‏הצגת רשומות עם תוויות דוד המלך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דוד המלך. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 7 באוגוסט 2026

ראה - לשכנו תדרשו [נבואה ומקדש]1

"לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ" – האם צריך הוראת נביא כדי לבנות את בית המקדש? / לפרשת ראה

דרוש על פי נביא

דברים יב, ה-ז

כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם: וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ:

ספרי, דברים סב, ה

"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם" - דרוש על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" - דרוש ומצוא, ואחר כך יאמר לך נביא.

וכן אתה מוצא בדוד, שנאמר (תהלים קלב א-ה): "זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי… עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב". מנין שלא עשה אלא על פי נביא? שנאמר (שמואל ב כד, יח): "וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי", ואומר (דה״ב ג, א): "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי".

ר״ש אבינר, עיטורי כהנים, 238, אב התשס״ד, עמ' 11

הרמב״ן על הפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה" מעתיק את דברי הספרי… לא נלך בדרך קיצונית של המתנה בטלנית לנביא שיבוא ויסדר לנו את הכל, וגם לא קיצוניות הפוכה של ריצה לבנות. לא כן. "דרוש ומצא". עליך לחפש, לדרוש, לעיין, ללמוד מסכת זבחים וסדר קדשים. גם עליך לשכנע את השלטון שלא ימסרו בידי הגויים אף חלק מארץ ישראל, בודאי לא את הר הבית. למד והתכונן, אבל אל תעשה דבר לפני שיאמר לך נביא.

הספרי מביא דוגמא לכך. נכון שדוד המלך דרש, חיפש, למד תכניות בית המקדש יחד עם שמואל הנביא, קנה את השדה מיד היבוסי, אבל הוא לא ניגש לעשות מעשה בלי ציווי נביא, חס וחלילה.

זבחים נד ע״ב

דרש רבא, מאי דכתיב (ש״א יט): "וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה", וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם (רש״י: למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה).

אמרי, כתיב (דברים יז, ח): "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם" - מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות, לא הוו ידעי דוכתיה היכא. אייתו ספר יהושע… אמרי שמע מינה הכא הוא מקומו…

ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, כדכתיב (תהילים סט, י): "כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי". וכתיב (תהלים קלב, א-ה): "זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב".

רבינו הלל ב״ר אליקים (מארץ יון), פירוש על הספרי הנ״ל

דרוש על פי נביא – באיזו השבט ובאיזה מקום תבנה בית המקדש. ומנין שלא תעשה אלא על ידי נביא, שנאמר ויבא גד החוזה – דאע״ג דמצא מקום בית המקדש, שלא עשה אלא על פי נביא. ואומר ויחל שלמה וכו' – באותו מקום שאמר לו גד החוזה, התם בנה בית המקדש.

עמק הנצי״ב, על הספרי הנ״ל

דרוש ומצוא – "תדרשו", משמע שתמצאו מכח דרשות הפסוקים את מקומו, ומן השמים יבררו אם האמת כן… "ויחל שלמה" וגו' – וסיפיה דקרא "בגורן ארונה היבוסי", אלמא דלשם נראה לו שיבנה הבית המקדש.

שו״ת ציץ אליעזר, חלק י, סימן ה'

המצוה האמורה בספרי לדרישה הוא אודות מציאת המקום הנבחר. וכך מבאר המלבי״ם שם דזה שאמרו דרוש ומצוא, לומר להם שלא יגלה ה' סודו על ידי נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחר ההכנה הראויה ע״ש.

ואם כן מאז שנתגלה המקום לדוד על ידי גד החוזה לא שייך יותר מצוה זאת של דרוש ומצוא, דהרי יודעים אנו כבר את המקום המיועד בכללותו…

וכך ראיתי בספר תכלת מרדכי על הרמב״ן על התורה (דברים טז, ט), שכותב לבאר דהזמן "המקום אשר יבחר" הותחל מיום שישבו דוד ושמואל בניות ברמה ודרשו מקומו של בית המקדש כדאיתא בזבחים נד, ומיום שבא גד אליו וציוהו לעשות מזבח בגורן ארונה היבוסי נתקיימה גם בחירת המקום על פי נביא ד', כדאיתא בספרי דרוש מעצמך ואחר כך יאמר לך נביא וכו', ועל כן מאתה שעה כבר נתקיים מקום אשר יבחר וכו' עיי״ש.

רמב״ן, דברים יב, ה

וטעם לשכנו תדרשו - שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב (ישעיה ב, ג), כלשון "צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם" (ירמיה נ, ה).

ובספרי (ראה ח), תדרשו, דרוש על פי הנביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, ת״ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח״כ יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד וכו'.

שו״ת בנין ציון, סימן א

זה לשון הספרי… הרי בפירוש אף על פי דיליף מקרא לשכנו תדרשו שלא נמתין על נביא לעלות לירושלים ולבקש מקום המקדש כמו שעשה דוד, עם כל זה אסור להקריב אלא על פי נביא, כדיליף מדוד שלא הקריב אפילו במזבח עד שבא גד החוזה ואמר לו עלה והקם לה' מזבח, וכמו שכתב הספרי בפירוש שלא תעשה אלא על פי הנביא.

והנה בתחילה עלה בדעתי שאולי יש לחלק שזה דוקא בעוד שלא נודע מקום המזבח לדוד לא הותר לו להקריב רק על פי נביא, אבל מאחר שנודע, מאז מותר להקריב גם שלא על פי נביא. אמנם ראיתי שזה אינו, שהרי דוד ידע מאז שישב עם שמואל בניות ברמה כל מקומות בנין הבית כאשר מיד ד' עליו השכיל, וכן אמרינן סוכה (דף נ״ג) כשכרה דוד שיתין קפא תהומא… ואם כן כבר ידע דוד מכוון מקום המזבח, ואף על פי כן לא הותר לו להקריב רק על פי נביא.

שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה

זבחים סב ע״א

בשלמא בית מינכרא צורתו (רש״י: נשארו בו יסודות החומה, והיה ידוע היכן ההיכל והיכן העזרה), אלא מזבח מנא ידעי (היכן מקומו)?

אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ורבי יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום. ורבי שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שלושה נביאים (חגי, זכריה ומלאכי) עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח (שאפשר להוסיף עליו עד 60 אמה), ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית.

במתניתא תנא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלושה נביאים עלו עמהן מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית.

הרב אבינר, שם, עמ' 12

חז״ל מדגישים: "שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אע״פ שאין בית". כל צעד ושעל שנגע לבית המקדש נעשה על פי הוראה נבואית.

ברכי יוסף, או״ח, סימן לב ס״ק ד

שלושה נביאים עלו עמהם מהגולה אחד העיד על המזבח ואחד העיד על מקום המזבח ואחד העיד שמקריבין אעפ״י שאין בית - דהרי אף דשלושה אלה מציאות, דגם מאי דמקריבין אף שאין בית, היינו דכך הלכה רווחת, והכי גמיר לה, מ״מ דייק הש״ס למנקט בכולהו לשון העיד, ולהורות נתן דאמטו להכי העד העיד בנו אהניא לן אסהדתיה, ואולם אי צופים אמרום בנבואה, הגם דהוי מציאות, לא בשמים היא, ולא צייתינן.

שו״ת ישכיל עבדי, ח״ב, קונטרס אחרון, יו״ד, סימן ב

ואמנם בעיקר הדבר, אחרי בקשת הסליחה הראויה, מעיקרא לא קשיא, דהנה שם בזבחים דף קז ע״ב איתא אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אע״פ שאין בית ע״ש. ומעתה הוא הדבר עצמו, י״ל באותה עדות של הנביא, דהיינו דכך קיבל הלכה מרבותיו דמקריבין אע״פ שאין בית, אך לא שהיתה העדות ע״פ נבואה מן השמים דהוגד לו דכך היא ההלכה.

וכך מדויק הלשון שבכולם נקט 'שהעיד', והוא על דרך כל אותם העדויות שנשנו במסכת עדיות. והשתא דאתינן להכי, הוא הדבר עצמו, י״ל באותם העדויות שהעידו על המזבח ומקום המזבח, דהיינו שהעידו בעדות ראייה ושמיעה ששם הוא מקום המזבח, אך לא שהוגד להם כן בדרך נבואה, דאם איתא לא הול״ל בלשון עדות אלא בלשון הגדה… ומעתה אין זה ענין לההיא דאין נביא רשאי וכו', וכמובן.

הוראת חגי; תקופת רבי יהושע בן חנניה

חגי, פרק א

בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא… כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת: וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב… כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם: עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה':

וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם וְעַל דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי ה'… וַיָּעַר ה' אֶת רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶת רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם:

רד״ק חגי א, ב

כה אמר ה' לאמר - שיאמרו הם (זרובבל ויהושע בן יהוצדק) לעם. ולפי שביטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו, נואשו העם מבניין הבית, והיו אומרים עדיין לא הגיע עת הבניין, אעפ״י שהיו יודעים ששלמו שבעים שנה לחורבות ירושלם בשנת שתיים לדריוש.

והיה להם לדעת כי לא לחינם העלם הא-ל מהגולה, ואף על פי שלא אמר להם הנביא עדיין, היה להם להחל מעצמם ולהתעורר על הדבר, כי היו רואים כי מעשיהם לא היו באים להם על הנכונה, כמ״ש זרעתם הרבה וגו', והיה להם לדעת כי זה ענשם על שהיו נואשים בבנין הבית. וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם, שלח להם ביד חגי הנביא.

רד״ק שם, יב

וישמע זרובבל בן שאלתיאל, בקול ה' אלהיהם - ואף על פי שלא התנבא חגי להם, הדין היה עמהם לבנות הבית, כיון שהיו רואים שלא היו מעשיהם באים להם על הנכונה אלא היפך העולם, היה להם לפשפש במעשיהם. וזהו בקול ה' אלהיהם, כי האל ציווה בתורה ולא תלכו עמי בקרי, כי בבוא עליהם הרעה יבדקו במעשיהם ולא יאמרו כי מקרה הוא. ועוד התעוררו בבניין הבית על דברי חגי הנביא ששלחו האל להם, זהו שאמר ועל דברי חגי הנביא.

ראב״ע חגי א, יב

וישמע בקול - שהם חייבים לבנות בית השם, אפילו לא התנבא על כן.

מעשה ברבי יהושע בן חנניה

בראשית רבה סד, י

בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא, והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם. אזלין אלין כותאי ואמרין: ידיע להוי למלכא דהדין קרתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון… ואמר להון מה נעביד וגזרית? אמרין ליה: שלח ואמר להון, או ישנון יתיה מאתריה או יוספון עליה חמש אמין או יפצרון מיניה חמש אמין, מן גרמיהון אינון חזרין בהון.

והוון קהליא מצתין בהדא בקעתא דבית רמון, כיון דאתון כתיבא שרון בכיין, בעיין לממרד על מלכותא. אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך ציבורא. אמרין יעול רבי יהושע בן חנניא דהוא אסכולוסטקיא דאורייתא. עאל ודרש: ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו, אמר כל דאתי מפיק ליה אנא יהיב ליה אגריה, אתא הדין קורא מיצראה דמקוריה אריך, יהיב מקוריה ואפקיה. אמר ליה: הב לי אגרי. א״ל: זיל תהא מלגלג ואומר דעילת לפומא דאריה בשלם ונפקת בשלם, כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום.

פנים יפות, דברים, פרק יב

לשכנו תדרשו וגו'… דרוש ואתה מוצא ואח״כ יאמר לך נביא וכו' - ענינו שיתעוררו ישראל בתחילה, לשאול ולהתפלל שיקרב ה' שכינתו לשכון ביניהם בבית המקדש, כי בהתעוררות המקבל תחילה אז השפע הוא בחבה יתירה… והיינו דאמר דרוש וכו' ואח״כ יאמר לך נביא. והיינו שתרגם אונקלוס: לבית שכינתיה תתבעון, דהיינו שתבקש תחילה.


נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

יום חמישי, 21 במאי 2026

שבועות תשפו

לשבועות לימוד

ז פרשה (לרנר) רבה רות

ר אמר קאי? הוה תרעא לאחורי א) ד: (רות בעז דבר 'אשר עובר הגואל והנה שם וישב השער עלה ובעז ומצטער יושב הצדיק אותו יהא שלא והביאו, המקרא הסיטו העולם, בסוף היה אפי' נחמן]. [בר שמואל

יישובו. בתוך

א פסוק ד פרק רות טוב) (לקח זוטרתא פסיקתא

ור אליעזר '' ר עולם גדולי שני דרשו כך ברכיה רבי אמר טוב. זהו הגואל. והנה שם וישב השער עלה ובועז ברוך הקדוש אמר שלה, את עשת ונעמי שלה את עשתה ורות שלו את עשה בועז אמר אליעזר ר' יהושע,

שנאמר משם, והעבירו טוב את והוליך למלאך הוא ברוך הקדוש שיגר מיד שלי, את אעשה אני אף הוא

עבר הגואל והנה השער עלה: ובועז

תרז רמז רות שמעוני ילקוט

חורש היה אחד פעם שכיר, נעשה לסוף כשרה אשתו והיתה מנכסיו שירד אחד בחסיד ה מעש תרז] [רמז או עכשו אותם מבקש אתה אימתי טובות שנים שש לך יש א״ל אחד, ערבי בדמות ז״ל אליהו בו פגע בשדה

בפעם פעמים, שלש עד אצלו וחזר בשלום מעלי הפטר אלא לך ליתן מה אין אתה קוסם א״ל ימיך, בסוף

וא״ל פעמים שלש עד אותו והטריח אחד אלי בא וא״ל אשתו אצל הלך באשתי, ואמלך אלך א״ל ת שלישי אמור לך א״ל אומרת, את ומה א״ל ימיך, בסוף או עכשו אותם מבקש אתה אימתי טובות שנים שש לך יש

שתראה עד חצרך לשער מגיע אתה ואין לביתך לך א״ל עכשו, אותם הבא לך א״ל עכשו, אותם הבא לו ולא לאמן, וקראו שנים שש בו שיזונו ממון ומצאו בעפר בידם לחפש בניו יושבים והיו בבית פרוסה ברכה אשתו עשתה מה עליו, דעתו ונחה להקב״ה הודה מיד אותו, ובשרה לקראתו אשתו שיצאת עד לשער הגיע

נעסוק שנים שש זון מ ממון לנו ונתן חסד של חוט הוא ברוך הקדוש עלינו משך כבר מקום מכל א״ל הכשרה יום בכל שעשתה מה כל עשתה, וכן משלו, לנו מוסיף הוא ברוך הקדוש שמא הללו שנים חסדים בגמילות הגיע כבר לו אמר ז״ל אליהו בא שנים שש לסוף עשה, וכן נותנין שאנו מה כל כתוב קטן לבנה אמרה ויום

אלא אחזיר לא מחזיר כשאני אף תי אש מדעת אלא נטלתי לא כשנטלתי א״ל לך, שנתתי מה ליטול עונה אדם בני מצאת אם לו אמור לך א״ל שלו, את ליטול הזקן בא כבר לה אמר אצלה הלך אשתי, מדעת טובה להם והוסיף שעשו חסדים וגמילות דבריהם הוא ברוך הקדוש וראה פקדונך, להם תן ממנו נאמנים

שלום הצדקה מעשה והיה שנאמר מה לקיים טובה, : על

טז פרק במדבר הירש רש״ר

אל הליכה בחשיבותו, נעלה שהוא למקום כה הלי גם אלא גבוה למקום הליכה רק מציין איננו "עלה" אולם השער עלה "ובעז ז), כה, (דברים השערה" יבמתו "ועלתה משפט: לבית הליכה בייחוד מעלה, רם "איש

א ד, )(רות

ד פרק רות רש״י

אלמני- פלני (א) וטמיר כסי כא) א' (שמואל בנביאים: מתורגם

הסולם- מהדורת חדש זוהר תריז באות [המתחיל רחוק וגואל קרוב גואל מאמר ]רות

רֹוב קָ ל, ֹואֵ חֹוק. ּג רָ ל וְגֹואֵ רֹוב קָ ל ינּון, ּגֹואֵ אִ ין יחִ שִ מְ ין רֵ תְ דִ כָאן, מִ י. נַחֲלָתִ ת אֶּ ית חִ שְ אַ פֶּן לִי ל לִגְאָ אּוכַל לֹא

ט סִ ְמִ א יחָ שִ מְ יהּו אִ א וְדָ יק. צַדִ י רֵ קְ אִ דְ ף יֹוסֵ יהּו. אִ אן ף. ּומַ יֹוסֵ בֶּן א יחָ שִ מְ א דָ חֹוק, רָ ל ינָא. ּגֹואֵ יָמִ דְ א רָ י תֵ אָ דְ

ינְָך יְמִ יעָה הֹושִ בֵיּה יב תִ כְ ינֹו, יְמִ חֹור אָ יב שִ הֵ יב תִ כְ דִ א, לַאֲחֹורָ יהּו אִ דְ ינָא יָמִ א הָ דְ לִי, ל לִגְאָ אּוכַל לֹא אשֹון. , רִ

רֹוק וְיִפְ י תֵ אָ ף יֹוסֵ בֶּן יחַ שִ מָ א הָ דְ י. תּגְאֻלָתִ אֶּ ה אַּתָ לְָך ל לִי. ּגְאַ ל לִגְאָ אּוכַל לֹא א, דָ ע אִּתֹושַ דְ וְעַד וַעֲנֵנִי.

גָנִיז יהּו אִ דְ נִינָן, אּתָ דָ וְעַל ק. וְצֶּדֶּ יק צַדִ, לָלּו הַ ים יקִ צַדִ ין רֵ לִתְ יהּוּגָנּוז אִ דְ נִיזָא, גְ ינָא יְמִ א עָרָ תְ אִ ר לְבָתַ ה, אָ מָ דְ קַ ה מָ רֹומֵ ה' ין יְמִ ין א, ּוכ. דֵ עָלְמָ בְ ין יןּופֵירִ יבִ אִ בַד יעְ לְמֶּ גְנִיזָא, בִ א יאּובְּתָ תֵ בְ רּון בְ חַ וְיִתְ יְקּומּון ים. ּובָזֶּה יקִ ְלַצַדִ

קמה באו]ת [המתחיל מואביות נשים להם ויקחו מאמר רות הסולם- מהדורת חדש זוהר

וִד דָ ע וְזֶּרַ. בָּה שֶּ סִּגִים מִּתֹוְך ק זּוקָ מְ ף כֶּסֶּ לָא אֶּ זֶּה. נְיַן עִ בְ הֹות מָ אִ הָ ן מִ בָאּו ה מָ נֵי פְ מִ ר, םּתֹאמַ וְאִ קנב] [אות

ע רָ הָ יֵצֶּר הַּטֹובּובְ יֵצֶּר בְ יָך, יְצָרֶּ נֵי שְ בִ וגו', לְבָבְָך כָל בְ. יָך אֱֹלהֶּ ה' ת אֵ בְּתָ הַ וְאָ יב, תִ כְ דִ זֶּה. צַד זֶּהּומִ צַד מִ צָרּוף

כֵי הָ יְך רִ טְ יצְ אִ וִד דָ ע וְזֶּרַ ד. חָ אֶּ כְ יְך צָרִ כֹל. הַ

רות מגילת במדבר המאיר אור

מאז כלומר תפלה, במערה בהיותו לדוד משכיל זמירותיו, בנועם דוד שרמז באמת הנאמרים דברים ואלו

מכח להוציאו בכדי דוד, בשביל הכוונה עיקר במערה, יין הוא ברוך הקדוש כשזימן בכח, בהיותו ומקדם

תפלה במערה בהיותו וזהו עליו, לבא העתידה מאורעותיו בחינת על יתברך לפניו התפלל שם וגם, ל, לפוע כך אחר לבוא העתידין הצרות אותן אגיד, לפניו צרתי שיחי לפניו אשפוך אזעק, ה' אל קולי לומר והתחיל

והתחיל צערי, להקל בכדי בואי, עת טרם עתה, לפינו אגיד זה כל העשיה, בעולם לבוא נשמתו בהשתלשלות התעוררת התחלת מאז כלומר נתיבתי, ידעתי ואתה רוחי, עלי בהתעטף יתברך, לפניו שיחתו לפרש אלה כל כן גם לו אירע לגילוי, מהעלם להתגלות לבא ומקורה, בשורשה קדוש ממקום רוחי, , השתלשלות

בדבריו רמז ולזה ך, לבב עם כאשר לתכליתה לבא נשמתי, הליכות יושר לכת תת לבלתי עלי לקטרג פח טמנו תיכף מחצבה, ממקום להלך נשמתי התחילה כאשר כלומר לי, פח טמנו אהלך זו באורח הנעימים,

הכוונה מכיר, לי ואין וראה ימין הבט המאורע ומפרש כמבואר, יושר לכת תת לבלתי ברוחניות אפילו לי,

אשר עובר הגואל והנה ד) א, (רות פסוק על א (פח, חדש בזוהר וכדאיתא בועז דיבר אשר הגואל על )לרמז ממש אלמוני אלמוני, מאי אלמוני, פלוני עלאה, ימנא לפורקן קרוב יתיר קרוב גואל איהו דא בעז, , דיבר אלמוני הוא כדין לארעא שכיבת הימין קץ דהא בגין אלא אמאי, ימינו, אחור השיב ג) ב, (איכה כתיב, דהא

שם גם מכיר, לי ואין לעזר, יהיה אולי עלאה, ימינא סגי לפרקן קרוב ואל לג היינו ימין, הבט שרמז וזהו הרומז הגואל אמר רות, של הגשמי במאורע כך אחר הגורמת וזאת עלאה, מימין ברוחניות רוחי בהתעטף

אבד אומר גמר ולזה עמונית, ולא בעמוני וטעה זרעי, ופרש״י נחלתי, את אשחית פן לגאול אוכל לא עליו,

ורצוני נפשי עם כאשר הפסוק, את שידרוש מי אין כלומר לנפשי, דורש אין האבידה, היא ומה, מני, מ מנוס בזרעו פגם שיתן מחשבתו על עלתה לא בודאי דורש, היה כך ואם עמונית, ולא עמוני. והיינו

מרות שבא דוד זרע ליחס באה את ז שמגילה להיות הגואלים, שני שבין החילוק שכלינו קט לפי והנראה ואנו ותשבחות, בשירות הוא ברוך להקדוש שריוה דוד ממנה שיצא רות, נקראת כך שם ועל המואביה, (ברכות הגידו חכמים וכאשר הנמוכים, מדריגות להעלות הבורא בעבודת והשתדלותו דוד, של מדתו רואין

ישינים ומערב מזרח מלכי שכל אני חסיד ולא י, אנ חסיד כי נפשי שמרה ב) פו, (תהילים פסוק על א) ד, לבעלה אשה לטהר כדי ושליא ושפיר בדם מלוכלכות וידי להודות, אקום לילה חצות ואני וכו', , בכבודם וגבורה חסד א) יז, (בהקדמה בתיקונים כדאיתא המדות, לבחינת רומזים ידים בזה, הכוונה למעלה ובארנו

התחתונים למדריגת מדותיו פרטי עם עצמו את שהכניס השלום, עליו לך המ דוד עבודת וזאת דרועין תרין היינו לבעלה, ה' יראת אשה לטהר כדי והתאמצו מגמתו וכל ושליא, ושפיר דם, בשם הכינוים והנמוכים, ואל בידך, נקוט זה כלל כי ושכינתיה, הוא בריך קודשא יחוד וזהו שבתם, למרום השכינה איברי להעלות

הכתוב שם על השכינה, התלבשות שם יהיה שלא בעולם דבר שום שאין רגע, כמעט אפילו יניך, ע מנגד ימוט נחשבו ותוהו לאפס בהעדרה כי להחיותם, בתוכם השוכנת עולמים, כל מלכות מלכותך יג) קמה, , (תהילים

הרמז א ב ולזה בבנינה, ימיהם כל העוסקים חכמים התלמידי מצד אם כי ונייחא, ישיבה לשכינה לה ואין לה יש מאין בא להורות והעמדה, נייחא לשון מקום בכל ישיבה לשון כי הקוצרים, מצד ותשב זו, במגילה

אלו הקוצרים, מצד הכל ונייחא, גמורה השבה בשלימות בניינה תיקון היינו ומצב, מעמד כביכול לשכינה

עת טרם כי כראוי, ונייחא ישיבה לה יש דייקא מצידם בבניינה, תדיר שעוסקים חקלא, מחצדי צדיקים כי ולהיות ע״ש, למעלה מזה הארכנו כאשר חוורא, בלי שחורה נקודה בסוד היא אזי הקוצרים, של בואם נתפשטו זה לכוון אשר הגשמיים, אפילו פעולותם באופני השגתם ועומק מעשיהם, בהכשר תולה שהכל כן,

ועונש השכר תולה ובזה בטוב, רע, ערובות ת הנמוכים מדריגות עד יהלכו קדוש וממקום השכינה, איברי גם להעלות בטוב, ולבחור ברע למאוס נפלאה, בחכמה הכל עשות להשכיל השכל התפשטות להם בהיות

להנאות או לאל אם מחשבתו, פנימיות יפנה לאן האדם ביד חפשית הבחירה וכאן השכינה, איברי משם

אשה לטהר בכדי התחתונים במדריגת לעסוק וון, במתכ עצמו את להכניס גדולה סכנה הוא ובאמת עצמו, אתו כח אם עניינו, יודע יתברך והוא במתכוון, לשם אותו הוא ברוך הבורא שהביא מי אם כי לבעלה,

במקום לעמוד ויטול, יבוא השם את ליטול שרוצה מי כל לא ולכן אלו, ממדריגות עצמו את להעלות

חזקה שהכרתו מי אם כי לבעלה, אשה לטהר בכדי, תחתונים, ה במדריגות לעסוק יפה שכחו ולומר גדולים, עבודתינו עיקר זאת בזה והכלל הקליפות, אחרי ח״ו נגרר לבלתי נפשו, לשמור לדעת רוחו, אל את ונאמנה ובזה אחרא, הסטרא קומת כללות ברע, שנתערב הטוב חלק ולהעלות מזולל, יקר להוציא עתה, הזה בעולם

וכל מכל אחרא הסטרא קומת ותתרוקנה אמיתי, הבירור. לום בתש הגאולה, עיקר תולה

נחלתו את לגאול העתידה, הגאולה עיקר תולה שבו הקרוב גואל רצה לא למה לדעת, תשכיל, ומעתה פן והכוונה כנודע, יו״ד, באות הכינוי לחכמה הרומז יו״ד, נחלת כלומר נחלתי, את אשחית פן באומרו

הנמוכים מדריגות אל עצמי את בהכניסי עליונה, מחכמה הנמשכים צין והנצו האורות אותן ח״ו אשחית ביצר יצרים בשני הבורא את ולעבוד ועונש, ושכר הבחירה תולה בזה אשר זמנם, קודם עתה והפחותים,

בך אתה, גאל אמר ולכן הכי, אצטריך דוד וזרע חדש הזוהר וכדברי כאחד, צריך הכל הטוב וביצר הרע

עם מלחמות עשה דוד של ימין כל תמצא ולכן העיקרית, גאולה עת עד עתה, ותך מד שזה תולה, הדבר הנזכר כוונה בעבור הכל: אויביו,

ומעותד העומד עילאה, לימינא הקרוב גואל וכמבואר נחלתי, את אשחית פן לגאול, אוכל לא הגואל ויאמר

כללות את עתה האסף עת לא אחרונה, לגאולה בפעם התחתונים ממדריגות השכינה, איברי התחלקות

הבחירה אשר ישראל, קדוש עם עבודת בטל כן ואם טוב, מכל אחרא הסטרא קומת ותתרוקנה אחת, בחינתו לערך ואחד אחד כל הרע, היצר הוא הצורר צר מול מלחמתם וללחום בידם, חפשית להיות צריכה

עולמו לבריאת הפשוט רצונו בקדימת יתברך, חכמתו גזרה, ר כאש עניינו לתקן הזה, בעולם שנברא והכרתו להיות תולה הדבר בם כי ודאי, לגאול אוכל ולא לצדיקים, וצפון הגנוז מטוב להטיבם ישראל נשמות בשביל

תיכף אגאל ואם בטוב, ולבחור ברע למאוס התחתונים, במדריגות בעוסקיהם אפילו בידם, חפשית הבחירה

חדש הזוהר וכדברי דוד, בזרע פגם ואתן יו״ד, נחלת את אשחית פן אומר גמר ולזה הבחירה בטילה, נמצא כסף אלא וגו', דוד זרע ליחס כדי אלא באה לא זו מגילה אם אני, תמוה קסמא בן יוסי רבי אמר שהתחלנו,

וגו לבבך בכל אלהיך ה' את ואהבת דכתיב זה, ומצד זה מצד צרוף דוד וזרע שבה סיגים מתוך,'מזוקק

הגאולה זמן עד הענין ונוהג הכי, אצטריך דוד וזרע כאחד צריך הכל הרע, וביצר טוב ביצר יצרך, בשני נחלתי את אשחית פן לגאול, אוכל לא קרוב גואל אמר הזמן וקודם מסיגים, הכסף וזיכוך הברור תשלום

. כמבואר

ולם- הס מהדורת חדש זוהר רות הסולם- מהדורת חדש זוהר צריך היה מכאן מודע ולנעמי מאמר רות

תסח באות [המתחיל ]להתחיל

כֵיוָן בָה, שּו הַּתְ א בָרָ שֶּ עַד ד. עֹומֵ יָה הָ וְלֹא לְפָנָיו, עֹולָם הָ יט חֲרִ מַ יָה הָ עֹולָם, הָ רֹוא לִבְ צָה רָ הקב״ה שֶּ כְ נִינָן, ּתָ

כֵיוָן עֹולָם. יְסֹוד יק צַדִ הּוא נִיהּו. אי מַ א'. עַמּוד עַל דֹו. עָמְ עַל ידֹו עֱמ וְהֶּ עֹולָם, הָ ת אֶּ א בָרָ שּובָה, הַּתְ א בָרָ ִשֶּ א רָ נִבְ סֹופֹו, ּובֹו וְעַד עֹולָם הָ סֹוף מִ יר אִ וְהֵ יק הִ בְ הִ הּוא הַ אֹור וְהָ נָּה, מֶּ מִ אֹור נֹוצֵץ תְ הִ שּובָה, הַּתְ ת אֶּ א בָרָ שֶּ

ים יקִ לַצַדִ בָא הַ לָעֹולָם זֶּה, ּוגְנָזֹו הַ בָעֹולָם לָבֹא ים ידִ עֲתִ הָ ים עִ שָ בָרְ כֵל. סְּתַ וְנ הוא, ברוך הקדוש הּו אָ רָ עֹולָם. ִהָ בֹו רֹא בְ ל לָא אֶּ אֹו רָ בְ לֹא זֶּה, אֹור הוא ברוך הקדוש א בָרָ שֶּ כְ לָא אֶּ אֹו. רָ בְ ה לָמָ לְגֹונְזֹו, יד עָתִ וְהּוא יל הֹואִ ִוְא״ת,

הקב״ה שֶּ פי על אף הַּיֹום, וְעֹוד בָא, הַ לָעֹולָם ים יקִ לַצַדִ לָבֹא, ּוגְנָזֹו ים עִ שָ רְ ים ידִ עֲתִ שֶּ ה אָ וְרָ כֵל וְנִסּתַ עֹולָם. הָ ת ְאֶּ ח מֹו כְ וְהּוא נּו. מֶּ מִ ט״ב) פ״ה (דף הַּיֹוצֵא ר חֵ אַ אֹור בְ א, ימָ אֵ לָא אֶּ ס״ד. בֹו קַּיֵים. תְ מִ עֹולָם הָ בֹו ּגְנָזֹו, צֵא הַּיֹו ּוט

ע זֶּרַ וְיָצָא יל שְּתִ ה נּו מֶּ עֹולָם. ּומִ יְסֹוד יק וְצַדִ ר נֶּאֱמַ שֶּ עֹולָם, ל שֶּ עַמּודֹו וְהּוא קַּיֵים. תְ מִ בֹו עֹולָם וְהָ אֹורּגָדֹול, ִמֵ

זֶּה יק צַדִ מִ וִד, דָ ל שֶּ עֹו זַרְ וְכָל י. נֶּגְדִ ש מ כַשֶּ אֹו סְ וְכִ ר נֶּאֱמַ שֶּ הּוא לַדֹור, לַה' יְסֻפַר נּו דֶּ יַעַבְ ע זֶּרַ ר נֶּאֱמַ שֶּ ע״ה, וִד ֶּדָ

עֲנֵהּו לַמַ ה' פָעַל כֹל זֶּה נְיַן עִ כְ. יָצָא.

טו יד- סימן ה פרשה (וילנא) רבה רות

וישת בעז ויאכל המזון אחר מתיקה מיני שאכל לבו וייטב ד״א מזונו, על שבירך לבו וייטב למה לבו, וייטב

פיך תורת לי טוב קי״ט) (תהלים שנאמר תורה בדברי שעסק לבו וייטב ד״א לתורה, לשון מרגלת, שהיא

'ר הערמה בקצה לשכב ויבא טוב, מצא אשה מצא י״ח) (משלי שנאמר אשה, מבקש שהיה לבו וייטב, ד״א שהיו לפי לו אמר הערמה, בקצה אמרת ואת היה הדור גדול בועז חמא בר פנחס ר' קומי בעא נשיאה יהודה

גיל אל ישראל תשמח אל ט') (הושע הה״ד הגרנות, מן לזונות שכר נותנין והיו בזמה שטופים הדור אותו

ממונם וע״כ הגזל מן וקים רח שהצדיקים לפי אלא עוד ולא כן, לעשות צדיקים של דרכן ואין וגו', כעמים

עליהם. חביב

ליקוטים שלמה תפארת

לו מברכין ובניו שאשתו למי לו אוי בגמרא ג״כ ואי' המזון. ברכת מברך שהיה בגמרא אמרינן לבו. וייטב

ובניו שאשתו למי לו אוי וז״ש ישראל. כללות על בתפלתו מגמתו כל לשום האדם שצריך במ״א ופרשנו

א״ע ומשמח טובתו על להש״י והודיה שבח נותן הוא טובות השפעות לו נותן הש״י ר כאש פי' לו. מברכין איננו האמיתי הצדיק אבל הכלל. לטובת מצפה ואיננו עמו בטובה שהם וב״ב בניו על ברכותיו וכל בזה הכלל בטובת היה שמחתו וכל רבו ותירושם דגנם מעת בלבי שמחה נתתי ע״ה המלך דוד כמ״ש הזה. בדרך

וז״ש שבח נותן היה שלו בהתבואות ברכה רואה שהיה בשעה ברהמ״ז מברך שהיה לבו וייטב בועז אצל ג״כ

דייקא להם לחם להם לתת עמו את ה' פקד כי וז״פ בישועתם. ישראל בני הכלל טובת על עצומה. והודיה

ולא ור הד בטובת שמחה לה שהיה שמחה לשון הוא שמעה אלא לכל. ידוע היה הלא כו' שמעה כי וז״ש לאדם הרפואה שעיקר עולם. להשמחת והיתה ותתרפא תתחזק אז וז״ש כלל. עצמה לטובת השגיחה

ישראל בישועת א״ע משמח. כשהוא

שבועות מועדים שלמה תפארת

הוא הדרך זה כי ' כו חסדך הטבת לד' את ברוכה וז״ש בצרה. אנכי עמו כמ״ש לכבודך נוגע הגאולה כי פי' גלות עבור להתפלל חפצו וכל ישעו כל רק עשיר. ואם דל אם לו שיש במה מסתפק האדם כאשר לפניו לרצון

ית״ש לפניו לרצון תפלתו יתקבל אז: השכינה.

קב תורה תניינא מוהר״ן ליקוטי

וכו אנכי גואל כי ג) (ברות שכתוב כמו גואל בחי' הוא בועז כי לתפילה. גאולה סמיכת סוד הם ורות 'שבועז

שריוה דוד ממנה שיצא רות שמה נקרא למה ע״ב) ז' (ברכות רז״ל שאמרו כמו תפלה בחי' היא ורות

ותשבחות בשירות. להקב״ה

השנה לראש דברים אפרים מחנה דגל

שנודע אנכי וגאלתיך ושלום חס לאו ואם יגאל שבך טובים המעשים היינו טוב יגאלך דאם הנשמה על דקאי

תשוב היא אנכי שמלת אנכי סוד שהוא התורה אור שתשוב והיינו ה

הסולם- מהדורת חדש זוהר תרמג באות [המתחיל יבום מצות מאמר ]רות

ת יִכָרֵ וְלֹא יב, תִ כְ דִ לְהקב״ה. ף שּוּתָ ה נַעֲשָ מָּה, לִשְ יִבּום וַת צְ מִ קּיֵים מְ הַ שֶּ יִבּום, וַת צְ מִ ר, ּגְדֹולָה מַ אָ חֲנִינָא ַר' כָל־בָשָָׂ֛ר וְלֹֹֽא־יִכָרֵֵ֧ת ם כֶֶּ֔ אִּתְ י֙ יתִ רִ ת־בְ אֶּ י מֹתִִ֤ וַהֲקִ יב, תִ ת. ּוכְ מֵ הַ ם שֵ

התורה למעלת ה דרוש יהודה מלכי

מאד וטוב עידית ועידי מובחר הוא אחד זו לשדה יש טובות מעלות שלשה אמר בחכמתו בעז. אלא

והיא מאחינו הוא אחת כחות משני בא הוא וגם והמפואר. והמשובח החשוב לומר בה' השדה שאמר וזהו ובודאי והגון גדול צדיק היה אלימלך בעצמו וגם למטה ממטה נחלה שתסוב ראוי ואין אבותינו נחלת למעות צריך המוכר כי משויו ופחות בזול נמכר הוא וגם בנחלתו לידבק וראוי ארצו ה' מבורכת יהיה הגמור

מלאה אני כ״א] א' [שם שאומרה כמו כל ובחוסר עירום ב מואב משדי השבה נעמי מכרה וזהו דוחקו. מפני מחמת לקנותו צריך כן אם גדול בזול ימכרנו מואב משדי היא ששבה כיון ולכן ה' השיבני וריקם הלכתי

סיבות. השלשה

ח פסוק לח פרק בראשית ריקאנטי

כל כי לומר נראה היה בארובה, כסומא בהם האדם ילך הקבלה ובלעדי קבלה צריכים אלו שהדברים ולולי

הותרה ולפיכך יפרוצו. ולא הזנו י] ד, [הושע כד״א, לו הנגזרת זוגו בת אינה בודאי מאשתו זרע לו שאין מי למה לי, שהוקשה אחר ספק יתיישב ובזה לו. הנגזרת אחיו אשת היתה לא כי בנים, לו שאין אחיו אשת לו

זה ולפי אחרות, עונות מחמת ליבום יצטרך בנים לו יש אם אף שמא ערירי, כשמת רק הייבום נצטוה לא

וזרע וגרושה אלמנה תהיה כי כהן ובת יג] כב, [ויקרא פסוק הוא זה על ירני שהע ומה שרמזנו. כמו יתישב היטב זה כל והבן כנעוריה, אביה בית אל ושבה לה. אין

רות רמזי במדבר ושמש מאור

בנים בלא המת נפש למשוך וצריך מנוחה, לו דאין משום הוא יבום שכוונת הקדוש הזוהר פי על לי ונראה

צריך היה לזה והנה ב). (קד שפטים מ בפרשת בסבא כדאיתא מהיבמה, הנולד הולד בנפש העולם לזה לבוא ונפש רוח למשוך לכוין רק הגשמיות להתפשטות צריך והיה הגשמיות, תאוות מכל עצמו את לפשוט היבם יבמתו על הבא כל ב) לט (יבמות דיבמות בגמרא כן גם איתא והנה לכך. זוכה אדם כל ולא הזרע, לזה המת

ידי על לֹון חְ מַ נשמת למשוך צריכין היו רות אצל בכאן הנה ו אחיו. אשת בערות פוגע כאלו וכו- נוי 'לשם נעמי מיד השדה קנותך ביום לגואל כן כשאמר הצדיק בועז והנה נחלתו. על המת שם להקים זו, ביאה

הפעם באותו שיבוא לגואל הצדיק בועז הביא נחלתו, על המת שם להקים וגו' המואביה רות ומאת

כל שלאו והבין לְיַבֵם, כשרוצים מהגשמיות עצמו את לפשוט צריך כן הי עד והבין הגשמיות, להתפשטות אשחית פן לי לגאול אוכל לא לבועז השיב כן על באמת, כן שיכוין לזה לבוא לו אפשר ואי דא, סביל מוחא ידע כי גאולתי את אתה לך גאל כנ״ל. אחיו אשת בערות פגע כאלו דהוי בגמרא כדאיתא פירוש, נחלתי את

הוא זה פירוש, בישראל לפנים וזאת הפסוק ליה סמיך שפיר לזה הוא, לא אכל הצדיק בועז יכול ין הענ שזה שיהיה המת של ורוח הנשמה את לגאול רוצים כשהיה פירוש, הגאולה על בישראל, הפנימיות דהיינו הפנים

ורוח הנשמה ת א לגאול רוצים וכשהיו ר״ל, התמורה' 'עולם יש הנה כי פירוש, התמורה ועל מנוחה, לו דבר כל לקיים בפסוק הכוונה וזה להנשמה, ומנוחה קיום לו שיהיה העולם, לזה ולהביאם התמורה מעולם

נְעָלֶּיָך ל שַ ה) ג (שמות ע״ה רבינו משה גבי הפסוק על פירוש הקודש בספרי כדאיתא פירוש, נעלו איש שלף

איש שלף וזה שם. עיין העולם, מזה עצמו את לפשוט וא ה שפירושו טו), ה (יהושע יהושע גבי וכן גְלֶּיָך, רַ עַל מֵ

נעלו- ב״ה להשי״ת הנפש במסירות עצמו את למסור פירוש, לרעהו ונתן העולם, מגשמיות עצמו את לפשוט

כך אחר כתיב שפיר כן על בישראל. התעודה וזאת וגו', יָך בִ אָ עַ וְרֵ עֲָך רֵ י) כז (משלי כדאיתא 'רעהו' הנקרא

שעה לפי לו שהיה הגואל על הן וקאי סתם דכתיב דהיינו פירוש, נעלו וישלף לך. קנה לבועז הגואל ויאמר הגשמיות התפשטות בודאי לו שהיה הצדיק בועז על והן הצדיק, בועז בלבו ם שָ שֶּ מה הגשמיות התפשטות

הקדוש שתלשלות ה וכל עֹובֵד ונולד הזה הקדוש היבום ידי על הולד לזה ונשמה הרוח שְַך מָ רק וכל, מכל קונה- של בכליו קונין אומרים יש למי, נתן מי פירש ולא נעלו וישלוף דכתיב מתורץ כן על הזה. נתן ובועז

מקנה- של בכליו קונין אומרים ויש לגואל, ולפי א); (מז מציעא דבבא בגמרא כדאיתא לבועז, נתן וגואל

כנ״ל שנ. יהם על דקאי נעלו וישלוף סתם דכתיב ניחא, הנ״ל דברינו

פסוק כה פרק דברים הירש רש״ר ו

על- "יקום של האמיתי התוכן הוא זה רק דבר של לאמיתו אולם "ולא- ושל המת" אחיו שם שמו ימחה הדומה מהמאורע בוודאות מוכח זה ודבר הבא; שבפסוק בישראל" שם לאחיו "להקים של וכן מישראל",

ונאמר בנים, בלא שמת מחלון על שם מסופר בהמשך. אליו נשוב עוד ואשר רות במגילת המתואר, לייבום הקניין ותכלית נכסיו; את גם קנה הוא האלמנה עם ויחד אלמנתו את נשא קרובו שבועז כך אחר

שם- "להקים היא האלה והנישואים על- המת ולא- נחלתו שם- יכרת מקומו ומשער אחיו מעם "המת

שם- "להקים את כך מפרש (שם) "י רש וגם וי); ה ד, (רות על- המת ובאה יוצאה שאשתו "מתוך נחלתו":

שנולד רות של בנה ואכן עליה". נזכר שמו מחלון, אשת היתה זאת אומרים, ומוציאה, ומכנסת בנחלה של כוונתו משמעות זו היתה אילו לו, הראוי השם הוא שזה פי על אף מחלון, בשם נקרא לא מכן לאחר

שם- קים "לה בועז עובד- הילד שם את שקראו השכנות כן, על יתר וגו'. המת" מחלון- ולא שאמרו הן

"ילד- זה שבילד אשר- כלתך "כי לנעמי", בן "ילד- ואותו ילדתו"; אהבתך "נתינת בפיהן כונה לנעמי" בן

לו- "ותקראנה שם": דברים ידי על מושפעים שאינם עם חיי כאן רואים אנחנו ויז)! טו שם (שם שם" השפעות ידי על מודרכים העם של והמעשים המחשבות אלא המילולית, במשמעות שמות כדוגמת חיצוניים

השקפות ידי על המונחים זה מסוג עם חיי יסוד על עומדת ייבום ומצות ומוסריים. רוחניים ויחסים

ומוסריות. רוחניות התרומה כי ייבום, במצות יטוי ב לידי הבא הרעיון פעל עמנו של היסוד בהנחת כבר אכן לבנים זכה שלא לאדם פיצוי משום בה והיה לבן תחליף נחשבה בן של ולחינוכו ללידתו והמוסרית הרוחנית

על- "ותלד רחל: אמרה זה וכעין ב), טז, (בראשית ממנה" אבנה "אולי שרה: אמרה זה פי ועל משלו; ברכי

גם- ואבנה ג ל, (שם ממנה".)אנכי הבית ולחיי הנישואים לחיי דעתו יתן בנים בלא למות שהולך י מ גם וכן יהיו הם עצמו. של הבית ולחיי הנישואים לחיי המשך בהם יראה והוא עזבונו, ועם אלמנתו עם יחיה שאחיו

שמו ימחה ש״לא לעצמו יאמר פטירתו ובשעת אדמות, עלי שלו רצונותיו ושל הווייתו של המשך בעיניו

."מישראל

רות מגילת מישרים מגיד ספר

וגו ביתך אל הבאה 'ה האש את ה' דיתן בקרא למידק איכא והא וגומר עמך ה' לניסן י' שבת ליום אור מחזי דהוה דמשום מפרשייא דאמור ואוף ביתך. אל הבאה מאי ותו האשה את מאי ותו ה' יתן אמר אמאי

אשר מאי ותו וכלאה כרחל מאי ותו במילתא. איכא עוד הכי אמרו מ״ה למרגלותיו דאתא מאי כפריצותא

ותו ללאה רחל הקדים אמאי ותו ישראל בית את מאי ותו שתיהן בנו מאי ותו שם וקר' חיל ועשה מאי שבק ואמאי פרץ כבית ביתך ויהי מאי ותו נינהו. קרתא דחד שמהן תרווייהו והלא לחם בית מאי אפרתה

ותו לך ה' יתן אשר הזרע מן מאי ותו ליהודה תמר ילדה אשר מאי ותו וזרח פרץ כבית למימר והוה זרח

יבמה כעין הוה דרות דמשום למימר איכא והא סוד בדרך ובתר פשט בדרך ונתרץ הזאת הנערה מן: מאי ומחזי אבתריה אהדרת דהיא לולי למנסבה דעתיה הוה לא כאילו מחזי כן ואם היבם אחר הולכת והיבמה סיועא דתהא ה' יתן הוה שמים דלשם ביתך אל הבאה האשה אמרו הכי משום הלב גרושת בני בניה כאילו

בהדייהו. דהקב״ה

א אות בלק פרשת חמדה כלי

עבדי דוד מצאתי ד'] מ״א, [ב״ר המדרש דברי בביאור זצוקלה״ה מגור הקדוש מרנא שאמר מה וידוע תשובה היה זה פנימה, מלך בת כבודה משום באוהל היתה ששרה זה ידי דעל בסדום, כ״א] פ״ט, [תהלים

הצניעות גדר שפרצה נראה שלכאורה במה זאת תקנה דרות נראה ובאמת בקהל, לבא שמותר דוד על

בת דכבודה הענין והוחזר בשלימות הדבר נתקן זה ידי על בלבד שמים לשם שהיה מפני אך לבועז, שהלכה

דוד בית מלכות ממנה שיצאה זכתה זה ידי ועל פנימה, . מלך

וסופה זנות לשם עיבורה תחילת אמרי רבנן י״ד] [ה', הגורן דותרד בקרא רות המדרש כוונת שזה ונראה

לשם דהיה כיון בשיטים, מואב בנות שקלקלו מה תקנה דרות מבואר ותעש הגורן ותרד אמר וכן שמים, מה יובן ולכן פנימה, מלך בת כבודה דכל הסברא ונשארת הקדום חטא נתקן זה ידי על שמים לשם לגמרי

שקודם ל, הנ מטעם באמת שהוא עמונית ולא דעמוני הלכה נתחדשה שאז ג'] פ״ה, רבה [רות חז״ל "שאמרו היו ולא לזנות דיצאו דחזינן כיון דעמונית הלכה להתחדש יכולה היתה לא מואב בנות חטא רות שתקנה

זו הלכה נתחדשה גמורה בתשובה רות זאת שתקנה אחר אך פנימה, מלך בת כבודה. בגדר

ות ר המדרש דברי בביאור שאמר זצלה״ה מאלכסנדר הקדוש הגאון הרב מרנא דברי מאוד עלי וערבין רצה דמה חסא ר' כוונת על כולם ותמהו באת, אשר חסא ר' אמר י״ב] ב', [רות לחסות באת דאשר בקרא

מבטוח בה' לחסות טוב הקרא שם] תהלים רש״י [עי' המפרשים שביארו מה פי על זצ״ל מרן ואמר בזה,

לו שאין השי״ת על מו עצ שמשליך רק הבטחה בלי היינו חסיון דענין דהכוונה ח'], קי״ח, [תהלים וגו' באדם בד לחסות טוב כי הכתוב ואמר טובה, לו לעשות חבירו לו שהבטיח היינו הבטחון וענין ממנו, רק 'תשועה שבועז חסא ר' שאמר וזה טובה, לו הבטיח שחבירו מאפילו יותר טוב בהשי״ת שחסיון היינו באדם מבטוח

לא עדיין דאז כיון בטחון, שום לה היה לא עצמה את לגייר שבאה שבשעה לחסות, באת אשר לרות אמר כן ואם טובה, ודרישת דחיתון איסורים עליה היו ממילא וא״כ עמונית, ולא דעמוני הלכה נתחדשה לגייר נפשה מסרה להשי״ת אהבתה בגודל רק ומשענה, עזר שום לה יהיה שלא למקום עצמה את השליכה

האמת דלפי דאע״ג לחסות באת אשר חסא ' ר שאמר וזה השכינה, כנפי תחת חוסה ולהיות עצמה את יפה בועז לה כשאמר אז אמנם אח״כ, היה זה גרידא, חסיון זה אין עמונית ולא דעמוני הלכה דנתחדשה שהיא מפאת גמול תשלום תמצא לא אצלינו כי כנפיו, תחת לחסות באת אשר וגו' פעלך ד' ישלם לה אמר

ונתחדשה בתכלית שמים לשם זאת שעשתה זה ידי על ב מוא בנות של הפגם כשתקנה אח״כ אמנם מואבית, דוד בית מלכות ממנה ויצאה זכתה עמונית ולא דעמוני. הלכה

בהר פרשת ויקרא אפרים מחנה דגל

ז ד', (רות הפסוק לבאר ונקדים רמז בדרך בזה לומר יש כד). )'(כה, לארץ תתנו גאולה אחוזתכם ארץ ובכל דברים מדבר או ומתן במשא או באכילה עוסק כשאדם דהנה התמורה ועל הגאולה על בישראל לפנים וזאת

שורשים להם ויש העליון העולם מן הבאים קדושים אותיות הם הכל כי שידע צריך וסיפורים גשמיים

ויראת ודעת בשכל הנ״ל הדברים וכשעושה לגשמיות ונתחלפו מלובשים הזה לם לעו שבאו אך קדושים מחשכיותם אותם ומאיר ליצלן רחמנא התמורה מן הדברים אותם וגואל לשורשן הדברים מקשר אז שמים

פני הארת כן גם גורם הוא ובזה כנ״ל התקשרותו ידי על לגאולה ומשיעבוד גדול לאור מאפילה ומוציאם

הוא שאדם התנועה כמו לומר רצה צל כמו היינו צלך ה' ה') קכ״א, (תהלים שכתוב כמו ליו ע עולם המלך חס פניהם מחזירים כשישראל לכן כזה תנועה כנגדו עושה שהקב״ה מלמעלה מעורר הוא כך מלמטה עושה

ואז חלילה מהם פנים מחזיר כן גם הוא הוא ברוך הקדוש אזי בו ושוכחים הוא ברוך הקדוש מן ושלום פני ובאור פנים לנו יחזיר שהקב״ה הוא תפילתינו כל לכן י״ז) ל״א, (דברים וגו' וצרות רבות רעות ומצאוהו

מעשינו ידי על המלך פני לאור זוכין ומהיכן שלום לך וישם כנ״ל אליך פניו ה' יאר וזהו נלך חיים מלך

פניך באור כי שאומרים כמו הקדושים ואותיותיו תורתו ידי ועל הטובים וזהו וגו', חיים תורת לנו נתת לעיל שנזכר מה ויחכם לחכם תן אך רחב ביאור צריך זה ולהבין ח') ט״ז, (תהלים תמיד לנגדי ה' שויתי שגם כנ״ל בפנים פנים הוא ברוך הקדוש עם והם ישראל נקרא וזהו עסקיו בכל פניו נגד תמיד ה' שישים

להם פניו מאיר הוא הוא ברוך: הקדוש

הוא ברוך הקדוש פני הארת שנעשה הדבר זהו בישראל לפנים וזאת ז') ד', (רות הפסוק שיעור פרש ל יש וזה שנתחלפו התמורות מן אותם וגואל לשורשם האותיות כשמחזיר היינו התמורה ועל הגאולה על לישראל

כנ״ל החיים באור להם פנים מחזיר הוא הוא ברוך הקדוש זה ידי ועל בגשמיות

ז פרק הקודש איגרת תניא

קץ לאין רבים לפרטים מתחלקת ומצוה מצוה כל הנה פרט בדרך אבל כלל. בדרך הוא זה מספר והנה

מסכתות ס' הן מלכות המה ששים כמ״ש מספר הם ל שאין מצוה שבכל פרטיות הלכות גופי הן והן ותכלית כל הנה כי האדם בנשמת ממש הוא וכן כו' העליון רצון המשכת שהן כו' ההלכות הן מספר אין ועלמות כו'

ושס״ה אברים רמ״ח תרי״ג למספר נחלקת נשמתו היתה כלל ודרך באדה״ר כלולות היו שבעולם הנשמות

אין לניצוצות נחלקת פרט דרך אך גידים ביאת עד והשבטים האבות מימות ישראל כל נשמות שהן מספר שופריה והנה מרוב. יספר ולא ימד לא אשר הים כחול בנ״י מספר והיה מ״ש אז שיקוים בכלל ועד המשיח מעולם שבישראל הנשמות מכל כלולה ג״כ נשמתו והיתה אדה״ר חטא שתיקן דאדה״ר שופריה מעין דיעקב

וכו אדם כמראה דמות הכסא דמות ועל כמ״ש אדם בשם שנק' שלמעלה 'ה לתור מרכבה והיה עולם ועד

סבא ישראל בנשמת ומלובשת כלולה שהיתה כו' תורה אלא זאת אין כו' בישראל לפנים וזאת וכמ״ש

ישראל אלקי אל לו ויקרא וזהו הנשמות מכל. הכלולה

ח אפרים עוללות קמו- (מאמרים כא עמוד ב לק )קמז

אדום על שכתוב כמו נעל ע״י שתהיה הגאולה על לישראל הוא עדות זה נעל ענין כי לישראל התעודה וזאת

גזע חוטר יצא ממנו אשר לנעמי בן כשיולד וכן בנעלים. והדריך נחלים לשבעה והכהו וכמ״ש נעלי אשליך

היום והלא גאלה היום וכי היום גואל לך השבית לא אשר ה' ברוך הנשים אמרו ישי קול שהרימו אלא ילדה

בגמרא שאמרו ע״ד אלא דוקא לאו היום ומ״ש מחלצה הגואל יציאת ממנה השבית לא אשר על בברכה

התורה היינו אנכי וגאלתיך זה״ש תשמעו בקולו אם היום ע״ד אלא דווקא לאו משיחנו אתי שהיום

מתן יום חג ביאור נשלם ובזה חירות אלא חרות תקרי אל הלחות על חרות ארז״ל וע״ד באנכי המתחלת

בס״ד וחירות: תורה

וישב (פרשת כח שער בראשית יצחק )עקידת

בשער הזקנים אמרו דבה שמץ ממנו ברגלה שהיה הזה במעשה לבבה ויושר הזאת האשה צדקת על והנה לילה בעוד הגורן אל אליו באת אשר אחרי לאשה המואביה רוח את בועז לו לקח כאשר יהודה של דינו בית

של חשד שום עליה לו שיש כסבורים אתה גואל כי אמתך על כנפך ופרשת ג') (רות ואמרה בחיקו כבה וש תמר ילדה אשר פרץ כבית ביתך ויהי וכו' וכלאה כרחל ביתך אל הבאה האשה את ה' יתן לו אמרו פריצות

עם אותה ה' תן וי זאת היתה הש״י מאת כי זה על דופי שום עליה תחשוב לא ירצה ד'). (שם וכו' ליהודה לקיים הצניעות מדרך מה בצד כן גם יצאו אשר וכלאה כרחל בחיקך לשכב ביתך אל באה מעצמה שהיא

כי תבא אלי (שם) אומרת וזאת אנכי מתה אין ואם בנים לי הבה ל') (בראשית אומרת זאת מהצדיק זרע

ישראל בית את שתיהן שבנו עד יתברך לפניו עומדת צדקתם והיתה שכרתיך שכר כבית ביתך יהיה ועוד זונה שהיתה כסבור לחמיה עצמה ומסרה הדרך על עינים בפתח שישבה ע״י ליהודה תמר ילדה אשר פרץ

הביאו והנה ממני. צדקה שנאמר ב) כ״ג (מכות הדברים יצאו יתברך שממנו העידה הקדש רוח וכבר

בפירוש זה כתבנו וכבר ה השכינ כנפי תחת לקרבתם ראשונות היו שכלן ביחס ואם במעשה אם דוגמתה

ההיא המגלה

ד פסוק ד פרק תהלים תהילות יוסף

מיהודה שבאתי פלא והוא הירך מתקן אני בשירותי אשר לאל כפי אני הן לו חסיד ה' הפלא כי ודעו על היצה״ט רגזו הירך ומתקן ותשבחות שירות בקול לשמוע עושה בחסדו הוא רק לעשו הוא גם שהשתחוה

תחטאו ואל יצה״ר אחיות שתי משכבכם על בלבבכם אמרו רות, מפסול בא שאני לומר ותחטאו תרגיזו ולא

ברך זרע הרב במ״ש לו חסיד ה' הפלא כי על פירושנו ויומתק שתיקה. יפה דרחמנא כבשי ובהדי סלה ודומו

כחו שמתיש מעיניו שנתו ותידד בלילה בתורה שעסק על חסיד נקרא הע״ה דדוד כ״ד דף ברכות על ח״ג שכל חסיד ה' הפלא כי וז״ש ביום אלא חייב שאינו בלילה שלומד חסד של תורה וזוהי חסד וצריך מאוד

כמדובר הירך נתקן ובזה ותשבחות ושירות בתורה עוסק: הלילה

לאותו ראוי דוד היה לא רז״ל במ״ש ז״ל אלשיך מהר״ם רבינו במ״ש לו חסיד ה' הפלא כי ודעו אפשר א״נ

בסוף כמ״ש ובתורתו בו הזהרו עליו ומכריזין מהסט״א שומרו הוא ברוך דוש הק שהצדיק וכו' מעשה וז״ש ליחיד, תשובה להורות עליו הכריזו לא אמנם הע״ה כדוד גדול חסיד על להכריז ראוי היה וכן קדושין

הכריזו לא ואני עליו, ומכריזין חסיד שהוא מי שהפריש לו חסיד ה' הפלא כי ודעו דעתכם תנו כלומר ודעו הנז במאמר לומר אפשר ועוד ליחיד. תשובה להורות יתברך דכונתו אליו בקראי ישמע ה' ודאי וא״כ 'עלי,

גורי במ״ש אחיות שתי מאיסור באים אתם הלא מרות שבא בו יש פיסול ואומרים מרגיזים אתם מתי עד

אל הבאה האשה ה' יתן לבועז הזקנים וז״ש עש״ב, תמר וגלגול ולאה רחל בחינת היתה דרות ז״ל האר״י שלש ותמר ולאה רחל תלתא דבמוט״ב וכו' תמר ילדה אשר פרץ כבית ביתך ויהי וכו' וכלאה כרחל ביתך שהם בלבבכם אמרו מרות שאני אומרים שאתם תחטאו ואל רגזו הע״ה דוד רמז וזה עצמה, רות היא אלה

הם ולאה רחל מקודשו״ת ות אחי הן כי הרומז רמז אחיות שתי מאיסור באים אתם מאין חכמה תעלומות את שינו לא רות נתגיירה דכאשר טעם וזה תחטאו, ואל רגזו ר״ת והוא תמר ולאה רחל ר״ת ורות ברות,

תמר ולאה רחל הנבחר הקבוץ כלול רות בשם כי. שמה,

כסלו- דש חו מאמרי יששכר בני והודאה הלל ד- מאמר טבת

בימינו במהרה שיבנה והשלישי שדה, שקראו יצחק נגד שני בית הר, שקראו אברהם נגד ראשון בית והנה

בית לו יקראו אשר שמו זה אשר הוא הוא הנה א], פח פסחים [עי' לעולם לעד יכון בית שקראו יעקב נגד

הנה ישראל), שמו שנקרא יעקב של (בית ישראל כרחל וכו' י״י יתן בועז של דינו בית רמזו זה לבעבור שנקרא הג' הבית היינו ישראל, בית בניית לנו נשמע שמשתיהן ישראל, בית את שתיהם בנו אשר וכלאה ראשונה ה' לאה בחינת היה הראשון הבית כי והוא ולאה, רחל ידי על בתורה זה לנו נודע הנה ישראל, בית

כנגד בימינו במהרה ותכונן תבנה השלישי והבית ע״א], צ״ב [תיקו״ז אחרונה ה רחל בחינת שני 'ובית שתיהן בנו ולאה רחל כן על ע״א], י' [תיקו״ז ההי״ן שתי בו דרשו יט] א [רות שתיה״ן ותלכנה בסוד שתיהן,

כן י כ הדבר על העידו רות, עם בועז בנשואי המלכות יסוד בהוסדם בועז של דינו בית כן על ישראל, בית את

רחל מן יוסף בן ומשיח לאה מן דוד בן משיח משתיהן, המלכות לעתיד. יהיה

יג פסוק ד פרק רות טוב) (לקח זוטרתא פסיקתא

מיטרין עיקר הוא ברוך הקדוש לה ונתן לה היה לא מיטרין עיקר לקיש בן שמעון רבי אמר

ב עמוד יט דף סנהדרין מסכת בבלי תלמוד

לו ותקראנה מהכא אומר: חנינא בי ילדה רות והלא ילדה? נעמי וכי לנעמי. בן יולד לאמר שם, השכנות

שמה על נקרא לפיכך גידלה, ונעמי ילדה רות. אלא:

יב פסוק מו פרק בראשית בחיי [רבינו]

הכתוב הזכירם איך כבר שמתו כיון תימה וזה הבאים, השבעים מכלל מתו שכבר ואונן ער הכתוב יחשוב כו (במדבר הכתוב: שאמר פינחס, בסדר ומבואר מפורש והוא בקבלה ידוע הזה הענין אבל הבאים. , בכלל

סוד וזהו יהודה", בני "ויהיו כ) (שם, מיד: אז וסמך כנען", בארץ ן ואונ ער וימת ואונן ער יהודה "בני יט) ראוי והיה לנעמי", בן "יולד יז) (שם, השכנות: ומאמר נפש", למשיב לך "והיה טו) ד, (רות האומר: הכתוב

זה והבן לרות, בן יולד. לומר:

עקידת רות יצחק

לנעמי לעיל אומרן כנגד כי שמות בשני אותו קוראות היו השכנות כי ר״ל וגו'. שם השכנות לו ותקראנה שם אומרן וכנגד לנעמי בן יולד לאמר אומרו והוא נעמי. בן אותו קראו גואל לך השבית לא אשר ה' ברוך

בה שמו יקרא ואשר ישראלית ה באומ המהולל כי ה' את עובד שר״ל עובד. שמן קראו בישראל שמו ויקרא

שלם בלב העובד: הוא

ו סימן יב פרשה בראשית פרשת (וילנא) רבה בראשית

והדין וגו' פרץ תולדות אלה תרין מן בר חסרין בתורה שנאמרו תולדות כל נחמן בר שמואל א״ר תולדות, , ו

זיוו הן ואלו הראשון, מאדם שנטלו דברים ו' כנגד אמר אבין רבי בשם יודן רבי חסרין, אינון, ה מ ומפני ומאורות האילן, ופירות הארץ, ופרי וקומתו, חייו, … שנבראו פי על אף אמר שמואל רבי בשם ברכיה רבי

ד (רות שנא' פרץ )בן שיבא עד לתקונן חוזרין אינן ועוד נתקלקלו, אדה״ר שחטא כיון מליאתן על הדברים

שיחזרו דברים ו' בשביל מלא, פרץ תולדות אלה

ב פרק בראשית בחיי [רבינו]

תולדות וכל מלאים, פרץ לגבי האמור ותולדות והארץ" השמים "תולדות למה ב) ל, (שמו״ר במדרש: ועוד

המות מלאך היה לא עולמו את ברא שכשהקב״ה מפני חסרים, שבמקרא הקדוש השליט אדם שחטא וכיון

עומד שהמשיח מלא שלו תולדות נעשו פרץ שבא וכיון שבמקרא, תולדות כל וחסר בעולם המות הוא ברוך

לנצח המות "בלע ח) כה, (ישעיה שנאמר: המות, מבלע והקב״ה."ממנו


נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

דוד המלך סופי

זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית בס״ד

המלך דוד

1 ) מסכת בבלי תלמוד ב נה שבת דוד אבי וישי משה, אבי ועמרם יעקב, בן בנימין הן: ואלו נחש, של בעטיו מתו, ארבעה

דוד. בן וכלאב

- רש״י נחש- של בעטיו חטאו שלא אחר, בחטא ולא לחוה, שהשיא נחש של, בעצתו

בעטיו- ב (דניאל וטעם עטא.)כמו

2 ) - כח אות קיח תהילים המכירי- ילקוט פרובאנס מרי, אבא בר' מכיר ר' ( במאה )הי״ד

ז נא לתי,)(תהילים חול בעוון הן מדרש: פנה'. לראש הייתה הבונים מאסו 'אבן אהובה בן דוד אמר: חד במערבא. אמוראי תרי בה פליגי ווי״ן. בשני כתיב מלא

כיצד היה. שנואה בן דוד אמר וחד? היה, היה לסנהדרין ראש ישי יוצא היה ולא מאשתו ופירש גדולים. בנים ששים לו והיו ריבוא. בששים באוכלוסא אלא ונכנס

"בתי לה: אמר לה. ונתאוה נאה שפחה לו, תה הי שנים שלוש לאחר שנים. שלוש שחרור בגט אלי שתיכנסי כדי הלילה, עצמך "! תקני מגיהינום ואדוני ונפשי עצמך "הצילי לגברתה: ואמרה השפחה "! הלכה לה: אמרה

טעם "?"מה בי נגע לא שנים שלוש שהיום אעשה, מה לה". בתי, אמרה הכל. את לה: שחה " סגרי כשיאמר ולערב כך, אני ואף עצמך תקני לכי עצה. לך "אתן לה: : אמרה '

'הדלת– אני ואצא את. תיכנסי נכנסה הדלת, את לסגור באה הנר, את וכיבתה השפחה עמדה לערב עשתה. וכך

מדוד נתעברה הלילה, כל עמו עשתה היא. ויצאה. גברתה

ביקשו חודשים לט' אחיו. . ן מבי אדום דוד יצא השפחה, אותה אל אהבתו ומתוך

אדום שהוא שראו כיון דוד בנה ואת להרגה. בניה צאן ורועה משועבד לנו ויהיה לו "הניחו ישי: להם ". אמר אשלחך 'לך לשמואל: הוא ברוך הקדוש לו שאמר עד שנה, כח' טמון הדבר והיה

הקריב אב. . אלי את לו הקריבו שהלך, כיון א]. טו, א' [שמואל בית-הלחמי' ישי אל אמר תמו, לו: אמר הנערים?" "התמו לישי: שמואל אמר בניו. שבעת עד והג' הב'

תמו לי אומר ואתה ישי, אל ואשלחך לך לי אמר "הקב״ה? לו: נשאר "עוד לו: אמר

והביאהו "שלח לו: בצאן."אמר רועה והוא ". הקטן: מואל לש הוא ברוך הקדוש לו אמר ועולה. מבצבץ השמן התחיל שבא, כיון

עומד– ומשיחי עומד אתה "שמואל, הוא זה כי משחהו, ". קום כשם מלאה הקרן חזרה ומרגליות. טובות באבנים ונקרש ראשו על השמן פינה

מידותיו פי על יורד השמן והיה. שהיתה ולהודיע לבזותנו אלא שמואל בא "לא אמרו: ואימה; ברתת עומדין היו ובניו וישי

פסו". ל בן לו שיש לישראל כולם שמחו ישועות כוס שנטל כיון מבחוץ. ועצבה מבפנים שמחה היתה דוד של. ואמו

הבונים מאסו 'אבן אמו: אמרה שעה באותה ראשו על ונשקו שמואל. עמד לראש היתה כלן על ועלית פנה לראש הייתה אחיך אותך שמאסו בן אי אמרה: כתיב. הבנים. פינה'

בו ונשמחה נגילה ה' עשה היום 'זה לפיכך זאת.'', הייתה ה' 'מאת בניה: לה אמרו

קצז- עמ' א שמואל לועז מעם עמ227-229, ילקוט ח״א המנחה תורת זה: למעשה אחרות '[נוסחאות מראית קצח,

עמוד416-417 ב (חלק א שמואל על יקר כלי קיט, פסחים על לחיד״א העין היהודים אגדות בצרי), עזרא הרב במהדורת

טו חלק חמישי כרך עמוד51, עמודים83-100 תשנז' טבת כז', מגדים (עיין זה מעשה לביאור ]),

3 ב עמוד עו דף יבמות מסכת בבלי )תלמוד אבנר הנער זה מי בן הצבא שר אבנר אל אמר הפלשתי לקראת יוצא דוד את שאול 'וכראות

כלים נושא לו ויהי מאד 'ויאהבהו והכתיב: ליה? ידע ולא ידעתי', !'ם המלך נפשך חי אבנר ויאמר ואמר באנשים', בא זקן שאול בימי 'והאיש והכתיב: ליה? ידע לא ואביו משאיל. קא אאבוה אלא אי שאול: ה״ק באוכלוסא! ויצא באוכלוסא שנכנס דוד, אבי ישי זה אבא: רבי ואיתימא רב

אתי- ץ מפר אי אתי? מזרח אי אתי, מפרץ בידו ממחין ואין דרך לעשות פורץ שהמלך הוי, , מלכא

אתי- מזרח אי מדיו דוד את שאול וילבש דכתיב: עליה? שאל ליה אמר מ״ט הוי. בעלמא חשיבא

- העם מכל גבוה ומעלה משכמו בשאול: ביה וכתיב. כמדתו, ראוי אם עליו אל ש לאו, אם למלכות הוא הגון אם עליו משאיל שאתה עד האדומי: דואג א״ל עמוני- תנינא: אבנר, א״ל המואביה. מרות דקאתי מ״ט? לאו. אם בקהל לבא עמונית, ולא

מואבי- ממזר- מעתה, אלא מואבית. ולא מצרי- זר. מום כתיב, ממזר ממזרת! ולא מצרית! ולא

לקדם איש של דרכו ובמים, בלחם אתכם קדמו לא אשר על דקרא: טעמא דמפרש הכא, , שאני נשים לקראת ונשים אנשים, לקראת אנשים לקדם להם היה לקדם. אשה של דרכה! ולא עלם ליה קרי הכא נער, ליה קרי התם העלם, זה מי בן אתה שאל המלך ויאמר מיד: ! אישתיק.

עמוני- ליה: אמרו שאל, המדרש. בבית ושאל צא ממך, נתעלמה הלכה ליה: אמר קא הכי ולא

עליה לאכרוזי בעי אישתיקו. קושייתא, הני כל דואג להו אקשי, אבית. מו ולא מואבי- עמונית, הישמעאלי יתר וכתיב: נחש, בת אביגיל אל בא אשר הישראלי יתרא ושמו איש בן ועמשא! מיד: כך בחרב, ידקר זו הלכה שומע שאינו מי כל ואמר: כישמעאל חרבו שחגר מלמד, רבא: אמר

הרמתי שמואל של דינו מבית: מקובלני עמוני- מואבי- עמונית, ולא מואבית. ולא

ה 4) י ג דין חקור מאמר מאמרות עשרה מפאנו, רמ״ע ממדת שהיה אצלנו ספק ואין מאשתו. פורש היה בזקנתו אביו שישי באגדה, עליו אמרו

ומואבי- עמוני יבוא לא תורה שאמרה מה שמא חסידות, מואבית ואפילו מואבי, פירושו

היתה זו הלכה שכן שחדד ישי, של חתנו הישמעאלי יתרא שבא עד הדור, אותו ביד רופפת מבית מואבית ולא מואבי הלכה להעמיד המדרש בבית אותה ונעץ כישמעאל, חרבו וחגר אל ולערב בעצמו ולקיים מספקא, נפשיה לאפוקי הצדיק וישי הרמתי, שמואל של דינו

אם תנאי, על ששחררה חר א זה שהיה לן ומסתברא שפחתו. אל לבא בקש ידך. תנח אין מואבית ואפילו מואבי ואם חורין. בת את הרי תורה, אמרה מואבית ולא מואבי מותר שממזר פי על ואף יוחסין. בעשרה כדתנינן מותר. בודאן ודאן שהרי כלום, בדברי הוה קהל, אקרי לא ומשוחררים גרים דקהל זכר, למואבי הדין והוא ומשוחררת, בגיורת

ליה ניחא שאילו פסולו, אחר לו יהיו ולא מיד לשחררם ויוכל עבדים בניו שיהיו טפי עד בקהל לבא ואסורים הפגום אחר הולכים כמוהו הבנים היו משוחררת, אמם היתה עמון מבנות הנשים את להתיר רווחת הלכה שכן ויודעת הנאמנת השפחה והנה עולם.

לבעלה שנואה שעה באותה ה שהית ישי של לאשתו סימנין מסרה בקהל, לבא ומואב שיש ראובן של כלידתו דוד, נולד מעשה ומאותו י״ח. בפרק בלאה שיבא כמו למעלתה, שהיו דלים, דין עולם של צדיקו יודע אמנם עינים, למראה תמורה מבני ובזה בזה לחוש

אל של נשמותיהם בחשאי… העולם לאויר לצאת צריכות ה

5 א פרק לדברים תנאים )מדרש ולמה עתיד ואומר מתנבא היה קטן שכשהיה מפני אביו בעיני מאוס שהיה קטן נקרא לבנות אני ועתיד גלית ושמו גדול אדם מהן ולהרוג פלשתים מקומות את להחריב אני

המקדש בית וקחנו שלחה שמואל לו אמר הצאן את לרעות הניחו אביו בו עשה: מה קצף מיד בו מזלזל שמואל התחיל רואי וטוב עינים יפה עם אדמוני והוא ויביאהו וישלח מלפניו קום לו אמר בגערה קום הוא זה כי משחהו קום לו ואמר הוא ברוך הקדוש עליו

יושב. . ? ואתה עומד משיחי

6 לח( קדמה ה הגלגולים )שער דף א) עמוד סה' ע״י אלא הקליפות, מן להוציאה אפשר אי מאד, גדולה היא כשהנשמה לעולם כי ודע,

ותחבולה. . מרמה הן פסוק על לרז״ל הנזכר עשה מ באותו אלא החיצונים, מן יצא לא ע״ה, המלך דוד וכן

בעון והיתה פילגשו, אל שבא דוד אבי ישי שחשב חוללתי, אשתו וכן ממש. אשתו

אמי' יחמתני וזש״ה׳ובחטא הזיוג, בסוף דם טפת ראתה הניחוהו לא כך, אלולי כי,

לעולם לצאת. החיצונים דוד בית מלכי וכל הגרים, נשמות וכל הזונה, ורחב ורות, תמר, של הטעם, זהו, וכן

ותמר… יהודה ומזווג המואביה, רות מן שבאים, והמשיח, ותחבולה המרמה היא זו כי זה והבן בתוכם עשוקה נשמה להוציא אותה ומרמה הקליפה, עם עושה. שהקב״ה

שצח- (עמוד ב עמוד צה' דף רות חדש בזוהר עוד ועיין אשלג), הרב במהדורת קסא-קסב (עמודים מדבש במתוק שצט'

זיע״א הטוב להרי״ח א, א רות על המלך באם וראה )שם))

7 לב פרק ישראל )נצח ושלמה ממואבית דוד שהרי אחרת, מאומה נולד יהיה המשיח שהמלך הטעם בין ת ומזה אחרת נטיעה מן הרכבה צריך זה אל חדשה הויה להוציא רוצה הש״י שכאשר מעמונית, היה לא כי וזה חדש… דבר כאן אין הראשונה הנטיעה זה היה שאם הראשונה, מן שאינו

יותר אשר וכל גילולים העובדי ידי על, ם א כי לעולם חדשה והויה חדש ענין שיבא ראוי

ומואב עמון מן באה החדשה ההויה ולכך, חדשה הויה ממנו שיהיה ראוי מישראל רחוק כג (דברים עליהם שנמצאו ומואב עמון מן מישראל רחוקה יותר אומה שום תמצא )שלא

נולד שיהיה ראוי ומהם כלל, אומה בשום זה דבר תמצא שלא לעולם, בקהל יבואו לא

החדשה הויה התחדשות מפני זה וכל חדשה, הויה שהיא "המשיח

8 א עמוד ל דף שבת מסכת בבלי )תלמוד המת- האריה מן טוב הוא חי לכלב כי שלמה ודקאמר רב דאמר רב, אמר יהודה כדרב אמר אני, חדל מה אדעה היא מה ימי ומדת קצי ה' הודיעני דכתיב מאי רב: אמר יהודה

מלפני היא גזרה לו: אמר קצי! ה' הודיעני עולם, של רבונו הוא: ברוך ש הקדו לפני דוד היא- מה ימי ומדת ודם. בשר של קצו מודיעין? שאין מודיעין שאין מלפני היא גזרה

אני- חדל מה ואדעה אדם. של ימיו מדת תמות- בשבת לו: . אמר בשבת- באחד! אמות

נימא- כמלא אפילו בחברתה נוגעת. לכות מ ואין בנך, שלמה מלכות הגיע כבר לו: אמר

שבת- בערב! אמות יושב שאתה אחד יום לי טוב מאלף. בחצריך יום טוב כי לו: אמר

המזבח. גבי על לפני להקריב בנך שלמה שעתיד עולות מאלף בתורה ועוסק מלאך קם נפשיה למינח דבעי יומא ההוא יומא, כולי וגריס יתיב הוה דשבתא יומא כל

הוה ליה? אעביד מאי אמר: מגירסא. פומיה פסק הוה דלא ליה, יכיל ולא מיה ק המות הוה למיחזי. נפק באילני, ובחיש סליק המות מלאך אתא ביתיה, אחורי בוסתנא ליה אבא מדרשא: לבי שלמה שלח נפשיה. ונח אישתיק מתותיה, דרגא איפחית בדרגא, סליק

והנח נבלה חתוך ליה: שלחו אעשה? ה מ רעבים, אבא בית של וכלבים בחמה, ומוטל מת

ואביך- הכלבים, לפני חי לכלב כי שלמה אמר יפה ולא וטלטלו. תינוק או ככר עליו הנח

המת האריה מן טוב? הוא

רש״י המת- מאריה טוב הוא חי לכלב כי שלמה ודקאמר הלכות לענין אלא אמרו, חשיבותא לענין לאו

טוב. ויום שבת

עלי. לבוא העתידות קיצי- חיי. ימי כמה ימי- מדת העולם. מן ובטל חדל אני יום באיזה אני- חדל מה ובהספדי. בי להתעסק שיוכלו בשבת- באחד אמות

בחצריך- יום טוב כי מאלף בתורה, ועוסק בחצרי עומד שאתה יום טוב לפני: אמרת כבר כלומר:

ע אלף ג) א' (מלכים כדכתיב להעלות, שלמה בנך שעתיד עולות וגו'. שלמה יעלה ולות

השנים. שבתות כל של דשבתא- יומא כל

וגריס- יתיב הוה (כא בסוטה כדאמרינן ממות מגינה שהתורה אליו, המות מלאך יקרב, שלא

)א. תימה. קול להשמיע באילנות המלאך מנענע באילני- ובחיש סליק הוצרך. הללו שאלות לשתי רעבים- אבא בית של וכלבים

כו- 'ר אמ יפה ולא אסרו המת האריה ואת נבילה, טלטול לשנות הצריכוהו לא הכלבים שלתקנת

האריה- לתשובת הכלב תשובת שהקדימוהו אחר: לשון תינוק, או ככר ידי על אלא לטלטל לשון

רבותי.

9 אגדה מדרש קיט פסחים בבלי תלמוד /:) לצדיקים גדולה, ה סעוד ועושה ולויתן שור ושוחט שולחנות עורך הקב״ה לבוא לעתיד

בראשית ימי מששת בענביו המשומר יין להם מביא והקב״ה, , כבודו לפי מושיבו אחד וכל כל מביא והקב״ה עמהם, ויושב הכבוד כסא שמניח הצדיקים של רצונם עושה והקב״ה ואומר באצבע מראה אחד וכל כבודו, ורואה וצדיק צדיק כל ומביא עדן גן של: שבחו

ושמחין ושותין ואוכלין ועד". עולם אלוקי. נו אלוקים "זה

לטעון הקב״ה מצווה ושותין שאוכלין לאחר אבינו לאברהם לו נותנין, ברכה של כוס טול ליצחק: לו אומר מקטרגני. ישמעאל מברך, איני להן: ואומר לברך, ברכה של כוס

להם: ר אומ וברך. טול ליעקב: לו אומר מקטרגני. ו עֵשָ מברך, איני להן: אומר וברך. לשבטים אומרים עלי. לאוסרן תורה שעתידה בחייהן, אחיות שתי שנשאתי מברך, איני איני להם: אומר וברך, טול למשה: לו אומר אותנו. מקטרג יוסף עדות משיבים: והם וברך טול ליהושע, לו אומר במותי. ולא בחיי לא ישראל לארץ ליכנס זכיתי שלא, מברך,

בנו יהושע בנו נון נון' בן 'יהושע דכתיב: לבן, זכיתי של. א מברך, איני להן: אומר

אצל שמגיעים עד המלך דוד ודוד ברכה של כוס לו ומוזגים כוסות, שלוש בידיו ונותנים ועומד אקרא". ה' ובשם אשא ישועות "כוס שנאמר לברך נאה ולי אברך, אני אומר:

הקב״ה נוטל שעה באותה זמר. מיני בכל ומהלל ומשבח ומברך דוד ראש על ומניחו כתרו

הדורות כל סוף עד וצדקתם שבחם ומגיד דוד בן משיח. ובראש

10 )מהרש״א בונה ברכת תקנו שע״ז המקדש, בית בנה ובנו ירושלים בנה שהוא שזכה דוד אבל גו אשא ישועות כוס שנאמר לברך נאה מילי, הני לכל שזכיתי לי, אמר: וע״כ.'ירושלים

בו חסר הראשונים מן אחד דבכל ר״ל עלי, תגמולוהי כל לה' אשיב מה כתיב מיניה לעיל כל עלי אבל ירושלים, בבניין דוד בית ומלכות וארץ ותורה ברית שהם תגמוליו מכל שאשא ברכה של כוס לי נאה כן ועל בב״י, ומלכות וארץ ותורה ברית לי שיש תגמוליו

אלהי״ם גי' הדין מדת על מז ר הוא כו״ס וברמז הזימון. . בברכת אקרא ה' ובשם אותו ישועות כוס להיות לרחמים הדין מדת להפוך אקרא ה' ובשם בבהמ״ז. אשא


נשלח על ידי: שי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

👑 דוד המלך 🔥 האור מגיע מהחושך 🕯️ - הרב שי כהן שאולי

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב שי כהן שאולי


נשלח על ידי: שי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

יום שני, 21 באוקטובר 2024

שיעור איך דוד המלך מנהל מלחמה מקוצר לחיילים

רבה– הושענא מלחמה מנהל המלך? דוד איך

ברזל חרבות מלחמת ערב הזה השיעור על אישי …סיפור

למלחמה שקשור חג גם אלא השלום, חג רק לא הוא …סוכות

היא האמת שלום… לך יהיה למלחמה מוכן אתה אם שרק

."… גדול מקל ושא ברכות: דבר רוזוולט" (טדי) תיאודור

קַדְמָאָה בְיֹומָא אִּתְמַר אַמַאי אַבָא, אַבָא וְאָמַר, אֶלְעָזָר רַבִּי "קָם.): (כט הזהר תקוני מָאנֵי בְרִּי לֵיּה אָמַר ג), כג (ויקרא הָדָר עִּץ פְרִּי הָרִּאׁשֹון בַּיֹום לָכֶם דְסֻּכֹות, ּולְקַחְתֶם

א קְרָבָא מָאנֵי לֹון, ּובְאִּלֵין נָטְלִּין בִּימִּינָא ִּקְרָבָא דִּינָא… דְנָצְחִּין רְׁשִּימִּין יִּשְרָאֵל ינּון."

סֻּכֹות הָרִּאׁשֹוןׁשֶל בַּיֹום נֶאֱמַר לָמָה אַבָא, אַבָא וְאָמַר: אֶלְעָזָר רַבִּי קָם, : [תרגום בְיָמִּין נֹוטְלִּים הַקְרָב אֶתּכְלֵי בְנִּי, לֹו: אָמַר הָדָר? עֵץ פְרִּי הָרִּאׁשֹון בַּיֹום לָכֶם, ּולְקַחְתֶם

בַדִּין…] רָאֵלׁשֶמְנַצְחִּים יִּש רְׁשּומִּים הַלָלּו הַקְרָב ְּובִּכְלֵי

רבה מדרש בַּיֹום לָכֶם בִּזְכּותּולְקַחְתֶם אָמַר, לֵוִּי רַבִּי בְׁשֵם בְרֶכְיָה "רַבִּי ל, טז): (ויקרא

הָרָׁשָע, עֵשָו זֶה הָרִאׁשֹון מִן לָכֶם רִּאׁשֹון, ּופֹורֵעַ לָכֶם נִּגְלָה אֲנִּי הֲרֵי הָרִּאׁשֹון, דִּכְתִּיב מָרֹום כָבֹוד בֵיּה: ּכִּסֵא דִּכְתִּיב הַמִּקְדָׁש, בֵית זֶה רִּאׁשֹון, לָכֶם הָרִּאׁשֹון, ּובֹונֶה וַּיֵצֵא בֵיּה: רִּאׁשֹון בֵיּה: דִּכְתִּיב הַמָׁשִּיחַ, מֶלְֶך זֶה רִּאׁשֹון, לָכֶם מִּקְדָׁשֵנּו. ּומֵבִּיא מְקֹום מֵרִּאׁשֹון

ה הִּנֵה ִּלְצִּּיֹון." אֶתֵן מְבַשֵר וְלִּירּוׁשָלִַּם נָם

ישראל ארץ את לכבוש התחילו ישראל עם רבה הושענא ביום! בנוסף,

) ה״ג פ״ד סוכה ירושלמי ב ועיין קסו' מועדים נועם אמרי אברג׳ל (הרב ל חז "לפי סוכות ימי שבעת היו יריחו חומת את ישראל עם הקיפו בהם ימים …השבעה

עשו7 השביעי ביום הושענא ביום גם כך נוהגים אנו לכן החומה, את והפילו הקפות

! רבה

סוכות המועד חול בשבת הנקראת ההפטרה (לח, יח– מיחזקאל לקוחה )לט, טז

ומגוג גוג. במלחמת ועוסקת

נקבעה למה לא (מגילה הגמרא של קביעה אלא ממנהג חלק לא היא הזו,). הקריאה

זו הפטרה? דווקא

רש״י השלמה היא ומגוג גוג על ביחזקאל ההפטרה שבחירת מסביר ״ביום״) (ד״ה של ראשון חג בהפטרת קראנו שאותה בזכריה המתוארת הימים אחרית למלחמת

. סוכות

ישראל על שיצורו הגוים, כנגד העתידית ההגנה במלחמת עוסקות האלו הנבואות שתי

הימים. באחרית

ירושלים על הגשמית המלחמה את יותר מדגיש הנביא, זכריה הנביא, יחזקאל

מלחמת של העיקרי שהמוקד מדגיש זאת, לעומת עולם ה יהיה הימים אחרית ב

בעולם שמים שם. קידוש

כדי האלו המלחמות את עורך היה הוא איך על להתעכב רציתי המלך דוד של ביום

לימינו …ללמוד

מהמילואים ישר מהקהילה מישהו של מצוה לבר הגעתי אחד ערב ב מדי 'עם

ונשק …מאובקים

רב אתה אותי ושאלה צרפת תושבת מהמוזמנות אחת אליי ניגשה תורה הדבר לאחר

בצבא מפקד? ! ? או

לה, עניתי המלך דוד את מכירה? את

תהלים בטח! בהתרגשות! ענתה

לארץ חוזרים ואנחנו ומגן… חרב עם ממש נלחם גם הוא מהתהלים שחוץ לה אמרתי

כמוהו בדיוק הפיזית המלחמה עם התהלים את ולשלב לחזור וצריכים! ישראל

בהלם היתה …היא

גשמית- מלחמה הסוף עד לחסל

וְעַצְמֹתֵיהֶם צָרָיו יֹאכַלּגֹויִּם ״ (כד, ח-ט): במדבר1 יִּמְחָץ: ּכָרַעׁשָכַבּכַאֲרִּי וְחִּצָיו יְגָרֵם

אָרּור וְאֹרְרֶיָך בָרּוְך מְבָרֲכֶיָך יְקִּימֶנּו מִּי."ּוכְלָבִּיא

הללו בלעם שדברי מסביר (שם) הנצי״ב - שאול מלכות בין ההבדל את מתארים

בחינת גאולתנו, של הראשון בשלב המלכות אופי את המסמלת, הזמנית המלכות

יוסף בן, משיח בשלב המלכות אופי את המסמלת, הנצח מלכות דוד- של למלכותו

בחינת גאולתנו, של והסופי השני דוד בן. משיח

זה הבדל של משמעותו ומה, אלו מלכות הנהגות שתי בין העקרוני ההבדל מהו

והתחייה הגאולה דור? לדורנו,

- מז (יד, א׳ שמואל אֹיְבָיו בְכָל סָבִּיב וַּיִּלָחֶם יִּשְרָאֵל עַל הַמְלּוכָה לָכַד ״וְׁשָאּול מח):

צֹובָהּובַפְלִּׁשְתִּים עַמֹוןּובֶאֱדֹוםּובְמַלְכֵי בְמֹואָבּובִּבְנֵי יַרְׁשִיע. ״ יִפְנֶה אֲׁשֶר ַּובְכֹל

מאוד תמוה ירשיע׳, יפנה אשר ׳ובכל זה, פסוק של. סיומו היה לא וכי ׳ירשיע׳?

׳יצליח׳ לומר יותר? מתאים וביסוס אויביו כל על שאול של שניצחונותיו לומר הייתכן

׳רשע׳ היו אלו, בפסוקים כמתואר מכך, כתוצאה? מלכותו

לבין במלחמה, שאול של והנהגתו מטרותיו בין עקרוני הבדל שהיה הנצי״ב, מבאר

דוד של. אלה

, תחתיו׳ אויביו את ׳להפיל רק הייתה במלחמותיו שאול של מטרתו לנצחם דהיינו שלטון והעמדת המקום כיבוש ללא אך ממוקד, סיכול מעין נקודתי, באופן במלחמה

אויביו של במקומם. וריבונות

רק אויביו את מחליש היה ששאול היו זו מלחמה שיטת של המעשיות תוצאותיה

שנית בו ולהילחם ראש להרים שבים היו זמן לאחר אך. לשעה, זו מלחמה, שיטת

כפולה לרשעות: גרמה

ובמלחמתם ממפלתם, שהתאוששו לאחר להילחם שבו פעם שבכל, לאויביו ביחס. א ישראל עם עד במלחמתם חדשה רשעות הוסיפו. הנוספת

מדומה אשליה יצר הרגעי שהניצחון משום וזאת, עצמו ישראל לעם ביחס. ב גדול לתסכול וגרמה הבאה, במלחמה שהתנפצה אשליה הסתיימו, שהמלחמות

ישראל עם אצל. וייאוש

המלך דוד לעומתו, כמלחמה- אויביו על בניצחון רק הסתפק לא אויביו 'להפיל

נצחונו לאחו אלא תחתיו', שלו שלטונו את שם העמיד אויביו, מיד המקום את. כבש

המלחמות- של הסופי לסיומן שהביא דבר, לחלוטין אויביו את מיגר ובכך דָוִד ׳וַיְהִי

מַשְכִיל׳ דְרָכָו! לְכָל

1 טמיר ערן לרב. אמונה בנין

בנוי בשטח לחימה בתורת 'זיג פתיחת בעת (למשל שטח' תא 'פותח כשאתה '(לש״ב),

– מסתכן אתה אפשרי) אויב מבחינת ידוע לא תחום אל לפינה מעבר זהירה הסתכלות אם גם אחורה חוזר לא לעולם אתה שטח התא את פותח כשאתה לכן הפתיחה, בעת

עליך לירות מתחיל. מישהו

הזה השטח פתיחת בעת שוב להסתכן תצטרך שהיא) סיבה (מכל אחורה תחזור, אם שקט של רגע "בכל החשוב: הכלל (לפי מיקום שינה והאויב חדשים יהיו הסיכונים

ומשתנה מתרחב האיום.)"! מעגל

מסוגל שאתה בקצב עליה תעבוד עליה, לעבוד מידה לקחת אם, המידות בעבודת גם המערכה את שהכרעת עד אותה תעזוב אל! אבל

דברים אותם עם מתמודד החיים כל עצמך את תמצא למידה ממידה תדלג …אם

אחיעד הרב על סיפור, אטינגר של אבא בערב אגוז של בקרב נפל אטינגר הראל סרן

הי״ד השנה! , ראש עד ברורה במשנה קטן סעיף עזב ולא בישיבה מאחורי שלמד

לנצח אותו ש…יזכור בטוח שהיה

׳ - נכתבה׳ לדורות שנצרכה נבואה שאול מלכות בין המסובכת המעבר בתקופת כאז

היום כן הנצחית דוד למלכות, הארעית בן משיח לתקופת יוסף בן משיח תקופת בין נקודתי ניצחון ידי על ממוקד סיכול רק איננה לנקוט עלינו שבה המלחמה שיטת דוד, התקיימותה עד ארצנו, מרחבי בכל ריבוני שלטון העמדת אלא אויבנו, עם כמאבק

במילואה בלעם נבואת של. בע״ה

רוחנית- מלחמה ה בשם 'לקרוא

מצרים ביציאת כבר נתקלים אנו בפלשתים "לֹא- כאשר, אֶרֶץ דֶרְֶך אֱֹלהִּים נָחָם

וגו;'פְלִּׁשְתִּים" והם, השופטים תקופת כל במשך בפלשתים נתקלים אנו מכן לאחר אָמְרּו יִּשְרָאֵלּכִּי אֶרֶץ בְכֹל יִּמָצֵא לֹא "חָרָׁש אשר עד מכולם, יותר ישראל לעם שהציקו

נעלמו הפלשתים אולם יג, יט א' (שמואל חֲנִּית" אֹו חֶרֶב הָעִּבְרִּים יַעֲשּו פֶן;)פְלִּׁשְתִּים

דוד בית מלכות. לאחר

. וגוליית דוד מלחמת – השטח מן אותם שסילק הוא אחד אירוע

המערכה באותה ישראל עם בקרב המורל את מתארים: הפסוקים וְכָל "וַּיִּׁשְמַעׁשָאּול אֶת בִּרְאֹותָם יִּשְרָאֵל אִּיׁש וְכָל … מְאֹד וַּיִּרְאּו וַּיֵחַתּו הָאֵלֶה הַפְלִּׁשְתִּי דִּבְרֵי אֶת יִּשְרָאֵל

יז, יא- א' (שמואל מְאֹד" וַּיִּירְאּו מִּפָנָיו וַּיָנֻסּו הָאִּיׁש האוהלים אל ברח ישראל עם כד).

אל הממדי״ם, ואל למיניהן הברזל' 'כיפות ואל הבטון …חומות

העם של והירוד השפל מצבו על המצביעה הצעה ישראל מלך מציע אז: או "וְהָיָה

חָפְׁשִּי יַעֲשֶה אָבִּיו בֵית וְאֵת לֹו יִּתֶן בִּתֹו וְאֶת עֹׁשֶרּגָדֹול הַמֶלְֶך יַעְׁשְרֶנּו יַּכֶנּו אֲׁשֶר הָאִּיׁש

בגלית– להלחם שיעז מי כה (שם.)'בְיִּשְרָאֵל" המלך בת עם יתחתן כסף, המון, יקבל

מס מלשלם פטור …ויהיה

הזו ההצעה מול אל נדהם המלך, דוד "וַּיֹאמֶר אז או העם, של הנורא מצבו על המעידה הַלָז הַפְלִּׁשְתִּי אֶת יַּכֶה אֲׁשֶר לָאִּיׁש מַהּיֵעָשֶה לֵאמֹר: עִּמֹו הָעֹמְדִּים הָאֲנָׁשִּים אֶל דָוִּד

חַּיִּים."ֹלהִּים א מַעַרְכֹות חֵרֵף הַזֶהּכִּי הֶעָרֵל הַפְלִּׁשְתִּי מִּי יִּשְרָאֵלּכִּי מֵעַל חֶרְפָה ֱוְהֵסִּיר ממס פטור חתונה? כסף? גליית? את שיכה למי המלך הבטיח מה אחרות: ? ? ? במילים הֶעָרֵל הַפְלִׁשְתִי מִי כִי יִשְרָאֵל מֵעַל חֶרְפָה ש״הֵסִיר מי הוא גליית את שיכה מי הרי

חַיִים אֱֹלהִים מַעַרְכֹות חֵרֵף כִי!"הַזֶה

הָעָם וַיְׁשִּבֻהּו הַזֶה וַיֹאמֶרּכַדָבָר אַחֵר מּול אֶל מֵאֶצְלֹו "וַּיִּסֹב לאחד, מאחד דוד הולך וכך

מדברים שאתם למה תקשיבו הָרִּאׁשֹון". ! דָבָרּכַדָבָר

גליית מול אל ניצב דוד דבר של בסופו הַפְלִּׁשְתִּי "וַּיַבֵט אבנים. חלוקי וחמשה מקל עם דָוִּד אֶל הַפְלִּׁשְתִּי וַּיֹאמֶר מַרְאֶה. יְפֵה עִּם וְאַדְמֹנִּי נַעַר הָיָה וַּיִּבְזֵהּוּכִּי דָוִּד אֶת: וַּיִּרְאֶה

בֵאֹלהָיו דָוִד אֶת הַפְלִׁשְתִי בַמַקְלֹות."וַיְקַלֵל אֵלַי בָא אַתָה אָנֹכִּיּכִּי! ? הֲכֶלֶב

בשם הקריאה על היא ישראל לבין הפלשתים בין שהמלחמה במפורש אמר גוליית

,'ה בְחֶרֶבּובַחֲנִּיתּובְכִּידֹון אֵלַי בָא "אַתָה משמעי: חד באופן שאמר זה הוא דוד ורק יְסַּגֶרְָך הַזֶה הַּיֹום חֵרַפְתָ! אֲׁשֶר יִּשְרָאֵל מַעַרְכֹות אֱֹלהֵי צְבָאֹות ה' בְׁשֵם אֵלֶיָך בָא וְאָנֹכִּי

לְעֹוף הַזֶה הַּיֹום פְלִּׁשְתִּים מַחֲנֵה פֶגֶר וְנָתַתִּי עָלֶיָך מ רֹאׁשְָך אֶת וַהֲסִּרֹתִּי וְהִּּכִּיתִָּך בְיָדִּי ֵה' הּכִּי הַז הַקָהָל וְיֵדְעּוּכָל לְיִּשְרָאֵל! אֱֹלהִּים יֵׁש הָאָרֶץּכִּי וְיֵדְעּוּכָל הָאָרֶץ ֶהַשָמַיִּםּולְחַּיַת מכריע למעשה בכך בְיָדֵנּו". אֶתְכֶם וְנָתַן הַמִּלְחָמָה לַה' ה׳ּכִּי יְהֹוׁשִּיעַ בְחֶרֶבּובַחֲנִּית לֹא

הפלשתים עם הקרב את. דוד

אנו כאשר ורק ה', בשם הקריאה על מלחמה היא הפלשתים עם שהמלחמה מפני

הנאו- את נכריע ה– בשם 'נקרא ימינו של! פלשתים

חומרית ה בתפיסה כללי אבל חומרי; מבחינה יותר חזק שיהיה מי הוא שינצח מי

משתנים המשחק הוא שינצח מי אלו במלחמות ישראל: בעם להילחם באים כאשר

. יותר גדולה רוח בעל שיהיה מי

שניצחה היא הרוח הסוד: זהו! כיצד? בְחֶרֶב אֵלַי בָא אַתָה הַפְלִּׁשְתִּי: אֶל דָוִּד "וַּיֹאמֶר חֵרַפְת אֲׁשֶר יִּשְרָאֵל מַעַרְכֹות אֱֹלהֵי צְבָאֹות ה' בְׁשֵם אֵלֶיָך בָא וְאָנֹכִּי,"ָּובַחֲנִּיתּובְכִּידֹון

צְבָאֹות ה' אָמַר בְרּוחִּי אִּם בְכֹחַּכִּי וְלֹא בְחַיִּל "לֹא."כי

הנשק כלי עם ומיומן, מאומן צבא יהיה שלנו שהצבא לכך לדאוג שעלינו ודאי

זאת– עם יחד אבל ביותר, והטובים החדישים אז כי הרוח, בנו תהיה לא חלילה אם

וחס חלילה ועפיפונים, בלונים עם אותנו להכריע …יוכלו

קוק הרב להיות אופן בשום תוכל לא "האומה תקעא): אגרת ב, הראי״ה, (אגרות … לא … ועזו יפיו כל עם, ז״ל הרצל ד״ר של חלומו של הצרה בהעוגה רק מצטמצמת

שנאוי שעם קול, הד להשיב ראוי לבדו מרודפיו, בטוח מקלט לו לבקש הולך בעולם,

נעור יהודה, אריה גור העמים, סגולת קדוש, שגוי אלא חייה את זו עולמים, לתנועת

סֶלָה אָהֵב אֲׁשֶר יַעֲקֹב 'ּגְאֹון אל נחלתו, אל ושב הולך הוא והנה."', הארוכה מתרדמתו

במלחמה המלך דוד: כוונות

תֹורַת -י) (יט, ח תהלים עֵדּות נָפֶׁש. מְׁשִּיבַת תְמִּימָה 'ה 'ה פֶתִּי מַחְּכִּימַת. נֶאֱמָנָה

פִּקּודֵי מִּצְוַת לֵב. מְשַמְחֵי יְׁשָרִּים 'ה יִּרְאַת עֵינָיִּם. מְאִּירַת בָרָה 'ה 'ה עֹומֶדֶת טְהֹורָה

מִּׁשְפְטֵי לָעַד. 'ה יַחְדָו צָדְקּו."אֱמֶת

: בא״ח …" ופגעו בדרך כשאדם וקבלתי הויות, שש יש מזהב, הנחמדים עד זה בפסוק

הוי- שם ויבוא מהאגודל ויתחיל אצבעותיו, על אלו פסוקים יאמר אויבים בו תמיד ה הויה שם מופיע פסוק שבכל כיוון בסתם, אצבע הנקרא לגודל, הסמוך האצבע על

. האויב. . נגד ההיא האצבע את יראה כך ואחר השניה, במילה

הוי- פעמים שש עליה מזכיר וכאשר, גבורה היא זו אצבע כי הטעם, לי ונראה שהיא ה

אותה. ממתק, חסד

שלכן לי, ונראה האויב. נכנע הגבורה מיתוק דעל-ידי וידוע, עליו המלך דוד של המגן

השלום ידם על נוצח שהיה אלו, הויות שש כנגד קצוות, ששה בו היה

לַקְרָב יָדַי הַמְלַמֵד צּורִּי ה' בָרּוְך "לְדָוִּד קמד, א): (תהלים הכתוב רמז בס״ד פרשתי בזה

" לַמִלְחָמָה אֶצְבְעֹותַי – דיקא!'אצבעותי'

בשעת האדם שיניחם המונח כפי למטה, ופניהם למעלה, גבם ידים שתי תשים אם

באצבעות ברית כורתי שבעה את ותמנה בהם, שמברך, ברכה הסמוכה אצבע תהיה

שם עליה ששורה באצבע הוא מקומו נמצא, , השלום עליו המלך דוד כנגד לגודל אצבע כי ", עִמֹו וה' מַשְּכִּיל דְרָכָו לְכָל דָוִּד "וַיְהִּי יח, יד): א' (שמואל אמר ולכן 'הויה',

'הוי- שם רמוז שבו 'ה-. עִּמֹו

בסגולה לומר, רצה " בְיָדֶָך אֱֹלהֶיָך ה' אֹיְבֶיָךּונְתָנֹו עַל לַמִּלְחָמָה תֵצֵא "ּכִּי שאמר: וזהו שביו ושבית תנצח ובזה לאויב היד את תראה ששוב הנזכרת בכונה בידך. שתעשה

נִקְרָא ה הָאָרֶץּכִּיׁשֵם עַמֵי "וְרָאּוּכָל יובן 'בזה שקורין דיקא, 'נקרא' מִּמֶךָ", וְיָרְאּו עָלֶיָך שם עליה שנקרא האצבע להם תראה כאשר ממך', 'ויראו האצבע, על בפה הויות שש

'הוי-. " 'ה


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום רביעי, 4 באוקטובר 2023

מהלך שיעור להושענא רבא מידתו של דוד המלך

שיעור מהלך רבא – ענין מידתו של דוד

רבא הושענא רבא כו', יומו של דוד הוא. בונים לעבוד ממנה ונלמד בדמותו.

תכונת הענווה, השפלות וההתבטלות מאפיינת את דוד.

"ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות" – אמרי אמת. כנגד המינים: לולב גבוה וגדול עד הערבה, הדס כעיניים, לב – אתרוג. הקשר בין דוד לערבה: "שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אימו" – לא אפילו חושב לקרוא.

כדי להבין את שפלותו של דוד – נראה בסיפור משיחתו. ישי לא מכירו. נלך למדרש על הולדתו (ילקוט תהילים קיח). זאת אומרת שדוד חי עד שנמשח בתחושה שנולד בחטא! זה מסביר פסוקים כמו "הן בעוון חוללתי", "מוזר הייתי לאחי", "כי אבי ואמי עזבוני", "הזהרו בבני עניים" וכו' וכו'.

הענווה של דוד לא הייתה רק שפלות וענווה רגילה. לדוד, הענווה נבעה מהתבטלות לרצון ה'. דוד היה נאמן לרצון ה' ולטובת ישראל עמו, ולא שום דבר מעצמו תמיד, והעסיק אותו מה שעניין.

נראה את ההבדל בין חטא דוד לחטא שאול. מדוע שאול הודח ודוד לא? על פי ספר העיקרים – חטא שאול היה קריטי לתכונות הנדרשות ממלך: לעשות רצון ה' באופן מוחלט. את המאפיין הזה של דוד רואים לאורך כל ספר שמואל.

רואים כל הזמן שלמרות שהוא רוצה, הוא מתעניין רק במה שה' רוצה ואינו מוכן, עד שמתברר לו שהגיע זמנו הסופי לפגוע בשאול. כך בשיח עם אבישי כשנפגשו בשאול, בדיח על כנץ המעיל פרק כד, פרק כו, וכן במערה. דוד מתאבל על שאול ועל בשר בתחילת ש״ב.

הנקודה הזאת מסבירה מאוד יפה את הסתירה הקיימת לגבי שמעי בן גרא. בש״ב טז – אמר לו שקלל (ש״ב), ובצוואתו במלכים – לטפל בו (פרק ב במלכים). והפשט הוא שכאשר ברח מפני אבשלום, חשב דוד שבעצם אינו ריבונו של עולם, וממילא אינו מעניין אותו הכבוד האישי שלו, אולי בעקבות החטא עם בת שבע. אך אח״כ התברר שהוא מלך ישראל לעולם, ולכן יש לטפל בשמעי שפגע בכבוד מלכות ישראל. ויש במדרש שדוד מחכה להוראה מה' לפשוט גדוד, וכן ע״פ חז״ל במלחמת העמלקי (מובא בספר של הרב בכרך עמ' 309, תיאור המסופר על תהילים כז, שוחר טוב וכו').

נקודה אחרונה שנלמד – גם לה יש קשר מסוים לסוכות. בסוף ש״ב כג – ויתאו דוד מים, "מי ישקני" כו', ויבקעו שלשת הגיבורים ולא אבה לשתותם. דוד אינו מוכן לקבל שיעשו משהו לטובתו האישית, מנותק מצרכי המלוכה.

יש בזה עומק הבנה של ניסוך המים – יש דעה בחז״ל שזה היה ניסוך המים, או מסירת כל מה שיש לנו בידי רבש״ע.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום ראשון, 21 במאי 2023

יחוסו של דוד המלך

ת 'סיון ב בס״ד שפ״ג * המלך דוד של יחוסו

נשמת לעילוי מוקדש השיעור

דוד עזרא בן אסתר ז״ל

תנצב״ה

* פי על מבוסס זה מהלך שיעור שמואל הרב מו״ר מפי ששמעתי זצ״ל זעפרני תנצב״ה תשע״ה. סיון ב'. בתאריך

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

ישרא עם של הגיור תורה ן מת לפני ל

1. א עמוד ט דף יתות כר מסכת בבלי תלמוד - ככם אומר: רבי נכנסו לא אבותיכם מה כאבותיכם, יכנסו לא הם אף דם, והרצאת וטבילה במילה אלא לברית

. דמים והרצאת וטבילה במילה אלא לברית

2. יג פרק ביאה איסורי הלכות רמב״ם

וטבילה במילה לברית ישראל נכנסו דברים בשלשה )(א יאכל לא ערל וכל שנאמר במצרים היתה מילה )(ב. וקרבן מילה ברית ביטלו שכולם רבינו משה תם או מל בו, ינצורו ובריתך נאמר זה ועל לוי משבט חוץ. במצרים

) (ג שנאמר תורה מתן קודם במדבר היתה וטבילה שנאמר וקרבן שמלותם, וכבסו ומחר היום וקדשתם ישראל כל ע״י עולות ויעלו ישראל בני נערי את וישלח

. הקריבום

לברית להכנס העכו״ם כשירצה לדורות וכן )(ד צריך תורה עול עליו ויקבל השכינה כנפי תחת ולהסתופף

קרבן והרצאת וטבילה, מילה טבילה היא נקבה ואם והרצאת וטבילה במילה אתם מה כגר, ככם שנאמר וקרבן

קרבן והרצאת וטבילה במילה לדורות הגר אף. קרבן

וטבילה מילה יך צר קרבן שם שאין הזה )ובזמן (ה… קרבן יביא המקדש בית. וכשיבנה

3. סוכה הלכות המנהיג ספר

ר לומ נהגו בעצרת וכן לפי הטעם את ושמעתי רות,

שכתו ב בתחי בו, שעורי קציר לת ם ואני הקציר. זמן והוא ולא התורה את קבלו לא שאבותינו לפי יפה, טעם מצאתי

וטבילה במילה אלא לברית נכנסו דמים…והיא והרצאת

אלך… תלכי אשר אל כי כדכתי' נתגיירה, ישראל וכל

רות ספר ר לומ יתכן כן על התורה, בקבלת נתגיירו

אב״ן. בעצרת.

המואביה רות של הגיור

4. טז- א, פרק רות יז

אֶל כִּי מֵַאחֲרָיְִּך לָׁשּוב לְעָזְבְֵך בִּי תִּפְגְעִּי רּותַאל וַתֹּאמֶר וֵאֹלהַיְִּך עַמִּי עַמְֵך תָלִּינִּיָאלִּין אֵלְֵךּובַאֲׁשֶר תֵלְכִּי אֲׁשֶר

: אֱֹלהָי לִּי יְקֹּוָק יַעֲשֶה כֹּה אֶקָבֵר וְׁשָם תָמּותִּיָאמּות בַאֲׁשֶר

בֵינִּיּובֵינְֵך יַפְרִּיד הַמָוֶת כִּי יֹּסִּיף: וְכֹּה

5. כב סימן ב פרשה (וילנא) רבה רות גרים הלכות לה סודרת התחילה כך נעמי ששמעה, כיון לבתי לילך ישראל בנות של דרכן אין בתי לה אמרה אשר אל לה אמרה שלהם, קרקסיאות ולבתי תיאטראות בבית לדור ישראל של דרכן אין בתי לה אמרה אלך, תלכי עמי עמך אלין, תליני באשר לה אמרה מזוזה, שם, שאין

מצות שאר אלהי, . ואלהיך ואזהרות עונשין, אלו

6. ב עמוד מז דף יבמות מסכת בבלי תלמוד אליה לדבר ותחדל אתה ללכת היא מתאמצת כי, ותרא אסיר אלך. תלכי באשר שבת! תחום לן אסיר לה: אמרה וי״ג מאות שש מפקדינן אלין. תליני באשר יחוד! לן אלהי ואלהיך כוכבים! עבודת לן אסיר עמי. עמך. מצות!

קברים ב' אמות. תמותי באשר לב״ד! נמסרו ת מיתו ארבע היא מתאמצת כי ותרא מיד, אקבר. ושם לב״ד! נמסרו

'וגו.

7. א פרק רות

מִּתְאַמֶצֶת כִּי וַתֵרֶא )(יח לְדַבֵר וַתֶחְדַל אִּתָּה לָלֶכֶת הִּיא

: ָאֵלֶיה

8. א עמוד פד דף מציעא בבא מסכת בבלי תלמוד

קא הוה חד יומא לקיש ריש חזייה בירדנא, יוחנן רבי סחי

לאורייתא- חילך ליה: אמר אבתריה, לירדנא! ושוור

לנשי- שופרך ליה: ! אמר בך- הדרת אי ליה: אמר בעי עליה. קביל מינאי. דשפירא אחותי, לך יהיבנא

מאניה- לאתויי למיהדר הדר מצי. ולא

9. א עמוד פד דף מציעא בבא מסכת רש״י

- יש לק ריש חזייה לסטים. שהיה - שוור. קפץ - ליה אמר

יוחנן. ר' - לאורייתא חילך עול לסבול יפה כוחך כמה

. תורה - שופרך. יופייך לנשי- לנשים. ראוי - מצי ולא כוחו תשש תורה עול עליו דמשקבל כבראשונה, . לקפוץ

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

תקף רות של הגיור? האם

10 א שמואל. טז פרק

וַיְהִּי מְאֹּד וַיֶאֱהָבֵהּו לְפָנָיו וַיַעֲמֹּד אֶלׁשָאּול דָוִּד וַיָבֹּא (כא) נָא יַעֲמָד לֵאמֹּר יִּׁשַי אֶל וַיִּׁשְלַחׁשָאּול (כב) כֵלִּים: נֹּשֵא לוֹּ אֱֹלהִּים רּוחַ בִּהְיוֹּת וְהָיָה (כג) בְעֵינָי: חֵן מָצָא כִּי לְפָנַי דָוִּד

וְטוֹּב לְׁשָאּול וְרָוַח בְיָדוֹּ וְנִּגֵן הַכִּּנוֹּר אֶת דָוִּד וְלָקַח אֶלׁשָאּול פ הָרָעָה: רּוחַ מֵעָלָיו וְסָרָה לוֹּ

11. יז פרק א שמואל

בֵית צֹּאןָאבִּיו אֶת לִּרְעוֹּת מֵעַלׁשָאּול וָׁשָב הֹּלְֵך וְדָוִּד (טו)

לָחֶם…: הַפְלִּׁשְתִּי לִּקְרַאת יֹּצֵא דָוִּד אֶת וְכִּרְאוֹּתׁשָאּול (נה) וַיֹּאמֶרַאבְנֵר הַּנַעַרַאבְנֵר זֶה מִּי בֶן הַצָבָא שַר אֶלַאבְנֵר ָאמַר אַתָה הַמֶלְֶךׁשְַאל וַיֹּאמֶר (נו) יָדָעְתִּי: אִּם הַמֶלְֶך נַפְׁשְָך חֵי

ס הָעָלֶם: זֶה מִּי בֶן

12 ב עמוד עו דף יבמות מסכת בבלי תלמוד.

אל אמר שתי הפל לקראת יוצא דוד את שאול 'וכראות נפשך חי אבנר ויאמר אבנר הנער זה מי בן הצבא שר אבנר ' ידעתי אם המלך והכתיב' ליה? ידע ולא: , מאד ויאהבהו

' כלים נושא לו ויהי לא ואביו משאיל. קא אאבוה אלא!

, ' באנשים בא זקן שאול בימי והכתיב׳והאיש ליה? : ידע

ואיתימא רב ואמר שנכנס דוד, אבי ישי זה אבא: רבי אתי מפרץ אי שאול: ה״ק באוכלוסא! ויצא, באוכלוסא

אתי- מפרץ אי אתי? מזרח אי פורץ שהמלך הוי, מלכא

אתי- מזרח אי בידו, ממחין ואין דרך לעשות חשיבא וילבש דכתיב: עליה? שאל ליה אמר מ״ט הוי. בעלמא

מדיו- דוד את שאול משכמו בשאול: ביה וכתיב כמדתו,

העם מכל גבוה. ומעלה

הוא הגון אם עליו משאיל שאתה עד האדומי: דואג א״ל לאו אם בקהל לבא ראוי אם עליו שאל לאו, אם. למלכות

עמוני- תנינא: אבנר, א״ל המואביה. מרות דקאתי מ״ט?

מואבי- עמונית, ולא ממזר- מעתה, אלא מואבית. ולא

מצרי- זר. מום כתיב, ממזר ממזרת! ולא מצרית! ולא קדמו לא אשר על דקרא: טעמא דמפרש הכא, שאני של דרכה ולא לקדם, איש של דרכו ובמים, בלחם אתכם ונשים אנשים, לקראת אנשים לקדם להם היה לקדם. אשה בן אתה שאל המלך ויאמר מיד: אישתיק. נשים! לקראת הכי עלם! ליה קרי הכא נער, ליה קרי התם העלם, זה מי בבית ושאל צא ממך, נתעלמה הלכה ליה: אמר קא

- עמוני ליה: אמרו שאל, המדרש. - מואבי עמונית, ולא

מואבית. ולא אישתיקו קושייתא, הני כל דואג להו. אקשי יתרא ושמו איש בן ועמשא מיד: עליה, לאכרוזי בעי יתר וכתיב: נחש, בת אביגיל אל בא אשר הישראלי

כישמעאל חרבו שחגר, מלמד רבא: אמר הישמעאלי!

1 מבריסק 'הרב או 'הגרי״ז', בשם (ידוע )'ולוביצ׳יק ס הלוי זאב יצחק רבי תרמ״ו1886 בשנת חיים רבי לאביו נולד ( שימש שזה בעת ), למניינם תרנ״ב( בשנת כעילוי. הוכר צעיר מגיל בוולוז׳ין. ישיבה כראש 1892

למד ושם לבריסק, אביו עם עבר וולוז׳ין ישיבת כשנסגרה ) למניינם

כך בחרב, ידקר זו הלכה שומע שאינו מי כל ואמר:

- עמוני הרמתי: שמואל של דינו מבית מקובלני ולא

מואבי- עמונית, מואבית. ולא

13 ד פרק רות. אֶת אַׁשְחִּית פֶן לִּי לִּגְָאל לגאול אּוכַל הַגֹּאֵלֹלא וַיֹּאמֶר (ו)

לִּגְאֹּל אּוכַל כִּיֹלא: אֻלָתִּי ג אֶת אַתָה לְָך גְַאל ְנַחֲלָתִּי

14. ו פסוק ד פרק רות רש״י

- בזרעי פגם לתת בנים ה' נחלת קכז) (תהלים כמו זרעי בעמוני וטעה ומואבי עמוני יבא לא כג) (דברים שנאמר

עמונית: ולא

15 תרו רמז רות שמעוני ילקוט.

אר״ש ראשונים שאמר תורה בדברי היה אלם נחמני בר לי ואטלה אלך אני אותה שנטלו בשביל אלא מתו לא נתחדשה שכבר יודע היה ולא בבני, פסול מערב שאני

מואבית ולא מואבי עמונית ולא עמוני: הלכה

16 ב עמוד ז דף כתובות מסכת בבלי תלמוד. עשרה ויקח שנאמר: בעשרה? חתנים לברכת מנין תנא:

אמר אבהו ורבי פה. שבו ויאמר העיר מזקני: שים אנ ישראל… ממקור ה' אלהים ברכו במקהלות מהכא: ורבי מיבעי ההוא ביה? דריש מאי נחמן דרב קרא בהאי אבהו,

עמוני- למידרש: ליה מואבי- עמונית, ולא מואבית, ולא ואידך זקנים? דלאו סגיא לא לברכה, דעתך סלקא? דאי

אין עשרה? דלאו סגיא לא, דרש, למי דעתך סלקא אי

לפרסו. מילתא מי

17. הלוי הגרי״ז חידושי קצג1 סימן

וצ דאם עיון ריך מדוע עמונית ולא בעמוני הגואל טעה את שישחית משום לגאול רואה דאינו לו לומר צריך היה עליה לבוא אסור דהוא לו יאמר ובפשטות זרעו, לאו ואיסור עמונית ולא עמוני דריש דלא כיון ולישאנה,

חדא, ביאור עליה…וצ, רך. רכיב בכך עמשא חידש מאי

ית ד ינו מב מקובלני כבר בראשונה הא הרמתי, שמואל של

להם אמר הקשה ואעפ״כ עמונית, ולא עמוני תנינא אבנר בזה הועיל ומה הוא שפסול לאכרוזי בקשו שגם עד לו

מקובלני. שכך

צ ועוד ביאור רך דכתיב דמאי ב ז' בכתובות איתא הא

ב' (ד' )'ברות שבו ויאמר העיר מזקני אנשים עשרה ויקח

וישבו' פה עמונית ולא עמוני למידרש בועז אותם דלקח,

תרע״ח1918 בשנת אביו פטירת לאחר ולימד. ( מקומו את למלא נה מו ) מילדיו כמה עם לברוח הצליח השואה בתקופת בריסק. של, כרבה

תש״א1941 בשנת לירושלים וכשהגיע ( המדרש בית את בה יסד )

''בריסק תש״ך1959 תשרי ט'. נלב״ע (.)

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

3 עמוד

וצ וכו' וא שם עיין מילתא, לפרסומי עשרה ריך כן ם כבר ולא דעמוני ההלכה כבר ונפסקה נדרשה בועז בימי שהקשה ע״י לפסלו דואג יכול היה זה ואיך וכו', עמונית כבר מקודם הא זו בהלכה עוד הדיונים ומה זו, הלכה על

הוא שכך היתה. פסוקה

דהנה והנראה ביתדין עפ״י הלכה ופוסק קובע היה הגדול

מסיני למשה מהלכה בקבלה שנמסר ממה, א. דרכים 'ב אשר המשפט ועל ה״ב מממרים בפ״א הרמב״ם כמש״כ מן באחת הדין מן אותם שילמדו דברים אלו יאמרו זו לך יגידו אשר דבר מכל בהן, נדרשת שהתורה המדות

איש מפי איש שקבלו, הקבלה דאם בזה והנפק״מ עכ״ל,

דין בית יכול ות מד מי״ג שבאחד מדרש קבעו זו הלכה אחר באופן ההלכה ולקבוע אחר באופן לדרוש אחד המדות מן באחד שדרשו גדול בי״ד ה״א בפ״ב שם כמ״ש אחר בי״ד אחריהם ועמד וכו', בעיניהם שנראה מה כפי שנראה כפי ודן סותר הרי״ז לסתור אחר טעם לו ונראה

הלכה עפ״י קבוע כשההלכה אבל ע״כ וכו', , בעיניו

לב א״א י, מסינ למשה דין ית דהא ההלכה לסתור אחד

ה״ג בפ״א ע״ש, היא מסיני למשה מהלכה מקובלת הלכה עכ״ל לעולם מחלוקת בהם אין קבלה. דברי

לפ זה י אם עליו שדנו "דוד" של זו פרשה היטב מתבאר כבר בועז פסק עידנים שמעידן מה אחרי הוא, כשר מדות מי״ג באחד במדרש עמונית" ולא ד״עמוני ההלכה

דב עתה לחלוק דואג יכול ולזה היה, דין ית ודרש היה אחר כל כפי הפסוקה ההלכה לסתור טעם שמצא אחרת הוא לפסוק ויכול המתירים טעם על שהקשה הגמרא סוגית בהן נדרשת שהתורה מדות בי״ג שנפסקה כיון אחרת, ולא עמוני תנינא בתחילה שמביא מה וכמו״כ כמש״כ,

הוא, ת מדו מי״ג באחד מדרשא כן דלמדין היינו עמונית

מב מקובלני כך שאמר עמשא אבל ד ית ינו שמואל של בסמ״ג מפורש וכך מסיני, למשה הלכה היינו הרמתי, גם ההלכה לסתור יכולים אין ולזה ע״ש. קיג מצוה לאוין היא מקובלת שהלכה כיון לסותרה אחר טעם ימצאו אם

. מהל״מ

זה פי ועל אשחית פן הגואל שאמר מה היטב מבואר

שאסור אמר ולא נחלתי, ולא בעמוני שטעה כיון לישא לו שעמוני מבועז זו להלכה קיבל הגואל גם דבאמת עמונית, לישאנה יכול שאני דאע״פ לבועז שטען אלא עמונית ולא מי״ג דא' מדרש מכח רק זה אבל כך, הדין זו בשעה דהא את אשחית אזי הדין ויסתור אחד בי״ד יבוא ואם מידות

וגם דעמוני הדין ה יהי כבר דאז זרעי דיפגמו נחלתי מהלכה היא מקובלת דהלכה טעה הוא אבל עמונית,

כמש״כ אותה, לסתור וא״א מסיני. למשה

18 ב עמוד יד דף בתרא בבא מסכת בבלי תלמוד. דוד ממנה שיצא רות? שמה נקרא למה יוחנן: רבי אמר

ותושבחות… בשירות להקב״ה שריוהו ספרו כתב שמואל

ושופ. ורות טים

19 יד סימן ב פרשה ) (וילנא רבה רות. ולא טהרה ולא טומאה לא בה אין זו מגלה זעירא א״ר טוב שכר כמה ללמדך נכתבה ולמה היתר ולא איסור

חסדים. לגומלי

20. לרות בהקדמה אלקבץ שלמה לר' ישי שורש שמואביה ולהראו דוד את להכשיר נכתבה רות מגילת לזות להסיר הנביא משמואל דין פסק והוא בקהל כשרה

משיחנו דוד מעל. שפתיים


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שבת, 20 במאי 2023

שבועות - מעלת התהלים ודוד המלך

1/6

שבועות המלך- ודוד התהלים מעלת

drashotforyou. blogspot. com/2015/05/blog-post_81. html

מעלת המלך ודוד התהלים

רֹוֶצהִלְזּכֹותִלְתׁשּוָבה, ִיְהֶיה "ִמיֶׁש עג): תורה (ח״ב מוהר״ן ליקוטי רֹוֶצה- "ִמיֶׁש ָרִגילַּבֲאִמיַרתְּתִהִּלים): ִלְזּכֹותִלְתׁשּוָבה, ִיְהֶיה ָרִגילַּבֲאִמיַרתְּתִהִּליםִּכיֲאִמיַרתְּתִהִּליםְמֻסָּגלִלְתׁשּוָבהִּכי ומ״ט נּוןַׁשֲעֵריְּתׁשּוָבה ֵיׁש, ְׁשָעִריםָיכֹולָּכלָאָדםִלְכנסָּבֶהם ם לַהֵּׁש הּואְּבִחיַנתַהְּתׁשּוָבהֶׁש ים יָגםַאךַׁשַערַהֲחִמִּׁש ּוְלַהִּׂש ִיְתָּבַרךְּבַעְצמֹו

…ְוִהֵּנה ַהּכל[1]"ְוָאׁשּוָבהֲאֵליֶכםִּכְבָיכֹולִּכיַּגםֶאְצלֹוִיְתָּבַרךָמִצינּוְּבִחיַנת "ׁשּובּוֵאַלי ְּתׁשּוָבה, ְּכמֹוֶׁשָּכתּוב: זֹוֶכהַלֲעׂשֹות ֲחֵפִציםְלִיְרָאהֶאתְׁשֶמךְוַאףַעלִּפיֵכןָלאוָּכלָאָדם לֹוִהְתעֹוְררּותְּכָלל ְּתׁשּוָבהִּכיֵיׁשֶאָחדֶׁשֵאין ַוֲאִפיּלּו זֹוֶכהְלַהִּגיַעֶאלָהאֹותְוַהַּׁשַער לֹוִהְתעֹוְררּותִלְתׁשּוָבהֵאינֹו ִמיֶׁשֵּיׁש לֹו[2]ִלְתׁשּוָבה לְּתׁשּוָבהַהַּׁשָּיך ֶׁש

ם, ָיכֹולִלְהיֹות ַוֲאִפיּלּוִאםַמִּגיַעְלָׁש זֹוֶכהִלְתׁשּוָבה לְּתׁשּוָבהָסגּורּוֵמֲחַמתָּכלֶזהֵאיןָהָאָדם ֶׁשַהַּׁשַערֶׁש ְוַעל לֹוׁשּוםִהְתעֹוְררּותִלְתׁשּוָבה ְיֵדיֲאִמיַרתְּתִהִּלים, ֲאִפיּלּוִמיֶׁשֵאין זֹוֶכהַעל הּואִמְתעֹוֵררַלֲעׂשֹותְּתׁשּוָבהְוַגם

ְיֵדיְּתִהִּליםְלַהִּגיַע לֹוְוִלְפּתַחַהַּׁשַערִנְמָצאֶׁשּזֹוֶכהַעל ֶאלַהַּׁשַערְואֹותַהַּׁשָּיך ְיֵדיְּתִהִּליםַלֲעׂשֹותְּתׁשּוָבהְוֶזה

הּוַקםָעל ְּבִחיַנת: ְנֻאםַהֶּגֶבר לְּתׁשּוָבה'… 'ֶׁשֵהִקיםֻעָּלּהֶׁש ינּו, ִזְכרֹוָנםִלְבָרָכה: ְוָדְרׁשּוַרּבֹוֵת ְוֶזהֶׁשָאְמרּו 'לאָהָיהָּדִודָראּויְלאֹותֹו ינּו, ִזְכרֹוָנםִלְבָרָכה: ַרּבֹוֵת ה, ֶאָּלאְּכֵדיְלהֹורֹותְּתׁשּוָבהְלָיִחיד׳ְוכּו׳ִנְמָצאֶׁשִעָּקר ַמֲעֶׂש

לָּדִוד הֹוָרַאתַהְּתׁשּוָבהַעלְיֵדיָּדִודַהֶּמֶלךְוִעָּקרַהְּתׁשּוָבהֶׁש הּואֵסֶפרְּתִהִּליםֶׁשֲאָמרֹוְּבִהְתעֹוְררּות ַהֶּמֶלך

[3]ָּגדֹולְמאדּוְברּוַח הּואָיכֹולִלְמצאֶאתַעְצמֹו ַהּקֶדׁשַעדֶׁשָּכלֶאָחדְוֶאָחדְּכִפיַמהֶּׁש ְּבתֹוךֵסֶפרְּתִהִּלים ְוִלְזּכֹות ִלְתׁשּוָבהַעלְיֵדיֲאִמיַרתְּתִהִּליםַּכַּנ״לְוִעָּקרִהְזַּדְּככּות אֹוִתּיֹות, ֶׁשֵהם מ״ט רִׁשְבֵטיָיּהֶׁשֵהם ְׁשֵניםָעָׂש מ״ט ְּבִחינֹות הּוא הּואְּבִחיַנתֵמַצרַהָּגרֹון, ֶׁש ַׁשֲעֵריְּתׁשּוָבהָהָיהְּבִמְצַרִיםֶׁש ְּבִחיַנתְּתׁשּוָבהִעָּלָאהְוַעלֵּכןַאַחר םְּבִמְצַרִים ֶׁשִּנְזַּדְּככּוָׁש מ״ט מ״טְיֵמיַהְּסִפיָרהֶׁשֵהםְּכֶנֶגד םָסְפרּו ְוָזכּוָלֵצאתִמָּׁש ַׁשֲעֵריְּתׁשּוָבה, ֶׁשֵהםְּבִחיַנת

אֹוִתּיֹותַהַּנ״לּוַבּיֹום מ״ט הּואָּדָבר ה׳ַעלַהרִסיַני"…ְוַעלֵּכן "ַוֵּיֶרד ים, ָאז ַהֲחִמִּׁש ָּגדֹולְמאדַלֲעֹסקָּתִמיד

הּואִהְתעֹוְררּות."ַּבֲאִמיַרתְּתִהִּליםִּכיְּתִהִּלים םִיְתָּבַרךַאְׁשֵריֶׁשּיאַחזּבֹו ָּגדֹולְמאדְמאדְלַהֵּׁש

תשובה של עולה להקים זכה המלך דוד דווקא? ! ? למה

2/6

(ה'): סוטה שכינתו והשרה וגבעות, הרים כל הוא ברוך הקדוש הניח שהרי קונו, מדעת אדם ילמד "לעולם

סיני הר."[4]על

סוליתה עקב ענווה עשתה לראשה עטרה חכמה שעשתה "מה ג'): א (שבת ירושלמי (תהלים [דכתיב

יראת ענוה עקב כ״ב) (משלי וכתיב ה', יראת חכמה ראשית."]'קי״א) ה

,"כמה (ה קיים:)סוטה המקדש שבית שבזמן הרוח. נמוכי גדולים

אדם בידו- עולה שכר. עולה מקריב

, מנחה, בידו מנחה שכר כולם הקורבנות כל הקריב כאילו הכתוב עליו מעלה עליו, שפלה שדעתו מי, [5]אבל

."שנאמר נשברה רוח אלוהים "זבחי נ״א): (תהילים

. הרי ומחשבתם בלבם ענווים שהם הרוח, נמוכי של שבח זה

ולישר מידותיו לתקן לבו, ידבנו אשר האיש כי השלום, , עליו אמר ומעשיו דרכיו גיקטילי״א יוסף רבינו ולא חרפתו שומע יעלוב, ולא עלוב להיות השלמות, בתכלית הענוה אחר ולרדוף עליו תשרה מיד ישיב, ראשית תלמדנו. אלקים רוח כי ודם, מבשר ללמוד יצטרך ולא.)השכינה, יא אות פ״ג הענוה (שער חכמה

הענווה בזכות: המחילה

פשע על שעובר למי עוון? נושא "למי (כ״ב): השנה. ראש

מדוד יותר המצות על עצמו שביזה בישראל אדם לך "אין ד, כ): (במדבר רבה. מדרש

: ])הה״ד, י הלכה סוף פ״ב (סנהדרין בירושלמי גם [מובא אלהים לפני אמר דהוה

)(תהלים למלך שמואל שמשחני בשעה לבי, גבה לא. ה' קלא

גלית את שהרגתי בשעה עיני, רמו. ולא למלכותי שהחזירוני בשעה בגדולות, הלכתי. ולא

הארון את שהעלתי בשעה ממני, . ובנפלאות להתגלות מתבייש אינו הזה שהתינוק כשם אמו, עלי כגמול נפשי ודוממתי שויתי לא אם שויתי כך אמו לפני

לכבודך לפניך להתבזות נתביישתי שלא לפניך. נפשי כגמול נפשי הות כן אמו, משדי לינוק גסה רוח בו ואין דאימיה, ממעי דנפק ינוקא כהן נפשי עלי שאיני עלי,

ישראל מקטני אפילו תורה ללמוד. מתבייש

: אמר חנינא ב״ר אדא רבי אין כך עונות, הזה לתינוק שאין כשם, חייך, , אמר עונות לך לגמול עצמך שוית אתה הוא: ברוך הקדוש לו

תמות לא חטאתך העביר ה' גם יב) ב (שמואל."שנאמר:

אלי קשור זה איך המלך! דוד זה? ! ? טוב

"…ָצִריךִלְראֹות, ֶׁשִּיְמָצאֶאתַעְצמֹוְּבתֹוך (ח״ב, קא): מוהר״ן ליקוטי ָּכלִמְזמֹוֵריְּתִהִּליםּוְבתֹוךָּכלַהְּתִחּנֹות

ּוַבָּקׁשֹותּוְסִליחֹותְוַכּיֹוֵצא יטּותְּבִליָחְכמֹותְיכֹוִליןִלְמצאֶאתַעְצמֹוְּבתֹוךָּכל ּוְבַקלִּבְפִׁש ַהְּתִחּנֹותּוַבָּקׁשֹות ּוִבְפָרטִּבְתִהִּלים, ֶׁשֶּנֱאַמרִּבְׁשִבילְּכַלל ִיְׂשָרֵאלִּבְׁשִבילָּכלֶאָחדְוֶאָחדִּבְפָרטְוָכלָאָדםָּכלִמְלֲחמֹותַהֵּיֶצר ֶׁשֵּיׁש הִעּמֹוַהּכלְמבָארּוְמפָרׁשִּבְתִהִּלים ָעָליוְוָכלַמהֶּׁשַּנֲעֶׂש ִּכיִעָּקרֹוֶנֱאַמרַעלִמְלֲחמֹותַהֵּיֶצרָהָרעְוֵחילֹוָתיוֶׁשֵהם ִעָּקרָהאֹוְיִבים רֹוִציםְלָמְנעֹוִמֶּדֶרךַהַחִּייםּוְלהֹוִרידֹו לָהָאָדםֶׁש ְוַהּׂשֹוְנִאיםֶׁש לא לֹוםִאם אֹולַּתְחִּתּיֹות, ַחסְוָׁש ִלְׁש

3/6

מרַעְצמֹוֵמֶהםְוַרקַעלִעְנַין ִיְׁש זאתִנְתַיֵּסדָּכלֵסֶפרְּתִהִּליםִּכיִעָּקרְּכָללְוׁשֶרׁשִויסֹוד ִמְלָחָמה לָּכלָהֵעצֹות ֶׁש הּואַרקֲאִמיַרתְּתִהִּלים םִיְתָּבַרך ְלִהְתָקֵרבְלַהֵּׁש יָחתֹוֵּבינֹוְלֵבין ּוְׁשָאֵריְּתִחּנֹותּוַבָּקׁשֹותְוִהְתּבֹוְדדּותְלָפֵרׁשִׂש קֹונֹוְלַבֵּקׁשִמְּלָפָניו, ֶׁשְּיָקְרֵבהּוַלֲעבֹוָדתֹוִיְתָּבַרךְוַרקַעל זֹוִכיןְלַנֵּצַחַהִּמְלָחָמהִאםִיְהֶיהָחָזקְוַאִּמיץְמאד ְיֵדיֶזה

ָּתִמיד םִיְתָּבַרךָּתִמידִיְהֶיה ְלַהְעִּתירּוְלִהְתַּפֵּללּוְלִהְתַחֵּנןִלְפֵניַהֵּׁש ֵאיךֶׁשִּיְהֶיהָאזְּבַוַּדאיְיַנֵּצחַהִּמְלָחָמהַאְׁשֵרי

"…לֹו

יתברך, לה' שבחם רבים הכל. מן שכלול תהלים מספר יותר גדול דבר לנו אין הקדוש ורבים: השל''ה והכל וסליחה, מחילה בקשות של הם מזמורים ורבים התשובה, התעוררות על הם מזמורים השכיל ה' מיד

כעוסק כן גם והוא כמתפלל הוא תהלים והאומר הקודש. ברוח ע''ה המלך דוד דוד ביקש כבר כי בתורה.

התורה בעמקי כעוסקים שכר מקבלין בתהלים הקוראים שיהיו ע''ה: המלך רנ''ז ובדף ואהלות. בנגעים ובכוונת בשמחה ובזמרה, בשירה תהלים אומר אשר האיש. אשרי כוונה ובלתי במרוצה ולא והבנה, הלב ה' לפני רוח בנחת לומר צריכין שכר, לקבל ירצו, אם ובשבחיו יתברך בו לידבק חשקה שנפשו ו״מי יתברך.

תהלים בספר עצמו ידבק."אז

לבן של בביתו יעקב שעמד שנה עשרים …כל אמר: נחמיה רבי חז''ל: אמרו ויצא פרשת, במדרש שכב לא

תהלים… שבספר המעלות" "שיר ט''ו אמר: לוי בן יהושע רבי אומר? היה: ומה אמר נחמן בר שמואל רבי

אומר היה תהלים ספר. כל

תהלים לעצמו יכתוב אחד! ! ! שכל

ִּכיַמהֶּׁשְּמַדְּבִרים "ֵלבָטהֹורְּבָראִליְוכּו (א, קנו): מוהר״ן 'ליקוטי רּוַחַהּקֶדׁשְוָדִוד- הּואְּבִחיַנת קֹונֹו ֵּבינֹוְלֵבין

לֹום, ַהֶּמֶלך, ָעָליוַהָּׁש ֶׁשָהָיהַמֲעָלתֹוְּגדֹוָלהְמאדִיֵּסדִמֶּזהֵסֶפרְּתִהִּליםְוֵכןָּכלֶאָחד הּואְּבִחיַנת ְלִפיְּבִחיָנתֹו

"ְלךָאַמר רּוַחַהּקֶדׁשְּכמֹוֶׁשָּכתּוב: 'ְלךִּבְׁשִביְלךּוִבְׁשִליחּוְתך' "י: ִלִּבי", ְּכמֹוֶׁשֵּפֵרׁשַרִׁש "ָאַמרִליִלִּבי״ֶׁשָּכל ם אֹוֵמרֵהםִּדְבֵריַהֵּׁש ַהְּדָבִריםֶׁשַהֵּלב רּוַחַהּקֶדׁשְוָצִריךְלַחֵּדׁשָּתִמיד, ְלַבֵּקׁש ִיְתָּבַרךַמָּמׁשְוהּואְּבִחיַנת ְּבָכל

ים."ַּפַעםְּבַתֲחנּוִניםְוִדְבֵריִרּצּוִייםֲחָדִׁש

בעיר צדקה: סיפור בעל גדול, חכם תלמיד שהיה מופלג, עשיר ישב מילין, ארבעה ממיזבוז הרחוקה אחת,

מפורסם שכל וטהרה, בקדושה כולה שתהיה לשמו, תורה ספר לכתוב דעתו על עלה לימים, רבנן. ומוקיר

העשיר אותו עשה מה כמותו. תורה ספר לכתוב אחר איש יוכל ולא הקודש, טהרת על תהיה? מלאכתה בביתו והשהם והאכילם, השקם מיוחד. לדיר והכניסם אמם, חלב עוד ששתו עגלים, וקנה הלך היו אשר עד

מומחים, בידי מסר העורות ואת לעניים, בשרם את וחלק אותם שחט ואז פטומים, לעבדם שמים, יראי

הביא בביתו, ומסודר מוכן הקלף היה כאשר תורה. ספר לשם קלף, ולעשותם בדרא חד ממוחה, סופר שבתו ימי כל שולחנו, על מזונות לו לתת והבטיחו שמים, וירא למדן ישב ביתו. בני פרנסת מלבד בביתו,

אחרת בעבודה עסק ולא ושנים, ימים הגביר בבית הסופר מעיניו כל את והשקיע הספר, כתיבת מלבד כוונות וכוון האותיות, את עטר זו; קודש בעבודת ככלות פולט. היה מהיר, סופר עט שעטו ותג, תג כל על כלול היה והספר מלאכת, את הסופר סיום חג את והדר פאר ברוב וחגג גדול, משתה העשיר עשה בהדרו,

שרצה ומפני הזה. התורה ספר הדרת עם "ברוב סיום; לחג העיר בני כל את הזמין לתורה, כבוד לתת

אמר, . מלך" אדם מכל החכם

לפנות שעסק וישר, תם איש אחד, מים שואב גם היה וביניהם העיר, בני כל ביתו אל ובאו התאספו ערב למלאות העיר, נכבדי את כבד הבית בעל תהילים. באמירת להרבות רגיל והיה באמונה, במלאכתו את בדיו

ולומדיה התורה לכבוד נפלאה דרשה דרש כך ואחר הסופר, שהשאיר החלולות. האותיות

4/6

אחר המים, לשואב וגם לשולחנות, מסביב שישב הנאספים, לכל חלות לחלק התחילו האלו, הדברים שישב

לעצור יכול לא לפניו, אשר הלחם את המים שואב כראות לחם. חלת נתנו השולחן בקצה ונטל והלך ברוחו,

באשר מאוד, לו הציק הרעב כי הקרואים, שאר ידיהם יטלו טרם בחשאי, ידיו חשב גם היום; כל אכל לא כאשר לא אך הצד. מן יושב שהוא מפני זה, למעשהו לב ישים לא, שאיש ידיו את נטל כאשר היה; כן חשב אפו וחרה עושה, הוא אשר את וראה ידו, על הבית בעל עבר מדוע "הדיוט! ויאמר: גדול בקול ויצעק מאוד, מרבה שאתה מפני וכי בראש? קופץ, אתה שם אנשי המסובים בין יש הנך? חשוב אדם ם י ל ה ת ר מ ו ל ואתה ועשירים, חכמים תלמידי "הדיוט לברכה: זכרונם חכמנו אמרו לחינם לא לפניהם; ידיך את ונוטל הולך

בראש."קופץ

הבית. מן ויצא השולחן על החלה את הניח גדול, בכעס שנאמרו העשיר, דברי את העני כשמוע כל שואב את הבית בעל שהעליב לעלבון, לב שם לא ואיש לסעודה, והסבו ידיהם נטלו הקרואים לא וגם המים,

שיחות לרעהו איש וספרו מצוה, מסעודת ונהנו ישבו כולם הבית. מן בצאתו ראו בעל וגם תורה, ודברי חולין

וישכחהו המים משואב דעתו הסיח. הבית

ככלות נוהג שהיה הקבוע, שיעורו את ללמוד ישב הבית ובעל לביתם, והלכו הקרואים כל יצאו הסעודה שמע הסוגיא, של עומקה לתוך ולירד לפניו, אשר הגמרא לעיין כשהתחיל בערב. ערב מדי ללמוד פתאום

את הקורא האיש, מיהו לראות החוצה ויצא מלמודו, פסק מיד מבחוץ. אליו קורא. קול לילה בחצות שמו

סערה רוח באה והנה הקורא, הוא מיהו לראות והנה הנה ויבט בצאתו, ויהי על אותו ונשאה בו, ואחזה הרוח, כנפי על בהיותו במדבר. והעמידתו פרסאות, וכמה כמה כנפיה מה ידע ולא דעתו, עליו נתבלבלה נפל לפניו, אשר הגדול המדבר את וראה ברדתו אך איתו, כי נוע, מבלי מקומו על וישכב גדול. פחד עליו ראש ועד רגל מכף ורצוץ; שבור כולו. היה ארצה משמים שנפל בשעה הקרקע על נחבט כי מתום, בו אין

שקטה ונפשו רוחו, אליו, כששבה האור מקום אל ללכת ויאמר מרחוק; מאיר אור וראה עיניו את נשא קצת,

ממקומו. למוש יכול לא אך עד לאט, לאט להתנועע והתחיל התחזק בלבו, וגדל הלך הפחד כאשר אולם אחד בית אל הגיע אשר הבית אל בא ולא הקיר, יד על בחוץ וישב חלונותיו. דרך פרץ שהאור ורם, נישא

כי, פנימה, סתר מקום אחרי בעיניו ויתר גזלנים. משכן מקום או שדים בית אם כי זה אין בליבו, אמר ישראל!". מלך לדוד מקום "פנו: לאמר בבית קורא קול שמע והנה הרואים, מעיני שם להסתר רגעים כעבור

שם בעל ישראל לר' מקום "פנו קראו: ומיד ותיכף רעש, קול שמע מספר פני את לראות וכה כה ויפן טוב!".

בפנים קראו איש, פני יראה טרם אך טוב, שם הבעל אזנו ויט טוב!" שם בעל ישראל ר' הבא "ברוך הבית:

את בדברו איש קול וישמע מה שום ועל בחוץ? מישראל אדם יושב מה "מפני לאמר: האלה הדברים הנה?". הביאוהו יהיה טוב שם בעל ישראל ור' לדין, ההוא האיש את הזמנתי "אני ואמר: המלך דוד ענה

זה אדם על סנגוריה ללמד טוב שם הבעל עליו קבל שלו". . המליץ

ישבו יהיו פי שאמרי עולמים, כל בורא מאת בקשתי ימי "כל וטען: קם ישראל מלך ודוד לדין, לפניו חשובים

בפרקי שעוסק מי שכל מפיו, הבטחה לקבל זכיתי אשר עד חיים, אלהים כדברי הוא כאלו זה הרי תהלים,

אחד, מים שואב פלונית בעיר היה ועתה ואהלות". בנגעים עוסק ימיו כל שעסק ותמים, פשוט יהודי ברבים, גס עלבון והעליבו זה אדם ובא תהלים, באמירת הזה האיש תהלים. לומר מרבה הוא אשר על

למען חסה ולא משפט מכם דורש ואני אל, פי את."המרה וייראו העם ישמעו

זקן קם הסנגור". דברי את גם לשמוע עלינו אך שמים, בידי מיתה ענשו הדין "לפי ואמר: הדין בית עמד יצא כדבריו, יעשו אם אך הדין, בית ראש עם הצדק הדין "מצד וטען: טוב שם הבעל כי בהפסדו, הדין שכר של ענשם גדול וכמה התהלים, אומרי מעלת הוא גדולה כמה ידע לא איש באנשים ראש המקילים אלה כל

הזה לאיש שנודיע היא, דעתי כן על יום. יום תהלים האומרים לביתו לשוב בידו והברירה הדין, פסק את סיבת ידע לא ואיש שמים, בידי מיתה מטתו על ולמות ויזמין גדולה, סעודה ויכין לביתו שיחזור או מתתו, סיום ביום עשה כאשר עירו, בני כל את ויספר העם, כל לעיני המים שואב את ויפייס התורה, ספר כתיבת לו קרה אשר כל את באזניהם יצא ומיד הסנגור; לדברי הדין בית הסכים וייראו". העם ישמעו למען הלילה,

5/6

בית שליח בחר בוחר. הוא במה תיכף להודיע שעליו לו ואמר הדין, פסק את העשיר לפני והציע הדין. העשיר ברבים המעשה כל את ולספר העדה, כל לעיני המים שואב את לפייס הפסק, של השניה בברירה

ממקומו. למוש יכול לא ביתו, אל המוליכה הדרך על ולשאול לקום ורצה הדין, את עליו כשקבל לו הביא

ואחר לאיתנו, ושב ההם במים בשרו את רחץ מים, מלא כד עדן מגן הדין בית שליח הענן עמוד בא כך

לביתו. והחזירו

משהאיר כך ואחר העיר, בני כל בשביל גדולה סעודה להכין להם וצוה ביתו, בני את הגביר קרא השחר המים שואב את ופייס קם הסעודה בשעת המים. שואב את ובניהם הסעודה, אל העדה כל את הזמין לעיני

שיעורו את ללמוד שבתו בעת הלילה, בחצות אמש לו קרה אשר את באזניהם וספר העדה, , כל הקבוע אלהים, פחד עליהם ויפול העשיר, דברי את הנאספים וישמעו הסיום. משתה ככלות אחרי אל איש ויאמר

ישראל מלך דוד בזמירות העוסקים האנשים של זכותם היא גדולה "אכן."רעהו: ידענו לא ואנחנו

למחרת לארץ נפל פניו, את וראה טוב, שם הבעל בית סף על רגלו כף דרכה וכאשר למזבוז, הגביר נסע

הלילה באותו ראה אשר ואת לו, קרה אשר את הרב באזני לספר והתחיל אותו, וכשהעירו, והתעלף. ומאותו מעלה". של הדין בית אל בבואי בחוץ ראיתיך הלא "שתוק! אליו: ואמר הפסיקו נסע ואילך, היום

נחתכין היו מעשיו וכל ידו, מתוך ידו זזה ולא טוב, שם הבעל אל. העשיר פיו על

?'כתוב כביכול ומה ". לה' כ״חטאת שמובא חודש ראש שעיר על ס') דף (חולין במדרש [1] ה של חטאתו

הלבנה", את שמיעטתי כפרה, עלי "הביאו במדרש הקב״ה אומר מבקש ובעצמו בכבודו הקב״ה כביכול

מיעטתי 'שאני באשמה מודה מבקש, כפרה, .'סליחה, עלי שיכפרו צריך ואני הלבנה את למקום להגיע מצליח והוא הזאת, לתשובה זוכה אדם אם 'אני לו ואומר עונה ובעצמו בכבודו הקב״ה זה,

שגרמתי זה אני הכל, את עשיתי אני אשם, אתה החטא מן חלקים מ״ט על שאמנם לך דע זה. את לך מתוך אחד חלק ישנו אבל אחראי, את בפנים שם לך ששמתי זה הוא אני אחראי, אני שעליו החמישים

הזה הקושי את הזה, חלק.'החיסרון יש לו גם הכול, ויצר שברא שהוא, מודה הקב״ה הזה הניסיון ואת

ושותפות של ברגעים לאדם לו נדמה כלל שבדרך כפי הזה, בסיפור נמצא לבדי אני רק לא שקרה. במה

ירידה שמבחינתו עליון אחד חלק יש אבל אחראי אני שערים מ״ט על נכון, אמנם וחטא. , כישלון אפשר לשער להגיע מהסיפור. חלק והוא הזה הבוץ לתוך אותי שהכניס הוא שהקב״ה לומר אוסף הקב״ה בו הזה מן חלק אני גם אשם, אתה בכול 'לא ואומר אותך ומנחם אליו אותך הזה לשער להגיע הטעות', ומן המחדל

בעצמה לתשובה להגיע משמעו. ,

בתוך העריץ, פרעה בקולו". אשמע אשר ה' "מי השואל פרעה של קולו מצוי מאתנו אחד כל [2] הגאוותן להגיד יוכל לא כולו, העולם כול את ברא אפילו שיהא, ככל גדול אחד, אף 'אין טוען.)! ! ( לעשות מה (! !) לי

שלי החופש את לשלול יכול לא אחד."! אף ולפעמים הללו הסוגים מ״ט את כנגדם לחשוף כדי טומאה, שערי למ״ט למצרים, לרדת צריך אדם של "ואלה שכתוב מה וזה השונות. התנסויותיו מתוך תובנות מ״ט שונים, באופנים החרטה, הבאים בני שמות

הייתה למצריים ירידתם תכלית שכל ותשוב״ה תהילי״ם תיבות סופי וביתו" איש יעקב את, מצרימה שערי למ״ט יורד כשאדם כי התשובה. את לגלות הנמוכים למקומות בעצם יורד הוא מצרי״ם, של הטומאה ובמקומות שלו, היצרי״ם בחינת של התיקון זה ושמו עוד, ולא שלו השם הוא לאדם לו שנשאר מה כל אלה

שלו! ! ! הפרטי שבועות "והנה ס): עמ' (שבועות הראי״ה,): מאורות סח (פסחים תורה [בה] שניתנה מפני נמי "לכם" בעינן

תחיית שעיקר להאי או יחלק, ולמה טובים כאחד שניהם א״כ כהנשמה, בטבעו ויהיה הגוף שיבנה המתים

יהיה בעצרת אבל שד, כפאו כאילו והענין הכשר, כמו הגוף ענין יהיה הימים בכל כי להאי, או התגלות הבחינה מצד הגוף הנאת שתהיה כזה לאור לזכות כבד בעוה״ז והנה העיקרי. תכליתו לתחיית הכנה של

6/6

בקב״ה אמונתנו את מאבדים (לא ית' מבריין סברין למבד צריכין אנן לית מ״מ המתים, ויצא- רבה מדרש

לומר אדם וחייב, ב), סח שלא שאע״פ לעפר, שכן שנעשה וז״ש כה). פרק אליהו דבי (תנא וכו' יגיעו מתי

שעכ״פ כיון מ״מ עיקר, לקובעו בעה״ב בתורת העפר הגוף מפרנס שיהיה כ״כ זכה הגוף אחר נגרר לא שכירות בע״כ המשלם כשכן רק פשוט, כבעה״ב נעשה ולא בפשוטו מצד שהבעה״ב וי״ל יקיץ. ג״כ ביתו,

ע״ה אבינו יעקב במעלת הם."): קדושה ה (תענית כלל מת שלא הנ״ל הקדוש,"הרב כז אות (ח״א קודש שרפי:)שיח ז״ל מוואידיסלאוו המגיד אביו בשם אמר בונם] [רבי שפילה שדעתו מי אבל הגמרא… על דהנה כך, ופירש כולן. הקרבנות כל הקריב כאילו הכתוב עליו מעלה כשהוא אדם, בני כמה יש מלאה וכרסו הרבה', 'למדתי לומר, ומתגאה בדעתו הולך כן אחר גמרא, דף לומד

וזה מהתורה. סובר הוא הרבה, שלומד אע״פ שפלה, שדעתו מי אבל בידו. אוחז שהוא 'בידו', פירוש עליו מעידה שהתורה הקרבנות, כל הקריב כאילו הכתוב עליו מעלה זה על כלום. למד שלא, בדעתו שלמד

כלום למד שלא סובר הוא. אבל


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ועל ידי זה // מזמור לתודה // מקהלות עם // ניגון ויז'ניץ - להקת מזמור שיר

צפייה ביוטיוב ערוץ: להקת מזמור שיר נשלח על ידי: לירן ושרית טל מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות