בהעלותך פרשת בס״ד "תשפ ו
חולה על תפילה
ה לָ א נָ א פָ רְ א נָ ל אֵ אמֹר לֵ ה' ל אֶׁ ה מֹשֶׁ ק עַ וַיִּצְ
[ במדבר, יג] יב
1 עליו אחרים תפילת או עצמו על החולה? ת תפיל ף? עדי. מה
2 ללכ. האם חכמ לתלמידי ת החולה עבור שיתפללו? צדיקים ו ים
3. בשבת חולה עבור להתפלל מותר אופן? באיזה
האבא שם את ולא? א האמ שם את מזכירים למה 4.
1. עליו אחרים תפילת או עצמו על החולה? תפילת
יפה עצמו, בזכות שם הוא באשר אברהם, של בזכותו הגר, אל אלהים מלאך ויקרא
מכל יותר לעצמו החולה תפלת
יד סי' נג פרשה רבה ][בראשית
יט לד, [תהלים לב לנשברי ה' וקרוב צרתו, מתוך גדולה בכונה מתפלל שהוא. ]מפני
חולה של מראשותיו למעלה הוא ברוך שהקדוש ע״ב] [יב דשבת בפ״ק אמרינן וכן
ולוקים אמרינן ע״ב] [ה דברכות דבפ״ק תאמר ואם ארמי. בלשון אפילו תפלתו ושומע
לאו דהתם קשיא, לא האסורין. מבית צמו ע מתיר חבוש אין ומשני לנפשיה, יוחנן רבי
ובהא לך, ויקם אומר ותגזר כח] כב, [איוב דרך על גזירה, דרך אלא ובקשה תפלה דרך
משום דהתם תירץ ז״ל והרא״ם נפשו. ממסגר להוציא אדם שישלוט מסתברא לא
על החולה תפילת
אחרים? או עצמו
עצמו על שיתפלל •עדיף השכינה צער על •לבקש
חכם' אצל 'ילך
עליו שיתפלל •כדי • אותו שילמד כדי
להתפלל
חולה עבור תפילה
בשבת
סכנה בו שיש •חולה סכנה בו שאין •חולה
לחולים שבירך מי
• טרחה בזה יש האם
דציבורא
של אמו שם הזכרת
החולה
העניין •מקור לעיכובא •אינו
יוחנן רבי מכוין מצי לא דאמאי נהירא, ולא עדיף. טפי מכוין במצי אבל מכוין, מצי דלא
לו אפשר דאי דפסיק משמע עצמו מתיר חבוש אין דמדקאמר ועוד חולים. כשאר
על מתפלל שהיה כמו אברהם עליו התפלל לא ולמה תאמר ואם זה. מטעם להציל
שאמר ה' בעיני רע דחזייה דכיון י״ל [יז ל״ט פרשה כדלעיל מרויחים, והם. ]החולים
דשרה הרע עין ידי על דחליו משום נמי אי עליו. תפלתו תתקבל שלא סבר לגרשו,
תאמר אשר כל יא] [כא, ליה דקאמר מכוין, מצי ולא מעשיה כסותר ונמצא יז], [לעיל
טובה אבן ע״ב] [טז דב״ב קמא בפרק דאמר להא י״ל וכה״ג בקולה. שמע שרה אליך
אותה הראה שלא מתרפא, בה שמסתכל חולה שכל אברהם של בצוארו תלויה היתה
טעמי מהני לישמעאל
שם תואר ][יפה
עצמו צרכי על בתפלתו דבר לחדש רשאי שהיחיד בש״ס. לה גמירא דהלכתא ואף
זו ולא צערו. על כוונתו תכלית תהא שלא צריך בזה גם ענינה. לפי ברכה בכל וצערו.
לפניו כלל להתחנן לבקש שייך איך יפלא באמת כי בלבותם. לישרים הנכונה הדרך
סמנים משקהו הרופא הגוף. פואות ר בענין כמו ויסוריו. צערו מעליו להסיר ית״ש
ארס יתפשט שלא לגמרי אחד אבר לחתוך גם אף מוכרח הרופא אם או חריפים
הלא האבר. יחתוך שלא או הסמנים ישקהו שלא החולה אליו יתחנן האם יותר. החולי
הלא היסורים. מעליו להסיר ית״ש לפניו שיח ישפוך איך כן לכך. שוכרו עצמו החולה
וסמא רטיה המה עון בלא יסורין אין א') נ״ה (שבת ז״ל כמאמרם עונותיו. לכפר. דחיי
תתכפר במה החטאת נפש אפוא. לא: ואם
ית שמו חילול שיש במקום כי גבוה. צורך רק שתהיה צריכה הכוונה. תכלית 'אמנם
לבקש מחוייבים ומעונים. מוכים והמה אלה ה' עם באמור ישראל. כלל צרת כגון
צערו על היחיד וגם יעשה. שמו למען ואך ית'. שמו חילול על ית״ש לפניו שיח ולשפוך
ג״כ מקום יש בדבר. השם חילול אין אם אף של הצער גודל על יתברך לפניו לבקש
אר״מ דסנהדרין פ״ו במשנה ז״ל כמאמרם למטה. בצער שרוי שהאדם בזמן מעלה
ואמרו מזרועי קלני מראשי קלני אומרת הלשון מה שכינה מצטער שהאדם בזמן
אחד חשש אם הללו התאומים מה גו' תמתי ישנה אני בפסוק ובחזית פ״ב. בשמו״ר
מרגיש חבירו. בראשו רובו שייך לא ולפע״ד בצרה אנכי עמו הוא ברוך הקדוש אמר. כן
רק נתועדו לא אם אבל כל מתוך רוב דבעינן ילפינן דמסנהדרין כולו, מתוך אלא ככולו
כגון בפנינו, כלו אבל הרוב, בתר המיעוט שדינן לעולם וה״נ כלום, אינו סנהדרין רוב
המיעוט נמשך וברכו קדיש שמעו לא מהם ז' ואם שבקדושה לדבר עדה הוה יו״ד
אבל הרוב, אחר הרב מזה נתעורר וכבר שבקדושה, דבר אמרינן לא ז' נתועדו רק אם
טומאה לענין וכן בהוראה, פר עמהם המיעוט מביא שחטאו רוב הצבור וכן המאירי,
בכל וכן חיותא דנפק רוב בתר נגררים סימנים שמיעוט חיות וכן פסח, בעשיית וטהרה
לא ככולו, רובו ולימא מכשיעור בפחות לטבול או מכשיעור פחות לאכול אבל דוכתא,
אבל הרוב, אחר נמשך שאובים ומיעוטו כשר ו ורוב סאה מ' כאן איתא אי אה״נ שמענו,
כנלענ״ד טובל, אינו קורטוב חסר
] יא פרק ב שער החיים [נפש
2. – חכם אצל ""ילך החולה עבור שיתפללו וצדיקים?"ח לת ללכת האם
רחמים עליו ויבקש חכם אצל ילך ביתו בתוך חולה לו שיש כל חמא בר פנחס ר' דרש
יכפרנה חכם ואיש מות מלאכי מלך חמת שנא'
א ]טז ק [ב״ב
אלהים- לדרוש העם אלי יבא כי זמן עלי שיעמדו הם צריכים לחותנו משה השיב
להתפלל אלהים לדרוש העם אלי יבא כי לפני, באים רבים לדברים כי היום, מן גדול
אלהים "דרישת יקרא זה כי להם, שיאבד מה ולהודיעם חוליהם "על
טו ]יח, שמות ת עה "[רמב״ן
להלכה הדבר וקבע שם הנ״י בא להלכה הוקבעו שלא דרשות כמה שישנם לפי אלא
מעשה- לזה בצרפו הרב פני מבקש חולה לו שיש מי כל בצרפת זה דמנהג רב
הגמ דברי על מפורש זה ביסס בד״מ הרמ״א ובאמת אותו. שיברך ישיבה 'התופס
. הנ״ל
ומעשה- שחלה מעשה ת״ר דאיתא: ע״ב דל״ד בברכות עצמה בגמ' מצינו כזה רב
ובספר וכו'. רחמים עליו לבקש דוסא בן חנינא רבי אצל ת״ח שני שגר ר״ג של בנו
ח ד' בתענית ממ״ש גם לכך אסמכתא מביא ל״ג פרק נועם אמרי חלק יבק 'מעבר
וכו בתפלה עליו וירבה 'דור שב חסיד אצל ילך תקנתיה מאי נענה ולא לחש ואם ע״א
. עי״ש
עה״ת ברמב״ן דעיין דור. אחר בדור לעם היותנו כימי ימיו זה שמנהג מצינו כן על יתר
… יתרו פ' ומשולש בנביאים ושנוי בתורה וכתוב קדש בהררי יסודותו זה דמנהג חזינן
בתלמודים
' סי רחל רמת ח״ה אליעזר [ציץ ]יז
הגזרה את מבטלת כתקנה נעשית כשהיא שהתפלה בטוח אדם של לבו יהא לעולם
הימנו וילמוד חכם אצל ילך הצרות ממיני אחד או ביתו בתוך חולה או צער לו שיש ומי
יכפרנה חכם ואיש וכו' מלך חמת שנאמר רחמים ויבקש התפלות דרכי
[ ב״ב מאירי שם]
3. תפילה ת בשב חולה עבור
ורבי לבא קרובה ורפואה מלזעוק היא שבת אומר החולה את לבקר הנכנס רבנן תנו
שתרחם היא יכולה אומר מאיר ישראל חולי ועל עליך ירחם המקום אומר יהודה רבי
בכניסתו ירושלים איש שבנא ישראל חולי בתוך עליך ירחם המקום אומר יוסי רבי
מרובין ורחמיו לבא קרובה ורפואה מלזעוק היא שבת אומר וביציאתו שלום אומר
בשלום ושבתו
[ שבת ] א-ב יב
עכשיו רחמים לבקש יכול אינו [פירוש] מלזעוק, היא שבת תניא) ד״ה (ה: הר״ן פירש
ופסק יצטערו. שלא תנחומין דברי להם אומר אלא ויצטער בכי יעורר כן ידי שעל
לא דשבנא שסובר אלא רבינו דעת שהוא נראה וכן כת״ק (ה״ה) כ״ד בפרק הרמב״ם
בספר והרמב״ן ת״ק, דברי לפרש אלא לחלוק בא המיחוש שער (ריש האדם, )תורת
כן נהגו ולא יוסי כרבי פסק
א סע' רפז סי' או״ח יוסף ][בית
שאומר כדרך לו יאמר ולא החולה. את לבקר יכולים וכן בשבת, אבלים לנחם יכולים
ושבתו מרובים ורחמיו לבא קרובה ורפואה מלזעוק היא שבת לו: אומר אלא בחול, לו
וי״א הגה: בשלום. . נהגו וכן וכו', מרובים ורחמיו לומר צריך דאין
שם ][שו״ע
גוים מפני הנרדף ויחיד בים המטרפת וספינה נהר או גוים שהקיפוה עיר רבנן תנו
דבסמוך לטעמיה ורבינו בשבת מיד עליהם מתריעין ליסטים ומפני רעה רוח ומפני
לעזרה זו דברייתא פירש ולפיכך לזעקה לא אבל לעזרה דאמר יוסי כרבי דפסק אזיל
פירשוה (שם) ירוחם ורבינו (שם) מ״ק וס (שם) וסמ״ג (שם) הרמב״ם אבל היא, דוקא
זו ברייתא על שכתב גמרא) ד״ה (ח: הר״ן דעת שהוא נראה וכן מתריעין. לזעקה דאף
שהוא או וימות יפול או בנהר יטבע שמא והולך ורץ שד רוח בו שנכנס רעה רוח מפני
יו על שמתריעין היום סכנת בו שיש חולי לכל ללמוד יש זה ולפי החולאים ממיני חולי
שעל ואפשר ביומו סכנה של חולי שהוא מפני אלא רעה רוח מפני אמרו שלא בשבת
דוקא מקום ומכל בשבת מצלאין החולים על שאומרים מקומות בהרבה סמכו זה
הנרדף ויחיד בים מטרפת דספינה דומיא אלא רעה רוח שנינו שלא היום סכנת בו שיש
א בפרק בפירוש כתב וכן כן גם אלו על מתענין הרמב״ם ולדעת עכ״ל גוים 'מפני
(ה״ו תעניות:)מהלכות
] י סע' רפח סי' או״ח יוסף [בית
ישן אחד בקובץ כתוב ראיתי וכן בשבת המסוכן החולה לברך דמותר מכאן משמע
והלכות ובדינין קטו, סי' (שו״ת ווייל מהר״י אבל ברי״ן ישראל ממהר״ר ליקוטים בו שהיה
אלא קאמר לא ווייל מהר״י דאף ואפשר בשבת החולה מברכין דאין כתב ח) אות שם
. ביומו מסוכן אינו אם
[ משה דרכי שם]
סכנת היה לא אבל מסוכן והיה בעדו שיתפללו חולה ביקש פסח של אחרון טוב ביום
עשו שיפה ואמרתי כדין, עשו אם ושאלוני עבורו, והתפלה תהלים מזמורי ואמרו היום
דעתו לטריפת לחוש יש מסוכן והוא תהלים ויאמרו שיתפללו ביקש שבעצמו דכיון
קנ״ו דף בב״ב משכ״מ קנין כמו דרבנן, ר איסו שהתירו וכדמצינו כדבריו, יעשו לא אם
שהוא ע״א דף ובעירובין שם בב״ב התוס' כתבו ע״ז, דף בגיטין לגרש שהתירו מה וגם
דעתו… תטרוף שלא כדי כשביקש עבורו להתפלל להתיר שיש שכ״ש אני ורואה
ביקשו אחרים אלא בעצמו ביקש וכשלא להתיר יש בשבת ואף הדעת טירוף מחשש
פיינשטיין משה. אסור.
] קה סימן א חלק חיים אורח משה אגרות [שו״ת
היא שבת אומר סכנה בו שאין לחולה שבירך מי וכשעושין לא מסוכן שאינו מי אבל
מסוכנת בכלל דהא מותר בודאי לילד המקשה ולברך לבוא. קרובה ורפואה מלזעוק
להחמיר אין דלכו״ע נראה ג״כ ראשון שבוע בתוך היולדת וכן היא
] כח ס״ק רפח סימן ברורה [משנה
4. לחולה שבירך מי
ויכולה חול כשל שבת של דיבורך יהא שלא משום בשבת הבקשה מניעת טעם ונ״ל
הוא שעה דצורך חליו, עליו תקף לא אם החולה על לבקש אין לכן שתרחם, היא
כדרך צרכיו יבקש ולא שבת בזכות לבטוח לו יש סכנה בו שאין וכל נפש. ופיקוח
בחול… שעושה שהוא כמו פרטי או כללי, דרך שנא ולא דצבורא, טירחא הוא האי
דפשיטא ביום, לבו כלל צורך בו שאין לבריא וכ״ש אסור, הכל שבירך, דמי הנוסח
הנ״ל מהירושלמי גם וכמ״ש י״ח, מתפלת וק״ו. דאסור
להם ואין פנים, להם והנושאים החזנים, בידי הוא טעות לברך. שנהגו מנהג אותו לכן
ולא יתברכו, למען בלבבם והתברכו עושים ולהנאתן לטובתן רק שיסמוכו, מה על
ממקלקלתא…. ילפינן אל הגרועים, המנהגים עלולי ונפץ הדת במעוז שיאחז ואשרי
. הסלעים. . טירחא משום ג״כ בו ויש כלל, נכון אינו ודאי שירצה, יחיד לכל שברך מי אבל
ולפעמים במ״ש להאריך נוהגין ועכשיו משו״ה. קצרו י״ח תפלת דאפי' טובא, דציבורא
ס״ט יעב״ץ אבטליניה. חילי איישר אי הוא, המנהיגים עלבון חצות. עד. מתעכבין
סד] סימן א חלק יעבץ שאילת [שו״ת
רוצה שהיה לש״צ לומר לב״ה בשבת ששלח חולה בענין דעתי להודיעכם וששאלתם
רפואה ירפאהו ה' לומר יוכל אם כמנהג הש״צ אותו כשיברך אם מה דבר להתנדב
לחולה המבקר דשבת קמא פרקא בגמרא שאמרו מה בגדר נכנס אם או אמן שלימה
לבא קרובה ורפואה מלזעוק היא שבת לומר צריך. בשבת
בדבר איסו' אין דשבת פ״ק דגמרא מסוגייא הנראה כפי דעתי שלפי אומר בקיצור
הבכי ימשך לא וזה צער או בכי לידי האדם את שמביא הדבר אלא אסרו לא שלשם
כשמתפלל האדם שמצטער לפנינו החולה כשיהיה או פנים משני באחד אלא והצער
על מפלאים כשאומרים ינו לפנ החולה היה שלא אפי' או והצער הבכי ויתעורר עליו
כדי והבכי הצער ויתעורר יתברך ה' לפני ולהתחנן עליו להתפלל היא שהכוונה החולה
עליו וצער בכי שום להתעורר יבא לא שבירך מי שאומר מי אבל עליו השי״ת שירחם
אלא אמר שלא עצמך והגע שעשה הנדבה מצד בלבד לברכו אלא בא שאינו מפני
ויחייהו יברכהו השי״ת יכולים אם להסתפק צריך היה וא״כ רפואתו זה תחת נכנס הרי
החולה את לברך הנכנס לומר בגמ' הוצרכו למה נמי הכי תימא וכי שבירך מי לומר
ולא ביקור בשעת לא בשבת החולה את מברכין אין לימא מלזעוק היא שבת יאמר
על לאין מצ יתפללו א״כ הבכי המעוררת היא הרפואה שזכירת תימא וכי בזולתו.
שמירתו ועל השלום ועל החיים על יתפללו בתפלתם רפואה יזכירו ולא בשבת החולה
אזיל כשהוה אמר חנא בר בר שרבה בגמ' הביאו עצמה סוגייא ובאותה ל״ש ודאי אלא
אמר הוה וזימנין לשלם יפקדנך המקום א״ל הוה זימנין בתפיחא אלעזר רבי לשיוליה
מדבריו נר' איתמר שבת לענין דלא ז״ל ש״י ר וכתב לשלם ידכרינך רחמנא ליה
רפואה לשון מזכיר היה שלא ואפי' לאומרו א״י. שבשבת
בשו בירב מהר״י "[תשובת יא סי]' רוכל אבקת ת
לומר צדקה שהתנדב דחולה נלע״ד כי ואדברה אדוני בעיני יחר אל שלפנינו נדון לענין
בו שיש חולה שהוא בין שלימה רפואה ירפאהו שהש״ית אותו שמברכין שבירך במי
שעברתי המקומות בכל המנהג פשט וכן סכנה בו שאין חולה שהוא בין סכנה
שפקפק מי ראינו ולא עולם גדולי חכמים כמה לפני כן אמרו פעמים וכמה ושישבתי
אלא החולה על להתפלל חכמים מנעו שלא מפני שהטעם לי ונראה מעולם בדבר
מר כדקאמר ומתפלל למבקר או לחולה צער ימשך תפלה שמאותה בענין כשהוא
ומפני הדמעה היא התפלה מתנאי שא' עליו להתפלל כשבא וזהו שמא חוששים כך
בדרך עליו להתפלל הכוונה אין שבירך מי כשאומרים אבל הבכי יעורר התפלה מתוך
שעה באותה עושה שהוא וצדקותיו פעליו השם שירצה לומר אלא ממש תפלה
ובכי צער מעוררים אלו דברים ואין שלימה רפואה ירפאהו זה ובזכות ה' לפני תזכרנה
המצוה בשכר מחוליו שינצל להבטיחם ומיודעיו ו אוהבי ולב החולה לב מחזיקים אלא
קבוע נוסח שהוא כיון כלום בכך אין תפלה דרך הוא שבירך המי אם דאפי' ועוד הזו.
מחסורו די לב נדיב לכל לברך גורע או מוסיף והש״צ לה' תרומה מתנדב לכל באומר'
יחיה ה' אומר ולא זכרים בנים לו שיתן אומר לא' כי לו שצריך מה כפי לו יחסר 'אשר
אומר ולא' מאבלו ינחמנו ה' אומר ולא' נאמן בית לו יבנה ה' אומר ולא' וישמרם בניו
א״כ הצורך כפי ברכה להוסיף ש״צ ביד נתונה והרשות כו' שלימה רפואה ירפאהו ה'
הוא כך ברכה נוסח בירו' דאמרינן להא ודמי הוא כך שבירך המי של הנוסח כאלו הו״ל
חי לאל תפלה ואני ועלוב הטרוד תורתך לעבודת נרצע נאם תורתו במאו' עינינו יאיר
קארו אפרים במוהר״ר יוסף
יב סי' רוכל אבקת ][שו״ת
5. החולה של אמו שם הזכרת
אחרים בענינים כנהוג האב, בשם ולא האם בשם להזכיר לתפילה טוב הזוהר, ע״פ
מ ע״א, ל״ד דברכות הגמ' מדברי לכאורה שהרי גב על ואף ע״א פ״ד דף לך בפ' 'כ״ה
דהיינו קט״ז בסי' רבא אלי' כתב כבר חברו, על כשמתפלל כלל שמו להזכיר שא״צ
שמו את לפרש צריך בפניו. לא ש אבל לרחמים, הנדרש של בפניו כשמתפלל דוקא
אני לדבר ורמז טפי, עדיף אמו דבשם להזוהר מודה דידן תלמודא דגם י״ל ובכה״ג
נראה שם) (בברכות מהרש״א ומד' ע״ז) יבמות (ועי' למוסרי פתחת אמתך בן עבדך
בשם להזכיר צריכין כשמאריכין אבל דמשה, דומיא בתפלה כשמקצרים דוקא. שזהו
[ קלב] סי כהן דעת 'שו״ת
שנים כך על נשאלו אביו שם ולא אמו שם בתפלה להזכיר בחולה שנוהגין מה והנה
י״ג ח״א (פינסק אהרן זקן ובתשו' קל״ב) (סימן כהן דעת בתשו' זצ״ל הדור )מגדולי
הוה לא וכי אמתך, לבן "והושיעה למסעיו וילך עה״פ פד) (דף לך מזוהר הביאו ושניהם
ולא דאמיה בשמא דאמר עד דישי, בריה מלה לקבל אתי כד אלא דאביו? בשמא
וכן לאביו" ולא לאמיה אידכר דא ועל ודאי, דאיהו במלה למהך לאדכרא בעי עלאה,
אמתך בן עבדך "אני דוד."אמר
שם מזכירים וסכנה חולי של דבמקרה בגמ' פעמים כמה גם מבואר זה דבר אמנם
וברש״י דאימא" בשמא מנייני כל אם, לי אמרה אביי "אמר ב') (ס״ו שבת עיין האם,
מן בלילה מים בששתה ב') (י״ב ובע״ז פלונית", בן פלוני מזכירים וכו' לחישות "כל
לנפשיה איהו "ונימא סכנה חשש ויש הנהרות ב (ס״ט בגיטין וכן פלניתא" בר )'פלניא
א (ס״ז בשבת וכן פלוניתא" בר דפלונא טחליה נייבש ידא הא דיביש היכי.)'"כי
אפר יד [שו״ת ] יז סי' ים
כשאין ובפרט בזה. קפידא שיהיה לא אבל טוב, היותר צד על אלא זה שאין נראה מ״מ
(כג בתענית וכה״ג בלבד. שמו או האב, שם לומר דמי שפיר האם, שם את ): יודעים
(לד ובברכו' ע״ש. ונתייפת. חנה, תתייפי חנה, שמה מה אלישיב, בן יצחק ר' )גבי
ולא לה, נא רפא נא קל שנא' שמו, להזכיר א״צ חבירו על רחמים המבקש כל אמרינן,
אבל בפניו, דוקא דהיינו מהרי״ל, בשם קיט) (ר״ס המג״א וכ' דמרים. שמה קמדכר
לברכה שהוצרך ליה, מסייעא (כג:) דתענית וההיא ע״ש. שמו. להזכיר צריך בפניו שלא
כה (בתענית דוסא בן חנינא דר' מההיא ק' אך היה. בפניה דשלא ומשום,)בשמה, מה
לברכה הוצרך בפניה שהיה שאע״פ הרי כשוריך. נימטו איכו אמר איכו, א״ל שמיך
אבל בשמה, אותה בירך דמילתא דלשופרא וצ״ל דמרים. מההיא שנא ומאי בשמה,
צד על אלא זה שאין וע״כ שמענו. לא הוריו שם ועכ״פ כן. לעשות צריך שהיה לא
דצלי מאן מכאן עשו, מיד אחי מיד נא י הצילנ קסט) דף וישלח (פ' ובזוה״ק טוב. היותר
אחים סתם אחרנין קריבין תימא וכי אחי, מיד יאות, כדקא מלוי לפרשא דבעי צלותא
שלא שהיה משום וה״ט ע״כ. יאות. כדקא מלה לפרשא בגין מ״ט עשו. מיד אקרון,
וראיתי שם). (ברכות יעב״ץ הגאון בהגהות וע״ע הש״ס. ע״ד פליג לא ולעולם בפניו,
היתה מרים בפני משה דתפלת דמנ״ל שהקשה כב) (סי' דעניא אפרקסתא, שו״ת ב
שהרי ולק״מ. ע״ש. שניהם. ויצאו ומרים אהרן ויקרא מדכתי' להפך משמע ואדרבה
(צז שבת (ועיין מצורעת. והנה מרים אל אהרן ויפן וילך, בם ה' אף ויחר שכ' )אחר
אהרן ויאמר כתיב מצרעתו.) ופנה נצטרע אהרן שאף תשת נא אל אדוני בי משה אל
ומש״ה היה, בפניה וא״כ אליהם, מועד מאהל משה שיצא ומשמע וכו'. חטאת עלינו
שמה להזכיר. א״צ
[ יא] סימן חיים אורח ב- חלק אומר יביע שו״ת
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
