בשר ויין בימי בין המיצרים

בס״ד ויין בשר המיצרים בין בימי

– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי המיצרים בין בימי ויין בשר

הסוגיה מקורות

1. כו)ע״ב דף (בגמ ד פרק תענית 'משנה

בשמחה ממעטין אב. משנכנס באב תשעה שחל שבת

בתוכה- להיות מותרין ובחמישי ומלכבס. מלספר אסור

- באב תשעה ערב השבת כבוד. מפני שני אדם יאכל לא

יין ישתה ולא בשר יאכל לא. תבשילין,

2. א עמוד ל דף תענית מסכת בבלי תלמוד רב אמר כו'. תבשילין שני אדם יאכל לא באב תשעה ערב משש אבל ולמעלה, שעות משש אלא שנו לא יהודה:

ולמטה- שעות אלא שנו לא יהודה: רב ואמר מותר.

- בה מפסיק שאינו בסעודה אבל בה, המפסיק בסעודה בסעודה אשמעינן דאי וצריכא, לקולא. ותרוייהו מותר.

המפסיק בה- ולמטה שעות משש אפילו אמינא: , הוה משש אשמעינן ואי ולמעלה. שעות משש לן: קמשמע מפסיק שאינו בסעודה אפילו אמינא: הוה ולמעלה שעות

בה המפסיק בסעודה לן קמשמע. בה,

3. באב תשעה הלכות המנהיג ספר [פ״א דתענית בירושל' דאמ' גב על אף ז״ל היי רב וכת'

נשייא זעירא א״ר שנהגו מקום ה״א] [פ״ד ' ודפסחי ה״ו] דאב מן בשרא למיכל ודלא חמרא למשתא דלא דנהיגן

תעניתא אפוקי עד עליל השתייה אבן פסקה שבו, מנהגא ישראל כל מנהג יהרסון, השתות רפח] [עמוד כי טעם מה שעות מו' באב בט' אם כי דאב ירחא מריש למשחט דלא

יבוא שלא לשחוט מ נמנעו היום שעד לפי ולמעלה, לגזור אין אוכל אדם שאין התענית וביום מהם, לאכול

בבבל מנהג וכן. ולחוש,

4. ה פרק תעניות הלכות רמב״ם

בשמחה… ממעטין אב משיכנס - ו הלכה נהגו וכבר

עד למרחץ יכנסו ולא זו בשבת בשר לאכול שלא ישראל

השחיטה לבטל שנהגו מקומות ויש התענית, שיעבור

התענית עד. החדש מראש

ז- הלכה אוכלין ואין דבר, לכל כיומו לילו באב תשעה הכפורים כיום אסור שלו השמשות ובין יום, מבעוד, אלא

אבל בה המפסיק בסעודה יין ישתה ולא בשר יאכל, ולא

מגתו יין הוא שותה ואוכל פחות, או ימים שלשה לו שיש שני יאכל ולא יתר, או ימים שלשה לו שיש מליח בשר

. תבשילין

5. ו הלכה ה פרק תעניות הלכות משנה מגיד

בארצות פשט לא הזה המנהג וכו ישראל כל נהגו.'וכבר … התענית ערב אלא נמנעין שאין בשר אכילת לענין אלו

6. כו דף תענית מסכת הריטב״א חידושי ב עמוד התענית ועד מר״ח בשר לאכול שלא שנהגו מקומות ויש פסחים א' ח' (עי' חגיגה במסכת שאמרו לפי לזה וסמכו

' א )'ק״ט ' בבשר אלא שמחה אין ממעטין ולפיכך

. בשמחה

7. ה פרק תעניות הלכות מיימוניות הגהות ג הלכה עד בתמוז מי״ז בשר לאכול שלא אדם בני שנהגו ומה

הם רמוזים כי גאון סעדיה רב בשם נמצא באב תשעה

. בדניאל

8. ג ב- י, פרק דניאל שָּבֻעִים שְֹלשָּה מִתְאַּבֵל הָּיִיתִי דָּנִיֵאל אֲנִי הָּהֵם בַּיָּמִים (ב) פִי אֶל בָּא וָּיַּיִןֹלא חֲמֻדוֹתֹלאָאכַּלְתִיּובָּשָּר לֶחֶם (ג) יָּמִים:

שְֹלשֶת מְֹלאת עַּד סָּכְתִי וְסוְֹךֹלא. יָּמִים שָּבֻעִים

9. י פרק דניאל רש״י

שנה. כ״א ימים- שבועים שלשה

10 ב פסוק י פרק דניאל דוד מצודת. וכו- ההם 'בימים בנין לבטל כורש שצוה ראה כי על לזה עזרא בספר כמ״ש לבנותה רשות שנתן אחר הבית הנגלה הדבר בעבור מתאבל שהיה יתכן או מתאבל, היה

הגל מאורך היתה ואולי אליו. ות

. יום כ״א והם ימים של שבעיות ג' ימים- שבועים

ורמ״א השו״ע פסיקת

11 א סעיף תקנב סימן חיים אורח ערוך שולחן. המפסקת בסעודה אדם יאכל לא באב תשעה, ערב שני יאכל ולא יין ישתה ולא בשר, חצות, אחר שאוכלה

. תבשילין

12. ג ס״ק תקנב סימן ברורה משנה

וכו- בשר '(ג) אסור מנהגא מצד דאלו דש״ס מדינא היינו

תקנ״א. בסימן וכדלעיל מר״ח

13. תקנא סימן חיים אורח ערוך שולחן

- ט סעיף יין לשתות ושלא בשר לאכול שלא נוהגים יש

זו… בשבת ויש התענית, עד חודש מראש שמוסיפין ויש

– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי המיצרים בין בימי ויין בשר

2 בתמוז מי״ז. שמוסיפין ואילך חודש מראש ומצניעים הגה:

מיימוני והגהות ח״ג ני״א ירוחם (ר' שחיטה של,)הסכין

אם כי שוחטים שאין או שבת או לחולה כגון מצוה לצורך

בו וכיוצא הבן פדיון או. מילה

- י סעיף בימים בשר לאכול שלא שהנוהגים שאומר מי יש ואסורים בשר, בו שנתבשל בתבשיל מותרים הנזכרים,

יין לשתות ומותר; תוסס ויין מלוח ובשר עוף בבשר

לשתות שלא להחמיר ונוהגין הגה: המזון וברכת. הבדלה

ק״ו סי' מהרי״ל (תשובת בהבדלה ולא המזון בברכת יין

/ מותר תינוק, דליכא ובמקום לתינוק; נותנים אלא ט״ו/),

ופדיון מילה כגון מצוה, ובסעודת הבדלה. לשתות בעצמו

יין ושותין בשר אוכלים אירוסין, וסעודת מסכת וסיום הבן

ובשבוע להוסיף. שלא לצמצם, יש אבל לסעודה; השייכים כל

מנין רק יין ולשתות בשר לאכול אין בתוכה, באב ט' שחל

(מנהגים שרי באב תשעה בערב אפילו וזה מצומצם,

(ד״ע בה שמפסיק בסעודה יהיה שלא ובלבד.)ומהרי״ל),

- יא סעיף, איסור בו שנוהגים במקום בשר שאוכל מי כל

ח י, (קהלת נחש וינשכנו הוא גדר.)פורץ

השונות בעדות למעשה המנהג

14 ח סעיף קג סימן רצאבי) (הרב המקוצר שו״ע. נוהגין ישראל קהילות בשאר ושלא בשר לאכול שלא לאחר עד חדש ראש שמן הימים בתשעת יין לשתות

זה מנהג נתקבל לא תימן בקהילות אבל באב …תשעה אפילו נמנעים אין באב תשעה בו שחל בשבוע ואפילו המפסקת בסעודה זולת יין, ומשתיית בהמה בשר מאכילת

דתלמודא כדינא לה נוהגים ואז. ח להימנע מיר אפילו

בש מאכילת. עוף ר

15. אות דברים פרשת חי איש בן טו

שחל בשבוע יין ולשתות בשר לאכול המנהג מכח אסור

בו בזה נוהגין ויש, באב ט' י״ז מן ויש, חודש מראש

שני מליל איסור נוהגין יע״א בגדאד עירנו ופה, בתמוז עשירי ליל עד אב, חודש, של ביום כי באב ט' נוהגין פה נהגו גם עשירי. ליל אכילת בשביל מתא טבחי לשחוט

. אלו בימים בשר אוכלים אין מילה בסעודת שגם עירנו

16. יא סעיף כה פרק ולימים למועדים מרדכי מאמר בתמוז מי״ז יין לשתות ושלא בשר לאכול שלא נוהגין יש אך מצווה. בסעודת או בשבת לא אם באב תשעה אחר עד

ראש ממוצאי רק ויין בבשר דים הספר מחמירים מהדין

. טו) דברים בא״ח קכו. קכה, ס״ק תקנא כה״ח. (עיין אב חודש עצמו( חודש בראש גם איסור נוהגים. ואשכנזים שם מ״ב

. נח) ס״ק

17. אבות– שבח לאור יצא (טרם כורדיסטאן )מנהגי אב חודש ראש ממוצאי יין שותים ואין בשר אוכלים אין

ביום בשר באכילת להקל הגו נ אמנם באב ט' מוצאי עד. היום חצות אחר שישי ביום יין, ושתיית קודש. ובשבת

[הערות- יוצאי אצל שנהגו כך על תמהו רבים הנה

כורדיסטאן חצות לאחר כבר יין ולשתות בשר לאכול מדוע לדעת בו, הלכו שואלים ורבים שישי, ביום היום

כורדיסטאן יוצאי אצל זה היתר. נהגו לשואלים והשבתי נוהגים "יש ט): סעיף (תקנא פסק השו״ע פשוט. דבר זו…ויש בשבת יין לשתות ושלא בשר לאכול שלא

שהכל כיון כן, ם וא התענית". עד חודש מראש שמוסיפין את עצמם על שקיבלו שכאשר לומר נראה במנהג, תלוי לא אב, חודש ראש ממוצאי בשר באכילת להחמיר המנהג

היום חצות לאחר שישי ביום להחמיר עצמם על. קיבלו

שהנוהגים הפוסקים כתבו שכבר טעם להוסיף ניתן ועוד זכו חיים 'טועמיה משום שבת בערב מהתבשילים 'לטעום

באב תשעה שקודם שבת בערב גם רים מות שכתב וכפי מג כה, וימים למועדים מרדכי (מאמר אליהו הגר״מ.)מרן "והרגיל ד): סעיף כו פרק (ח״ג לציון אור בשו״ת פסק וכן גם לטעום רשאי שבת, ערב בכל התבשיל בטעימת אפשר כן ואם עכ״ל. חזון" שבת בערב הבשר מתבשילי

טעימת מדין קל יסוד ללמוד למנהגינו. התבשיל

שבתאי הרה״ג זקני למו״ר מנהגינו על שאלתי כי וזכורני אצל גם פשוט המנהג היה שכן לי והשיב זצ״ל חיים בן היה וטעמם היום חצות לאחר בשר לאכול חכמים תלמידי

היום חצות לאחר שבת קדושת נתוצץ שכבר. עמם וקרוב

בא והו כד; ס״ק (תקנא רבה אליה בספר מצאתי לטעמם לקטנים לתת שמותר שכתב עה) ס״ק תקנא החיים בכף גם קדושת קצת שיש כיון שישי, ביום חצות אחר בשר לאכול

חצות אחר. שבת

בכך– והנוהגים ומיוסד. ברור המנהג כן, ואם להם יש

כורדיסטאן רבני גם נהגו וכן ל. הק ל ברורים טעמים יע״א ז חיים בן שבתאי הרה״ג זקני מו״ר נהג וכן וחכמיה, . בכך] להקל מנוחה) ומושב לכיש אזורית מועצה (רב

18 תקנא סימן חיים אורח השולחן ערוך. כג סעיף באב תשעה בערב רק בשר באכילת איסור אין דגמ' מדינא הרבה זה אבותינו קבלו כבר אבל המפסקת ובסעודה

– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי המיצרים בין בימי ויין בשר

ר״ח מן יין לשתות ושלא בשר לאכול שלא בשנים מאות

הקרבנות לזכר בת הש מיום לבד ט״ב אחר עד אב בתמוז י״ז מן שנהגו ויש בעונותינו שנתבטלו והנסכים אבל ט״ב שחל בשבוע רק שכתבו ויש התמיד בוטל שבו בעוה״ר ועתה ר״ח מן נוהגים פזורינו ארצות בכל עתה איסור עוברים שהן ולבד זה באיסור שמזלזלים כמה מנהג עליהם קבלו שאבותינו דכיון נדר מטעם דאורייתא

ולא נבוש לא איך זה ולבד ישראל כלל של נדר הוי זה שבועות הרבה אוכלים שאין מהאומות הרבה הלא נכלם ישראל בני עם ואנחנו ביצים ולא חלב ולא בשר לא עצמם את לעצור יאבו לא תהיו קדושים נאמר שעלינו ועל ותפארתינו קדשינו בית לזכרון בשנה ימים שמונה

והכלמו בושו לב] לו, ל [יחזקא הנביא אמר בזה כיוצא מאד גדול ועונשם ישראל בית: מדרכיכם

הימים בתשעת במסעדות בשר מכירת

19. לח פרק ב חלק החדש הראשי הרב שו״ת

- אב ר״ח לאחר בשר מכירת לבעל מותר האם: י שאלה חודש ראש לאחר ללקוחותיו בשר מאכלי למכור מסעדה

ארץ- שמנהג פי על אף אב, בשר מאכילת להימנע ישראל עיור "לפני של: איסור בזה שיש או אב, חודש מראש כבר

מכשול תתן?"לא

: תשובה וכן אב, ר״ח אחרי בשר למכור לקצב מותר

, הוא הטעם בשר. ולמכור לבשל מותר מסעדה לבעל. וכו וחלוש חולה הינו הקונה שמא כך על לסמוך 'שיכול

עיוור. "לפני משום בזה "ואין

20. לח סימן ג חלק דעת יחוה שו״ת לפתוח לו מותר האם כשרה: מסעדה מבעל שאלה גם אצלו, הרגילים ללקוחות בשר מאכלי ולספק המסעדה מאכלי אז לאכול שאסור פי על אף אב, חודש ראש לאחר

למסעדה שלו הלקוחות ילכו כן יעשה לא שאם בשר, משום בזה יש פנים כל על או עוד, אליו ישובו ולא אחרת

תשובה… מכשול תתן לא עור? לפני

למסעדות מרשה הראשית שהרבנות הדבר ובעצם כתב כבר אלה, בימים ללקוחותיהם בשר לספק כשרות

בשו״ת בזה להקל שנהגו נ״ח) (סימן א' חלק בשמים, הרי וטרפות נבלות בשר לאכול שיבואו חשש יש כן לא שאם על החולקים רבים שיש פי על ואף כשרות. לא במסעדות

לישראל להם הנח זה, . היתר

מאכלי לספק כשרה מסעדה בעל לישראל מותר בסיכום:

ש י אם ובפרט אב, חודש ראש אחר גם ללקוחותיו בשר

אפשר ואם הבריאות. בקו אינו שהלקוח לתלות מקום בהמה בשר להגיש מאשר יותר עדיף עוף, בשר, להגיש בבשר אלא שמחה שאין ע״א) ח' דף (בחגיגה שאמרו כמו לראות שנזכה רצון ויהי באחרונים. וכמבואר בהמה.

ואמן אמן בקרוב וירושלים ציון. בנחמת

21 רנז סימן ב כרך והנהגות תשובות. הימים בתשעת להגיש למסעדה מותר האם שאלה:

טרפות? יאכלו הכי שבלאו לאנשים בשר עם ארוחות

אנשים להציל כדי קל איסור להתיר אם דנו האחרונים פנויה איסור להתיר שאין מפורש ובעקידה חמור, מאיסור כדי יטבלו שפנויות והיינו נדה, באסור ייכשלו שלא כדי

עבדינן דלא נדה, איסור ב ייכשלו לא אתם שהמזנים שניידער הגר״מ מו״ר מפי ידענא ועובדא לרשיעי, תקנתא לפנויות התיר והרב מעט שהתקלקלו בליטא בכפר זצ״ל

… לגמרי התקלקלו שכולם סיפר קצרה ובתקופה. לטבול,

וחלש בחולה החמירו לא ימים בתשעה בשר לענין, אמנם

במ״ב עיין גווני בכל עוף ובבשר קצת, לה כחו (כשהוא יכול המסעדה בעל וגם שם), ובשע״ת וס״ד ס״א ס״ק

ישראל "מנהג מודעה לתלות עצתי ולכן בשר להם, לתת חלש או ובחולה ימים בתשעה בשר מאכילת לימנע ולשאול לדקדק צריך ואינו חובתו ידי יצא ובזה מותר",

. כמה ועד חלש הוא אם אחד כל אצל

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

בשר ויין בימי בין המיצרים

מקורות הסוגיה

משנה תענית פרק ד (בגמ' דף כו ע״ב)

משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה - אסור מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב - לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל עמוד א

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין כו'. אמר רב יהודה: לא שנו אלא משש שעות ולמעלה, אבל משש שעות ולמטה - מותר. ואמר רב יהודה: לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה, אבל בסעודה שאינו מפסיק בה - מותר. ותרוייהו לקולא. וצריכא, דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה - הוה אמינא: אפילו משש שעות ולמטה, קמשמע לן: משש שעות ולמעלה. ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה הוה אמינא: אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה, קמשמע לן בסעודה המפסיק בה.

ספר המנהיג הלכות תשעה באב

וכת' רב היי ז״ל אף על גב דאמ' בירושל' דתענית [פ״א ה״ו] ודפסחי' [פ״ד ה״א] מקום שנהגו א״ר זעירא נשייא דנהיגן דלא למשתא חמרא ודלא למיכל בשרא מן דאב עליל עד אפוקי תעניתא מנהגא שבו פסקה אבן השתייה, מה טעם כי [עמוד רפח] השתות יהרסון, מנהג כל ישראל דלא למשחט מריש ירחא דאב כי אם בט' באב מו' שעות ולמעלה, לפי שעד היום נמנעו מלשחוט שלא יבוא לאכול מהם, וביום התענית שאין אדם אוכל אין לגזור ולחוש, וכן מנהג בבבל.

רמב״ם הלכות תעניות פרק ה

הלכה ו - משיכנס אב ממעטין בשמחה…וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית, ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החדש עד התענית.

הלכה ז - תשעה באב לילו כיומו לכל דבר, ואין אוכלין אלא מבעוד יום, ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה, אבל שותה הוא יין מגתו שיש לו שלשה ימים או פחות, ואוכל בשר מליח שיש לו שלשה ימים או יתר, ולא יאכל שני תבשילין.

מגיד משנה הלכות תעניות פרק ה הלכה ו

וכבר נהגו כל ישראל וכו'. המנהג הזה לא פשט בארצות אלו לענין אכילת בשר שאין נמנעין אלא ערב התענית…

חידושי הריטב״א מסכת תענית דף כו עמוד ב

ויש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר מר״ח ועד התענית וסמכו לזה לפי שאמרו במסכת חגיגה (עי' ח' א' פסחים ק״ט א') 'אין שמחה אלא בבשר' ולפיכך ממעטין בשמחה.

הגהות מיימוניות הלכות תעניות פרק ה הלכה ג

ומה שנהגו בני אדם שלא לאכול בשר מי״ז בתמוז עד תשעה באב נמצא בשם רב סעדיה גאון כי רמוזים הם בדניאל.

דניאל פרק י, ב-ג

(ב) בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים: (ג) לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים.

רש״י דניאל פרק י

שלשה שבועים ימים - כ״א שנה.

מצודת דוד דניאל פרק י פסוק ב

בימים ההם וכו' - על כי ראה שצוה כורש לבטל בנין הבית אחר שנתן רשות לבנותה כמ״ש בספר עזרא לזה היה מתאבל, או יתכן שהיה מתאבל בעבור הדבר הנגלה אליו ואולי היתה מאורך הגלות.

שבועים ימים - ג' שבעיות של ימים והם כ״א יום.

פסיקת השו״ע ורמ״א

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנב סעיף א

ערב תשעה באב לא יאכל אדם בסעודה המפסקת, שאוכלה אחר חצות, בשר, ולא ישתה יין ולא יאכל שני תבשילין.

משנה ברורה סימן תקנב ס״ק ג

(ג) בשר וכו' - היינו מדינא דש״ס דאלו מצד מנהגא אסור מר״ח וכדלעיל בסימן תקנ״א.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא

סעיף ט - יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו…ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי״ז בתמוז. הגה: ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה (ר' ירוחם ני״א ח״ג והגהות מיימוני), שאין שוחטים כי אם לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.

סעיף י - יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס; ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון. הגה: ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי״ל סי' ק״ו /ט״ו/), אלא נותנים לתינוק; ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות הבדלה. ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותין יין כל השייכים לסעודה; אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם, וזה אפילו בערב תשעה באב שרי (מנהגים ומהרי״ל), ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה (ד״ע).

סעיף יא - כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור, פורץ גדר הוא וינשכנו נחש (קהלת י, ח).

המנהג למעשה בעדות השונות

שו״ע המקוצר (הרב רצאבי) סימן קג סעיף ח

בשאר קהילות ישראל נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים שמן ראש חדש עד לאחר תשעה באב…אבל בקהילות תימן לא נתקבל מנהג זה ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב אין נמנעים אפילו מאכילת בשר בהמה ומשתיית יין, זולת בסעודה המפסקת כדינא דתלמודא. ואז נוהגים להחמיר להימנע אפילו מאכילת בשר עוף.

בן איש חי פרשת דברים אות טו

אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו ט' באב, ויש נוהגין בזה מראש חודש, ויש מן י״ז בתמוז, ופה עירנו בגדאד יע״א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב, עד ליל עשירי, כי ביום ט' באב נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי. גם נהגו פה עירנו שגם בסעודת מילה אין אוכלים בשר בימים אלו.

מאמר מרדכי למועדים ולימים פרק כה סעיף יא

יש נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מי״ז בתמוז עד אחר תשעה באב אם לא בשבת או בסעודת מצווה. אך מהדין מחמירים הספרדים בבשר ויין רק ממוצאי ראש חודש אב. (עיין כה״ח תקנא ס״ק קכה, קכו. בא״ח דברים טו). ואשכנזים נוהגים איסור גם בראש חודש עצמו. (מ״ב שם ס״ק נח).

שבח אבות – מנהגי כורדיסטאן (טרם יצא לאור)

אין אוכלים בשר ואין שותים יין ממוצאי ראש חודש אב עד מוצאי ט' באב. אמנם נהגו להקל באכילת בשר ביום ושתיית יין ביום שישי אחר חצות היום, ובשבת קודש.

[הערות - הנה רבים תמהו על כך שנהגו אצל יוצאי כורדיסטאן לאכול בשר ולשתות יין כבר לאחר חצות היום ביום שישי, ורבים שואלים הלכו בו, לדעת מדוע נהגו היתר זה אצל יוצאי כורדיסטאן. והשבתי לשואלים דבר פשוט. השו״ע פסק (תקנא סעיף ט): "יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו…ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית". ואם כן, כיון שהכל תלוי במנהג, נראה לומר שכאשר שקיבלו על עצמם את המנהג להחמיר באכילת בשר ממוצאי ראש חודש אב, לא קיבלו על עצמם להחמיר ביום שישי לאחר חצות היום.

ועוד ניתן להוסיף טעם שכבר כתבו הפוסקים שהנוהגים לטעום מהתבשילים בערב שבת משום 'טועמיה חיים זכו' מותרים גם בערב שבת שקודם תשעה באב וכפי שכתב מרן הגר״מ אליהו (מאמר מרדכי למועדים וימים כה, מג). וכן פסק בשו״ת אור לציון (ח״ג פרק כו סעיף ד): "והרגיל בטעימת התבשיל בכל ערב שבת, רשאי לטעום גם מתבשילי הבשר בערב שבת חזון" עכ״ל. ואם כן אפשר ללמוד יסוד קל מדין טעימת התבשיל למנהגינו.

וזכורני כי שאלתי על מנהגינו למו״ר זקני הרה״ג שבתאי בן חיים זצ״ל והשיב לי שכן היה המנהג פשוט גם אצל תלמידי חכמים לאכול בשר לאחר חצות היום וטעמם היה עמם שכבר נתוצץ קדושת שבת לאחר חצות היום. וקרוב לטעמם מצאתי בספר אליה רבה (תקנא ס״ק כד; והובא גם בכף החיים תקנא ס״ק עה) שכתב שמותר לתת לקטנים לאכול בשר אחר חצות ביום שישי, כיון שיש קצת קדושת שבת אחר חצות.

ואם כן, המנהג ברור ומיוסד. והנוהגים בכך – יש להם טעמים ברורים להקל. וכן נהגו גם רבני כורדיסטאן וחכמיה, וכן נהג מו״ר זקני הרה״ג שבתאי בן חיים זיע״א (רב מועצה אזורית לכיש ומושב מנוחה) להקל בכך].

ערוך השולחן אורח חיים סימן תקנא סעיף כג

מדינא דגמ' אין איסור באכילת בשר רק בערב תשעה באב ובסעודה המפסקת אבל כבר קבלו אבותינו זה הרבה מאות בשנים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מן ר״ח אב עד אחר ט״ב לבד מיום השבת לזכר הקרבנות והנסכים שנתבטלו בעונותינו ויש שנהגו מן י״ז בתמוז שבו בוטל התמיד ויש שכתבו רק בשבוע שחל ט״ב אבל עתה בכל ארצות פזורינו נוהגים מן ר״ח ועתה בעוה״ר כמה שמזלזלים באיסור זה ולבד שהן עוברים איסור דאורייתא מטעם נדר דכיון שאבותינו קבלו עליהם מנהג זה הוי נדר של כלל ישראל ולבד זה איך לא נבוש ולא נכלם הלא הרבה מהאומות שאין אוכלים הרבה שבועות לא בשר ולא חלב ולא ביצים ואנחנו עם בני ישראל שעלינו נאמר קדושים תהיו לא יאבו לעצור את עצמם שמונה ימים בשנה לזכרון בית קדשינו ותפארתינו ועל כיוצא בזה אמר הנביא [יחזקאל לו, לב] בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל ועונשם גדול מאד:

מכירת בשר במסעדות בתשעת הימים

שו״ת הרב הראשי החדש חלק ב פרק לח

מכירת בשר לאחר ר״ח אב - שאלה י: האם מותר לבעל מסעדה למכור מאכלי בשר ללקוחותיו לאחר ראש חודש אב, אף על פי שמנהג ארץ-ישראל להימנע מאכילת בשר כבר מראש חודש אב, או שיש בזה איסור של: "לפני עיור לא תתן מכשול"?

תשובה: מותר לקצב למכור בשר אחרי ר״ח אב, וכן לבעל מסעדה מותר לבשל ולמכור בשר. הטעם הוא, שיכול לסמוך על כך שמא הקונה הינו חולה וחלוש וכו'. ואין בזה משום "לפני עיוור".

שו״ת יחוה דעת חלק ג סימן לח

שאלה מבעל מסעדה כשרה: האם מותר לו לפתוח המסעדה ולספק מאכלי בשר ללקוחות הרגילים אצלו, גם לאחר ראש חודש אב, אף על פי שאסור לאכול אז מאכלי בשר, שאם לא יעשה כן ילכו הלקוחות שלו למסעדה אחרת ולא ישובו אליו עוד, או על כל פנים יש בזה משום לפני עור לא תתן מכשול? תשובה…

ובעצם הדבר שהרבנות הראשית מרשה למסעדות כשרות לספק בשר ללקוחותיהם בימים אלה, כבר כתב בשו״ת הרי בשמים חלק א' (סימן נ״ח) שנהגו להקל בזה, שאם לא כן יש חשש שיבואו לאכול בשר נבלות וטרפות במסעדות לא כשרות. ואף על פי שיש רבים החולקים על היתר זה, הנח להם לישראל.

בסיכום: מותר לישראל בעל מסעדה כשרה לספק מאכלי בשר ללקוחותיו גם אחר ראש חודש אב, ובפרט אם יש מקום לתלות שהלקוח אינו בקו הבריאות. ואם אפשר להגיש בשר עוף, עדיף יותר מאשר להגיש בשר בהמה, כמו שאמרו (בחגיגה דף ח' ע״א) שאין שמחה אלא בבשר בהמה. וכמבואר באחרונים. ויהי רצון שנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים בקרוב אמן ואמן.

תשובות והנהגות כרך ב סימן רנז

שאלה: האם מותר למסעדה להגיש בתשעת הימים ארוחות עם בשר לאנשים שבלאו הכי יאכלו טרפות?

האחרונים דנו אם להתיר איסור קל כדי להציל אנשים מאיסור חמור, ובעקידה מפורש שאין להתיר איסור פנויה כדי שלא ייכשלו באסור נדה, והיינו שפנויות יטבלו כדי שהמזנים אתם לא ייכשלו באיסור נדה, דלא עבדינן תקנתא לרשיעי, ועובדא ידענא מפי מו״ר הגר״מ שניידער זצ״ל בכפר בליטא שהתקלקלו מעט והרב התיר לפנויות לטבול, ובתקופה קצרה סיפר שכולם התקלקלו לגמרי…

אמנם לענין בשר בתשעה ימים לא החמירו בחולה וחלש, (כשהוא כחולה קצת, ובבשר עוף בכל גווני עיין במ״ב ס״ק ס״א וס״ד ובשע״ת שם), וגם בעל המסעדה יכול לתת להם בשר, ולכן עצתי לתלות מודעה "מנהג ישראל לימנע מאכילת בשר בתשעה ימים ובחולה או חלש מותר", ובזה יצא ידי חובתו ואינו צריך לדקדק ולשאול אצל כל אחד אם הוא חלש ועד כמה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

חטא מי מריבה

בס״ד ח' תמוז תשפ״א, פרשת חוקת חביב טולידאנו

חטא מי מריבה

1. במדבר פרשת חקת פרק כ פסוק א - יג

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל כָּל־הָעֵדָה מִדְבַּר־צִן בַּחֹדֶשׁ הָֽרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָֽׁם: (ב) וְלֹא־הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן: (ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם־מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְקֹוָֽק: (ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת־קְהַל יְקֹוָק אֶל־הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ: (ה) וְלָמָה הֶֽעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל־הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּֽוֹת: (ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַֽיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד־יְקֹוָק אֲלֵיהֶֽם: פ

(ז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: (ח) קַח אֶת־הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת־הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל־הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן־הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת־הָעֵדָה וְאֶת־בְּעִירָֽם: (ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּֽהוּ: (י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת־הַקָּהָל אֶל־פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ־נָא הַמֹּרִים הֲמִן־הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָֽיִם: (יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָֽם: ס (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל־מֹשֶׁה וְאֶֽל־אַהֲרֹן יַעַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת־הַקָּהָל הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶֽם: (יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר־רָבוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל אֶת־יְקֹוָק וַיִּקָּדֵשׁ בָּֽם:

3. אברבנאל במדבר פרק כ פרשת חקת

ודעתי בזה שמשה ואהרן שניהם נענשו בעבור עונות שעשו, אם אהרן בעון העגל, ואם משה אדונינו ענין המרגלים. וכו'. עיי״ש באורך.

4. משך חכמה במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק לג

והנה בטעם שמשה היה השי״ת מדבר עמו פה אל פה, ולא אבד אנושיותו כשאר הנביאים, יתכן עוד דהיה מפני שאם היה הנביא אומר על העתיד ויקויים, אז היו ההמון מפליגים אותו ומיחסים אותו לאלקי, והיו בגדר עובדי האדם, והיה הקלקול גדול מהתיקון. לכן היה בעת בוא אליו הרוח כמשתגע נופל ערום (כשמואל - א, יט), שידעו שאנוש הוא חלוש ההרכבה, רק רוח א - להים צלחה עליו. אמנם משה, הלא כל ישראל עמדו במעמד הר סיני וראו כבוד השי״ת, פנים בפנים דבר עמהם. לכן כל זמן שדורו היה חי, לא היו עתידים להטעות במשה ולחשבו לאלקי, כי המה ידעו סוד הנבואה ואיכותה הנוכחית בראות כבוד ה' ואת גדלו. אמנם לאחר מות הדור הזה לא היה יכול משה לחיות, כי חשש השי״ת שמא יטעו בו ויחשבוהו לאלקי. וזה דרוש עמוק.

5. הרב חרל״פ מי מרום ח״ה נימוקי המקראות

הנה עניין סמיכת מי מריבה לפרשת פרה אדומה ולפרשת שילוח מלאכים למלך אדום, וכן השינויים שבפרשה זו, שמתחילה אמר בלשון יחיד "הקהל את העדה" "והשקית את העדה" היינו שמשה יהיה העיקר ואהרון טפל לו, ואח״כ כתוב "ויקהילו משה ואהרון את הקהל" ששניהם שווין, וכן מה שבציווי נאמר "עדה" ולבסוף נאמר "קהל" ומה הייתה טעותו של משה להכות על הסלע ולא לדבר אליו?

וביאור העניין נראה, דהנה שורש ישראל הוא להעיד על היוצר ב״ה 'אתם עדי נאום ה" ועל שם זה הם נקראים 'עדה' ואפילו אם מצד חיצוניותם אינה ניכרת העדה הזאת, בפנימיותם לא כן הוא, כי אם תפסק חלילה עדותם של ישראל יחזור העולם לתוהו ובוהו, באופן שגם אם מצד הענפים יכולים להיות פגמים בקרב ישראל, אבל מצד השורשים, קדושים הם כמאז ומקדם, 'אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה', כי כל הליקויים אינם פוגעים אלא בענפים בלבד ולא בשורש, עליו נאמר 'לא יגורך רע'.

ואז כשעמדו ישראל על מפתן הארץ היה נדרש לגלות את נפלאות השורש של ישראל ולבטל על ידו את כל הפגמים שבענפים ולגלות את יסוד מגמתם שהם עדות לשם ד' גם בשורש וגם בענף, ולכן בא הדבור 'הקהל את העדה', ויש בזה כוונה שבכל אספה וקיבוץ של ישראל טמון עניין 'עדה' שישנו אצל ישראל ולהיות עלייתם של ישראל מתגלה אצלם בחינת 'הקול קול יעקב', לכן לא היה צורך לשום פעולה בידיים, כי אם לדבר אל הסלע וייתן מימיו, וכן היה נדרש שגילוי זה יהיה בעיקר על ידי משה רבנו בבחינת 'דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור'(סנהדרין ח, א), כי גילוי בחינת ה׳עדה' הוא גילוי בחינת אחדות ישראל, וזה אינו יכול להתגלות כי אם על ידי מנהיג שהוא בבחינת 'דבר אחד לדור'.

אולם מכיוון שמצד חיצוניותם של ישראל לא הייתה ניכרת בהם בחינת 'עדה', ומשה ואהרן הכירו בהם רק בחינת 'קהל', שהוא קבוץ כל הרבה פרטים, לכן הקהילו שניהם 'את הקהל' ולא 'העדה', כי כל דבר של ריבוי אינו נעשה אלא על ידי ריבוי, ומפני זה לא דיברו אל הסלע, שחשבו שישראל אינם עומדים במדרגת 'הקול קול יעקב'. אבל באמת היו צריכים משה ואהרן לדעת ולהכיר כי אף על פי שמצד החיצוניות שלהם הם רק בבחינת 'קהל', אבל מצד פנימיותם הם בבחינת 'עדה', וכן היה באמת כמו שנאמר: 'ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם'.

ומאחר שכל רפיון באמונת תוקף קדושתם של ישראל נחשבת כרפיון בקדושת אמונתו יתברך, לכן בא להם הדבור 'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל.

וחטא זה של מי מריבה גרם שלא נתגלה עדיין בישראל בחינת 'הקול קול יעקב' ולכן כשמשה שלח מלאכים אל מלך אדום כדי לעבור בארצו השיב אדום 'לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך', 'אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם וכו' ואני אצא אליכם במה שהורישני אבי ועל חרבך תחייה' (עיין רש״י) שמאחר שאין אתם עומדים בשלמות מדרגתכם 'הקול קול יעקב' הרי יש מקום ל׳הידיים ידי עשו". אמנם לו השכילו משה ואהרון לגלות בישראל בחינת "הקול" ומציאות עדותם השורשית באלוקים חיים, אז לא היה שום מקום לתקפו של אדום לחיות על חרבו שהורישו אביו ולא היו הידיים של עשו שולטות בו והיה מתקיים אז דברי יעקב אבינו שאמר 'עד אשר אבוא אל אדוני שעירה', לקיים ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לד' המלוכה.

5. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד א

וידבר ה' אל משה לך רד, מאי לך רד? אמר רבי אלעזר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, רד מגדולתך! כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו - אתה למה לי? מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר.

6. אורות ישראל ד, ג

האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'.

7. עקבי הצאן, מאמר הדור

דורנו הוא דור נפלא! דור שכולו תמהון, קשה מאד למצוא לו דוגמה בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים. חושך ואור משמשים בו בערבוביא. הוא שפל וירוד, גם רם ונישא. הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו.

8. אגרות הראיה ב, תקכב

לכבוד הרב הגאון הגדול וכו', מוהר״ר יעקב דוד רידב״ז, בעיר זיתון תובב״א

… ועל טענתו השניה אודיעו שכמאז כן היום הינני מתעב את הרע של הרשעים, ואת החלק הטוב שבהם לעולם הייתי מוקיר ואוהב, כי חלק ה' הוא. ומי שזוכה לטעום באמת טעם רזי תורה, יודע הוא כי כל העבודה השלימה רק על זה היא בנויה, לקרב רחוקים וללקט ניצוצי הקדושה מכל מקום שנתפזרו.

אור החיים במדבר פרשת חקת פרק כ פסוק ח

(ח) קח את המטה וגו' ויקדש בם. פרשה זו רבו עליה כל מפרשי התורה, ותרתי בה לאור באור החיים, וקודם שנעמוד על פשטן של כתובים נקדים להבין מה היתה שגגתו של משה בענין זה אשר היה סיבה לגזירתו, וראיתי שנאמרו י' דרכים בענין בדברי מפרשי התורה והן הנה בקצרה:

א') רש״י ז״ל פי' ששגגת משה היתה כי ה' אמר אליהם דברו והוא הכה:

ב') רבי אברהם אבן עזרא פירש שהשגגה היתה שגרם שלא נתנה הסלע מימיה עד הכאה ב' במה שאבד הכונה בפעם א' לצד מריבת העדה:

ג') הביאו הנזכר כי הקפדת ה' היתה על שהכה ב' פעמים שאם היה מכה פעם אחת לא היתה הקפדה כי הדיבור לסלע היא ההכאה:

ד') הביאו הנזכר שהקפדת ה' היתה על שלא אמרו שירה על המים כמו עלי באר:

ה') הביאו הנזכר שהקפדת ה' היתה על שאמר לבני אל חי המורים ואין ראוי לאיש חסיד לתעב ולזלזל בבני אברהם יצחק ויעקב וגו':

ו') הר״מ (רמב״ם בח' פרקים) פירש כי הקפיד ה' עליו על אשר נתרגז על העדה ומסיבה זו חשבו כי גם ה' בכעס עמהם אשר לא כן היה:

ז') רבינו חננאל והסכים אליו רמב״ן שהקפדת ה' היתה על אשר אמר נוציא לכם מים ולא אמר יוציא לכם שמזה טעו ישראל וחשבו כי הם בחכמתם עושים את המעשה כי לא היה להם רמז כי ה' הוא העושה הנס ולזה הקפיד ה' ואמר לא האמנתם בי להקדישני וגו':

ח') ר״מ הכהן פירש שהקפדת ה' היתה על מאמר משה המן הסלע הזה וגו', וכוונת משה היתה לצד יכולתו אם לא בכח הנאדר וחשבו האנשים שלא יוכל ה' להוציא מים מן הסלע, וזו היא שגגת משה, והביא ראיה לפירושו ממה שאמר הכתוב (תהלים קו) כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו וגו':

ט') הר״י אלבו בספר העיקרים ישב שהקפדת ה' היתה על שלא נתעוררו משה ואהרן מעצמן להוציא להם מים והיו מרעידים שזה יורה מיעוט הבטחון וגו':

י') בעל מעשה ה' שפירש כי היה ויכוח בין משה ובין ישראל שישראל היו רוצים להוציא להם מים ממקום אחר שחפרו אותו הם ולא רצה משה לדבר לאותו סלע שחפרו הם ונתכעס משה וזרק המטה בידו לא להכות אלא בכעס ובדרך מקרה הכה המטה בסלע וכו' יעיין שם דבריו:

הנה כל העשרה דרכים אינם מוציאים אותנו ידי חובת האמת, וצא ולמד מה שטען רמב״ן על ג' מהם ודחאם, ומה שטען ראב״ע על ג' אחרים ודחאם, ואני טוען על השאר והם, דרך א' של רבינו חננאל שבחר לו רמב״ן שההקפדה היתה על שכינה לעצמו המעשה ואמר נוציא וגו' הלא ידוע היה משה לשלוחו של מקום וכל מעשיו הנם בכח האל, ולו יהיה כי כחו של משה הוא הלא מגדולת העבד גדולת האדון נודעת בפרק מרובה, ועוד הלא תמצא בפרשת בא אל פרעה אמר הכתוב (שמות יב) ויקרא משה לכל ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו וגו' ולא אמר בשם ה', כי ודאי הדבר ידוע הוא כי הוא שלוחו של מקום, ועוד במה שלפנינו מוכרח היה לומר נוציא לכם להיות כי הם המוציאים בדיבורם או בהכאתם שה' נתן ההוצאה בידם, ודרכו של הר״י אלבו אין דעתי הולמו כי אחר שראה משה שה' מנע מהם מים ונסתלק הבאר איך יגש להוציא מים עד אשר ידע דעת הבורא ברוך הוא, ומי יאמר כי ה' חפץ ליסרם, לזה הכרח היה הדבר להשתטח לפני ה' וה' יעשה הטוב בעיניו, ודרכו של בעל מעשה ה' עלה כולו קמשונים ואין בו לא מלח ולא תבלין וקלני מזרועי לטרוח לדחות הדברים הדחויים במחילה מכבודו:

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

קורח - מחלוקות ומהות

ולא יהיה כקורח וכעדתו (במדבר יז)

שורש המחלוקות

רמב״ם הל' ממרים פרק א

כְּשֶׁהָיָה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל קַיָּם לֹא הָיְתָה מַחְלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא כָּל דִּין שֶׁנּוֹלַד בּוֹ סָפֵק לְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל לְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ. אִם יָדְעוּ אָמְרוּ לוֹ. אִם לָאו הֲרֵי הַשּׁוֹאֵל עִם אוֹתוֹ בֵּית דִּין אוֹ עִם שְׁלוּחָיו עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם וְשׁוֹאֲלִין לְבֵית דִּין שֶׁבְּהַר הַבַּיִת. אִם יָדְעוּ אָמְרוּ לוֹ. אִם לָאו הַכּל בָּאִין לְבֵית דִּין שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה. אִם יָדְעוּ אָמְרוּ לָהֶן, וְאִם לָאו הַכּל בָּאִין לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל וְשׁוֹאֲלִין.

אִם הָיָה הַדָּבָר שֶׁנּוֹלַד בּוֹ הַסָּפֵק לַכּל, יָדוּעַ אֵצֶל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בֵּין מִפִּי הַקַּבָּלָה בֵּין מִפִּי הַמִּדָּה שֶׁדָּנוּ בָּהּ, אוֹמְרִים מִיָּד. אִם לֹא הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר אֵצֶל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל דָּנִין בּוֹ בִּשְׁעָתָן וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר עַד שֶׁיַּסְכִּימוּ כֻּלָּן. אוֹ יַעַמְדוּ לְמִנְיָן וְיֵלְכוּ אַחַר הָרֹב וְיֹאמְרוּ לְכָל הַשּׁוֹאֲלִים כָּךְ הֲלָכָה וְהוֹלְכִין לָהֶן. מִשֶּׁבָּטַל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל רָבְתָה מַחְלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל זֶה מְטַמֵּא וְנוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו וְזֶה מְטַהֵר וְנוֹתֵן טַעַם לִדְבָרָיו זֶה אוֹסֵר וְזֶה מַתִּיר.

ספרי דברים מח

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ. רבי שמעון בן יוחי אומר: אם לומר שהתורה עתידה להשתכח מישראל, והלא כבר נאמר "כי לא תשכח מפי זרעו " אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור.

איסור גמור

תלמוד בבלי סנהדרין ק״י ע״א

ויקם משה וילך אל דתן ואבירם אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקין במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו.

באר מים חיים הקדמה יב

דז״ל הגמרא אמר רב וכו' כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו וכו' ועיין בסמ״ג ל״ת קנ״ז וברבינו יונה במאמר נ״ח משמע מדבריהם שהוא לאו גמור ועיין בספר המצות שורש ח' וברמב״ן שם.

רמב״ן השגות לספר המצוות שורש ח

"ולא יהיה כקרח וכעדתו" ואמר שבארו החכמים שהיא שלילה ופירשו עניינו ואמרו שהוא יתעלה הודיענו שכל מי שיקום על הכהונה לא יקרהו מה שקרה לקרח כלומר שיבלע וישרף אבל יהיה ענשו כאשר דבר ה' ביד משה לו, כלומר הצרעת, והוא אמרו ית' הבא נא ידך אל חיקך. וזה ודאי אינו פשטיה דקרא ולא מדרש עיקרי לרבותינו. ואמת כי מה שאמרו בגמ' סנהדרין כל המחזיק במחלוקת עובר בלא תעשה שנאמר ולא יהיה כקרח על דרך תוכחת הוא אבל עיקר הכתוב במחזיק במחלוקת הכהונה בלבד והם ז״ל סמכו לו שאר המחלוקות להזהיר מהם.

מחלוקת חיובית

תלמוד בבלי קידושין ל עמוד ב

מאי "את אויבים בשער"? אמר רבי חייא בר אבא: אפי' האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר את והב בסופה אל תקרי בסוּפָה אלא בסוֹפָהּ.

משנה אבות פרק ה משנה יז

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו.

מתוך ההקדמה ל׳ערוך השולחן'

וכל מחלוקת התנאים והאמוראים, והגאונים והפוסקים באמת, למבין דבר לאשורו - דברי אלקים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה. ואדרבה: זאת היא תפארת תורתינו הקדושה והטהורה. וכל התורה כולה נקראת "שירה", ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד - יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה.

מהי מחלוקת לשם שמים?

פרוש ר' עובדיה מברטנורא על המשנה שם

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ואני שמעתי פירוש 'סופה' - תכליתה והמבוקש מענינה. והמחלוקת שהיא לשם שמים, התכלית והסוף המבוקש מאותה מחלוקת להשיג האמת, וזה מתקיים. כמו שאמרו מתוך הויכוח יתברר האמת, וכמו שנתברר במחלוקת הלל ושמאי שהלכה כבית הלל. ומחלוקת שאינה לשם שמים, תכלית הנרצה בה היא בקשת השררה ואהבת הניצוח, וזה הסוף אינו מתקיים, כמו שמצינו במחלוקת קורח ועדתו שתכלית וסוף כוונתם היתה בקשת הכבוד והשררה והיו להיפך.

משנה שכיר מועדים פרק אבות פרק ה

איך אנו יודעין אם הבעלי המחלוקת רוצים דוקא במחלוקת וזה תכליתם לחרחר ריב, אולי באמת כונתם לברר האמת? הסימן לזה אם הם נכנסין עם הצד שכנגדם בדין ודברים לטעון ולפרוק בדבר בטענות צודקות, אבל אם אין ברצונם כלל לטעון ולפרוק עמהם, זה סימן מובהק שאין מטרת כונתם במחלוקתם להשיג האמת רק לחרחר ריב וממילא לא ישיגו האמת לעולם.

וזה מצינו במחלוקת שמאי והלל שהיתה כונתם לברר האמת, על כן ישבו ודנו וטענו טענותיהם והחליפו דעותיהם זה עם זה עד שבאו והשיגו את האמת, עד שלפעמים הודו אלו לאלו ואלו לאלו וממילא באו אל האמת, ונתקיים כדין קושטא דקאי והמחלוקת שהיתה שקר עברה וחלפה, משא״כ קרח ועדתו שלא היתה כונתם במחלוקת להשיג האמת רק לחרחר ריב, על כן לא רצו כלל ליכנס בטענות ודין ודברים עם צד שכנגדם, ממילא לא נתקיים האמת והמחלוקת נשארה עד שאבדו בשקרם.

משנה יבמות פרק א

בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים. חָלְצוּ, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים. נִתְיַבְּמוּ, בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִים, וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי.

חיד״א פתח עניים לערובין יג

דמ״ש אלו ואלו דברי אלקים חיים אין פירושו דשניהם אמת, אלא להיות דאין האור ניכר אלא מתוך החשך נמצא דהסברא המנגדת תועיל להבין הטב הסברא האמיתית בעצם ומצד זה קרי בה נמי דברי אלקים חיים ולעולם דסברא אחת אמת והסברא האחרת אינה אמת.

עבודת הקודש לרבי מאיר בן גבאי, חלק התכלית כג

וכל אחד מהנביאים והחכמים קבל את שלו, זה קבל טמא וזה טהור, כפי מקום עמידתו וקבולו, והכל בא ממקום אחד והולך למקום אחד…, כל אחד מהחכמים מקיים דעתו ומביא ראיה מן התורה לסברתו, ולפי שאין הייחוד נשלם בזולת כל זה. . ולפי שרחוק מה שהיה, ועמוק עמוק מי ימצאנו, כי דבר זה תלוי בחכמה שאי אפשר לעמוד עליה, ושער החמשים נעלם אפילו ממשה רבינו עליו השלום. וכל אלה הדברים נראין כסותרין זה את זה ומשתנים זה מזה, וכל זה מצדנו שאין ברשותנו וכחנו די לעמוד עליהם, ולזה אי אפשר לקיים שני חלקי הסותר ונקבעה ההלכה כאחד משתי הדיעות. ולזה אמרו אלו ואלו דברי אלקים חיים, והכל אחד מצד הנותן ברוך הוא, אבל מצדנו הם דברים שונים והלכה כבית הלל בלבד.

מבט על מחלוקות שלא לשם שמים

אורות הקודש חלק ד עמ' תצו

בעולם הרגיל של המחשבה מוכרחים העקרונות להיות סותרים זה את זה, ודוקא מסתירתם יבוא הבנין הרצוי. הסתירה מביאה לידי הכרעה. וההכרעה מביאה לידי ריכוש של אוצרות מקובצים מעברים. והחיים הרוחניים מתברכים בעושר גדול.

ערך הנגודים – פסקה יא

כל הניגודים הנמצאים בהדעות, וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו, והניגודים הללו מתגדלים ביותר כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם, למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים, שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם, כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו, ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה, מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל. והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק, שרי בפירודא וסיים בחיבורא.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

טיול לחו''ל

מעלת ארץ ישראל

בראשית פרק כו, א-ב

(א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: (ב) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

רש״י בראשית פרק כו פסוק ב

(ב) אל תרד מצרימה - שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך.

במדבר פרק לג פסוק נג

וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.

דברים פרק ח, ז-ח

(ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: (ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב

ת״ר: הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה, היא אומרת לעלות, והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה. היא אומרת לצאת, והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה; הוא אומר לצאת, והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה…

ת״ר: לעולם ידור אדם בא״י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו״ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה, שנא': לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך: כל הדר בחו״ל - כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים?

אלא לומר לך: כל הדר בחו״ל - כאילו עובד עבודת כוכבים.

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף עו עמוד ב

אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בעכו הוו מפטרי, משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ.

רש״י מסכת גיטין דף עו עמוד ב

כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל כשחוזרים לבתיהם היו חביריהם בני ארץ ישראל מלוים אותן עד עכו ומשם נפטרים מהם.

שאסור - לבני ארץ ישראל לצאת חוצה לארץ.

ילקוט שמעוני תורה פרשת ראה רמז תתפה

מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטוס וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהן וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהן וקראו את המקרא וירשת וישבת בה ושמרתם לעשות, אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.

חידושי הגרי״ז מסכת סוטה דף לה עמוד א

כל עיקר גזירת הגלות וחורבן ביהמ״ק בא מפני חטא המרגלים,

מצות ישוב הארץ

השגות הרמב״ן לספר המצוות לרמב״ם שכחת העשין

מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה… שכל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה…אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה.

תוספות מסכת כתובות דף קי עמוד ב

היה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא״י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם.

מגילת אסתר שכחת העשין מצוה ד

מצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח…ומה שאמר הרמב״ן שהחכמים אמרו כי כבוש הארץ היא מלחמת מצוה, זהו כאשר לא נהיה משועבדים לאומות…

מתי מותר לעזוב את הארץ

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

ת״ר: אין יוצאין מארץ לחו״ל - אא״כ עמדו סאתים בסלע.

רשב״ם מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

אין יוצאין כו' - שמפקיע עצמו מן המצות.

רמב״ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ז

ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים… בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים…

רמב״ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו״ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.

שו״ע או״ח הלכות חוה״מ סימן תקלא סעיף ד

ואלו מגלחין במועד…וכן הבא ממדינת הים בחול המועד, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל.

מגן אברהם סימן תקלא ס״ק ז

לטייל. אבל יצא להרויח או לראות פני חבירו שרי דמקרי מצוה.

ברכי יוסף אורח חיים סימן תקסח ס״ק יא

הנודר לילך על קברי הצדיקים וכו'. אף אם יושב בארץ ישראל ונפשו אותה להשתטח על קברי הצדיקים בח״ל, או יושב ירושלם ורוצה ללכת על קברי צדיקי שבארץ ישראל, שרי לילך אדעתא לחזור.

פסיקת האחרונים

שו״ת יחוה דעת חלק ה סימן נז

מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לצורך פרנסה ולסחורה, ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור. ואסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל אפילו על מנת לחזור לארץ ישראל. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לארץ ישראל.

שו״ת עשה לך רב חלק ח סימן מט

ומה ששאלת עוד, על זה שהוריך נסעו מספר פעמים לטיולים בחו״ל והדבר גורם לי צער… אבל הסתפקתי אם בתור לימוד זכות יש איזו שיטה בפוסקים שמתירה לנסוע לחו״ל כדי לטייל… הנה בענין זה כתב כבר הגר״ע יוסף שליט״א בשו״ת "יחוה דעת" (חלק ה' סימן נ״ז) ועלתה חכמתו לאסור. ואעפי״כ לדעתי אל תעיר מאומה להוריך על כך, שכן פוק חזי מאי עמא דבר, שרבנים ואדמורי״ם נוסעים מידי שנה בכל קיץ לבתי - מרגוע לאירופה לנופש וטיול, וכן יש חברות נסיעה לטיולים של הצבור הדתי ולא שמענו מי שמיחה על כך, ויש מי שרוצה ללמד זכות על אותם רבנים ואדמורי״ם, שבמקום שהם נמצאים בחופשתם בחו״ל דורשים בדברי - תורה ויראת ה' ומעוררים לבבות השומעים לאהבת ה' ותורתו, או מפני שהם עוסקים כל השנה כולה בתורה ועבודת ה' המתישה כחם וצריכים להחליף כח וכו' וכו'. והרואה יראה שאלה הן טענות קלושות עד מאד להתיר איסור יציאה לטיול בחו״ל אם אכן ישנו. ועוד שכל אדם עובד קשה כל השנה כולה לפרנסת בני ביתו, שהיא מצוה ממש, וגם עוסק הוא בעבודת ה' יום יום, וכל אדם אם - כן זקוק למרגוע ונופש, ואם - כן הותרו כל הטיולים מעיקרם בטענה זאת. כל זה לדעת האוסרים, ויש עמי בכתובים בענין זה באורך ודי בזה.

שו״ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג

אבל בדעתו לחזור אסור לצאת שלא לצורך כלל, אבל בצורך כל דהו לא גזרו, ובטיול ע״פ סברא לא נקרא צורך, ומכ״מ אם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ב״ה יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה.

פסקי הלכה ממרן הגר״מ אליהו (סיכום על פי תשובות משו״ת הרב הראשי)

טיול לחו״ל – נסיעה לסתם טיול בחוץ לארץ אסורה, ואלו שיוצאים לטיול סתם אינם נוהגים כהלכה. וכן כתב הרמב״ם (הלכות מלכים פרק ה, הלכה ט) שהותרה יציאה לחו״ל רק ללמוד תורה, לישא אשה, להציל מן העכו״ם או אם חזק הרעב בארץ. בכל אופן, מי שיוצא לחו״ל כדי ללמד את בני חו״ל תורה, או לעודדם לעלות לארץ ישראל, מותר במקרה כגון זה לשלב בנסיעה גם טיול.

אדם מדוכא וטיול בחו״ל ירפאנו – מותר לו לנסוע לטיול.

טיול לפולין – אם כוונת הטיסה לפולין לשם טיול גרידא – הדבר אסור. אך אם זוהי נסיעה לשם לימוד ענייני השואה והנחלתה לאחרים – מותר הדבר, איך אין זו מצוה.

העיר אילת

שו״ת אור לציון חלק ג - הערות פרק כג - דיני יום טוב שני

ולענין איסור יציאה לחו״ל, דין אילת כדין יציאה לחוץ לארץ, וכשם שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ אלא באופנים מסוימים, וכמבואר בדברי הרמב״ם בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה ט', כך הדין ביציאה מארץ ישראל לעיר אילת. (וראה עוד בזה בספר אור לציון שביעית פרק ו' בבאורים לתשובה ב', ע״ש).

ילקוט יוסף קצוש״ע יורה דעה סימן שלא - פרק א - יסודות מצות השמיטה

אילת נחשבת לחוץ לארץ לגבי חיוב תרומות ומעשרות, ולגבי שביעית, וכל הגידולים הגדלים שם בקרקע של ישראל, אין בהם קדושת שביעית, ואין בהם איסור ספיחין. אך אין צריך לעשות שם ב' ימים טובים של גלויות. [ואין להחמיר בזה שלא להניח תפילין באסרו חג וכו']. ולגבי טיול לאילת דינו כטיול לחו״ל, ובכל אופן שמתירים לצאת לחו״ל יש להתיר גם לאילת. [ילקו״י הל' שביעית מהדורת תשס״א פרק א' ס״ה עמוד ע'].

שו״ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג

אחדשה״ט וש״ת באה״ר, אשר שאל בקצור, אם אילת ואופירה חו״ל, על אופירה כמעט אין ספק שהוא חו״ל, וגם אילת יראה כן,

שו״ת הרב הראשי תשמ״ח-תשמ״ט סימן ריז

[שאלה: ] אני ילד דתי בן 12. לא מזמן הלכתי לשיעור תורה בו למדנו שהעיר אילת אינה שייכת לארץ-ישראל, מכיוון שהיא מחוץ לגבולות הארץ. האם זה נכון? אני מאד מבקש לקבל תשובה מהרב.

[תשובה: ] יש בהלכה שני סוגי כיבוש של א״י, הנקראים "כבוש ראשון" ו״כבוש שני". "כבוש ראשון" היה ע״י עולי מצרים, והם כבשו את כל אזור אילת. ואילו "כיבוש שני" נעשה ע״י עולי בבל והם לא כבשו אזור זה.

כפי שידוע לנו מחז״ל שלמה המלך שלט בכל האזור. כיון שמקומה של אילת לא נכבש ע״י עולי בבל, לכן כל הפירות והירקות הגדלים שם חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות אך בלי ברכה.

מותר לטייל לאילת, ואין הדבר נחשב כיציאה לחוץ לארץ. אין לנהוג בה יום טוב שני של גלויות אלא יש לנהוג בה כמו בכל ארץ ישראל.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות