טבדי בנימין הרב ▪ וישב פרשת הק- אוה״ח בפי' שבועי 'שיעור
ותמר יהודה מעשה על השאלות
ותמר יהודה במעשה נפגשים אנו. בפרשתנו
בנים– שלושה ליהודה ר לע משיא יהודה ושלה. אונן ער זרע ללא ומת ה' בעיני הרע עושה ער תמר. את הבכור בנו
– גם למעשה אחיו אשת את לייבם לאונן מציע. ויהודה
חוטא– אונן את לייבם שיכול שהיחיד כך בחטאו, ומת להמתין לתמר מציע יהודה הקטן. הבן שלה, הוא תמר
אביה- לבית ולחזור שלה ממתינה, תמר יגדל. ששלה עד
גדל- מבינה תמר ביניהם. ה״שידוך" את יוזם לא ה ויהוד מעשיה את מתארים והכתובים מניעה, איזו כאן: שיש
וַתִּתְעַלָּף בַצָּעִּיף וַתְכַס מֵעָּלֶיהָּ בִּגְדֵיַאלְמְנּותָּּה וַתָּסַר רָּאֲתָּה כִּי תִּמְנָּתָּה דֶרְֶך עַל אֲשֶר עֵינַיִּם בְפֶתַח וַתֵשֶב
לְאִּשָּה לוֹ נִּתְנָּה וְהִּו: אֹלא שֵלָּה גָּדַל כִּי ָּוַיִּרְאֶה
פָּנֶיה כִּסְתָּה כִּי לְזוֹנָּה וַיַחְשְבֶהָּ: ָּיְהּודָּה אֶל אֵלֶיהָּ וַיֵט כִּי יָּדַע כִּיֹלא אֵלַיְִּך נָּאָאבוֹא הָּבָּה וַיֹאמֶר הַדֶרְֶך
אֵלָּי תָּבוֹא כִּי לִּי תִּתֶן מַה וַתֹאמֶר הִּוא: כַלָּתוֹ
אִּם וַתֹאמֶר הַצֹאן מִּן עִּזִּים גְדִּי אֲשַלַח נֹכִּי וַיֹאמֶרָא אֲשֶר הָּעֵרָּבוֹן מָּה וַיֹאמֶר שָּלְחֶָך: עַד עֵרָּבוֹן תִּתֵן בְיָּדֶָך אֲשֶר חֹתָּמְָךּופְתִּילֶָךּומַטְָך וַתֹאמֶר לְָּך אֶתֶן
וַתָּסַר וַתֵלְך וַתָּקָּם לוֹ: וַתַהַר אֵלֶיהָּ וַיָּבֹא לָּּה ֶוַיִּתֶן וַיִּשְלַח בִּגְדֵיַאלְמְנּותָּּה: וַתִּלְבַש מֵעָּלֶיהָּ צְעִּיפָּּה לָּקַחַת הָּעֲדֻלָּמִּי רֵעֵהּו בְיַד הָּעִּזִּים גְדִּי אֶת יְהּודָּה
מְצָּאָּּה… וְֹלא הָּאִּשָּה מִּיַד הָּעֵרָּבוֹן ה זָּנְת לֵאמֹר לִּיהּודָּה וַיֻגַד חֳדָּשִּים כְמִּשְֹלש ָּוַיְהִּי יְהּודָּה וַיֹאמֶר לִּזְנּונִּים הָּרָּה הִּנֵה וְגַם כַלָּתֶָך תָּמָּר
וְתִּשָּרֵף: הוֹצִּיאּוהָּ אֶל שָּלְחָּה וְהִּיא מּוצֵאת הִּוא וַתֹאמֶר הָּרָּה לוָֹאנֹכִּי אֵלֶה אֲשֶר לְאִּיש לֵאמֹר חָּמִּיהָּ
: ה הָּאֵל וְהַמַטֶה וְהַפְתִּילִּים הַחֹתֶמֶת לְמִּי נָּא ֶהַכֶר נְתַתִּיה כֵןֹלא עַל כִּי מִּמֶנִּי צָּדְקָּה וַיֹאמֶר יְהּודָּה ָּוַיַכֵר
לְדַעְתָּּה עוֹד יָּסַף וְֹלא בְנִּי: לְשֵלָּה
אליה לבא לו וגורמת יהודה, את מכשילה כביכול תמר
ערבונות– ממנו לוקחת היא כלתו. שזו יודע שהוא ללא
היא לשריפה אותה להוציא שעומדים ובשעה את לו מגלה
האמת– התעברה. שממנו
מהסיפור– העולות הפשוטות לתמיהות בנוסף תמר כיצד נפל עצמו יהודה וכיצד יהודה את להכשיל לעצמה התירה
א על ביאה של מגונה מעשה של ברשת י בפתח- היושבת שה
עיניים– שהא הרי בחתימת נעוץ ביותר המפתיע רוע י ש״צדקה כיר ומ בחטאו מודה שיהודה לאחר הסיפור.
"ממני- מאותה הנולד הבכור שהבן לנו מגלה התורה הוא פרץ כי הכתוב לנו מספר רות במגילת פרץ. הוא ביאה
המלך דוד יוצא שממנה השושלת יסוד ד: )(רות
וְחֶצְרוֹן חֶצְרוֹן: אֶת הוֹלִּיד פֶרֶץ פָּרֶץ תוֹלְדוֹת וְאֵלֶה
וְעַמִּינָּדָּב נָּדָּב: עַמִּי אֶת הוֹלִּיד וְרָּם רָּם אֶת הוֹלִּיד שַלְמָּה אֶת הוֹלִּיד וְנַחְשוֹן נַחְשוֹן אֶת: הוֹלִּיד
וְעֹבֵד עוֹבֵד: אֶת הוֹלִּיד בֹעַזּובֹעַז אֶת הוֹלִּיד וְשַלְמוֹן
דָּוִּד אֶת הוֹלִּיד וְיִּשַי יִּשָּי אֶת: הוֹלִּיד
אמנם. המלוכה שבט להיות ומקדם מאז הוכשר יהודה
בדרך תגיע ישראל שמלכות ראוי לכאורה היה זאת עם מעורר דווקא פרץ דרך המלכות הופעת וטהורה. כשרה
ההשגחה סדרי בהבנת גדול. קושי
תמ של הקודש רוח יהודה של והמלאך ר
הללו– השאלות את מיישב הק' החיים אור רבנו וכדרכו
בפסוקים הלשוניים הדקדוקים דרך ביאורו את: פותח
הוצרך למה לדעת ריך צ וגו'. והיא וגו' ראתה כי והדבר וגו' נתנה ולא לומר הספיק ולא והיא לומר
אומר הוא שעליה. מובן כי ראתה כי האחד הכתוב אמר דברים ב' כי ואולי חמיה מאמר נתקיים שלא מובן והדבר שלה גדל
אביה בבית עודנה כי וגו' יגדל עד, שאמר ברוח שראתה פירוש וגו' נתנה לא והיא והב'
ולזה לאשה, לו היא שתנתן ראוי נו שאי הקודש והצליחה ועשתה. עמדה
באוהל מנשים לעולם ממנה יצא מה ולמד וצא
תבורך.
לֹא וְהִּוא שֵׁלָה גָדַל כִּי רָאֲתָה כִּי הפסוק בלשון מדייק רבנו "
לְאִּשָה." לֹו נִּתְנָה לכך טעם נותן הפסוק פשוט, באופן
את ל" ו״להכשי עיניים בפתח לשבת החליטה שתמר מלקדם "מתחמק" ויהודה גדל ששלה רואה היא יהודה:
רבנו" מדייק זאת עם השידוך. את לומר הוצרך למה
'והיא' נתנה' לומר׳ולא הספיק ולא מובן והדבר וגו'
אומר." הוא שעליה את שהניע היחיד הדבר שאם היינו
יהודה- של התעכבותו הוא למעשה תמר לכתוב די היה
לו– נתנה ולא "לה ש גדל "כי בפסוק במילה והדגש הצורך
"והיא נתנה."לא
תמר למעשה אחד בטעם כאן מדובר שלא מכך לומד רבנו
– טעמים בשני. אלא
גדל ששלה מכך שלה". גדל "כי אכן הוא הראשון הטעם
אביה– בבית עומדת עדיין היא אלא השתנה לא דבר ושום
תו הבטח את מלמלא יהודה של להתחמקותו ראיה הוא
השידוך את. לקיים
של הדגש לאשה". לו נתנה לא "והיא הוא השני הטעם למהותה תמר, של לעצמיותה רומז "היא", המילה לשלה מתאימה לא במהותה "היא" ויעודה. . לנשמתה ודם בשר יד רק לא וכי רוחני, עניין כאן שיש מבינה תמר
הזה– העיכוב בעניין " "היא הנשמות סדרי מצד אלא –
שהיא מבינה תמר לשלה. " לו נתנה "לא נשמתה בעצם לשבת שלה הרעיון הגיע מכאן אחר. למשהו מתאימה
ליהודה" והמתינה עיניים. בפתח ועשתה עמדה ולזה
. והצליחה באוהל מנשים לעולם ממנה יצא מה ולמד וצא
תבורך". מעשיה על תמר את משבח עטר בן חיים, רבנו
בעולם העמיד ל שזכתה ומהנשמות מהצלחתה ומוכיח כוונותיה לטוהר ראיה ישראל מלכות הקמת לקראת
בקרבה שקשקשה הקודש רוח. ולאמתות של החתימה שכל כך על מורה תבורך" באהל "מנשים בפסוק רבנו
אדרבה– אלא פריצות, היו לא תמר של מעשיה נבעו
. הצניעות1 מעומק
לבאר– רבנו ממשיך מכאן ובא "נכשל" שיהודה ארע כיצד
. עיניים בפתח היושב מוכרת לא כגויה המוחזקת אישה על ב לו, (ע״ז הגמרא דברי על מיוסדת רבנו קושיית )עיקר
יעקב בני עם נכרית של ביאה גזרו שם של דינו: שבית
שבחזקת מעשה בשעת סוף כל סוף תאמר ואם
גוי ה דין בית גזירת על עבר למה עליה. בא
מצעדי מה' כי פ״ה פ' (ב״ר רז״ל תרצו כבר )לזה תעלומות לאור להוציא עלילות ותקן. גבר (מ״ט בפסוק ויחי בפרשת שפירשנו מה ולמד וצא
וגו אריה גור:'ט')
היה תמר, על לבא יהודה של התעוררותו שכל מבאר, רבנו להופעת סיבות וסובב עלילות שתקן ה' מעשה ידי על רבנו אחרות במילים העתידיים. והיעודים התעלומות
להיות יכול איך שאלנו בתחילה אם היוצרות: ת א הופך תמר עם יהודה של מביאה יוצאת ישראל שמלכות
עיניים– בפתח היושבת לקדשה המחופשת ור שא הרי מלכות נולדה הזו הביאה מחמת שלא טוען הק' החיים
ישראל– ישראל מלכות שתופיע ההכרח הפוך: אלא
תמר. ל ע לבא יהודה את שגלגלה זו היא ותמר מיהודה תמר ותמר. יהודה של בזיווגם הצפונות תעלומות ישנן
ראשונה– זאת הבינה להנהגה "להתיישר" הוכרח ויהודה
כורחו בעל הזו. האלוקית רבה למדרש כאן מציין רבנו
פה (בר״ר הלשון בזה נאמר:)ששם
יהודה… ויראה לו וזימן לעבור בקש יוחנן ר' אמר
התאוה על ונה ממ שהוא מלאך הוא ברוך הקדוש מלכים מהיכן הולך אתה היכן יהודה לו אמר
אל אליה ויט עומדים, ם גדולי מהיכן עומדים
בע הדרך, ל-כורחו בטובתו. שלא
שהיא התאווה, על הממונה המלאך בין "מחבר" המדרש
– הטבע2 לחוקי הקשורה הנהגה של הרוחנית הסיבה ובין
1 " טו רש״י:)(לח, ראה הדרך כל לאורך צנועה היתה. תמר כי
פניה- כסתה כי בותינו ר ומדרש ולהכירה. לראותה יכול ולא לא לפיכך צנועה, היתה חמיה בבית כשהיתה פניה כסתה
בבית כ״כ צנועה היתה שתמר מה שבעקבות היינו ". חשדה חמיה– יהודה– הכיר לא הוא עיניים בפתח שישבה עתה כן על צניעות על המורה תבורך" באהל "מנשים הביטוי לכן אותה.
בפרט אליה. שייך
החכמים בארו כבר ו (ב, :)בוכים הנ" במורה הרמב״ם לשון זה 2 כל מלאך, הגופניות הכחות מן כח כל כי חכם, שהוא למי ז״ל אחת פעולה לו יש כח ושכל בעולם, המפוזרות הכחות שכן מלאך אין תני רבה בבראשית פעולות, שתי לו יהיו ולא מיוחדת אחת שליחות עושים מלאכים שני ולא שליחיות שתי עושה, אחד
ה שמבחינ עולה מהמדרש ומנהיגים. מלכים העמדת
שה ודאי תחושתית שורשה אך פיזית, תאווה כאן יתה י
"בעליונים– "היה שהשתלשלה האלוקית במוטיבציה
ביהודה– ופיזית נפשית רוחנית, למוטיבציה להעמיד
בישראל ומנהיגים. מלכים צמצום של ממד כאן יש
האלוקי3 המהלך את להמשיך כדי הבחירה– נדון בהמשך.
הבחירה צמצום כאן התבטא איך רבנו בשיטת. בדיוק
הראשונות הדרכים של שלושת תיקון
הקליפה בשבי שהלכו הנשמות
רבות השלמות עוד דורש הדברים שמהלך כמובן ואכן. על ויחי פרשת על לביאורו אותנו שולח רבנו דבריו בסוף
הפסוק רבנו י בדבר העיון דרך וננסה יהודה– אריה ""גור עליהם רמז שרבנו התהליכים עומק הבנת על לעמוד שם
. בפרשתנו
ויחי בפרשת בהקדמה רבנו פו: ח ת ט מט, )(בראשית
זכה אחת הקדמה פי על הכתובים יתבארו אכן מאור נחמדים בדברים עינינו האירה אשר וברה
היו שבו אילן הוא הראשון אדם כי והוא, תורתינו לעולם שיצאו הקדושה של הנשמות כל תלויים
לצאת עתידין ואשר עולם היות, מיום וכשחטא
מספר לאין שבי ממנו וישב הרע חלק שלט, אדם
השבויים עצמו מה אמת אנשי ספר מעל ודרשו
בקליפה. מהקדושה
חוטא– היה לא לו הנשמות. כל מקור הוא הראשון אדם הנשמתי הפוטנציאל כל את ולחשוף לגלות זוכה היה
את לנתב ובמקום, חטא הראשון אדם אך בו. הטבוע
ויעודם- תכליתם ל שבקרבו הנשמה כוחות את ניתב הוא הרע למקום שבקרבו והשנתיות הרוחניות האיכויות
לכן" והחטא. לאין שבי ממנו וישב הרע חלק שלט
מספר" הרעה הקליפה ביד שנבו הרבות הנשמות ולמרות.
- זאת" בכל עצמו מה אמת אנשי ספר מעל דרשו
האישיות הכחות היות אצלך שיחזק ומה הכחות, ל כ ענין וזהו רבים במקומות אמרם מלאכים, נקראות והנפשיות, הטבעיות של כת בורא הוא ברוך הקדוש יום בכל רבה, בבראשית ועקרו זה הוקשה וכאשר להם, והולכים שירה לפניו אומרים מלאכים התבאר וכן עומדים, המלאכים היות על מורה במאמר המאמר
פעמים קיים שמהם המענה יהיה וקיימים, חיים שהמלאכים הוות האישיות הכחות אלו כי באמת, הענין וכן אבד, ומהם ושם יפסדו, לא נשארים ההם הכחות ומיני ההמשך, על נפסדות לו ורמז לעבור בקש יוחנן רבי אמר ותמר, יהודה בענין נאמר כח ר״ל התאוה, על ממונה שהוא מלאך הוא ברוך הקדוש
הק ג״כ" מלאך הזה הכח קרא כבר הנה ושי,
3 ד ה, (א, ה' בדרך הרמח״ל לשון את כאן לציין …":)יש ואולם יש אבל בחיריים, מעשיו כל אין עצמו האדם גם כי שתדע, צריך גזירה מצד להם שיסובב אחרים ויש בחירתו, מצד שיהיו מהם
וא שה במה ואולם בס״ד. במקומו וכמ״ש לענשו או לשכרו עליונה העולם עניני כשאר משפטו יהיה שעליו, הגזירה אחר, נמשך העליונים הכחות שינועעום מה כפי למטה מלמעלה. שתנועתם וכמו למעלה מלמטה תנועתו תהיה בחירתו, שמצד ובמה
שביארנו."
מהקדוש השבויים בקליפה" ה – היו המקובלים גדולי
קליפה באיזו שבויה נשמה איזו לציין. יודעים
להוציא הדרכים ארבעת הן מה ומבאר רבנו מגיע מכאן
מקליפתן הנשמות. את נדבך בנויות הללו הדרכים ארבעת
נדבך– גבי על והחריג המורכב אל. מהפשוט
ה הדרך והמוכרת: הפשוטה הדרך היא ראשונה
ולהוציא לברר היותם מיום משתדלים ה' עם והן מידו ומוציאים ומבררים והולכים מפיו בולעו בתוכנו ה' נטע אשר הקדושה מקור באמצעות
והמצות. התורה היא
האורה ניצוצות את לברר והישרה הסלולה הדרך
הגנוזות והנשמות התורה דרך היא הקליפות מתוך
הפוטנציאל ל ש ובירור גילוי בעצם היא מצוה כל. והמצוות מאכל שבמציאות. הקליפות מתוך שבמציאות הרוחני לאכל ויכול חומרנית לתאווה האדם את לגרור יכול לשם ואוכלו המאכל על מברך האדם כאשר בקדושה.
"בירור– עושה הוא "שמים הרוחנית האיכות את, מוציא
ה״נשמה– "את וכל המצוות כל לגבי כך הקליפה. מתוך
התורה– לימוד לגבי שכן השכל את לוקחים אנו ידו שעל
כא הנשמה. פניני את מתוכו ודולים ומגלים המגושם ר ש
התורה בלימוד שלנו השכליים ישרונות הכ את מרכזים אנו
'הק הטמונים הקודש ניצוצות של "בירור" עושים אנו לבין הקליפתיים הדמיונות בין מפרידים בתודעתנו.
כל בתוכנו הנטועה האלוקית. האמת הם ותירוץ קושיא
מ והנשמה הטוב בין ברירה תהליכי של סוג הרע והקליפה
הדמיונית4.
4 ז״ל ב אזולאי אברהם רבי ( לאברהם חסד ספר נהר ב מעין
טורח וצריך ליפות, ק ד' הגוף מזון בחטה שיש כמו כי:)הענין ט" הקליפה להבדיל כדי פעם אחר פעם ובהרקדה ובטחינה בדישה כן סולת, האיפה ועשירית כמש״ה הקדושה, שהוא הסולת מן קליפות ד' שהם בקליפה מלובשת היא דנשמתא נהמא בהלכה וז״ש לחם, מאותו הנשמה שיהנה כדי והרקדה לטחינה וצריך
שאין מדה למוד ת שכר, עליה שמקבלים מדה משנה רז״ל שאוכל כמי לנשמה מאכל המשנה כי והענין ממנה, למעלה כראוי ממנה נהנה שאינה מעורב קמח עם ומורסן סובין פירוק בלי ממש המשנה כן לגוף, הסובין קצת מזיק ולפעמים בלי נקייה סולת לחם מאכל הוא התלמוד אמנם הקושיות,
והיינו סן, והמור הסובין מן הנקי מסולת כהבדל כלל קושיות היטב דאורייתא מילי לטחון צריך ולכן כראוי, הנשמה, הנאת
"וזמש."ל
דבריו בהמשך ושם כל עוסק תהיה שאם דע כח נהר:)(שם " אתה בזה הנה בה, שתקרא רק בה להשכיל בלי בתורה ימיך קושיין כי הקליפה, עם והמוח שלו הסובין עם החטה אוכל
מחוייב ואתה קליפין אינון דהלכתא הקליפות ולשבר להקשות ועל נעלמה, ולהבין המלה ולדקדק ולתרץ המוח ולהוציא ולהיות בזוהר, כנזכר לו למחכה יעשה נאמר בה המדקדק מערב הוא בידו שאפשר מה כל הבנה בלי בתורה כך העוסק שח״ו יסיף מוסיף ודלא נאמר ועליו בקודש, וחול בחול קודש
בתורה לפלפל שבידו כיון מיתה חייב הוא בזה עושה, ואינו
ומעמידן. . הקליפות מחזיק מסך בלי שיהיה צריך בו והדבקות. רחוקה והיא בתורתו מעיין שאתה וכיון תורתו ובין בינך מבדיל את המכסים הקליפות שהם קושיות ע״י ממך ונעלמת מידיעתך
רבנו ממשיך מכאן – השני לאופן יותר– והחריג של
מהקליפות הנשמות: הוצאת
הקדושה הנפש דביקות באמצעות לפעמים גם למינה חיה נפש תוציא לאונסה הטומאה, בנפש
בת בדינה נפשו ותדבק ל״ג) (וישלח סוד והוא
קדושה לנפש הקדושה דינה נפש ששאבה יעקב (קהלת ז״ל ואמרו, שכם תוך נתונה שהיתה מינה תרדיון בן חנינא ר' נפש הוא כי. יעקב) רמז והוא
ידים. רחב״ת
– לפעמים במילים""גם מתחיל רבנו שהאפשרות להורות הקליפה מתוך הנשמה לגאולת להשמיענו הולך שהוא
והמסודר הקבוע המסלול, זית. המרכ האפשרות אינה
והמובן– המדורג שקדם כפי והמצוות התורה דרך. הוא השניה האפשרות את גם לציין לנכון רואה רבנו אך
של" לפיה והחריגה בנפש הקדושה הנפש דביקות
לאונסה" הטומאה.
הטהורה הנפש על עצמה את כופה הטמאה הנפש זה במצב
לאונס ראלי שבאופן ברור כרחה. בעל קשר עמה ויוצרת מציין רבנו אך ועיוות. קלקול יוצרים והכפיה
ש""לפעמים על הבא בחירי בלתי ואף רצוי הבלתי הקשר
וכפיה– באונס הטהורה הנפש גאולה של תהליך גורם נפש אותה קליפות בתוך הצפונה קדושה לנשמה ושחרור את "משחררת" הקליפה רצוי הבלתי הקשר ידי על טמאה.
ששם הטהורה לנפש אותה ומעבירה בה כלואה ה הנשמה בן שכם דביקות עניין מוסבר כך מקומה. את מוצאת היא על הדגש בדינה". נפשו "ותדבק נאמר בפסוק בדינה. חמור לנשמה וגאולה תיקון של תהליך על מורה הנפש דביקות
ש" כך שכם בתוך כנוסה שהיתה דינה נפש שאבה
נ שהיתה מינה קדושה לנפש הקדושה שכם תוך תונה
תרדיון" בן חנינא ר' נפש הוא כי יעקב) (קהלת ז״ל ואמרו
ב האנושי לשכל מבוא אין ה הבנת רבנו, כאן שגילה סוד של בקליפתו דבוקה היתה תרדיון בן חנינא רבי שנשמת
הרמז את לפנינו הציע הוא מקום ומכל חמור, בן שכם
יד רחב״ת רמז "והוא - זה בעניין המקובלים שציינו ים".
" שכם אבי חמור של לשונו שבתוך והיינו הִּנֵׁה וְהָאָרֶץ
– כא לד, (בראשית יָדַיִּם)" רַחֲבַת נשמה אותה רמוזה
הם הקליפות הרי שכלך, מעין אותה ומעלימים התורה מחיצות
בו להדבק בלבך שקועה האהבה חשק אם לכן ו לבינו, בינך ברזל בתורה ותדבק ולבטלה אותה לשבר הקושיא אחר שתחפש צריך בתכלית דבוק הוא הרי כך והעושה קליפות, אותן בתוך הנעלמת להש״י אותך מקרב אשר הגדולה ההתבודדות היא וזו הדבקות,
… לבינו בינך מבדיל מסך בלי נכנס בהיותו האדם שצריך וכ״ש
שעונותיו לחשוב התורה בעיון הנפלא הדבקות אל שה לקדו האדם שיתחזק וצריך בקושיות, מכשולים כמה ח״ו לו גורמים שפי ע״ד קונו, לבין בינו מפרידין יהיו שלא כדי לבטלם 'כנגדם לפניו מתחזקות הקושיות האדם יראה שכאשר בתיקונים
יך וצר קונו, לבין בינו המבדילות הקליפות שהם ישכיל בהלכה המצוה ובעסק בתשובה ויתחזק עונותיו, לו גרמו שזה לדעת
ישכיל."… ואז העיון ויתמיד וצדקה
בקליפתם דבוקה, שהיתה היא 'רחבת' המילה שהרי
ראשי-. תרדיון5 בן חנינא "רבי של "תיבות
רבנו עובר מכאן השלישית לדרך טהורות נשמות שבה
הקליפה– בידי שנתפסו וקדושות לעולם ויוצאות: נגאלות
השרצת לצד לעולם מעצמה הנפש תצא ולפעמים ובצאתה היא גם תצא בעולם הקליפה נפשות ותאוה טבעה הקליפה מאוצר מובדלת תהיה הגרים נשמת סוד והוא הטוב בדרך ללכת בצל להסתופף וחושקים מעצמם המתגיירים
הקדושה.
פותח השלישי האופן את גם רבנו "ולפעמים" במילה. אותן ושובה האופפת מהקליפה הנשמות הפרדת זה באופן בשעה מעצמן ומתגלות יוצאות שהנשמות במה הוא שיוצא וסיאוב הרע כל בתוך הפועל. אל יוצאת שהקליפה
הקליפה- ידי על בעולם ומתגלה אותן גם משתחררות
נשמות- בה– הדבוקות גרים נטייתן את מוצאות והן
ה לרצון 'הטובה הגרים רוב פנימי. וביושר בחפץ מעצמן את שמצאו עד תהליך איזה עברו סביבנו מכירים שאנו
ישראל– לעם להתחבר רוצים עצמם הנשמות זאת לעומת עד לקליפה שנדבקו אבודות" "נשמות הן כאן המדוברות בכוחותיה הפועל אל הקליפה יוצאת שלצד העת שבא
המרובים– תחת מקומה את ומוצאת זו נשמה גם נגאלת
השכינה. כנפי
מוביל רבנו הראשונות הדרגות בשלושת כיצד לראות ניתן
לכבד "מהקל:"אותנו הראשונה הדרך תלויה הייתה
ישראל– של הטובים במעשיהם הדרך והמצוות. התורה
השניה אומות מצד והכרח אונס של במעשה תלויה הייתה
שו ששמ ויתרון חסרון כאן היו ישראל. כלפי העולם
ב רבנו וז״ל 5 תצא כי פרשת " יא כא, :)(דברים לך אגלה עוד כח ואין טמאה בנשמה דבוקה טהורה נשמה תמצא אחד סוד דרור עת עד שם מונחת והיא להטיב הטמאה להטות, בטהורה
דבוקה שהיתה תרדיון בן חנינא ר' מנשמת בזה א כיוצ ולמד וצא כאמור ל״ד) (בראשית ידים רחב״ת בתיבת כרמוז חמור בן בשכם לא הלזו שהנפש ומצינו וישלח) תורה (ליקוטי המקובלים בדברי הנפש מצאה בדינה כשדבק ויצתה בשכם טוב מפעל עשתת לך ושמור בדינה, נפשו ותדבק (שם) כאומרו בו ונדבקה מינה
כ זה." לל
ביטויי בין השוואה מובאת ז) עה, (בר״ר שבמדרש עוד לציין יש ישראל– לעם הקב״ה של האהבה שמצאנו מקבילים לביטויים
"ר דינה כלפי חמור בן שכם: אצל אמר: לקיש יש של לשונות בג' בחשיקה בדביקה, ישראל, את הוא ברוך הקדוש חבב, חבה
(שם בחשיקה ים, הדבק ואתם ד) (דברים בדביקה ובחפיצה, (מלאכי ובחפיצה ה', חשק העמים מכל מרובכם לא ז) /דברים/ של מפרשה אותה למדים ואנו וגו', הגוים כל אתכם ואשרו ג) חשקה בני שכם בחשיקה, נפשו, ותדבק בדביקה, הזה, רשע
יעקב." בבת חפץ כי בחפיצה, בבתכם, נפשו
צד מ רק היה לא לדינה שכם בין שהקשר ניכר זה ממדרש מגונה בצורה שהופיע יותר עמוק קשר כאן היה אלא התאווה מה מחמת היה המגונה התהליך כל מקום ומכל ושפלה. שדבקה זו היא שכם של בקליפתו שבויה שהיתה, שהנשמה
לדינה להתחבר וחפצה. חשקה
ד פרק חכמה ראשית.'וע״ע
ידו שעל לקליפה המיוחס מגונה מעשה היה בערבוביה.
הדרך בקליפה הדבוקה הנשמה לגאולת הדרך. נסללה
השלישית מכוחות הרבה של לפועל יציאה כבר היא מעשים והרבה בעולם, קלקולים הרבה שיוצרת הקליפה,
מגונים– וכיעור– הרוע כל ובתוך מיוחדת נשמה, מתגלה
השנייה הדרך לעומת לישראל. שמתחברת וטהורה קדושה אחת– נשמה גאולת עם אחד שלילי מעשה היה שבה הרי רבים ושליליים רעים כוחות יש השלישית שבדרך
הפועל– אל שיוצאים טהורה אחת נשמה יש זה כל ובתוך
לישראל דרכה. שמוצאת
נשמות גאולת של והחריגה הרביעית הדרך
מהקליפה
זאת יחבר רבנו והמשך הרביעית– לדרך רבנו מגיע מכאן ש ותמר יהודה למעשה גם ב: פרשתנו
ביותר מגונה דבר באמצעות כן גם זה דבר ובכלל נפש להוציא בליעל אדם שהוא השבאי יבחר שהיא קליפה במקום בידו ששבויה הקדושה
מגונה. יותר שיהיה העון בחינת
במילים" היא הרביעי לאופן הפתיחה גם זה דבר ובכלל
הרביעית האפשרות של החריגות על מורה. ו ז לשון כן". זה– דבר "בכלל אלא "לפעמים", אמור לא אפילו "רבנו האחרות לדרכים נספחת שהיא דרך עוד שיש שמורה לשון הדבר טעם בקליפה. השבויות הנשמות את מוציאים בהן תהליכים יש לפיו מאד גדול רז לנו מגלה כאן שרבנו הוא,
לכאורה שנראים באופנים גם נשמות וגאולת תיקון של
יתברך רצונו על. כעבירה
ש" רבנו שכותב מה זה יבחר ביותר מגונה דבר באמצעות
בליעל" אדם שהוא השבאי – שהוא הרע יצר ל כינוי
" שבעולם- הרע קליפת ששבויה הקדושה נפש להוציא
" שהיא קליפה, במקום בידו – והגאולה ההוצאה דרך
י שיהיה העון ב״בחינת תלויה מגונה". ותר אומרת, זאת
כל- הקדושה בנשמה אוחזת הקליפה שלפעמים חזק, כך יציאה ידי על היא להיגאל נשמה אותה של שהדרך עד
מגונה עוון של. לפועל ה לעומת והשלישית השנייה דרך
קודם שהוזכרו דובר שבהם שיש התחדש גאולת של סוג
ידי על מהקליפה נשמות ים שלילי כוחות של לפועל יציאה
לעולם– הרי על מדובר רבנו שמציג הרביעית שדרך כוחות
מעשה ידי על לפועל שיוצאים שליליים – עבירה ושדווקא
מהקליפה. נשמה של הפרדה יש זה באופן
לשיטתו ראיה מביא: רבנו
אב מזנות צתה י המואביה רות האות- לך וזה העמונית. ונעמה ובתו ת שלשל ממנה שיצתה רות כי לדעת ותבחין עבירה בעלת שהיא ממואב היתה דוד בית מלכות כאומרם עליה מוכיחות ומעשיה יותר בחציפות
ב, לח (ב״ק )ז״ל היה שלא מעמון יצתה ונעמה
כאחותה. . מזוהם. העון
ועמורה– סדום חורבן שאחר מספרת, התורה לוט בנות
חרב כולו שהעולם. חשבו ביניהן החליטו כן על להשקות
ע ביין אביהן את ד שישתכר– מנת על עמו לשכב ואז
ממנו להרות העולם קיום את. ולהמשיך
הבת לוט עם שכבה הבכורה הראשון- בלילה לבנה וקראה
השנ הבת "מואב". השני בלילה עמו שכבה יה י קראה ו
כך על עומדים חז״ל "עמון."לבנה בשם גדולה עזות שיש
ת זא לעומת הילד. נולד שממנו ה״אב" על הרומז "מואב" מאותו שנולד מולד שמדובר כך על רומז "עמון" השם
."ה״עם עוון שנחשב מעשה מאותו שדווקא מציין רבנו
מגונה– למלכות ושורש יסוד שהיא המואביה רות יצאה
" דוד- בית שלשלת ממנה שיצתה רות כי לדעת ותבחין עבירה בעלת שהיא ממואב היתה דוד בית מלכות
מוכיחו ומעשיה יותר בחציפות עליה". ת
באמת אם שהרי מאד. מסוכנים דברים כאן יש לכאורה
יש בחינה נה כזו אלוקית, והנהגה עבירה מעשה ידי שעל
ותיקון– בירור תהליכי יש הגבול את טשטשנו שבזה הרי
שהוא לטעון החוטא לבא יוכל תמיד למצווה. עבירה בין ובזה עושה, שהוא המיוחדים ה״תיקונים" מפני לזה נזקק
עבירה עוברי ביד למחות האפשרות כל את עקר. נו
הקדוש החיים אור שבדברי לציין לכן, יש ולא רמז אין כל ההלכה. לפי האסורה בעבירה שמדובר לכך רמז חצי עבירה מעשה של במצבים עוסקות רבנו של הדוגמאות
באונס. שנעשה
לוט בנות לגבי וגם רבנו שמביא הדוגמאות בכל הוא. כך
למצווה– התכוונו לוט שבנות מים חכ אמרו הלא ואדרבה לפני אחד לילה אביה לוט עם שכבה שהבכורה מה בזכות
הצעירה– קודם ממנה יצאה ישראל ומלכות זכתה
חשבו הן ובתמים ובאמת שהואיל והיינו לצעירה. שבעולם
מעשה– אותו להן הותר ממילא נחרב להן נחשב ואף
מצוה6. "ל״דבר
6 יהושע ר' אמר אבא בר חייא ר' "ואמר ב לח, (ב״ק הגמ':)ז״ל אחת לילה שבשביל מצוה, לדבר אדם יקדים לעולם קרחה: בן עובד לישראל: דורות ארבע קדמתה לצעירה, בכירה, שקדמתה אמו ושם דכתיב: רחבעם, עד צעירה ואילו ושלמה, ודוד, ישי,
העמונית". נעמה ועיי״ש מצוה לדבר ד״ה בתוס' שלדבר שפי'
לוט בנות נתכוונו. מצוה
רבתי(פי פסיקתא וע״ע:) מב סקא " המלאכים שבאו כיון שחרב שמא סבורות לוט בנות היו בנותיו, שתי ואת לוט הוציאו (וישכבו אביהן ומשקות עומדות והן המבול, כדור העולם )את אביהן את ותשקין שכתב כמה הימנו ומתעברות עמו [ושוכבות] דרך שאין פי על אף אלעזר א״ר ל״ג), י״ט/ /בראשית שם (שם
ועיברו בעצמן שלטו אלו אלא ראשונה בעילה מן לעבר האשה אמרו אלא אביהן את לזנות מתבקשות ולא ראשונה, בעילה מן והרי ורביה, פריה על אלא האדם את הוא ברוך הקדוש ברא לא מילט לא הוי להתקיים, לו יש מהיכן המבול, כדור חרב הוא יודעים היו ולא ממנו, לקיימו אלא הוא ברוך הקדוש אותנו
ש חרבה… בלבד סדום שכר מקפח איני הוא ברוך הקדוש אמר אני אלא יפה מחשבה לוט בנות חשבו שלא פי על אף ברייה כל י י״ז (ירמיה כליות ובוחן לב חוקר ה' אני הלבבות את,)'יודע מואבי עמונית ולא עמוני את ריחק לרחוקם בא כשהוא לפיכך
מואביות." ולא
(בובר בראשית )אגדת ובמדרש כה פרק את התארים חז״ל
הקדוש הי' ואלו לשונו וזה לוט בנות של למעשיהן הכפול: היחס " אלא באש, לישרף ראויות לוט בנות היו כמעשיהם, דן הוא ברוך אבינו ואמרו שחשבו מחשבות, לפי אלא דן הוא ברוך הקדוש אין שהי לכהן משל לא), יט (בראשית עלינו לבא בארץ אין ואיש 'זקן
השדה בעל שבקש כיון השדה, עשתה ולא אריס זרעה, שדה לו ועשתה תרומה, וזרע הלך האריס, עשה מה מצא, ולא זרעו מניין ואלו לנו, הי' לא זרע הכהן א״ל לאוצר, להכניס בא, השדה, א״ל וקצרתי, וזרעתי תרומה ונטלתי לזרוע, זרע שאין ראיתי א״ל
אלא הזה, ר הדב עשית זרע שאין שראית מפני עשית, מה הכהן באותן אדם שאין לוט בנות ראו כך לאוצר, תכניסם לא שאמרו בעולם, בריה שאין סבורות שהי' אלא עוד ולא המקומות, אין ואיש שנאמר וחברותי', סדום שנהפכה כשם העולם נהפך ברוך הקדוש אמר תרומה, זרע זרעו וגו', נשקה לכה וגו', בארץ
אלא שריפה, חייבין הייתם דן, הייתי כמעשיכן אלו הוא לאוצר." תכניסם לא אלא העולם, לבנין שנתכוונתם
: תרמה" מרגליות)סי' מהד' חסידים בספר וע״ע( אדם כי ועשאה עבירה אלא מצוה אינה והיא מצוה לעשות שמחשב לו היה אם אבל לוט כבנות שכר מקבל לשאול ממי לו היה לא
על לשאול ה רצ שלא וכיפתח כעוזא נענש שאל ולא לשאול ממי
בתו". להציל לפנחס נדרו
'ועי חסידים בספר סי פארמא מכת״י נרדמים מקיצי '(מהד'
רחל מתה …ולכך: תתתקכד) ע״ז להוציא כוונתה והלא בדרך מיעקב לשאול לה והיה שם יעקב שהיה כיוון אלא לבן, מבית ממנו לשאול וחסיד חכם כשיש הרי התרפים, את לקחת יש אם
עצתו בלא דבר לע."שות לאדם אין
באונס מים ש לשם עבירה שהעושה שאמרו מה שכל למדנו הרי
מצווה דברי לו נחשב לשאול מי את לו היה לא אם דווקא. היינו
הדברים- אגב ו קוק הראי״ה מרן דברי על לעמוד המקום כאן
תיקונים בעייני דאורייתא רזין גילה ם שש טוהר ערפילי בספרו לפעמים טו עמ' טוהר (ערפילי לשונו:)ה וז" עבירה בדרך שנעשים להראות שיוכל מי בדור ואין תורה, דברי על בהעברה צורך כשיש
הדרך, את הוא טוב יותר מקום ומכל. התפרצות ידי על הענין בא מוטב של היסוד מונח ובזה שגגה, ידי על כזה ענין שיבוא לעולם
בישראל ה שרוי כשהנבואה רק מזידין. יהיו ואל שוגגין שיהיו היתר בדרך נעשה ואז שעה, הוראת ידי על כזה ענין לתקן אפשר ידי על זה תיקון נעשה הנבואה, אור סתימת ידי ועל בגלוי. ומצוה מצד אותו ומשמחת עצמה, מצד הלב את שמדאבת פרצה,
תכליתה".
לכאורה עולה שממנו ב״ניגון" רבים ידי על מצוטטת זו פיסקה
ומלמד מצדיק קוק שהרב על זכות למיניהן– גדר פריצות כך בכלל שהן סבירות ויש הואיל העבירות על למחות צורך שאין
תורה ע״ד לעבור המתירה שעה"."הוראת
של הנכונה ההבנה על לעמוד שמעוניין שמי לציין יש כל ראשית
זו– פיסקה הרחב בהקשרה קוק הראי״ה בתורת להשתלם. עליו
חילול גדר, פריצות כנגד נמרץ ן באופ מלמחות נמנע לא קוק הרב ועוד התוה״ק רוח את תואמים שאינם תרבותיים אירועים. שבת,
קלקול כל ולתקן פרצה כל לסתום מעשי באופן פעל קוק. הרב
אפשר ואי הרב, שבתורת הנסתרות בגדר היא זו פיסקה כן, כמו שבתורתו והמפורסמות הנגלות את לגשת בלי נכון אותה, לקלוט
רבים הנשגבות. למחשבותיו להתרומם שלב, אחר שלב אט, ואט הגדולים ספריו בעשרות הרב דברי על עמדו לא מאד
והמפורסמים– הכשרה שדורש אחד רעיון מצטטים ובמקבל
רבה. רוחנית
זו בפיסקה הרב דברי, ולעצם הערות ב' להעיר. יש
פרצה שיש העובדה המחאה. בחובת כלל עוסק לא כאן הרב. א בידו– שיש מי כל את חייבת מ בעולם לשפר להוכיח, למחות, יכולים עקרוני שבאופן כותב הרב ההלכה. גדרי פי על ולתקן
קלקולים– מתוך לצמוח טובים דברים מינא הנפקא אך שנגעה מי כל של המחאה לחובת נוגעת אינה לזה המעשית ובשמחה בצפייה רק נוגע הרב של החידוש בלבבו. ה' יראת
התהליכים כיצד לנו יגלה הקב״ה שבו לעתיד קשורה ה הפנימית באופן טובה. לתכלית מכונות השונות הגדר ופריצות השליליים שמובאת הידיעה מאשר מהפכני יותר חידוש כאן אין עקרוני שקורה מה שכל הסוד, בחכמי ובפרט בחז״ל רבים במקומות
בעולם– ורע– טוב העולם לגאולת ית' הבורא את משמש
מה ואכמ״ל. בזה הרחיב תבונות דעת בספרו הרמח״ל נו. ותיקו דרך בעולם שנעשים מהתיקונים חלק שפעמים כאן דייק שהרב שאינה שעה" "הוראת של מסוג גם נובע הוא והשלילה הרע שעתידים החיוביים העניינים אלו ובאופנים ההלכה, בגדרי יותר קרובים יהיו לפועל שיוצאת השלילה כל מתוך לצמוח
לעיננו– יכרים ונ כעשן כולה הרשעה כל עת לבא לעתיד רק ולא כאמור לטוב. לבוש בעצם הוא הרע כל כיצד לעיננו ויגלה תכלה שהדבר היכן תוכחה במניעת ולא בהצדקה לא כאן מדובר אין
ההלכה פי על ומתחייב. אפשרי
. ב שאותן משמע הרב מלשון שעה ""הוראות ר שהיו או לבא יות
נביא, ע״י בדרך מופיעות הן הנבואה חזון שנסתם שמשעה אלא
שמבחי באופן דווקא הן גדר- פריצת של אפשר אי הלכתית ה נ
בהן למחות כאלה, פרצות יש שפעמים אומר, שהרב והיינו. שלו
שלא מורים היו הרבנים של לפתחם מגיעה השאלה היתה
ו הואיל "למחות מזידין." יהיו ואל שוגגין שיהיו נח, כאלו באופנים
למחות– שלנו היכולת במכלל תופעה ה יצאה שכבר אנו וכואבים דואבים אחד מצד כפול: יחס באותו אליה מתייחסים
מצפים שני מצד ל, הפוע אל שיוצאים והקלקול הרע כל על אל יוצאות בקליפה המסתתרות הקודש ניצוצות כיצד לראות
. הפועל
ההלכתי הטעם של הרוחני שהיסוד מסביר הרב עמוק, באופן
" מזידין יהיו ולא שוגגין שיהיו "נח - שיש הידיעה על בנויה נביא של שעה בהוראת צורך יש נקודתי, באופן שבהם, מצבים
על לעבור והיינו תורה. דברי הזה למקום מגיעים אנו ר כא ש למחות– יכולים אנו אין ההלכה שמצד לנו אסור גם וממילא
מחות– ל נבואה הארת של תהליך כאן להיות שיכול מבינים אנו מתקדמים שלבים ולפתח לגלות להופיע, ישראל בני לבבות דרך
וטהרה קדושה ה', עבודת של. יותר כמובן להכיש בלי זה ל כ
הרשעות על ולדאוב בחטאים הפועל אל שיוצאים והקלקול
. הרעים ט רעים למעשים כאן, היתר אין והחטא הרע של שטוש
שיש ה הבנ אלא אפשריים. כשהם התוכחה חיובי הכחשת או
להופיע שצריכה גדולה תכלית דרך מופיעה היא ופעמים בעולם
בהחלט שליליות שהן. תופעות
את לציין יש זה בהקשר ראיה באגרות הרב דברי קלח:)(אג'
" יחשוב אם אבל לבבו, דאבון את הרבה מבין הנני ידידי, כן,
את להפקר לעזוב הזה בזמן שראוי הלומדים, המון כרב כת״ר על- והאמונה התורה מדרכי סרו אשר הבנים אותם הזמן זרם ידי
ד אשר הדרך זו שלא מלא בפה אומר הנני 'הסוער, בה. פץ ח לומד סברא דיש החשוד, ד״ה ע״ב כ״ו סנהדרין תוס' שכ' כשם
אונס כמו, ב דחשי משום לעדות העריות על חשוד יפסל דלא
ד״ה ע״ב מ״א גיטין תוס' כן שכ' וכה״ג תוקפו דיצרו, משום היא כן כאונסין, חשיבי לזנות משדלתם שהשפחה שכיון כופין, שליטה השמים מן לה שנתנו הזמן, זרם של בישא" ה״שפחה כשפיה בכל משדלת שהיא כעשן, ותנדף לגמרי שתכלה טרם
מורים ג אנוסים הם אחריה. לזנות הצעירים בנינו את הרבים
ותקוה". אחרית אלה מכל יש על-כן כרצון. אונס לדון לנו וחלילה
כאנוסים– החוטאים את רואים שאנו מצב יש שפעמים והיינו שיש המקולקלת הפעולות עצם על דואבים שאנו למרות וא״כ
הקליפה– את שמחזקות בעולם, במי לנו אין לזה ובמקביל
אנוס– הוא שהרי למחות בעומק אמין לה משתדלים אנו לנקודות צופיה עיננו ולהיות האלוקי, התהליך של העומקים
יש שפעמים בכך, נוגע הוא רבנו י בדבר ה״חידוש" כן אם שהקליפה מה ידי על ורק הקליפה ביד שבויות נשמות
באונס– שנעשה מגונה עבירה מעשה ע״י הפועל אל יוצאת משתחררות זה ידי ועל הפועל אל יוצאות נשמות אותן גם
. משבין
העמקה תמר עם יהודה במעשה
לאור הדברים בחינה שאותה ומסביר רבנו ממשיך הללו
רביעית– הבחירה צמצום ידי על שנעשה מגונה מעשה של
– היא שבפרשתנו: ותמר יהודה במעשה שהופיעה זו
על יעץ אשר ה' עצת תשכיל זו הקדמה פי ועל
(ב״ר הקדשה אל לבא והכריחו מלאך ושלח יהודה
פ״ד. )פ' התורה פי על הגון בלתי הדבר היות באמצעות כי על אנוס יהודה היות ובאמצעות כלתו את לשכב
- הדיבור פי כי ידע ולא ממנו איסור דבר נעלם
היא. כלתו מופלא ענף הטומאה ממקור הוציא ובזה
וזרח, פרץ שבקדושה, הרע בבחינת שבוים שהיו
עליהם רובץ בליעל אדם והיה מעלתם גודל, לצד ושלשלת מהם יצאו צדיקים כמה ולמד וצא
דוד בית של. המלוכה אדם היה לא המלוכה בחינת שהוא יהודה וזולת
מידו להוציאם. יכול אין כלתו אל יבא כי הרע מעשה דמיון זולת גם זה הרי הרע דמיון ובאמצעות להוציאם מציאות
רב שלל והוציא הרע למדור: נכנס
ה" שהיא וזרח" פרץ שבקדושה, מופלא "ענף גאולת שלל
רב" הרע יצר, בליעל, אדם מעטה תחת טמון שהיה
כוחותיה– וכל הקליפה לא לה יכולים היו י אופן ב עשות
יהודה– רק אחר אדם ידי על ולא. אחר הראוי מראשיתו
בניגוד כלתו על ביאה כמו מגונה מעשה ורק למלכות,
למקובל– ולגלות השבויות הנשמות את לגאול היו יכולים
היה שלא דאי ו ישראל מלכות לגזע יסוד שיהיה ממשי. ענף
שהרי– בה' מרד של חטא כאן " צדיקים כמה ולמד צא
דוד". בית של המלוכה ושלשלת מהם יצאו פירות ה
מודיעים הגיע כאן שהשורש וכנראה והשורש, הגזע על
בתהליך– מגונה מעשה שהיה ומה טהור מאד. ממקום
ואונס הכרח היה. בדרך
של הרבות ההופעות כל מתוך לצמוח שעתידות והקודש האור
. הקליפה
שה ברגע מבחינה אונס, של להגדרות כבר גענו, הלכתית
כיצד הקדוש, החיים אור רבנו של להסברים התקרבנו מצבים יש השבויה נשמה לפועל יוצאת זה ידי ועל מתחזקת שהקליפה
בקליפה– שהרי לרע. טוב מעשה בין ההבדל את לטשטש לי ב באונס נעשה והוא שהואיל אלא נעשה רע שמעשה עדיין אפשר
– אמרנו לא וממילא חטא, של קלקול כאן היה לא ממילא שטבועות הקודש ניצוצות את לברור הדרך הם שחטאים
. בקליפה
הבין– שיהודה ודאי מעשה– אחר המגונה המעשה כי את שגירש מקום בשום מצאנו לא וממלא ה' ברצון היה
דרבה א. תמר ב) י, (סוטה חז״ל המשיך שהוא ביארו
הארץ– כל כדרך עמה לחיות את הבינה היא שלא להורות
זיווגם– הכרח רבנו פירש גם ך כ הבין הוא אלא. גם
א במקום ט): א, (ויקרא חר
אבינו אברהם קיים כח) (יומא ז״ל שאמרו והגם בפרשיות כתבתי כבר תבשילין, עירובי אפילו לאיזו בדבר הכרח שאין כל לרצון היה שזה אבות
נישואי שתאמר כמו זכות, סבות ליהודה תמר
ליעקב… אחיות שתי נישואי
בתחילה שד התאווה כח על הממונה המלאך זה היה ף ח
המעשה לאותו יהודה, את לפניו נגלתה שלדבר ובסופו
על ווגו לזי ההיסטורי-האלוקי וההכרח הנשתית ההתאמה
. תמר
הסלידה מ״שידוך" בנות עם כנען
הקדוש החיים אור דברי את כאן נביא העניין להשלמת
שביאר הפר של חמישי אופן מ נשמות דת כנען קליפות
ת א אותן. האופפות לכנענים ישראל בני בין ל ההבד עניין
גם רואים ב חז" דברי הראשון– ל הקדוש- החיים אור ואף
ב פרשת. נו התורה מספרת:
שּוע כְנַעֲנִּיּושְמוֹ אִּיש בַת יְהּודָּה שָּם ַוַיַרְא ָּוַיִּקָּחֶה
אֵלֶיה ָּוַיָּבֹא
חז" ל כך על מעירים נ, חים בתלמוד(ספ – א) ומבארים
ממש: כנעני איש של בבת כאן מדובר לא שודאי
כנעני מאי כנעני. איש בת יהודה שם? וירא
ממש- כנעני אילימא והזהיר אברהם בא אפשר ויהודה יעקב, את והזהיר יצחק בא יצחק, את
בת לקיש: בן שמעון רבי מר א אלא ונסיב? אזיל
תגרא. גברא
הביטוי״כנעני" ש מבארים חז״ל הוא בפסוק המוזכר
תגר(=סוחר). ל הכתוב וכוונת מושאל ביטוי הגמרא דברי
כל ידי על התקבלו. טנים הפש המפרשים כולל הראשונים,
מנם א הפירוש את שהביא אחר, עזרא אבן אברהם רבנו
כאן שמדובר לומר אפשרות יש ש כתב בתגר שמדובר
בנו– ר ממש. בכנעני שאף את מלפרש נמנע לא וא ה – לחז״ל7 בניגוד אפי' הפשט בדרך הכתובים לנכון ראה
זו: בנקודה עזרא האבן על לחלוק
כנעני איש בת פי. סוחר. רוש כתב הראב״ע והגאון יתכן לא כי אומר ואני כמשמעו. שהוא ויתכן אבותיהם עליו שהקפידו בדבר יעקב בני שידבקו
יחד. שלשתן
רבנו אפ אפי' שולל כנען. בבני ידבקו יעקב שבני שרות אם
הי ודאי שכזה דבר קורה היה של ביקורת תה י ה תורה על
7 החיים אור הקדמת על בשיעור בהרחבה רבנו שיטת וביארנו
הת על ע" ורה, . ש
מצאנו לא ואם, ךכ – לכך ראוי ביסוס ודאי ית להש שאין
מדעתנו שכזה חמור חטא יהודה. על
בירור– העניין צריך עדיין אך מה של תם להנהג טעם
וכל? מכל כענן בני את לשלול אבותינו
תשובה תולד לפרשת בפירושו רבנו נותן לדבר מעמיקה, ות
לשונו( וזה בראשית ה): , כח
לו קחת לבלתי אברהם הקפיד אשר הכנעני וטעם
צוה יצחק גם מהם אשה רבותינו זה, על ליעקב
ברוך אברהם וזרע ארור הוא כי פנ״ט (ב״ר )אמרו
הם. סתומים, ודבריהם 'וכו נכון. הטעם עיקר מצינו שכתבתי מה ולפי כי
אברהם של טעמו מנפשות מושלל הוא כי הוא לזה ומתועב, רע חלק בנותיו וכל הקדושות דבר בו ימצא לא כי ממנו קחת לבלתי החליטו
אומרו סוד א והו( קדוש, כה ט, )' ברא כנען ארור
הקדושה ממין בהחלט מושלל: פי'
מתקבצים עודם היום עד האומות ממין כי ותמצא שמענו לא אשר הקודש בצל וחסים גרים ובאים וזה העמים כשאר כנעני גר נתגייר כי קדם מימי
דברינו… יגיד
ו רבנ וצאצ אבותינו של הגדולה שהסלידה מסביר א יהם
מהכנענים נובעת ואומות ישראל של קרבה שכל מפני
ושייכות דביקות יוצרת העולם הנפשיות בבחינות
בסיס איזה דורשת שכזו קרבה ל כ שלהם. והרוחניות
מאומות רק נשים לשאת לנכון ראו אבותינו כן ל. משותף ש כאלה קדושה ניצוצות בהן ראו הם תם למגמ ששייכות,
ן ב כנע ישראל. של ותכונתם – שכאלו ניצוצות נמצאו לא
הוא" אלא רע חלק בנותיו וכל הקדושות מנפשות מושלל בו ימצא לא כי ממנו קחת לבלתי החליטו לזה ומתועב,
אומרו סוד א והו( קדוש, דבר כה ט, )' ברא כנען ארור 'פי
הקדושה". ממין בהחלט מושלל
שמענו לא שמעולם הטעם את ומבאר רבנו ממשיך מכאן דברינו" יגיד "זה ל כן כנעני. גר על – זו ההוכחה תהיה
בכ שאין הנ״ל- טענה ל והראיה שיש קדושות נשמות ן ענ
ישראל בית לכרם שייכות. להן לא הדורות לאורך אם
כנעני– גר נמצא אז ג ם בינ שידוך שייך לא האבות בדור ם
כנען בנות. לבין
לכנען– עבוד הש המעורות ניצוצות בגלל
ממש בקליפה
מכא מ ן הגדולה: לשאלה רבנו גיע
לתת צריך זאת כל את אותנו אלהים הודיע ואחרי אחר לכנען, משועבדים בעונות אנו מדוע לב
ות הניצוצ לברר הוא שהשיעבוד נאמנה שידענו בהם אין ובכנענים הקליפה שבתוך הקדושה של
בגלות… אחריו לרדת קדוש ניצוץ איך כן ואם היות מבלי הזה הגלות עוצם כל את שנסבול יהיה
הקדושה ניצוצי: בו
קובע רבנו לכנען. בעונות״משועבדים "אנו ש פשוט באופן
מכוון, הוא "כנענים איזה על ברור "לא מבחינה כי אפשר שנים. אלפי לפני נעלמו כאומה הכנענים היסטורית
מניח רבנו שמא שונות, השערות לתת שהאימפרי ה
ה עות׳מאני ת אפריקה מצפון הן יהודים על בזמנו ששלטה
והן, צרפת מ בעיקר ספרד בגירוש שגורשו יהודים על
מדובר שמא או, הכנענים של המשך היא וספרד )פורטוגל
– מקום מכל אחר8. הסבר על אנו כיצד רבנו מתקשה
לכנענים– משועבדים הלא ניצוץ שום זו ה באומ אין אם
לעשות משהו, מהם לקבל באנו לא ואם, קדושה מתוכם– נשמות של "בירורים" גלגלה וכיצד ולהם לנו מה ושלהם שלנו המפגש את ההשגחה. יד נסמך רבנו כמובן
" הסוד בעלי לנו שגילו מה על בעיקר נאמנה שידענו
שבתוך הקדושה של ות הניצוצ לברר הוא שהשיעבוד
הקליפה". התלמוד(פסחים דברי על נסמכים הדברים, פז
ב) ": האומות לבין ישראל את הוא ברוך הקדוש הגלה לא
8 וז״ל" כ) (א, עובדיה ס' על רד״ק: ראה הזה- החל וגלות הוא אלמניי״א ארצות העמים והם בארצות שהגלה טיטוס גלות שקורי ספרד וארצות פרנצ״א שקורי' הוא וצרפת 'ואשקלוני״א כי כנעניים היו אלמניי״א ארץ בני כי בקבלה ואומרים ספני״א…
להם הלכו ע יהוש בספר שכתבנו כמו יהושע מפני כנעני כשפנה היום ועוד אשכנז ארץ שקורין ואשקלוני״א אלמניי״א לארץ הדין עמא וגלות כן הפסוק תרגם ויונתן כנעניים אותם קוראים
וגו." ישראל 'דבני
ואם הכנענים. הם (גרמניה) אלמניי״א בני הרד״ק שע״פ והיינו
בשמועתו– הרד״ק צדק אכן הרי בני אותנו ציערו שאכן העם
בדור גרמני הרע חלקי וכל ופראיות, ברשעות גדול, צער האחרון
אנוש צלם כל מחיקת עד בהם הסתער. ו והקליפה ובוודאי אם
דבוקים שהיו קדושה צוצי ני של חיות נקודת איזו בהם היה
( בקליפתם לקמן הק' אוה״ח רבנו שמבאר )וכפי נעקרו כולם
בני שנים כמה זה ואכן כלות. עד מהם א לכים הו למניי״א
לא כי ונעלמים, ב נמצא הם אים ככד בו שיחושו טוב דבר הם
התחזיות ע״פ ו ורבים פרים אינם עצמם, וע״כ מצד, החיים
העולם מן יאבדו בודדות שנים עשרות טיסטיות. תוך הסט
האב בד' עי' אך רבנאל הרד״ק– על שחולק (שם) עובדיה על
: ל" "וז ארצות שהם האשכנזים על כנענים פירש קמחי דוד וה״ר הנבואה לו באה מאין ידעתי ולא ואשקלב״וניאה, אלאמני״א
בדברי שראה לא אם מכנעניים ות הארצ אותם שנתישבו הזאת נתישבו אשכנז שארץ גדולים מפי ששמע עזרא אבן אברהם ה״ר כי כן הדבר ואין ישראל, בני מפני מארצם שברחו כנענים בו
ז״ל." חכמים שאמרו כמו לאפריק״א עברו הכנענים
התורני החוקר לחכם הסופר" "קסת בספר ומצאתי 'ר אהרן
בפירושו שכ' ז״ל מרכוס ל ( בראשית וז״ל יח): י, " נפצו ואחר באיטליה מסחר ערי ויסדו הים, איי כל על הכנעני, , משפחת
ובריטנ וספרד וצרפת אפריקא, צפון ובכל ושכניה, יא יורו כאשר
משליא[ כמו כנען בלשון הערים שמות היום] מארזעלל(מרסי)
וקדש[ קדיקס(קדיס]) ומלכה בקרתא המתחילים השמות וכל
(מאלאגא) קדם. בימי באספמיא ותרשיש שלוניקי העיר וכן
- טעססאלוניקי מקדון אלכסנדר אחות שם על הנקראת היה
חמת, הקדמון ושמה תירמי, הקדום היוני שמה אי יוני ובמבטא
היום, עד שמה הנובעים החמים מעינות שם על מאתיא, ככל
הזאת. לסיבה חמת הנקראות המזרח ערי יון בלשון חמת ותרגום
כנעני". שם הראשון שם אבל חמים מעינות תירמי
הש כל אכן דבריו לפי כן ועם ארצות תחת ישראל בני של ם עבודי וסביבות בריטניה ספרד, צרפת, איטליה, ם– יה יסודם עבוד בש
. לכנענים
שיתוספו כדי אלא גרים." עליהם מסבירים המקובלים הטבועות קודש, ניצוצות נשמות, הן גרים שאותם
ממנה יוצאים שלא אומה יש אם והנה הקליפות. מעמקי ב ישראל לעם ואין, קדושה ניצוצות בה אין כי גרים,
– שיעבוד מאותו מה״לקבל" שווא גלות לכאורה. זו הרי
הק לחומר – נוסף טפח כאן מגלה רבנו ושיה חמישית דרך
. הקליפה מתוך הקדושה ניצוצות בירורי בסוד - בתחילה
רבנו זו)החמישית דרך בין מבדיל ( הדרכים לכל
שהכרנו: הראשונות
(ליקוטי ז״ל אומרם דרך על הדבר יתבאר אכן הקדושה ניצוצי מיני שני יש כי מקץ) תורה
האחת, בקליפה. שבויים ויוצאות יקרות נשמות
ל ורח וכרבקה וכשרה כאברהם הלידה באמצעות עם משכם שיצא תרדיון בן חנינא ר' וכנשמת
וכאונקלוס מעמון עמה וכנ ממואב וכרות דינה
וכדומה. הגר
רבנו כאן שמציג הקדושה ניצוצות של הראשון המין
כאברהם מהקליפה מעצמן שיצאו הנשמות את הן כוללות (
שי אלו את והן ושרה) של מעשה ידי על צאו מצד אונס
ודינה (שכם העולם )אומות של המיוחד המקרה את והן
שראינו ביותר והמחודש יעי הרב לאופן שייך ממואב, רות ניצוצות מתוכו שמוליד מגונה מעשה הכולל עתה, עד
. קדושה
קדושה ניצוצות של השני למין רבנו עובר: מכאן
בקליפה הדבוק קדושה של ניצוץ מין הוא והב' לו ואין בקליפה מעורה אלא כלל יוצא ואינו
ממנו, ליפרד מציאות על לישראל ייצר כאשר אלא זה דבר שבאמצעות הכאה ידי על או צער ידי
ת לשרשה וחוזרת הקד. ושה נפרדת היה
ב הוא כאן המדובר המקרה ה" ניצוץ ואין בקליפה מעורה
ממנו". ליפרד מציאות לו המצב על רק לא מדובר היינו
מהנשמה ומונעת רובצת הקליפה, , בליעל "שה״איש הפועל– אל לצאת הקדושה מיני כל על מדובר אלא
רוחניות, מעלות שמעצמן קדושות, ונשמות ניצוצות
ומחוברות קשורות להשתחרר יכולת להן אין לקליפה.
" – מהקליפה על או צער ידי על לישראל ייצר כאשר אלא
ת זה דבר שבאמצעות הכאה ידי ושה הקד נפרדת היה
לשרשה". וחוזרת עמוקים רבנו שמגלה הללו הסודות בספרים והן רבנו בדברי הן מקבילות להם ומצאנו מאד,
צריך הדבר טעם מקום ומכל. אחרים אר כי וכל, רבה ות
מי עמוק עמוק, טעם עוד בהם נמצא בדברים שנמשמש מה
ימצאנו9.
9 החיים( אור רבנו בדברי עי' " יב: שמות)א, אותו יענו וכאשר
בזוהר שכתב מה פי על הכתוב נעימות יערב מה. וגו ירבה 'כן לרע באדם האדם שלט אשר עת ח') (קהלת בפסוק ב) צ״ה (ח״ב מהרע הטוב בחינת תתברר והצרות העינוי באמצעות כי לו,
ותסמך ותסמך הטוב מחלק הרע בחינת ותתברר הטוב חלק אל
והוא לו לרע באומרו רמוזים אלו פרטים וב' הרע, בחינת אל היו העינוי כשיעור כן אותו יענו וכאשר הכתוב שאמר עצמו
יפרוץ". וכן הטוב חלק ומתרבה הטוב חלק ומבררים מוציאים
וכן " וירא): ד״ה (תרע״ו, שמות פ' משמואל בשם הבירור והנה
המדה היא וכך ם, המצריי להם שעשו והענויים הצרות ע״י נעשה הרע חלקי כל מישראל הגוי שואב לישראל ומיצר המכה, שגוי שלט אשר ח') (קהלת בסוד הטוב חלקי כל מהגוי שואב וישראל באדם בליעל אדם האריז״ל שפירש לו לרע באדם האדם
בליעל". לאדם לו לרע דקדושה
ב): דרוש נחל(ויגש, ערבי בס יפה מבואר 'הדברים ויסוד
הרע מתוך הטוב ניצוצות הוצאת של ראשונה בחינה זהו הנה "ו תורה ע״י ג״כ נעשה זה וענין כאמור. הלידה באמצעות אשר אלו באים ואח״כ נ״ק, אלה כל האדם שיוציא ומע״ט ותפלה
הנולדים לגופים נשמות ונעשים. הנ״ק תוך ף כס בהיתוך ואמנם מהכסף מעט נשאר מ״מ סיג, בלי נקי הכסף ויוצא לצרפו כור בטורח אלא משם להוציאו אפשר ואי והפסולת העופרת תוך ריבוי תוך בעלמא, נקודות שם, הנשאר הוא מעט כי גדול, דוד נפש כענין הרע מתוך ובהירה זכה הנפש בצאת כך הפסולת.
הזוהמא תוך ים קטנ ניצוצות נשאר עדיין אז מדברים, אנו אשר הוא דבוק כי הלידה באמצעות יתפרד לא כי להוציאו אפשר ואי הטוב שהנפש כמו כי שאבאר, באופן אלא יתפרד ולא מאד, ההיא הרע כך נולד, לגוף נשמה ממנה נעשה מהרע בהפרדה צורך איזה לידע, ויש כו״ם. ועובדי הרשעים נשמת ממנה נעשה
הדבר ותירוץ הרשעים. בהוולד לעולם הניצוצות כי האמור, עם רשע או עכו״ם ממנו ונברא ההוא, ברע נשארים עדיין קטנים הנשמה בו אשר הצדיק הטוב האדם כי כרותה וברית מישראל, בעת שניהם שנבראו הן ההוא, מהרע הנברא וזה מהרע, שיצאה
הם מוכרחים זה, אחר זה או א' אם אף, יחד להזדמן בהכרח
באורך הם מוכרחים במערב וזה זרח במ זה מאד מזה זה רחוקים מאד שונא הרשע וזה אחד, במקום יחד ולהתחבר להזדמן הזמן וברית ומצערו, לו מתנגד והוא שיעור בלי שנאה הצדיק לאותו אשר קטנים הניצוצות אותם נדבקים ההוא הצער שע״י כרותה לבדו זה ולתכלית אחד, הם כי ההוא הצדיק בנפש ההוא ברשע
נאבד אזי ממנו כולם וכשיוצאין בעולם, ההוא ע הרש לידת היה השארה". בלי לגמרי ונעבר העולם מן
והיינו ניין הע בתורף העומד היסוד הנ״ל, הנחל ערבי ד' שע״פ קטנ ניצוצות יש שכאשר הוא, ( ים המעורות הניצוצות הן
אוה" רבנו עליהן שדיבר בקליפה, אי לרשע ות גורמ הן הק) 'ח
שא צדיק לאותו ביחס נחת לו ם שייכי קטנים נשמה ניצוצות ותן
וע" נשמתו– בחינת מצד שהוא מפני ההוא, לצדיק שונא הרשע כ
הרי ש צדיק באותו תלות של סוד. מרגיש א ההו הרשע חיות כל הצדיק בנשמת למקורו להתבטל שרוצה קטן, נצוץ אותו. מחמת
וע" למקורו נשאב שהוא האיום את וחש חזי הרשע של מזליה, כ
וע" מילא מ צדיק לאותו גדולה התנגדות ההוא לרשע יש. כ כא רש
מתלהט גופא בזה בעצם, הפועל אל יוצאת ההתנגדות
ומשתלה ניצוץ אותו ב הניצוץ את שמשיבה דביקות איזו ונוצרת
כל כ. למקורו שה ה ז" גדולה יותר תנגדות חש שהרשע שהאיום א
ובעצם, נוכחת יותר חיותו את לאבד עומד שהוא ז" שהניצוץ א
למקורו. לשוב מתחזק הצורך שהעכו" ובסיגופים בצער מצער ם
ישרא את לבארו יש ל נצרך שהוא ש משום ע" אותו הייסורים י
מזדכך צדיק ה ממעט, אדרבה ובזה, בו הדבוקה חומריות מתו שנ
הקדוש הניצוץ וממילא יותר ומתלהטת מתבררת העצמית למקורו. נשאב יותר עוד שברשע רע חלקי אותן גם לזה במקביל
הד נ בישראל בוקים מש למקורם כים הטבוע הרע, ב שונא, ם שהוא ללא קיום אין ולרע הואיל העולם, מן ולהתכלות להתבטל שואף
בקדושה. אחיזה
כעי" ז ובתמציתיו ת החיים" בס״באור 'מצאתי הג (מאת ה״צ
, סד) (עמ' תולדות פ' על זצ״ל) ערלנגר אריה חיים ר' המקובל
" וז״ל: … שמעורה טוב של הדקה בוזי' על המתרבה הרע שחלק את ומכה שמצער ע״י ועינוי רשעות עוד מוסיף הוא בקליפה עד ברע כ״כ מתגברים הרע שחלקי עד קדושים עם ישראל
תחזור ועי״ז אז ורק לשרשם סמוך שחוזרים הטוב בחי' גם
פנימה… בקודש לשרשה ".
זה סוד עבודנו ש את רבנו מבאר שלאורו הבסיס הוא
לכנען:
זה, לגלות טעם יש ומעתה בחינת לברר תאוה כי צער ידי על אלא נפרדת שאינה הקדושה ניצוצי
ישראל. שמצטערים א" (עובדיה הכתוב אמר הזה גלות )ועל וגלות
צרפת" עד כנענים אשר ישראל לבני הזה החל,
ונחליתי" מלשון״נהייתי החל קראו שהכתוב
הוא ביניהם הגלות תכלית השגת י כ ח) (דניאל הגליות מכל משונה הוא ולזה הצער באמצעות
בעינינו ראינו. כאשר
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
