למה האדמה בלעה את קורח? פרשת קרח

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב רותם שנירר

---

נשלח על ידי: רותם שנירר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

קורח

ב״ה תשפ״ו קרח

ודבש חלב זבת

קרח (פרשת יג טז פרק )במדבר

רֵֶֽר תָ שְ גַם: ־הִ עָלֵיֵ֖נו רֵֵ֥ר תָ שְ י־תִ כִֶֽ בָָּ֑ר דְ בַמִ נו יתֵֵ֖ לַהֲמִ בַַׁ֔ש ודְ לָבָ֙ חָ זָבִַּ֤ת ץ רֶ אֶֶ֨ מֵ עֱלִיתָָ֙נוָ֙ הֶֶֽ כִִּ֤י ט עַַ֗ מְ הַ

מובא20 ישראל. ץ לאר רק שמיוחד שבח דתן ש ייתכן איך - שאלה מצרים. כעל מוסב כאילו נראה אחד רק מתוכם בתנ״ך, פעם

המ בשבח משתמשים אבירם היה אבל מצרים, על הוזכר לא זה שבח שאומנם תאמר, ואם מצרים על ישראל, לארץ? יוחד

ו"- פסוק כ פרק יחזקאל כך- שלא מפורש משמע מיחזקאל עליה? שיאמר ראוי ץ אֶּ֣רֶ מֵ יאָָ֖ם לְהֹֽוצִ ם לָהֶֶ֔ י֙ יָדִ י אתִ נָשָָׂ֤ הַּהּ֗וא בַּיֹּ֣ום

צֹֽות." לְכָל־הָאֲרָ יא הִָ֖ י בִִ֥ צְ ש בֶַּ֔ חָלָבּ֙ודְ זָבַָּׂ֤ת ם לָהֶ֗ י תִ ר־תַּּ֣רְ אֲשֶ ץ רֶ ל־אֶֶ֜ אֶ רָָ֑יִם צְ מִ ישראל לארץ ייחודי הוא זה שבח. כלומר,

( עמ179 הרצי״ה בשיחות עוד 'עיין. 196. 201 ) קורח ממעשה יותר חמור הוא מצרים על זה ביטוי

ואבירם דתן כוונו למה כך, ? אם

החת״ס של רבו ההפלאה, בעל הורוביץ פינחס )(רבי יפות פנים

והוא ודבש חלב זבת שהיא מצרים מארץ שהעלם ולומר בטובה לכפור סברה שום דאין נראה היותר, אמנם

מעט וגו' הארץ מזמרת קחו יא] מג, [בראשית בפ' פירש״י וכן, בא״י אלא ודבש חלב זבת אין כי מפורסם שקר השתרר גם עלינו תשתרר כי כפול לשון לדקדק יש גם למצרים, למנחה ושלחו א״י, שבח שהיא דבש ומעט: צרי

א״י אל להוליכם עמהם הטיב כי למלכות, משה את עליהם מקבלים היו שעה אותה עד באמת כי לפרש ויש אדום דרך אל לא וגם כידוע, המלחמה מפני פלשתים דרך לבא יכולים היו ולא מאבותיהם, להם ירושה שהיא

ועקרב שרף נחש פני מ אפשרי בלתי הוא המדבר ודרך ארצם, דרך לעבור יניחם לא כי כמפורש ומואב ועמון עליו הסכימו לכך מזה, גדולה טובה לך אין הכבוד בענן הוליכם והוא טו] ח, [דברים בתורה כמפורש וצמאון

. למלכות

(בואו האמורי הר עד באתם לכם ואומר כ] [א, דברים בפרשת כדכתיב ישראל, ארץ לגבול באו שכבר עתה אבל

וז למלכות, ראוי אינו שוב אמרו סוף, ים מדבר דרך משם אותן והעלה הסיבן ואח״כ וגו' ורשו) " שאמרו ה רב

לכם" פירוש- ו] א, [שם הזה בהר שבת לכם רב כמו עתה אבל לכם, צריכים שהיינו עתה עד המלוכה לכם די

וז העדה על לכם עדיפות, אין. קדושים כולם העדה כל כי שאמרו ה

וז המרגלים בסיבת נמי היה שהוא מרע״ה את שחשדו אלא עוד, ולא " שאמרו ה חלב זבת מארץ העליתנו כי

ודבש" המדבר אל משם והסיבן אבותינו ירושת שהיא לא״י ממש סמוכים היינו שכבר היינו, , במדבר ואמר

וז ישראל על מלכות עוד יהיה ולמה פגריכם יפלו, הזה השתרר" גם עלינו תשתרר "כי שאמרו ה לאחר פירוש,

מא״י לסלקינו לנו שהרעות עתה גם תוסיף עתה עד עלינו משתורר. שהיית

____________________________________________________________________________

' קדישא סבא 'קורח

• העולם תיקון זמן על קורח של טעותו

• ה250 לבין קורח הין המהותי ההבדל

שנז סימן יט חלק הלכות משנה שו״ת

ועדתו. . קרח כדברי רשעים ע״י שנאמרו דברים הזכרת. א.

וגו תמים צדיק לסדר יצו״א, נ״י ברוקלין התשכ״ו חשון מר דר״ח 'ב'

יושב זקן מפענח, נעלמים פענח, צפנת בשמים, ראש תמים, צדיק גאון האי רב נפשי וידיד עליון ידיד כבוד ירושלים טורדא אבד״ק [זצ״ל], (שליט״א) אדלר יוסף מוה״ר כקש״ת וכו' עקיבא, ר' במעשי עוסק בישיבה,

תו״א. עיה״ק

עת היה כי שוים העתים כל לאו בעונ״ה אמנם בעתו, קבלתי זהב גלילי ידיו מכתבו יקרת אחדשכהד״ג. א. כולם העדה 'כל לסדר ב' ביום מכתב כתב כהג״ת לשונו, וזה כ״ג תמה אשר ובדבר הסליחה. כגה״ד ואת טרדות

ואיך הגון, היה שלא איש אחר שם לקרות שלא ע״ב) ל״ח דף (יומא בידינו כללא והלא ג), טז (במדבר קדשים' כהג״ת נתן ואיך להתקיים, סופם שאין ועדתו קרח בדברי מכתבו תאריך לציין שליט״א כהג״ת השתמש

ע״כ ע״ה, רבינו משה נגד חרב כמדקרות הבוטים לדבריהם וקיום זכר. שליט״א

עכשיו אבל זה, מענין לחשוב דעתי על עלתה לא ואף קפידא, שום בזה שאין בידי פשוט היה כי אמת, הנה ואם קרח, פרשת זו פרשה חז״ל קראו אמאי כן דאם חדא, הערתו. על אני תמה בזה, הערני שליט״א שכגה״ת

תאריך ומציין מכתב קרח בפרשת הכותב דכל ופשוט שמו, שכן כל להזכיר אין דבריו מציין השבוע, פרשת וגם לזה, דחש מאן ולית קרח פרשת מצויין חז״ל ודרשות ומכילתות ומדרשים בחומשים וגם קרח. פרשת

כ״ג שיטת לפי רשע אדם אחר הפרשה שם קראו אמאי לכאורה תקשה בלק. מפרשת

פן אנפי, בתרי בזה נראה ואשר חוץ בזה, לן מינה נפקא ואין, להזכירו מותר בתורה המפורש דבר כל כי האחד אפשר בהא וגם מתרגם, ולא נקרא דלא או מתרגם ולא דנקרא ע״א) כ״ה דף (מגילה ז״ל שאמרו ממקומות

. . להזכיר מותר דבמכתב

שנית הבא לעולם חלק לו יהיה ע״ב. דקרח ק״ט ע״א, ק״ח דף (סנהדרין חלק בפרק המבואר לפי )נראה, ומבואר קרח וחשוב צא שכתב, בהג״ה) ט״ז אות אור תורה חלק קרח (פ' הקדוש של״ה ועיין הקדושים, בספרים זה כתמר 'צדיק לדבר סימן יש עוד הבא, עולם לו ויהיה קרח יחזור לעתיד כי בזה והרמז משה, בגימטריא הבל

הצדיק כי אצלינו ומקובל ע״ש."ב), צ סי' תהלים הפסוקים שער (עי' קרח תיבות סופי יג) צב (תהלים יפרח'

סוף יוסף אמרי (ראה בספרים מבואר גם קרח זיידע הייליגער דער קרח על אמר חוזה דער הנקרא. מלובלין

לעתיד אשר קרח) פ' קרח גדול כהן להיות מוכן היה קרח כי טעה, ובזה צ״ב). סי' תהילים הליקוטים ס' (עי'

כלם העדה כל 'כי ג) טז (במדבר אמר זה ועל גדול, כהן יהיה הוא ש העת ובא התקון עולם הוא שכבר חשב מקום מכל בנסתרות, עסק לי אין כי ואף גדול. כהן להיות עליו ולכן העולם, תקון זמן הגיע כבר כי קדושים'

… הם מפורסמים. דברים

ט״ו- אותיות (שם, הקדוש השל״ה דהנה, שלישיה בו ועוד בין והבדיל ועדתו, קרח בענין הרבה האריך כ״א) וגאוה בקנאה נתלבש דקרח ואף תפילין. בסוד עניינם שהיה איש וחמישים המאתיים ובין ואבירם דתן קרח

לשם היתה כוונתם נשיאים בתוכם שהיו איש וחמישים המאתיים אבל בציצית, התלוצץ ולכן וכבוד ולא שמים וחלילה חלילה כפירה צד שום אצלם היה ולא שמים, לשם היתה מחלוקתם כי סברו הם כי שגגו, רק להרע,

זה מבקש ע״ה רבנו משה שהיה מכח היה ובניו אהרן התמנות שענין חשבו רק עבדו ובמשה בה', והאמינו התרעמו זה ועל יעשה, יראיו רצון והקב״ה ושבטו, וממשפחתו מביתו הכבוד יזוז שלא זה על והתפלל מהקב״ה

הרוחני כבוד והוא ינחלו, חכמים אשר הכבוד אחר רק והטומאה, המדומה הכבוד אחר לא הכבוד, את. ורדפו רוחני הכל רק החומר, גשמי מצד אינה ליראיו מכבודו הוא ברוך הקדוש שחולק בישראל שיש השררות נודע כי שהוא הכבוד בזה רוצים היו כן על קדושה, ריבוי על מורה ההתנשאות וזה וכו', עליו חופף השכינה כבוד להיות

והיה ה', בסוד לעמוד רצו כי החכמה, בחינת וזה. עליה בני כן גם ויהיו בכלם תתפשט עליונה שקדושה כוונתם וכוונתם הזידו, לא כי ע״ב), ל״ו דף (יומא שוגג הוא חטא כל ג), יז (במדבר בנפשותם' האלה 'החטאים סוד

גדולי שהיו ואביהו כנדב הוא ועניינם עליונה ולהשגה גדול לדבקות יזכה שלהם שנפש נפשותם, בשביל, היתה

הללו זקנים שני ימותו מתי ואמרו ישראל להשגה שיגיעו כדי גדולה לירש שהתאוו ע״א), נ״ב דף (סנהדרין

ב- טז (במדבר והפסוקים שמים. למלכות קרובים שיהיו גדולה ישראל מבני ואנשים משה לפני 'ויקומו ג)

העדה כל כי לכם רב אליהם ויאמרו ואהרן משה על ויקהלו שם אנשי מועד קריאי עדה נשיאי ומאתים חמשים והמאתיים לרעה, כוונתם האלה הדברים שדיברו ואבירם דתן קרח כי אנפין, בב' יתבארו וגו', קדושים' כלם

ע״ש וכו', לטובה כוונתם האלה הדברים שדברו איש. וחמישים

המאתיים מאותם כלל לרעה כוונה היה לא קדושים' כלם העדה ד׳כל דדיבור הנ״ל, השל״ה מדברי והמבואר לטובה היתה דכוונתם כיון מקום מכל ששגגו, ואף איש, וחמישים דברים להזכיר שלא סברא שום בזה ליכא

. אמן צדקינו משיח בביאת המובן במלא קדושים כלם העדה כל זכאי שכולו לדור שנזכה רצון ויהי. אלו.

____________________________________________________________________________

פיה את הארץ ותפתח

לשאול ניתן באדמה. שנבלע קורח, של, עונשו, מוזר מוות כזה קיבל מדוע בריאה "אם אומר בעצמו רבנו שמשה כפי

וכו? ה' 'יברא 'ארץ שכך ומכיון העולם, יסוד את לקעקע, ביקשה קורח שמחלוקת ואומר לכך, מתייחס זצ״ל הרב

- לו 'התקוממה מולו התקוממה עצמה. האדמה

צא אות ו קובץ קבצים, שמונה

האלהית המחשבה היא המעשית, החיה בצורתה אפשר שאי המקדש, לעבודת המצורפת המחשבה המעשית העבודה ידי על אם כי בתיקונה להיות לה הם אהרן. בני כהנים ידי על ודוקא הקרבנות, של האלהית המחשבה את להחיות המסוגלים הם

- כל חיי יהיו שחייה באופן חיי ודומם, יסוד כל חיי וכל ישראל, כל חיי וגוי, אדם כל חיי וחי, צמח כל את יפתח יקרב, אשר זר מרומים. צבאות צבאי מקולקלת בצורה הללו המחשביים החיים, צינור

אחור להנזר בסוף מביאה שהיא ומזיקה, מעוותת כללית נזירה זו, ונזירה האלהיים. החיים מאחרי

כולו היקום על הפועלת. היא,

הכהונה* יסוד לקעקע בקש אשר קרח, ביסוד פגע, התקוממה וארץ היקום, של התיכון בבריח העולם, של לחיים העדה תהיה בעצמה זו נטיה אשר עד לו.

יפרח. כתמר צדיק האלהית, המחשבה

ע״ב קעו ח״ג *זהר

* לאריז״ל– תורה ליקוטי יג. צב תהילים תיקון לו יהיה לבוא שלעתיד לומר קר. ח, תיבות סופי

---

נשלח על ידי: נתנאל כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

על הפרשה בקצרה-פרשת קרח. הרב אלון חזני. לא כולם אותו דבר

צפייה ביוטיוב

ערוץ: אלון חזני

---

נשלח על ידי: אלון חזני התנך שלנו
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

מניעים ומידות בפרשת קורח

*לפרשת קורח*

`המספר שמסביר את המספר… / להפטרת פרשת קרח / מתורת רבנו רפאל כ׳דיר צבאן זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2026/06/blog-post_09. html

`מנהיגות קשוחה או רכה? / לפרשת קורח / מתורת רבינו רפאל כ׳דיר צבאן זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2025/06/blog-post_26. html

`ידו של משה תוכיח! / לפרשת קרח / מתורת רבינו שמואל טייב זצ״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2024/07/blog-post. html

`עיוורונו של קרח / לפרשת קרח / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2023/06/blog-post_14. html

`שלום (גם) במרומיו… / לפרשת קרח / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2022/06/blog-post_22. html

`ענווה אמיתית וענווה מזוייפת / לפרשת קורח / מתורת המשך חכמה`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2022/06/blog-post_89. html

`מידות הרסניות / לפרשת קרח / מתורת רבינו רחמים חי חוויתא הכהן זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2022/06/blog-post_87. html

`מה היו המניעים האמיתיים של קרח? / לפרשת קרח / מתורתו של רבינו כ׳לפון משה הכהן זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2022/06/blog-post_29. html

---

נשלח על ידי: רועי כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

פרשת קורח

עמר בן ציון קורח / פרשת יקר הכלי — פירוש ועיון

״זכרון לבני ישראל אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה׳ למען אשר לא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דיבר ה׳ ביד משה״

רש״י פירש: ״ומהו ביד משה? ולא אמר אל משה — רמז לחולקים על הכהונה שלוקין כמו בצרעת, שלוקין הכהונה על בידו״ [גמרא סנהדרין קי].

הכלי יקר שואל: מה ענין צרעת משה למחלוקת קורח? היה ראוי יותר להביא כדוגמא את צרעת מרים, שלקתה על שדיברה על משה לשה״ר, כשם שאמר קורח ״כי כל העדה כולם קדושים״ — כך אמרה מרים ״הרק אך במשה דיבר ה׳ הלא גם בנו דיבר״, ומשה על ״הן לא יאמינו לי״ שאמר על בנ״י — ענין צרעת משה שייכת לענייננו פחות, כעונש שנצטרע בידו ״לא יאמינו לי״.

הכלי יקר מסביר את הדמיון לצרעת כך: בגמרא [שבת צז] נאמר ״החושד בכשרים לוקה בגופו״, כך משה שה׳ שלחו להוציא את ישראל ממצרים, ממשה שאמר על עם ישראל ״והן לא יאמינו לי״ — לומדים זאת, כי כשאמר משה ״הן לא יאמינו לי ויאמרו לא נראה אליך ה׳״, חשדם בחוסר אמונה בה׳ כפי שקורח חשד במשה לאמר ״לא נראה אליך ה׳ ואתה בודה מליבך״. כדי שנראה את חשדו של קורח במשה, ומתשובת משה לקורח ״כי ה׳ שלחני לא מליבי״ — כשחשד משה בעם ישראל שלא יאמינו לו ויחשדוהו שבדה את השליחות מליבו, היה גם לו לעשות כאשר זמם לעשות לאחיו, ובמה שחשדם לקה מידה כנגד מידה, ומכאן ראיה שהחולק על הכהונה לוקה בצרעת.

ומדוע דווקא בצרעת לוקה?

הכלי יקר עונה על כך עפ״י הגמרא [ערכין טז]: צרעת באה על גסות הרוח ולשון הרע, כי על פי שנאמר על המלך עוזיהו ״וכחזקתו גבה ליבו להשחית וימעל בה׳ אלוהיו ויבוא אל היכל ה׳ להקטיר על מזבח הקטרת… והצרעת זרחה במצחו״ [דב״ה ב כו]. ואילו היו ישראל חושדים במשה שמשתרר עליהם ושאינם מאמינים ברבינו, לקו בצרעת משני צדדים — על שחושדים, ועוד מצד שאינם מאמינים במשה שנראה אליו ה׳, ושני צדדים אלו היו בכלל מספרי לשה״ר.

ומשה לקה בידו ״והנה ידו מצורעת כשלג״ [ערכין טו], ומה הלשון ביד? אלא מה היד ממית — כדכתיב ״חץ שחוט לשונם״ [ירמיה ט] — אף הלשון ממית, כדכתיב ״בני אדם שיניהם חנית וחיצים ולשונם חרב חדה״ [תהילים נז], ר״ת: ח-ר-ק, ״קשת-רומח-חרב״.

מתוך כך עולה השאלה: מדוע קורח לא נענש בצרעת? משום שכפר בעיקר ובתורת משה, ועוד משום שרצה לבטל את השררה בבחירת ה׳ במשה ובאהרון. לכן נאמר בפסוקינו ״זכרון לבני ישראל״: ״זכרון״ — שליחותו הראשונה של משה בהוציאו את בנ״י ממצרים, שראה את זאת. ״אשר לא יקרב איש זר״ — לדעת שלא נשלח ע״י משה להקטיר קטרת, אלא ע״י ה׳, ושבעצם מחלוקתו על משה ואהרון הוא כופר בה׳ ובנבואת משה. ומתוך כך ״לא יהיה כקרח ועדתו״ — הם שנבלעו באדמה לקו, ומי שיקטיר קטרת זרה ילקה בצרעת בידו, כמשה שלקה בידו, כדכתיב: ״כאשר דיבר ה׳ ביד משה״.

למדנו מדברי הכלי יקר:

מחלוקת קורח ועדתו על משה ואהרון עמוקה יותר מכפי שנראה לעין — אין זו מחלוקת על תפקיד, אין ויכוח מי יכול למשול ולהיטיב לאומה הישראלית יותר. שורשיה נעוצים באהבה עצמית וגסות רוח, ומה נובע הדבר כנגד ה׳ ומשיחו. יש ראשית לבדוק את עצמינו כשיש ביקורת — האם הביקורת עניינית, או פרי באושים של הסתכלות כוללת דמינית שיסודה נעוץ באישיות לא מתוקנת.

שבת שלום

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אחדות לא בכל מחיר

אחדות - לא בכל מחיר

1. מקדש שני — מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. (יומא ט:)

2. אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. (נצבים)

3. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'. (קרח)

4. וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. (מגדל בבל)

5. ר' פנחס אומר: לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל, ומה היו עושין, היו מלבנים לבנים ושורפים אותם כיוצר חֶרֶשׂ, עד שבנו אותו גבוה כשבעה מילין. … ואם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם עליו, ואם נפלה לְבֵנָה היו יושבין ובוכין ואומרין מתי תעלה אחרת תחתיה. (פרקי דרבי אליעזר כד)

6. איך אומר דברים לאחרים, אם לא אומר דבר לנפשי? איך אשא דע על העולם הרוחני והחומרי, אם אלה האוצרות הכמוסים בקרבי לא אבקש להם מפתח? ״שאו שערים ראשיכם״ אומר אל חדרי נפשי, אל לבי ואל כיליותי. (הרב קוק, ׳חדריו׳)

7. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם — אמר ריש לקיש מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. (סנהדרין קי.)

8. ״תרתי דסתרי״ הוא מסקנת ההגיון הצר. אצלו הסתירה מביאה לידי בטול וכליון, אבל בעולם הריאלי אין הדבר כן: שני יסודות מתנגדים זה לזה מתלכדים יחד ומביאים לידי הפריה, ומכל שכן בעולם הרוחני ״מיכאל שר של אש וגבריאל שר של שלג עושים שלום ביניהם״. (הרב קוק, אחדות ושניות)

9. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ. רבי שמעון בן יוחי אומר: אם לומר שהתורה עתידה להשתכח מישראל, והלא כבר נאמר ״כי לא תשכח מפי זרעו״ — אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור. (ספרי דברים מח)

10. כל התורה כולה נקראת ״שירה״, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה, וזהו עיקר הנעימות. ומי שמשוטט בים התלמוד — יראה נעימות משונות בכל הקולות המשונות זה מזה. (הקדמת ערוך השולחן)

11. כל הניגודים הנמצאים בהדעות, וכל אותה האפסיות שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו, והניגודים הללו מתגדלים ביותר כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם. למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ריחוקים מקומיים של שתילים, שהם משמשים לטובת רעננותם ושביעת יניקתם, כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו, ותהיה הסגולה המיוחדת של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה, מה שהקירוב היה מטשטש ומקלקל הכל. והאחדות המתואמה באה רק מתוך זה הריחוק, שרי בפירודא וסיים בחיבורא. (אורות הקודש, ערך הניגודים יא)

מגדל בבל — הם חיפשו אחידות, שכולם יהיו אותו דבר, אותה שפה אותה תרבות. לא מעניין אותם הייחודיות של כל אחד. ה' מזהה את המגדל כסוף האנושות, שהרי אם אין עמים שונים ואין ייחודיות, אז אין כאן בעצם כלום, כל כל אחד הוא לא באמת הוא. האידאל הוא אחדות, חיבור ללא טשטוש.

מדרש — מה שמעניין אותם זה המפעל המאגד ולא התרבות והשונוּת.

קורח — צודק בעצם. למה לא כולם שווים? למה צריך מעמדות?

המהפכה הצרפתית — נגד האצולה. שיוויון אחווה חירות.

רק מי שרוצה להכפיף את כולם הוא בעד אחדות.

חוסר סימטריה במפגש עם חילונים. דוכן של תפילין — מניחים. דוכן של חזיר — לא מצליח.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות