בס״ד
**למעשים החזון שקודם**
**א. שמות פרק יט, א-ט**
מִצְּׁרָיִם מֵאֶרֶץ יִשְּׁרָאֵל בְּׁנֵי לְּׁצֵאת הַּשְּׁלִישִי בַּחֹדֶש הַּזֶה וֹם בַּי סִינָי: מִדְּׁבַּר בָאו מֵרְּׁפִידִים וַּיִסְּׁעו וַּיָבֹאו וַּיַּחֲנו בַּמִדְּׁבָר וַּיִחַּן שָם יִשְּׁרָאֵל נֶגֶד הָהָר: סִינַּי מִדְּׁבַּר
וַּיִקְּׁרָא אֵלָיו ה׳ מִן הָהָר לֵאמֹר כֹה תֹאמַּר לְּׁבֵית יַּעֲקֹב וְּׁתַּגֵיד לִבְּׁנֵי יִשְּׁרָאֵל: אַּתֶם רְּׁאִיתֶם אֲשֶר עָשִיתִי לְּׁמִצְּׁרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְּׁכֶם עַּל כַּנְּׁפֵי נְּׁשָרִים וָאָבִא אֶתְּׁכֶם אֵלָי: וְּׁעַּתָה אִם שָמוֹע תִשְּׁמְּׁעו בְּׁקֹלִי וּשְּׁמַּרְּׁתֶם אֶת בְּׁרִיתִי וִהְּׁיִיתֶם לִי סְּׁגֻלָה מִכָל הָעַּמִים כִי לִי כָל הָאָרֶץ: וְּׁאַּתֶם תִהְּׁיו לִי מַּמְּׁלֶכֶת כֹהֲנִים וְּׁגוֹי קָדוֹש אֵלֶה הַּדְּׁבָרִים אֲשֶר תְּׁדַּבֵר אֶל בְּׁנֵי יִשְּׁרָאֵל:
וַּיָבֹא מֹשֶה וַּיִקְּׁרָא לְּׁזִקְּׁנֵי הָעָם וַּיָשֶם לִפְּׁנֵיהֶם אֵת כָל הַּדְּׁבָרִים הָאֵלֶה אֲשֶר צִוָהו ה׳: וַּיַּעֲנו כָל הָעָם וַּיֹאמְּׁרו כֹל אֲשֶר דִבֶר ה׳ נַּעֲשֶה וַּיָשֶב מֹשֶה אֶת דִבְּׁרֵי הָעָם אֶל ה׳:
**ב. ברכות התורה**
ברוך אתה ה׳ א-לוהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. …ברוך אתה ה׳ נותן התורה.
**ג. עין אי״ה – שבת פ״ט, פסקה כג**
בתרי בשבא אמר להו ״ואתם ממלכת לי תהיו כהנים. ״ שלא יתטשטשו ותהיה הסגולה הרוחנית מתדלדלת, ולמטרת קיבוץ הכוחות עברה המנוחה.
זאת היא הסגולה המגמתית שהיא בצורותיה מפני כשלון כח, תפארתה מופיעה מיד סגולה ביקרת מכשיריה. אבל גם לפני התגלמות המכשירים היא מוכרחת וצריכה לצאת אל הפועל אחרי שישתלמו ההכנות הגדולות הדרושות להתגלות אור של מצב, כבר נמצאת בעינה בכחה.
מיד בתרי בשבא, עוד לפני, נאמרה כבר המטרה האחרונה, היותר אחרונה, מטרת סגולת הנשא ברוממותה של הנשמה והשלטתה על החיים, ״ואתם״ האמיתית של האומה בכללה, הקדושה במהותה העליונה, שתבלטת מ כולו, וקדושים בחייהם החיצוניים והפנימיים מדריכים עליונים לעולם ומורים, ״ואתם ממלכת לי תהיו כהנים״ ו״גוי קדוש״ צופיה ד׳ שעין מרחוק לנהל את כל היחידיים והלאומיים. אלה הגדולות הן התוצאות המאוחרות, היותר אחרונות.
להודיע שהמטרה האחרונה היותר בטוחה היא, אם הסיבובים אליהן. וסוף מעשה במחשבה תחילה, שכדי להשיגה אותה כ״כ, הדרכים הם תפצלים הם משמשים כולם והטובים והרעים המכשירים מכלל השליבות שדורכים על ידן אל רום ראש פסגת הגיהנם, הם גם שנבראו בשני, ¹ והמחלוקת והכנה ופעולה בחירית, כבר הובטחנו אל מה שיהיה ולפני כל בר אלהינו יקום לעולם. ² אבל המטרה ד עצמית בסגולה גם מראש והוה באחרית הימים,
בתרי בשבא אמר להו ״ואתם לי תהיו מקדם, ממלכת כ״הנים. ״
¹ ב״ר ד, ו. ² ישעיה מ, ח.
**ד. עין אי״ה – שבת פ״ט, פסקה כד**
אחרי שמציבים בתלתא. בשבא א״ל מצות הגבלה.
אז יש את האידיאל, הנעלה המרומם והרחוק ב, יפעת תפארתו, והנשמות מתעוררות להגיע אליו. אם באים לחוש התפרצות פתאומית מפני, עוזבת ה את כל דרכי ההדרגה ומביאה הריסות ושבירות בעולם. אז מאפילים את הדעת לצמצם את הרעיון לפני התגלותו של האור הגדול המאיר אפסי עולמים, והרחב השואפת לגדולות, האדם.
אבל אחרי שהזוהר העליון ומטשטשים את הצורה הרוחנית העליונה של נשמת ה, והשאיפה העליונה להמטרות הגדולות החובקות ודו הכללי, יוצג בתמונתו הבהירה לעיני הרוח בה, זיו חייה והתקוממות הנשמה, אז תצא לולם ע להתעוררותה במלא אורה, אין לחוש זרועות, גבולים עוברת. ע״כ רק אחר שכבר נאמר כ״כ לרפיון ורשלנות כמו שיש לחוש להתפרצות,
הוצג לעיני ישראל שמגדל האורה שבא אחרי ״ואתם ממלכת לי תהיו כהנים״ בתרי בשבא, ובתלתא שטף המרוצה שלא יעבור גבולות רוממות שאיפתם הגדולה והמאירה, וצריכים לעצור בעד. אמר להו מצות הגבלה בשבא.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה