מחלוקת

בס״ד

גדר איסור "ולא יהיה כקרח וכעדתו"

1. במדבר פרק יז, א-ח

(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: (ב) אֱמֹ֨ר אֶל־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־הָאֵ֖שׁ זְרֵה־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ: (ג) אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־ יְקֹוָ֖ק וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ד) וַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתּ֣וֹת הַנְּחֹ֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַֽיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ: (ה) זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַעַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֙רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְקֹוָ֛ק בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ: (ו) וַיִּלֹּ֜נוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם יְקֹוָֽק: (ז) וַיְהִ֗י בְּהִקָּהֵ֤ל הָֽעֵדָה֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן וַיִּפְנוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִנֵּ֥ה כִסָּ֖הוּ הֶעָנָ֑ן וַיֵּרָ֖א כְּב֥וֹד יְקֹוָֽק: (ח) וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: פ

2. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קי עמוד א

ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. רב אשי אמר: ראוי ליצטרע, כתיב הכא ביד משה לו, וכתיב התם ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך. אמר רבי יוסי: כל החולק על מלכות בית דוד - ראוי להכישו נחש. כתיב הכא ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת, וכתיב התם עם חמת זחלי עפר. אמר רב חסדא: כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר בהצתם על ה'. אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה, שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל +(על)+ [את] ה'. אמר רבי חנינא בר פפא: כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה, שנאמר לא עלינו תלנתיכם כי (אם) על ה'. אמר רבי אבהו: כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה.

3. רש״י מסכת סנהדרין דף קי עמוד א

חולק על רבו - חולק על ישיבתו. (עיין באר שבע כאן אריכות גדולה על מחלוקות על רבו)

4. ספר המצוות לרמב״ם מצות לא תעשה מה

והמצוה המ״ה היא שהזהירנו מעשות שרט בבשרנו כמו שיעשו עובדי עבודה זרה והוא אמרו יתעלה (ראה יד) לא תתגודדו. …

והנה אמרו (יבמות יג ב) שבכלל לאו זה גם כן האזהרה מחילוק בתי דיני העיר במנהגיהם וחילוף הקבוצים ואמרו לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. אבל גופיה דקרא הנה הוא כמו שבארו ואמרו לא תעשו חבורה על מת וזה הוא כמו דרש.

וכן אמרם (סנה' קי א) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר [קרח יז] ולא יהיה כקרח וכעדתו הוא גם כן על צד הדרש. אמנם גופיה דקרא הוא בא להפחיד. ולפי מה שביארו החכמים (הוב' שרש ח עמ' קמד - ו) הנה הוא שלילה לא אזהרה כי הם ביארו שענין זה המאמר הוא שהאל יתעלה מגיד כי מי שיחלוק על הכהנים ויעורר על הכהונה במה שיבא מן הזמן לא ייענש במה שנענש קרח ולא יהיה ענשו שיבלע בארץ ואמנם יהיה ענשו כאשר דבר י״י ביד משה לו (שם) רוצה לומר הצרעת באמרו למשה (שמות ד) הבא נא ידך בחיקך, וכמו שהתבאר (דה״ב כו) בעוזיהו המלך.

ואשוב אל כונת המצוה ואומר כי הנה התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות (כ - כא א). והעובר על לאו זה לוקה:

5. השגות הרמב״ן לספר המצוות לרמב״ם שורש ח

אבל הכתוב האחר שתפס עליו הרב בו ולא יהיה כקרח וכעדתו ואמר [קמד] שבארו החכמים שהיא שלילה…

אבל פשט הכתוב ועיקרו שצוה ברקועי פחים צפוי למזבח זכרון לבני ישראל בשני דברים, (א) שלא יקרב איש זר להקטיר ולהקריב קרבן (ב) ושלא יחלוק גם כן שום אדם על כהונת אהרן לאמר כי לא היתה מאת י״י.

ושני אלה עם היותם אמורים בדרך הזכרון הם מניעות, כדרך (וישלח ל) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, וכדרך (ס״פ שופטי') אשר לא יעבד בו ולא יזרע. ולא ימנה לא יקרב איש זר בעבור היות בו לאו אחר מפורש בכל עבודות שבמקדש שנאמר וזר לא יקרב אליכם וימנה ולא יהיה כקרח וכעדתו כמו שבארנו.

6. ספר מצוות גדול לאוין סימן קנו-קנז

כתוב בפרשת קדושים (ויקרא יט, יג) לא תעשוק את רעך ולא תגזול. …

אף על פי שפשוטו כך הוא מכל מקום אמר רבא בפרק המקבל (ב״מ קיא, א וע״ש תד״ה ולמה) זהו עשק זהו גזל להכי אפקיה רחמנא בתרי לישני לעבור עליו בשני לאוין,

לפי עניין זה לאו אחד הוא, ונמנה תחתיו הא דגרסינן בפרק חלק (סנהדרין קי, א) אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (במדבר יז, ה) ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו':

7. בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף קי עמוד א

אף על פי שהמחלקת בכללו דבר שנוא ומשוקץ ודרך הערה אמרו עליו שהוא בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח מ״מ כשהוא חולק עם רבו או עם מי שהוא בראוי לקבל מרות מהם הוא שנוא ביותר והוא שאמרו כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש וכל החולק על רבו כאלו חלק על השכינה שנאמר בהצותם על י״י וכל המהרהר אחריו כאלו מהרהר אחר שכינה שנאמר באלהים ובמשה:

8. ספר יראים סימן שנז [דפוס ישן - שמה]

לא יהיה כקרח. צוה הב״ה שלא יערער אדם על הכהונה שלא יאמר אדם למה יעבוד כהן ואני לא אעבוד וכן לא יערער על כל אדם ואדם שנתן לו כבוד במצות היוצר דכתיב בפ' ויקח קרח ולא יהיה כקרח וכעדתו שערער על משה ואהרן כדכתיב ומדוע תתנשאו על קהל ה'.

9. ספר חרדים מצוות לא תעשה פרק ד

(מב) המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' ולא יהיה כקרח וכעדתו, ממנין תרי״ג, לגאון ולר' שלמה ן' גבירו״ל ורבינו יונה ורשב״ץ:

(מג) מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם ועובר בלאו שנאמר ולא תשא עליו חטא, ע״מ:

10. באר שבע מסכת סנהדרין דף קי עמוד א

כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו כו'. רוב מוני המצות לא מנו לאו זה במנין הלאוין, כי סבירא ליה שאסמכתא בעלמא היא [א. ה. עי' סמ״ג ל״ת קנז]:

11. רבינו יהונתן על הרי״ף מסכת סנהדרין (לפי דפי הרי״ף) גמרא דף כ עמוד א

[סנהדרין קי/ א] כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, כלומר כל המחזיק אף על פי שהדין עמו עובר בלאו דהא כתיב [במדבר ט״ז] ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, ולא רצה להחזיק במחלוקת והלך לקראתם כדי שיחזרו בהם שאם לא הלך שם היה עובר שהיה מחזיק במחלוקת כמו שהיו קרח ודתן ואבירם, ומשום הכי הזהיר הכתוב [שם י״ז] ולא יהיה כקרח וכעדתו.

12. פסקי ריא״ז מסכת סנהדרין פרק יא - חלק

לב. ראוי לאדם שיעביר על מדותיו ולא יחזיק במחלוקת, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם, שלא להחזיק במחלוקת, וכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנ' ולא יהיה כקרח וכעדתו.

13. רמב״ם הלכות כלי המקדש פרק ד הלכה כ

כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת, והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה, או ביראה אף על פי שאינו כמותו בחכמה שנאמר במלך הוא ובניו בקרב ישראל, מלמד שהמלכות ירושה והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו.

14. רש״י במדבר פרשת קורח פרק יז פסוק ה

כאשר דבר ה' ביד משה לו - כמו עליו, על אהרן דבר אל משה, שיהיה הוא ובניו כהנים, לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו', וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור פתרונם כמו על. ומדרשו על קרח. ומהו ביד משה ולא כתב אל משה, רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת, כמו שלקה משה בידו שנאמר (שמות ד, ו) ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, ועל כן לקה עוזיה בצרעת:

15. שו״ת מים עמוקים חלק ב סימן נט

תחלת דברי וראשית אמרי אומר אני שהתקנה הקדומה ודאי דיש בה משום מגדר מלתא. שאם הותרה הרצועה. וכל הרוצה ליטול שררה לעצמו יבא ויטול. יתרבו המחלוקות ויתלקח אש המריבות והקטטות. ואמרי פ' חלק אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו. שנאמר לא יהיה כקרח וכעדתו. ובפרק אלו הן הנחנקין גרסי' דזקן ממרא היו הורגין אותו אפילו הוא אומר מפי השמועה. והם אומרים כך הוא בעינינו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. ואמרי' נמי פ״ק דסנהדרין אמר רב הונא האי תיגרא דמיא לצנורא דבדקא דמיא כיון דרווח רווח. ומה אאריך להביא ראיות על גנות המחלוקות די לנו מה שהאריכו רז״ל לספר בשבח השלום שהוא הפכו כי ידיעת ההפכים אח' כי מכלל הן אתה שומע לאו. ואין לך מגדר מלתא גדול מזה למנוע סיבות המחלוקות והקטטו' מקהל עדת ישראל. …

סיכום:

ישנו ציווי לא להיות כקורח בפרשה – מה מעמדו של ציווי זה?

האם נמנה כאיסור?

ברמב״ם, מאירי: לא. זוהי דרך הערה – מעין הדרכה מוסרית.

רמב״ן (לכאורה), סמ״ג, יראים, חרדים: איסור תורה. (נראה רוב לפי החרדים, אך באר שבע לא כן כתב)

והרי זו גמרא מפורשת!

ר' יהונתן על הרי״ף: הכוונה לגמור מחלוקות.

אמנם הרמב״ם לא הביאו גם כן.

אך מדיוק לשון ריא״ז נראה כי זו הנהגה מוסרית יותר מאשר ציווי מעשי.

מה גידרו?

הרי ישנו דין של שררה בירושה, האם זה נאמר על כל השררות (אמנם ישנו דיון מה נחשב שררה).

ברש״י נראה שמדובר על הכהונה, למרות שבגמרא נאמרה לשון כללית.

השלמות לעניין מינויים ומחלוקות:

צי״א ח״ג סכ״ט אות ה' – האריך בזה: שו״ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כט פרק ה

(ה) ולענין אם השררה עוברת לבנים. הנה בספרי דברים (פ' שופטים) איתא: למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, שאם מת בנו עומד תחתיו, ואין לי אלא זה בלבד, מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם, תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל, כל זמן שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו, ע״כ. למדנו מדברי הספרי שכל פרנסי ישראל בניהם עומדים תחתיהם לשררה כל זמן שהם בקרב ישראל, ומובן אם היא שררה שצריכים עליה לימוד מיוחד אזי עומדים תחתיהם רק כל זמן שהם למדו עליה וראוים לה, וזה נכלל במה שאומר הספרי כל זמן שהם בקרב ישראל, והיינו כל זמן שאין מצידם עיכוב לקבלת והנהלת וכך פוסק הרמב״ם (בפ״א מה' מלכים ה״ז): כשמעמידין מלך מושחין אותו בשמן המשחה וכו' ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם וכו' הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל וכו' ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינוים שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, היה ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו, וכן מי שאין בו יראת שמים אף על פי שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל וכו' ע״כ. הרי מבואר ביתר ביאור בדברי הרמב״ם שכל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, אם רק ראוי לה וממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, ואפילו שאינו ממלא בחכמה אם רק ממלא ביראה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו, וכך פוסק גם בה' כלי המקדש (פרק ד' ה״כ) ומסיים בלשון: שנאמר במלך הוא ובניו בקרב ישראל מלמד שהמלכות ירושה והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה זוכה לעצמו ולזרעו. וכך פוסק בפשיטות הריב״ש (בסימן רע״א) והמבי״ט ח״ג (סימן ר') והרמ״א ביו״ד שם (סימן רמ״ה סעי' כ״ב). ועיין עוד בשו״ת חתם סופר חאו״ח (סימנים י״ב י״ג) ועוד, והדברים ארוכים.

החת״ס חילק בין סוגי מינויים:

שו״ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן יב

והנלע״ד בענין זה על פי מה שצל״ע בש״ס יומא ע״ב ע״ב מצריך קרא לכהן גדול שבנו קם תחתיו, וקשה הא למה לי קרא הא בספרי דרשינן מדכתיב במלך בקרב כל ישראל לרבות כל המינויים בישראל וכמ״ש רמב״ם פ״א ממלכים וא״כ למה לי קרא מיוחד לכה״ג, ותו דאמרינן דמשיח מלחמה אין בנו קם תחתיו מדכתיב אשר יבוא אל אהל מועד וכן פסק רמב״ם בהלכות כלי מקדש פ״ד [הל' כ״א] ע״ש, וקשה מי גרע משארי מינויי ישראל, אע״כ מוכח מזה דלא נאמר דבר זה אלא במלך וכדומה לו ככל אותן המנויין דפרט הירושלמי דמייתי תוס' דסוטה מ״א ע״ב ד״ה אותו וכו' שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי הדיינין ומכין ברצועות, אבל כל מינויי קדושה אינן בכלל זה, ומשו״ה בעי כהן גדול קרא יתירה לרבות וחוזר וממעט משוח מלחמה ומכ״ש כל שארי מינויי קדושה, וע״כ כ' הרשב״א דמינוי חזן הכנסת תלוי במנהגא שיש מקומות הנהיגו חזן של מקדש מעט ככהן הגדול בבהמ״ק וכמו שאנו נוהגים סלסול בבהכ״נ מדרבנן בכל דברים הנוהגים במקדש מן התורה כמבואר בהגה' ש״ע א״ח סי' קנ״ג ובמג״א שם סס״ק מ״ו יע״ש ה״נ דכוותיה, והיינו דכתב רשב״א אפילו כה״ג שהוא מינוי של קודש טפי אפילו הכי ממנים בנו תחתיו מכ״ש חזן שנראה קצת כשליח קהל לענין שארי [דברים] ג״כ:

(ועיין גם בסימן יג)

ויסוד הדברים ברשב״א סימן ט.

ראה מג״א סנ״ג בסוף.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

לקוטים ליום ירושלים

יום ירושלים אתדבקותא דרוחא ברוחא

זהר במדבר - שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה

ובספר הזוהר [במדבר קי״ח א'] - "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" (ישעיה סו' י') משום ששמחה אינה נמצאת אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקדושה. ששם מתחברת אישה בבעלה דהיינו ז״א ומלכות. ואז הוא שמחת הכל שמחה למעלה ולמטה ובזמן שישראל אינם נמצאים בארץ הקדושה אסור לאדם לשמוח ולהראות שמחה. זה שכתוב "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה". וגילו בה דווקא.

רבי אבא ראה אדם אחד שהיה שמח בבית טרוניא שבבבל בעט בו>. אמר שמחו את ירושלם כתיב. אמר רבי אבא בזמן שירושלים בשמחה צריך האדם לשמוח ולהראות שמחה. זה שכתוב "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה". "וגילו בה" הוא בדיוק רבי אליעזר הולך לטעמו שאמר "שמחו את ירושלים" היינו שכתוב "עבדו את יי' בשמחה" (דהיינו שירושלים היא השכינה וצריכים לעבוד ולשמח אותה. כתוב אחד אומר "עבדו את יי' בשמחה" (תהלים ק' ב') וכתוב אחד אומר "עבדו את יי' ביראה וגילו ברעדה" (תהלים ב' יב')>. מה בין האי להאי. אלא כאן בזמן שישראל שרויים בארץ הקדושה שאז עובדים לפני יי' בשמחה וכאן בזמן שישראל שורים בארץ אחרת אז צריכים לעבוד ביראה ולשמוח ברעדה…

מסכת תענית ה ע״א              וְאָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב, (הושע יא) "בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְעִיר". מִשּׁוּם דְּ״בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ" "לֹא אָבוֹא בְעִיר"? אָמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא אָבוֹא בִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, עַד שֶׁאָבוֹא בִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה. וּמִי אִכָּא יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה? אִין, דִּכְתִיב, (תהלים קכב) "יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָה יַחְדָּו":

בניהו בן יהוידע על מגילה דף כו/א

… הטעם שלא נתחלקה ירושלם לשבטים, מפני שהיא מכוונת כנגד ירושלם של מעלה ומחוברת אליה וכמו ירושלם של מעלה יד כל ישראל שווים בה כן ירושלם של מטה. ובזה יובן הפסוק [תהלים קכ״ב ג'] ירושלם הבנויה היא ירושלם של מטה, היא כעיר ירושלם של מעלה אשר חברה לה יחדיו, ששם יד כל ישראל שוה ומחוברים יחד.

מדרש תנחומא פקודי פרק א

וכן אתה מוצא שירושלים מכוונת למעלה כמו ירושלים של מטה מרוב אהבתה של מטה עשה אחרת למעלה שנאמר (ישעיה מט) הן על כפים חקותיך חומתיך נגדי תמיד

אמרי אמת - אתערותא דלתתא

… הס כל בשר מפני ה' למה כי נעור ממעון קדשו, היינו שההתעוררות צריכה להיות מקודם בפנימיות הלב, אתערותא דלתתא …ועל ידי זה באה אחר כך אתערותא דלעילא, מקדש של מעלה, וכן הוא בכל נפש מישראל שקבועה בו נקודה קדושה כדכ' בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר ואי' לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה וזו הנקודה מתעוררת באדם ע״י מסירות נפש…

פרדס רמונים - שער ח פרק כא – הנהגת הקב״ה

… ועוד הוסיפו בביאור הנשיקה הזאת בפ' משפטים (דף קכ״ד ע״ב) וז״ל ישקני מנשיקות פיהו. מ״ט ישקני יאהבני מיבעי ליה אמאי ישקני. אלא הכי תנינן מאי נשיקות אדבקותא דרוחא ברוחא דבג״כ נשיקה בפה דהא פומא אפקותא ומקורא דרוחא הוא ועל דא נשיקין בפומא בחביבותא ודבקין רוחא ברוחא דלא מתפרשן דא מן דא. ועל דא מאן דנפיק נשמתיה בנשיקה מתדבק ברוחא אחרא ברוחא דלא מתפרש מיניה והיינו אקרי נשיקה. ועל דא אמרה כנסת ישראל ישקני מנשיקות פיהו לאדבקא רוחא ברוחא דלא יתפרש דא מן דא עכ״ל. והנה מתוכו נראה היות הנשיקה דבר נעלם ונחמד יותר מהאהבה שאהבה היא ענין החבוק שאמרנו בו מקודם וענין הנשיקה הוא אחר האהבה ואמר שעל ידו הוא דבקותא רוחא ברוחא. וכן ביאר הרשב״י ע״ה במדרש (בז״ח שה״ש) שיר השירים אתדבקותא דגופא בגופא, ישקני מנשיקות פיהו אתדבקותא דרוחא ברוחא וכו' עכ״ל.

אורות התחיה  פרק י״ז/ אמונה ואהבה עמ' ס״ט

האמונה והאהבה הן תמיד מחוברות זו עם זו כששתיהן זורחות בנשמה בשלמותן, וכשאור אחת מהן שלם לגמרי מתעוררת השניה בכחה, ויוצאת ממעמקי הנפש להאיר בכל מלואה. אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו. כל מה שהיחיד והכלל עושה, בכל גלגולי הסבות וכל הכחות המתגלים בחיי התרבות, הכל הולך הוא להשלים במעלה העליונה את האמונה ואת האהבה. מתוך האמונה והאהבה מתאצלים כל האורות הרוחניים שבעולם, המאירים את כל דרכי החיים וההויה. האמונה והאהבה הן עצם החיים בעולם הזה ובעולם הבא: שום דבר איננו נשאר בחיים, כשעושקים מהם את שני המאורות הללו…

התורה היא האהבה, והמצות - האמונה, והן הנן ג״כ הצנורות, שעל ידם שפע האמונה והאהבה שופע והולך תמיד, וכל התרבות הרוחנית והחמרית של ישראל, בהתעוררות חייו הלאומיים, צריך שתתרכז כולה סביב המרכז הכפול המאוחד הזה, שתים שהן ארבע: התורה והמצוה, האמונה והאהבה. שכלול האמונה והאהבה ואומץ קיומן מתחזק ביסוד דבקות נפשית בחהכמים ותלמידיהם, או כפי המבטא של החסידות: התקשרות עם הצדיקים…

יום העצמאות בחינת אדבקות נפש בנפש גילוי האמונה

יום ירושלים בחינת אדבקות רוחא ברוחא  גילו האהבה

נתיבות שלום / על יום ירושלים

עלץ ליבי בה', רמה קרני בה' רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך אין קדוש כה' כי אין בלתך. ה' ממית ומחיה מוריד שאוֹל ויעל אנו מחויבים להכיר בניסים שעשה לנו הקב״ה בימים האלו. ניסים גלויים והארת פנים מלפניו יתברך שמו לעמו ישראל, מה שלא זכו לראות הרבה עשרות דורות, ואסור לנו להיות כופר בטובתו של מקום. כי עשה עמנו עכשיו נס כפול.

האחד- אותו רשע המן של זמננו יימח שמו, רצה להשמיד את כל היהודים. ועשה הקב״ה ניסים ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, והשמידו את כל סוס רכב פרעה ופרשיו בשעות ספורות ונפל פחד היהודים עליהם. וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויאמינו בה'. שגם אלו הרחוקים מאמונה, וכל מי שיש לו מוח בקדקודו מודים שלא היה שום עניין טבעי בהנצחון שעשה הקב״ה באופן מופלא ביותר. שום צבא עוד לא השיג הישגים כאלו, שכוחות כבירים התמוטטו לפניו בשעות ספורות

. הנס השני- בגילוי אהבתו יתברך לעמו ישראל, אף על פי שאינו הגון ואינו כדאי, שהוחזר לנו לרשותנו שריד בית מקדשינו הכותל המערבי. שאמרו חז״ל כי מעולם לא זזה שכינה משם, שנאמר- הנה עומד אחר כתלינו. אחרי י״ט שנה שכבר נתרחקנו ממקום הקודש הזה, והוחזרו לנו מקומות הקדושים. מערת המכפלה, ישני חברון וקבר רחל. מקומות שלא דרכו שם רגל יהודי זה י״ט שנה, ואוי לבנים וגלו מעל קברי אבות ואמהות. ומעתה הם נמצאים תחת רשותנו, ואנו עומדים נדהמים ומזועזעים מהגילויים הגדולים שהראה לנו ה' יתברך, ומה אשיב לה'

"ואני אמרתי נגרשתי מנגד עינך, אך אוסיף להביט אל היכל קדשך". הפסוק הזה עמד לנגד עיני לפני י״ט שנה, עת נפלה העיר העתיקה בידי הערבים, ושוב לא יכול יהודי לגשת אל מקום מקדשינו. והתאספנו כאלפיים איש בהיכל ישיבת מאה שערים, וישבנו על הארץ ובכינו. וחשבתי אז שהגענו לשיא ההסתר, כי אחרי שהושמדו מאיתנו בחירי האומה וכשישה מיליונים יהודים, וגדע בחרי אף את כל קרן ישראל, כל זמן שהכותל המערבי היה בידינו והיה לנו מקום הקודש הזה, שיהודי היה יכול לשפוך שיחו בפני אביו שבשמיים- עוד היה כח להחזיק מעמד. אבל מה נוראה הסתרת פנים זו שה' יתברך הרחיק אותנו מעל פניו וכאילו אינו חפץ שוב בנו, ואוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

וכאותו בן המלך אשר מסוגל לסבול גם כשאביו מייסר אותו בכל מיני ייסורים קשים ורעים, אבל בשעה שאביו המלך מגרשו מהיכל המלך, על זה אינו יכול להתנחם ולהתחזק. והרגשנו באותה שעה, כי אנו מתמוטטים מצער ויגון שנגרשנו מנגד עינך.

אשרינו מה טוב חלקינו בשעה הגדולה הזאת, ששוב האיר לנו הקב״ה בהארת פנים וגילויים שלא זכה שום דור, והוחזר לנו מקום מקדשינו, מקום שלא זזה שכינה משם. האושר והתענוג הכי גדול שיהודי מרגיש בעולמו הוא בשעה שמרגיש בקרבת אלוקותו יתברך, וכמו דאיתא "ואני קרבת אלקים לי טוב". והמקום המסוגל ביותר לזה הוא בכותל המערבי, שיהודי מרגיש כי הוא עומד שם נוכח פני ה' ושופך ליבו כמים ניכחו, וכשאומר ש ם "ברוך אתה וכו'", מרגיש משמעות מיוחדת בנוכחותו יתברך. שאם כי מלוא כל הארץ כבודו, אך שם המקום היחידי בעולם שלא זזה שכינה משם. ואילו פינו מלא שירה כים, אין אנו מספיקים כו', מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו.

ממאורעות הימים הגדולים האלו, אנו צריכים לשמוע את קול ה' היוצא מהם הקורא לנו. וכמו שאמר מרן אדמו״ר זי״ע על פסוק "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו". מה דכתיב "ויקרא" בלשון נסתר, ולא כתיב מי הקורא. שמכל המאורעות העוברים על האדם בוקעת קריאה מהקב״ה, פעם הוא ממאורעות של שמחה המרימים אותו, ועל ידי זה שומע את דבר ה' הקורא אליו, ופעם הוא זה מיגון וצער המשברים את רוחו, אשר מהם צריך לשמוע דבר ה' הקורא אליו. כל חיי האדם ומאורעותיו הם קריאה גדולה מאביו שבשמיים.

ואם בחיי הפרט הוא כן, כל שכן המאורע הכביר הזה, הנסים והנפלאות שעשה הקב״ה אתנו, שהם קריאה גדולה מאבינו שבשמיים. הגילוי הגדול מהארת פניו יתברך, הוא כי פקד ה' את עמו, ועלינו לעורר רחמים מרובים. כי אתה ה' החילות להראות לעבדיך את גדלך ואת היד החזקה אשר מי א-ל בשמים וארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. אעברה נא ואראה את ההר הטוב הזה והלבנון. היינו שיבנה לנו את בית המקדש במהרה בימינו. כי עדיין שכינתא בגלותא, ועוד לא זכינו אפילו לאתחלתא דגאולה. כי מה הוא עניין גאולה? שהבריאה כולה השקועה בחומרנות, תזכה לגאולה ומלאה הארץ דעה את ה', ונראהו עין בעין בשובו אל נווהו, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו'. אמנם, יחד עם זה עלינו להביט נכוחה במאורעות הכבירים שעברו עלינו זה עתה, וכל מה שעבר עלינו בדור האחרון, החל מההשמדה הנוראה, וכל המאורעות הבלתי רגילים שעברו עלינו בכל התקופה האחרונה, שהכל מחייב התבוננות ומחשבה, כי אנו הולכים ומתקדמים לקראת הגאולה. ועל דרך שפירשו רבותינו הקדושים לשון שאמרו חז״ל "יצפה לרגלי משיח", שלכאורה לשון "רגלי משיח" אין להם ביאור. אלא מרומז שכמו דידוע כי בלידה רגילה מתחיל ללכת עם הראש, אבל כשקורה שמתחיל לצאת עם הרגלים זהו לידה מסוכנת, אבל יתכן שיצא גם מזה לידה. אותו הדבר בביאת המשיח, כשלא זוכים- הכל הולך להיפך עם בחינת רגלים, אבל יתכן שכל זה הוא רגלי משיח שאנו צריכים לצפות לזה. ועלינו להרעיש עולמות "אבינו מלכינו גלה כבוד מלכותך עלינו, והופע והנשא עלינו לעיני כל חי".  מאורעות הימים ותפקידנו בשעה זו יש לראות מרומז בפסוק "אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי". זכינו לראות הנס הראשון אשר עשה ה' למצרים לעינינו, וזכינו לראות הגילוי והארת פנים שקירב אותנו, שאנו יכולים לבוא למקום השכינה בבחינת "ואביא אתכם אלי", וכל זה מחייב אותנו הרבה. כל זה קריאה גדולה מהקב״ה "והייתם לי סגולה", שנתקרב אליו בכל ליבנו ובכל נפשנו.

והנה ידוע המאמר מה דכתיב אחרי קבלת התורה "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק". היינו כי בשעה שנפתחו כל השבעה רקיעים במעמד הנשגב, וראו כי אין עוד מלבדו, ושמעו את קול ה' מדבר מתוך האש, האנשים הפשוטים, "כל העם", לא התבוננו אל העיקר, רק שמו לב אל הקולות ואל הלפידים וגו'. ועל ידי זה "וינועו העם" ונשארו אחר כך שוב עומדים "מרחוק". על כן זהו עיקר העבודה בימים אלו, להרגיש את העיקר ולהתבונן מה ה' אלוקינו דורש מעימך. בשעה הגדולה הזאת, להתרומם ולהתעלה בתורתו ועבודתו יתברך, ויחד עם זה להתאמץ בתפילה לבקש שיגאלנו גאולה שלימה בבניין בית המקדש. ואור פניך עלינו אדון נשא, וכמו שאמר הרה״ק המגיד ממעזריץ' זי״ע על דרך משל, כי בשעה שאדם מגיע להיכל המלך ומבקש רשות כניסה, אז השרים הנמצאים שם אומרים לו שכל מה שהוא רוצה גם הם יכולים למלא מבוקשו, ואין צריך להיכנס פנימה. אבל אם הוא טוען "איני רוצה שום דבר, רק לראות את פני המלך", אזי מוכרחים לתת לו רשות כניסה. אסור לנו להתפתות ולהשלים עם כל מה שב״ה השגנו.  רק תפילתנו כי "רצוננו לראות את מלכנו" ולבקש מלך רחמן רחם עלינו וכו', בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו, ושם נעלה ונראה וכו', וכה יעזור ה' במהרה בימינו אמן.

מנחם מנדל מוילנא - מתוך "שער האריות" של מוטה גור

ר' מענדל מווילנה היה יהודי פשוט. לא סיפרו עליו אגדות וניסים, אבל הכול ידעו כי כשמזכירים בנוכחותו את עיר-הקודש – מזנק הוא ממקומו כנשוך-נחש וכל-כולו מתלהט ביקוד-אש: "ירושלים! ירושלים!"…

"יום אחד אעזוב הכול ואסע לירושלים!", היה תמיד אומר. בימי חג ומועד היה הבא לביתו של ר' מענדל מוצאו מסב עם בני-נוער. בשעת ערב מאוחרת היה מספר למאזיניו מסיפורי ירושלים.

ר' מענדל לא נלאה מלספר – והסיפורים יפים כל-כך: ירושלים של דוד ושלמה, ירושלים של מלכים ומורדים, ירושלים המתגוננת נואשות נגד גייסות הרומאים. ובין סיפורי המלחמות היה שוזר ממעשיהם של יהודים כרבי יהודה הלוי, הרמב״ן ורבי יהודה החסיד, שבאו לירושלים. סיפור רודף סיפור ואגדה רודפת אגדה. בסיימו את סיפוריו היה ר' מענדל פורש ידיו כלפי מעלה ופוצח בניגון חסידי על המילים "לשנה הבאה בירושלים".

שנת תש״ד; מחנה המוות טרבלינקה. כאן שולט בגלוי מלאך המוות. כאן אין חג ומועד. והנה הגיע ראש-השנה. ליד הגדר המחושמלת עומדים ר' מענדל ושני צעירים שנותרו מן החבורה. "מה נבקש?", שואל אחד הצעירים, יצחק שמו.

"נבקש – לשנה הבאה בירושלים!", משיבו ר' מענדל בקול תקיף. עיניו של ר' מענדל נשואות הרחק-הרחק, אל מעבר לגדרות ולעשן המשרפות. לרגע נדמה לו כי הוא רואה את עיר דוד באופק. הוא מאמץ את עיניו וכל שריר שבפניו נמתח, והעיר נמוגה בעשן העולה מן הכבשנים. בוא, ר' מענדל, שומע הוא קולות נעלמים, צא מן המחנה הזה, התרומם ושוט מזרחה.

ערב ירד על טרבלינקה. ליל ראש-השנה. יושב ר' מענדל עם שני הצעירים, וכל אותו הלילה מספר מסיפורי ירושלים, כמו אז בביתו שבווילנה. דמעות חונקות את גרונותיהם בהקשיבם לסיפוריו. כאן נשמע בכיו של הכותל המערבי על בניו הנשחטים, ושומעות הלבנים האדומות בכבשנים את סיפורי ההוד של אבני ירושלים.

מספר ר' מענדל על אנוסי ספרד ועל מרתפי האינקוויזיציה, על פרעות חמלניצקי ועל גזרות הצאר הרוסי. על רבבות יהודים נרדפים, שהמילה 'ירושלים' אימצה את רוחם בכל התלאות.

פיו של ר' מענדל מוסיף למלמל ולספר, קולו כבר לא נשמע, הרעב והחולי התישו את הגוף, אך הנפש מוסיפה להקרין כוח ואור. זרם עובר בליבות שני הצעירים. לפתע – כמו על-פי פקודה – הם קמים לרקוד את הריקוד הנושן. שלושה שלדים חיים, מזי-רעב, נעים בריקוד חסידי. ריקוד שכזה לא ראתה עוד טרבלינקה: העיניים עצומות, הרגליים נעות בכוחות אחרונים, והגרון מאמץ את מיתריו לשיר – "לשנה הבאה בירושלים".

מבין השלושה, רק יצחק נותר בחיים. הוא זכה ושרד ושם את פעמיו לארץ-ישראל. השתקע בשכונת בית-הכרם שבירושלים, שיקם את חייו, וניסה לשכוח את העבר. רק ביום חג ומועד נפרד מאשתו ומילדיו ועלה להתבודד בלילה על הר ציון ולהשקיף על ירושלים העתיקה. כאן התייחד עם זכרו של ר' מענדל ועם סיפוריו המופלאים.

ליל כ״ח באייר התשכ״ז. חטיבת הצנחנים התמקמה בשכונת בית-הכרם. תדריך אחרון. בעוד כמה שעות יוצאים לקרב על שחרור העיר.

חיילים מנמנמים, אחרים כותבים מכתבים. אימהות ירושלמיות טובות מזמינות אותם לקפה ועוגה. אדם מבוגר ניגש אל אחד הצנחנים. "שלום", הוא אומר לו, "בבקשה ממך, בוא אל מקלטי". במקלט התוודעו זה לזה. "נעים מאוד, שמי יצחק", אומר הוא לחייל המציג את עצמו.

אחרי שיחת חולין רגילה השתתק האיש לרגע, הביט לתוך עיני הצעיר ואמר: "בעוד זמן קצר אתה הולך לשחרר את ירושלים. הסכת ואספר לך סיפור". יצחק, ששרד ממחנה טרבלינקה, החל לספר את סיפורו, שהיה למעשה סיפורו של ר' מענדל מווילנה. כאשר סיים, ידע הצנחן מה משמעות הקרב שהוא יוצא אליו. באוזניו הדהדו דבריו האחרונים של יצחק: "זכות גדולה נפלה בחלקך, בני. הלילה, בצאתכם לשחרר את העיר, לא לבדכם אתם הולכים למערכה. רבבות הקדושים, אשר שם העיר הזאת חי על שפתיהם, ילוו אתכם בדרכם. יברכך ה' וישמרך, בני".

השעה הייתה שתיים ושלושים לפנות בוקר. הגדוד פורץ לירושלים. החיילים מסתערים. הצנחן הצעיר נשכב לרגע מאחורי אבן ושוב קם ומסתער. בראשו הולמים דברי היהודי מבית-הכרם, היהודי מטרבלינקה, ודמותו של ר' מענדל מווילנה אינה מרפה ממנו. הוא מופיע מולו מבעד לפגזים, הוא עומד מאחוריו ומצווה: "קדימה, הכה בהם! ; קדימה, סלק אותם מהעיר!". ר' מענדל מסוכך עליו בידיו ואינו מניח לכדורי המוות לפגוע בו. לפתע מופיעים המוני 'מענדלים', עוטי כותנות פסים, ורבבות אחרים מכל קצווי תבל. מסיביר ומבוכרה, מתימן וממרוקו, מפולין ומגרמניה, מאושוויץ וממיידאנק; מן המאה התשע-עשרה ומדור החורבן. כולם נקבצו ובאו להשתתף בכניסה החגיגית לעיר-הקודש.

בקול חנוק ובלתי-נשמע פונה הצנחן אל ר' מענדל ולוחש לו: "בזכותך, ר' מענדל! בזכות סיפוריך אנו כאן היום. בזכות ירושלים שנשאת אתה וכל היהודים במשך כל הדורות בליבותיכם ועל שפתותיכם. תודה לך, ר' מענדל, תודה!".

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות

מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?

דוד המלך נולד בחג שבועות ונפטר בגיל 70 בחג שבועות, וכדי לדעת את שורשיו שרות היתה סבא רבא שלו.

הסיפור מתרחש באיזור חג השבועות, רות ונעומי שבות משדה מואב ״בימי קציר שעורים״ שזה חג פסח, ובימים שלאחר מכן בועז נושא את רות לאשה. רות פרק ב, כג: ״וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ״.

המחויבות לתורה, והקשר בין עמ״י, א״י ותורת ישראל, שמהם יוצאת ההנהגה.

**התורה ראשיתה חסד וסופה חסד**

סוטה דף יד עמוד א:

דרש ר׳ שמלאי: תורה — תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחילתה גמילות חסדים, דכתיב: ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם; וסופה גמילות חסדים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא.

המגילה פותחת בעזיבתו של אלימלך את א״י בעקבות הרעב. חז״ל מסבירים שאלימלך היה אדם חשוב ומיוחס אלא שהוא לא רצה לעשות ״חסד״ עם אחרים.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א:

וכן היה ר״ש בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר: +רות א׳+ ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. מאי הזאת נעמי? א״ר יצחק, אמרו: חזיתם, נעמי שיצאת מארץ לחו״ל מה עלתה לה? וא״ר יצחק: אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל, מתה אשתו של בעז. והיינו דאמרי אינשי: עד דלא שכיב שיכבא — קיימא מנו בייתיה.

ובכך הוא איבד את נשמתו, עוזב את החסד, את הארץ ואת עמ״י.

**המקור של רות המואביה**

**אדמוניות**

לתרח היו שלושה בנים: אברהם, הרן, ונחור. הרן הוליד את לוט, והוא היה אב של מילכה ויסכה.

הרד״ק מסביר שיתכן ושרי היתה מאשה אחרת.

רד״ק בראשית פרשת נח פרק יא פסוק כט:

אלא שיש לתמוה למה אמר בת הרן ולא אמר בנות הרן? אולי היתה שרי בת בתו של תרח, ואף על פי שלא זכר לתרח בנות אולי היה לו.

ורש״י מסביר שבכלל הרן היה מאשה אחרת ולא מאמו של אברהם.

רש״י בראשית פרק כ:

אך לא בת אמי — הרן מאם אחרת היה.

וא״כ יתכן שמשם הגיע ג׳ינגי׳ לעשו דרך מלכה בת הרן, ואח״כ בהמשך לדוד דרך רות ודרך לוט בן הרן. שאף שהדבר מסמל שפיכות דמים ובגלל זה לא רצה שמואל להמליך את דוד, אלא שהוא אדמוני עם יפה עינים.

**חסד**

מגילת רות מלאה במעשי חסד, רות עושה עם נעומי ועם כל בית אלימלך:

רות פרק א, ח: ״וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יַעַשׂ יְקֹוָק עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי״.

רות פרק ב, כ: ״וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא״.

רות פרק ג, י: ״וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַיקֹוָק בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר״.

והחסד המרכזי הוא להקים שם והמשכיות לבית אלימלך.

**חסד ויחסי אישות**

רואים כאשר אדם נושא את בת אחותו, אדם עושה עימה חסד.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב:

האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר: +ישעיהו נ״ח+ אז תקרא וה׳ יענה תשוע ויאמר הנני.

מלבי״ם בראשית פרשת נח פרק יא פסוק כט:

(כט) ויקח. ובאשר נשארו שתי בנות מהרן לקחום אברהם ונחור לנשים, לגמול חסד עם אחיהם המת.

וכך משפחת לוט וצאצאיו — שתי בנותיו רוצות לעשות חסד עם העולם עם כל סדום שלא נשאר להם זרע, ולכן הן שוכבות עם אביהן. וכפי שכותבים חז״ל, בנות לוט לשם שמים עשו, ולכן זכו להיכנס לעמ״י.

**ארץ ישראל**

אלשיך על רות פרק א פסוק ה:

אמנם ראשונה לימדנו דעת, אשר בחטאו ימות ולא ישוב ממנו, כי מפשיטין מעליו לבושי מכלול כבודו אשר היו לו עד אשר לא חטא על הנפש. והוא כי הנה עד אשר לא חטאו, הלבישם הכתוב בגדר פאר התייחסם אחר הארץ, כאומרו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה, אך בהעוותם הורד עדיים מעליהם, ומה גם כי בכלל אשמותם היתה מאסם בארץ חמדה כמדובר, כי וישבו שם כעשר שנים.

**עם ישראל**

רות עושה חסד ומקימה שם למשפחת אלימלך, לוקחת לה בעל זקן ולא בחור צעיר לשם מטרה זו, ובכך ממשיכה השושלת.

לסיכום: רואים שמחלון וכליון חטאו בשלושת עינינים אלו — שהם עוזבים דרך התורה, שנושאים נשים נוכריות ובכך גם עוזבים את עמ״י, וכן ממשיכים לשבת בארץ מואב במקום לשוב לארץ ישראל. ובאה רות ומתקנת את כל המעשים הללו.

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד ב:

כתיב: +רות א׳+ מחלון וכליון, וכתיב: +דברי הימים א׳ ד׳+ יואש ושרף! רב ושמואל, חד אמר: מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן (שרף ויואש) +מסורת הש״ס: [יואש ושרף]+? יואש — שנתיאשו מן הגאולה, שרף — שנתחייבו שריפה למקום; וחד אמר: יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון? מחלון — שעשו גופן חולין, וכליון — שנתחייבו כליה למקום. תניא כמאן דאמר: מחלון וכליון שמן; דתניא, מאי דכתיב: +דברי הימים א׳ ד׳+ ויוקים ואנשי כוזיבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים? ויוקים — זה יהושע שהקים שבועה לאנשי גבעון; ואנשי כוזיבא — אלו אנשי גבעון שכזבו ביהושע; ויואש ושרף — אלו מחלון וכליון, ולמה נקרא שמן יואש ושרף? יואש — שנתיאשו מן הגאולה, שרף — שנתחייבו שריפה למקום; אשר בעלו למואב — שנשאו נשים מואביות; וישבי לחם — זו רות המואביה ששבה ונדבקה בבית לחם יהודה; והדברים עתיקים — דברים הללו עתיק יומיא אמרן, [דכתיב: +תהלים פ״ט+ מצאתי דוד עבדי, וכתיב: +בראשית י״ט+ שתי בנותיך הנמצאות]. +דברי הימים א׳ ד׳+ המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם, המה היוצרים — אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם; יושבי נטעים — זה שלמה שדומה לנטיעה במלכותו; וגדרה — זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל; עם המלך במלאכתו ישבו שם — זו רות המואביה שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה, שנאמר: +מלכים א׳ ב׳+ וישם כסא לאם המלך, וא״ר אלעזר: לאמה של מלכות.

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמג:

דבר אחר ויאמר ה׳ מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות, תחילה הלך אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם +שמות כ יג+ לא תרצח אמרו כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא שנאמר +בראשית כז כב+ והידים ידי עשו +שם /בראש

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שירה מול הלל

שביעי של פסח עמיחי שוקרון. מפותח – חנן שוקרון

אנחנו רגילים לומר שבשביעי של פסח אנחנו חוגגים את קריעת ים סוף. מה קרה שם בנס הזה? המדרש מלמד אותנו שבשביעי של פסח — אחרי קריעת ים סוף, הקב״ה עלה מדרגה כביכול:

אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה… אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך ב״אז" נתיישבה מלכותך וכסאך נכון — הוי "נכון כסאך מאז" ב״אז ישיר".

המדרש מנוגד לפשט! "מאז" — הכוונה מעולם, מתמיד. אבל לא. המדרש אומר שהמציאות של ה' מתחלקת לשתיים: לפני השירה ואחריה.

מה מיוחד בנס קריעת ים סוף, שהוא זה שמושיב את מלך מלכי המלכים על כסאו? האם בריאת העולם לא גדולה ממנו? האם ניסי עשרת המכות לא גדולים דיו? אלא שההמלכה של ה' לא הייתה הנס — יש הרבה ניסים. כי אם אמירת בני ישראל שירה, ואף סופה יוכיח: "י-הוה ימלוך לעולם ועד".

מהי שירה? חכמים אומרים לנו שחזקיהו נדחה מלהיות משיח כיוון שלא אמר שירה, אך במקום אחר נאמר שחזקיהו אמר הלל. מה בין הלל לשירה?

השירה היא ספונטנית, מתפרצת ויוצאת מהלב, ולא בנוסח או במסגרת קבועה. רש״י מביא על הפסוק "אז ישיר משה" — אז, כשראה הנס עלה בליבו שישיר שירה. והמהר״ל כתב: "הגיע בליבם השמחה מן הנס, ולא שהיו מכריחים עצמם אל השירה על ידי שִׂכלם". "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב". השירה היא השתוקקות הנברא לבוראו: "אפילו עוברין שבמעי אימן אמרו שירה על הים".

השירה על הנס איננה דבר חיוב, לעומת אמירת ההלל שנתקנה על ידי הנביאים. השירה באה בשעה שהיא עולה על הלב, ברצון ובהתנדבות. כך היה מצופה מחזקיה שיאמר שירה. משלא התפרצה השירה ממנו, אי אפשר היה לעשותו משיח. הוא עושה מה שהוא חייב והוא צדיק, אבל משיח צריך להיות עם לב בוער לה' כשנעשית לו טובה.

זה מביא אותנו לדבר על הקשר של כל אחד מאיתנו לבורא עולם. יש הלכות, וזה טוב. אבל זה לא מספיק, זו חצי הדרך. צריך לקדש בשבת — אבל איך יראה שולחן השבת? נשיר? נאמר דברי תורה? צריך להתפלל שמונה עשרה — כמה זמן? 3 דקות? רבע שעה?

הדבר דומה לאיש שנופל מספינה, אף אחד לא בא להציל אותו. עד שאחד קופץ ומציל אותו. ישר הנופל אומר לו: תשמע, אני מצטער אבל לא אוכל לשלם לך על החולצה שנרטבה. ברור שהקשר שלו עם הזולת לוקה בחסר — זה לא רק טכני.

נחזור למדרש. החיים של ה' מתחלקים לשתיים. לפני ים סוף — היו הלכות, מצוות, פסח, דם, אבל — כסאו לא נכון בצורה זו. השירה, זו היוצאת בלי נוסח, בלי מסגרת קבועה, היא המשלימה את הקשר. החוקים נועדו לשמור על המסגרת — הם לא החיים עצמם.

כמו הקשר עם ה', כך גם בין בני זוג או משפחה. יש כללים והלכות, אבל אבוי לזוג שמסתפק בכך. בוודאי שאנחנו מחויבים לבסיס ההלכתי, אך הוא המסגרת. בתוכה יש מקום ללב לפרוץ ולהביע — פרחים, שוקולדים וכדומה. כך גם מול הקב״ה. אין אנחנו מחפשים להגיד הלל כי אנחנו חייבים בלבד, אלא פורצים מתוכנו רגשי שמחה והודיה על כל טובה שעושה עימנו.

החידוש הגדול בקריעת ים סוף הוא ההודאה והשירה שפורצת מלב העם, באופן ספונטני וביחד כולם. הם לא תכננו את זה מראש, הם לא למדו בעל פה את המילים. הלב שלהם פשוט געש בלבת רותחת של אהבת ה'. זה לא כתוב בהלכה — "מי שהקב״ה קורע לו את הים, חייב לומר שירת הים". הם לא עשו את זה כי הם חייבים, הם עשו את זה כי הם רצו בכך.

אנחנו מסיימים את חג הפסח, חג האהבה בין כנסת ישראל ובין קב״ה, בהחזרת האהבה שלנו לקב״ה בצורת הודיה ושבח על "כי הרבת טובות אליי".

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

קול מבשר - שבועות ומתן תורה

בס״ד

מבשר קול

תורה ומתן שבועות חג

ובאגדה בהלכה תורה וחידושי מאמרים דרשות,

אליהו שמואל הרב הרה״ג ממו״ר שליט״א

רבה צפת עיה״ק של

עניינים תוכן

גְּדֹולָהּתֹורָה יֹות הַמַלְּכּות הַכְּהּונָהּומִן מִן ר … …. . 3

ערוך השולחן מרן של שבועות ליל תיקון … …. . 11

רות במגילת הלכתיות סוגיות … … … 15

שבת במוצאי שחל שבועות חג … … … 25

שישי ביום שחל שבועות חג – תבשילין עירוב … … 31

הדברות עשרת … … … … 33

תִתְּאַּוֶּה וְּלֹא תַחְּמֹד לֹא … … … 44

התור לימוד מעלת ה … … … 50

בתוכנו התורה נטיעת … … … 58

תורה לימוד מהלכות … … … 66

לנשים תורה לימוד … … … 73

לגויים תורה לימוד … … … 81

סמס שו״ת … … … … 89

הַכְּהּונָהּומִן מִן יֹותֵר גְּדֹולָהּתֹורָה ַה מַלְּכּות

שבמלכות מלכות שבועות–

קָדֹוׁש וְּגֹוי כֹּהֲנִים מַמְּלֶכֶת

הארבעים- היום את שסופרים אחרי נחגג השבועות חג "מלכות ספירת כנגד שהוא לעומר, ותשע ההכנה בדברי גם נמצא זה קשר הדוק. בקשר לתורה קשורה שמלכות לך לומר שבמלכות".

מ קודם סיני בהר ישראל לעם שנאמרים וְגֹוי כֹּהֲנִּים מַמְלֶּכֶּת לִּי תִּהְיּו "וְאַתֶּם תורה: תן "קָדֹוׁש

ו) יט, (שמות קודש של ממלכה ליצור היא סיני הר במעמד תורה מתן של שהמטרה לך לומר. .

בשבועות הייתה המלך דוד של ופטירתו שלידתו העובדה את מדגישים אנו שבגללה הסיבה. זאת

כל דוד". בן "משיח שנקרא המשיח מלך עד דוד, בית של השושלת כל יסוד היא המלך דוד לידת ביום תהילים בקריאת גם הזה העניין את מדגישים אנו השבועות. בחג התחילה הזאת השושלת

רות מגילת בקריאת וגם. הזה

היה מלך משה

הוא משה כולנו בשביל רבנו. משה אצל גם מוצאים אנחנו מלכות ובין תורה בין הזה הקשר את המנהיג גם הוא רבנו משה אבל הדורות. ולחכמי ליהושע ומסרה מסיני תורה שקיבל זה הוא. הרב. הרחבת בעניין הלכות כמה לומדים אנו מלך היה שמשה מכך כי אומרים בגמרא המפרשים

שבועות (רש״י מלך שצריכה ירושלים טו שם המשניו; ת בפירוש רמב״ם; ע״א עזרא אבן ועיין

לג דברים ורמב״ן.) ה,

שהרי מזה. יותר הרבה היה שהוא בגלל כנראה כמלך. בתורה במפורש נזכר לא משה אמנם

בְעֶּשְרִּים, וְהַכְהֻנָה מַעֲלֹות בִּׁשְֹלׁשִּים נִּקְנֵית, ׁשֶּהַמַלְכּות הַמַלְכּות הַכְהּונָהּומִּן מִּן יֹותֵר תֹורָה "גְדֹולָה

ְב נִּקְנֵית, וְהַתֹורָה וְאַרְבַע אַרְבָעִּיםּוׁשְמֹונֶּה ו) ו, "דְבָרִּים(אבות מהכהונה למעלה היא שתורה.

. ומהמלכות

(ח במשלי המלך שלמה אומר כך כב-כג, נִּסַכְתִּי: מֵעֹולָם מֵאָז מִּפְעָלָיו קֶּדֶּם דַרְכֹו רֵאׁשִּית קָנָנִּי "ה' ):

מִּקַדְמֵי מֵרֹּאׁש כמו הקב״ה. של דרכו ראשית היא התורה אָרֶּץ". על- בית בונה שמהנדס תוכניות, פי

א רבה (מדרש תוכנית לפי עולם, ורא ב אלוקים כך כה- (ח, משלי בספר לפרט שלמה ממשיך כן א).

עַפְרֹות וְרֹּאׁש וְחּוצֹות אֶּרֶּץ עָשָה לֹּא עַד חֹולָלְתִּי: גְבָעֹות לִּפְנֵי הָטְבָעּו הָרִּים "בְטֶּרֶּם )כו: ."תֵבֵל

יסוד היא שהתורה ללמדך ומהמלכות מהכהונה למעלה היא לכן ההוויה. . כל

יִמְֹּלכּו מְּלָכִים בִי

? רבנן! מלכי מאן

הזה המשפט התורה! חכמי המלכים? מי ופירושו: רבנן". מלכי? "מאן המשפט: האנשים בפי שגור

(ח במשלי הפסוק על בנוי והוא בגמרא, כתוב מְלָכִּים התורה״בִּי של החכמה על שאומר ) טו,

ְיִּמ ֹלכּו". שבאמצעותו הכלי היא שהחכמה אלא מלכים, הם שחכמים אומר לא הזה הפסוק ובאמת

מהמלכות יותר היא החכמה ובזה המלכים. . מולכים

כבודו– על שמחל "הרב לכן בגמרא. כתובה מלכים אינם שחכמים ההלכה לעומת מחול". כבודו

הציבור על אימתו שתהיה צריך כי.). ע״ב לב (קידושין מחול כבודו שאין כבודו, על שמחל המלך

גנובה מלכות

כן על בעצמם. המלכים הם שחכמים שחשב "גניבא", בשם חכם אמר רבנן" מלכי? "מאן הכלל את גניבא של דעתו על בגיטין הגמרא מספרת כך גלותא. ריש על המנהיג, על לחלוק לעצמו הרשה הוא

הבא: בסיפור

, נֵיקּום לְחַבְרֵיּה חַד לֵיּה. אָמַר גְנִּיבָא וְאָזִּיל, חָלִּיף יָתְבֵי הֲוּו חִּסְדָא וְרַב הּונָא רַב מִּקַמֵיּה– דְבַר

, ׁשְלָמָא לְהּו", אָמַר לְגַבַיְיהּו אִּייהּו אָתָא? אַדְהָכִּי נֵיקּום פַלְגָאָה, ּומִּקַמֵי לֵיּה. אָמַר הּוא אֹורְיָין עָלַיְיכ, ׁשְלָמָא מַלְכֵי עָלַיְיכּו אִּיקְרֵי דְרַבָנָן לְָך, מְנָא לֵיּה."אָמְרּו מַלְכֵי ּו, ח (משלי לְהּו? אָמַר ""מַלְכֵי

יִּמְֹלכּו" מְלָכִּים )בִּי טו" ע״א סב.)(גיטין

וְרַב הּונָא רַב ופירוש: תרגום מלפניו נקום אמר: אחד גניבא. לפניהם עבר ולמדו. ישבו, חִּסְדָא

"שלום להם: ואמר גניבא בא בינתיים מחלוקת? בעל מלפני נקום יך א אמר: השני תורה. בן שהוא להם אמר מלכים? נקראים שרבנים לך מנין אותו: שאלו מלכים". עליכם שלום מלכים, : עליכם

יִּמְֹלכּו". מְלָכִּים במשלי״בִּי, שכתוב

גניבא נגד המלכות

הסיפור בגלל היא קת" מחלו "בעל שהוא גניבא על אמרו שחכמים הסיבה כי רש״י, שם הסביר וביזה בגולה, היהודים של המנהיג גלותא, ריש על חלק שגניבא ע״א), (ז גיטין בתחילת המובא ריש של בכבודו התחשב לא הוא לכן מלך, כמו עצמו את חשב החכם שגניבא אומרים יש אותו.

אותו לבזות לעצמו והרשה. גלותא

לְרַבִּי עּוקְבָא מַר לֵיּה "ׁשָלַח ָאֶּלְע (לחרף עָלַי הָעֹומְדִּים אָדָם, בְנֵי זָר ולגדף– לְמָסְרָם רש״י)ּובְיָדִּי

לְפִּי, אֶּׁשְמְרָה בִּלְׁשֹונִּי מֵחֲטֹוא דְרָכַי, אֶּׁשְמְרָה )'אָמַרְתִּי לט (תהלים לֵיּה וְכָתַב? שִּרְטֵט, מַהּו לַמַלְכּות

רָׁשָע בְעֹּד מַחְסֹום פִּי עַל, אַף 'לְנֶּגְדִּי ָׁשֶּה (מריבני לְנֶּגְדִּי רָׁשָע ומקניטני–. מַחְסֹום לְפִּי אֶּׁשְמְרָה - )רש״י

ׁשָלַח בְהּו דְאִּיקּום מָצִּינָא, וְלָא טּובָא לִּי מְצַעֲרֵי קָא: לֵיּה הזה האיש אלעזר: לרבי עוקבא מר (שלח

צערו)ׁשָלַח את לסבול יכול לא ואני הרבה, אותי מצער 'וְהִּתְחֹולֵל לַה 'דֹו )ם לז (תהלים: לֵיּה 'לֹו–

חֲלָלִּים לְָך יַפִּילֵם,'וְהּוא לַה 'דֹום. מֵאֲלֵיהֶּן כָלִּים, וְהֵם הַמִּדְרָׁש לְבֵית עֲלֵיהֶּם וְהַעֲרֵב הַׁשְכֵם 'חֲלָלִּים–

לִּגְנֵיבָא, ּונְתָנּוהּו אֶּלְעָזָר רַבִּי מִּפִּי יָצָא הַדָבָר."בְקֹולָר

הסוהר בבית אותו ושמה גניבא את המלכות תפסה שאמר, מה את מר א אלעזר שרבי אחרי מיד לו קרה זה כל בגמרא, המסופר לפי ע״ב). סה (גיטין מיתה היה אכן וסופו למוות. הנידונים של

גלותא ריש כנגד עשה שהוא המחלוקת. בגלל

לֶחָכָם הַחָכְּמָהּתָעֹּז

יותר שאדם ככל המלכות. בסיס יא ה שהחכמה הוא רבנן!" מלכי? "מאן המילים פירוש כן, אם

חכם– מכל החזק המלך והיה זכה האדם, מכל החכם שהיה המלך, שלמה לכן גדול. יותר שלטונו ואחריו שלפניו מה מכל גדולה מלכות הייתה מלכותו התחתונים". ועל העליונים על "מלך. האדם.

הָיּו אֲׁשֶּר מֵעֲשָרָהׁשַלִּיטִּים לֶּחָכָם תָעֹּז )"הַחָכְמָה, יט (ז קהלת אמר זה על."בָעִּיר

כהנים "ממלכת אותנו תעשה הזאת התורה כי תורה, מתן לקראת הקב״ה לנו אומר כן על אשר המלכות תיפול הזאת, התורה דברי את נקיים לא ואם התורה. את לקיים נזכה אם קדוש", . וגוי

זֹּאת הָיְתָה אֲׁשֶּר יַעַן לִּׁשְֹלמֹּה ה' "וַיֹּאמֶּר וְלֹּא ָעִּמ, ְך צִּּוִּיתִּי אֲׁשֶּר וְחֻקֹּתַי בְרִּיתִּי ָׁשָמַרְת. עָלֶּיָך ַקָרֹּע

מֵעָלֶּיָך הַמַמְלָכָה אֶּת אֶּקְרַע. , יא) יא א' (מלכים לְעַבְדֶָּך" ָּונְתַתִּיה

התורה דרך המלך, דרך

ענווה של תורה

התורה מצווה הזאת, הסכנה בגלל התו ספר שיכתוב מלך לכל יח יז, )(דברים "וְהָיָה נוסף: רה

הַכֹּהֲנִּים מִּלִּפְנֵי סֵפֶּר עַל הַזֹּאת הַתֹורָה מִּׁשְנֵה אֶּת לֹו וְכָתַב מַמְלַכְתֹו כִּסֵא עַל כְׁשִּבְתֹו את הַלְוִּיִּם".

יִּלְמַד לְמַעַן חַיָיו יְמֵי כָל בֹו וְקָרָא עִּמֹו "וְהָיְתָה היום: כל תפילין כמו אתו נושא הוא הזה הספר

ְל הָאֵלֶּה הַחֻקִּים וְאֶּת הַזֹּאת הַתֹורָה דִּבְרֵי כָל אֶּת לִּׁשְמֹּר אֱֹלקָיו ה' אֶּת יִּרְאָה "לַעֲשתָם. יט פס' )(שם

יָמִּין הַמִּצְוָה מִּן סּור מֵאֶּחָיוּולְבִּלְתִּי לְבָבֹו רּום "לְבִּלְתִּי המלך. של מלכותו תלויה הזאת בתורה

ָי יַאֲרִּיְך לְמַעַן ּושְמֹּאול בְקֶּרֶּב הּואּובָנָיו מַמְלַכְתֹו עַל מִּים "יִּשְרָאֵל שמאפשרת ענווה. כ פס' )(שם

ואינטרסים לב נטיות בלי. לשלוט

ב), ז, תורה, וספר מזוזה תפילין (הלכות הרמב״ם כותב כך לכתוב יהודי לכל שיש החובה מלבד כי

דין בית פי על העזרה מספר אותו "ומגיהין תורה. ספר עוד לכתוב המלך מצווה תורה, ספר

שהיה הראשון הספר את הגדול". בבית מניחו לו– אחר לו שנכתב או שכתב והספר. גנזיו שמלך–

עמו יהיה יצא "ואם. תמיד תורה ספר למלחמה–. עמו והוא נכנס– יושב. עמו והוא בדין–. עמו

ימי כל בו וקרא עמו 'והיתה שנאמר כנגדו והוא מיסב–."'חייו

ה "יהיה מתרחץ: כשהוא או ישן, כשהוא בלילה, הוא המלך לפני תורה ספר אין שבו היחידי זמן

עמו בלילה אלא מעמו יסור לא. תמיד על לישן או הכסא לבית או המרחץ לבית וכשיכנס, בלבד

א ג מלכים ורמב״ם שם; (רמב״ם.)מטתו"

למלך רוחנית הצמדה

מלכים בהלכות שהספר טכנית, רק לא היא התורה ספר עם המלך ת שהליכ הרמב״ם )מסביר ה, (ג כך התורה. מספר דעתו את להסיח למלך אסור מהותית. היא התורה עם המלך הליכת אתו. נמצא

שתו למלכים 'אל שנאמר שכרות דרך לשתות אסור "המלך שם: הרמב״ם כותב יהיה אלא 'יין

ו עמו 'והיתה שנאמר ובלילה ביום ישראל ובצרכי בתורה עוסק ימי כל בו קרא."'חייו

יסור 'ולא שנאמר תורה הקפידה לבו הסרת "על תענוגות בשאר עסוק המלך לא וכן שלבו.'לבבו

קהל כל לב הוא ימי 'כל שנאמר העם משאר יתר בתורה הכתוב דבקו לפיכך. ישראל."'חייו

מאוד. ולה גד נפש במסירות בתורה עוסק שהיה המלך דוד על מספרת ע״ב) ג (ברכות הגמרא לכן

, וְכֵיוָן דָוִּד מִּמִּטָתֹוׁשֶּל לְמַעְלָה תָלּוי הָיָה, כִּנֹור חֲסִּידָא רַבִּיׁשִּמְעֹון, אָמַר בִּיזְנָא בַר חַנָא רַב "דְאָמַר

, בָא לַיְלָה חֲצֹות ַׁשֶּהִּגִּיע ְו עֹומֵד הָיָה, מִּיָד מֵאֵלָיו בֹוּומְנַגֵן וְנֹוׁשְבֹות צְפֹונִּית ַרּוח עַדׁשֶּעָלָה בַתֹורָה עֹוסֵק

עַמּוד. "הַשַחַר כל כולה. השבת כל תורה לומד שהיה המלך דוד על ע״ב) ל (שבת הגמרא אומרת כן

רגיל אדם מכל יותר בלימוד שחייב מלך של תורה לימוד מדיני. זה

טובה למנהיגות הדרכה

לומד היה הציבור, על אחראי נה ממ כשהיה חגי, שרב מביאה ה״ו) פ״ח, (פאה בירושלמי הגמרא

מנהיג כל כך צמוד, תורה ספר עם ללכת שחייב למלך בדומה בקביעות. תורה הזה האחראי עם

. צמודה תורה של הדרכה צריך ומנהיג

ישורו שרים בי ימלוכו, מלכים "בי התורה,"על במשלי שנאמר הפסוק את חגי רבי דורש והיה ה מעם לבבו יסו.'ר שלא אורחותיו את מיישרת שהיא שפסק מה את זה בעניין הזכרנו וכבר

אלא יין' שתו למלכים 'אל שנאמר שכרות דרך לשתות אסור "המלך מלכים: בהלכות רמב״ם ה שנאמר: ובלילה ביום ישראל ובצרכי בתורה עוסק יהיה חייו ימי כל בו וקרא עמו."''והיתה

ההלכתי-ביטחוני הקבינט

מרדכי הרב מרן הזאת הגמרא את להביא רגיל היה זצוק״ל אליהו ע״ב ג בברכות )(ממסכת כדי

"וְכֵיוָן המלך. של ההחלטות קבלת מדרך זאת לומדים לתורה. מלכות בין הקשר את להסביר

, עַמְָך הַמֶּלְֶּך, אֲדֹונֵינּו לֹו, וְאֹומְרִּים אֶּצְלֹו יִּשְרָאֵל חַכְמֵי, נִּכְנְסּו הַשַחַר עַמּוד ׁשֶּעָלָה ָיִּשְר צְרִּיכִּין אֵל

הַקֹּמֶּץ, אֵין לֹו. אָמְרּו מִּזֶּה זֶּה וְיִּתְפַרְנְסּו, יֵלְכּו לָהֶּם. אָמַר פַרְנָסָה הַבֹור, וְאֵין הָאֲרִּי אֶּת ַמַשְבִּיע

יְדֵיכֶּם, לְכּוּופִּשְטּו לָהֶּם. אָמַר מֵחּולְיָתֹו מִּתְמַלֵא. "בִּגְדּוד

ההחלטות קבלת סדר את הגמרא מביאה כאן "יֹועֲצִּים חכמים. באנשים מתייעצים קודם. "איזה אתו מתייעצים אמו). מצד אדם, מכל החכם שלמה של סבא אלישבע, של (אבא בַאֲחִּיתֹּפֶּל"

מארב, וטכסיסי ומשחית מצב יציבו, והיאך ילכו הדרך."מלחמה

"נִּמְלָכִּין כך אחר מרן."בַסַנְהֶּדְרִּין מהם "נוטלין במקום: רש״י דברי את מציין היה זצ״ל הרב

על- נכון זה אם לדעת רשות נוטלים גם עליהם". שיתפללו, כדי רשות ולסכן להילחם ההלכה פי נשמעת ותפילתם חכמים, תלמידי הם שהרי הלוחמים. הכוחות על להתפלל להם לגרום גם חיים.

"ׁשֹוא זה אחר למלחמה. לצאת יעצו הם שהרי הלב, מכל מתפללים שהם במיוחד ֲיותר. בָאּורִּים לִּין

לא או יצליחו אם. וְתֻמִּים"

מלכות עם תורה

" וחכמיה יבנה לי "תן מלכות בלי תורה –

מבקש זו נוראה בשעה שני. בית בחורבן הוא מלכות בלי תורה רואים אנחנו שבהם המקומות אחד

שלומדים מדרש בית ע״א), נו (גיטין וחכמיה יבנה את מאספסיאנוס זכאי בן יוחנן רבן תורה בו בלי לתורה בקשה לנו הנה ירושלים. ולא המקדש בית לא דוד, בית מלכות לא בו ואין בלבד,

מקדש ובלי. מלכות

הדרך שזאת ואומרים זכאי בן יוחנן רבן של דרכו את נס על מרימים וממשיכיהם הרפורמים

על שוויתרו באירופה המשכילים אמרו כך מדינה. בלי מלכות. בלי תורה הנכונה. של היישום

וירושלים מקדש בלי היהדות את והשאירו. התורה

ובתי- בתי-המדרש את לעצמכם קחו לרבנים: לומר שאוהבים כאלה יש בארץ גם ותנו הכנסת יבנה את לי תנו שאמר: זכאי בן יוחנן ברבן מנפנפים הם גם המדינה. הנהגת את החילוני לציבור

בדרכיו הולכים לא אתם למה ה? מלכות, על ויתר זכאי בן יוחנן רבן אם וחכמיה.

ארץ- בלי שנה אלפיים "חיינו שאמר: חשוב רב בשם פרסמו פעם אלפיים עוד לחיות אפשר ישראל,

ארץ- בלי שנה מרן מו״ר את שאלתי ישראל". ארץ- בלי הרי כך. לומר אפשר איך זצ״ל הרב ישראל

בתפילה דבריו את סותר הוא ן, כ אם דוד! בית מלכות ובלי המקדש בית ובלי ירושלים בלי גם זה בשם שאומרים לשמועות להאמין לא תלמד מכאן זצ״ל: הרב לי אמר לפחות. ביום פעמים שלוש שכאילו דברים פעמים וכמה כמה עצמו בשם שמע הוא גם כי סיפר זצ״ל הרב חשובים. רבנים

נבראו ולא היו ולא. אמר,

מלכות עם תורה – ירושלים לבניין תפילה

רק וחכמיה ביבנה ראה זכאי בן יוחנן שרבן א הי" האמת כדי הבית. חורבן בזמן " פּורְתָא הַצָלָה רבן לימד התורה, עם רק ולהישאר דוד בית ומלכות ירושלים על לנצח לוותר ישראל יחשבו שלא

במשנה כך ירושלים. של לבניינה ולהתפלל מעשים לעשות צריך כי זכאי בן יוחנן " היה בראשונה

זכאי בן יוחנן רבן התקין המקדש בית משחרב אחד. יום ובמדינה שבעה במקדש ניטל הלולב

." אסור כולו הנף יום ושיהא למקדש, זכר שבעה במדינה ניטל לולב שיהא

כך המקדש. בית בהם שייבנה יבואו לימים תפילה אלא עברו, לימים זיכרון אינו זה למקדש זכר

הגמרא שואלת קְרָא, דַאָמַר יֹוחָנָן רַבִּי? אָמַר לַמִּקְדָׁש זֵכֶּר דְעַבְדִּינָן לָן: מְנָא ע״א" מא )(סוכה

. לָּה' אֵין דֹּרֵׁש הִּיא, צִּיֹון לְָך קָרְאּו נְדָחָה,'כִּי ה נְאֻם אֶּרְפָאְֵך לְָךּומִּמַכֹותַיְִּך אֲרֻכָה אַעֲלֶּה )'כִּי ל (ירמיה דְבָעֵי, מִּכְלַל לָּה' אֵין 'דֹורֵׁש ִּדְר ומבקש שדורש מי שאין בגלל נדחה לציון קורא שהפסוק מכך ". יׁשָה תקנות מתקין הוא כן ועל ירושלים. של לבניינה להתפלל שצריך זכאי בן יוחנן רבן למד אותה, בניינה את ולדרוש להתפלל אלא מלכות, בלי תורה שהיא יבנה, של בתורה להסתפק לא מיוחדות

מקדש עם תורה שהיא ירושלים, של מלכות עם. ותורה

את לזכור כדי ומקום. מקום בכל המקדש בבית כמו הימים שבעת בכל לולב לנענע התקין הוא לכן לא אבל החורבן. בגלל מאילוץ, וחכמיה יבנה רק ביקש זכאי בן יוחנן רבן המקדש. לבית הציפייה

. אלי אידי למצב ומקדש וירושלים מלכות שאין החורבן מצב את להפוך כוונתו הייתה

מקדש ייבנה מהרה

זכאי בן יוחנן רבן התקין תקנה עוד " העומר את בו שמניפים יום ". אסור כולו הנף יום שיהא חצות אחרי לאכול מתירים ולא חדש באכילת אסור כולו בניסן, ט״ז יום הוא הלוא במקדש,

מקום בכל חדש אוכלים היו קיים היה המקדש שבית שבזמן המקדש. בית בזמן שהיה כמו היום, ובזמן היום. חצות עד עומר להקריב הכוהנים התעצלו לא שבוודאי אומרים היו כי היום, בחצות

קיים– המקדש בית שאין עומר הקרבת אין כי חדש. לאכול מותר ט״ז יום של בבוקר. כבר

יבנה "מהרה אסור? היום שכל שאמר זכאי בן יוחנן רבן של החשש היה מה הגמרא: שואלת

חצות עד העומר את ולהכין ולקלות לקצור יספיקו ולא בניסן, ט״ז של לילה בחצות "המקדש שייבנה בשנה גם כן יעשו הם היום, בחצות חדש לאכול רגילים יהיו אנשים ואם שלמחרת. היום

היום– בתחילת לאכול רגילים יהיו ואם העומר. הקרבת לפני חדש ויאכלו המקדש, בית בה גם

העומר הקרבת עד לחכות צריכים והם בבוקר, יאכלו. קדש המ בית שייבנה בשנה

יְּסַכֵל וְּדַעְּּתָם אָחֹור חֲכָמִים מֵׁשִיב

בו נתלים מעלי דלא אנשי זאת בכל ירושלים, את ישכחו שלא התאמץ זכאי בן יוחנן שרבן למרות

כן על מלכות. צריכה לא תורה כי: לומר ", מד, ישעיה עֲקִּיבָא( ר ַבִּי, וְאִּיתֵימָא יֹוסֵף רַב עָלֵיּה קָרִּי

, סָבַר. וְהּוא זִּימְנָא הֲדָא, לִּׁשַבְקִּינָּה לֵיּה לְמֵימָר לֵיּה. אִּיבָעֵי יְסַכֵל' וְדַעְתָם אָחֹור חֲכָמִּים )'מֵׁשִּיב כה הֲוֵי" לָא נַמִּי פּורְתָא, וְהַצָלָה עָבִּיד לָא הַאי כּולֵי דִּלְמָא. ע״ב נו )(גיטין

יְסַכֵל" וְדַעְתָם אָחֹור חֲכָמִּים זכאי״מֵׁשִּיב בן יוחנן רבן על יוסף רב קרא עקיבא שרבי אומרים ויש, צריך היה הוא וחכמיה. יבנה את לבקש זכאי בן יוחנן רבן צריך היה לא דעתם לפי כן. עליו אמר הוא אחרת. חשב זכאי בן יוחנן רבן ואולם מירושלים. המצור את להסיר מאספסיאנוס לבקש

גדולה– כך כל בקשה יבקש שאם שב ח פורתא הצלה לו תהיה ולא יקבל לא וחכמיה יבנה את. גם

מלכות כתרי כתרים– שני

"נשמע" "וכתר "נעשה כתר

ע״א): פח (שבת אמרו חכמינו ְל׳נִּׁשְמַע' יִּשְרָאֵל׳נַעֲשֶּה' בְׁשָעָהׁשֶּהִּקְדִּימּו סִּימָאִּי, רַבִּי "דָרַׁש בָאּו,

ׁשִּשִּים, כְנֶּגֶּד׳נַעֲשֶּה' אֶּחָד כְתָרִּים, לֹוׁשְתֵי קָׁשְרּו מִּיִּׁשְרָאֵל וְאֶּחָד אֶּחָד לְכָל הַשָרֵת. מַלְאֲכֵי רִּבֹואׁשֶּל

כְנֶּגֶּד׳נִּׁשְמַע' וְאֶּחָד נֶּאֱמַר חַבָלָהּופְרָקּום, ׁש מַלְאֲכֵי רִּבֹוא וְעֶּשְרִּים מֵאָה יָרְדּו יִּשְרָאֵל, וְכֵיוָןׁשֶּחָטְאּו ֶּ.

חֹורֵב' מֵהַר עֶּדְיָם אֶּת יִּשְרָאֵל בְנֵי לג׳וַיִּתְנַצְלּו )(שמות."

יחזקאל הנביא "עדי". בתורה נקראים שהכתרים אומרת הגמרא (טז יא-יב, כתרים ה את מזכיר )

. ישראל את בהם מקשט שאלוקים התכשיטים כ״ד במסגרת הללו " ל ע צְמִּידִּים וָאֶּתְנָה עֶּדִּי ַוָאֶּעְדְֵך

בְרֹּאׁשְֵך תִּפְאֶּרֶּת וַעֲטֶּרֶּת אָזְנָיְִּך עַל וַעֲגִּילִּים אַפְֵך עַל נֶּזֶּם וָאֶּתֵן גְרֹונְֵך: עַל וְרָבִּיד."יָדַיְִּך

סימן הם מהקור. והגנה צניעות לשם רק לא הם הללו הלבושים ו הכתרים כתר. הוא הזה ה״עדי"

למלכות שם יחזקאל הנביא אומר כך. סֹּלֶּת וְרִּקְמָה וָמֶּׁשִּי וָכֶּסֶּףּומַלְבּוׁשְֵךׁשֵׁש זָהָב עְדִּי "וַת יגַ: )(פס' לִּמְלּוכָה וַתִּצְלְחִּי מְאֹּד בִּמְאֹּד וַתִּיפִּי אָכָלְתְ וָׁשֶּמֶּן."ּודְבַׁש

כְדֵיׁשֶּלֹּא אֶּלָא הַתֹורָה אֶּת יִּשְרָאֵל קִּבְלּו "לֹּא ע״א): (ה זרה עבודה במסכת הגמרא שאומרת מה זה

וְלִּבְנֵיהֶּם לָהֶּם יִּיטַב )'לְמַעַן כט ה, (דברים, ׁשֶּנֶּאֱמַר בָהֶּם וְלָׁשֹוןׁשֹולֶּטֶּת אּומָה תה ֵֶּא 'לְעֹולָם".

רוחניים כתרים איבוד

הכתרים" את מאבדים הם העגל, בחטא חוטאים. כשישראל הַזֶּה הָרָע הַדָבָר אֶּת הָעָם וַיִּׁשְמַע

א וִּלֹּאׁשָתּו ְוַיִּתְאַבָלּו ד לג, "שמות עָלָיו( עֶּדְיֹו יׁש – עדיו "איש רש״י: מפרש ). להם שניתנו כתרים

ונשמע. נעשה כשאמרו "בחורב

מה ואדעה מעליך עדיך הורד "ועתה ה') (שם נאמר אח״כ הכתרים את מעצמם הורידו שהם, אע״פ כי זצוק״ל הרב מרן כתב קודם? הורידו כבר הרי תמוה, ולכאורה לך". אעשה את שמעו ש ברגע

הורידו הזה הרע הדבר ה את כתרים. הורידו הקב״ה להם ואמר לענדם. זו בשעה ראוי שאין משום

. התוספות) מבעלי זקנים לדעת עשו(ועיין וכן לגמרי עדייכם

מעליהם, גשמיים תכשיטים הורידו שבתחילה מפרשים יש להם שניתנו הכתרים הורידו ואח״כ

ע בסיני יצ ל-פי דעת (עיין ה' ווי קצ״ג. תשא כי ובזוה״ק ו' פס' לרמב״ן וע״ע יקר. וכלי הנ״ל )זקנים

הַּלּוחֹות עַל חֵירּות

דִּכְתִּיב, מַאי אֶּלְעָזָר רַבִּי "וְאָמַר המלכות. איבוד הוא שלהם האיבוד מלכות, היו הכתרים אם

ל (שמות הּוא אֱֹלקִּים )'מִּכְתַב טז ב, לֹּא.'אִּלְמַלֵי וְגֹו 'חָרּות ְנִּׁשְתַב נִּׁשְתַכְחָה, לֹּא הָרִּאׁשֹונֹות לּוחֹות רּו

עַל,'חָרּות, ׁשֶּנֶּאֱמַר בָהֶּן לִּׁשְלֹוט יְכֹולָה וְלָׁשֹון אּומָה כָל, אֵין אָמַר יַעֲקֹּב בַר אַחָא. רָב מִּיִּשְרָאֵל תֹורָה תִּקְרִּי, אַל 'הַלּוחֹות, אֶּלָא ''חָרּות ע״א). נד "ערובין ''חֵירּות(

אומר כך לתקן. שהצלחנו מה העגל, חטא של התיקון משום היא לישראל, היום שיש מלכות ה כל – מלכות וכתר כהונה וכתר תורה כתר הם: כתרים שלושה שם: המהרש״א קיבלו תורה כתר

הנ״ל יהוידע בן (ועיין צד מכל אחד להם ניתנו ומלכות כהונה של כתרים ושני התורה.)בקבלת

שִמְּחָה ָׁשֶמֵעֹול רֹּאׁשָם עַל – ם

, פָסְקָה סִּינַי הַר עַל "יִּשְרָאֵלׁשֶּעָמְדּו כי לזכור צריך בעומק יותר העניין את להבין "זֹוהֲמָתָן (שבת

ע״א )קמו שהוא הראשון, אדם תפקיד קלקול היא זו וזוהמה הקדמוני. נחש זוהמת והכוונה

הכול על. מלכות

ְב אָדָם נַעֲשֶּה אֱֹלקִּים "וַיֹּאמֶּר הָאָרֶּץ הַשָמַיִּםּובַבְהֵמָהּובְכָל הַיָםּובְעֹוף בִּדְגַת וְיִּרְדּו כִּדְמּותֵנּו צַלְמֵנּו

עַל הָרֹּמֵש הָרֶּמֶּש ּובְכָל "הָאָרֶּץ אלוקים ברך גם כך העולם. את לנהל תפקידו, וזה: . כו א, )(בראשית

הָאָרֶּץ אֶּת פְרּורְבּוּומִּלְאּו אֱֹלקִּיםּו לָהֶּם וַיֹּאמֶּר אֱֹלקִּים אֹּתָם "וַיְבָרְֶּך הַיָםּובְעֹוף בִּדְגַת ָוְכִּבְׁשֻהּורְדּו

עַל הָרֹּמֶּשֶּת חַיָה הַשָמַיִּםּובְכָל "הָאָרֶּץ כח. פס' )(שם,

למלכותם חזרו הם סיני. הר במעמד ותוקן הנחש, בזוהמת הראשון, אדם בחטא מהם אבד זה כל

העג בחטא מהם אבד זה כל הראשונה. . ללו ה מהכתרים להם נשאר קצת לגמרי. אבד לא אבל ל.

משה1 אצל בשבילנו שמורים הם – וְכּולָן יֹוחָנָן, רַב הגמ״אָמַר שם שממשיכה וכמו:'. מֹּׁשֶּה זָכָה

הָאֹּהֶּל'. אֶּת יִּקַח לג׳ּומֹּׁשֶּה (שמות לֵיּה דִּסְמֵיְך )ּונְטָלָן, הּוא רּוְך ב הַקָדֹוׁש וְעָתִּיד לָקִּיׁש, רֵיׁש ָאָמַר

לה' (ישעיה לָנּו, ׁשֶּנֶּאֱמַר )לְהַחְזִּירָן שָשֹון רֹּאׁשָם, עַל עֹולָם וְשִּמְחַת בְרִּנָה, צִּיֹון יְׁשּובּון, ּובָאּו ה' ּופְדּויֵי

' וַאֲנָחָה יָגֹון וְנָסּו יָשִּיגּו, וְשִּמְחָה – שִּמְחָהׁשֶּמֵעֹולָם – רֹּאׁשָם."עַל

הכתרים החזרת – שבועות ליל לימוד

תורה מתן זמן הוא שבועות. ליל ו בזוהר כתוב החיי בכף (מובא הכוונות שער ת ם, צד, כי ז) ס״ק באורייתא למלעי אתתקנת "דאיהי הכלה: תכשיטי את להכין נועד שבועות ליל של הלימוד

ן תיקו אינון דאלין בגין דחכמתא וברזי דקראי ובמדרשות לכתובים ומנביאים לנביאים מתורה

תרגום" יעו״ש. ותכשיטהא". : דילה לנביאים ומהתורה בתורה, לקרוא נתקנת. שהכלה הכלה של התיקון שהם בגלל החכמה. לסודות המקרא, על חכמים למדרש לכתובים. ומהנביאים

1 מהעתים אחד בהם. לזכות יכולים אנו נקיים, מספיק כשאנו שמנו. על רשומים שהם היא משה אצל שלהם הפיקדון משמעות

ולימודה פרקים. ד כ בה שיש בגמרא, שבת מסכת הוא לדבר רמז שבת. של נשמה תוספת לחזרת זוכים אנו שבה שבת, הוא "הללו

. הקישוטים כ״ד את מחזיר בשבת

האורות אותם בחינת "שהם א): דרוש שבת קבלת (דרושי הכוונות" ב״שער שנאמר וכפי שבת. של היתרה הנשמה תוספת גם זו

מהר ם עדיי את ישראל בני 'ויתנצלו הכתוב שאמר כמו מהם, ונתפרקו נתנצלו ואח״כ סיני בהר ישראל שקבלו והעדיים והעטרות שמח שהוא חלקו". במתנת משה "ישמח שבת: של שחרית בתפילת אומרים זה על ישראל". של בחלקם ונשלם נטלם ומשה חורב'

הרבים את לזכות הוא חפץ "כי אצלו. שמופקדים שלנו בכתרים ולא שלו."בכתרים

אף כי לו' קראת נאמן עבד 'כי ע״ה רבנו משה מעלת ניכרת "בזה שם: ואומר וממשיך של חלקם פקדון בידו השי״ת שהפקיד פי על בסוד שבת ערב בכל לישראל נתונים האורות ואלו ישראל. והם לבעליו הפקדון להחזיר נאמן עבד הוא שבת ביום עתה הנה ישראל

זה והבן שבת קדושת."תוספת

שלה" והתכשיטים.

, התנ״ך ספרי וארבע בעשרים הקריאה ספר, כל של וסופו תחילתו את שקוראים את מביא

שבועות– בליל הלימוד של עיקרו וזה הכלה. ל ש התכשיטים להחזיר ליושנה. העטרה את להחזיר

הכלה לראש הכתר. את אנחנו שבועות ליל ובלימוד ממנה, שנלקחו הכתרים הוא העיקרי התכשיט

למקומם הללו הכתרים את. מחזירים

כדי הזה ה בליל בו שתעסוק המקרא על הלימוד סדר "וזהו וז״ל: שם הכוונות בשער כתוב כך על וכתב כדלעיל. הכתרים סוד כידוע שזה הסוד תורת לימוד ידי על וזה הנזכר". הכתר להמשיך גם מעומד האידרות שתי זו בלילה ללמוד ז״ל החיד״א רבינו של מנהגו נודע "כבר חי: איש הבן זה

בעת, במדבר (בא״ח חלקו" ואשרי אשריו זיקנתו, ד.) אות,

רבה בשמחה שבועות– ליל לימד

ליושנה העטרה את. להחזיר מנסים אנחנו שבועות ליל בכל מהגאולה. מתייאשים לא נחנו א את להביא שלה. התכשיטים עם שלה. הפנימיות עם התורה את ללמוד מנסים מתקדמים, אנחנו

דברו לקיים פניו ו״מחלים לתקן מתאמצים "מובטחים". אנו סוף סוף."הכתרים.

ותפארת עוזנו גאון וכתב, (במדבר חי" איש ה״בן בעל נו אות ג):

"וי הלב, והתלהבות רבה ובשמחה גדול בחשק הלילה של, זה הלימוד סדר כל ללמוד זהרו כי

המתוקן הלימוד ומ למעלה גדול פרי עושה הלילה לזה וטהרה קדושה האדם לנפש משיך."'וכו

יהון כולהון ליליא: אי בה באוריתא דלעאן חבריא על שמעון רבי אמר "ועוד הבא״ח: עוד וכתב [תרגום עלאה" דעלמא ועטרין ברכאן בכמה לון מברך וקוב״ה דדכרניא, בספרא וכתיבין: רשימין

הלילה' בזה בתורה שעוסקת: החבורה על שמעון רבי אמר ועוד בספר וכתובים רשומין יהיו כולם

העליון העולם של ובכתרים ברכות בכמה אותם מברך והקב״ה הזכרונות. כאן ע. ד '].

שלא שכן וכל הזה, בלילה לבטלה ליבו ויפנה כזאת ישמע אשר האיש "ומי לטנף בדברים פיו

מ של חול ודברי בטלים ש ו בליצנות שכן וכ ל ומתן, א לשו הרע, ן המשמר על לישב כארי ויתגבר

כלל, יתנמנם ולא השינה את לדחות פקוחות בעינים בענין מאוד החמיר ז״ל האר״י רבינו כי

בז ה השינה פט [דף הזה הלילה בדרוש הכוונות בשער וכנזכר רבא, הושענא מליל יותר הלילה

. ]ע״א. עכ״ל

שבוע ליל תיקון ערוך השולחן מרן של ות

קארו יוסף רבי של שבועות ליל תיקון

שהיה בעת השבועות חג בליל זצוק״ל קארו יוסף רבי למרן השכינה התגלתה שבו המעשה ידוע

אשר זצוק״ל אלקבץ הלוי שלמה רבי של מכתב יש. בטורקיה ( הקדוש בשל״ה מובא מסכת

שבועות, ברמז מוזכר ו ה מצוה )נר (במדבר חי איש בבן אות, 'ז) 2 זה. במכתב סדר של תיאור יש והיתה השכינה אליהם נגלתה זה בתיקון בחו״ל. והחברים קארו יוסף רבי מרן שעשה שבועות ליל

ל עלו הם בעקבותיה עימהם. מדברת ת צפת לעיה״ק ישראל ארץ יוסף בי ר זכה ישראל בארץ "ו. את לכתוב אלקבץ הלוי שלמה רבי וזכה ערוך". וה״שולחן יוסף" ה״בית ספרו את לכתוב קארו ובנין גאולה על מדברת כולה שכל דודי" "לכה המפורסמת השירה התפילה ואת התורה על פירושו

. ירושלים

אל ונשלחה שינוי. כל ללא זצוק״ל אלקבץ הלוי שלמה י רב ידי על שנכתבה עדות הוא זה מכתב שבטורקיה( קונסטנינופול בעיר החשובה היהודית הקהילה. חכמי רבי כתב הזה, מהמכתב חוץ וגם לילה. באותו להם שנאמרו התורה דברי על ארוכים מאמרים זצוק״ל אלקבץ הלוי שלמה

הענין). עומק מחמת לו שנאמר מה כל את זצוק״ל אלקבץ הלוי שלמה רבי גילה לא אלו במאמרים

במכתב ערכם את להם ומספר ה' בעבודת הקהילה אנשי את אלקבץ הלוי שלמה רבי מחזק זה מהפסד לחשוש ולא ישראל, לארץ לעלות אותם לזרז הוא מכתבו עיקר תורתם. לימוד וערך

רצון "עת היא שהעת כיון בכך הכרוך."הממון

באר היהודית ההתישבות תחילת ישראל ץ

עיר את לבנות איתם יחד עלו ישראל מעם קטן חלק רק. חלקית פעולה פעל אמנם זה מכתב נמנעו לא כן, פי על ואף ישראל. לארץ שעה באותה עלו ישראל מעם מאלפית פחות צפת. הקודש

במעט או ברב להושיע מעצור "אין כי זאת, ."מלעשות

לזכור יש אך תחילת היה שזה צפת. בעיר היהודי הישוב הוקם ת שבועו ליל לימוד אותו בזכות כי הגאון של תלמידים ובחברון. בירושלים בטבריה התיישבו כך אחר ישראל. בארץ היהודי הישוב אלקבץ הלוי שלמה רבי דברי את שמעו בעצם הם שגם טוב. שם הבעל של ותלמידים מוילנא

באותו הלומדים לחבורת המגיד ר שאומ כמו ישראל לעם אסון יהיה חלילה יעלו לא שאם והבינו

שבועות. ליל

והתיישב הקדוש החיים אור באו כך ואחר, לטבריה הקדוש השל״ה עלה עליה לאותה בהמשך יהודים של קבוצה עם בטבריה התיישב אבולעפיה חיים ורבי יהודים. של קהילה עם בירושלים

ההתישבות תחילת הייתה וזה רבים בה והתיישבו ישראל ארץ נבנתה וכך מטורקיה. איתו. שעלו

ישראל. בארץ

2 עמ103-111 לשבועות יעקב קול מחזור 'עיין השלם המכתב נוסח את העתקנו. שם

כזה שבועות ליל למעלת? תיקון להגיע ניתן כיצד

וביראה באימה לימוד

"בנעימה בשמחה והכל אחד. רגע להפסיק בלי למדו שהם אלקבץ הלוי שלמה רבי אומר בתיאור

למרן ההתגלות באה ואז יסופר". כי יאומן לא בטעם בניגון, וביראה, באימה זה "וכל גדול" ובקול גדול קול זצוק״ל] קארו יוסף רבי [מרן נר״ו החסיד בפי המדבר קול את "ונשמע קארו: יוסף רבי ונפלנו וחזק. הולך קול רב, הנעימות והיה מבינים. ולא שומעים היו השכנים וכל אותיות בחיתוך

עימנו מדבר ההוא, ר והדיבו המורא. מרוב לראות ופניו עיניו את לישא באיש רוח היה ולא פנינו על ואשרי אשריכם לכם. שלום אוהבי, ידידי המהדרים מן המהדרים ידידי שמעו ואמר: והתחיל בלילה לעטרני נפשותיכם על שמתם אשר הבא בעולם ואשריכם הזה בעולם אשריכם יולדתכם! אשפתות חובקת בעפר מושלכת ואני לי מנחם ואין ראשי עטרת נפלה שנים כמה זה אשר, הזה. בני אתם כי ודעו ועילצו שימחו אוהבי. והתאמצו ידידי התחזקו ליושנה. עטרה החזרתם ועתה אוירים כמה ובקע הקב״ה לפני עלה פיכם והבל תורתכם כל דמלכא. מהיכלא להיות זכיתם עליה. להקב״ה מעלה צבא וכל עמדו, וחיות דממו, ושרפים שתקו, והמלאכים שעלה, עד רקיעים וכמה

ואם אליכם. לדבר באתי אדם כל את המייסרת [האם] הא' המשנה והנני קולכם. את שומעים יולדתכם ואשרי ואשריכם נתעליתי, זאת כל עם אבל ויותר. יותר מתעלה הייתי עשרה, , הייתם בעיר אשר החברים ידי ועל הזה הלילה נתעליתי ידיכם ועל מעיניכם שינה נדדתם אשר ידידי,

"אחת שהיא שינה שן", מיטות על "השוכבים כאותם אתם אין ו בישראל. ואם עיר הגדולה התחזקו בני, לכן בכם. שמח והוא בה' נדבקתם ואתם ערשותם". על ו״סרוחים במיתה" משישים ורוב אלפים אלפי מאלף אחד משערים הייתם ואילו וביראתי. בתורתי באהבתי ועילצו ואימצו

היתה לא בו, שרויה אני אשר מהצער רבבות ריבי בפיכם שחוק ולא בליבכם שמחה נכנסת ואל המהדרים, ידידי בני ועילצו ואימצו חיזקו לכן בעפר. מושלכת אני בסיבתכם כי בזוכרכם בני עימדו לכן הקב״ה. לפני ערבה ותורתכם עליכם". משוך חסד של "חוט כי הלימוד תפסיקו

ועד לעולם מלכותו כבוד שם."ך "ברו הכיפורים: כיום רם בקול ואימרו והעלוני רגלכם על וידידי נצטוינו כאשר בקול ואמרנו גדול] רעד [ורעדנו משתרין חרצינו וקטרי רגלינו על. ועמדנו

ישראל לארץ לעלות ציווי

כל לא כי ישראל לארץ ועלו רגע. תפסיקו ואל לימודכם אל שובו בני. אשריכם ואמר: "וחזר

הארץ טוב כי כליכם על תחוס אל ו״עיניכם ט", במע או ברב להושיע מעצור ו״אין שווים העיתים אני כי ועלו מהרו לכן תאכלו". [ההיא] הארץ טוב ושמעתם תאבו ו״אם תאכלו". [העליונה] לעמו עוז "ה' שלום". לכם אשר וכל שלום, וביתכם שלום, "ואתם אפרנסכם ואני לכם המפרנסת

בשלום עמו את יברך ה'."יתן,

"אשריכם להם: ואמר לומדים. עשרה היו הם והפעם שבועות ליל וד ללמ שנית נתכנסו הם למחרת ישראל לכנסת המעלים אתם כי תחתו, אל ומגידופם אנוש, חרפת תיראו אל יולדתכם. . ואשרי חסד של וחוט ראשיכם, על חופף והכבוד בי, מדבקים ואתם כדלעיל, וכו' עליה מבני אתם כי ודעו

לכן הזה, הבית הסובבת האש רואים הייתם לראות, ין לע רשות ניתנה ואלמלא עליכם, משוך אחד- ה' אלוהינו ה' ישראל "שמע רם: בקול והעלוני הקשר, תפסיקו ואל ואימצו "חיזקו "ברוך

הכיפורים יום כמו ועד". לעולם מלכותו כבוד. שם

ך זקני ויגדך, אביך "שאל שנים. מאות ישראל בעם היה לא זה דבר כי להם אמר הוא כך ואחר זכו שלא מה אתם ו״זכיתם הזה?" כדבר ראו או שמעו שנים מאות כמה זה אם לך" ויאמרו רצון "עת שזו דודי" "לכה בשירו אלקבץ הלוי שלמה רבי שאומר מה זה דורות". מכמה,"אחרים

שווים העיתים כל לא כי ישראל לארץ "ועלו אותם: ציווה:"ולכן

" דודי "לכה שיר לע ישראל לכל קריאה – לארץ לות

פעולתו להשלמת ישראל. עם לכל שייכת ראו שהם שההתגלות מבין ז״ל אלקבץ הלוי שלמה רבי של ההתגלות נִּגְלָה". עָלַיְִּך ה' "כְבֹוד כתוב: שם דודי". "לכה השיר את ישראל לכלל כתב הוא זאת

עלינו רק ולא ישראל כל על היא ה'. כבוד

בגלות– לשבת תפסיקו אל: ישר לעם קריאה הוא דודי" "לכה השיר רַב הַהֲפֵכָה. מִּתֹוְך צְאִּי "קּומִּי בגדי את תלבשו "קּומִּי". תקומו. מֵעָפָר" "הִּתְנַעֲרִּי מהעפר. תתנערו הַבָכָא" בְעֵמֶּק לְָךׁשֶּבֶּת

"בָא הגאולה זמן הגיע כי עכשיו? חשוב כך כל זה ולמה עַמִּי". תִּפְאַרְתְֵך בִּגְדֵי "לִּבְׁשִּי: המלכות:

אֹורִּי קּומִּי."אֹורְֵך,

את להרחיק תִּלָּה" עַל עִּיר "וְנִּבְנְתָה ירושלים את לבנות לארץ. לעלות צריכים שהם הזמן זה כמו אלוקים עם גדולה לקרבה ולזכות מְבַלְעָיְִּך". כָל וְרָחֲקּו לִּמְׁשִּסָהׁשֹּאסָיְִּך. "וְהָיּו השונאים.

כַלָה עַל חָתָן כִּמְשֹוש אֱֹלהָיְִּך. עָלַי."ְך "יָשִּיש תורה במתן ִּשהיה

קארו יוסף רבי אצל תורה מתן מעמד המשך

שכתב מה את קוראים כאשר תורה מתן ביום. הייתה קארו יוסף רבי למרן שהייתה הזו ההתגלות סיבות מכה תורה" מתן "מעין שם שהיה מבחינים באיגרת אלקבץ שלמה: רבי

1 כותב כך מאוד. גדולה הארה תורה. במתן שהיה כמו גדולה אש הייתה ו ז בהתגלות - גדולה. אש הזה הבית הסובבת האש רואים הייתם לראות, לעין רשות ניתנה "ואלמלא ז״ל אלקבץ."הרב

2. וחזק- הולך גדול קול וחזק הולך הקול היה קארו יוסף רבי של גרונו מתוך דיברה, כשהשכינה

הנעימות והיה מבינים. ולא שומעים היו השכנים "וכל מבינים א ל הקול את שומעים השכנים והיו מאוד והולך חזק שופר "וקול תורה. במתן שהיה לקול דומה וחזק". הולך קול."רב,

3. שם- נוכח מרום צבא כל לו שאומר כמו נוכח היה מרום צבא כל כאן גם תורה במתן כמו

את שומעים להקב״ה מעלה צבא וכל ו, עמד וחיות דממו, ושרפים שתקו, "והמלאכים המגיד:

."קולכם

4. וברעדה– בגילה תורה למדו הם כך וברעדה. בגילה החבורה בני היו כאן גם תורה מתן כמו

יסופר כי יאומן לא בטעם בניגון, וביראה, באימה זה "וכל שבועות ליל."באותו

5. שנים מאות הייתה לא, ארו ק יוסף רבי מרן אצל שהייתה זו התגלות במינה- מיוחדת התגלות ויאמרו זקניך ויגדך, אביך "שאל ככם? מדבר קול עם השמע "ראו, השני. המקדש בית חורבן מאז תהיינה והלאה מכאן ולכן זכיתם! ואתם הזה? כדבר ראו או שמעו שנים מאות כמה זה אם לך"

אני גבור יאמר."לש ו״הח חזק" יאמר ולאחיו יעזורו רעהו את ו״איש דרכיכם, על פקוחות עיניכם להכנס השתדלו לפרוזדור, וזכיתם דמלכא. היכלא בני אתם כי לגדולים עצמכם והחזיקו

."בטרקלין

6. ישראל- לארץ לעלות ציווי כך אחר מיד לעלות ישראל בני את מצווה הקב״ה תורה מתן אחרי

הַזֶּה בָהָר לָכֶּםׁשֶּבֶּת רַב לֵאמֹּר: חֹּרֵב ב אֵלֵינּו דִּבֶּר אֱֹלהֵינּו "ה' דברים: ספר בתחילת כתוב כך ְלארץ. הַכְנַעֲנִּי ץ אֶּר הַיָם בָהָרּובַשְפֵלָהּובַנֶּגֶּבּובְחֹוף בָעֲרָבָה כָלׁשְכֵנָיו וְאֶּל הָאֱמֹּרִּי הַר לָכֶּםּובֹּאּו ֶּפְנּוּוסְעּו

כרוך שזה למרות ישראל לארץ לעלות הם ב מאיץ המגיד כאן גם פְרָת". נְהַר הַגָדֹּל הַנָהָר עַד וְהַלְבָנֹון לארץ ועלו רגע. תפסיקו ואל לימודכם אל "שובו מעטים. שהם ולמרות ורכוש ממון באיבוד

שווים העיתים כל לא כי."ישראל

7. ע״ב פ)ח (שבת בגמרא כגיגית– הר עליהם כפה זה גדולה. ביראה מלווה היה תורה שמתן כתוב

כְגִּיגִּית הָהָר אֶּת עֲלֵיהֶּם הּוא בָרּוְך הַקָדֹוׁש מְלַמֵדׁשֶּכָפָה חַמָא בַר, בְדִּימִּי א רַבִּי "אָמַר מסוכן. ַהיה הַתֹורָה- מְקַבְלִּים אַתֶּם אִּם לָהֶּם, וְאָמַר לָאו- וְאִּם מּוטָב. רבי מספר כאן גם קְבּורָתְכֶּם". תֵהֵא ׁשָם

פקוד ושלוש: ופעמים פעם "ואמר אלקבץ: הלוי שלמה [שיזהרו מחובייהו ואיסתמרון לחברים נא

החוצה— יצא אשר כי לטרקלין, להיכנס השתדלו לפרוזדור, שנכנסו מאחר מהעוונות] דמו

נקיים ואנחנו."בראשו,

8. ונשמע– נעשה אמרו: ! תורה מתן כמו היא הזו שההתגלות הבינו וחבורתו קארו יוסף רבי

הלוי שלמה רבי תורה. במתן כמו שעה באותה ם לה שנאמר מה את עצמם על קיבלו הם ולכן שבועות של השני בלילה גם שבועות, של הראשון בלילה הייתה הזו ההתגלות כי מספר אלקבץ אכילת קודם החסיד "עמד הללו: ההתגלויות שלושת אחר כך. שאחר בשבת וגם בחו״ל שעושים

"אני אמר: כך ואחר וה, צו כאשר בהם והתרה עליהם הוא ודיבר ביחד כולם וקיבצם הבוקר

ונשמע "נעשה ויאמרו: כולם ויענו."עבדכם"

9. הגיע– הזמיר עת כל ו״לא הגיע". הזמיר "עת ישראל. של הגאולה זמן שהגיע להם אומר המגיד שלא מצרים ביציאת כמו ממש זה הזה. הזמן את לאבד שאסור להם אומר הוא שווים". העיתים

במדבר מזון להם שיביא הקב״ה על סמכו לדרך. מזון הם ל להכין אחד רגע אפילו המתינו לֹּא בְאֶּרֶּץ בַמִּדְבָר אַחֲרַי לֶּכְתְֵך כְלּוֹלתָיְִּך אַהֲבַת נְעּורַיְִּך חֶּסֶּד לְָך זָכַרְתִּי ה' אָמַר "כֹּה כדכתיב:

מרת או כאן גם חלמיש. מצור מים להם והוציא ושליו מן הביא מצידו הקב״ה (ירמיהו). זְרּועָה".

אפרנסכם ואני לכם המפרנסת אני כי ועלו מהרו "לכן הקדושה: השכינה "להם

10 – ובשבועה ברית ה' דבר. קבלת עם בברית ישראל בני את משה הכניס סיני הר מעמד אחרי

אֲׁשֶּר הַבְרִּית דַם הִּנֵה וַיֹּאמֶּר הָעָם עַל וַיִּזְרֹּק הַדָם אֶּת מׁשֶּה "וַיִּקַח ח) כד (שמות הקב״ה ה 'כָרַת תענית עצמם על החברים קיבלו הזו ההתגלות בעקבות כאן גם הָאֵלֶּה". הַדְבָרִּים כָל עַל עִּמָכֶּם רבי והחברים". [ישראל], בארץ לשבת ואני זצוק״ל] קארו יוסף רבי [מרן החסיד "נדר וגם ותקנות

וכו ערוך השולחן.'ו וכתב התורה עולם את פה והקימו הקודש עיר לצפת עלו וחבריו קארו יוסף

מירושלים ה' ודבר תורה תצא מצ."יון "כי למה?

רות במגילת הלכתיות סוגיות

מלך של ייחוס

הספרדים. בשבועות רות מגילת לקרוא נוהגים ב אותה לקרוא נוהגים תוך מ שבועות" ליל "תיקון

ב קורא בלילה, קרא שלא מי ברכה. בלי סידור, ה תפילת האשכנזים. הרות האז אחרי בוקר

אותה קוראים מגילה" מקרא לברך״על שנהגו יש ו קלף, מגילת מתוך, תצד.)יט (משנ״ב

יוסף" ב״ברכי החיד״א בשבועות3 רות מגילת לקריאת טעמים כמה הביא יא) (תצד, בגמרא.

פ״ב, (ביצה ירושלמי אמרו ה״ד) ממלא והקב״ה השבועות. בחג נפטר השלום עליו המלך דוד ש

שנותיה ב כן ואם צדיקים, של ם ו ב עוסקות רות מגילת כל יום. באותו נולד גם ודאי דוד של יחוס י

. המלך

החסרה המלכות סוגיית

מֹואָב בִשְּדֵי לָגּור יְּהּודָה לֶחֶם מִבֵית אִיׁש וַיֵלְֶך בָאָרֶץ רָעָב וַיְּהִי הַשֹּפְּטִים בִימֵיׁשְּפֹּט וַיְּהִי (א) הּוא

בָנָיו ֵוְּאִׁשְּּתֹוּוׁשְּנ: י אֶפְּרָתִים וְּכִלְּיֹון מַחְּלֹון בָנָיו וְּׁשֵםׁשְּנֵי נָעֳמִי אִׁשְּּתֹו וְּׁשֵם אֱלִימֶלְֶך הָאִיׁש וְּׁשֵם (ב)

וַיִהְּיּוׁשָם מֹואָב שְּדֵי וַיָבֹּאּו יְּהּודָה לֶחֶם: מִבֵית

המלך דוד של שמו מגילה ה אעפ״כ המגילה, בסוף רק נכתב כך כל ה שחסר במלכות עוסקת כולה מובא כך צרה. בעת ישראל עם את ינהיג כי ראוי שהיה יהודה, בשבט ובמיוחד ישראל, בעם

גמרא( ב ב״ב)טו: – הַשֹופְטִּים בִּימֵיׁשְפֹוט "וַיְהִּי דִּכְתִּיב מַאי יֹוחָנָן, רַבִּי "וְאָמַר אֶּת דֹורׁשֶּשֹופֵט

מִּב קֹורָה טֹול לֹו, אָמַר עֵינֶּיָךֵ, מִּבֵין קֵיסָם טֹול לֹו, אָמַר ׁשֹופְטָיו. כב א), (ישעיה לֹו אָמַר עֵינֶּיָך. ין

לֹו: אָמַר לְסִּיגִּים". הָיָה "כַסְפְֵך בַמָיִּם מָהּול.""סָבְאְֵך

שם מסביר מוכיחו, את להוכיח לנשפט פה פתחון והיה מקולקלים, עצמן השופטין "שהיו רש״י: עינ מבין קיסם טול השופט: לו אמר שאם לומר: זה יכול שבידך. קטנה מעבירה ופרוש הסתלק יך,

עיניך, מבין קורה טול שבידך חמורה מעבירה."פרוש דוגמה היו שלא המנהיגים, של הבעיה

כולו לעם קלקול אחריה גררה. אישית,

המנהיגות למשבר המעשית דוגמה הוא. אלימלך א, (רות רבה במדרש )ד: אלימלך נענש?"למה

שרוי שהיה גדול )(עשיר לבוליטין דומה?) הדבר למה (משל עליהם ישראל של ן לב שהפיל ע״י

במדינה, את לספק יכול והוא בצורת שני יבואו שאם ואומרים עליו סבורין המדינה בני והיו

מזון שנים עשר. המדינה

3 שלא ללמדך עצרת? אצל רות עניין מה תקצו) (רמז רות בילקוט מרז״ל והוא בעצרת רות מגילת לקרות "נהגו לשונו: וזה רות במגילת וכן חסדים, גמילות כולה דהתורה ע״א) יד סוטה (ראה ז״ל כתבו ועוד וכו'. ועוני יסורין ידי על אלא תורה נתנה

השלום עליו המלך דדוד אמרו ה״ד) פ״ב (ביצה דבירושלמי טעם, נתן קכא דף חדשה שמלה והרב חסדים. גמילות בה יש נקראת דרות במשז״ל נראה ולי עכ״ד. דוד ליחס רות ומגילת בעצרת נולד ובדואי שנותיהם, ממלא והקב״ה בעצרת, נסתלק

הז עם מצוות, תרי״ג דקבלנו התורה, קבלת ביום ולכן מצוות תר״ו נח, בני מצוות ז' מלבד עוד שקבלה אי ת. רו קורין נח דבני '

יוסף בברכי החיד״א לשון עכ״ל עתיקים והדברים אדנ״י. שם מילוי גימטריא רו״ת. נמי

לחנות )(נכנסת בסידקי מעילת שפחתו לה יצתה בצורת שנת שבאת כיון בני והיו בידה. וקופתה שנים עשר אותנו לפרנס יכול הוא בצורת תבא שאם עליו בטוחים שהיינו זהו אומרים? המדינה הדור ומפרנסי המדינה מגדולי היה אלימלך כך בידה. וקופתה בסידקי עומדת שפחתו, והרי

פתח מסבבין ישראל כל עכשיו אמר רעבון שני וכשבאו ו או לקנות (באים בקופתו וזה בקופתו זה

)צדקה ממנו לבקש דכתיב הוא דה ה' מפניהם. לו וברח עמד יהודה".' לחם מבית איש וילך

הדור גדולי של קלקולם מתקן דוד

בָנֶיה הִיאּוׁשְּנֵי וַּתִשָאֵר נָעֳמִי אִיׁש אֱלִימֶלְֶך וַיָמָת: ָ(ג) הָאַחַת מֹּאֲבִיֹותׁשֵם נָׁשִים לָהֶם וַיִשְּאּו (ד)

כְּעֶשֶרׁשָנִים וַיֵׁשְּבּוׁשָם ר: ּות הַשֵנִית וְּׁשֵם עָרְּפָה וַּתִשָאֵר וְּכִלְּיֹון מַחְּלֹון גַםׁשְּנֵיהֶם וַיָמּותּו (ה)

יְּלָדֶיהָּומֵאִיׁשָּה מִשְּנֵי: הָאִשָה

שאומר הרמב״ם דברי מפורסמים ( ה, מלכים " )ט: לעולם לארץ לחוצה ישראל מארץ לצאת אסור

לסחורה. הוא יוצא וכן לארץ. ויחזור העכו״ם מן להציל או אשה לישא או תורה ללמוד אלא אבל

דינרין. בשני חטין דינר שוה שנעשה עד הרעב שם חזק כן אם אלא אסור, לארץ– בחוצה לשכון ביוקר. והפירות מצויות המעות כשהיו אמורים? דברים במה ימצא ולא בזול הפירות אם אבל

– הכיס מן פרוטה ואבדה ישתכר במה ולא מעות ריוח. בו שימצא מקום לכל יצא פי על ואף

שהרי חסידות מדת אינה לצאת שמותר היו הדור גדולי שני וכליון מחלון יצאו גדולה צרה ומפני

גם ונכשל, אליו נשואות היו הציבור שעיני מנהיג היה אלימלך רק לא ". למקום כלייה ונתחייבו כליה נתחייבו הם גדולה, צרה בגלל הארץ את ו שעזב ובגלל היו"! הדור גדולי שני וכליון "מחלון

. למקום

התגיירו הן הסתם שמן אף מואביות. נשים נשאו שהם אומר גם הפסוק ( א, רות אבן-עזרא הן א), בגמרא מסופר כך מספק. היה לא שהגיור בגלל או בחו״ל שהותם בגלל או מואביות נקראות

( כתובות האח צריך והיה בנים, בלא ונפטר חוזאה ב אישה נשא שאחיו אחד אדם )על ע״א קיא לצאת לו מותר האם חנינא רבי את שאלו בחו״ל. שגר אחיו אשת את לייבם ישראל בארץ שגר

הייבום לצורך. לחו״ל " – כּותִּיתּומֵת נָשָא אָחִּיו לֵיּה, אָמַר יֵרֵד וְהּוא הַמָקֹוםׁשֶּהֲרָגֹו, בָרּוְך

? אַחֲרָיו."

ה שם מסביר עליה חל היה לא בוודאי כן שאם כותית. שנשא באדם מדובר לא וודאי שב מהרש״א, כותית נשא כאילו לו נחשב וזה בחו״ל, כשרה יהודייה שנשא באדם כאן מדובר ייבום. . שום על- פי

שנאמר מה כותית. והיינו כוכבים, עבודת עובד כאילו בחו״ל הדר כל לעיל, ואמר" המקום ברוך

שהרגו," זמ בלא שמת דהיינו וק״ל. זרע בלי נו

את שמגדיר זה שהוא המלך, מדוד כוכבים? עבודת עובד כאילו בחו״ל הדר שכל לומדים ומנין

הגמרא שם אומרת שכך כוכבים. עבודת כמו חו״ל: ע״ב קי )(כתובות אָדָם יָדּור לְעֹולָם רַבָנָן, תָנּו

יִּשְרָאֵל בְעִּירׁשֶּרֻבָה וַאֲפִּלּו לָאָרֶּץ, בְחּוץ יָדּור וְאַל, כָבִּים. כֹו עֹובְדֵי בְעִּירׁשֶּרֻבָּה אֲפִּלּו יִּשְרָאֵל, בְאֶּרֶּץ אֱלֹוּה, כְמִּיׁשֶּאֵיןַלֹו דֹומֶּה לָאָרֶּץ בְחּוץ הַדָר וְכָל אֱלֹוּהַ, לֹו כְמִּיׁשֶּיֵׁש דֹומֶּה יִּשְרָאֵל בְאֶּרֶּץ הַדָר ׁשֶּכָל

כה (ויקרא ׁשֶּנֶּאֱמַר לָכ "לָתֵת לחֶּ), בָאָרֶּץ דָר כָלׁשֶּאֵינֹו וְכִּי ים". לֵאֹלִּק לָכֶּם לִּהְיֹות כְנַעַן אֶּרֶּץ אֶּת ם אֹומֵר הּוא בְדָוִּד וְכֵן כֹוכָבִּים. עֲבֹודַת עֹובֵד כְאִּלּו לָאָרֶּץ בְחּוץ הַדָר כָל לְָך, לֹומַר אֶּלָא אֱלֹוּהַ? לֹו אֵין

כו א, (ש׳מואל יט, מִּי וְכִּי אֲחֵרִּים". אֱֹלהִּים עֲבֹּד לְֵך לֵאמֹּר ה', בְנַחֲלַת מֵהִּסְתַפֵחַ הַיֹום גֵרְׁשּונִּי "כִּי ) עֲבֹודַת עֹובֵד כְאִּלּו לָאָרֶּץ, בְחּוץ הַדָר כָל לְָך, לֹומַר אֶּלָא אֲחֵרִּים"? אֱֹלהִּים עֲבֹּד "לְֵך לְדָוִּד, לֹו אָמַר

כֹוכָבִּים.

המתוקן המנהיג של בצד רק לא וכליון, ומחלון מלך אלי של הקלקול את אפוא מתקן המלך דוד ישראל ארץ של הרוחני ערכה מה להבין הנכון ביחס גם אלא המקולקלים, המנהיגים. מול

תחילתה על מעיד סופה

לָהֶם לָתֵת עַמֹו אֶת ה' פָקַד כִי מֹואָב בִשְּדֵה כִיׁשָמְּעָה מֹואָב מִשְּדֵי וַּתָׁשָב וְּכַֹּלתֶיהָ הִיא וַּתָקָם (ו): לָחֶם אֶרֶץ אֶל לָׁשּוב בַדֶרְֶך וַּתֵלַכְּנָה עִמָּה כַֹּלתֶיהָ הָיְּתָהׁשָמָהּוׁשְּּתֵי אֲׁשֶר הַמָקֹום מִן וַּתֵצֵא (ז)

: יְּהּודָה

כי אבינו יעקב על אמרו חכמינו " זיוה, פנה רושם, ועושה ניכרת המקום מן צדיק יציאת פנה

עיר של שבחה פנה הדרה, נעמי. עם גם היה כך ". על ניכר רושם עשתה מואב משדה יציאתה

רש״י ה בקהל יבואו שלא מואבים נכרים היותם למרות 'התושבים, ( שם).

בניה שני בגלל אולי בעלה, מות אחרי רב זמן במואב נשארה היא צדיקה, נקראת שנעמי, ואע״פ

מונעים לא הללו הדברים כל חוזרת היא ישראל בארץ הרעב שנגמר שומעת שהיא לאחר. ורק והיא ממנה התחיל לא שהקלקול בגלל או תחילתה, על מעיד שסופה צדיקה, לה לקרוא מחכמינו

בתשובה שחזרה בגלל או כאנוסה, . הייתה

צדק בלי גֵרות

עֲשִיתֶם כַאֲׁשֶר חֶסֶד ם עִמָכ ה' יַעַש אִמָּה לְּבֵית אִשָה לֵכְּנָהׁשֹּבְּנָה כַֹּלתֶיהָ לִׁשְּּתֵי נָעֳמִי וַּתֹּאמֶר ֶ(ח)

וְּעִמָדִי הַמֵתִים: עִם קֹולָן וַּתִשֶאנָה לָהֶן וַּתִשַק אִיׁשָּה בֵית אִשָה מְּנּוחָה לָכֶםּומְּצֶאןָ ה' יִּתֵן (ט)

: וַּתִבְּכֶינָה לְּעַמְֵך נָׁשּוב אִּתְָך כִי וַּתֹּאמַרְּנָהּלָּה: (י) עִמִי תֵלַכְּנָה לָמָה בְּנֹּתַי נָה נָעֳמִיׁשֹּב וַּתֹּאמֶר ְּ(יא)

לַאֲנָׁשִים לָכֶם וְּהָיּו בְּמֵעַי בָנִים לִי: הַעֹוד יֶׁש אָמַרְּּתִי כִי לְּאִיׁש מִהְּיֹות זָקַנְּּתִי כִי לֵכְּןָ בְּנֹּתַי (יב)ׁשֹּבְּנָה

הֲלָהֵן (יג) בָנִים יָלַדְּּתִי וְּגַם לְּאִיׁש הַּלַיְּלָה הָיִיתִי גַם תִקְּוָה: לִי ּתְּשַבֵרְּנָה עַד הֲלָהֵןּתֵעָגֵנָה יִגְּדָלּו אֲׁשֶר

ה יַד בִי יָצְּאָה כִי מִכֶם מְּאֹּד לִי מַר כִי בְּנֹּתַי אַל לְּאִיׁש הֱיֹות:'לְּבִלְּּתִי עֹוד וַּתִבְּכֶינָה קֹולָן וַּתִשֶנָה (יד)

בָּה דָבְּקָה וְּרּות לַחֲמֹותָּה עָרְּפָה: וַּתִשַק

א המלבי״ם לפי. התגיירו הן האבן-עזרא לדעת ואילו התגיירו, לא וערפה שרות המדרש, בשם ומר

מובן המלבי״ם אות משדלת נעמי למה האבן- לפי אבל למואב. לחזור ן הן שהרי תמוה, הדבר עזרא

ובמואב יהודיות ב הן ו ומצ תורה ישמרו לא ודאי. ו ות

נשאו איך כך, שאם הדור. גדולי היו וכיליון שמחלון הרמב״ם, שכתב מה קשה המלבי״ם על של במובן ולא ציבורית השפעה של במשמעות הדור" "גדולי הרמב״ם של כוונתו אולי נכריות?

כך אחר קיבלו שהם הקשה מהעונש שמסתבר כפי ומצוות, תורה. שמירת

רמב״ם( ה בדברי מצוי זו לשאלה ההסבר ביאה איסורי הלכות כי ושלמה, שמשון על שכותב ) יד יג,

המושיע ששמשון דעתך על יעלה אל הרמב״ם וכותב נכריות, נשים שנשאו עליהם מעיד: הכתוב "

ידיד שנקרא ישראל מלך שלמה או ישראל את ה נקראו למה כן ואם ". בגיותן נכריות נשים נשאו '

? נכריות

שהתגיירו אמיתית. הייתה לא שלהן הגֵרות כי " לה, שיזכה שררה בשביל או שיטול, ממון בגלל או

להתחתן שרוצה יהודייה אישה בגלל התגייר אם גר כל בודקים כן על ". לדת להכנס בא הפחד מפני מתגיירת היא איש בגלל אם גיורת ובודקים. אתה.

בגלל ולא חיצונית סיבה בגלל התגיירו שמשון, שגייר הפלישתיות הנשים או שלמה, שגייר הנשים

בית-ה דעת על התגיירו לא גם הן ה'. אהבת בבתי- אלא דין, הכתוב חשבן כן על הדיוטות. של דין "

הן כאילו כו עובדות שהן תחלתן על סופן שהוכיח ועוד עומדין, ובאיסורן גויות שלהן ומזלות כבים

."'וכו

לחומרה גיור

אַל רּות וַּתֹּאמֶר ) (טז יְּבִמְּּתְֵך אַחֲרֵי אֱֹלהֶיהָׁשּובִי וְּאֶל עַמָּה אֶל יְּבִמְּּתְֵך הִנֵהׁשָבָה וַּתֹּאמֶר: (טו) ו עַמִי עַמְֵך אָלִין אֵלְֵךּובַאֲׁשֶרּתָלִינִי אֲׁשֶרּתֵלְּכִי אֶל כִי מֵאַחֲרָיְִך לָׁשּוב לְּעָזְּבְֵך בִי ֵּתִפְּגְּעִי אֹלַק אֱֹלָק: י יְִך

יַעֲשֶה׳ה כֹּה אֶקָבֵר וְּׁשָם אָמּות בַאֲׁשֶרּתָמּותִי (יז) בֵינִיּובֵינְֵך יַפְּרִיד הַמ: וֶת כִי יֹּסִיף וְּכֹּה ָלִי )(יח

אֵלֶיה לְּדַבֵר וַּתֶחְּדַל אִּתָּה לָלֶכֶת הִיא מִתְּאַמֶצֶת כִי: ָוַּתֵרֶא

בבית- בעל בשביל שהתגיירו הנשים על אמר הרמב״ם לעיל, שהזכרנו כפי שהן הדיוטות של דין

יהודיות הן שני ומצד אחד, מצד נכריות כביכול. נחשבות

גיירו– ואם ולהפך. איש, לשם אישה מגיירים שלא יא ה ההלכה רמב״ם ה כותב וכך חל. הגיור

( " יז: יג ביאה )איסורי ג בפני וטבל ומל ועונשן המצות הודיעוהו שלא או אחריו בדקו שלא 'גר

הדיוטות– זה הרי ' מתגייר, הוא דבר שבשביל נודע אפילו גר' העכו״ם מכלל יצא וטבל ומל הואיל

ל וחוששין ומזלות– כבים כו ועבד חזר ואפילו צדקותו. שיתבאר עד ו מומר כישראל הוא הרי

כישראל. נעשה שטבל מאחר אבידתו להחזיר ומצוה קידושין שקידושיו שמשון קיימו ולפיכך

סודן שנגלה ואע״פ נשותיהן: ושלמה צרעת כנגע לישראל גרים להם קשים חכמים אמרו זה ומפני

שנתגיירו. אחר מהם לפרוש הדבר וקשה ישראל. את ומטעין דבר בשביל חוזרין שרובן ולמד צא

תחלה." בהן היו האספסוף הנסיונות, רוב וכן התאוה ובקברות העגל במעשה במדבר אירע מה

שאומר כמו רות. של השני מהגיור נלמדות גיור מהלכות והרבה נוסף, גיור רות עוברת כן על

" להתגייר– המתגייר רוצה בגללה ש סיבה נמצאת שלא אף כי כאן, הרמב״ם כובד אותן מודיעין אותן וראו פירשו ולא קבלו אם שיפרושו כדי הארצות עמי על בעשייתה שיש וטורח התורה עול

אליה."' לדבר ותחדל אתה, ללכת היא מתאמצת כי 'ותרא שנאמר: אותן מקבלים מאהבה שחזרו

טוב שם טוב

וַּתֹּאמַרְּנָה עֲלֵיהֶן הָעִיר כָל וַּתֵהֹּם לֶחֶם בֵית כְּבֹּאָנָה וַיְּהִי לָחֶם בֵית אָנָה ב עַד וַּתֵלַכְּנָהׁשְּּתֵיהֶם ֹּ(יט)

נָעֳמִי: הֲזֹּאת מְּאֹּד לִי הֵמַרׁשַדַי כִי מָרָא לִי קְּרֶאןָ נָעֳמִי לִי אַלּתִקְּרֶאנָה אֲלֵיהֶן וַּתֹּאמֶר: (כ) אֲנִי (כא)

לִי הֵרַע וְּׁשַדַי בִי עָנָה וַה' נָעֳמִי לִי תִקְּרֶאנָה לָמָה ה' הֱׁשִיב: נִי וְּרֵיקָם הָלַכְּּתִי ַמְּלֵאָה נָעֳמִי וַּתָׁשָב (כב)

שְּעֹּרִים קְּצִיר בִתְּחִּלַת לֶחֶם בֵית בָאּו וְּהֵמָה מֹואָב מִשְּדֵי הַשָבָה עִמָּה כַּלָתָּה הַמֹואֲבִיָה: וְּרּות

משמעות בעלי הם רות במגילת השמות. כל וכליון– מחלון בסופם להם שקרה מה שם. על

אלימלך– נעמי– המלוכה. ממשפחת ערפה– מעשיה. שם על בועז– לנעמי. עורף שהפנתה שם על אף רות, את גאל שלא אדם של שם הוא אלמוני" "פלוני גם שלו. החיובי והעוז גבורתו שם על

הפחדנות בגלל אלמוני, איש נשאר בל א ישראל, מלכות אבי להיות יכול והיה יותר, קרוב שהיה

יֹוחָנָן רַבִּי, אָמַר רות השם של המשמעות מה שואלת: ?) ע״ב" ז (ברכות הגמרא שלו. היתירה

דָוִּד מִּמֶּנָה וְיָצָא, ׁשֶּזָכְתָה מַר א גָרִּים? דִּׁשְמָא לָן וְתִּׁשְבָחֹות. ּומְנָא בְׁשִּירֹות הּוא בָרּוְך לְהַקָדֹוׁש ָׁשֶּרִּּוָהּו

מו (תהלים קְרָא, דְאָמַר אֶּלְעָזָר, רַבִּי ) ט, בָאָרֶּץ' שָםׁשַמֹות אֲׁשֶּר ה' מִּפְעֲלֹות חֲזּו 'לְכּו תִּקְרֵי אַל

אֶּלָאׁשֵמֹות." ׁשַמֹות

שם על "מרא", הוא לה הראוי השם כי נעמי אומרת הזאת במגילה דווקא למה מובן זה רקע על

הנעימות שם על ולא המרירות אף-על-פי-. הוא הזה השם דבר של בסופו כי נעמי, שמה נשאר כן

הקובע. השם

הנייה טובת ללא עניים מתנות

בֹּעַז אֱלִימֶלְֶךּוׁשְּמֹו מִמִׁשְּפַחַת חַיִל גִבֹור אִיׁש לְּאִיׁשָּה מֹודַע: (א)ּולְּנָעֳמִי הַמֹואֲבִיָה רּות וַּתֹּאמֶר (ב)

בִּתִי לְּכִי לָּה וַּתֹּאמֶר בְּעֵינָיו חֵן אֶמְּצָא אֲׁשֶר אַחַר בַשִבֳלִים וַאֲלַקֳטָה ה: שָדֶה נָא אֵלְּכָה נָעֳמִי ַאֶל )(ג

חַת מִמִׁשְּפ אֲׁשֶר לְּבֹּעַז הַשָדֶה חֶלְּקַת מִקְּרֶהָ וַיִקֶר הַקֹּצְּרִים אַחֲרֵי בַשָדֶה וַּתְּלַקֵט וַּתָבֹוא ַוַּתֵלְֶך

: אֱלִימֶלְֶך

רמב״ם( ה כתב עניים מתנות הלכות אלא כולה השדה כל את יקצור לא שדהו הקוצר כי ) ר" פרק

וכן שיקטפו לעניים השדה בסוף להניח צריך באילנות גם.". השדה" בסוף לעניים קמה מעט יניח

– ומאלם כשקוצר בלקט. לעניים. יניחם אלא הקציר בשעת הנופלות השבלים ילקט לא שנאמר

תלקט…' לא קצירך 'ולקט – בשדה אחת אלומה ושכח המעמר וכן שנאמר יקחנה לא זה הרי

לקחתו".' תשוב לא בשדה עומר 'ושכחת

ומעשרות– בתרומות בצדקה, מבין שלו והמעשרות התרומות את יקבל מי קובע הבית בעל את יקבל מי לקבוע יכול הבית בעל אין ופאה שכחה בלקט, אבל העניים. או הלוויים הכהנים,

טובת בהן אין אלו עניים מתנות כל שלו מהמשפחה עניים אלה שיהיו לכוון יכול. לא הוא" שלו. בעלים." של כרחן על אותן ונוטלין באין העניים אלא לבעלים הנייה

עכו״ם עניי מונעין אין אלו עניים מתנות לקחת יכול נכרי או תושב גר שאפילו אלא עוד. ולא "

ישר עניי בכלל באין אלא אלו, ממתנות שלב יו״ד שו״ע (וראה.)" שלום דרכי מפני אותן ונוטלין אל לבוא יכולה מואבית אבל ה', בקהל לבא יכול לא מואבי שרק ההלכה עדיין נקבעה שלא אע״פ ולכן

בקהל– חייב שהוא זה לגבי תופסת שלו הגרות שהתגייר, מואבי וגם בשדה. ללקט לרות אפשרו

לא הוא לישראלית להינשא אבל במצוות. א (שו״ע יכול ה ג.) ד, ע״ז

העבודה במקום צניעות על שמירה

לַקֹוצְּרִים׳ה וַיֹּאמֶר לֶחֶם מִבֵית בָא בֹּעַז וְּהִנֵה (ד) יְּבָרֶכְָּך׳ה: לֹו וַיֹּאמְּרּו עִמָכֶם לְּנַעֲרֹו בֹּעַז וַיֹּאמֶר (ה)

הַזֹּאת הַנַעֲרָה לְּמִי הַקֹוצְּרִים עַל: הַנִצָב הִיא מֹואֲבִיָה נַעֲרָה וַיֹּאמַר הַקֹוצְּרִים עַל הַנִצָב הַנַעַר וַיַעַן (ו)

מֹואָב מִשְּדֵה נָעֳמִי עִם: הַשָבָה וַּתָבֹוא הַקֹוצְּרִים אַחֲרֵי בָעֳמָרִים וְּאָסַפְּּתִי נָא אֲלַקֳטָה וַּתֹּאמֶר (ז)

מְּעָט הַבַי: ת זֶהׁשִבְּּתָּה עַּתָה וְּעַד הַבֹּקֶר מֵאָז ִוַּתַעֲמֹוד אַל בִּתִי הֲלֹואׁשָמַעַּתְּ רּות אֶל בֹּעַז וַיֹּאמֶר (ח)

נַעֲרֹּתָי עִם תִדְּבָקִין וְּכֹּה מִזֶה תַעֲבּורִי לֹּא וְּגַם אַחֵר בְּשָדֶה לִלְּקֹּט: ּתֵלְּכִי אֲׁשֶר בַשָדֶה עֵינַיְִך (ט)

וְּׁשָתִית הַכֵלִים אֶל וְּהָלַכְּּתְּ וְּצָמִת נָגְּעְֵך לְּבִלְּּתִי עָרִים הַנ אֶת צִּוִיתִי הֲלֹוא אַחֲרֵיהֶן וְּהָלַכְּּתְּ ְּיִקְּצֹּרּון

הַנְּעָרִים יִׁשְּאֲבּון: מֵאֲׁשֶר

בין קבוע קשר שיש במקום אבל פתוח. במקום ולא סגור במקום רק כלל בדרך קיים ייחוד איסור

אומרת ההלכה ולכן פתוח. במקום אפילו ייחוד איסור יש אנשים, " לו שאין מי ילמד לא אשה, בבית עמו שרויה אשתו שתהיה צריך המלמד ואין בניהם. מביאות שאמותיהם מפני תינוקות,

, דעה יורה "(שו״ע במקומו מלמד והוא בביתה היא אלא הספר, הקשר בגלל זה כל. כא רמה )סימן נשוי– הוא אם אבל נשואות. שהן אף נשוי, שאינו אדם אותו עם לאמהות שיש הקבוע, מותר אף

בבית עמו לא. שאשתו

בבתי- ורווקים נשים מלמדים בימינו אלא בעבר, כמו המלמד בבית לומדים לא הילדים כי ספר, אם אבל המורה. אל הילדים את מביאות לא שהאמהות בגלל וכן אנשים. הרבה בו שיש במקום

קביעות– של קשר יש פרוץ– מהצדדים אחד אם אסור. נשוי– הוא אם גם הסיבה ו ז אסור. קבוע באופן מעורבת חברה כי הנערים. בקרב ולא הנערות בקרב לשהות לרות בועז אומר, שבגללה

על- אסורה ייחוד אין אם אפילו ההלכה. פי

הגרים את לקרב מצווה

נָכְּרִיָה וְּאָנֹּכִי לְּה: כִירֵנִי בְּעֵינֶיָך חֵן מָצָאתִי מַדּועַ אֵלָיו וַּתֹּאמֶר אָרְּצָה וַּתִׁשְּּתַחּו פָנֶיהָ עַל וַּתִפֹּל ַ(י) )(יא

אָבִיְך וַּתַעַזְּבִי אִיׁשְֵך מֹות אַחֲרֵי חֲמֹותְֵך אֶת עָשִית אֲׁשֶר כֹּל לִי הֻגַד הֻגֵד לָּה וַיֹּאמֶר בֹּעַז וַיַעַן וְּאִמְֵך

( יָדַעַּתְּּתְּמֹולׁשִלְּׁשֹום לֹּא אֲׁשֶר עַם אֶל וַּתֵלְּכִי מֹולַדְּּתְֵך: וְּאֶרֶץ מַשְּכֻרְּּתְֵך פָעֳלְֵךּותְּהִי ה' יְּׁשַּלֵם יב)

כְּנָפָיו לַחֲסֹותּתַחַת בָאת אֲׁשֶר יִשְּרָאֵל אֱֹלהֵי ה' מֵעִם: ׁשְּלֵמָה כִי אֲדֹּנִי בְּעֵינֶיָך חֵן אֶמְּצָא וַּתֹּאמֶר (יג)

כ: אַחַתׁשִפְּחֹּתֶיָך אֶהְּיֶה לֹּא וְּאָנֹּכִי לֵבׁשִפְּחָתֶָך עַל דִבַרְּּתָ וְּכִי ְּנִחַמְּּתָנִי הָאֹּכֶל לְּעֵת בֹּעַז לָה וַיֹּאמֶר (יד)

וַּתִשְּבַע אכַל וַּת קָלִי לָּה וַיִצְּבָט הַקֹוצְּרִים מִצַד וַּתֵׁשֶב בַחֹּמֶץ פִּתְֵך וְּטָבַלְּּתְּ הַּלֶחֶם מִן וְּאָכַלְּּתְּ הֲֹלם ֹּגֹּׁשִי

: וַּתֹּתַר

ע״ב נח מציעא הגמרא(בבא עמיתו, את איש תונו לא רבנן "תנו גר: להונות שלא מזהירה ) באונאת

אומר אתה מדבר הכתוב דברים כיצד? הא.'וכו מעשיך זכור לו יאמר אל תשובה בעל היה אם

אבותיך, מעשה זכור לו יאמר אל גרים בן היה אם הראשונים, אל תורה ללמוד ובא גר היה אם

ללמ בא ורמשים שקצים וטריפות נבילות שאכל פה לו יאמר הגבורה." מפי שנאמרה תורה וד

) ע״א ה הגמרא(חגיגה וְקָרַבְתִּי הזה לפסוק מגיע כשהיה בוכה שהיה יוחנן רבי על סיפור. מביאה "

מָנָה אַל שְכִּיר שְכַר לַשָקֶּרּובְעֹּׁשְקֵי בַמְכַשְפִּיםּובַמְנָאֲפִּיםּובַנִּׁשְבָעִּים מְמַהֵר עֵד וְהָיִּיתִּי לַמִּׁשְפָט ָאֲלֵיכֶּם

'ה אָמַר יְרֵאּונִּי וְלֹּא גֵר וְיָתֹוםּומַטֵי ג, "(מלאכי צְבָאֹות )ה " יוחנן: רבי זה על אמר. עֶּבֶּדׁשֶּרַבֹו

ב הַכָתּו עָלֵינּו –ׁשֶּשָקַל לָנּו אֹוי זַכַאי, בֶּן יֹוחָנָן רַבִּי אָמַר לֹו? ! יֵׁש תַקָנָה לְהָעִּידֹו, לְדּונֹו, ּומְמַהֵר מְקָרְבֹו, לָה מַע דִּינֹוׁשֶּל מַטֶּה כְאִּילּו גֵר, דִּיןׁשֶּל הַמַטֶּה כָל לָקִּיׁש, בֶּן רַבִּיׁשִּמְעֹון אָמַר כַחֲמּורֹות. ֲקַלֹות

' גֵר – ׁשֶּנֶּאֱמַר׳ּומַטֵי כְתִּיב" 'ּומַטִּי' –.

, ו דעות רמב״ם(הלכות ה כתב לכן )ד ב מצוות שתי שיש ה הגר, אהבת כל בכלל וא שה, מפני אחת

שמצו יהודי גר. שהוא מפני לאהוב, האחרת. ה ו " הגר את אמרה״ואהבתם והתורה – " על צוה

אל ה' את שנאמר׳ואהבת עצמו אהבת על שצוה כמו הגר אהבת גרים, אוהב עצמו הקב״ה – ק' יך

גר."' שנאמר׳ואוהב

בעל-הבית חשבון על נדיבות

אֶת בֹּעַז וַיְּצַו לְּלַקֵט וַּתָקָם (טו) תַכְּלִימּוה וְּלֹּא הָעֳמָרִיםּתְּלַקֵט בֵין גַם לֵאמֹּר: ָנְּעָרָיו וְּגַםׁשֹּל (טז)

בָּה תִגְּעֲרּו וְּלֹּא וְּלִקְּטָה וַעֲזַבְּּתֶם הַצְּבָתִים מִן לָּה: ּתָׁשֹּּלּו אֵת וַּתַחְּבֹּט הָעָרֶב עַד בַשָדֶה וַּתְּלַקֵט (יז)

ש: עֹּרִים כְּאֵיפָה וַיְּהִי לִקֵטָה ְּאֲׁשֶר

בעל- חשבון על נדיב להיות לפועל אסור. הבית ל לפועלים אסור היה זאת מסיבה אפשר ללקט לרות

כיו העומרים, בין ו עד שהם ן י הע את אספו לא ין בועז שהתיר ממה שכחה. דין בהם ואין מרים, ו בע של רשות בלי אחר לאדם לתת לפועל רשות שאין לומדים אנו הפועלים של מהאוכל לה לתת ל-

הבית ש למי וכן, בבית- מתארח המלון מאוכל לאורחיו. לתת אסור מלון

ויותירו ויאכלו

מִשָב: עָּה הֹותִרָה אֲׁשֶר אֵת לָּה וַּתִּתֶן וַּתֹוצֵא לִקֵטָה אֲׁשֶר אֵת חֲמֹותָּה וַּתֵרֶא הָעִיר וַּתָבֹוא וַּתִשָא ְּ(יח)

לִקַטְּּת אֵיפֹּה חֲמֹותָּה לָּה וַּתֹּאמֶר ְּ(יט) אֲׁשֶר אֵת לַחֲמֹותָּה וַּתַגֵד בָרּוְך מַכִירְֵך יְּהִי עָשִית וְּאָנָה הַיֹום

בֹּעַז הַיֹום עִמֹו עָשִיתִי אֲׁשֶר הָאִיׁש וַּתֹּאמֶרׁשֵם עִמֹו: עָשְּתָה

עירובין הגמרא ( ) ע״ב נג תִּינֹוק אִּשָה, אֶּלָא אָדָם, י נִּצְחָנ לֹּא מִּיָמַי חֲנַנְיָא, בֶּן יְהֹוׁשֻעַ רַבִּי: אומרתִּאָמַר נָה רִּאׁשֹו פַעַם פּולִּין, לִּי וְעָשְתָה אַחַת, אַכְסַנְיָא אֵצֶּל נִּתְאָרַחְתִּי אַחַת פַעַם הִּיא? מַאי אִּשָה, וְתִּינֹוקֶּת.

כְלּום. ׁש וְלֹּאׁשִּיָירְתִּי סָעַדְתִּי כְלּום. ׁשְנִּיָה, וְלֹּאׁשִּיָירְתִּי ְסָעַדְתִּי כֵיוָןׁשֶּטָעַמְתִּי בְמֶּלָח, הִּקְדִּיחַתּו לִּיׁשִּית

– דְתִּי סָע "כְבַר לָּה, אָמַרְתִּי הֵימֶּנּו?" יָדֶּיָך מָׁשַכְתָ מָה מִּפְנֵי "רַבִּי, לִּי, אָמְרָה הֵימֶּנּו. יָדַי ַמָׁשַכְתִּי

פֵאָה הִּנַחְתָ לֹּא "רַבִּי, ׁשֶּמָא לִּי, אָמְרָה פַת!". ה מִּן יָדְָך לִּמְׁשֹוְך לְָך "הָיָה לִּי, אָמְרָה יֹום". ַמִּבְעֹוד בַקְעָרָה." פֵאָה מְׁשָיְירִּין אֲבָל בְאִּלְפָס, פֵאָה מְׁשַיְירִּין אֵין חֲכָמִּים, אָמְרּו כְָך וְלֹּא? בָרִּאׁשֹונָה?

רעה, ה הרגש לה לגרום עלול בעלת-הבית לו שהגישה מה כל את האוכל כי כך. הדין בימינו גם יותר מגישים היו ואם לו, שהגישו מה כל את אכל שהרי רעב. נשאר והוא הספיק לא האוכל, שמא במי מתחשב וגם רעבתן לא זה הרי בצלחת, אוכל מעט השאיר אם אבל יותר. אוכל בוודאי היה

הזה האוכל את לבשל. שטרח

בלשון צניעות

לָּה וַּתֹּאמֶר הַמֵתִים וְּאֶת הַחַיִים אֶת חַסְּדֹו עָזַב לֹּא אֲׁשֶר לַה' א הּו בָרּוְך לְּכַּלָתָּה נָעֳמִי וַּתֹּאמֶר (כ) הּוא מִגֹּאֲלֵנּו הָאִיׁש לָנּו קָרֹוב: נָעֳמִי אֲׁשֶר הַנְּעָרִים עִם אֵלַי אָמַר כִי גַם הַמֹואֲבִיָה רּות וַּתֹּאמֶר (כא)

לִי אֲׁשֶר הַקָצ: יר כָל אֵת כִּלּו אִם עַד ִלִיּתִדְּבָקִין תֵצְּאִי כִי בִּתִי טֹוב כַּלָתָּה רּות אֶל נָעֳמִי וַּתֹּאמֶר (כב)

רִים הַשְּע קְּצִיר כְּלֹות עַד לְּלַקֵט בֹּעַז בְּנַעֲרֹות וַּתִדְּבַק אַחֵר: (כג) בְּשָדֶה בְָך יִפְּגְּעּו וְּלֹּא נַעֲרֹותָיו ֹּעִם

חֲמֹותָּה: אֶת וַּתֵׁשֶב הַחִטִים ּוקְּצִיר

בלשון. שינוי פה שיש לב שם חדה עין לו שיש מי כל אומרת רות ש ל אמר בועז ה נעריו עם! לדבוק

ל אמר הוא ובאמת ה הפסוק זה משום כי ואומר לוי בן, חנן רב מדייק זה על נערותיו. עם לדבוק

המואביה. "רות לה: "קורא לה ואומרת אותה מתקנת נעמי " הקדש: ברוח רות אל נעמי ותאמר

כל " ההערה: את מקבלת ורות נערותיו", עם תצאי כי בתי טוב תה, עד ללקט בעז בנערות ותדבק

החטים." וקציר השעורים קציר כלות

נישואין למטרות היכרות

לְָך יִיטַב אֲׁשֶר מָנֹוחַ לְָך אֲבַקֶׁש הֲלֹּא בִּתִי חֲמֹותָּה נָעֳמִי לָּה וַּתֹּאמֶר: (א) עְּּתָנּו מֹּד בֹּעַז הֲלֹּא וְּעַּתָה ַ(ב)

הַּלָיְּלָה הַשְּעֹּרִים גֹּרֶן אֶת זֹּרֶה הּוא הִנֵה נַעֲרֹותָיו אֶת הָיִית: אֲׁשֶר שִמְֹּלתַיְִך וְּשַמְּּתְּ וָסַכְּּתְּ וְּרָחַצְּּתְּ (ג)

בְּׁשָכְּבֹו וִיהִי (ד) וְּלִׁשְּּתֹות לֶאֱכֹּל כַֹּלתֹו עַד לָאִיׁש אַלּתִּוָדְּעִי הַגֹּרֶן וְּיָרַדְּּתְּ: עָלַיְִך הַמָקֹום אֶת וְּיָדַעַּתְּ

אֲׁשֶרּתַעֲשִין אֵת לְָך יַגִיד וְּהּוא וְּׁשָכָבְּּתְּ מַרְּגְֹּלתָיו וְּגִּלִית יִׁשְּכַבׁשָםּובָאת: אֲׁשֶר כֹּל אֵלֶיהָ וַּתֹּאמֶר (ה)

חֲמ: ֹותָּה צִּוַּתָה אֲׁשֶר כְּכֹּל וַּתַעַש הַגֹּרֶן וַּתֵרֶד (ו) אֶעֱשֶה אֵלַי: אֲׁשֶרּתֹּאמְּרִי וַיִיטַב וַיֵׁשְּּתְּ בֹּעַז וַיֹּאכַל (ז)

וַּתִׁשְּכָב מַרְּגְֹּלתָיו וַּתְּגַל בַּלָט וַּתָבֹּא הָעֲרֵמָה בִקְּצֵה לִׁשְּכַב וַיָבֹּא: לִבֹו וַיֶחֱרַד הַּלַיְּלָה בַחֲצִי וַיְּהִי (ח)

מַרְּגְֹּלתָיו אִשָהׁשֹּכֶבֶת וְּהִנֵה וַיִּלָפֵת: הָאִיׁש )(ט כְּנָפֶָך אֲמָתֶָךּופָרַשְּּתָ רּות אָנֹּכִי וַּתֹּאמֶר אָּתְּ מִי וַיֹּאמֶר

אָּתָה גֹּאֵל כִי אֲמָתְָּך: עַל

ל שמתירות ערוך" ב״שולחן יש רבות הלכות שידוך לפגישת שיוצאת אישה בגדים וללבוש להתאפר

בעיני חן שאת ל שתוכל מנת על מתאימים הלכות על רה יתי הקפדה יש אלה בכל לעתיד. בעלה

הגיעה היא שאליו המקום אבל הראוי, הצניעות בגדר היה רות שלבשה הלבוש בוודאי צניעות.

להגיע שאסור מקום היה. אליו צניעות בנושא טעתה היא אחת שפעם ראינו, וכבר אף שבמקומות

מאחרים יותר צניעות על הקפידה היא. אחרים

רש״י חז״ל, דברי את מביא בועז כי זו בשעה הרע יצר עליו יתגבר שלא מנת על. שבע לה י צריך היה

." נישואין ידי על אלא עליה יבא שלא ונשבע עליה. בא פנויה והיא פנוי אתה מקטרגו יצרו "שהיה לה שמותר נאמר זה ועל י המצ את לקיים כדי שבע. וה ו

חיל מאנשי ישראל מלכות

הֵיטַבְּּת בִּתִי לַה' אַּתְּ בְּרּוכָה וַיֹּאמֶר ְּ(י) אִם הַבַחּורִים אַחֲרֵי לֶכֶת לְּבִלְּּתִי הָרִאׁשֹון מִן הָאַחֲרֹון חַסְּדְֵך

עָׁשִיר וְּאִם: דַל אֵׁשֶת כִי עַמִי כָלׁשַעַר יֹודֵעַ כִי אֶעֱשֶהּלְָך אֲׁשֶרּתֹּאמְּרִי כֹּל אַלּתִירְּאִי בִּתִי וְּעַּתָה (יא)

אָּת: ְּחַיִל

"גיבור זו במגילה נקרא בועז גם רות. מלבד חיל" "אשת ראה שנק אישה אין כולו המקרא בכל

"חיל– בֹּעַז" אֱלִּימֶּלְֶּךּוׁשְמֹו מִּמִּׁשְפַחַת חַיִּל גִּבֹור "אִּיׁש יצאה מהם למה יסביר זה אולי. א )(ב,

למשה אמר יתרו שהרי ישראל. : מלכות " אֱמֶּת אַנְׁשֵי ם אֱֹלִּיק יִּרְאֵי חַיִּל אַנְׁשֵי הָעָם מִּכָל תֶּחֱזֶּה וְאַתָה

עֲשָרֹּת" וְשָרֵי חֲמִּשִּים שָרֵי מֵאֹות שָרֵי אֲלָפִּים שָרֵי עֲלֵהֶּם וְשַמְתָ בָצַע שנְאֵי. כא יח, )(שמות

" יתרו– שאומר מה מוצא לא משה הָעָם עַל רָאׁשִּים אֹּתָם וַיִּתֵן יִּשְרָאֵל מִּכָל חַיִּל אַנְׁשֵי מׁשֶּה וַיִּבְחַר

"וכו, (שם כה )פס', הספורנו זה על אומר. הוא יתרו שהציע המעלות כל את מצא שלא אחרי כי

" מיראי יותר תכלית, אל ולהביאו דבר אמתות וללבן לברר וחרוצים בקיאים חיל באנשי בחר

אל ק חיל." אנשי בלתי ים

בושם, בלי נקיים

מִמֶנִי קָרֹוב גֹּא: ל יֵׁש וְּגַם אָנֹּכִי גֹּאֵל אם כִי אָמְּנָם כִי וְּעַּתָה ֵ(יב) אִם בַבֹּקֶר וְּהָיָה הַּלַיְּלָה לִינִי (יג)

הַבֹּקֶר עַד ה׳ׁשִכְּבִי חַי אָנֹּכִי לְּגָאֳלְֵךּוגְּאַלְּּתִיְך יַחְּפֹּץ לֹּא וְּאִם יִגְּאָל טֹוב: יִגְּאָלְֵך מַרְּגְּלֹותָיו וַּתִׁשְּכַב (יד)

אִיׁש יַכִיר בְּטֶרֶם וַּתָקָם הַבֹּקֶר עַד הַגֹּרֶן הָאִשָה בָאָה כִי יִּוָדַע אַל וַיֹּאמֶר רֵעֵהּו: אֶת

של חשד לעורר שלא להזהר גם וצריכים לחטוא, ולא מה' נקיים להיות שצריך אמרו חכמינו

של מושבו ממקום קמה אותה ויראו יקומו שאנשים לפני ללכת לרות בועז אומר כך על. אחרים כך שוא. חשד ח=יחשדו שלא בועז. מספרת ) ע״א לח (יומא הגמרא אַבְטִּינָס בֵית על בְקִּיאִּין הָיּו ש

– לְׁשֶּבָח אֹותָם מַזְכִּירִּים זֶּה דָבָר מאוד״וְעַל זה בדבר נזהרים. והיו הַקְטֹּרֶּת, בְמַעֲשֵה לֹּא ׁשֶּמֵעֹולָם

תִּתְבַשֵם, ׁשֶּמָא עִּמָהֶּןׁשֶּלֹּא מַתְנִּין אַחֵר, מָקֹום מ נָׁשִּים מִּבָתֵיהֶּן, ּוכְׁשֶּנֹושְאִּין מְבֻשֶּמֶּת כַלָה ִּיָצָאת מֵה נְקִּיִּם "וִּהְיִּיתֶּם לב) (במדבר שֶּנֶּאֱמַר מַה לְקַיֵם מִּתְבַשְמִּין, הֵם הַקְטֹּרֶּת מִּמַעֲשֵה 'יֹּאמְרּו,

."ּומִּיִּשְרָאֵל

שמחה עת בכל צדקה

וַיָבֹּא עָלֶיהָ וַיָׁשֶת שְּעֹּרִים וַיָמָדׁשֵׁש בָּה וַּתֹּאחֶז בָּה וְּאֶחֳזִי עָלַיְִך ר אֲׁש הַמִטְּפַחַת הָבִי וַיֹּאמֶר ֶ(טו)

: הָעִיר הָאִיׁש לָּה עָשָה אֲׁשֶר כָל אֵת לָּה וַּתַגֶד בִּתִי אַּתְּ מִי וַּתֹּאמֶר חֲמֹותָּה אֶל וַּתָבֹוא: (טז) )(יז

בִּתִי וַּתֹּאמֶרׁשְּבִי (יח) חֲמֹותְֵך: אֶל רֵיקָם אַלּתָבֹואִי אֵלַי אָמַר כִי לִי תַן נ הָאֵּלֶה הַשְּעֹּרִים ָוַּתֹּאמֶרׁשֵׁש הַיֹום הַדָבָר כִּלָה אִם כִי הָאִיׁש יִׁשְּקֹּט לֹּא כִי דָבָר יִפֹּל אֵיְך אֲׁשֶרּתֵדְּעִין: עַד

וכמה בכמה ה התור אומרת כך אתו. יחד אחרים לשמח צריך הוא שמחה, לאדם שיש עת בכל

(טז דברים בספר מהם ואחד מקומות. ) יא", 'ה לִּפְנֵי וְשָמַחְתָ וַאֲמָתֶָּך וְעַבְדְָך אַתָהּובִּנְָךּובִּתֶָּך יָך אֱֹלֶּק

'ה יִּבְחַר אֲׁשֶּר בַמָקֹום בְקִּרְבֶָּך אֲׁשֶּר וְהָאַלְמָנָה וְהַיָתֹום וְהַגֵר בִּׁשְעָרֶּיָך אֲׁשֶּר וְהַלֵוִּי לְׁשַכֵןׁשְמֹו אֱֹלֶּיקָך

אחרים עם להיות צריכה שמחה שכל ללמדך.". ׁשָם

הנחלה על קניין

אַלְּמֹּנִי י פְֹּלנ פֹּה סּורָהׁשְּבָה וַיֹּאמֶר בֹּעַז דִבֶר אֲׁשֶר עֹּבֵר הַגֹּאֵל וְּהִנֵה וַיֵׁשֶבׁשָם הַשַעַר עָלָה ִ(א)ּובֹּעַז

וַיֵׁשֵב: וַיָסַר וַיֵׁשֵבּו פֹּה וַיֹּאמֶרׁשְּבּו הָעִיר מִזִקְּנֵי אֲנָׁשִים עֲש: רָה וַיִקַח ָ(ב) חֶלְּקַת לַגֹּאֵל וַיֹּאמֶר (ג)

מֹואָב מִשְּדֵה הַשָבָה נָעֳמִי מָכְּרָה לֶאֱלִימֶלְֶך לְּאָחִינּו אֲׁשֶר: הַשָדֶה לֵאמֹּר אָזְּנְָּך אֶגְּלֶה אָמַרְּּתִי וַאֲנִי (ד)

זּולָתְָּך אֵין כִי וְּאֵדְּעָה ואדע הַגִידָהּלִי יִגְּאַל לֹּא וְּאִם גְּאָל אִםּתִגְּאַל עַמִי זִקְּנֵי וְּנֶגֶד הַיֹּׁשְּבִים נֶגֶד קְּנֵה אֶגְּאָל אָנֹּכִי וַיֹּאמֶר אַחֲרֶיָך וְּאָנֹּכִי: לִגְּאֹול רּות נָעֳמִיּומֵאֵת מִיַד הַשָדֶה קְּנֹותְָּך בְּיֹום בֹּעַז וַיֹּאמֶר (ה)

נַחֲלָתֹו עַל הַמֵת לְּהָקִיםׁשֵם קָנִיתָה קניתי הַמֵת אֵׁשֶת ָהַמֹואֲבִי: ה לגאול אּוכַל לֹּא הַגֹּאֵל וַיֹּאמֶר (ו)

לִגְּאֹּל אּוכַל לֹּא כִי גְּאֻּלָתִי אֶת אַּתָה לְָּך גְּאַל נַחֲלָתִי אֶת אַׁשְּחִית פֶן לִי: לִגְּאָל בְּיִשְּרָאֵל לְּפָנִים וְּזֹּאת (ז)

בְּיִשְּרָאֵל הַּתְּעּודָה וְּזֹּאת לְּרֵעֵהּו וְּנָתַן נַעֲלֹו אִיׁש דָבָרׁשָלַף כָל לְּקַיֵם הַּתְּמּורָה וְּעַל הַגְּאּוּל: ה ָעַל

אדמתו, את שמכר מי באמתחתו– כסף מצא ואם ביובל, אליו חוזרת היא אותה לקנות יכול הוא

השדה את גואל הוא קודם אליו הקרוב יכול, לא הוא אם לכן. קודם זה במקרה הקונה. מידי

השדה, את לגאול יכול אתה ואלימלך: נעמי של לקרוב בועז אומר רות את גם שתגאל ובלבד

כי, מואבית גיורת עם להתחתן חושש הזה המשפחה קרוב למשפחה. המשך להקים ההם בימים

לא עדיין לכן זאת ידעו המדרש בית חכמי רק מותרת. ומואבית אסור שמואבי ההלכה. התפרסמה

רות את ולא השדה את לא גאל לא. הוא

סודר קנ י ין

נַעֲלֹו וַיִׁשְֹּלף לְָך קְּנֵה לְּבֹּעַז הַגֹּאֵל וַיֹּאמֶר: (ח) כִי הַיֹום אַּתֶם עֵדִים הָעָם וְּכָל לַזְּקֵנִים בֹּעַז וַיֹּאמֶר (ט)

נָעֳמִי מִיַד לְּכִלְּיֹוןּומ: חְּלֹון אֲׁשֶר כָל וְּאֵת לֶאֱלִימֶלְֶך אֲׁשֶר כָל אֶת ַקָנִיתִי הַמֹּאֲבִיָה רּות אֶת וְּגַם (י)

אֶחָיוּומִשַעַר מֵעִם הַמֵת יִכָרֵתׁשֵם וְּלֹּא נַחֲלָתֹו עַל הַמֵת לְּהָקִיםׁשֵם לְּאִשָה לִי קָנִיתִי מַחְּלֹון אֵׁשֶת

הַיֹום אַּתֶם עֵדִים: מְּקֹומֹו

קנ הלכות י מהקנ נלמדים סודר ין פה שנעשה ין י אלמ "פלוני שם, לא בשם שנקרא הקרוב עם ו״ני.

קנ י לה יכול סודר ין כל או עט עם ואפילו שימושי. כלי של ערך לה שיש מטפחת באמצעות עשות י

אחר. חפץ

, קצה, משפט שו״ע(חושן ב מובא וכן )א קנ דרך י נקנה הכלי, המקנה שמשך ון וכי "ו סודר: ין

בכ מתנה למקבל או ללוקח המטלטלים או הקרקע שהוא." מקום ל

חתנים ברכת

לֵאָה כְּרָחֵלּוכ בֵיתֶָך אֶל הַבָאָה הָאִשָה אֶת ה' יִּתֵן עֵדִים וְּהַזְּקֵנִים בַשַעַר אֲׁשֶר הָעָם כָל וַיֹּאמְּרּו ְּ(יא)

לָח: ם בְּבֵית בְּאֶפְּרָתָהּוקְּרָאׁשֵם חַיִל וַעֲשֵה יִשְּרָאֵל בֵית אֶת בָנּוׁשְּּתֵיהֶם ֶאֲׁשֶר כְּבֵית בֵיתְָּך וִיהִי (יב)

הַזֹּאת הַנַעֲרָה מִן לְָּך ה' יִּתֵן אֲׁשֶר הַזֶרַע מִן לִיהּודָה תָמָר יָלְּדָה אֲׁשֶר: פֶרֶץ

, סב, העזר (אבן ערוך ב""שולחן כתוב " )ד: ובני גדולים בעשרה אלא חתנים, ברכת מברכין אין

בשעת אותה כשאומרים בין המנין, מן וחתן חורין, ברכת אחר אותה כשאומרים בין נשואין

כאן הוא החתנים ברכת לחיוב המקור.". המזון

'החיבור ו, אין ניתוק כשיש

רְּנָה וַּתֹּאמ (יד) בֵן: וַּתֵלֶד הֵרָיֹון לָּה ה' וַיִּתֵן אֵלֶיהָ וַיָבֹּא לְּאִשָה לֹו וַּתְּהִי רּות אֶת בֹּעַז וַיִקַח ַ(יג)

בְּיִשְּרָאֵל וְּיִקָרֵאׁשְּמֹו הַיֹום גֹּאֵל לְָך הִׁשְּבִית לֹּא אֲׁשֶר ה' בָרּוְך נָעֳמ: י אֶל ִהַנָׁשִים לְָך וְּהָיָה (טו)

מִשִבְּעָה: בָנִים לְָך טֹובָה הִיא אֲׁשֶר יְּלָדַּתּו אֲהֵבַתְֶך אֲׁשֶר כַּלָתְֵך כִי שֵיבָתְֵך אֶת נֶפֶׁשּולְּכַלְּכֵל לְּמֵׁשִיב

וַּתִקַח (טז) לֵאמֹּר הַשְּכֵנֹותׁשֵם לֹו וַּתִקְּרֶאנָה (יז) לְּאֹּמֶנֶת: לֹו וַּתְּהִי בְּחֵיקָּה וַּתְּׁשִתֵהּו הַיֶלֶד אֶת נָעֳמִי

אֶת יד הֹול פֶרֶץ פָרֶץ וְּאֵּלֶהּתֹולְּדֹות (יח) דָוִד: אֲבִי יִׁשַי אֲבִי הּוא עֹובֵד וַּתִקְּרֶאנָהׁשְּמֹו לְּנָעֳמִי בֵן ִיֻּלַד

חֶצְּר: ֹון עַמִינָדָב אֶת הֹולִיד וְּרָם רָם אֶת הֹולִיד וְּחֶצְּרֹון: (יט) וְּנַחְּׁשֹון נַחְּׁשֹון אֶת הֹולִיד וְּעַמִינָדָב (כ)

עֹובֵד אֶת הֹולִיד בֹּעַזּובֹּעַז אֶת הֹולִיד וְּשַלְּמֹון (כא) שַלְּמָה: אֶת: הֹולִיד יִׁשָי אֶת הֹולִיד וְּעֹּבֵד (כב)

דָוִד הֹולִיד: אֶת וְּיִׁשַי

ש מציין ג) ל, (שמות רבה מדרש שכתוב""ּתֹולְּדֹות הפעמים כל ב מופיעה המילה כולו התנ״ך, בכל

חסר בכתיב.""ּתֹּלְּדֹּת האדם, חטא לא שעוד העולם, בבריאת מקרים לשני פרט של זו ובפרשה

כי למה? המלך. דוד לידת מבליע הקב״ה ובימיו הנחש קלקול את לתקן עתיד שהוא. ון ו ות המ ו

כה (ישעיה שנאמר ) ח, לנצח" המות "בלע.

, ד פרק, רות שמעוני (ילקוט ו' באות מתחילים לשמונה פרט רות, , במגילת הפסוקים כל לכן רמז

הוא הדבר. )תרח פלא, כמעט70% בתורה כי לעומת62%. באות׳ו מתחילים מהפסוקים

ו- בנביאים מהפסוקים 41% ה מן היוצאת בכתובים. מהפסוקים רות, מגילת היא הגדולה כלל שבה

89% תורה מספר יותר. , ו באות מהפסוקים׳מתחילים

זאת, לעומת השירים, בשיר רק0. 8% ו' באות מתחילים מהפסוקים מתוך117 מאחוז. פחות.

פסוקים, " באות:'ו מתחיל אחד פסוק רק שִּפְתֵי דֹובֵב לְמֵיׁשָרִּים לְדֹודִּי הֹולְֵך הַטֹוב כְיֵין וְחִּכְֵך

העומר, ימי כל שנקרא השירים, ששיר בגלל וזאת יְׁשֵנִּים". מאהבת הניתוק של הכאב את מתאר

העגל חטא אחרי שקרה. אלוקים

שלא הפסוקים שמונת על על- דורשים יש בספר ו' באות מתחילים ששמונה ואומרים הרמז פי

זה48 ו' פעמים כמני, י גי שהיה בועז על לרמוז "חיל". המילה ן חיל אשת שהייתה רות. על ו חיל בור

נַגֵן יֹּדֵעַ הַּלַחְּמִי בֵית לְּיִׁשַי בֵן רָאִיתִי הִנֵה וַיֹּאמֶר מֵהַנְּעָרִים אֶחָד "וַיַעַן עליו שנאמר דוד: על כן ו לראותו שנזכה רצון ויהי עִמֹו וה' וְּאִיׁשּתֹּאַר דָבָר מִלְּחָמָהּונְּבֹון וְּאִיׁש חַיִל."וְּגִבֹור בימינו במהרה

. אמן

שבת במוצאי ש חל שבועות חג

לקודש קודש בין המבדיל

לחג משבת הכנה איסור

בדברים אפילו החג לצורך שבת ב להכין אין כי לזכור חשוב שבת, במוצאי השבועות חג חל כאשר

לצורך נרות בשבת להכין שאסור בוודאי וכדומה. סלט ל ירקות חיתוך כגון שבת, חילול בהם שאין כן על בשבת. אסורה מלאכה גם ולפעמים מוקצה איסור בו שיש דבר שזה החג, בערב הדלקתם רק לעשות אפשר לחג ההכנות את החג. נרות את ובוודאי שבת, מערב שאפשר מה כל להכין נכון

השבת, בצאת הכוכבים, צאת אחרי שאמרו אחרי: ורק " לקודש קודש בן המבדיל "ברוך או

ואמרו ערבית שהתפללו החג נרות את יש. להדליק כמובן כך אחר "ותודיענו". בתוכה

אוכל בשבת להוציא אין לחג, משבת הכנה איסור של סיבה מאותה שיופשר בכדי המקפיא מ

לסעודת. החג ששייך דבר אבל לשבת גם אוכל בשבת להוציא מותר כן ועל לעשותו, מותר לחג וגם

מה מקפיא גם ממנו לאכול יהיה שאפשר כדי הכנה נחשב לא זה ו בערב שלישית, וגם ודה בסע

; תקיג, א ס״ק תקג, כה״ח, ד; נצבים בא״ח, (ועיין טוב ליום משבת ה.)ס״ק

שכן בחג, כבר תהיה הבאה שהסעודה אף השלישית, הסעודה אחרי השולחן את לנקות מותר

. שבת כבוד הוא נקי שולחן בני של פש הנ למנוחת מפריעים והם בשבת בהם שאכלו בכלים הדין כן

שזה השבת במוצאי שיחול החג ליל ארוחת לצורך השולחן, על צלחות להניח אסור אבל. הבית

מ״ה ס״ק תמ״ד כה״ח (עיין שבת צורך לא וב.)ודאי זה בעניין להערים שלא לב תשומת בזה. וצריך

בדיבור הכנה

שאנחנו לומר אין כן על בדיבור. גם אלא במעשה, רק לא היא לחג משבת הכנה על בשבת ישנים דיבור שגם למדנו לחג. משבת הכנה בזה יש כי שבועות, בליל תורה ללמוד כוח לנו שיהיה מנת

תטז (שו״ע לחול משבת הכנה להיות יכול או לשבת מי״ט הכנה שום לעשות שאסור "מפני ) ב, ללמוד מותר ואולם ד). ס״ק רצ, (סי' ברורה במשנה כתב וכן בדיבור". אפילו לי״ט משבת בשבת לימוד מצוות קיום יש זה שבלימוד שבזה כיוון לשבועות, ששייכים תורה דברי או שבועות הלכות

בשבת גם ששייכת מצווה והיא. תורה,

אומר לא הוא עוד כל הלילה, כל ער להיות מנת על כוח לאסוף מהרגלו, יותר לישון לאדם מותר כן

ויש מותרת עצמה שהשינה כיוון שבועות. לצורך שזה לצורך שהיא ניכר ולא בשבת, גם צורך בה

. החג

לתפילה שלישית מסעודה הכנה

בתי- יש כפי השולחן את ומשאירים זו, בשבת וגם שבת, בכל שלישית סעודה בהם שעושים כנסת כי היא, וטעות לחול. משבת הכנה יש השולחן בסידור שמא חוששים כי ערבית, אחרי עד שהוא

בו שמתפללים הכנסת בית וכבוד השבת כבוד לצורך אלא החול ך לצור לא הוא השולחן ניקוי שבת מוצאי לצורך מועיל גם והוא. עכשיו,

לסידור סידור בין המבדיל

שבליל שאומר מי יש שבועות להתפלל אסור ה מתוך ערבית מכי ו מחזור, באור קורא האדם ש ון

ב לא עדיין אבל ירך האש." ברכת״מאורי ההבדלה קודם לקרוא. אסור שבת מוצאי בכל זה ולפי

ש אלא בע בקי אדם רגילה שבת במוצאי ל-פה חוננתנו" ואומר״אתה עמידה בתפילת במוצאי אבל,

לא רגיל אדם חג גם שהוא שבת בע התפילה כל את זוכר ל- לסידור ונזקק. פה

החיד״א, בשם החיים" וכתב״כף להתפלל המנהג כי הס מתוך ב שלא אף ידור האש" רכו״מאורי י

(ב; א אות תשובה שערי ב; אות יוסף רכי ברורה משנה א). ס״ק דקצת גמורה הנאה זה שאין לפי

. להחמיר לאחרים יורה לא אבל לעצמו יחמיר והמחמיר בפיו. שגורה

בזמנה הדלקה

לא תאחר ולא תקדים לא בזמן, נרות תדליק שהאישה. חשוב תק – דים זמן אחרי רק תדליק אלא

השבת צאת "ברוך לומר עליה "ותודיענו", אמרה ולא ערבית התפללה לא ואם לוח. ב שמופיע כפי,

ק בין המבדיל ו לק דש ו״דש, ומלכות שם. בלי לא תא – חר שהבעל לפני יו״ט של נרות תדליק אלא

דולקים הנרות יהיו הבית אל שבבואו כדי הכנסת, מבית. מגיע

האי וצ במצוותיו קדשנו "אשר בהדלקה מברכת שה יו נר להדליק ונו לפני ותברך טוב יום,"של

ההדלקה אחרי שמברכים שבת, ערב מהדלקת (בשונה.)ההדלקה "שהחיינו תברך״גם כך אחר על

השבועות חג ביום, שמחתה החג את מקבלת היא שכן, בקידוש "שהחיינו" יברך שבעלה למרות

בהדלקה.

ִש ברכה מבטלת כחה

אם מ התעכבה נרות, להדליק ובינתיים מבית בעלה חזר, הכנסת מלאכות עשתה כבר ש אע״פ

" לקודש קודש בין המבדיל אמרה״ברוך לא עדיין ו – ק בין המבדיל תאמר״ברוך ו לק דש " ו דש

ובירך״שהחיינו" קידש כבר והבעל נרות להדליק הספיקה לא אם נרות. ותדליק את תדליק,

ברכת״שהחיינו בלי הנרות סיימו ובינתיים יקה הדל לא אם טוב". יום של נר "להדליק רק ותברך "

. טוב יום של נר "להדליק ברכ״ת בלי תדליק לאכול,

בערה ולא העברה

בעיר לה שאין לזכור יש מצ שהם נרות הדלקת לצורך ואפילו שבת, במוצאי אש יש אלא וה, ו

דלוקה. כבר שהיא מאש להעביר להכין לזכור חשוב כן על אחרת דלוקה אש או נר שבת מערב

שלא לזכור יש כן, כמו החג. תבשילי ולצורך נרות הדלקת לצורך אש עביר הל האישה תוכל שממנו

לכבו ת שבו הנר את או הגפרור את העבירו האסורה מלאכה היא אש כיבוי כי אחרת, מאש אש

טוב. ביום

טובה מרגלית וַּתֹודִיעֵנּו–

מנין? , הבדלה דעת אין אם

ברכת חונן". "אתה בברכת נתנו" חונ "אתה אומרים רגילה שבת שבמוצאי היא פשוטה הלכה שאסורות מלאכות לעשות אפשר אמירתה שלאחר זה לעניין כהבדלה נחשבת חוננתנו" "אתה היום נוהגים שאנו כמו סובר קמא תנא במחלוקת. שנויה הזאת ההלכה במשנה ואולם. בשבת.

אליעזר רבי ואילו עצמה. בפני כברכה חוננתנו" "אתה לומר צריך עקיבא רבי לדעת שצריך סובר

הבינה על לה' מההודאה חלק למעשה היא חוננתנו" ש״אתה כיוון "מודים", בברכת הבדלה לומר

(ברכות לחול קודש בין מבדילים אנו שבאמצעותה ע״א.)לג

ב״מודים" להבדיל בְּחַרְּּתָנּו אַּתָה

אותו: ל ושא חמורו, על רכוב שהיה זירא, רבי אחרי הלך אבין בר חייא רבי כי מספרת הגמרא

אחר להיות שחל טוב שביום נכון האם ואומרים אליעזר, רבי כמו שהלכה מודים כולם השבת

? ב״מודים "הבדלה במוצאי שחל טוב ביום משתנה ההלכה ולמה הלכה. שכך זירא רבי אישר

ל ולא חונן" ל״אתה מותאם חוננתנו" "אתה שנוסח כיוון "שבת? שבת ובמוצאי ". בְחַרְתָנּו אַתָה

אלא חונן" "אתה אומרים לא טוב יום א שהו" את לומר נאלצים אנו כן על ". בְחַרְתָנּו אַתָה בעניינה לה קרובה הכי שהיא "מודים" בברכת התפילה של. ההבדלה

ושמואל רב של המרגלית

ושמואל רב כי יוסף, רב בשם ואומרת הגמרא ממשיכה ההבדלה את לומר בבבל "מרגלית" תיקנו

בברכת אותה לומר אפשר כן ועל ענו", "ותודי" בצורת של התקנה ולמה ". בְחַרְתָנּו אַתָה

של בהודאה משתלבת שהיא כיוון מרגלית? היא "ותודיענו" " שברכת ". בְחַרְתָנּו" אַתָה אַתָה

ישראל של במעלתם עוסקת:" בְחַרְתָנּו" הָעַמִּים מִּכָל בְחַרְתָנּו אַתָה אֹותָנּו ָאָהַבְת. בָנּו ָוְרָצִּית

עָלֵינּו וְהַקָדֹוׁש הַגָדֹול. וְׁשִּמְָך לַעֲבֹודָתֶָּך מַלְכֵנּו. וְקֵרַבְתָנּו בְמִּצְֹותֶּיָך. וְקִּדַׁשְתָנּו הַלְׁשֹונֹות מִּכָל וְרֹומַמְתָנּו

המרגלית וזו ישראל. של מעלתם על הודאה היא "ותודיענו" ברכת וגם.". ָקָרָאת

על הודאה ֲמֹוע לְּשִֹּמְּחָה דִים

הודאה הוא "ותודיענו": נוסח " לָנּו, וַתִּתֶּן רְצֹונֶָּך חֻקֵי בָהֶּם לַעֲשֹוֹּת, וַתְלַמְדֵנּו צִּדְקֶָּך מִּׁשְפְטֵי וַתֹודִּיעֵנּו

'ה שָֹּשֹוֹּןּומֹועֲדֵי זְמַנֵי, וַתַנְחִּילֵנּו טֹובִּים, חֻקִּיםּומִּצְֹות אֱמֶּת וְתֹורֹות יְׁשָרִּים מִּׁשְפָטִּים בְאַהֲבָה ק אֱֹלֵינּו

טֹוב יֹום לִּקְדֻשַת קְדֻשַתׁשַבָת. בֵין הָרֶּגֶּל וַחֲגִּיגַת מֹועֵד קְדֻשַתׁשַבָתּוכְבֹוד, וַתֹורִּיׁשֵנּו נְדָבָה וְחַגֵי קֹּדֶּׁש הַמַעֲשֶֹּּה יְמֵי מִּשֵׁשֶּת הַשְבִּיעִּי יֹום. וְאֶּת ָהִּבְדַלְת ָהִּקְדַׁשְת. ִּוְהָבְדַלְת יִּשְֹּרָאֵל עַמְָך אֶּת ָוְהִּקְדַׁשְת

." בִּקְדֻשָתְָך

ואומרים הודאה, בלשון ממשיכים אנחנו כך אחר מיד: לכן " לָנּו וַתִּתֶּן 'ה מֹועֲדִּים בְאַהֲבָה ק אֱֹלֵינּו

וכו.'" לְשָֹּשֹוֹּן חַגִּיםּוזְמַנִּים לְשִֹּּמְחָה

חיבה של הבדלות שבע

מרדכי הרב מרן ר״ת בשם שאומר ע״א) קד (פסחים התוספות דברי את מזכיר היה זצ״ל אליהו כי

אור, בין אחד - לחול קודש, בין 'הבדלות ז מעין אחת פעם לומר כדי האריכו היום חיבת "משום

שבת קדושת,'בין ד - המעשה ימי לששת השביעי יום,'בין ג - לעמים ישראל,'בין ב - לחשך ועד– המ וחול יו״ט לקדושת.'הָוְהִּבְדַלְת. בִּקְדֻשָתְָך יִּשְֹּרָאֵל עַמְָך אֶּת ָוְהִּקְדַׁשְת

שתי יש האחרון במשפט הבדלותָוְהִּבְדַלְת " ָוְהִּקְדַׁשְת." כהנים בין היא אחת הבדלה, ללוויים

וב שכת מקומות יש כי מזכיר, היה הרב 'הבדלות. ז הרי לישראלים לוויים בין נוספת. והבדלה

: בהם " הַמַעֲשֶֹּּה יְמֵי מִּשֵׁשֶּת הַשְבִּיעִּי יֹום וְאֶּת ָהִּקְדַׁשְת להיות וצריך ". ָוְהִּבְדַלְת" הַשְבִּיעִּי יֹום וְאֶּת

הַמַעֲשֶֹּּה יְמֵי מִּשֵׁשֶּת ָהִּקְדַׁשְת. ָוְהִּבְדַלְת." בִּקְדֻשָתְָך יִּשְֹּרָאֵל עַמְָך אֶּת ָוְהִּקְדַׁשְת

ומלכות שם בלי שכחה

לומר והמשיך "ותודיענו" שכח אם " ות י לנו" תן 'וכו- חוזר לא ס״ז) (תקצט אפרים" "מטה, לדעת הרב מרן אמנם אלוקינו". ה' לנו "ותיתן במילים: ה' שם שהזכיר כיוון נזכר, מתי משנה ולא

הברכה של ה' שם את אמר לא עוד שכל אומר היה זצוק״ל אליהו מרדכי "בָרּוְך אַת ָה, מְקַדֵׁש 'ה

יִּשְֹּרָאֵל "וְהַזְמַנִּים– לומר״ותודיענו" ויחזור שנזכר במקום יפסיק ות וימשיך״י לנו". תן אם אמנם

אַתָה בָרּוְך אמר כבר 'ה– שאחריה הברכה שמתחיל לפני הברכה, אחר אותו אומר ולא חוזר. . לא

"ותודיענו– לומר שכח "אם ה יאמר״ברוך התפילה גמר אחר ם ש בלי לקודש" קודש בין מבדיל

טוב ביו. ם לעשות שמותר מה אף מלאכה, שום לעשות יכול אינו אמר– לא עוד וכל ומלכות. וזה

ל וגם לאיש גם נכון לא " אמרה״ותודיענו לא או ערבית התפללה לא אם לעיל וכאמור, . יא שה תאמר אלא החג, לקראת השולחן סידור של לא גם מלאכה, תעשה " קודש בין בדיל המ ברוך

מלאכה לעשות תוכל אז ורק ומלכות שם בלי לקודש" ב ס״ק תקצ״ט סי' כה״ח.)'(ועיין

יקנה״ז

הבדלה גם קידוש גם

לא נשים כלל שבדרך ואע״פ, הבדלה וגם קידוש גם הוא שבועות ליל של שבת במוצאי הקידוש ליין מים מוסיפים אנו ן כ כמו קידוש. גם הוא כי שותות הן הזה מהיין ההבדלה, מיין שותות לכן הקודש. את להדגיש רוצים אנחנו שכן מים, מוסיפים לא רגילה שבהבדלה למרות הקידוש

לחול– קודש בין "המבדיל אמר ואם לקודש", קודש בין "המבדיל בברכה "חותמים בדיעבד. יצא

האש מאורי בורא

לדעת האישה. שהדליקה ות הנר על ומסתכלים האש" מאורי "בורא מברכים הקידוש ברכת אחר אבל עצמו. בפני קלוע נר על האש" מאורי "בורא מברכים זצוק״ל, אוירבך זלמן שלמה רבי הגאון

זצוק״ל אליהו מרדכי הרב מרן לדעת כ טו, וימים למועדים )(מאמ״ר מאורי "בורא מברכים

כאן הם ההבדלה ו הקידוש כי חבילות. חבילות מצוות שעושים נקרא לא וזה החג, נרות על האש"

מיוחד נר שצריך הגר״א משם ו' ס״ק רצ״ח סי' מש״ב ביחד.)(ועיין

נמצאים שהם במקום עליהם יסתכל אלא זו, בברכה המקדש אל הנרות את להביא צורך אין

שיהיה הנרות לאחד לצרפו כדי קטן נר שלוקחים ויש עליהם. ויברך אבוקה4, נר לוקחים ויש

ומקרבים גפרור שאפשר היכא הוא אבוקה דין כי בלבד, חומרא רק זה כל אבל נרות, ה לאחד אותו יקרב או לנר להתקרב צריך האדם אם ק״א ס' בתול״ש (ועיין בלבד אחד נר על לברך יכול וכאן

אליו הנר.)את האש" ברכת״מאורי לברך שכח אם השחר עד. עמוד לברכה יכול בקידוש,

טוב ויום בשבת רחצה

4 האש מאורי 'בורא לברך חיוב יש "האם זצ״ל: אליהו מרדכי הרב מרן מו״ר נשאל יב) שאלה יג (פרק אליהו קול 'בשו״ת

אבוקה– לו שאין אדם אבוקה. אחרי הרבה לחזר צריך לא אך אבוקה על לברך המובחר מן "מצוה וענה: ב׳אבוקה'?" יכול

כשמברכים טוב, יום ליל שהוא שבת במוצאי נוהגים אנו וכן הברכה בזמן גפרור אליו ולהצמיד אחת פתילה בעל נר. לקחת

יקנה״ז הנר על רך לב הבדלה– לשם אחר נר להדליק שצריך אומרים ויש האשה, שהדליקה הנר על שיברך אומרים ][שיש

גדול גפרור אליו ולהצמיד האשה. שהדליקה בעצמו שיכבה כדי הגפרור, את בה להניח דליקה שאינה צלחת."ומכינים

. עכ״ל

שאחריה טוב ביום או בשב? ת להתקלח מותר האם

הבדל יש חמים; במים לרחצה קרים במים רחצה בין הבדל יש כי לבררה, וצריך מורכבת זו הלכה

יום- לפני שחוממו למים ביום-טוב שחוממו חמים מים בין הבדל יש לשבת; יום-טוב בין יש טוב;

שרוחץ למי במקלחת ץ שרוח מי בין הבדל ויש מגופו, חלק שרוחץ למי גופו כל שרוחץ מי בין הבדל

. באמבטיה

ביום-טוב רחצה

(תקיא, ערוך" ב״שולחן אפילו גופו, כל לא אבל ידיו לרחוץ מים טוב ביום להחם "מותר כתוב: ב) מערב שהוחמו במים "אבל נפש. לכל השווה עניין איננה הגוף כל רחצת כי אחת". בבת רוחצו אינו

אסור במרחץ אבל למרחץ, חוץ דוקא."מיהו כאחד אפילו גופו כל לרחוץ מותר טוב; יום

יום- בערב שהוחמו חמים במים לרחוץ מותר ערוך" ה״שולחן דברי לפי במרחץ מדובר לא אם טוב,

מרן ופסק באיסור. ביום-טוב רבים מים ויחממו שידליקו חשש שיש מותר כי זצוק״ל הרב

מרחץ נקרא שזה. טיה, באמב לרחוץ לא אבל יום-טוב, בערב שהוחמו במים במקלחת להתקלח

ביום- שהוחמו במים גופו כל לא וכמובן עצמו. טוב

ביום- חמים במים להתקלח אסור זאת, לעומת הרמ״א, לדעת לתינוק אמנם במקלחת. לא גם טוב,

ביום- שהוחמו במים אפילו מותר לעתים לרוחצו תינוק של רגילותו שזה כיוון שתייה, לצורך טוב

מה הרמ״א לדעת גם קרובות. יום- מערב שהוחמו במים שאסור גופו כל רוחץ כאשר רק זה טוב

ביום- המים את ויסיקו שיחממו חשש יש שכאן אחת, בבת מגופו– חלק רוחץ אם אבל טוב. . מותר

ביום- קרים במים לרחוץ מותר את או השיער את יסחט שלא מסחיטה. בעיקר להיזהר וצריך טוב,

את בה מנגבים שלפעמים הרצפה מטלית את וט לסח לא גם להזהיר צריך בימינו המגבת. סחיטה חשש בכך יש מטלית עם מנגבים ואם הרחצה. אחרי. המקלחת

טבילה כדי תוך רחצה

(תקי, א ערוך" ה״שולחן כתב גם הוא זה והיתר מטומאתו". טוב ביום לטבול מותר "אדם כי ג)

"הסכימו יט): ס״ק (תקיא, ברורה" ה״משנה כתב לגברים. וגם לנשים שצריך אחרונים כמה נגזרה לא שלדעתם כיוון במקוואות, בחמים מתירים ויש פושרין". רק במקוה יהיה שלא ליזהר

מקוואות על מרחצאות. גזירת

בשבת רחצה

(שכו, ערוך" ה״שולחן כתב חמורה. יותר הרבה היא בשבת רחצה אפילו גופו, כל לרחוץ "אסור א):

ואפילו בקרקע; הם אם בין בכלי הם אם בין שבת, מערב מו שהוח במים אפילו לבד, ואבר אבר כל כתב אמנם ורגליו". ידיו פניו בהם לרחוץ מותר אבל אסור; ולהשתטף, גופו על המים לשפוך

בצונן גם לרחוץ נהגו שלא ברורה" ה״משנה וכתב בצונן, לרחוץ שמותר ערוך". ה״שולחן

בו שהוחמו במים: התרחץ ל שלא כפליים להיזהר צריך שמש, דוד שיש בימינו,

שבת בערב בהיתר שהוחמו במים אפילו להתרחץ אסור. א]

שבתוכו החמים מהמים שמתחממים קרים מים בו מכניסה שמש מדוד מים הוצאת כל ב]

. בו ומתבשלים

היום שמש דוד שבכל במיוחד חמה. בתולדות אלא ממש, בחמה לא הוא שמש בדוד מים חימום ג]

לחימו אפשרות יש על- וגם השמש על-ידי גם ם תולדות אסרו, שחכמינו מה בדיוק וזה חשמל, ידי

האור תולדות או. חמה

תבשילין עירוב – שישי ביום ש חל שבועות חג

תבשילין עירוב

ביום- המבשל כי צו), פרשת סוף עירוב, הלכות ראשונה (שנה חי איש הבן כתב צריך לשבת, טוב

ל שיוכל באופן מוקדם לבשל ביום- גם זה באוכל השתמש לו מזדמנים היו "שאם עצמו. טוב וכל שעשה". ממלאכתו השמשות, בין קודם ביום בו ונהנים אוכלים היו היום, אכלו שלא אורחים

ביום- מהתבשילים ליהנות שאפשר הוא התבשילין עירוב נסמך שעליו שההיתר בגלל זה עצמו. טוב

ו כלל פשוטה אינה לשבת מיום-טוב הכנה יום- מערב הכול להכין עדיף בימינו עיקר. ולאחסן טוב

ובמקפיאים, במקררים שבת– לעונג שצריך מה אמנם עירוב שעשה למי ורק אך לעשותו. אפשר

לצורך בתחלה יבשל לא שבת, בערב להיות שחל "יו״ט א): סעיף (תקכז ערוך" ה״שולחן כותב כך

ידי ועל לשבת; הותיר הותיר, ואם ליו״ט ת קדרו כמה הוא מבשל אבל עצמה, בפני בקדירה שבת

עירוב– לשבת בתחלה."מבשל

האוכל תיקון

ביום- מבשל וכשהוא יום-טוב. מערב כבר לשבת לבשל האדם שיתחיל העירוב? מהו זה לשבת, טוב

יום- של זילות בזה ואין לכן. קודם שבישל מה עם מתערב כבר בו ומכין חשוב אינו שכאילו טוב,

לשבת. אוכל ביום- בבישול מתחיל לא כשאדם בערב שבישל בעיניו, חשוב הוא כי מראה הוא טוב

ביום- לבשל גמר שהכרחי מה ורק יום-טוב לשבת. טוב

יום- בערב בידו לקחת צריך שתהיה ולפחות ממנו, חלק או שבת, לצורך ואפה שבישל מה את טוב

(כביצה– אחת לחמנייה 56 היא75 לחמנייה כל גרם. חלה לקחת כמובן ואפשר, לפחות )גרם ה אתה "ברוך יברך: בידו וכשהם שלם. סיר או לפחות, כזית בגודל אחד תבשיל גם וייקח 'שלמה. או בארמית יאמר כך אחר עירוב". מצוות על וציוונו במצותיו קידשנו אשר העולם מלך אלוקינו

מה ולתקן ולהטמין ולבשל לאפות לנו מותר יהיה הזה שבעירוב בעברית גם אוכל בענייני שצריך לאפויי לנא שרי יהא עירובא "בדין לשבת. טוב מיום צרכינו כל ולעשות הנר את להדליק או

לשבת טוב מיום צרכנא כל ולמעבד שרגא, ולאדלוקי ולתקוני ולאטמוני."ולבשולי

מצווה גוררת מצווה

כבר כי לאוכלו מצווה ו חיוב. בזה אין אבל בשבת, לאכול מצווה העירוב את אתו שעשה האוכל את שהוכן ובמיוחד שנייה. מצווה בו לעשות טוב מצווה, בו שנעשתה דבר וכל אחת, מצווה בו נעשתה

שבת לאכילת הזה. האוכל

אמנם לזורקו. יכול אכלו לא ואם כך, שאחר ראשון ביום לאוכלו הזה האוכל את להשאיר יכול

וחלק ממנו חלק אכל ואם שבת. לפני אותו לאכול אין נשאר– לשבת ולבשל עליו לסמוך מותר

ביום- מיום- לבשל אסור שבת– לפני כולו נאכל אם אבל טוב. לשבת. טוב

שכחה נגד סימנים

יחסית נדיר דבר הוא תבשילין ועירוב להישכח. עלול חג כל או שבת כל בו רגיל לא שאדם דבר, כל

צריך לכן לשבת. סמוך הוא יום-טוב כאשר רק מתקיים הוא שכן זה עירוב לעשות לכולם להזכיר

יום- בערב בכך להיזכר לעצמו סימנים לעשות צריך ואדם יום-טוב. בערב סמוך יחכה ולא טוב,

יום- ערב של נרות להדלקת התבשילים עירוב את יעשה בבוקר מיד אלא העירוב את לעשות. טוב

אשנה– "נה "לכשאפ שאומר מי שכל ידחה, ולא שנזכר. מיד יעשה בבוקר– עשה לא ואם לא ודאי

. יפנה

, (תקכז ערוך" ב״שולחן עירו בני כל על לערב העיר גדול כל על ומצוה לערב, אדם כל על "מצוה, ז): כגון עירוב לעשות יודע שלא למי וכן ואבד. עירוב שהניח או נאנס או ששכח מי עליו שיסמוך כדי

עירובו על לסמוך שרוצה אלא ירב, ע ולא לערב שאפשר מי אבל לערב. יודע שאינו הארץ עם שהוא

העיר– גדול של בו יוצא ואינו פושע."נקרא

האורחים יציאת

הבית בעל של בעירוב חובה ידי יוצאים שהם כיוון תבשלין, עירוב לעשות צריכים לא. אורחים

הבית בעל שעשה העירוב סמך על שבת נרות ולהדליק בבישול לסייע האורחים. ויכולים

הדבר עשרת ות

? יתרו בפרשת תורה מתן למה

לשכ צריך משה שהתגייר, נכרי הוא יתרו, י (במדבר ישראל. עם ללכת אותו נע נָא אַל "וַיֹּאמֶּר לא)

וְה עִּמָנּו תֵלְֵך כִּי וְהָיָה לְעֵינָיִּם: לָנּו וְהָיִּיתָ בַמִּדְבָר חֲנֹּתֵנּו יָדַעְתָ כֵן עַל כִּי אֹּתָנּו ָתַעֲזֹּב הַהּוא ב הַטֹו יָה

שמו על נקראת חשובה כך כל פרשה למה כן אם לְָך". וְהֵטַבְנּו עִּמָנּו ה' יֵיטִּיב? אֲׁשֶּר

משמעות יש תורה למתן שמו, על קרויה הפרשה שהתגייר נכרי היותו בגלל דווקא כי לומר צריך

של לם עו הוא תורה בלי עולם קיים. העולם כל התורה שבזכות אחרו חכמינו העולם. אומות לכל

ואלילות– הוללות פריצות, שחיתות, הפקר, עתידה שהתורה בגלל רק קיום. זכות אין כזה לעולם

היום קיום זכות לו יש העולם תרבות על. להשפיע

בגויים המצוות שבע את להפיץ

מדיני חלק עצמם על לקבל עתידים הבורא. את להכיר העולם אומות עתידים תורה מתן בזכות

והרחמים. הצדק להיות עתידים, (קכו בתהילים אלוקים. בצלם אומות "אָז המלך דוד אומר ב) ישראל עם בתרומת מכירים העולם אמות שבין הטובים אֵלֶּה". עִּם לַעֲשֹות ה' הִּגְדִּיל בַגֹויִּם יֹּאמְרּו

. לעולם

ושית האנ לתרבות תרמו היהודים כי טוען "אני כתב: ארה״ב, של השני הנשיא שהיה אדאמס ג׳ון גם העמים". בחינוך ביותר החיוני ככלי לשמש ליהודים הועיד הגורל … אחרת אומה מכל יותר אנו כמה עד מגלים היינו לראות עיניים לנו היה רק "לו כתב: וילסון וודרו האמריקאי הנשיא

יכולים "איננו אמר: ארה״ב נשיא שהיה רוזוולט ד' פרנקלין גם לדת". מעבר גם ליהודים חבים שתפס המקום את בחשבון לקחת בלי כאומה והתפתחותנו צמיחתנו של ההיסטוריה את לכתוב

הרפובליקה התקדמות בעיצוב."התנ״ך

החיים התורה–עץ

והאומות ישראל עם

נאמר התורה: על בָּה לַמַחֲזִּיקִּים הִּיא חַיִּים "עֵץ מְאֻשָר "וְתֹּמְכֶּיהָ, ג (משלי חיים מביאה התורה.)יח

כמו ישראל עם דרך העולם לכל גזע ש ל חיים מביא. ענפים לאומות ישראל עם את ממשילים יש

האדמה משפחות כל בך "ונברכו לאברהם.": נאמר וכך באברים, לב כמו

מצוות ותרי״ג הדברות עשרת

ענפים. ויש גזע יש עצמה בתורה גם זרעים גם ויש. פירות יש פרחים. ויש עלים יש משנה ענפי יש כד, (שמות בפירושו. רס״ג של דבריו את שמביא רש״י של דבריו כלפי אמורים. הדברים מה כלפי

דבור לכל שיסד זהרות בא פירש סעדיה ורבינו הן. הדברות עשרת בכלל מצוות תרי״ג "כל יב) לך יהיה ו״לא אלוקיך" ה' מ״אנכי נלמדות זרה עבודה הלכות כל בו". התלויות מצות ודבור וכך לקדשו". השבת יום את מ״זכור נלמדות טוב ויום שבת הלכות כל פני". על אחרים אלוקים

התורה– רק לא אבל הדברות. בעשרת כלולה כולה התורה כל איך הרס״ג אותנו מלמד גם

והגמרא המשניות וגם והכתובים. הנביאים

הנביאים ודברי תורה

(כד, כתוב משפטים פרשת בסוף אֶּת לְָך וְאֶּתְנָה וֶּהְיֵהׁשָם הָהָרָה אֵלַי עֲלֵה מׁשֶּה, אֶּל ה' "וַיֹּאמֶּר יב)

התורה– הם. מה ם יודעי אנו לוחות– לְהֹורֹּתָם". כָתַבְתִּי אֲׁשֶּר וְהַמִּצְוָה וְהַתֹורָה הָאֶּבֶּן לֻחֹּת ספר זה

ש״הַמִּצְוָה- אומרת הגמרא "התורה. כָתַבְתִּי- "אֲׁשֶּר מִּׁשְנָה. "זֹו "לְהֹורֹּתָם נְבִּיאִּיםּוכְתּובִּים. "אֵלּו

- מִּסִּינַי לְמֹּׁשֶּה נִּתְנּו מְלַמֵדׁשֶּכֻלָם גְמָרָא. "זֹו

ע״א (ה ברכות במסכת לקיש ריש אותנו מלמד כך הנביאים שכל מביאה הגמרא חר א במקום ). ח (תענית מעשה. כך על ומביאה בתורה. כולם רמוזים והכתובים )ע״ב בנו את שפגש יוחנן ברבי הילד לו אמר הספר? בבית למדו הם מה אותו שאל נפטר. כבר לקיש שריש אחרי לקיש ריש: של

בִּׁשְבִּיל עַשֵר לֵיּה, אָמַר תְעַשֵר"? שֵר "ע "ּומַאי יוחנן: רבי את דודו, את הילד שאל תְעַשֵר". ַ״עַשֵר תנסה לך יוחנן: רבי לו ענה הפירוש? שזה לך מנין הילד שאל שוב! ׁשֶּתִּתְעַשֵר".

יוחנן רבי לו אָמַר ה'". אֶּת תְנַסּו "לֹּא ו) (שם כְתִּיב, "וְהָא ה'. את לנסות מותר האם הילד: שאל

וִּיהִּי הָאֹוצָר, בֵית אֶּל הַמַעֲשֵר כָל אֶּת "הָבִּיאּו ג) (מלאכי מִּזֹו, ׁשֶּנֶּאֱמַר: חּוץ יָא, הֹוׁשַע רַבִּי אָמַר ְ״הָכִּי וַהֲרִּיקֹּתִּי הַשָמַיִּם, אֲרֻבֹות אֶּת לָכֶּם אֶּפְתַח לֹּא אִּם צְבָאֹות, ה' אָמַר בָזֹּאת נָא בְבֵיתִּי, ּובְחָנּונִּי טֶּרֶּף

הייתי מלאכי, בספר הזה הפסוק את ללמוד מגיע הייתי אם הילד: לו מר א דָי". בְלִּי עַד בְרָכָה לָכֶּם הושעיה רבי של או שלך הפירוש את דברי את צריך הייתי לא מדעתי. הללו הדברים את מבין

אותם ללמוד. בשביל

לָק רֵיׁש של בנו את יֹוחָנָן רַבִּי ראה אחרת פעם ִּשוב יט (משלי הפסוק את לומד יׁש אָדָם "אִּּוֶּלֶּת ) ג, לו ענה בתורה? רמז לו שאין במשלי פסוק יש וכי יוחנן רבי שאל לִּבֹו". יִּזְעַף ה' וְעַל דַרְכֹו תְסַלֵף

מב (בראשית יוסף אחי על שכתוב בתורה. רמז יש רמז? שאין אומר אתה למה הילד "וַיֵצֵא ) כח,

וַיֶּחֶּרְדּו לִּבָם לָנּו אֱֹלהִּים עָשָה זֹּאת מַה לֵאמֹּר, אָחִּיו אֶּל."אִּיׁש

שלו הגבות באנשים. כלל מסתכל היה לא הוא זה בגלל בעיניו, מיוחד מבט עם איש היה יוחנן רבי הגבות את מרימים היו מיוחדים במקרים רק אדם. שום יראה שלא עיניו את ומכסות ארוכות היו

החכם שהילד אחרי נפטר. לקיש ריש לקיש, ריש על הסתכל וא כשה מיוחדים. בדברים שיסתכל אחותו בן למעשה שהוא בילד, להסתכל עיניו גבות את יוחנן רבי הרים יוחנן, רבי את הרשים. הזה מהעולם יפטר שהוא חששה היא משם. מיד אותו לקחה יוחנן רבי של אחותו הילד, של אימו אבל

אופן באותו בו הסתכל. ן יוחנ כשרבי לקיש ריש אביו שנפטר כמו

של הפשט בתוך נמצאים הנביאים שדברי הזה מהילד למדנו מקום מכל רק אם, התורה דברי

אותם קרא הזה שהילד כמו אותם. נקרא במשלי שכתוב משהו יש האם שלו ה השאל מתוך מנין? נאמרו לקרוא יכול שלא מי ובשביל אותם. לקרוא בשביל עיניים צריך רק בתורה? כתוב ולא

. הדברים

יהושע וספר תורה רק מקבלים היו – ישראל חטאו לא אילו

(כב נדרים במסכת הגמרא את להבין אפשר הזה ההסבר רקע על )ע״ב אַדָא רַבִּי "אָמַר שאומרת.

ַבַר בִּי בִּלְבַד יְהֹוׁשֻעַ וְסֵפֶּר תֹורָה, חּומְׁשֵי חֲמִּשָה אֶּלָא לָהֶּם נִּתָן לֹּא יִּשְרָאֵל, חָטְאּו לֹּא אִּלְמָלֵא, חֲנִּינָא,

א (קהלת הּוא, ׁשֶּנֶּאֱמַר, יִּשְרָאֵל אֶּרֶּץ מִּפְנֵיׁשֶּעֶּרְכָּהׁשֶּל יח, ין העני פירוש כָעַס". רָב חָכְמָה בְרֹּב "כִּי ) או למקום אדם בין התורה, מצוות את להם להזכיר צורך היה לא ישראל חטאו לא אילו כי הוא

בתורה כבר שכתוב מה כל על חוזרים והכתובים הנביאים דברי לחברו. אדם. בין

מאות שמוזכרת ישראל ארץ חשובה כמה יודעים שאנו למרות לכתוב ראוי היה יהושע ספר אבל

ישראל ארץ של ערכה על מדבר שהוא בגלל יהושע ספר את מקבלים, היינו זאת עם בתורה. פעמים פעמים וכמה כמה זה דבר על לדבר חשיבות. ויש

שמע בקריאת רמוזים הדברות עשרת

בירושלמי המקור

ה) (פרק דברים בספר כך אחר פסוקים עשרה חמש הדברות. ועשרת תורה מתן על קוראים אנו

ה מעמד את לתאר ממשיכה התורה ו פרק (דברים לנו אומרת התורה ובסיומו סיני ר "וְהָיּו ) ו,

לְבָבֶָּך– עַל הַיֹום מְצַּוְָך אָנֹּכִּי אֲׁשֶּר הָאֵלֶּה "הַדְבָרִּים הדברות עשרת דברים? . איזה

שבהן "לפי שמע קריאת לקרוא תיקנו כי ירושלמי בגמרא שכתוב ): ע״ב יב (ברכות התוספות אומר

מספר רב אבל זה, ירושלמי היכן ציינו לא התוס' אמנם, הכל". ותמצא ו ב ועיין הדברות, עשרת מ הוא חיפושים שאחרי (ט, ברכות בירושלמי המקור, את צא ה״ה )פ״א שתי קורין מה "מפני רבי וקימה, שכיבה בהן שכתוב מפני אמר סימון רבי סימון. ורבי לוי רבי יום. בכל הללו פרשיות

בהן הדברות. כלולין שעשרת מפני אמר לוי

שמע קריאת בתוך הדיברות– עשר

אלהיך- ה' אנכי פני- על אחרים אלהים לך יהיה לא אלהינו. ה' ישראל שמע תשא לא אחד. ה'

לשוא- אלהיך ה' שם את (מי ומשקר בשמיה משתבע לא מלכא דרחים מאן אלהיך. ה' את ואהבת

שו- לקד השבת יום את זכור לשקר). נשבע לא הקב״ה את שאוהב מצות זו אומר רבי תזכרו. למען להם הודעת קדשך שבת ואת ט') (נחמיה דכתיב תורה של מצותיה כל כנגד שקולה שהיא שבת אביך את כבד תורה. של מצותיה כל כנגד שקולה שהיא להודיעך וגו' צוית ותורה וחוקים ומצות

אמך- ואת תרצח- לא בניכם. וימי ימיכם ירבו למען מהרה, ואבדתם לא מתקטיל. דקטיל מאן

תנאף- דכתיב דחטאה סרסורין תרין ועינא ליבא לוי א״ר עיניכם. ואחרי לבבכם אחרי תתורו לא לא לי. דאת ידע אנא ועיניך לבך לי יהבת אי הקב״ה אמר תצרנה", דרכי ועיניך לי לבך בני "תנה

תגנוב- וה וכתיב אלהיכם ה' 'י אנ שקר- עד ברעך תענה לא חבירך. של דגנו ולא דגנך ואספת הקב״ה אמר לוי רבי אמר עולם. ומלך חיים אלהים שהוא אבון רבי אמר אמת? מהו אמת. אלהים תחמוד לא וארץ. שמים בראתי שלא עלי העדת כאלו עליך אני מעלה שקר עדות לחבירך העדת אם

נסביר ע״ה וב הירושלמי עכ״ל חבירך", בית ולא ביתך ביתך, מזוזות על וכתבתם רעך- בית דבריו את. בהמשך

עֲבָדִים מִבֵית מִצְּרַיִם מֵאֶרֶץ הֹוצֵאתִיָך אֲׁשֶר אֱֹלהֶיָך ה' ""אָנֹּכִי

." 'אלוקינו ה ישראל "שמע "'כנגד ה "אנכי

אנו אלוקינו" ה' ישראל "שמע המילים את קוראים שאנו פעם בכל דלעיל, הירושלמי פי על

המילים משמעות וכו". ה' "אנכי הדברות מעשרת שונה הרא הדיברה של למשמעות לכוון צריכים ומדריך ממצרים אותנו מוציא דרכינו. בכל אותנו מדריך שה' היא אלוקינו" ה' ישראל "שמע

ה מעשי על עדות היא ישראל עם של ההיסטוריה כל במדבר. .'אותנו

ביד שנאמר כפי בהיסטוריה המתקיים ה' דבר על כואבת עדות היא הגלות אפילו

נחטא- אם הנביאים. עבדיו וכל משה ולשנינה למשל לשמה ונהיה מארצנו נגורש וקיבוץ הגאולה גם מנגד. לנו תלויים יהיו חיינו צווארנו. על נרדף העולם. כל בפי

הנביאים בדברי שנאמר כפי במילה מילה התקיימו. הגלויות הכוזרים: מלך שאלת

מצרים? ביציאת מתחילות הדברות עשרת למה

לא הוא האמת. את שמחפש הכוזרים מלך על מסופר הלוי יהודה רבי ידי על שחובר הכוזרי בספר את שואל הוא מושפל. מאוד גם ובימיו קטן, כך כל עם שהם היהודים אצלך נמצאת שהיא מאמין אמונת על בנויה אדם בני עם אלוקים של בקשר האמונה כי לו אומרים והם והנוצרים, המוסלמים

את שואל ברירה בדלית הוא עצמם. על מבוססת לא שאמונתם רואה כשהוא אל. ישר עם. היהודים

היהודים את אם כי לשאול לי אין אכן כי אני רואה הכוזרי: אמר י) אות א (מאמר שם: כתוב כך אז בארץ: תורה לאלוה יש אכן כי לדבר ההוכחה הם הם כי אני רואה ישראל. בני שארית שהם

היהודי- הרב לו עונה לאמונתו: וישאלהו היהודיים חכמים ה לאחד לקרא שלח "אני החבר: ממצרים ובמופתים באותות ישראל בני את הוציא אשר ויעקב יצחק אברהם באלהי מאמין רבים במופתים הירדן ואת הים את העבירם אשר אחרי כנען ארץ את והנחילם במדבר וכלכלם

טוב שכר ביעדם תורתו אל קראו שכלם נביאים פי אל ואחריו בתורתו משה את אליהם שלח ואשר ארכים והדברים הזאת בתורה הכתוב בכל מאמינים אנחנו עליה עובר לכל וענש שומרה."לכל

לשאול לא בראשונה החלטתי חנם "לא לו: ואומר הרב. של תשובתו את קיבל לא הכוזרים מלך

הניחה לא דלותם כי נתמעטה ודעתם מכבר נתקה אצלם הקבלה שלשלת כי מדעתי היהודים את ומסדרו העולם בבורא אתה מאמין כי היהודי אתה לאמר לך היה לא וכי טובה. מדה להם

ומנהיגו? כל יאמין בהם האלוהיים התארים מן וכדומה חקך לחם המטריפך והוא בראך אשר הוא

ובצדק."ו בחכמתו לבורא להדמות ברצותו הצדק, ואל האמת אל הוא שואף ובגללם דת בעל

אופן באותו מתחילות הדברות עשרת גם

מה עמו. בני כל כמעט ועימו מתגייר כוזר מלך דבר של בסופו וכך שאלות עוד ושואל לו עונה הרב מתחילים הם גם הדברות. עשרת על בנויה הכוזרים למלך הרב שתשובת הוא לעניינינו שחשוב

העולם בבריאת ולא מצרים ביציאת שלנו, . בהיסטוריה

האבן בפירושו לנו מספר הוא הכוזרים. למלך היהודי הרב של התשובה דברי את מזכיר כאן עזרא הוצאתיך אשר אלוקיך ה' "אנוכי הזכיר למה כבוד מנוחתו הלוי יהודה רבי "שאלני יתרו לפרשת עין על יעקב בעיון עיין (וכן עשיתיך" ואני וארץ שמים עשיתי "אשר אמר ולא מצרים", מארץ

העולם אומות אמרו ד״ה ל״א דף קידו.)שין יעקב

הכוזרים למלך התשובה

כל את מקיים הוא איך ממש בחוש רואים אנו כי באלוקים מאמינים שאנחנו היא התשובה הארץ אל אותנו שהביא ממצרים. אותנו שהוציא הנביאים. עבדיו ביד הבטיח שהוא. ההבטחות

הבטחתו את שקיים שנה. אלפיים כך עשתה שלא למרות פריה תתן שהארץ הבטחתו את שקיים הרבה וכך בתשובה. יחזור ישראל שעם הבטחתו את שקיים זרעו. מפי תשכח לא שהתורה לאבות עונים אנו כך הכוזרים למך החבר שענה כמו מתקיימות. עיננו מול רואים שאנו הבטחות הרבה

עיננו שמול המציאות בגלל בה' מאמינים אנו. היום

לְָּך יִהְּיֶה "לֹּא פָנָי עַל אֲחֵרִים "אֱֹלהִים

." 'אחד "ה "כנגד פָנָי עַל אֲחֵרִים אֱֹלהִים לְָּך יִהְּיֶה "לֹּא

לנו יהיו שלא הוא הציווי המשך ממני. חוץ אלוקים עוד שיש הוא פני" "על המילים משמעות

וַאֲׁשֶּר מִּתָחַת בָאָרֶּץ וַאֲׁשֶּר מִּמַעַל בַשָמַיִּם אֲׁשֶּר תְמּונָה וְכָל פֶּסֶּל לְָך תַעֲשֶּה "לֹּא ואבן: עץ של אלילים ל ע אָבֹּת עֲֹון פֹּקֵד קַנָא אֵל אֱֹלהֶּיָך ה' אָנֹּכִּי כִּי תָעָבְדֵם וְלֹּא לָהֶּם תִּׁשְתַחֲוֶּה לֹּא לָאָרֶּץ: מִּתַחַת ַבַמַיִּם

מִּצְֹותָי לְאֹּה״בַיּולְׁשֹּמְרֵי לַאֲלָפִּים חֶּסֶּד וְעֹּשֶּה לְשנְאָי: רִּבֵעִּים וְעַל עַלׁשִּלֵׁשִּים ֲבָנִּים

אחד- "ה' שמע בקריאת שאומרים במילים כלולים ושניהם ציווים. "שני אלוקים שני בעולם אין

– לכאורה ואבן. עץ לא בודאי הוא כולם העולמות כל את וכולל שברא אחד הוא ואם אחד. רק

ואבן עץ של באלילים? ם היו מאמין מי בשבילנו. הזה לציווי מעשית משמעות שאין הדברים נראים זרה עבודה של הרע יצר היום לנו אין לירח? או לשמש בימינו להשתחוות חושב. מי

(ע״ז המשנה בפירוש אחד במקום זרה. עבודה בה רואה והרמב״ם הנצרות את בעולם יש זאת עם

שינויי לכל המשיח טענת הטוענים הנוצרית האומה שזו "ודע הרמב״ם: כתב ג) א, , כיתותיהם

זרה." עבודה עובדי כולם יא אסורות מאכלות (הל' תורה, במשנה ש״הנוצרים- פסק ז) עובדי זה העולם. את שבראו שלושה מתוך אחד והוא אלוהים היה שישו מאמינים הם הן". זרה עבודה

העולם את שברא ואבן עץ הוא אלוקים כי שאומרים מאנשים בהרבה שונה. לא

בידיהם– אבותיהם "מעשי ורק זרה עבודה עובדי אינם ימינו "של שהנוצרים אומר (ע״ז) התוס' לאלו אלו בין להבחין יכולים אנו אין זאת עם הראשונים. הנוצרים כמו מאמינים לא כבר הם עבודה בית נקראת שלהם הכנסייה זרה. עבודה חפצי שהם שלהם. החפצים כל עם זהירות וצריך

. זרה

הנפטר מנוחת את שהטרידה המטבע

מ זצ״ל הרב ו״ר היה ועליו "אנגלי", שנקרא מזהב מטבע בארץ היה המדינה קום לפני כי סיפר זהב מטבע נפלה הקבורה ובשעת שנפטר, אחד צדיק היה פעם ע״ז. של וערב שתי צורת חרוט מטבע לו שחסרה גילה לביתו הגיע כשהוא לדבר. לב שם ולא הקבר לתוך הקברן של מכיסו

אך אובדנה, על והצטער הנפטר בא בלילה והנה שם. שתישאר עדיף ונקברה, שנפלה כיון אמר כוונת את הבין לא הרב אך ע״ז, עם לקוברני מנוחתי את הטרידו מדוע לו ואמר לרב בחלום לו אמר שאירע. מה לרב וסיפר בא הוא הקברן, לאוזני החלום אודות השמועה כשהגיעה הנפטר.

אעשה כיצד הקברן, לו אמר מהקבר. המטבע את להוציא מצוה הנפטר, את מצער שזה כיון הרב, ידו את ויכניס קטן חור שיחפור הרב לו אמר כך? בשביל קברו את לגלות אוכל לא והרי, זאת,

עשה וכך המטבע, את שימצא עד. וימשש

צלבים על לכמרים במלון חדרים להשכיר

משרד בירושלים. להיות ר אמו שהיה העולם מכל נוצרים כמרים של כינוס על מעשה סיפר הרב בתי מבעלי אחד הנוצרים. הכמרים את לארח בירושלים מלון לבתי פנה הכניסו את שארגן החוץ לו אמר והרב שלו, המלון בבית צלבים עם כמרים לארח לו מותר האם הרב את שאל המלון

שלהם ם הצלבי את שמים הכמרים אם כי לו ואמר הרב הוסיף זרה. לעבודה דירה להזכיר שאסור להשכיר מוכן הוא הזה בתנאי כי החוץ משרד לאנשי אמר המלון בית בעל בסדר. זה המלון בכספת לתנאים מסכימים לא והם שלהם. האורחים את מבייש ממש שהוא עליו צעקו והם חדרים להם

המלון בית מנהל האחרים. המלון בתי עם רק עסקה איתו עשו לא וכמובן וכו'. מעליבים כאלה

הצטער ההלכה על לעבור התכוון לא אבל העסקה, את. להפסיד

יותר הרבה שמגיעים החוץ משרד לאנשי התברר העולם מכל הכמרים כשהגיעו הכנס לפני יומיים דעת על שזה אותם הזהירו ורק שלו. למלון כמרים שלחו ברירה ומחוסר שכרו שהם ממה

שיאמר ממה חששו הם החוץ. משרד דעת על ולא עצמם הכמרים לכמרים המלון. בעל

רצה החוץ שמשרד ממה בהרבה גבוהים במחירים חדרים שכרו הם הכמרים כשהגיעו ובאמת במלון חדרים אצלו לשכור רוצים הם אם ההלכה פי על כי להם אמר המלון ובעל במרוכז, לשכור

הכמרים חזרה. אותם לקבל יכולים הם יוצאים כשהם ורק בכספת הצלבים את לשים צריכים הם נשאלו הם שלהם, הצלבים עם לכנס הכמרים כשהגיעו עשו. כולם וכך הזה לתנאי ברצון הסכימו אותנו קיבלו הכמרים. אמרו "לא" הזה. המלון עם בעיות לכם היה האם החוץ משרד אנשי ידי על אותם "שמנו החוץ. משרד איש שאל הצלבים?" עם עשיתם "ומה למישרים. הלך והכל יפות בפנים

בפשטות הכמרים "בכספת. ענו

מצלבים זהירות

עם שהיה המעשה ידוע וכבר שהוא. מקום בכל מצלבים נזהר מאוד שהוא הרב את מכירים כולנו אמר שעה באותה שישן הרב החולים. בבית שהייתה לאשה צלבים כשהביאו החולים בבית הרב

שהאחות עד לבים צ ראה לא אחד אף שם. לישון יכול לא והוא צלבים בחדר שיש שלו למזכיר שהייתה רבים צלבים עם שקית שם ששכבה האשה של לכרית מתחת ומצאה חיפשה האחראית בתמונה ולא בשטיח לא צלב של צורה יהיה שלא ימיו כל מקפיד הרב כך לראשה. מתחת מונחת הדומה ומן הכיעור מן והרחק זרה עבודה של סימן זה כי מקום בשום ולא ספר של בכריכה ולא

. לו

ע בהודו זרה בודה

להזהר צריך ולכן ממש, של שרה עבודה עובדי אנשים יש בהודו גם זרה. עבודה היא נצרות רק לא של זרה עבודה לבתי לא בודאי שלהם. מנזרים ולא לכנסיות לא להכנס לא הללו במקומות בטיול

בארץ הם אם ובין בחו״ל הם אם בין. ההודים.

ישו את ממשיך הוא שלהם הדת פי שעל האפיפיור עם גישה מפ נמנע הוא כי תמיד מזכיר הרב גם לא להיזהר צריך איתו לדבר שבא מי כל זרה. עבודה נחשב הוא חזהו על צלב לו אין אם ואפילו שאסור צלב להם שיש כנסיה ראשי עם כשנפגשים הדין כן מעט. לא אפילו לפניו הראש את לכפוף

כמרים עם לו שהיו מעשים כמה על סיפור הרב הנימה כמלא אפילו לפניהם הראש את. לכפוף זה הוא בכי ראשיהם את לכפוף לא שאיתו מי כל את והזהיר שנזהר העולם. . ברחבי

אֲׁשֶר אֵת ה' יְּנַקֶה לֹּא כִי לַשָוְּא אֱֹלהֶיָך ה' אֶתׁשֵם תִשָא "לֹּא

לַשָוְּא אֶתׁשְּמֹו "יִשָא

." 'אלוקיך ה את "ואהבת "'כנגד ה אֶתׁשֵם תִשָא "לֹּא

את תשא "לא כי לוי רבי בשם כי אומר ה'): הלכה א' פרק ע״א ט' (דף ברכות במסכת הירושלמי בשמיה משתבע לא מלכא דרחים מאן אלהיך". ה' את "ואהבת כנגד היא לשוא" אלהיך ה' שם

תרגום- ומשקר לשקר נשבע לא הקב״ה את שאוהב. מי

ל״ט)ע״א ע״ב, לח שבועות במסכת והגמר ( הֱוֵי לֹו, "אֹומְרִּים העדים: על מאיימים כיצד מספרת

כ (שמות בְסִּינַי, הּוא בָרּוְך הַקָדֹוׁש בְׁשָעָהׁשֶּאָמַר נִּזְדַעֲזַע כֻלֹו הָעֹולָם יֹודֵעׁשֶּכָל אֶּתׁשֵם תִּשָא "לֹּא ) ז,

אֱל- ֹּה' עֲבֵרֹות וְכָל יְנַקֶּה". "לֹּא נֶּאֱמַר, וְכָאן "וְנַקֵה". הֶּן, ב נֶּאֱמַר עֲבֵרֹותׁשֶּבַתֹורָה וְכָל לַשָוְא". ָהֶּיָך

ה (קהלת מִּמֶּנּוּומִּמִּׁשְפַחְתֹו, ׁשֶּנֶּאֱמַר, וְכָאן- מִּמֶּנּו. נִּפְרָעִּין ׁשֶּבַתֹורָה אֶּת לַחֲטִּיא פִּיָך אֶּת תִּתֵן "אַל ) ה,

קְרֹובֹו, ׁש אֶּלָא "בְשָרֹו" וְאֵין ֶּבְשָרֶָּך", נח (ישעיה נֶּאֱמַר, עֲבֵרֹות וְכָל תִּתְעַלָם". לֹּא "ּומִּבְשָרְָך ) ז,

ד (הושע כֻלֹו, ׁשֶּנֶּאֱמַר, הָעֹולָם מִּמֶּנּוּומִּכָל וְכָאן- מִּמֶּנּו, נִּפְרָעִּין ׁשֶּבַתֹורָה ובהמשך וְכַחֵׁש". "אָֹלה ) ב,

ד (הושע הָאָרֶּץּוכְתִּיב, אָבְלָה אָלָה מִּפְנֵי י,"כִּי כג, )"(ירמיה " כָל וְאֻמְלַל הָאָרֶּץ, תֶּאֱבַל כֵן "עַל ) ג,

בָּה."יֹוׁשֵב

וְכָאן- דֹורֹות, לֹוׁשְנַיִּםּוׁשְֹלׁשָה תֹולִּין זְכּות, לֹו יֵׁש אִּם עֲבֵרֹותׁשֶּבַתֹורָה, וְכָל לְאַלְתַר מִּמֶּנּו, נִּפְרָעִּין

ה (זכריה ׁשֶּנֶּאֱמַר, ד, בִּׁשְמִּי הַנִּׁשְבָע בֵית וְאָל הַגַנָב בֵית אֶּל וְגֹו׳ּובָאָה צְבָאֹות ה' נְאֻם הָ "הֹוצֵאתִּי ) "הֹוצֵאתִּיה- אֲבָנָיו". וְאֶּת עֵצָיו וְאֶּת וְכִּלַתּו, בֵיתֹו בְתֹוְך וְלָנֶּה "ָלַשָקֶּר, בֵית אֶּל "ּובָאָה לְאַלְתַר.

בִּׁשְמִּי הַנִּׁשְבָע בֵית "וְאֶּל וְטֹועֲנֹוּומַׁשְבִּיעֹו. חֲבֵרֹו אֵצֶּל מָמֹון לֹו יֹות, ׁשֶּאֵין הַבְר דַעַת הַגֹונֵב זֶּה ִּהַגַנָב", אֵׁש ין דְבָרִּיםׁשֶּא לָמַדְתָ, הָא אֲבָנָיו", וְאֶּת עֵצָיו וְאֶּת וְכִּלַתּו בֵיתֹו בְתֹוְך "וְלָנֶּה כְמַׁשְמָעֹו. ֵלַשָקֶּר",

אֹותָן מְכַלָה א. ֹותָן, ׁשְבּועַתׁשֶּקֶּר מְכַלִּין ּומַיִּם

בשליחות נדרים התרת אין

מה את ימלא כך ואחר נדרו את להתיר להשתדל צריך שבועה נשבע או נדר ונדר שנכשל מי שליח ידי על ולא עצמו האדם ידי על להעשות צריכה נדרים התרת בנדרו. או בשבועותו. שהתחייב

והיא הנדר את מפרטים שלא כללית נדרים בהתרת שעושים כמו ולא הנדר את לפרט צריך הוא לומדים מועילה שלא שליח באמצעות התרה על אותם. זוכרים לא שאנו לנדרים רק מועילה

הגלעדי. מיפתח

ביתו מפתח ראשון שיצא מי כל הנצחון אחרי מהקרב שכשיחזור ונדר ישראל צבא שר היה יפתח

לך שיעשה לפנחס לך ליפתח: לו אמרו לקראתו. צאה י שלו והבת בקרב נצח יפתח קרבן. יהיה את לו תתיר ליפתח! לך לפנחס: אמרו לפנחס. שאלך יפה לא חשוב, אני יפתח: אמר לנדר. התרה

ידוע5 הנורא המעשה וסוף כבודו. משום ללכת פנחס רצה לא הנדר. שליח שלחו לא למה ולכאורה.

בכת? ב לפנחס הבקשה את שישלח או נדרים התרת שיעשה

היוצא כל להקריב שנדר אחרי שהרי בשליחות התרה שאין יפתח של מהסיפור למדו חכמינו הבת דבר של בסופו שלי". הבת שתצא חשבתי "לא שיאמר נדרו את להתיר יכול היה ביתו מפתח מכאן לדון יש שלהם. הטיפשות על הגדול הכאב מלבד הדין. פי על שלא כמובן קרבן, הוקרבה שלו

5 כהוגן, שלא שאלו שלשה יונתן: רבי אמר נחמני בר שמואל א''ר ע״א (ד תענית בגמרא:)מובא " השיבוהו לשנים

הגלעדי…, ויפתח קיש בן ושאול אברהם, עבד אליעזר הן: . ואלו כהוגן שלא השיבוהו, לאחד כהוגן דכתיב הגלעדי יפתח

', לא) יא (שופטים כהוגן, שלא? השיבו טמא דבר אפילו, יכול וגו ביתי מדלתי יצא אשר היוצא 'והיה בתו לו נזדמנה

" ופירש״י שם:'?". אין רופא אם בגלעד אין 'הצרי, כב) ח לישראל(ירמיה נביא להו דקאמר והיינו קרא ביה מדגלי להתיר יכול והיה שם היה פנחס בגלעד] אין הצרי כדאמרינן שמיא קמי ניחא הוי דלא [אלמא בגלעד אין הצרי ואמר

שם התוס' וכן:". רבה" בבראשית יפתח אצל לבוא רצה לא והוא אצלו לילך יפתח רצה שלא אלא נדרו והייינו

לא ואמאי פנחס הוה והא ליפתח נדרו להתיר כלומר שם. אין א רופ אם בגלעד אין הצרי לישראל נביא להו דקאמר אמר ופנחס אצלי יבא אלא ונגיד שופט שאני אצלו אלך לא אמר רוחו גסות מתוך אלא נדרו להתיר אצלו יפתח הלך נענש יפתח שניהם נענשו ולבסוף אותה ופוטר הנדר ומתיר שורה שהייתי פטורה תהא ידי ועל נביא דאנא גבאי ליתי

ש רבה במדרש ומקורם ". עמו ה' היה לפנים דכתיב נענש ופנחס גלעד בערי ויקבר כדכתיב מיתה קודם אבריו נפלו

בחוקותי סוף ויקרא, ס; שרה, חיי.)(בראשית,

ומשחקי לפנחס שליח יפתח שולח היה כן לא שאם שבועה או נדר להתיר שליח שלוח ל אפשר שאי תקנם על באים היו. הכבוד

לאשה? בשליחות נדרים התרת יש מתי

( בנדרים הגמרא ע״ב )ח אם שרק לו ואמר אשי לרב רבינא הלך נדר. נדרה רבינא של שאשתו מובא

וכן טז) סעיף רכח (סי' אותם. יכנס הבעל ש לא בשליחות. להתיר אפשר מכונסים דיינים שלושה ואילו נדרו" על לשאול שליח עושה ואינו לו כשיתירו המתירין לפני לבא הנודר "צריך השו״ע פסק שלושה שמצא ובלבד אשתו נדרי על להשאיל שליח נעשה "הבעל מרן פסק נ״ו סעיף רל״ד בסי'

יקבצם לא הוא אבל."מקובצים

ראש בערב התרה יש אם לכן השנה- יכול לא זה ובמקרה לי. שיתירו תבקש לו לומר אשתו יכולה שלשה הבעל ורואה שליח שיהיה מבעלה ובקשה נדרה אשה אם ולכן שיתכנסו. מהם לבקש הבעל

עומדים- היו אם אבל "התרה" מהם לבקש יכול יושבים, רבנים שישבו מהם לבקש יכול. לא

לאשתו תועיל שההתרה שהרוצה לזכור וצריך לאשתו קודם לומר צריך וכיפור השנה ראש בערב

בסידור שכתוב כמו נדרים התרת לבקש עבורי שליח "תהיה אשתו לו ותגיד כך, ."על

הנדר את לפרט חובה

במשחקי שטופים אנשים שהיו בצפת הב״י הרב בזמן היה מעשה הנדר. את לפרט שחובה הזכרנו

שלא נדר להם עשו מכך אותם למנוע וכדי קלפים. בתחילה שהסכימו אנשים אותם קלפים. ישחקו בערב שעושים כדרך נדר כל להם שיתיר חכם לפני באים והיו מהנדר להשתחרר דרכים חיפשו כמובן קלפים משחקי על שמדובר וכששמע הנדר מהו קודם לידע ביקש חכם כל אבל השנה. ראש

להם התיר. לא

אותו ברבים. בו גער והרב שקילקל באחד היה מעשה הרב את לבזות והחליט ביותר כעס אדם ממעשה הבעל יפגע שמא מהענין מאוד נבהלה אשתו תוכניתו. את לאשתו וסיפר לביתו בא ברבים. וגדל הולך היה כעסו אך נשבע, אדם אותו הרעה. מחשבתו את יעשה שלא אותו והשביעה זה נורא

שלשה הרב הושיב השבועה. ל ע התרה וביקש חכם לאותו הלך שבועתו. על התרה לעשות והחליט לו נעים היה לא כי הנדר מהו מלומר להמנע אדם אותו ניסה השבועה. מהי לשמוע וביקש אנשים המחשבה כל ובטלה הנדר את לו התיר לא שהרב כמובן הענין. מהו לומר הוכרח ולבסוף מהרב.

הנדר לפרט 'צריך שאמרו חכמים דברי גדולים "כמה חכם אותו אמר."'הרעה.

רק מועילה זו והתרה אפשר. אי כי הנדר מפרטים לא השנה וראש כיפור בערב שעושים בהתרה

יודע- אם אבל אותם יודע שלא לנדרים לא שלעיל מהסוג לנדרים ולכן לפרט צריך כי מועיל לא

השנה וראש כיפור ערב של ההתרה. מועילה

לְּקַדְּׁשֹו הַשַבָת יֹום אֶת זָכֹור

יֹום אֶת "זָכֹור מצוותי כל את ועשיתם תזכרו "למען כנגד לְּקַדְּׁשֹו"."הַשַבָת

את ש״זכור מסביר הוא הדברות עשרת כנגד שמע קריאת של הכוונה את שמזכיר דלעיל בירושלמי

. לֵאֹלהֵיכֶּם קְדׁשִּים וִּהְיִּיתֶּם מִּצְֹותָי כָל אֶּת וַעֲשִּיתֶּם תִּזְכְרּו "לְמַעַן כנגד היא לקדשו" השבת "יום רבי תזכרו. "למען שם: הגמרא אומרת זה על לקדושה. האדם את מביאה השבת מצוות כי למה? קדשך שבת "ואת ט') (נחמיה דכתיב תורה של מצותיה כל כנגד שקולה שהיא שבת מצות זו אומר:

תורה של מצותיה כל כנגד שקולה שהיא להודיעך וגו'" צוית ותורה וחוקים ומצות להם. הודעת

גוריון ןב של שבת

אֱֹלהֶּיָך לַה' הַשְבִּיעִּיׁשַבָת וְיֹום מְלַאכְתֶָּך: כָל וְעָשִּיתָ תַעֲבֹּד יָמִּים "ׁשֵׁשֶּת השבת: על אומרת התורה

יָמִּים ת כִּיׁשֶּׁש בִּׁשְעָרֶּיָך: אֲׁשֶּר וְגֵרְָך וַאֲמָתְָךּובְהֶּמְתֶָּך עַבְדְָך אַתָהּובִּנְָךּובִּתֶָּך מְלָאכָה כָל תַעֲשֶּה ֵלֹּא יֹום אֶּת ה בֵרְַך כֵן עַל הַשְבִּיעִּי בַיֹום וַיָנַח בָם אֲׁשֶּר כָל וְאֶּת הַיָם אֶּת הָאָרֶּץ וְאֶּת הַשָמַיִּם אֶּת ה' 'עָשָה הבהמה אפילו סביבתו. כל על היא עצמו, האדם על רק לא היא שבת מצוות וַיְקַדְׁשֵהּו". . הַשַבָת

זצוק״ל הרב מרן סיפ6 ר גוריון- בן אצל הייתי פעם: חלקית ולתשובה לאמונה חזר ימיו, שבסוף

כ אם בכל להיות שצריכה השבת מצוות על איתו שדיבר ר סיפ הרב המצוות. כל את קיים לא י לנו נתן הקב״ה מדאי, יותר הוספתם הרבנים אתם גוריון: בן לי אמר המדינה. של הרבים רשות

אתה מדוע שיחי' נבון יצחק מזכירו אותי שאל חייכתי, וות. מצ מוסיפים ואתם הדברות עשרת תנ״ך ספר הביאו תנ״ך. אוהב גוריון בן תנ״ך. שהיה ובודאי תנ״ך? כאן יש אמרתי: . מחייך? לי אז טוב גוריון: בן לי אמר שבת. מצות יש הדברות שבעשרת והראתי הדברות עשרת את פתחתי

תורה עם שבכתב תורה כולה, התורה וכל הדברות ת עשר לנו יש לו: אמרתי דברות. תשע רק יש הקב״ה מאת והכל אותנו מחייב הכל פה, . שבעל

יום בכל הדיברות עשרת את אומרים לא למה הסיבה את לנו מלמד הזה הסיפור מקרה בכל

דלעיל הסיפור כמו מהשמים. הדברות עשרת רק יגידו שלא שמע. קריאת דרך ברמז רק. בתפילה

ה אֲׁשֶר הָאֲדָמָה עַל יָמֶיָך יַאֲרִכּון לְּמַעַן אִמֶָך וְּאֶת 'בִיָך א אֶת ָכַבֵד לְָך נֹּתֵן אֱֹלהֶיָך בְּנֵיכֶם וִימֵי יְּמֵיכֶם יִרְּבּו "לְּמַעַן כנגד יָמֶיָך" יַאֲרִכּון לְּמַעַן אִמֶָך וְּאֶת אָבִיָך אֶת.""כַבֵד

הוא שמע בקריאת האמורות וות המצ קיום גם ימים" "אריכות הוא ואם אב כיבוד של השכר וגם ימים לאריכות מביא ואם אב כיבוד גם מקור. מאותו באות שהם מלמד זה דבר ימים. אריכות

שמע קריאת של. המצוות

יא כ (שמות ישראל בארץ היא ימים האריכות כאן וגם כאן שגם אומר שהפסוק הוא )המעניין

בואתחנן גם לְָך"; נֹּתֵן אֱֹלהֶּיָך ה' אֲׁשֶּר הָאֲדָמָה עַל יָמֶּיָך אֲרִּכּון י לְמַעַן אִּמֶָּך וְאֶּת אָבִּיָך אֶּת ַ״כַבֵד בארץ רק וכי להבין, וצריך הָאֲדָמָה". "עַל רק הוא ואם אב כיבוד של שהשכר כותבת התורה

לארץ בחוץ קיימת לא זו ומצוה אמו ואת אביו את לכבד צריכים? ישראל

כיבוד ששכר התורה כוונת הרמב״ן לדעת ואתחנן בפרשת ממש. הזה העולם על גם היא ואם אב וְאַרְצֵנּו הַטֹוב יִּתֵן ה' "גַם יג) פה (תהלים שנאמר כמו לך, ייטב ולמען הוסיף "ולפיכך הרמב״ן אומר רבותינו דעת ועל הארץ. ביבול הזה בעולם הוא לך ייטב ולמען של שהשכר כלומר יְבּולָּה". תִּתֵן

כל יהיו הזאת במצווה כי יבטיח האדמה', על ימיך יאריכון 'למען הכתוב ן עני ב) לט (קידושין ותהיה ארוך, שכלו הבא בעולם ארוכים ויהיו הזה, בעולם ימינו השם ימלא כי ארוכים, ימותינו ימיך יאריכון 'למען פירש טו) ה (דברים תורה ובמשנה לנו. שיתן הטובה האדמה על לעד ישיבתינו

ובעולם הזה בעולם הבטחות לשתי כוונתו הבטחות". שתי הם והנה האדמה', על לך ייטב ולמען שאנחנו ואחת הבא, בעולם אחת הזה, בעולם אחת הטבות, שלוש שיש בזה דעתנו ומיהו הבא.

ישראל בארץ בה לנו וייטב אדמתנו על לשבת. מובטחים

6 קכב עמ' יב, שאלה ז פרק אליהו קול שו״ת. עיין

תִרְּצַח לֹּא

לָכֶם נֹּתֵן ה' אֲׁשֶר הַטֹּבָה."ץ הָאָר מֵעַל מְּהֵרָה "וַאֲבַדְּּתֶם כנגד תִרְּצַח" ֶ״לֹּא

הָאָרֶּץ מֵעַל מְהֵרָה "וַאֲבַדְתֶּם של הללו המילים את אומר שכשאדם מסבירה בירושלמי הגמרא אובד אחרים שמאביד מי כי תרצח". ב״לא להיזהר לכוון צריך הוא לָכֶּם" נֹּתֵן ה' אֲׁשֶּר הַטֹּבָה

הזקן הִּלֵל על ב פרק אבות מסכת במשנה א שמוב מה כעין מתקטיל". דקטיל- "מאן בעצמו. ."ן יְטּופּו מְטַיְפַיְִּך וְסֹוף אַטְפּוְך. דַאֲטֵפְתְ, "עַל לָּה: אָמַר הַמָיִּם. פְנֵי עַל אַחַתׁשֶּצָפָה גֻלְגֹּלֶּת שרָאָה

אחרים– שהטבעת על דהיינו בעצמם יטבעו הם אותך שהטביעו שאלה וסופך אותך. . הטביעו

בנ זהירות היגה

או בזדון רוצח להיחשב עלול זהירות בלי שהנוהג בכביש, בנהיגה גדולה לזהירות חובה יש בימינו לו מותר אם ושאל בתאונה מעורב שהיה כהן נהג על הרב את ששאלתי מקרים היו וכבר בשגגה.

דָמִּים יְדֵיכֶּם אֵינֶּנִּיׁשֹּמֵעַ תְפִּלָה תַרְבּו כִּי גַם מִּכֶּם עֵינַי אַעְלִּים כַפֵיכֶּם "ּובְפָרִּשְכֶּם כפיו. את לשאת מקרים ויש התאונה. הייתה איך תלוי שזה לי ואמר כפיו. את לשאת לו אסור שרצח מי מָלֵאּו" לעשותו אנשים בעיני שקל ברצח להיזהר יש כן כמו כפיו. את לשאת כזה לכהן אסור שבאמת

שחושבים שמים יראי אנשים גם ויש עוברים. להרוג והוא ובכן התירה. "הועדה" כי נורא לא שזה ולכן במצרים עוברה את שהפילה אישה הייתה לא כי הייתה מצרים גאולת כי תמיד אומר הרב

. נגאלו

תִנְּאָף לֹּא עיניכם ואחרי לבבכם אחרי תתורו "לא כנגד תִנְּאָף".""לֹּא

תרין ועינא ליבא לוי: רבי אמר זה? כנגד זה למה אומרת בירושלמי הגמרא דחטאה סרסורין לי דאת ידע אנא ועיניך לבך לי יהבת אי הקב״ה אמר תצרנה, דרכי ועיניך לי לבך בני תנה. דכתיב

(כג, במשלי הפסוק שאומר מה וזה העבירה. סרסורי שני הם והעיניים הלב תרגום: בְנִּי "תְנָה כו)

נתת אם הקב״ה: אמר תִּצֹּרְנָה". דְרָכַי וְעֵינֶּיָך לִּי לִּבְָך ועיניך– ליבך את לי שלי שאתה יודע. אני

בצניעות להיזהר

(עי עניות לידי בא בצניעות, לבושה שאינה אשה מול לבטלה ברכה המברך הר״ן: אומר ז נדרים ין בגדים להם שתכין טוב פקחית, הבית בעלת ואם אורחות, נשים באות לעיתים שם). והר״ן ע״ב

עיניו שיעצום או אזי לברך, ורוצה צנועות לא נשים, ול מ עומד ואדם קורה אם אך בהם. להתכסות גבו להטות שצריך וי״א, הנשים. על יסתכל ולא עיניו את ויסתיר בידו תפילה סידור שיקח או

תמ לא זה ודבר להם, בא״ח שם; כה״ח ו; ס״ק שם משנ״ב, ו; עה, או״ח, לשו״ע (עיין י אפשר יד

בא.)פרשת

צניעות בלי חתונה

הנשים אך לבד, ונשים לבד גברים הפרדה, בו שיש לאולם שמגיע רב ינהג כיצד איש: החזון אומר תורתך הפרו לה' לעשות "עת ועונה: לא? או תורה דבר לומר יכול האם בגדים, במיעוט,"לבושות של הגלויות השערות על לא ובודאי הנשים על יסתכל שלא יזהר אך תורה. הדבר את ויאמר

מודעות אינן אך גופן, את לכסות צריכות שהם להלכה שמודעות נשים שנם י כי הנשואות. הנשים

ראשן כיסוי. לענין

תִגְּנֹּב לֹּא

דגנך "ואספת כנגד תגנוב" ""לא

להזהר שצריך יכוון דגנך" "ואספת וכשאומר חבירך". של "דגנו ולא דגנך" "ואספת אמרו חכמינו

לקחת לא במפעל או בעבודה להזהר שצריך הזהיר הרב זה ובענין חבירו. של דבר שום לקחת שלא מקום או המפעל של חומרים או ציוד קחת לא ובודאי אישים. לצרכים הבית בעל של "זמן" וצריך תגנוב" "לא בגדר הם הללו הדברים כל העבודה. חשבון על לטלפן לא אישי. לצורך העבודה

מאוד בהם. להזהר

שגנב כמה כל להחזיר צריך תשובה בעל

ובימינו ממש עסקו ולפעמים אחרים של ברכוש נזהרו לא שבעברם תשובה בעלי הרבה ויש. שזכינו

חייהם ימי כל שגנבו מה כל שצריך. להחזיר לדעת צריכים הם. בגניבה גזלן או גנב לכל לומר וצריך

להחזיר ויתחיל ולאלמוני. לפלוני חייב הוא למי רשימה שיכין. שובה בת לחזור שחפץ מפורסם

הימנו נוחה חכמים רוח אין המקבל וכל ממנו". מקבלים."אין כי הנגנבים לדעת צריכים לעומתו שעליך אבנט "אפילו לו שיאמרו די שהרי לסורו, לחזור שעלול משום זה וכל בו ור ויחז שלך" אינו

מקרה ובכל לא. ומתי מקבלים מתי לגופו מקרה כל לשאול צריך ובאמת ע״ב). ד צ קמא (עיין, בבא שלו והגניבות הגזילות על את להחזיר לנסות ולפחות שלקח מה את להחזיר חייב עצמו. הגזלן

ממנו– יקבלו לא ואם שלו לא שלהם. מצווה. זה

למשחק גניבה

יוחאי( בר שמעון דרבי במכילתא ובנתיים להחזיר מנת על שגונב מי גם כי כתוב יג) פסוק כ פרק החפץ- את לו לקחת בשביל באמת לא לחץ. לחברו גורם הוא על שגונב מי גם גניבה. נקראת זו גם

וחמשה– הארבע את או הכפל את שישלם צדקה. לחברו לתת מנת עושה כאילו שנראה זה גם

למיקט- מנת על תגנוב "לא שם: כתוב וכך תגנוב". "לא על עובר באמת מצווה מנת על תגנוב. לא

וחמשה- ארבעה ותשלומי כפל תשלומי לשלם אחרים מבית שלך את תטול אל אומר בג בג בן

נוטל אני שלי לו: ואמור שניו את שבור אלא גונב, תראה."שמא

עֵדׁשָקֶר בְּרֵעֲָך תַעֲנֶה לֹּא

אמת אלה״יכם, ה' "אני כנגד שקר" עד ברעך תענה "לא

רבי אמר אמת? "מהו שם: ובירושלמי עדות. היא אמת" אלהים ו״ה' אלוקיכם" ה' "אני האמירה שקר עדות לחברך העדת אם הקב״ה אמר לוי: רבי אמר עולם. ומלך חיים אלהים שהוא אבון

וארץ שמים בראתי שלא עלי העדת כאלו עליך אני."מעלה

וכך אחריה. לא שצמודה תחמוד לא של לדברה שקר דות ע של הדברה בין קשר שיש אמרו חכמינו כי כולם. כנגד והוא אדם של בראשו הוא תחמוד שלא כתוב שם עד:) תשא (כי חדש בזוהר מובא רק היא שגם שקר לעשות הגיע מזה נבות כרם את שחמד אחאב עם היה כך המחשבה. היא העיקר

כ. ולם האיסורים ולכל לרצח הגועו הם ומשם בלבד. בשפתים

על נהרגים והם שקר עדות שהעידו זוממים שעדים לומדים אנו חמור הוא הזה הדיבור כמה עד

שקר דברי דיברו כי למה? פיהם. על אדם שום נהרג שלא למרות שלהם. . העדות

וְּׁשֹורֹו וַאֲמָתֹו וְּעַבְּדֹו רֵעֶָך אֵׁשֶת תַחְּמֹּד לֹּא רֵעֶָך בֵית תַחְּמֹּד לֹּא

אֲׁש וְּכֹּל ֶוַחֲמֹּרֹו לְּרֵעֶָך ר

ביתך מזוזות על וכתבתם כנגד רעך בית תחמוד. לא

, ה השירים, שיר (רש״י שבתורה המצוות תרי״ג לכל שורש הם הדיברות עשרת סעדיה ורבנו טז),

כל ודיבור, ור דיב לכל קשורים הדיברות עשרת כל איך לימד ובו לשבועות באזהרות פירוש כתב

ו אחד, כד, שמות (רש״י בו התלויות המצוות.)יב

ולמעשה לדיבור למחשבה, הקשורים ובאיסורים במצוות עוסקים הדיברות. עשרת – מעשה "לא

תרצח ו״לא תנאף" "לא."תגנוב", – דיבור ברעך תענה "לא לשוא", אלוקיך ה' שם את תשא "לא

שקר."עד אשר אלוקיך ה' "אנכי – מחשבה לך יהיה "לא עבדים", מבית מצרים מארץ הוצאתיך

מעשה– וגם דיבור גם מחשבה, גם בהן שיש מצוות יש כן כמו פני". על אחרים אלוקים שבת כמו

.'וכד

בלב במחשבת עוון "אין אומרים שרבים לנו מספר עזרא האבן כי מאוד, חשובה הזאת, ההערה

חשובה כמה להראות רבים פסוקים ומביא דבריהם דוחה והוא ועונש", שכר עליהם ואין ה דברים עזרא (אבן בלב" "ליישר המצוות של עיקרן וזה האדם. של הלב חשוב וכמה.)'המחשבה

נאמרו אחד בדיבור – תתאווה ולא תחמוד לא

ו״לא תחמוד" "לא הדיברות, עשרת של האחרון הדיבר היא ללב שקשורות המצוות אחת

הדיבר כתוב שמות בספר בזו. זו שקשורות שונות מצוות שתי הן הללו המצוות שתי תתאווה". וְכֹּל וַחֲמֹּרֹו וְׁשֹורֹו וַאֲמָתֹו וְעַבְדֹו רֵעֶָּך אֵׁשֶּת תַחְמֹּד לֹּא רֵעֶָּך בֵית תַחְמֹּד "לֹּא תחמוד": "לא בלשון

"וְלֹּא שינוי עם דומה בלשון מצווה אותה מוזכרת דברים בספר י״ד). כ', (שמות לְרֵעֶָּך": אֲׁשֶּר

ה.)רק (פ לְרֵעֶָּך" אֲׁשֶּר וְכֹּל וַחֲמֹּרֹו וַאֲמָתֹוׁשֹורֹו וְעַבְדֹו שָדֵהּו רֵעֶָּך בֵית תִּתְאַּוֶּה וְלֹּא רֵעֶָּך אֵׁשֶּת תַחְמֹּד במילים עצמו על שחוזר ציווי כאן אין האם להתאוות? האיסור לבין לחמוד איסור בין ההבדל מה

? שונות

נאמרו אחד בדיבור ושמור "זכור חכמינו אמרו לדברים שמות,"ין שב האחרים השינויים אחד על "לא איסור גם דברים. לספר שמות ספר בין הדיברות בעשרת השינויים לכל נכונה זו והערה

אחד בדיבור נאמרו תתאווה" ו״לא. תחמוד"

בשכר חומדים לא

(ה מציעא בבא במסכת הגמרא תחמוד– "לא כי אומרת ע״ב) נשמע להו". משמע דמי בלא משהו כשחומדים אבל כסף. דמים, לשלם בלי כשקונים רק קיים תחמוד" ש״לא לאנשים

לדעת למוכר– כך אחר ומשלמים תחמוד "לא איסור בזה אין."האנשים

(כה סנהדרין במסכת אומרים התוס' האנשים חושבים שכך להבין אפשר הגמרא מלשון כי, ע״ב) תוס דעת נוטה ולזה האמת. וזאת כך, חושבים שהאנשים להבין גם אפשר טועים. הם,'אבל

את לוקח דבר של בסופו האדם כן אם אלא תחמוד" "לא איסור אין שבאמת או בגזל החפץ

לד חו״מ סמ״ע (מהרש״א עליו לשלם בלי.)בשכנועים

מעשה בו שיש חימוד

אף דבר, של בסופו החפץ את לקחת גרמה כשהיא רק הוא חמדה איסור הרמב״ם, לדעת

תחמוד– "לא שאמרה הגמרא דברי את מפרש שהרמב״ם נראה למוכר. עליו שמשלמים דמי בלא

הוא תחמוד" "לא שאיסור משמע שלאנשים הפשוטה, במשמעות ע״ב ה מציעא (בבא להו" )משמע תחמוד "לא איסור יש בתשלום שאפילו היא האמת אבל תשלום. ללא מתבצעת כשהעסקה."רק

לו שאפשר דבר כל או חברו של וכליו ביתו או אמתו או עבדו החומד "כל הרמב״ם: פסק כך

זה הרי רבים, דמים לו שנתן אע״פ ממנו ו שלקח עד בו והפציר ברֵעים עליו והכביד ממנו שיקנהו עובר ואינו מעשה. בו שאין מפני זה לאו על לוקים ואין תחמוד'. 'לא שנאמר תעשה בלא עובר חימוד לך', ולקחת עליהם וזהב כסף תחמוד 'לא שנאמר כענין שחמד' החפץ שיקח עד זה בלאו

ט הלכה ואבדה גזלה מהלכות (פ״א מעשה" בו.)'שיש

אני– "רוצה כורחו בעל ואמר למכירה הסכים המוכר אם כי וסובר תוס' לדעת "וטה נ הראב״ד כדעת המפרשים רוב דעת אבל למכור. עליו לחץ הקונה אם אפילו תחמוד", "לא איסור אין

המוכר– על לחץ הקונה שאם הרמב״ם, ב״שולחן נפסק וכך תחמוד". "לא איסור על עובר הוא

שנט (חו״מ.)ערוך"

המת סוף לחמוד אווה

הרמב״ם מונה כך אחרים. גדרים לה שיש תתאווה", "לא מצוות יש תחמוד" "לא מצוות לעומת רסו רסה תעשה לא (מצות בזו זו שקשורות מצוות כשתי הללו מצוות שתי את המצוות.)בספר

בלבד במחשבה קיים תתאווה" "לא שאיסור בכך בדיוק הוא ביניהן. השוני

אדם– התאוה "שאם בכך תחמוד" ל״לא קשור זה איסור חמד– ואם לחמוד". סופו לגזול. סופו 'לא יתברך אמרו על עבר בו והתאוה עליו מחשבתו גברה אם אחיו, אצל יפה דבר ראה "שאם פניו מחלות יסור ולא אצלו, להגיעו שישתדל עד ההוא הדבר אהבת בו התחזק ואם תתאוה'.

אל הגיע ואם שוה, ויותר ממנו טוב יותר שהוא במה אליו אותו יחליף או כרהו שימ עליו ולהכביד למכרו רצונו היה ולא לחבירו שיהיה הדבר שקנה אחר כן גם תחמוד' 'לא על עבר כבר הנה בקשתו לידי מביא והחימוד חימוד, לידי מביאה התאוה שלו… ויהיה שלקחו עד והערים עליו הכביד אבל

רצו לא שאם גזל, שנאמר גזל, לידי יבא ברעים והפציר בדמים להם שהרבה אע״פ למכור הבעלים שפיכות לידי יבא לגזול מנעוהו או ממונם להציל בפניו הבעלים עמדו ואם וגזלו'. בתים 'וחמדו משפט חושן ערוך שולחן י״א. גזילה בהלכות (רמב״ם ונבות" אחאב ממעשה ולמד צא דמים,

.)שנט

כאשר רק הוא תתאווה" "לא איסור שגם וסובר הרמב״ם על חולק בלאוין) קנ״ח (סימן הסמ״ג אמנם איסור. על עובר לא לבד במחשבה אבל החפץ. את גנב או וקנה מעשה עשה דבר של בסופו

שנט ב״ח (עיין בלבד במחשבה לעבור אפשר תתאווה" ש״לא ואמרו עליו חלקו הפוסקים.)רוב

למעשה מצטרפת לא מחשבה

עוזנו גאון מ (קידושין מהגמרא הקשה (ל) ברכות" "רב בספרו חי, איש הבן בעל )ותפארתנו מקרים מלבד מעשים. על רק אלא הלב, מחשבות על ישראל בני את מעניש לא הקב״ה כי שאומרת אף בלבד, לב מחשבת על תתאווה" "לא באיסור אותנו מענישה התורה למה שואל הוא מיוחדים.

מעשה גוררת לא. שהמחשבה

'אָז ג) (מלאכי לְמַעֲשֶּה, ׁשֶּנֶּאֱמַר, מְצָרְפָּה הּוא בָרּוְך הַקָדֹוׁש טֹובָה "מַחֲׁשָבָה הגמרא: אומרת כך

.'ׁשְבֵיׁשְמֹו ה׳ּולְח לְיִּרְאֵי לְפָנָיו, זִּכָרֹון סֵפֶּר וַיִּכָתֵב וַיִּׁשְמָע, ה' וַיַקְׁשֵב רֵעֵהּו, אֶּל אִּיׁש ה' יִּרְאֵי ֹּנִּדְבְרּו

ַמ ו עָלָי מַעֲלֶּה עֲשָאָּה, וְלֹּא וְנֶּאֱנַס מִּצְוָה, לַעֲשֹות אָדָם חָׁשַב אֲפִּלּו אַסִּי, רַב אָמַר 'ּולְחֹוׁשְבֵיׁשְמֹו'? אי

עֲשָאָּה כְאִּלּו."הַכָתּוב

רעה– מחשבה חשב אדם אם זאת לעומת מפסוק הוא הדברים מקור למעשה. מצטרפת לא היא

בְלִּבִּי– רָאִּיתִּי אִּם אָוֶּן שאומר (סו) בתהילים " אחר מפסוק זה על הגמרא מקשה ה'". יִּׁשְמַע לֹּא הָעָם אֶּל רָעָה מֵבִּיא אָנֹּכִּי "הִּנֵה מחשבתם: בגלל ישראל עם על רע מביא הקב״ה לפעמים כי שאומר

הַזֶּה תירוצים שלושה בגמרא יש זה על ו). (ירמיה."? מַחְּׁשְּבֹותָם פְּרִי

פְרִּי– "מַחֲׁשָבָהׁשֶּעֹושָה א] פְרִּי– עושה בָה מַחֲׁשָבָהׁשֶּאֵין לְמַעֲשֶּה. מְצָרְפָּה הּוא בָרּוְך הַקָדֹוׁש אֵין

שלו– הרעה המחשבה בעקבות מעשה עשה אדם אם לְמַעֲשֶּה". מְצָרְפָּה הּוא בָרּוְך הַקָדֹוׁש מחשבים

מחשבתו בגלל רעה עליו ומביאים המחשבה את גם. לו

אֶּת תְפֹּש "לְמַעַן יד) (יחזקאל שנאמר בלבד. מחשבה על אפילו נענש הוא זרה עבודה במחשבת ] ב בְכָל כְמֹודֶּה בָּה, הַכֹופֵר כֹוכָבִּיםּומַזָלֹות, ׁשֶּכָל עֲבֹודַת שחֲמּורָה בגלל זה וכל בְלִּבָם". יִּשְרָאֵל בֵית

כֻלָּה. הַתֹורָה

כך מעשה. עשה לא אם אפילו כעבירה לו נחשבת מחשבתו בה, שונה ו עבירה עושה כשאדם ג] סַלְקָא לֹו' 'הֻתְרָה לֹו. הֻתְרָה בָּה, וְׁשָנָה עֲבֵרָה אָדָם כֵיוָןׁשֶּעָבַר הּונָא, רַב "דְאָמַר הגמרא: אומרת

שמחשבה אלא היתר, ום ש כאן שאין בלבד זו שלא מהגמרא, עולה כְהֶּתֵר". לֹו נַעֲשֵית אֶּלָא דַעְתְָך?

מעשה בלי מחשבה כשיש גם לאיסור לו שמחשיבים לאדם גורמת. כזאת

באיסור למה למעשה, מצטרפת מחשבה הללו המקרים בשלושת רק אם חי, איש הבן שואל זה על וכי עליו? ונענש איסור עובר אדם בלבד במחשבה שאפילו כך אחרים, הכללים תתאווה" "לא של

חפץ– לקנות ה רוצ שאדם פעם בכל תתאווה "לא איסור על יעבור?"הוא

בתחבולה חפץ נקיטת

רוצים שלא דבר לקנות תחבולות לחבל חושב אדם כאשר שרק שם, חי איש הבן בעל מסביר

לו– למכור לקנות רוצה כשאדם אבל תתאווה". "לא או תחמוד" "לא על עובר הוא זה באופן רק

. יסור א בכך אין המוכר– על לוחץ ולא חפץ

איסור על יעבור האם כך, על ושואלו שדה או בית מחברו לקנות שרוצה מי כל וכי בעצמך, הגע לא כלל. בעולם מסחר שיהיה אפשר שאי בריה? לכל חי שבקת לא הרי רעך"? בית תתאווה "לא גם משמע כך בכך. רוצה לא שחברו למרות מחברו לקנות שמשתדל למי אלא הדברים נאמרו

תחבולה לעשות מחשבתנו מהשים "שהזהירנו רסה תעשה לא (מצות לרמב״ם )ת המצוו מספר מאחינו." לזולתנו שיש מה לקנות כדי

ממנו שלקחו עד בו והפציר רעים עליו "והכביד שאמרו ערוך" וה״שולחן הרמב״ם לשון היא, כך

מביא וה התא שהרי לה קשורה שהיא תתאוה' 'לא כך תחמוד לא וכמו תחמוד' ב׳לא עובר זה הרי בדמים להם שהרבה אע״פ למכור הבעלים רצו לא שאם גזל; לידי מביא והחימוד חימוד, לידי בפניו הבעלים עמדו ואם ב). ב, (מיכה וגזלו בתים וחמדו שנאמר: גזל, לידי יבא ברעים, והפציר

ונבות אחאב ממעשה ולמד צא דמים, שפיכות לידי יבא מלגזול מנעוהו או ממונם."להציל

רק בזה אין לקנות אותו שואל רק אם אבל חמידה. של או תאווה של איסור יש תחבולות במחבל והוא חברו על לחץ אם הראב״ד ולדעת איסור עבר הרמב״ם לדעת והסכים, עליו לחץ ואם איסור.

הסכים– תחמוד "לא איסור על עובר."לא

חשוב לחץ

היא חשוב איש הופעת כי ממנה שמשמע, ע״ב (נב כתובות ממסכת גמרא חי איש הבן מביא )עוד אבא של בתו את לבנו להשיא שהשתדל פפא, רב על הגמרא מספרת כך הגון. לא לחץ לפעמים וחשוב גדול חכם שהיה מרימר, בר יהודה את פגש הוא סוראה אבא לבית בדרכו כשהיה, סוראה.

לבניהם וכד' כס. ף לתת ומתחייבים הכתובה, את כותבים שהם בשעה אתו שיהיה והזמינו

רק תדבר, אל לו: ואמר לחץ פפא רב אבל ומתן, במשא שותף להיות רצה לא מרימר בר יהודה עם שלם כך כל היה שלא מכיוון אבל סוראה, אבא לבית אתו עלה הוא לבסוף ותשתוק. תשב

חתומות בפנים שם ישב. הדבר

שהוא וחשב חתומות פנים עם מרימר בר יהודה את סוראה אבא ראה נותן שאינו עליו מקפיד לבסוף חתומות. בפנים נשאר מרימר בר ויהודה ועוד, עוד הוסיף הוא לכתובתה. כסף מספיק לבתו אם לו: אמר לו. לתת כסף עוד לי אין עלי? מקפיד אתה למה מרימר: בר ליהודה סוראה אבא אמר

הרבה כך כל לתת כלל צריך לא לי, שומע. היית

המתנה נותן או המוכר על לחץ כמו היא לפעמים חשוב איש שהופעת. י, ח איש בן הרב למד מכאן תחמוד "לא על לעבור שלא בזה להיזהר."וצריך

רעך אשת תחמוד לא

(יתרו- ישמעאל דרבי במכילתא רעך אשת תחמוד "לא מאיסור למדו ח) פרשה דבחדש "מסכתא

וזה בלבו, התאווה את מעורר אחריו שהעוקב ואף. הנ אחרי לעקוב לאדם שאסור תתאווה" ו״לא העושר חוטא, זה הרי לבו על דברים ארבעה הנותן "כל כתוב ו) (פרק רבתי כלה ובמסכת, אסור.

והריב הרע, ויצר."והאשה,

אומרת ההלכה אישה. לחימוד ממנו לומדת כך ואחר ממון לחימוד דוגמאות מביאה שם הברייתא

הכוונה אם האיסור. מהו ולדון לפרט הברייתא ממשיכה חומד. נקרא לי" פלוני "ממון שהאומר: שלו– יהיה פלוני שממון רוצה שהאדם אומר הוא אם לגניבה. להביא שעלול חימוד ממש זה הרי

פלוני– כמו ממון לי שיהיה ""ולוואי אחר של מעושרו לו אכפת מה כי שאסור, חימוד הוא זה. גם

של לעושרו קשר בלי עושר לרצות לאדם מותר אבל פלוני. בעושר רו עוש את לתלות לאדם לו אל סה סימן משפט חושן חלק יציב" "דברי (שו״ת אחר.)מישהו

אדם של דעתו מחריבה או מרחיבה – יפה אישה

פלוני– אשת שתהיה "ולואי בלבו שאומר מי אישה. בחומד גם הדבר כן ממנו שתתגרש אשתי",

לי– ותינשא "ולואי שאומר מי גם חמור. לאיסור שמביא תחמוד" "לא על ובר ע בוודאי הוא ללבכם אחרי תתורו ו״לא תחמוד" "לא על הוא עובר הרי פלוני", אשת כמו יפה אישה לי שתהיה יפה תהיה אשתי ולואי שאומר בלבבך" יופיה תחמוד "לא משלי בספר האמור וגם עינכם". ואחרי

אלשיך (מהר״ם.)כמוה

נשים של ליופיין קשר בלי עצמה, מצד יפה אישה לו שתהיה להתפלל הוא אדם ל שמותר מה כל אצל לומד שהיה מָנִּי רַבִּי על מספרת כג) (תענית הגמרא בזה. להיזהר קצת צריך אמנם אחרות.

רַבִּי שאל מספיק. יפה שאינה עליו, מקובלת לא אשתו כי שלו לרב ואמר אֶּלְיָׁשִּיב, בֶּן יִּצְחָק רַבִּי

נִּתְיַפְתָה חַנָה"! "תִּיתְיָפֶּה אֶּלְיָׁשִּיב: בֶּן יִּצְחָק רַבִּי אמר "חַנָה", לו: ענה מַהׁשְמָּה? אֶּלְיָׁשִּיב בֶּן. ק ָיִּצְח

הסיבה מה אותו שאל עצוב. כשהוא תלמידו מני רבי את אֶּלְיָׁשִּיב בֶּן יִּצְחָק רַבִּי ראה זמן כמה אחרי

של שיופייה מני רבי לו אמר זה. לעצב בגדים רוצה היא בית. שלום של בעיות לו גורם אשתו בֶּן יִּצְחָק רַבִּי אָמַר הרב. יופייה בגלל עליו ומתגאה אותו מעריכה לא גם היא יופייה. לפי חדשים

לְׁשַחְרִּירּותָּה חַנָה וְחָזְרָה לְׁשַחְרִּירּותָּה"! חַנָה "תַחֲזֹור. אֶּלְיָׁשִּיב:

וכלים נאה ואשה נאה דירה הן אלו אדם, של דעתו מרחיבין לשה "ש ע״ב) נז (ברכות אמרו זה על איך תלוי ובאמת שם). (מהרש״א כדלעיל לשלילה, אומרים ויש לחיוב אומרים יש נאים".

זה ביופי. משתמשים

אשתו אחר לחזר מצווה

תֹורָה מְרָה א מָה "מִּפְנֵי שאומר: שמעון רבי דברי את מביאה ע״ב) (ב קדושין במסכת ָהגמרא עַל ר לְחַז אִּיׁש מִּפְנֵיׁשֶּדַרְכֹוׁשֶּל לְאִּיׁש'? אִּשָה תִּלָקַח 'כִּי כְתִּיב וְלֹּא אִּשָה', אִּיׁש יִּקַח 'כִּי כב) ֵ(דברים

חֹוזֵר מִּי אֲבֵדָה, לֹו לְאָדָםׁשֶּאָבְדָה מָׁשָל אִּיׁש, עַל לְחַזֵר אִּשָה דַרְכָּהׁשֶּל וְאֵין אִּשָה, אֲבֵדָה בַעַל מִּי? עַל בכלל זה אין אתה, להתחתן אישה אחרי מחזר איש שכאשר למדו מכאן אֲבֵדָתֹו". עַל מְחַזֵר רוצה שאינה לו ואמרה לאשה פנה אדם אם אמנם עולם. של דרכו זו תחמוד". "לא של, האיסור

חימוד מדין. אסורה

למדה ע״ב) ל (קידושין הגמרא לבתו. חתן ולחפש לבנו אישה להשיא להשתדל אדם על חובה יש כן וְאֶּת נָׁשִּים לִּבְנֵיכֶּם בָנִּיםּובָנֹות, ּוקְחּו וְהֹולִּידּו נָׁשִּים "קְחּו כט) (ירמיה מהפסוק הזה החיוב את דאורייתא הוא שהחיוב הזה מהפסוק למדה ע״ב) נב (כתובות הגמרא לַאֲנָׁשִּים". תְנּו! ! בְנֹותֵיכֶּם

האיש או האישה כאשר כאן גם אמנם ירמיהו. ספר נביאים, בספר כתוב זה ה שהפסוק אף וזה להשיאם כדי ולחץ רעים עליהם להרבות אסור בדבר, רוצים לא. המחוזר

גברים לחמוד לנשים מותר? האם

לגברים שאסור אמרה כשהתורה האם שאלה עלתה קלב) סימן ה (חלק הלכות" "משנה בשו״ת

או גברים. לחמוד מותר לנשים אבל בלבד, לגברים הוא איסור שה התכוונה היא נשים לחמוד גברים אחרי תרות שנשים ממה יותר נשים אחרי לתור גברים של שדרכם בהווה, הכתוב, שדיבר

איסור אותו הוא האיסור. אבל

בכל הוא ברור שדבר בירור" צריך אין הוא גמור טעות זה דבר "הנה ואמר: לשואל הרב השיב

איסור או גניבה באיסור וכי ועניין. דבר לכל לאיש אישה הכתוב שהשווה ורה, שבת האיסורים זכר בלשון הוא שהכתוב בגלל ביניהם הבדל יש? רציחה

"ילקוט מספר ראיה והביא ( שמעוני" פרק א', שמואל על ק רמז ט עם הנערות של במפגש שדן ) ח

נמ איפה הנערות את שואל שאול האתונות. את לחפש שהולך שאול (שמואל הרואה שמואל צא 'א

ט, עָם ל הַיֹום זֶּבַח כִּי לָעִּיר בָא הַיֹום כִּי עַתָה מַהֵר לְפָנֶּיָך. הִּנֵה יֵׁש. וַתֹּאמַרְנָה: אֹותָם "וַתַעֲנֶּינָה ָיא),

הּוא כִּי בֹּאֹו עַד הָעָם יֹּאכַל לֹּא כִּי לֶּאֱכֹּל, הַבָמָתָה יַעֲלֶּה בְטֶּרֶּם אֹּתֹו תִּמְצְאּון כֵן הָעִּיר כְבֹּאֲכֶּם בַבָמָה: אֹּתֹו תִּמְצְאּון כְהַיֹום אֹּתֹו כִּי עֲלּו, וְעַתָה הַקְרֻאִּים. יֹּאכְלּו כֵן אַחֲרֵי הַזֶּבַח, ."יְבָרְֵך

כמה ומביאה לשאול, הנערות של בתשובה הזאת האריכות למה שואלת ) ע״ב מח (ברכות הגמרא שאול של מלכותו זמן הגיע לא עדיין כי שאומר יוחנן, . בי ר של התשובה מופיעה ביניהן תשובות.

לשמואל מלהגיע אותו עיכבו הן. לכן

ולא היו, שאול של בנויו "מביטות העם, מכל גבוה ומעלה משכמו היה שאול כי אמר יהודה רבי אפשר שאי כשם והלא כזונות, ישראל בנות עשית כן אם יוסי: רבי לו "אמר ממנו". שבעות היו

שלה שאינו מאיש עיניה את לזון לאשה אפשר אי כך לו ראויה שאינה מאשה עיניו את."ן לזו בלי המיוחד גובהו על מתבוננות היו אם אמנם יהודה. רבי זה על ושתק שם שמעוני.)(ילקוט

בלבן– אותו לחמוד מיופיו– לשבוע רוצות כשהן אבל בדבר. איסור היה לא איסור בזה. יש

(סוטה בגמרא כתוב כן שפניה עד לשתות מספקת "אינה שלה, בעיניים נענשת שסוטה ) ע״א כ נָתְנָה סֹוטָה רַבָנָן, "תָנּו מידה. כנגד מידה כאן שיש מסבירה הגמרא בולטות". ועיניה מוריקות

בְמַה עֵינָיו הַנֹותֵן מִּמֶּנָה, ׁשֶּכָל טְלּו נ שֶּבְיָדָּה לָּה, ּומַה נִּתַן לֹּא שֶּבִּקְׁשָה, מַה לָּה, רָאּוי בְמִּיׁשֶּאֵינֹו ָעֵינֶּיהָ

הֵי״מֶּנּו נֹוטְלִּין שֶּבְיָדֹו לֹו. ּומַה נֹותְנִּין אֵין שֶּמְבַקֵׁש מַה שֶּאֵינֹוׁשֶּלֹו, ע״א ט.)(סוטה

חברו של התורה את לחמוד

רעך– בית "מוד תח "לא ח) (פרשה יתרו פרשת במכילתא וחמורו– שורו ואמתו "ועבדו "כלל.

לרעך– אשר "וכל "פרט. וכלל– ופרט "כלל בתורה כשיש וכלל. "חזר הפרט כעין אלא דן אתה. אי דבר אבל ומקנה. קונה שהוא בדבר מפורש כלל אף ומקנה, קונה שהוא בדבר מפורש הפרט מה

לחמוד מותר. אחר

אני מה עליה שנאמר ונקנית, נמכרת שאינה תורה. לחמוד? ותר שמ הדבר מהו חכמים: והסבירו תורה שמלמדם אתם אף בחינם, סיני בהר תורה אתכם מלמד אני מה בחינם. אתם אף בחינם

המשנה (מרכבת בחינם תלמדו.)לאחרים

. לָל כ טַעֲמָא פָסִּיק לָא תַחְמֹּד, "לֹּא כי שאומר ע״ב) צ״ג דף יתרו (פרשת בזוהר הוא הדברים ְמקור

כְלָל, א אֹורַיְית עַבְדַת בְכֻלְהּו חֲזֵי, תָא פָסְקָא. דְלָא כֵיוָן אָסִּיר, דְאֹורַיְיתָא חִּמּודָא אֲפִּילּו תֵימָא, ָוְאִּי

תָדִּיר חָמּודַת, י אִּיה אֹורַיְיתָא, אֲבָל דְעָלְמָא. מִּילֵי בְכָל וְגֹו', וְעָבְדֹו שָדֵהּו רֵעֶָּך בֵית פְרָט. עַבְדַת ִּּובְהַאי בתרא בבא בגמרא שנאמר מה וזה דְאָתֵי". דֵיןּובְעָלְמָא בְעָלְמָא דְיֹומִּין, אַרְכָא דְחַיֵי, גִּנְזֵי ׁשַעֲׁשּועִּים,

חָכְמָה תַרְבֶּה סֹופְרִּים "קִּנְאַת ע״ב)."(כא

לחמוד חפץ של מצווה

של מהודר אתרוג לחמוד לאדם מותר האם שאלה ב דן מג) סימן ג (חלק החכמה" "בצל בשו״ת החימוד מצווה בדבר גם כי והסיק חברו. של האתרוג לו שיהיה או כמותו לו שיהיה חברו.

חברו– של סתם אבל לכך. ומיועד למכירה עומד האתרוג כן אם אלא אסורים. והתאווה. אסור

חימוד של איסור יש ומקנה ה קונ שאדם דבר בכל כי שאמרה לעיל, במכילתא הוא דבריו מקור זאת והוכיח חימוד. בו יש לכן ומקנה. קונה קניין בהם יש וכד' מזוזות תפילין תורה וספר ותאווה. והיכן שמע. בקריאת רמוזים הדיברות עשרת כל כי ה״ה) דברכות (פ״ק בירושלמי שכתוב ממה

ביתך– "ות מזוז על "וכתבתם שמע בקריאת שכתוב במה רעך" בית תחמוד "לא רמוז ולא "ביתך ולשים מזוזה לכתוב מתכוון אם אפילו רעהו, בית לחמוד לאדם שאסור משמע חברך". בית

. בפתחו

לימוד מעלת ה תורה

וְּלִפְּנִים לִפְּנַי גָדֹולׁשֶנִכְּנָס מִכֹּהֵן יְּקָרָה

עליה וכותב והחכמה: ה התור ערך על שלמים פרקים המלך שלמה אותנו מלמד משלי בספר

יִּׁשְוּו לֹּא חֲפָצֶּיָך וְכָל מִּפְנִּינִּים הִּיא "יְקָרָה "בָּה טו )(ג, חָכְמָה טֹובָה "כִּי המלך: שלמה כתב ח בפרק.

יִּׁשְוּו לֹּא חֲפָצִּים וְכָל מִּפְנִּינִּים "בָּה חשוב התורה לומד כי חכמים למדו הללו מהפסוקים. יא )(פס'

לקו שנכנס גדול מכוהן גָדֹול מִּכֹּהֵן הִּיא,"יְקָרָה מִּפְנִּינִּים הִּיא, יְקָרָה קְרָא" דְאָמַר הקדשים. דש

לִּפְנַי ׁשֶּנִּכְנָס. יג (הוריות )וְלִּפְנִּים

בְכֹּהֵן "מַעֲשֶּה הגדול. הכוהן מעל היא שהתורה שממחיש סיפור מביאה ע״א) עא (יומא הגמרא

מִּבֵית, ׁשֶּיָצָא אֶּחָד גָדֹול ְהַמִּק וְאַבְטַלְיֹון לִּׁשְמַעְיָה חָזְיּוּה, כַד בַתְרֵיּה עָלְמָא כּולֵי אָזְלֵי קָא, הֲוּו דָׁש

וְאַבְטַלְיֹון אַתּוׁשְמַעְיָה. לְסֹוף וְאַבְטַלְיֹון לְבָתַרׁשְמַעְיָה וַאֲזַלּו לְדִּידֵיּה, ׁשָבְקּוהּו אַתּו קָא דְהֲוּו עַמְמִּין בְנֵי, יֵיתּון לֵיּה. אָמְרּו לִּׁשְלָם עַמְמִּין בְנֵי, יֵיתּון לְהֹון, אֲמַר גָדֹול דְכֹּהֵן מִּנֵיּה לְאִּפְטּורֵי לִּׁשְלָם–

אַהֲרֹּן בְנֵי לֵיתּו, וְלָא דְאַהֲרֹּן עּובָדָא דְעָבְדֵי עּובָדָא עָבְדֵי דְלָא לִּׁשְלָם–."דְאַהֲרֹּן

בכ מעשה ופירוש: תרגום ו המקד מבית שיצא גדול הן ש, לביתו ללוותו אחריו הלך גדול. וציבור

מהם אחד, בתורה גדולים חכמים והיו גרים בני שהיו ואבטליון, שמעיה את הקבוצה פגשה בדרך

בית-דין אב ואחד נשיא הכ את האנשים עזבו. שמעיה החכמים. גדולי את ללוות והלכו הגדול הן ו

בית- ואב הנשיא ואבטליון, מהכבוד התרשמו לא, הדין ול הגד בכ כבוד לנהוג ורצו הלכו הגדול, הן ו

הכ להם אמר שלום. לו לומר אליו לשלום" עממים בני פוגעת״יבאו בצורה הגדול: הן ו מיותר.

שהכ לומר האומות בן היה שהוא לגר להזכיר איסור על בזה עבר הגדול. הן ו

לו השיבו ואבטליון": שמעיה אהרון מעשה שעושים לשלום עממין בני. יבואו תורה מדים ש לו

יפות פנים. בסבר פניך את ומקבלים אהרון" מעשה עושים שלא לשלום, אהרון בני יבואו ולא. לרדוף אהרון של במנהגו נוהג לא אבל הכוהן, לאהרון מיוחס אולי שהוא אליו, כמובן והכוונה

. שלום

תורה בתלמוד חייב ישראל איש כל

ולילה יומם בו והגית

ב״שולחן א רמו, דעה (יורה "ערוך, עשיר בין עני, בין תורה בתלמוד חייב ישראל איש כל כתוב: )

בעל, אפילו הפתחים על המחזר עני. אפילו גדול זקן בין בחור, בין יסורים בעל בין בגופו שלם בין יומם בו:"והגית, שנאמר ובלילה ביום תורה לתלמוד זמן לו לקבוע, חייב ובנים אשה."ולילה

ע ה״שולחן כותב עוד מפני או ללמוד כלל יודע שאינו, מפני ללמוד לו אפשר שאי "ומי רוך":

שיש הטרדות הרב מרן היה זאת עם בעצמו. לומד כאילו לו וייחשב שלומד, למי בכספו יסייע לו" להם ונחשב לומדים למאות או לעשרות עוזר שלהם שהסיוע אף כי לנדיבים, אומר זצוק״ל אליהו

לימוד כמו ולא תורה ממש וזה תורה, בעצמם ילמדו הם שבנוסף ד מאו כדאי תורה, לימוד כמו

. תורה

איש מפי איש השמועה מעתיקי – מים ושואבי עצים חוטבי

שמעון רבי בן אליעזר מרבי זאת ולומדים תורה, בלימוד חייב ייסורים בעל שגם אומרת הגמרא

בלימוד חייב עני שגם דים לומ ומנין ע״ב). פד בתורה(ב״מ ועסק גדולים ייסורים בעלי שהיה שבת לערב שבת מערב חרובין של אחד מקב והתפרנס מרוד עני שהיה דוסא, בן חנניא מרבי תורה? מתפרנס שהיה חנניה, בן יהושע מרבי נפש מסירות ללמוד גם אפשר ע״א). כה (תענית בתורה ועסק

רבי של רבו שהיה עד בתורה, התעלה כך כל לרבים. תורה מלמד והיה פחמים מייצור בדוחק

. עקיבא

"גדו ה״ט): 'ת״ת הרמב״ם(א כתב כך מים שואבי ומהם עצים חוטבי מהם היו ישראל חכמי לי

השמועה מעתיקי מכלל והם ובלילה ביום תורה בתלמוד עוסקים היו כן פי על ואף סומים ומהם

משה עד איש מפי איש: יוסף ה""בית. וכתב "רבינו " עצים "חוטבי – הוא הלל(י. ע״ב) לה ומא

ו״שואבי ע״א). קה (כתובות הונא רב "מים–. ע״ב) קטז (פסחים ששת ורב יוסף רב "ו״סומים– לדור מדור התורה מוסרי והיו שנתעלו עד בתורה עסקו. כולם

אלעזר? מרבי יותר היית עשיר כלום

בתו עסקת לא מה: מפני לו אומרים, לעני לדין באין ורשע ועשיר: עני רבנן "תנו: עני אומר? אם רה

מהלל? יותר היית עני: כלום לו אומרים במזונותי וטרוד הייתי לא מה: מפני לו אומרים."עשיר, "

מרבי יותר היית עשיר כלום לו אומרים בנכסי הייתי וטרוד הייתי עשיר אומר? אם בתורה עסקת וטרו הייתי: נאה אמר? אם בתורה עסקת לא מה: מפני לו אומרים? רשע אלעזר ביצרי ד. הייתי

מיוסף? היית נאה: כלום לו אומרים ".'וכו

מְּלָאכָה עִמָּה ּתֹורָהׁשֶאֵין

העוסק מו בתורה השם את חילל זה הרי הצדקה, מן תפרנס

(ב באבות, המשנה הַנָשִּיא יְהּודָה רַבִּי בְנֹוׁשֶּל גַמְלִּיאֵל רַבָן דברי את )מביאה ב תַלְמּוד "יָפֶּה ֵשאֹומ: ר

וְגֹורֶּרֶּת בְטֵלָה, סֹופָּה מְלָאכָה עִּמָּה תֹורָהׁשֶּאֵין. וְכָל עָֹון מְׁשַכַחַת, ׁשֶּיְגִּיעַתׁשְנֵיהֶּם אֶּרֶּץ דֶּרְֶּך עִּם תֹורָה

. "עָֹון (ד באבות המשנה אומרת, עוד לְהִּתְגַדֵל עֲטָרָה תַעֲשֵם, אַל אֹומֵר צָדֹוק "רַבִּי ה), וְלֹּא בָה ֶּם

. הָא, חֳלָף בְתַגָא, ּודְאִּׁשְתַמֵׁש אֹומֵר הִּלֵל הָיָה. וְכְָך בָהֶּם לַחְפֹור קַרְדֹּם, תֹורָה מִּדִּבְרֵי הַנֶּהֱנֶּה, כָל ָלָמַדְת

מִּן חַיָיו נֹוטֵל."הָעֹולָם

ורוב תורה. מדברי מתפרנסים שלא הוא המשנה פשט כי אומר המשניות בפירוש הרמב״ם

עצים חוטב שהיה הזקן, הלל של הנהגותיו את מביא הוא למשנה כראיה כך. נוהגים לא חכמים ה ממלאים "היו בוודאי מאנשים, כספית תמיכה לקחת מסכים היה אילו בתורה. גדלותו למרות

זהב ביתו ליהנות רצו לא החכמים שגדולי הרמב״ם למד אחרים רבים וממקורות מכאן ופנינים".

היום בשאר תורה ולמדו לפרנסתם עבדו הם כן. על ו תורה. מדברי

לפרנסתם עובדים היו החכמים גדולי

מבני- מבקש היה ולא עני היה דוסא בן 'חנינא ר כך הציבור עם עבודתו על שהפסיד מה אלא. אדם

היה הונא רב שידלה מי שכר את תשלמו ואתם לכם אדון הדין: לבעלי ואומר דן והיה מים שואב

במקומי. מים לכם שהקדשתי בזמן שהפסדתי שכר את לי תנו אומר: והיה יינות טועם היה קרנא

קה (כתובות מעבודתי.)והפסדתי

שהתורה שיחשבו מפני ההמון בעיני השם חילול היה מהציבור) (ממון שלקיחתן רואים "והיו."'זה ב השם 'דבר זה שעושה מי ויהיה בעיניהם ותתבזה אדם בהם יחיה אשר מהמלאכות מלאכה

הלכה ג פרק תורה תלמוד (הלכות הרמב״ם פסק כך בתורה שיעסוק לבו על המשים "כל יא) י-

את חלל זה הרי הצדקה מן ויתפרנס מלאכה יעשה ולא את ובזה, השם מאור וכבה, התורה, הדת

רעה וגרם העולם מן חייו ונטל, לעצמו בעולם תורה מדברי ליהנות שאסור לפי. הבא אמרו. הזה

מדברי הנהנה כל חכמ: ים צוו, ועוד העולם מן חייו נטל תורה– להתגדל עטרה תעשם אל: ואמרו

לחפור קרדום ולא בהן צוו ועוד. בהן את ושנא המלאכה את אהוב: ואמרו תורה וכל. הרבנות

עמה שאין את מלסטם שיהא זה אדם, וסוף עון וגוררת בטילה סופה מלאכה– "הבריות.

מלא אדם: יעשה הטור יום בכל כה

שבת בהלכות מדבריו הנראה כפי ביותר עני שהיה הרא״ש, של בנו הטורים", "בעל הלך בדרכו

דְבֵי "תָנָא קיב): (פסחים בגמרא שנאמרה ההלכה על אביו את שאל כי שם מספר הוא (רמב).

דָבָר אָדָם עֹושֶּה, אֲבָל לַבְרִּיֹות תִּצְטָרְֵך וְאַל חֹּל, עֲשֵהׁשַבַתְָך עֲקִּיבָא רַבִּי פִּיׁשֶּאָמַר עַל, אַף אֵלִּיָהּו

בְתֹוְך מּועָט אוכל בשבת יאכל או מאחרים, יבקש השבת את לכבד במה לו שאין מי האם בֵיתֹו".

החול בימות כמו? פשוט

דבר השיבני ו״לא הרא״ש אביו את שאל כי מספר הוא כך אחר."ברור פירוש שמצא מספר הוא

אבות פרקי על ממרן ושמעתי כלל. לבריות להזדקק בלי השבת את לכבד להתאמץ שצריך שאומר

ללב שמסורים שמים יראת של דברים אלה כי לו ענה לא הרא״ש שאביו זצ״ל, . אבא

מלאכה בעל הטור–

תלמידי של הגדולים מגדולי אחד שהיה אף מאחרים, קיבל ולא הטור נהג בהלכה שכתב כדרך

(כל הדורות בכל החכמים רב בעולם אין יסוד. ספרי שהם ספריו את ללמוד חייב הוראה שלומד מי עובד חכם אותו היה ואעפ״כ ספריו). את למד שלא שהוא מקום בכל חכם תלמיד או דיין או

ושאר לאכול. במה לו שיהיה כדי יום בכל מלאכה אדם כל יעשה כן "על שכותב: כפי ומתפרנס

עוסק ולילו יומו."בתורה

ד ומביא למי גדולה "מעלה שם: הרמב״ם בדברי ומסיים לעיל. שהבאנו בהלכה הרמב״ם ברי

הראשונים חסידים ומדת ידיו ממעשה שמתפרנס וטובה כבוד לכל זוכה ובה, היא הזה בעולם

וטוב אשריך תאכל כי כפיך 'יגיע שנאמר הבא, ובעולם 'לך ''אשריך– בעולם 'וטוב, הזה 'לך–

שכולו הבא בעולם."טוב

והמקבלים הנותנים ביד: להחזיק והתשב״ץ יוסף הבית

סימן (ביו״ד הטור על יוסף" ה״בית שהביא הרמב״ם דברי על כתב )רמו נהגו לא "ובאמת הטור:

הדורות חכמי יש לדבריו שהביא והראיות, כמותו ביד להחזיק ראיות להביא יש ואדרבה. לדחותם

הנותנים ראוי וכן. והמקבלים ידי ועל ושלום. חס בטלה התורה היתה כבר ןכ לא דאם, לעשות

תורה ויגדיל בתורה לעסוק יכולים ההספקות."ויאדיר

בכספם התורה לומדי את מחזיקים היו לא העשירים שאילו הוא הטעם עיקר " התורה היתה כבר

ושלום". חס בטלה, ה״בית ולהאדירה. תורה להגדיל אפשר העשירים על הפעולה שיתוף בזכות

מב יוסף" 'קמב- סי ח״א תשב״ץ (שו״ת צמח בר שמעון הה״ר תשובת את יא להביא שמאריך קמח)

הרמב דברי את לדחות הוכחות הנוטלים והתלמידים החכמים ביד ולהחזיק "ם, מהציבור, תמיכה

. והמדרשות מהתלמוד ראיות כמה והביא

הציבור ידי על התורה מלמדי אחזקת

בתוספתא הסיפור היא מהן אחת "מ. דיומא למנותו הכהנים אחיו שנמנו הסתת בפנחס עשה כהן

אבנים חוצב ומצאוהו גדול דינרי מחצב אותו לו ומלאו. בהר "זהב. לכוהן להתמנות יכול היה וכך

. גדול

על שנאמר כמו תורה. העם את ללמד היה הגדול הכוהן של תפקידו עיקר כי להסביר חשוב

מִּׁשְפָטֶּי "יֹורּו י): לג (דברים הכוהנים עַל וְכָלִּיל בְאַפֶָּך קְטֹורָה יָשִּימּו לְיִּשְרָאֵל וְתֹורָתְָך לְיַעֲקֹּב ָך ללמוד שיוכלו מנת על מהציבור כסף לקבל חכמים לתלמידי שמותר התשב״ץ למד מכאן מִּזְבְחֶָּך".

. תורה

י): ו, (אבות תורה קניין של בברייתא מצינו עוד ב ְמעשה "רַבִּי מישהו לו, שאמר קִּסְמָא בֶּן יֹוסֵי רַבִּי

טֹובֹות וַאֲבָנִּים זָהָב דִּנְרֵי אֲלָפִּים אֶּלֶּף לְָך אֶּתֵן וַאֲנִּי בִּמְקֹומֵנּו עִּמָנּו רְצֹונְָךׁשֶּתָדּור והוא ּומַרְגָלִּיֹות", נמנע לא קסמא בן יוסי רבי כי התשב״ץ למד מכאן תורה. מקום היה לא המקום כי הסכים, לא

הצעת עם בעיה שאין משמע תורה. ממקום לצאת רצה שלא בגלל אלא כסף, ל לקב רצה שלא בגלל

עצמה. הכסף

מהציבור עזרה לקבל יכולים פשוטים אנשים

המזל עזרו ז״ל הוא "ואם הרמב״ם: על כותב הוא התשב״ץ של הארוכים דבריו סיום לקראת

יעשו מה מהקהלות, פרס ליטול נצרך ולא וחכמתו רפואתו מפני בדורו ונכבד למלכות קרוב להיות עול יפרקו או מכבודם, יתבזו או ברעב, הימותו זו? מדה לידי באו לא אשר והחכמים הרבנים

והתלמוד והמצות התורה כונת זאת אין צוארם? מעל."התורה

ואומר, התשב״ץ מסכם כספית תמיכה לקבל בלי תורה ללמוד הרמב״ם, כמו לנהוג שיכול מי כי

– מאחרים ואש אשריו צורך ל זמן לבזבז צריך שהוא או בדוחק מתפרנס שהוא אע״פ חלקו, רי

הוא ומוטב להם, הוא וחסידות בעמלם, טוב שכר להם "יש חסידים. נקראים אלו אנשים. פרנסתו יומם בו 'והגית מלקיים עתים קצת שיבטלו להם הצבור על מלסמוך 'ולילה "במזונותם.

שלא לתלמידיו שאמר בגמרא רבא עשה כך ניסן ביומי המדרש בבית ללמוד יבואו, ותשרי כדי ללמוד ויוכלו כולה השנה כל במזונותיהם טרודים יהיו לא כך אדמתם, את ויקצרו ויזרעו שיחרשו

ע״ב). לה (ברכות הנפש במנוחת

חסידות מידת – תורה ולימוד:"פרנסה ערוך ה״שולחן

ב האריך לא זצוק״ל קארו יוסף "רבי יוסף בית הטור על " ל נוטה שדעתו וגילה, תשב״ץ, כמו שלא

ה״כסף הרמב״ם. "משנה וכתב הרמב״ם ראיות את לדחות האריך יא) ג (ת״ת הרמב״ם: על

רופפת שהלכה מקום כל לן. "קימא זמן קודם ישראל חכמי כל. וראינו המנהג אחר הלך, בידך

מן שכרם ליטול נוהגים ואחריו רבינו כ שהלכה נודה (אם) כי וגם. הצבור רבינו דברי )(הרמב״ם

בפירוש 'הפרו לה לעשות 'עת משום הדורות חכמי כל כן שהסכימו אפשר, המשנה שאילו 'תורתך

והמלמדים הלומדים פרנסת היתה לא בתורה לטרוח יכולים היו לא, מצויה התורה והיתה, כראוי

ח" משתכחת ובהיותה. ו תורה ויגדיל לעסוק יוכלו מצויה–."ויאדיר

ער ב״שולחן וך" פסק לא ערוך ה״שולחן זו. הלכה נזכרה "לא שאוסרים, והטור הרמב״ם כמו ולא

פסק עליו ואין שברור מה רופפת. הלכה שזו בגלל אולי. שמתירים והגאונים התשב״ץ כמו יוסף ב״בית דבריו סיכום הוא:"מחלוקת ידיו ממעשה להתפרנס לו שאפשר מי מקום "ומכל

חסי מדת ודאי – בתורה ולעסוק אל ק ים ומתת היא דות כל מדת זו אין אבל. היא אפשר שאי, אדם

ממעשה ולהתפרנס בה ולהחכים בתורה לעסוק אדם לכל."ידיו

חכם לתלמיד: הקלות הרמ״א

תורתו לעשות אדם שצריך הטור דברי את הביא כא) ס״ע רמו (יו״ד הרמ״א, עראי ומלאכתו קבע

. בתורה ויעסוק בעסק וימעט מלימוד זמן ולבזבז יותר לעבוד אותו שיצריכו מותרות יחפש ולא

מהרמב״ם: העתיק ש" הטור לשון את והביא תורה. לעשות ולא בתורה לעסוק לבו על המשים וכל

. וכל תורה מדברי ליהנות, שאסור התורה ומבזה השם מחלל זה, הרי הצדקה מן להתפרנס מלאכה

ללסטם וסופו עון, גוררת מלאכה עמה שאין תורה."הבריות

כך אחר תורה. ללמוד מנת על סיוע לקבל מותר חולה חכם לתלמיד כי ואומר מחלק הרמ״א אמנם

הוא של מקרה ב להקל התשב״ץ, דברי את מביא הציבור, על שממונה חכם תלמיד כך כי ואומר

מקומות בכל "נהגו יצטרך שלא, כדי העיר מאנשי וספוק הכנסה לו יש עיר של שהרב. ישראל

בפני התורה ויתבזה הבריות ב פני במלאכה לעסוק. "ההמון

בסיכום ללמוד שיוכלו מנת על עם מנדיבי לקבל לתלמידים גם עוד מקלים. יש כי אמר כך אחר ו אומר: הוא דבריו הוא חסידות, מדת בתורה ולעסוק ידיו ממעשה היטב להתפרנס לו שאפשר "מי

בה ולהחכים בתורה לעסוק אד ם לכל אפשר, שאי אדם כל מדת זה אין, אך היא אל ק ים ומתת ולהתפרנס "בעצמו.

תורתך 'הפרו לה לעשות: עת והמהרש״ל הש״ך

ס״ק (רמו הש״ך )כ התורה ללומדי מתירים אנחנו היום כי שאמר יוסף" ה״בית דברי את הביא תורתך הפרו לה' לעשות "עת של בחינה וזוהי תורה. ללמוד שיוכלו כדי מעשירים תמיכה."לקבל

גם והביא תורה ומרביץ ישיבה בעל שהוא מי אומר אני "ועוד וכתב: שהרחיב המהרש״ל דברי את

וחציה לו חציה מחולקים קבועים עתים וצריך, ברבים אם כי מביתו שילך לו אפשר ואי, לאחרים

לדבר מצוה– יקבל לא אם בידו הוא עוון בה ליגע שיוכל וחכמה מלאכה יודע אפילו. מאחרים

לפרנ כדי ולהרויח את ס ביתו– התורה באהבת לו יבוזו בוז שיבטל אפשר אי כי, ולומדיה

."מלמודו עצמו– משל ממון לו יש אם אבל אלו היום מסתמכים דבריו על מהצבור. ייקח לא

ברווח תורה ללמוד שיוכלו מנת על ומהמדינה עם מעשירי. שמקבלים

בְּיִשְּרָאֵל? צָבָא יֹּצֵא כָל

ְּל אֹּתָם ּתִפְּקְּדּו צִבְּאֹּתָם

ישראל למלחמת להתגייס צריכים תורה לומדי האם היא בציבור היום המדוברות הסוגיות אחת

בני- את רואים אנו במדבר בספר עליהם. הצורר צר מיד ונמנים המשכן סביב מסתדרים ישראל

אֹּתָם תִּפְקְדּו בְיִּשְרָאֵל צָבָא יֹּצֵא כָל וָמַעְלָה עֶּשְרִּיםׁשָנָה "מִּבֶּן ִּלְצ וְאַהֲרֹּן". אַתָה בְאֹּתָם

יוצא "כל מהו נשים הזה במספר אין לכן כפשוטו. מסביר רש״י?"צבא וכוהנים– וילדים שהרי

למלחמה. יוצאים לא הם רש״י לפי הטעם את מסביר שם הרמב״ן גם " חזק שאינו בעבור

ש יתכן. אבל לרדוף עשרים )בן, כא ה (אבות שאמרו, וכמו מעשרים בפחות למלחמה פירוש יהיה

בעדה." להקהל היוצאים, כל צבא' יוצא 'כל

השם בחיל משרתים לוי שבט

כך ומעלה. חודש מבן מיוחד במניין שנמנו לוי, שבט בני הם הצבא יוצאי בחשבון נמנה שלא מי

יב): (יג, ויובל שמיטה הלכות בסוף הרמב״ם מביא ישראל ארץ בנחלת לוי זכה לא "ולמה

עם ובביזתה את לעבוד שהובדל מפנ י? אחיו הצדיקים ומשפטיו הישרים דרכיו ולהורות לשרתו 'ה

ותורתך ליעקב משפטיך 'יורו שנאמר לרבים עורכין לא העולם מדרכי הובדלו לפיכך.'לישראל

כשאר מלחמה בכח לעצמן זוכין ולא נוחלין ולא, ישראל 'ברך שנאמר: השם חיל הם אלא, גופן 'ה

זוכה הוא ברוך והוא.'חילו חלקך 'אני שנאמר, להם."'ונחלתך

בצבא למניין מצטרפים

לוי שבט "ולא הרמב״ם: כותב אחריה הבאה בהלכה העולם באי מכל ואיש איש כל אלא, בלבד

את לדעה ולעובדו לשרתו ה' לפני לעמוד להיבדל מדעו והבינו אותו רוחו נדבה אשר ישר והלך,'ה

ה עול צוארו מעל ופרק האלקים שעשהו כמו בני בקשו אשר הרבים חשבונות זה הרי, האדם

ולעולמי לעולם ונחלתו חלקו ה' ויהיה קדשים קדש נתקדש דבר הזה בעולם לו ויזכה, עולמים

לכהנים שזכה כמו לו המספיק."ללוים

תורה הלומד כל לכן טעמא. בתר זיל לאחרים, ומלמדה תורה שלומד מי שכל מכאן למדו יש

הוא הרי לאחרים, ומלמדה ההפך מכאן למדו אחרים אמנם בצבא. משירות שפטור לוי שבט. כמו למרות מהמניין, שיצא אחד אף מצאנו ולא השבטים, כל מנויים הצבא יוצאי במניין שהרי אלא צבא? יוצאי עם נמנו ולמה השבטים. שאר בין תורה לומדי אנשים וכמה כמה היו שבוודאי

. באי הצ מהשירות פטור לבדו לוי שבט שרק ודאי

בָּה יִׁשְּוּו לֹּא חֲפָצִים וְּכָל

כל כי אמרה ע״ב) ט קטן (מועד שהגמרא מכך צבאי משירות פטורים תורה שלומדי מוכיחים יש ע״ב טז (מגילה הגמרא נפשות. הצלת מצוות ובכללן תורה. מדברי אחד לדבר שוות לא )המצוות

אפילו גדול תורה של שערכה משמע ָבּה", יִּׁשְוּו לֹּא חֲפָצִּים "וְכָל שאומר: מהפסוק זאת לומדת א אבל אחרים. על-ידי לעשותה שאפשר במצווה דווקא הוא זה כל אמנם המצוות. של מערכן ם

שלומד בגלל מלהצילו פטור שאינו בוודאי נפשות, בסכנת שנמצא מישהו ורואה תורה לומד אדם

. תורה

"אגרות בשו״ת כתב בסכנה, מדובר שאין ובמקרה (יור "משה סימן ד חלק דעה ה שמירה על כי לג)

חומות (לשערי גפא לאגלי הכל 'ע״א ח בתרא דבבא פ״א "כמפורש פטורים. הם שוטף בביטחון

בהן להציב העיר )אפילו רש״י דלתות– צריכי לא רבנן אבל, מיתמי. "נטירותא

השכינה את, כעוזר ישראל את עוזר שהוא מי

(בכמה המלך ודוד הארץ) (בכיבוש ויהושע ועוג) סיחון ת (במלחמ משה כי רואים אנו זאת לעומת בר- כלי (נושא עקיבא ורבי ספר) קריית (בכיבוש קנז בן ועתניאל מלחמות) למלחמה נכנסו כוכבא)

עצומים חכמים תלמידי היותם למרות ישראל, אויבי. עם

לעזרת באו שלא השבטים על דבורה מתלוננת הקודש, ברוח שנאמרה דבורה, בשירת השבטים

במלחמה: האחרים חִּקְרֵי גְדֹולִּים רְאּובֵן לִּפְלַגֹות עֲדָרִּים לִּׁשְמֹּעַׁשְרִּקֹות הַמִּׁשְפְתַיִּם בֵין יָׁשַבְתָ "לָמָה

יִּׁש״כֹון. מִּפְרָצָיו וְעַל יַמִּים לְחֹוף יָׁשַב אָׁשֵר אֳנִּיֹות יָגּור לָמָה וְדָן הַיַרְדֵןׁשָכֵן בְעֵבֶּר גִּלְעָד ְלֵב: לעומתם

שנלחמו: אלה את משבחת היא ה (שופטים שָדֶּה" מְרֹומֵי עַל וְנַפְתָלִּי לָמּות נַפְׁשֹו חֵרֵף עַם.)"זְבֻלּון

ש אמרו חכמינו על תלונה ב רק מדובר אין ה משתמטים, אָמַר מֵרֹוז "אֹורּו וארור. קללה פה יש אלא

לֹּא כִּי יֹּׁשְבֶּיהָ אָרֹור אֹּרּו ה' מַלְאְַך עושה עוזר שלא מי ולמה בַגִּבֹורִּים". ה' לְעֶּזְרַת ה' לְעֶּזְרַת בָאּו

את עוזר שהוא "שמי רש״י: שם אמר כך. בגיבורים ה לעזרת בא הוא׳לא כי חמור? כך כל מעשה השכינה את כעוזר."ישראל,

הא כמו נחשבת לישראל, שעזרה יעל, זאת לעומת י הקדושות: מהות חֶּבֶּר אֵׁשֶּת יָעֵל ים מִּנָׁש ִּ״תְבֹּרְַך

שמה ש״הנשים" חז״ל בשם רש״י מביא תְבֹּרְָך". בָאֹּהֶּל מִּנָׁשִּים הַקֵינִּי הא הן יעל תבורך ן מהות י

הקדושות: ע״ב). כג (נזיר וְלֵאָה" רָחֵל רִּבְקָה, שָרָה, בָאֹּהֶּל'? אִּינּון׳נָׁשִּים "מַאן

וְּאַּתֶם לַמִלְּחָמָה יָבֹּאּו הַאַחֵיכֶם ְּּתֵׁש פֹּה? בּו

רבנו שמשה הסיבה זאת נראה היה שבתחילה ראובן, ובני גד בני על הקפיד רוצים לא שהם

הארץ: בכיבוש אחיהם עם להשתתף לַמִּלְחָמָה יָבֹּאּו הַאַחֵיכֶּם רְאּובֵן וְלִּבְנֵי גָד לִּבְנֵי מׁשֶּה "וַיֹּאמֶּר

ֶּוְאַת למרגלי אותם משווה הוא, ו). לב (במדבר פֹּה" תֵׁשְבּו ם ם, ארבעים במדבר התעכבו שבגללם

וְהִּנֵה ה': בְעֵינֵי הָרָע הָעֹּשֶּה הַדֹור כָל תֹּם עַד אַרְבָעִּיםׁשָנָה בַמִּדְבָר וַיְנִּעֵם בְיִּשְרָאֵל ה' אַף "וַיִּחַר שנה.

תְׁשּובֻן כִּי יִּשְרָאֵל: אֶּל ה' אַף חֲרֹון עַל עֹוד לִּסְפֹות חַטָאִּים אֲנָׁשִּים תַרְבּות אֲבֹּתֵיכֶּם תַחַת קַמְתֶּם

יג- (פס' הַזֶּה הָעָם לְכָל וְׁשִּחַתֶּם בַמִּדְבָר לְהַנִּיחֹו עֹוד וְיָסַף "מֵאַחֲרָיו להם אומר )טו. , משה שלא מי כי

עוזר– שבורח מי על מקפידים כך כל לכן שעוזרים. האחרים את מחליש גם הוא מקשרי

, ז.)ד מלכים הלכות "ם (רמב שוקיו את שמקפחין המלחמה.

ה' כמקדש כולו המחנה

אי- שבלעדיה ישראל, עם של הרוח להעצמת תורה לומדי של בחיוניותם המדינה מכירה בימינו

ועוסק גדולה בישיבה שלומד, ומי זה את ג״כ הכירה שהממשלה "וכנראה אויבינו. את לנצח אפשר

"אגרות (שו״ת הצבא" חיובי מענייני פטור בתורה סימן ד חלק דעה י ורה "משה.)לג

בגלל או הסכנה בגלל פטור לו אין לומד, שלא מי אבל ממש. תורה בלומדי אלא זה אין אמנם ולהציל להילחם חיוב היה ואעפ״כ כזה, חשש היה בימיהם גם שהרי רוחנית. מירידה שחושש

. חיים

צבא מחנה על ה ציוות התורה כי רע", דבר מכל "ונשמרת התורה ציווי על הרמב״ן כתב כך

, תועבה כל יאכלו, כי למלחמה היוצאות המחנות במנהגי "והידוע בו: מצוי החטא כי במיוחד,

וחמה אכזריות יתלבש בטבעו אדם בבני, הישר נבלה וכל בניאוף אפילו יתבוששו ולא ויחמסו יגזלו בו הזהיר כן ועל אויב על מחנה כצאת."הכתוב

ו״המחנה להושיענו" עמנו מתהלך "השם במחנה, הרוחנית הסכנה למרות כי הרמב״ן כותב עוד

ה' כמקדש כולו אויבינו כל מול ה' ישועת בעין עין לראות ונזכה חינם לאהבת שנזכה רצון ויהי ".

אמן. ושונאינו.

בתוכנו התורה נטיעת

זּוׁשָמָעְּּתִי קׁשְּּתַיִם אֱֹלִים דִבֶר אַחַת

ללב ישירות דיברות

דרך רק ולא ישראל, עם של הלב לעומק ישירות נאמרו הדיברות עשרת שכל ירו הסב חכמינו הקולות– את רואים העם "וכל "האוזן. הדיברות את שמעו הם להישמע. שצריכים דברים ראו מביא כך אחת. בבת הדיברות עשרת כל את קיבלו גם הם לכן בתוכנו". נטע עולם "וחיי הלב. דרך

לֵאמֹּר– הָאֵלֶּה הַדְבָרִּים כָל אֵת אֱֹלקִּים "וַיְדַבֵר הדברות: "עשרת את הפותח הפסוק על רש״י מה כן אם כן. לומר לאדם אפשר שאי מה אחד בדבור הדברות עשרת הקב״ה שאמר "מלמד

עצמו בפני ודבור דבור כל על ופירש שחזר לך'? יהיה ו׳לא 'אנכי' עוד לומר."תלמוד

תתאווה ו״לא תחמוד" "לא ואיך נאמרו", אחד בדיבור "ושמור "זכור איך להבין אפשר זה באופן גם השבת, על שנאמרו מצרים", ליציאת ו״זכר בראשית" למעשה "זכר איך אחד. בדיבור נאמרו לומר יכול הפה שאין מה ביחד, דברים כמה קולט והוא ללב, ישר הכול אחד. בדיבור נאמרו הם

לשמוע יכולה האוזן. ואין

המהו אל דיבור הדורות לכל מדבר – ת

"על לנחש אמר הקב״ה כאשר מהנחש. זאת ללמוד שניתן אומר היה זצוק״ל אליהו הרב מרן עד צאצאיו כל הרגליים, את לנחש כשהורידו לכן הנחש. של המהות אל דיבר הוא תלך", גחונך

עם נולדים צאצאיו היו מבחוץ, רק רגליו את מורידים היו אם כי רגליים. בלי הם הדורות כל סוף

. רגליים

אלוקים נגע כך אדם. של במהות או הנחש של במהות אלא במקרה נוגע לא אלוקים. דבר הוא כך שבעולם המים כל בראשית". מעשה עם הקב״ה התנה "תנאי סוף. ים בקריעת המים של במהות

העולם בכל כך פעלו והם המים, של החוקיות את שינה אלוקים סוף. ים בקריעת. נבקעו

כך הדורות– שבכל ישראל כל לכן ישראל. עם של המהות אל דיבור אלוקים תורה, במתן היה אם גם למחוק. יכול לא בעולם אחד שאף באופן לבם על נחקקו והם הדברים, את שמעו כולם רק ישראל בעם הדברים את לשנות יוכל הוא אחר, צורר כל או אנטיוכוס, או סטאלין יבוא

לנצח ליבותיהם על חקוקה שהתורה כיוון למה? תשובה. שיעשו ישראל ם מובטחי כך אחר מבחוץ.

תורה מתן. מאז

סוף ים בקריעת המהות אל דיבור

ב גם האלוקי הדיבור פעל כך ב סוף. ים קריעת בוקר לפנות הים "וישב ) ה ה, בראשית (רבה מדרש

" לאיתנו – שזה הטורים בעל אומר "לתנאו." אותיות בראשית במעשה הים םע הקב״ה שהתנה

שי נגיעה זו שלו, בראשית" ב״מעשה נוגע הוא הים את בוקע כשאלוקים. ישראל לפני יבקע בבקיעת נבקעים המים, של החוקיות את משנה ים וכשאלוק המים. של ביותר הבסיסית בחוקיות

שבעולם מימות כל סוף. ים

כשבני- וכי הכול, על מולך הוא כי מבינים הם הטבע של החוקיות את משנה שה' רואים ישראל

ועד לעולם ימלוך "ה' שבו יום."יבוא " ' ה וַיָׁשֶּב בַיָם בְרִּכְבֹוּובְפָרָׁשָיו פַרְעֹּה סּוס בָא כִּי ֲע מֵי אֶּת לֵהֶּם

של ברצון נוגע שאלוקים הים בקריעת שראינו כיוון ". הַיָם בְתֹוְך בַיַבָׁשָה הָלְכּו יִּשְרָאֵל הַיָםּובְנֵי

שהרי היצורים. " טבעו את שינה סוף ים גם הים. לתוך מעצמם באו," ופָרָׁשָיו רִּכְבֹו פַרְעֹּה סּוס לעולם ימלוך שהוא ודאי כן אם שלו. ובקצב בידו הכול כן אם מצרים. על ונסגר ישראל לעם נפתח

. ועד

תורה במתן המהות אל דיבור

היו הדברות עשרת גם הפסוק על: . הנשמה" עומק אל הָאֵלֶּה הַדְבָרִּים כָל אֵת ק אֱֹלִּים וַיְדַבֵר

רש״י מסביר:", לֵאמֹּר" לאדם אפשר שאי מה אחד, בדבור הדברות עשרת הקב״ה שאמר מלמד

לומ כן ר כח, שמות רבה (מדרש " מדבר הוא אחת. בבת הדברים כל את לומר יכול לא אדם א). ואומר אדם כל של הנשמה בשורש ישירות נוגע אלוקים לעומתו דיבר. אחר דיבר מילה, אחר מילה

אחת בת הדברים כל את. לו

אחר יבר ד לאוזנינו הדברים את משמיע גם הוא שלנו הנשמה בשורש האלוקית הנגיעה אחרי

. דיבר " לומד תלמוד מה כן ם א לך?' יהיה ו׳לא 'אנכי' עוד בפני ודבור דבור כל על ופירש שחזר

עצמו". הפסוק את אומרים אנו לאוזנינו, ואחד למהות אחד הזה, הכפול הדיבור על " דִּבֶּר אַחַת

" ק לֵאֹלִּים עֹּז כִּי זּוׁשָמָעְתִּי קׁשְתַיִּם אֱֹלִּים מד – יב סב, (תהילים ז). יא, במדבר רבה רש

לכולם מגיע המהות אל דיבור

הז ההבנה בסיס על את משמעות את להבין אפשר בתוכנו– נטע עולם "וחיי ": התורה ברכת נטוע

. ממש בתוכנו בני- תורה במתן כי שאמרו חז״ל, דברי יותר יובנו גם זה על-פי את ראו ישראל

הקולות כך הנראה". את ושומעים הנשמע את "רואים: בנשמה ישר ה' דבר את שקולטים. קורה

בשבעים לשונו לפי אחד לכל, נשמעו הדיברות איך כוחו לפי אחד לכל היה תורה. מתן איך מובן כך

לשון. מסיני למשה נאמר לחדש תלמיד שעתיד מה כל איך.

זה ברגע אלוקים נגע בכולם סיני. הר במעמד היו לדורותיהם ישראל נשמות כל איך נבין גם כך של

לדורותיו כולו ישראל עם של לנשמה פנה הוא לנשמה. הדיברות עשרת. אמירת, כט (דברים דכתיב

) יד " היום עומד עמנו פה ישנו אשר את "כי אשר "ואת בעולם. שהוא מי ישנו כבר שנברא מי הרי –

" איננו – יא). יא, יתרו (תנחומא היום עמנו ואיננו להבראות שעתיד מי הרי עשרת בנתינת שהוא כשם ממש. ישראל עם נשמות בכל נגע ישראל, עם כל לב על אותם חרט אלוקים הדיברות לנחש האלוקי הדיבור בעת רגליהם את שאיבדו בראשית במעשה הנחשים בכל להבדיל, נוגע,

. הקדמוני

האדם ביצירת המהות אל דיבור

האדם מיצירת הוא זה תורה. לימוד ", רַבִּיׁשַמְלַאי דָרַׁש? לְפִּנְקָס אִּמֹו בִּמְעֵי דֹומֶּה הַּוְלָד לְמ ָה

ׁשֶּמְקּופָלּומּונָח 'וכו כּולָּה הַתֹורָה כָל אֹותֹו ּומְלַמְדִּים 'וכו מַלְאְָךּוסְטָרֹו, בָא הָעֹולָם לַאֲוִּיר וְכֵיוָןׁשֶּבָא

וכו כּולָּה'" הַתֹורָה כָל, ּומְשַכְחֹו פִּיו עַל זה שבלימוד המפרשים הסבירו וכבר. ע״ב ל (נדה )ׁׁׁ זה יצירתי לימוד האדם. יצירת על אלא רגיל, לימוד על מדובר לא האדם של יצירתו בעת הנעשה אינה ואיזו נכונה סברה איזו לא. ואילו נכונים הם שומעים שאנו דברים אילו לדעת לנו מאפשר

. נכונה

ב הגמרא מסבירה כן על חקוקה שהתורה כיוון כי יחד, שאמרו ים חכמ שני )בשם ע״ב (צט מנחות מהחיים פורש הוא מהתורה פורש אדם אם האדם, לב עצם. על " דְאַמְרֵי אֶּלְעָזָר וְרַבִּי יֹוחָנָן רַבִּי

– הַתֹורָה הַמְׁשַמֵר, כָל יֹום לְאַרְבָעִּים נֹוצְרָה, וְנִּׁשְמָתֹו יֹום בְאַרְבָעִּים נִּתְנָה, תֹורָה תַרְוַיְיהּו נִּׁשְמָתֹו

– הַתֹורָה אֶּת מְׁשַמֵר, וְכָלׁשֶּאֵינֹו מִּׁשְתַמֶּרֶּת, מָׁשָל יִּׁשְמָעֵאל רַבִּי דְבֵי. תָנָא מִּׁשְתַמֶּרֶּת נִּׁשְמָתֹו אֵין

. אָמַר לְעַבְדֹו דְרֹור צִּפֹור לְאָדָםׁשֶּמָסַר: לו, אִּסָר מְאַבְדָּה אַתָה, ׁשֶּאִּם אַתָה כִּמְדֻמֶּה מִּמְָך נֹוטֵל א ֲנִּי

מִּמְָך."! נֹוטֵל אֲנִּי נִּׁשְמָתְָך ָבְדָמֶּיה?

לבוא לעתיד – העומק של בעומק דיבור

זה וכל בקרבנו. ייתן חדשה ורוח חדש, לב לנו ייתן אלוקים לבוא לעתיד כי מסביר ירמיהו הנביא

יותר הרבה יהיה זה תורה מתן העולם. לכל תורה תצא שממנו ציון, בהר יהיה ממתן ושורשי פנימי

סיני בהר שהיה. תורה " בְרִּית יְהּודָה בֵית וְאֶּת יִּשְרָאֵל בֵית אֶּת 'וְכָרַתִּי ה נְאֻם בָאִּים יָמִּים הִּנֵה

הֵמָה אֲׁשֶּר מִּצְרָיִּם מֵאֶּרֶּץ לְהֹוצִּיאָם בְיָדָם הֶּחֱזִּיקִּי בְיֹום אֲבֹותָם אֶּת כָרַתִּי אֲׁשֶּר כַבְרִּית לֹּא חֲדָׁשָה:

ל- לא, (ירמיה ה'" נְאֻם בָם בָעַלְתִּי וְאָנֹּכִּי בְרִּיתִּי אֶּת הֵפֵרּו. )לא

יהיה זה אתנו יכרות שאלוקים החדשה בברית כגיגית. הר כפיית של חיצוני אילוץ היה סיני בהר

שלנו בנפשות יותר ופנימי יותר עמוק. במקום " בֵית אֶּת אֶּכְרֹּת אֲׁשֶּר הַבְרִּית זֹּאת כִּי ָיִּשְר אַחֲרֵי אֵל

לִּי יִּהְיּו וְהֵמָה ק לֵאֹלִּים לָהֶּם וְהָיִּיתִּי אֶּכְתֲבֶּנָה לִּבָם וְעַל בְקִּרְבָם תֹורָתִּי אֶּת 'נָתַתִּי ה נְאֻם הָהֵם הַיָמִּים

לְעָם" חזק כך כל חרוט שזה אחרי. לב" פס' )(שם אָחִּיו אֶּת וְאִּיׁש רֵעֵהּו אֶּת אִּיׁש עֹוד יְלַמְדּו וְלֹּא

ֹּלֵאמ לֹּא לַעֲֹונָםּולְחַטָאתָם אֶּסְלַח כִּי ה'. נְאֻם גְדֹולָם וְעַד לְמִּקְטַנָם אֹותִּי יֵדְעּו כּולָם כִּי ה', אֶּת דְעּו ר:

עֹוד" אֶּזְכָר. לג פס' )(שם

מִׁשְּּתַמֶרֶת נִׁשְּמָתֹו – הַּתֹורָה הַמְּׁשַמֵר כָל

ֶןפּתִׁשְּכַח מְּאֹּד נַפְּׁשְָּך לְָּךּוׁשְּמֹּר הִשָמֶר

ה ב משנה אומרת ), ח" (ג אבות מסכת, כָל אֹומֵר מֵאִּיר רַבִּי מִּשּום יַנַאי בְרַבִּי דֹוסְתַאי רַבִּי ַהַשֹוכֵח

לְָך הִּשָמֶּר 'רַק ד) ט, (דברים, ׁשֶּנֶּאֱמַר בְנַפְׁשֹו מִּתְחַיֵב כְאִּלּו הַכָתּוב עָלָיו, מַעֲלֶּה מִּמִּׁשְנָתֹו אֶּחָד דָבָר מִּׁשְנָתֹו עָלָיו תָקְפָה אֲפִּלּו. יָכֹול עֵינֶּיָך' רָאּו אֲׁשֶּר הַדְבָרִּים אֶּת תִּׁשְכַח פֶּן מְאֹּד נַפְׁשְָך ּוׁשְמֹּר (שהייתה

ממנו ותקיפה להבנה קשה )המשנה מִּתְחַיֵב אֵינֹו הָא חַיֶּיָך.' יְמֵי כֹּל מִּלְבָבְָך יָסּורּו 'ּופֶּן לֹומַר תַלְמּוד

ְב מִּלִּבֹו." וִּיסִּירֵם עַדׁשֶּיֵׁשֵב נַפְׁשֹו

ובגמרא ) ע״ב (צט מנחות שם שאמר כך. על תורה איסור יש גם שיש משמע ", כָל לָקִּיׁש רֵיׁש

פֶּן מְאֹּד נַפְׁשְָך לְָךּוׁשְמֹּר הִּשָמֶּר: רַק, ׁשֶּנֶּאֱמַר' בְלָאו, עֹובֵר מִּתַלְמּודֹו אֶּחָד דָבָר ַהַמְׁשַכֵח ְתִּׁש אֶּת כַח

מָקֹום, כָל אִּילָעָא רַב, אָמַר אַבִּין רַב, דְאָמַר אִּילָעָא רַב אָמַר אַבִּין רַבִּי.)ּוכְדִּבְרֵי ד (דברים הַדְבָרִּים'

, ,'פֶּן' 'הִּשָמֵר' ׁשֶּנֶּאֱמַר,' לָאוִּין בִּׁשְנֵי, עֹובֵר אָמַר. רָבִּינָא תַעֲשֶּה לֹּא אֶּלָא, אֵינֹו ְו׳אַל' ָהִּש. רַב מֶּר׳ּו׳פֶּן'

תִּׁשְכַח"','פֶּן מְאֹּד' נַפְׁשְָך, ּו׳ׁשְמֹּר לְָך','הִּשָמֶּר לָאוִּין, בִּׁשְֹלׁשָה אָמַר יִּצְחָק בַר נַחְמָן. אומרת שם גם

שכח אדם שאם הגמרא אָנְסֹו מַחֲמַת עובר הוא מלבו מסירם אם רק איסור. עובר. לא

בנפשו מתחייב כאילו – מלבו המסיר

הגמרא מספרת עליו זירא, רבי כמו שעשה מי הוא מלבו תורה דברי שמסיר אומרים ש י( בבא

פה מציעא לארץ- לעלות רצה שכאשר ע) "א את לשכוח מנת על תעניות מאה התענה ישראל

כי רש״י שם ומסביר יטרידנו. שלא הבבלי התלמוד ", מחלוקת בני היו לא ישראל שבארץ אמוראין

." ופירוקין קושיות בלא הטעמים את,)ומיישבין, א (כד בסנהדרין, כדאמרינן כשמן לזה זה ונוחין ארץ- של תלמודה את ללמוד מנת על כן עשה כי תשכח", "פן איסור על עבר לא כמובן זירא רבי

בשאט- מלבו תורה דברי שמסיר מי אבל בנקיות. ישראל נפש– האיסור על. עובר

בגלל התורה את ששוכח מי על הוא האיסור כי רו הסבי באבות המשנה על המפרשים כל ואולם

מסביר כך לימודו. על חזר שלא כאילו עליו, מעלין עליה חזר שלא "בשביל מברטנורא 'עובדיה ר

, ושגגתו ידו על באה תקלה ונמצאת האסור את להתיר בא הוא שכחתו. שמתוך בנפשו מתחייב

ה גם מפרש כן זדון"". עולה שם ב ומוסיף טוב" יום תוספות מד ש שמואל רש שהוא מחמת אפילו

הכי ילו אפ לביתו, טרף למצוא טרוד. בנפשו מתחייב הרב בשו״ע כתב הזקן האדמו״ר אמנם

לפרנסתו– שטרוד מי כי ו), ב ת״ת (הלכות בנפשו מתחייב. לא

ממש מתחייב – בכלל לומד שלא מי

לי למה אדם, יאמר אולי, תורה דברי ששוכח מי חמור כך כל אם ד): (שם, הזקן האדמו״ר שואל

תורה? ללמוד " בנפשו, מתחייב 'כאלו' בלבד הכתוב עליו מעלה לא זה, דבר למד לא יא לו באמת כי

בזה ישכח שלא בענין בלימודו ולהוסיף להרבות לו שאפשר מי שכל ממש. בנפשו מתחייב היה אלא

מתלמוד מתבטל שאינו יפ על אף מוסיף, ואינו כראוי לימודו על חזר שכבר מפני כבר שלמד מה לחזור יותר לו וקל שנוח מפני אלא שכחה, חשש מפני שלא הראשונות על תמיד חוזר אלא תורה

ודלא חכמים שאמרו כמו ממש, בנפשו מתחייב זה הרי חדש, בלימוד מלטרוח הראשונות על

– מוסיף ירבו 'למען ואומר: וגו'.' חייכם הוא 'כי בתורה שנאמר זמנו בלא שיאסף דהיינו יסיף.

לאו". הן מכלל נדרשים תורה 'ודברי וגו ימיכם'

בידו ותלמודו לכאן שבא מי אשרי

בגמרא ( י בתרא בבא העליון לעולם ועלה שחלה יהושע, רבי של בנו ביוסף, מעשה מובא.) ע "ב הבן לו אמר העליון? בעולם ראית מה אביו: אותו שאל הזה לעולם וחזר והבריא: וכשחזר " עולם

שם ראיתי עושרן מחמת כאן עליונים שהם (אותם למעלה" ותחתונים למטה עליונים ראיתי, הפוך זה ומול, למטה שהם – חשובים ראיתים שם שפלים, בינינו שהם עניים ראיתי.)רש״י לו מר א

: אביו " ראית." ברור עולם

"? חזיתינן היכי "ואנן אביו ושאל: המשיך – אמר העליון? בעולם היו הם איפה חכמים, ותלמידי

שמעתי ועוד שם. חשובים הם פה חשובים שהם "כמו לו: לכאן שבא מי 'אשרי אומרים: שהיו

מאן במחיצתן.' לעמוד יכולה בריה כל אין מלכות 'הרוגי אומרים: שהיו ושמעתי בידו.' ותלמודו

עקיבא בי ר אילימא נינהו? הרוגי א לא נמי. הכי בלאו פשיטא! לא. ותו מלכות הרוגי משום וחבריו?

." לוד

התורה את זוכרים? איך

שמחה מתוך לימוד

מביא כך שמחה. מתוך הלימוד הוא התורה לימוד את לזכור ביותר המועילים הדברים אחד

ז״ל האר״י בשם המהרח״ו ( ח הקודש רוח שער:)ע״ב " מצוה כל קיומו בעת האדם צריך הנה

או מרויח מכאשר, יותר לב וטוב שמח להיותו התפלה כשמתפלל, או בתורה בהתעסקו, או ומצוה

קאים, דהוה ע״ה אביי ההוא החכם )על 'ע״ב ל (ברכות שמצינו וכמו זהב דינרי אלפים אלף מוצא פי 'וזהו וכו מנחנא קא תפילין ואמר: טובא בדח קא והוא דרבה קמיה הפ רוש לא אשר 'תחת סוק

כ״ח,) (דברים כל' מרוב לבב ובטוב בשמחה אל ק 'יך ה את עבדת פי, מכאשר יותר תשמח רוש

, פי כל מרוב, וזה שבעולם ממון כל רוב תרויח כל." רב הוא מכאשר יותר רוש

בני- קצת שמע כי בהקדמתו, טל" ה״אגלי בעל וכתב שצריך וחושבים השכל מדרך שטועים אדם מצוות עיקר היא זה כי ואדרבא, מפורסם. טעות זה "ובאמת תענוג. שום בלי לשמה תורה ללמוד

שנהנה ומאחר בדמו. נבלעין תורה דברי ואז בלימודו, ומתענג ושמח שש להיות התורה, מוד לי לתורה דבוק נעשה הוא תורה, ."מדברי

ה' יַד עָלָיו וַּתְּהִי הַמְּנַגֵן כְּנַגֵן וְּהָיָה

ז״ל האר״י בשם מהרח״ו שם לומר ממשיך (, בעצמה העצבות מדת:)גם ע״ב" ח הקודש רוח שער

מג מדה היא, ההשגה מניעת גורם דבר, ואין הקדש ורוח חכמה להשיג הרוצה, ובפרט מאד ונה

הכתוב שאמר ה, מ' בזה, והעד העצבות של מדה בו שיש, כמו אליה ראוי יהיה 'אם אפי קְחּו וְעַתָה

יַד עָלָיו וַתְהִּי הַמְנַגֵן כְנַגֵן וְהָיָה מְנַגֵן לִּי, מלבד הכעס מדת. גם אחרות ראיות )'וכמה 'ג ב ''ה(מלכים

)' י (ויקרא איתמר' ועל אלעזר על משה 'ויקצף פסוק על שמצינו, וכמו לגמרי ההשגה שמונעת מה

מרו וא, מִּמֶּנּו מִּסְתַלֶּקֶּת חָכְמָתֹו – הּוא חָכָם, אִּם אָדָםׁשֶּכֹועֵס, כָל לָקִּיׁש בֶּן רַבִּיׁשִּמְעֹון אָמַר רז״ל:

– הּוא נָבִּיא וְאִּם ָנְבּוא מִּמֶּנּו." מִּסְתַלֶּקֶּת תֹו

ז״ל האר״י על מהרח״ו: והעיד ", העבירות שאר מכל, יותר הכעס בענין מקפיד היה ז״ל מורי והנה

אפי שאר כל הלא, כי ואומר לזה טעם נותן, והיה כנז״ל משה, וכענין מצוה בשביל כועס כשהוא לו

כל פוגמת הכעס מדת, אבל אחד אבר פוגמת ועבירה עבירה כל אלא פוגמים אינם העבירות

הקדושה הנשמה, הנה האדם יתכעס כאשר, כי הוא, והענין לגמרי אותה, ומחליף כלה הנשמה הקלי מצד נפש במקומה, ונכנסת לגמרי ממנו מסתלקת הכתוב שאמר מה סוד ה וז' פה נפשו טורף

יח 'איוב וגו( באפו' הקדושה." נפשו טורף ממש )כי ד,

– לְּבָבְֶך וְּרָם ָוְּׁשָכַחְּּת

בגמרא ( ) ע״א ט סוטה לְגַסֵי "אַזְהָרָה אַל וְהַאֲזִּינּו,'ׁשִּמְעּו מֵהָכָא זְעִּירִּי: אָמַר רָבָא? אָמַר מִּנַיִּן ַהָרּוח

יג (ירמיה תִּגְבָהּו' מֵהָכָא: אָמַר יִּצְחָק בַר נַחְמָן רַב טו). , ח (דברים ) יד, לְבָבְֶּך 'וְרָם."' ָוְׁשָכַחְת

לב ולגסות לגאווה ה', לשכחת להביא עלול שהעושר מלמדים: מותם בשל" והפסוקים פֶּן לְָך הִּשָמֶּר

אֶּת תִּׁשְכַח 'ה תֹּאכַל פֶּן הַיֹום: מְצַּוְָך אָנֹּכִּי אֲׁשֶּר וְחֻקֹּתָיו מִּצְֹותָיוּומִּׁשְפָטָיו לְבִּלְתִּיׁשְמֹּר ק אֱֹלֶּיָך

תִּבְנֶּה טֹּבִּים ָוְשָבָעְתּובָתִּים יִּרְבֶּה: לְָך אֲׁשֶּר וְכֹּל לְָך יִּרְבֶּה וְזָהָב וְכֶּסֶּף יִּרְבְיֻן וְצֹּאנְָך ָוְיָׁשָבְת: ּובְקָרְָך

לְבָבֶָּך וְרָם אֶּת ָוְׁשָכַחְת עֲבָדִּים מִּבֵית מִּצְרַיִּם מֵאֶּרֶּץ הַמֹוצִּיאֲָך ק אֱֹלֶּיָך 'ה יא- ח, (דברים ".)יד

בזכותוָוְאָמַרְת שהעושר חושב. אדם " ָבִּלְב הַזֶּה: הַחַיִּל אֶּת לִּי עָשָה יָדִּי וְעֹּצֶּם כֹּחִּי בֶָּך אֶּת ָוְזָכַרְת 'ה

לְָך הַנֹּתֵן הּוא כִּי ק אֱֹלֶּיָך הַזֶּה" כַיֹום לַאֲבֹּתֶּיָך נִּׁשְבַע אֲׁשֶּר בְרִּיתֹו אֶּת הָקִּים לְמַעַן חָיִּל לַעֲשֹות ַכֹּח, (שם

יז- פס' זוכרים אם ואולם ה', את שוכחים אם רע, הוא כוח כי שאומר בדרשות הר״ן וכדברי. )יח הקדושים האבות אצל שהיה כשם ברכה, הוא שכוח. הרי

וְּאַחַת מֵאָה, לְּׁשֹונֶה פְּעָמִים מֵאָה פִרְּקֹו דֹומֶהׁשֹונֶה אֵינֹו

יום בארבעים תורה מתן

הגמרא ( ז מגילה ב "ע לא למידים והת בפורים, המדרש בבית אמימר לפני ישב אשי רב כי מספרת )

שאל הגיעו. בסעודת טרודים הם אולי אשי: רב לו אמר באים? לא התלמידים למה אמימר: שמע לא כבודו וכי אשי: רב לו השיב פורים? בליל הסעודה את אכלו לא למה אמימר: שאל פורים.

דברי את רבא: שאמר " חובתו?" ידי יצא לא – בלילה שאכלה פורים סעודת פסק כך אמימר: שאל

הלכה כאילו לו דומה והיה פעמים, ארבעים ההלכה את אמימר ממנו למד כן. אשי: רב ענה א? רב (כך לו" "נדמה רק פעמים ארבעים אחרי כי זצוק״ל, אליהו הרב מרן מדייק והיה בכיסו. מונחת זו

גם כח ברכות א; "ע עב פסחים היא הוולד שיצירת אמרה הגמרא כי ארבעים? ולמה ). ע "א

ע״ב.) צט (מנחות יום בארבעים הוא תורה מתן גם וכך יום, בארבעים

ובגמרא ( ג, מלאכי דִּכְתִּיב( מַאי לְהִּלֵל: הֵי הֵי בַר לֹו "אָמַר ע״ב) ט חגיגה בֵין )'וְׁשַבְתֶּםּורְאִּיתֶּם יח,

'הַיְינּו 'רָׁשָע?'הַיְינּו ק אֱֹלִּים 'עֹובֵד,'הַיְינּו 'צַדִּיק, הַיְינּו עֲבָדֹו' לֹּא לַאֲׁשֶּר ק אֱֹלִּים עֹובֵד, בֵין לְרָׁשָע צַדִּיק

' 'עֲבָדֹו לֵיה: ?'אָמַר עֲבָדֹו 'לֹּא דֹומֶּהׁשֹונֶּה 'אֵינֹו – אֲבָל נִּינְהּו. גְמּורִּי, צַדִּיקִּי תְרַוַיְיהּו – עֲבָדֹו' ְו׳לֹּא

, מִּשּום לֵיּה. אָמַר וְאַחַת' מֵאָה, לְׁשֹונֶּה פְעָמִּים מֵאָה פִּרְקֹו עֲבַדֹו','לָא לֵיּה, קָרִּי זִּימְנָא חֲד ָא? אָמַר

זּוזֵי". בִּתְרֵי – פָרְסִּי וְחַד, עָשָרָה בְזּוזָא – פַרְסִּי עָשָרָה – חַמָרִּים מִּשּוקׁשֶּל. צֵאּולְמַד, אִּין לֵיּה

ב ז״ל האר״י וכתב המצ שער דרך שהם הדברים מכלל אלו דברים:)ואין ואתחנן" (פרשת ו ות

מאה. מטריה גי שהוא מ״ס שמו הנקרא הזה השר כי כפשטן. הם הדברים אלא גוזמא, והשונה

לשכחו". יכולת בו אין ואילך ומשם לשכחו, יכולת בידו יש פעמים מאה פרקו

חי איש הבן חסיד עם-הארץ לא

על מספר היה זצוק״ל הרב מרן חי איש ה״בן מרן של תלמידיו ש ", התורה, את הפיצו והמיוחד

ועצום גדול איש עליו אומר היה רב הש" זצ״ל, הזקן צדקה רבי והצדיק הגאון הרב היה שבהם

ופרישא צדיקא, חסידא בהלכה גדול גאון ו״יורה חיים" רח חלק״או ב ערוך" ב״שולחן בקי והיה "

ש דעה", העזר ו״אבן משפט" "חושן "החלקים ו ממש. ידו כף על שמונחים כמו בפיו שגורים היו

היו כ בפיו שגורים בכ דמנח מאן י. סיה

היום שיש העובדה כי זצ״ל, הרב וסיפר ספרדים רבנים זה הכ ו בזמנו כי בזכותו, ל מי היה לא

העתיקה בעיר יוסף" לישיבת״פורת בניו את שישלח שם, המיסיון של לבתי-ספר שולחים והיו,

לבית- או בחינם, היו הלימודים ספר " חברים" ישראל כל רק ו של״אליאנס", הולכים יו ה מעטים

תורה. ללמוד ההורים את לשכנע שילכו רבנים עוד עמו וקיבץ הבתים בעלי בין התרוצץ הוא ו

העתיקה. שבעיר יוסף" לישיבת״פורת בניהם את לשלוח

שאל צדקה הרב זצ״ל: הרב וסיפר בעל- חי" איש ה״בן בספרי בקי אני אם בתקיפות אותי ועל פה,

לדעת שיש לי אמר הוא ואז שתקתי. זה עם- הוא בעל-פה חי" איש יודע״בן שלא מי שבדורנו

ושנ ראשונה שנה הלכות חי" איש שיודע״בן ומי הארץ, חכם תלמיד שייקרא אפשר י. יה,

הַּתַלְּמּוד אֶת מְּׁשַכְּחִין דְּבָרִים חֲמִשָה

בטלים דברים לשכחת סגולה

גמרא ב( ע״ב) יג הוריות. עַכְבָר מִּמַהׁשֶּאָכַל, הָאֹוכֵל הַתַלְמּוד אֶּת מְׁשַכְחִּין דְבָרִּים, חֲמִּשָה רַבָנָן: תָנּו "

. הָרְחִּיצָה מַיִּםׁשֶּלׁשִּיּורֵי. וְהַׁשֹותֶּה בַזֵיתִּים. וְהָרָגִּיל בְהֵמָה לֵבׁשֶּל. וְהָאֹוכֵל חֲתּול מִּמֶּנּו ּומִּמַהׁשֶּאָכַל אַף אֹומְרִּים, . וְיֵׁש זֶּה גַב עַל זֶּה רַגְלָיו וְהָרֹוחֵץ מְרַאֲׁשֹותָיו תַחַת כֵלָיו ַהַמֵנִּיח הכרית. תחת ")(בגדיו

בגמרא ושם " אֶּת מַכִּיר אֵין, וַחֲתּול קֹונֹו אֶּת מַכִּיר הַכֶּלֶּב מַה, מִּפְנֵי אֶּלְעָזָר רַבִּי אֶּת תַלְמִּידָיו ׁשָאֲלּו

כָלׁשֶּכֵן! ? לֹּא עַצְמֹו עַכְבָר, הָאֹוכֵל מְׁשַכֵח – אֹוכֵל מִּמַהׁשֶּהָעַכְבָר הָאֹוכֵל, ּומַה לָהֶּם? אָמַר קֹונֹו."

; והיוצא מהמטה: הקם במים נטילה צריכין דברים "אלו יח): ד, חיים (אורח ערוך "וב״שולחן

הכסא ית מב ש. וי ראשו; והחופף ברגליו; והנוגע מנעליו; והחולץ צפרניו; והנוטל המרחץ ומבית

אומרים; בכנה; והנוגע מטתו; והמשמש כליו שמפליא; ומי במת שנגע ו; מי המתים בין ההולך אף

" משתכח תלמודו – הוא חכם תלמיד, אם נטל ולא אלו מכל אחת שעשה. ומי בידו בגופו והנוגע

.'וכו

וכתב הרה״ג חיים לדברים ידיו נוטל שאינו מי שכל ח״ב) חיים (רוח צז״ל פלאג׳י ליטול שצריכים

פן מאוד נפשך ושמור לך "השמר על ועובר תלמודו לשכוח ורם וג לעצמו שכחה גורם ידיים,

וב תשכח". דברי את הביא ) סב סימן ג (חלק הלכות משנה שו״ת ס ב״פר החסיד יהודה רבנו

(תתר״ח) חסידים" על ש אחד הלחם? מן לאכול אוכל אם מלחמ, י אכלו עכברים ואמר: חכם שאל

החסיד יהודה רבי לו: מר א א תאכל? לא ולמה: אל השו מר מלאכול נזהר ואני תלמודי, אשכח פן

החסיד יהודה רבי לו: מר א" רעב. אני ועתה התלמוד, שמשכח מה כל ויסירם שיישב עד חייב אינך

תורה. ברי מד ובטל פנוי ואתה בתורה עוסק שאינך אותך רואה ואני מלבו, היית שלא לך ומוטב

בהם." עוסק שאתה בטלים דברים שתשכח כדי המשכחים מדברים נזהר

תורה לומד לא אבל המשכחים מדברים שנזהר למי מוסר היו החסיד יהודה רבי דברי. ובאמת וגם עליה בחזרה גם יכולתו, ככל התורה את לזכור להשתדל צריך בוודאי תורה שלומד מי אמנם

משכחים או המטרידים דברים מפני גופו ושמירת. באכילה

"בכוונה "כזית אכילת

זי אכילת בעניין ש טוב כי שאמרו היו שכחה, שגורם דבר שהם תים, זית, שמן עם אותם יאכל

הגמרא אמרה שכך זיכרון. שמביא ( ע״ב) יג הוריות מהם ואחד " לַתַלְמּוד יָפִּים דְבָרִּים: חֲמִּׁשָה "

הוא ", כְׁשֵםׁשֶּהַזַיִּת יֹוחָנָן רַבִּי דַאָמַר זַיִּת. בְׁשֶּמֶּן הָרָגִּיל תַלְמּו ַמְׁשַכֵח זַיִּת, כְָךׁשֶּמֶּן דׁשֶּלׁשִּבְעִּיםׁשָנָה

תַלְמּודׁשֶּלׁשִּבְעִּיםׁשָנָה". מַחֲזִּיר

ה "אמנם כתב ) קע" (סימן אברהם" מגן בהם, וכיוצא זתים כג ןו האדם את המשכחים דברים בענין

הארץ. ם בע אלא זה אין זכיר לו מוסיפין כנודע, בכ ו ונה המאכל אבל אך אותה. מתקן הוא כי ה

האר״י לדברי היא אברהם" ה״מגן של כוונתו ". ועוף חיה בהמה לב לאכול שלא מאוד ליזהר צרי ך זיתים האוכל על: ז״ל " שמכוין מי כל אך הארץ, כעם וכ ונה בלא שאוכלה במי אלא זה אין כי ודע

בו נותנים 'אדרבא כו ושבעת ואכלת בפסוק לקמן עקב בפרשת שיתבארו הכוונות אל באכילתו

ידי ל ע אותם ומתקן ומברר בכונה שאוכלה כיו ן זכירה - המצות (שער שם" כנזכר ההיא הכונה

ואתחנן ספר ועיין י״ח ומצוה נגיד.)ע״ב

ארץ- של זיתים כי אומר היה זצ״ל הרב זו– בכוונה וכשאוכל פירותיה. שבח על מלמדים ישראל

"ברא קצרה: ילה תפ יאמר לשכחה חושש ואם הקדושים. פרותיה לאכול מצווה מקיים הריהו הבן משכח; הזית, שהוא האבא, כלומר, כברא". אבא שיהיה רעוא יהא משכח. אבא, מפקח,

המתקנת לכוונה מספיק וזה הבן. כמו יהיה שהאבא רצון יהי מפקח. הזית, שמן. שהוא

הּוא כִּי 'אֱֹלֶָּךיק ה אֶּת בנוָוְזָכַרְת ויקוים אלוקים. שכחי ולא הברית זוכרי תמיד שנהיה רצון ויהי "

לְָך הַנֹּתֵן ואמן אמן.". הַזֶּה כַיֹום לַאֲבֹּתֶּיָך נִּׁשְבַע אֲׁשֶּר בְרִּיתֹו אֶּת הָקִּים לְמַעַן חָיִּל לַעֲשֹות ַכֹּח

תורה לימוד מהלכות

עָלֶיָך נִקְּרָא כִיׁשֵם׳ה

דְּבַרׁשְּנֵיהֶם יָבֹּא הָאֱֹלהִים עַד

בכך הוא "משפטים" שת פר של החידושים אחד על- לשפוט לבני-אדם נתן שאלוקים דיני פי

בני- שחכמת למרות בהם, ולהכריע האלוקים לדיינים שקוראים אלא עוד, ולא מוגבלת. היא אדם

.""אלוהים " " לְרֵעֵהּו יְׁשַלֵםׁשְנַיִּם אֱֹלהִּים יַרְׁשִּיעֻן אֲׁשֶּר דְבַרׁשְנֵיהֶּם; יָבֹּא הָאֱֹלהִּים עַד פר ק (שמות

ז כב ח. כב ו) וכא, כִּיׁשֵם׳ה בהם מתקיים. " לא שהדיינים בגלל זאת כל ". מִּמֶּך וְיָרְאּו, עָלֶּיָך; ָנִּקְרָא טובת או שוחד נטיית להם אין אותו. שונאים ולא אליו קרובים לא מהצדדים, אחד אוהבים

זה בשם נקראו כן על עיניהם. נגד נמצא האלוקים דבר רק. הנאה.

כן על אמ השכינה" אחר מהרהר כאילו רבו אחר המהרהר "כל א): קי (סנהדרין חז״ל רו. ורבי

מהפסוק למד עקיבא ",) ע״ב כב (פסחים חכמים תלמידי )לרבות, כ י (דברים תירא" 'אלקיך ה את

שיהיה למדנו אבות בפרקי ו" מורא רבך שמים" כמורא, יב) ד (אבות "אלוהים כל זאת עם ".

ש אינו בדיינים האמור וב ע״א). סו (סנהדרין קודש ם על נאמר ) כא הלכה ד (פרק סופרים מסכת

אֱֹלהִּים: הפסוק "; בְקֶּרֶּב אֵל בַעֲדַת נִּצָב אֱֹלהִּים " יִּׁשְפֹּט א– פב, )(תהלים הוא כי וחול. וק דש משמש

בכינוי ה' שם

. תפילה ב שקוראים כמו אלוקים ושם ה' שם קורא הוא תרגום, ואחד מקרא שניים קורא כשאדם לקרוא איך גמרא. לומד או רש״י את קורא כשהוא אלוקים ושם ה' שם לקרוא איך היא השאלה אותו לומר האם בגמרא. או במשנה המופיעה ברכה נוסח לומד כשהוא ואיך פסוק קורא כשהוא

זצוק״ל עמדין יעקב רבי נשאל כך בכינוי? להזכירו או שהוא, כמו ( יעבץ שאילת "שאלתני פא): , א

."? בתלמוד המובאים בפסוקים האזכרות לקרות מותר אם בנ, י

לימוד כדי תוך ה' שם להזכיר לא מקפידים התינוקות מלמדי כל את ראה באמת הוא כי לו, וענה ובא כשגדל אך שלו. מהמלמדים כך למד הוא וגם לשוא", ה' שם את תשא "לא איסור מחשש

על סיפר הוא לימודם. כדי תוך ככתבו ה' ם ש את קוראים החכמים תלמידי את ראה המדרש לבית השם את לקרוא לו אמר צבי", "החכם שו״ת בעל הגאון אביו לפני ולמד ילד היה שכאשר עצמו

. ככתבו " מגיע, כשהייתי ז״ל הגאון מארי אבא באנפא גמרא. וגריסנא טליא הוינא כד נהירנא

לקרות, והורנו כך בקורין גו ער הי. ה ממלמדי ששמעתי מה כמי בכינוי השם וקריתי לפסוקים

."ה בתור כקורא השם

אֲׁשֶר יֹום בְּחֹורֵב ק 'אֱֹלֶיָך ה לִפְּנֵי ָעָמַדְּּת

זצוק״ל עמדין יעקב רבי ) ע״א כב (ברכות מהגמרא לזה ראיה הביא או גמרא לימוד כל כי שאומרת

"דתניא סיני. הר מעמד כמו להיות צריך תורה ', לְבָנֶּיָך וְהֹודַעְתָם ִּוְל אֲׁשֶּר )יֹום ליה, וסמיך בָנֶּיָך( בְנֵי

, , בְרֶּתֶּת, ּובְאֵימָה בְיִּרְאָה - לְהַלָן, מַה בְחֹורֵב' ק 'אֱֹלֶּיָך ה לִּפְנֵי ָעָמַדְת, , ּובְאֵימָה, בְיִּרְאָה כָאן, אַף ַּובְזִּיע

בְרֶּתֶּת נִּד, ּובֹועֲלֵיֹות, וְהַמְצֹּרָעִּים, הַזָבִּין אָמְרּו. מִּכָאן ַּובְזִּיע )(בשגגה, בַתֹורָה לִּקְרֹות מֻתָרִּין

קֶּרְיִּין. ּובַעֲלֵי, ּובַהַגָדֹות, ּובַהֲלָכֹות, ּובַתַלְמּוד בַמִּדְרָׁש בַמִּׁשְנָה, וְלִּׁשְנֹות, ּובַכְתּובִּים ּובַנְבִּיאִּים

אֲסּורִּין." ראש ת וקלו עבירה הרהור מתוך נטמא קרי ובעל בשוגג, או באונס נטמאו שהראשונים ללמדה שצריך תורה ללמוד יכול לא הוא כן ועל, , בְרֶּתֶּת, ּובְאֵימָה בְיִּרְאָה ַּובְזִּיע סיני הר מעמד. כמו

יוסי רבי רגיל שהוא מה ללמוד קרי לבעל שמותר ואומר הזאת הדעה על חולק " יציע שלא ובלבד

לדעת ". המשנה את גמרא לא אבל משנה, ללמוד מותר יוסף בן יונתן רבי ויישוב עיון יותר שצריכה

לדעת דעת. לא דהיינו ". שבו אזכרות יאמר שלא ובלבד הגמרא את מציע "אף אבישלום בן נתן רבי לדעת ברכות. בהלכות או בפסוקים בגמרא שכתוב ה' שם יזכיר של תלמידו הסנדלר, יוחנן רבי

: עקיבא רבי משום עקיבא, רבי למדרש יכנס "לא המדרש לבית או עיקר. כל ולדעת: יהודה רבי

ארץ". דרך בהלכות הוא "שונה

מתוך תורה ללמוד יש גדולה מעלה אמנם הגבלה. בלי ללמוד קרי לבעל שמותר נפסק למעשה יש קרי לבעל שרק למדנו דבריהם מתוך מסיני. כנתינתם שמחים יהיו הנלמדים שהדברים טהרה,

יעבץ "שאילת שו״ת בעל מכאן למד "ד. לימו כדי תוך ה' אזכרות את להזכיר יכול לא והוא בעיה שישראל (כמו בלימוד ה' אזכרות את להזכיר יכולים בטהרה הלומדים האחרים הלומדים כל כי

סיני מהר לומדים.)היו

לְּבָנֶיָך וְּׁשִּלַׁשְּּתָם

הביא בכינוי, ולא ככתבם הפסוקים את לקרוא שמותר לכך הוכחה עוד יעבץ" "שאילת שו״ת

שהגמרא מכך ) פא( סימן א (חלק ) ע״א ל קידושין: אומרת " רַבִּי מִּשּום סַפְרָא רַבִּי אָמַר בֶּן ַיְהֹוׁשֻע

) ו ז, (דברים דִּכְתִּיב, מַאי חֲנַנְיָא לְבָנֶּיָך' 'וְׁשִּנַנְתָם 'וְׁשִּנַנְתָם' תִּקְרֵי, אַל לְעֹולָם - 'וְׁשִּלַׁשְתָם', אֶּלָא

- אָדָםׁשְנֹותָיו יְׁשַלֵׁש, מִּי בְתַלְמּוד, ׁשְלִּיׁש בְמִּׁשְנָה, ׁשְלִּיׁש בְמִּקְרָא ְלִּיׁשׁש – צְרִּיכָא? לָא חַיֵי כַמָה ַיֹודֵע

לְיֹומֵי". את יחלק יום בכל או (רש״י), נושא מכל שליש וילמד הימים את יחלק שבוע שבכל דהיינו

בתורה רק או בגמרא רק במשנה, רק בקי יהיה שלא רמב״ם), (תוס', חלקים לשלושה לימודו

. שבכתב

גם בה יש כי גמרא, בעיקר ילמד בוריה, על שבכתב תורה אדם שלמד אחרי כי הרמב״ם, וכתב

ובירור עיון וגם שבע״פ תורה וגם שבכתב. תורה " אדם, של תלמודו בתחלת אמורים דברים במה

ב תמיד לעסוק ולא שבכתב, תורה ללמוד לא צריך יהא ולא בחכמה כשיגדיל אבל פה, שבעל תורה

)(שבהם דיני מדברי דבר ישכח שלא כדי השמועה ודברי שבכתב תורה מזומנים בעתים יקרא

." דעתו ויישוב בלבו שיש רוחב לפי בלבד לגמרא ימיו כל ויפנה תורה.

ב פסק זו גמרא סמך על צבי חכם שו״ת הגאון אביו בשם ) פא סימן א (חלק יעבץ" "שאילת שו״ת

יוצאים הגמרא בלימוד שהרי בתורה, אותם שקוראים כמו בגמרא פסוקים ה את לקרוא צריך כי אמנם בכינוי. ולא שכתוב כמו ה' שם את קוראים אם רק קורה וזה שבכתב, תורה לימוד חובת ידי כשקוראים גם שבכתב תורה לימוד חובת ידי לצאת אפשר כי וכתב משה האגרות בעל עליו חלק

הלימוד בשפת משתנה לא וזה בהבנה, הוא ימוד הל( עיקר שהרי בכינוי, ה' שם את משה אגרות

נו.) סימן ב חלק חיים אורח

כקריאתו השם להזכיר שלא הצבי בארץ קשישאי רבנן ומנהג

רטו, (או״ח בשו״ע כי נפסק ג) " מברכין שהם פי על ואף כתקנן הברכות לתנוקות ללמד מותר

הלימוד בשעת לבטלה ה (ס״ק אברהם המגן וכתב ". כ ) אי- תורה כשלומדים י שם לקרוא אפשר

בכינוי אלא במפורש. שמים " ן וכ השם, הזכרת בלא אומר בגמרא הברכות שלומד בשעה גדול אבל

משמע רוש בפי בפ להרמב״ם המשניות הברכות בכל הזכירו שלא ", הרואה 'ר״פ ובתו הרואה רק החיד״א כתב וכן כקריאתו. ה' שם המוזכרות ( סי חיים אורח יוסף ברכי רבנן )ומנהג רטו" מן

כקריאתו השם להזכיר שלא הצבי בארץ קשישאי מ הוכחה הביא שם (ובהערות " הגאונים תשובות

אתה ברוך נזכר לא שבתלמוד ע״ט מעשה שעת ולא גמרא אלא שאינו, משום 'ה ב עוד וראה. שו״ת

יב, סימן יד חלק אליעזר ציץ זצוק״ל קאפח יוסף להרה״ג.)בתשובתו

נקרא אני נכתב כשאני לא

בתשובתו הסתמך זיע״א חי איש הבן בעל ותפארתנו עוזנו גאון ( על ) תצו לשמה תורה שו״ת

ב המשנה יג), (ד, שבועות המפורשַמַׁשְבִּיע בשם ולא בכינוי ומשתמשת שבועה דיני על: שלומדת "

אֵלּו הֲרֵי - אָנִּי, אֹוסֶּרְכֶּם עֲלֵיכֶּם אֲנִּי, מְצַּוֶּה עֲלֵיכֶּם אֲנִּי ִּחַיָב. פְטּורִּין אֵלּו הֲרֵי -. בַשָמַיִּםּובָאָרֶּץ ין

הֲרֵי - הַכִּנּויִּין, ּובְכָל חֶּסֶּד וְרַב אַפַיִּם, בְאֶּרְֶּך וְרַחּום, בְחַנּון, בִּצְבָאֹות, בְׁשַדַי ה״א, ביו״ד דל״ת באל״ף

חַיָבִּין" אֵלּו. אומרת המשנה שכאשר הוא ברור בשם היא הכוונה דל״ת באל״ף וכשאומרת אדנות,

י- בשם הכוונה – ה״א ביו״ד דל״ת אל״ף ורק אדנות שם כתוב לא למה כן אם הויה. בשם או? ה

י- שם ולא ה״א יו״ד במשנה כתוב ולמה מדובר בוודאי שבועה, על מדברת המשנה כאשר והרי ה?

שהוא כמו בשם נשבע? שהאדם

ישנה אלא שהם כמו י״ה ושם אדנ״י םש להזכיר אין דרשה או ההלכה דברי בתוך למדין "נמצינו נכתב כשאני לא 'בעוה״ז, שאמרו בדרשה רז״ל במאמרי תמצא. וכן הכבוד מפני כנז, כר בהזכרתם,

דל״ת.' באל״ף ונקרא ה״י ביו״ד נכתב אני כי נקרא. אני בזה ולדרוש לדבר רז״ל כשרצו הרי

שהוא". כמו הזכירוהו ולא דל״ת באל״ף כך אדנ״י שם והזכירו

דמיון עם ות שמ

השמות כי למדנו מאידך " אפשר שכן שמות הם " חֶּסֶּד וְרַב אַפַיִּם, אֶּרְֶּך וְרַחּום, חַנּון, צְבָאֹות ׁשַדַי

לימוד כדי תוך. לומר " הנה 'אהיה' שם כי אחרים. בדברים כמותם דמיון להם יש שמות שאר כי

כמוהו יש 'אל' שם וכן הרבה. ב זה וכיוצא עמך.' אהיה 'כי כמו דברים בשאר בו כיוצא תיבה יש הדיינים כי בחול, זה יש 'אלהים' שם וכן בזה וכיוצא פ. לוני 'אל כו וידבר כמו דברים בשאר מלה בשאר אחת מלה כמהו יש לא אדנ״י ושם י״ה שם אבל אחרים' 'אלהים וכן זה. בשם נקראים

דברים לאבר.)הם שנשלחו המלאכים אצל שמוזכר אדני בשם באורך שם (ודן "

שאומרם כמו לאמרם יכול אחר, בלימוד או הגמרא בתוך בשלמות פסוקים קורא אם אמנם

בשלמותו הפסוק קורא שהוא כיוון שבכתב, בתורה או. בתפילה ברכות בגמרא נאמר כך ועל

אבישלום בר נתן רבי לפי בלימוד האזכרות את להזכיר. שמותר

בעמלּה וחיסרון תורה עמל

ֵּת בְּחֻקֹּתַי אִם בתורה עמלים שתהיו - לֵכּו

כל מוזכרות שם "בחוקתי", התוכחה בפרשת הפסוקים את מזכיר היה זצוק״ל אליהו הרב מרן אומרת היא הקלקול לכל המקור מה לנו לומר רוצה כשהתורה בגלות. אלינו שהגיעו הפורעניות

עמל אומרת היא לברכה המקור מה לנו לספר רוצה וכשהיא התורה. בעמל חיסרון. תורה״אִּם

אֹּתָם וַעֲשִּיתֶּם תִּׁשְמְרּו מִּצְֹותַי וְאֶּת תֵלֵכּו בְחֻקֹּתַי בְחֻקֹּתַי "אִּם חז״ל: מדרש בשם רש״י מסביר ".

מה הא אמור. המצות קיום הרי תִּׁשְמְרּו מִּצְֹותַי וְאֶּת אומר כשהוא המצות? קיום זה יכול - תֵלֵכּו

באופן ללמוד ולא ולהבין ללמוד להתאמץ ". בתורה עמלים שתהיו - תֵלֵכּו בְחֻקֹּתַי אִּם מקיים אני. שטחי

גם ". פִּרְיֹו יִּתֵן הַשָדֶּה וְעֵץ יְבּולָּה הָאָרֶּץ וְנָתְנָה בְעִּתָם גִּׁשְמֵיכֶּם "וְנָתַתִּי חקלאי- גם השכר? ומהו

כלכלי– לָבֶּטַח וִּיׁשַבְתֶּם לָשבַע לַחְמְכֶּם "וַאֲכַלְתֶּם ְבְאַרְצ צבאי– גם ". כֶּם אֹּיְבֵיכֶּם אֶּת "ּורְדַפְתֶּם

ופריון– ריבוי גם ". לֶּחָרֶּב לִּפְנֵיכֶּם וְנָפְלּו אֶּתְכֶּם." וְהִּרְבֵיתִּי אֶּתְכֶּם וְהִּפְרֵיתִּי אֲלֵיכֶּם "ּופָנִּיתִּי גם

גם ". בְתֹוכֲכֶּם מִּׁשְכָנִּי "וְנָתַתִּי שכינה– השראת גם ". אִּתְכֶּם בְרִּיתִּי אֶּת "וַהֲקִּימֹּתִּי הברית– הקמת

קֹומֲמִּיּות." אֶּתְכֶּם "וָאֹולְֵך עוצמה– גם ". ק לֵאֹלִּים לָכֶּם וְהָיִּיתִּי בְתֹוכֲכֶּם "וְהִּתְהַלַכְתִּי מקדש–

תורה בתלמוד חייב מישראל איש כל

אדם לכל הוא תורה לימוד כי מסביר. הרמב״ם " בין עני בין תורה בתלמוד חייב מישראל איש כל

עני היה אפילו כחו, שתשש גדול זקן שהיה בין בחור בין יסורין, בעל בין בגופו ש לם בין עשיר, לתלמוד זמן לו לקבוע חייב - ובנים אשה בעל ואפילו הפתחים, על ומחזר הצדקה מן המתפרנס

ולילה' יומם בו 'והגית שנאמר: ובלילה. ביום תורה מהן היו ישראל חכמי גדולי ח. א, )(יהושע

ובלילה ביום תורה בתלמוד עוסקין היו כן פי על ואף סומים, ומהן מים, שואבי ומהן עצים, חוטבי

רבינו" משה מפי איש מפי איש השמועה מעתיקי מכלל והם.

עליהן עצמו שממית במי אלא – מתקיימין תורה דברי אין

כוחם בכל ללמוד צריכים הלומדים. ואלה " עלי עצמו שמרפה במי מתקיימין תורה דברי אין, הן

גופו ומצער עליהן עצמו שממית במי, אלא ושתיה אכילה ומתוך עידון מתוך שלומדין באלו ולא תנומה." ולעפעפיו לעיניו שינה יתן ולא תמיד הרמב״ם כותב: עוד " כרותה ברית חכמים אמרו

- בצנעה בתלמודו היגע, וכל משכח הוא במהרה לא - המדרש בבית בתורתו היגע שכל כ ְמחִּים

הקורא, אבל בידו מתקיים תלמודו - תלמודו בשעת קולו המשמיע, וכל חכמה צנועים ואת שנאמר

ג פרק ת״ת (הלכות " שוכח הוא במהרה בלחש יב הלכה שם רבים.)ועוד

תעשו לא תלמדו, משלא

נפש– ולמסור להקריב בלי האמת, את ולחפש לעמול בלי תורה לומדים אם זאת, לעומת התורה

הגלות את לתאר התורה מתחילה כך חורבן. : יא להב" ועלולה חלולה תַעֲשּו וְלֹּא לִּי תִּׁשְמְעּו לֹּא וְאִּם

כָל אֶּת עֲשֹות לְבִּלְתִּי נַפְׁשְכֶּם תִּגְעַל מִּׁשְפָטַי אֶּת וְאִּם תִּמְאָסּו בְחֻקֹּתַי וְאִּם הָאֵלֶּה: הַמִּצְֹות כָל אֵת בְרִּיתִּי." אֶּת לְהַפְרְכֶּם מִּצְֹותַי: ש״י ר" מסביר תַעֲשּו. וְלֹּא בתורה עמלים להיות - לִּי תִּׁשְמְעּו לֹּא וְאִּם

על שלילית להשפעה שמתרחב עשייה חוסר ". תעשו לא תלמדו, משלא - הָאֵלֶּה הַמִּצְֹות כָל אֵת. אחרים " שבת שומרות חנויות על חרם (למשל, .)" העושים באחרים מואס - תִּמְאָסּו בְחֻקֹּתַי וְאִּם

תורה לומדי אחרי. דיפה בר" ממשיך הבא והשלב ". החכמים שונא - נַפְׁשְכֶּם תִּגְעַל מִּׁשְפָטַי אֶּת וְאִּם שנאמר אחרות. מצוות או מילה ברית נגד בג״ץ שמגישים: הוא " מונע - מִּצְֹותַי כָל אֶּת עֲשֹות לְבִּלְתִּי

מעשות אחרים את לדעתם אל. ישר עם כרת שאלוקים בברית וכופרים מידרדרים כך אחר ".

התורה על או הארץ על ישראל לעם שיש בברית כופרים הגויים. ככל הם. ישראל " אֶּת לְהַפְרְכֶּם

." צויתים שלא כופר - בְרִּיתִּי

מהתורה רחוקים קירוב

יש שהרי מנביא. עדיף שחכם רואה אלו רש״י דברי את הקורא כי אומר, היה זצוק״ל הרב מרן

הדתי הציבור בין המרחק את לצמצם שהדרך לטוב, נלמד ומהרע המציאות של מדויק תיאור. כאן בעמל תורה בלימוד רק בהפגנות, ולא בצעקות לא תורה. בלימוד הוא החילוני. לציבור

תורה- שכשלומדים מרן היה ולכן מצווה. שגוררת מצווה של שרשרת ומתחילה קירוב מתחיל

למקום ממקום מסתובב היה עירותו מצ ועוד תורה, בלימוד להרבות מאוד משתדל זצ״ל הרב

בזקנותו גם עושה היה וכך תורה. , ללמד " וְהַמִּצְפָה וְהַגִּלְגָל אֵל בֵית וְסָבַב בְׁשָנָה מִּדֵיׁשָנָה וְהָלְַך

" בֵיתֹו כִּיׁשָם הָרָמָתָה: ּותְׁשֻבָתֹו הָאֵלֶּה הַמְקֹומֹות כָל אֵת יִּשְרָאֵל אֶּת וְׁשָפַט טז). ז א, (שמואל

ה מאת היא המלמד של 'משכורתו

בָנֶיָך וְּלִבְּנֵי לְּבָנֶיָך וְּהֹודַעְּּתָם

כשם שכר. בלי הוא תורה לימוד עיקר כי להם ואומר הרבנים את מלמד היה זצוק״ל הרב מרן שנאמר בנים קרויים שהתלמידים שכר. בלי תלמידים מלמד הוא כך שכר, בלי לבנו מלמד: שאדם

ְל "וְהֹודַעְתָם בָנֶּיָך". וְלִּבְנֵי בָנֶּיָך הגמרא ואומרת " הַכָתּוב עָלָיו, מַעֲלֶּה תֹורָה בְנֹו אֶּת הַמְלַמֵד ׁשֶּכָל

ו הַדֹורֹות"". כָל סֹוף, עַד בְנֹו וְלִּבְנֹוּולְבֶּן לֹו לִּמְדֹו כְאִּלּו רַבִּי אָמַר בְנֹו בֶּן אֶּת הַמְלַמֵד, כָל לֵוִּי בֶּן ַיְהֹוׁשֻע

, בָנֶּיָך' וְלִּבְנֵי לְבָנֶּיָך )'וְהֹודַעְתָם ד ט, (דברים, ׁשֶּנֶּאֱמַר סִּינָי מֵהַר קִּבְלָּה כְאִּלּו הַכָתּוב עָלָיו, מַעֲלֶּה תֹו רָה אֲׁשֶּר,'יֹום לֵיּה וְסָמִּיְך בְחֹּרֵב"' ק 'אֱֹלֶּיָך ה לִּפְנֵי ָעָמַדְת. הרמב״ם כך על וכתב ( תורה תלמוד הלכות

א:) פרק אף התלמידים כל את ללמד מישראל וחכם חכם כל על מצוה אלא בלבד בנו ובן בנו "ולא

תלמידיך.' אלו 'בניך למדו השמועה מפי לבניך' 'ושננתם, שנאמר בניו שאינן פי על שהתלמידים

בנים קרויין."'וכו

יִשְּרָאֵל בְּכֹּרִי בְּנִי

תורה קיבלנו שהרי לה', בנים קרויים ישראל, עם אנחנו, גם באמונה- ולא להוריו שמאמין בן כמו

שאלות– בלי ונשמע" "נעשה וכשאמרנו אליו. באהבתם מפקפק שהקדימו בנים״בשעה. נקראנו

כמו בחינם הקב״ה אותנו לימד כן על ע״ב). פט (שבת " בכורי בני להם קראת לנשמע נעשה לפניך בנים. שמלמדים

לדורות התורה את להעביר צריכים אנו גם. כך " 'ראה שנאמר בשכר. ללמדה אסור פה שבעל תורה

בחנם למדתם אתם אף למדתי, בחנם אני מה 'וגו'' ה צוני כאשר ומשפטים חוקים אתכם למדתי

לבני לימד שמשה הלימוד כל ". ממני שלמדתם כמו בחנם למדו - לדורות כשתלמדו וכן ממני. ואם סיני. הר למעמד המשך וא ה הכול ישראל– לעם מלמדים ישראל שחכמי הלימוד וכל ישראל

זה באופן ללמד צריכים הזה, הגודל את להמשיך. רוצים

מסיני כנתינתם שמחים הדברים

המדרש ( ו) פרשה רבה רות על מספר מילה ברית ועשה הדור, מגדולי שהיה אלישע, של יו אב אבויה

היו המילה בברית לבנו. , ירושלים גדולי כל ושתו. וכשאכלו עמהן 'יהושע ור 'אליעזר לר "וקרא

באל״ף- (שירים אלפבטרין אמרין ואלין מזמורין אמרין אלין שרון.)בי״ת לר אליעזר ר בי אמ ר בי

בדידן? עסיקין אנן לית, ואנן בדידהון ואילין בדידהון עסיקין, אילין יהושע " – עסוקים אלה

תורה. רי בדב ונדבר בשלנו אנחנו נעסוק ושרים. בשלהם עסוקים ואלה ואוכלים, בשלהם

כנתינתן שמחים הדברים, והיו לכתובים הנביאים, ומן לנביאים התורה ומן בתורה התחילו "מיד לשרוף באתם מה מפני רבותי להן: אמ, ר אבא אבויה. עלה סביבותיהן מלהטת האש, והיה מסיני

והיו לכתובים, , ומנביאים לנביאים התורה, ומן בתורה היינו עסוקים ושלום, חס לו? אמרו ביתי נתנו באש, לא מסיני נתינתן. עיקר סביבותינו מלהטת והאש מסיני כנתינתן שמחים הדברים

שנ אמ ר: יא). ד (דברים השמים' לב עד באש בוער 'וההר אמר )(אבויה של כחה גדול וכך הואיל

לא שמים לשם מחשבתו היתה שלא ידי ועל לתורה נותנו אני לי מתקיים אם הזה, הבן תורה תורתי" בי נתקיימה ע״ב יד חגיגה עוד.)(וראה

גאולה של תורה

הנביא אליהו אותנו מלמד כך לגאולה. להגיע גם אפשר כך, כל ושמח מאיר תורה לימוד, כשיש

הגאולה: מבשר " מקרא לא בו היה שלא אחד אדם ומצאני למקום ממקום מהלך הייתי אחת פעם

לאביך משיב אתה מה בני, לו: ואמרתי כנגדי. ובא בדברים ומלעיג מתלוצץ והיה משנה ולא השמים מן לי נתנו לא ודעת בינה משיבו: שאני דברים לי יש רבי, לי: ואמר הדין? ליום שבשמים

למדך מי בני, לו: ואמרתי אני. צי די לי: ואמר מלאכתך? מה בני, לו: ואמרתי ואשנה. שאקרא

רבי, לי: ואמר הים? מן הדגים ותעלה לים ותשליכהו מצודות ותארגהו פשתן שתביא לך ואמר

לים ולהשליך מצודות ולארוג פשתן להביא ומה לו: ואמרתי השמים. מן ודעת בינה לי נתנו בזה קרוב )כי ל (דברים בה שכתוב תורה ולדברי השמים, מן ודעה בינה לך נתנו הים מן דגים ולהעלות

קולו מרים היה מיד השמים? מן ודעה בינה לך נתנו לא לעשותו ובלבבך בפיך מאד הדבר אליך לך ירע אל בני לו: ואמרתי ומתאנח. ובוכה.'וכו

לו: אמרתי " ויחל עולם של בסופו שרוי יהא שבישראל יחיד אם ואפילו לפניו, נהרות כמה ףו

הנה )'לכן כג (ירמיה שנאמר אצלו. ישראל לאותו ומביא נהרות אותן כל את בוקע יהא הקב״ה י 'ולא ה נאם באים ימים ' ה חי אם כי מצרים מארץ ישראל בני את העלה 'אשר ה חי עוד אמרו

וישבו שם הדחתים אשר הארצות ומכל צפונה מארץ ישראל בית זרע את הביא ואשר העלה אשר

אדמתם.' על

השעבוד מתוך ולא הצער מתוך לא נגאלין ישראל אין שהרי הוא שכן לך תדע כך? לומר לך ומנין

מת ולא הטלטול מתוך ולא מתוך אלא מזונות להם שאין מתוך ולא הדוחק מתוך ולא הטירוף וך

נשמע וקולם חבירו עם ושונה קורא מהם אחד כל ויהיה זה אצל זה יושבין שהן אדם בני עשרה (וראה " קדש והיה פליטה תהיה ציון )ובהר א (עובדיה שנאמר דרב, פסיקתא ח דף בתרא בבא

. ו) כהנא

ואמן אמן במלואם, הללו. ברים הד בנו שיתקיימו רצון ויהי

לנשים תורה לימוד

תורה? מתן לפני בניה עם חוזרת ציפורה למה

ש התורה מספרת תורה מתן "לפני אליו חוזרת " מׁשֶּה" אֵׁשֶּת צִּפֹּרָה אַחַר ם מה ָׁשִּלּוחֶּיה".

בי? ר האלה" השילוחים פט אומר: המודעי 'אלעזר. ר בגט שפטרה מאחר אומר: יהושע במאמר רה

ש א, יתרו )(מכילתא הקב״ה לו כשאמר למשה במד ואת אשתו את משה ל קח מצרימה, שוב לך י: ין

בניו ו לקראתו אהרן יצא למצרים. והלך. בדרך פגשו מביא אתה משה: את ושאל אהרן תמה הראשונים, את להוציא רוצים אנחנו וילדיך? אשתך את למצרים אחרים מביא? ואתה " על

עליהם." להוסיף בא ואתה מצטערים אנו הראשונים לה אמר לציפורה: משה אביך, לבית לכי

לה והלכה בניה שני נטלה שעה, באותה גט לה שנתן אומרים יש. גט ללא שנפרדו אומרים. ויש

שיצאו אחרי בני- את ישראל שקיבלו לפני בדיוק ובניה אביה עם ציפורה חזרה ממצרים ישראל

למה לשאול: יש התורה. דווקא תורה מתן לפני משה של בניו לצורך רק זה האם? חוזרים הם

ב להיות שיזכו בעצמו רבנו למשה שקשור משהו גם בזה שיש או תורה? , מתן

הקדשים לקודש בכניסתו לבנים ואב נשוי להיות חייב – גדול כהן

בתחילת המשנה ) ע״א (ב יומא מסכת הקדשים לקודש הגדול הכהן של כניסתו סדר את מתארת

ב היא מההכנה חלק כי שאומר יהודה רבי דעת את מביאה המשנה. הכיפורים יום כהן ל להכין

הגדול אחרת שה יא" טז (ויקרא. שנאמר אשתו תמות שמא ביתו' ובעד בעדו 'וכפר ו), זו, ביתו

אשתו". על רק היא המחלוקת כל נשוי. להיות צריך הגדול שהכהן העיקרון עם מסכימים חכמים תמות שמא החשש תחשוש הראשונה אשתו, שתמות חושש אתה אם חכמים: אומרים. אשתו

השני שגם י תמות לו שהכנת ה שלישית, ותכין שהכהן הדין בעיקר חולקים לא הם סוף לדבר. ואין

א לשאת חייב הגדול ואחרת, י שה לה יכול לא הוא הקדשים קודש אל. כנס י ש אף ה אישה נכנסת לא

למקדש. כלל

ואביהו נדב על א בגמר חכמינו אמרו כך שמתו נָדָב "וַיָמָת ד): ג, הקודש(במדבר אל כשנכנסו

לִּפְנֵי וַאֲבִּיהּוא 'ה לִּפְנֵי זָרָה אֵׁש בְהַקְרִּבָם 'ה לָהֶּם הָיּו לֹּא סִּינַיּובָנִּים בְמִּדְבַר."וכו נשאו שלא ון כי ו

נשים ( סד יבמות בהיכנסם מתו הם למה כהסבר הזה הפסוק את הסבירו במדרש חכמינו ע א ו ").

ידי ל ע אומר: חנין )אבא ט" סימן כ פרשה מות אחרי רבה הקודש(ויקרא אל נשים להם היה שלא

אשתו" זו – ביתו ביתו' ובעד בעדו 'וכפר דכתיב.

הסביר״ה מות), (אחרי התורה על עמוקות" מגלה בעת כמו ונקבה זכר להיות צריך גדול כהן כי

מכם', יקריב כי 'אדם שנאמר לפי אהרן של בניו שמתו הטעם הראשון״וזהו אדם של. יצירתו

לומר וצה ר אדם", שנקראו ונקבה זכר להיות צריך בדיוק הזה במקום האדם בריאת בעת. כמו

אותם ברא ונקבה זכה אותו ברא אלוקים בצלם בצלמו האדם את אלוקים.""ויברא

הקודשים לקודש כניסה – תורה מתן

הכיפורים ביום נכנס גדול כהן כש הברית לוחות למקום שבו המקום זה כי נשוי, להיות צריך הוא

משה שעושה מה בדיוק זה שחטא לפני הראשון אדם. כמו הקב״ה עם גדול היותר הוא. הקשר

סיני הר במעמד. רבנו ה לוחות. הברית ב כך אחר שמתבטא הקב״ה, עם גדול היותר קשר

קידושין אחרי כמו המקדש בית אחרי

גדול כהן מאשתו מתרחק בתחילה" זה מביתו גדול כהן מפרישין הכפורים יום קודם ימים שבעת

.) ע״א ב "(יומא פלהדרין ללשכת כך אחר ה חג מגיע " אשתו: עם שמח אדם שבו סוכות, ָוְשָמַחְת

אַתָהּובֵיתֶָּך ו אשה", אל תגשו ב״אל התחיל תורה מתן גם ". למשה: ה' אומר תורה מתן אחרי "לְֵך

" לְאָהֳלֵיכֶּם לָכֶּם לָהֶּםׁשּובּו א ֱמֹּר. כז) ה, (דברים שלהם הנשים אוהליכם. אלו

ויברכו העם את שלח השמיני "ביום ע״א): ל הראשון(שבת המקדש בית חנוכת אחרי קורה גם כך

." עמו ולישראל עבדו 'לדוד ה עשה אשר הטובה כל על לב וטובי שמחים לאהליהם וילכו המלך את " לאהליהם "וילכו הגמרא: מסבירה " "שמחים בטהרה. נשותיהן שמצאו – השכינה. מזיו שנהנו –

" לב "וטובי. זכר וילדה ואחד אחד כל של נשותיהן שנתעברו – ישראל– ולכל לנו שיהיה רצון ויהי

. אמן

לנשים תורה לימוד הלכה–

במצו מזדרזות שהן תח? י לה לנשים למה ות

נאמר תורה: במתן " אִּשָה" אֶּל תִּגְׁשּו אַל יָמִּים לִּׁשְלׁשֶּת נְכֹּנִּים הֱיּו טו יט, ,)(שמות זצ״ל אבא מו״ר

אומר היה במיוחד תורה. במתן טהורות להיות לנשים לאפשר נועדה הזו ההלכה הגמרא לפי כי משה שהוסיף התוספת " הולכין והללו תורה לקבל הולכין הללו יהא שלא יצחק רבי אמר

פו "שבת לטבילה(.)ע״ב

שנאמר תורה. לקבל ראשונות היו שהנשים חז״ל: מרו א" אֵלָיו וַיִּקְרָא ק הָאֱֹלִּים אֶּל עָלָה ּומׁשֶּה 'ה

" יִּשְרָאֵל לִּבְנֵי וְתַגֵיד יַעֲקֹּב לְבֵית תֹּאמַר כֹּה לֵאמֹּר הָהָר מִּן תאמר "כה ). יט (שמות " יעקב לבית –

. הנשים אלו " ישראל לבני "ותגד ב) (מכילתא האנשים אלו – ובמדרש. (:)למה ב" כח שמות רבה

ד במצות. מזדרזות שהן תחלה? לנשים רב מר א לתורה. בניהן את מנהיגות שיהו כדי אחר בר

כך ואחר הראשון לאדם אלא צויתי לא העולם את כשבראתי הקב״ה אמר דקיסרין: תחליפא

מבט הן תחלה לנשים קורא איני אם עכשיו העולם. את וקלקלה ועברה חוה נצטוית את לות

יעקב לבית תאמר כה נאמר לכך התורה."'וכו

זרה מעבודה שהתנקו הראשונות היו הן הגאולה. את שזיהו הראשונות היו הנשים מצרים ביציאת בחטא חטאו ולא למצרים מהגעגועים שהתנתקו הראשונות היו הן העגל. בחטא השתתפו ולא

הראשונות היו והן נחלה. ורצו שראל י ארץ של מעלתה את שהבינו הראשונות היו הן המרגלים.

המדרש אומר זה ועל תורה, : במתן " במצו מזדרזות שהן תח? י לה לנשים למה ות."

מידות ובעל קומה בעל עשיר, יג, בור חכם, על אלא שורה השכינה אין

מהעם מאוד לרבים נבואה הייתה תורה מתן אחרי גם ישראל. לכלל נבואה היה תורה. מתן

שזכה מי כל למעשה אחרות ביניים למדרגות או הקודש, לרוח או לנבואה זכה עצמו, את והכין

יד (מגילה:)ע״א " מצרים כיוצאי כפלים לישראל להם עמדו נביאים הרבה כדתניא שש- ". מאות

וגם נביאים גם מונה היא לדורות, נבואתם שנרשמה אלה את מונה כשהגמרא שניים. כפול אלף

ואסתר חולדה אביגיל, חנ, ה דבורה, מרים, נביאות(שרה, שש- שהיו אומרת כשהגמרא כן, אם ).

שש- לומר צריך שניים, כפול אלף מאות ונביאות נביאים שהיו שניים כפול משפחות אלף מאות

. בישראל

חכמינו אמרו תנאים. כמה בו שיהיו צריך עליו שכינתו את משרה שהקב״ה נביא ( צב שבת )ע״א

"ש קומה ובעל ועשיר יג בור חכם, על אלא שורה השכינה אין וב ". (לח נדרים מסכת:)ע״א " אמר

וכולן ועניו. וחכם ועשיר גבור על אלא שכינתו משרה הוא ברוך הקדוש אין יוחנן, רבי )(למדנו

ממשה." היו הדורות במשך שהיו הנביאות כל וכן כך, היו הנביאים שכל לומר צריך כן אם

שכינה עליהן שתשרה כדי. ות, טוב מידות ובעלות עשירות גיבורות חכמות,

תורה בלימוד חייבות לא נשים

לעומת התורה, וקבלת תורה מתן בעניין שכינה. ולהשראת לחכמה שייכות שנשים למדנו זה מכל

גמרא ה אומרת שכך תורה. ללימוד שייכות לא שנשים מצאנו זאת, נשים ש (כט), קידושין במסכת

שנאמר תורה" מתלמוד פטורות אות ולימדתם על רק היא שהחובה חכמים ודרשו ", בניכם את ם

בנות על ולא. בנים

יש בִּתו את ללמד לאב אסור ש בחז״ל דעות המשנה. תורה( כ סוטה חכמים מחלוקת מביאה. ע״א)

לדעת אלעזר רבי לדעת ". תורה" בתו את ללמד אדם "חייב עזאי בן לומדה – תורה בתו המלמד כל

תפלות נביאות תהיינה הן ואיך חכמה לומדות הנשים כי? צד כן, אם כמותו. והלכה ".

רבי דברי את הגמרא מביאה בהמשך ש יהושע אומר כי בהם, להיזהר שצריך אנשים ארבעה יש כי

הם ואלו עולם. מבלי: הם " לברר זאת כל ". פרושין ומכות פרושה, ואשה ערום, ורשע שוטה, חסיד לבִּתו אדם של תורה. מוד בלי להיות שיכולה סכנה בעניין אלעזר רבי דברי את

מֵאַלְּמָנָה שָכָר, וְּקִבּול מִבְּתּולָה חֵטְּא יִרְּאַת לָמַדְּנּו

והלא לעולם? ברכה והביאו שלמדו נשים אין וכי מקשה: הגמרא " יִּרְאַת, לָמַדְנּו יֹוחָנָן רַבִּי אָמַר

חֵטְא. יִּרְאַת מֵאַלְמָנָה שָכָר, וְקִּבּול מִּבְתּולָה חֵטְא ְמִּב – תּולָה, בְתּולָה לְהַהִּיא יֹוחָנָןׁשָמְעָה דְרַבִּי

, עֹולָם, רִּבֹונֹוׁשֶּל וְאָמְרָה אַפָּה עַל דְנָפְלָה, גַן-עֵדֶּן ָבָרָאת, גֵיהִּנֹום ָבָרָאת, רְׁשָעִּים ָבָרָאת ָבָרָאת

בְנֵי בִּי יִּכָׁשְלּו מִּלְפָנֶּיָךׁשֶּלֹּא רָצֹון, יְהִּי צַדִּיקִּים א" ָדָם. אומר דישראל, דארעא מרא שהיה יוחנן, רבי טהורה חטא יראת הייתה שזאת לומר צריך בתולה. מאותה אמיתית חטא יראת למד שהוא

. ומיוחדת

ומהו מאלמנה שכר קיבול של משמעות למד יוחנן שרבי לספר ממשיכה. הגמרא " שָכָר קִּבּול

אַרְמַלְתָא דְהַהִּיא מֵאַלְמָנָה? ִּדַהֲוָא מִּדְרָׁשָא בֵי אַתְיָאּומַצְלָא הֲוָה יֹומָא, וְכָל בְׁשֵיבְבּותָּה כְנִּיׁשְתָא בֵי י

" יֹוחָנָן דְרַבִּי בית- שהיה אלמנה שהייתה – בבית יום כל מתפללת הייתה והיא שלה, בשכונה כנסת

יֵׁש הַכְנֶּסֶּת בֵית, לָא, בִּתִּי לָּה "אָמַר יוחנן רבי של. המדרש ֵבְׁש! ? בְבּותְֵך )(שכונתך, , רַבִּי לֹו אָמְרָה

לִּי! ? יֵׁש פְסִּיעֹות שְכַר וְלֹּא ב החשש מה כן, אם "" אי פרושה שה צַלְיָנִּית" ו״בְתּולָה "?

עוולה לעשות מנת על בקדושה שמשתמשים אנשים

או בורות בגלל קדושה של באצטלה שמתלבשים צבועים העולם" "מבלי כמה שיש אומרת הגמרא

– שוטה הוא""חסיד אחד רשעות. לל בג של צניעות בגלל אותה מציל ולא טובעת אישה שרואה ואומר טובע תינוק ורואה היום כל תפילין שלובש חסיד של דוגמה הביאו בירושלמי: שטות.

כלפי שנראית מחסידות שבאה טיפשות מת. התינוק ובינתיים אותו, אציל כך ואחר תפילין אחלוץ

צדקות כמו. חוץ

הוא השני – ערום ""רשע באמת אבל אחרים, של לטובתם שדואג גדול צדיק כמו מתראה הוא גם

– פרושים הם""מכות כן לטובתו. הכול את מסובב הוא צדיקים כמו שמתראים אנשים, אלו כל כמו שר״י. צבי שבתאי חסידי עושים שהיו מה כעין בתשובה, לחזור מנת על עצמם את שמכים

וה פרושה" ה״איש״ה כן אלו רְטִּיבִּי" בַת יֹוחְנִּי,"כְגֹון צַלְיָנִּית" בְתּולָה שמראה רעה אישה שהייתה

יראת- שהיא מי אבל ברצון. תפילותיה שמתקבלות צדקת היא כאילו עצמה את באמת– שמים

ביותר מעולה. היא

הגמרא לדברי דוגמה – הטליבאן נשות

מ״מער עיתונאית אותי שאלה שנים כמה לפני מבית- הנשים תופעת על יב" את המכסות שמש

על- לה השבתי ברעלה. פניהן היא גדולה. וטומאה גדולה סכנה הן אלו שנשים הזאת, הגמרא פי הנשים שמנהיגת התגלה חודשים כמה כעבור בעיתונה. טוב עליהם וכתבה אלה דברי על התפלאה

הבעיה קשות. מכך ניזוקו ותיה ובנ ובניה משפחתה בתוך ביותר חמור עריות בגילוי חטאה הללו הרשעות את לקדם מנת על לה ייחסו שכולם בצדקות השתמשה אישה שאותה היא העיקרית

שלה. הגדולה

השווה והצד נשים. וחלקם גברים חלקם לא. וחלקם התפרסמו שחלקם רבים, מקרים היו כמותה

עליהם התורה. שם ב גדולות תועבות לקדם שלהם הצדקנית החזות את ניצלו שהם היה שלהם

ברבים– קלונם מתגלה שכאשר עולם". "מבלי נאמר לאנשים גורמים הם גדול. ה' חילול נוצר

מסוכנים צבועים הם אלה שרק יודעים לא והם שקר, היא הקדושה שכל, לחשוב " שמעשיהן

כב (סוטה.)" כפנחס שכר ומבקשין זמרי כמעשה

חכם מחצי יצילנו הוא הרחמן

"הרחמן אומר שהיה אחד בירושלים שהיה בדיחות, בחצי לפעמים אומר היה ל זצ אבא הרב "מרן ראיות ומביאים ומתירים ואוסרים קצת שלמדו לאלה היא והכוונה חכם". מחצי יצילנו הוא מערבבים פסוקים, וחצאי משפטים זורקים הם כי אתם להתווכח אפשר ואי מהתורה, לדבריהם

ייעשו שלא מעשים. ים ועוש בורותם או יצרם לפי התורה את

סכנה גם בה יש שצריך כפי בה לומדים לא אם אבל גדולה, מתנה היא התורה כי לדעת יש. באמת

בגמרא ) ע״א (ז תענית לֹו נַעֲשֵית תֹורָתֹו – לִּׁשְמָּה בַתֹורָה הָעֹוסֵק כָל אֹומֵר: בְנָאָה רַבִּי, הָיָה "תַנְיָא

ג (משלי, ׁשֶּנֶּאֱמַר חַיִּים סַם, בָּה' לַמַחֲזִּיקִּים הִּיא חַיִּים )'עֵץ יח, .'וכו לִּׁשְמָּה בַתֹורָהׁשֶּלֹּא הָעֹוסֵק וְכָל

הַמָוֶּת". סַם לֹו נַעֲשֵית –

ע״א) נב הגמרא(סוכה שנקרא הרע יצר הוא מכל החמור הרע שהיצר אומרת " בְלִּבֹו וְעֹומֵד ׁשֶּצָפּון

אָדָם" ׁשֶּל. " ַׁשֶּמַנִּיח ֵעֹובְד בְיִּשְרָאֵל" בָהֶּן כֹוכָבִּיםּומִּתְגָרֶּה י. אומר אביי " יֹותֵר חֲכָמִּים ּובְתַלְמִּידֵי

אליו שבא עד והצטער בשרו על הדברים את שהרגיש עצמו, באביי מעשה מביאה והגמרא ". מִּכֻלָן

לו ואמר:" סָבָא" "הַהּוא מִּמֶּנּו." גָדֹול יִּצְרֹו – מֵחֲבֵרֹו הַגָדֹול כָל

נזהרים– לא אם אבל בענווה. לשמה, שלמה, תורה ללמוד אדם צריך כן על לכן סכנה. בזה יש פרחה לכן ישראל. של קבורתם שם הייתה וכמעט כגיגית הר בכפיית סכנה הייתה תורה במתן

בני- עשו משה על-ידי הלוחות קבלת בעת וממש התורה. קבלת בעת נשמתם העגל את. ישראל

קלקול של למקום חלילה. לקחת שנ התורה של עוצמה

דעתן עניות לפי הבאי, לדברי תורה דברי מוציאות

בי דר טעמא מאי אבהו אומרת״א״ר היא נשים של תורה בלימוד החשש מה: מסבירה גמרא כשה? אלעזר ערמומית." עמו נכנסה באדם חכמה שנכנסה כיון ערמה' שכנתי – חכמה 'אני דכתיב אם

– נכון התורה את מכוונים נכון– התורה הלימוד את מכוונים לא לתועלת. זה את לקחת עלול הוא

מקולקל למקום. הכול

"הקרן של במימון ארגון והקימו תורה קצת שלמדו נשים קבוצת והיא בימינו, דוגמה יש זה לדבר ארץ ביישוב גם וכמובן חכמים בתלמידי קדושה, של דבר בכל שנלחם ארגון לישראל". החדשה

. ישראל וישרות צדקות של באצטלה נשים. של כבודן לשם וההומניות. הצדק בשם כביכול, הכול, שיש הסכנה על שאמרו מה כשאמרו חכמים של עיניהם מול הייתה הזאת הבעיה שמים. ושם

שהן שצריך. כפי לומדות שלא נשים של תורה בלימוד " לפי הבאי לדברי תורה דברי מוציאות

הלכו "רמב״ם דעתן( עניות א פרק תורה תלמוד ת.)יג

שצריך כפי נשים של תורה לימוד? מהו

ה מהרי״ל (שו״ת לאב אסור אם יום כל תורה לימוד על מברכות נשים למה נשאל ) מה החדשות ללמוד יכולות או צריכות נשים שבהם כללים כמה שיש הייתה ותשובתו תורה, בִּתו את ללמד

על- התקבלה זו תשובתו תורה. (מג יוסף" ב״בית בקיצור והובאה הפוסקים.)כדלקמן, ידי

גמרא בלימוד רק – בתו את ללמד ]האיסור א

גמרא, בלימוד דווקא היא הבעיה א ת״ת (הלכות הרמב״ם כתב כך שבכתב. תורה בלימוד לא אבל

לדברי מפורש מקור מצא לא שהוא זצ״ל קאפח הרב זה על וכתב רמו) (יו״ד "ע בשו נפסק כן יג).

לחל הרמב״ם שבעל- לתורה שבכתב תורה בין ק. פה

במצוות״הקהל" הוא הרמב״ם לדברי שהמקור כתב הב״ח ועל שנים, לשבע אחת שנעשית ה י

יִּלְמְדּו יִּׁשְמְעּוּולְמַעַן לְמַעַן בִּׁשְעָרֶּיָך אֲׁשֶּר וְגֵרְָך וְהַטַף וְהַנָׁשִּים הָאֲנָׁשִּים הָעָם אֶּת "הַקְהֵל התורה: אומרת

אֶּת וְיָרְאּו 'ה " הַזֹּאת הַתֹורָה דִּבְרֵי כָל אֶּת לַעֲשֹות וְׁשָמְרּו ק אֱֹלֵיכֶּם אומרת יב לא, .)(דברים " הגמרא: אם

ע״א ג (חגיגה למביאיהם" שכר ליתן כדי באים? למה טף לשמוע. באות נשים ללמוד, באים.)אנשים

במת שהיה כמו שבכתב תורה ללמוד הנשים על מצווה שיש הב״ח לומד מכאן ש תורה. ן ת מצו ו

יראת שתהיה כדי העם. כל במעמד לעצמנו ומזכירים חוזרים שאנו תורה מתן כמו א יה "הקהל" נחטא לבלתי פנינו על. ה'

מותר – בעצמה שלמדה היא, אבל איסור עושה לבתו ]המלמד ב

ה י שהנשים חשש י איננו כי בתו, את שמלמד במי דווקא הוא נכון. לא ם למקו התורה את קחו

לומדת מעצמה היא אם אבל שלה. הגמרא ללימוד שתתלווה העורמה את תיקח היא לאן דעים יו ולהיטהר– להתקדש ורצון טובות מידות לה שיש ורואים "פרישה "כתב כך( חשש. אין יו״ד טור ב

הרוב מן בזה שיצאו רואים אנו לעצמה, למדה אם אבל וכו'. מכוונות דעתן אין נשים "רוב ) טו רמו נאמר זה ועל."הנ״ל"." שכר לה יש – תורה שלמדה יא שה

ד סי' עין, טוב החיד״א)שו״ת מביא מכאן ( מאיר רבי של אשתו ברוריה, של להתנהגותה, מקור

שבעל- תורה לומדת שהייתה על " (נג) בעירובין בגמרא שאמרו פה. " לְהַהּוא אַׁשְכַחְתֵיּה בְרּורְיּה

)'עֲרּוכָה כג ב, שמואל כְתִּיב( הָכִּי, לָאו לֵיּה וְאָמְרָה בֵיּה, בַטְׁשָא בִּלְחִּיׁשָא גָרִּיס קָא דַהֲוָה תַלְמִּידָא

' בַכֹּלּוׁשְמּורָה, תַלְמִּיד. תָנָא בַלֵב –ׁשְמּורָה אָדָם אֵבָרִּיםׁשֶּל אַרְבָעִּיםּוׁשְמֹונָה בְמַאתָיִּם עֲרּוכָה אִּם –

אֱלִּיעֶּזֶּר לְרַבִּי לֹו הָיָה אֶּחָד ֶּשׁ תַלְמּודֹו". . לְאַחַרׁשָֹלׁשׁשָנִּיםׁשָכַח בְלַחַׁש הָיָהׁשֹונֶּה

בגמרא אמרו כן ( סב פסחים של אשתו ברוריה על ) ע "ב של בתו, מאיר רבי, תרדיון בן חנניה רבי

משלוש- ביום הלכות שלוש-מאות שלמדה ואומר החיד״א מקשה זה על רבנים. מאות " הלכה ואם

והיו יחדיו עברו מלמדיה רבוואתא מאה ותלת אביה תרדיון בן חנניא רבי איך אליעזר, כרבי ואומר החיד״א ומתרץ: ?". פה" שבעל תורה אותה מלמדין כונתה שהיתה בה שהכירו ובברוריא

למדוה". לכך – שכלה וגדל לבה בכל ללמוד

כתב כן (ברכ החיד״א פר ס בשם יב) ז, חו״מ יוסף י שא קנח/קנב) (סי' החינוך י חכמה שה ראויה

(מצ חינוך" בעל״מנחת כתב וכן הלכה. להורות ווה מח יא (דברים תמימה" "תורה )בספר ו.)עח

לא ולמה ע״א). כ (סוטה תפלות" לימדה כאילו תורה בתו המלמד "כל ממאמרם ראיה לזה הביא אמרו לא ולמה תורה"? אשתו "המלמד אמרו הא על-אודות י "א עצמה שה תורה הלומדת?"שה י

למד מכאן הראוי הזמן את להקדיש תוכל אם מראש יודע האב אין ש קטנה בבת היא שהבעיה ו הגדולים בשם עוד (ועיין הבאי לדברי התורה את שלוקח חכם או חכם" "חצי להיות ולא ללמוד

"רבנית.)"בערך

בתפילה שקשור מה כל ללמוד חייבות ]נשים ג

בו חייבות שנשים דבר עוד שיש הסביר המהרי״ל, בשו״ת הן שהרי לתפילה. שקשור מה כל והוא ופרשת קרבנות לומר ולא להתפלל. תוכלנה לא התורה, ברכות תברכנה לא ואם בתפילה. חייבות

וברכותיה שמע וקריאת דזמרה פסוקי שקוראות ובוודאי וכד'. משנה שהיא מקומן", ."איזהו

פירוש את רק לא ללמוד צריך ולכן גדולה, כוונה צריכה גם התפילה דברים הרבה אלא המילות,

ויראת- באמונה שקשורים אחרים ללמוד צריכות נשים זה כל ואת. שמים.

ה את ללמוד חייבות ]נשים ד אליהן ששייכות מצו תו

פסק הרמ״א כן ו רמ״ו, יו״ד (רמ״א לאשה" השייכים דינים ללמוד האשה.)חייבת מקום כל "ומ

את ללמוד חייב שאדם (שיג) חסידים בספר פסק – שבת הלכות תדע לא "שאם הלכות בנותיו איך

כל וכן שבת? ! תשמור מצוות ונשים אנשים יהודה מלך חזקיה בימי שהרי במצוות. להיזהר כדי

והטף" והנשים האנשים העם את 'הקהל וזהו וקדשים. טהרות אפילו ידעו וקטנים 'גדולים

ל (דברים יב.) א,

כך על והקשה התורה. ברכת מברכות שים נ למה כהסבר יוסף" ב״בית הובאו אלו דברים ה״ברכי

יוסף" ז מז )(או״ח הגמרא מ תורה בלימוד חייבות לא שנשים אמרה ש(.) ע״ב לג דף שבת לא למה

אליהן ששייכות המצוות את ללמוד חייבות שהן? נאמר

את לדעת לימוד אלא תורה לימוד בגדר אינו זה לימוד כי תירץ ו הדיני ות– יודע שהן ברגע שלהן. ם מאה אפילו פרקו לשנות אדם שצריך תורה תלמוד של כדין לא זה יותר. ללמוד צריכות לא הן

ב הסביר כן פעמים. ואחת ושו״ת ) ו (א, הלוי בית שו״ת (שנב.) נזר אבני

בנו" בחר "אשר מברכות לכן – היום עד בו והן תורה במתן היו נשים

פרנק פסח צבי הרה״ג קשה ה אלה כל על על הנשים מברכות למה בירושלים רב: יה שה זצוק״ל,

שלהן התורה לימוד ברכות? שלוש ברכה זו הרי המצוות, ברכת בגדר הוא חיובן אם הרי עוד! אחת

מברכות נשים איך כד (טו אליעזר" ה״ציץ:)שאל ממנה? פטורות שנשים מצווה על השו״ע הלא

פסק ( מצ על מברכים שלא ו') 'ותקפ״ט ב י״ז ו ש" וה מצווה לא ועושה"?

שהרי תורה, בלימוד שייכות הן גברים, כמו תורה לימוד על מצוות לא שנשים שאע״פ שם תירץ שמתמשך סיני, הר מעמד על שהיא האחרונה הברכה את גם מברכות הן לכן סיני. הר במעמד היו

הטור כתב שכך היום. עד ( מז) בנו בחר "אשר ברכת:"על " אש ר סיני הר מעמד על בברכתו ויכוין

גויים ה מכל בנו בחר הקדושה תורתו את לנו ונתן האש מתוך דבריו והשמיענו סיני הר לפני וקרבנו

יום בכל בה משתעשע שהיה חמדתו כלי חיינו בית שהיא היו ןה גם כי בנשים, גם שייכת זו ברכה ".

הנפלא במעמד (עיין 'ס״ז.) סי אומץ יוסף ושו״ת 'מ״ז סי או״ח ברכה שיורי

ותורה" "ברית המזון בברכת אומרות הן לכן – אחד גוף הם וגברים נשים

על- הבית (בדק יוסף" ה״בית מסביר זה, פי הנשים שבגללה הסיבה את ) קפז סימן חיים אורח בגברים נעשית המילה שברית למרות כי ומזון". חיים ותורה, "ברית המזון בברכת אומרות

ישראל לעם אלא לגברים, רק שייכים לא ה האל הדברים הגברים, על-ידי בעיקר נלמדת והתורה אמרה כך אחד. גוף כולם ישראל. לכלל שייכת התורה כולו. ישראל עם עִּם היא הברית כולו.

) ע״א סג הגמרא(יבמות "ש הנשים של גם הן והתורה הברית לכן.". אחד גוף – ונקבה זכר

השכר את הגברים עם חולקות נשים

שנשי )אמרה ע״א כא (סוטה הגמרא "פלגאן תורה לימוד על שכר מקבלות ם

ה לימוד. זכות אתנו חולקות – בַהֲדַיְיהּו", מצוות של מזכות יותר הרבה היא תורה

וְתֹורָה מִּצְוָה נֵר )'כִּי ו (משלי יֹוסֵי בְרַבִּי מְנַחֵם רַבִּי דָרַׁש זֹו "אֶּת הגמרא אומרת ו כך הַמִּצְוָה אֶּת הַכָתּוב, תָלָה אֹור', מַה לְָך, לֹומַר בְנֵר הַמִּצְוָה. אֶּת בְאֹור הַתֹורָה, וְאֶּת בְנ ֵר

, בְאֹור הַתֹורָה. וְאֶּת לְפִּיׁשָעָה אֶּלָא מְגִּנָה אֵינָּה מִּצְוָה, אַף לְפִּיׁשָעָה אֶּלָא מֵאִּיר אֵינֹו נֵר לְעֹולָם". מְגִּנָה תֹורָה, אַף לְעֹולָם מֵאִּיר אֹור, ּומָה לְָך לֹומַר

. מָׁשָל הבא" בעולם וגם הזה בעולם גם מגינה שתורה ואומרת הגמרא ממשיכה

, ּומִּן הַבַרְקָנִּים, ּומִּן הַקֹוצִּים מִּן, ּומִּתְיָרֵא וַאֲפֵלָה לַיְלָה בְאִּיׁשֹון מְהַלְֵך לְאָדָםׁשֶּהָיָה, וְאֵינֹו הַלִּסְטִּים, ּומִּן רָעָה, ּומֵחַיָה הַפְחָתִּים ַיֹודֵע ֶּבְאֵיז אֲבּוקָה לֹו. נִּזְדַמְנָה מְהַלְֵך דֶּרְֶּך ה

רָעָהּומִּן מֵחַיָה מִּתְיָרֵא, וַעֲדַיִּן הַפְחָתִּים הַבַרְקָנִּיםּומִּן הַקֹוצִּיםּומִּן מִּן, נִּצַל אֹור ׁשֶּל, וְאֵינֹו הַלִּסְטִּים רָעָהּומִּן מֵחַיָה נִּצַל הַשַחַר, עַמּוד. כֵיוָןׁשֶּעָלָה מְהַלְֵך דֶּרְֶּך בְאֵיזֶּה ַיֹודֵע

אֵינֹו, וַעֲדַיִּן הַלִּסְטִּים. כֵיוָן מְהַלְֵך דֶּרְֶּך בְאֵיזֹו ַיֹודֵע מִּכֻלָם", נִּצַל דְרָכִּים לְפָרָׁשַת ַׁשֶּהִּגִּיע.

(שה״ש, ׁשֶּנֶּאֱמַר תֹורָה מְכַבָה עֲבֵרָה, וְאֵין מִּצְוָה מְכַבָה: עֲבֵרָה שם בגמרא אמרו עוד

הָאַהֲבָה." אֶּת לְכַבֹות יּוכְלּו לֹּא רַבִּים "מַיִּם ח), הבורא אהבת הוא תורה לימוד שהרי

. פלגאן הגברים" עם חולקות הנשים הללו המעלות כל. את מיוחדת מעלה זו ולכן בַהֲדַיְיהּו."

."ו שמחה הבנים "אם הפסוק את זצוק״ל אליהו הרב מרן דורש היה זה על היא למה

הגמ? כי שמחה שהא אומרת רא בעל לא י שה יש. אם ובניה בעלה עם חולקת י שה

חולקת היא אחד כל עם – תורה ללמוד אותם ושולחת להם מחכה שהיא בנים וכמה

, ו חצי בעלה את שלחה יא שה אם כי אומר, היה. עוד מכולם יותר לה יש היום בסוף

מהחצי ו לא שלו מהחצי יורד הזמן ביטול יותר, או דקות חמש התבטל והוא ללמוד

הּוא בָרּוְך הַקָדֹוׁש הַבְטָחָהׁשֶּהִּבְטִּיחָן, גְדֹולָה רַבָנָן תָנּו הגמרא: אומרת זה. על שלה קֹולִּי, ׁשְמַעְנָה קֹּמְנָה )נָׁשִּיםׁשַאֲנַנֹות לב" (ישעיה, ׁשֶּנֶּאֱמַר הָאֲנָׁשִּים מִּן, יֹותֵר לַנָׁשִּים

אִּמְרָתִּי". , הַאְזֵנָה בֹּטְחֹות בָנֹות

לגויים תורה לימוד

התורה– לגויים אור

הָעַמִים לְּעֵינֵי חָכְּמַתְּכֶםּובִינַתְּכֶם הִוא כִי

להם שנעשו הנסים כל את לו מספר כן ועל ישראל, עם להישאר יתרו את לשכנע מבקש משה

: במצרים 'לְפַרְעֹּה ה עָשָה אֲׁשֶּר כָל אֵת לְחֹּתְנֹו מׁשֶּה "וַיְסַפֵר ִּּולְמִּצְרַי כָל אֵת יִּשְרָאֵל אֹודֹּת עַל ם

ה'" וַיַצִּלֵם בַדֶּרְֶּך מְצָאָתַם אֲׁשֶּר הַתְלָאָה ח יח, )(שמות במדבר בספר. , (י ) לא פעם לשכנע מנסה משה

כֵן עַל כִּי אֹּתָנּו תַעֲזֹּב נָא אַל "וַיֹּאמֶּר להישאר יתרו את נוספת בַמִּדְבָר חֲנֹּתֵנּו ָיָדַעְת: לְעֵינָיִּם ל ָנּו ָוְהָיִּית

רמב״ן (ראה לְָך" וְהֵטַבְנּו 'עִּמָנּו ה יֵיטִּיב אֲׁשֶּר הַהּוא הַטֹוב וְהָיָה עִּמָנּו תֵלְֵך כִּי וְהָיָה שמות, על א.)יח

ה בשם וקורא למקום ממקום הולך אבינו אברהם היה כך הגויים. את גם להאיר צריכה 'התורה

: ורה הת" לנו אומרת גם כן הגויים. באוזני לְעֵינֵי חָכְמַתְכֶּםּובִּינַתְכֶּם הִּוא כִּי וַעֲשִּיתֶּם ּוׁשְמַרְתֶּם

. , ו) ד "דברים הַזֶּה( הַגָדֹול הַגֹוי וְנָבֹון חָכָם עַם רַק וְאָמְרּו הָאֵלֶּה הַחֻקִּים כָל אֵת יִּׁשְמְעּון אֲׁשֶּר הָעַמִּים התורה. את גוי ללמד מותר וכיצד האם היא השאלה

ומחריש שותק העולם – ת ורה במתן

תורה במתן כתוב כך ה'. שם את שמעו האומות כל תורה שבמתן היא: האמת " קולות ויהי

וברקים". : ובמדרש " ה' 'קֹול לומר תלמוד הקול? את שומעין היו לא יכול: קֹול בֶּהָדָר ה' קֹול ַבַכֹּח

אֲרָזִּים ה׳ׁשֹּבֵר 'וכו מִּדְבָר יָחִּיל ה' קֹול אֵׁש: לַהֲבֹות חֹּצֵב ה' קֹול.'וכו אַיָלֹות' יְחֹולֵל ה' קֹול.'וכו

(ילק״ש '" בַשָלֹום עַמֹו אֶּת יְבָרְֵך 'ה' ואמרו: פתחו יִּתֵן' לְעַמֹו עֹּז 'ה' עליו: העומדים לכל בלעם אמר ערה יט.)שמות

' ר בשם אבהו רבי "אמר תורה: ממתן הושפעו בעלי-החיים אפילו את הקב״ה כשנתן: יוחנן

לא צפור, התורה לא עוף, צווח לא שור, פרח לא אופנים, געה קדוש אמרו לא שרפים, עפו, קדוש

לא הים לא הבריות, נזדעזע ויצא ומחריש שותק העולם אלא, דברו 'אָנֹּכִּי: הקול 'ה אֲׁשֶּר ק אֱֹלֶּיָך

כט.)ט שמות רבה (מדרש,'" עֲבָדִּים מִּבֵית מִּצְרַיִּם מֵאֶּרֶּץ הֹוצֵאתִּיָך

לשינוי בתהליך מיד והתחילו תורה קיבלו שישראל אלא לגויים? ישראל בין ההבדל מה כן, אם להילחם אומץ קיבלו הצדק. ואת המוסר את התורה, את אימצו זרה, מעבודה התנתקו הם רוחני. פט (שבת ישראל לעם השנאה את סיני בהר העולם אומות קיבלו לעומתם בשלבים. הכול בכנענים.

קנאה. תוך מ שנאה ע״א).

מאוד ארוך בתהליך מדובר היה שאצלם אלא שינוי, לעשות שעה באותה התחילו הגויים. גם הגויים משתנה. העולמית התרבות אחד. באל ולהאמין האלילים את לזנוח מתחיל העולם או ראשון (ביום שבת שמירת ואת ההורים כיבוד מצוות את התורה. חוקות את לעצמם מאמצים

אין פניה שעל משפט מערכות ולקיים לגנוב, ולא לנאוף לא לרצוח, לא עצמם על ים מקבל שישי). שם– לתקן רבות עוד בוודאי שיש ואע״פ שקר. עדויות בה התהליך בתוך. הם

ולגויים לישראל שכינה גילוי – גדול ובמורא

בות מהסי חלק כי למשה מסביר הקב״ה מצרים. ביציאת כבר הגויים אצל התחיל הזה התהליך העולם את מנהל ה' כי ויבין יתבונן ישראל שעם כדי הוא ממצרים היציאה זמן. להתארכות

וִּידַעְתֶּם בָם שַמְתִּי אֲׁשֶּר אֹּתֹּתַי וְאֶּת בְמִּצְרַיִּם הִּתְעַלַלְתִּי אֲׁשֶּר אֵת בִּנְָך בִּנְָךּובֶּן בְאָזְנֵי תְסַפֵר "ּולְמַעַן

ה' אֲנִּי כִּי ". ב) י, (שמות

התהל מִּצְרָיִּם עַל יָדִּי אֶּת 'בִּנְטֹּתִּי ה אֲנִּי כִּי מִּצְרַיִּם "וְיָדְעּו ה' את ידעו שהמצרים כדי גם מתארך יך

יִּשְרָאֵל בְנֵי אֶּת וְהֹוצֵאתִּי ה) ז, "מִּתֹוכָם(שמות במכה כבר הדבר את מבינים החרטומים ובאמת.

"ה אומר פרעה גם 'שביעית. ה במכה מבינים והם זמן יותר קצת לוקח זה לעבדים השלישית. גילוי זה " גָדֹול חכמים״ּובְמֹּרָא אמרו זה על ממצרים. ביציאתם אותו שיברכו ומבקש הצדיק" ה בשם יקרא כולו העולם כל שבסופו הגדול מהתהליך חלק הכול לגויים. וגם לישראל גם.'שכינה.

נביאים ישראל כל

ישרא לכל שכינה גילוי היה סוף ים בקריעת גם אליעזר "רבי ל. שראתה אומר אתה מנין: אומר

שאר וכל יחזקאל ראה שלא מה הים על שפחה הנביאים "וביד נאמר הנביאים על: הנביאים?" פרשת ואנוהו(מכילתא אלי "זה שנאמר: ממשית. ראייה הייתה הים בשירת ואילו "אדמה".

פרשה השירה כאן רש״י.)ג.

הכני את ו״רואה" מתנבא ישראל עם כל בארץ- ההתיישבות ואת סה מתרחשת שהיא אע״פ ישראל,

רק40 בפועל שנה כך. אחר על- שייבנה המקדש בית את בפועל "רואים" גם הם שלמה480 ידי שנה

ואומרים״מִּקְדָׁש סוף ים קריעת אחרי כֹונֲנּו ֲא-דֹּנָי "יָדֶּיָך לנביאים הופכים כולם. . יז טו, )(שמות

שיתרחש אירוע כולו. העולם על ימלוך ה' שבהם הימים את אות" "לר שעה באותה מצליחים הם

יותר מאוחר שנים. אלפי יִּמְֹלְך "ה' ואומרים חוזרים אנו כולו, ישראל עם של הנבואה גודל מחמת

לְעֹּלָם יותר ולא פחות לא שחרית. תפילת בכל פעמים. עשר יח פס' )(שמות "וָעֶּד

' ה הֹובִיׁש אֲׁשֶר אֵת ׁשָמַעְּנּו מִפְּנֵיכֶם סּוף יַם מֵי ֶתא

רואים הזה השכינה גילוי את יש שלאלוקים מבינים ו סוף ים קריעת על שומעים הם הגויים. גם פרעה של הסיפור את שומעים הם כנען. ארץ אל ישראל עם את ולהביא העולם את לנהל תוכניות

את לעצור יכול לא חד א שאף להם מבהיר זה כל סוף. בים חילו כל עם וטבע קשות שהוכה האדיר

האבות עם כרת שהוא הברית את מלבצע אלוקים אָז פְלָׁשֶּת: יׁשְבֵי אָחַז חִּיל יִּרְגָזּון עַמִּים "ׁשָמְעּו:

יׁשְבֵי כֹּל נָמֹּגּו רָעַד יֹּאחֲזֵמֹו מֹואָב אֵילֵי אֱדֹום אַלּופֵי נִּבְהֲלּו."כְנָעַן

"כִּי שנה: ארבעים אחרי אומרת רחב גם ַׁשָמ מִּפְנֵיכֶּם סּוף יַם מֵי אֶּת ה' הֹובִּיׁש אֲׁשֶּר אֵת עְנּו

עֹוד קָמָה וְלֹּא לְבָבֵנּו וַיִּמַס "וַנִּׁשְמַע מִּמִּצְרָיִּם". בְצֵאתְכֶּם הּוא 'אֱֹלקֵיכֶּם ה כִּי מִּפְנֵיכֶּם בְאִּיׁש ַרּוח

ב (יהושע מִּתָחַת" הָאָרֶּץ וְעַל מִּמַעַל בַשָמַיִּם אֱֹלקִּים יא.),

תאמין – בגויים חכמה

כי אומרים חכמינו לכן? קודם הבינו שלא סוף ים בקריעת העולם אומות הבינו מה לך יאמר "אם

– בגוים חכמה יש אדם "תאמן( ב איכה. רבה הנולד את "רואה הוא כי מנביא", עדיף."ו״חכם.)יג

שעה באותה העולם אומות החכימו? מה

עליו מספרים ניוטון. אייזיק סיר שנקרא האומות של החכמים מגדולי אחד על משל המשילו המשיכה כוח את בעולם יצר שאלוקים והבין בדבר התבונן מהעץ. נופל תפוח ראה הוא שפעם בשמש שבירח, המשיכה כוחות את והבין בדבר התבונן חפצים. אליו למשוך הארץ לכדור שגורם

הכוכבים. ובשאר

את "לראות" אפשר אותו, שמבינים אחרי אבל שיכה. המ כוח את בעיניו "רואה" לא אחד אף לראות אפשר אותו שמבינים אחרי הזה. בעולם כאן שנופל חפץ או כוכב של מסלולו בכל ביטויו חפצים ינועו כיצד לדעת אפשר בעתיד, הכוכבים ינועו שבו המסלול את לנבא אפשר העתיד, את גם

." הנולד את שרואה "חכם וזה ובעתיד. בהווה בעולם

ניוטון נבואת

קורה מה הבינו האומות גם לקרות. עתיד ומה קורה מה הבינו ישראל סוף. ים בקריעת היה כך רכושם את החביאו הכנענים ואילו שירה, אמרו שישראל בכך הוא ההבדל לקרות. עתיד ומה

ישראל יירשום שלא כדי בתיהם את. והחריבו

מרכזי תפקיד ישראל לעם הועיד אלוקים כי מבין וא ה בעולם מהתבוננות כי כותב ניוטון אייזיק כולו לעולם וחיונית הכרחית היא למולדתם היהודים שיבת ולכן כולו, האנושי המין. בגאולת

ה- בשנות לארצם לחזור יתחילו הם העשרים, במאה תהיה היא לדעתו 80 המאה של המאוחרות

ה- 19 ה- בשנות אותם יפקוד הגדול והזעזוע 40 ה- המאה של 20 בגויים– "חכמה אכן. ."תאמין

' ה כבוד גילוי כולו לעולם –

אומר כך כולו. העולם לכל כללי שכינה לגילוי נזכה המשיח בימות גם כי אומרים הנביאים כל

הנביא: ישעיהו פִּי כִּי יַחְדָו בָשָר כָל וְרָאּו ה' כְבֹוד "וְנִּגְלָה ר בספ נאמר כן ה). מ, דִּבֵר(ישעיה "ה'

(ג יואל א, כָל עַל רּוחִּי אֶּת אֶּׁשְפֹוְך כן "ואחרי ) בְנֵיכֶּם וְנִּבְאּו, בָשָר חֲֹלמֹות זִּקְנֵיכֶּם. ּובְנֹּתֵיכֶּם. יַחֲֹלמּון

חֶּזְיֹּנֹות בַחּורֵיכֶּם."יִּרְאּו

בַיָמִּים הַשְפָחֹות וְעַל הָעֲבָדִּים עַל "וְגַם נביאים. יהיו והשפחות העבדים גם ָהָהֵמ אֶּת אֶּׁשְפֹוְך ה "רּוחִּי

ב פס' )(שם בני- על רק ולא נוכרים על היא הפסוק כוונת כי אומר והרד״ק. שיעבדו נוכרים ישראל.

(ישעיה וְכֹּרְמֵיכֶּם" אִּכָרֵיכֶּם נֵכָר צֹּאנְכֶּםּובְנֵי וְרָעּו זָרִּים "וְעָמְדּו הפסוק: שאומר כמו ישראל. בארץ

לנב זוכים הללו הנוכרים ה). סא, את ויעבדו ישראל בארץ שיעמדו "לפי ואה להם תהיה, ישראל

דעה רוח."והשכל

לנוכרי תורה לימוד

דִידְּהּו מִצְּוֹות בְּׁשֶבַע

(סנהדרין בגמרא רואים אנו הזה, הגודל כל לעומת חמור דבר הוא לגויים תורה לימוד כי ע״א): נט

לג (דברים, ׁשֶּנֶּאֱמַר מִּיתָה חַיָב - בַתֹורָה, גֹויׁשֶּעֹוסֵק יֹוחָנָן רַבִּי "אָמַר מֹּׁשֶּה לָנּו צִּּוָה )'תֹורָה ד,

, וְלֹּא מֹורָׁשָה לָנּו - 'מֹורָׁשָה. "לָהֶּם

בַתֹורָהׁשֶּהּוא, וְעֹוסֵק גֹוי, מִּנַיִּןׁשֶּאֲפִּלּו אֹומֵר מֵאִּיר רַבִּי, הָיָה "מֵיתִּיבִּי האיסור: על הגמרא מקשה

? גָדֹול כְכֹּהֵן ֶּשׁ וָחַי הָאָדָם אֹּתָם יַעֲשֶּה 'אֲׁשֶּר ה יח), (ויקרא נֶּאֱמַר, , וְיִּשְרְאֵלִּיִּים, לְוִּיִּים, כֹּהֲנִּים 'בָהֶּם

, אֶּלָא נֶּאֱמַר לֹּא, הָא ''הָאָדָם בְׁשֶּבַע -. הָתָם גָדֹול כְכֹּהֵן הּוא, הֲרֵי בַתֹורָה וְעֹוסֵק גֹוי, ׁשֶּאֲפִּלּו ָלָמַדְת

דִּי."דְהּו מִּצְוֹות

שני ומצד מיתה. שחייב עד לגויים תורה בלימוד גדולה סכנה יש אחד מצד כי רואים הגמרא, לפי

להם– ששייכות המצוות בשבע הוא הלימוד אם גדולים כוהנים כמו גדולה במעלה הם הרי פוגשים הם בשנה פעם השורש. אל מחוברים שהם הגדולים, הכוהנים של התורה בלימוד (המיוחד

משה שכתב התורה ספר ואת הלוחות את הקדשים בקוד.)ש

לא, לישמעאלים כן לנוצרים

הרמב״ם דת לעצמם יחדשו שהם הוא החשש עיקר כי והסביר הזאת הגמרא את להלכה, פסק

מניחין אין דבר של "כללו לעצמו. דת וחידש מהיהודים יהדות קצת שלמד מוחמד, שעשה כשם

מ לעצמן מצות ולעשות דת לחדש אותן יעמוד, או המצות כל ויקבל צדק גר יהיה או, אלא דעתן

תשא כי תנחומא מדרש וראה ט. י, פרק מלכים (הלכות יגרע" ולא יוסיף ולא בתורתו.)לד

להימנע ישראל בר כל על איסור יש האם נשאל קמט) (סימן הרמב״ם בשו״ת תורה גויים מללמד

המצות ללמד "ומותר אמנם שיתגייר. עד ללמדו אסור בוודאי כי והשיב המצוות, משבע חוץ

שלא התורה בנוסח מאמינים הם הקודש. בכתבי מאמינים הם כי דתנו", אל ולמשכם לנוצרים

שיחזרו, אפשר הנכון הפרוש על אותם יעמידו אם מוטעים. פירושים מפרשים שהם אלא נשתנה, דבר בכתוביהם ימצאו ו לא מכשול מזה לנו יבוא, לא שיחזרו, כשרוצים יחזרו לא ואפילו. למוטב

מכתובינו. שונה

הם טעותם, את הכתובים מן להם תראה שכאשר כיוון לישמעאלים, תורה ללמד אין זאת לעומת

, דעת לו, שאין וישראל גר כל "ויטעו השתנתה. התורה וכי מדויק לא שלך התורה שנוסח לך יגידו

ביניהם האסורין לישראל מכשול זה ויהיה. "בעונותם

כו כן עוסק שהוא כל מקום "ומכל הרמב״ם: בתקופת הוא גם שחי ע״א), נט (סנהדרין המאירי תב

שיוצא ובמה ובפרטיהם מצות שבע בעיקרי מכבדין - בהם נכללים תורה גופי שרוב פי על אף, מהם

ככהן אפילו אותו לטעות חשש כאן שאין. גדול הוא בשלו אף שהרי. אחריו אם שכן וכל. עוסק

שלימות תכלית עד לבא ד עת על חקירתן יחזור - שלימה ימצאנה שאם עד, תורתינו וכל. ויתגייר

משבע שלא שבה חלקים בשאר אף לשמה מצותיה עיקרי ומקיים עוסק אם שכן."מצות

ימ – גויים המלמדים לע בנים ילדים זרה בודה

בתקופת נולד הוא והמאירי. הרמב״ם שהכירו ממה אחרים נוצרים הכיר המהרש״ל

ללא ב״ה היהדות, של מקומה את לרשת רבה באכזריות הנצרות ניסתה שבה נקוויזיציה האי ספרד במדינת שנמצאו לאותם להם "ואוי כותב: )'הוא 'ט שלמה(סי של "ים בספרו "הצלחה.

ותשלום הנאתן בעבור האומות 'עם ה תורת הלומדים ישמעאל וארץ ולועז המיילדים הן. שכרן

וראינו שמענו כאשר למינות מהפכים הם חא״כ כי זרה. לעבודה בנים הרבים."בעונותינו

הם האמיתי. ישראל עם הם כאילו לחשוב ויותר יותר אותם מעורר רק לנוכרים הלימוד לדעתו

מאורסה אשה כמו לנו שהיא התורה, לבין בינינו להפריד או ירושתנו את לגזול. רוצים

ליוונית התורה תרגום

בעת ליוונית התורה מתרגום גם ללמוד אפשר תורה לנוכרים ללמד. תר מו האם השאלה בעניין

ישראל שנכנסו נצט הם לארץ אבנים, על אותה ולחרוט לשון לשבעים התורה את לתרגם וו כדי

התורה שתרגום אפוא משמע ). ע״ב לה סוטה כז. (דברים התורה את וילמדו העולם אומות שיבואו

חיובי דבר. הוא

כתוב זאת לעומת ערוך" ב״שולחן טבת חודש במהלך ישראל לעם שקרה הרעים הדברים שאחד

רע, כך כל היה הזה התרגום כי מופיע ערוך" ב״שולחן ליוונית. התורה תרגום הוא בא שבגללו עד

חושך כולו לעולם חושך הביא השבעים" "תרגום למה תק״פ). (או״ח ימים שלושה ל? עולם

חי" איש ה״בן בעל כתב הסיבה כי ך לחוש השינו היא בתרגום לעשות ישראל על כפו שהיוונים ים י

(ח מגילה במסכת כאמור השבעים. ולא משנים היו לא וגלות חרבן היה לא "שאם ). ע״א ט; ע״ב. חושך של ימים לשלושה הסיבה וזה ממנו" חוששים היו

וגויים יהודים בה שיש כיתה

תלמידים לצד גויים תלמידים בו שיש פר בבית-ס ללמד מותר האם הפוסקים גדולי נשאלו בימינו

כי משה" ה״אגרות כך על השיב יהודים. " מן זה שהיה אף פרנסתן לעזוב שמוכרחין לומר קשה

הילדים את ילמד מי הספר, בית את השואלים יעזבו שאם כיוון קשה? ולמה ". כן לעשות הראוי? היהודים

של ספר לבתי הכשרים ישראל ילדי גם זה בשביל וילכו הספר בית כל יתבטל זה בשביל "ואם, וגם הספר בית יתבטל שלא משרתם יעזבו שלא טוב יותר הלא כפירה עניני שם שילמדו המדינה

ג״כ ח״ו כפירה עניני ישראל ילדי אל גם וילמדו וכופרים מינים למורים יקחו משרתן יעזבו הם אם זה דבר לומר אין כן על, אשר משרתם להניח להם אין אדרבה הרי סימן ד חלק העזר (אבן ".)כו

השם קידוש

"שרידי שו״ת בעל "אש ונוכרים יהודים בה שיש במכללה ליהדות מרצה היה כי עצמו על, מספר

מותר האם בשאלה דן כן כמו מותר. זה האם עצמו את ושאל באשר ברדיו תלמודי שיעור להרצות

סימן ב (חלק זה שיעור שומעים יהודים אינם גם.)נו

עיקר לדעתו דלעיל. והמאירי הרמב״ם תשובות על השאר בין הסתמך הוא להתיר ובתו בתש גופי לומדים כשהם הוא לנוכרים תורה למד ל האיסור ב תורה בעיון שלנו בספרים קביעות

האמת באור ולהאירם תורה דיני לו להודיע. אבל ומפרשים ותלמוד ומפרשים חומש ובהעמקה,

מותר.

מנהג על גם הסתמך הוא ישראל חכמי גדולי ושאר הרמב״ם של ו שלהם מהספרים חלק שכתבו

בלשון שפה ידעו שלא בני-ישראל בשביל אלא אלו ספרים כתבו שלא אע״פ. ערבית הרי אחרת,

ויראו נוכרים גם יבואו כך שעל-ידי שידעו למרות מכך נמנעו שלא. אותם

כי כתב עוד ידע כך, שעל-ידי השם קידוש משום בזה ש יש אפשר וח ולהוקיר לכבד ו תורתנו קות

האמורים נחמות בהם, שרואה ללמדו מותר וכתובים שנביאים הנ״ל) בש״ג שכתב (כמו הקדושה

דרכם את שישנו אפשר כך ידי, ועל לאפיקורסים להאמין שראוי ותשובות לישראל ממה משמע (כן

ז״ל הנצי״ב להגאון שדה במרומי שכתוב יג.)בחגיגה

מותר – להתגייר הבא בגוי

להתגייר– שרוצה נוכרי כי ברור לעיל האמור מכל בעקבות כי ברור שלא ואע״פ ללמדו. אפשר

שבית- או בדרך ייסוג שאולי יתגייר, הוא הזה הלימוד מכל בפשיטות משמע כן יקבלו לא. הדין הזקן והלל הזקן שמאי אצל להתגייר שבאו הנוכרים שלושת על שבת במסכת. המעשים

הסתפ זאת בכל להתיר מעשה לעשות רצה )ולא 'מא (סי רע״א בשו״ת בדבר ק וסדר מקרא ללמדו

לפני תפילה שרוצים נוכרים מלמדים מקום בכל חזי ופוק כדעתו, המנהג אין אבל שהתגייר.

בשבת הגמרא פשט כפי ליהדות. להתקרב

לנוכרים ללמד שמותר המצוות שבע

פלך בכל ושופטים דיינים להושיב

(סנהדרין והגמרא נח. בני מצוות שבע הגויים את ללמד מותר כי שאומרת הגמרא את לעיל הזכרנו, עריות, גילוי זרה, עבודה השם, וברכת: דינין נח בני נצטוו מצות: שבע רבנן "תנו אומרת: ע״א) נו

מן, ואבר, וגזל דמים ושפיכות "החי. היא הדינים מצוות " ופלך פלך בכל ושופטים דיינין להושיב

" העם את ולהזהיר אלו מצות בש ש לדון. יד) ט פרק מלכים הלכות (רמב״ם

לאמר האדם על אל ק 'ים ה "ויצו הראשון. לאדם שנאמר מהפסוק אלו איסורים לומדת הגמרא

אכל הגן עץ מכל. "תאכל שהרי. משפט מערכת להקים החיוב את מהמילה""ויצו לומד יוחנן רבי

אבינו": באברהם גם ציווי לשון נאמר וְׁשָמְרּו אַחֲרָיו בֵיתֹו וְאֶּת בָנָיו אֶּת יְצַּוֶּה אֲׁשֶּר לְמַעַן יְדַעְתִּיו ִּיכ

דֶּרְֶּך 'ה "אל מהמילה הדינים חיוב את לומד יצחק."רבי צְדָקָהּומִּׁשְפָט לַעֲשֹות ק דכתיב ים".

האל אל הבית בעל "ונקרב. ק״ים

נימוסים הלכות לעומת עברי משפט

הלימוד בין ההבדל מה י סימן הרמ״א (שו״ת הרמ״א מסביר יצחק? רבי של ללימוד יוחנן רבי )של התורה של העקרונות לפי משפט מערכות להקים מחויבים הנוכרים האם היא שהמחלוקת

או והיהדות, לפי ופרט פרט כל על משפטים לו יחקוק בעצמו מלך שכל חפצו ( ח״ו סופר חתם שו״ת

. י״ד) סימן

מ לומדים אם א משפטית מערכת כל ולכן תורה. מתן קודם שהיו בדינים שמדובר י הר ברהם, בדמוקרטיה מדובר אם ובין בדמוקרטיה מדובר אם בין הזאת, ההלכה את מקיימת ושלטונית

הנוכרים על שיש הרי תורה, מתן שאחרי מפסוק הדינים חיוב את לומדים אם אבל וכד'. עממית. מהיהדות המשפט מערכות חובת את ללמוד חובה

ברמב״ם יוצרים זכויות

ועל- התורה. של הצדק למערכת מחויבים שהנוכרים פסק הרמ״א הלכה פסק הוא הזה העיקרון פי קיימת הזאת ההלכה הדפוס. המצאת בעקבות שהתחדשה יוצרים זכויות בנושא שאלה על

דעתם את עליה נתנו לא עדיין הגויים אבל. ביהדות,

אות אות בדפוס מסדרים היו בימיהם (שהרי גדולה.)קעה בהש הרמב״ם ספרי את הדפיס יהודי מיותר שלו. בדפוס הרמב״ם את להדפיס הוא גם והחל יהודי באותו גוי התקנא ההדפסה אחרי

הראשון המדפיס שהשקיע הגדולה ההשקעה בכל פגע הוא זו בהדפסתו כי. לציין

נהוגים שהם כפי ההלכה לכללי מחויבים והנוכרים יצחק, רבי דעת כמו היא ההלכה הרמ״א לדעת

סימן טז (חלק אליעזר" ה״ציץ בעל בישראל. הרמב״ן מדברי לרמ״א ראיה הביא )נה על שכתב

ואבות ומפתה ואונס השומרים ודיני שכיר ושכר ועושק ואונאה גנבה בדיני אותם "צוה הנוכרים:

שנצטוו הדינין, כענין בהן וכיוצא וממכר מקח ודיני ולוה מלוה ודיני בחבירו וחובל נזיקין "ישראל

לד (בראשית.)יג

מהרמב״ם אמנם שהרי שלהם. הדינים הם בהם חייבים שהגויים שהדינים מקומות בכמה משמע

, האחד דנין תורה דין לדון שניהם ורצו ישראל בדיני לדון לפניך שבאו עכו״ם הרמב״ם״שני: כתב

בדי אלא לדון אותו כופין אין רוצה אינו והאחד רוצה ניהן" י״ב) י (מלכים מקומות בעוד וכן.

. רבים

' ה כבוד גילוי בירושלים –

ישעיהו הנביאים שהרי ישראל, בדיני הנוכרים כל ידונו בוודאי הימים באחרית כך ובין כך בין

אמרו שכך מישראל. צדק ללמוד יבואו הגויים שכל כך על התנבאו: ומיכה הַיָמִּים בְאַחֲרִּית "וְהָיָה

"וְנָהֲרּו כולם. לאומות אלא בלבד, לישראל לא מִּגְבָעֹות". וְנִּשָא הֶּהָרִּים בְרֹּאׁש ה' בֵית הַר יִּהְיֶּה נָכֹון מִּדְרָכָיו וְיֹּרֵנּו יַעֲקֹּב אֱֹלקֵי בֵית אֶּל ה' הַר אֶּל וְנַעֲלֶּה לְכּו וְאָמְרּו רַבִּים עַמִּים: וְהָלְכּו הַגֹויִּם כָל אֵלָיו וְנֵלְכָה ֹּבְא תֹורָהּודְבַר תֵצֵא מִּצִּיֹון כִּי רְחֹּתָיו מִּירּוׁשָלִָּם."ה'

הַגֹויִּם בֵין "וְׁשָפַט בעולם. מלחמות עוד תהיינה לא זאת בעקבות וְכִּתְתּו רַבִּים לְעַמִּים ַוְהֹוכִּיח

עֹוד יִּלְמְדּו וְלֹּא חֶּרֶּב גֹוי אֶּל גֹוי יִּשָא לֹּא לְמַזְמֵרֹות וַחֲנִּיתֹותֵיהֶּם לְאִּתִּים חַרְבֹותָם ישעיהו "מִּלְחָמָה (

. ד מיכה )ב.

' ה כבוד גילוי ישראל עם דרך –

גם מתנבא כן על ) ח" (פרק זכריה בִּירּוׁשָלִָּם צְבָאֹות ה' אֶּת לְבַקֵׁש עֲצּומִּים וְגֹויִּם רַבִּים עַמִּים ּובָאּו

בַיָמִּי צְבָאֹות ה' אָמַר כֹּה ה': פְנֵי אֶּת ּולְחַלֹות הַגֹויִּם לְׁשֹּנֹות מִּכֹּל אֲנָׁשִּים עֲשָרָה יַחֲזִּיקּו אֲׁשֶּר הָהֵמָה ם

." עִּמָכֶּם ק אֱֹלִּים כִּיׁשָמַעְנּו עִּמָכֶּם נֵלְכָה לֵאמֹּר יְהּודִּי אִּיׁש בִּכְנַף וְהֶּחֱזִּיקּו

בהם שיתקיים עד ערכיה את ויפנימו להם, שמותרת תורה ילמדו: הם " וְלֹּא יָרֵעּו לֹּא ְיַׁש בְכָל חִּיתּו

במהרה שיהיה רצון יהי יא). (ישעיהו " מְכַסִּים לַיָם כַמַיִּם ה' אֶּת דֵעָה הָאָרֶּץ מָלְאָה כִּי קָדְׁשִּי הַר אמן. בימינו.

סיפור זצ״ל הרב על

הָעַמִים לְּעֵינֵי חָכְּמַתְּכֶםּובִינַתְּכֶם הִוא כִי מא גדול סכסוך היה פעם ו לבין ם בדואי שייחים כמה בין ד בנו דרכם הנגב. של הגדול השייח של

ה כידוע, הבדואים, של ליהרג יכולים בכוונה או בטעות שנהרג אחד אדם על דם". "נקמת א י הדדיות דם בנקמות אנשים. עשרות הגדול השייח של לבנו קשור היה שהסכסוך כיוון זה, במקרה

שבנגב, הצליחו לא אך המוסלמי הדין לבית הובאו הצדדים בהקדם. פתרון למצוא צריך היה

ביניהם שישפוט מוסלמי שופט על. להסכים

(בבאר- הדין לבית בדרכי אחד "יום זצ״ל הרב: סיפר )שבע הדין בית סביב גדולה התקהלות ראיתי

. המוסלמים של לחם רואה אני והנה רבה. הייתה וההמולה בדואים של רב קהל משך הסכסוך

רץ שייח שאיזה לב שם אני לפתע גבוה. במקום והנחתיו אותו י נישקת אותו, הרמתי ברחוב, זרוק לי ואמר הערבית בשפה הבדואים של הגדול השייח אלי פנה ישראלים. שוטרים שני ועמו: אחרי

' אתה'. ! אתה, ממני הרפה לא הזקן השייח אבל הערבית. השפה את מבין שאינו כמי עצמי. עשיתי

החמולות שבין בסכסוך השופט אהיה שאני רוצה הזקן שהשייח לי הסבירו עמו שהיו השוטרים עליו השאיר זה ומעשה מהרצפה, הלחם את מרים אותי ראה שהשייח לי אמרו הם הבדואים. של כדי משכורת מקבל שאני להם אמרתי בנו. של בתיק אשפוט שאני מעוניין הוא ולכן גדול, רושם

והסכמתי ברירה לי הייתה לא אבל סלמים. המו של בסכסוכים ולא שלי דין שבבית בעניינים לדון הסכימו האחרים השייחים וגם שאלו השוטרים יסכים. השני הצד גם אם ביניהם, בורר להיות

שמים". כבוד קצת בכך שיש וחשבתי הבורר אהיה שאני

שנאמר' מה: זה ואמר הרב: המשיך " הָעַמִּים לְעֵינֵי חָכְמַתְכֶּםּובִּינַתְכֶּם הִּוא כִּי וַעֲשִּיתֶּם ּוׁשְמַרְתֶּם

הַזֶּה' הַגָדֹול הַגֹוי וְנָבֹון חָכָם עַם רַק וְאָמְרּו הָאֵלֶּה הַחֻקִּים כָל אֵת יִּׁשְמְעּון אֲׁשֶּר מכירים כשגויים כי.

ונושאיה, התורה בצדקת הזה הגדול הגוי ונבון חכם עם רק אומרים: הם גדול. דבר בזה. יש

מרוצים יצאו וכולם וסולחה. פשרה ביניה."ם עשיתי לדון ובמקום הסכמתי,

סמס שו״ת

וחלב בשר

כמה לחלב? בשר בין לחכות 3 בן ילד צריך זמן

פיו בתוך שיריים יהיו שלא אחת. בארוחה יהיה. שלא

למרות שעות 4 לחלב בשר בין ולשמור להקל מקום יש הדחק בשעת האם 5 לשמור נוהג אני שבעקרון? וחצי

לה מקום אין שלח- שניה, שנה בא״ח, עוד [ועיין שעות. 4 לחלב בשר בין ולשמור קל ט אות; לך,

מרדכי- מאמר כג סעיף כג, פרק וימים ]למועדים

הדין שמעיקר שמעתי עכשיו אבל שעות, שש לחלב עוף בין לשמור שחייבים חשבתי היום עד

לשמור5 צריך מנהגי את לשנות לי מותר האם בלבד. ? ומשהו

מרדכי- מאמר ט; אות שלח-לך, שניה, שנה [בא״ח, שעות שש לשמור להמ. שיך כדאי למועדים

כג סעיף כג, פרק ]וימים

וחלביים בשריים לסכינים נפרד משחז צריך? האם

. לא

וש מיד, אותו ירקתי אלא בלעתי, לא רוטב, טעמתי בשרי הוא אם בספק ואני הפה, את, פתי ט

הדין? מה חלבי, משהו לי מביאים ואח״כ

ב אם גם מותר, בשרי היה ו. ודאי

חלב לשתות כדי שעות שש להמתין חייב בשר של קטנה חתיכה בלע שבטעות? מי

. כן

ג׳ל טי זצוק" אבא מו״ר איך בחלב דגים ן פוסק? ל

להשתמש. לא מהדר היה הוא ולמקורבים לעצמו מתיר. היה הוא לציבור בחלב דגים ג׳לטין

תורה לימוד

האם ה שם להגיד מותר?'לוס האונק בקריאת

מצוה.

שלי, ביישוב שבת כל יש ללכת חייבים האם היישוב. רב של? דרשה

כן.

מובחרת ביחידה לשרת רוצה שני ומצד הסדר, בישיבת ללמוד רוצה אני אחד מצד מתלבט. . אני

מייעץ הרב? מה

חכמים די תלמי צריך ישראל עם אבל חזק צבא צריך ישראל עם לו, שמתאים מה לפי אחד כל עקיבא רבי תלמידי כמו פנים מאירי חכמים תלמידי במיוחד לנשימה. אוויר כמו אמיתיים

. החדשים

הלימוד עבור שכר וקיבל בישיבה או בכולל כאברך פעם למד זצ״ל אליהו הרב אביך? האם

החזיקו הם וביחד עבדה אמא גם תורה. למד היום ובשאר כמורה, ביום שעתיים עבד זצ״ל אבי

את בסיסית בצניעות. הבית

ק באגרות לשאול ונכון מותר והאם תניא? ללמוד לנשים מותר האם ו? דש

תניא ללמוד לנשים. מותר ק באגרות לשאול מותר ו מסיני. תורה לא שזה שיודעים ובלבד דש

אישה לכל בדורנו מתאים האם הנשים, חוקי הספר לגבי זצ״ל הרב מו״ר דעת הייתה? מה

. רינו בדו אשה לכל לא

אשתו עם ללמוד לבעל כדאי? מה

בשמחה איתו יחד תלמד גם אלא תקשיב רק לא שאשתו אחר דבר כל או שבוע פרשת אבות, . פרקי

גמרא ללמוד לבנות מותר? האם

אוסרים. ויש מתירים יש כסדר, לומדים אם אפשר. נושאים

לימוד לצורך בתנ״ך קטעים לסמן מותר? האם

. כן

צעיר16 בגיל גמרא מסכתות שיותר כמה ללמוד( עדיף: מה וככה עליה ולחזור מסכת לקחת או ),

לאט? להתקדם

מותר אבל להעמיק. כך אחר ורק בבקיאות, תורה ויותר יותר לדעת צריך צעיר בגיל כללי באופן

חפץ שליבו בדרך ללמוד אחד. לכל

ולא להתבשם לא כמו החכמים, תלמידי עבור כותב שהרמב״ם ההנהגות האם את ללקק

חכמים תלמידי שאינם ישיבה תלמידי גם מחייבות? האצבעות,

. כן

זאת לה יספר הש״ס את יסיים שכאשר מבעלה לדרוש לאישה מותר? האם

ההרגשה לפי ש״ס מסייים הוא מתי לבד לדעת צריכה היא לדרוש. לא אפשר, . לבקש

הלילה חצות אחרי תנ״ך ללמוד מותר? האם

גורם לא זה אם חצות אחרי רק עדיף תנ״ך לקרוא חצות. לפני גם לילה. ה כל מותר תנ״ך ללמוד

( תורה לביטול כ יט, טז, סע' א החול. ]פרק לימות הלכות מרדכי מאמר עיין

מתפרנסים איך אז מעבודה. חשוב תורה שלימוד הבנתי בתשובה, חוזר אני הרב, לכבוד שלום

משכנתא? ומשלמים בית מפרנסים

וג ללמוד גם צריך אבות בפרקי כתוב כך לעבוד, ם ב. ][ב,

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות