ה לתור מרכבה והיה עולם ועד
סבא ישראל בנשמת ומלובשת כלולה שהיתה כו' תורה אלא זאת אין כו' בישראל לפנים וזאת וכמ״ש
ישראל אלקי אל לו ויקרא וזהו הנשמות מכל. הכלולה
ח אפרים עוללות קמו- (מאמרים כא עמוד ב לק )קמז
אדום על שכתוב כמו נעל ע״י שתהיה הגאולה על לישראל הוא עדות זה נעל ענין כי לישראל התעודה וזאת
גזע חוטר יצא ממנו אשר לנעמי בן כשיולד וכן בנעלים. והדריך נחלים לשבעה והכהו וכמ״ש נעלי אשליך
היום והלא גאלה היום וכי היום גואל לך השבית לא אשר ה' ברוך הנשים אמרו ישי קול שהרימו אלא ילדה
בגמרא שאמרו ע״ד אלא דוקא לאו היום ומ״ש מחלצה הגואל יציאת ממנה השבית לא אשר על בברכה
התורה היינו אנכי וגאלתיך זה״ש תשמעו בקולו אם היום ע״ד אלא דווקא לאו משיחנו אתי שהיום
מתן יום חג ביאור נשלם ובזה חירות אלא חרות תקרי אל הלחות על חרות ארז״ל וע״ד באנכי המתחלת
בס״ד וחירות: תורה
וישב (פרשת כח שער בראשית יצחק )עקידת
בשער הזקנים אמרו דבה שמץ ממנו ברגלה שהיה הזה במעשה לבבה ויושר הזאת האשה צדקת על והנה לילה בעוד הגורן אל אליו באת אשר אחרי לאשה המואביה רוח את בועז לו לקח כאשר יהודה של דינו בית
של חשד שום עליה לו שיש כסבורים אתה גואל כי אמתך על כנפך ופרשת ג') (רות ואמרה בחיקו כבה וש תמר ילדה אשר פרץ כבית ביתך ויהי וכו' וכלאה כרחל ביתך אל הבאה האשה את ה' יתן לו אמרו פריצות
עם אותה ה' תן וי זאת היתה הש״י מאת כי זה על דופי שום עליה תחשוב לא ירצה ד'). (שם וכו' ליהודה לקיים הצניעות מדרך מה בצד כן גם יצאו אשר וכלאה כרחל בחיקך לשכב ביתך אל באה מעצמה שהיא
כי תבא אלי (שם) אומרת וזאת אנכי מתה אין ואם בנים לי הבה ל') (בראשית אומרת זאת מהצדיק זרע
ישראל בית את שתיהן שבנו עד יתברך לפניו עומדת צדקתם והיתה שכרתיך שכר כבית ביתך יהיה ועוד זונה שהיתה כסבור לחמיה עצמה ומסרה הדרך על עינים בפתח שישבה ע״י ליהודה תמר ילדה אשר פרץ
הביאו והנה ממני. צדקה שנאמר ב) כ״ג (מכות הדברים יצאו יתברך שממנו העידה הקדש רוח וכבר
בפירוש זה כתבנו וכבר ה השכינ כנפי תחת לקרבתם ראשונות היו שכלן ביחס ואם במעשה אם דוגמתה
ההיא המגלה
ד פסוק ד פרק תהלים תהילות יוסף
מיהודה שבאתי פלא והוא הירך מתקן אני בשירותי אשר לאל כפי אני הן לו חסיד ה' הפלא כי ודעו על היצה״ט רגזו הירך ומתקן ותשבחות שירות בקול לשמוע עושה בחסדו הוא רק לעשו הוא גם שהשתחוה
תחטאו ואל יצה״ר אחיות שתי משכבכם על בלבבכם אמרו רות, מפסול בא שאני לומר ותחטאו תרגיזו ולא
ברך זרע הרב במ״ש לו חסיד ה' הפלא כי על פירושנו ויומתק שתיקה. יפה דרחמנא כבשי ובהדי סלה ודומו
כחו שמתיש מעיניו שנתו ותידד בלילה בתורה שעסק על חסיד נקרא הע״ה דדוד כ״ד דף ברכות על ח״ג שכל חסיד ה' הפלא כי וז״ש ביום אלא חייב שאינו בלילה שלומד חסד של תורה וזוהי חסד וצריך מאוד
כמדובר הירך נתקן ובזה ותשבחות ושירות בתורה עוסק: הלילה
לאותו ראוי דוד היה לא רז״ל במ״ש ז״ל אלשיך מהר״ם רבינו במ״ש לו חסיד ה' הפלא כי ודעו אפשר א״נ
בסוף כמ״ש ובתורתו בו הזהרו עליו ומכריזין מהסט״א שומרו הוא ברוך דוש הק שהצדיק וכו' מעשה וז״ש ליחיד, תשובה להורות עליו הכריזו לא אמנם הע״ה כדוד גדול חסיד על להכריז ראוי היה וכן קדושין
הכריזו לא ואני עליו, ומכריזין חסיד שהוא מי שהפריש לו חסיד ה' הפלא כי ודעו דעתכם תנו כלומר ודעו הנז במאמר לומר אפשר ועוד ליחיד. תשובה להורות יתברך דכונתו אליו בקראי ישמע ה' ודאי וא״כ 'עלי,
גורי במ״ש אחיות שתי מאיסור באים אתם הלא מרות שבא בו יש פיסול ואומרים מרגיזים אתם מתי עד
אל הבאה האשה ה' יתן לבועז הזקנים וז״ש עש״ב, תמר וגלגול ולאה רחל בחינת היתה דרות ז״ל האר״י שלש ותמר ולאה רחל תלתא דבמוט״ב וכו' תמר ילדה אשר פרץ כבית ביתך ויהי וכו' וכלאה כרחל ביתך שהם בלבבכם אמרו מרות שאני אומרים שאתם תחטאו ואל רגזו הע״ה דוד רמז וזה עצמה, רות היא אלה
