בס״ד
פרשת שמות - וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ
שמחה של אהרון
אהרון דואג לעם ישראל במשך עשרות שנים, הוא נמצא איתם, סובל בסבלם ונושא את משאם. והנה, ה' מחליט אחרת. מי שינהיג את עם ישראל יהיה משה ולא אהרון.
כשמשה רבנו מקבל את השליחות מאת ה', חוזר למצרים ובא להוציא את עם ישראל. אהרון לא מתלונן: ״איפה היית כל השנים! ? ״. הוא לא אומר לפני ה': ״זה לא הוגן! משה לא היה כאן כל השנים! הוא לא נשא עם העם הזה את כל המשברים והקשיים של העם! הוא לא היה בשעבוד! איך הוא יכול להרשות לעצמו להנהיג את העם? ״.
אלא מקבל את דבר ה'. וכך מעיד עליו ה' (שמות ד, יד): ״וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״.
ואכן כותב רש״י, שבזכות שאהרון ראה ושמח בליבו זכה לחושן המשפט שיהיה על ליבו כאשר הוא יהיה כהן גדול.
בין חושן המשפט לשמחה בלב
ויש להבין, מדוע אהרון זוכה דווקא לחושן המשפט בשל מעשה אצילי זה? מה מיוחד בחושן דווקא?
נראה להסביר, שחושן המשפט ניתן על הלב. בזכות רוחב ליבו של אהרון, שוויתר למשה ולא התלונן, ושמח בכל ליבו על כך שמשה הוא זה שזוכה להנהיג את ישראל.
מידתו של אהרון
אהרון זכה לקבל את התואר (אבות א, יב): ״אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״.
מסופר בתורה שבשעת מותו של אהרון, בכו עליו כל ישראל 30 יום. ומוסיף המדרש שהיו בעם ישראל יותר מ-3000 ילדים שקראו להם אהרון, על שמו של אהרון הכהן, בזכות ריבוי האהבה והשכנת השלום שאהרון עשה בעולם.
אולי זו הסיבה שהכוהנים בברכתם מברכים: ״לברך את עמו ישראל באהבה״. ונפסק בשולחן ערוך, שכהן שלא בירך את הברכה עם המילה ״באהבה״ לא יצא ידי חובה, משום שכל עניינה של ברכת הכוהנים זו אהבה.
ואכן, המשנה ברורה (סימן קכח, לז) מביא בשם הזוהר הקדוש (כרך ג, במדבר קמז, ב): ״כהן שהצבור שונאים אותו או הוא שונא את הצבור — סכנה הוא לכהן אם ישא כפיו״. ונראה שהטעם הוא מפני שכל עניינו של אהרון הכהן זה אהבה, ומי שלא ממשיך בדרכו לא רשאי לברך את הברכה השייכת לאהרון.
מה זו אהבה?
אהבה זה משהו מעבר, אהבה זה השמחה בהצלחת השני, אפילו כשזה בא על חשבוני. ולכן השורש והיסוד לברכה זו התגלה בפרשתנו, בה מתגלה שאהרון שמח בהצלחת אחיו הצעיר, שאחיו זוכה להנהיג את ישראל.
הרב״י מחב״ד (הובא בקרוב אליך קרח התשע״ח): ״היהדות תמיד מפנה לימין; ׳לב חכם לימינו׳, ׳ימין ה׳ רוממה׳, ׳כל פניותיך יהיו לימין׳. למה הקב״ה ברא את האבר הכי חשוב בגוף האדם, הלב, נוטה לצד שמאל ולא ימין? כאשר שני יהודים עומדים אחד מול השני, הלב שלי נמצא לימין חברי. כל עניין הלב הוא למען הזולת. מכאן שהלב נמצא בצד ימין של החבר שלשמו הלב נברא״.
סיפור יפה
את השיעור הכי טוב בחיים שלי מה זה אהבה ומסירות נפש למדתי מילד קטן, בן חמש בסך הכול. זה קרה לפני כמה שנים כשעבדתי כמתנדבת בבית החולים סטנפורד. הכרתי שם ילדה קטנה בשם ליזה שסבלה ממחלה נדירה וקשה. הסיכוי היחיד שלה להחלמה היה לעבור תהליך של החלפת דם עם אחיה בן החמש, שחלה באותה מחלה ובאופן פלאי החלים ממנה. בדמו היו נוגדנים כנגד המחלה.
הרופא הסביר את המצב הקשה של האחות לילד הקטן ושאל אותו אם הוא מוכן לתת את דמו לאחותו. ראיתי שהוא מהסס לרגע לפני שאמר לרופא: ״כן, אני אעשה זאת בשמחה כדי להציל את ליזה״.
כאשר שכבו השניים במיטותיהם הצמודות בתהליך העברת הדם, הוא חייך, ממש כמו כולנו, למראה הצבע החוזר ללחייה של ליזה. ואז הוא פנה אל הרופא ושאל בקול רועד: ״דוקטור, האם אתחיל למות מיד? ״ התברר שהילד פשוט לא הבין את דבר הרופא. הוא חשב שעליו לתת לאחותו את כל דמו ולמות כדי להצילה. כשאמר כן להצעת הרופא — לדבר הזה הוא אמר כן.
סיפור נוסף על חסד לפרשת שמות
פעם אחת נכנס לחדרו של רבי משה סופר, בעל ה״חתם סופר״, אחד מגדולי הסוחרים בעיר ובקש את עזרת הרב.
״כפי הידוע לרב״ — פתח העשיר ואמר — ״סוחר גדול אני, אולם כעת נקלעו עסקי לצרות, ומבקש אני ממעלת כבוד הרב שיברך אותי ואצא מן המיצר״.
״אכן, ידוע לי מצבך הקשה״ — אמר הרב — ״אולם עוד יודע אני, שאחיך עני ואביון וצריך הוא עזרה בפרנסתו, ואילו אתה מתעלם מלהושיט לו עזרה״.
״יסלח לי כבוד הרב״ — מלמל העשיר במבוכה — ״אבל כרגע עסקי אינם מרשים לי לעזור, אולם אם אצא מן המיצר, בוודאי שאעזור לו״.
״בפרשת השבוע״ — אמר הרב — ״אומר הקדוש ברוך הוא: ׳וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל׳. מה פירוש המילה ׳וגם׳? וכי מי עוד שמע את נאקתם? אלא, בשעה שבני ישראל נאנקו ונאנחו תחת עול מצרים, שמע כל אחד מהם גם את אנחת אחיו. למרות השעבוד, השתדל כל אחד להקל מעל סבלו של רעהו בכל יכולתו, ובשכר שמיעה זו שמע גם הקדוש ברוך הוא את אנחתם והושיעם״.
״עזור אף אתה לאחרים״ — סיים הרב — ״ובוודאי יושיעך ה' מכל צרותיך! ״
לסיום
שנזכה לאהוב באמת את כל עם ישראל, ולשמוח בהצלחת הסובבים אותנו. ומתוך האהבה שתשרה בינינו, ה' הטוב יזכה אותנו שאהבתו תתגלה אלינו במהרה בימינו.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
