השבת אגרת פולמוס
לתורה רשב״ם פירוש
רשב״ם אמי אבי שלמה רבנו וגם: לז, ב בראשית
נתן וכתובים נביאים תורה שפירש גולה עיני מאיר
מ של פשוטו לפרש לב ב שמואל אני ואף קרא. ר״
זצ חתנו מאיר לי והודה ולפניו, עמו נתווכחתי ל״
אחרים פרושים לעשות צריך היה פנאי לו היה שאילו
יום בכל המתחדשים הפשטות. לפי
ימים סופרים? איך
ה חולין משנה במעשה האמור אחד יום מה:
בראשית — אחד יום ף א הלילה, אחר הולך היום
בנו ואת באותו האמור הלילה אחר הולך. היום
פירוש רשב״ם בראשית א: פרק
לילה — קרא ולחשך כך ואחר תחילה אור לעולם
לילה י ויה כאן: כתיב אין בקר — ויהי ערב ויהי. חשך
ערב, ויהי אלא: יום, ויהי ושיקע ראשון יום שהעריב
האור. בקר — ויהי עמוד שעלה לילה של בוקרו
א יום הושלם הרי השחר ימים הששה מן חד שאמר
הקב שני יום התחיל כך ואחר הדברות, בעשרת: ה״
לומר הכתוב בא ולא רקיע. יהי אלהים ויאמר
לפרש הוצרכנו לא כי הם, אחד יום והבקר שהערב
ונגמרה יום שהבקיר ימים, ששה היו היאך אלא
שני יום והתחיל אחד יום נגמר הרי. הלילה, ויאמר (ו)
רקיע — יהי ים אלה לבוקרו ראשון יום שנגמר, לאחר
אלהים ויאמר. אז:
חשך — ה ובין האור בין אלוקים ויבדל (ד) שעות שי״ב
ואח״כ תחלה האור י״ב. הלילה ואח״כ היום היה
במאמר היה העולם בריאת תחילת שהרי החשך.
אור. ״יהי״
בקר — ויהי ערב ויהי והתחילה הששי יום נגמר אז
כדכתוב המלאכה, שפסקה בערב בשבת: מנוחה
עשה. ה׳ ימים ששת כי לקדשו, השבת יום את זכור
וַיְהִי בַּיוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיִּלְקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד (כב) וַיָּבֹאוּ כׇּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַי״י מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפּוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כׇּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר.
בנימין רבי מסעות עמ׳ יז: ״ארבעה ימים ומשם
ושם לקורפוס, שם ועוד וקראים. רבניים יהודים
מנדים וישראל אפיקורסין, נקראים מינים יהודים
מקום בכל, אותם שומרים ו שבת ליל מחללים והם
שבת״. מוצאי ראשון ליל
עזרא אבן
הארוך — ראב״ע כה טז: שמות
רבים, הפסוק זה בעבור השתבשו אמונה חסרי
בא ה והלילה השבת יום לשמר אדם חייב כי ואמרו:
לי היום שבת כי אמר: משה כי אחריו. י״ — ולא
מחר אמר: גם שעבר. הלילה ט (שמות ויהי ופירשו: . ״)ג ז: כ״
בקר ויהי ערב עד השלים לא ראשון יום כי כרצונם,
שני. בקר נכונה דברו ולא להבין לבך שים ועתה
אשר בקר ויהי ערב ויהי המפרשים טפשות
הזכרתי…
אגרת השבת
ויהי בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות ותשע עשרה
בליל השבת בארבעה עשר לחדש טבת, ואני אברהם ספרדי אבן עזרא הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא (אינגלנד), קצה הארץ, שהוא בגבול השביעי מגבולות הארץ הנושבת, והייתי ישן ושנתי ערבה לי, ואראה בחלום והנה עומד לנגדי גבר כמראה ובידו אגרת חתומה, ויען ויאמר אלי קח את האגרת הזאת ששלחה אליך השבת.
ואקוד ואשתחוה לה', ואברך את ה' אשר נתנה לנו אשר כבדני הכבוד הזה, ואתפשנה בשתי ידי, ידי, ואקראנה ותהי בפי בראשית כדבש למתוק, אך בקראי הטורים האחרונים חם לבי, ונפשי תצא. וכמעט
ואשאל את העומד לנגדי מה פשעי מה חטאתי? כי מהיום שידעתי את השם הנכבד אשר בראנו, ולמדתי מצותיו, אהבתי את השבת לעולם, ובטרם בואה הייתי יוצא לקראתה בכל לב, גם הייתי משלחה בשמחה ובשירים בצאתה, ומי בכל עבדיה נאמן כמוני? ומדוע שלחה אלי את האגרת הזאת?
[: היא … ]
ויען ויאמר אלי ציר השבת, הגד הוגד לה את אשר
הביאו תלמידיך אל ביתך אתמול ספרים פירושי
התורה, וכתוב שם את ליל השבת לחלל, ואתה,
תאזור מתניך בעבור כבוד השבת להלחם מלחמת
התורה, ולא תשא פני איש. ואיקץ, ותתפעם רוחי עלי, ונפשי נבהלה מאד, ואקום
ואלבש בגדי, וארחץ ידי, ובחמתי בערה בי, ואוציא
חוצה הספרים לאור הלבנה, והנה שם כתוב פירוש
בקר״, ויהי ערב ״ויהי והוא אומר כי כאשר היה בקר
יום שני אז עלה אחד יום שלם, כי הלילה הולך אחר
. היום
וכמעט קרעתי בגדי, וגם קרעתי את הפירוש הזה, כי
אמרתי טוב לחלל שבת אחת, ולא יחללו ישראל
שבתות הרבה, אם יראו את הפירוש הרע הזה; גם נהיה
כלנו ללעג וקלס בעיני הערלים. ואתאפק בעבור
כבוד השבת, ואדור נדר אם אתן שנת לעיני אחר
צאת יום הקדש עד אכתוב אגרת ארוכה לבאר מתי
ראשית יום, ולהרים מכשול ולהסיר פח ומוקש
התורה, כי כל ישראל הפרושים, גם כל הצדוקים
עמהם יודעים כי לא נכתבה פרשת מעשה בראשית
רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת,
כאשר שבת השם הנכבד, לספור ימי השבוע.
והנה אם היה סוף יום הששי בקר יום השביעי, יש לנו
לשמור הלילה הבא. והנה הפירוש הזה מתעה כל
הקרובים גם הרחוקים, ישראל גם במזרח ובמערב
גם החיים גם המתים, והמאמין בפירוש הקשה הזה
ה׳ ינקום נקמת השבת ממנו, והקורא אותו בקול גדול
תדבק לשונו לחכו, גם הסופר הכותב אותו בפירוש
התורה תיבש יבוש זרועו ועינו כהה תכהה ימי. נו
וזאת תחילת האגרת שכתבתי בני ישראל יהיה אור.
וזאת כצאת השבת.
מקרא של ופשוטו הלכה
״במרצע אזנו את האלוהים…ורצע אל אדוניו והגישו
לעלם — ועבדו: רש״י לעולם״. ועבדו היובל. עד
״לעולם — ״: רשב״ם כמו חייו, ימי כל הפשט לפי
א עולם( עד שם ״וישב בשמואל ״שנאמר. )כב
ידך — על לאות לזכרון לך יהיה פשוטו עומק לפי
על כחותם ״שימני כעין ידך. על כתוב כאילו תמיד
״לבך ך — עיני בין. שרגילין זהב ורביד תכשיט כעין
לנו המצח על ליתן. י
המדברה — לעזאזל אותו לשלח לשלח פשוטו: לפי
אשר העזים אל חי אותו שמצינו כמו במדבר,
בציפ ו ״ מצורע רי פני על החיה הצפור את ושלח
כאן אף מטומאתו. לטהרו השדה״ ישראל את לטהר
מעונותם המדבר אל משלחו מרעה מקום והוא
כדכתיב הבהמות המדבר אחר הצאן את. וינהג
אהבו והשלום האמת
כתבנו כבר: לז, ב קידושין (ההפלאה) המקנה ספר
תורה מתן דקודם הוכחות כמה תורה בחידושי
לא ולילה ״יום דכתיב היום אחר הולך הלילה
. ״ישבותו
ותורותי — חוקותי כו, ה: בראשית רשב״ם עיקר לפי
וחימוד ועריות גזל כגון הניכרות, המצות כל פשוטו
קודם נוהגין היו כלם אורחים, והכנסת ודינין ממון
וכרתו לישראל ונתפרשו שנתחדשו אלא תורה מתן
לקיימן. ברית
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
