במחנה│ פטרו דברים ארבעה טבדי בנימין הרב
הרמב״ם שיטת עליו הראשונים וקושיות
1. עירובין, יז ב א-
במחנה פטרו דברים ארבעה: משנה. ופטורין מקום מכל עצים מביאין
ומלערב ומדמאי, ידים, . מרחיצת
2. רש״י שם
למלחמה. היוצאת - במחנה משנה.
- עצים מביאין לגזל חוששין. ואין
ומלע, חצירות עירובי - רב לערב. צריכין אין פתח- שם ויש ביניהם, מפסקת ומחיצה ואלו אלו הקיפו אם
א עמוד יז דף עירובין מסכת בבלי תלמוד 3.
הרשות- למלחמת היוצאת מחנה רבנן: תנו גמרא. יבשים עצים בגזל. מותרין
י משנה א פרק עירובין מסכת לרמב״ם המשנה פירוש 4.
ארץ בכיבוש עסוקים שהם מפני להם שהקילו לפי מצוה, למלחמת שכן וכל הרשות, למלחמת ואפילו אן כ האמור זה ומחנה
. האויב
יג הלכה ו פרק מלכים הלכות רמב״ם 5.
בתחלה ידים מרחיצת ופטורים הדמאי, אוכלים במחנה: פטרו דברים, ארבעה
כך על מקפידין אין ויבשים תלושים מצאן ואפילו מקום, מכל עצים ומביאין לאהל מאהל מטלטלין אלא במחנה חצירות עירובי מלערב פטורין וכן במחנה, שתהיה כדי טפחים עשרה גבוהה מחיצה המחנה כל שיקיפו והוא לסוכה ומסוכה וכשם מעשרה, פחותה מחיצה ואין שבת, בהלכות שנתבאר כמו יחיד רשות
בחזרתן פטורין כך בהליכתן אלו מכל. שפטורין
עירו הלכות רמב״ם 6. ג הלכה א פרק בין
מחנה או סוכות או אהלים יושבי וכן
לאהל מאהל מטלטלין אין מחיצה שהקיפוהו שהקיפוה שיירה אבל, כולן שיערבו עד מאהל מוציאין אלא לערב צריכין אין מחיצה ואין מעורבין כולן שהן לפי עירוב בלא לאהל
להן קבועין אהלים. אותן
שם רשב״א 7.
ז״ל והרמב״ם ד בפ״א כתב פטורין, שבשיירא דאוהלים עירובין
שכתבתי. כמו כן, נראה. ואין הירושלמי כגירסת חייבים ושבמחנה
שבמשנתינו ועוד במחנה פטורים דברים ארבעה ופטורין מהם ואחת
כלום. פטר לא בשיירא ואלו מלערב במחנה כי פ״י מלכים בהלכות שופטים בספר כתב ז״ל הוא וגם
מא ומטלטלין מלערב פטורים ההשגות מן אחת וזו, ערוב בלי לאהל הל
ז״ל. כהן משה ה״ר עליו שהשיג
שם ר״ן 8.
מהלכות בפ״א שכתב במז״ל הר״ם על לתמוה ויש
ערובין, פטורין ושבשיירה חייבין שבמחנה דאוהלין
הירוש גרסת על בזה.'וסמך כתב ז״ל שהוא זה את זה סותרין כן גם ודבריו
מלערב פטורין דבמחנה ומלחמותיהן מלכים בהלכות מן אחת וזו, ערוב בלא לאהל מאהל ומטלטלין ז״ל הכהן משה ר' הרב עליו שהשיג. ההשגות
משנה המגיד והבנת הירושלמי– פי על הרשב״א שיטת
י הלכה א פרק עירובין מסכת ירושלמי תלמוד 9.
מחנה? הוא כמה אמר אילו בעי אבינה ר' המחנה צה בק אתו אשר איש ומאה גדעון ויבא יט] ז [שופטים מאה אמר חנניה רבי ר וינוחו מהו וגו' נבל אל וידברו דוד נערי ויבאו ט] כה א [שמואל עשרה אמר יוחנן רבי יאות מאה אתו אשר ואנשים 'מחנה מחנה וכמה אלהים כמחנה גדול למחנה עד כג] יב א הימים [דברי עשרה אמר פזי בן יודה רבי מחנה נעשו אמר שונה בר יוסטא
אלהי ישראל. כמחנה אלף עשר שנים יודה רבי בשם תני עשרה. ם עצים בגזל מותרין חובה למלחמת היוצאים יבישין עצים בגזל ואסורין לחים עצים בגזל מותרין הרשות למלחמת היוצאים
יבישין. . . ח ויש הן תורה דבר תחומין בעירובי אבל חצרות בעירובי אמר דאת הדא אמר אשי בר חייה רב. ומלערב: במחנה? צירות לסתור
עירוב. צריכין אינן שבשיירה אהלים עירוב, צריכין שבמחנה אהלים דתני, כהדה שבמחנה, אהלים
11. הרשב״א חדושי שם שם הר״ן ][וכן
שנאמר מאה אמר חנינא ר' מחנה הוא כמה התם דגרסי' מחנה קרוין דעשרה בירושלמי ומפרש במחנה. פטרו דברים ארבעה
איש ומאה גדעון ויבא עשרה אמר יוחנן ר' יאות, מאה אתו אשר והאנשים מחנה אמר אלו בעי אבון ר' המחנה, בקצה אתו אשר גדול למחנה עד עשרה אמר פזי יודן ר' מחנה, נעשו אמר שונם בן דוסתאי ר' וינוחו מהו וגו' דוד נערי עשרה ויבואו שנאמר
ש יודא ר' בשם תני עשרה, אלי״ם מחנה היא וכמה אלי״ם כמחנה ישראל… כמחנה אלף עשר נים להתיר במחנה, חצרות ויש בירושלמי גרסי' חייבין. תחומין עירובי אבל חצרות עירובי אלא שנו לא ינאי ר' דבי אמרי ומלערב
עירוב צריכין אין שבשיירא אוהלים עירוב צריכין שבמחנה אוהלין דתניא כהדא שבמחנה, אהלים ע״כ.
לוף בחי שהגירסא הסוגיא לפי ונראה בשיירא. התירו שלא מה במחנה והתירו עירוב צריכין ושבשיירא עירוב צריכין אין שבמחנה
11 ג הלכה א פרק עירובין הלכות משנה מגיד.
וכו או סוכות או אהלים יושבי.'וכל שהאהלים לומר הם בכאן רבינו דברי מקום באותו ועומד הקבוע שבמחנה
לערב, הן צריכין ימים אהלים אבל
שבשייר א, לדרכה הולכת שהשיירא
- אהלים ועשו השבת מפני שם ונחו קבועין שאינן לפי מלערב הם. פטורים
בירושלמי: כן ומבואר אהלים תני
עירוב, צריכין שבמחנה אין שבשיירא
עירוב. צריכין ומלחמותיהן מלכים מהלכות ששי ופרק
כתב: חצירות ערובי מלערב פטורין וכן
וכו 'במחנה פ״ק בסוף שנה המ דין והוא. ארבעה ששנינו י״ז) (דף דעירובין
במחנה פטורין דברים מהם ואחד לערב.
רבינו, בדברי סתירה ואין שדין לפי
למלחמה, ההולך במחנה הוא המשנה
להלחם, חונים ימים חונים וכשהן ומפני
להם. הקלו כן הוא הירושלמי דין אבל
להלחם. שלא החונין באנשים נ״ל כך
רבי דברי לתרץ נו.
כתבו המפרשים אבל שהגרסא
בהפך, בתוספתא במחנה שפוטרת
בשיירא ומחייבת. ספרי ונוסחת
משובשת. הירושלמי שמחנה וכתבו
עשרה, בו שיש כל נקרא עד שנאמר
אלהים, כמחנה גדול למחנה הוא וכמה
– אלהים מחנה עשרה, מכן פחות
שיירא. יוצא מחנה ודוקא כתבו ולא
למלחמה. יוצא דוקא ודאי ה נרא ומהמשנה
למלחמה, מחנה ברייתות הביאו ובגמ' ודברי וכו' הרשות למלחמת יוצאת
נראין. רבינו
מלוניל הכהן יונתן ורבנו הריטב״א שיטת
12. הריטב״א חדושי שם
במחנה התירו דברים ארבעה. מתני' יש מחנה הם כמה נחלקו ובירושלמי, הרשות למלחמת ישראל בארץ היוצאת במחנה פירוש
לא דילן דבגמ' כיון בעשרה דהוי הפוסקים ודעת ישראל כמחנה אלף י״ב יודא ר' בשם ותני מאה שאמרו ויש עשרה, מרו שא בהכי. איפליגו מחנה. ונקט השתא עד בו דאיירי שיירא תנא דשבק והיינו כלום, התירו לא בשיירא אבל התירו במחנה ודוקא מלערב שפטרום סיפא גבי בירושלמי מפורש וכן שבמחנה אוהלין דתני כהדא שבמחנה אוהלין להתיר תפתר במחנה חצירות ש וי
ע״כ. עירוב צריכין שבשיירא אוהלין עירוב צריכין אינן
בהפך וגורסין הירושלמי ששבשו יש אבל עירוב צריכין ובמחנה עירוב צריכין אין דבשיירא ממתניתין, כדמוכח כן לגרוס אפשר ואי,
כמו מפורש כן גם ובתוספתא שכתבנו…
13 ב עמוד ד דף הרי״ף) דפי (לפי עירובין מסכת הרי״ף על מלוניל יהונתן רבינו.
למלחמת שכן וכל הרשות למלחמת אפי' להלחם היוצא למחנה חכמים להם התירו פטרו, וכו'. במחנה פטרו דברים ארבעה
העומד יחיד כדין אלו דברים בד' א שייר שדין למקום ממקום ההולכת לשיירא ואפי' אדם, לכל אסור שהוא פי על אף מצוה
: בביתו הראשונים שיטות בביאור הגר״א שיטת
14. טור שסו סימן או״ח
מן לתוכו פתוחין בתים שהרבה חצר החצר בכל לטלטל מותרין התורה גמורה רה״י שהרי לחצר ומבתיהם לטלטל אסרו חכמים אבל היא מפני שיערבו עד לחצר מבתיהם
לכל מיוחדות רשויות הם שהבתים משותפת רשות והחצר שלו אחד היו ואם לר״ה קצת ודומה לכולם יאמרו לחצר מהבתים מוציאין כן על לר״ה מרה״י להוציא שמותר מעירובי פטורין מדברות הולכי עליהם להחמיר רצו שלא חצירות
עירוב. ידי על אותו התירו אבל
15 שסו סימן חיים אורח יוסף בית.
דעירובין). (יז קמא פרק בסוף וכו'. פטורים ות מדבר הולכי כן ועל רבינו ומ״ש ד 'תנן
. מלערב מינייהו וחד במחנה פטרו דברים בגמרא): (שם ומפרש עירובי דוקא דהיינו
להלחם, היוצא במחנה דוקא דהיינו משמע. ובגמרא חצירות ההולכת שיירא אבל
יונת רבינו הרב כתב וכן אדם כל כדין דינה למקום ממקום ן.
עירובין)(ה״ג מהלכות א' בפרק ב כת והרמב״ם מחנה או סוכות או אוהלים יושבי וכן שהקיפה שיירא אבל כולם שיערבו עד לאוהל מאוהל מטלטלין אין מחיצה שהקיפוהו
להם. קבועים אוהלים אותם ואין מעורבים שכולן לפי לערב צריכין אין מחיצה
ה״ו פ״א בירושלמי)(עירובין איתא דהכי המגיד הרב וכתב לדרכה ההולכת שיירא שהם שכל ימים ועומד קבוע מחנה הוא ואם קבועים שאינן מפני מלערב פטורים השבת מפני שם ונחו בסוף כדתנן פטורים ימים שחונים פי על אף שאז להלחם הולכים כן אם אלא לערב צריכים
דעירובין. קמא פרק וכתב מחנה וב מי' פחות מחנה נקרא שאין וכתבו בהיפך גורסים שיש
וחייבים שיירא הם מי' פחות שהן וכל. פטורים
כתב ורבינו מדברות הולכי דהיינו הרמב״ם… וכדברי פטורים שיירא
16 ב שסו, חיים אורח ערוך שולחן.
מחנה או סוכות, או אוהלים יושבי מאהל מטלטלין אין מחיצה, שהקיפוהו שיירא אבל כולם; שיערבו עד לאהל
לפי לערב ם צריכי אין מחיצה, שהקיפוה אוהלים אותם ואין מעורבים שכולם
להם. קבועים
17. הגר״א באור שם
פ״ק ירושל' יושבי. עירוב א״צ שבשיירה עירוב צריכין שבמחנה אהלין תני אבל
שיירה בין מה פ״ב בתוספתא כמ״ש וצ״ל משובש שהירושלמי כתבו המפרשים
שאין ושאר העירוב מן פטורין שבמחנה עירוב צריכין שבשיירה אהלים אלא למחנה
בחצר כשרוין ה״ה אהלים להן ודוקא כו' במחנה פטרו דברים ד' במתני' מ״ש והיינו כמחנה גדול למחנה עד שנא' עשרה מחנה כמה שם בירושלמי כמ״ש והיינו מחנה
שיירה, מכאן פחות אלהים: ועמ״מ
18 ג הלכה ו פרק ברכות הלכות רמב״ם.
בתחלה ידים מנטילת פטורים ובמחנה מפנ הסכנה מפני באחרונה וחייבין במלחמה. , טרודים שהן י
19. יוסף בית קנח או״ח
במים הם חייבים אבל כלומר ראשונים. ידים מרחיצת פטורים למלחמה ההולכים במחנה ומיהו
דעירובין): (יז. קמא פרק בסוף פשוט וזה הסכנה מפני נינהו דחובה משום אחרונים ארחות ובספר
רחיצה… בלא ושותה אוכל סכנה לו שיש או במדבר שהיה דמי מכאן למד יג אות נט״י חיים)(הל'
21 ח קנח, או״ח שו״ע.
או במדבר שהיה מי מים לו ואין סכנה, במקום
ידים מנטילת. פטור
21 ח סעיף קנח סימן חיים אורח הגר״א באור.
. כו דברים דערובין׳ד' מספ״ק למד כו'. שהיה מי
יהונתן ה״ר כמ״ש מוכרח אינו למלחמה היוצא מחנה וקא ד שם
שיירא שדין לא למקום ממקום ההולכת שיירא אבל רשות אפי' ע״כ. בביתו העומד יחיד כדין אלו דברים בד' אהלים דערובין פ״ק בתוספתא וכמ״ש שם בגמ' וכמ״ש
הערוב מן פטורין שבמחנה בערוב חייבין שבשיירא מחנה ור״ל
שם. פ״א המ״מ כמ״ש למלחמה היוצאה
א ורשב לרמב""ן ואף - למלחמה כ' שלא דוקא כתבו מ״מ
בירושלמי. וכמ״ש בעשרה
עיקר. יהונתן ה״ר דברי ומ״מ איפכא שכ' להרמב״ם ואף פטור ובשיירא חייב שבמחנה 'כגי
- הירושלמי אלא פטרו ולא חייבין דרך דהולכי ס״ל מ״מ
מלכים. בה' וכמ״ש במלחמה,
… דמי. כמלחמה סכנה דמקום שדעתו אלא תוס 'כ "וכ
מוטב. ד״ה ב' כ״א בערובין כו. או וז״ש׳במדבר
כב״י דלא מע״ח פטורין מדברות הולכי שס״ו סי' הטור וז״ש וז״ש ע״ש שיירא דוקא לפ' שם שנדחק מדברות:
22 ב עמוד כא דף עירובין.
הגרסי יהושע רבי והיה האסורין, בבית חבוש שהיה עקיבא ברבי מעשה רבנן: תנו מים לו מכניסין היו ויום יום בכל משרתו. ונתן חציין, שפך צריך! אתה האסורין בית לחתור שמא מרובין, מימך היום לו אמר האסורין, בית שומר מצאו אחד יום במדה.
לו: אמר המאורע אותו כל לו סח בחייך? תלויין וחיי אני שזקן יודע אתה אין יהושע, לו אמר עקיבא, רבי אצל כשבא חציין. לו אמות מוטב מיתה, עליהן שחייבים אעשה מה לו: אמר מגיעין? ידיך ליטול מגיעין אין לשתות לו: אמר ידי. שאטול מים לי תן מה אמרו: בדבר, חכמים כששמעו ידיו. ונטל מים לו שהביא עד כלום טעם לא אמרו: חבירי. דעת על אעבור ולא עצמי מיתת
כך- האסורין בבית ומה וכמה. ה כמ אחת על בילדותו כך- בזקנותו וכמה כמה אחת על האסורין בבית. שלא
23. תוספות שם
עצמי- מיתת אמות מוטב סכנה במקום שכן וכל ידים רחיצת במחנה פטורין דברים ארבעה אמר יז.) (ד' קמא דבפ' גב על אף
היה עצמו על. מחמיר איש החזון שיטת
24 ב עמוד יז דף עירובין.
תחומין- עירובי אבל חצירות, עירובי אלא שנו לא ינאי: י רב דבי אמרי ומלערב. עירובי על לוקין חייא: רבי דתני חייבין.
תורה דבר. תחומין
25 ב עמוד יז דף עירובין מסכת הרשב״א חדושי.
יצא אל יוציא אל כתיב מי אשי רב אמר
קרינן יצא ואל כתיב ז״ל הראב״ד כתב חייא דר' ומתניתא ינאי דר' מימרא דהא
עקיבא דר' אליבא כולה סוגיא האי ו דאורייתא, תחומין דאמר לרבנן אבל כיון מיהו לא, דרבנן תחומין דאמרי דמי בגמרא דשיילו חזינן דקא היכי אמה אלפים הני שהוציאוהו איש יצא אל דכתיב ואמרי' כתיבן מקום גמרינן חסדא רב ואמר ממקומו להו אית דתחומין שמעינן וכו' ממקום
איש יצא אל כרחך ועל התורה מן עיקר ממש מקומו על ולא קאמר תחומין, על שלש בתחום רבנן לדעת קרא האי מיהו ישראל מחנה כשיעור נאמר פרסאות היא דרבנן אסמכתא אמה אלפים אבל
גזרה וגמרינן קרא אהאי להו דסמכי' עיקר להו דאית וכיון שוה, לגזרה שוה אמה אלפים תחומי אף בדאורייתא
מוזהרין מחנה בני אקרא נהו דאסמכי על לוקין חייא ר' דתני והא עליהן, פרסאות שלש על תורה דבר תחומין
… קאמר כתב כן ואף, ז״ל הראב״ד
ז״ל הרמב״ם של דתחומין פסק כן גם נראה וכן תורה, דבר פרסאות שלש
מדברי ז״ל… אלפסי הרב
מחוורין הדברים ואין בכל ואדרבה
תחומין מר דא דלמאן נראה התלמוד כלל… דאורייתא תחומין לך אין דרבנן
דוחקייהו מאי ינאי ר' דבי א״כ וא״ת אבל חצרות עירובי אלא שנו לא למימר מתני ולאפוקי לא תחומין 'עירובי
תירץ כיחידאה ולאוקומא, מדרבנן
נר״ו הרמב״ן עקיבא כר' דאיהו משום למתני לה מוקי ומש״ה לי' 'סבירא
ר דהא לה מוקי 'אה כיחיד ולאו כוותי' אילעא ור' מאיר ור' חייא ור' עקיבא מי בפרק הגלילי יוסי ר' של בנו תחומין להו סבירא כולהו שהוציאוהו למתני לה מוקי ינאי ור' 'דאורייתא כר דוכתא בכל לה דתלי והא 'כוותייהו, עקיבא דר' משום היינו עקיבא אליבי וכולהו להו וחשיב 'סתימתאה
למתני… לה 'תנו כרבנן לן קיימא ואנן פטורין מחנה והלכך דרבנן דתחומין
תחומין… עירובי מלערב אפילו
26. דף עירובין א מה, ב- מד,
מעשה- נעשה כבר לו ואמרו ברשות שיצא מי משנה. אלפים לו יש
התחום- בתוך היה אם רוח. לכל אמה היוצאים כל יצא. לא כאילו
למקומן חוזרין. להציל
…'גמ היום כל משם זזין היו לא בראשונה דתנן, קשיא: הא קשיא י א ולא רוח. לכל אמה אלפים להן שיש הזקן גמליאל רבן התקין כולו,
מן להציל והבא לילד, הבאה חכמה אפילו אלא אמרו בלבד, אלו ויש, העיר כאנשי הן הרי הדליקה- ומן המפולת ומן הנהר ומן הגייס
להן רוח. לכל אמה אלפים
טובא אפילו למקומן, חוזרין ל! הציל היוצאין כל אמרת: והא לא? ותו
- כדתניא למקומן. זיין בכלי שחוזרין רב]: אמר [יהודה רב: אמר הכירו אחת פעם לחומה, הסמוך בבית זיינן כלי מניחין היו בראשונה אויבים ונכנסו זיינן, כלי ליטול ונכנסו אחריהם, ורדפו אויבים בהן
אויבים שהרגו ממה יותר זה את זה והרגו זה, את. ה ז דחקו אחריהן. התקינו שעה באותה זיינן בכלי למקומן חוזרין. שיהו
כאן- קשיא; לא אמר: יצחק בר נחמן רב אומות את ישראל שנצחו
כאן- העולם, עצמן את העולם אומות. שנצחו
27. רש״י שם
- ברשות שיצא מי משנה. להציל או החדש, לעדות כגון
לילד. הבאה חכמה או הנהר, ומן הגייס מן
- מעשה נעשה כבר לילך צריך. ואינך
- רוח לכל אמה אלפים לו יש לו שנאמר. ממקום
- יצא לא כאילו בגמרא. מפרש
- למקומן חוזרין בגמרא. מפרש
- כו הגייס מן להציל …'גמ׳והבא ותו אלפים וקאמר:
, לא ואפילו מן, למקו חוזרין להציל היוצאין כל קתני ומתניתין
טובא. - זיינן כלי מניחים חוץ שמוצאין החיצון בבית בחזירתן,
. לחומה - אויבים בהן הכירו אחריהן ורדפו לעיר, חוץ. שיצאו
נכנסו- זה את זה ודחקו צר, והבית זיינן כלי ליטול. היוצאין
- ישראל נצחו לא ותו. אלפים
- העולם אומות נצחו טובא אפילו למקומן. חוזרין
28 יז הלכה כז פרק שבת הלכות רמב״ם.
לעשות שיצאת המצוה נעשית כבר בדרך הולך והוא לו ואמרו ברשות יוצא היה ברשות ממנו שיצא תחום מקצת היה ואם רוח, לכל אמה אלפים ממקומו לו יש יצא לא וכאילו למקומו חוזר זה הרי ממקומו לו שיש אמה אלפים בתוך, מובלע
נפשות להציל היוצאין וכל להם יש המפולת מן או הנהר, מן או גוים מיד ישראל
והיו תקיפה הגוים יד היתה ואם, בו שהצילו ממקום רוח לכל אמה אלפים
בו שהצילו במקום לשבות מפחדים זינן. ובכלי למקומן בשבת חוזרין אלו הרי
29. ערוך שולחן ג תז, או״ח
עובדי מיד ישראל נפשות להציל היוצאים כל
להם יש המפולת מן או, הר הנ מן או כוכבים; בו שהצילו ממקום רוח לכל אמה אלפים מפחדים והיו תקיפה כותים יד היתה ואם
חוזרים אלו הרי שהצילו במקום, לשבות
זיינם. ובכלי למקומם בשבת
31 ואמנם ד״ה סק״א ו סימן קיב סימן או״ח חזו״א.
כל במלחמת אלא אינו במחנה שפטרו דברים דד' ואפשר
אבל וסנהדרין, מלך פי על רשות או מצוה מת מלח ישראל, אף ולהציל, להדפם יוצאין העיר ובני עיר על העומד גייס מחנה פטור בכלל אינן מקום מכל מצוה, מלחמת, שמלחמתן
הפטור דיני להם אין [=כלומר, הצלה משום בהם יש כן אם אלא סכנה… מטעמי נחוץ הדבר אא״כ מחנה, ]של
דאמרי איכא מחנה, כמה נחלקו בין דעירו ספ״ק ובירושלמי ומשמע אלף. י״ב דאמרי ואיכא עשרה, דאמרי ואיכא מאה ובמ״מ אנשים. בסכום תלוי אלא ישראל כל שיסכימו דא״צ
עשרה …דמחנה המפרשים בשם כתב ה״ג עירובין מהל' פ״א
ונראה דגם לענין דברים וגו' למחנה מחוץ לך תהי' 'ויד מצות
, יג כג מחנה שיעור, מרובים הלוחמים אם דאף ונראה עשרה. אחד במקום עשרה ובעינן מצטרפים אינם מפוזרים הם, אבל
ואפשר דשיעור צירוף כשיעור ושיריים אמה ע' עד צירוף
…עיר ובירושלמי שם יליף 'כמחנה מקרא עשרה וכמה ', אלקים
מחנה אלקים ונראה עשרה. דהמינים שאין מצרפין אותן
אינן ה שבקדוש לדבר לעשרה משלימין מחנה של. לעשרה
מחנה: בדין תנאים ב' דיש נראה עלה ודאתן
'א– ישראל מלחמת, שתהא ( כדכתיב דברים כג י), תצא 'כי:
וגו אויביך על,'מחנה למלחמה. ישראל הוצאת והיינו
'ב– ויש אחד במקום חונים מסוים במספר הלוחמים שחיל
שפיר אבל נה, מח כמה שאלו ובירושלמי מחנה. שם עליהם
לומר יש דאין מלך ע״פ ישראל כל במלחמת אלא מחנה דין מספר אבל רשות, במלחמת סנהדרין ע״פ או שבדור, ושופט
בעשרה סגי אחת במחנה יחד. החונים
הרצוג הרב דברי
31 מז סימן חיים אורח יצחק היכל שו״ת.
המשלט מן חייל ירחק כמה שאלה: שופר תקיעת מצוות. לקיים כדי, צבאי מוצב שליטה, ][=מרכז
… איפוא ברור למלחמה. היוצאת במחנה, ז״ל, רש״י מפרש במחנה, פטרו דברים ד' שנינו, י״ז דף עירובין במסכת, במשנה בפיה״מ ז״ל הרמב״ם פירש וכך בדרכה. יומיים יום ונחה למלחמה, היוצאת למחנה אלא נאמרה לא במשנה, האמורה זו, שקולא
הנזכר המחנה וזה ארצות בכבוש מתעסקים שהם לפי עליהם מקילין ואנו מצוה, למלחמת וכ״ש הרשות למלחמת אפילו כאן ז״ל הראשונים ושאר הסמ״ג, מדברי ברור וכן בהן. חייבין תחומין עירובי אבל וכו', ענינו ומלערב, שם, וממשיך וכו'. , האויבים
עליהם להחמיר רצו שלא מדבריות, בהולכי המדבר שס״ו, , סימן ב והטור לעילה ועיין למלחמה. היוצאת במחנה הוא שהמדובר השבת מפני שם ונחו במדבריות, לדרכה ההולכת אדם בני של חבורה כלומר ששיירא, הרמב״ם בשיטת הולך שהוא, היינו
שאז ם, להלח הולכים אא״כ (ע״ח) לערב צריכים ימים, ועומד קבוע מחנה הוא ואם שם, קבועים שאינם מפני מלערב פטורים אלא וכו', והרמב״ם רש״י מפירוש אחרת במשנה, המובא מחנה, מפרש שהוא אומרת זאת ואין פטורים. ימים, שחונים אעפ״י כמובן אלא, תחומין, בענין לקולא זכר שום אין למלחמה יוצאת בשאינה בשיירא ואילו ישראל, למלחמת היוצאת מחנה, שזוהי
פקו״נ של ענין שם יש. אם
כ …(ח) הגר״א בביאור ז״ל מווילנא הגאון ישראל של מאורן של קדשו בדברי בהביטי נפלאתי נוראות ו וברור, פשוט נראה זה ל
שהירושלמי כתבו המפרשים אבל אומר, והוא וכו', חייבים שבמחנה אהלים כגירסתו, הירושלמי מביא שהוא, ו ס״ק שס״ו 'סימן וכו עירוב, צריכין אין שבמחנה עירוב, צריכין שבשיירא אהלים אלא,'נה למח שיירא בין מה בתוספתא, כמ״ש וצ״ל משובש, ומחנה שלנו, כגירסה הרמב״ם של מקורו זהו שנתבאר כמו והלא יעויי״ש. וכו', במחנה פטרו דברים ד' במתניתין מ״ש והיינו
של אליעזר דמשק בספר לעיין ך וצרי ז״ל. רבינו של כי״ק הן הללו השורות אם יודע ומי מלחמה. של מחנה זה במשנה האמור למועדו. חזון עוד ב״ה ואולי במחיצתי. עמי ואיננו הגר״א, ביאור על ביאור מהוראדנא, ז״ל לנדא אליעזר ר' הגאון
… נאמרו עליהם ולא שיירא, בכלל ולא מחנה, בכלל לא אינם הנ״ל, הפסק ניתן שעליהם שהמשלטים בס״ד, ברור לי יוצא זה אך
הנ״ל הקולות קבועים צבא ואנשי וברזל, לבנים אבנים של קבועים בנינים הם שאלו זי״ע, הראשונים רבותינו של קדשם מפי
מטעה הוא הנ״ל הפסק הזאת מ. הבחינה וכבר ימים, וחונים למלחמה יוצאים ולא תמיד, בהם
אחינו את לכלול לזה טעם ואין יים, ק איננו מלחמה של מצב אבל שכינינו, עם שלום ברית נכרתה לא עדיין כי אם זאת כל ומלבד איסור ביטול אבל האמה, אלפיים בשביל מעירוב אפילו ולפוטרם למלחמה היוצאים מחנה בני בכלל במשלטים, השרויים
בישראל כזאת תהא לא תחומין, לישראל הרבנים ראש הרצוג הלוי אייזיק יצחק,
32. א סימן דרבנן עשין 'סמ״ג
אמר דעירובין שני בפרק גרסינן ואמרה קול בת יצתה ידים ורחיצת עירובין המלך שלמה שתקן בשעה שמואל אמר יהודה רב
הימים כל שהיו מפני המלך שלמה עד נתקנו לא לכך כי אחת בתשובה גאון היי רב והשיב אני. גם לבי ישמח לבך חכם אם בני
ראשון בפרק ושנינו בארץ שלום הוא ברוך הקדוש נתן שבימיו שלמה עד במלחמות פטורים דברים ארבעה א') (י״ז דעירובין
חצירות ערובי ומלערב ומדמאי ידים מרחיצת ופטורין מקום מכל עצים מביאין במלחמה. במחנה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