הם ולאה רחל מקודשו״ת ות אחי הן כי הרומז רמז אחיות שתי מאיסור באים אתם מאין חכמה תעלומות את שינו לא רות נתגיירה דכאשר טעם וזה תחטאו, ואל רגזו ר״ת והוא תמר ולאה רחל ר״ת ורות ברות,
תמר ולאה רחל הנבחר הקבוץ כלול רות בשם כי. שמה,
כסלו- דש חו מאמרי יששכר בני והודאה הלל ד- מאמר טבת
בימינו במהרה שיבנה והשלישי שדה, שקראו יצחק נגד שני בית הר, שקראו אברהם נגד ראשון בית והנה
בית לו יקראו אשר שמו זה אשר הוא הוא הנה א], פח פסחים [עי' לעולם לעד יכון בית שקראו יעקב נגד
הנה ישראל), שמו שנקרא יעקב של (בית ישראל כרחל וכו' י״י יתן בועז של דינו בית רמזו זה לבעבור שנקרא הג' הבית היינו ישראל, בית בניית לנו נשמע שמשתיהן ישראל, בית את שתיהם בנו אשר וכלאה ראשונה ה' לאה בחינת היה הראשון הבית כי והוא ולאה, רחל ידי על בתורה זה לנו נודע הנה ישראל, בית
כנגד בימינו במהרה ותכונן תבנה השלישי והבית ע״א], צ״ב [תיקו״ז אחרונה ה רחל בחינת שני 'ובית שתיהן בנו ולאה רחל כן על ע״א], י' [תיקו״ז ההי״ן שתי בו דרשו יט] א [רות שתיה״ן ותלכנה בסוד שתיהן,
כן י כ הדבר על העידו רות, עם בועז בנשואי המלכות יסוד בהוסדם בועז של דינו בית כן על ישראל, בית את
רחל מן יוסף בן ומשיח לאה מן דוד בן משיח משתיהן, המלכות לעתיד. יהיה
יג פסוק ד פרק רות טוב) (לקח זוטרתא פסיקתא
מיטרין עיקר הוא ברוך הקדוש לה ונתן לה היה לא מיטרין עיקר לקיש בן שמעון רבי אמר
ב עמוד יט דף סנהדרין מסכת בבלי תלמוד
לו ותקראנה מהכא אומר: חנינא בי ילדה רות והלא ילדה? נעמי וכי לנעמי. בן יולד לאמר שם, השכנות
שמה על נקרא לפיכך גידלה, ונעמי ילדה רות. אלא:
יב פסוק מו פרק בראשית בחיי [רבינו]
הכתוב הזכירם איך כבר שמתו כיון תימה וזה הבאים, השבעים מכלל מתו שכבר ואונן ער הכתוב יחשוב כו (במדבר הכתוב: שאמר פינחס, בסדר ומבואר מפורש והוא בקבלה ידוע הזה הענין אבל הבאים. , בכלל
סוד וזהו יהודה", בני "ויהיו כ) (שם, מיד: אז וסמך כנען", בארץ ן ואונ ער וימת ואונן ער יהודה "בני יט) ראוי והיה לנעמי", בן "יולד יז) (שם, השכנות: ומאמר נפש", למשיב לך "והיה טו) ד, (רות האומר: הכתוב
זה והבן לרות, בן יולד. לומר:
עקידת רות יצחק
לנעמי לעיל אומרן כנגד כי שמות בשני אותו קוראות היו השכנות כי ר״ל וגו'. שם השכנות לו ותקראנה שם אומרן וכנגד לנעמי בן יולד לאמר אומרו והוא נעמי. בן אותו קראו גואל לך השבית לא אשר ה' ברוך
בה שמו יקרא ואשר ישראלית ה באומ המהולל כי ה' את עובד שר״ל עובד. שמן קראו בישראל שמו ויקרא
שלם בלב העובד: הוא
ו סימן יב פרשה בראשית פרשת (וילנא) רבה בראשית
והדין וגו' פרץ תולדות אלה תרין מן בר חסרין בתורה שנאמרו תולדות כל נחמן בר שמואל א״ר תולדות, , ו
זיוו הן ואלו הראשון, מאדם שנטלו דברים ו' כנגד אמר אבין רבי בשם יודן רבי חסרין, אינון, ה מ ומפני ומאורות האילן, ופירות הארץ, ופרי וקומתו, חייו, … שנבראו פי על אף אמר שמואל רבי בשם ברכיה רבי
ד (רות שנא' פרץ )בן שיבא עד לתקונן חוזרין אינן ועוד נתקלקלו, אדה״ר שחטא כיון מליאתן על הדברים
שיחזרו דברים ו' בשביל מלא, פרץ תולדות אלה
ב פרק בראשית בחיי [רבינו]
תולדות וכל מלאים, פרץ לגבי האמור ותולדות והארץ" השמים "תולדות למה ב) ל, (שמו״ר במדרש: ועוד
המות מלאך היה לא עולמו את ברא שכשהקב״ה מפני חסרים, שבמקרא הקדוש השליט אדם שחטא וכיון
עומד שהמשיח מלא שלו תולדות נעשו פרץ שבא וכיון שבמקרא, תולדות כל וחסר בעולם המות הוא ברוך
לנצח המות "בלע ח) כה, (ישעיה שנאמר: המות, מבלע והקב״ה."ממנו
נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
