איכה נתנחם? במגילת איכה נתנחם! - עיון ב'נחמת ציון' למרן הבן איש חי

צפייה ביוטיוב

ערוץ: רועי כהן - טללי כהונה

---

נשלח על ידי: רועי כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

נקודות ביחס ללימוד תורה

בס״ד

איך ניגשים ללמוד תורה?

בן יהוידע למרן הבן איש חי, ברכות יז, א

גְּמֹר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת דְּרָכַי, וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי תּוֹרָתִי נְצֹר תּוֹרָתִי בְּלִבְּךָ, וְנֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי. שְׁמוֹר פִּיךָ מִכָּל חֵטְא, וְטַהֵר וְקַדֵּשׁ עַצְמְךָ מִכֹּל אַשְׁמָה וְעָוֹן.

נראה לי בס״ד לב נפש [462] מספרם נתי״ב [462], כי נתיב התורה ישיג האדם על ידי צירוף הלב והנפש, גם על ידי שניהם יקנה מדת האהבה, לכך לב נפש [462] עולים מספר מדת האהבה [462], וזה שאמר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת דְּרָכַי, שעל ידי צירוף ׳לב ונפש׳ תשיג הנתיב שלי.

וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם — הם אותיות ׳דד׳ של התורה, דכתיב בה דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת, והתורה יש בה ח׳ דרגין שהם: כשר ופסול, חייב וזכאי, טמא וטהור, אסור ומותר, וזהו לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי, ׳שני דלתין׳ של ארבע וארבע, ד׳ וד׳.

ואמר עוד (תהילים לד, יד) נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה, דכלים של התורה הם לשון ושפתים, וצריך שיהיו נקיים מדבור רע שהוא לשון הרע, וגם ממרמה שהוא שקר. ואמרה עוד נְצוֹר תּוֹרָתִי בִּלְבָבֶךָ וְנֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי, שאם יראת שמים התורה משתמרת בלב ולא תשכח, ולזה אמר (משלי ח, יד) אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה [216] מספר יראה [216].

גם נראה לי בס״ד אומרו, נֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי, כי ׳אחר אותיות׳ עי״ן יש כסף, ומבחן היראת שמים היא בכסף, שהוא ממון האדם — שיש בני אדם שיש להם יראת שמים ואינם נקיים מחשש גניבה וגזל וכיוצא, וזה שאמר נֶגֶד עֵינֶיךָ שהוא הכסף, שם תִּהְיֶה יִרְאָתִי קבועה ומשמשת.

גם נראה לי כסף לשון תאוה והשתוקקות, כמו (בראשית לא, ל) כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ, וזה שאמר נְצֹר תּוֹרָתִי בְּלִבְּךָ, כי הלב הוא אוצר התורה, וכנזכר באותו מעשה של אותו חכם שירד לספינה עם סוחרים וטבע הממון כולו, אך צריך לשמירת התורה בלב. עוד דבר שהוא התאוה והשתוקקות הנרמז באותיות כסף, שהם נגד אותיות עי״ן. או יובן הראיה תמשך מן העין, והפך ראיה ותהיה יראה.

שְׁמוֹר פִּיךָ מִכָּל חֵטְא — אין זה חטא הדבור, שכבר נאמר זה קודם, אלא חטא מאכלות אסורות. וְטַהֵר וְקַדֵּשׁ עַצְמְךָ מִכֹּל אַשְׁמָה וְעָוֹן של אחרים, כי שלו כבר נאמר אך יש של אחרים, והוא יתחייב בהם על אשר לא הוכיח אותו בהם. ואמר תרתי ׳אשמה ועון׳ כי שני מיני עונות הם — בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, ואמר ׳טהר וקדש׳, טהר בלב, וקדש במוח, במחשבה אשר שם. אֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכָל שָׁעָה — כי התורה גם בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ואצולי מצלה, מה שאין כן שאר מצות.

אבות על בנים, פרק ד משנה י, רבי אלטר מאזוז

הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם. אפשר לפרש עפ״י מה שראיתי בספר אהלי יצחק ז״ל בחידושיו לסנהדרין דף ל״ח שפירש דברי המשנה ״הוי שקוד ללמוד תורה״ היינו תורה שבכתב, ללמוד תנ״ך כמו שכתב רש״י בקידושין דף ל׳ ״תורה — תנ״ך״ ע״ש, וכן הוא בזוה״ק פרשת אמור דתורה סתם היא תורה שבכתב ע״ש.

והנה הש״ך ביו״ד סימן רמ״ה ס״ו משם הב״ח כתב דשלא כדין נהגו העולם שלא ללמד את בניהם תנ״ך, והש״ך כתב עליו דמנהגן של ישראל תורה הוא דאמרינן בסנהדרין כ״ד ״ש״ס בבלי שבלול במקרא במשנה בתלמוד״ אלמא דמשום הכי אינו חייב לשלש שנותיו במקרא ואינו חייב ללמד את בנו מקרא כיון שלמדו ש״ס בבלי, ושכ״מ בטור בסימן רמ״ו.

ועי׳ בספר תולדות אדם (שבחי הגאון ר״ז ז״ל) דף י״ד מ״ש על הש״ך, כי אף שרבינו הש״ך חכם גדול בתורה ובכל בית הפסק נאמן הוא, אולם בדין זה לא היטב לראות כי רבותיו וחבריו חולקים עליו. והביא מהשל״ה שהביא דברי ר״ת בקידושין ל׳ שכתב דאנן סומכים אהא דאמרינן בבלי בלולה במקרא במשנה ובגמ׳, וכתב על זה: ״ואף שיוצא לד׳ ר״ת בתלמוד בבלי זהו לענין כל יום ויום, אבל מ״מ צריך האדם לראות שילמוד תורה נביאים וכתובים ומשנה ותלמוד, וילמד תורה שבכתב תנ״ך כלו כסדר זה אחר זה, וכ״כ ילמוד אותם עד שיהיו שגורים לו בעל פה. וההלכה בתלמוד כל יום ויום, כדי שיהיה יוצא ג׳ הלימודים בכל יום. ״ ועוד הביא מס׳ יש נוחלין שגם הוא כתב כדברי השל״ה, והסכימו לדבריו שבעה אבירי הרועים ובתוכם ארבעה גאוני דורם — בעל עוללות אפרים והסמ״ע ומהרש״א ורבינו יואל בעל הבתים על ארבע טורים עש״ב.

וא״כ אפ״ל דלזה התכוין התנא באומרו ״הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה״ — היינו לעסוק בסתם ׳תורה׳ שהיא לימוד המקרא. ובהיות שדרך התלמידים רוצים ללמוד בתלמוד ופוסקים כדי לפלפל ולהראות את חכמתם בתורה, אבל לימוד התנ״ך הוא קל ההבנה, לזה סיים ״והוי שפל רוח בפני כל אדם״.

אך בעיקר ההקדמה שכתב הרב אהלי יצחק משם רש״י ז״ל, עיינתי שם בקידושין וראיתי לרש״י שם על מאי דאמרינן שם למדו מקרא אין מלמדו משנה, ואמר רבא מקרא זו תורה שבכתב, וזה לשונו: ״תורה ולא נביאים וכתובים״ עכ״ל. הרי שאין הנביאים וכתובים בכלל.

---

נשלח על ידי: רועי כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

הבן איש חי

א. דרשן

בוא ת כי חי איש בן את בתשובה הוא ברוך הקדוש שמקבל מה ז״ל המפרשים מ״ש דידוע בס״ד נ״ל אחר ובאופן את תראה לא וכתיב ורעי אחי לישראל קרא השי״ת כי והיינו אבידה, השבת מדין הוא ישראל

מהם והתעלמת נדחים שיו את או אחיך שור ברוך הקדוש עשה כן ומחמת לאחיך, תשיבם השב שעל וצריך אליו, קרוב ישראל מחצב יהי' בזה כי המלאכים, ממחצב למעלה הנשמות מחצב הוא

להו דסגי אמר כאשר בתשובה מקבלם שבזה האבידה, את ישיב שהוא אבידה השבת תהיה ידו

צריך היה הנשמות, חצב ממ למעלה המלאכים מחצב היה אם אך החטא, בעזיבת וחרטה בודוי בזה מפסידים והיו מהם, הגבוהים המלאכים ידי על ישראל של אבידה השבת מצות שתתקיים ועזיבת חרטה של תשובה ע״י נעשית היתה לא המלאכים אצל אבידה השבת כי רב הפסד ישראל

קשים. ויסורין מיתה ע״י שתהיה צריך היה אלא בלבד, החטא

ב. פוסק

הקדמת פעלים רב ״ת שו הספר פתיחת

לנביאים וזקנים לזקנים, ויהושע ליהושע, ומסרה מסיני, תורה קבל משה דאבות, במשנה שנינו פירש ע״ב ב׳ דף רוה״ק, שער ב זצ״ל האר״י רבינו והנה הגדולה. כנסת לאנשי מסרוה ונביאים והזוגות בפ״ע, כנה״ג ואנשי בפ״ע, ונביאים בפ״ע, והשופטים להזקנים הדורות אחיזת מקום סבוראי (ורבנן בפ״ע, והגאונים בפ״ע, סבוראי ורבנן בפ״ע, והאמוראים בפ״ע, והתנאים בפ״ע,

ונראה ע״ש. י בפ״ע, הפוסקים שאחר והדורות בפ״ע, והפוסקים בפ״ע), והגאונים בפ״ע, והר״ן והרשב״א והרז״ה והרמ״ה והרמב״ן והרמב״ם הרי״ף על קאי ז״ל, רבינו דנקיט דהפוסקים

המפורסמים הראשונים מן בהם כיוצא ועוד ועוד הצרפתים, רבותינו וגם והרשב״א, יונה, ורבינו

ה עת ועד תשובות, בעלי נקראים המה בהם, וכיוצא הנז׳ הראשונים שאחר הדורות שאר אמנם

אסופות ובעלי תשובות בעלי בכלל המה הזמן: רבני

יש המוכן מן אוכל (רבי) חדשים ושבילים דרכים ופותח עמקים שדד מ /ויש (חכם)

יש מכך חדל ויש ת / יו בהתנצלו פותח

(ספרדים/ גדול ועד מקטן התשובות בעלי ספרי מביא יש ויש הראשונים מדברי רק מביא

(אשכנזים)

יש מ להם שקדמו הדור חכמי נגד קשות מדברים ויש וכבוד בענווה ים / דבר

ג. מקובל

א תשובה פעלים ב ר לה =שבח שלי״ת כי מעט, ספר ויודע פשוט איש ממני שאל וז״ל, מבין מאיש נשאלתי שאלה.

אני ורק נכנסתי, לא הנסתר בלימוד אך גמרא, וקצת ואגדה מדרש רז״ל דברי למדתי יתברך=

ישראל המון קוראין כאשר והתיקונים הזוהר בספר, קורא קצת מאדוני לשאול באתי בעתה והנה

להשקיט תשובה לי תשיב שבודאי ובטחתי ריקם, תשבני ואל בהם, נבוך אני אשר שאלות בכל מאמין יהודי איש אנכי כי שיחתי אפרש מאמר בראשית והנה בהם. דעתי ולשכך רעיונותי,

אנכי ורק אמת, ו ותורת אמת משה שבכתב בתורה וכ״ש וכ״ש אמת, ודבריהם אמת הן חז״ל, דברי יעצוני אשר שאלות קצת אדוני לפני מציג והנני להתבונן, חז״ל שהרשונו במה להתבונן רוצה

אותם לדעת. כליותי

קודשא יחוד =לשם ליקבה״ו לומר תקנו ותפלה מצוה כל עשיית קודם מצינו הנה הא׳, השאלה

לכוין אנו צריכין ומה יה, שכינת משמעות בקצרה אדוני לנו ויבאר וכו׳, ושכינתיה= הוא בריך מתפללים בקשות כמה בסדר נמצא עוד גם ושכינתיה. הוא בריך קודשא אומרים כשאנו בדעתינו

וגם בתחינות, בפינו מזכירים שאנחנו השכינה משמעות לדעת ורצינו השכינה, על ומתחננים

ואנחנו בה, הר דברים יש ותיקונים בזוהר ובפרט השכינה, על מאמרים כמה נמצא רז״ל בדברי

ענין מה לנו יבאר הב׳, והשאלה מדברים אנחנו מה יודעים אנחנו ואין האלה, הדברים. לומדים

לנו יבאר הג׳, והשאלה בעליונים האמורים ונקבה זכר של תוארים ענין מה גם למעלה, שיש. זווג קוראין אנו ולמי בזה, לכוין אנו צריכין מי על לאה, ותיקון רחל תיקון שנקרא חצות תיקון ענין

ועל חצות תיקון אומרים למה הדברים סוד יודעין אנחנו שאין מאחר הד׳, והשאלה אלו. בשמות ורק ז״ל, האר״י רבינו יסד כאשר וכונה וצער בבכיה כהלכתו אומרו הקורא אין וגם נתקן, מה לא סיומו עד בו שיתחיל ומעת אחרים, בעניינים וטרוד מחשבות מלא ולבו מפיו מוציא דברים נ״מ מאי א״כ קאמר, מאי ידע ולא וכתובים בנביאים כקורא אותו וקורא דקים, חמשה אפילו יעלה

ולעשות להתפלל צריך דבע״כ מצות ושאר תפלה ובשלמא יקרא, שלא טוב ויותר בקריאתו, ונתקן תפלה כמו חיוב אינו חצות תיקון אבל בחיוב, עליו דהם כונה, בלא אפילו יעשה המצות

דברים מפיו בהוציאו אהני מאי ובכיה צער ובלא כונה בלא אומרו ואם ובכיה, בצער לאמרו מה מפיו מוציא מה יודע הקורא שאין וכיוצא רעווא, יהא כמו בקשות כמה עוד יש וכן בלבד,

מהשמים כפול =ושכרו ושכמ״ה. הטוב דברו יבא הכל ועל באמירתם, יש =ת תועל

ד. מנהיג

א ׳דרוש בינה מרי א

פה נוראיל הנקרא תורה תלמוד מדרש בית בחנוך דרשתי זה דרוש ת״ת. המדרש בית לחינוך כארזים נהר עלי כגנות נטיו כנחלים ישראל משכנותיך יעקב אהליך טובו מה יע״א. בג׳דאד עירנו

. . ם מי עלי

תלוי ם שלה הקיום שבעולם הנמצאים שכל עולם של במנהגו רואין אנחנו כי בס״ד לפרש ונראה סדרים להם ויתקנו יעשו שאם ובטירותם בחצריהם ובהנחתם במושבם להם יעשו אשר בסדרים

דרך. ויאבדו יתקלקלו לאו ואם ועומדים, מתקיימים הם נכונים

הסוחרים. משל

וכן סדרים ע״פ המשקים ושותה מאכלים אוכל האדם שאם הגופניי במזון עד״ז ג״כ תמצא הענין

סדרים ע״פ יתנהג לא ואם בגופו, בריאות יעשו אלא ם והמשקי המאכלים לו יזיקו לא נכונים

בגופו. קלקול יעשו מתוקנים

וכן ארץ דרך לימוד הן הקדושה תורתינו לימוד הן הנפשי חלק שהוא המשכלות בלימוד הענין יתקיים ההוא הלימוד אז ויפים נכונים בסדרים מתוקן הלימוד אם וכיוצא, וכתיבה לשונות שהוא

מתוקן יהיה לא אם אבל אדם, של מלבו נעקר יהיה ולא השכחה בו לוט תש ולא הלומד בלב אשר הלימוד מבחר את האדם שישכח להתאבד וסופו בלב מתיישב אינו וטובים נכונים בסדרים

. . למד

והנה דרך של דברים ושאר וכתיבה לשונות לימוד שהוא הגשמי, לעסק ומתוקן המיוסד מקום

עראי מושב שהוא עוה״ז לצורך הוא הלימוד זה כי יען, אי, ער שהוא אהל נקרא המקום זה ארץ, שם שהוא משכן נקרא הקדושה תורתינו לימוד שהוא הנפשיי ללימוד ומתוקן המיוסד מקום אבל

. . קבוע מושב שהוא עוה״ב לצורך שהוא שהוא קבוע דבר על הנקרא

עליו מוטל שאין שנים ב קטן נער בעודו רק הוא האדם אצל הלימוד של והיפה הטוב זמן כי וידוע צלולה דעתו תהיה הטבע וכפי ובנים, אשה פרנסת משוי בצוארו תלוי אין וגם גופו פרנסת משא קטנים בעודם הנערים עם לעסוק הוא יאות כן ועל ימוט, ולא לבו לוח על חרוש יהיה שילמוד ומה

וכתיבה לשון א שהו ארץ דרך של ואחד הקדושה, תורתינו של אחד האלה הלימודים בשתי בשנים צלולה שדעתם הנערות זמן שהוא אחד בזמן אלו לימודים מיני בשני עמהם ויעסקו בהן, וכיוצא

. . שמנהגם כאותם ולא כסאות על שישבו עליהם להשגיח המדרש בבית הילדים ישיבת מדמה ולזה

. . הקרקע רטיבות הילד שמקבל הקרקע, על הפרוסה דקה המחצלת על להושיבם

בבית עירנו כמנהג בעיגול ישיבתם תהיה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת כי תצא לדרשה

אלי מדברת הפרשה

בס״ד

אליהו בן שלמה — הרב אליהו בן אלעזר

פרשת כי תצא, תש״פ״ב

היום יום שישי, י״ג אלול, יום לפטירתו של מרן גאון עוזינו ותפארתינו, רבנו יוסף חיים בעל הבן איש חי, עלינו תגן זכותו.

אז נכתוב דברים משמו, איש חי.

---

בפרשה כתוב: ״כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך״ (דברים כב, ח) — כדי שלא יפול האדם שעלה לגג, ומברך: ״אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה״.

בספרו דרשות יוסף חי (ועוד) בא לקח פירוש את הפסוק הזה לצד הרוחני. וזה תוכן דבריו: ״כי תבנה בית חדש״ — הבן איש חי.

הכתוב כאן ליתן עצה טובה נפלאה לאדם, בין בעניינים הגשמיים של משא ומתן שלו, בין בעסק התורה. עצה זו צריכה לכל אדם. רוב העולם מגיע להם נזק מדבר אחד, ואין מרגישים בו. לכן כולם צריכים לעצה הטובה. אני הקטן צריך לעצה זו, ואני מתפלל שהקב״ה יעזור לי לקיים את העצה הזו.

העצה שהבן איש חי לומד היא: אדם שבונה לעצמו בית חדש — בית במחשבות, בית במעשים, בית בדמיונות — צריכים לשים להם מעקה! גבול לדמיונות. אם אדם ישקע בדמיונות של ההצלחה — מה הוא יעשה בכסף שהוא ירוויח, איך יראה עם התעודה שיקבל, איך יצטלם יפה עם הכובע והמצנפת של קבלת התואר — זה עצמו מונע ממנו להתקדם אלא השיא.

כדי שלא תשים גבול, כדי שתהיה לאדם אמביציה להמשיך ולעשות וליצור — אבל אנחנו אומרים: ״נכון, השמים הם הגבול״ — תיפול בדמיונות לא נכונים.

---

הרב (בהמשך דרשות יוסף חי בפרשתינו) מספר ואמר על אדם שאחד ששם תבניות ביצים על ראשו וחשב איך יעשיר. וכך יעשה: שישים תרנגולות על הביצים ויצאו לו אפרוחים, והם יגדלו ויטי לו עוד ביצים, עד שיהיה לו מלא ביצים וימכור אותם. ואט ואט יהיה לו מכולת משלו, ויקנה וימכור ויסחר, ובסוף יהיה לו סניף רמי לוי, ובסוף יקנה וימכור כל סניפי רמי לוי בארץ. וכך חשב בדעתו ודמיונותיו, עד שחשב שהוא יהיה האדם הכי עשיר בעולם. וכאשר יגיע יום ההולדת של נשיא שלו יהיו, יזמינו אותו לברך את נשיא ארצות הברית, ביידן, והוא דמיין איך הוא יברך ואיך יקוד לו קידה. וכאשר עשה כן נפלו לו כל הביצים מראשו ונשתברו, ואיתם נגוזו כל חלומותיו.

---

ובזה הרב מסביר את דברי הגמרא (סנהדרין דף כו עמוד ב): ״מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה״, ופירש רש״י: אדם שאומר כך וכך אעשה, או עד תאריך כך וכך אסיים את מסכת זו — וכזה וכזה יעשה זה שישבית הדבר ולא יצליח לעשות.

יזכנו ה׳ יתברך לדבוק בדרכיו ובמידותיו של מרן רבנו יוסף חיים ע״ה בעל הבן איש חי, ומי שזוכה ללמוד כל יום שעה מהבן איש חי — אשריו ואשרי חלקו.

---

¹ כנפסק בשולחן ערוך בחושן משפט בסימן תכז, ובבן איש חי הלכות שנה שניה פרשת פנחס א. וראה בטעם מצות מעקה בספר החינוך מצוה תקמו.

² כך פסק הרמב״ם בפרק יא מהלכות ברכות הלכה ח, וכן הוא בבן איש חי הלכות שנה שניה פרשת פנחס הלכה ד, ודלא כדעת הרוקח. ודעת המאירי במגילה כא: שאין לברך על מעקה, ובהליכות עולם חלק ז עמודים קעה-קעט חזר בו הרב הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ״ל ממה שפסק ביח בסימן מד חלק ו דעת ה, ומסקנתו שיש לברך על מעקה.

³ וראה גם בשיחות הר״ן אות ו, וגם בליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ כרך ב עמוד 385.

⁴ דלא כפירוש שיחות הר״ן אות סב. ועיין על הגמרא בסנהדרין שם בספר בית יעקב לרבנו אברהם דיין ע״ה, שהיה מגדולי חכמי ארם צובא, שהעיר על דברי החיד״א במראית העין. ועיין עוד בכתר מלכות אות צ מה שכתב בזה מרן רבנו יוסף חיים ע״ה.

⁵ כן כתב הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ״ל בבן איש חי, ומי שזוכה ללמוד כל יום שעה. בשו״ת יחוה דעת חלק ז סימן ה בתשובה לאדם שששכח להניח את התפילין שלו יום אחד, מה יעשה לתיקון. מה יעשה לתיקון.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות