הרב שניאור אשכנזי והרב גיא אלאלוף בשיחה מרתקת - מי היה הרבי מליובאוויטש באמת?!

צפייה ביוטיוב

ערוץ: Rabbi Guy Alaluf

---

נשלח על ידי: Guy Alaluf
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

כשהכתובת הייתה על הקיר

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב אליהו טרבלסי

---

נשלח על ידי: אליהו טרבלסי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

מה הסיבה האמיתית שהחרדים לא רוצים להתגייס לצבא ולשאת בנטל גם במלחמה? - הרב גיא אלאלוף

צפייה ביוטיוב

ערוץ: Rabbi Guy Alaluf

---

נשלח על ידי: Guy Alaluf
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

בארה של מרים - שיעור לפרשת חוקת - מורחב

מתה מרים – הסתלקה הבאר

במדבר פרק כ

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:

(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן:

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר. שנאמר 'ותמת שם מרים', וכתיב בתריה 'ולא היה מים לעדה', וחזרה בזכות שניהן.

משנה מסכת אבות פרק ה משנה ו

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר…

פירוש רש״י על אבות פרק ה משנה ו

פי הבאר של מרים שנבלע הפתח בסלע שדרך שם יצאו המים במדבר וכשהכה משה הסלע פתח הסלע את פיו שנברא לו מקדם.

[רבינו] בחיי במדבר פרק כ

(ב) ולא היה מים לעדה. כשמתה מרים נסתלק הבאר, כי היה הבאר בזכות מרים, שהיה לה זכות המים ממשה, שנאמר: (שמות ב, ד) "ותתצב אחותו מרחוק". ומה שנסתלק עתה במיתתה ראיה שבזכותה היה עמהם, ומכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר.

כלי יקר במדבר פרק כ

(ב) ולא היה מים לעדה. על צד העונש חסרו המים לפי שלא הספידוה כראוי, כי במשה ואהרן נאמר 'ויבכו אותם בני ישראל' וכאן לא נאמר 'ויבכו אותה', ונאמר 'ותמת שם [מרים] ותקבר שם', כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר ונשכחה כמת מלב ולא הרגישו בהעדרה כלל על כן נחסרו להם המים כדי שידעו למפרע שהבאר היה בזכות מרים.

אברבנאל במדבר פרק כ

ונראים דברי רבותינו שהם האמת בלי ספק שבימי מרים ובזכותה היה הולך עם ישראל בדרך פלא באר מים חיים. כי בכל מקום שהיו חונים היה נובע באר מים חיים ע״ד הפלא וכאשר מתה הצדקת הזאת פסק הבאר. ודבר הכתוב בגנותם של ישראל שבמקום שהיה להם לבא לנוד למשה ולאהרן ולנחמם במיתת אחותם הנביאה, נקהלו עליהם לריב עמהם ולא לנחמם וז״ש 'ויקהלו על משה ועל אהרן' 'וירב העם עם משה' כי להיותו העקר בנבואה ובהנהגה היתה המריבה עמו בראשונה.

אלשיך במדבר פרק כ

קשה מאד למה הצמיאם ה' עד קצו בחייהם. שאם היה למען יכירו כי בזכות מרים היה להם הבאר, כי על כן בסילוקה נסתלק. אם כן יהי נא שעה אחת או שתים, ואחרי כן ישוב בזכות משה, כאשר היה כי שני הדברים חזרו בזכותו. כי אפילו מעט זמן לא היה ראוי. כי אין חוסר המים שבלעדן כלם מתים כחוסר ענני כבוד - כי המה באהליהם גם שיחסרו ענני כבוד - בסילוק אהרן. כי על כן לא יפלא כי יצעקו על המים:

אלשיך שם

הנה לבא אל הענין, נזכיר ענין מאמרם ז״ל (ילקוט רמז תשסג). כי בהיות משה ואהרן, ואשר נגע אלהים בלבם, מטפלים לקבור את מרים. נשאו עיניהם ויראו את כל המון ישראל באים אצלם. ויאמר משה כאשר ראם מה ההמון הלז. אמר לו אהרן אשריהם ישראל שהם גומלי חסדים בני גומלי חסדים, הנה הם באים לגמול חסד עם מרים. והשיב משה אם כן היו באים כסדר, תחלה שרי אלפים ואחר כך שרי המאות וכו'. אך בבואם בערבוביא אין זה כי אם על תלונה ורעה יבאו. ואז בשומעם את משה, וירב העם עם משה והניחו את אהרן. עד כאן ענין מאמרם:

והנה גלו לנו כי המון בני ישראל לא הלכו לגמול חסד למרים, עם משה ואהרן. ובזה נבא אל הענין. והוא, כי במות מרים היה להם כולם כאיש אחד ללכת לגמול חסד. ומה גם כי זולת היותה צדקת ונביאה ואחות משה ואהרן, גם כן היה ראוי לבלתי יהיו כפויי טובה, כי מימיה היו שותים כולם. והנה היה אפשר להם לומר, כי לא ידעו כי זכותה השקתה אותם. על כן מה עשה הוא יתברך, מיד במותה נסתלק הבאר. למען יתנו אל לבם כי ממנה היו להם מים, וילכו לגמול חסד עמה וישובו המים. ולא כן עשו, על כן נצטערו:

הבאר במדבר

ילקוט שמעוני תורה פרשת פקודי רמז תכו

כתיב:  "והלוים יחנו סביב". כיצד היתה חנייתן? כפסיקיא אחת [=כחגורה רחבה] של ארבעת אלפים אמה היו חונין ומקיפין את המשכן מכל רוח. משה ואהרן ובניו במזרח, הם ובניהם וכל אשר להם על פני כל מזרח אהל מועד. הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה, והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו. כיצד? כיון שעמדו קלעי החצר היו י״ב [נשיאים] עומדים על הבאר ואומרים שירה, שנאמר: "באר חפרוה שרים", והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרים נהרים. נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה, ומאותו נהר יוצאין ארבע נהרות בד' זויות החצר כל אחד ואחד הולך לבסוף משמש ב' רוחות דרום ומזרח ויוצא אל מחנה ישראל. עבר מחנה הלוים היו מתערבין הנהרים זה לזה ומקיפין את כל מחנה הלוים ומהלכין בין משפחה למשפחה ונראין טבליות טבליות מקיפין את מחנה השכינה. ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשכין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת ואחת גבולן ואין אחד צריך לחברו. ולא תאמר שמא בסילות המים [שהמים היו בטלות ולא עושות כלום] אלא מגדילין להן כל מיני מעדנים מעין העולם הבא, שנאמר: "שלחיך פרדס רמונים, נרד וכרכם".

היכן הבאר נמצאת כיום?

במדבר פרק כא

(יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: (יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: (יט) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת: (כ) וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לה עמוד א

אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב: מעין המיטלטל - טהור, וזהו בארה של מרים.

רש״י מסכת שבת דף לה עמוד א

כמין כברה - סלע עגול ועשוי ככברה. זהו בארה של מרים - שהיה מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה של מרים, דכתיב (במדבר כ) 'ותמת שם מרים' וסמיך ליה 'ולא היה מים לעדה'.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כתובות פרק יב (סז ע״א)

כתיב [במדבר כא, כ] דונשקפה על פני הישימון: אמר רבי חייה בר בא כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים אמר ר' יוחנן בר מרה שערינהו רבנן והא היא מכוונא כל קבל תרעא מציעתא דכנשתא עתיקתא דיסרוגנין.

קרבן העדה שם

שערינהו רבנן. שיערו חכמים שמקום הנחת הבאר מכוון נגד השער האמצעי של בית הכנסת הישן שבעיר דיסדוטגין:

ויקרא רבה (וילנא) אחרי מות פרשה כב

והיכן היא בארה של מרים? א״ר חייא בר אבא: כתיב, (במדבר כא) 'ונשקפה על פני הישימון' שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא - זו היא בארה של מרים. א״ר יוחנן בן נורי: שערותא רבנן והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא.

ספר עין התכלת, האדמו״ר מראדזין, עמ' סא

ומעתה שפיר בזמן הבית היה התרבות הדגים בים כנרת על ידי בארה של מרים כמבואר בירושלמי ומדרשים הנ״ל על הפסוק 'ונשקפה על פני הישימון" שבארה של מרים היתה גנוזה בים כנרת ורק אחר כך בשעת החורבן, שאז מעוף השמים ועד בהמה נדדו וגלו הדגים כ״ל, אז ניטל בארה של מרים מים כנרת ונגנזה בים הגדול סמוך להר הכרמל, מאז צריך ים כנרת רפואה, ויתרפא לעתיד על ידי מעין היוצא מן המקדש כנ״ל, ומעתה אין כאן שום סתירה מירושלמי ומדרשים הנ״ל קאי על פסוק 'ונשקפה על פני הישימון' דהיינו שעת כניסת ישראל לארץ שאז נגנזה בארה של מרים בים כנרת עד שעת החורבן, וש״ס שבת הנ״ל קאי כמו שהוא עכשיו אחר החורבן, שניטלה בארה של מרים מים כנרת ונגנזה בים הגדול.

תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ט עמוד א

כי מטי לבי בליעי, מלא כוזא דמיא מבי בליעי,

רש״י מסכת בכורות דף ט עמוד א

לבי בליעי - מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות שבעולם שנופלין בו ומביאין אותם עד תהום ופולטות אותן והיינו דכתיב (קהלת א) והים איננו מלא.

רבינו גרשום מסכת בכורות דף ט עמוד א

כי מטא לבי בליעי. מקום שיש בים שבולעין מים אחרים ואיכא דאמרי היינו בארה של מרים:

שער הגלגולים הקדמה לז

בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים.

סגולות הבאר

ויקרא רבה (וילנא) אחרי מות פרשה כב

א״ר תנחומא: אפי' במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו, מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא וארעת שעתא וטפת לבירא דמרים ואסחי ואיתסי.

במדבר רבה (וילנא) קרח פרשה יח סימן כב

מעשה בשיחין אחד סומא שירד במים לטבול נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא

ספר כלבו סימן מא

ונהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תיכף ששמעו ברכו שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא וכל מוצאי שבת מחזירין על כל מעינות ועל כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא, ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמן לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו נפלה כדה משכמה ותשבר הכד ונפלו מטפי המים על בשרו ובכל מקום שנתזו המים נרפא השחין ועל זה אמרו חכמים (קידושין מ ע״ב) לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת כך מצאתי.

רמ״א או״ח הלכות שבת סימן רצט סעיף י

וי״א לדלות מים בכל מוצאי שבת, כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה.

פרי עץ חיים, שער הנהגת הלימוד

כשהיה הרב ר' חיים בא אצל הרב ללמוד הימנו זאת החכמה, אז כל מה שלמד ממנו היה שוכח ולא היה יכול להשיג שום דבר, עד שהלכו שניהם יחד לטבריה, והרב זלה״ה הוליך להרב ר' חיים בתוך הים של טבריה בספינה קטנה שהיה שם, וכשהיו הולכים בתוך הים נגד העמודי ב״ה הישן, לקח הרב זלה״ה כלי אחד ומלאו אותו מים מבין העמודים, והיה משקה להרב ר' חיים זלה״ה, וא״ל, עכשיו תשיג החכמה הרבה, כי המים ששתית היה מבארה של מרים ומשם ואילך התחיל לכנוס בחכמה זו.

חסד לאלפים סימן ש סעיף ב

נהגו לדלות מים במוצאי שבת, דאיתא באגדה שבארה של מרים כל מוצאי שבת מחזרת על כל בארות ועל כל מעיינות, וכל שהוא חולה ויזדמן לו מאותם מים וישתה מיד נתרפא. וידוע שגם מסגולתה שמחכימת פתי, לכן טוב לשאוב מים בכל מוצאי שבת, אולי יקרה ה' לקראתו ומצא כדי גאולתו.

כף החיים (פלאג׳י) סימן לא סעיף נג

אחר ההבדלה כשסיים כל הפסוקים, ישתה מים שאובים מקודם ההבדלה, או אחר הבדלה, שהרי כתב הכל בו והביאו מרן בב״י…ומכאן תוכחת חיים, לבל יהיה כועס בכל מקום ובכל זמן, אפילו בדבר שראוי לכעוס, כי כעס בחיק כסלים ינוח, ובפרט במוצאי שבת כי כמה בני אדם שהם עצבים וטריאקליס (=חולי נפש) והם כועסים, כי הלא תראה כי על-ידי הכעס איבד טובה הרבה, שאם לא היה כועס היה שותה מן מים והיה מתרפא כל גופו. וזה הוא כונת הכתוב בספר בקהלת סימן י״א 'והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך', שאם היה מסיר הכעס מלבו, היה מתרפא כל בשרו. ונראה דמלבד סגולת רפואת הנפש למי ששותה מים מבארה של מרים עוד רבותא יתירא אשתכחת, כי הם מסוגלים לפתוח לבו בחכמת התורה כמו שאמרו רבותינו ז״ל…וכן אמרו על הרב מהרח״ו ז״ל, שהשקהו מים רבו רבינו האר״י ז״ל מבארה של מרים, ובזה זכה לחכמת הקבלה. ואם כן בעת שתית המים אחר ההבדלה, בעודנו שותה המים, יכוין בדעתו לפסוקי פרשת חוקת: 'אז ישיר ישראל' עד 'ונשקפה על פני הישימון', והוא מסוגל להתחכם בתורה, בעזר משדי…ואני נוהג לומר בלחישה אלו הפסוקים על פני המים, קודם ברכת שהכל.

באר מרים בדורנו

אביהם של ישראל חלק ב עמ' 260 – סיפור על מרן הגר״מ אליהו זיע״א ובארה של מרים

[סיפר הרב שאול דמרי (רב אזורי ומחנך)]: יום אחד התקשר אלי הנהג של הרב [מרדכי אליהו] זצ״ל ואמר לי:  "הרב מבקש שתשיג ספינה או סירה, כי הוא רוצה להגיע לבארה של מרים". יש לי חבר טוב שהוא דייג ויש לו ספינת מנוע. ביקשתי ממנו לעשות לי את הטובה הזו, והוא הסכים בלי לשאול שאלות.

כיוון שאני לימדתי באותו הזמן, לא יכולתי להגיע, ולהפלגה הצטרף בני. יצאו שלושתם – הרב, הדייג ובני – תוך שהרב מכוון אותם. הם הפליגו עד למול קבר ר' מאיר בעל הנס ועצרו. הרב העמיד שם בקבוק כלפי מעלה – מעל הסירה לכיוון הים, מבלי שייגע במים, ופתאום זרם מים החל ממלא את הבקבוק. בני הסתכל והיה המום!

הוא שאל את הרב: " מה זה?" והרב אמר לו: "באר מרים נמצאת מול קבר ר' מאיר".

כדי להפיג את המתח שהיה בגלל שנדהמו, פנה הרב בדרך חזור אל הדייג ושאלו: "מה יש לך בספינה?" אמר לו הדייג: "רשת של דייגים". אמר לו הרב: "זרוק אותה למים, כדי שיהיו לנו דגים". אמר הדייג: "כבוד

הרב, לוקח שעתיים-שלוש לתפוס דגים, ומלבד זאת – לא בכל מקום יש דגים!" אמר לו הרב: "בכל זאת, זרוק!", והוא זרק.

אז אמר לו הרב: "תאסוף את הרשת", והוא אסף והנה היא מלאה! עכשיו הגיע תורו של הדייג להיות המום. כשהגיעו לחוף עמד הרב לשלם לדייג, אבל הדייג סירב בתוקף. לבסוף הסכים הדייג להתפשר ואמר: "לא כסף, תן לי ברכה". הרב אמר לו: "רק בתנאי שתשמור שבת!" והוא הסכים.

את הבחור אני מכיר אישית והוא שומר שבת עד היום.

שו״ת יצחק ירנן חלק ו בסופו

---

נשלח על ידי: הרב שלו שבתאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

בארה של מרים

בס״ד

[ 1 ]

ה תקופת מ איתנו– שנשאר המים נס מרים: באר היום ועד מדבר

שבתאי– שלו רב ה יע״א מנוחה מושב

הקדמה א.  מרים? בזכות הבאר מדוע ב.  במדבר הבאר ניסי ג.  מרים– של בארה ד. התיכון בים בכינרת, , נמצאת

 באוקיינוס? או הבאר סגולות ה.  שבת במוצאי מרים באר ו.  שבת בליל מרים לבאר זכר ז.  מרדכי הרב מרן ח.

מרים ובאר זצוק״ל אליהו  לישראל ראשי לרב זצוק״ל הרב מרן של הכתרתו בטקס הבאר" "שירת ט.  המאמר סיכום

. א הקדמה הנביאה מרים של בשמה מופיעים כבר "מים". האותיות למים בהקשר מוזכרת הנביאה מרים כי נראה נתבונן אם

ב, (שמות נאמר משה בלידת כבר בתורה מקומות. בכמה

ג-: )ד" ה רָ מְ וַתַחְ גֹמֶא תֵּבַת לוֹ ח קַ וַתִ ינוֹ פִ הַצְ עוֹד יָכְלָה וְֹלא פַת שְ עַל בַּסּוף וַתָשֶם הַיֶלֶד אֶת בָּה וַתָשֶם בַחֵּמָרּובַזָפֶת

: הַיְאֹר." לו יֵּעָשֶה מַה עָה לְדֵּ חֹק מֵּרָ אֲחֹתוֹ ֹוַתֵּתַצַב

טו, (שמות נאמר הים ושירת סוף ים קריעת לאחר מיד וכן

כ-: )כא" יָדָּה בְ הַתֹף אֶת אֲחוֹתַאהֲרֹן יָאה הַנְבִ יָם רְ מִ ח קַ וַתִ

חֹֹלת מְ ּובִ ים תֻפִ בְ יהָ ַאחֲרֶ ים הַנָשִ כָל: וַתֵּצֶאןָ לָהֶם וַתַעַן

" בַיָם ה מָ רָ וְרֹכְבוֹ סּוס גָָאה גָאֹה כִי לַיקֹוָק ירּו שִ יָם רְ מִ 1.

נאמר חוקת פרשת ובפרשתנו א- כ, (במדבר: )ב " נֵּי בְ וַיָבֹאּו הָעָם וַיֵּשֶב אשוֹן הָרִ ש בַחֹדֶ ן צִ בַר דְ מִ ה הָעֵּדָ כָל אֵּל רָ יִשְ

ש דֵּ קָ בְ ה לָעֵּדָ מַיִם הָיָה וְֹלא שָם: בֵּר קָ וַתִ יָם רְ מִ שָם ת וַתָמָ

." עַלַאהֲרֹן וְ מֹשֶה עַל הֲלּו וַיִקָ

המים באר בזכות הייתה במדבר ישראל עם את שליוותה

: " ע״א ט גמרא)(תענית ב חז״ל שאמרו כמו, מרים יוסי רבי לישראל עמדו טובים פרנסים שלשה אומר: יהודה, ברבי ניתנו טובות מתנות ושלש ומרים. ואהרן, משה, הן: אלו

באר- ומן. וענן, באר, הן: ואלו ידם, על מרים, בזכות

ענן- עמוד מן- אהרן, בזכות - מרים מתה משה. בזכות בתריה וכתיב מרים', שם 'ותמת שנאמר הבאר. נסתלק

."… לעדה מים היה 'ו׳לא

מסכת משנה ב ( אבות ו )ה, הם הבאר שפי אומרים חז״ל ופירש השמשות. בין שבת בערב שנבראו דברים מעשרה

: רש״י שם " שדרך בסלע הפתח שנבלע מרים של הבאר פי הסלע פתח הסלע משה וכשהכה במדבר המים יצאו שם

." מקדם לו שנברא פיו את

1 מופיעים הללו, לפסוקים בסמיכות כי לראות מעניין אגב,

: וַיַּסַע הבאים הפסוקים בַר דְ מִ אֶל אּו וַיֵּצְ סּוף יַם מִ אֵּל רָ יִשְ אֶת מֹשֶה וְֹלא תָה מָרָ וַיָבֹאּו מָיִם: אּו מָצְ וְֹלא בָר דְ בַמִ ים יָמִ שְֹלשֶת וַיֵּלְכּו שּור

ה מָרָ מָּה שְ א רָ קָ כֵּן עַל הֵּם ים מָרִ כִי ה מָרָ מִ מַיִם תֹת לִשְ: יָכְלּו וַיִֹּלנּו

זה במאמר ננסה מדוע ו לבאר מרים בין הקשר את לברר

נעלמה היא פטירת אחרי. מרים סגולותיה את נגלה

עקבותיה– אחר להתחקות וננסה המופלאות היא היכן

גם להשפיע ממשיכה היא וכיצד כיום, נמצאת בדורנו.

. ב מרים בזכות הבאר? מדוע

כ פרק )(במדבר בחיי רבינו מ סביר בזכות הייתה שהבאר

מ עקב מרים חסד עשה שהשקיפה אחורה שנים שעשתה

משה על מרים כשמתה לשונו וזו: , " ביאור שהיה אחיה

זכות לה שהיה מרים, בזכות הבאר היה כי הבאר, נסתלק מרחוק אחותו ""ותתצב שנאמר ממשה, : המים ב, (שמות

היה שבזכותה ראיה במיתתה עתה שנסתלק ומה. )ד. עכ״ל2 " הבאר להם היה שנה ארבעים שכל ומכאן עמהם,

אדרבה הבאר, נסתלקה עתה מדוע לשאול, יש, ולכאורה

(עיין מבחייהם יותר במיתתם צדיקים גדולים, ע״ב ז )חולין

מרים מות לאחר גם זו לבאר הוצרך ישראל עם. ועדיין

ישראל לעם עונש היה שזה, מבאר ב כ, )(במדבר יקר הכלי לשונו וזו מותה, לאחר כראוי מרים את הספידו שלא: כיון

כי, כראוי הספידוה שלא לפי המים חסרו העונש צד "על לא וכאן ישראל' בני אותם 'ויבכו נאמר ואהרן במשה ותקבר [מרים] שם 'ותמת ונאמר אותה', 'ויבכו נאמר

ונשכחה לאלתר קבורתה תהא שם שמתה במקום כי,'שם להם נחסרו כן על כלל בהעדרה הרגישו ולא מלב כמת

" מרים בזכות היה שהבאר למפרע שידעו כדי המים

. עכ״ל

גנות כאן יש גם אלא בלבד, זו שלא הוסיף, האברבנאל

ישראל של בגנותם הכתוב ודבר לשונו וזו ישראל, : לעם " ולנחמם ולאהרן למשה לנוד לבא להם שהיה שבמקום ולא עמהם לריב עליהם נקהלו הנביאה, אחותם במיתת

עֵּץ יְקֹוָק הּו וַיוֹרֵּ יְקֹוָק אֶל עַק תֶה: וַיִצְ נִשְ מַה לֵּאמֹר מֹשֶה עַל הָעָם

." נִּסָהּו וְשָם פָט שְ חֹקּומִ לוֹ שָם שָם הַמָיִם קּו תְ וַיִמְ הַמַיִם אֶל לְֵּך וַיַשְ

הנביאה מרים של עניינה רמוז כאן, . וגם

מרדכי "ויאמר בספר זצוק״ל אליהו מרדכי הרב למרן "עיין ו 2, ויזר יר וט מא ר' (בהוצאת תש״ע, מהדורת שמו )עמ' על שכתב מה

חסד. יה על למרים הטוב הכרת

[ 2 ]

לנחמם עם העם 'וירב אהרן' ועל משה על 'ויקהלו וז״ש המריבה היתה ובהנהגה בנבואה העקר להיותו כי משה'

. עכ״ל בראשונה" עמו

אשר עד ישראל עם את ה' הצמיא למה קשה, עדיין אך הייתה מרים בזכות כי להכיר כדי זה אם בחייהם, קצו

. קצר לזמן מים הפסקת שתהיה מספיק היה הבאר, להם

לשונו וזו בהרחבה, האלשיך שואל זו: שאלה

" היה שאם בחייהם. קצו עד ה' הצמיאם למה מאד קשה כן על כי הבאר, להם היה מרים בזכות כי יכירו למען שתים או אחת שעה נא יהי כן אם נסתלק. , בסילוקה הדברים שני כי היה כאשר משה, בזכות ישוב כן ואחרי

אין כי ראוי. היה לא זמן מעט אפילו כי בזכותו. חזרו כבוד- ענני כחוסר מתים כלם שבלעדן המים חוסר כי

כבוד- ענני שיחסרו גם באהליהם המה כי אהרן. בסילוק

." המים על יצעקו כי יפלא לא כן על

כך על האלשיך: ועונה

רמז (ילקוט ז״ל מאמרם ענין נזכיר, הענין אל לבא "הנה בלבם אלהים נגע ואשר ואהרן, משה בהיות כי, . )תשסג המון כל את ויראו עיניהם נשאו מרים. את לקבור מטפלים ההמון מה ראם כאשר משה ויאמר אצלם. באים ישראל חסדים גומלי שהם ישראל אשריהם אהרן לו אמר הלז. מרים עם חסד לגמול באים הם הנה חסדים, גומלי. בני

אלפים שרי תחלה כסדר, ם באי היו כן אם משה והשיב זה אין בערבוביא בבואם אך וכו'. המאות שרי כך ואחר וירב משה, את בשומעם ואז יבאו. ורעה תלונה על אם כי

מאמרם ענין כאן עד אהרן. את והניחו משה עם: העם

חסד לגמול הלכו לא ישראל בני המון כי לנו גלו והנה

כי והוא, הענין אל נבא ובזה ואהרן. משה עם. למרים, חסד לגמול ללכת אחד כאיש כולם להם היה מרים. במות ואהרן משה ואחות ונביאה צדקת היותה זולת כי גם, ומה היו מימיה כי טובה, כפויי יהיו לבלתי ראוי היה כן גם כי ידעו לא כי לומר, להם אפשר היה והנה כולם. שותים מיד יתברך, הוא עשה מה כן על אותם. השקתה זכותה

היו ממנה כי לבם אל יתנו למען הבאר. נסתלק ותה במ כן ולא המים. וישובו עמה חסד לגמול וילכו מים, להם

." נצטערו כן על עשו,

ג. במדבר הבאר ניסי

" מרים "באר מיוחדים מאפיינים בעלת באר הייתה כבר

. במדבר ישראל בני בזמן במדרש חז״ל מתארים מי כיצד מסתעפים שהיו לנהרות, ונעשים יוצאים היו הבאר את למעשה וקובעים והלויים, ישראל מחנות את ומקיפים

המחנות של. גבולותיהם

הפיקו גם אלא לגבולות, שימשו רק לא המים לכך, בנוסף

הבא. העולם מעין שונים, מטעמים זה כל שמתואר כפי

תכו רמז פקודי שמעוני)(פרשת ילקוט במדרש בהרחבה וזו

: לשונו

"כתיב: " יב" סָבִ יַחֲנּו יִם וְהַלְוִ היתה כיצד. נג א, )(במדבר

חנייתן? רחבה אחת][=כחגורה כפסיקיא אלפים ארבעת של

רוח. מכל המשכן את ומקיפין חונין היו אמה

על להם אשר וכל ובניהם הם במזרח, ובניו ואהרן משה

סמוכה החצר בפתח היתה הבאר מועד אהל מזרח כל. פני היאך המחנות לכל מודיעה היתה והיא משה, של לאהלו

כיצד? יחנו. [נשיאים י״ב היו החצר קלעי שעמדו ]כיון

שנאמר" שירה, ואומרים הבאר על: עומדים חפרוה באר

"שרים הבא מימי והיו, נהרים. נהרים ונעשין יוצאין ר

נהר ומאותו שכינה, מחנה את ומקיף יוצא אחד נהר

, החצר זויות בד' נהרות ארבע יוצאין הולך ואחד אחד כל מחנה אל ויוצא ומזרח דרום רוחות ב' משמש לבסוף לזה זה הנהרים מתערבין היו הלוים מחנה עבר ישראל. משפחה בין ומהלכין הלוים מחנה כל את ומקיפין מחנה את מקיפין טבליות טבליות ונראין למשפחה

השכינה. מבחוץ ישראל מחנה כל את מקיף גדול ונהר

הנהרות והיו ושבט שבט כל בין נהרים נהרים ין ונעש לחברו צריך אחד ואין גבולן ואחת אחת כל בין. מודיעין

עושות ולא בטלות היו [שהמים המים בסילות שמא תאמר ולא

]כלום הבא העולם מעין מעדנים מיני כל להן מגדילין, אלא

: שנאמר, רמונים פרדס "שלחיך וכרכם "נרד. עכ״ל

ועיין תנחומא מדרש ב זה כעין רבה ש ומדר כא) סימן (חוקת,

(חוקת יט, )כו.

. ד – מרים של בארה בים בכינרת, נמצאת

באוקיינוס? או התיכון,

ב חוקת פרשת (במדבר שם נאמר וכך הבאר שירת מופיעה

י פס' כא, פרק ז- " )כ: עֲלִי הַזֹאת ה ירָ הַשִ אֶת אֵּל רָ יִשְ יר יָשִ ָאז ק חֹקֵּ מְ בִ הָעָם יבֵּי נְדִ כָרּוהָ ים שָרִ חֲפָרּוהָ אֵּר בְ לָּה: עֱנּו אֵּר בְ נַחֲלִיאֵּל ּומִ נַחֲלִיאֵּל מַתָנָה ּומִ מַתָנָה: בָר דְ מִ עֲנֹתָםּומִ שְ מִ בְ

גָה סְ הַפִ רֹאש מוָֹאב ה ד שְ בִ אֲשֶר הַגַיְא בָמוֹת ּומִ ֵּבָמוֹת:

." ימֹן הַיְשִ נֵּי פְ עַל פָה קָ נִשְ וְ

ע״א שבת)(לה מסכת ובגמרא ": מובא חייא רבי: אמר

הכרמל לראש יעלה מרים, של בארה לראות הרוצה ויצפה

" מרים של בארה היא וזו בים, כברה כמין ויראה. עכ״ל

רש״י" שם: ופירש כברה- כמין ככברה ועשוי עגול. סלע

- מרים של בארה זהו במדבר ישראל עם מתגלגל שהיה

מרים שם ''ותמת כ )(במדבר דכתיב מרים, של בזכותה לעדה". מים היה 'ולא ליה 'וסמיך. עכ״ל

משמע הללו הגמרא דברי לפי ולכאורה נמצאת שהבאר

התיכון בים כיום רבה מדרש הרד״ל בחידושי (ועיין כב, ויקרא

.) ד

[ 3 ]

רש״י בדברי זאת, לעומת חוקת בפרשת כ כא, )(במדבר

מבואר והעומד טבריה. של בימה נגנזה מרים של הבאר ש. הבאר והיא בים כברה כמין ורואה מביט הישימון על

הגמרא דברי עם אחד בקנה עונים הללו רש״י דברי

ועיין ג; הלכה יב פרק (כתובות הגמרא לשון וזו בירושלמי,

: ג הלכה ט פרק כלאיים )גם " מי כל בא בר חייה רבי אמר

הישימון להר עולה שהוא בים קטנה כברה כמין וראה מרה בר יוחנן ר' אמר מרים של בארה היא זו טיבריא מציעתא תרעא קבל כל מכוונא היא והא רבנן שערינהו

." דיסרוגנין עתיקתא דכנשתא

רבנן העדה. שערינהו בקרבן: ופירש " חכמים שיערו בית של האמצעי השער נגד מכוון הבאר הנחת שמקום

דיסדוטגין" שבעיר הישן הכנסת במדרש גם ועיין. ל "עכ

ויקרא( על רבה ד. מות)כב, אחרי פרשת

ו נמצא מרים של שבארה שסובר מי יש ת (עיין באוקיינוס. בליעי לבי מטא "כי גרשום ורבינו רש״י פירוש ע״א; ט )"בכורות

התכלת עין בספר ס- (עמ' פירוש יש מראדזין לאדמו״ר )סא לשונו וזו אלו. דעות בין שמאחד: נפלא

" כנרת בים הדגים התרבות היה הבית בזמן שפיר ומעתה הנ״ל ומדרשים בירושלמי כמבואר מרים של בארה ידי על מרים של שבארה הישימון" פני על 'ונשקפה הפסוק על שאז החורבן, בשעת כך אחר ורק כנרת בים גנוזה היתה

כ הדגים וגלו נדדו בהמה ועד השמים מעוף ניטל אז "ל, נ להר סמוך הגדול בים ונגנזה כנרת מים מרים של בארה ידי על לעתיד ויתרפא רפואה, כנרת ים צריך מאז הכרמל, סתירה שום כאן אין ומעתה כנ״ל, המקדש מן היוצא מעין פני על 'ונשקפה פסוק על קאי הנ״ל ומדרשים מירושלמי

נגנזה שאז לארץ ישראל כניסת שעת דהיינו הישימון'

שבת וש״ס החורבן, עת ש עד כנרת בים מרים של בארה בארה שניטלה החורבן, אחר עכשיו שהוא כמו קאי הנ״ל

. עכ״ל הגדול" בים ונגנזה כנרת מים מרים של

סתירה אין כי מראדזין אדמו״ר ה דברי לפי יוצא כן אם

הבאר של ההיסטורי במיקומה שינוי אלא: , חז״ל בדברי כנרת בים גנוזה הייתה מרים באר המקדש, בית, בתקופת מהירושלמי שעולה כפי בו, הדגה שפע את שהסביר מה

פני על 'ונשקפה הפסוק את המפרשים מדרשים הו הכנרת מן הבאר ניטלה הבית, חורבן עם אולם, הישימון'. הכנרת כיום, לכן, הכרמל. להר בסמוך הגדול, בים ונגנזה מן שיצא ממעיין לעתיד לה שתגיע לרפואה' 'זקוקה

. המקדש

כבר כי נראה מראדזין, האדמו״ר דברי צדקו אם גם והנה

יותר לפני מ450 שנה טבריה בים למקומה הבאר. חזרה קארו יוסף רבי למרן השכינה התגלתה שבו המעשה ידוע יש בטורקיה. שהיה בעת השבועות חג בליל זצוק״ל מובא אשר זצוק״ל אלקבץ הלוי שלמה רבי של מכתב

מצוה נר שבועות, (מסכת הקדוש בשל״ה ) ו-יג ברמז ומוזכר

חי איש בבן ז) אות (במדבר סדר של תיאור יש זה במכתב. בחו״ל והחברים קארו יוסף רבי מרן שעשה שבועות. ליל עימהם מדברת והיתה השכינה אליהם נגלתה זה. בתיקון בארץ ת״ו. צפת לעיה״ק ישראל לארץ עלו הם בעקבותיה יוסף ה״בית ספרו את לכתוב קארו יוסף רבי זכה "ישראל

הלוי שלמה רבי וזכה ערוך". וה״שולחן לכתוב אלקבץ המפורסמת השירה התפילה ואת התורה על פירושו את

ירושלים ובנין גאולה על מדברת כולה שכל דודי"."לכה

הלוי שלמה רבי ידי על שנכתבה עדות הוא זה מכתב הקהילה חכמי אל ונשלחה שינוי. כל ללא זצוק״ל אלקבץ שבטורקיה קונסטנינופול בעיר החשובה. היהודית אנשי את אלקבץ הלוי שלמה רבי מחזק זה במכתב לימוד וערך ערכם את להם ומספר ה' בעבודת הקהילה

אותם לזרז הוא מכתבו עיקר תורתם. לארץ לעלות כיון בכך הכרוך הממון מהפסד לחשוש ולא ישראל, פעולה פעל אמנם זה מכתב רצון". "עת היא שהעת לבנות איתם יחד עלו ישראל מעם קטן חלק רק חלקית. עלו ישראל מעם מאלפית פחות צפת. הקודש עיר את נמנעו לא כן, פי על ואף ישראל. לארץ שעה באותה

במעט או ברב להושיע."עצור מ "אין כי זאת, מלעשות

הוקם שבועות ליל לימוד אותו בזכות כי לזכור יש אך היהודי הישוב תחילת היה שזה צפת. בעיר היהודי הישוב בירושלים בטבריה התיישבו כך אחר ישראל. בארץ של ותלמידים מוילנא הגאון של תלמידים ובחברון. שלמה רבי דברי את שמעו בעצם הם שגם טוב. שם הבעל

לעם אסון יהיה חלילה יעלו א ל שאם והבינו אלקבץ הלוי ליל באותו הלומדים לחבורת המגיד שאומר כמו ישראל

. שבועות

והתיישב הקדוש החיים אור בא עליה לאותה בהמשך אבולעפיה חיים ורבי יהודים. של קהילה עם בירושלים איתו שעלו יהודים של קבוצה עם בטבריה התיישב רבים בה והתיישבו ישראל ארץ נבנתה וכך. מטורקיה.

ישראל בארץ ההתישבות תחילת הייתה. וזה

שכינתא להקים שהתחילו בצפת תקופה באותה כבר

לז )(הקדמה הגלגולים ובשער הקדוש, האר״י חי מעפרא, וזו בטבריה, מרים של בארה היכן מדויק מיקום מובא

: לשונו" באמצע טבריה, חמי אל טבריה ים דרך בלכתך ההוא הים בשפת רבים דקלים שיש במקום ממש, הדרך בארה הוא שם ההר, בראש אשר אחד מגדל כנגד מכוון

מרים" של. עכ״ל

תלמידו את האר״י השקה כיצד מעשה ה את נביא ולקמן מרים של מבארה ע״ה ויטאל חיים. רבינו

[ 4 ]

. ה הבאר סגולות, ומיוחדת פלאית הייתה זו באר לעיל, הזכרנו שכבר כפי של סגולותיה אודות נוספים תיאורים מופיעים ובמדרש

זו. באר

רבה ויקרא במדרש מובא כב מות, אחרי (ויקרא, " ד): , א״ר שליחותו עושה הוא ברוך הקדוש במים אפי', תנחומא: וארעת בטבריא לטבול שירד אחד שחין במוכה מעשה

." ואיתסי ואסחי דמרים לבירא וטפת שעתא

יח פרשה קרח, (במדבר, רבה במדרש אחר במקום מופיע וכן

: כב )סימן " לטבול במים שירד סומא אחד בשיחין מעשה

." ונתרפא וטבל מרים של בארה לו נזדמנה

. ו באר שבת במוצאי מרים

רצט סימן יוסף בבית הובא מא; הכלבו)(סימן בספר מופיע של סגולותיה על עוד ללמוד ניתן וממנו מעניין מנהג

שבת במוצאי מים לדלות הנשים ונהגו לשונו וזו: הבאר, " מרים של שבארה באגדה שמצינו ברכו ששמעו תיכף מעינות כל על מחזירין שבת מוצאי וכל טבריא של בימה וישתה מים לו ויזדמן חולה שהוא מי וכל בארות כל ועל אחד באדם ומעשה נרפא, מיד שחין מוכה גופו כל אפילו

במוצאי אשתו והלכה שחין מוכה שהיה מים לשאוב שבת ומלאה מרים של בארה לה ונזדמן מדאי יותר ונתעכבה ומרוב עליה כעס בעלה אצל שבאה כיון המים מאותן כדה המים מטפי ונפלו הכד ותשבר משכמה כדה נפלה כעסו

זה ועל השחין נרפא ים המ שנתזו מקום ובכל בשרו על

ע״ב מ חכמים)(קידושין אמרו אלא רגזן של בידו עלתה לא כך שבת מוצאי בכל מים לשאוב נהגו ולכך רגזנותו,

." מצאתי

ש דבריו״וי את: הביא י )(רצט, חיים אורח בהגה הרמ״א

אומרים מרים של בארה כי שבת, מוצאי בכל מים לדלות וישתה בו שפוגע ומי הבארות כל שבת מוצאי כל סובב

בו תחלואיו)(כל מכל יתרפא ממנו. זה" למנהג ראיתי ולא.

כפי תורה, ללימוד הלב לפתיחת בבאר יש נוספת וסגולה חיים עץ פרי בספר ע״ה ויטאל חיים רבינו על שמסופר

) הלימוד3 הנהגת (שער " לשונו: וזו בא חיים ר' הרב כשהיה שלמד מה כל אז החכמה, זאת הימנו ללמוד הרב אצל עד דבר, שום להשיג יכול היה ולא שוכח היה ממנו ר להרב הוליך זלה״ה והרב לטבריה, יחד שניהם 'שהלכו שם שהיה קטנה בספינה טבריה של הים בתוך, חיים

ב העמודי נגד הים בתוך הולכים וכשהיו הכנסת ית, הישן

3 בניהו מאיר פרופסור שכתב האר״י" "תולדות בספר גם ועיין

הנקרא: (בשער עמ257 יצחק', תולדות ''אלה חיים שר' הובא שם )

לשונו וזה בעצמו הנז' המעשה את מספר: ויטאל

הלך ממנו זאת חכמה ללמוד זלה״ה מורי אצל כשבאתי חיים "אני

זלה״ה מורי והוליכני קטנה ספינה היתה ושם לטבריה זלה״ה מורי

מבין מים אותו ומלאו אחד כלי זלה״ה הרב לקח

, מר ול וא זלה״ה, חיים ר' להרב משקה והיה העמודים, מבארה היה ששתית המים כי הרבה, החכמה תשיג עכשיו

. זו" בחכמה לכנוס התחיל ואילך ומשם מרים של

כך אחר שנים אך זה, למנהג ראה שלא כתב הרמ״א אמנם

סעיף ש סימן לאלפים בחסד פאפו אליעזר רבינו כתב כבר (

: )ב" באגדה דאיתא שבת, במוצאי מים לדלות נהגו בארות כל על מחזרת שבת מוצאי כל מרים של שבארה מים מאותם לו ויזדמן חולה שהוא וכל מעיינות, כל ועל פתי שמחכימת מסגולתה שגם וידוע נתרפא. מיד, וישתה ה יקרה אולי שבת, מוצאי בכל מים לשאוב טוב 'לכן

גאולתו". כדי ומצא לקראתו

סעיף לא (סימן החיים כף בספר פלאג׳י חיים רבינו כתב וכן

וזו זה, בעניין מנהגו את הוסיף ואף זה, מנהג אודות )נג ": לשונו מים ישתה הפסוקים, כל כשסיים ההבדלה אחר כתב שהרי הבדלה, אחר או ההבדלה, מקודם שאובים יהיה לבל חיים, תוכחת בב״י…ומכאן מרן והביאו בו הכל כי לכעוס, שראוי בדבר אפילו זמן, ובכל מקום בכל כועס בני כמה כי שבת במוצאי ובפרט ינוח, כסלים בחיק כעס

כועסים והם נפש) (=חולי, יס וטריאקל עצבים שהם אדם

- על כי תראה הלא כי שאם הרבה, טובה איבד הכעס ידי גופו כל מתרפא והיה מים מן שותה היה כועס היה. לא כעס 'והסר י״א סימן בקהלת בספר הכתוב כונת הוא וזה מלבו הכעס מסיר היה שאם מבשרך', רעה והעבר, מלבך

הנפש פואת ר סגולת דמלבד ונראה בשרו. כל מתרפא היה יתירא רבותא עוד מרים של מבארה מים ששותה למי התורה בחכמת לבו לפתוח מסוגלים הם כי אשתכחת, ז״ל מהרח״ו הרב על אמרו ז״ל…וכן רבותינו שאמרו, כמו מרים של מבארה ז״ל האר״י רבינו רבו מים, שהשקהו אחר המים שתית בעת כן ואם הקבלה. לחכמת זכה ובזה

לפסוקי בדעתו יכוין המים, שותה ו בעודנ ההבדלה, פני על 'ונשקפה עד ישראל' ישיר 'אז חוקת: פרשת בעזר בתורה, להתחכם מסוגל והוא הישימון', פני על הפסוקים אלו בלחישה לומר נוהג משדי…ואני

שהכל" ברכת קודם המים, . עכ״ל

. ז שבת בליל מרים לבאר זכר

מאמר ספר ב שבת הלכות מרדכי אליהו מרדכי הרב למרן

זה מנהג שהזכיר ראיתי לא זצוק״ל במוצאי מים לשתות

לבאר זכר שבת מרים.

מורי ולקח הישן. הכנסת בית של העמודים כנגד הים בתוך בה לי והשקה העמודים מבין משם מים אותו ומילא אחד טס זלה״ה הם ששתית המים אלו כי זאת, בחכמה תשיג עתה לי ואמר אותם

זאת חכמה בעומק להכנס התחלתי ואז מרים. ."מבאר

[ 5 ]

אך הרב ן מר שהביא מעניין, דין יש בספרו מרדכי מאמר

א חלק שבת סע יז (פרק ח- ': )ט

" מים במעט לקידוש היין כוס את למזוג יש הקבלה פי. על

– כיום בחנויות הנמכרים ביינות מקום, ומכל שלוש ימזוג

. במים ירבה ולא זו] אחר [בזו בלבד טיפות

שלוש את מוזגים הטיפות הקידוש לפני הקידוש, לכוס

ימין". ביד הכוס את שאוחז בעת כאן. עד

( מרדכי "ויאמר ו״בספרו מהדורת טוויזר מאיר ר', בהוצאת

, תש״ע זאת שעושים כת ב נז )עמ' ליל בכל מרים לבאר זכר

: לשונו וזו שבת

" ותפארתנו עוזנו מגאון ששמע אחד, מחכם פעם שמעתי את שמזכירים ייתכן האם ששאל חי" איש ה״בן בעל עושים שכשאנחנו והסביר בשנה. אחת פעם רק מרים יעקב כיצד? מרים. את אנו מזכירים שבת בכל קידוש דינא בבחינת אבינו יצחק יין, אבינו ליצחק הביא אבינו

קשיא דינא גם הוא. שמים ב ויין קשה דין כלומר קשיא הדין מידת הוא אבל קדושה יש שביין ליצחק אמר יעקב היין בתוך מים יעקב לו מזג ביינא" מיא ליה "ארמי ולכן חסד הם המים שכן הדין בתוך רחמים עירב. כלומר את לזכור כדי ליין מים טיפות שלוש מוסיפים אנו בשבת

כי הנביאה מרים של המים אלו הנביאה. מרים עשתה היא

" ליין מים מוזגים ולכן ישראל ועם רבנו משה עם חסד

בספר גם ועיין עכ״ל4. ו מרדכי- "דברי האיתנים "ירח

תשס״ט, דורת (מה. אגב כדרך זאת שהזכיר רכ) עמ'

וראיתי ג "ל(חלק ישרא של ביהם "א בספר 'עמ16 ) מובא

ב נפלא מעשה: ו לשונ וזו זה עניין

- תל באוניברסיטת שלמדה שלי, "הבת ביום חלתה אביב,

לבית- נלקחה היא בהיר. וזה בדחיפות, נפש לחולי חולים

מבית הודיעו אחד יום לכולנו גדול וצער הלם כמובן. היה אותה לקחת יכולים ואנחנו השתפר שמצבה החולים בבית אבל שקטה, הייתה היא אותה כשלקחנו הביתה. ומכשירי רהיטים שברה זעם ובהתקפת התהפכה היא

. חשמל

בחיוכו והוא ז״ל, אליהו מרדכי לרב לב בשברון הגענו קידוש עושים אתם "האם ושאל: אותנו הרגיע השקט

בליל- "כן השבנו: ."שבת?"

ליין– מים מוזגים אתם "?"האם "!"כן

מרדכי- "דברי ו בספר גם ועיין 4 האיתנים "ירח ( תשס״ט, דורת מה

. אגב כדרך זאת שהזכיר רכ) עמ' חלק שבת מרדכי מאמר ובספרו

ח- סע' יז (פרק א הכ מזיגת על )ט במים היין. ס ו

משיירי לשתות שלכם לבת "תנו הרב, אמר כך", "אם ליין מים מוזגים אתם שממנה הכוס שבכוס, המים

."הקידוש

פשוט כך "כל שאלנו. ."?"זהו?"

הרב אמר."כן",

לליל- חיכינו הקידוש אחרי ומייד עיניים, בכיליון שבת ליין מזגנו שממנה המים מכוס לשתות החולה לבת נתנו

פלא– זה וראה הקידוש, התרופות כל עשו שלא מה חזרה קצר זמן תוך הפשוטים. המים עשו המורכבות,

יתברך ה' אל חזרה וגם וללימודיה, לעצמה. בתנו

* * *

מתגלגלים סיפורים הם זצ״ל אליהו הרב של. הסיפורים לדבר למד לא שלו שהבן לאשתי סיפר מישהו אחד, יום לפתוח לו לגרום מצליחים לא והרופאים המומחים וכל איזו אליהו מהרב זוכרים אנו האם שאל הוא פיו. את

בעניין. סגולה

לעשות לו והצענו הזה, הסיפור את שמענו כי לו סיפרנו בנו מכן לאחר ושבועיים מייד, כך עשה הוא הרב. כדברי יכולים אליהו הרב על שהסיפורים מסתבר לדבר. התחיל

לחיים מעשי לימוד כספר גם לשמש אליהו שמואל (הרב

כאן עד הרב. בן )שליט״א, של "אביהם הספר לשון

."ישראל

מעשה ועיין נוסף הזה המעשה בעקבות "אביהם בספר

ישראל( "של ד חלק עמוד297 ).

ח. אליהו מרדכי הרב ן מר זצוק״ל מרים ובאר

לשתות שזכו גדולים רבנים כמה על עדות יש בדורנו, גם מרי של מבארה הרב מרן על היא הללו מהעדויות אחת. ם של באביהם המעשה שמסופר כפי זצוק״ל, אליהו מרדכי

עמ260 ב' '(חלק ישראל ):

אחד יום ומחנך): אזורי (רב דמרי שאול הרב סיפר

מרן של הנהג אלי התקשר ואמר זצ״ל אליהו מרדכי הרב

: לי רוצה הוא כי סירה, או ספינה שתשיג מבקש "הרב ויש דייג שהוא טוב חבר לי יש מרים". של לבארה להגיע הזו הטובה את לי לעשות ממנו ביקשתי מנוע. ספינת, לו

שאלות לשאול בלי הסכים. והוא

להגיע יכולתי לא הזמן, באותו לימדתי שאני, כיוון

שלושתם– יצאו בני. הצטרף ולהפלגה ובני הדייג הרב,

– ר קבר למול עד הפליגו הם אותם. מכוון שהרב 'תוך מעלה כלפי בקבוק שם העמיד הרב ועצרו. הנס בעל מאיר

[ 6 ]

– ופתאום במים, שייגע מבלי הים, לכיוון הסירה מעל והיה הסתכל בני הבקבוק. את ממלא החל מים זרם

! המום

מרים "באר לו: אמר והרב זה?" "מה הרב: את שאל הוא

מאיר ר' קבר מול."נמצאת

הרב פנה שנדהמו, בגלל שהיה המתח את להפיג כדי אמר בספינה?" לך יש "מה ושאלו: הדייג אל חזור בדרך אותה "זרוק הרב: לו אמר דייגים". של "רשת הדייג: לו

"כבוד הדייג: אמר דגים". לנו שיהיו כדי למים, , הרב

שעתיים- לוקח זאת– ומלבד דגים, לתפוס שלוש בכל לא והוא זרוק!", זאת, "בכל הרב: לו אמר דגים!" יש מקום

. זרק

והנה אסף והוא הרשת", את "תאסוף הרב: לו אמר אז המום להיות הדייג של תורו הגיע עכשיו מלאה! . היא סירב הדייג אבל לדייג, לשלם הרב עמד לחוף כשהגיעו כסף "לא ואמר: להתפשר הדייג הסכים לבסוף, בתוקף. שבת שתשמור בתנאי "רק לו: אמר הרב ברכה". לי "! תן

הסכים. והוא שומר והוא אישית מכיר אני הבחור את

. שם המובא המעשה כאן עד היום עד. שבת

וכהנה כהנה עוד לי וסיפר המעשה בעל עם ושוחחתי על מרן בהכוונת מרים של מבארה לשתות שזכו רבנים עוד

זצוק״ל אליהו מרדכי הרב. ואכמ״ל

לבאר שכתב מה בסופו ו )(חלק ירנן יצחק שו״ת ועיין וכיצד בכינרת מרים באר של מיקומה על הסתירה אודות

. זאת מצא הוא

". ט " באר ה שירת בטקס הרב מרן של תו הכתר

לישראל ראשי לרב זצוק״ל ץ לקוב נכתב זה שמאמר כיון א""בדרכו שנקר זה שעוסק

ר, זצוק״ל אליהו מרדכי הרב מרן של בתורתו כון לנ איתי

לציין. לכך הקשור נוסף עניין

הוכתר הרב מרן תשמ״ג תמוז ב' ביום ו ראשי לרב שון "רא

הכנסת בבית "לציון העתיקה בעיר זכאי" בן יוחנן. ן "רב

שבוע ו באות הייתה השבוע פרשת פרשת" חוקת" ומרן,

ל" שם התייחס הרב שירת הבאר".

ה הרב מרן ההכתרה בנאום השירה סביר מרים באר על

רק לא היא לעתיד השראה. שון מל גם אלא הודאה, לשון

ציין וכן כפשוטה- רק איננה שהבאר חיים מים באר על

כשהיו, י-דרך מון וביש במדבר ישראל עם ממנו ששתה המים על רק לא תתעטף, בהם ונפשם וצמאים רעבים

, הגשמיים נמשלה שהתורה רוחניים מים על גם אלא

להם. את הדגיש הרב לכל להגיע צריכה התורה שבו אופן

. ישראל בעם ואחת אחד

ובאהבתו ישראל" של "אביהם בכינויו שידוע הרב, מרן באשר יהודי לכל להפצת מודל מרים בבאר ראה הוא, אחד. אף על פוסחת שאינה תורה כרב בתפקידו ראה הוא כמו יהודי, לכל התורה" "מי את להנגיש אחריות ראשי

במדבר. אחד לכל מים סיפקה מרים שבאר

בספר" במלואה הובאה הרב מרן של דרשתו טוב דורש

'עמ33 זצ״ל, עפרני ז שמואל הרב (למו״ר לעמו" ).

זעפרני שמואל הרב מו״ר "המאירי ישיבת "ראש זצ״ל

הרב מרן של לשכתו, וראש ניתן ור לאח במבט כי כתב

כי לראות עבודה תוכנית היה הרב מרן של ההכתרה אום נ מקיים ונאה דורש "נאה "בבחינת עמ43 לעמו טוב '(דורש ).

סיכום המאמר

בין העמוק הקשר את בחַנו זה במאמר הנביאה מרים ועד הים שירת דרך בתיבה משה הצלת ממעשה למים, חז״ל פי על במדבר. ישראל עם את שליוותה המים, לבאר

נסתלקה. וכשמתה– מרים, בזכות ניתנה זו באר

במותה? ונסתלקה מרים בזכות ניתנה הבאר מדוע

בזכות ניתנה שהבאר מסביר בחיי רבינו שמרים חסד של בגורלו יעלה מה לראות מרחוק כשעמדה עשתה,

. בתיבה משה

מותה– לאחר הבאר היעלמות שאלת את פי על שאף

מבחייהם– יותר במיתתם גדולים 'ש׳צדיקים בה דנו

: במאמר בהרחבה

▪ יקר הכלי כך על ישראל לעם כעונש זאת מפרש למשה בניגוד כראוי, מרים את הספידו שלא

ואהרון.

▪ האברבנאל ישראל לעם גנות הייתה שזו מוסיף ואהרון משה את לנחם במקום לריב שהתקהלו

הנביאה. אחותם אובדן על

▪ הקדוש האלשיך את לעורר נועד שהצמא מסביר ללכת וביקשם מרים, של בחשיבותה להכיר העם

בזכותה. ששתו מימיה על חסד עמה לגמול

המאמר המשך ב את תיארנו של המופלאות סגולותיה

במדבר, הבאר שהמים המדרשים, זאת שמתארים כפי מטעמים הפיקו ואף המחנות את שהקיפו לנהרות יצאו

שונים.

, כיום מרים באר של מיקומה את בחנו הדעות את והצגנו

בחז״ל– השונות או בכינרת התיכון, בים היא האם האדמו״ר של המאחד פירושו את הבאנו באוקיינוס. במיקומה שינוי אלא בדברים סתירה שאין מראדזין, ולאחר בכינרת, הייתה המקדש בתקופת ההיסטורי:

כפי בכינרת, שוב היא כיום ש. ותיארנו הגדול בים החורבן

[ 7 ]

מדברי שעולה זצוק״ל אל ויט חיים רבינו את שציין

המדוי מיקומה ק.

מרים באר של סגולותיה

המופלאות: בסגולותיה נודעה הבאר

▪ ה- רפוא שחין מוכה על מספרים המדרשים

ועיוו במימיה. בטבילה שנרפאו ר

▪ רפס - שבת מוצאי את מביאים והרמ״א הכלבו

מנהג מתוך שבת, במוצאי מים לשאוב נשים ה הבארות בין מסתובבת מרים שבאר, אמונה

תחלואים. מרפאת מימיה ושתיית

▪ - תורה ללימוד הלב פתיחת על מפורסם סיפור

תלמידו את שהשקה הקדוש האר״י חיים רבי

ויטאל חיים רבי זכה זאת ובעקבות הבאר, ממימי פלאג׳י חיים הרב הקבלה. בחכמת עמוקה להבנת בעת הבאר שירת לפסוקי לכוון מנהגו את מוסיף

זו. לסגולה שבת במוצאי מים שתיית

▪ שבת ליל ב קידוש ב כרון ז – מרן מרדכי הרב מים טיפות שלוש הוספת כי מציין זצ״ל אליהו כסמל מרים, לבאר זכר היא בשבת הקידוש ליין

הנביאה מרים של לחסד והבאנו. סיפורים

שים מרג. לכך הקשורים

מאמר סוף לקראת מרן על מרגשת עדות הבאנו הרב

זצ״ל אליהו מרדכי מרים של מבארה לשתות שזכה

. בכינרת

המא בסוף התייחסנו מר לרב מרן של הכתרתו נאום ל

לתפיסתו הבאר" "שירת את הרב קישר זה בנאום, ראשי התורה את מסמלת שהבאר הסביר הוא המנהיגותית. ראה הרב ואחת. אחד לכל להגיע שצריכה הרוחנית, יהודי לכל התורה" "מי את להנגיש אחריות, בתפקידו

. במדבר לכולם סיפקה מרים שבאר כפי

הרב– מרן של דרכו את להמשיך שנזכה רצון יהי 'אביהם

ישראל– 'של ולהאדירה, תורה להגדיל את להשקות

אכי״ר. מרים כבאר הזכים התורה ממימי הרבים

---

נשלח על ידי: הרב שלו שבתאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

ארבעים יום לתיקון חטא המרגלים

💥 *דרישת ציון- שנה חמישית*

*לפני 3, 337 שנה, ביום כ״ט סיון* נשלחו המרגלים לרגל את ארץ ישראל. מובא בספרים שכל שנה חוזרת ההארה של מאורעות שקרו לעם ישראל.

לפי זה, 40 הימים שבין כ״ט סיון עד ט' באב, בהם נשלחו המרגלים, הם *ימים המסוגלים ל׳הכנה לארץ ישראל', * כפי שהיה אז, ועל כן ראוי לתקן את חטא המרגלים במיוחד בימים אלו.

*מוזמנים להצטרף לקבוצה שקטה, שבה ישלח לימוד יומי קצר לשבחה של הארץ, למשך 40 יום, לתיקון חטא המרגלים. *

https: //chat. whatsapp. com/CyuqMGqHCoKKqUqkMgJCBR? mode=wwt

---

נשלח על ידי: קרן מגן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

תיקון קורח על ידי בני קרח

**רעיון קצר מהרב מרדכי אליהו. **

**הפצת יהדות בעם ישראל — מאיגוד לתנועה. **

11 פעמים בספר תהילים מוזכרים הלוויים המנגנים בבית המקדש לקורח. ולכאורה, למה לייחס לקורח? הרי הוא לא דמות לדוגמא.

יותר מזה, הרי מצאנו שיעקב לא רוצה להתייחס לקורח: ״בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי״ — ביקש קורח שלא יאמר שמו עליו, ועוצרים אצל לוי.

**אם כן, מה מעלתם של בני קרח? **

התשובה: קורח היה כשרון מיוחד **למשוך לבבות**. הוא הצליח למשוך את כל עם ישראל אחריו. הבעיה שהוא משך את כל עם ישראל אחריו לרעה.

המשוררים שהם צאצאיו השתמשו בכוחו לטובה, בצורה של תיקון. לויים — תפקידם להמשיך את עם ישראל לקדושה. וכן מצאנו בשם לוי: ״הפעם ילוה אישי אלי״ — לוי הוא מצליח **לחבר את העם לקב״ה**.

התיקון של קרח זה **אלקנה ושמואל**. הם צאצאיו של קרח, יודעים ללכת ממקום למקום לעורר את עם ישראל לקב״ה.

**ההסתובבות של שמואל ממקום למקום** היא יצרה את המלכות של ישראל. הוא מקרב את בני ישראל לאביהם שבשמיים. כדרכו של אלקנה ושמואל, כך בני בניו של קרח. **דוד המלך מזהה את כשרונם של בני קרח ומגייס אותם לספר תהלים, לפתוח את הלבבות. **

דוד המלך, בזכות פעולת שמואל, זכה למלכות, וזכה לספר תהלים שכולו ממשיך את עם ישראל לקב״ה.

כוחו של לוי לא להתייאש מעם ישראל — מצאנו כבר בחטא העגל, הם מצליחים להציל את העם לצעוק ״מי לה׳ אלי״, גם ברגעי משבר.

נמשיך להיות בניו של שבט לוי, לפעול למען קירוב עם ישראל לאביהם שבשמיים.

---

נשלח על ידי: 234041643151388
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

קרח - התמודדות עם כאב

קרח - כאב עם התמודדות / הרב חנן שוקרון

איך מתמודדים עם אובדן? נטייה טבעית - להפוך את הכאב לכעס לילדים. כעס הוא רגש חם ופעיל, ואילו כאב ופחד זה רגש קר ומשתק. ישראל איבד את הארץ. כולם ימותו במדבר. זו תגובה שמבקשת מקום. קרח מגיע בתזמון הזה.

המילה "קרח" מוכרת לנו בהקשר של מדבר. לפרשת ראה יש פסוק מפתח: ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵין עֵינֵיכֶם לָמֵת. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה׳ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ״

האיסורים האלה נוגעים לאופן ההתמודדות של עם יהודי. אבל מה אסור ומה מותר? מותר: לשרוט בבשר, לעשות קרחת, לגודד. אסור - כי עם קדוש, עם סגולה מכל העמים. זה צריך ביאור.

יש שלוש דרכים לא יהודיות להתמודד עם כאב:

**1. קרחה עצמית - לא יקרחו ראשו. ** הפסוק מדבר על אדם שמתאבל ומורט את שיער ראשו. לצערי יש לי חברים ראשונים שפגעו בעצמם כתגובה על האבל. אבל גם ברמה כולנו: אני מאשים פוסט-טראומה, כועס על עצמי, פוגע בעצמי בגלל אובדן או כישלון שחוויתי.

**2. קרחה לאומית - לא יקרחו. ** האיסור דווקא לקרוח את הראש הוא החלק המוביל. בספר ויקרא הוא ברמה הפרטית, אבל אותה נטייה של עבודת אלילים - ברמה הלאומית עושה קרח: מנהיג האומה מורט את שיעור הראש. אם כן, הדרך המוטעית השנייה היא לחפש אשמים - אתה הראש, אתה אשם. המורה אשם, היועצת, המנהל. הילד שלי לא מסתדר בכיתה? אשם המורה. לתלות הכל בהם ולא להסתכל פנימה.

יש כאב גדול באומה מאז 7/10. התגובה שמופנית החוצה היא: ״למה הבאתם אותנו למדבר״ - ועדת חקירה. חשוב להפיק לקחים, אבל זה לא המרכז. דמיינו לעצמכם ציבור שכל יחיד היה כותב על פתק מה הוא יכל לעשות אחרת. זו עבודה אידיאלית - להתמקד בריפוי של הכאב.

**3. אגודות אגודות - לא תתגודדו. ** הדרך השלישית לכאב - חז״ל אומרים לנו: ״להתגודד״ פירושו אגודות אגודות, ״אני לא הייתי חלק מהמחדל״. כמו שאני תמיד אומר לכם: הדרש קרוב לפשט - לחתוך בעם, להפוך לקבוצות קבוצות, לפרק את הגוף. הוא משל לעם. קרח הופך את הדיון ל״אנחנו״ ו״הם״, אוהבי המדינה ושונאיה, לפלגים. זה שוב להוציא כעס החוצה, כי אף אחד לא נשאר איתך לבד עם הכאב, ואתה לא תובן על ידי אותם אנשים כי לא היית איתם. זו תוצאה שחותכת ממך אנשים.

**הדרך המותרת - כי אתה עם קדוש. **

אז איך מתמודדים עם אובדן, כאב או כישלון? זוכר בכל רגע שאין שום דבר שקורה בלי סיבה רוחנית. אם כל הסיבות נכונות, אז אני אשם, או הראש אשם, וצריך להתפלג. אבל אם אתה מבין שאתה עם קדוש, כזה שהוא מעל סטטיסטיקות וסיבות ותוצאות רגילות, אתה מרומם את המבט ושואל במה אני יכול להשתפר, לאן ה׳ מנווט אותי בג׳ונגל של החיים.

״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה׳ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ״

---

נשלח על ידי: הרב חנן שוקרון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

182. קרח תשפ''ו - החזר הוצאות בהלכה

קרח פרשת בס״ד "תשפ ו

הוצאות החזר

םֹלא תָ נְחָ מִּ ל אֶׁ ן פֶׁ תֵּ ל אַ ה' ל אֶׁ ר וַיֹאמֶׁ אֹד מְ ה מֹשֶׁ לְ ר וַיִּחַ

. ם הֶׁ מֵּ ד חַ אַ ת אֶׁ י עֹתִּ רֵּ הֲ וְֹלא י אתִּ נָשָ ם הֶׁ מֵּ ד חָ אֶׁ מֹור חֲ

[ במדבר, טו] זט

אשתי את והרכבתי למצרים ממדין כשהלכתי אפילו

משלהם החמור אותו ליטול לי והיה החמור, על בני, ואת

משלי. אלא נטלתי לא

[רש״י]

הוצאות שמעון הוציא הזו, ההבטחה סמך על עסק. להקים בחינם לו שיסייע עון לשמ הבטיח. ראובן 1

ראובן את לחייב ניתן האם תשלום. מבקש שהוא ואמר ראובן בו חזר ואז העסק, הקמת לטובת

לשמעון הוצאות החזר? לשלם

2 להוצאות– שגרם חוזר 'ק. צ ההוצאות את לשלם על? מי

3. בשעטו״מ– להתחתן החליטו ודינה יששכר האירוסין את דינה ביטלה החתונה, לפני ימים. מספר

ומש יששכר שמ תובעים פחתו די של שפחתה את תשלם ה נ ההלכה מה? . לאולם הביטול דמי

ולא זרעים מכר

צמחו

שבוטלה חתונה

ראב״ד רמב״ם •מחלוקת לרמב״ם ישובים •ארבעה מעיסקה חזרה קדימה דמי אחרי

על הוצאות הוציא לסיוע הבטחה סמך

בחינם

הוצאות תשלום

חוזר בצ׳ק משפט הוצאות

הוצאות החזר

אונס כשנגרם

1. צמחו ולא זרעים לחברו מכר

באחריותן חייב נאכלין שאין גינה זרעוני צמחו ולא וזרען לחברו פירות המוכר דתניא

אומר יוסי רבי באחריותן חייב אינו פשתן זרע לוקחין הרבה לו אמרו זרע דמי לו נותן

… אחרים לדברים אותו

רב אמר אומרים יש מאן הוצאה אף אומרים ויש הוצאה ולא זרע דמי לו נותן מהו ת״ר

היא רשב״ג חסדא

] א-ב צג "ב [ב

באחריותן חייב צמחו ולא לחבירו נאכל זרעונים של עצמן אין ש גינה זרעוני המוכר

עצמן מחמת צמחו שלא והוא לזריעה, שחזקתן ממנו שלקח הדמים את לו ומחזיר

לא הברד מחמת שמא באחריותן חייב אינו בו וכיוצא בברד הארץ לקתה אם אבל

בזה כיוצא כל וכן צמחו

[ ] א מכירה׳הל מהל טז 'פרק רמב״ם

ויפסיד רעים הן שמא אדעתיה לאסוקי ה״ל מ״מ רעים, שהם המוכר גם ידע שלא ואף

ואין בארץ, ונרקב כלה כבר שהוא אף דמיו כל לו להחזיר צריך נמי הכי ומשום זרעו.

והוציא שטרח מה אבל המעות, לך אחזיר ואני זרעי לי החזר להלוקח לומר יכול המוכר

להלו ליתן המוכר צריך אין בזריעתן קח

] מו ס״ק רלב סי' [סמ״ע

2. שבוטלה חתונה

יחלק או לריעיו ויאכיל סעודה אדם כל שיעשה המדינה מנהג היה שאם רבותי הורו

משלמת בה וחזרה העם כל שעושין כדרך ועשה בהן וכיוצא ולחזנין לשמשין מעות

לו שיהיו והוא משלם, חבירו ממון לאבד הגורם וכל ממון לאבד לו גרמה שהרי הכל,

ונוטל נשבע זה שאין הוציא כמה. עדים

/ ולא גנה לזרעוני דומה הגרמה וזאת בזה רבותיו עם משוה איני א״א הראב״ד /השגת

עושה הממון שבעל ממון אבוד דבר של וכללו ההוצאה, (אלא) לו משלם שאינו צמחו

עכ״ל פטור זה לו שגרם פי על אף. אותו

[ ומתנה זכיה הלכות מ פ״ו רמב״ם ] כד הלכה

ולפיכך בהן להרויח כדי הוצאות בהן מוציא היה ששם לזריעה דומה שאינו לתרץ ויש

להשתכר כוונתו היתה לא כאן אבל להרויח כדי שהוציא מה זה שישלם בדין אינו

הוא בדין בה חזרה והיא עליה נסמך שהוא וכיון העיר במנהג להתנהג אלא בדבר

ונמצאו מחבירו קנקנים הלוקח בתוספתא ששנינו למה דומה שאינו וכ״נ שתשלם

מתכוין היה דהתם יין דמי לא אבל קנקנים דמי לו להעמיד חייב ונשתברו פטסאות

וצ״ע המחבר דעת נראה זה בתשמישן. ליהנות

משנה] [מגיד

יש ואם ממונו לאבד לו גרם הרי בזו ובין בזו דבין זה בחילוקו יש טעם מה הבנתי ולא

הגורם פטור להשתכר כוונתו כשאין גם א) ס (ב״ק דפטור בנזקין גרמא מטעם לפטרו

בפרק תנאי בה פליגי גינה זרעוני דבמוכר עיקר נראה אלא בידים הזיקו שלא כיון

בנזקין דגרמא ע״ג אף לשלם חייב היציאה דאף בר סו ורשב״ג ב) צג (ב״ב פירות המוכר

ודמי בשתו דמי לו נותן המאכל שקלקל אומן דאפילו קנסא מטעם לשלם חייב פטור

דקנסינן משום הוא דגרמא גב על אף יאכל מה לו ואין אורחים שזימן אורחיו בושת

"ק כת אלא כרשב״ג הלכתא ולית הוצאה) אף (ד״ה להדיא לשם רשב״ם פירש וכך ליה

דאומן ואצ״ל ליה קנסינן לא ליה זבין דלרפואה למימר ואיכא בסתם לו דמכר דכיון

חשבינן מקום מכל הוא דגרמא ע״פ אף הכא אבל בשתו דמי לו לשלם מיחייב לא

ולהאכיל סעודה לעשות המדינה אנשי כל שנהגו כיון פיו על ההוצאות הוציא כאילו ליה

כי הכל את שתשלם הוא דינא הילכך הללו ות הוצא יוציא שלא אחד ואין וכו' לרעיו

דפטור בנזקין גרמא בכלל ואינו אלו הוצאות להוציא לו ציוה כאילו הוא דגרמי דינא

עשירי שורש סוף קולון מהר״י בתשוב' ועיין

נ] סימן העזר אבן [ב״ח

משום לשלם חייב ורגיל השכיח דבר הוא אם בנזקין גרמא וגם דגרמי לדיני זה מדמה

קנס

ס״ק נ סי' אבה״ע מחוקק [חלקת ] י

ונראה להרויח בלא או להרויח כדי בין יש חילוק דמה לחלק כדאי זה בחילוק ואין

מוכר כשהוא דהיינו המעשה התחלת בשעת הרגש שם אין דבזריעה לחלק לענ״ד

המוכר אין אז צמח כשלא ואח״כ הוא רע ההיא שזרע ידע לא עצמו שהמוכר אפשר

דהיינו מורגש שההיזק עת בש בכאן אבל מורגש שהזיק בשעה דהיינו מידי עביד לא

שהיה דמתחילה היזק נעשה בחזרתו דאז ההיזק הגורם הוא הוצאות לו שגרם במה

בשעה אלא היזק נקרא היה ולא הוצאות באותן ליה ניחא היה בו יחזור שלא סבר

הו״ל שחוזר במה שפתיו ועקימת חוזר הוא השעה ואותה ההיזק מתחיל אז שחוזר

בידים כמו והוא מעשה

] ה ס״ק נ סימן העזר אבן [ט״ז

3. קדימה דמי אחרי מעיסקה חזרה

געלד האנד ע״י מדינתינו אנשי עם פולין אנשי שעשו יבשים פירות במקח שאלתו ע״ד

/ הלוקחים חזרו ואח״כ להם, להביאם מקדמה/ קדימה, . דמי

… עשה ללוה שאמר במלוה מ״ו) ס״ק ל״ט (ססי' הסמ״ע שכתב למה ראי' דמזה ונ״ל

שהוציא סופר שכר דמי להלוה לשלם דצריך המלוה חזר ואח״כ לך ואלוה שט״ח לך

מהל הכ״ד (פ״ו והראב״ד הרמב״ם במחלוקות דתליא נראה הי' ולכאורה גרמי, 'מחמת

לשמשים שהוציא מה לו לשלם ם דצריכי להרמב״ם ס״ל היא, דבחזרה /זכיה/) נחלות

לכאורה א״כ ההוצאות, לו לשלם דא״צ חולק בהשגות והראב״ד גרמי, מדין ולחזנים

דדינא ספיקא והוי הרמב״ם לשיטת הוא ז״ל דהרא״ש. דינא

הוציא דבזרעונים לחלק הה״מ ותירץ גינה מזרעוני הראב״ד הקשה יפה באמת אמנם

אם המדינה, כמנהג להתנהג אלא להשתכר הוצאות היה לא בחזרה אבל להרוויח כדי

כדי עשה באומן דהא פטור, בזה יהי' להרמב״ם דגם דהרא״ש ההיא יקשה לכאורה כן

וכן בזרעונים, דוקא לי נראה ולזה, מזרעונים הראב״ד קושיית להרא״ש ויקשה להרויח

בזרעונים וכן הוא, כן דממילא רק וכדומה, לשמשים להוציא לו אמרה דלא היא בחזרה

והרמב״ם ההוצאה להחזיר דא״צ להראב״ד ס״ל ובזה ויזרע, שיוציא המוכר אמר לא

הנ״ל ובסמ״ע בהרא״ש אבל לשלם, חייב להשתכר ההוצאה עשה דבלא לי' סבירא

לשלם חייב כן עשה פיו ועל שטר שיעשה אמר ומלוה כלי, שיעשה מן להאו דאמר

ואקנה לכאן הפירות הבא לו שאמר כזה הי' דידן בנדון אם כן ואם לכ״ע, וזהו הוצאותיו,

ההוצאות לו לשלם צריך. ממך

קלד] סימן קמא מהדורא איגר עקיבא רבי [שו״ת

4. ראובן ההבטחה סמך על הוצאות הוציא ושמעון בחינם לסייע הבטיח

הלה הוציא אשר ואחר ההוצאה זולתי חנם בעבורו להשתדל שמעון שהבטיח ראובן

אם יגמור שלא לו ואומר מדיבורו ראובן בו חזר להגמר עומד הדבר והיה מעותיו את

ביד ראובן מעות באו ושוב כרצונו בממון פייסו שמעון עשה וכן וכך. כך לו יתן לא

כ שלא כי באמרו לעכבם שמעון ורוצה שמעון … בממון לפייסו הכריחו דין

דה״ל אנפשיה דאפסיד הוא שמעון ראובן דברי סמך על מעותיו שהוציא גב על ואף

. . ראובן. ביה הדר דלמא אדעתא לאסוקי

דכיון מאי טעמא דהתם וזבין תלוה כמו דחשיב ודאי בשבילו מעותיו הוציא ואשר

ליה מטי נמי הכי ומקני גמר אונסיה אגב המכר דמי קבלת דהיינו הנאה ליה דמטא

והנאות כקרקע להיות שמעון שנתן המעות וחזרו לדרושו השיג שהרי הנאה לשמעון

. . הקרקע כדמי להיות חזרה תמורתו קבל אשר. השתדלות הרי הזה בנדון הכא אבל

פשיטא מעותיו הוציא ובשבילו ההוא בהשתדלות חפץ שהוא דעתו שמעון גלה

דפרדיסא. מעשה מההוא וכן וזבין מתלוה גרע דלא ופשיטא

שראובן מאחר בכה״ג חשיב לא אונס דאפילו לע״ד נראה דין מן ובר דין מן בר ועוד

ולא לו. יתן לא אם בעבורו לטרוח רוצה היה שלא אלא מעות לו ליתן שמעון כפה לא

ומכריחו… כופהו דהתם וזבין דתלוה להא דמי

קלג] שורש מהרי״ק [שו״ת

הכא ז״ל והראב״ד דרבינו בפלוגתא תליא לא אי ראובן חייב אי מלתא דהאי ונראה

מעות לחלק או סעודה שיעשה המדינה מנהג שאם שכתב רבינו דלדעת בפרקין

הראב״ד ולדעת זה בנדון חייב ה״נ ממון לאבד לו גרמה שהרי הכל משלמת בה וחזרה

מעותיו הוציא ואשר מהריק״ו ד עו ומ״ש ודוק. ההוצאה הוציא הממון דבעל פטור ה״נ

שלו הלוקח שנותן מעות דהתם דמי דלא ל״נ כו'. וזבין תליוה כמו דחשיב ודאי בשבילו

אותה הכא אבל ומקנה גמר אונס נמי ואיכא מנכסיו הלה שנותן מה אגב ואיכא הם

כיון וזבין כתליוה חשבינן לא למה למוכר הנאה ומטי שליחותו הלה שעושה ההנאה

לא ודאי והא בעדו להשתדל שהבטיחו תנאו מכח ההנאה אותה לעשות דמיחייב

ליתנן חייב היה לא המכר דמעות כההיא ומקנה גמר זוזי אגב שנאמר כדי הנאה חשיב

ומש״ה התליה בשעת המעות נתן הלוקח דהתם וזבין לתליוה דל״ד אמינא עוד ודוק. לו

אח״כ באה וההנאה עכשיו נותן דזה זה בנדון אבל ומקנה. גמר זוזי אגב אמרינן

ומנא עכשיו. ההנאה מטי דלא כיון קרקע כנתינת המעות נתינת חשיב לא שישתדל

קדושיו דאין וקדיש תליוה גבי ב) מ״ח (דף חזקת בפרק התוס' דכתבו ממאי לה אמינא

דהוי קדושין ליהוו לא דקדושין הפקעה דבלא תימה כו' כהוגן שלא עשה דהוא קדושין

הנאת שיש לפי לפרש ודוחק כלום לה נותן אינו לו שקנוי גופה נגד דכ ויהיב תליוה

וביאה בכסף אלא הוי לא קדושין קדושיו וקדיש תליוה דאמר אמימר דא״כ ועוד ביאה

מאי אח״כ שיתן מה זוזי אגב דגמר וזבין תליוה דחשיב איתא ואם כו'. לא בשטר אבל

ובשטר כהוגן שלא דעשה ם משו טעמא דהוי אמימר אמר נמי בשטר אפילו להו קשיא

ע״ד דקדשה כיון דהא אח״כ לה שיבא ביאה הנאת לה דמטי וזבין כתליוה חשיב נמי

א״ו וזבין. כתליוה חשיב ביאה דהנאת אדעתייהו להו סלקא והשתא קדשה לבועלה

לא הנאה) (או כתליוה האונס בשעת אינה ומקנה גמר דידה דאגב הנאה דאותה כיון

"ע וצ ומקנה גמר אמרינן

[ מ פ״ו למלך משנה הל' ומתנה זכיה ] כד הלכה

5. חוזר בצ׳ק הוצאות תשלום

בבנק המקבל והפקידו שיק לחבירו שנתן במי דנתי ק הערה ב פרק הלואה ובדיני

ועתה השיק, בהחזרת הבנק הוצאות לו להחזיר השיק בעל צריך אם השיק, והוחזר

והיה צמחו, ולא גינה זרעוני לו למוכר דדמיא לומר יש דלכאורה חייב, דלכו״ע לי נראה

אבל הבנק, בהוצאות ה״נ הזריעה, וצאות ה לו להחזיר צריך שאינו שכשם לומר מקום

עצמו שהוא משום אלא בהוצאות חייב אינו דלכן נראה הראב״ד שמדברי אינו, זה

צריך בשיק, פגם שנמצא כיון וה״נ ההוצאות, הוציא הוא לא הרי בנ״ד וא״כ הוציא,

גינה דזרעוני בהא שסובר המ״מ לדעת וגם מחמתו, לו שבאו ההוצאות כל לו להחזיר

מעותיו אלא בבנק, הפקידם להרויח לא כאן הרי להרויח, שהוציא מפני פטור ן שלכ

גרע ולא לו נתנו כן דעת ועל בבנק, שיק שמפקידים המדינה, מנהג וכן לגבות, רוצה

שמדברי שוגג, השיק בעל היה באם לעיין ויש הרמב״ם. שמחייב אירוסין מסעודת

אחרת למדינה להוליכו, שרוצה לו כשאמר שאף משמע כא סעיף רלב בסימן השו״ע

כשקיבל בנ״ד וא״כ ההוצאות, לו להחזיר חייב אינו מום בו שיש ידע לא המוכר אם

פטור יהא בחשבונו, שטעה אלא שלו שיק אפילו או טוב, שהוא וחשב מאחר. השיק

הוציא עצמו שהוא משום אלא שם פטרוהו לא דע״כ דאפשר שחייב, יותר ונראה

חייב בלא״ה אבל המ״מ, כסברת להרויח שעושה מפני או ד, הראב כסברת "ההוצאות

בהם שיש יודע שאינו גינה זרעוני בין לחלק לפוסקים הו״ל דבלא״ה ועוד בשוגג, אפי'

ומשמע היא, מזידה הנזק גורם שהוא חזרה שבשעת אירוסין דסעודת להך מום,

בשוגג חייב נו אי דגרמי שמדיני הפוסקים לדעת לעיין יש ומ״מ לחלק, אין כך שמשום

להלן ועי' בכך, חילקו לא למה לז סעיף להלן כמ״ש באונס, . או

המפקיד משך באם טו סעיף ט פרק יהודה ברית בספר במ״ש גם לדון יש ועפי״ז

ברבית חייבוהו כך ומתוך השיק הוחזר ואח״כ שהופקד השיק סמך על חשבונו, מתוך

הרי טוב הוא שהשיק הנחה מתוך אלא הבנק מן הלואה ע״ד משך שלא דכיון דאפשר

הוצאות בכלל זה גם בבנק ברבית אותו שמחייבים, מה הוא מזיק ממונות שמדיני וכיון

אלא מעות, להמתנת נתכוין לא שהרי ע), הערה להלן (עי' כאן אין רבית איסור גם

אפשר מיד, ניכר ההפסד שאין משום פטור שלכן גינה דזרעוני בהך הט״ז שלדברי

כאילו הוי הראב״ד לדעת שבזה אפשר ועוד מיד, בא הנזק אין כאילו הוי בזה שגם

מפני אלא נתחייב בבנק ההפקדה מכח לא שהרי ההיזק, עשה צמו ע הממון בעל

אלא אינו ושוב לטובתו, משך הרי המ״מ לסברת וכן מהחשבון, משך בעצמו שהוא

אבל בגרמא, לפצותו מותר וממכר מקח בדרך שהוא שבשיק נראה זה ועפ״י גרמא,

לומר שאין ונראה גרמא, על לפצותו שאסור ב בפרק שם כתבתי כבר הלואה בדרך

או זמן, הארכת בשעת ניתן אא״כ במלוה, זקפו כאילו השיק יהא מו״מ בדרך שאף

במלוה כזקפו דהוי שיק לו ונתן החשבון. כשסיכם

ח חושן [פתחי פ״ג "ו הערה ] סג

6. ת הוצאו הוציא ו משפט וצאות ה ו פי על

בעיר לדון שהזקיקו פי על אף יציאותיו, לשכנגדו לשלם חייב אינו בדין המתחייב

היה אם אבל אחרת. בעיר לדון שרוצה אלא בדינא, למיקם מסרב דלא וה״מ אחרת.

כל לו לפרוע חייב לדין, לירד לכופו הוצאות להוציא התובע והוצרך לב״ד, לבא מסרב

בערכאות תבעו שאם שאומר מי ויש. סרבן שנעשה משעה (שהוציא )הוצאותיו

בערכאות להוליכו הוצרך סרובו שמתוך פי על אף וטוענים, בדיינים הוצאות, והוציא

: הגה הוצאותיו לשלם חייב. אינו עליו להוציא הוצרך דאם להו וסבירא חולקין ויש

ע״ג כלל הרא״ש (תשובת לו לשלם חייב עכו״ם, של ערכאות ידי על לכופו הוצאות

שאמר מי כ״ו. סי' כדלקמן ב״ד, ברשות שעשאו ובלבד עיקר, לי נראה וכן ב'), סימן

הלך לא השני ו והלך, אחריך, אבוא ואני לך לו: ואמר אחר, במקום לדון שילכו לחבירו

צריך כשהסרבן בורר). זה ס״פ (מרדכי יציאותיו כל שהלך לזה לשלם צריך אחריו,

הוציא כמה לברר צריך אלא ויטול, הוציא, כמה שישבע אומרים אין ההוצאות, לשלם

לו ישלם וכזה הוצאותיו לו ישומו הב״ד. או

ה] סע' יד סי' חו״מ ו״ע [ש

דאליבייהו ונ״ל לו גורם שזה ממש ממונו בהפסד היינו דשכיח לגרמא רז״ל דקנסו דהא

שילך לחבירו האומר י״ד סי' רמ״א בהג״ה הובא מהר״ם בשם המרדכי מ״ש הוא

ומזה יציאותיו לו לשלם צריך אחריו הלך לא והוא חבירו והלך עמו לדון פלוני למקום

וחבירו פלוני יום חתונה זמן לו וקבע תן הח בנו עם שיבא לחבירו שכתב שמי פסקתי

התנצלות לחבירו אין שאם החתונה הוצאות הוציא וזה בא ולא ושיבא כן שיהי' השיבו

וכן לבא ראוי שהיה והשדה הגפן פרי מש״כ היזקו לו לשלם חייב שנאנס מספיק

פטור לכ״ע כיסו. מבטל

[ קסח] סי' יאיר חוות שו "ת

7. אונס נגרם ש כ הוצאות החזר

שהמשודך שנשבעה או מבוררת בטענה עלי מאיס שטוענת במשודכת השאלה ע״ד

ההוצאות להמשודך להחזיר המשודכת אבי מחויב: אם ה עלי מאיס

פטור המשודכת שאבי דאף מבואר קי״ז סי' ח״ג יעקב שבות בתשו' הנה תשובה

בהוצאות… חייב מ״מ מקנס אנוס שהוא משום מקנס פטור שאבי' דאף דבריו וביאור

לא ואמנם י״ד. ס״ק נ' סי' תשובה בפתחי והובא מצדו החתן יפסיד לא עכ״פ מ״מ

דבריו טעם ביאר לא כי קאמר דינא או פשרה בדרך כן פוסק יעקב השבות אם. נודע

למה בתשובה הרשב״א כמ״ש אנוס שהוא מטעם מקנס פטור האב אם דלכאורה

תשובה בפתחי הובא קס״ח סי' יאיר בחות לפמ״ש קשה והיותר הוצאות לשלם ריך צ

אין אם וכ' הוצאות לשלם דצריך אחריך ואני לך דאומר הדין על ט״ו ס״ק י״ד סי' ח״מ

קצה״ח ועיין מהוצאות פטור אונס טענת לו יש דאם ומבואר שנאנס התנצלות לחבירו

וא״ל לשחטו וירא פרה לו שהי' דראובן דס״ל דהרא״ש בטעמא שכ' ד' ס״ק ר״ז סי'

דיכול ונטרפה משכון ונתן כשרה בין טריפה בין הבשר יקח והוא שישחטנה שמעון

באומר ל״ט סי' סוף הסמ״ע כמ״ש היזקו דלשלם קצה״ח והקשה קנין הי' שלא לחזור

של״ג סי' מבואר וכן סופר שכר להחזיר דצריך המלוה בו וחזר שטר וכ' שילוה לחבירו

שיהי שסבר אונס הוא דכאן וכ' שם עיין בו וחזר ואקחנו מלאכה עשה לחברו 'ומר בא

שמעינן מ״מ לקמן יבואר כאשר בזה צ״ע דדבריו הגם כשרות בהמות דרוב כשירה

הגורם דכל בתרא הגוזל פ' במלחמות הרמב״ן וכ״כ היזק מגרם פטור דבאונס מדבריו

פטור באונס חבירו ממון: להפסיד

מהוצאות פטור באונס אחריך ואני דבלך וקצה״ח יאיר לחות לי' דפשיטא דמה איברא

וחילי בהוצאות חייב שנאנס אף אחריך ואני דבלך להיפך י״ד סי' ח״מ בכנה״ג 'מבואר

לשלם חייב לד״ת בא שלא הבעל שנאנס דאף שכ' י״ב סי' סוף בתשובה רמ״א מדברי

היזק וגרם בא שלא מה היזק גרם אלא ל״ה י דהר תמוהין כנה״ג דברי גם אבל הוצאות.

כנה״ג על שתמה מקוטנא הגאון מהרב ישראל ישועות בספר ומצאתי פטור באונס

דהו״ל משום הרמ״א דטעם להציל שירד ומה בזה. לתמוה יש רמ״א תשו' על וגם

מציל אין פטור באונס היזק דגרם דכיון שביעה כדי בו אין אחרים בממון עצמו מציל

דמקרי ס״ל ומ״ה ממון אונס רק הי' לא דרמ״א בהך שמא אך אחרים. ממון ב עצמו

פטור באונס היזק דגרם הלכה זה דדבר כיון ועכ״פ צ״ע ועדיין חבירו בממון עצמו מציל

יעקב השבות על צ״ע: ע״כ

קי] סימן א העזר אבן יצחק בית [שו״ת

---

נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

כבוד שקר מול בחירה אלוקית בפרשת קרח

בס״ד

פרשת קרח

קרח בשביל כבוד כפר בבחירה האלוקית שיש כהן, לוי וישראל. כפר בתורה מן השמים וכפר בבריאת העולם ואמר שהעולם קדמון (כלי יקר).

ובשביל כבוד האשימו את משה באשת איש. ״וישמע משה״ — מה שמועה שמע? ששמע שחשדוהו מאשת איש.

לקרח ועדתו, בשביל כבוד, הורסים ופוגעים בכולם — אין להם אלהים.

לכן אין להם מה להיות כאן, לכן פתחה האדמה את פיה ובלעה את קרח ועדתו וכל אשר להם, וירדו חיים שאולה. וצועקים מהשאול: משה אמת, תורתו אמת. ובני קרח הרהרו תשובה ונצלו ועלו. ושרים: ״למנצח לבני קרח מזמור, זמרו אלהים זמרו, זמרו למלכנו זמרו״. ו״שיר מזמור לבני קרח, גדול ה׳ ומהלל מאוד בעיר אלוהינו הר קדשו״.

שבת שלום

---

נשלח על ידי: אברהם קרמר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

למה האדמה בלעה את קורח? פרשת קרח

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב רותם שנירר

---

נשלח על ידי: רותם שנירר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

קצר לשבת קרח תשפ"ה הרב אסף רונס. מהיכן מצא משה כוח להתפלל ולעצור את המגיפה אחרי התלונות האישיות נגדו

צפייה ביוטיוב

ערוץ: אסף רונס

---

נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

קצר לשבת קרח תשפ"ו הרב אסף רונס ולא יהיה כקרח וכעדתו- מה הציווי לדור שלנו? באיזה מחלוקת אסור להחזיק?

צפייה ביוטיוב

ערוץ: אסף רונס

---

נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

קורח

קורח

שווים! ? כולם א.

ב. ודבש חלב זבת ארץ? מהי

ג. נשאתי מהם אחד חמור לא

ד. הראשונה המגיפה

וכעדתו כקורח היום) (גם יהיה ולא ה.

ו. למי נותן? מי

1 שווים כולם! ? .

שום במוצהר) (לפחות להפלות אסור השוויון. ערך היא העכשווית בתרבות המרכזיים הערכים אחד

כן אם אלא הגיע, הוא רקע ומאיזה עשה הוא מה משנה לא אדם, (לדוגמא לנושא רלוונטי השוני לעבודה או למגורים ללימודים, בקבלה קרביות יחידות או צבא יוצאי לטובה להפלות אסר.)בג״ץ כולם העדה "כל באמת שהרי קורח בטענת הפסול את להבין אצלנו קושי יוצרת זו רוחנית תפיסה

אם ישראל, עם כל בתוך תו שכינ את משרה הקב״ה ה'" "ובתוכם ישראל, עם בכל בחר ה' קדושים" ומעמדם טעות בה יש אם וגם לגיטימית! טענה היא לכאורה ה'" קהל על תתנשאו "מדוע הטענה כן לעשות אפשר שאי שורשית כך כל טעות זו באמת האם בהם, בחר שה' מכיוון שונה ואהרון משה של

בבריה דווקא צורך יש ע מדו ואהרון? במשה ה' בחירת את לכולם ויוכיחו שיפרחו מטות עם קטן נס משפחתם וכל ואבירם דתן קורח, את ובולעת פיה את פותחת האדמה ומזעזע, גלוי נס חדשה,

! ? ורכושם

קורח הציצית. על השאלה ע״י למחלוקת להיכנס ישראל עם את שכנע שקורח לנו מספרים חז״ל

שוודאי לו עונה ומשה תכלת פתיל צריך מתכלת עשוי שכולו בגד האם אותו ושואל למשה? מגיע מצוות ציווה לא שה' ודאי ולכן במצוות הגיון שאין להראות מנסה קורח תכלת. בפתיל חייב שהוא

מליבו אלו מצוות המציא ומשה משה) שליחות על חלק רק אלא כופר, היה לא ודאי (קורח. אלו

הגמרא פי על ומר ל אפשר התכלת? ופתיל התכלת בגד דרך דווקא קורח תפיסת את תארו חז״ל מדוע דומה התכלת מפני צבעונין? מיני מכל תכלת נשתנה מה אומר מאיר ר' היה "תניא מג דף במנחות השמים וכעצם הספיר לבנת כמעשה רגליו 'ותחת שנאמר הכבוד לכסא ורקיע לרקיע, דומה וים לים,

שהכיסא יודע הוא ש הכבוד כיסא את שראה אדם יש וכי כיסא'" דמות ספיר אבן 'כמראה וכתיב לטהר' הכבוד כיסא של לצבאו כמקור שהובאו בפסוקים הוזכר לא התכלת צבע ובנוסף תכלת? ! בצבע

שגורם זה הוא מהרקיע והמרחק הים גודל דווקא אלא תכלת בצבע אינם והרקיע שהים יודעים אנו את רואה הוא הכל על מביט אדם כאשר "כל" הוא תכלת המילה שורש כתכלת. אותם לראות לנו

הכבוד כיסא את לראות יכול הוא וממילא המטרה את הכל, של. התכלית כל לכבודו" ברא "שהכל לזכור צריך פתילים עם ציצית שלובש האדם בעולם. השכינה הופעת למען נבראה כולה המציאות

התכלית- את לשמש באו השונים הפרטים שכל לעלות היא המטרה התכלת, פתיל מוסיף הוא ולכן

הפ כל את התכלת- לעבר הפרטים כל את תילות, התכלית אל אותם. לקרב

ואהרון- למשה טוען קורח בתיקון צורך אין קדושים. כולם העדה כל לתכלית. הגיע ישראל עם כל

במציאות אחד אף של ובהתעלות כמו בדיוק אלוקיך" ה' "אנוכי סיני בהר שמעה השפחה גם שהרי

לילה וארבעים יום ארבעים ושתה אכל ולא סיני להר. לה ע רבינו שמשה לכך משמעות ואין משה, המידות ולעבודת עושה שאדם הרוחנית לעבודה משמעות. אין בעם בחר שה' ברגע קורח לטענת

רוחנית- בעבודה צורך גם אין משמעות שאין וכיוון שווים. כולם ישראל התכלית את לראות צורך אין

התכלית- לקראת אותם ולרומם הפרטים כל של הכבוד. כיסא

להתעלות כדי האדם בני של במעשים צורך אין: הנצרות תפיסת של השורש היא קורח של תפיסתו מאמין שהוא יאמר שהאדם מספיק האלוהים. של ברואיו היותם מעצם קדושים כבר כולם שהרי

ך הופ הוא הנוצרית בתפיסה שמאמין מי כל לדבריהם הבא. בעולם חלק לו ויש מסויימת בתפיסה

האדם בני בין הבדל אין ישראל. עם. להיות

להתגבר עצמו, את לתקן מהאדם הדרישה היא התורה שורש זאת. טענה לסבול יכול לא רבינו משה

חייו כל במהלך ה' אל ולהתקרב יצריו. על לצד להתעלות תנסו תהיו" "קדושים הציווי שורש זה

הקדושה צד שבחיים, . המרומם

הקבוצה את תקדם קבוצה שכל כדי וישראלים לווים כהנים מעגלים, ל ש בצורה בנוי ישראל עם המקדש בית, הבית הר ירושלים, ישראל, ארץ העולם, כל הארצית: במציאות גם כך שמסביבה.

אבל אלוקית, בריאה היא כולה המציאות שכל ודאי והשבת החול ימות הזמן: במימד וכן. וקוה״ק.

הקרובה מציאות ישנה הבריאה בתוך ולקרבה יותר הרחוקה המציאות את לרומם שתפקידה לה' יותר

.'לה צריך שהאדם מכיוון שלנו הנפילות על בתשובה ולחזור מעשים, לעשות אותנו מחייבת התורה

חייו כל במשך ולהטהר. להתקדש

מוזמנים\ "כולם איננה התשובה ה'" בהר יעלה "מי השואל תהילים מזמור את אומרים אנו כאשר כל

מי שרוצה\ שהתקדש אדם למרמה…" נפשו נשא לא אשר לבב, ובר כפיים "נקי דווקא אלא וכדו'" פי על אנשים מעריכים אנחנו ה'. בהר לעלות יכול מידותיו, את שתיקן אדם יצרו, על גבר והטהר, לשאוף לכולם דוגמא שמהווים אלו והם התוצאה) פי על רק (לא השקיעו שהם וההשקעה העבודה

והנסיונות הקשיים ל. מרות לעלות

אלוקית מבחירה נובע חלקו האדם- בני בין מהותי הבדל יש בין וכן לעמים", ישראל …בין "המבדיל: שונות מצוות גם להם יש (ולכן שונים תפקידים להם שיש מכיוון ישראל בעם שונות,)קבוצות

אישית ועבודה אנושית מבחירה נובע וחלקו חכם תלמיד ממזר היה אם אבל בהוריות המשנה כדברי " שיש הזה ההבדל משמעות הארץ." עם גדול לכהן קודם חכם תלמיד ממזר הארץ, עם גדול וכהן שממנו המקום מתוך אחד כל אבל למעלה. לשאוף יכולת התכלית, אל להתקרב האנושות מכל תביעה

אדם של להתקרבות מישראל אדם של ההתקרבות דומה אינה אותו. לברוא בחר ה' העולם. מאומות תביעה לחוסר מובילה חיים) לבעלי אדם בני בין גם (לפעמים מוחלט בשוויון הדוגלת הפוכה אמירה

במציאות מקום אין שווים, כולם שהרי מאמץ לחוסר כך ומתוך. בהתקדמות

עצמו את לתקן מישראל אדם לכל ותגרום רלוונטית תהיה תמיד שהיא משום נצחית היא משה תורת

אליו והתקרב ה' בהר לעלות כך ומתוך מי. דותיו ואת

****

2. ודבש חלב זבת ארץ? מהי

כִּי ט עַ מְ הַ נַעֲלֶה. רּוֹלא אמְ "וַי בחוצפה לו עונים הם ואבירם דתן עם לדבר מגיע רבינו משה כאשר

נּו יתֵ לַהֲמִּ בַׁש לָבּודְ חָ ת זָבַ ץ רֶ אֶ מֵ נּו עֱלִּיתָ הֶ מ ִּבַ כִּי- ר: בָ דְ ת שְ ָתִּ ג לֵינּו עָ ר רֵ ם- ת שְ ָהִּ ל- אֶ ר. ַאףֹלא רֵ זָבַת ץ רֶ אֶ

יא הֲבִּ בַׁש לָבּודְ חָ נּו תָ ִּוַתֶןת- שהם רק לא נַעֲלֶה" ר, ֹלא תֵנַק ם הֵ הָ ים אֲנָׁשִּ הָ עֵינֵי הַ ם, וָכָרֶ ה דֶ שָ נַחֲלַת ְלָנּו אותה מכנים ממצרים, היציאה עצם על בתלונה באים גם אלא רבינו משה עם לדבר להגיע מסרבים

הצליח לא שמשה טוענים ודבש", חלב זבת "ארץ ישראל ארץ של הגדול בשבח לארץ העם את להביא כפי איתך, לדבר נעלה לא רק אינה נעלה" "לא דבריהם סיום משמעות ולכן להם שהבטיח חלב זבת ישראל עם בהוצאת משה הנהגת בכל מרידה בדבריהם יש אלא דבריהם, מתחילת שמשתמע

ממצרים- ישראל לארץ נעלה. לא

כאשר הראשונה בפעם הסנה, במעמד כבר ישראל. ארץ של הגדול השבח זה ודבש" חלב זבת "ארץ ילו צִּ לְהַ ד רֵ "וָאֵ יגיעו שאליה הארץ את מתאר הוא גאולתו על ישראל לעם לבשר משה את שולח ה'

ל- אֶ ה בָ חָ הּורְ בָ טו ץ רֶ ל-אֶ אֶ וא הִּ הַ ץ ן-הָָארֶ מִּ עֲֹלתו יִּםּולְהַ רַ צְ מִּ יַד מִּ בתואר מיוחד מה בָׁש" לָבּודְ חָ ת זָבַ ץ רֶ אֶ

ארץ איזה ישנה לא שלהם נראה היה עבדים? של לעם אותו דווקא לבשר ומדוע ץ? לאר שניתן זה הקשה העבדות את להפסיק העיקר …יקבלו

ארץ היא שמצרים טוענים ואבירם דתן כאשר טעותה. שורש את לברר צריך טענה מושמעת כאשר

שבח היה לא אם ש ישראל, ארץ של הגדול השבח בהבנת טעו הם במה להבין צריך ודבש, חלב זבת

ישראל ועם משה באזני זו טענה לטעון יכולים היו לא הם במצרים, . כלל

אדם כל על מצווה התורה מאוד. מיוחד בהקשר נוספת פעם מופיע ודבש" חלב זבת "ארץ הביטוי

לאחר3 המעשרות כל את שהפריש כך על להתוודות מפרותיו המעשרות את הפריש בהם, שנים

את עמך את וברך השמים מן קדשך ממעון "השקיפה להתפלל אדם כל על וי הויד בסיום כהלכה. מתארת התורה ודבש חלב זבת ארץ לאבתינו נשבעת כאשר לנו נתתה אשר האדמה ואת "ישראל והחיבור השכינה השראת על מצפים היינו שאולי כפי ולא הכלכלי, השפע בתחום דווקא הארץ את

בארץ, לה' זו בקשה של המשמעות את מסבירה יג) משנה ה' פרק שני מעשר במסכת המשנה ( כאשר שהבטחתנו… מה עשה אתה אף עלינו, שגזרת מה עשינו השמים": מן קדשך ממעון "השקיפה

ודבש חלב זבת ארץ לאבותינו: נשבעת לבקש מדוע המתבקשת והשאלה." בפירות טעם שתתן כדי

כ? דין המצוות קיום אחרי הפירות של הטוב הטעם את דווקא

הכרח שיש מסביר ברכתם) אחרי הכהנים בקשת על ראיה בעולת גם (מובא איה עין בספרו קוק הרב הבטיח כבר שה' ההבטחה, את ממצרים, יוצא שהוא לפני עוד הראשון, מהרגע ישמע ישראל שעם מבחינה שפל שהוא עם להרוס יכול כלכלי עושר חקלאי. עושר עם ארץ ויקבל יגיע שהוא לאבות,

בעם השפע בשורת מטרת בהווה להתענג כדי עצמו לצורך העושר כל את יקח הוא שהרי. סרית מו במשימה להצליח כדי העולם, את ולרומם לתקן להוביל, נועד ישראל עם לחלוטין. שונה היא ישראל

למציאות להתרגל צריך ישראל עם זו קשה של להחלטות הנתון עבדים, של עם לא כבר שהוא

כעם עצמו את לראות חייב הוא כך ולשם הנהגה יכולות עם עם אלא עליו, ת השולטו מעצמות בסוף יגיע אליה השלמה במדרגה. הנמצא

עוברת מחלה זו שלהם הרעה ההשפעה קוק הרב אומר אבל גדול, סיכון שיש וודאי ובעושר, בשפע

העליונה במדרגה יחיה ישראל עם התהליך בסוף ובגלות, בעונשים צורך יש אם גם הוא שלשמה

נועד- ולכן תפקידו מה יבין ישראל עם כמתחילה צורך יש כך לשם ה לקרבת והובלתו העולם,'תיקון ודבש חלב זבת ארץ יקבל ישראל שעם לאבות נשבע כבר. ה' את להפריש מסיים הוא כאשר אדם כל

לאבות, רץ הא להבטחת מחובר הוא אליו שהגיע האלוקי שהשפע לעצמו להזכיר צריך הוא מעשרותיו עצמה בפני תכלית להיות ולא המלא יעודו את להגשים ישראל לעם לסייע הוא השפע של. מטרתו

לטובה היא הגשמי השפע מטרת שכל הראיה על מבוססת ואבירם דתן של שהחשיבה לומר ניתן עפ״ז

לכן ו ודבש, חלב בה יש מצרים גם ישראל. לארץ תחליף למצוא אפשר כזאת בראיה בהווה, האישית לחיות ובה ודבש חלב זבת שהיא אחרת לארץ לחזור אפשר המובטחת לארץ מיד מגיעים לא אם

נוחים. חיים

ודבש חלב זבת "ארץ בשבח מעמיק קוק יהודה צבי "הרב והדבש החלב מתכוון התורה שלשון (למרות

לדבורים גם מיוחס דבש בנביאים כבר פירות, ושאר תמרים )לדבש שחז״ל דברים שני הם התאמצו

הטמא- מן היוצא "כל כלל לנו יש שהרי אותם לאכול וניתן כשרים הם כיצד לימוד למצוא."טמא את שהופך הבהמה בגוף תהליך ישנו חלב", ונעשה נעכר ש״דם למדו חז״ל ו') (דף בכורות במסכת

א שהי הדבורה ע״י נעשה דבש וכן חלב. לשתות אסור היה הרגילים הכללים ע״פ וא״כ לחלב הדם

להאכל אסור היה וודאי וא״כ העוף שרץ! וודאי

לאבות עוד הבטיח ה' אותה דווקא שכאמור ודבש", חלב זבת "ארץ ישראל ארץ של הגדולה המעלה

שנראים בדברים והקדוש הטהור השורש את לחשוף היכולת היא הראשונה בפגישתם למשה, ואומר מהקדושה וכרחוקים כטמאים. לרוב כנען- כ״ארץ כלפי״חוץ שנראית הארץ אותו גר שבה הארץ ביותר הישרה בצורה שמופיעה הארץ ישראל" "ארץ באמת היא עבדים" עבד ב״ארור. . שקולל אחד ברא "הכל בעולם. ה' שם את לגלות נועדו במציאות החומר מימדי כל איך שחושפת הארץ האל, את

אין בגלות, מאשר שונה ישראל בארץ האלוקית ההדרכה לכבודו". הגוף בכוחות להאבק צורך עוד אסור האישיות), של כמוביל הרוחני הצד לביסוס ביניים כשלב רק (אלא הקדושה להופעת כמטרה

יש לאדם ישראל בארץ זה כוח לו נתן הקב״ה שהרי מכוחותיו כוח מוחלטת בצורה לבטל. לאדם

ה מעבודת כחלק נפשו כוחות בתוך הנכון לשימוש כוח כל לנתב.'מטרה

רובד אין לטענתם המציאות. של עמוקה ראיה בכל וזלזלו משה כלפי פניהם החציפו ואבירם דתן הסתכלות לכל הלועגת כזאת הרסנית לתפיסה מהקדושה. המנותק חומר כולנו החומרי, לשפע פנימי

קיום זכות אין עמוקה. רוחנית

בחיינו הבא עולם של מציאות היא ישראל. ארץ פתק כתוב המשיח של היכלו שב מביא הקדוש הזוהר לכאן יכנס לא זו, למדרגה הגיע שלא מי לטוב, ורע למתוק מר לאור, חושך להפוך יכול שלא. שמי זו לדלג אסור המציאות. חלקי בכל הרוחני השורש מציאת לארץ ישראל עם בכניסת הגדולה המטרה

מהטמא– שיוצא מה ולכן מדרגות על על שמעידים דברים ישנם אבל טמא, שתהליך שלמרות הכלל

הרע כל כיצד יגלה המשיח לבא לעתיד טהרה היא היסודית מהותם הטמא דרך הוא, היווצרותם ודבש חלב זבת "ארץ העליון. מהקודש נובע הכל שורש שהרי לטוב."יהפוך

****

3 נשאתי מהם אחד חמור. לא

מצליח קורח ואהרן. משה עם שלהם המחלוקת חומרת על מעיד ועדתו קורח על שהוטל העונש מִּּתוְך לּו דְ בָ "הִּ ישראל עם כל את להעניש רוצה שה' כך כדי עד ואהרן משה על העדה כל את להקהיל

החזקה הטענה מה ישראל. עם את הצילה ואהרן משה תפילת רק " גַע כְרָ ם תָ א וַאֲכַלֶה את; ז הַ ה עֵדָ הָ ואהרן משה במנהיגות ספק להטיל לעם לגרום שהצליחה ועדתו קורח? של

שניתנו השונים העונשים את לעצר והצליח העם, בעד התפלל משה בהם אחרים לחטאים בניגוד

והמרגלים העגל בחטא העם את להעניש רצה שה' העונשים את או, המגיפה את או השריפה לעם, שלכאורה בנימוק מנחתם את יקבל לא שה' מתפלל משה קורח עדת על כאן העדה, לכל כאן וגם י אתִּ נָשָ ם הֶ מֵ ד חָ אֶ ר חֲמו ם; ֹלא תָ נְחָ מִּ ל אֶ פֶן ה׳ַאלּתֵ ל אֶ ר אמֶ וַי ד, א מְ ה לְמׁשֶ ר "וַיִּחַ קשור לא, נראה

"ַאף שהרי נכשלה משה שמנהיגות קורח עדת של הטענה כנגד לכאורה ם." הֶ מֵ ד תַאחַ אֶ י תִּ ע הֲרֵ ְוֹלא שהם לכך הוכחה מהווה זה וכשלון ם" וָכָרֶ ה דֶ שָ נַחֲלַת לָנּו ן וַּתִּּתֶ נּו, תָ יא הֲבִּ בַׁש לָבּודְ חָ ת זָבַ ץ רֶ אֶ ל אֶ ֹלא

משה בתפילת בקשה לבא צריכה היתה ם, למנהיגי אותם מינה ה' ולא ה' קהל על שהשתררו אלו משה מדוע פיה. את האדמה פתיחת ע״י בהמשך יוכח שבאמת כפי בהם, האלוקית בבחירה להוכחה

בהנהגתו הנאה טובות נטילת ואי כפיים נקיון ישרות, על טוען אלא גלויה בצורה מה' זאת מבקש? לא

בהם ונוהג ישראל עם על משתרר שהוא משה על לטעון קשה שהיה העובדה לאור מתחזקת השאלה האדם מכל מאד ענו משה "והאיש משה על מעידה התורה שהרי אונקלוס) שתרגם (כפי בהתנשאות

האדמה פני על?"אשר

על שכינתו את משרה ה' שבהם פעמים ישנם ה' שבהנהגת ראה רבינו שמשה מסביר סופר החתם

אמוני יסוד ישראל עם את או, אותם ללמד כדי השכינה להשראת הראויה במדרגה שאינם אנשים ישמע "בעבור ישראל לכל סיני הר במעמד שהיתה פעמית והחד המיוחדת השכינה השראת את למשל המיוחדת נבואתו מדרגתו על ללמדם כדי ואהרון למרים וכן לעולם" יאמינו בך וגם עמך בדברי העם

שהוא כדי ובנוסף נביא, להם קם א של פה פתחון יהיה לא שלגויים כדי בלעם על ולהבדיל משה, של ההבדל את לברר כדי ועדתו קורח על שכינתו את ישרה שה' משה חשש כאן גם ישראל. עם את יברך

משה מדרגת לבין. בינם

לקיחת א. תכונות: בשתי ניכרת שמים לשם שאינה הנהגה. צורך אין שכאן ה' כלפי טוען משה

לעמדת להגיע כדי לגדולה להגיע ניסיון ב. להנהגה. להגיע מנסה אדם כך ולשם אישיות, הנאה טובות

יחשוד שמישהו חשש אין בוודאי שאצלו ה' כלפי טוען רבינו משה באויביו להנקם כדי והשפעה. כוח הרעה לא הוא ובנוסף כלל הנאה טובת לקח לא הוא שהרי, אלו מניעים משני באחת נגוע שהוא בו

קורח עדת על שכינה צורך. להשרות אין ולכן ישראל מעם אחד לאף

בוחרים הצדיק על המתנגדים איך "לראות מפשיסחא האדמו״ר בשם מביא תר״מ) (שנת אמת השפת

ביותר אצלו המתוקנת במידה דווקא עליו "לדבר חמור מהם לקח לא שהוא לומר בחר רבינו משה

טענתם היתה שזו! ! מכיוון

וניכר משה של ענוותנותו על מעידה התורה ור כאמ שהרי מובנים לא האלו הדברים ראשון במבט כך על להתלונן דווקא אפשר ואיך לעצמו וכבוד גדולה מחפש הוא! ? שאין

"הפוסל- העולם על שלו ההסתכלות צורת פי על חברו את דן אדם שכל מבאר מפשיסחא האדמו״ר

ביטוי לידי באה ש העדה כל על ואהרון משה התנשאות על התלוננו ועדתו קורח כאשר פוסל" במומו

להנהיג מתכננים הם כיצד ההנהגה, את רואים עצמם הם כיצד התברר לעצמם הנאה טובות, בלקיחת רבינו משה את ולהחליף להדיח שיצליחו במקרה ישראל עם. את

ישראל עם טובת את רק המחפשים ואהרון, משה את להחליף שרוצה ההנהגה שזו מתברר, כאשר

אלא המרכז לא הם ובאהרון בו הבחירה ועל משה הנהגת על ענייניות שנראות הטענות שגם מתברר הנהגתו בין ההבדל שיחשוף רוצה בתפילתו משה קורח את למנות כדי העם לב את למשוך נועדו. רק שררה להשיג דרך בשלטון שרואה ההנהגה לבין והישרה. הנקיה עיניו לנגד שם שתמיד רבינו, משה

להשוות אפשרות שתווצר מחשש ומנחתם תפילתם את לדחות ש ביק הפעם גם ישראל, טובת את השראת גם כך לשם אישיות, למטרות כלי בשלטון הרואה אלטנרנטיווית להנהגה משה הנהגת את

השונים המנהיגים בין השוואה של רושם ליצור עלול זה אמוני יסוד לימוד לצורך פעמית חד. שכינה

הנבואה ולמדרגת כמנהיג בו האלוקי לבחירה הבסיס הם נו רבי משה של וישרותו המיוחדות מידותיו לדורות הוא קורח עדת מול בבירור הצורך לו. שניתנה. המיוחדת משה בין החדה ההבדלה מתוך

יַד- בְ ה' בֶר דִּ ר כַאֲׁשֶ, תו כַעֲדָ וְ ח רַ כְק יֶה "וְֹלא-יִּהְ ישראל עם קורח עדת לבין ואהרון ישראל עם." לו ה מׁשֶ

ואהרון במשה האלוקית בבחירה הדורות ב. כל יאמין

****

4 הראשונה. המגיפה

ועדתו קורח ובליעת האדמה פי פתיחת הוא ועדתו קורח ממחלוקת לדורות שנזכר, האירוע ידי על

שנ הדברים מעשרת אחד חז״ל פי (על ברא שה' המיוחדת הבריאה השמשות בין שבת בערב )ו ברא

נענשו שגם זוכרים רבים רבינו משה הנהגת על מחלוקתו על קורח את, והעניש וחמישים מאתים

בשריפה. הקטורת מקטירי העדה מנשיאי

נענש ישראל עם שגם שוכחים לפעמים. ה עם את המיתם "אתם תלונתם אחרי הפרשה "'בהמשך

כבר אבל את לכלות רצה ה' הפרשה ת בתחיל גורפת בצורה העם כל ורק תפיל עזרו ואהרון משה ת ו

ל- אֶ וְ ה ל-מׁשֶ אֶ ה' בֵר "וַיְדַ ה' אף חרון את להעביר ם תָ א וַאֲכַלֶה את, ז הַ ה עֵדָ הָ מִּּתוְך לּו דְ בָ הִּ ר. לֵאמ ן ַאהֲר

לְכָל- ת רּוח הָ י אֱֹלהֵ ל אֵ רּו אמְ וַי ם נֵיהֶ ל-פְ עַ לּו וַיִּפְ גַע. כְרָ א הָ ר שָ ִּבָ כָל- ל עַ וְ א יֶחֱטָ ד חָ אֶ יׁש ף צ קְ הּתִּ עֵדָ ". הָ ישראל עם את לכלות ה' של אמינא ההווא מובנת לא שאחרת בסדר היה לא ישראל שעם וודאי

אחד. ברגע

לברר צריך ולכן חטא היה מה עזר במה חטא הוא ואם העם? של ו ואהרן משה אמירת ה איש שרק

ישראל שעם שוודאי מסביר הרמב״ן חטא? אחד הוא שמשה ברור לו והיה למשה האמין בתחילה עבודת את ישיב ה' באמת אולי לראות בא העם להתאסף, לכולם קרא קורח כאשר אבל ה', שליח

קורח טענת כפי לבכורים, , המקדש כליה לחייבם ה' רצה זה הרהור על רבו אחרי המהרהר "כל שהרי

במעשה ולא בהרהור רק היה שהחטא, ה הי ואהרן משה של הזכות לימוד השכינה". אחרי כמהרהר העונש את לקבל שצריך זה הוא רק ולכן במעשה שחטא זה הוא קורח. ורק

שנראה נס לאחר דווקא באדמה, ועדתו קורח בליעת לאחר השניה, בפעם הועיל לא זה סנגוריה לימוד

שקרה מה מכל הפוכה שנראת בתלונה בא ישראל עם משמעית, וחד ברורה אלוקית כהתערבות

ת- אֶ ם הֲמִּּתֶ ם אַּתֶ ר: לֵאמ ן ל-ַאהֲר עַ וְ ה ל-מׁשֶ עַ ת חֳרָ מָ מִּ ל אֵ רָ נֵי-יִּשְ בְ ת כָל-עֲדַ "וַיִֹּּלנּו כאן ובאמת ה'" ם עַ רק שנעצרת מגפה מתחילה מיד ולכן צופה. היה רק ישראל שעם ולומר סנגוריה ללמד אפשר אי כבר

בזמן הקטורת. בעזרת העם על מכפר שאהרן אחרי מתים14, 700 הזה הקצר עונש מישראל. אנשים

ומשמעותי חמור חטא על מעיד חמור כך. כל

כך כל שנראת לאמירה הבסיס להיות יכול מה מהמציאות? הפוכה כך כל תלונה להבין אפשר איך

? תלושה

הרמב״ן גרמו ואהרן שמשה אלא באדמה ועדתו קורח בליעת על היתה לא ישראל עם שטענת מסביר

של למותם וחמישים מתאים הקטורת, מקטרי ואהרן ממשה הגיעה הקטורת להקטרת היוזמה שהרי הקטרת עונש מראש, ברורות היו התוצאות שהרי מסוכן, פחות אחר מבחן לעשות יכולים היו והם

מיתה הוא ולמקומה לזמנה חוץ קטורת ואביהו נדב של )(כעונשם עשות ל אמרו לא שהם במיוחד. לישראל אמר לא והוא הזאת, הקטורת להקריב למשה אמר לא השם "כי ה' של בשמו הזה המבחן את ומופת אות לתת יכולין והיו העם, בה מתו אשר הזאת העצה נתנו מעצמם כן אם כן, לעשות ה' בשם

בזולתו או במטה. אחר "

שגרמה זו והיא ואהרן שה מ לתפילת נענה שה' סבר ישראל שעם דומה בדרך מסביר עזרא האבן גם

הנשיאים את שורף היה לא ה' תפילתם ובלעדי העדה נשיאי. לשרפת

הם אם גם ישראל. אמירת על תמיהה נשארת עזרא ואבן הרמב״ן של ההסברים לאחר גם לכאורה את וקיבל אותם גיבה ה' הרי ואהרן, משה של יוזמה היו הקטורת במחתות המבחן שצורת חשבו

והראה תפילתם ב ולא ואהרן במשה בחר שהוא הזה במבחן לכולם וחמישים מאתים העדה! נשיאי

ב בחירתו את מראה ה' להתחזק. צריכה רק ואהרן משה בבחירת האמונה א״כ ואהרון משה גם

מהם שמגיעים! ביוזמות

רבות פעמים ישראל עם של זו תלונה דרך מאוד חשוב יסוד אותנו מלמד מלובלין הכהן צדוק. ר'

מכך אין אבל בדרכו. תומך שה' סימן זה מצליחה דרכו שאם חושב והוא מצליחה שדרכו רואה אדם באמת ישרה לא דרכו ואם ראיה, לילך- רוצה שאדם "בדרך חז״ל אמרו זה על המבחן אותו "מוליכים.

ה רצון פי על באמת הם מעשיו האם אמיתית, היא זו דרך באמת האם להיות.'צריך

חז״ל (לפי ישראל עם על בצורת מדעתו גוזר הנביא אליהו זה. לעיקרון דוגמאות י שת מביא צדוק ר' והרי אחאב לו אמר ע״ז, עובדים שהם אליהו של תוכחתו כנגד קשות מילים אמר שאחאב אחרי וא״כ מתקיימות לא מטר" יהיה ולא השמים את "ועצר שמוע אם ב״והיה כתב רבינו שמשה הקללות

לא זו שגזרה ולמרות דברי") לפי אם כי מטר ואל טל "אל גזר אליהו מיד לנו, ש הע״ז על כועס לא ה' בין בויכוח גם וכך אותו. פרנס ה' ושם כרית בנחל ולהסתתר ללכת לו אמר ה', ה' ציווי פי על היתה אליעזר רבי של והמופתים הראיות כל את דחו חכמים עכנאי" של "תנורו בסוגיה וחכמים אליעזר, רבי

מפנ לא שהסיי אלא משמים, נעשים שהם האמינו שלא י אליעזר שרבי כך בעקבות היתה דשמיא תא ע

משמיים לו סייעו ולכן הזאת בדרך. בחר

אבל ביקשו, הם שכך מכיוון רק היא ואהרן למשה שהיתה דשמיא שהסייעתא טען ישראל עם כאן גם

הכפירה המשך יש זו בטענה ש משום במגיפה נענש ישראל עם האמיתי. ה' רצון שזה ראיה בכך אין

משה בבחירת קורח. של

את שהרגה קטורת אותה ידי על דווקא הוא למגפה התיקון וחמישים המאתים העדה. נשיאי שכל ישראל עם את שמלמדות אלו הן הקטורת ע״י דווקא והפסקתה המגיפה של הקשות התוצאות

המחלוקת מתחילת ואהרן משה מעשה ה דבר.'י פ על הכל אלא מיוזמתם אינם

שבכל כדי נועד עולם לדורות למזבח ציפוי אותם ולרקוע האנשים מחתות את לקחת למשה ה' ציווי

. . וְֹלא- ל, אֵ רָ יִּשְ נֵי לִּבְ ן "זִּכָרו הדורות יַד בְ בֶר׳ה דִּ ר כַאֲׁשֶ, תו וְכַעֲדָ ח רַ כְק יֶה יִּהְ להאמין חובה יש " לו ה מׁשֶ

של בקשתם או מרצונם תוצאה רק נגרמו ולא מוחלטת ה' ירת בח הם מעשיו ובכל במשה שהבחירה אמת ותורתו אמת "משה ואהרן. ."משה

****

5 ועדתו כקורח היום) (גם יהיה ולא.

דתן קורח את ובלעה פיה את פתחה האדמה משמעית, חד היתה ועדתו קורח במחלוקת ההכרעה

מאתים את ושרפה אש יצאה ובנוסף משפחותיהם ובני ואבירם וחמישים מקטירי העדה נשיאי את מצווה ה' אבל לדורות, הלקח את ילמד ישראל עם כזאת ברורה הכרעה אחרי לכאורה הקטורת. למזבח ציפוי פחים ריקועי אותם ולעשות הנחושת מחתות את לקחת אהרון בן אלעזר אל לומר משה

ר אֲׁשֶ ן עַ לְמַ ל, אֵ רָ יִּשְ נֵי לִּבְ ן ו "זִּכָר לדורות המטרה את מנמקת התורה ישראל". לבני "אות שיהיו כדי

וְֹלא- ה'; נֵי לִּפְ ת, רֶ ט קְ יר טִּ קְ לְהַ הּוא ן עַאהֲר זֶרַ מִּ רֹלא אֲׁשֶ זָר יׁש אִּ ב רַ ֹלא-יִּקְ ר כַאֲׁשֶ תו כַעֲדָ וְ ח רַ כְק יֶה יִּהְ

יַד- בְ ה' בֶר דִּ לו ה מׁשֶ ".

שהם והזכרון המחתות יקועי מר שכתוצאה הבטחה או ועדתו כקורח להיות איסור כאן יש האם מחלוקת עוד תהיה לא? מעוררים

אל וילך משה "'ויקם במחלוקת להחזיק איסור זה מפסוק לומדת ק״י) (דף סנהדרין במסכת הגמרא

בלאו עובר במחלוקת המחזיק כל רב דאמר במחלוקת, מחזיקין שאין מכאן ר״ל אמר ואבירם 'דתן וכעד כקרח יהיה "ולא יז) (במדבר שנאמר לו משה "ביד הכא כתיב ליצטרע ראוי אמר אשי רב "", תו בחיקך ידך נא הבא עוד לו ה' 'ויאמר ד) (שמות התם."'וכתיב

מ״ב עשה ובמצוות המצוות לספר בשורשים כותב הרמב״ם רב. דברי במשמעות חלקו הראשונים

תתגוד "לא מהאיסור חלק והוא ואסמכתא דרש רק אלא עצמו בפני איסור כאן שאין דו- תעשו לא

יצטרע אלא נענשו ועדתו שקורח כמו יענש לא הכהונה על שיחלוק ומי אגודות". אגודות

ומוסיף הכהונה על לחלוק איסור כאן שיש במפורש כותב המצוות ספר על בהגהותיו הרמב״ן לעומתו

ות בשאילת הגאונים כבר כתבו גם וכך ל'), תעשה לא (מצוות מהתורה הלאווים לרשימת זה איסור

דבריו- (בתרגום גאון אחאי דרב במחלוקת עומדים שכאשר מחלוקת, לעשות ישראל לבית להם אסור

להלכה זאת פסקו והרא״ש הרי״ף וכן גדולות הלכות ובעל זה) את זה לשנוא. יבואו

לקורח שהצטרפו האנשים את מכנים חז״ל ובעקבותיה התורה זה? איסור של המשמעות מה

פרוש על חולק גַע" כְרָ ם תָ א וַאֲכַלֶה את ז הַ ה עֵדָ הָ מִּּתוְך לּו דְ בָ "הִּ ה' ציווי על ו בפרוש הרמב״ן כ״עדתו". על3 לכנות אפשר אי שהרי ואבירם דתן קורח, על רק שמדובר חננאל רבינו ולכן "עדה", אנשים

ה מש כנגד אותם ולהקהיל ספק בליבם להכניס הצליח שקורח ישראל לכל שהכוונה מסביר הרמב״ן

כרגע לכלות רצה ה' ואותם לבכוריהם, העבודה תחזור אולי לראות כדי. ואהרון התפלל שמשה ומה

כָל- ל עַ וְ א, יֶחֱטָ ד חָ אֶ יׁש אִּ "הָ אשמת את מעבירים שהם ישראל מנהיגי של דרכם הוא כך ף" צ קְ הּתִּ עֵדָ הָ

לחטוא לעם שגרם זה שהוא היחיד על העם. כלל

בא אלו בדורות הפירוד המלך, דוד של ודורו השופטים דור על לה גדו האשמה מכאן לומד הרמב״ן את לבנות דרש ולא הקורבנות את הקריב ובה פרטית במה לעצמו הקים אחד שכל בכך ביטוי לידי

ה לעבודת ישראל עם כל של אחד מרכזי כמקום המקדש.'בית השופטים תקופת את איפיין זה חטא

ואת שבטו את הנהיג שופט וכל בתחומו שגרו הכנענים מול לבד התמודד לעצמו, חי שבט כל בהם המנהיגים גם דבורה). בשירת (כמתואר לעזרתו יבואו אחרים ששבטים בלי בסביבתו השבטים הנביא שמואל מלבד אליהם, יגיע שרוצה מי שכל ואמרו בביתם נשארו בלבד, שיבטיים היו הרוחניים

ישראל ערי בכל והסתובב השינוי את, שהתחיל העם אחדות של התחושה את שאיפשר זה הוא

העם כל על אחד מלך מינוי לבקשת. שהובילה

את למנות דוד את ה' הסית שבעקבותיו החטא הוא אלו בדורות והפירוד שהמחלוקת אומר הרמב״ן ובכך עצמו על האחריות את לקח המלך דוד שם גם הדבר. מגפת של הקשה לעונש וגרם ישראל, עם

העם כל המגפה. מעל את עצר

המרכז ואת העם את לפורר איסור אלא בדעות לחלוק איסור לא הוא ועדתו, כקורח להיות, האיסור

שלו המאחד. הרוחני בעצם היא קדושים" כולם העדה "כל אהרון כהונת על ועדתו קורח טענת שורש

אחד כל לא א העם. כל את ומחבר המקשר אחד שורש על המעיד לעם אחד במרכז צורך שאין אמירה

לה מתקרב כך ידי ועל בעצמו הקטורת את ומקריב לעצמו.'חי

המקדש בבית המזבח על המחתות בריקוע דווקא היא זו תפיסה של התיקון מדוע מובן זה פי. על באחדות שפקפקו אלו אותם של המחתות את למקדש בכניסתו רואה ה' את לעבוד שמגיע מי כל

נשמתו דרך רק ישראל, עם לאחדות המהותי קישורו מתוך נובע ה' ל א שחיבורו מבין ה' עובד ישראל. ה אל להתקרב יכול הוא.'הישראלית

ל- אֶ פֶן "ַאל-ּתֵ לה' התפלל רבינו שמשה חז״ל בשם מביא רש״י לבקשה הצורך מה ולכאורה ם" תָ נְחָ מִּ

תנחומא מדרש בשם רש״י מביא זו? יקובל לא חלקם אף ציבור, בתמידי חלק להם שיש אני "יודע האחדות את מסמל התמיד שקורבן זצ״ל נריה הרב והסביר תאכלנו" ולא האש תניחנו לרצון, לפניך

ועדתו שקורח משה ביקש, ולכן זו קודש בעבודת והעני העשיר בין הבדל אין הציבור, של, המלאה

זה ציבור קורבן מתוך יפלטו יש. ראל, בעם האחדות שלילת את שהובילו

אחד שלכל השותפים קורבן אינו תמיד קורבן והרי חרל״פ הרב קושיית את ומביא מוסיף נריה הרב קורבן הוא אלא ועדתו, קורח של חלקם את תשרוף לא שהאש לומר ואפשר בו חלק יש ישראל מעם

לבקשת הנימוק מובא רש״י, רי לדב הבסיס שהוא תנחומא, שבמדרש חרל״פ הרב דייק ולכן ציבור!

ישראל מכלל פרישה היא ישראל מאחדות קורח עדת של הפרישה מבניך", ופרשו, הואיל רבינו משה " יתקבל לא הפרטי שחלקם מבקש משה וממילא הציבור מקורבן חלק הם אין. ולכן

ללות בכ פגמו שהם "מאחר משמואל" "השם מסוכוצ׳וב מהאדמו״ר נריה הרב מביא דומים דברים חזר ישראל, מכלל נדחים ממילא הם כן ועל הטומאה), (כתרי דמסאבותא בכתרי ונדבקו ישראל

תחלנו ולא האש "תניחנו כן על שותף, כחלק."חלקם

מהות יש האם להסתפק ישראל עם כל את ומובילים ישראל אחדות על המערערים הציבור מנהיגי

אמיתית בעם אינטרס ורק העמים ככל עם ואנחנו העם חלקי בין מהותי חיבור שאין או ישראל

כלכלי- אחר מקום בכל גם מקומו את למצוא יכול אחד כל ובאמת יחד, אותנו מחבר זמני חברתי

ישראל בעם מהציבור להדחות עלולים הם ולכן ישראל, בכלל פוגעים הם. בעולם,

מלמד ועדתו כקורח להיות לא האיסור לשמור בדעות, מחלוקת ישנה כאשר גם חשוב, כמה עד אותנו ולכן אחד מגזע יוצאים שונים ענפים שגם בכך להכיר אחד, כעם ישראל עם של המהותי החיבור על

לקב״ה מתקרבים ישראל כל שדרכם אחד גדול וכהן אחד מקדש שיהיה עליונה חשיבות. ישנה

****

6 למי נותן מי? .

האלוקית הבחירה על הבירור לאחר פרשתנו, סיום עוסק לוי, בשבט הרגילה התפיסה כהונה. מתנות ב להם שאין מכיוון המקדש בבית את שמשרתים בכהנים לתמוך צריכים שאנו היא כהונה מתנות של

גם42 להתפרנס. דרך להם אין ולכן בארץ ונחלה חלק ו6 לויה ערי אינם לוי לשבט שניתנו מקלט ערי

חקלאיים שטחים עם בראיה להם. ולעזור לתמוך שראוי וודאי ולכן בכבוד פרנסה שמאפשרים מסביב היא ודאי זו גישה הנזקק. עם חסד הוא ושורשם לעניים מתנות לנתינת דומה כהונה מתנות נתינת זו

י" פרק דברים בספר הכתוב על ומבוססת נכונה יא צִּ נִּים, ּתו צֵהׁשָֹלׁשׁשָ קְ "מִּ מעשרות ביעור במצוות ד

ין- אֵ כִּי לֵוִּי הַ א ּובָ יָך. רֶ עָ בִּׁשְ נַחְּתָ הִּ וְ וא, הִּ הַ נָה שָ בַ בּוָאתְָך רּתְ שַ עְ ֶתא-כָל-מַ גֵר וְהַ מְָך עִּ נַחֲלָה וְ לֶק חֵ לו

כָל- בְ יָך אֱֹלהֶ ה' כְָך רֶ יְבָ ן עַ לְמַ בֵעּו וְשָ וְָאכְלּו יָך, רֶ עָ בִּׁשְ ר אֲׁשֶ נָה וְהַָאלְמָ ם יָתו הַ וְ ה עֲשֶ רּתַ אֲׁשֶ ה". יָדְָך עֲשֵ מַ

שאנחנו כיוונית חד לתחושה להגיע עלולים אנחנו כהונה למתנות זו בגישה רק מסתפקים אם אבל ההצלחה של המבט כל לנתינתנו, שזקוקים אלו הם ורק וללוי לכהן שנותנים ואלו הממון בעלי "ומה שני מעשר מסכת על איה עין בפרושו קוק הרב וכדברי כסף, יותר יש למי נמדדת במציאות משגת שידו הנוצצת המתכת כמדת רק נמדדים האדם והצלחת אושר שכל החושב האיש הוא אומלל מה לו שאין לחשוב עלול הוא לשני, הנותן שהוא נפשי במצב נמצא אחד כאשר ידו." תחת לצבור

מהשני לקבל כדי ומעשרות תרומות הפרשת על ברכה תקנו זאת למנוע שכדי הרב שם ומסביר כספית תמיכה רק אינה שלו הנתינה ה', ועבודת התורה מעמידי ידי את מחזק שהוא יבין שהאדם זווית אינו שהכסף להבנה באישיותו מהפך עובר האדם במציאות. הרוחני הצד חיזוק אלא בנזקקים

כך ומתוך לקודש מחובר האדם כמה עד הוא להצלחה המדד אלא בחיים להצלחה היחידה הראיה והלוי מהכהן לקבל יכול הוא הרבה כמה יבין גם. הוא

ס" דף ברכות במסכת הגמ' תרומות לפרשת סוטה פרשת נסמכה למה יוחנן: רבי "אמר דורשת ג

אשתו ידי על לכהן. רך נצ סוף לכהן, נותנן ואינו ומעשרות תרומות לו שיש כל לך, לומר ומעשרות? שהקשר קוק הרב ומסביר אשתו" תשטה כי איש איש ליה וסמיך יהיו לו קדשיו את ואיש שנאמר:

איש את מוסרית מרומם הוא ומעשרות תרומות נתינת ע״י הרוח איש לבין המעשה איש בין שנוצר שיעורים עברת בה מסתכם לא לישראל" ותורתך ליעקב משפטיך "יורו לוי שבט של תפקידו המעשה.

העם לתיקון שגורם זה הוא הלוי עם חי וקשר מפגש. אלא רוח אנשי עם ומקשר ממפגש שנמנע מי

הכהן את לחפש אותו תאלץ שהמציאות למצב עד גשמיות בתאוות ולהתמלא מוסרית להדרדר. עלול

הציבורי- בהיבט גם מכך ויותר האישי בהיבט נכון שהדבר הרב כותב, לאומי מציאות ה של התוצאה שאנשי ירגישו מכך וכתוצאה וביצרים בתאוות התמלאות תהיה הקודש מאנשי מתרחק שהעם שפלות ועוד הדרדרות לעוד יוביל שזה כמובן אותם, ויבזו אותם ישנאו גם ולכן מיותרים הם הקודש

החזרת את ידרשו הם לקדושה ורצון קשר בהם שנשאר אנשים אותם הזה הנמוך במצב. מוסרית

כל את לתקן כיצד להדרכה בבקשה החכמים ולתלמידי לכהנים שיבאו אלו והם והרוח, המוסר אנשי ביושר ההולך ישראל עם של לטבעו שנחזור כדי הקודש את המבזים הפריצות והרגלי הנפילות

הקדושה הוא שמרכזם חיים מתוך. ובצניעות

שמחברים ככאלו הכהונה אנשי את שרואות אחרות בדתות גישות ישנם עם הפשוטים האנשים את

פרקי בתחילת קוק הרב האלוהים. התחיה אורות אורות )(בספר ביהדות הכהונה שתפקיד מסביר

לאלוהים יותר קרוב להיות עצמו האדם את לרומם הכהונה שונה. תפקיד, הוא ראיה מתוך דווקא

קודש, אנשי שיש האנושות בתוך ומדרגות מעלות שיש בכך להכיר מגיע, האדם יכול הוא כך וך ומת

. נמוכים וכוחות עליונים כוחות בהם שיש נפשו כוחות על גם להסיק התיקון תחילת הוא זה המבט

כוחותיו את שירוממו אלו והם והטהורים העליונים כוחותיו מתוך ה' את לעבוד האדם על. המוסרי. החומריים

ומתוך ה' לעבודת ונה הנכ הגישה את מהכהן מקבל מישראל האדם לכהן הכהונה מתנות בניתנת

בספר בחכמה, גם העליונים כוחותיו את ימצא כולו העם זו גישה מלא יהיה כך ומתוך ובשירה ת ו החסיד "הכהן התחיה באורות קוק הרב וכדברי המעשה. חיי את גם וידריכו שיובילו עליונים ערכים

העליונה והרגשתו עתו ד סמך ועל באמת, האלהים את יודע הוא עליונה, ודעה חסד המלא העליוני, נסמך הוא שבבניו. העליונים עם העם את מאחד השלם החיים שזרם בעתים כולו, העם הוא נסמך כוללת ובהכרה בהירה בהרגשה כללי, בכח לו המתבררת ברורה באמונה שיחם, את ומאזין בחילם אז

בגדלם, ומתגאה גדוליו אל מתיחש הוא ושירה, ספרות חכמה, של פתוח כדי עד לפעמים המתנשאת ומלא והמדינית, החברתית החמרית, לעבודתו חיל ומתמלא בקדושתם, ומתקדש בברכתם מתברך

עמו אמן שאלהי ברור הוא יודע דרכו, את הוא הולך ואומץ ". עוז

רק העליון, הצד עם רק נשארנו וללוי לכהן והמעשרות התרומות את בפועל נותנים אנו שאין בימינו

אלו אנשים וזכירת המציאות, על קדושה של מבט מתוך החיים קודש אנשי ם בע שיש הזכירה עם כוחות בנו שיש בידיעה ומעשינו חיינו כל את לרומם השאיפה את לחיינו להכניס לנו שמאפשרת היא

וקדושים. עליונים

****

---

נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות