בס״ד
הגדרת לאלתר
כידוע – אוכל, ביד, מיד (=לאלתר)
מהי הגדרת לאלתר? עיין במקורות שלפניך והבחן מהי הגדרת לאלתר על פי כל אחת מהדעות!
**ירושלמי שבת ז/ב**
בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק תיפתר שהיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה
**רבינו חננאל**
ולאלתר דאמר אביי כל זמן שיושב על השלחן ואוכל
**ריטב״א**
מעתה מה שנהגו לכתוש אגוזים או שקדים וכיוצא בהן ולברור האוכל מהם קודם הסעודה כדי לאכול בשעת סעודה אסור הוא, ואין לעשות כן אלא בשעת אכילה ממש ושיברור אוכל מתוך פסולת
**הרא״ש שבת ז/ד**
ושיעור לאלתר פר״ח ז״ל שיעור מה שמיסב על השולחן לאותה סעודה
**רבינו ירוחם נתיב יב חלק ח'**
לאלתר - כלומר לאותה סעודה אבל לבו ביום כלומר שבורר ומניח לצורך סעודה אחרת של אותו יום בעצמו אסור
**הר״ן**
ויש מפרשים דהני מילי בדברים שדרכן לבוררן לאוצר דכל דמנח להו מיחזי כמאן דמנח להו לאוצר, ולפיכך צריך לאוכלן לאלתר, אבל דברים דלאו אורחייהו לאנוחינהו לאוצר אפילו לבו ביום שרי דהא ליכא למיחש למידי ולפיכך מי שבורר גרעיני רימונים מתוך קליפתן אפילו לבו ביום שרי
**הרמב״ם הלכות שבת פרק ח' הלכות יב-יג**
הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב, בקנון או בתמחוי פטור, ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר. והבורר פסולת מתוך האוכל אפילו בידו אחת חייב.
הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב. היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד, ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערבים חייב
**הב״י**
ונראה לי דהכי קאמר שאם הוא בורר אחר סעודה כל שבורר לצורך סעודה אחרת באותו יום בעצמו הוי לאלתר ואם כשהוא בתוך סעודה בורר אינו יכול לברור אלא לצורך אותה סעודה בלבד וכן אם בורר קודם סעודה צריך לאכלם בתוך הסעודה הראשונה ואם השהה מהם עד אחר שעמד מסעודתו לא מיקרי לאלתר וחייב
**שולחן ערוך אורח חיים סימן שיט סעיף א**
הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובורר מין ממין אחר, (א) בנפה ובכברה חייב; (ב) בקנון ובתמחוי, פטור אבל אסור. (ג) ואם ביררם בידו כדי לאכול לאלתר, מותר. הגה: (ד) וכל מה שבורר (ה) לצורך אותה סעודה שמיסב בה מיד, מקרי לאלתר (המגיד פ״ח ור״י ני״ב ח״ח וב״י וטור ורא״ש). (ו) ואפילו אחרים אוכלים עמו, שרי (תוספות פ' כלל גדול). ולכן מותר (ז) לברור הירק שקורין שלאטי״ן (ח) מן העלין המעופשין שבו כל מה שצריך לאכול באותה סעודה (ב״י סי' שכ״א).
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
