bmch
בס״ד
בס״ד פרשת ת צוה, "תשפ מספר1558, ד
סנגור נעשה ר קטגו
אבוקרט אבינדב הרב
דקּות שראשיתה לסוגיה החיד״א נדרש בפרשתנו
לחיינו הנוגעת רוחנית תובנה ואחריתה. הלכתית
" סנגור נעשה קטגור ש״אין חז״ל בדברי הוא כלל
ע״א. כו השנה )(ראש או חטא על המרמז דבר כל
שלילית מציאות לעשות ואין קטרוג מהווה
. ווה מצ דבר באמצעותו באשר תוהה החיד״א
תיקון מדרכי שאחת עובדה ל הרע לשון של עוון ה
הכלל את נאמץ אם בתורה עיסוק באמצעות. היא
איך השאלה ה עול סניגור", נעשה קטגור לפיו״אין ש
הרע לשון שדיבר שפֶּה תכן יי שעשה העוון על יכפר
דווק בא א מצעו? דיבור ת
דאמרינן בהא הוא הרע שון ל מדַּברי דתקנת
בתור לעסוק טו (ערכין ה ב.) "ע והוינן דאין בה
" מכתת הלשון״כתותי ומה סניגור, נעשה קטגור
, ע״ב פ )(עירובין הרחש יצא מות (תרו ח, )ד
טהור לא אשר ממקום ) ז: יג (קה' עות אשר לתקן
משפ תהגה ולשונו נעשה טגור ק אין והלא ה', טי
? סניגור1 כל סותרים לדברים משמש אדם של שפיו העובדה
כך; גם אך, תורה לימוד מצוות דיבורים של עוון
, אסורים בה שטמונה העצומה בניגודיות. מפליאה
רשב״י: אמר בכדי לא סיני הר על עומד הייתי "אם
מהקב״ה תובע הייתי לישראל, תורה שניתנה בשעה
פיות; י שת אדם לבני שיברא בתורה בו שיעסקו אחד
ז שבת (ירושלמי צרכיו כל את בו שיעשו "ואחד, א "ע
מתורג. ם) הסתירה את ליישב מנת על, הזו החיד״א מתרץ
שני הם בפה תורה בלימוד ועיסוק הרע לשון שדיבור
אובייקט– באותו לחלוטין שונים שימושים. ה הפ
* אב הרב " קהילת כרב משמש אבוקרט ינדב אבני
מאמר ה שמואל. גבעת החושן" סוק שיע מספר חלק הי נו
במ לראות, ועתיד השבוע לפרשת החיד״א שנת אור
בקרוב.
1 פני לפרשת, התורה על והערות רמזים פירושים, דוד,
. תצוה
גם אך בשטר אישה לקדש יכול אדם לכך, בדומה
לגרש; בגט אותה בש מדובר מעשים י נ ים שונ
ה בתכלית מבוצע פעולה: אותה באמצעות ים מתן
וחתום. כתוב שטר ו מקדש בשטר אמנם שכתוב ה במ תירצנו עוד דהאי ומילי לחוד שטרא דהאי דמילי מגרש ובשטר
ש ה (קידושין לחוד טרא א). "ע הכא הדין, והוא
ים ר מְָאר ה מָּרַים רעיםַא בדברים שפגם הלשון
ה: כד) במ' (ד מצו( בתורה )ללמוד =יכולים. ומכפר מרים הרע דלשון דמילי קטגור, אין שייך ולא
מָּרוֹת א תורה דברי ולהבדיל ורעים ' (תה טְהֹרוֹת
א: טו). (ברא' מְאוֹרֹת ל )וְהָּיּו יב: ז
עובר החיד״א מכאן את להוכיח באמצעות הטיעון
הפסוק שזירת פרשתנו: מתוך ים
ית "וְעָּש הרמז ָּוזהו תְכֵלֶּת יל כְל הָּאֵפוֹד יל מְע "אֶּת
) כח: לא (שמ' שדי וכיוצא, הרע בלשון חטא שאם
בכוליה( תיכלא בכולה, הקלקול =נתפשט חולין
סד כרת, וחייב ע) "ב ה "יַכְרֵת הכתוב כמו׳שאמר
פְתֵי ש כָּל ד). יב: (תה' לָּקוֹת "ח יָּה "וְה והתיקוןָּהוא
י פ "ֹאׁשוֹּבְתוֹכו ֹר (שמ' ) כח: לב הדיבור, למעט
י״ב סָּב יו לְפ הְיֶּה י "שָּפָּה אסור. דיבור בכל ולהיזהר
כח: לא) (שמ' והשפתיים השיניים חומות דמלבד וידמה אחרת חומה יעשה הוא ה'. . , עשה אשר
) (םש קָּרֵע י "ֹלא מאד חזקה סביב לפיו שפה "ַכאלו
. ע מר סור וזהו
לפי מכפרת תְכֵלֶּת" יל "כְל העשוי המעיל ישת לב טז (ערכין הגמרא ) א "ע לדבר רמז הרע. לשון עוון על
"תכלת" מהמילה נלמד למילה גם במשמעה שדומה
'קלקול' שהרי בארמית, כל על משפיע הלשון חטא הסוגרת הבגד, בשולי כפלת מ יצירת החוטא. של גופו
של פיו את לסגור רך הצו על מרמזת פנימה, הבד את כן, אם היא, הבגד שפת הרע. בלשון שנכשל מי רמז
האדם של שבפיו. לשפה, ועוד ן ה השיניים גם
נוספת הגנה וחומת מחסום על ש הפה, י לא פתח י
לריק– קָּרֵע י."ַ״ֹלא אם הגוף על המעיל לבישת, כן
כאן יש כולו. בגוף שפגם הרע לשון עוון את מתקנת
לסג לאדם הנחיה שתיקה ל ש הרגל לעצמו ל אזהרה ו
, משוחררת לשון מפני מרע לסור. ובכך
שסר לאחר כלומר טוב, לעשות עליו מרע דם הא בו ולדבוק הקודש אל. לברוח קוֹלו "וְנׁשְמַע זה "ֹואחרי (שמ' ח) כ: לה בדברי
תימא– וכי העוון לכפר. התורה נבלה דובר פה
קוֹלו. ?"ֹמַע "וְנׁש שאמרת סְניגור יעשה קטגור איך
"ּב אמְר לזה (חב' דָּבֶּר יֵלְֶּך לְפָּנָּיו הַקֹדֶּׁש", אֶּל בֹאוֹ
) ג: ה לחוד הרע דלשון ומילי שבקדושה, דברים
לחוד. דאורייתא. . ומילי יָּמּות וְֹלא "ּובְצֵאתוֹ,"ועוד נתחייב הרע לשון ודיבר מהקדושה בצאתו כלומר
שובו אחרי ועתה מיתה, – חַי ץ ע לָּׁשוֹן ֵמַרְפֵא ים
כן אם ימות. )ולא טו: ד (מש' העוון תיקון הוא
קטגור אין אמרו לא ובזה. עצמו,
על בתורה, ועסק דש הקו אל האדם שנמלט לאחר על לשוב הוא יכול העוון, מגודל להינצל מנת
לנקודה עקבותיו ש כדי ולתקנה לדייקה, בה נכשל העוון של יסודי ניקוי מתוקנת. אישיות בתוכו לייצר
מ ע במגע רק תאפשר החטא חיטוי וביצוע. מו י בטוח; מפלט מקום היא התורה אין בה תנאי כל
קבלה בשעריה, לבאים כלל להיטמא ביכולתה אין
שהוא, חטא בשום לפני אהוב בה שעוסק מי וכל
. המקום א לא ל דם שתשובתו ולהאמין ברוחו ליפול
אפשרית, בלתי או דחויה אפשרי הכול רי שה
יתברך. יו לפנ ומתקבל בתנ״ך מילים של בספירה עסקו המסורה בעלי
ט במב שונים. בהקשרים הקיימות זהות מילים ובציון
ראשוני ביניהם שאין אקראיות בהופעות מדובר
מפיק ספרד, כמי ח של כדרכם החיד״א, אבל קשר, גם השונות המילים של מהופעתן מיוחדים מסרים
שלנו. בהקשר קוֹלוֹּבְבֹאו במסורהֹ״וְנׁשְמַע להסמיך אפשר: וזה
הַקֹד ֶּאֶּל שׁ" כח: לה); (שמ' (שמ' וְנׁשְמָּע שֶּה ""נַע
כד: ז); א: כ.) (אס' הַמֶּלְֶּך תְגָּם פ ""וְנׁשְמַע הכוונה
הַקֹדֶּׁש, אֶּל קוֹלוֹּבְבֹאוֹ ""וְנׁשְמַע הלשון שתיקון
: ב) ו (וי' הָּעֹלָּה תוֹרַת זֹאת הרע שֶּה "נַע שכתוב וזה
וְנׁשְמָּע". כלומר, ותסר מעשה צריך האי בזה
דיבורא( =הו " דְבוֹרָּה "וַתָּׁשַר עפ״י הדיבור, סר [דב'
ה: א]), תְגָּם פ "וְנׁשְמַע הוא ץ והתירו קטגור. דאין
"הַמֶּלְֶּך של שמותיו כולה התורה שהיא הקדוש
הוא. ברוך פעמים שלוש "וְנׁשְמַע המילה בתנ״ך."מופיעה
צריך שהחוטא לתהליך הדרכה בכך רואה החיד״א
על לעבור לעסוק עליו ראשית, חטאו. את לתקן מנת
שבקדושה: בדברים הַקֹדֶּׁש אֶּל קוֹלוֹּבְבֹאוֹ.""וְנׁשְמַע
במעשה צורך ויש שחטא מפה מגיע הקול הרי אבל
קול– בהשמעת רק ולא תיקון של וְנׁשְמָּע שֶּה! ?""נַע
ההבנה עולה לכן הדיבור כי בתשובה החזרה לאחר
א ינ מלכי למלך ייך ש הוא שכן החטא, לדיבור זהה ו
ולא המלכים רְגָּן– הנ היצר לבעל תְגָּם פ "וְנׁשְמַע
."הַמֶּלְֶּך לעיקרון סייג מציין החיד״א אחר, במקום
הציב: שאותו ב לרמוז אפשר ועוד "יְדֵיכֶּם רו אומ מָּלֵאּו ים "מ ָּד
התוספות שאמרו מה א: טו) (יש' את שהרג דכהן
הנפש ן ק דאי כפיו, ישא לא ור סניג נעשה טגור
ז (יבמות א) "ע דהא אמרו דהרי שהקשה מי ויש.
בפנים, דוקא היינו סניגור נעשה קטגור דאין דאין בגדי לובש בחוץ אבל זהב, בבגדי שם נכנס הכהן
קטגור. אין על להקפיד אין דבחוץ. זהב. ואני
מידי( קשיא דלא אמרתי, בעניי דבר,) קשה =לא
ש דמה ה אמרו במין ד זהב, דהוא הקטגור במין יינו
ובהא הקטגור, מין הוא ה ז וזהב העגל עשו זהב עצמו הקטגור אבל לחוץ, פנים בין דמחלקינן הוא
סניגורו נעשה אינו מקום בכל העין (מראית
לב ]ברכות ש ה״ס לאגדות [ביאור ב). "ע
שהרג הן וכ, לפיה זה. לעניין המתקשרת הלכה קיימת
לא נפש ייש א מבהירים התוספות בעלי כפיו.
על נסמכת שההלכה דברי הגמרא קטגור "אין ש קשים, התוספות דברי אולם סנגור". נעשה שהרי
כ כמו פנימי באירוע מדובר אין לכאורה גדול הן ו
לבוש הקודשים קודש אל הנכנס ב זהב, בגדי לא ולכן
, הזה הכלל בו חל הכ אחר מקום בכל שהרי לובש הן ו
לכ זהב. בגדי ן החיד״א כ שכאשר מחדש, הורג הן ו
הוא נעשה נפש מ בשונה קטגור, עצמו העוטה הן וכ מאחר לקטרוג. ומרמז המסמל בכלי שמשתמש זהב
יכול הוא אין בגופו העבירה את ביצע הן ש הכ ו כ בברכת סנגור להיעשות ו שלום. עניינה ש הנים
כהונה ה בגדי ה שזורי זהב, ם ובעיקר מעיל
האפוד, לסתירה סמל הם של הפנימית תיקון
ו כלי תו ו בא נעשים שניהם; ופגם חטא למול תשובה
. עצמו את להפוך יכולים טוב ומעשה מצווה לעיתים,
הקטגור אולם לסנגור, עצמו שהאדם בכך תלוי הדבר
תשובה, של עומק לתהליך יירתם יכולה שמעלתה במיוחד קטרוג. כל ולבטל מחדש האדם את לברוא
בדיבורו להיזהר פיו, צא למו לב לשים האדם נדרש
די שיהיה, וסנגורים קדושה בכך ויוסיף נעים בור
להפך לא. וחלילה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה