הפשע שבשפע - הרב יהודה דהן

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב יהודה דהן, כפר חסידים

---

נשלח על ידי: יהודה דהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

שכחת השם שורש לכל הרע

🔥 *לא לשכוח מי אחראי על כל הטוב הזה* | אורות מהאור החיים הקדוש 🔥

בפרשה אנו מוזהרים לזכור את כל טובות ה' עלינו, ולא לשכוח את זה: ״וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל… וְהָיָה אִם *שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח* אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ…״

🤔 מדוע צריך לכפול ולשלש את הציווי: ״וְזָכַרְתָּ… אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח״?

💡בעל ה׳אור החיים׳ הקדוש מחדש כאן יסוד חשוב בחיים ובעבודת השם:

״אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח״ רומז לשני שלבים בשכחה: *השכחה הראשונה היא השורש, והשכחה השנייה היא התוצאה*.

1️⃣ השכחה הראשונה עוסקת בשכחת חסדי ה' על האדם: ״וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה״ — האדם ׳מחזיק מעצמו׳ יותר מדי, ושוכח מי גורם ומסובב לו את כל הטובות הבאות עליו — הצלחה, בריאות, פרנסה וכו'. 💰

2️⃣ השכחה השנייה כבר מדרדרת את האדם לשכחת ה' כללית. אם האדם שוכח, חלילה, מי מוביל אותו, סופו להתנתק יותר ויותר מהקב״ה ולשכוח גם את מציאות ה' ואת תורתו. 😱

זו כוונת הפסוק: ״וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ [שה' הוא המיטיב לך, סופך ש] — תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם״. 🛑

📖 _״צריך לתת לבו על טובתו כי מה' היתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו, ותחילת תחבולות יצר האדם היא להשכיחו דבר זה ודרך זה יכנס לאבדו… ׳והיה אם שכוח תשכח׳ — פירוש: אם שכוח דבר זה שה' הוא המטיב לך וגו' — סופך שתשכח את ה׳״_

עצת התורה היא לעצור מפעם לפעם את מירוץ החיים, ולהזכיר לעצמנו מי הוא הנותן לנו כוח, מי הוא המשפיע עלינו את כל הטובות הבאות עלינו. 🙌

_״הא למדת, שזכירה זו — גדר גדול לעבודת השם״. _ ✨

שנזכה בעזרתו יתברך לשפע של טובות וריבוי שמחות.

_יצחק שטרן, רב טל מנשה_

---

נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

על הפרשה בקצרה-פרשת חקת. מה הקשר לתוצאה. הרב אלון חזני

צפייה ביוטיוב

ערוץ: אלון חזני

---

נשלח על ידי: אלון חזני התנך שלנו
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

בראשית תשפ''ה

בראשית תשפ״ה:

תגובת אדה״ר לשאלת ה' מדוע עבר על ציוויו, מפתיעה:

האשה - אשר נתת עמדי - היא נתנה לי מן העץ ואוכל.

אדם יכול היה לומר: "האשה נתנה לי". אולם הוא לא רק הטיל את האשמה על האשה, אלא הוא הוסיף: "אשר נתת עימדי" - כדי להאשים את הקב״ה שהביא את האשה כדי להכשיל אותו!

אומר רש״י: "כאן כפר בטובה". וכן אמרו חז״ל במסכת ע״ז ה, א שאדה״ר היה כפוי טובה. היינו שהוא הביט אל הקב״ה כמי שרוצה ברעתו ושנתן לו את האשה כדי שהיא תכשיל אותו בחטא, לא פחות!

וצריך להבין כיצד הגיע אדה״ר למידה רעה זו כלפי מי שברא אותו כמבחר כל הנבראים, ומי שהשליט אותו עליהם, ומי ששם אותו במבחר המקומות – גן עדן, ומי שברא לו עזר כנגדו. כיצד ניתן להביט אל מי שכל מה שיש לך בא ממנו – כמי שרוצה ברעתך?

נראה שמה שהיפך את דעתו של האדם על בורא עולם היו דברי הנחש לחוה. מה אמר הנחש לחוה?

בתחילה הוא שואל האם נאסר להם לאכול מכל עץ הגן:

וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: אַף כִּי אָמַר -ֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן?

כלומר הוא שואל האם הם כבעלי החיים שלא אוכלים אלא את עשב השדה, וכפי שדייק הרמב״ן עה״פ בפרק א:

וַיֹּאמֶר -ֱלֹהִים: הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.

וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן.

היינו שלאדם ניתן לאכול את הזרעים והפירות ואילו לחיות רק את העשבים. אם כן שאל הנחש את חוה האם ה-לוהים השווה אותם לשאר בעלי החיים? ועל כך עונה לו חוה:

מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר -ֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן.

הם ראוים לכל פרי העץ כי הם מעל לבעלי החיים והם שולטים עליהם ועליונים מהם – חוץ מאחד שנאסר עליהם. ולכך כיוון הנחש: איך כל הפירות ראוים להם ורק אחד לא? ! אלא ברור שגם הוא ראוי להם! והאיסור – אינו לטובתם אלא לרעתם – למנוע מהם את מעלתם ה-לוהית שעל ידה הם יוכלו להתחרות בו – ב-לוהים:

לא מוֹת תְּמֻתוּן. כִּי יֹדֵעַ -ֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּ-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע.

רש״י:

כי יודע - כל אומן שונא את בני אומנתו, מן העץ אכל וברא את העולם. והייתם כ-להים - יוצרי עולמות!

זוהי הסתת הנחש! הוא הצליח לערער את האמון של האדם וחוה ב-לוהים: הוא נראה כלפי חוץ כמי שבא להטיב לכם, אבל באמת הוא שונא אתכם ומקנא בכם וחושש מכם! האיסור אינו לטובתכם אלא לטובתו! הוא דואג רק לאינטרס שלו! למרות שאתם יכולים להיות כמותו הוא שם אתכם תחתיו כדי שתשרתו אותו בטיפול בעולם שברא במקום שתבראו לכם עולם שלכם!

כך הנחש הפך את הטוב – לרע, והכניס באדם מבט שלילי כלפי -לוהים שאין הוא רוצה אלא ברעתו. הוא ברא אותו כדי להשתמש בו ולשרת אותו, ומונע ממנו להתעלות להיות כמוהו!

לכן התכונה שהתורה מייחסת לנחש היא העורמה: "הנחש היה ערום מכל חיית השדה".

גם יוצאי מצרים הביטו על בורא עולם באותו מבט של חוסר אמון, והוביל למרד בחטא המרגלים:

בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ.

איך ניתן לומר דבר כזה על מי שעשה להם ניסים במצרים והוציאם מעבדות לחירות? שקרע להם את הים וכלכל אותם במדבר במן ובאר ונתן להם תורה?

הדרך היחידה היא ע״י הסתה: מישהו שיפרש להם את כל המהלך כמעשה שכולו "אינטרס" -לוהי, כך שהם משרתים גחמה -לוהית ולא יותר. אין כאן אהבה ואין כאן חסד ונתינה, אלא שימוש ציני בעבדים לטובתו האישית של -לוהים.

מי החדיר בהם את המבט השלילי הזה? לא אחר מאשר פרעה הנחש, שרגע לפני שארצו הושמדה ע״י ה', הוא נטע את זרעי ההסתה בישראל:

כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם:

אומר רש״י:

אמר להם פרעה: רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה.

וכשחטאו ישראל בעגל וביקש הקדוש ברוך הוא להרגם, אמר משה בתפילתו: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם", זו היא שאמר להם "ראו כי רעה נגד פניכם". מיד: "וינחם ה' - על הרעה" והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר: "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם", שהיו אומרים לכם: דם אנו רואין עליכם במדבר.

המצרים הצליחו לערער את האמון בה', ולהפוך את פרעה לאוהב ישראל ולדואג להם ואת בורא עולם לשונא, וזאת ע״י הסתה כאילו הוא משתמש בהם למען האינטרס האישי שלו ואח״כ הוא יזרוק אותם, והראיה – התורה והמצוות שהוא מחייב אותם כדי להגביל אותם ולשלוט בהם ולמנוע מהם כל טובה.

וזו כוונת חז״ל במסכת ע״ז ה, א-ב:

תנו רבנן: "מי יתן והיה לבבם זה להם" - אמר להן משה לישראל: כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים", היה להם לומר: תן אתה! כפויי טובה, דכתיב: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל"; בני כפויי טובה, דכתיב: "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל".

עם ישראל הביט על המצוות שקיבל בעין רעה, כמי שבאים לקחת ממנו טובה ומעלה והנאה ולצמצם אותו, יראת ה' שלילית, מחלישה ומגבילה את האדם ומונעת ממנו חופש. ממש כמו שהביט אדה״ר על הציווי שלא לאכול מהעץ.

מה הפתרון? הגמרא ממשיכה:

אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה, שנאמר: "ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה", וכתיב: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה. אמר רבה, ש״מ: לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין.

קרה משהו אחרי ארבעים שנה. וכך אומר רש״י על הפסוק הזה:

שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב: "ויתנה אל הכהנים בני לוי" באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו: משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם: "היום הזה נהיית לעם לה' -לוהיך" - היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.

אחרי ארבעים שנה עם ישראל החל לראות בתורה טובה וברכה של הקב״ה! "ברוך אתה ה'… אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו!". משה הצליח דרך לימוד התורה לישראל להפוך את המבט שזרע פרעה הנחש על התורה ועל נותן התורה. גילינו שהתורה לטובתנו ולמעלתינו ולא לרעתנו ח״ו. בעין טובה נתן לנו ה' את התורה. באהבת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים! לכן רק בספר דברים נתחדשו מצוות אהבת ה' ויראת ה' והדבקות בו, כי רק בשנת הארבעים עם ישראל עקר מעצמו את התחושה שה' שונא אותו ורוצה ברעתו!

לכן משה רבנו נחשב "נותן התורה": "תורה ציווה לנו משה" "זכרו תורת משה עבדי". ועל זה נאמר: "ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה" – למהפך תודעתי!

אנו מקדימים לפרשת בראשית את יום "שמחת תורה", בו אנו רוקדים סביב התורה, מנשקים אותה ומעלים את כל הקהילה וכל אחד מברך: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", כי זהו התיקון לחטא עץ הדעת שנקרא בבראשית, שהוא השורש לחטא העגל והמרגלים.

ואין ספק שזהו התיקון הגדול הנצרך כ״כ גם לדור הגאולה האחרונה. יש חלקים בעם שמפחדים מהתורה, שמסתכלים עליה בעין רעה, שחוששים שהיא מצמצמת אותנו ומחזירה אותנו לחושך, לעבדות, לגלות. ויש מי שבעורמה עושה את עבודת הנחש, והופך את הטוב לרע, מסית ומפחיד ומאיים ומבהיל.

ואנו צריכים לילך בדרכו של משה רבנו. לתת אמון עצום בעם ישראל, שניתן ואפשר להפוך את המבט של הדור הזה שאומר: "בשנאת ה' אותנו" למבט שתאב לתורה ושמח בה.

משה ראה את המתיקות שיש בתורה – והוא הדביק בתחושתו את עם ישראל. וגם אנו – ככל שנבדק בה, נאהב אותה ונשמח בה – גם הרחוקים ביותר – ירקדו מחר לכבודה, עד שגם אנו נוכל לומר את דברי משה לדור הנכנסים לארץ:

היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות