איזה רב תעשה לך? הבסיס לחיי כל יהודי!

צפייה ביוטיוב

ערוץ: ישיבת חולון

---

נשלח על ידי: הרב נתנאל טל שאוליאן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

מה קבלנו במעמד הר סיני

קב מה הר במעמד לנו סיני

1. דף פח. דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא מלאכי השרת וקשרו לכל אחד ואחד מישראל שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום. אמר רבי יוחנן: ונטלן משה זכה, דסמיך ליה ומשה יקח את האהל. אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם — שמחה שמעולם על ראשם.

2. שמות י״ט, ד׳-ו׳: ״אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

3. כלי יקר, שמות י״ט: ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי״. כאן הזכיר ג׳ מדריגות זו למעלה מזו. מתחילה אמר וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם, וזהו כאשר ישא האומן את היונק, וישראל במדריגת הבן והאב במדריגת. ואחר כך אמר עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, ובלי ספק מדרש זה משמע שתהיו שוים לי, ונהיה כשני אחים שוים במדריגתם. ואחר כך אמר וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי, כביכול וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת מְלָכִים.

זה על הממשלה שיש לזה על זה במדריגות. וזה שאמרו הקדוש ברוך הוא שקראו ליעקב וזה שאמר ביעקב כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְאַנָשִׁים וַתּוּכָל, הועלה למדריגה שלישית כישרון אל אל ויוכל. וזהו שנאמר כאן וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת, רצה לומר מושל עליו כביכול, וזכו מצד אל זו למעלה — כביכול אני גוזר גזירה והצדיק מבטלה — לִהְיוֹת מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

---

נשלח על ידי: אליהו טרבלסי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

יתרו מה היה במעמד הר סיני קדושת הכלל ואימות משה

מה היה במה״ס? שמענו אינפורמציה וזהו?

סיפור על האדמו״ר הזקן. כי חלק הויה עמו!

ספר דברים פרק ד (לב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ:

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש! בפי ישרים, צדיקים חסידים קדושים, במקהלות רבבות עמך בית ישראל.

בכל מדרגת חיים יש גוף אברים שונים — יותר חשובים פחות חשובים — ונשמה! נקודה אלוהית. החידוש הגדול שגם ברמה הלאומית יש את זה: המון עמים שלכולם תפקיד חשוב יותר או פחות, אבל יש לעמים נשמה, והיא עם ישראל.

שמונה קבצים / קובץ ז / קסט: ״חביב אדם שנברא בצלם. חלוקים הם העמים כולם, מהמדרגה העליונה עד השפלה שבהם, חלוקה אורגנית של אברי הגויה, ובתוכם מאירה נשמת העולם, שהיא כנסת ישראל, נשמת העמים כולם, הודם, תפארתם וברכתם. רק בצורה כזאת אפשר להכיר את העולם, את האנושיות, ואת האומה הנפלאה, ממלכת הכהנים וגוי הקדוש… וכמו שהנשמה האנושית בעצמה נעזבת ונרדפת היא מרוב בני אדם בעצמם, זכיותיה ותביעותיה אינם ניכרות, כמו כן הולך הדבר בכנסת ישראל בעמים, עד יפוח היום, ואור הנשמה יאיר בעולם. אז אור חדש על ציון יאיר. ״

שמות יט: ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹוהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה. וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָה. ״

רש״י שם: דברי העם — ״תשובה על דבר זה שמעתי מהם, שרצונם לשמוע ממך, אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך — רצוננו לראות את מלכנו. ״ ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. ״

רמב״ם יסודי התורה פרק ח׳: ״משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה. שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאוֹת בְּלָט וְכִשּׁוּף. אֶלָּא כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָם. לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה… וּבַמֶּה הֶאֱמִינוּ בּוֹ. בְּמַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ וְלֹא זָר וְאָזְנֵינוּ שָׁמְעוּ וְלֹא אַחֵר… נִמְצְאוּ אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹלֵחַ לָהֶן הֵם הָעֵדִים עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁהִיא אֱמֶת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהֶן אוֹת אַחֵר. שֶׁהֵם וְהוּא עֵדִים בַּדָּבָר כִּשְׁנֵי עֵדִים שֶׁרָאוּ דָּבָר אֶחָד בְּיַחַד שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן עֵד לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מֵהֶן צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה לַחֲבֵרוֹ. ״

עיקרים א פרק י״ח: ״וראוי שנשאל ונאמר אחר שאנחנו נמצא דתות הרבה נקראות אלוהיות והקבלה (והמסורת. בלשון הראשונים) נמשכת בכל אחת מהן לבעלי הדת ההיא, במה יודע איפה ההבדל בין הדת האלוהית האמתית ובין הדת המזוייפת. ואומר כי לאמת היות התורה אלוהית הוא משני צדדים, מצד הדת בעצמה ומצד השליח… מצד השליח, הנה הוא שיתאמת הגעת הנבואה אל הנביא והיותו שליח להינתן דת על ידו אמות עצמי.

והמשל בזה שני רוקחים שהובאו לפני חכמי הרפואה לעשות מרקחת התריא״ק הגדול, ואמר האחד כי הוא ירקח התריא״ק רקוח יפה בראיה שהוא יראה לפניהם ועשה כן שנסה לפניהם כל הסמים והוכרו כלם שאין בהם חשש זיוף, כי אין ספק שהתריא״ק שנעשה על זה הדרך אין בו חשש זיוף, אחר שנתן הרוקח ההוא אמות עצמי אליו. והרוקח השני אמר כי הוא יעשה התריא״ק מועיל מכל סמי המות בראיה שהוא ילך במו אש ולא יכווה או ילך על פני המים ולא יטבע, כי אף על פי שיעשה כן לעיני העמים והשרים ולפני כל החכמים, אין זו ראיה עצמית על היות התריא״ק שעשה או שיעשה טוב. ועל זה הדרך בעצמו הוא אמות נבואת הנביא או השליח. ״

רמב״ן שמות י״ג ט״ז: ״ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע״ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כולם, ובעבור כי הקב״ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ, והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב. ״

מהר״ל תפארת נ״ח: ״וגם יש להשיב כי התורה האמיתית לא זכרה עולם הבא בתורה, בשביל שיהיו כל דברי תורה מבוררים נכרים לכל אדם בחוש העין, דבר שהוא יסוד התורה. ואין אתה צריך להאמין (בלי לראות) דברים שהוא יסוד התורה, ולא נקרא דבר זה ברור אם יאמרו שנודע לראשונים אותות ומופתים, כי אפשר לזה הכחשה, אלו אומרים כך הי

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שבועות - כוחה של המסורת

1/6

שבועות המסורת- של כוחה

drashotforyou. blogspot. com/2017/06/blog-post_2. html

המסורת של כוחה

משה? [1]איפה סיני הר במעמד היה רבנו

האנשים רוב עלה "הוא יענו התלמוד את המכירים אלו סיני", הר "על כלל בדרך עונים את לקבל לשמים

…"התורה

נתבונן אם: אבל לגמרי אחרת התשובה כי נראה הבאים בפסוקים היטב

ה׳ַעלַהרִסיַניֶאלֹראׁשָהָהר "ַוֵּיֶרד כ): – יט (פרקים: שמות ה הֶאלֹראׁשָהָהרַוַּיַעלֹמֶׁש ה׳ְלֹמֶׁש ַוִּיְקָרא ה ה׳ֶאלֹמֶׁש ַוֹּיאֶמר ה׳ִלְראֹותְוָנַפלִמֶּמּנּוָרב: ְוַגם ֵרדָהֵעדָּבָעםֶּפןֶיֶהְרסּוֶאל ה׳ִיְתַקָּדׁשּו יםֶאל ַהֹּכֲהִניםַהִּנָּגִׁש

ה': ַוֹּיאֶמר ֶּפןִיְפֹרץָּבֶהם יּוַכלָהָעםַלֲעֹלתֶאלַהרִסיָניִּכיַאָּתהַהֵעֹדָתה ה׳ֹלא הֶאל ֹמֶׁש ָּבנּוֵלאֹמרַהְגֵּבלֶאת ה׳ֶלְךֵרד ָהָהרְוִקַּדְׁשּתֹו: ַוֹּיאֶמרֵאָליו ְוָעִליָתַאָּתהְוַאֲהֹרןִעָּמְךְוַהֹּכֲהִניםְוָהָעםַאלֶיֶהְרסּוַלֲעֹלת ה׳ֶּפןִיְפָרץ ֶאל

הֶאלָהָעםַוֹּיאֶמרֲאֵלֶהם: ָּבם: ַוֵּיֶרדֹמֶׁש ה׳ֱאֹלֶהיָך ַוְיַדֵּברֱאֹלִהיםֵאתָּכלַהְּדָבִריםָהֵאֶּלהֵלאֹמר: ָאֹנִכי …(כל

הדברות)ְוָכלָהָעםֹרִאיםֶאתַהּקֹוֹלתְוֶאתַהַּלִּפיִדםְוֵאת עשרת ןַוַּיְראָהָעםַוָּיֻנעּו קֹולַהֹּׁשָפרְוֶאתָהָהרָעֵׁש

."ַוַּיַעְמדּו הַּדֵּברַאָּתהִעָּמנּוְוִנְׁשָמָעהְוַאל ֵמָרֹחק: ַוֹּיאְמרּוֶאלֹמֶׁש ְיַדֵּברִעָּמנּוֱאֹלִהיםֶּפןָנמּות

ביום משה כולל העם כל זה בשלב סיני, הר על מתגלה הקב״ה המיועד, היום השלישי, בתחתית נמצאים

ההר לראש עולה משה הקב״ה של קריאתו בעקבות. ההר.

ההר בראש בני את ויזהיר לעם ירד שמשה מבקש ה' לקב״ה, משה בין משונה מאד שיח דו מתפתח להתריע צורך ואין בדבר הוזהר כבר שהעם לקב״ה 'מזכיר' משה בהר. לעלות לא ישראל אך בשנית, בו

להזהיר ע״מ ההר לתחתית זאת בכל משה את ושולח מתעקש. הקב״ה העם את

2/6

יורד משה בתחתית נמצא שמשה בזמן מוקדמת התראה כל ללא פתאום ה'. דבר את להם ואומר ה' בציווי

ההר בתחתית נמצא רבינו משה הדברות עשרת את אומר הקב״ה העם, אל ומדבר ההר - כל עם יחד

סיני הר מעמד בזמן! ! ! ישראל

לא עכשיו ה'. לבין בינם שיתווך ממשה מבקשים בנ״י הדברות עשרת לאחר מיד כיצד להבין קשה משה

אליו לפנות יכולים הם ולכן הדברות עשרת בזמן לידם היה. הרי

בקשה בעקבות שנשלח בעקבות אלא אליו ה' קריאת מתוך לא הפעם אך ההר, אל שנית עולה משה זו

. לשם העם ע״י

? מדוע אותנו ללמד בא זה דבר מה ההר? בתחתית היה כשמשה דווקא לבנ״י התגלה ה' בעצם

! ! ! המסורת רבינו משה דרך לא ישראל עם דרך עוברת התורה של

מניטו הרב- תורת מול האב תורת!

. המשנה עוברת התורה שבה הדרך בתיאור פותחת אבות במסכת הראשונה ישראל בעם לדור מדור

או ל. מ. ד ולא מ. ס. ר הוא זה בתיאור עצמו על שחוזר: . השורש ע. ב. ר

"משה מסרוה ונביאים לנביאים, וזקנים לזקנים, ויהושע ליהושע, ומסרה מסיני תורה קיבל כנסת לאנשי

הרבה, תלמידים והעמידו בדין, מתונים הוו דברים: שלושה אמרו הם."הגדולה. לתורה סייג ועשו

"ַרקִהָּׁשֶמרְלָךּוְׁשֹמרַנְפְׁשָךְמֹאד י): ט פסוקים ד, (פרק רָראּוֵעיֶניָךּוֶפן-דברים ֶּפןִּתְׁשַּכחֶאתַהְּדָבִריםֲאֶׁש

ָיסּורּו יֹום ִמְּלָבְבָךֹּכלְיֵמיַחֶּייָךְוהֹוַדְעָּתםְלָבֶניָךְוִלְבֵניָבֶניָך: ה׳ֵאַלי ה׳ֱאֹלֶהיָךְּבֹחֵרבֶּבֱאֹמר רָעַמְדָּתִלְפֵני ֲאֶׁש

ַהְקֶהלִלי רִיְלְמדּוןְלִיְרָאהֹאִתיָּכל ֶאתָהָעםְוַאְׁשִמֵעםֶאתְּדָבָריֲאֶׁש רֵהםַחִּייםַעלָהֲאָדָמהְוֶאת ַהָּיִמיםֲאֶׁש

."ְּבֵניֶהםְיַלֵּמדּון

ידעו לבנינו הדבר כן גם כשנעתיק כי ט) יט (שמות לעולם", יאמינו בך "וגם שם: שאמר "זהו הרמב״ן: הדבר שהיה הבל דבר אותם ננחיל ולא לבנינו שקר נעיד לא כי הדורות. כל ראוהו כאילו ספק בלא אמת יאמינו אבל להם, שנעיד בעדותנו כלל בספק] [יעמידו יסתפקו לא והם מועיל. בם ואין כולנו שראינו בודאי

להם שסיפרנו מה וכל."בעינינו,

שראובן מציאות לעצמינו נצייר 'מנחת:)63-73 שבועיים אחרי שבירושלים לביתו חוזר (עמ יהודה לו שמספר בירושלים אדם ופוגש באילת, בישיבה והחזירה לירח אותו ולקחה יד באה שעות כמה שלפני

לו יאמין שראובן הסיכוי מה למקומו, כרגיל? אותו

יוסיף ואם ואסור מעור, שעשויים בגדים ללבוש לראובן אסור מעכשיו היד אותו שלקחה שכיוון ויאמר לו ללבוש ולא זוגיים, בימים בפלאפון להשתמש לו ואסור ביחד, ופיצה גלידה לאכול מאות ועוד לבנים בגדים

כזה דבר לקבל יתחייב האם הגיוניים ולא שכליים לא? איסורים

. התשובה שלא בודאי היא

הוא: הנמשל שלא דבר על שלם) עם וחומר (וקל אחד אדם וישכנע אדם שיבוא הדעת על יעלה שלא כמו

, היה לאומה ויספר אדם שיבוא יתכן לא בדיוק כך ומחייב, קשה השכל, את שנוגד נברא, ולא שלמה

3/6

בדברים חייבים הם ומהיום שלהם וסבתא סבא או שלהם ההורים עם דיבר, שאלוהים שכליים לא קשים

דבריו את. ויקבלו

נניח בוא צריך היה מישהו כך, היה באמת אם סיני; הר מעמד היה שלא החומש את הזה לעם לדחוף כרגע היסטוריות עובדות ע״פ הרי כי זמן, באיזה והמצוות וזה הזה. המעמד ע״פ וחי שמקיים שלם עם יש

אותו לו שדחפו נטען אם משנה לא נצטרך הרי ביניהם, או סיני, הר מעמד בזמן או שני בית בתחילת לשתול אפשר באמת, האם לחשוב שכלי לא אירוע לאומית, זהות של אירוע שלנו העולמית בהיסטוריה

כך וכל אמין, ? לא מחייב

הסבים כל שנה, מאות חמש או שנה מאתיים שלפני להם ומספר שלם לעם אחד אדם שבא נגיד והסבתות

מצוות לקיים חייבים הם ולכן אלוקים עם דיברו. שלהם שזה כמובן איך הרי כי זה, בגלל שלו חיים האורח את לשנות להתחיל שלא ובודאי אחד, אף ישכנע לא הוא

מסורות לנו שיש ועוד הדבר. אודות כלום שמענו לא ואנחנו זה? ממעמד שיודע היחיד קרה מה הפוכות

לו שנאמין ולמה שנה, מאות חמש או מאתיים …לפני

! ידיעתנו מהתנ״ך לא היא סיני הר מעמד שהיה

ידיעתנו מהחגים, לבן, ומאב לבן מאב העובר הלאומי מהסיפור היא סיני הר מעמד שהיה ומההיסטוריה

חיים שחי חי, עם אלא ומקבל, כתוב מה ששואל עם לא זה היהדות העולמית, של ומפורטים עשירים

נכתב זה מכל חלק ורק וחגים, . מסורות

הכלל: ."זה נכתב גם זה קרה שזה בגלל אלא קרה, שזה אומרים אנו נכתב שזה בגלל "לא

(יש בשבת ביצים סלט להכין מותר אויערבאך האם זלמן שלמה ר' את שאלו של בעיות כמה בזה הגאון ''כי הרב ענה למה? אותו שאלו כן, הרב וענה וטוחן) לש, מגבל, בשבת זה את עושה הייתה שלי סבתא

כל קודם אבל למה, בספרים יחפש גם אני. עכשיו מותר זה

תשנ״ח דברים צופייך קול זצ״ל- אליהו מרדכי הרב מרן:

אחר באב בט' הבית את ומסיידות שמנקות נשים וראה בקונסטנטינופול שהיה החיד״א הרב על מסופר הרב ראה זמן אחר לאסור. ברבים להם ודרש תענית. זמן שהוא כיון מאוד והתפלא בשמחה. היום חצות המשיח יותר יבוא שלא הכנסת בבית דרש הרב כי בצער ואומרת עליו מצביעות ברחוב מדברות נשים. שתי

ביאת לקראת הבית לחדש שאין אמרת לו: אמרו בשמי? כך אמר מי ושאל מאוד הזדעזע החיד״א הרב

חצות אחר באב בט'. המשיח

בידי הם טעות לכם שאמרתי דברים להם. ודרש הכנסת בבית הציבור את ואסף החיד״א הרב הלך. מיד

אוכל ולהכין פעמיים, ולסיידם הבתים לנקות הן ויכולות יבוא. בוא שהמשיח לנשיכם ואמרו לבתיכם לכו

אמן בימינו במהרה צדקנו משיח בביאת האמונה ולחזק הצום. למוצאי

עם אנחנו יודע הילד מאיפה הרי נכתבו. גם שחלקם והלכות, חגים מסורות מנהגים, לו שיש עם חי, ז שלו. מהרב או מאביו תושב״ע? זה והמשנה שבכתב תורה זה תורה״שהחומש שזה יודע שהוא זה גם א

גם. שבכתב, לתלמיד ומרב לבן מאב שעוברת שבע״פ תורה הכל שבע״פ, תורה בעצמו זה

:)ִעְנָין לעם (שלום לָמֹסֶרת ֶׁש

[2]

4/6

ַרָּבּה מֹו לִמְצַרִים, ְנִעיםֲהִליכֹותָהָיה, ָחָכםְוָנבֹון. ְׁש יֶׁש ָהָראִׁש ַהּטֹובָהַלְךְלָפָניוְוִהִּגיַעָרחֹוקָרחֹוקִמְּתחּוֵמי ְרחֹובֹות ַהְּיהּוִדיםְוַעדְלָאְזֵניְּבֵניַהַּמֲעָמדַהָּגבֹוַּה, ּתֹוְפֵסי ַהִּׁשְלטֹוןְוַחְכֵמיַהָּדתַהֻּמְסְלִמים. ַהֹּכלֶהֱעִריכּוהּוַעל

. ָחְכָמתֹו ְוַעלְּתבּוָנתֹו, ֶנֱהנּוְלִהְתַיֵעץִעּמֹוְּבִעְנָיִניםׁשֹוִנים, ָיְדעּו ל ִּכיַהּנֹוֵטלֲעָצתֹוֵאינֹוִנְכָׁש ַּגם יַחָהגּון, ַהֶּמֶלְךֶׁשָהָיהִאיׁשָחָכםּוַמְׂשִּכיל, ָמָצאּבֹוֶּבןִֹש ִאיׁשִּכְלָבבֹו, ִאםְלִדּיּוִניםִּפילֹוסֹוִפיםַמֲעִמיִקיםַעל

ַמְׁשָמעּות ַהַחִּיים, ַעלּתֹוַרתַהּמּוָסר, ַעלֶנֶפׁשָהָאָדםְוַכּדֹוֶמה, ְוִאם ְּבִעְנְיֵניִמְׁשָּפטְוִסְדֵריְמִדיָנהָהעֹוִליםַעל

. ֻׁשְלַחןַהֶּמֶלְך יֹוםְּביֹומֹו ְּדַבר: ְּבַאַחד לָהַרבַהְּיהּוִדי, לִהְתַּפֲעמּותֵמָחְכָמתֹוֶׁש ַהָּיִמים, ְּבֶרַגעֶׁש בְּבִלּבֹוִמְּכָבר ֶהֱעָלהַהֶּמֶלְךְּבִפיוֶאתֶׁשָחַׁש

'?'ָלָּמהֹלא טֹוב ִּתְצָטֵרףֵאֵלינּוְּכבֹודָהַרב? ַמּדּוַעֹלאִּתְהֶיהֻמְסְלִמי ָּכמֹונּו ָהַרבֹלא ִנְבַהל, ֵמָאזֵהֵחלְלִהְסּתֹוֵבבַּבֲחַצרַהֶּמֶלְךֵהִכיןֶאתַעְצמֹו לָמֹסֶרת! ֲאדֹוִני 'ִעְנָיןֶׁש זֹו: ִלְׁשֵאָלהֵמֵעין

.'ְַהֶּמֶל. ֵהִריםַהֶּמֶלְך לָהַרב ֶאתַּגּבֹוָתיוְּכַלֵּפיַמְעָלה, ְמַבֵּקׁשֶהְסֵּברְלִמּלֹוָתיוֶׁש 'ֲאדֹוִני זֹוֶׁשֶהֱעִבירּוִליֲאבֹוַתי ַהֶּמֶלְך, ַהָּמֹסֶרתֶׁשָּלנּו, יְךּוְלַהֲעִבירֶאת- אֹוִתיְלַהְמִׁש ְּבַדְקְּדָקנּות, ִהיאֶׁשְּמַחֶּיֶבת

'! ֶזה עֹוְזִבים, ָהְלָאהְלָבַניַאֲחַרי, ְּבֶנֱאָמנּותּוַבֲאִדיקּות. ָמֹסֶרתֵאין הֹודַמֲעָלתֹו 'ֵמִבין אֹוְתָך, ְּכבֹודָהַרב, ֲאָבלַוַּדאיֵּתַדעִּכיַּגםָלנּוֵיׁשָמֹסֶרת ֲאִני עֹוֶבֶרת- ְמֹפֶאֶרתֲאֻרַּכתָׁשִנים, ַאףִהיא

'…ְּבֶנֱאָמנּותֵמָאבְלֵבן, ּדֹור ַאַחרּדֹור ָׁשַתק ל חֹוֵׁשׁשָהָיהְלַהֲעלֹותֶאתַזְעמֹוֶׁש יבָּדָבר, ָהַרבְוֹלאֵהִׁש ַהֶּמֶלְךַהֻּמְסְלִמי. ַאְךַהֶּמֶלְךֹלאִהְרָּפה, ִהְבִחין

. ִּכיֹלאֵמֹחֶסר לָהַרבְוִהְפִצירּבֹוִּכיֹלאַיְסִּתיר ְּתׁשּוָבהָּבָאהְׁשִתיָקתֹוֶׁש לֹוֶאתֶׁשְּבִלּבֹו יב ִמֶּמּנּוְוָיִׁש.'ִמֶּׁשָרָאה הּואֵמַהֶּמֶלְךֶׁשִּיְקָרא יּוַכלְלִהְתַחֵּמק, ִּבֵּקׁש ָהַרבִּכיֹלא אֹוִכיַחֶאתֶׁשְּבִפיְ 'ְלָפָניו ַלַּקאִדיַהֻּמְסְלִמי, ַהַּקאִדיִהִּגיַע ת אֹותֹוִּבְדָרַׁש יֹוֶרהַלַּקאִדיְלַכֵּבד ְוָהַרבִּבֵּקׁשֵמַהֶּמֶלְךִּכי 'ַרקָּכ יָּבִעיר. יַּבִּמְסָּגדָהָראִׁש יֹוםַהִּׁשִּׁש

יב אּוַכלְלָהִׁש ַלֶּמֶלְךֶאתֶׁשְּבִלִּבי'. ְּבֹחֶסרְּבֵרָרהִקֵּבלַהַּקאִדיֶאתְּפֻקַּדת יָצַעדָהַרבָעטּור ַהֶּמֶלְך, ּוַבּיֹוםַהִּׁשִּׁש

. ְּבִבְגֵדיִאיׁשָּדִתי ֻמְסְלִמיִעםַהַּקאִדיֶאלַהִּמְסָּגד, ְּבֹתם הִהִּגיַע. ַהַּקאִדיַמִּציגִּבְפֵניֲהמֹון ַהִּתְפָלהְזַמןַהְּדָרָׁש אֹוְרחֹוַרםַהַּמֲעָלה, ִאיׁשָּדתָחׁשּוב ַהַּמֲאִמיִניםֶאת

. ַמְזִמין הּואִמֶּמּנּוִּכיִיְדֹרׁשֶאלַהָּקָהל ּוְמַבֵּקׁש ְּפסּוִקיםִמן ִּכְבָיכֹול-ָעַמדָהַרב אֹוֶׁשֻּסְּלפּו- ַהּקֹוֵרַאן, ֶׁשֵּמעֹוָלםֹלאִנְכְּתבּוּבֹו, תֹוִׁשֵּלב ְוָדַרׁש, ּוְבתֹוְךְּכֵדיְּדָרָׁש

ֵמִעָּקָרם, עֹוֵמדְוחֹוֵזרִּבְדֵבקּותַאַחרָּכל ְוִצּבּורַהַּמֲאִמיִניםַהֻּמְסְלִמי ָּפסּוקְּכִמְנָהָגם, ְּבֵעתַהְזָּכַרתִצּטּוטְ ֵמַהּקֹוֵרַאן, ְּבטּוִחיםָהיּו מּוַחַּמד. ַהַּקאִדיֶׁשָּיַדע לַהָּנִביא ֻּכָּלםִּכיֵאּלּוֵהםְּדָבָריוֶׁש ֶאתָהֱאֶמת, ָזַעםְּבִלּבֹו, ַא

. ְָמנּוַעָהָיהִמּלֹוַמרָּדָברַוֲחִצי ָּדָברִּבְפֻקַּדתַהֶּמֶל ה ַהְּדָרָׁש ִהְסַּתְּיָמה, ַוֲהמֹוןַהַּמֲאִמיִניםִהְתַּפֵּזר. ָהַרבָּפָנהֶאלַהַּקאִדי: 'ָמָחרּתֹוְרָך, ַּבֹּבֶקרִּתְתַלֵּבׁשְּבִבְגֵדיָחָכם

ְיהּוִדיְוִתְצָטֵרף ִאִּתיְלֵביתַהְּכֶנֶסת. ַאלְּדָאָגה, ֹלאִּתְצָטֵרְךַלֲעֹשֹותָּדָבר ִמְּלַבדִלְפֹקַחֵעיַנִיםְוַלֲעׂשֹותָּכלַמה

ים עֹוִֹש.'ֶּׁשֻּכָּלם ְּבֹבֶקר יֹוםַהַּׁשָּבתִנְכַנסָהַרבְלֵביתַהְּכֶנֶסתְמֻלֶּוהְּבאֹוֵרַחִּבְלִּתי יבֹוָסמּוְךִלְמקֹומֹו, ּוָפַתחְלָפָניוִסּדּור הֹוִׁש ֻמָּכר,

. ְּתִפָּלה ְּתִפַּלת ַׁשֲחִריתָעְבָרהְוִהִּגיָעהֵעתְקִריַאתַהּתֹוָרה. ִמְנָהגָקבּוַעָהָיה ִּביֵדיָהַרבִלְקֹראַּבּתֹוָרהְּבַעְצמֹוִמֵּדי הּוא ַׁשָּבת, ְּכֶׁש אֹותְּכִהְלָכָתּהְּבִנּקּוָדּהּוַבַּטַעם ַמְקִּפידַעלֲהִגַּיתָּכל זֹוָעָלהָהַרבֶאלַהִּביָמה ָהָראּוי. ַאףְּבַׁשָּבת

. ְּכִמְנָהגֹוִמֵּדי ַׁשָּבת ֵהֵחלָהַרב בּוַע, ְוִהֵּנהַאְךָקָרא תַהָּׁש קֹוֵראְּבֵסֶפרַהּתֹוָרהֶאתָּפָרַׁש קֹוֵראְלֶעְברֹו ְּפסּוִקיםִמְסָּפר, ְוָכלַהִּצּבּור ּוְמַתֵּקןֶאתֹאֶפן יְךָהַרבִּבְקִריַאתִמְסַּפרְּפסּוִקיםְוׁשּוב ֲהִגַּיתַהִּמָּלה. ִהְמִׁש מֹוֶחהִּכיָטָעהַּבֲהִגַּיתִמָּלה ַהִּצּבּור

…נֹוֶסֶפת, ִּתֵּקןָהַרבֶאת עֹוד בַעלַעְצמֹו יְךִלְקֹרא, ְוָכָכהַהַּמֲחֶזהָׁש ַעְצמֹוְוִהְמִׁש ְּפָעִמיםִמְסָּפר ְּכֶׁשֵּבֵרְך קְלֵסֶפרַהּתֹוָרה, ָּפָנהַהַּגַּבאיֶאלָהַרבִּבְמִחָּלה ַהֹּכֵהןְוָנַׁש הּו זֹוֶאתַהְּקִריָאהְלִמיֶׁש ִּכיַיֲעִבירְּבַׁשָּבת

. ַאֵחר, ְמֻיָּמן ר יֹוֵת. ַהַּקאִדי ֶׁשָהָיהֵערְלָכלַהַּתֲהִליְך, ָּתַמּהְּבִלּבֹוְוָׁשַמרֶאתְׁשֵאלֹוָתיו ַעדְלסֹוףַהְּתִפָּלה

. ְְּבִסּיּום 'אֹוְרחֹו׳ְלַאְרמֹוןַהֶּמֶל ַהְּתִפָּלהָצַעדָהַרבִעם

.'ַסֵּפרָנא הֹוָרהָהַרב ְּבָאְזֵניַהֶּמֶלְךֶאתֶׁשָראּוֵעיֶניָך',

. ִסֵּפר ַהַּקאִדיְוֹלאִחֵּסרָּדָבר

5/6

'ָּכֵעת 'ָרִאיָתִּכיְּבעֹודֶׁשַּבִּמְסָּגד ּתּוַכלְלָהִביןְלִלִּבי', ָאַמרָהַרב, ֶהֱחִזיקּוַאֲחַריֲהמֹוןָהָעםִּבְדֵבקּות, ְּכִאּלּו- ָאַמְרִּתיִּדְבֵרי ֱאֹלִקיםַחִּיים, ְוִאּלּוֲאִניָּבִדיִתיַהֹּכלִמִּלִּבי, ֲהֵריֶׁשְּבֵבית ַהְּכֶנֶסתֶׁשִּלי, ְּכֶׁשָּטִעיִתיַרקְּבצּוַרתַהֲהִגָּיה

לַהִּמִּלים, , ֶׁש אֹוִתיֻּכָּלם, ְוֹלאָחְלקּוִליָּכבֹודִּבְמקֹוםַהָּטעּות. ְוֹלא ִּתְּקנּו עֹוד, ֶאָּלאֶׁשַהַּגַּבאיַהָּנתּוןְלָמרּוִתי ּוַפְרָנָסתֹוְמסּוָרה יְךִלְקֹראְּבֵסֶפר אֹוִתיִמְּלַהְמִׁש ְּבָיִדי, ֹלאָחַׁשׁשְוֶהֱעִביר ַהּתֹוָרהּוָמַסרֶאתְקִריַאתַהּתֹוָרה

אִלי ְלִאיׁשַאֵחר, ְוֹלאָנָֹש ָּפִנים. ֲאדֹוִניַהֶּמֶלְך, ְּבצּוָרהֶׁשָּכזֹוָיכֹולֲאִניִלְהיֹותָּבטּוַח ִּכיַהָּמֹסֶרתֶׁשִּליֲאִמִּתית

ְוֶנֱאָמָנה, ֶׁשֲהֵריַאףֲהמֹוןָהָעם יֹוֵדַע ׁשֹוֵמרָעֶליָהִמָּכלִמְׁשָמר, ֹלאַרקַחְכֵמיַהָּדת. ְּבֵלבָׁשֵקט ֲאִניִּכיַּדְרִּכי

.'ֲאִמִּתיתְלֹלאִזּיּוףּוְלֹלאִסּלּוף

יֶהם, ּדֹור ינּו, ֶׁשִּקְּבלּוֵמֲאבֹוֵת, ֶׁשִּקַּבְלנּוֵמֲאבֹוֵת עֹוֵקבּדֹור, ַהַּלִּפידָמֳעָברְּבַדְקְּדָקנּותֵמַרִּבית, ָּכלְּפָרט׳ַה׳ָּמֹסֶרת

ִנְׁשָמר, ָּכלֵחֶלקָמֳעָבר, ַהְיסֹודֹותֻמְנָחִליםְּבַאֲהָבהֶאלַהּדֹורֹות הּואֵחֶלקִּבְלִּתיִנְפָרד יֹוֵדַעֶׁש ַהָּבִאים, ָּכלֵּבן

. ִמַּׁשְרֶׁשֶרת לּדֹורֹות ְמֹפֶאֶרתֶׁש

בֹות ִלְפָעִמיםִמְתעֹוְרִריםָלנּוַמֲחָׁש ְוִהְרהּוִריםַעלִעְנְיֵניָּדת, ַעלָמֹסֶרתְוַעלִמְנָהִגים. ַאלָלנּו ִלְׁשֹּכַחֶׁשְּכָלִלים 'ַהָּמֹסֶרת', , ְּברּוִריםּוֻמְצָּדִקיםְמַיְּסִדיםֶאת 'ַּבלּתֹוִסיף׳ַעלִּדְבֵריַהּתֹוָרהָחלַעלַהָּגדֹולְוַעלַהָּקָטן ִאּסּור ְּכֶאָחד

איְלַחֵּדׁשָּדָברֶׁשֹּלאִנְכַּתבַּבּתֹוָרה. ֵאיןָנִביאַרַּׁש

"ֹזאת התשיעי): העיקר האמונה, עיקרי (י״ג הרמב״ם."כדברי ַהּתֹוָרהֹלאִּתְהֶיהֻמְחֶלֶפת

אנחנו עכשיו לבנו- המסורת את שמעביר ואחד אחד כל! אנחנו זה תורה שמתן מבינים

שוקרון חנן מהרב בנושא מקורות: עוד

ד ס' לפרטיהם, החוקים:)פילון (על נחלאות בדבר נקבע אינו כמסתבר, זה, דין קודמיך'. הקימו אשר הזולת גבולות את להעתיק 'שלא " לא חוקים הם המנהגים הרי העתיקים. המנהגים לשמירת גם אלא החמדנות, לכריתת בלבד שדות ותחומי

של בנפשם אלא בעש, הנאכל קלף על ולא מצבה על חרותות שאינן קדם, אנשי של גזרות כתובים, שחונכו האבות מנהגי את גם הנכסים, מן לבד מהוריהם, לרשת הבנים על שכן קהילייה. באותה השותפים

הכתובים לחוקים המציית כי בכתב. נמסרו שלא שום על בהם לזלזל ולא ימיהם, מראשית עמם וחיו, בהם הואיל כתובים, הלא בחוקים הדבק ואילו העונש; ומאימת ההכרח מן לקח לומד והוא הואיל יהולל, בדין לא

לתשבחות ראוי מרצון, צדקה מגלה."והוא

גאון האי רב תשובת קיט, סי' דעים: תמים תורת היא כי יודעים אנו מנין הכתובה התורה ועיקר זה? ביום לתקוע מצוה עלינו יש כי יודעים אנו "מניין זה במעשה כי מעידים הם גם עליה, המעידים אלו הנה ישראל, עם מפי אלא הגבורה? מפי שכתבה משה

על המוכיח הוא הרבים ודברי מסיני, למשה הלכה הנביאים מפי בקבלה העתיקו כן וכי חובותינו, ידי יצאנו כך ואחר והסמך, העיקר זה מה.), (ברכות דבר עמא מה חזי פוק ראיה מכל ויותר גמרא, כל ועל משנה כל

עם כאשר ויתרץ מהם שיעלה ומה הזה, בעניין בגמרא או במשנה שנאמרו הדברים בכל מביטים אנו בראיה יתברר ולא בלבבנו כאשר יתכוין שלא כלום בה יש ואם מוטב, נפשנו, העיקר- את עוקר אינו."

ו, כ דברים למקרא אמוזג (אם בן אליהו:)רבי היה כבר כי מעידה כלה האומה היתה לא שאלו פה, אל מפה במסורת יסודתה שבכתב התורה "שכל יצאו הקדש שספרי בטוחים היינו לא משה, ע״י התורה נתינת כן ואחר והמופתים והאותות מצרים שעבוד

תורה ללמוד רוצה שהיה לגר הלל שהשיב התשובה מעין זו והרי ובצביונם. בקומתם מחבריהם מיד (שבת בזו גם סמוך בזו עלי סומך שאתה כמו לו ואמר מחר ביום האותיות לו הפך ע״ה והוא בלבד, שבכתב

כתוב שלא בין כתוב בין עשה אליך שתאמר מה וכל בכללותה הדת שומרת היא והאומה."לא.)…

6/6

לש״ד אמוזג (טעם בן אליהו:)רבי בישראל מנהג רבותִיָּמצא פעמים כי ואומתנו דתנו קורות היודע כל מציאותו יכחיש שלא הדבר זה הלא "כי

מטבע כי ההוא במנהג יהודי איש יחזיק איך לִהָּפלא אין זאת ובכל הקדמונים, בדברי איה מקורו נודע שלא לכתוב הזמן יד הכריח אשר כפי רחוקות ולעתים מעט מעט לא אם ספר על להעלות שלא והקבלה המסורת

כבודו מקום איה השואל: ישאל ובדיו בספר נכתב ולא ברפיון, תלוי הדבר בעוד שהן יקרה ואם ולהעלות,

ואמיתתו מציאותו שנכחיש ה' בעיני ימצאנו, ַהִּיָטב ולא האומה, ."? בספרי

ה, כב אבות פרקי על בתענוגים אזולאי (אהבה אברהם:)רבי

אֹוֵמר: ֲהֹפְךָּבּהַוֲהֹפְךָּבּה, ְּדֹכָּלאָבּה, ּוָבּהֶּתֱחֵזי."ֶּבןַּבגַּבג

וברה זכה המאירה המראה כמו היא שהתורה בתורה, רומז הכל ימצא ומעיין משכיל שהאדם מושכלות, כל

כפי פירוש בה מראה ואחד אחד כל התורה כן צורתו, כפי אחד כל בה יראה כנגדה שיעמדו הצורות שכל פירוש קבל נשמות ריבוא מס' אחד כל כי פירושים, ריבוא ס' בתורה יש כי ההיא, הצורה בה ויראה שכלו,

הפירוש בתורה תפרש ונשמה נשמה וכל הסוד, וכפי הדרש וכפי הרמז וכפי הפשט כפי בתורה, אחד

צורות היות ועם בה אדם בני צורות כל שמראה המראה כמו ההוא הפירוש בתורה ויראה שקבלה,

."מתחלפות

הלוי אבי מהרב לקוחה. השאלה [1] לוין

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אור החיים הקדוש 31- פרשת נשא תשפב

בפי שבועי 'שיעור וש- הקד החיים אור טבדי בנימין הרב תשפ״ב▪ שבועות וערב נשא פרשת

פסו ז פרק במדבר פט ק

לְדַבֵּר מוֹעֵד אֹהֶׁל אֶׁל מֹשֶׁה וּבְבֹא מִדַּבֵּר הַקּוֹל אֶׁת וַיִּשְמַע אִתּוֹ אֲרֹן עַל אֲשֶׁר הַכַּפֹּרֶׁת מֵעַל אֵלָיו וַיְדַבֵּר הַכְּרֻבִים שְנֵי מִבֵּין הָעֵדֻת

: אֵלָיו

החיים אור שם

אליו. מדבר הקול דבור כי א'), כ' (שמות אחרים במקומות שכתבנו מה לפי תיבת כל ישבתי זה פי ועל לנביא, המדבר והוא מלאך ממנו נוצר היה מה' היוצא

אליו מדבר הקול אומרו והוא ה' בדיבורי האמור לאמר הקדוש של קולו פירוש עצמו הוא שהקול לצד מתדבר, כמו דגושה שהתיבה והגם לו, מדבר הוא ברוך

יבין והמשכיל זה, כסדר לי: אמר יוצדק הדיבור

א פסוק כ פרק שמות

לֵאמֹר הָאֵלֶּׁה הַדְּבָרִים כָּל אֵת אֱלֹהִים: וַיְדַבֵּר

יתרו פרשת החיים אור

א: כ״ד (מכות ז״ל אומרם דרך על יתבאר )אכן

שמענום הגבורה מפי לך יהיה ולא אנכי

עשרת ה' דיבר כאשר כי יובן הדיבור בתגבורת פירוש

בסמוך- שכתבנו כמו אחד בדיבור הדברים האוזן אין

גו השי לישראל וכשהשמיעם הגבורות. כל לשמוע יכולה דיבור שהם מהם דברות ב' שמוע הם אנכי לא ודיבור וגו'

לך יהי' –

ה (שה״ש כאומרו נשמתם )'ויצתה בדברו יצאה נפשי ולא מקולו אש להבות נחצבו הדברות ושאר עוד הבין יכלו

ישראל נשמת שחזרה עד סיני הר על סדורים ועמדו יתברך ו והי הוא ברוך האדיר קולות שהם הדברות באו חיים בטל

מישראל. א' לכל מדברות

ש תמצא ולזה כסדר בתורה נחקקו לך יהיה לא ו אנכי

הוצאתיך אשר אלהיך ה' אנכי ה 'שאמרם האלוה כי כן וכמו הוא ברוך עצמו בעד לישראל נוכח מדבר בכבודו

זה. כסדר ידבר כן גם לך יהיה לא במצות

יתברך קולו ידבר ואילך משם אבל כאומרו מלאכו בעד

אל לה' שבת היך, ה, עשה ימים ששת 'כי ברך כן על

וגו ', 'ה וגו לי שבת לומר הקול יכול אינו כי,', כולם וכן ית מלאכו אלא אינו 'כי וגו ונתתי וגו' השמים את,'עשיתי

לחכך. ויערב והבן

לישראל אמרם משה כי ב) כ״ג ז״ל, מכות שאמרו והגם (

הקולות וכשבאו כולם ושמע כח בו היה משה כי אפשר

ל ליש דבר מדבר. כן גם משה של קולו היה ראל

משה י״ט י״ט (לעיל באומרו הכתוב רמז לזה כי )ואולי

בקול יעננו והאלהים. ידבר

דיבור שכל ישקני) פס' (שהש״ר ז״ל שאמרו ותמצא לו ואומר מישראל ואחד אחד כל על עומד היה ודיבור ועולה ומנשקו ומחבקו הן לו אומר והוא עליך תקבלני

ומתע ראשו. על טר

הדרך זה על לאמר אומרו יתיישב זה ולפי וידבר אלהים

ה בתגבורת פירוש וגו' כל את אלהים בדיבור כולם ודיבר

אחד, לישראל יאמרו בעצמם שהם בדברות כח עשה גם לשמוע ישראל יכלו כשלא כי היה שכן כמו כשיצטרכו

אליהם הם דברו מהגבורה כולם שכתבנו: כמו

דבר יב פסוק ד פרק ים

קוֹל זוּלָתִי רֹאִים אֵינְכֶׁם וּתְמוּנָה שֹמְעִים אַתֶּׁם דְּבָרִים קוֹל הָאֵש מִתּוֹךְ אֲלֵיכֶׁם ה': וַיְדַבֵּר

יב פסוק ד פרק דברים החיים אור

שומעים אתם דברים קול על יתבאר, דברים קול אומרו.

דיבור שכל שאמרו קני) יש פ' (שהש״ר ז״ל דבריהם פי על עומד והיה מלאך ממנו נוצר היה ה' מפי יוצא שהיה

ע״כ וכו' מחבקו והיה וכו' מ, קבלני אתה לו ואומר האדם

דברים קול נכון על הכתוב יתבאר זה וכפי פירוש הדברים

אותם קול מלאכים מהם נבראים שהיו ה' דבר אשר

שנקראים מלאכים שומעים. אתם דברים

מה ועיין מפי ישראל שמעו שלא יתרו בפרשת שכתבתי השמנה אבל וגו' לך יהיה ולא וגו' אנכי אלא הגבורה יכלו לא הדברות עשרת יחד כאחד שיצאו הגם דברות שנחצבו המלאכים עמדו והח' ב' אלא לשמוע לסבול מפי ושמעום וחזרו נשמתם שחזרה עד בהם יתברך מקולו

ומצוה מצוה כל והיתה עצמן הדברים שהם המלאכים אתה לו ואומר האדם על עומד ומלאך מלאך שהוא

וכו:'מקבלני

על לאמר יוצדק איך קשה. וגו רואים אינכם 'ותמונה

ה תמונה - השמיעה. שהיא קול זולתי

שהוא שהמלאך זה שלפני בפסוק שכתבתי מה ולפי

רואים ישראל והיו אחד כל עם מדבר היה עצמו הדיבור

אותו וכל בפסוק (מכילתא) ז״ל ותינו רב שאמרו תמצא וכן,

הקולות. את רואים העם

ישראל אלהי הוא זה כי ח״ו שיחשבו משה חש ומעתה

אמר לזה עיניהם, ראו אשר זולתי רואים אינכם ותמונה

קול שהיה תמונתו רואים שהייתם הוא הקול לבד פירוש

וכו מקבלני אתה ואומר עמכם:'מדבר

לו פסוק ד פרק דברים

הָאֵש מִתּוֹךְ שָמַעְתָּ וּדְבָרָיו הַגְּדוֹלָה אִשּוֹ אֶׁת אֲךָ הֶׁר: הָאָרֶׁץ וְעַל לְיַסְּרֶׁךָּ קֹלוֹ אֶׁת הִשְמִיעֲךָ הַשָּמַיִם ְמִן

ואתחנן פרשת החיים אור

שפירשתי מה לפי הוא, הכתוב כוונת. וגו השמים 'מן עליו והעירותי א') (כ' אלהים וידבר בפסוק יתרו בפרשת

יתישב וגו' רואים אינכם ותמונה (י״ב) בפסוק למעלה על

נכון.

הדרך: זה על הדרגות בב' להם באו הדברים עשרת כי

שהם דברות ב' לך יהיה לא ו אנכי ל לישרא הדברים הגיעו

ובתגבורתם. הדברים בכח להם מה'

ליסרך והטעם - קולו את השמיעך השמים מן אמר וכנגדם

פירוש זוהמא כל ם מה להעברת סיבה היה זה זוהמתך למרק פעמים. כמה שכתבנו כמו

עצמן מהדברים אותם שמעו העשרה תשלום דברות וח'

אמר וכנגדם הוא, ברוך מהאדון שיצאו הראך הארץ ועל

אשו את שנחצבו אש להבות שהם הקולות ראיית הוא

ט״ו כ' (יתרו דכתיב ישראל אותם וראו ה', )בדבר העם וכל

ותמונה (י״ב בפסוק שפירוש וכמו ), הקולות את רואים ודברי ואומרו וגו', האש מתוך שמעת ו נכון על יבא לדברינו שהוא האמורה האש מתוך אותם שמעו דברות הח' כי

ותמונה (י״ב) בפסוק שפירשתי וכמו לוהט אש: מלאך

י פסוק ד פרק דברים

ה לִפְנֵי עָמַדְתָּ אֲשֶׁר 'יוֹם ה בֶּׁאֱמֹר בְּחֹרֵב 'אֱלֹהֶׁיךָ הָעָם אֶׁת לִי הַקְהֶׁל אֵלַי אֲשֶׁר דְּבָרָי אֶׁת וְאַשְמִעֵם כָּל אֹתִי לְיִרְאָה יִלְמְדוּן עַל חַיִּים הֵם אֲשֶׁר הַיָּמִים בְּנֵיהֶׁם וְאֶׁת הָאֲדָמָה

ַיְל: מֵּדוּן

החיים אור שם

א קמו (שבת ז״ל אומרם דרך על יתבאר ). הימים כל אותי ליראה וגו' דברי את ואשמעם

סיני הר ל ע שעמדו ישראל זוהמתן פסקה ופירשתי, היתה זוהמתן שפסיקת יתרו בפרשת מהם זוהמה הסרת וזהו נשמתם שיצתה עד אלהים דברי גבורות מאמצעות מאמר והוא,

דברי את ואשמיעם וידבר א') כ' (שמות דכתיב בגבורות שבאו הדברות עשרת פירוש

הי כל אותי ליראה זה שעשיתי וטעם הדברים, כל את אלהים מים זוהמתן הפסק באמצעות

ה את מלירא האדם את המונע שהוא,'מהם וסבלו כבודם את מרו לא שישראל סיבה וזה נפשם וטבע זוהמתן פסקה כי עומדים ה' יראת משמרת ועל מספר אין רבים ימים צרות כמה

ב״ה: הנכבד ה' לירא מטבעו ה' לבין בינו מבדלת זוהמא שאין כל כי ה', את ליראה

הברכה וזאת פרשת החיים אור

קדושיו כל ואומרו 'וגו (ילקוט ז״ל ם אומר דרך על פירוש

בפסוק קדושים) פ' סוף העמים מן אתכם ואבדיל אילו לאומות תקומה היתה לא מכם העמים את ואבדיל אמר

ומאומרו אתכם ואבדיל מהעמים יבואו שאם מכאן 'וגו ישראלי כאחד מקובלים הם הנה להתגייר אומרו והוא, כל

קדושיו שהבא להתגייר פירוש להם עודנה זו מעלה פירוש

תחת ומקובל נכנס הוא פירוש בידיך מהם דש להתק כנפיך…

חובב אף הדרך זה על הכתוב כוונת תהיה חיבה פירוש

כמו בידיך קדושיו כל ש והוא לעמים נשארה אחת

והם ואומרו שפירשתי, כל הוא שבהם ישראל עם פירוש של קדושיו על להתגדר הפרש להם יש המאמר עיקר

שישראל הגוים, שאר מן הבאים ת פירוש, לרגלך וכו

ב: קמ״ו (שבת ז״ל )כאומרם

ישר זוהמתם. פסקה סיני הר על שעמדו אל

הדיבור כח ידי על נתמרקו פירוש שתוכו מה מצד היה וזה ב פ״ח (שבת ז״ל ואמרו ), האלהים דברי ששמעו המופלא יצאה )נפשי ה (שה״ש בפסוק כרמוז נשמתם 'שיצאה

שהגם הגרים כן שאין מה זוהמתם פסקה ובזה, , בדברו כידוע מהם זוהמא פסקה לא ישראל שבטי כאחד שיתקבלו

מדבריהם י״ד ח״ג:)(זוהר

מדברותיך ישא אומר וגמר דרך על ממשלה, לשון פירוש

מ״ז (תהלים )אומרו שאין בזה הכוונה, תחתינו עמים ידבר

מזרע שהוא למי אלא ישראל על ממשלה שום נותנים

(קידושין ז״ל שדרשו וכמו, הגרים ממשפחת ולא ישראל י״ז (לעיל מפסוק ב) )ע״ו מלך עליך תשים שום כל ולמד וצא אחיך, מקרב אלא יהיו לא עליך שתשים משימות בבית כשקרא המלך אגריפס של א) מ״א (סוטה מברייתא

אומרו והוא הענין, וכל דמעות עיניו זלגו המקדש ישא

כול י הוא ישראל בני עם מזרע שהוא כל פירוש מדברותיך ישא ואומרו עמך, ישראל על שישנם בגדולות להתרומם שני ולא לדור א' דבר א) ח' (סנהדרין כאמרם יחיד לשון

: דברים

ב עמוד קמה דף שבת מסכת בבלי תלמוד

שבשעה סיני- הר על שעמדו ישראל זוהמא. בה הטיל חוה על נחש שבא

סיני- הר על דו עמ שלא כוכבים עובדי זוהמתן, פסקה זוהמתן פסקה. לא

מאי גרים אשי: לרב דרבא בריה א? חא רב ליה אמר

- דכתיב" הוו, מזלייהו הוו, לא דאינהו גב על אף ליה: אמר ישנו אשר את

פה" איננו אשר ואת אלהינו ה' לפני היום עמד עמנו פה.'וגו

שבת מהרש״א שם

לבא העתידים דורות כל. כו הוה 'מזלייהו כדאמרי וגו' פה איננו אשר בכלל נמי 'הוו ישראל לגבי אלא הדיינין שבועות בר״פ הוו לא דגופן גב על אף למימר איכא הוו החיים בצרור הצרורות נשמותיהן

אלא הכי ימר למ שייך לא בגרים אבל

וק״ל הוה: דמזלן

א עמוד לט דף שבועות מסכת בבלי תלמוד

דעו להן: אמר ישראל את כשהשביע רבינו, במשה מצינו, שכן ועל המקום דעת על אלא אתכם משביע אני דעתכם על שלא

פה ישנו אשר את כי; ו' וג לבדכם אתכם ולא שנאמר: דעתי, וגרים הבאים דורות סיני, הר על העומדין אותן אלא לי אין

איננו אשר ואת ת״ל: מנין? להתגייר; העתידין

מהרש״א שם

. כו פה איננו אשר ואת ת״ל כו' וגרים הבאים 'דורות

שבועה לענין קאמר גרים ולגבי הכא לה מייתי סיני דהר אבל הוו מזלייהו הוי לא דאינהו גב על אף חבית פ' אלא הכי למימר צריך הוה לא מישראל הבאים דורות

שם… היו הטהורים דנשמותיהן

מלובלין- הכהן צדוק ר' ב עמוד השבין תקנת

האדם שורש הוא ומזל הוו מזלייהו ע״א) ריש (קמ״ו בשבת שאמרו כמו סיני הר במעמד היו הגרים נפשות גם דבאמת דאף כ״ח קטן (מועד במזלא דתליא ומזוני חיי ובני מזלא ליה דאית אדם ב) נ״ג (שם שאמרו מה על אחר במקום שכתבתי כמו

וזה וכו' ששיהו בשורש זה חסרון להם ויש כך אחר רק בלידה מיד השכינה כנפי תחת נכנסו לא מקום מכל אבל ), א כלל בם נתרפא לא: החסרון

פעמים כמה הגר אונאת על תורה הזהירה כן ועל ב (נ״ח מציעא בבבא שאמרו כמו וכו' נבילות שאכל פה יאמר,)שלא

עליו יאמרו אם לאדם איכפת לא כלל שאינו דמה אונאה משום בו דיש ליאמר, ניתן ש דבר דהוא משמע להזהיר ומדהוצרך לזה. עוד שייכות שום לו דאין כיון מתרח שיצא ולאברהם מלבן שיצאו ואמהות עשו אח לו שהיה ליעקב איכפת שלא וכמו

שורשן לומר רצה רע, שסורן הגרים על תורה הזהירה מה מפני ע״ב) סוף (נ״ט מציעא בבבא ואמרו באמת ויסודן כן על רע שיוכל עד הרבה בו פועל אז שבו אמת דבר אומר כאשר הוא דעיקרה גדולה דברים אונאת בו שיש אונאתו על אזהרה צריך

מקומו כאן ואין קיבלתי וכך בעצם כן באמת שהוא החסרון שמזכיר ידי על כן גם בעצמותו שינוי זה ידי על בו: לפעול

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הורים וילדים לשבועות- מעמד הר סיני

© הערות- להארות, שמורות הזכויות כל. alon. hazani@gmail. com 052-3567930

ספרי את התו המכון " בהוצאת להשיג ניתן שלנו התנ״ך רני- עציון "אור

וילדים הורים

לימוד תש שבועות פ״ב

יט- שמות סיני מעמד לפני. הימים

א מִצְּׁרָיִם-- מֵאֶרֶץ בְּׁנֵי-יִשְּׁרָאֵל, לְּׁצֵאת {=סיון} הַּשְּׁלִיׁשִי, בַּחֹדֶׁש, בַּּיֹום

ב סִינָי. מִדְּׁבַּר בָאּו הַּזֶה, , וַּּיַּחֲנּו סִינַּי מִדְּׁבַּר וַּּיָבֹאּו מֵרְּׁפִידִים, , וַּּיִסְּׁעּו

הָהָר. נֶגֶד יִשְּׁרָאֵל, וַּּיִחַּן-ׁשָם בַּמִדְּׁבָר, ההר} של מזרח ={לצד ג ּומֹׁשֶה

אֶל- השני} {=ביום, עָלָה הָא~ֹלהִים, אֵלָיו וַּּיִקְּׁרָא מִן- ה’, כֹה לֵאמֹר, הָהָר

: יִשְּׁרָאֵל לִבְּׁנֵי וְּׁתַּגֵיד יַּעֲקֹב, לְּׁבֵית תֹאמַּר

ד רְּׁאִיתֶם, אַּתֶם עַּל- אֶתְּׁכֶם={כמו} וָאֶשָא לְּׁמִצְּׁרָיִם, עָשִיתִי אֲׁשֶר כַּנְּׁפֵי

אֵלָי. אֶתְּׁכֶם וָאָבִא נְּׁׁשָרִים, ={ השכינה השראת מקום שהוא סיני הר אל

} ה אִם- כוחי} את שראיתם {=ועכשיו, וְּׁעַּתָה בְּׁקֹלִי תִׁשְּׁמְּׁעּו, ׁשָמֹועַּ

מִכָל- חביב} סְּׁגֻלָה={אוצר לִי אֶת-בְּׁרִיתִי--וִהְּׁיִיתֶם ּוׁשְּׁמַּרְּׁתֶם, , הָעַּמִים

תִהְּׁיּו- וְּׁאַּתֶם ו כָל-הָאָרֶץ. כִי-לִי לִי העמי} משאר {=בשונה מַּמְּׁלֶכֶת

, כֹהֲנִים קָדֹוׁש, וְּׁגֹוי שרים} {=כמו

ז יִשְּׁרָאֵל. אֶל-בְּׁנֵי תְּׁדַּבֵר, אֲׁשֶר הַּדְּׁבָרִים, אֵלֶה, וַּּיִקְּׁרָא מֹׁשֶה, וַּּיָבֹא

וַּּיָשֶם הָעָם, לְּׁזִקְּׁנֵי כָל- אֵת לִפְּׁנֵיהֶם, {=הציג} צִּוָהּו אֲׁשֶר הָאֵלֶה, , הַּדְּׁבָרִים

ה’ אֲׁשֶר- כֹל וַּּיֹאמְּׁרּו: יַּחְּׁדָו כָל-הָעָם וַּּיַּעֲנּו ח. דִבֶר נַּעֲשֶה, ה’

מֹׁשֶה וַּּיָׁשֶב ={מתחייבים} אֶל-ה’ הָעָם, אֶת-דִבְּׁרֵי השלישי} {=ביום

ט הרביעי} {=וביום וַּּיֹאמֶר אֶל-מֹׁשֶה: ה’ הֶעָנָן בְּׁעַּב אֵלֶיָך בָא אָנֹכִי, הִנֵה

אֶת- מֹׁשֶה וַּּיַּגֵד לְּׁעֹולָם, יַּאֲמִינּו וְּׁגַּם-בְָּׁך עִמְָך, בְּׁדַּבְּׁרִי הָעָם יִׁשְּׁמַּע בַּעֲבּור

הרביעי} {=ביום אֶל-ה’. הָעָם, דִבְּׁרֵי

י וַּּיֹאמֶר וְּׁקִדַּׁשְּׁתָם אֶל-הָעָם, לְֵך אֶל-מֹׁשֶה ה’ עצמם} {=שיכינו הַּּיֹום

ּומָחָר, יא שִמְֹּׁלתָם. וְּׁכִבְּׁסּו, טהורים} ={להיות נְּׁכֹנִים, וְּׁהָיּו

הַּשְּׁלִיׁשִי, לַּּיֹום ={מטוהרים} יֵרֵד הַּשְּׁלִׁשִי, בַּּיֹום כִי כָל-הָעָם- לְּׁעֵינֵי ה’

סִינָי. -עַּל-הַּר

 סיני למדבר ישראל עם הגיע מתי?

 ישראל עם חנה היכן?

 רש״י– דברי לפניך במשל ה' בחר מדוע

הנשר את דוקא? " הַּנֹושֵׂאּגֹוזָלָיו כַּנֶּשֶּר

אֶּת נֹותְּנִים הָעֹופֹות שְּאָר שֶּכָל כְּנָפָיו, עַּל

מֵׂעֹוף שֶּמִתְּיָרְּאִין לְּפִי רַּגְּלֵׂיהֶּם, בֵׂין בְּנֵׂיהֶּם

הַּזֶּה הַּנֶּשֶּר אֲבָל עַּלּגַּבֵׂיהֶּם, שֶּּפֹורֵׂחַּ אַּחֵׂר

בֹו יִזְּרֹק שֶּמָא הָאָדָם מִן אֶּלָא מִתְּיָרֵׂא אֵׂינֹו

לְּכְָך עַּלּגַּבָיו, עֹוףּפֹורֵׂחַּ שֶּאֵׂין לְּפִי חֵׂץ,

בִי הַּחֵׂץ יִכָנֵׂס מּוטָב אֹומֵׂר כְּנָפָיו, עַּל נֹותְּנֹו

מַּלְּאְַּך "וַּיִסַּע כֵׂן: עָשִיתִי אֲנִי אַּף בִבְּנִי, וְּלֹא

הָא~ וְּגֹו מִצְּרַּיִם מַּחֲנֵׂה בֵׂין וַּיָבֹא וְּגֹו', "'ֹלהִים

וְּהָיּו י״ד), (שמות חִצִים זֹורְּקִים מִצְּרַּיִם

מְּקַּבְּלָם" וְּהֶּעָנָן בָלִיסְּטְּרָאֹות: וְּאַּבְּנֵׂי

 מיוחדות מצוות יקבל ישראל עם למה

העמים שאר מכל? יותר

 השני ביום קרה מה

 השלישי ביום קרה מה

 הרביעי ביום קרה מה

 לפי סיני הר במעמד ה' את יפגוש מי

ט פסוק?

 ביום לה' משה שמסר העם דברי היו מה

הרביעי?

 העם לדברי ה' תשובת היתה מה?

יתרו- ישמעאל דרבי מכילתא ב פרשה דבחדש מסכתא

אומר…, רבי למקום'{=לה} לאמר למשה ישראל אמרו מה?

ישראל} {=עם אמרו, אלא מלכנו מפי לשמוע, רצוננו ה} מפי '{=ישירות

={שהרי} מפי שומע דומה לא פרגוד {=השליח} אמר המלך. מפי לשומע

. עִמְָך בְּׁדַּבְּׁרִי הָעָם יִׁשְּׁמַּע בַּעֲבּור {=שנאמר} שבקשו מה להם תן, המקום

– אחר דבר {=אמרו} שומע דומה לא מלכנו את לראות רצוננו אמרו,

שבקשו מה להם תן המקום א״ל לרואה, {=שנאמר} הַּשְּׁלִׁשִי בַּּיֹום, כִי

יֵרֵד סִינָי. כָל-הָעָם--עַּל-הַּר לְּׁעֵינֵי ה’

 המכיל לה 'העם אמר מה את משלימה א ת

הרביעי ביום

 היתה העם בקשת אחת אפשרות

כי _____________ _____________

 רוצים שהם אחר דבר שאמרו אומרים יש

כי __________ ____________________

 ה קיבל העם מבקשות 'איזו? ניתן אייך

בפסוקים? זאת לראות

= מכילתא שתי יש שמות. לספר הלכה מדרש דרשב״י ומכילתא ישמעאל, דר' מכילתא מכילתות:

ידוע לא מקור

© הערות- להארות, שמורות הזכויות כל. alon. hazani@gmail. com 052-3567930

ספרי את התו המכון " בהוצאת להשיג ניתן שלנו התנ״ך רני- עציון "אור

ח- פרק התורה יסודי הלכות 'רמב״ם אמת כנבואת משה בנבואת לאמונה המקור

הָאֹותֹות מִפְּׁנֵי יִשְּׁרָאֵל, בֹו מִינּו הֶא רַּבֵנּו--לֹא מֹׁשֶה א {=הניסים}

הָאֹותֹות-- פִי עַּל ׁשֶהַּמַּאֲמִין ׁשֶעָשָה: הוא} שחושב {=פגם, דֹפִי בְּׁלִבֹו, יֵׁש בַּמִדְּׁבָר הָאֹותֹותׁשֶעָשָה כָל אֵלָא וְּׁכִשּוף. בְּׁלָאט הָאֹות, ׁשֶאִפְּׁׁשָרׁשֶּיֵעָשֶה

להוכיח כדי {=לא הַּנְּׁבּואָה עַּל רְּׁאָיָה לְּׁהָבִיא עֲשָאָן--לֹא הַּצֹרְֶך לְּׁפִי

צָרְַּך אמת}, שנבואתו נצרך} {=היה אֶת קָרַּע הַּמִצְּׁרּיִים, אֶת ִלְּׁהַּׁשְּׁקִיעַּ

צָרַּכְּׁנּו בֹו. וְּׁהִצְּׁלִילָם הַּּיָם צריכים} {=היינו הַּמָן אֶת לָנּו הֹורִיד. לְּׁמָזֹון,

הָאֶבֶן אֶת לָהֶם בָקַּע צָמְּׁאּו, מים} {=והוציא בָלְּׁעָה קֹרַּח, עֲדַּת בֹו כָפְּׁרּו.

הָאֹותֹות כָל וְּׁכֵן, ׁשְּׁאָר הָאָרֶץ. . אֹותָם

{=במשה} בֹו מ, ינּו הֶא ּובְּׁמַּה ִב רָאּו ׁשֶעֵינֵינּו סִינַּי: הַּר, בְּׁמַּעְּׁמַּד {=את

אַּחֵר-- וְּׁלֹא וְּׁאָזְּׁנֵינּוׁשָמְּׁעּו, זָר, וְּׁלֹא השכינה} התגלות וְּׁהַּּקֹולֹות הָאֵׁש

וְּׁהּוא וְּׁהַּלַּפִידִים. ה} וְּׁהַּּקֹול'{=של הָעֲרָפֶל, אֶל נִגָׁש {=משה} אֵלָיו; מְּׁדַּבֵר

ִוְּׁאָנּוׁשֹומְּׁע מֹׁשֶה-- מֹׁשֶה, ים: אֹומֵר הּוא וְּׁכֵן וְּׁכְָך. כְָך לָהֶם מֹר א לְֵך

אֶת- "לֹא מָר וְּׁנֶא ה, ד), (דברים עִמָכֶם" ה' דִבֶר בְּׁפָנִים, "פָנִים, אֲבֹתֵינּו

אֶת- ה' כָרַּת ה, ג (דברים הַּזֹאת".)הַּבְּׁרִית

הִיא לְּׁבַּדֹו, סִינַּי הַּר ּומְּׁנַּיִןׁשֶבְּׁמַּעְּׁמַּד ג מֶתׁשְּׁאֵין א לִנְּׁבּואָתֹוׁשְּׁהִיא הָרְּׁאָיָה

דֹפִי-- בֹו הָעָם יִׁשְּׁמַּע בַּעֲבּור הֶעָנָן, בְּׁעַּב אֵלֶיָך בָא אָנֹכִי "הִנֵה מָר ׁשֶנֶא

צריך {=מכאן מִכְּׁלָל יט, ט): (שמות לְּׁעֹולָם" יַּאֲמִינּו וְּׁגַּם-בְָּׁך עִמְָך, בְּׁדַּבְּׁרִי

אֵלָא לְּׁעֹולָם, עֹומֶדֶת מָנּותׁשְּׁהִיא נֶא בֹו מִינּו הֶא לֹא, זֶה דָבָר לדייק}ׁשֶּקֹדֶם הִרְּׁהּורּומַּחְּׁׁשָבָה אַּחֲרֶיהָ מָנּותׁשֶּיֵׁש. נֶא

 היא משה שנבואת מעיד שלא הדבר מה

אמת?

 הוכחה להיות יכולות לא האותות מדוע

אמת היא משה שנבואת?

 מיועד לא זה אם ניסים משה עשה מדוע

אמת שנבואתו? להוכיח

 מה אמת משה שנבואת להאמין לנו גרם?

זה במאורע דוקא ומדוע?

 כנביא במשה, שהאמונה לרמב״ם מנין

חלשה היתה סיני הר למעמד עד אמת,

. ורופפת

כ- שמות השכינה להתגלות העם תגובת

וְּׁאֶת- הַּשֹפָר, קֹול וְּׁאֵת וְּׁאֶת-הַּלַּפִידִם, אֶת-הַּּקֹוֹלת רֹאִים וְּׁכָל-הָעָם יד

עָׁשֵן, הָהָר, מההר} היוצא ={העשן וַּּיַּעַּמְּׁדּו וַּּיָנֻעּו, הָעָם וַּּיַּרְּׁא

וְּׁאַּל- וְּׁנִׁשְּׁמָעָה, עִמָנּו, דַּבֵר-אַּתָה אֶל-מֹׁשֶה, וַּּיֹאמְּׁרּו, טו מֵרָחֹק. עִמָנּו יְּׁדַּבֵר

אַּל- אֶל-הָעָם: מֹׁשֶה וַּּיֹאמֶר טז פֶן-נָמּות. א~ֹלהִים, לְּׁבַּעֲבּור כִי תִירָאּו,

עַּל-פְּׁנֵיכֶם-- יִרְּׁאָתֹו תִהְּׁיֶה הָא~ֹלהִים, ּובַּעֲבּור, בָא אֶתְּׁכֶם, נַּּסֹות לְּׁבִלְּׁתִי

אֲׁשֶר- אֶל-הָעֲרָפֶל, נִגַּׁש מֵרָחֹק, ּומֹׁשֶה הָעָם, וַּּיַּעֲמֹד יז טָאּו. תֶח ׁשָם

הָא~. ֹלהִים

 היה וניתן נס היה סיני הר במעמד _____

הקולות. את

 ישראל עם איתנו ישירות דיבר שה' בזמן

לעם גרם מה לדעתכם אחורה. הולך

כך להתנהג? ישראל

 הם וממה? ממשה העם מבקש מה

מפחדים?

 לא שהם העם את משה מרגיע כיצד יפגעו?

 ישראל עם הספיק מה בפסוקים כתוב האם

מה ישירות 'לשמוע?

 עם בקשת את קיבל ה' מדוע לדעתכם,

שידע למרות ממנו, ישירות לשמוע ישראל

בכך ד? לעמו יכולים שלא

מוש בריל קי

 רש״י– דברי לפניכם העם בקשת את קיבל שה' מסביר הוא כיצד

ה בהתגלות 'לעמוד יוכלו? שלא שידע למרות

בָּאֻּמֹות שֵּם לָּכֶם שֶיֵּצֵּא בָּעֹולָּם, אֶתְכֶם לְגַדֵּל אתכם. נסות לבעבור

עֲלֵּיכֶם נִּגְלָּה בִּכְבֹודֹו: שֶהּוא אֵּין כִּי תֵּדְעּו יָּראּויּומְאֻיָּם, אֹותֹו שֶרְאִּיתֶם יְדֵּי עַל יראתו. תהיה ובעבור

מִּפָּנָּיו וְתִּירְאּו: זּולָּתֹו

© הערות- להארות, שמורות הזכויות כל. alon. hazani@gmail. com 052-3567930

ספרי את התו המכון " בהוצאת להשיג ניתן שלנו התנ״ך רני- עציון "אור

מה- ישירות ישראל עם שמע 'מה? ב עמוד כג דף מכות מסכת

לְּׁמֹׁשֶה: ׁשְֹּׁלׁש לֹו נֶאֶמְּׁרּו מִצְֹּׁות עֶשְּׁרֵה מֵאֹותּוׁשְֹּׁלׁש שִמְּׁלָאִי: ׁשֵׁש רַּבִי דָרַּׁש

לָאוִין וְּׁחָמֵׁש וְּׁׁשִשִים מֵאֹות תעשה} לא {=מצוות הַּחַּמָה, יְּׁמֹות כְּׁמִנְּׁיַּן -

{=מצוות} וְּׁאַּרְּׁבָעִיםּוׁשְּׁמֹונָה ּומָאתַּיִם עֲשֵה- אָדָם אֵיבָרָיוׁשֶל. כְּׁנֶגֶד

קְּׁרָא מַּאי הַּמְּׁנּונָא: רַּב? אֲמַּר למדנו פסוק {=מאיזה מספר שזה

ה מצוות} לג- (דברים מֹורָׁשָה" מׁשֶה, לָנּו צִּוָה )"תֹורָה ''תֹורָה

- בְּׁגִימַּטְּׁרִּיָא עשר} ואחד מאות {=שש הָוֵי וְּׁחַּד; סְּׁרֵי מֵאָה ׁשִית ""אָנֹכִי

מה}ׁשְּׁמַּעְּׁנּום. הַּגְּׁבּורָה'{=ישירות מִפִי לְָּׁך- יִהְּׁיֶה וְּׁ״לֹא כ) "(שמות

 בתורה? יש מצוות כמה

 מהמילה בגימטריא למדו המצוות מספר את

למספר שווה באמת המילה האם. "תורה"

הקודמת בשאלה שעניתם?

 ואלו "תורה" במילה ונספרו נרמזו מצוות אלו

לא מצוות

כ פרק שמות רמב״ן כל שמעו הדברות עשרת שכל בודאי רבותינו. קבלת לך אפרש ואני

א~ מפי ישראל כתוב של כפשוטו, להים שומעים היו הראשונות הדברות בשני אבל ישראל} {=עם {=של הדבור

'ה} עמהם ידבר כן ועל משה, אותם יבין כאשר ממנו אותו ומבינים שהזכרתי כמו עבדו, אל האדון ידבר. כאשר ויצטרך אותו, יבינו ולא הדבור קול ישמעו הדברות בשאר ואילך ומכאן

ממשה אותו שיבינו עד ודבור דבור כל להם לתרגם משה

 רק שמע ישראל שעם מסכים הרמב״ן האם

את2 הראשונות? המצוות

 בין הרמב״ן לדעת ההבדל מה כן אם

לכל הראשונות המצוות שתי של השמיעה

הדיברות עשרת השאר?

ה פרק 'דברים

ד דִבֶר בְּׁפָנִים פָנִים בֵין-ה’ עֹמֵד אָנֹכִי ה הָאֵׁש. מִתֹוְך בָהָר עִמָכֶם ה’

אֶת- לָכֶם לְּׁהַּגִיד הַּהִוא בָעֵת ּובֵינֵיכֶם דְּׁבַּר וְּׁלֹא- הָאֵׁש מִפְּׁנֵי יְּׁרֵאתֶם כִי ה’

אָנֹכִי * ו לֵאמֹר בָהָר. עֲלִיתֶם הֹוצֵאתִיָך… אֲׁשֶר א~ֹלהֶיָך 'ה

… אֶת-. יח דִבֶר הָאֵלֶה הַּדְּׁבָרִים אֶל-כָל- ה’ הֶעָנָן הָאֵׁש מִתֹוְך בָהָר קְּׁהַּלְּׁכֶם

יָסָף וְּׁלֹא גָדֹול קֹול וְּׁהָעֲרָפֶל עַּל- וַּּיִכְּׁתְּׁבֵם {=המשיך} אֲבָנִים לֻחֹת ׁשְּׁנֵי

יט אֵלָי. וַּּיִתְּׁנֵם …כ וַּתֹאמְּׁרּו…כא הָאֵׁש תֹאכְּׁלֵנּו כִי נָמּות לָמָה וְּׁעַּתָה

אֶת- לִׁשְּׁמֹעַּ אֲנַּחְּׁנּו אִם-יֹסְּׁפִים הַּזֹאת הַּגְּׁדֹלָה קֹול א~ ה’ עֹוד ֹלהֵינּו

וָמָתְּׁנּו… כָל- אֵת אַּתָהּוׁשְּׁמָע קְּׁרַּב כג. יֹאמַּר אֲׁשֶר א~ ה’ תְּׁדַּבֵר וְּׁאַּתְּׁ ֹלהֵינּו

כָל- אֵת אֵלֵינּו יְּׁדַּבֵר אֲׁשֶר וְּׁעָשִינּו. וְּׁׁשָמַּעְּׁנּו אֵלֶיָך א~ֹלהֵינּו ה’

 הרמב״ן לדעת הוכחה ומיצאו בפסוקים עיינו

עם ידי על נשמעו הדיברות עשרת שכל

ישראל

רש״י נכדי של תלמידם היה בצרפת שור)(חי בכור יוסף רבי פירוש

א~ וידבר להים– להם} {=ומתרגם ביניהם עומד מדבר משה. שהיה (בבלי אמרו רבותינו אבל הקב״ה. מפי שמעו הדברים, עשרת כששמעו ממשה והשאר הגבורה, מפי שמעו לך, יהיה ולא אנכי כי כ״ד.): . מכות

קרא יוסף ר׳ ופירש כרו ז ל ולא דאנכי כן, מוכיחים שהמקראות: ברכה ואילך תשא ומלא אליהם, מדבר עצמו הוא כאילו מדברים לך יהיה ולא כ׳: ו׳), (שמות ה׳ ינקה לא כי דכתיב: שליח, ידי על מדבר כאילו ולא כ׳: י׳), (שמות ה׳ עשה ימים ששת כי וכתיב: אנקה. לא כי כתיב:

ולא כ׳: י״א), (שמות לך נותן יך א~לה ה׳ אשר וכתיב: עשיתי. כתיב:

לך נותן אני אשר. כתיב:

 שעם הפשט שור בכור יוסף רבי לדעת

את מה' שמע ישראל. _______

 רק שמע ישראל עם בגמרא רבותנו לדעת

את2 אלוקך ה' "אנוכי הראשונות "הדיברות

פני על אחרים אלוקים לך יהיה "לא "ו.

כיצד מוכיח של תלמידו (שהיה קרא יוסף ר'

רבותנו בדעת תומכים שהפסוקים רש״י).

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת משפטים - ברית האגנות - השותפות בתורה - הלל מרצבך

בס״ד

פרשת משפטים – בין מעמד הר סיני של יתרו לשל משפטים

שאלה: באיזו פרשה מסופר על כך שמשה עלה להר סיני?

בפרשת יתרו – המאורע של עשרת הדברות.

בסוף פרשת משפטים – ברית האגנות, עם ישראל אומר ״נעשה ונשמע״ ומשה עולה להר סיני 40 יום.

שאלה: למה הניתוק של 2 פרקים בין שני האירועים? ומה ההבדל בין שני האירועים שהתרחשו ממש בסמוך?

תשובה: נראה שיש הבדל מהותי בין שני האירועים:

מעמד עשרת הדברות – בני ישראל מקבלים עול מלכותו, ביראה:

1. בני ישראל אומרים ״כל אשר דיבר ה׳ נעשה״ – מרוב פחד.

2. חז״ל מספרים: ״כפה עליהם הר כגיגית״.

3. ״הגבלת את העם… השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצה. כל הנוגע בהר מות יומת״.

4. ״ויחרד כל העם אשר במחנה… ויחרד כל ההר״.

5. ההתגלות האלוקית היא התגלות של דין. יקוב הדין את ההר.

6. מה התוצאה? ״וירא העם וינועו ויעמוד מרחוק״.

7. ״ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות״.

מעמד ברית האגנות – בני ישראל אקטיבים, ושותפים, מקבלים באהבה:

1. ״וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״.

2. עם הנערים: ״וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה׳״.

3. שותפות – ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ״.

4. התגובה: ״וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.

5. העולים רבים: ״וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״.

6. נפגשים עם ה׳: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״.

7. אוכלים עם האלקים – ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״.

8. רק אחר כך אפשר לקבל את לוחות הברית: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם… וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה״.

למה זה ככה? למה מעמד הר סיני מחולק לשני חלקים?

ביחס לתורה ישנם שני חלקים:

דבר ה׳ המוחלט הקבוע, שאיננו מבינים – פחד ויראה.

החלק שלנו בתורה, ״ותן חלקנו בתורתך״ – שותפות מתוך חיבור.

שאלה: איך מחנכים בדורנו לקיום מצוות?

בעידן של וולונטריות, של דמוקרטיה, האדם הוא שבוחר מה הוא מקיים ומה לא. אנחנו אומרים לו שלא הכל, יש מעמד מחייב של עשרת הדברות מתוך יראה ומחויבות, שמתפרטים לכל פרטי החיים כולל פרשת משפטים.

אנו צריכים לעשות גם אם אני לא מתחבר. גם אם אין חשק. גם אם אני לא מבין.

אבל לא מסיימים בזה. יש שלב קריטי בקבלת התורה – החלק שלנו בתורה. לשמוע. להבין. להיות חלק ממש.

גם באופן ההתפתחות ישנם 2 שלבים:

נערות – שבו עושים כי צריך. נעשה.

ואז גיל ההתבגרות – שואלים ומנסים להבין, ורק ככה מתחברים למצוות באמת. להבין. ״לבנת הספיר״. ״עצם השמים לטוהר״. לובן. טהרה. ואיך עם ישראל מגיב? ״ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו״. ברית של שותפות, ההתגלות היא התגלות רכה ומאפשרת. אנחנו רוצים לבחור בקשר הזה ולא רק שזה ייכפה עלינו מלמעלה.

הקב״ה רוצה ללמד אותנו שבנתינת התורה הדין קודם לחסד. קודם כל, החוק הוא חוק אלוקי ולא יצירה אנושית. הוא לא מוסכמה חברתית. הוא אבסולוטי.

אבל התורה מלמדת אותנו שאי אפשר להישאר שם. זה טוב להתחלה. זה טוב כדי להפנים את החוק כחוק אלוקי, אבל את החיים אי אפשר לחיות באופן הזה. משום שהאדם צריך לבחור, וללא בחירה אין אחריות.

לסיכום: קודם דין ואחר כך חסד. אי אפשר לוותר על ההכרה שהתורה והמצוות הן אלוקיות וניתנות מלמעלה. אולם אי אפשר גם להישאר שם. אם אין מרווח של הבנה, של למידה, של הפנמה, אזי אי אפשר לבחור.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

החזון שקודם למעשים - מטרתם של עם ישראל בעולם

בס״ד

**למעשים החזון שקודם**

**א. שמות פרק יט, א-ט**

מִצְּׁרָיִם מֵאֶרֶץ יִשְּׁרָאֵל בְּׁנֵי לְּׁצֵאת הַּשְּׁלִישִי בַּחֹדֶש הַּזֶה וֹם בַּי סִינָי: מִדְּׁבַּר בָאו מֵרְּׁפִידִים וַּיִסְּׁעו וַּיָבֹאו וַּיַּחֲנו בַּמִדְּׁבָר וַּיִחַּן שָם יִשְּׁרָאֵל נֶגֶד הָהָר: סִינַּי מִדְּׁבַּר

וַּיִקְּׁרָא אֵלָיו ה׳ מִן הָהָר לֵאמֹר כֹה תֹאמַּר לְּׁבֵית יַּעֲקֹב וְּׁתַּגֵיד לִבְּׁנֵי יִשְּׁרָאֵל: אַּתֶם רְּׁאִיתֶם אֲשֶר עָשִיתִי לְּׁמִצְּׁרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְּׁכֶם עַּל כַּנְּׁפֵי נְּׁשָרִים וָאָבִא אֶתְּׁכֶם אֵלָי: וְּׁעַּתָה אִם שָמוֹע תִשְּׁמְּׁעו בְּׁקֹלִי וּשְּׁמַּרְּׁתֶם אֶת בְּׁרִיתִי וִהְּׁיִיתֶם לִי סְּׁגֻלָה מִכָל הָעַּמִים כִי לִי כָל הָאָרֶץ: וְּׁאַּתֶם תִהְּׁיו לִי מַּמְּׁלֶכֶת כֹהֲנִים וְּׁגוֹי קָדוֹש אֵלֶה הַּדְּׁבָרִים אֲשֶר תְּׁדַּבֵר אֶל בְּׁנֵי יִשְּׁרָאֵל:

וַּיָבֹא מֹשֶה וַּיִקְּׁרָא לְּׁזִקְּׁנֵי הָעָם וַּיָשֶם לִפְּׁנֵיהֶם אֵת כָל הַּדְּׁבָרִים הָאֵלֶה אֲשֶר צִוָהו ה׳: וַּיַּעֲנו כָל הָעָם וַּיֹאמְּׁרו כֹל אֲשֶר דִבֶר ה׳ נַּעֲשֶה וַּיָשֶב מֹשֶה אֶת דִבְּׁרֵי הָעָם אֶל ה׳:

**ב. ברכות התורה**

ברוך אתה ה׳ א-לוהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. …ברוך אתה ה׳ נותן התורה.

**ג. עין אי״ה – שבת פ״ט, פסקה כג**

בתרי בשבא אמר להו ״ואתם ממלכת לי תהיו כהנים. ״ שלא יתטשטשו ותהיה הסגולה הרוחנית מתדלדלת, ולמטרת קיבוץ הכוחות עברה המנוחה.

זאת היא הסגולה המגמתית שהיא בצורותיה מפני כשלון כח, תפארתה מופיעה מיד סגולה ביקרת מכשיריה. אבל גם לפני התגלמות המכשירים היא מוכרחת וצריכה לצאת אל הפועל אחרי שישתלמו ההכנות הגדולות הדרושות להתגלות אור של מצב, כבר נמצאת בעינה בכחה.

מיד בתרי בשבא, עוד לפני, נאמרה כבר המטרה האחרונה, היותר אחרונה, מטרת סגולת הנשא ברוממותה של הנשמה והשלטתה על החיים, ״ואתם״ האמיתית של האומה בכללה, הקדושה במהותה העליונה, שתבלטת מ כולו, וקדושים בחייהם החיצוניים והפנימיים מדריכים עליונים לעולם ומורים, ״ואתם ממלכת לי תהיו כהנים״ ו״גוי קדוש״ צופיה ד׳ שעין מרחוק לנהל את כל היחידיים והלאומיים. אלה הגדולות הן התוצאות המאוחרות, היותר אחרונות.

להודיע שהמטרה האחרונה היותר בטוחה היא, אם הסיבובים אליהן. וסוף מעשה במחשבה תחילה, שכדי להשיגה אותה כ״כ, הדרכים הם תפצלים הם משמשים כולם והטובים והרעים המכשירים מכלל השליבות שדורכים על ידן אל רום ראש פסגת הגיהנם, הם גם שנבראו בשני, ¹ והמחלוקת והכנה ופעולה בחירית, כבר הובטחנו אל מה שיהיה ולפני כל בר אלהינו יקום לעולם. ² אבל המטרה ד עצמית בסגולה גם מראש והוה באחרית הימים,

בתרי בשבא אמר להו ״ואתם לי תהיו מקדם, ממלכת כ״הנים. ״

¹ ב״ר ד, ו. ² ישעיה מ, ח.

**ד. עין אי״ה – שבת פ״ט, פסקה כד**

אחרי שמציבים בתלתא. בשבא א״ל מצות הגבלה.

אז יש את האידיאל, הנעלה המרומם והרחוק ב, יפעת תפארתו, והנשמות מתעוררות להגיע אליו. אם באים לחוש התפרצות פתאומית מפני, עוזבת ה את כל דרכי ההדרגה ומביאה הריסות ושבירות בעולם. אז מאפילים את הדעת לצמצם את הרעיון לפני התגלותו של האור הגדול המאיר אפסי עולמים, והרחב השואפת לגדולות, האדם.

אבל אחרי שהזוהר העליון ומטשטשים את הצורה הרוחנית העליונה של נשמת ה, והשאיפה העליונה להמטרות הגדולות החובקות ודו הכללי, יוצג בתמונתו הבהירה לעיני הרוח בה, זיו חייה והתקוממות הנשמה, אז תצא לולם ע להתעוררותה במלא אורה, אין לחוש זרועות, גבולים עוברת. ע״כ רק אחר שכבר נאמר כ״כ לרפיון ורשלנות כמו שיש לחוש להתפרצות,

הוצג לעיני ישראל שמגדל האורה שבא אחרי ״ואתם ממלכת לי תהיו כהנים״ בתרי בשבא, ובתלתא שטף המרוצה שלא יעבור גבולות רוממות שאיפתם הגדולה והמאירה, וצריכים לעצור בעד. אמר להו מצות הגבלה בשבא.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

באור פניך תשפ - פרשת יתרו - יראת שמים

ל מאמר פרשת יתרו

' פניכם על יראתו תהיה '

התבוננויות סיני, הר מעמד בתכלית

קניינה ודרכי שמים יראת ובמהות

בס״ד מאת ששון ראובן הרב

© שמורות הזכויות כל

ידי על לאור יוצא מרכז דעה' הארץ 'מלאה

053-6240891 להזמנות: טלפון

להצ טרפ ששון ראובן הרב מאת שבועיים תורה דברי לתפוצת ות

דעה' הארץ 'מלאה למערכת פנייה שלח

053-6240891 במספר או בכתובתuh. deah1@gmail. com

עניינים תוכן

שמים יראת - סיני הר מעמד תכלית … … … ה

לכל ראש … … … … … ה

סיני הר מעמד – שמים ויראת תורה … … … … ה

שופר וקול וברקים קולות … … … … ו

שמים יראת מהי … … … … … ח

היראה מהות … … … … … ח

שמים יראת - הלב אל והחדרתה האמת הכרת … … … ח

ה' בגדולת בחינות חמש … … … …. ט

רב … … … … … … י

שליט … … … … …. . י

עיקר … … … … … יא

שורש … … … … … יב

חשיבין' כלא 'כולא … … … … … יג

שמים יראת – ה' כלפי הנכונה העמדה … … … טו

שמים יראת וקניין ה' בגדולת ההתבוננות … … … … טו

שמים יראת – לבוראו האדם יחס … … … … טו

שמים יראת – התורה כל עיקר … … … … טז

שמים' ירא אדם יהא 'לעולם … … … … יז

קניינה ודרכי שמים יראת … … … … יח

ה' בגדולת ההתבוננות – פעולותיו דרך … … … … יח

שמים יראת – פעולתו דרך הפועל את לראות מכוונת … … … יט

וחכמה תורה יראה, … … … … כא

והיראה החכמה … … … … … כא

העולם דרך ה' הכרת - המציאות על טהורה בעין להביט … … … כב

שבתורה האיכותי היסוד – חטאין' 'דחיל … … … … כד

מק ור שמים יראת – סיני הר מעמד … … … … כד

ימים' תוסיף ה' 'יראת … … … … כו

לה'' 'ביטול במושג ושגויה נכונה הבנה … … … … כו

לה' התבטלות – ה' להופעת כלי להיות … … … … כז

הא עצמיות דם – ה' מאור ניצוץ … … … … כח

דעהו' דרכיך 'בכל … … … … … כט

לחיים סופי אין ערך לצקת … … … … ל

והמצוות התורה תכלית … … … … לא

יתרו פרשת ה |

- יני הר מעמד תכלית שמי יראת

לכל ראש

פרשת יתרו ב נוגעת נשמה הכל ובשורש התורה את לקבל זכינו שבה, . שתוכן הדבר ידוע לבבנו. תוך אל אותו לקנות אנו שמסוגלים עד השבוע, באותו מאיר השבוע פרשת

וממילא יתרו פרשת בה. הדבקות וחשק התורה אהבת את מחדש בלבנו לעורר מסוגלת

בפרשה מאיר מאוד, וגדול יקר נוסף, תוכן ואמנם, אדם כל שיתפלל שראוי תוכן זהו זו.

ויום, יום בכל מישראל, יסוד זהו שמים. יראת הוא הזה התוכן לבו. בתוך לקנותו לזכות

הלבבות. לב והוא עליו, עומד שהכל השורשים, ושורש היסודות ו יראת שנראה, כפי

סיני. הר למעמד מאוד עמוק באופן קשורה שמים

זה במאמר כן, על נעסוק בהתבוננ בירא ות ובין בינה וביחס מהותה, בהבנת שמים, ת

ויה התורה, לזכות הלב תפילת עם זה, קדוש בעניין וההתבוננות שהעיסוק רצון י האדם צורת שהיא שמים, יראת של תגבורת תוספת בליבנו להוסיף יועילו לקנותו,

חיי ותמצית אמן ו, .

סיני הר מעמד – שמים ויראת תורה

הוא, ומפורסם ידוע דבר זכינו סיני הר שבמעמד את רק לא ואולם, התורה. את לקבל

זכינו גם אלא זה, במעמד לקבל זכינו התורה יתברך ה' יראת בנו שתחקק אבן שהיא,

ה'. עבודת לכל היסוד שעיקר מבואר מהפסוקים כן, על יתר מטרת עלינו ה' התגלות

הי סיני בהר ת שמים יראת שתקבע בשביל ה אומר וכך בקרבנו. הכת וב טו- כ )שמות יז: (

" וַיַרְא ָשֵ הָהָר וְאֶת הַשֹפָר קול וְאֵת הַלַפִידִ וְאֶת הַקולת אֶת רֹאִי הָָ וְכָל

מֵרָחֹק וַיַַמְדו וַיָנֻעו הָָ. יְדַבֵר וְאַל וְנִשְמָָה עִמָנו אַתָה דַבֶר משֶה אֶל וַיֹאמְרו

ִע ל א. מָנו ו פֶ הִי נָמות. תִירָאו אַל הָָ אֶל משֶה וַיֹאמֶר אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי

ל הָא. בָא ל הָא. בָא ל הָא. בָא ל הָא. בָא ו הִי הִי הִי הִי טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 ".

האלוקי הדבור את ישמע שהוא ממשה מבקש ישראל שעם הפסוקים, את לבאר נראה

ו אך אליהם. אותו ימסור להם, אומר בתגובה משה אליהם הישירה ה' התגלות שסיבת

פני על יראתו תהיה 'בעבור נועדה כ ם'. שמשה אפשר היה תורה, מתן מצד אומר, הווה

ישראל לבני וימסרה ה' מאת התורה את יקבל רבנו זה, באופן ניתנה התורה שרוב כפי,

| ו פניך באור - תש״פ שמות

לי מסרה ומשה למשה, ה' התגלות ידי על שראל אולם. , שתח בשביל ירא בהם קק ת

ה' התגלות של הזה, הנורא במעמד לעמוד הם צריכים שמים, ישירה בצורה ע ליהם.

שופר וקול וברקים קולות

עשרת רק היה לא סיני הר שמעמד מראה בפסוקים ההתבוננות ה סביבו אלא דברות,

אלה, כל הוצרכו מה ומפני שופר, וקול כבד וענן וברקים קולות באו חלק אינם ולכאורה

מת לי שהתגלה התורה וכן יראת קניין היא העיקרית והמטרה שהיות אלא בסיני. שראל

יתברך. רוממותו ליראת ישראל לבבות להכשיר כדי אלה, כל הוצרכו לפיכך שמים,

הסיבה הבסיסית לכך שבלא בגלל היא תורה מתן למעמד צורפה שמים יראת שדווקא

תורה. אין שמים יראת התורה של תוקפה עיקר שכן אך ה'. דבר שהיא מצד הוא בלא

יחס שום אין שמים, יראת לדבריו. מיוחד ערך אין וממילא לאלוקים, האדם בלב מיוחד

את תקבל שהתורה כדי התורה, בשביל נועדה היראה זה, במובן לה הראוי המשקל מבואר בחז״ל והן בפסוקים הן ואולם, שמים. יראת בנו שתהא צריכים אנו בתוכנו,

אי שהיראה שאומר וזהו התורה. של והעיקר התמצית היא אלא לתורה, הכנה רק נה

הכתוב חכמה", היא ה' יראת "הן שה חכמים ודרשו שהיא להורות אחת, לשון הוא ן

החכמה. לבדה חכמים אמרו וכך ב( לא )שבת:

"ש יראת אלא בעולמו הוא ברו4 להקדוש לו אי אלעזר רבי משו יוחנ רבי אמר

בלבד שמי, שנאמ ר ' ה' מה ישראל ועתה אלוהי ליראה א כי מעמ4 שואל 4

וגו' ', וכתיב ' וגו' חכמה היא ה' יראת ה לאד ויאמר ', קורי יוני בלשו שכ

ה לאחת ".

ש מבואר וכן יראה כאומרו החכמה, ראש היא "יראת אומר וכן ה'", יראת חכמה "ראשית

דעת". ראשית ה' שהו "ראשית", המושג את המהר״ל ומבאר מלשון וכן התחלה מלשון א

ותמצי שורש ת. שהיראה מבואר עוד "סוף כאומרו האדם, בחיי הסופית המסקנה היא

כל זה כי שמור מצוותיו ואת ירא האלקים את נשמע הכל דבר חכמים אמרו עוד האדם".

מלפניו" שיראו עשה "והאלקים כאומרו שמים יראת בשביל נברא שהעולם. א

א "א ר" יודן גדולה היא היראה ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה הה ד" וה אלוהי ם עשה שייראו

מלפניו א״ר ירמיה גדולה היא היראה ששני ספרים שכתב שלמה לא חתמן אלא ביראה הה ד" בספר

משלי ) משלי א״ל ( שקר החן והבל היופי אשה י ראת ה ' היא תתהלל ובסיפרא הדין כתיב סוף דבר הכל

נשמע את ה אלוהי ם מדרש ירא" רבה קהלת פרשה ג פסקה יח. "ולא אמרו: עוד ברא הקדוש ברוך הוא

יתרו פרשת ז |

קודמת שהיראה העובדה את לרא ניתן לחכמה במעלתה שהעדיפו חכמים, מדברי ות

חכם, תלמיד אדם פני על שמים ירא אדם חכמים אמרו וכך ) ילקוט שמעוני קהלת ג המשך

רמז תתקסח(:

"אמר רב יהוד ה לא ברא הקב ה" את עולמו אלא שייראו מלפניו שנאמר

וה אלוהי עשה שייראו מלפניו, כי הא דרבי שמעו ורבי אלעזר ברבי ימו ה וו

יתבי, חל9 ואזיל רבי יעקב בר חמא אמר ליה חד לחבריה ניקו מקמיה דגבר

דדחיל חטאי הוא, אמר ליה איד4 ניקו מקמיה דבר אוריי הוא, אמר ליה

אמינא ל4 אנא דגבר דדחיל חטאי הוא ואת אמרת לי בר אוריי הוא". ב

כן, אם נו כך ומתוך שמים, יראת במהות להתבונן לנו יש מדוע מעט להבין גם בע״ה כל

ראש כמו נערכת היא לתורה. ושורש

לקנותה, והדרך שמים יראת מהות הבנת בשביל רק לא מאוד, היא חשובה זו התבוננות

גם אלא שורש היא היראה שכן בלימודה. התכלית ועיקר התורה מהות את להבין כדי

המבוק מהו גם ממילא נבין היראה, מהות בהבנת ולכן החכמה, שאנו ביותר העמוק ש

תורה. ללמוד ניגשים שאנו בשעה מבקשים,

עולמו אלא בשביל ישראל שיהיו יראים ממנו שנאמר למען תירא את ה ' ואומר וה אלוהי ם עשה שיראו

בתי מלפניו" מדרשות חלק מדרש - א יתברך.

ב תרגומו וזה – רבי לפניהם ועבר יושבים, היו סימון רבי בן אלעזר ורבי שמעון שרבי המקרה כאותו ראוי חברו, לו אמר חטא. ירא אדם הוא שכן לכבודו, נעמוד בא לחברו, אחד אמר חמא. בר יעקב

לו השיב חכם. תלמיד שהוא בגלל לפניו שנעמוד – יר שהוא בגלל לפניו שנעמוד לך אומר אני ח א טא,

ממנה? פחותה מדרגה זהו חכמים, תלמיד שהוא בגלל לפניו שנעמוד לי אומר ואתה גדולה, מעלה שזו

| ח פניך באור - תש״פ שמות

שמי יראת מהי

היראה מהות

דברינו בתחילת הירא של בעניינה מושגים שלושה שישנם נציין יראת הוא האחד ה, בדבר נעסוק כאן ובדברינו חטא. יראת הוא והשלישי הרוממות יראת הוא השני העונש,

ה היראה שהיא הרוממות, יראת העליונה שורשית יראה, של לגמרי אחר סוג היא העונש )ויראת

ביאורם( מקום כאן ואין הרוממות, מיראת המשתלשל סניף היא חטא ויראת.

ב מהות ביאור הרוממות יראת אומר לשונו וזו הקדוש הזוהר )א ב( יא:

"יראה דאיהי עיקרא, למדחל בר נש למאריה בגי דאיהו רב ושליט עיקרא

ושרשא דכל עלמי, וכלא קמיה כלא חשיבי, כמה דאתמר ) דניאל ד לב ( וכל

דיירי ארעא כלא חשיבי, ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי א״נ) ב ( יראה".

וזה תרגומו החופשי: שכן מהקב״ה, האדם שיתיירא הוא ועניינה העיקר, היא היראה

נחש והכל העולמות, כל ושורש עיקר והוא ושליט, גדול הוא הקב״ה לפניו, כאין ב כאין חשובין העולם דיירי כל כלומר חשיבין, כלא ארעא דיירי וכל הכתוב כמאמר

לכ האדם וצריך יתברך. לפניו יר שהוא זה, עליון לשורש ליבו וון שמים. את

אומר, הווה מתוך נחקקת היראה ב התבוננות עיקר הוא שהקב״ה והאדירה, הגדולה אמת

ממ והכל כולם העולמות כל ושורש וכאפס, כאין לגביו חשוב ש להתבונן לנו ויש

אלו. קדושים בדברים

- שמים יראת הלב אל והחדרתה האמת הכרת

לביאור שניגש קודם נציין הדברים מורכ שמים שיראת, למעשה שהם חלקים משני בת יתברך רוממותו את לשער כדי ה', בגדולת ההתבוננות היא הראשון החלק שלבים. שני

מכן, לאחר שמו. וזהו הלב. אל הזו הגדולה האמת החדרת של העמוקה העבודה באה

ש ליבו בתוך הנמצא דבר היא יראה כי שמים. יראת קניין באמת רק ואינה האדם, ל

ומחשבות רעיונות לבבו, תוך אל הזו האמת את הטמיע לא האדם עוד כל מופשטים.

בא לא עוד ה', בגדולת נשגבים בעניינים והוגה חושב שהוא אף שמים. יראת מידת לידי

שמים יראת מעלת עיקר ובאמת נחקקו כמה עד האדם, של לבבו במדרגת נבחנת

ולא בקרבו, הדברים ברוחב ב ו המחשבות היקף העיוניות ה' בגדולת.

יתרו פרשת ט |

האדם בעבודת שלבים שני הם אלו – והשניה ה', בגדולת התבוננות עבודת היא האחת

היסוד את להניח עמוקה, נפשית עבודה היא שיהיו עד האדם, לב בתוך ה' גדולת של ות

היראה בשערי יבוא אז מבשרו. ובשר מעצמיו עצם זו, קדושה למעלה ויזכה הטהורה,

חמודות. כל חמדת שהיא ה כתב כך ועל לשונו וזו מאוד יסודיים דברים זצ״ל קוק רב

קח( ה א ברכות איה )עין:

" לצייר ישתדל אבל אמתיות בהשכלות האד שישכיל יש עומדי שה מה לפי

יבא לא עוד ובזה לנפש, מחו= האמתית ההכרה של העומק לתכלית. שאי מפני

כ נשגב כל לדעת מוכשר האד א י ביחושו מצויר שהדבר הער4 כפי לנפשו.

וע כ ל אל בהשגה המשכילי ו מחו= השקפת נקודת את קובעי וה הית,

כ היראה. מעלת על החכמה מעלת תגדל בה לנפש, בקחת רק תבא היראה י

את האד בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ ג מענפי לענ9 כ ההכרה

כל אל הפנימי ביחו רק ימצא האמת שנקודת משיג ובהיותו האמיתית. השגה,

א כ אל את הדעת שהיא ההשגות, כל של התכלית ו להיות ודאי צריכה הי,

אלי יחו מצד בתוכו נקבעת ה יהי וזה, ה עומק האמת בהשגה."

הם ואלו מעשי, ברובד גם ביטוי לידי תבוא היא אז בלב, נחקקת שהיראה שלאחר נציין תוכו ובצניעות, בנחת שהילוכו שמים, ירא שהוא האדם של ומעשיו הנהגותיו דרכי כל ובישרות, באמונה ומתנו משאו בתורה, ושוקד במצוות הוא מדקדק ואהבה, ענווה רצוף

נ תמיד תהא והאמת י ה' לרגליו. ר באמת אלוקים יראי עם חלקנו תן אמן. ג

ה' בגדולת בחינות חמש

הקדוש. הזוהר לדברי ניגש הזוהר מורכבת שהיא ומציין ה', בגדולת מהתבוננות מתחיל

בחינות, מחמש - שאומר מה והוא "למדחל בר נש למאריה, בגין דאיהו רב ושליט

עיקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשי בין ". כאן יש הבנויים דברים, חמישה

רב האחד - הם ואלו זה, גבי על זה, שליט השני, עלמין דכל עיקרא השלישי, הרביעי

חשיבין. כלא קמיה כלא והחמישי עלמין דכל שרשא

ג שהוא וכו'", דאיהו בגין מיניה "למדחל שכתב הזוהר, בדברי רמוזים הללו הדברים ששלושת נראה

" הגדולה, האמת את מבאר מכן ולאחר היראה, לידי שבא עד האדם, בנפש העניין חקיקת דאי רב הו

האדם של נפשו לנקודת חוזר מכן ולאחר וכו'", ושליט - יראה דאקרי אתר בההוא רעותיה.""ולשוואה

שמים. יראת לאור החיים הנהגת כל ניתוב שזהו

| י פניך באור - תש״פ שמות

גדולה. לשון שהוא רב, עניין זה כי הקב״ה. של גדולתו עניין הוא 'רב', הראשון, העניין

בוא ה' גדולת ועניין שם. וראה א, פרק היראה שער חכמה, ראשית בספר בהרחבה ר

השע מצד הוא ה' גדולת שעניין נציין, תמציתי ובאופן ה' רוממות בדבר האדם רת

וכוחו חקר, לה שאין וגדולתו יתברך, כי ותכלית. סוף להם שאין שמו, יתברך ואדירותו

ובמציא בכוחם מוגבלים הנבראים כל כי יתברך, אליו ערוך אין בגדר ומצומצמים ותם,

בורא כן שאין מה ממנו. לצאת בלי הויתם, נ שאין מאוד, ומהולל גדול כי שמו, יתברך ו

ב מכל למעלה שהם ענייניו, לכל שיעור ואין ולכוחו, ליכולתו סוף בלי הנבראים, חינות

ותכלית. חקר שום

הוא, ברוך סוף אין שלמות בגדולת האדם השערת היא הגדולה שעניין נמצא מעל שהוא

כולם. הנבראים לכל ומעבר

שליט

עניין שהוא ה', בגדולת האדם השערת מתוך ' רב ' חקר שום בלי והגדלה הפלגה לשון,

'שליט', סוד שהוא השני לעניין בא אזי ותכלית, לנבראים. הראשונה היחס נקודת והוא

כל ובין בינו ההבדל בהפלגת רוממותו, מצד ה' בגדולת עסק שבתחילה והיינו הנבראים, ואין בעולמו, היחיד השליט שהוא הנבראים, ובין יתברך בינו היחס לעניין בא וכעת

כ גדול. שהוא רב, בחינת של הראשון העניין מתוך נולד זה ודבר מבלעדיו. שליט י

בעולמו. והיחידה הבלעדית שליטתו את היטב מכיר ה' גדולת מתוך

שום שאין ההכרה את הלב אל מחדיר זה עניין לממשלתו מחוץ לצאת שיכול נברא

יתב ושליטתו האדם בא ומכאן בכל. מושל יתברך שרצונו בשליטה', 'יחיד וזהו שמו, רך

א לאדם להרע שיכול נברא שום אין כי בה', גמור לביטחון יתברך. ברצונו לא מכאן וכן את לעצור יוכל לא גורם ושום בשלמותו, הפועל אל יצא ה' שרצון להכיר האדם בא

המ ועילויה. שלמותה אל ההויה גלגלי את שמניעה האלוקית גמה

להשגת הנתפסת בצורה שהם כפי לעולמות עדיין מתייחסים הראשונים העניינים שני

שעניי והיינו האדם, של נם ושלי רב ע ט ו על ובשליטתו ה' בגדולת כביכול סק המציאות.

עניין אך ההוויה האדם, של השטחית ההשגה בצורת כביכול נותר שה יא עומד ת לעצמ ה,

בעל ת ובאמת, כביכול. יתברך ממציאותו נפרדת ישות ב עומד עדיין היראה עניין תחילת

בהשגת האדם הנבראים ע להשגה עולה כך ומתוך לאדם. נתפסים שהם כפי יותר מוקה

היחס את גם ממילא שמשנה ה', בגדולת עצמה למציאות גדולתו מצד באמת כי.

יתרו פרשת | יא

שי דבר שום אין ורוממותו הב במדרגות שיתבאר כפי יתברך, מעניינו חוץ וצא של אות

היראה.

עיקר

בא כאן ות על גם מדובר כבר כאן עלמין'. דכל ושורשא 'עיקרא הבאות, המדרגות שתי

ההוויה להורות ובא, כבר כאן שיש והיינו העולמות, כל ושורש עיקר הוא שהקב״ה

ה' אל שלהם וביחס העולמות בהשגת מאוד עמוק ביאור שבמדרגה והיינו יתברך. הקב״ה של הבלעדיות זה, במובן עליהם. שליט והקב״ה נפרדים, העולמות היו הקודמת

באה לעלות מתחילים כבר אנו מכאן אך היחידה. בשליטתו ביטוי לידי לבלעדיות

מדרגות בשלוש מופיע זה ועניין ממנו. חוץ מציאות שאין והיינו יותר, נשגבה -, עיקר

וכ שורש, ו לא כלא חשיבין.

מתייחס עיקר למעשה, העולמות. כל עיקר שהוא מהם, הראשונה במדרגה נתבונן

למעשה שהוא העיקר, עניין זה כי הדבר. למהות המרכז טפל בחינת הוא השאר וכל,

ה כולם העולמות של העיקרית שהנקודה לנו, להורות ובא העיקר. אל י אלקי. עניין א

המה העולמות, של העצמי היש זהו אלא אינם העניינים, שאר וכל היחיד, והתוכן ות

זו. עצמית למהות מעטפת

הרבה בה שיש חתונה, כמו משל דרך אחד 'עיקר'. המושג בהבנת רבדים כמה ישנם

ומלצ אוכל - דברים העיקר אך וריקודים, תזמורת מפוארים, שולחנות נאים, כלים רים,

וכ העיקר, זה מתחתנים. והכלה שהחתן העובדה הוא הערך את לבטא בא השאר ל החתן ובהעדר נאים. ובכלים ערבים, במאכלים בניגון, שונות, בצורות הזה, העיקרי

והכלה, ה התוכן לעולמות, ביחס כן השאר. לכל משמעות שום אין את יוצק אלקי

דהוי היא ובלעדיו ההויה, לכל המשמעות י לה ואין מהות, חסרת וממילא טעם, וחסרת ה

שאין כמו קיום. וכלה. חתן בלי לחתונה קיום

התמצית הוא עיקר יותר, עמוק באופן ש שהחתן פי על אף החתונה, במשל כי הכל. ל

הם והכלה ה בלא גם מקום יש העריבה ולמנגינה הטעים, לאוכל מקום מכל עיקר, ומשמעות 'ישות' להם יש מקום מכל אך והכלה, החתן בשביל הובאו הם אמנם חתונה,

כשלעצמם שאין מה. בנמשל כן - העולמות כל עיקר ה', אור לא כ רק ' מרכז ש ', באופן

עקרוני המרחב לכל יש ש אך עצמו, מצד קיום סביבו צ הוא וטפל דדי הוא ה' אור אלא.

נשמת היופי את הנותן הצבע כמו הכל, המראות בכל בכל ההנאה את הנותן והטעם,

הנגינ כלי בכל הערבות כל את הנותנים והצלילים המאכלים, האור, כמשל והוא ה.

יב | פניך באור - תש״פ שמות

המובן זהו וממשות. ישות מתמלא הכל ובהופעתו, חשוך, הכל שבהעדרו תמצית, של

שה י ו העונג נקודת א והדר ה' אור בלא עניין. ובכל דבר שבכל והשגב והפאר והחן היופי דבר של יחס הוא ה' אור אל ההויה כל של שהיחס ונמצא במציאות. מאומה אין כבודו,

המשמ את היוצק דבר. שום אין בלעדיו כי אליו, בטל הכל וממילא לכל, עות

ל ביחס ולב מוח כמו הוא הראשוני במובן שה׳עיקר' לומר ניתן שעדיין האברים, שאר אל הנשמה יחס כמו הוא יותר העמוק במובן ה׳עיקר' ואילו לעצמם, מקום לאברים יש

הנשמה. בלעדי קיום שום לגוף שאין הגוף, צרי בתחילה ובאמת, את לשים האדם ך

הקש שיתעלה וככל כטפלים. החיים מערכות ושאר חייו, כעיקר הקודש ענייני וכל לה' ר

יוכ כן ה', בעבודת ומבטאים הקודש אל קשורים החיים מערכות כל שבאמת להכיר ל

דעהו". דרכיך "בכל הכתוב וכמאמר אותו,

שורש

כי יותר. עליון הוא שורש של המובן ה שורש על מצביע כבר מתקיי שהכל כך מכוחו ם

ממנו ומופיע קיומו מקור הוא שלו שהשורש האילן, כמשל. . ובאמת מתקיימת המציאות

מכוח ש יובן ומכאן אותה, שמחייה עליון השורש הוא נקודת ה למקור חיבור ה עליון

חיים שמעניק. המושגת, למציאות שממעל הרובד אל מתייחס שורש שבחינת נמצא

שב האלקי למקור והיינו כולם. ההויות כל ומושרשים נעוצים ו

ש לנו להורות בא שורש המושג זה, במובן ל עליונה, הוויה יש הנבראים כל שורשם שהיא

ו נברא הווית לכלל ממנו שיצאו טרם העליון, במקור ובלועים כמוסים היותם בחינת היא

לנו. המוכרת בצורתו העומד העליו השורש שהיא באב, שבלועה הזרע לטיפת משל ן

כך, עצמית. לישות ונפרד שיצא טרם הילד, של ל הנבראים כל אלוקי שורש יש ובבחינה,

המד הוא האלקי הרובד זו ו המקורית רגה ה יצאו ממנה שרק הנבראים, של עיקרית

הנפרדת. ותבניתו בצורתו דבר כל עומד בו לנו, המוכרת במתכונתם והופיעו

בא שורש שבחינת נמצא ה מק אל ההויה את להעלות ורה, ולכלול וכבודו, ה' באור הכל

ש ולהורות ב היא הנבראים של העיקרית והמהות העצמי התוכן אמת אלוקי ניצוץ.

לעיקר. שורש המושג בין נבחין מכאן המושג ' עיקר ' ל מתייחס בתוך האור התגלות

בגוף, נשמה בין יחס מעין הנבראים, של ההויה טפל, והגוף עיקר שהנשמה כך

בחי הם שהנבראים הו והעיקר הגוף, נת בהם. שמופיע ה' אור א ' זאת, לעומת שורש ' הוא

מהוויתם מתבטלים הנבראים שבו יותר, עליון רובד שהוא האילן, של השורש כמשל,

הוא שורש בחינת עצמו. מהאילן יותר ועליון נעלם בחינת הנבראים כלולים שהם כפי

יתרו פרשת | יג

במקורם העליון לצורתם שממעל במדרגה ביטולם בבחינת, הנגלית הזרע כטיפת,

ועובּ לאב, לגמרי הבטלה לעצמו ישות ואינו אימו, ירך שהוא ר.

חשיבין' כלא 'כולא

שה העליונה, המדרגה באה אזי זו, בחינה מתוך י 'כ בחינת א ו שה חשיבין', כלא לא י א

בבחינת כי מתבטלת. כולה ההויה שכל עד האלקי, האור הופעת תוקף כבר ' שורש ' אף,

שביטלנו פי על במקורם, הנבראים את בבחינת הוא זה כל מקום מכל אל ההתעלות

ה אך שורש, מציאות הענפים קיימת עדיין כ. אינו השורש אך שורש, לו שיש האילן, מו עליון, שורש לנבראים שיש באומרנו הנמשל, בבחינת גם כך האילן. צורת את מוחק

שב הנעלמת, המדרגה אל התוודענו אזי ה מ בטלים הנבראים מצי אות ונכללים ם

באלקות. עדיין אך ב הגלויה מדרגה עומד הנבראים את רואים אנו ים וקיימ ים בצורתם,

ונ הגלויים. ברבדים לא אך בנסתר, רק הוא הנבראים שביטול מצא

מכאן לאחר אך בה למדרגה עולים אנו האלקי באור הביטול מופיע עד תוקפו, בכל

רואי שאנו הגלויה המציאות שגם להורות שבא וקיימים נפרדים הנבראים את בעיננו ם

זה באמת עצמם, מצד שא שמו, יתברך ייחודו בעוצם ומבוטל בטל מלבדו. עוד ין כי

ומבוטלים בטלים כולם הנבראים וכל כלל, מלבדו עוד אין יתברך, רוממותו מצד באמת.

זוהי היחיד השליט שהוא בשליטה, יחיד רק לא הקב״ה שבה העליונה, הייחוד מדרגת

מלבדו. עוד שאין במציאות, יחיד גם שהוא אלא רצונו, מול שיעמוד מי ואין

להורות שבא מה זהו ' כול חשיבין כלא קמיה א ' ואפס מבלעדיו דבר שום אין שבאמת,

מלבדו. עוד ואין זולתו, לעמוד שיכול נברא שום שאין מאוד נעלמת השגה זוהי ובאמת

והיא עליה, מכל נעלמת או ןי ונל םוש הגשה הב לכ ל רקיעו, קרו בשעה כמימרא, ברגע

שמע בקריאת ב׳אחד' לה' נפשנו מוסרים שאנו ן ו י על סוד לי נעלמת בצורה נקשרים אנו,

ז. דה

ד - מדרגות חמש כאן נמצאו מדרגות לחמש מקבילים והם חשיבין. כלא וכלא שורש, עיקר שליט, רב,

סו כי יחידה, חיה נשמה רוח נפש ב ד חינ ו מקביל נרנח״י ת ות כנודע, בעולמות האלקות אור להופעת

ה נפש ובחינת י ה רוח ובחינת רב, בסוד בתחתונים, העולמות את המחייה הכוח א י אל השולט, הכוח א

ה הרוח כי ילכו, הרוח שמה ילך אשר י התמצית היא כי עיקר, בחינת היא והנשמה וההנהגה. הכיוון א

בס הכל, של העיקרי והתוכן וד המקיף, האור בחינת החיה, הוא והשורש העולמות, בתוך ה' התגלות כלל זולתו ואין יחיד שהוא חשיבין, כלא כלא בחינת הוא והיחידה הנבראים, של העליון השורש

יד | פניך באור - תש״פ שמות

חמשת הן אלו ה' גדולת מהכרת החל בקרבנו, ומתעצמות שהולכות ה', גדולת מדרגות את להכיר אנו באים ומשם בעולם, ושליטתו ממשלתו להכרת ומשם עצמו, מצד במקורם הנבראים שורש את להכיר אנו מתעלים ומשם בגוף, כנשמה בעולם נוכחותו

מלבדו עוד שאין הגמור, לביטול אנו באים ומשם העליון, ש יתברך מו.

כמאמר ואתחנן, בפרשת שמתואר מה כפי סיני, הר מעמד של השיאים שיא זהו והנה

הפסוק – מלב עוד אין האלוקים הוא ה' כי לדעת הראת "אתה דו". 'כי הראשון, החלק באים ומשם ושליט, רב בחינת ולשליטתו, ה' לגדולת מתייחס האלוקים' הוא ה'

מלבדו' עוד 'אין יותר, העליונות למדרגות כלא ו׳כולא ו׳שורש' 'עיקר' בחינת שהוא,

חשיבין'.

שב נציין ובאמת ועיקר. בחינו וה עצמה, המציאות בתפיסת שינוי אין עדיין ושליט רב ת ן הנפש עניין

שה והרוח ן שיעור עדיין קו המבט את לרומם גם ה' גדולת הכרת באה ולמעלה, ומשם עצמו, האדם מת

עצמה, המציאות על והוא עניין בחינת ו הנשמה ל בחינת שהם מעלה, שורש בקרבנו. אלוקי

יתרו פרשת | טו

שמי יראת – ה' כלפי הנכונה העמדה

שמים יראת וקניין ה' בגדולת ההתבוננות

כן, אם הזוהר של מדרגות חמש בבחינת ה', בגדולת להתבונן כיצד אותנו לימד הקדוש

ה' גדולת מול אל הנבראים ביטול את גם ומבארות ההולכות רוממותו, מציאותו. ותוקף

זו התבוננות לקניין השורש היא שמים יראת.

- בעצמה? שמים יראת מהי מתוך הנולדת הקב״ה, ובין האדם בין יחס נקודת היא האמת

רב שהוא מציאותו, ותוקף ה' גדולת בדבר הגדולה עלמין דכל ושורשא עיקרא ושליט,

חשיבין. כלא קמיא וכלא

היראה. עצם איננה עדיין הכל, וקיום מקור שהוא הזו, הגדולה שהאמת לומר, ברצוננו השלכה לה שתהיה בלי האדם, של לנפשו מחוץ ידיעה של בגדר להיות יכול זה דבר כי

הא על היא שהיראה והיינו הקב״ה, ובין האדם בין יחס נקודת שהיא היראה, כן לא דם.

אותה למעשה ה הופעת אמת ה עליונה הזו האדם עוד וכל האדם. של וליבו נפשו בתוך

בלי האלוקות, בדעת זו, עליונה באמת ישכיל ש הדבר ל יתורגם האדם של נפשו עמדת

לאלוקות ביחס עדיין, בכלל אינו ב אלא יראה, חכמה בחינת בלבד. שהאדם כשם כי בדעת להשכיל יכול להבדיל כן הטבע, איתני על נפלאות השכלות להשכיל יכול בא לא האדם, חיי על ממשית השלכה יוצר אינו התוכן עוד כל אך ובגדולתו, אלוקות

ועיקרה. החכמה תמצית שהיא יראה, לכלל

שמים יראת – לבוראו האדם יחס

המ אותנו מלמד זה דבר יחס היא שהיראה הר״ל, ומי עילה בין יחס שהוא לקב״ה, האדם

המהר״ל: כתב וכך ממנו. שעלול

" כי זה עצ הירא כאשר ה- האד הוא עלול אל העלה … אמרנו כי עצ היראה

מה שהאד עלול אל העלה והוא אמיתת היראה, ובמה שהאד הוא עלול אינו

נחשב לכלו, במה שהוא עלול תולה בעלתו ".

דב שראינו, מה לאור מתבארים אלו רים הכל את ומקיים מחייה שהקב״ה לשום ואין,

היוצ אור אלומת כמו הנבראים ונמצאו מבלעדיו. וקיום חיות נברא א שאין האור, ממקור

רגע. בכל אותה שמהווה המקור מצד אלא עצמה, מצד קיום שום זו לאלומה בשעה

טז | פניך באור - תש״פ שמות

ונחקק האדם לב אל חודר הזה הגדול שהיסוד ממשית, בצורה חש האדם אז בקרבו,

נוב קיומו שכל ותודע מהקב״ה, ע כאותה היא חייו ת היונק עלה כמו או אור, אלומת

מהעץ. חיותו

שמים יראת זוהי – ומעמיד מקיים שמהווה כמי האלוקים, אל האדם יחס את עת בכל

הגמור מהאפס. הא צריך לו, מעניקה שהקרקע היציבות את חש שהאדם ממה יותר דם

לה'. ביחס לחוש בא כי שמיא, כלפי מוחלט ביטול מוליד זה דבר שום לאדם אין מת

האלוקי. מהמקור תמיד מתחדשת הוויתו וכל עצמית, ישות האדם צריך הבורא, מול

כלל. שאינו כמי לחוש

הקב״ה ובין האדם בין הקשר ו האדם, מחיי צדדי עניין אינו הוא לא אפילו דבר רק

הנוגע 'מרכזי' בכמ ע ה האדם, של והקיום הישות בעצם נוגע הוא אלא חשובים, ניינים

ו חייו כל את מקיף ממילא להחיותם הגוף אברי בכל המתפשטת כנשמה, . ובמדרגת רק אינו לה' שהיחס מזה, יותר אף מתברר שמע, קריאת ברגעי שמתעצמת השיא,

אלא הגוף, את המחייה כנשמה אין באמת לאדם ועיקר, כלל ישות אי כי עוד ן מלבדו,

ו 'כ ו חשיבין'. כלא קמיה לא

ה שהיראה מלמד, שהמהר״ל מה זה י ביחס כלל, שאינו כמי עצמו מחשיב האדם היות א

ו לבוראו. כ כל יוצרת היא כך מתנפחת, האדם של עצמו שהרגשת ובין האדם בין חציצה

קונו, מ לו ומחסירה מהאמת האדם את מרחיקה ה והגמורה. השלמה שמים יראת

שמ יראת ים – התורה כל עיקר

האדם קיום שעצם כשם הוא וסעיפים כענפים שהם החיים, ענייני לכל והמקור השורש

זה שורש של, כך שמים יראת אי ננה ' התחומים אחד ' האדם חיי תחומי כל מבין. היחס

לה' שמים, יראת שזהו, בחייו לאדם שיש היחסים ממערכות אחד אינו שורש הוא אלא,

ענייני וכל הכל, שלו ביטויים הם החיים.

שבלעדי כמו ממש ה' מציאות לתורה משמעות שום אין ול מצוות ול כי הטובות, מידות

הדבר כן יתברך, שלו גילויים הם בחינת היא שמים יראת נקודת שמים. ליראת ביחס

זה לאלוקים, היחס עצם האדם. של הנפש בעבודת מלבדו', עוד 'אין של הנציגות ו עניין

שמים יראת. ומידות ומצוות כתפילה הקודש, ערכי מתוך פרט אינה שמים יראת כן, על

היא אלא טובות, ויסודית שורשית מנקודה ענפים הם הקודש, ערכי אלה. כל של הנשמה

כלל. מאומה אין שבלעדיה הערכים, כל ערך זו,

יתרו פרשת | יז

שמים' ירא אדם יהא 'לעולם

הו עצם היא אלא לאדם, מעלה 'תוספת' איננה שמים יראת אומרים אנו כך השלמה. ויתו

שחרית בתפילת – יהא "לעולם אדם לא אנו מדוע שמים". ירא בקיצור אומרים – 'לעולם

שמים' ירא יהא –? האדם הווית את משלימה שמים שיראת אלא שכן. האדם מהות הפנס, ובין האור אלומת בין לנתק אפשר שאי כמו שורשו. אל מחובר בהיותו היא השלם

קיו אין כי ב לאלומה ם הפנס, לי שמים, יראת בלא האדם מהות את לצייר אפשר אי כן

נקודת בלא היינו לאלוקות שלו הקשר שה, י חיותו מקור א.

נמצא ש אינ שמים יראת ה האדם, צורת עצם היא אלא האדם, מהות עצם על נוסף דבר

ובלעדיה יש "סוף שאומר מפורש, מקרא הוא זה ודבר האדם. בצלם מהותי חסרון דבר

האדם" כל זה כי שמור מצוותיו ואת ירא האלקים את נשמע הכל שזהו להורות ובא,

מהו אדם. וצורת תואר לו אין אלו עניינים ובלעדי האדם, ת שיראת קוק, הרב מבאר כך

האדם, של צורתו את שמשלימה זו היא שמים לשונו: וזו

" ב החדורה המלאה, שמי יראת שמי, יראת היא האד של מהותו מהותו כל

להב כדי עד חזקה, חיה השפעה בעלת ושהיא הפנימית כל על תכונתה את ליט

ה "את חייו. מפעלי א-לוהי והאד האד". כל זה כי שמור, מצותיו ואת ירא, העצמית, מצורתו משולל חייו, מרגעי רגע בשו פע, בשו להיות שלא מוכרח

השלמה השמי יראת שהיא. ה"

ה וכישרונות. חכמה מלא שהוא פי על אף העיקר, את חסר שמים, יראת מחוסר שהאדם מלמד, המהר״ל

שז מבאר המהר״ל ו הכתוב כוונת ו החן "שקר והיופי החן תתהלל". היא ה' יראת אישה היופי הבל

שה האדם, שלמות של הצדדים בשני נוגעים ם ה החן כי הדעת, ושלמות המידות שלמות ו ההנהגה א והקיום העיקר את חסרים אלו שכל להורות הפסוק ובא החכמה. הוא והיופי ומידות, במוסר הטובה

שה שמים, יראת מחוסר האדם אם שלהם, ב נרמזה יא ה האישה כי ה'', יראת 'אישה מילים י ביטוי א

שז להורות ובא כנודע. מקבל בבחינת והתבטלות, קבלה של נפשית לעמדה ו ובלי הקיום, וזה האמת משורשיו, שנותק נאה אילן כמו טובים. ובמעשים בחכמה האדם מלא אם אף חסר, העיקר שמים יראת

כעת שפרותיו אף וקיום, עתיד לו שאין וכ מתוקים. לשונו וזו המהר״ל כתב ך ) נתיבות עולם נתיב

יראת ג(: "יראת שמים היא המעלה שהיא עיקר כל המעלות, וכך אמר הכתוב ראשית חכמה יראת

השם, ור ל" כמו שפרשנו למעלה כי יראת שמים מה שהאדם הוא עלול אל השם ית ' והוא ראשית

ולהודיע החכמה… מעלת יראת שמים אמר הכתוב )מ שלי א״ל ( שקר החן והבל היופי אשה יראת ה '

היא תתהלל, פירוש דבר זה חן נקרא כאשר האדם נראה שכל מעשיו ישרים וטובים מאוד, והבל היופי

הוא החכמה שנקרא יופי משום שהיופי מאור והחכמה מאירה דכתיב ) קהלת ח '( חכמת אדם תאיר פניו

ואין צריך ראיה על זה. ואמר כי אם האדם הוא י שר במעשיו עד שהוא נושא חן בעיני הכל עדיין אין

יח | פניך באור - תש״פ שמות

קניי ודרכי שמי יראת נה

ה' בגדולת ההתבוננות – פעולותיו דרך

ובין שמים יראת בין ביחס להתבונן נשוב שמים, יראת עניין בביאור מעט שנגענו לאחר כל של והשורש התמצית כמו נערכת שמים יראת שראינו, כפי התורה. שהיא החכמה,

להבין וצריך חכמה". היא ה' יראת "הן הכתוב כמאמר החכמה, בין הקשר עומק את

הירא ובין החכמה ה.

יח היא שהיראה ראינו ה'. בגדולת התבוננות מתוך הנולד לה', האדם ס איך ואולם,

ל ניתן בכלל שמו, יתברך אליו ביחס השגה השיג הוא הלא כלל מושג אינו הוא ו׳לית,

כלל' ביה תפיסה מחשבה שההשגה היא, התשובה והנה. ב בו אינה אמת יתברך אלא,

בנב היינו בפעולתיו, ברא. אשר ראים שכן מעיד הפעולות ות על פו עלן שאם באופן.

או מאוד, עמוקה חכמה מלאת פעולה נראה או מופלא טוב כבירה גבורה - שהם בוודאי

זו, פעולה שפעל המקור על ילמדונו כ להכירו חכם וטוב וגיבור. בו נשיג שלא ואף

וגבורתו בחכמתו ולא מאומה, סופיים האין מקום מכל, הפעו דרך המע לות, על ידות

הפועל. של וחכמתו מגדולתו רושם בנו יחקק הפועל,

הן אלו כל והחכמה. התורה של וכן הבריאה של האמיתית התכלית מהי יובן מכאן

שבה פעולות ן לגדולתו ולהתוודע להשיג נוכל ידן שעל עבורנו, הופיע הקב״ה

סופי האין ולרוממותו ים. מכך ולעילא שבטבע, ה' חכמת – החכמה האין שבתורה, סופית

הוא. ברוך הבורא של ואמיתו חסדו וגבורתו, חכמתו על מעידות וכל הבריאה מהות כל

שז והיינו זה, עליון עניין בשביל נועדו והחכמה התורה עניין והי המבוקשת התמצית

הנבראים והשגת החכמה מכל דרכם יתברך ה' את לדעת, .

לו בזה דבר שהוא עיקר הכל, וכן היופי היא החכמה כ״ג אין החכמה עיקר ושורש לאדם כמו שאמרו

באבות ג״פ) ( כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, ור ל" כי החכמה אינה עיקר

והדבר שאינו עיקר אין לו קיום בעצמו, אבל יר את השם ית ' המדה הזאת היא עיקר ושורש ולכך אמר

אשה יראת ה ' תתהלל, כי אשה ר״ל שהאדם הוא עלול ולכך נקרא אשה כי האשה נחשבת עלול יותר

בזה תתהלל כי יש לו דבר שהוא שורש ועיקר".

שבוודאי שורשיו, בלא האילן כמשל והוא בעצמו', קיום לו 'אין יראה בלא שחכמה מראה המהר״ל

ח סר שמים. יראת עניין שהוא לה', העמוקה הזיקה עצם היא הכל של הקיום נקודת כך, הקיום. לו

- ועימה מאומה, אין בלעדיה, הכל. יש

יתרו פרשת | יט

רוממותו מצד הקב״ה סופית האין א נתפס ינו וכ כלל. וקשר זיקה לנבראים שיהיה די

א ה במידות, התלבשותו ידי על הנבראים אל עצמו המציא אזי ליו, ן מקום של מידותיו

- המידות בזה. כיוצא וכל וגבורתו חסדו ובינתו, חכמתו הן המאציל של התגלות

העליון ו, ומע מצוות ה', וחכמת כתורה הקודש, ערכי כל הופיעו אלו ממידות שים

טובי כל אך ם. בהם. סוף אין רוממות התעצמות מצד הוא קדושתם שורש

הבריאה דרך ה' גדולת את יראה האדם תמיד לא אולם, רק מרוכז יהיה ולפעמים,

דרכה שמתגלה במי ולא בבריאה. לעמוד אדם יכול כך, הנקרה בראש ולראות את

ו הגלים, עוצמות להי בעוצמ מרוכזת מחשבתו מהם. תפעל הים ת ל הנראית ול עיניו, א ואילו הטוב, מטעמה ומתרגש טעימה, עוגה שאוכל לאדם משל אותה. שהיווה במקור

האופה. של מכשרונו ויתפעל העוגה, את יאכל אחר אדם התעניינותו בנקודת תלוי הכל

האדם של – אותו את שפעל במי מרוכז שהוא או עיניו, שלנגד ברובד רק מרוכז הוא אם

הדבר.

בי גם כך חס רב לכל התג די - ה' לות הגלוי ברובד רק מרוכזות מחשבותיו שכל אדם. יש הקשר להעמקת אותו תביא לא החכמה אך ממנה, והתפעלות חכמה מלא יהיה הוא

לא הוא כי ה', לגדולת י את והיווה שחולל מי כלפי יחס לבניין הגלוי הרובד את תרגם

הגלוי. הרובד פ העולם על שהמבט אדם יש לעומתו, אותו ותח גבורת אל של מלכו נעלם שהוא מי אל ממשי, פנימי יחס בתוכו יבנה הגלוי, ברובד המבט ידי ועל עולם,

רעיון. מכל

שמים יראת – פעולתו דרך הפועל את לראות מכוונת

שמים. יראת זוהי את פועלת היא אלא ההתגלות, רבדי אל מכוונת איננה שמים יראת

העצומה, הפעולה בכל להעמיק מושג דבר את ונתפס, היחס לכל שמעבר מי כלפי

תפיסה. מתוך גדולתו את ולהכיר ה', פני נוכח לעמוד האדם את שמכוונת זו היא התפקוד חכמת מתוך חכמתו ואת הים, גלי גבורת מתוך גבורתו את שבטבע, הגדולה

בזה. וכיוצא הגופני

שבאדם המידות כל – קולטים והגבורה, החסד החכמה, האהבה, הרבדים את הגלויים,

הקורא המקורות, מקור הנעלם, מהאין התנוצצות התוך, נקודת היא שמים יראת ואילו ת מצד שהוא בתוכו, שמתלבש מי את הלבוש, מבעד ולהכיר למעלה, מבטו לכוון לאדם

נעלם. מכל נעלם עצמו

| כ פניך באור - תש״פ שמות

ש נבין, כן על סוף האין אל העצמי היחס נקודת היא שמים יראת. ו השגה שאין אף תפיסה

בו מתוך כלל, ומקיים מחייה שהוא מי אל היחס נקבע המושגים, בעולמות התבוננות

כל שבאמת באופן אותם. ומעמיד הגלויים, ברבדים היא בפועל האדם השגת ולא

אך האלקית, בעצמות הנעלם. מקורם אל הלב נפתח דרכם

כתו הנגלים, המושגים עצם הוא האחד פנים, שני בה יש הגלויים במושגים ההשגה רה

אל ומצביעים מעידים היותם הוא השני והפן בזה, וכיוצא והבריאה ומצוות, מקור כל שבהשגת הפסגה נקודת הוא זה ודבר אותם, וברא והאציל שהיווה נעלם, מקורות

הג המושג עצם את משיג רק שלא והיינו דבר, יחס נקודת בלבו חוקק מתוכו אלא לוי,

ההשגה נקודת שבראו. העליון המאציל אל ותפיסה השגה איננה שהיא הזאת, הנעלמת

נפתח הבריאה מתוך אלא בבורא, עצמית הבורא מציאות אל להתוודע הלב.

ה'", יראת חכמה "ראשית שאומר והוא חכמה. שבכל שמים היראת נקודת היא זו השגה

שהתמצ והיינו ממקורה עדות היותה הוא ומהותה, מגמתה שהיא חכמה, כל של ית לבדה שהיא שבחכמה, היראה נקודת זוהי והופיעה. נאצלה היא שבעבורו הנעלם,

החכ כל כי חכמה, בעבורה. באה כולה מה

התורה הן בוראה, על עדות בעבור היא הבריאה כל מהות שבאמת הוא, העניין ויסוד

והמצוות, ה' התגלות שהם בפנימיות, והן ב ה' התגלות שהיא כולה, הבריאה חיצוניות, מתוך מופיע הוא ברוך סוף האין כי הוא, ברוך הבורא גדולת את להופיע נועדו כולם

וז ופעולותיו. מעשיו ו נמצא בוראם. על מעידים להיותם הנבראים, של התכלית

ונו מציאותו בדבר הנעלמת, ההשגה הוא השגה שבכל הפנימי שהגרעין וגדולתו כחותו ונמצא הבורא, מכוח הופיע וכוחותיו תכונותיו בכל נברא, כל כי הבורא, של וגבורתו

נעלמת. בצורה בגרעין חקוק הפרי כי מקורו, על מעיד

יתרו פרשת | כא

תורה יראה, וחכמה

והיראה החכמה

מכ א נבין ן השגת לסוד היינו שמים, יראת להשגת המבוא היא החכמה דווקא מדוע

דרך ה' מציאות הנבראים, כל של הפנימי הגרעין היא החכמה כי נבראיו. הכתוב כמאמר השער היא נברא, שבכל העמוקה בחכמה שההתבוננות באופן עשית", בחכמה "כולם ובין הבריאה בין החיבור חוליית היא שהחכמה נמצא הנברא. אותו את שברא מי אל

רבדים שני בחכמה שיש אלא מקורה. – ההתבוננ עצם הוא האחד ובחכמה בנברא ות

בו, שטמונה וכדומה, האדם גוף של התפקוד חכמת כמו הנעלמת ההכרה הוא והשני אכן, בריאתו. מתוך הבורא השגת שבחכמה, היראה נקודת זוהי שבראו. מי חכמת בדבר רק מסתכלים אנו המבטים ובשני מושג, אינו הוא כי בעצמו, בבורא התבוננות כאן אין

התוכ שהיא הבריאה, על הלב, התעניינות בנקודת הוא ההפרש אלא לנו. המושג ן לבריאה, מבעד ומביט צופה שמים ירא ואילו הבריאה, את רק משכיל החכמה שאוהב דרך שמו, יתברך כלפיו ועמוק חי יחס בונה והוא וטובו, גדולתו חכמתו על בוראה, על

אלינו. התגלותו

בין הקשר בביאור המהר״ל דברי את נבין זאת לאור לשונו וזו ליראה החכמה:

" ועוד פי ' ראשית חכמה יראת ה ', ל״ר כי העיקר מ החכמה יראת הש כי

ראשית הדבר עיקר הדבר, ור ל" כי עיקר החכמה מה שקונה האד ע״י החכמה

יראת הש. וכ מוכח בפרק היה קורא ) ברכות ז, י, א '( שאמרו ש שלא יהיה

האד קורא ושונה ויהיה בועט באביו או ברבו או במי שגדול ממנו בחכמה

ובמני שנא ' ראשית חכמה יראת ה ' שכל טוב לכל עושיה כ״ע, משמע דפי רשנו,

ראשית חכמה היינו כי עיקר החכמה היא היראה ולכ4 אמר דוד ראשית חכמה

יראת ה ', שר ל" שעיקר החכמה מה שעל ידה מגיע ליראת הש י" ובלא זה אי

החכמה נחשבת, ושלמה רצה לומר כי התחלת החכמה היא יראת הש כמו

שבארנו."

לשונו: וזו זצ״ל קוק הרב כתב בדבר כיוצא

" פנימית, היותר העול השקפת על מיודת עמוקה, היותר החכמה היא ד' יראת

את נותנת והיא העמקני היוד והחול בחול. בי בקודש בי תורה, וכל מדע, לכל

ה את דורש כשהוא עצמו, היודית עמקנות זו, למקנה לבוא מוכרח הוא הרי,

כב | פניך באור - תש״פ שמות

השטח על מרפר9 רק כולו הוא הרי המדע, את מבת ד' יראת שאי זמ שכל שכ חכמה היא ד' יראת ה חכמה, בכלל אינ שבאמת המושגי, של החיצו

הינא לאחת קורי יונית בלשו. "

בש נוגעת שהיא מצד עמוקה, היותר החכמה היא ה' יראת שבכל הנעלם ורש כי דבר.

אינ המאציל שעצמות פי על אף באמת ה מושג ת עצמ מצד ה איזושהי קיימת מקום מכל, שהציור כשם כל, ראשית בחינות. משתי והוא נבראיו. דרך עימו יחס ונקודת השגה הבריאה כל כן נוכחותו, של והתגלות הופעה מהווה מסויים ובמובן הצייר, על מעיד

זה, במובן כולה. הצ מציאות עצם במה ורצונו כוונתו וכן וכשרונותיו, חכמתו וכן ייר, שציירו, באומן להתבונן בלי בציור, שיביט ומי הציור. דרך מופיעים אלו כל שצייר, לכל ביחס הדבר כן מאוד. שטחית היא הסתכלותו בוודאי הלא בזה, וכיוצא ובכוונתו

על בוראה, על מעידה כולה היא והמציאות. ההויה חכמת מציאותו, על וכן וגדולתו, ו באומן הוא שמים הירא של העיקרית ההתעניינות ונקודת בזה. כיוצא וכל וכוונתו רצונו

ביצירה. ולא

זו דבר. כל של העמקני' 'היסוד זהו הי וההשגה החכמה עצם על חיצונית תוספת לא

בע הנעלמת הפנימית התמצית אל פנימה, חדירה זוהי אלא ההויה, שבכל ההשגה מקי

כ של ודבר. דבר ל

המציאות על טהורה בעין להביט - העולם דרך ה' הכרת

אך האדם, בדעת ונתפס לעין שנראה מה רק הוא שמושג הדבר שבאמת לומר, ברצוננו במה ההתעניינות, בנקודת היא חיצונית השגה ובין שמים יראת של השגה בין ההבדל

אנ שני במשל, כמו שמעבר. במה או שמוצג מב שים י בצי טים הציור על מסתכל האחד ור, שמים ירא כך, בציור. ולבטא להביע ביקש ומה הצייר מיהו להבין מנסה והשני לבדו, עת ובכל הכל, את שברא במי שמעבר, במה דבר כל של ההשגה תמצית את חוקק מציאות תוקף כך, משום הנעלם. האין אל ואספקלריא כחלון במציאות דבר בכל מתבונן

הב ח הוא ברוך ורא האדם, בחיי נוכחת בוודאי שהבריאה כשם כי עז. ברושם בלבבו קוקה וגדולתו טובו ה', למציאות ביחס כן חושיו, כל דרך ממציאותה, מתמלא פינה שבכל פנימיות היא אלא המציאות, להשגת חיצוני דבר איננה ה' השגת כי בזה, כיוצא וכל

כשם במציאות. דבר בכל התמידית, ההשגה מצבי ציור שכל שציירו. האומן על ע

מנכיחה כולה ההויה שני מצד יתברך, בו השגה שום אין אחד שמצד פי על שאף נמצא צריך שהאדם אלא ועניין. דבר בכל תמיד, אדירה, ובעוצמה בתוקף יתברך מציאותו את

יתרו פרשת | כג

פנימיות אל ורוחו בנפשו להיפתח כדי לבבו, ערלת למול וצריך אטום, להיות שלא

ההש ב שהיא הזו, גה בעבורה. בא שהכל היש, כל של העצמי הגרעין אמת

שאי לחוש האדם עלול ומכך והשגתו, מהאדם מוחלט באופן נעלם הקב״ה אחד מצד

ירא השגת ליצור לאדם לו אפשר ה מספרת כולה ההויה הלא שני, מצד אך יתברך. כלפיו

ל א- כבוד מספרים "השמים כאומרו יתברך, עליו ותוקף עוז בכל מ ידיו ומעשה גיד שלא. או מבוראו, במנותק העולם על מביט האדם האם בשאלה תלוי זה כל אך הרקיע". זה ודבר הבריאה, מציאות את רבה בעוצמה וחווה מרגיש אזי במנותק, רואהו אם כי פותח אם אך שאינו. כמי שהוא וסובר בוראה, אל ויחס השגה שום לו גורם לא כלל

החכמה תמצית אל לבבו והיי ותכליתה, יתברך, פעולותיו כהופעת בבריאה שמביט נו ובכל עוז בכל וגבורתו, וגדולתו ה' מציאות נוכח הוא עומד במציאות פינה שמכל נמצא

ממש. חושיו בכל וממשות, תוקף

ומנותקת אטומה בצורה הבריאה על יביט שלא האדם, לב טהרת בנקודת תלוי הכל אך

בגדי שרואה מי כמשל ממקורה. וארמונו המלך הלא המלך, את רואה שאינו אף העצום,

עצמו. המלך יראה בלבו יחקוק זה דבר

ה היש שבבחינת והסכנה 'יש', בחינת היא החכמה כי האדם, של העבודה נקודת וזוהי י א

עשיתיני ואני יאורי לי שאמר כפרעה ההיפרדות, , הכל. את שהיווה מהמקור עצמו ואטם

וע אוזניו לפתוח האדם צריך זה וכנגד תדיר הביט כי עברי, שנקרא אבינו כאברהם יניו, שאו סוד והוא כולה. ההויה כל דרך ה', פני נוכח ועמד ולנראה, לחוש שמעבר מה על

עיניכ מרום בזה כיוצא וכל אלה, וישמור חכם מי וסוד אלה, ברא מי וראו ם.

והיא שמים, אצולת היא בקרבנו, המתלהטת הקודש נשמת ג אותנו ממלאת ל עגועים ה',

ו לנו קוראת כל בתוך יתברך ה' את לבקש אלא החיצוניות, על רק להביט שלא כל דרך ומופיע אלינו יורד האדירה, ברממותו שמו, יתברך שהוא ולדעת הלבושים,

א ומתוך כיריעה, שמים נוטה כשלמה אור עוטה החיים, לבושי זיו תורה, של ותיותיה

הדבק התורה הוגי כל ומחייה מתעצם סוף אין ה' יתן שמים, וביראת בקדושה בה ים

עמהם חלקנו. ו

ו לשונו: וזו זצ״ל קוק הרב כותב שמים יראת שורש וזה כולה ההויה דרך היא ה' שהופעת ובכך " מקור

הנפלאה ההרכבה מפני הנשמה בעומק מצטייר הוא ד' יראת ה בההשגה אשר ההפכים שני של אלוהי ת, של נפלאה והתמזגות השלמה, במציאותה הידיעה וודאות האלוהות במהות המוחלטת הידיעה העדר

והו הזה, המקום נורא מה שאמר יעקב, זה והנורא, מאד. היא מאיימת הופכיים אדירים ערכים שני א

כד | פניך באור - תש״פ שמות

שבתורה האיכותי היסוד – חטאין' 'דחיל

חקיקת שעניין והיינו בחכמה. כמותי עניין ויש איכותי יסוד שיש לראות צריך זה במובן

שה האדם, בלב היראה י האלק השגת סוד א תלוי איכותי, עניין היא חכמה, שבכל ות

יות הרבה ההתקשרות, בעומק הוא לכך, מסייע שהריבוי ואף החכמה. ריבוי מאשר ר השתרשות עומק הוא הכל עיקר כן על היראה. השגת של האיכותי לתוכן ביחס משני שירא המהר״ל, שמלמד והוא והבינה. החכמה סעיפי ריבוי ולא האדם, בלב שמים יראת

שמי אמר ולכן מרובה. חכמה מבעל יותר גדול ם " דדחיל גברא מקמי איקום חטאין, "

לשונם וזו היראה בשבח חכמים שאמרו זהו אוריין. מבר לעילא שהוא דברים רבה )מדרש

ו יא: (

" תחלה בתורה משה שביר4 הברכה היא איזו ר״א אמר – אלוקינו ה' אתה ברו4

העול מל4 ו וקדשה הזאת בתורה בחר אשר בעושיה רצה, בעמליה אמר ולא

בהוגיה אמר ולא, בעושיה אלא, ש באלו ד את עושי ה תורה ברי בעושיה. אד

ש אני אעשה מה תורה למדתי ולא חכמה למדתי אומר, לישראל הקב״ה אמר

הוא קל אחד דבר התורה וכל החכמה כל חייכ, ועושה אותי שמתיירא מי כל

ד תורה, ברי ב התורה וכל החכמה כל ב התורה וכל החכמה כל ב התורה וכל החכמה כל ב התורה וכל החכמה כל לבו לבו לבו לבו. ראשית קיא( )תהלי שנאמר מני

עו לכל טוב שכל ה' יראת חכמה לעד עומדת טהורה ה' יראת יט( )ש שיה

וגו' חכמה היא ה' יראת כח( )איוב ".

שמים יראת מקור – סיני הר מעמד

לשאול יש אמנם – שלא קריאה בתוכנו באה מהיכן שמים. יראת בנו נולדת מהיכן הלא בהם? המתלבש הנעלם ה' אור אל פנימה, להביט אלא הלבושים, את רק לראות

בתפא המתמזג יצחק, ואוהל אברהם אהל אהלים, יושב תם איש שלילת יראה. חכמה הדר ישראל, רת הטשטוש מפני אותו, מבררת שהיא כשם הידוע, את מטשטשת ידיעה שכל מפני מוכרחת, היא הידיעה הם הרי החיים ועצם ראשית. לה שיש מוגבלת הויה כל של מדע בכל הדין והוא האדם במדע הנמצא

היח ב רק הנתפשת הנעלמת, בידיעה אצור וזה ההויה, של האלוהי ש ואי כמוסה. היותר דליבא רעותא המציאות. קשר יבוטל ובזה ההגבלה, ע״י שתטשטש מפני מובלטת, בידיעה מוגלמת להיות לה אפשר

ה הידיעה את שתתפוס הויה, לשום אפשר אי כן על אלוהי ותכלית מציאותה, תתבטל שלא כדי ת,

הידיעה, והוי החיים חיי מקור ובין בינה שאין וההויה החיים ממשכת ושום מבדיל מסך שום ההויה ית שלילת של עצמותה כ״א ידיעתנו העדר של הציור לא כלומר נדע, שלא מה דוקא הוא חוצץ, דבר הממעטת מוגבלה, יד מגע שום בלא היא מונחת האמיתית הידיעה עצמות העליון שבחשכה הידיעה,

דיוקנה את ד' אמר מלא אני הארץ ואת השמים את כי, ."

יתרו פרשת | כה

היא שלנו ההשגה בנו תוולד מהיכן כן, אם יתברך. ברממותו ולא שנתפס, במה רק

במציאות? שמופיע סוף האין אל להביט העמוקה, התביעה

והתגלה השמים את הקב״ה קרע זה, ונורא קדוש במעמד סיני. הר מעמד היא, התשובה אין בוודאי כי הלבוש, דרך ההתגלות היתה זה במעמד שגם אף ברוממותו. אלינו

תו מחשבה פס בהר ישראל על שהופיעה האדירה ההארה מקום מכל פעם, אף בה' ת

האלוקי הדיבור את ששמענו בעת סיני, – א ה' "אנכי אז שמים, יראת בנו חקקה לוקיך", מאיתנו. יצאה לא ומעולם ומאז וטהרתה, עוזה בכל בקרבנו האלוקית הנשמה הופיעה

שי שמי חכמים, שאמרו זהו עולמים. לנחלת קבלנוה כי שעמדו בידוע פנים בושת לו ש בירושת העת באותה לנו ניתנה שמים שיראת לנו להורות סיני. הר על אבותיו רגלי

עולמי ם.

היא התורה של מהותה כל כי שמו. יתברך לפניו לעמוד ושורשה, התורה נשמת זוהי ועל ובקדושתו. בשמו ולהדבק יתברך עימו להתקשר ביותר והעליונה הפנימית הדרך

כן, ונשמתה התורה שורש עלינו הופיע תורה, מתן בעת – אל העצומה ההתוודעות

כולה התורה שכל וההכרה שמו, יתברך גדולתו וזהו להכירו. והדרך יתברך שמותיו היא

סיני הר מעמד על הכתוב שאמר – עוד אין האלוקים הוא ה' כי לדעת הראת "אתה

מלבדו".

התורה לקדושת אנו זוכים זה מעמד מתוך בנו תעצים לומדים שאנו שהתורה בתמידות,

התו שעסק יודעים, אנו הלב בעמקי כי וקדושתו. אורו את האלוקי, היקר את מכוון רה

מילת על חכמים כמאמר בקרבה. עצמו שנתן התורה, נותן אל להתוודע ' אנכי ' – " אנא

יהבית". כתיבת נפשי

לישראל רבנו משה שאומר זהו – א לשמוע יכול אני אכן, אך לכם. ולהעבירו ה' דבר ת

שתעמד כדי שמים, יראת בכם שתהא כדי ו ותשכילו ותדעו העולם, והיה שאמר מי לפני

ה שכל עסק עומק בפנימיות תבקשוהו שתמיד כך הגדול, לאורו לבושים היא תורה

שלכם התורה – תעמד שאתם צריך זה בשביל ו תהא ובכך העליונה. האלוקית בהתגלות

פניכם על יראתו מי ובין הלבוש בין תפרידו ולא תחטאו, ולא עולמים, לעולמי

כולם. החטאים שורש סוד שהוא בקרבו, שמתלבש

' ה גדולת נו בלב ולעורר, זה ון עלי למעמד לחזור יום, בכל שמע קריאת ין עני הו וז, ותאריו ךכ לכבש םוי דימת ררוענ תא תדוקנ שדוקה וזה ו הבלנ התוא ייחב ונ.

כו | פניך באור - תש״פ שמות

' תוי9 ה' יראת ימי'

נכונה הבנה ושגויה לה'' 'ביטול במושג

ובחיים. בנפש ביטוי לידי באה שהיא האופן את להבין צריך היראה, מהי שראינו לאחר

מאוד חשובה סוגייה וזוהי.

מוחלט, ביטול של יחס והוא לה', האדם יחס היא שהיראה ראינו חשיבין'. כלא 'כולא

ה של השורשית העמדה זוהי תנועות בכל ביטוי לידי לבוא צריכה והיא בוראו, מול אדם

החיים. לא תחושה גורם הוא שגויה, בצורה נתפס לה' ההתבטלות כשמושג אמנם,

למחוק באה שמים יראת כאילו נעימה. משמעות חסר הכל את ולעשות החיים, את

וערך. האדם חיי את ומעצימה מגדילה דווקא שמים יראת האמת, שמצד בעוד, וכמאמר

ה' "יראת הכתוב ימים תוסיף להתבונן צריך כן, על ". ה', לפני ההתבטלות של במהותה

ב ביטוי לידי באה וכיצד מהי כלל האדם. כוחות

ש נדמה שטחית בהבנה 'התבטל המושג ות', ו שאינו', כמי עצמו 'עושה המהר״ל בלשון

ומוחק מדלדל בכוחו ללחום צריך כביכול חייו. כוחות ואת האדם את כדי ולדכאם, תיו וביטול יראה המושג בהבנת יסודית טעות הוא זה דבר אך קיים. שאינו כמי עצמו שיחוש

האלוקות לפני. ה זו טעות ושורש ו ה ובתפיסת האלוקות בהבנת בסיגים א בין הנכון יחס

הקב״ה ובין האדם הדברים את ונבאר, .

קיימים כאשר נפרדים גופים שני, אחד, במרחב הנמצאים ואנ לאחד מורים ו עצמו לבטל

הרי השני, בפני המרחב כל את לתת כדי מציאותו, את וימחק שימעך דרישה שזוהי

לשני. בש כשמדובר זאת, לעומת ת מהויות י ביניה שהיחס, ן כמו הוא הי נשמה בין חס

קיומו, מחיקת איננה לנשמה הגוף התבטלות אז וגוף, סותרת איננה מציאותו עצם כי כוונת אלא המרחב. לאותו שייכים אינם שניהם שכן הנשמה, מציאות את ומצמצמת דרכו. אותה ולהופיע הנשמה, של לתוכן וביטוי כלי להיות צריך שהגוף היא, הדברים

שנים כאן אין המתמו גופים ד ש אלא המרחב, אותו על דים ת את זו המשלימות הוויות י

זו.

בין ליחס זאת להמשיל ניתן המחשבה ובין הדיבור - למחשבות ביטוי כלי הוא הדיבור.

המחשבה את לגלות בשביל נועדה מהותו שכל זה במובן למחשבה, 'בטל' הוא באופן,

ש שצריך למחשבה בנאמנות יפעל לבטאה כדי ק סתם ימלמל ולא, ו חסרות והברות לות

ותוכן מחשבה, וא עיביש כות ן רחא הבשחמהמ. תיתימאה

יתרו פרשת | כז

הם והאדם שה' נדמה ואז מוגדר, כמישהו ה' את מציירת באלוקות, השגויה התפיסה

ה לה' שביטול ונתפס 'עצמים', שני כביכול ו יודעת הנכונה, ההבנה אך האדם. מחיקת א

כך העולם, של החיים מקור והוא בו, השגה שום ואין רעיון מכל נעלם שה' שאורו

הגדול נערך ביחס ודוגמת מעין המציאות יחס עלמין', כל 'ממלא הגוף, כלפי הנשמה

בגמרא חכמים אמרו וכך הכל. את ומחייה א( י )ברכות:

" דוד אמר מי כנגד נפשי ברכי חמשה הני? ברו4 הקדוש כנגד אלא אמר לא

נשמה וכנגד הוא. העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה, את מלאה נשמה א9 את מלאה נשמה א9 את מלאה נשמה א9 את מלאה נשמה א9

הגו9 כל הגו9 כל הגו9 כל הגו9 כל. נראית ואינה רואה נשמה א9 נראה ואינו רואה הוא ברו4 הקדוש מה.

כ העול כל את ז הוא ברו4 הקדוש מה ו לו, הגו9 כל את זנה נשמה א9. מה

טהור הוא ברו4 הקדוש, טהורה נשמה א9. בחדרי יושב הוא ברו4 הקדוש מה

חדרי, חדרי בחדרי יושבת נשמה א9. הללו דברי חמשה בו שיש מי יבא

ו הללו דברי חמשה בו שיש למי ישבח. ז"

לה' התבטלות – ה' להופעת כלי להיות

מכאן ניגש ל לה' התבטלות מושג. אלא וכוחותיו, האדם מחיקת איננה לה' התבטלות

שלה. וגילוי ביטוי כלי שיהיו כדי האלוקית, הנשמה אל חיבורם היא האדם מהות כי

וזה בעולם, ה' אור גילוי ו וסוד הוויתו שורש קיומו. שהאדם פירושה לה' התבטלות

נשמתם סוד אל אותם פותח שהוא עד אותם, ומטהר חייו כוחות כל את מזכך ה' שאור, ומכוון ה', כרצון רצונו עושה האדם בו המתוקן, המצב זהו דרכם. ויתגלה בהם יופיע

הנ הדיבור כמו הוא הרי אז, שבקרבו. ה' אור נשמתו, סוד אל בנאמנות חייו כל את אמן

בעולם אותה ומגלה המחשבה, אל ח.

ז הרב שכתב זהו " לשונו: וזו זצ״ל קוק ה דעת של ומתוקה שלמה היותר הבינה אלוהו היחש הכרת היא ת

ה אלוהי הרוחני הצד הנשמה, יחש והרוחניים, החמריים מפרטיו, ופרט פרט כל ואל הכללי העולם אל

א הגוף, אל והפרחה, קיום אור והממלא המחיה הזה היחש ולהפרחה. לאורה לחיים הנדרש הדבר ל

מתמלא כשהוא ממרירות יותר ושלוה הגיון ונעימות מיראה, יותר אהבה אותם ממלא הוא ונפש, בלב

הזדעזעות ". א התחיה אורות.

ח חיה", לנפש האדם "ויהי הכתוב כמאמר הדיבור, הוא האדם שעיקר מהעובדה להבין נוכל זה דבר

ומתרגם אונקלוס – חייו? בסיפור מספר ומהו מדבר, האדם ומה ממללא'. 'לרוח – האלוקות. נוכחות את המחשבה בחינת הוא האלוקות ואור דיבור, בחינת הוא האדם, יספרו". תהלתי לי יצרתי זו "עם בחינת

האדם. דהיינו הדיבור, באמצעות שמתגלית והנסתרת, הכמוסה

כח | פניך באור - תש״פ שמות

מלמדת בעולם ה' אור את לגלות נועד שהאדם העובדה ש, להיות צריך האדם שלם שכלי ככל כי כישרונותיו. בכל ומפותח חיים בגווני עשיר חייו, כוחות בכל ומלא כמשל יותר. עשירה בצורה להופיע יכול דרכו המתבטא התוכן כך יותר, מפותח הביטוי

נגי כלי ובצלילים ובחן ביופי דרכו מובעת המנגינה כך יותר, משוכלל שהוא שככל נה,

ונאים. עשירים

כן על יתר ה – כוחותיו שכלול את מחייבת האלוקי, לתוכן ביטוי כלי הוא שהאדם עובדה מילואו. בכל להתגלות מוכרח אליו, ערוך שאין יקר, מכל היקר התוכן כי מילואם. בכל

ככלֵ זה והרי נגינה י המשובחים להיות צריכים שהם המלך, הכתרת בטקס לנגן שמובאים

ביותר.

בטומאה ששקוע מי אמנם, בקרבו, להופיע שצריך האלוקי בתוכן ובוגד וברשעות, ישותו את מגדילה החיים הופעת אצלו, כי חייו. הופעת את מאוד שימעיט ראוי באמת

ירא שהוא מי זאת, לעומת אך המקולקלת. התנהלותו ואת לה', חייו את ומקשר שמים,

צ כן ועל האדם, לחיי גדול ערך גם יוצר העליון האלוקי שהערך הרי להיות הוא ריך

ויכולתו. כוחו בכל ה' אור את לגלות כדי בחייו, מפותח

ירא אדם כי האדם. כוחות את ומפתחת מגדלת דווקא שמים שיראת הגדול, היסוד זהו

שם הופעת הם חייו שכל מכיר שמים, חייו פרטי וכל מתעלה, חייו ערך וממילא שמים,

א הוא כך, משום ומרוממת. נצחית משמעות מקבלים כישרון בשום כלל מזלזל ינו מופיע הוא ברוך העליון שהמלך מלכות, בגדי הם אלו שכן ה'. לו שנתן כוח ובשום

בהם.

האדם עצמיות – ה' מאור ניצוץ

הו הביטול עניין של הפנימי השורש למעשה, בעצם האדם, של קיומו נקודת בעצם א

נפ עצמית ישות לאדם אין כאמור, כי עצמו. של הזהות תפיסת אלא רדת, אלוקית נשמה

בקרבו חייו עצמיות שהיא, .

לה' הקשר דבר איננו הוא צדדי. לזולתו, האדם בין היחסים מערכות כשאר אינו בהם

ישות לאדם יש עצמית זולתו. עם במגע הבאה אוטונומית, הקשר לקב״ה האדם בין הוא

והנשמה, הגוף בין כקשר העצמיות שורשי שורש, ש לצייר כלל אפשר אי האדם את ממנו. המשתלשל וענף חיים שורש אלא שניים, כאן אין נשמתו. משורש בנפרדות עומד

יתרו פרשת | כט

לה' האדם בין היחס כך – המשתלשל ענף היא שלנו וההויה שלנו, החיים מקור הוא ה'

ב החיים ממקור חייך" הוא כי בו "ולדבקה הכתוב שאמר זהו הוא. רוך. ט

דעהו' דרכיך 'בכל

נבין, כך מתוך אפ שאי האדם מחיי קטן חלקיק אפילו להפריד שר במנותק ולהעמידו האדם חיי סעיפי כל כך מהנשמה, ומתקיימים ניזונים הגוף אברי שכל כשם לה'. מזיקתו

ל כלים בחינת הם וממילא מה', חיותם מקבלים הגדול. אורו את ולהופיע גלות שום אין

לגל באה שהיא עמוק אלקי תוכן לה שאין האדם מחיי נקודה תנועה שכל כמו אותו. ות

האדם, של החיים לעצם ביטוי איזה היא האדם מחיי היא כך להיות צריכה ביטוי גם

אלקי ואור לתוכן והופעה ל כ ש עד נו, קו בקדושת המתקדש האדם מדרגת וזהו.

ת במסיל מבואר וכ קודש, ל ש מימד מקבלות הגשמיות, ו אפיל לותיו, ופעו אכילותיו

םירשי תדימב, השודקה 'ה זי ונכ.

סעיפי כל האדם של החיים המשפחה בחיי והנפש, הגוף בחיי, וברוח, בחומר והחברה,

ובפרנסה, בבריאות הכל בשורשו מת בא אלקי, לתוכן מחובר להוות נועד דבר וכל

גילוי בחינת והופע אלוקית ה בגדי וילבש חול בגדי ויפשוט ויטהר, שיתקדש לאחר,

החיים וקדושת המצוות ושפע התורה הארת מכוח קודש, . ביטול, שמושג עומק זהו בו חייו, תוכן שכל מבין וממילא אלקית. והופעה שביב היא חייו הווית שכל משיג האדם

וצריכים ראויים ומעשיו, סעיפיו ובכל כוחותיו בכל להיות "כי אלקית. הופעה של עניין

זה. מעניין חוצה לצאת שיכול סעיף שום בלי חייו, מכלול כל האדם", כל זה

ט עצמו, את חווה אדם כל למעשה, מ זו חוויה ומתוך עז תנועה רגיש לנוע עצמו, את לממש רצון של ה

אוש אל שהרגשת היינו, בזה. וכיוצא ושלמותו רו במרכז עצמו את האדם של ברוחו שמה העצמיות

העצמי. מימושו את חש שבה בדרך אחד כל עצמו, למימוש הם תנועותיו וכל שאיפותיו, בשעה

זו, גדולה אמת קרבו אל וסופג מבין שהאדם חייו שעצמות אלו חלק היא ממעל, ק בעומק שיחוש הרי

את לבבו התנוע מעומק הנובע פנימי הכרח כעין העצמי, המימוש תנועת כאותה ה', רצון לעשות ה

בהכנעה ולא האדם, של מהותו ש גורם לפני הבאה נמ מ רק צא אליו. חוץ של הפנימית הדחיפה האדם

שלמותו, אל עצמו לממש האמיתי בשורשה היא א דחיפה הנע ה' רצון הופעת פנימית, לקית בתוך לם

האדם, של עצמיותו ו ומימושו, העצמי האני בקשת של התנועה טיב כל לעשות עזה דחיפה הוא באמת

בהוויה. חפצו ולהשלים ה' רצון לרצון רצונו בין מהותי ניגוד ם שו ש יחו לא שוב האדם, זאת יבין וש

העצמיות רצון א שהו, ה' ן כרצו ש ממ שייעשה ד ע ולרוממו, ' ה לרצון רצונו לבטל ויתאמץ ה', האמיתית.

| ל פניך באור - תש״פ שמות

לחיים סופי אין ערך לצקת

ההתבוננות בצורה האדם מהות כל את שמקיף כמי האלקי העניין את הרואה הזאת,

אך האדם. של וקיומו חירותו את ששולל מאיים, כדבר להיתפס עלולה מוחלטת, תפיסה אלא ומחיקה, צמצום כאן אין אדרבא, הקב״ה. ובין האדם בין ביחס מטעות נובעת זו

כוח בכל נועד, שהאדם מתברר כי אדירה, והעצמה עילוי אור לגילוי כלי להיות ותיו, קץ שאין משמעות ולקבל בנצח, מושרשים להיות מתעלים חייו כל סופי, אין אלקי

ורוממותה לגדולתה י.

משל לשליח ובמהלך תשלום, תמורת למקום ממקום סגורה מעטפה להעביר שנשלח

כ חיי גורל את להציל שעתידה אינפורמציה מכילה זו שמעטפה לו מתברר השליחות ל הגדול המעשה על וישמח ויגיל מאוד, פעולתו יקרת תגדל בוודאי הלא המדינה. בני

לעשותו. שזכה וביטלה מחקה לא הפעולה משמעות ידיעת במשל, המעשה, את אלא

לו הוסיפה עצומה משמעות מצד שנתפס למה מעבר הרבה גדול, תוכן בו ויצקה,

לבדו המעשה. כי המעשה, על מאוד תשפיע זו ידיעה מעשיו, ערך את כשיבין יזדרז

ואף בה, ימעל ולא בשליחותו, מאוד השליחות, ותשלום משכורתו על כלל יביט לא

למרות מכ השכר. משלם מאת שיקבלה גדולת מול אל בעיניו, קל הדבר יהיה מקום ל

המונים. חיי להציל הקודש, משימת ערך

מצי וביטול מהחיים ניתוק אינו לה' שהקשר מובן זה באופן התקדשותם אלא אותם,

העליון. האלוקי האור את וההוד, הנצח את הקודש, את דרכם שיופיעו ועילויים, כך

י עניין הוא לאשתו, האדם קשר לדוגמא, חייו את מנהל וכשהזוג מאוד. וחשוב קר שהוא הרי התורה, של הדרכותיה פי על ורעות, ושלום ואחווה באהבה ובטהרה, בקדושה

שורה והשכינה העליון, המקור אל כלי להיות זוכה החיים ערך מחיקת כאן אין ביניהם.

של עילוי אלא הזוגיות, של הפשוט בח ו, ש ומגלה מבטא שהוא העליון, ערכו יפת

השכינה. אור את בהוויתו ומכוח האומה, של הכללי מאור ניצוץ הוא בישראל בית כל

נבנ הפרטי, הבית הבניין ית דוגמא זוהי הקודש. עיר בירושלים הכללי, בבניין אבן עוד

" י ההכנ עה ה מפני אלוהו להתבטל בקרבה, מתגלה שפרטיות הויה בכל נברא, בכל טבעי דבר שהיא ת, לגבי קץ אין של עליונות בו חש שהוא הכללות, של ההויה מקור בפני וחומר וקל הכללות בפני

פנימית וגבורה שלטון וקוממיות, עונג -אם כי בה, יש ודכדוך צער לא הכלליות, יפי. בכל מעוטרת. .

הקטנתה יו לפני הנשמה של מצמיח הזאת הטבעית ההקטנה צרה. הוד של שלטון אדירה, גדלות ה הולך ומתרחב, ההולך בחלקה ועליזה מצואותה עדנת בענג עת בכל המשחקת מעליא, ונהורא מלכות

עולם גבעות תאות עד קץ, אין חקר, אין עד ומתגדל " אורות, ממרקים יסורים.

יתרו פרשת | לא

אות ומרומם שלנו, החיים מציאות בתוך המופיע עליון ניצוץ של ה לערכ ה ה גדול.

החי כל את לרומם באה התורה ובאמת, שיתגלה האלוקי הנצחי לערך אותם ולחבר ים,

סופי. האין לערכו ולרוממו בו, להתגלות בשביל העולם את היווה ה' באמת כי בהם.

והמצוות התורה תכלית

אינ חייו ותוכן האדם מהות שעצם להבין לה', ההתבטלות של השורש זהו כן, אם ם אלא

לגילו כלי האדם, חיי כל את מקיף זה ודבר האלקות, י בהם למצוא ממש, פרטיו בכל התוכן שהוא יתברך, וקדושתו אורו מגלים הם כיצד ולהבין לאלוקות, זיקה נקודת של חייו מפרטי ופרט פרט בכל יתברך ה' את לדעת דעהו", דרכיך "בכל בפסוק המכוון

האדם.

תכל ומצוותיה. התורה עניין מהו יובן מכאן שהיא במובן שמים, יראת היא התורה ית

מכו האדם את וימלא יתפשט שהאור עד האלוקי, מקורו עם להתאחד האדם את ונת עצם ראשית, בחינות. בכמה נעשה זה ודבר הגוף. כל את הממלאת כנשמה והעולם, סוף, אין אור התגלות היא התורה חכמת כי ה', את לדעת מכוון הוא הרי התורה, עסק

וההתבוננ באדם מעמיקה שמים, יראת מתוך בתורה, ות יתברך מציאותו רושם את

קיומנו. ויסוד חיינו שורש והיותו וגבורתו, ואהבתו וחכמתו, וגדולתו

לגילוי כלי שיעשה כזו בצורה האדם חיי אורח את לנהל מכוון המצוות עסק שנית,

האור. בה הדרכים הן המצוות ם כל את מקיפות המצוות לכן בגוף. תתפשט הנשמה

החיים – הפר והחברה, המשפחה את המאכלים והממון, נסה בגדים וה והשנה, היום מעגל,

חיי מסעיפי סעיף אין ועוד. החיים מאורעות ולכן האלוקי, מהמקור שמנותק האדם

ה כי החיים, פרטי לכל חודרות המצוות ן יופיע למען הראויה, ההתנהגות דרך את מורות

בחיינו. האור לפיכך ישראל את לזכות הקב״ה שרצה עקשיא, בן חנניא רבי שאמר הו ז

בה, מרו טרחה עליו העמיסו ש ויסבור במצוות, האדם יקוץ ואל וות. ומצ תורה להם הרבה מהחיים סעיף וכל סוף. אין שפע אל האדם חיי ערך את לרומם ונות מכו המצוות כי שחקים, מרחבי אל ומצם, ומצ מוגבל ממימד מתרומם הוא הרי מצווה, לאור שזכה

תשודקו וכלמ לש ע םלו תמצעתמ וב.

יופיע כך ומתוך באמת, שמים יראי להיות וטהרה, קדושה מתוך בתורה להגות שנזכה

ואמן! אמן במהרה, שלמה בגאולה אורו, בגדולת אלוקינו ה' עלינו

שבועיים תורה דברי לתפוצת להצטרפות

ששון ראובן הרב מאת דעה' הארץ 'מלאה למערכת פנייה שלח

במספ 053-6240891 ר

או בכתובתuh. deah1@gmail. com

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות