שנים מקרא ואחד תרגום

בס״ד תשפ״ג תשרי כ״ג

תרגום חד וא מקרא שנים

נשמת לעילוי מוקדש השיעור

שרה בן דוד עבדלנבי ז״ל

תנצב״ה

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

הדין מקור

1. סע״א ח דף ברכות מסכת בבלי תלמוד אדם ישלים לעולם אמי: רבי אמר יהודה בר הונא רב אמר

תרגום ואחד מקרא שנים הצבור עם פרשיותיו: ואפילו הצבור עם פרשיותיו המשלים שכל ודיבן, עטרות

ושנותיו ימיו לו. מאריכין

2. ב עמוד ח דף ברכות מסכת רש״י ודיבון- עטרות ואפילו תרגום בו. שאין

3. ב-ד לב, פרק במדבר אֶלְעָּזָּר וְאֶל מֹשֶה אֶל וַיֹאמְרּו רְאּובֵן גָּדּובְנֵי בְנֵי וַיָּבֹאּו (ב) וְיַעְזֵר וְדִׂיבֹן עֲטָּרוֹת (ג) לֵאמֹר: הָּעֵדָּה נְשִׂיאֵי וְאֶל הַכֹהֵן אֲשֶר הָָּארֶץ (ד) וְאֶלְעָּלֵהּושְבָּםּונְבוֹּובְעֹן: וְחֶשְּבוֹן וְנִׂמְרָּה

מִׂקְנֶה וְלַעֲבָּדֶיָך הִׂוא מִׂקְנֶה אֶרֶץ יִׂשְרָּאֵל עֲדַת לִׂפְנֵי ה': הִׂכָּה

4. שולחן או״ח ערוך א סעיף רפה סימן

בצבור שבת כל כולה התורה כל שומע שאדם פי על, אף שנים השבוע אותו פרשת שבוע בכל לעצמו לקרות חייב

.)ג לב (במדבר ודיבן. עטרות אפילו תרגום ואחד, מקרא

5. יד ס״ק רפה סימן החיים כף ולא לו הראוי ובמקום בזמנו דבר כל שעושה מי ואשרי

. נוצר לכך כי ית' עבודתו נגד הזמן על יחוש

המצוה רמזי

6. א פסוק א פרק שמות הטורים בעל ישרא בני שמות ואלה ה' ל׳ומד א׳שר ו׳אדם ר״ת ל. סדר

י' י׳שיר נ׳עים ב׳קול ת׳רגום ו׳אחד מ׳קרא ש׳נים חיה

ל' א׳רוכים ר׳בות ש׳נים ב. ח (ברכות )עולם

7. שבת מרדכי מאמר ד הערה ב פרק ח״א

1 ספר קארו יוסף ר' למרן מישרים מגיד על סודות ובו זיע״א מן מגיד ע״י קארו יוסף לר' שנמסרו הנהגה ודרכי התורה

ה. שמים

ל׳קרא א׳דם ו׳חייב אחר רמז זה על כתב: והחיד״א נ׳גוניה ב׳טעמיה ת׳רגום, ו׳אחד מ׳קרא ש׳נים ה׳פרשה,

'ישראל– משלימים: ואנחנו 'י׳קראנה". ש׳מוסיפים י׳ש

. ל׳הם" א׳שרי ר׳ש״י

המצוה טעם

8. א סעיף רפה סימן חיים אורח לבוש שישלים מישראל אדם כל על ע״א] ח [ברכות חז״ל חייבו תרגום ואחד מקרא שנים הציבור עם שבוע בכל, הפרשה

… בתורה בקי שיהא כדי

9. המחבר הערת החינוך ספר עליו נשענות שכולן ויסוד עיקר והיא המצוות מן ואחת

המצוות האדם ידע בלימוד כי התורה לימוד מצות, היא

ועל אותן. ויקיים לברכה זכרונם חכמינו לנו קבעו כן במקום התורה מספר אחד חלק לקרות ע״א] פ״ב דף [ב״ק דברי על האדם לב לעורר הכנסת, בית שהוא העם קיבוץ הספר כל שיגמרו עד ושבוע שבוע בכל והמצוות, . התורה כולו לקרותו היום נוהגים ישראל רוב ששמענו מה ולפי

אחת. בשנה לקרותו לברכה זכרונם ינו חכמ חייבונו ועוד כמו ושבוע שבוע בכל בביתו מישראל ואחד אחד כל לברכה זכרונם אמרם וזהו הקיבוץ, במקום אותו שקורין עם פרשיותיו אדם ישלים לעולם ע״א] ח' דף [ברכות

בביתו אותו בקרותו יותר בדברים שישכיל כדי. הצבור,

10 מג ספר. סו1 ן סימ ישעיה מישרים יד בריהטא תרגום ואחד מקרא שנים הפ' קורא שאתה לזכור לך יש והלא מעליך עול לפרוק הגחלים על כחותה צריך אבל וכו' קבע תפלתך תעש אל רשב״א מאמר אותם ולתרץ בספקותיה ולהרגיש בנחת הפרשה לקרות

. במפרשים עיין לתרץ תוכל שלא ומה

11 מצוה נר פרק שבת מסכת של״ה. יז אות ועיניו לבו ישים תרגום, ואחד מקרא שנים וכשקורא

הן במדות, הן התורה, במצות הן שקורא. מה ב להתבונן

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

ענין מכל להוציא יוכל אשר תועלת בכל הן מוסר, בדרכי ולקיים ולעשות לשמור וללמד ללמוד כדי ויקרא, . וענין. ינתק לא המשולש חוט אלה, בשלש תמיד להתבונן. וראוי

- מצוה 'נר 'דהיינו, אור- 'ותורה מצות, 'תרי״ג דהיינו

חיים 'ודרך התורה, סודות באיזה ן ומבי חכם להיות

מוסר- 'תוכחת כל והתועליות, והמדות המוסרים היינו

דעתו רוחב כפי ויתבונן בשכלו, ימצא. אחד

ימים אריכות

12. שא סימן (מרגליות) חסידים ספר

תרגום ואחד מקרא שנים קורא היה לא אחד יהודי למה בחיי קץ אני אמר כי ושנותיו ימיו לו שמאריכין חיים האוהבי כנגד רק זה אמרו לא החכם א״ל, אקרא, ואם אב בכיבוד ימים אריכות שכתוב מה מעתה אלא בעבור וכי ט״ו) כ״ה (דברים ובמשקלות י״ב) כ' (שמות

דברה לא אלא ם בחייה שקצים נפש ומרי עמלים יפטרו זה שלבו מה יעשה בהם חושש שאינו שמי התוכחות תורה להיות בהם חושש שאינו מי על הברכות נאמרו ולא חפץ אם לומר יכול שאדם יום לשכיר דומה זה שאין פטור לומר יכול והשכיר שכרך על אוסיף אני בטוב תעבדני לעבד אלא בשכירותיך חפץ ואיני לך לעבוד חפץ איני

כספו קנין דומה ועוד לרבו תנאי עושה העבד שאין דומה וחמור קונהו שור ידע ג') א' (ישעי' שנאמר וחמורו לשורו שעול כשם התבונן לא עמי ידע לא ישראל בעליו אבוס כמה בריותיו על הוא ברוך הקדוש עול כך עליהם הבעל הארץ טוב ושמעתם תאבו אם י״ט) שם (שם שכתוב

רשות שנתן לפי תאכלו ב חר ומריתם תמאנו ואם תאכלו לקבל שלא מנת על רצונו שיעשו וחפץ ורע טוב לעשות

מפני והיראים העולם הנאות האוהבים כנגד אלא פרס שייטב כדי רצוני עשו הוא ברוך הקדוש אמר הפורעניות רצוני תעשו לא אם תוכחות ודברי לעולם ולבניכם לכם קץ אין כי שכרם אמר לא מאהבה העושים כנגד אבל מי לשם תרגום ואחד מקרא שנים אדם יקרא לכך לשכרם וכתיב בפיך ה' תורת תהיה למען ט') י״ג (שמות שאמר ובלבבך בפיך י״ד) ל' (שם וכתיב בם ודברת ז') ו' (דברים אשר המשפטים ואלה א') כ״א (שמות וכתיב לעשותו אשר התורה וזאת מ״ד) ד' (דברים וכתיב לפניהם תשים

ולמדה י״ט) ל״א (שם וכתיב ישראל בני לפני משה שם הוא ברוך הקדוש ומ״מ בפיהם. שימה ישראל בני את ג (דניאל שנאמר תנאי על יסמוך ואל ושנותיו ימיו 'יאריך [לאלהיך (לצלמך) די מלכא לך להוא ידיע לא והן ]י״ח) עם תהיה תמים י״ג) י״ח (דברים וכתיב פלחין איתנא לא

אלהיך. ה'

13. ב פרק ח״א שבת מרדכי מאמר סע ג-ה '

"שניים קריאת מצות את ולפרסם ברבים לדרוש מצוה. ג סגולה בה שיש חז״ל ואמרו תרגום", ואחד מקרא מספרי הסגולות ככל אינה זו וסגולה ימים. לאריכות

. בגמרא המפורשת סגולה שזו משום הסגולות,

ואחד מקרא "שניים הפרשה בקריאת שיש למרות. ד "הריני אדם: יאמר לא ימים, לאריכות סגולה תרגום" ימי יאריך שהקב״ה כדי תרגום ואחד מקרא שנים לומד

חז״ל" תקנו כך כי לומד "הריני יאמר: אלא ושנותי",

. ה יחוד "לשם הקריאה: קודם וד" יח "לשם לומר טוב ורחימו ורחימו בדחילו ושכינתיה הוא בריך קודשא כמו תרגום ואחד מקרא שנים לקרוא בא אני הנה ודחילו,

. ליוצרנו רוח נחת לעשות בגמרא… שכתוב

הקריאה זמן ציבור ה עם

14. ב עמוד ח דף ברכות מסכת בבלי תלמוד דכולא לפרשייתא לאשלומינהו סבר אביי בר ביבי רב

מדפתי רב בר חייא ליה תנא דכפורי. יומא: י במעל שתא וכי בערב, לחדש בתשעה נפשתיכם את ועניתם כתיב לך לומר אלא מתענין! בעשרה והלא מתענין? : בתשעה

בתשיעי- ושותה האוכל כל כאילו הכתוב עליו מעלה ההוא ליה אמר לאקדומינהו, סבר ועשירי. תשיעי מתענה

להו כדאמר יאחר. לא וש יקדים שלא ובלבד תנינא: סבא, הצבור עם פרשיותייכו אשלימו לבניה: לוי בן יהושע רבי

… תרגום ואחד מקרא שנים

15 ב עמוד ח דף ברכות מסכת רש״י. לאקדומינהו- בשתי או אחת בשבת הפרשיות כל לסדר

. שבתות

16 ב עמוד ח דף ברכות מסכת תוספות. הצבור- עם פרשיותיו ישלים מכיון השבוע דכל נראה

עד ואילך שבת ממנחת דהיינו הפרשה לקרות תחילין דמ לא גיטין דלענין גב על ואף הצבור עם נקראת הבאה שבת [וזמן קו.) ד' (בפסחים ואילך מרביעי אלא שבת קמי נקרא לבניו הקדוש רבינו צוה דברים ג' במדרש יש] השלמה כל שתגמרו עד בשבת לחם תאכלו שלא שנפטר בשעה

אם ומיהו להשלימה. צריך ילה אכ דקודם משמע הפרשה המובחר מן מצוה מ״מ דמי. שפיר אכילה לאחר השלימה

אכילה. קודם

17 הכוונ שער. ות ע״א סב דף

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

3 עמוד

היה ו' דיום שחרית תפלת בסיימו תיכף ז״ל מורי מנהגי ס״ת שם היה אם מדרשו; לבית או הכנסת לבית הולך ואחד מקרא שנים הפרשה בו וקורא מוציאו היה כשר

המקרא קורא היה והוא תרגום לו והיה הס״ת מתוך והוא התרגום ספר מתוך התרגום לו קורא שהיה א' תלמיד עד ופסוק פסוק בכל עושה היה וכן אחריו. אומר מתייהרים שיש כמו עושה היה ולא הפרשה. שמשלים מקרא ולשנותה אחד פעם מקרא כולה הפרשה כל לקרוא שלישית פעם תרגום יחד כולה קורים אח״כ שנית, . פעם

כל אבל ואחד מקרא שנים קורא היה בפ״ע ופסוק פסוק

כי אומר והיה ו' ביום לקרותה עצמו דוחק והיה. תרגום יביאו אשר את והכינו הו' ביום והיה סוד, זהו אם זולת קורא היה שאז מאד גדול אונם שום לו אירע

שמו״ת הפרשה קודם שבת דיום שחרית תפלת סיום אחר כמו ולא לבנו. הקדוש רבינו שצוה כמו שחרית סעודת

דשבת. שחרית תפלת באמצע אותה הקורים אותם

18 רפה סימן ברורה משנה. ח ס״ק נוהג שהיה הגר״א בהנהגת כתב רב מעשה בספר וכן שנים מהסדרה מקצת לקרוא יום בכל התפלה אחר תיכף

ומסי תרגום ואחד מקרא שבת. רב בע ים

19. ב פרק ח״א שבת מרדכי מאמר 'יד סע ימי במהלך תרגום" ואחד מקרא "שניים לקרוא נוהגים יש

השבו, ע סדר פי על אחת, קריאה קוראים יום ובכל הפרשה את משלימים שישי וביום בשבת, לתורה העולים

סופ. ה עד שמו״ת לקרוא להתחיל יכול שמהדין אף אמנם שבת של מנחה לאחר (וה״ה שבוע אותו של ראשון מיום תרגום ואחד מקרא "שניים לקרוא טוב מ״מ "קודש), מן ומצווה התפילה, אחרי מיד בבוקר שישי ביום

המובחר עטו כשהוא לקרוא. בתפילין ומעוטר בטלית ף

אים קור כיצד

20. ג ס״ק רפה החיים כף

עליה התרגום ואח״כ ב״פ פרשה כל שיקרא של״ה. כתב פסק מ״א סי' הל״ח אבל ד' דף במגילה וכ״מ רש״ל וכ״כ

עליו. והתרגום ב״פ פסוק כל דיקרא

21 מס חמודות דברי. א פרק ברכות כת תרגום ואחד מקרא א' קורא אדם שאם שנ״ל כתב ורמ״י החזן עם קורא בבה״כ הפרשה כשקורין ואח״כ לבדו משמע קארו ר״י מדברי אך דמי שפיר במלה מלה הפרשה שנים אותה להשלים חייב הש״צ מן ששומעה שאעפ״י

דברי והם מהש״צ שמיעתו על יתר תרגום וא' מקרא

נפקא מהיכא יודע ואיני הרמב״ם

22 ב ס״ק רפה סימן ברורה משנה. אחרוני: ם בין בזה דעות יש הקריאה ובענין אומרים יש

אומרים ויש עליו. ותרגום פעמים ' ב פסוק כל שיקרא

פרשה כל שיקרא ב היינו התרגום ואח״כ פעמים ' שיקרא

סתומה או פתוחה פרשה כל ב התרגום. ואח״כ פעמים ' רב מעשה ובספר ראשונה כדעה מצדדים ובשע״ת ובמ״א פתוחה פרשה כל אחר התרגום לומר נהג שהגר״א איתא ודעביד ענין הפסק יותר שנראה מקום אחר או סתומה או

עביד כמר ודעביד עביד. כמר

23 כב סעיף ב פרק ח״א בת ש מרדכי מאמר. פי על משתנה תרגום" ואחד מקרא "שניים קריאת סדר

השונים: המנהגים

פעמיים השבוע פרשת כל את קוראים א': מנהג על התרגום את אחת פעם ואח״כ סופה, ועד מתחילתה

. סופו ועד מתחילתו הפרשה

או פתוחה לפרשיות חלוקה פי על קוראים ב': מנהג

תחילת עד מתחילתה פרשיה יאת קר כלומר, סתומה. קריאת ומיד פעמיים, סתומה] או [פתוחה הבאה הפרשיה פרשת סוף עד הדרך זה על וכן פרשיה, אותה על תרגום

. השבוע

עליו תרגום ה את ומיד פעמיים פסוק כל קוראים ג': מנהג

. סופה. עד הפרשה מתחילת

דעה שהם המקובלים רבותינו דברי ע״פ מנהגינו, למעשה פעמיים פסוק כל קריאת כלומר, באחרונה. המוזכרת

זו– בדרך קראה לא אם אמנם שעליו, התרגום את ואח״כ

. חובה ידי יצא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שנים מקרא ואחד תרגום

מקור הדין

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח סע״א

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו: עטרות ודיבן, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.

רש״י מסכת ברכות דף ח עמוד ב

ואפילו עטרות ודיבון - שאין בו תרגום.

במדבר פרק לב, ב-ד

(ב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: (ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן: (ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה:

שולחן ערוך או״ח סימן רפה סעיף א

אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבן. (במדבר לב, ג).

כף החיים סימן רפה ס״ק יד

ואשרי מי שעושה כל דבר בזמנו ובמקום הראוי לו ולא יחוש על הזמן נגד עבודתו ית' כי לכך נוצר.

רמזי המצוה

בעל הטורים שמות פרק א פסוק א

ואלה שמות בני ישראל. ר״ת ו׳אדם א׳שר ל׳ומד ה׳סדר ש׳נים מ׳קרא ו׳אחד ת׳רגום ב׳קול נ׳עים י׳שיר י׳חיה ש׳נים ר׳בות א׳רוכים ל׳עולם (ברכות ח ב).

מאמר מרדכי שבת ח״א פרק ב הערה ד

והחיד״א כתב על זה רמז אחר: ו׳חייב א׳דם ל׳קרא ה׳פרשה, ש׳נים מ׳קרא ו׳אחד ת׳רגום, ב׳טעמיה נ׳גוניה י׳קראנה". ואנחנו משלימים: 'ישראל' – י׳ש ש׳מוסיפים ר׳ש״י א׳שרי ל׳הם".

טעם המצוה

לבוש אורח חיים סימן רפה סעיף א

חייבו חז״ל [ברכות ח ע״א] על כל אדם מישראל שישלים הפרשה בכל שבוע עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, כדי שיהא בקי בתורה…

ספר החינוך הערת המחבר

ואחת מן המצוות והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו היא מצות לימוד התורה, כי בלימוד ידע האדם המצוות ויקיים אותן. ועל כן קבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה [ב״ק דף פ״ב ע״א] לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוץ העם שהוא בית הכנסת, לעורר לב האדם על דברי התורה והמצוות, בכל שבוע ושבוע עד שיגמרו כל הספר. ולפי מה ששמענו רוב ישראל נוהגים היום לקרותו כולו בשנה אחת. ועוד חייבונו חכמינו זכרונם לברכה לקרותו כל אחד ואחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ, וזהו אמרם זכרונם לברכה [ברכות דף ח' ע״א] לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו.

ספר מגיד מישרים ישעיה סימן סו

שאתה קורא הפ' שנים מקרא ואחד תרגום בריהטא כחותה על הגחלים לפרוק עול מעליך והלא יש לך לזכור מאמר רשב״א אל תעש תפלתך קבע וכו' אבל צריך לקרות הפרשה בנחת ולהרגיש בספקותיה ולתרץ אותם ומה שלא תוכל לתרץ עיין במפרשים.

של״ה מסכת שבת פרק נר מצוה אות יז

וכשקורא שנים מקרא ואחד תרגום, ישים לבו ועיניו להתבונן במה שקורא. הן במצות התורה, הן במדות, הן בדרכי מוסר, הן בכל תועלת אשר יוכל להוציא מכל ענין וענין. ויקרא, כדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. וראוי להתבונן תמיד בשלש אלה, חוט המשולש לא ינתק. דהיינו, 'נר מצוה' - תרי״ג מצות, 'ותורה אור' - דהיינו להיות חכם ומבין באיזה סודות התורה, 'ודרך חיים תוכחת מוסר' - היינו המוסרים והמדות והתועליות, כל אחד ימצא בשכלו, ויתבונן כפי רוחב דעתו.

אריכות ימים

ספר חסידים (מרגליות) סימן שא

יהודי אחד לא היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום שמאריכין לו ימיו ושנותיו כי אמר אני קץ בחיי למה אקרא, א״ל החכם לא אמרו זה רק כנגד האוהבי חיים, אלא מעתה מה שכתוב אריכות ימים בכיבוד אב ואם (שמות כ' י״ב) ובמשקלות (דברים כ״ה ט״ו) וכי בעבור זה יפטרו עמלים ומרי נפש שקצים בחייהם אלא לא דברה תורה התוכחות שמי שאינו חושש בהם יעשה מה שלבו חפץ ולא נאמרו הברכות על מי שאינו חושש בהם להיות פטור שאין זה דומה לשכיר יום שאדם יכול לומר אם תעבדני בטוב אני אוסיף על שכרך והשכיר יכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ בשכירותיך אלא לעבד קנין כספו דומה שאין העבד עושה תנאי לרבו ועוד דומה לשורו וחמורו שנאמר (ישעי' א' ג') ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן כשם שעול הבעל עליהם כך עול הקדוש ברוך הוא על בריותיו כמה שכתוב (שם שם י״ט) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו לפי שנתן רשות לעשות טוב ורע וחפץ שיעשו רצונו על מנת שלא לקבל פרס אלא כנגד האוהבים הנאות העולם והיראים מפני הפורעניות אמר הקדוש ברוך הוא עשו רצוני כדי שייטב לכם ולבניכם לעולם ודברי תוכחות אם לא תעשו רצוני אבל כנגד העושים מאהבה לא אמר שכרם כי אין קץ לשכרם לכך יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום לשם מי שאמר (שמות י״ג ט') למען תהיה תורת ה' בפיך וכתיב (דברים ו' ז') ודברת בם וכתיב (שם ל' י״ד) בפיך ובלבבך לעשותו וכתיב (שמות כ״א א') ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכתיב (דברים ד' מ״ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכתיב (שם ל״א י״ט) ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. ומ״מ הקדוש ברוך הוא יאריך ימיו ושנותיו ואל יסמוך על תנאי שנאמר (דניאל ג' י״ח) והן לא ידיע להוא לך מלכא די (לצלמך) [לאלהיך] לא איתנא פלחין וכתיב (דברים י״ח י״ג) תמים תהיה עם ה' אלהיך.

מאמר מרדכי שבת ח״א פרק ב סע' ג-ה

ג. מצוה לדרוש ברבים ולפרסם את מצות קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", ואמרו חז״ל שיש בה סגולה לאריכות ימים. וסגולה זו אינה ככל הסגולות מספרי הסגולות, משום שזו סגולה המפורשת בגמרא.

ד. למרות שיש בקריאת הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום" סגולה לאריכות ימים, לא יאמר אדם: "הריני לומד שנים מקרא ואחד תרגום כדי שהקב״ה יאריך ימי ושנותי", אלא יאמר: "הריני לומד כי כך תקנו חז״ל"

ה. טוב לומר "לשם יחוד" קודם הקריאה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, הנה אני בא לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום כמו שכתוב בגמרא… לעשות נחת רוח ליוצרנו.

זמן הקריאה עם הציבור

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד ב

רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי. תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי. סבר לאקדומינהו, אמר ליה ההוא סבא, תנינא: ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום…

רש״י מסכת ברכות דף ח עמוד ב

לאקדומינהו - לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות.

תוספות מסכת ברכות דף ח עמוד ב

ישלים פרשיותיו עם הצבור - נראה דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור ואף על גב דלענין גיטין לא נקרא קמי שבת אלא מרביעי ואילך (בפסחים ד' קו.) [וזמן השלמה יש] במדרש ג' דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה משמע דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי. מ״מ מצוה מן המובחר קודם אכילה.

שער הכוונות דף סב ע״א

מנהגי מורי ז״ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו' היה הולך לבית הכנסת או לבית מדרשו; אם היה שם ס״ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה קורא המקרא מתוך הס״ת והיה לו תלמיד א' שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר אחריו. וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפרשה. ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פעם אחד ולשנותה מקרא פעם שנית, אח״כ קורים כולה יחד תרגום פעם שלישית. אבל כל פסוק ופסוק בפ״ע היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום. והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו' והיה אומר כי זהו סוד והיה ביום הו' והכינו את אשר יביאו, זולת אם אירע לו שום אונם גדול מאד שאז היה קורא הפרשה שמו״ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעודת שחרית כמו שצוה רבינו הקדוש לבנו. ולא כמו אותם הקורים אותה באמצע תפלת שחרית דשבת.

משנה ברורה סימן רפה ס״ק ח

וכן בספר מעשה רב כתב בהנהגת הגר״א שהיה נוהג תיכף אחר התפלה בכל יום לקרוא מקצת מהסדרה שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בערב שבת.

מאמר מרדכי שבת ח״א פרק ב סע' יד

יש נוהגים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" במהלך ימי השבוע, ובכל יום קוראים קריאה אחת, על פי סדר העולים לתורה בשבת, וביום שישי משלימים את הפרשה עד סופה. אמנם אף שמהדין יכול להתחיל לקרוא שמו״ת מיום ראשון של אותו שבוע (וה״ה לאחר מנחה של שבת קודש), מ״מ טוב לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" ביום שישי בבוקר מיד אחרי התפילה, ומצווה מן המובחר לקרוא כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין.

כיצד קוראים

כף החיים רפה ס״ק ג

כתב של״ה שיקרא כל פרשה ב״פ ואח״כ התרגום עליה. וכ״כ רש״ל וכ״מ במגילה דף ד' אבל הל״ח סי' מ״א פסק דיקרא כל פסוק ב״פ והתרגום עליו.

דברי חמודות מסכת ברכות פרק א

ורמ״י כתב שנ״ל שאם אדם קורא א' מקרא ואחד תרגום לבדו ואח״כ כשקורין הפרשה בבה״כ קורא עם החזן הפרשה מלה במלה שפיר דמי אך מדברי ר״י קארו משמע שאעפ״י ששומעה מן הש״צ חייב להשלים אותה שנים מקרא וא' תרגום יתר על שמיעתו מהש״צ והם דברי הרמב״ם ואיני יודע מהיכא נפקא

משנה ברורה סימן רפה ס״ק ב

ובענין הקריאה יש דעות בזה בין אחרונים: יש אומרים שיקרא כל פסוק ב' פעמים ותרגום עליו. ויש אומרים שיקרא כל פרשה ב' פעמים ואח״כ התרגום היינו שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה ב' פעמים ואח״כ התרגום. ובמ״א ובשע״ת מצדדים כדעה ראשונה ובספר מעשה רב איתא שהגר״א נהג לומר התרגום אחר כל פרשה פתוחה או סתומה או אחר מקום שנראה יותר הפסק ענין ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

מאמר מרדכי שבת ח״א פרק ב סעיף כב

סדר קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" משתנה על פי המנהגים השונים:

מנהג א': קוראים את כל פרשת השבוע פעמיים מתחילתה ועד סופה, ואח״כ פעם אחת את התרגום על הפרשה מתחילתו ועד סופו.

מנהג ב': קוראים על פי חלוקה לפרשיות פתוחה או סתומה. כלומר, קריאת פרשיה מתחילתה עד תחילת הפרשיה הבאה [פתוחה או סתומה] פעמיים, ומיד קריאת תרגום על אותה פרשיה, וכן על זה הדרך עד סוף פרשת השבוע.

מנהג ג': קוראים כל פסוק פעמיים ומיד את התרגום עליו מתחילת הפרשה עד סופה. .

למעשה מנהגינו, ע״פ דברי רבותינו המקובלים שהם דעה המוזכרת באחרונה. כלומר, קריאת כל פסוק פעמיים ואח״כ את התרגום שעליו, אמנם אם לא קראה בדרך זו – יצא ידי חובה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שמחה

דרך שמחה בחרתי / הדס שוקרון

רבי נחמן - סיפורי מעשיות

וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּצַדִּיק אֶחָד, שֶׁנָּפַל עָלָיו עַצְבוּת וּכְבֵדוּת גָּדוֹל

וְהָעַצְבוּת וְהַכְּבֵדוּת כְּשֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת עַל הַצַּדִּיק

הִיא קָשָׁה מְאד עָלָיו, כִּי עָלָיו מִתְחַזֶּקֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

עַד שֶׁנָּפַל עָלָיו עַצְלוּת וּכְבֵדוּת כָּל כָּךְ

עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ מַמָּשׁ

מֵחֲמַת גּדֶל הַכְּבֵדוּת וְהָעַצְבוּת שֶׁהִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאד.

וְרָצָה לְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ וּלְהָרִים עַצְמוֹ

וְלא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם דָּבָר לְשַׂמֵּחַ וּלְהָרִים עַצְמוֹ

כִּי בְּכָל דָּבָר שֶׁרָצָה לְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ מָצָא לוֹ הַבַּעַל דָּבָר בְּתוֹכוֹ עַצְבוּת

עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם דָּבָר לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ

כִּי בְּכָל שִׂמְחָה שֶׁרָצָה לְשַׂמֵּחַ וּלְהָרִים עַצְמוֹ

מָצָא לוֹ עַצְבוּת בְּתוֹכָהּ.

וְהִתְחִיל לְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ, כיצד? בְּשִׂמְחַת ״שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי״.

וּכְשֶׁיִּזְכּר הֵיטֵב חֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו, שֶׁלּא עָשָׂהוּ גּוֹי

בְּוַדַּאי רָאוּי שֶׁתִּגְדַּל שִׂמְחָתוֹ מְאד.

קהלת יב יג

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.

הרב קוק, עין איה ברכות אות קיב

והנה הצער מתגלה בכל עזו באמת רק בערך ההריסה המוסרית, שעצם תכונת הצער בנפש נועד בעיקרו לזאת המטרה של ההשלמה של החלק היותר גבוה שבחיים, שהוא סידור החיים באורח הטוב והצדק האמיתי שהוא הצדק האלהי, מקום ששם מתגלה לעצם הנפש המרגשת את הרגש האכזרי שפועלת עליה ההשקפה האמתית של אבדן הטוב היותר נחמד, האוצר היותר יקר שבכל אוצר החיים, שם רק שם מתגלה כח הצער בכל כחו.

רבי נחמן, ליקוטי מוהר״ן קפט

צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות, כי עקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת (ישעיה סה): ״ונחש עפר לחמו״, עפר היא בחינת עצבות ועצלות שהם באים מיסוד העפר, כמובא בספרים.

אורות הקודש ג קמז

האדם צריד להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי. שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה.

אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים לְהַכְּללוּת, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה.

וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור הא-להי.

פתיחה

החג היחיד שיש בו מצוות שמחה - סוכות.

מה עושה אותך שמח? מי צריך להיות סביבך? מה צריך לקרות כדי שתהיה שמח?

תשובה: הכשלתי אתכם. עזרים חיצוניים - שמחה פנימית. מה זה מצווה להיות בשמחה? תן לי מליון דולר אהיה שמח.

יונה. הביטוי ״שמחה גדולה״ מופיע פעמים ספורות בתנ״ך.

סיפור רבי נחמן - לכל דבר משמח יש סוף, יש תירוץ, יש הבנה אחרת. כשחוזרים לבסיס - זאת השמחה הכי מצומצמת אבל הכי ודאית.

המהלך של סוכות הוא לחזור אל הפשטות. שמחה זה דף הבית שלנו. שמחה זאת לא תוצאה אלא תכונת אופי - ברירת מחדל.

מלבי״ם. שמחה בעצם האמונה בה׳ ולדעת שהוא איתך בכל רגע.

קהלת

למה קוראים אותו בסוכות? זה ספר פסימי.

כדי להיות שמח אמיתי - צריך לדעת להתמודד עם הדברים הקשים בחיים. הם לא נועדו כדי לעצום עיניים אלא כדי שנתמודד איתם ונוציא מהם דברים טובים.

קהלת מפריח את כל הפילוסופיה הפסימית - ״הבל הבלים״ - שום דבר חיצוני לא יכול לשמח באמת.

ולמה נכנס לתנ״ך - בגלל הפסוק האחרון - סוף דבר הכל נשמע. וברגע שיש משמעות אבסולוטית למשהו הקטן - כל השמחה, הכבוד, הפרנסה - כל ה׳הבלים׳ נהיים משמעותיים.

כעס עצבות וצער

אז איך מתמודדים?

כעס ועצבות - לא מקבל את המציאות. מתנגד. כעס = לא רוצה מה שיש כאן. עצבות = אני לא יכול. דיכי. עצבות זה עפר - מוות.

צער - תחושת חיסרון. תחושה בריאה. הוא משותף עם הקב״ה.

כעס ועצבות אתה תקוע בעצמך. צער - אתה עם ה׳ יתברך.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

האם נשים יכולות לברך על לולב

תשפ״ג סוכות המועד לחול שיעור בס״ד

א גרמ מן שהז עשה מצוות על לברך יכולות ם י נש האם

נשמת לעילוי מוקדש השיעור

שרה בן דוד עבדלנבי ז״ל

תנצב״ה

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

1. א עמוד לא דף קידושין מסכת בבלי תלמוד ועושה מצווה שאינו ממי ועושה מצווה גדול. דאר״ח: כר״י הלכה לי אמר דהוה מאן ה״א, מריש יוסף: רב, אמר לרבנן טבא יומא עבידנא המצות, מן פטור סומא, דאמר: להא דשמעיתא השתא עבידנא, והא מיפקידנא לא דהא מצווה שאינו ממי יותר ועושה מצווה גדול חנינא: דא״ר

יהודה כרבי הלכה דאין לי דאמר, אן מ אדרבה, ועושה, לרבנן טבא יומא. עבידנא

שי הראשונים דעות ך לבר כולות

2. א1 עמוד לא דף קידושין מסכת תוספות

ועבדינא- מפקידנא דלא דנשים ר״ת מדקדק מכאן דפטורות גב על אף גרמא שהזמן עשה מצות על מברכות שמתו מי פרק כדמוכח מיחייבי לא מדרבנן דאפילו לגמרי

הן יכולות מ״מ כ:) דף (ברכות לא משום כאן ואין לברך ברכה מברכות משום כ) (שמות לשוא שמו את תשא והלא יוסף רב שמח היכי הכי לאו דאי צריכה שאינה

כולן הברכות כל. מפסיד

3. ב עמוד ט דף השנה ראש מסכת הרי״ף על הר״ן עליהן נוטלות דהא כוותיה נקטינן ז״ל ר״ת שהורה כיון

ממי ועושה המצווה גדול חנינא ברבי יוסי ר' מדאמר שכר שאינו למי אלמא גדול דמדקאמר ועושה מצווה שאינו הן מצוה בכלל הלכך שכר לו יש נמי ועושה מצווה וצונו יאמרו היאך נצטוו ולא הואיל נימא ולא דמברכות א כג (דף מדליקין במה בפרק חנוכה נר גבי )[וכדפרכינן]

ואף נצטוו שהאנשים דכיון קשיא דלא צונו היכן הן

וצונו יאמרו שפיר שכר: נוטלות

4. קכג סימן א חלק הרשב״א שו״ת אם פטורות שהנשים גרמא שהזמן עשה מצות עוד שאלת /רשאיות רשאות המצוה בברכת הן מה לעשותה /רצו היא ז״ל ראשונים שמחלוקת פי על ואף לא? או לברך

הסכמתך על לעמוד אני. רוצה

ותוס ע״א לג דף השנה בראש עוד ועיין 1 רבי א ה ד״ה שם פות

. יהודה

. איותיהם ור הראשונים מחלוקת ידעת כבר תשובה מצות כל עושות רצו שאם שאומר מי כדברי והסכמתי מנחת שהיתה שאול בת דמיכל ממעשה ומברכות עשה וסתמא עבדא חכמים כרצון אלא בידה מיחו דלא תפילין.

מברכת דמנחת כיון. דמילתא

5. א2 סימן השמים מן שו״ת

השמים מן ותשובות. ת שאלו

שמברך מי ועל הלולב על שמברכות הנשים על שאלתי ברכה הוי ואם בדבר עבירה יש אם שופר תקיעת על להן

לאו ואם מצוות שאינן אחרי. לבטלה

שמע שרה אליך תאמר אשר כל דרי, אכשיר וכי והשיבו, ה את וברכו לאהליכם לכם שובו להם אמור ולך 'בקולה,

והעד אלהיכם, מצינו מה לי ופירשו וחנוכה, מגילה בהם חייבות הנס באותו שהיו מאחר וחנוכה במגילה לו שאין לדבר סמך מצינו נמי ובלולב עליהם, ומברכות אמרינן נמי ובשופר שבשמים, , לאביו אחד לב אלא שתמליכוני מלכיות לפני אמרו הוא ברוך הקדוש שאמר

לטובה, י לפנ אבותיכם זכרון שיבא זכרונות עליכם, לפניו זכרונן שיבא צריכות נמי והנשים בשופר, ובמה,

בידן הרשות ושופר בלולב לברך באו אם לפיכך. לטובה,

לברך להן שאין הראשונים דעות

6. ב פרק ולולב וסוכה שופר הל' משנה מגיד שנשים שאע״פ הראשונים שהעלו ז״ל הרשב״א וכתב כן נראה ואין נהגו. וכן ולברך לתקוע רשאות פטורות

ששי פרק רבינו מדברי יג: ][הלכה

7. ו פרק ולולב וסוכה שופר הל' רמב״ם יג הלכה בסוכה יושבין טובים, ימים שני עושין שאנו הזה בזמן של ראשון טוב יום שהוא השמיני וביום ימים, שמונה וכן בסוכה, לישב מברכין ואין בה יושבין עצרת שמיני בסוכה לישב מברכין אין לעולם ואנדרוגינוס טומטום

טומטום וכן מספק מברכין ואין מספק חייבים שהן. מפני

2 במאות13 בצרפת חי ממרויש, יעקב רבי - 12 מבעלי היה הוא.

. התוספות

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

מספק חייבים שהן מפני לישב מברכים אין לעולם. ואנדרוגינוס ואין כלל מברכות אין רשות שהם שהנשים מדבריו אני רואה א״א

…לו מודים הכל

8. תקפט סימן חיים אורח יוסף בית מברכות נשים שאין ודאי רבינו לדעת המגיד הרב וכתב (פ״ג ציצית הלכות ובסוף פטורות והן וצונו יאמרו והיאך

וטומטום ועבדים שנשים הרמב״ם ן כ גם כתב ה״ט) בציצית מתעטפין אם מברכין אין ואנדרוגינוס

9. מב סימן עשין גדול מצוות ספר לא מחוייבת שאינה בדבר וציונו מהו תימא דבר זהו אבל דרבנן אמצות דמברכין מאי דהא מדרבנן ולא מדאורייתא נר גבי א) כג, (שבת מדליקין במה בפרק כדמפרש היינו

חנוכה עשה במצות נשים אבל תסור מלא ציונו היכן כמו פטורות (נשים) סופרים מדברי אפילו גרמא שהזמן חייבות נשים גבי ב) (כ, בברכות שמתו מי בפרק שמוכיח

שם בר״ה (תו' תורה דבר היום:)בקידוש

ורמ״א השו״ע פסיקת

10 ו סעיף תקפט סימן השנה 'ראש הל או״ח שו״ע.

שיצא אחר וכן לתקוע; ת יכולו פטורות, שנשים פי על אף יברכו ולא מברכות אין אבל להוציאן, לתקוע יכול כבר,

גרמא שהזמן עשה מצות על מברכות שהנשים והמנהג הגה: . להן

אם להן יברכו לא אחרים אבל לעצמן, תברכנה כאן גם כן על המחוייב לאיש תוקעין אם אבל לנשים, רק תוקעין ואין יצאו, כבר

תקפ״ה סימן שנתבאר כמו יצאו, שכבר י פ על אף לו מברכין (ד״ע א' הגהה ב'.)סעיף

יד״א הח דעת

11 תרנד סימן חיים אורח יוסף ברכי. ב ס״ק זה לולב, על לברך הצבי בארץ נשים קצת שנהגו מה ב.

כך דנהגו זה, על ערערתי רבות שנים קבלנו ואנן מעצמן, ושאלתי לברך. שלא פסקו והם ומרן, הרמב״ם הוראות

תובב״א ובירושלים ישראל בארץ המנהג ש הללו החיד״א כדברי 3

ע ומברכות לולב נוטלות שהנשים קדמוניות משנים ליו עוד נקטו

ומהם: ים אחרונ כמה המפקד(ה שער י״א), סעיף סוכה לכות נהר

ל דף ג אות ע (מערכת אליהו זכרונות; ם ש פקוד ב); טוב שם כתר

פ דף (ח״ז ב.) סתהון חיים בארץ ועיין סימן(תקפ ) ס״ו ט בשם

נ) אות סוף ברכות דיני או״ח לאברהם(ח״א הזכור שבמקום

. סב״ל אמרינן לא מנהג

דקצתן טעות, מנהג דהוא אמרו והם דורנו, זקני לחכמים האיר זמן ואחר המנהג. לבטל ויש דעת, בבלי הכי נהוג ראיתי ושם זלה״ה, הרב למורי בכסף נחפה ספר וזרח ע״ש תע״ב. המנהג המבטל וכל טעות מנהג שהוא שכתב מרבינו קונטריס לידי בא רב זמן ואחר ע״ד. קפ״א דף שבלי הרב ליה דמייתו קמאי, מרבוואתא ממרוי״ש יעקב ל״א דף הגדולים שם בקונטריס כמ״ש והמרדכי הלקט מן שואל שהיה החסיד), יעקב רבינו ערך גדולים (מע' על שאלתי וז״ל, א) (סי' שם וכתוב לו. ומשיבים השמים

יש אם שופר, תקיעת ועל הלולב על שמברכות הנשים מצוות שאינן אחרי לבטלה ברכה הויא ואם. עבירה, שמע שרה אליך תאמר אשר כל דרי, אכשור וכי והשיבו, ה את וברכו לאהלכם לכם שובו להם אמור ולך 'בקולה, שהיו שמאחר לי ופירשו וחנוכה. מגילה והעד אלהיכם.

שאין סמך נו מצי נמי בלולב ומברכות, חייבות הנס באותו אמר אמרו ובשופר שבשמים, לאביהם אחד לב אלא לו עליהם שתמליכוני מלכיות אמרו הוא ברוך, הקדוש בשופר ובמה לפני לטובה אבותיכם זכרון שיבא, זכרונות אם לפיכך לטובה, זכרוניהם שיבא צריכות נמי והנשים

. בידם הרשות ושופר בלולב לברך באו

12 פב3 סימן אומץ יוסף שו״ת. ן מ שהשיבו מה שראיתי מעת הדל אני הלכה ולענין הקטן בספר שהבאתי כמו ממרוי״ש יעקב לרבינו השמים שיברכו לנשים לומר נהגתי ב' אות תרנ״ד סימן יוסף ברכי בעה״ק הנשים נוהגות שהיו קדום וכמנהג הלולב. על

ודאי נראה יברכו. שלא פסק ז״ל דמרן והגם ת״ו. ירושלם בתשובות הקדושים עיניו מאור שלטו ז״ל מרן דאלו

לברך כח יהבי מיהב דמשמיא ממרוי״ש יעקב נו רבי לא שייך לא האי ובכי ומנהיג. פוסק היה כך ודאי לנשים דסבירא בפוסקים גדולים הרבה דיש דכיון היא בשמים סיעתא לן דאית כיון כמותם לפסוק לן אהניא דיברכו להו בקונטריס זו בחקירה עמדתי זעירא אנא וכבר דשמיא.

. בס״ד יו״ד ערכת מ בראשון הגדולים שם

לארץ בחוץ הספרדים עדות רוב מנהג היה וכן הרב שכתבו כמו

( ללב יפה;) סק״ב תר״מ וסי' סק״י גבוה(תקפ״ט שולחן סי 'ח״ב

ה.) אות 'תרנ״ח שמובא ) י״ב סי' ח״א ישרים פעלים(סוד רב

ו ואנ שמברכות פשוט שמנהג קל״ו כלל מ' מערכת שד״ח; לקמן בדבר; להרהר ואין הנ״ל החיד״א דברי אלא לנו אין כתר עוד ועי'

וטורקיה. מצרים סוריא מנהג שכן פ״ב דף ח״ז טוב שם

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

3 עמוד

חי איש הבן בעל יע״א ז חיים יוסף רבינו דעת

13. - א חלק פעלים רב שו״ת יב סימן ישרים סוד כסברת ולברך ליטול יכולים שהנשים דאע״פ לומר יש בהולכה הנענועים סדר לעשות להון יאות לא מ״מ ר״ת, בביתינו כן ועל האנשים, עושין כאשר החזה אל, והובאה

ניח מ אני אין הלולב, על לברך דידן הנשים שנוהגים הגם החזה אל והובאה בהולכה הנענועים סדר לעשות אותם הלולב ונוטלין מברכין רק אלא עושים, אנחנו כאשר

. . . בידם

14 מג פרק ם הנשי חוקי. בו נזהרות בעירנו נשים מעט ואתרוג לולב נטילת מצות

לקיימו) מתרבות לשנה (ומשנה שמציאות והטעם

בעירנו, מעטה האתרוג אצל גם המצוה לקיים מספיק ואין

האנשים, בשביל ויספיק והלואי הנשים, האנשים ומריבוי הנשים לרוב ומעבר מקום נותנים לא בעירנו יוסף פורת בן

. המצוה את ולקיים להתקרב

15. של תשובה עמ223, ששון, אבות 'נחלת

לציון הראשון לרבנית זצ״ל ניסים יצחק הרב

ע״ה ששון פרחה מוהרי״ח שרבינו חושבים ם ה בגדאד עירינו חכמי וכל הלולב. על יברכו שנשים בבגדאד הזה המנהג חידש ואני

בעירינו, קדום הוא זה שמנהג להם הראתי בס״ד כמו ולא

חדשו, חיים יוסף שרבינו חושבים שהם הרב כתב שכן

וז״ל, לאמר יוסף בקונטרס אברהם ויקרא קדמון מנהג

א שהו אף הלולב על מברכות דנשים תובב״א בירושלים

גר שהזמן מ״ע יע״א, בבל בעוב״י המנהג הוא וכן אמ, לי שהיה ראשון מבית שמעתי שכן [= לאשתו כוונתו

מבגד שהייתה הראשונה אד, ] כשאיני זה על מקפדת והיתה

לברך. לה נותן שקדמה להיות עכשיו לי שיש השני והבית נותן ואני מקפדת היא גם עושה שהייתי ממה הידיעה לה

מ החכמים שראו אחרי עכ״ל. לברך לה שכתב ה הרב

. המנהג על עוד פקפקו לא הנ״ל אברהם ויקרא

פסיקת דורנו אחרוני

16. ד- כרך עוזיאל משפטי שו״ת כלליים עניינים

ד סימן

4 ועיין בסימ עוד שם ב שהאריך לט-מב נים כן ו זה. ין ד חזון ספרו ב הוא

עובדיה-סוכו )ש שלט (עמ' ת מברכ שים שנ מנהג ה נגד יצא ות על

שהם דכיון ושופר לולב זה מכלל יוצא המצוות. בכל וזהו שבשמים לאביהם ישראל כל לב להתאחדות רומזים לכן בו, שייכות הנשים גם ובזה לפניו זכרונם ולהעלאת

סי (או״ח החיד״א מר״ן וכ״כ עליהן. 'לברך רשאות לא ומינה ישראל. תפוצות בכל המנהג נתפשט וכן תרנ״ד)

כתבתי והנלע״ד. תזוע.

17. א- חלק אומר יביע שו״ת מב4 סימן חיים אורח

מצות על לברך רשאות הנשים שאין דדינא מסקנא (י) מרן הוראות עלינו שקבלנו לדידן גרמא, שהזמן. עשה שלא בא״י אשכנז בני הנשים על גם לדון מקום (והיה

שהם תרוגים הא פיסול מטעם ובייחוד הלולב, על יברכו מהר״י לדברי לחוש ואין בסמוך). לפמש״כ מורכבים, מן ההוראה ע״פ שמברכות, מנהגן ליישב שכ' ממרויש

… היא בשמים דלא השמים, חיל לאנשי להודיע מצוה גם מחשש עליו, לברך לנשים הלולב מלתת שיזהרו ה', יראי

תתן לא עור לפני רבותינו דעת שלפי כיון, מכשול חושבים שיש כמו ודלא לבטלה, ברכה הוי ומרן הרמב״ם

לזכות כדי מצוה שים עו הם וכאילו בזה, למהדרין עצמם יודיע בביתו, שורר איש וכל עליו, לברך לזרזן הרבים, את

נעימה… באמירה ביתו לאנשי הדבר כתבתי. והנלע״ד

יעב״א. והשי״ת

18 חי מקור. (פ ישראל ת לבנו ים ס לב רק | )ב יף ע

זצ״ל הלוי דוד חיים רב ה

עד שמענ ות נהג שנשים הפוסקים מגדולי ו ב לול ליטול ו

ולברך אנ וגם. עד מצרף כי שראית ותי ימי ב י תי ילדו

לנשותיהם לולב שנתנו הרבנים גדולי את בירושלים,

ול ובירכו. שנוהגות ספרדיות נשים כן, ימשיכו לברך,

המ ברב ולא בהן, למחות ואין לברך להן ורה. לברך

19. מ פרק ב חלק החדש הראשי הרב שו״ת

לולב נטילת בברכת ספרדיות

: ט שאלה נשים לעניין דעות כמה שיש בצעירותי שמעתי הזאת הסוגיה את שלמדתי וכעת הלולב, ברכת, לברך הראשונים רברבי". ב״אשלי תלוי זה שבאמת וראיתי גרמא שהזמן המצוות ברכות בכל נשים בענין, נחלקו על לברך לנשים שאין כתב ס״ו תקפ״ט סי' בשו״ע ומרן

לברך. הגו שנ כתב שם והרמ״א גרמא, שהזמן מ״ע שבשו״ת להלכה, זה בדבר נחלקו האחרונים ורבותינו

הלול אם ש וכתב ב, פצות ח הן ואף ברכה. בלא יטלוהו לולב, ליטול

ש ברכת. ו יברכ לא החיינו

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

אלגזי (למהרי״ט יו״ט שמחת ובשו״ת ק״ט סי' )מהראנ״ח בברכי החיד״א ומרן ס״ו תקפ״ט בסי' חדש והפרי י״א סי' מרן ואולם לברך. לנשים שאסור כתבו נ״ה סי' חו״מ יוסף פ״ב סי' אומץ יוסף בשו״ת וכתב בו חזר עצמו החיד״א

ונגררו לברך, רשאיות שנשים השמים מן בשו״ת מצא ש רש״י דעת שגם יצויין אחרונים. וכמה כמה אחריו גדול זרוע אור בספר רש״י תשובת (והובאה, כהרמב״ם

רס״ו. סי' )ח״ב

דעתו לחוות שליט״א מעכת״ר את לשאול הנני לזאת אי והספרדים המזרח עדות בנות נשים האם למעשה, הלכה

לברך יכולות לולב"? נטילת "על

תשובה: מצוות על כלל מברכות נשים אין הדין מעיקר בשו״ע כמובא לולב מצות ובכללן גרמן, שהזמן עשה ע״כ לברך, שנהגו כתב שהחיד״א מכיון אך תקפ״ט). (סי'

. להמשיך יכולה לברך, שנהגה אשה

בסוכה וישיבה לולב בברכת נשים

י: שאלה לישב או הלולב על מברכות הנשים האם

בסוכה?

תשובה: "לישב על לא אך לברך, הנשים נהגו לולב על

להקל ברכות ספק אומרים לא שנהגו וכיון בסוכה". לבטל שיש תרנ״ד) (סימן ברכ״י עיין מנהג, במקום לומר "ונהגתי בו: שחזר כתב אומץ" וב״יוסף המנהג, נוהגות שהיו קדום דכמנהג הלולב, על שיברכו לנשים אמרינן לא מנהג ובמקום ת״ו, ירושלים בעיה״ק הנשים

סב״ל[ ]לז.

לז- הערה ] הערת: רך העו בביתו הרב מרן הנהיג וכן

. ] ברכה עם לולב יטלו הבית שבנות

20. פרק ולימים למועדים מרדכי מאמר נ ף סעי א

: לה

הספרדיות הנשים אין שאינ מצוות על לברך יכולות ן תברכנה לא נשים ולכן עליהן. לברך נהגו ולא בהן חייבות

. לברך הנשים נהגו לולב על אך דו', וכ שופר סוכה, על שהזמן ה עש מצוות על לברך נהגו נשים הרמ״א ולדעת

גר. מן

21. כז סעיף נב פרק ולימים למועדים מרדכי מאמר

ספרדיות נשים גם עליו. ולברך בלולב נענע ל נהגו נשים. לולב על מברכות

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות